במהלך התקופה הזו שיתפנו לגבי ההיבט הראשון של כיצד לחתור אל האמת, שמדבר על הרפיה. דיברנו בעיקר על החלק הראשון של הנושא הזה – הרפיה מרגשות שליליים שונים. כמה פעמים דנו בנושא ההרפיה מרגשות שליליים שונים? (ארבע פעמים.) האם יש לכם נתיבים בנוגע לאופן שבו יש להרפות מרגשות שליליים? הרגשות השליליים השונים שעליהם שיתפנו ושניתחנו באופן שטחי נראים כסוגים של רגשות או מחשבות, אך למעשה, בשורשם, הם נובעים מהשקפות שגויות של אנשים על החיים, ממערכות ערכים שגויות, וממחשבות ונקודות מבט פגומות של אנשים. כמובן, צביונותיהם המושחתים השונים של אנשים מובילים להופעתן של מחשבות ונקודות מבט מוטעות שונות, אשר בתורן מובילות לרגשות שליליים שונים. לכן, להופעת רגשות שליליים שונים יש את המקור והסיבות שלה. הרגשות השליליים עליהם דיברנו אינם מחשבות רגעיות או אימפולסיביות, וגם לא מחשבות ונקודות מבט במובן הפשוט של מילים אלו, או מצבי רוח חולפים. לרגשות האלו יש את היכולת להשפיע על אורח חייהם של אנשים, על מה שהם מיישמים בפועל, על המחשבות וההשקפות שלהם, כמו גם על נקודות המבט והעמדות לפיהן הם רואים אנשים ודברים. רגשות שליליים אלו חבויים עמוק בתוך ליבם של אנשים ובשכלם, הם מלווים אותם כל הזמן בחיי היומיום שלהם ומשפיעים על נקודות המבט והעמדות שהם נוקטים כשהם מסתכלים על אנשים, מאורועות ודברים שונים. לרגשות שליליים אלה יש השפעה שלילית משמעותית על חיי היומיום של אנשים, על התנהלותם ועל הנתיבים אותם הם בוחרים בחיים. באופן בלתי נראה הם מביאים לתוצאות שליליות שונות עבור אנשים. לפיכך, אנשים חייבים לאט לאט להבין ולפתור את הרגשות השליליים הללו באמצעות החתירה אל האמת, ולהרפות מהם בהדרגה. הרפיה מהרגשות השליליים הללו היא אינה כמו היפטרות מאובייקט פיזי, עליו אינך חושב עוד, ושכבר לא שולט בך לאחר מכן; אין זה אומר להחזיק במשהו ולהרפות ממנו במובן הפשוט של המילים הללו. אז מה זה אומר "להרפות" בהקשר הזה? זה אומר, בעיקר, שאתה חייב לחשוף ולנתח את המחשבות וההשקפות השגויות שלך ואת נקודות המבט והעמדות השגויות שלפיהן אתה רואה אנשים ודברים, עד שתבין את האמת. אז תוכל באמת לנטוש את הרגשות השליליים שלך. ללא קשר לרגשות השליליים המתעוררים בך, עליך לפתור אותם על ידי חיפוש האמיתות הרלוונטיות, עד שיהיו לך העקרונות והנתיבים ליישום האמת בפועל. רק אז תוכל להשתחרר לחלוטין מהייסורים, השעבוד וההשפעה של רגשות שליליים, ובסופו של דבר להשיג את היכולת להתמסר לאמת ולסביבות שסידר האל, ובכך לעמוד איתן בעדותך. עליך להסתכל על אנשים ודברים, לרסן את עצמך ולפעול על פי דברי האל, כאשר האמת היא הקריטריון שלך. רק על ידי כך תוכל לשחרר לחלוטין את הרגשות השליליים שלך ואת המחשבות וההשקפות השגויות שלך. רק על ידי כך תוכל להרפות לחלוטין מהרגשות השליליים שלך ומהמחשבות וההשקפות השגויות שלך. מדוע נדרש תהליך כה מורכב כדי להרפות מהם לחלוטין? הסיבה היא שהרגשות השליליים הללו הם אינם דברים מוחשיים. הם אינם רגשות השולטים או פוגעים בנפשו של האדם באופן זמני. הם מחשבות ונקודות מבט מבוססות, קיימות מראש, או אפילו מושרשות עמוק שנוצרות אצל אנשים, והשפעתם על אנשים היא חמורה במיוחד. לכן יש צורך בשיטות וצעדים שונים כדי להרפות מהרגשות השליליים הללו. תהליך ההרפיה הזה הוא גם תהליך החתירה אל האמת, לא? (אכן.) תהליך ההרפיה מהרגשות השליליים הללו הוא אכן תהליך החתירה אל האמת. לכן, הדרך היחידה להתמודד עם רגשות שליליים היא לחפש את האמת ולפתור אותם על סמך דברי האל. האם אתם מבינים את משמעות האמירה הזו? (כן.)

כאשר התחלנו לשתף לראשונה על רגשות שליליים, האמיתות השונות שלגביהן שיתפנו קודם לכן בדרך כלל לא נגעו בנושא הזה, כך שזה היה נושא מאוד לא מוכר לכולכם. אנשים חושבים שזה נורמלי שיש להם רגשות שליליים, והם חושבים שהם נפרדים מצביונות מושחתים; הם מאמינים שרגשות שליליים אינם צביונות מושחתים, ושאין ביניהם שום קשר. זה לא נכון. יש אנשים המאמינים שרגשות שליליים הם רק מחשבות או רעיונות זמניים שאין להם השפעה על אנשים, ולכן הם מאמינים שזה לא משנה אם הם מרפים מהם או לא. כעת, באמצעות מפגשים מרובים של שיתוף וניתוח, הוכח שלרגשות שליליים אכן יש השפעה אמיתית על אנשים. בעבר תמיד שיתפנו לגבי הבנה וניתוח של צביונות מושחתים, ורק נגענו קצת ברגשות שליליים תוך כדי חשיפת צביונות מושחתים, אבל לא שיתפנו לגביהם בפירוט רב. כעת, לאחר מספר דיונים קונקרטיים, אני מקווה שתוכלו להתמקד בנושא הזה ולהתחיל ללמוד לנתח ולהבין את הרגשות השליליים הללו בחיי היומיום שלכם. כאשר אתם מבינים את המהות שלהם, אתם יכולים לדחות אותם ולמרוד נגדם, ולהרפות מהם בהדרגה. רק לאחר שתרפו מהרגשות השליליים הללו תוכלו לעלות על המסלול הנכון בחתירה אל האמת ולצאת לנתיב של חתירה אל האמת. אלה הצעדים אותם אתם חייבים לנקוט, האם זה ברור? (כן.) למרות שרגשות שליליים לא מחזיקים ושולטים באנשים באותה מידה כמו צביונות מושחתים בכל הנוגע לחייהם של אותם אנשים, לקיומם ולנתיבים בהם הם הולכים, גם רגשות שליליים אלה הם בלתי נמנעים. במצבים מסוימים ובמידה מסוימת, ההשפעות השליליות שיש להם בכל הנוגע לכבילת מחשבותיהם של אנשים ולהשפעה על קבלתם את האמת והאם הם הולכים בנתיב הנכון או לא, הן לא פחות משמעותיות מאלו של צביונותיהם המושחתים. אתם תתחילו בהדרגה להעריך זאת בחתירותיכם, בניסיונכם ובמעשיוּת שלכם בעתיד. נכון לעכשיו, מכיוון שרק זה עתה נתקלתם בנושא הזה, לחלקכם לא תהיה שום מודעות או ידע לגביו, ואפילו פחות הערכה אליו. כאשר תחווה את הנושא הזה בעתיד, תרגיש שרגשות שליליים אינם פשוטים כפי שהם נראים. הם תופסים מקום ומרחב משמעותיים בתוך מחשבותיהם של אנשים, במעמקי ליבם, ואפילו בתת-המודע שלהם. ניתן לומר שהרגשות השליליים הללו מתדלקים ומניעים אנשים לפעול במידה רבה בהתבסס על צביונותיהם המושחתים, וכי הם מתדלקים ומניעים את האילוץ והשעבוד שצביונות מושחתים מטילים על אנשים. הם גורמים לאנשים לחיות בעקשנות לפי הצביונות המושחתים שלהם בכל מה שקשור לאופן שבו הם רואים אנשים ודברים, מרסנים את עצמם ופועלים, אז אל תזלזל ברגשות השליליים הללו. למעשה, במובן אחד, יש הרבה מחשבות ונקודות מבט שליליות אשר חבויות בתוך רגשות שליליים, ובמובן נוסף, רגשות שליליים שונים חבויים בתוך צביונותיהם המושחתים של אנשים, בדרגות שונות. בקיצור, הרגשות השליליים הללו שוכנים בלבם של אנשים, והם בעלי אותה מהות כמו צביונותיהם המושחתים של אנשים. שניהם היבטים של שליליות, והם דברים שליליים. מה המשמעות כאן של "דברים שליליים"? למה זה מתייחס? היבט אחד הוא שרגשות שליליים אלה אינם ממלאים תפקיד חיובי בהיווכחות בחיים של אנשים. הם לא יכולים להדריך אותך או לעזור לך לבוא בפני האל, לחפש באופן פעיל את כוונותיו, ולאחר מכן להשיג התמסרות אליו. כאשר רגשות שליליים אלו חבויים בתוך אנשים, ליבם מרוחק מהאל, הם נשמרים מפניו ונמנעים ממנו, והם עשויים אפילו לחשוד, להכחיש ולשפוט את האל בסתר, במרומז ובאופן לא רצוני. מנקודת מבט זו, האם הרגשות השליליים הללו הם דברים חיוביים? (לא, הם לא.) זה היבט אחד. מהיבט אחר, הרגשות השליליים הללו אינם מובילים אנשים בפני האל להתמסר לאמת. הם מובילים אנשים בנתיבים ואל מטרות וכיוונים הסותרים את האמת ומתנגדים לה. אין ספק בכך. התפקיד שרגשות שליליים אלו משרתים באדם הוא לגרום לו להגן על עצמו, לשמור על האינטרסים של בשרו ולשמור על יוהרתו, גאוותו ומעמדו. הם כל הזמן מגבילים אותך ומחייבים אותך, מונעים ממך להקשיב לדברי האל, להיות אדם ישר וליישם את האמת בפועל. הם גורמים לך להאמין שאתה תפסיד אם תיישם את האמת בפועל, שתתבזה ותאבד מעמד, שאחרים ילעגו לך, ושהאני האמיתי שלך ייחשף לעולם. הרגשות השליליים הללו שולטים באנשים ובמחשבותיהם וגורמים להם לחשוב רק על הדברים השליליים הללו. האם המהות של הדברים השליליים הללו מנוגדת לאמת? (כן.) אם כך, בעוד שרגשות שליליים מזכירים לך כל הזמן את הדברים האלה, במקביל הם גם מונעים ממך כל הזמן לחתור אל האמת וליישם אותה בפועל. הם פועלים כחומות לחתירתך אל האמת וכאבני נגף בנתיבך לקראת הכניסה למציאות-האמת. בכל פעם שאתה רוצה ליישם את האמת בפועל, לדבר בכנות, להתמסר לריבונות ולסידורי האל, לפעול על פי העקרונות, או באמת להשקיע מעצמך למען האל, לשלם מחיר ולהראות את נאמנותך לאל, הרגשות השליליים הללו מתפרצים מיד ומונעים ממך ליישם את האמת בפועל. הם כל הזמן צצים במחשבותיך ומבזיקים במוחך, אומרים לך מה תפסיד אם תפעל בצורה כזו, מה יהיה הסוף שלך, מה יהיו ההשלכות, ומה תוכל להרוויח. הם שוב ושוב מזכירים לך ומזהירים אותך, מונעים ממך לקבל וליישם האמת בפועל ולהתמסר לאל. במקום זאת, הם גורמים לך לחשוב על עצמך, לשקול את האינטרסים שלך, וכתוצאה מכך אינך מסוגל ליישם בפועל את האמת או פשוט להתמסר לאל. בן רגע המחשבות שלך נעשות כבולות ונשלטות על ידי הרגשות השליליים הללו. למרות שאתה רוצה ליישם את האמת בפועל בהתחלה, ואתה מוכן להתמסר לאל, ורוצה לרַצות אותו, כאשר רגשות שליליים מתעוררים בתוכך, אתה הולך אחריהם באופן לא רצוני והופך נשלט על ידם. הם אוטמים את פיך, קושרים את ידיך ורגליך ומונעים ממך לעשות את מה שאתה צריך לעשות ולומר את המילים שאתה צריך לומר. במקום זאת, בסופו של דבר אתה אומר מילים כוזבות, מטעות ושיפוטיות, ועוסק בפעולות הסותרות את האמת. הלב שלך מיד מתכהה ונלכד בייסורים. הרעיונות והתוכניות המקוריים שלך טובים – אתה רוצה ליישם את האמת בפועל ולהציע את נאמנותך כדי לבצע היטב את חובתך, ויש לך את הדחף, החשק והרצון ליישם את האמת בפועל. אך ברגעים קריטיים, הרגשות השליליים האלה משתלטים עליך. אין לך את היכולת למרוד בהם או לדחות אותם, ובסופו של דבר אתה יכול רק להיכנע לרגשות השליליים הללו. כאשר רגשות שליליים רודפים אנשים ומפריעים להם, כאשר הם שולטים במחשבותיהם של אנשים ומונעים מהם ליישם את האמת בפועל, אנשים נראים כל כך חלשים, חסרי אונים ומעוררי רחמים. כאשר אין בעיות גדולות וכאשר לא מעורבים בעניין עקרונות, אנשים חושבים שיש להם כוח בלתי מוגבל, שהם חזקים בנחישות ובאמונה, והם מרגישים שהם מלאי מוטיבציה. הם מאמינים שהם לא יכולים לאהוב את האל מספיק, הם חושבים שיש להם לב ירא-אל, ושהם לא יכולים לטעות, לא יכולים ליצור שיבושים או הפרעות, ושהם בהחלט לא מסוגלים לעשות רע בכוונה. אך כשמשהו קורה, למה הם לא יכולים לשלוט בתגובתם? הפעולות הלא-רצוניות שלהם אינן מתוכננות או רצויות, אך הן עדיין מתרחשות והופכות למציאות, והן רחוקות מהאופן שבו אותם אנשים רצו לפעול. יש לומר כי התרחשותם של הדברים הללו והופעה חוזרת ונשנית של תופעות כאלה נגרמים על ידי רגשות שליליים. ברור שההשפעה של רגשות שליליים על אנשים, והשליטה שלהם באנשים, אינן פשוטות כפי שאנשים מדמיינים, והן גם לא נפתרות בקלות, ובוודאי שלא קל להרפות מהן או למרוד בהן. לא משנה באיזו עוצמה אנשים בדרך כלל צועקים את הסיסמאות שלהם, לא משנה עד כמה נחישותם חזקה בדרך כלל, או כמה גבוהות השאיפות שלהם, או כמה נפלא ליבם אוהב האל וכמה גדולה אמונתם באל, כשהם מתמודדים עם המציאות, מדוע נחישות ואמונה אלו, והשאיפות והאידיאלים הללו אינם מצליחים להשפיע? כיצד הם מושפעים מרגשות שליליים חולפים ונחסמים על ידם? מכאן ברור שרגשות שליליים השתרשו בחייהם של אנשים; הם מתקיימים יחד עם צביונותיהם המושחתים של אנשים ויש להם את היכולת להשפיע ולשלוט במחשבותיהם ובנקודות המבט של אנשים, בדיוק כפי שעושים צביונות מושחתים. במקביל, ובאופן רציני יותר, הם שולטים במילים ובמעשים של אנשים, ויותר מזה, הם שולטים בכל מחשבה ורעיון שלהם, ובכל פעולה והתנהגות שלהם לנוכח כל מיני מצבים. אז האם זה לא חשוב מאוד לפתור את אותם רגשות שליליים? (כן.) רגשות שליליים אינם דברים חיוביים, ניתן להמחיש זאת בשני אופנים: ראשית, רגשות שליליים אינם יכולים להוביל אדם לבוא באופן אקטיבי בפני האל; שנית, הם לא יכולים לאפשר לאדם ליישם את האמת בפועל בהצלחה מול המציאות, ולהיכנס לאמת, כפי שהיה רוצה. הם אבני נגף לחתירה של אנשים אל האמת, הם מונעים מאנשים לחפש את האמת וליישם אותה בפועל. לכן יש לפתור רגשות שליליים. בהסתכלות על השפעתם ומהותם של רגשות שליליים, אפשר לראות שהם לא דברים חיוביים. יתרה מכך, ניתן לומר שבמהותם יש להם, במידה מסוימת, יכולת גבוהה יותר להגביל אנשים ולשלוט בהם מאשר צביונות מושחתים. אז האם הייתם אומרים שקיומם של הרגשות השליליים הללו הוא בעיה רצינית? (כן.) אם הרגשות השליליים הללו לא ייפתרו, לאילו השלכות ניתן לצפות? אתם יכולים להיות בטוחים שרגשות אלה יגרמו לאדם לחיות בשליליות במשך זמן רב, ויש להם יכולת חזקה עוד יותר להגביל ולכבול אנשים, ולהפריע להם לחתור אל האמת. האם יש לפתור בעיה כה חמורה? אכן. במקביל להתייחסות לצביונות המושחתים שלהם, אנשים צריכים גם לפתור את הרגשות השליליים שלהם. אם אנשים יפתרו את הרגשות השליליים והצביונות המושחתים שלהם, החתירה אל האמת תעבור בצורה חלקה הרבה יותר, ולא יהיו שום מכשולים משמעותיים בפניה.

צביונות מושחתים מוסתרים בחלק מההתפרצויות והגישות השטחיות של אנשים, כמו גם במצבים מסוימים, אז איך אפשר להבחין ברגשות שליליים? איך מבדילים בין רגשות שליליים לצביונות מושחתים? האם הרהרתם לגבי זה בעבר? (לא.) צביונות ורגשות הם שני דברים שונים. אם מדברים רק על צביונות ורגשות, האם קל להבחין בין המשמעויות המילוליות שלהם? צביונות מתייחסים לדברים הנובעים ממהות טבע האדם, בעוד שרגשות הם בעצם סוג של מצב פסיכולוגי שיש לאנשים בזמן שהם עושים משהו. ללא קשר לאופן שבו אנו מפרשים את המונחים הללו באופן מילולי, בכל מקרה, רגשותיהם של אנשים – במיוחד רגשותיהם השליליים – מכילים מחשבות שליליות רבות. כאשר אדם מחזיק ברגשות השליליים הללו, זה יכול להוביל אותו לחיות במצב שלילי ותחת שליטה של מחשבות ונקודות מבט שגויות, נכון? (כן.) רגשות שליליים אלו יכולים להישאר חבויים בליבם של אנשים במשך זמן רב, ואם אנשים לא יבינו את האמת, הם לעולם לא יהיו מודעים לרגשות הללו או ירגישו בנוכחותם; הם מלווים אנשים בכל עת, בדיוק כמו צביונותיהם המושחתים. פעמים רבות, הרגשות השליליים הללו חבויים בתוך המחשבות וההשקפות השגויות השונות של אנשים, והמחשבות וההשקפות השגויות הללו גורמות לאנשים לפקפק באל, לאבד את אמונתם האמיתית, ואפילו לדרוש כל מיני דרישות בלתי הגיוניות מהאל, ולאבד את ההיגיון הרגיל שלהם. תחת מעטה של סיבות, מחשבות ונקודות מבט שונות, הרגשות השליליים הללו מסתתרים בתוך צביונותיו המושחתים של אדם ובתוך מחשבותיו ונקודות המבט השגויות השונות שלו, ומייצגים במלואם את מהות הטבע של אותו אדם. צביונות מושחתים באים לידי ביטוי במצבים השונים המתגלים באמצעות התנהלותם ומעשיהם של אנשים – מצבים שונים אלו נושאים בתוכם את הצביונות המושחתים של אנשים. למרות שרגשות שליליים וצביונות מושחתים נבדלים זה מזה, קיים קשר הכרחי ביניהם במובנים מסוימים, והם יכולים אפילו להיות שלובים זה בזה ובלתי נפרדים זה מזה. במובנים מסוימים, הם יכולים לתמוך זה בזה, לחזק זה את זה, והם יכולים להיות תלויים זה בזה ולהתקיים ביחד. לדוגמה, המועקה, הדאגה והחרדה שעליהן שיתפנו בפעם הקודמת הן סוג אחד של רגש שלילי. סוג זה של רגש שלילי הוא שגורם לאנשים לחיות במצוקה, דאגה וחרדה. כאשר אנשים כלואים ברגשות אלו, הם יגבשו באופן טבעי מחשבות ונקודות מבט מסוימות, מה שיוביל אותם להטיל ספק באל, להעלות ספקולציות לגביו, להישמר מפניו, להבינו לא נכון, ואפילו לשפוט ולתקוף את האל, והם עשויים גם לדרוש מהאל דרישות עסקיות ובלתי סבירות. בשלב זה, אותם רגשות שליליים כבר הסלימו לכדי צביון מושחת. אז מה הבנתם מהדוגמה הזו? האם אתם יכולים להבחין בין רגשות שליליים לצביונות מושחתים? הגידו לי. (רגשות שליליים מובילים למחשבות ונקודות מבט שגויות מסוימות, בעוד שצביונות מושחתים הם עמוקים יותר, וגורמים לאנשים לא להבין את האל ולהגן על עצמם מפניו.) אתן דוגמה. קחו למשל רגשות שליליים של מצוקה, דאגה וחרדה. נאמר שאדם חולה, והוא חושב על מחלתו וחווה כתוצאה מכך מצוקה, דאגה וחרדה. הדברים האלה שולטים בליבו, מה שגורם לו לפחד מכך שמחלתו תהפוך לרצינית ומההשלכות השונות הכרוכות במוות. לאחר מכן הוא מתחיל לפחד מהמוות, להכחיש את המוות, ומבקש לברוח ממנו. סדרה זו של מחשבות ורעיונות מתעוררת עקב מחלתו. בהקשר של מחלה זו, אדם זה מייצר מחשבות פעילות רבות. המקור למחשבות פעילות אלו מבוסס על האינטרסים של בשרו ובוודאי שאינו מבוסס על העובדה שהאל שולט בכל הדברים, או על האמת. לכן אנו מסווגים אותם כרגשות שליליים. אותו אדם מרגיש רע בגלל המחלה שלו, אך המחלה כבר קיימת, והוא צריך להתמודד איתה – הוא לא יכול לברוח ממנה, אז הוא חושב: "אוי לא, איך אני אמור להתמודד עם המחלה הזו? האם לטפל בה או לא? מה יקרה אם לא אעשה זאת? מה יקרה אם כן?" בזמן שהוא ממשיך לחשוב, הוא נכנס למצוקה. המחשבות וההשקפות השונות שיש לו על מחלתו כולאות אותו במצוקה, דאגה וחרדה. האם הרגש השלילי הזה לא החל אז כבר להשפיע? (הוא כן.) כשהוא מתחיל לראשונה לחוות את המחלה שלו, הוא מתכוון לנסות לטפל בה, אך אז הוא מרגיש שזה לא ראוי, ומתכנן לחיות על פי אמונתו במקום זאת, לבצע את חובתו כרגיל, תוך שהוא עדיין חושש שהמחלה תהפוך לרצינית. מהי הדרך הנכונה לטפל בכך? חסר לו נתיב. תחת שליטת הרגשות השליליים שלו, הוא תמיד חש מצוקה, דאגה וחרדה מהעניין הזה, וברגע שמתעוררים בו מצוקה, דאגה וחרדה, הוא לא יכול להרפות מהם. הוא מרגיש מוטרד מהמחלה שלו – מה עליו לעשות בנידון? הוא מתחיל לחשוב: "זה בסדר, אני מאמין באל. האל ירפא אותי. יש לי אמונה". אולם לאחר זמן-מה המחלה אינה משתפרת, והאל אינו מרפא אותו. האדם ממשיך להרגיש מצוקה, דאגה וחרדה מהעניין, ואומר: "האם האל הולך לרפא אותי או לא? אני רק צריך לחכות, האל ירפא אותי. יש לי אמונה". הוא אומר שיש לו אמונה, אך עמוק בפנים, הוא בעצם חי בתוך הרגשות השליליים שלו, וחושב: "מה אם האל לא ירפא אותי, ואהיה חולה מאוד ואמות? האם ביצעתי את חובתי לשווא? האם לא אוכל לקבל ברכה כלשהי? אני צריך לבקש מהאל שירפא אותי". אז הוא מתפלל לאל ואומר: "אלוהים, בהתבסס על השנים הרבות בהן אני מבצע את חובתי, האם אתה יכול להעלים את מחלתי?" ככל שהוא חושב יותר, הוא מבין: "זה לא נכון מצידי לבקש זאת מהאל. איני צריך להציב דרישות כה מוגזמות בפני האל. צריכה להיות לי אמונה". כאשר יש לו אמונה, הוא מרגיש שהמחלה שלו השתפרה במעט, אך לאחר זמן-מה הוא חושב: "אני לא מרגיש שהמחלה שלי באמת השתפרה. למעשה, נראה שהמצב החמיר. מה עליי לעשות? אני אשתדל יותר ואשקיע מעצמי יותר בחובתי, אסבול יותר, אשלם מחיר גבוה יותר ואשתדל לגרום לאל לרפא אותי. אראה לאל את נאמנותי ואמונתי, ואראה לו שאני יכול לקבל את הניסיון הזה". לאחר זמן-מה, לא רק שמחלתו אינה משתפרת, אלא שהיא מחמירה, והוא מרגיש עצוב יותר וחושב: "האל לא ריפא אותי. מה עליי לעשות? האם האל ירפא אותי או לא?" המצוקה, הדאגה והחרדה שלו מתגברים. בהקשר זה, הוא חי ללא הפסקה בתוך רגשות שליליים כמו מצוקה, דאגה וחרדה עקב מחלתו. מעת לעת הוא מפתח איזושהי "אמונה" באל ומציע מעט מהנאמנות והנחישות שלו מדי פעם. ללא קשר למה שהוא עושה או באיזו גישה הוא נוקט, בכל מקרה, הוא כלוא כל הזמן ברגשות של מצוקה, דאגה וחרדה. הוא קשור מאוד למחלתו, וכל מה שהוא עושה נועד לשפר ולרפא את מחלתו, ולהשתחרר ממנה. כשאדם חי בעיצומם של רגשות שליליים כאלה, הוא לא רק חושב על מחלתו לרגע; במקום זאת, תחת שליטתם של אותם רגשות שליליים, החשיבה שלו פעילה מאוד לעתים קרובות. כאשר מחשבות פעילות אלו אינן ניתנות לביצוע או כאשר המציאות אינה מתיישרת עם מה שהוא רוצה, מעת לעת, רעיונות רבים או אפילו גישות עולים בראשו בניגוד לרצונו. הוא אומר: "אם האל לא מרפא אותי, עדיין אבצע את חובתי, אך אם האל באמת לא ירפא אותי, אז האמונה שלי בו חסרת תועלת, ואצטרך לטפל במחלה בעצמי." אתה מבין, הוא חושב לעצמו: "אם האל לא ירפא אותי, עדיין אבצע את חובתי היטב – כך האל בוחן אותי", אך במקביל הוא גם חושב: "אם האל באמת לא ירפא אותי, אז אצטרך לטפל במחלה בעצמי. אם אצטרך לטפל בה בעצמי, אז לא אבצע את חובתי. אם האמונה שלי באל לא יכולה אפילו לרפא את המחלה שלי, למה לי להאמין באל? למה האל מרפא אחרים אך לא אותי?" הוא מסתבך ללא הרף ברגשות השליליים שלו, ולא רק שאינו מסוגל להפוך או לשנות את מחשבותיו והשקפותיו השגויות, אלא שהרגשות השליליים הללו מובילים אותו בהדרגה לא להבין את האל, להתלונן על האל ולהטיל ספק באל תוך כדי תהליך חווית המחלה שלו. זהו התהליך של הטרנספורמציה ההדרגתית של רגשותיו השליליים, ושל כניסתם לפעולה על ידי צביונו המושחת. ברגע שצביון מושחת משתלט על מעשיו של אדם, אותו אדם כבר לא יחזיק רק ברגשות שליליים – מחשבות ונקודות מבט מסוימות, או שיפוטים והחלטות יתעוררו בתוכו, וייצרו פעולות מסוימות. כשסוג של רגש הופך לסוג של מצב, זה כבר לא רק עניין של רגשות שליליים, של חשיבה על משהו או של חיים במצב מסוים; מדובר בכך שהמצב הזה שמייצר מחשבות, נקודות מבט והחלטות, מייצר תנועה ופעולות. אז מה שולט במחשבות, נקודות מבט, תנועות ופעולות אלו? זהו צביון מושחת ששולט בהן. האם תהליך השינוי הזה לא נהיר כעת? (אכן.) בהתחלה, אנשים מייצרים רגשות שליליים בהקשר מסוים, והרגשות השליליים האלה הם רק כמה מחשבות, נקודות מבט ורעיונות פשוטים, אך הרעיונות האלה הם כולם שליליים. רעיונות שליליים אלה תקועים בתוך רגשותיהם של אנשים וממשיכים לגרום להם לייצר מצבים לא נכונים שונים. כאשר אנשים חיים במצבים לא נכונים, ומחליטים מה לעשות, איך לעשות זאת ואילו גישות לאמץ, נוצרות בתוכם נקודות מבט ותיאוריות שגויות, וזה נעשה כרוך בצביון המושחת שלהם. זה פשוט כל כך. האם זה ברור עכשיו? (כן, זה ברור.) אז ספר לי על זה. (בהקשרים מסוימים, אנשים מייצרים כמה רגשות שליליים. בהתחלה, רגשות שליליים אלה אינם יותר מכמה רעיונות שליליים. כאשר הרעיונות השליליים הללו ממשיכים ליצור מצבים לא נכונים שונים ואנשים מתחילים להחליט מה לעשות ולאמץ גישות מסוימות, הם נשלטים על ידי מחשבות ותיאוריות מסוימות. זה נעשה כרוך בצביון המושחת שלהם.) תחשוב על זה ותראה אם אתה מבין את זה. האם זה לא פשוט? (זה כן פשוט.) זה נשמע פשוט, אך האם אתה יכול להבחין בין רגשות שליליים לצביונות מושחתים? לא משנה אם קל להבחין ביניהם בתיאוריה או לא, בכל מקרה, האם הבנת את ההבחנה בין רגשות שליליים לצביונות מושחתים? (כן.)

אם הרגשות השליליים השונים ששיתפנו עליהם קיימים בלבכם, האם אתם יכולים להבחין בהם ולנתח אותם? (אנחנו יכולים להבחין בהם במידה מסוימת.) אם אתם מחזיקים בהם, אתם אמורים להיות מסוגלים להבחין בהם. מטרת ההבחנה ברגשות שליליים היא לא רק לקבל הבנה תיאורטית כללית שלהם או להבין את משמעותם וזהו. המטרה היא להשתחרר מייסורי הרגשות השליליים לאחר השגת הבחנה מעשית בהם, ולהרפות מהרגשות השליליים השונים הללו שאינם צריכים להתקיים באנשים, כמו הרגשות השליליים ששיתפנו עליהם קודם לכן. כעת, בהתבסס על ההבחנה בין רגשות שליליים לצביונות מושחתים שעליה שיתפנו, האם נוכל לומר שרגשות שליליים הם גורם עיקרי או הקשר אשר מוביל אנשים לחשוף את צביונותיהם המושחתים? לדוגמה, במקרה של מחלה, אם אינך מפתח רגשות שליליים כמו מצוקה, דאגה וחרדה עקב המחלה, זה מוכיח שיש לך ידע וניסיון בעניין, שיש לך מחשבות והשקפות נכונות, והתמסרות אמיתית. כתוצאה מכך, המחשבות והפעולות שלך בהקשר זה צריכות להתאים לאמת. לעומת זאת, אם אתה חווה כל הזמן רגשות שליליים לגבי עניין מסוים, ונשאר כלוא ברגשות שליליים עקב כך, טבעי שיתעוררו בך מצבים שליליים שונים בגלל אותם רגשות שליליים. מצבים שליליים אלה יגרמו לך לחשוף באופן טבעי את צביונך המושחת בזמן שאתה נמצא באותם מצבים לא נכונים. אז אתה תפעל על סמך פילוסופיות שטניות, תפר את האמת מכל הבחינות, ותחיה לפי צביונך המושחת. לכן, ללא קשר לאופן שבו אנו מבדילים בין רגשות שליליים לצביונות מושחתים, בסיכום, שני הדברים הללו קשורים, והם בלתי נפרדים. בפרט, הם חולקים מהות משותפת בכך שגם רגשות שליליים וגם צביונות מושחתים הם דברים שליליים – הם חולקים את אותה המהות ואותן מחשבות ונקודות מבט בסיסיות. המחשבות וההשקפות שמובילות להופעתם של רגשות שליליים הן כולן שליליות, כולן פילוסופיות שטניות, והדברים השליליים הללו מובילים אנשים לחשוף את צביונותיהם המושחתים ולהתנהג ולפעול על סמך צביונותיהם המושחתים. האם זה לא כך? (זה אכן כך.)

בפעם הקודמת שיתפנו על רגשות שליליים כמו מצוקה, דאגה וחרדה. כעת נשתף על היבט אחר של רגשות שליליים, שהוא כמעט זהה במהותו למצוקה, דאגה וחרדה, אך טבעו אפילו יותר שלילי. מהו הרגש הזה? זהו הלך הרוח בו אנשים נתקלים בתדירות הגבוהה ביותר בחיי היומיום שלהם – הדחקה. האם כולכם שמעת על המונח "הדחקה"? (כן, שמענו.) אז בבקשה צרו משפט או תנו דוגמה באמצעות המילה "הדחקה". אני אתחיל עם אחד. יש אנשים שאומרים: "לעתים קרובות אני מרגיש מודחק בזמן ביצוע חובתי, ואיני יכול להשתחרר מזה." האם המשפט הזה בנוי נכון? (כן.) עכשיו תורכם. (אני תמיד חושף שחיתות כשדברים קורים לי, ואני כל הזמן צריך להרהר ולנסות להכיר את עצמי, אז אני מרגיש מודחק.) אתה מרגיש מודחק כי אתה מנסה להכיר את עצמך יותר מדי. מה ההקשר להדחקה הזו? מה גורם לה? זו העובדה שאתה יודע שהנך כלום ושום דבר, ונראה שאין לך עתיד או יעד שמחכים לך, ושאין לך תקווה לזכות בישועה אי פעם, אז אתה מרגיש מודחק. מי עוד רוצה לשתף? (במדינה של הדרקון הגדול האדום כאש, האמונה באל גורמת לאנשים להרגיש מודחקים.) זוהי הרגשת הדחקה בגלל סביבת האדם. (להיות תחת פיקוח מתמיד של המנהיג שלי בזמן שאני מבצע את חובתי גורם לי להרגיש מודחק.) יפה אמרתם, זה מבטא את רגש ההדחקה באופן מאוד מוחשי. (אני תמיד נתקל בכישלונות ומכשולים תוך כדי ביצוע חובתי, זה גורם לי להרגיש מודחק.) כישלונות ומכשולים גורמים לכם להרגיש מודחקים, כאילו אין דרך קדימה. כאשר העבודה שלכם מתקדמת לאט, האם אתם מרגישים מודחקים? (כן.) יש לזה קונוטציה מעט חיובית. ספרו לי עוד. (אני מרגיש מדוכא כשתמיד גוזמים אותי תוך כדי ביצוע חובתי.) זו המציאות, לא? (אני מרגיש מודחק כשאיני מקבל תוצאות טובות בתפקידי.) מה הסיבה להדחקה הזו? האם זה באמת בגלל שלא השגתם תוצאות טובות? אתם לא חוששים שחובתכם תשונה או שתסולקו? (כן.) אלו הסיבות הקונקרטיות להדחקה שלכם. יש עוד רגשות של הדחקה? ספרו לי עליהם. (כל העמיתים שלי טובים ממני, אז אני מרגיש מודחק.) זו הצרה שנגרמת מקנאה – הדחקה. האם יש בעיות נוספות של הדחקה? (אני מרגיש מודחק עקב חוסר התקדמות ממושך בתחום עבודתי.) האם זה לחץ או הדחקה? זה קצת לחץ. הלחץ הזה הוא דבר טוב, אם כך. האם אתם לא צריכים רק להפוך את הלחץ הזה למוטיבציה? כאשר חובותיהם של חברי צוות תמיד משתנות, האם אינכם מרגיש מודחקים? (כן.) גם אז אתם מרגישים מודחקים. מהמשפטים שסיפקתם, נראה שכולכם חווים את רגש ההדחקה. נראה שהאני הפנימי של אנשים מאוד מעורער, חסר מנוחה כל הזמן ותחת מעין לחץ בלתי נראה, ולכן רגש ההדחקה מתעורר בתוכם, ואז הם חיים בתוך רגש ההדחקה השלילי הזה. האם זה דבר טוב? (לא, זה לא.) זה לא דבר טוב. אז לא צריך לפתור את זה? מכיוון שזה לא דבר טוב, צריך לפתור את זה. כאשר אנשים חיים כל הזמן בתוך רגש שלילי, ללא קשר לאיזה רגש מדובר, ברמה הבסיסית זה יכול להשפיע לרעה על גופם ונפשם, למנוע מהם לחיות בריא ולהתחזק. ברמה גבוהה יותר, ההשפעה של רגשות שליליים שונים על אנשים אינה מוגבלת לצרכים הבסיסיים שיש להם בחיי היומיום, כמו מזון, ביגוד, מחסה ותחבורה. חשוב מכך, זה משפיע על האופן שבו הם רואים אנשים ודברים, כמו גם על התנהלותם ופעולותיהם. ליתר דיוק, זה משפיע על יעילותם, התקדמותם והשפעתם בחובותיהם. כמובן, חשוב מכך, זה משפיע על מה שהם משיגים מביצוע חובתם ועל הרווחים שאנשים צריכים לקצור מאמונתם באל. ראשם של אנשים טרוד ומוגבל כל הזמן על ידי הרגשות שליליים האלה, לבם מעורער לעתים קרובות, והם שוהים לעיתים קרובות בתחושות כמו חוסר שקט, אי נוחות ואימפולסיביות. כאשר אנשים כלואים בתחושות אלו, המצפון וההיגיון הרגילים שלהם, כמו גם חייהם הרגילים וביצוע חובותיהם הרגיל מופרעים, מושפעים ונהרסים. לכן, עליכם לפתור מיידית את הרגשות השליליים הללו ולמנוע מהם להשפיע עוד יותר על חייכם ועבודתכם הרגילים. מושג ההדחקה שדיברנו עליו היום זהה במהותו לרגשות השליליים השונים שדיברנו עליהם קודם לכן. לעתים קרובות אנשים דואגים ומתלבטים לגבי הרבה מאוד דברים, או שומרים אי נוחות רבה בעומק ליבם, כך שהם מרגישים מודחקים. אם רגש ההדחקה הזה יישאר בלתי פתור במשך זמן רב, אנשים יהפכו אפילו יותר לא רגועים ונסערים עמוק בליבם. בסביבות ובהקשרים ספציפיים מסוימים, אנשים עשויים אפילו להשתחרר משליטת המצפון וההיגיון האנושיים, וליצור כמה גישות קיצוניות כדי להתגבר על המצבים שלהם. הסיבה לכך היא שיש גבול ליכולת האינסטינקטיבית של הגוף האנושי לעמוד ברגשות שליליים מסוימים. כאשר יגיע השיא והגבול הזה ייחצה, אנשים ישתחררו ממעצורי ההיגיון של האנושות ויאמצו כמה גישות קיצוניות כדי לפרוק את רגשותיהם, ולפרוק כל מיני רעיונות לא הגיוניים הטמונים עמוק בלבם.

באמצעות המשפטים שסיפקתם, ביטאתם זה עתה כמה מהסיבות השונות בגללן אנשים מרגישים מודחקים. היום נשתף בעיקר על שלושה מהגורמים והסיבות לכך שהרגש השלילי הזה, הדחקה, מופיע אצל אנשים. הראשון הוא שאנשים רבים, בין אם בחיי היומיום שלהם ובין אם בתהליך ביצוע חובתם, מרגישים שהם לא יכולים לעשות כרצונם. זו הסיבה הראשונה: חוסר היכולת של אדם לעשות כרצונו. מה זה אומר שאדם אינו מסוגל לעשות כרצונו? זה אומר לא להיות מסוגל לפעול לפי כל רצון שעולה בדעתו. היכולת לעשות מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה היא דרישה שיש לאותם אנשים גם בעבודה וגם בחיים. עם זאת, מסיבות שונות, לרבות חוקים וסביבות מגורים, או כללים, מערכות, התניות ואמצעי משמעת של קבוצה וכן הלאה, אנשים אינם מסוגלים לפעול על פי רצונותיהם ודמיונותיהם. כתוצאה מכך הם מרגישים מודחקים בעומק ליבם. אם לומר זאת באופן בוטה, ההדחקה הזו מתרחשת בגלל שאנשים מרגישים פגועים – חלק מהאנשים אפילו מרגישים שנעשה להם עוול. אם לומר זאת בכנות, חוסר יכולת של אדם לעשות ככל העולה על רוחו פירושו חוסר יכולת לפעול על פי רצונו – פירוש הדבר הוא שאי אפשר להתחשב רק בעצמך, או להיענות בחופשיות לכל גחמותיך, בגלל סיבות שונות והגבלות של סביבות ותנאים אובייקטיביים שונים. לדוגמה, יש אנשים שהם תמיד שטחיים ומוצאים דרכים להתבטל בזמן ביצוע חובתם. לפעמים העבודה בכנסייה נדרשת להיעשות במהירות, אך הם רק רוצים לעשות כאוות נפשם. אם הם לא מרגישים טוב מבחינה פיזית, או שהם במצב רוח רע וירוד במשך כמה ימים, הם לא יהיו מוכנים לסבול קשיים ולשלם מחיר כדי לעשות את עבודת הכנסייה. הם עצלנים במיוחד וחושקים בנוחות. כשחסרה להם מוטיבציה, גופם יהפוך להיות איטי, והם לא יהיו מוכנים לזוז, אך הם חוששים שייגזמו על ידי המנהיגים ושאחיהם ואחיותיהם יקראו להם עצלנים, אז אין שום דבר שהם יכולים לעשות מלבד לבצע את העבודה בחוסר רצון יחד עם כולם. עם זאת, הם ירגישו מאוד חסרי נכונות, אומללים וסרבניים לגבי זה. הם ירגישו שנעשה להם עוול, פגועים, עצבניים ומותשים. הם רוצים לפעול על פי רצונם, אך לא מעזים להתנתק מהדרישות והתנאים של בית האל או לצאת נגדם. כתוצאה מכך, עם הזמן מתחיל לצוץ בתוכם רגש – הדחקה. ברגע שהרגש המדחיק הזה ישתרש בהם, הם יתחילו להיראות בהדרגה חסרי מרץ וחלשים. כמו מכונה, כבר לא תהיה להם הבנה ברורה של מה שהם עושים, אך הם עדיין יעשו כל מה שאומרים להם לעשות בכל יום, בצורה שאומרים להם לעשות את זה. הם אמנם ימשיכו לבצע את משימותיהם על פני השטח בלי לעצור, בלי להשתהות, בלי להתרחק מסביבת ביצוע חובתם, אך בליבם הם ירגישו מודחקים, ויחשבו שחייהם מתישים ומלאי עוולות. הרצון הנוכחי הגדול ביותר שלהם הוא יום אחד לא להיות נשלטים עוד על ידי אחרים, לא להיות מוגבלים עוד על ידי תנאי בית האל, ולהשתחרר מסידורי בית האל. הם רוצים לעשות כאוות נפשם, מתי שהם רוצים, לעבוד קצת אם הם מרגישים טוב, ולא לעבוד אם הם לא מרגישים טוב. הם כמהים להשתחרר מכל אשמה, מהאפשרות שאי פעם ייגזמו, ומכל מי שמפקח עליהם, עוקב אחריהם או אחראי עליהם. הם חושבים שכשיגיע היום הזה, זה יהיה יום נהדר, ושהם ירגישו כה חופשיים ומשוחררים. עם זאת, הם עדיין לא מוכנים לעזוב או לוותר; הם חוששים שאם לא יבצעו את חובותיהם, אם באמת יעשו ככל העולה על רוחם ויהיו חופשיים ומשוחררים יום אחד, אז הם יתרחקו באופן טבעי מהאל, והם חוששים שאם האל לא ירצה בהם יותר, הם לא יוכלו לזכות בשום ברכה. יש אנשים שמוצאים את עצמם בדילמה: אם ינסו להתלונן לאחיהם ואחיותיהם, הם יתקשו לדבר. אם יפנו לאל בתפילה, הם ירגישו שאינם מסוגלים לפתוח את פיהם. אם יתלוננו, הם ירגישו שהם עצמם אשמים. אם הם לא יתלוננו, הם ירגישו חוסר נחת. הם תוהים מדוע נדמה שחייהם כל כך מלאים בעוולות, כל כך מנוגדים לרצונם וכל כך מתישים. הם לא רוצים לחיות כך, הם לא רוצים להיות בהרמוניה עם כולם, הם רוצים לעשות כאוות נפשם, איך שמתחשק, והם תוהים למה אינם מסוגלים להשיג זאת. פעם הם הרגישו שהם רק מותשים פיזית, אך עכשיו גם הלב שלהם עייף. הם לא מבינים מה קורה להם. הגידו לי, האם זה לא נגרם מרגשות מודחקים? (זה כן.)

יש אנשים שאומרים: "כולם אומרים שהמאמינים הם חופשיים ומשוחררים, שלמאמינים יש חיים שמחים, שלווים ומאושרים במיוחד. למה אני לא יכול לחיות באושר ושלווה כמו אחרים? למה אני לא מרגיש שום שמחה? למה אני מרגיש כל כך מודחק ומותש? איך זה שחייהם של אנשים אחרים מאושרים כל כך? למה החיים שלי כל כך אומללים?" הגידו לי, מה הסיבה לזה? מה גרם להדחקה שלהם? (הגוף הפיזי שלהם לא היה מרוצה ובשרם סבל.) כאשר גופו הפיזי של אדם סובל והוא מרגיש שנעשה לו עוול, אם הוא יכול לקבל זאת בלבו ובנפשו, האם הוא לא ירגיש שהסבל הפיזי שלו כבר לא כל כך גדול? אם הוא ימצא נחמה, שלווה ושמחה בלבו ובנפשו, האם עדיין ירגיש מודחק? (לא.) לכן, האמירה שהדחקה נגרמת מסבל פיזי אינה תקפה. אם הדחקה מתעוררת בגלל סבל פיזי מוגזם, האם אתם לא סובלים? האם אתם מרגישים מודחקים כי אינכם יכולים לעשות כרצונכם? האם אתם כלואים ברגשות מודחקים כי אתם לא יכולים לעשות כרצונכם? (לא.) האם אתם עסוקים בעבודה היומיומית שלכם? (במידת-מה.) כולכם עסוקים למדי, עובדים מבוקר עד ערב. מלבד שינה ואכילה, אתה מבלה כמעט את כל היום מול המחשב, מעייף את העיניים והמוח ומתיש את הגוף, אך האם אתה מרגיש מודחק? האם העייפות הזו תגרום לך הדחקה? (לא.) מה גורם להדחקה של אנשים? זה בהחלט לא נובע מעייפות פיזית, אז מה גורם לזה? אם אנשים מחפשים כל הזמן נוחות פיזית ואושר, אם הם כל הזמן חותרים אל אושר ונוחות פיזיים, ולא רוצים לסבול, אז אפילו מעט סבל פיזי, סבל גדול במקצת מזה של אחרים, או הרגשה של עומס עבודה גדול מעט יותר מהרגיל, יגרמו להם להרגיש מודחקים. זה אחד הגורמים להדחקה. אם אנשים לא רואים בכמות קטנה של סבל פיזי עניין גדול, והם לא חותרים אל נוחות פיזית אלא חותרים אל האמת ומבקשים להשלים את חובותיהם כדי לרַצות את האל, אז הם לרוב לא יחושו סבל פיזי. גם אם מדי פעם הם ירגישו קצת עסוקים, עייפים או שחוקים, לאחר שהם ילכו לישון הם יתעוררו בתחושה טובה יותר, ואז ימשיכו בעבודתם. ההתמקדות שלהם תהיה בחובותיהם ובעבודתם; הם לא יתייחסו למעט עייפות פיזית כבעיה משמעותית. עם זאת, כאשר מתעוררת בעיה בחשיבה של אנשים והם כל הזמן חותרים אל נוחות פיזית, בכל פעם שגופם הפיזי נפגע מעט או אינו מסוגל למצוא סיפוק, יתעוררו בתוכם רגשות שליליים מסוימים. אז מדוע אדם כזה, שתמיד רוצה לעשות כאוות נפשו ולפנק את בשרו וליהנות מהחיים, מוצא את עצמו לעתים קרובות כלוא ברגש ההדחקה השלילי הזה בכל פעם שהוא לא מרוצה? (זה בגלל שהוא חותר אל נוחות והנאה פיזית.) זה נכון לגבי אנשים מסוימים. יש עוד קבוצה של אנשים, שלא חותרים אל נוחות פיזית. הם מחפשים לעשות דברים לפי הגחמות שלהם וללכת בעקבות מצבי הרוח שלהם. כשהם מאושרים הם מסוגלים לעמוד ביותר סבל, הם יכולים לעבוד ברציפות לאורך כל היום, ואם תשאלו אותם אם הם מרגישים עייפים, הם יגידו: "אני לא עייף, איך ביצוע חובתי יכול לגרום לי לעייפות?" אך אם יום אחד הם יהיו אומללים, הם יהיו ממורמרים גם אם רק תבקש מהם להשקיע דקה נוספת במשהו, ואם תעיר להם קצת, הם יגידו: "תפסיק לדבר! אני מרגיש מודחק. אם תמשיך לדבר לא אבצע את חובתי, וזו תהיה אשמתך. אם לא אקבל ברכות בעתיד זה יהיה על ראשך, ואתה תישא בכל האחריות על כך!" אנשים הם הפכפכים כשהם נמצאים במצב חריג. לפעמים הם יהיו מסוגלים לסבול ולשלם מחיר, אך לפעמים הם יתלוננו גם על סבל קטן, ואפילו בעיה קטנה תרגיז אותם. כשהם במצב רוח רע, הם לא ירצו עוד לבצע את חובותיהם, לקרוא את דברי האל, לשיר מזמורים או להשתתף באספות ולהאזין לדרשות. הם רק ירצו להיות לבד לזמן מה, ואיש לא יוכל לעזור להם או לתמוך בהם. לאחר מספר ימים הם עלולים להתגבר על כך ולהרגיש טוב יותר. כל דבר שלא מצליח לספק אותם גורם להם להרגיש מודחקים. האם אנשים מסוג כזה אינם עקשנים במיוחד? (אכן.) הם עקשנים במיוחד. למשל, אם הם רוצים ללכת לישון מיד, הם יתעקשו לעשות זאת. הם יגידו: "אני עייף, ואני רוצה ללכת לישון עכשיו. כשאין לי כוח אני צריך לישון!" אם מישהו יגיד: "אתה לא יכול להחזיק מעמד עוד עשר דקות? המשימה הזו תסתיים ממש בקרוב, ואז כולנו נוכל לנוח, מה דעתך?" הם יענו: "לא, אני צריך ללכת לישון עכשיו!" אם מישהו ישכנע אותם, הם יחזיקו מעמד זמן מה באי רצון, אך ירגישו מודחקים וכועסים. לעתים קרובות הם מרגישים מודחקים בעניינים אלה ואינם מוכנים לקבל עזרה מאחיהם ואחיותיהם, או להיות תחת פיקוח של מנהיגים. אם הם עושים טעות, הם לא יאפשרו לאחרים לגזום אותם. הם לא רוצים שירסנו אותם בשום אופן. הם חושבים: "אני מאמין באל כדי שאוכל למצוא אושר, אז למה לי להקשות על עצמי? למה החיים שלי צריכים להיות כל כך מתישים? אנשים צריכים לחיות באושר. הם לא צריכים לתת כל כך הרבה תשומת לב לתקנות ולמערכות האלה. מה התועלת בציוד תמידי להן? עכשיו, ברגע זה, אני הולך לעשות מה שאני רוצה. לאף אחד מכם אין זכות דיבור." אנשים כאלה הם עקשנים ומופקרים במיוחד: הם לא מאפשרים לעצמם לסבול כל הגבלה, ואינם רוצים להרגיש מוגבלים בשום סביבת עבודה. הם לא רוצים לדבוק בתקנות ובעקרונות של בית האל, לא מוכנים לקבל את העקרונות שאנשים צריכים להיאחז בהם בהתנהלותם, ואפילו לא רוצים לציית למה שהמצפון וההיגיון אומרים שהם צריכים לעשות. הם רוצים לעשות כאוות נפשם, לעשות מה שמשמח אותם, מה שיועיל להם ויעניק להם נוחות. הם מאמינים שחיים תחת המעצורים האלה מפרים את רצונם, שזה יהיה סוג של התעללות עצמית, שזה יהיה להם קשה מדי ושאנשים לא צריכים לחיות ככה. הם חושבים שאנשים צריכים לחיות חופשיים ומשוחררים, לפנק את בשרם ותשוקותיהם בלי חשבון, כמו גם את האידיאלים והרצונות שלהם. הם חושבים שהם צריכים לממש את כל הרעיונות שלהם, להגיד מה שהם רוצים, לעשות מה שהם רוצים וללכת לאן שהם רוצים, בלי להתחשב בתוצאות או ברגשות של אנשים אחרים, ובעיקר בלי להתחשב באחריויות ובמחויבויות שלהם, או בחובות אותן המאמינים צריכים לבצע, או מציאויות-האמת אותן הם צריכים לקיים ולממש, או נתיב החיים שבו עליהם ללכת. אנשי קבוצה זו תמיד רוצים לעשות כאוות נפשם בחברה ועם אנשים אחרים, אך לא משנה לאן הם הולכים, הם לעולם לא יוכלו להשיג זאת. הם מאמינים שבית האל מדגיש את זכויות האדם, מעניק לאנשים חופש מוחלט, ושאכפת לו מהאנושות, ומסובלנות והבלגה כלפי אנשים. הם חושבים שאחרי שהם מגיעים לבית האל הם צריכים להיות מסוגלים לספק בחופשיות את בשרם ורצונותיהם, אך בגלל שבבית האל יש גזירות ותקנות מנהליות, הם עדיין לא יכולים לעשות כרצונם. לכן, לא ניתן לפתור את רגש ההדחקה השלילי הזה שלהם גם לאחר שהם מצטרפים לבית האל. הם לא חיים כדי למלא סוג כלשהו של אחריות או כדי להשלים משימות, או להפוך לאדם אמיתי. אמונתם באל היא לא להשלים את חובתו של יציר בריאה, להשלים את שליחותם ולהשיג ישועה. ללא קשר לאנשים ביניהם הם נמצאים, לסביבות שבהן הם נמצאים או למקצוע בו הם עוסקים, המטרה הסופית שלהם היא למצוא את עצמם ולהשביע את רצונם. המטרה של כל מה שהם עושים סובבת סביב זה, והסיפוק העצמי הוא תשוקתם בחיים ומטרת חתירתם.

חלקכם אחראים לארח אחים ואחיות ולבשל להם ארוחות, ובמקרה כזה אתה צריך לשאול את האחים והאחיות מה הם אוהבים לאכול, לשאול את עצמך מהם העקרונות והדרישות של בית האל, ואז לארח אותם על סמך שני סוגי העקרונות הללו. אם אתה מארח אנשים מצפון סין, הכן יותר מנות על בסיס חיטה, כמו לחמניות מאודות, לחמניות מנדרין ולחמניות ממולאות. מדי פעם אפשר להכין גם אורז או אטריות אורז שאוכלים אנשים מדרום סין. כל זה מקובל. נניח שרוב האנשים שאתה מארח הם מדרום סין. הם לא אוהבים מנות המבוססות על חיטה, הם מעדיפים אורז, והם מרגישים כאילו לא אכלו ארוחה אם אין להם אורז. לכן, אם אתה מארח אותם, עליך להכין אורז לעתים קרובות יותר ולוודא שהמנות שלך יתאימו לטעמם של אנשים מדרום סין. אם אתה מארח אנשים גם מדרום סין וגם מצפון סין, אז אתה יכול להכין שני סוגי ארוחות ולתת לאנשים לבחור מה הם מעדיפים, לתת להם חופש בחירה. אירוח אחים ואחיות בצורה כזו עולה בקנה אחד עם העקרונות – זה עניין מאוד פשוט. כל עוד רוב האנשים מרוצים, זה מספיק. אתה לא צריך לדאוג לגבי כמה אנשים בודדים שאינם מרוצים. עם זאת, אם האחראי על האירוח אינו מבין את האמת ואינו יודע כיצד לטפל בעניינים על פי העקרונות, ופועל תמיד על פי העדפותיו, מכין כל אוכל שהוא רוצה מבלי לקחת בחשבון אם אנשים ישמחו לאכול אותו – איזו בעיה זאת? מדובר בעקשנות מוגזמת ואנוכיות. חלק מהאנשים הם מדרום סין, ורוב האנשים שהם מארחים הם מהצפון. מדובר בעקשנות מוגזמת ובאנוכיות. חלק מהאנשים הם מדרום סין, ורוב האנשים שהם מארחים הם מהצפון. הם מכינים אורז בכל יום בלי לקחת בחשבון אם האחים והאחיות רגילים לזה, וכשאתה מנסה לגזום אותם ולתת להם עצה, מתגלה בתוכם סוג מסוים של רגש, ולבם נעשה מתנגד, סורר ומלא טינה, והם אומרים: "לבשל בבית האל זה לא קל. זה כל כך קשה לשרת את האנשים. אני עובד קשה מבוקר עד ערב כדי לבשל עבורכם אך אתם עדיין כל כך בררנים. מה רע באכילת אורז? האם אנחנו תושבי הדרום לא אוכלים אורז שלוש פעמים ביום? האם זו לא דרך די נחמדה לחיות? אנחנו חזקים מכם ויש לנו יותר אנרגיה. מה כל כך טוב לאכול תמיד אטריות ולחמניות מאודות? אפשר להתמלא מזה? למה אטריות לא טעימות לי? למה הן לא משביעות אותי? ובכן, איני יכול לעשות שום דבר. אני מניח שכדי לבצע את חובתי בבית האל אצטרך לשאת בזה ולרסן את עצמי. אם לא ארסן את עצמי, יכול להיות שאוחלף או אסולק. אז אני פשוט אצטרך להכין אטריות ולחמניות מאודות!" הם פועלים כך עם טינה בכל יום וחושבים: "איני יכול אפילו לאכול אורז. אני רק רוצה אורז בכל ארוחה. בלי אורז, אני לא יכול לשרוד. אני רוצה לאכול אורז!" למרות שהם מכינים אטריות ולחמניות מאודות באי-רצון מדי יום, מצב הרוח שלהם ירוד ביותר. למה הם מרגישים מדוכאים במיוחד? כיוון שהם מרגישים מודחקים. הם חושבים: "אני צריך לשרת אתכם ולבשל את האוכל שאתם אוהבים לאכול, ולא את מה שאני רוצה לאכול. למה אני תמיד צריך לספק אתכם ולא את עצמי?" הם מרגישים פגועים, מודחקים ושחייהם מתישים. הם מסרבים לעשות כל עבודה נוספת, וכשהם עושים קצת עבודה, הם עושים זאת באופן שטחי; הם חוששים שאם לא יבצעו שום עבודה, יחליפו אותם או יפנו אותם. כתוצאה מכך, הדבר היחיד שהם יכולים לעשות הוא לפעול ולבצע את חובתם בדרך הזו בהסתייגות ובחוסר רצון, מבלי לחוות רגעים של אושר, חופש או שחרור. אנשים שואלים אותם: "איך אתה מרגיש לגבי אירוח האחים והאחיות ובישול ארוחות?" הם עונים: "זה לא ממש מעייף, אך אני מרגיש מודחק." אנשים אומרים: "מדוע אתה מרגיש מודחק? יש לך אורז, קמח וירקות – יש לך הכול. אתה אפילו לא צריך להוציא את הכסף שלך כדי לקנות את הדברים האלה. אתה רק צריך להתעייף ולעשות קצת יותר עבודה מאנשים אחרים מדי פעם. זה לא מה שאתה צריך לעשות? להאמין באל ולבצע את חובתו הם דברים משמחים. הם בהתנדבות. אז למה אתה מרגיש מודחק?" הם עונים: "למרות שאני עושה את הדברים האלה בהתנדבות, אני לא יכול לאכול אורז לעתים קרובות מאוד ואני לא יכול לעשות כרצוני, לאכול מה שאני אוהב ומה שנראה לי טעים. אני מפחד לקבל ביקורת אם יראו אותי מנסה לבשל לעצמי משהו טעים, אז אני מרגיש מודחק, ואני אף פעם לא שמח". אנשים כאלה חיים עם רגשות מודחקים כי הם לא יכולים לספק את תשוקתם לאוכל.

יש אנשים שמגדלים ירקות בחוות הכנסייה. איך הם צריכים לעשות זאת? עליהם לשתול יבול מתאים של ירקות בהתבסס על עונות השנה, האקלים, הטמפרטורה ומספר האנשים שהם צריכים להאכיל. ישנן תקנות בבית האל לגבי גידול ירקות שונים, שיכולות להיות מאתגרות עבור אנשים רבים. יש כמה ירקות שאנשים אוהבים לאכול על בסיס יומי, ויש כאלה שאנשים לא נהנים לאכול. הכמויות של חלקם מפוקחות, ואחרים נצרכים עונתית. לכן, הכמות שאנשים יכולים לאכול מוגבלת. חלק מהאנשים חשבו: "אוי, אנחנו אף פעם לא יכולים ליהנות לגמרי מאכילת הירקות האלה. אנחנו אוכלים קצת, והם נגמרים. אין מספיק בשביל כולם! כמו עגבניות שרי, אנחנו מקבלים רק חופן קטן בכל פעם, והן נגמרות לפני שאנחנו יכולים להתענג על הטעם שלהן. זה יהיה נהדר אם נוכל לאכול קערות מלאות שלהן!" אז במקום שבו חיו כעשרה אנשים, הם שתלו מאתיים צמחי עגבניות שרי. הם התחילו לאכול קערות מלאות שלהן מיד כשהתעוררו בבוקר, והמשיכו לאכול אותן עד שהלכו לישון בלילה. אכילת קערות מלאות של עגבניות שרי ועגבניות רגילות, וסלים מלאים של מלפפונים, הייתה כל כך מרגשת עבורם. הם הרגישו שאלו היו ימים נפלאים, שהם מאושרים. אנשים כאלה אינם יכולים לפעול לפי תנאי בית האל במעשיהם, ואינם יכולים לדבוק בעקרונות המדע. הם מסרבים להקשיב לאחרים, נותנים עדיפות לאינטרסים שלהם, מתחשבים רק בעצמם בכל דבר ועושים כרצונם. כתוצאה מכך, תחת השליטה, הפיקוח והניהול של בית האל, אנשים אלה שרצו לאכול פירות כאוות נפשם הוגבלו, וחלקם נגזמו. הגידו לי, איך לדעתכם הם מרגישים עכשיו? האם הם לא מרגישים מאוכזבים להפליא? האם הם לא מרגישים שהעולם עגום, ושאין אהבה או חום בבית האל? האם הם לא מרגישים מודחקים להפליא? (כן.) הם כל הזמן חושבים: "מה רע בלעשות כרצוני? אני לא יכול פשוט ליהנות מאכילת ירקות? הם אפילו לא נותנים לי לאכול קערה שלמה של עגבניות שרי. איזו קמצנות! בית האל אינו מעניק לאנשים חירות. אם אנחנו רוצים לאכול עגבניות שרי, הם מכריחים אותנו לשתול אותן על סמך מספר האנשים שזקוקים לאוכל. מה הבעיה אם אני שותל מאתיים או שלוש-מאות צמחים? אם לא נוכל לאכול את כולן, פשוט ניתן לבעלי החיים לאכול אותן". האם זה ראוי שתאכל קערה מלאה? האם לא צריכים להיות מתינות וגבול למה שאתה צורך? הכמות שאנשים אוכלים מתוך המאכלים השונים שיצר האל צריכה להיות מבוססת על היבול והזמינות העונתית שלהם. מזון בסיסי צריך להיות בעל יבול גבוה, בעוד שמזון בעל יבול נמוך או מוגבל, עונתיות קצרה או תקופות גידול קצרות יש לצרוך בכמויות קטנות יותר – במקומות מסוימים, אנשים אפילו לא אוכלים אותו בכלל, והם לא מפסידים שום דבר. זה סביר. אנשים תמיד שומרים בליבם חשקים, ומבקשים כל הזמן לספק את התיאבון שלהם. האם זה ראוי? זה לא ראוי תמיד לשמור בלב חשקים ותיאבון. לבית האל יש חוקים משלו. יש תקנות, ניהול ומערכות מתאימות בכל היבטי העבודה בבית האל. אם אתה רוצה להיות חבר בית האל, אתה צריך לדבוק בקפדנות בתקנותיו. אסור לך להיות חצוף, ועליך ללמוד להתמסר ולפעול באופן שמתקבל על דעת כולם. זה מתיישב עם אמות המידה של מצפון ותבונה. אף אחת מתקנות בית האל אינה נקבעת לטובת אדם יחיד, הן נקבעות למען כל מי שבבית האל. הן נועדו לשמור על העבודה והאינטרסים של בית האל. התקנות והמערכות הללו סבירות, ואם לאנשים יש מצפון והיגיון הם צריכים לפעול לפיהן. לכן, לא משנה מה אתה עושה, מבחינה אחת עליך לעשות זאת על פי תקנות ומערכות בית האל, ומבחינה נוספת, יש לך גם אחריות ומחויבות לקיים את כל זה, במקום לפעול כל הזמן על סמך האינטרסים האישיים והפרספקטיבה שלך. האין זה כך? (אכן.) אם אתה מרגיש מודחק במיוחד בחיים ובעבודה בבית האל, זה לא נובע מאף בעיה עם התקנות, המערכות או השיטות הניהוליות של בית האל, אלא זו בעיה אישית שלך. נניח שאתה תמיד מחפש סיפוק עצמי וסיפוק של החשקים שלך בבית האל, ותמיד מרגיש מודחק להפליא, לא חופשי ולא משוחרר, ללא שום שלווה או שמחה. נניח שאתה כל הזמן מרגיש לא בנוח ושנעשה לך עוול, שאתה לא יכול לעשות כרצונך באף עניין, שאתה לא יכול לאכול או להתלבש איך שאתה רוצה, שאסור לך להתלבש בצורה אופנתית או מושכת, ואתה מרגיש אומלל ולא בנוח כל יום בגלל הדברים האלה. נניח שאתה תמיד חש אי נוחות כשאתה בא במגע עם אחיך ואחיותיך, ואתה חושב: "האנשים האלה תמיד משתפים איתי על האמת, זה בעייתי מדי! אני לא רוצה להתנהל בצורה הזו. אני רק רוצה לחיות באושר, בסיפוק ובחופשיות. אני מרגיש שאני לא מאושר וחופשי כמו שדמיינתי שאהיה כשאאמין באל. אני לא רוצה להיות מוגבל על ידי אף אחד. תמיד יש אנשים שמנהלים ומגבילים אותי, ואני מרגיש מודחק". אנשים כאלה לא אוהבים סביבת חיים כזו וחשים סלידה כלפיה, אולם למען קבלת הברכות אין להם ברירה אלא להתחייב לה. אין להם איפה לפרוק את התסכולים שלהם, הם לא מעזים לצעוק, והם מרגישים מודחקים לעיתים קרובות. הפתרון היחיד, השיטה הטובה ביותר להתמודדות עם אנשים כאלה, הוא לומר להם: "אתה יכול לעזוב. לך תאכל מה שאתה רוצה, תלבש את הבגדים שאתה רוצה, תחיה את החיים שאתה רוצה, תעשה את הדברים שאתה רוצה, תבנה את הקריירה שאתה רוצה, ותחתור אל המטרות והכיוון אליהם אתה שואף. בית האל לא מעכב אותך. ידיך ורגליך משוחררות וחופשיות, וכך גם לבך. איש לא כובל אותך. חוץ מזה שאתה מתחייב לבית האל כדי להשיג מטרה מסוימת, אף אחד לא כפה עליך את התקנות האלה באומרו שאתה חייב, צריך ומוכרח להישאר בבית האל, אחרת בית האל יעשה לך משהו." אני אומר לך את האמת, בית האל לא יעשה לך כלום. אם אתה רוצה לעזוב, אתה יכול לעזוב בכל עת. פשוט החזר את ספרי דברי האל לכנסייה והעבר כל עבודה שאתה עושה כרגע. אתה יכול לעזוב מתי שתרצה. בית האל לא מגביל אותך, זה לא הכלא או בית הסוהר שלך. בית האל הוא מקום חופשי, ודלתותיו פתוחות לרווחה. אם אתה מרגיש מודחק, זה בגלל שאתה לא יכול לעשות כרצונך, וזה אומר שהמקום הזה לא מתאים לך. זה לא הבית המאושר אותו אתה רוצה למצוא, וגם לא המקום שבו אתה צריך לשהות. אם אתה חי בצורה שכל כך נוגדת את רצונך, עליך לעזוב. אתה מבין? בית האל לעולם אינו מכריח כופרים או כאלה שאינם חותרים אל האמת. אם אתה רוצה לעשות עסקים, להתעשר, לבנות קריירה או לצאת לעולם ולבנות לעצמך שם, אז זו החתירה האישית שלך, ואתה צריך לחזור לעולם החילוני. בית האל לעולם אינו מגביל את חירותם של אנשים. דלתות בית האל פתוחות לרווחה. כופרים ואלה שאינם חותרים אל האמת יכולים לצאת ולעזוב את בית האל בכל עת.

יש אנשים שפשוט לא מוכנים לבצע את חובותיהם ולשתף על האמת. הם לא הסתגלו לחיי הכנסייה, הם לא מסוגלים להסתגל אליהם, והם תמיד מרגישים אומללים וחסרי אונים במיוחד. ובכן, הייתי אומר לאנשים האלה: כדאי לך למהר ולעזוב. צא לעולם החילוני כדי לחפש את המטרות והכיוון שלך, ולחיות את החיים אותם אתה צריך לחיות. בית האל לעולם לא מכריח אף אחד. אף אחד מהתקנות, המערכות או הצווים המנהליים של הכנסייה לא מכוונים אליך כפרט. אם אתה חושב שהם קשים, שאינך יכול לעמוד בהם, ואתה מרגיש אומלל ומודחק במיוחד, אז אתה יכול לבחור לעזוב. אלה שמסוגלים לקבל את האמת ולקיים את העקרונות הם אלה המתאימים להישאר בכנסייה. כמובן, אם אתה מרגיש שאתה לא מתאים להישארות בבית האל, האם יהיה מקום מתאים אחר עבורך? כן, העולם הוא עצום, ויהיה מקום מתאים עבורך. בקיצור, אם אתה מרגיש מודחק כאן, אם אתה לא מוצא פורקן, אם אתה רוצה לעיתים קרובות לשחרר קיטור ותמיד קיימת אפשרות שהטבע שלך יתפרץ החוצה, אז אתה בסכנה ולא מתאים להישארות בבית האל. העולם הוא עצום, ותמיד יהיה מקום מתאים עבורך. קח את הזמן שלך למצוא אותו בעצמך. האם זו לא דרך מתאימה לטפל בעניין הזה? זה לא הגיוני? (אכן.) אם האנשים האלה מרגישים כל כך לא בנוח, ואתה עדיין רוצה להשאיר אותם כאן, האם אין זו טיפשות מצדך? בואו נאפשר להם לעזוב ונאחל להם הצלחה בהגשמת חלומותיהם, בסדר? מה החלומות שלהם? (לאכול קערות מלאות של עגבניות שרי.) הם גם רוצים לאכול אורז ודגים בכל ארוחה, כל השנה. אילו עוד חלומות יש להם? להתעורר ביקיצה טבעית כל יום, לעבוד מתי שהם רוצים, ושאף אחד לא ינהל אותם או יפקח עליהם כשהם לא רוצים לעבוד. האם זה לא החלום שלהם? (אכן.) איזה חלום נהדר! כה נשגב! הגידו לי, האם לאנשים כאלה יש סיכוי טוב? האם הם מקפידים על עבודתם הראויה? (לא.) לסיכום, אנשים כאלה תמיד מרגישים מודחקים. אם לומר זאת בפשטות, רצונם הוא לענג את בשרם ולספק את חשקיהם. הם אנוכיים מדי, הם רוצים לעשות הכול לפי גחמותיהם וכאוות נפשם, מתעלמים מהכללים ולא מטפלים בעניינים על פי העקרונות, פשוט עושים דברים על סמך הרגשות, ההעדפות והחשקים שלהם, ופועלים על פי האינטרסים שלהם. חסרה להם אנושיות רגילה, ואנשים כאלה אינם מקפידים על עבודתם הראויה. אנשים שלא מקפידים על עבודתם הראויה מרגישים מודחקים בכל דבר שהם עושים, בכל מקום אליו הם הולכים. גם אם הם היו חיים לבד, הם היו מרגישים מודחקים. במילים עדינות, האנשים האלה אינם מבטיחים והם לא מקפידים על עבודתם הראויה. ליתר דיוק, האנושיות שלהם לא רגילה, והם קצת צרי אופקים. מה מאפיין אנשים שמטפלים בעבודתם הראויה? הם אנשים שמתייחסים לצרכים הבסיסיים שלהם, כמו מזון, ביגוד, מחסה ותחבורה, בצורה פשוטה. כל עוד הדברים האלה עומדים ברף סביר, זה מספיק להם. אכפת להם יותר מהנתיב שלהם בחיים, מהשליחות שלהם כבני אדם, מהשקפת החיים ומהערכים שלהם. על מה אנשים בלתי מבטיחים חושבים כל היום? הם תמיד חושבים איך להתבטל, איך לעשות תרגילים כדי שיוכלו להתנער מאחריות, איך לאכול טוב וליהנות, איך לחיות בנוחות ונינוחות פיזית, בלי התחשבות בעניינים ראויים. לכן הם מרגישים מודחקים במסגרת ובסביבת ביצוע חובותיהם בבית האל. בית האל דורש מאנשים ללמוד ידע משותף ומקצועי מסוים המתייחס לחובותיהם, כדי שיוכלו לבצע אותן טוב יותר. בית האל דורש מאנשים לאכול ולשתות לעתים קרובות את דברי האל כדי שיוכלו להבין טוב יותר את האמת, להיכנס למציאות-האמת ולדעת מהם העקרונות לכל פעולה. כל הדברים הללו שבית האל משתף עליהם ומזכיר אותם נוגעים לנושאים, עניינים מעשיים וכדומה, הנכללים בגדר חייהם של אנשים וביצוע חובותיהם, ונועדו לעזור לאנשים לדאוג לעבודתם הראויה וללכת בנתיב הנכון. אותם אנשים, שאינם מקפידים על עבודתם הראויה ועושים כרצונם, אינם רוצים לעשות את הדברים הראויים הללו. המטרה הסופית שהם רוצים להשיג על ידי עשיית כל מה שעולה על רוחם היא נוחות פיזית, הנאה וקלות, ושלא יגבילו אותם או שייעשה להם עוול בשום צורה. המטרה היא להיות מסוגלים לאכול מספיק ממה שהם רוצים, ולעשות כרצונם. בגלל איכות האנושיות שלהם והעיסוקים הפנימיים שלהם הם מרגישים לעתים קרובות מודחקים. לא משנה איך תשתף איתם על האמת, הם לא ישתנו, וההדחקה שלהם לא תיפתר. זה פשוט סוג האנשים שהם; הם רק דברים שלא מתייחסים לעבודתם הראויה. למרות שעל פני השטח נראה שהם לא ביצעו שום רוע גדול או שהם אנשים רעים, ולמרות שנראה שהם רק לא הצליחו לקיים את העקרונות והתקנות, למעשה, מהות הטבע שלהם היא שהם לא מקפידים על עבודתם הראויה או הולכים בנתיב הנכון. לאנשים כאלה חסרים המצפון וההיגיון של אנושיות רגילה, והם לא יכולים להשיג את האינטליגנציה של האנושיות הרגילה. הם לא חושבים או מהרהרים על המטרות שאנשים עם אנושיות רגילה צריכים לשאוף אליהן, או על גישות החיים ושיטות הקיום שאנשים עם אנושיות רגילה צריכים לאמץ, ולא חותרים אליהן. מוחותיהם מתמלאים מדי יום במחשבות כיצד למצוא נינוחות והנאה פיזית. עם זאת, בסביבת המגורים של הכנסייה, הם לא יכולים לספק את העדפותיהם הפיזיות ולכן הם חשים אי נוחות והדחקה. כך נוצרים הרגשות האלה שלהם. הגידו לי, נכון שלאנשים כאלה יש חיים מתישים? (יש להם.) האם חייהם מעוררי רחמים? (לא, הם לא מעוררי רחמים.) נכון, הם לא מעוררי רחמים. בלשון המעטה, אלה מסוג האנשים שלא מקפידים על עבודתם הראויה. בחברה, מי הם האנשים שלא מקפידים על עבודתם הראויה? הם בטלנים, שוטים, עצלנים, חוליגנים, פרחחים ומפסידנים – אנשים כאלה. הם לא רוצים ללמוד שום כישורים או יכולות חדשות, והם לא רוצים לפתח קריירה רצינית או למצוא עבודה כדי שיוכלו להתקיים. הם הבטלנים והעצלנים של החברה. הם חודרים לכנסייה, ואז הם רוצים לקבל משהו בחינם, ולזכות בברכות. הם מנצלי הזדמנויות. מנצלי הזדמנויות אלו לעולם אינם מוכנים לבצע את חובותיהם. אם דברים לא מסתדרים להם, אפילו במעט, הם מרגישים מודחקים. הם תמיד רוצים לחיות בחופשיות, לא רוצים לבצע שום סוג של עבודה, ובכל זאת הם עדיין רוצים לאכול אוכל טוב וללבוש בגדים יפים, ולאכול מה שהם רוצים ולישון מתי שהם רוצים. הם חושבים שכשיגיע יום כזה, זה בוודאי יהיה נפלא. הם לא רוצים לסבול אפילו מעט קשיים והם מייחלים לחיים של התפנקות. אנשים אלה אפילו חושבים שהחיים מתישים; הם כבולים ברגשות שליליים. לעתים קרובות הם מרגישים עייפים ומבולבלים כי הם לא יכולים לעשות כרצונם. הם לא רוצים לדאוג לעבודתם הראויה או לטפל בענייניהם הראויים. הם לא רוצים לדבוק בעבודה ולעשות אותה בלי הפסקה מתחילתה ועד סופה, להתייחס אליה כמקצוע וחובה, כמחויבותם ואחריותם; הם לא רוצים לסיים אותה ולהשיג תוצאות, או לעשות אותה ברמה הכי טובה שאפשר. הם מעולם לא חשבו בצורה כזו. הם רק רוצים לנהוג באופן שטחי ולהשתמש בחובתם כאמצעי להתפרנס. כשהם מתמודדים עם קצת לחץ או עם שליטה כלשהי, או כשדורשים מהם סטנדרט קצת יותר גבוה, או גורמים להם לשאת באחריות, הם מרגישים אי נוחות והדחקה. הרגשות השליליים הללו צפים בתוכם, הם מרגישים שחייהם מתישים, והם אומללים. אחת הסיבות העיקריות לכך שהם מרגישים שחייהם מתישים היא שלאנשים כאלה חסר היגיון. ההיגיון שלהם לקוי, הם מבלים כל היום בהתמכרות לפנטזיות, חיים בחלום, בעננים, תמיד מדמיינים את הדברים הפרועים ביותר. לכן קשה מאוד לפתור את ההדחקה שלהם. האמת לא מעניינת אותם, הם כופרים. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לבקש מהם לעזוב את בית האל, לחזור לעולם ולמצוא מקום משלהם של נינוחות ונוחות.

אלה שבאמת מאמינים באל הם כולם אנשים שעוסקים בעבודתם הראויה, כולם מוכנים לבצע את חובותיהם, מסוגלים לעמוד בעבודה ולעשות אותה היטב בהתאם לאיכותם ולתקנות בית האל. כמובן, ההסתגלות לחיים אלה עשויה להיות מאתגרת בהתחלה. אתה עלול להרגיש תשישות פיזית ונפשית. עם זאת, אם באמת יש לך את הנחישות לשתף פעולה ואת הנכונות להפוך לאדם רגיל וטוב, ולהשיג ישועה, אז אתה חייב לשלם מחיר מסוים ולאפשר לאל להטיל עליך משמעת. כאשר אתה נתקף בדחף להיות עקשן, עליך למרוד בו ולהרפות ממנו, ולהפחית בהדרגה את העקשנות ואת הרצונות האנוכיים שלך. עליך לבקש את עזרתו של האל בעניינים מכריעים, בזמנים מכריעים ובמשימות מכריעות. אם יש לך נחישות, אז אתה צריך לבקש מהאל להוכיח אותך, להטיל עליך משמעת ולהעניק לך נאורות כדי שתוכל להבין את האמת – כך תקבל תוצאות טובות יותר. אם יש לך נחישות באמת ובתמים, ואתה מתפלל אל האל בנוכחותו ומתחנן אליו, האל יפעל. הוא ישנה את מצבך ואת מחשבותיך. אם רוח הקודש תבצע מעט עבודה, תניע אותך מעט, ותעניק לך מעט נאורות, ליבך ישתנה ויתחולל שינוי במצבך. כאשר הטרנספורמציה הזו תתרחש, אתה תרגיש שחיים כאלה אינם מדחיקים. המצב והרגשות המודחקים שלך ישתנו ויהפכו קלים יותר, והם יהיו שונים מבעבר. אתה תרגיש שחיים כאלה הם אינם מעייפים. אתה תמצא הנאה בביצוע חובתך בבית האל. אתה תרגיש שטוב לחיות, להתנהל ולבצע את חובתך בצורה הזאת, לסבול קשיים ולשלם מחיר, לשמור על הכללים ולעשות דברים על פי העקרונות. אתה תרגיש שזה סוג החיים שצריכים להיות לאנשים רגילים. כאשר תחיה על פי האמת ותבצע את חובתך היטב, תרגיש שלבך יציב ושליו, ושחייך הם בעלי משמעות. אתה תחשוב: "למה לא ידעתי את זה קודם? למה הייתי כל כך עקשן? לפני כן חייתי לפי הפילוסופיות והצביון של השטן, חייתי לא כאדם ולא כרוח רפאים, וככל שחייתי יותר, כך זה כאב יותר. עכשיו, כשאני מבין את האמת, אני יכול להשיל מעט מהצביון המושחת שלי, ואני יכול להרגיש את השלווה ואת השמחה האמיתיות של חיים שמוקדשים לביצוע חובתי וליישום האמת בפועל!" האם מצב הרוח שלך לא ישתנה אז? (כן.) ברגע שתבין מדוע הרגשת בעבר שחייך מודחקים ואומללים, ברגע שתמצא את שורש הסבל שלך ותפתור את הבעיה, תהיה לך תקווה להשתנות. כל עוד תשאף אל האמת, תשקיע יותר מאמץ בדברי האל, תשתף יותר על האמת, וגם תקשיב לעדויות החווייתיות של אחיך ואחיותיך, יהיה לך נתיב ברור יותר – והאם מצבך לא ישתפר? אם מצבך ישתפר, תחוש הקלה הדרגתית ברגשות המודחקים שלך והם לא יסבכו אותך יותר. כמובן, בנסיבות מיוחדות או בהקשרים מיוחדים עלולות להתעורר מדי פעם תחושות של הדחקה וכאב, אבל כל עוד אתה מחפש את האמת כדי לפתור אותן, הרגשות המדחיקים הללו ייעלמו. אתה תוכל להציע את הכנות שלך, את מלוא כוחך ואת נאמנותך תוך ביצוע חובתך, ותהיה לך תקווה לישועה. אם אתה מסוגל לעבור שינוי כזה, אז אתה לא צריך לעזוב את בית האל. היכולת שלך לעבור את השינוי הזה תוכיח שעדיין יש תקווה עבורך – תקווה לשינוי, תקווה לישועה. זה יוכיח שאתה עדיין חבר בבית האל, אך הושפעת זמן רב מדי ובצורה עמוקה מדי ממניעים אנוכיים ומשיקולים אישיים שונים, או מהרגלים ורעיונות רעים שונים, שגרמו למצפונך לקהות ולאבד תחושה, פגמו בהיגיון שלך ושחקו את תחושת הבושה שלך. אם אתה יכול לעבור מהפך כזה, בית האל יקבל את בברכה את הישארותך, את ביצוע חובתך, את השלמת תפקידך ואת סיום העבודה שעומדת בפניך ביסודיות. כמובן, ניתן לעזור לאנשים בעלי אותם רגשות שליליים בעזרת לב אוהב בלבד. אם אדם מסרב בעקביות לקבל את האמת ולא מתחרט למרות אזהרות חוזרות ונשנות, עלינו להיפרד ממנו. אך אם מישהו באמת מוכן לשנות, להשתנות, להפוך את מסלולו, אנו מברכים בחום את הישארותו. כל עוד הוא באמת מוכן להישאר ולשנות את גישותיו ואת אורחות חייו הקודמות שלו, והוא מסוגל לעבור שינוי בהדרגה תוך כדי ביצוע חובתו, והוא נעשה טוב יותר בחובתו ככל שהוא מבצע אותה זמן רב יותר, אנו מברכים את הישארותם של אנשים כאלה ומקווים שהם ימשיכו להשתפר. אנו מביעים גם משאלה גדולה עבורם: אנו מאחלים שהם יתנערו מהרגשות השליליים שלהם, שלא יסתבכו יותר בהם או יהיו אפופים בצלם, ושיוכלו במקום זאת לעסוק בעבודתם הראויה וללכת בנתיב הנכון, לפעול ולהביא לידי ביטוי את המצופה מאנשים רגילים על פי דרישותיו של האל, ולהשלים בהתמדה את חובותיהם בבית האל על פי דרישותיו, מבלי להיסחף עוד עם החיים. אנו מאחלים להם עתיד מבטיח, ושהם לא יעשו עוד ככל העולה על רוחם, או יעסקו אך ורק בחיפושי הנאה ועונג פיזיים, ובמקום זאת יחשבו יותר על עניינים הקשורים בביצוע חובתם, על הנתיב בו הם צועדים בחיים, ועל הבאה לידי ביטוי של אנושיות רגילה. אנו מאחלים מכל הלב שהם יחיו בשמחה, בחופשיות ובחירות בבית האל, יחוו שלווה ושמחה מדי יום ביומו, ושחייהם כאן יהיו מלאי חום והנאה. האם זו לא המשאלה הגדולה ביותר? (אכן.) סיימתי את משאלתי, ואני מזמין את כולכם לברך אותם מכל הלב. (משאלת הלב שלנו היא שהם יחיו בשמחה, בחופשיות ובחירות בבית האל, יחוו שלווה ושמחה יומיומיות, וירגישו חום והנאה בחייהם כאן.) מה עוד? מה דעתכם לאחל בלב שלם שהם לא יחיו עוד עם רגשות מדחיקים? (אכן.) זו משאלתי. האם יש לכם משאלות נוספות עבורם? (משאלת הלב שלי היא שהם יוכלו לעסוק בעבודתם הראויה, תוך שיפור מתמיד בביצוע חובותיהם.) האם זו משאלה טובה? (כן.) יש משאלות נוספות? (משאלת הלב שלי היא שהם יוכלו להתחיל בקרוב לממש אנושיות רגילה.) המשאלה הזו אולי לא מאוד נעלה, אך אני חושב שהיא מעשית. בני אדם צריכים להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה ולא להרגיש מודחקים. מדוע איננו מסוגלים לסבול את הקשיים שאחרים יכולים לסבול? אם לאדם יש את המצפון, ההיגיון ותחושת הבושה של האנושיות הרגילה, כמו גם עיסוקים, שיטות קיום ויעדים ראויים בחתירה שלהם, שצריכים להיות לאנשים רגילים, הם לא ירגישו מודחקים. האם זו לא משאלה די טובה? (כן.) משהו נוסף? (משאלת לבי היא שהם ישתפו פעולה בהרמוניה עם אחיהם ואחיותיהם, ירגישו את אהבתו של האל בביתו ויפעלו על פי עקרונות בית האל.) האם דרישה זו נעלה? (לא.) מכיוון שהיא לא נעלה, האם היא קלה להשגה? להרגיש את אהבת בית האל עומד בקנה אחד עם המציאות – זה מה שהאנשים האלה צריכים, לא? (אכן.) הדרישות לאנשים כאלה אינן גבוהות. בראש ובראשונה, הם צריכים שיהיו להם המצפון וההיגיון של אנושיות רגילה. הם לא צריכים להתבטל או להיסחף בחיים; עליהם ללמוד לחיות, לעסוק בעבודתם הראויה, לשאת באחריותם ובחובותיהם. הם צריכים ללמוד איך לחיות, להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה, ולמלא את אחריותם וחובותיהם. בכך הם יוכלו לחוש נחמה, שלווה ושמחה בבית האל, והם יהיו מוכנים לחיות ולבצע את חובתם כאן. לאחר שהשתחררו מרגשותיהם המדחיקים והשליליים, לאט לאט הם יוכלו לחתור אל האמת ולשתף פעולה בהרמוניה עם אחרים. אלו הדרישות לאנשים כאלה. לא משנה מה גילם, אין לנו משאלות גדולות או דרישות גבוהות עבורם, רק אלו שדיברנו עליהן. קודם כול, הם צריכים ללמוד לעסוק בעבודתם הראויה, לשאת באחריות ובחובות של אדם בוגר ואדם רגיל, ולאחר מכן ללמוד לציית לכללים, לקבל את הניהול, הפיקוח והגיזום של בית האל, ולבצע היטב את חובותיהם. זו הגישה הנכונה שאדם בעל מצפון והיגיון צריך לאמץ. שנית, עליהם להיות בעלי הבנה נכונה וידע לגבי האחריויות, המחויבויות, המחשבות וההשקפות הכרוכות במצפון ובתבונה של האנושות הרגילה. עליך להיפטר מהרגשות השליליים וההדחקה שלך, ולהתמודד בצורה נכונה עם הקשיים השונים המתעוררים בחייך. עבורך, אלה אינם דברים מיותרים, או עומסים, או כבלים, אלא מה שאתה, כאדם בוגר רגיל, צריך לשאת. משמעות הדבר היא שכל אדם בוגר, ללא קשר למינך, ללא קשר לאיכותך, למידת כשרונך או אילו כישרונות יש לך, חייב לשאת את כל הדברים שאנשים בוגרים צריכים לשאת, כולל: סביבות החיים שאנשים בוגרים חייבים להסתגל אליהן, האחריויות, החובות והתפקידים שעליך לקחת על עצמך, והעבודה שעליך לשאת. ראשית, עליך לקבל בחיוב את הדברים הללו במקום לצפות מאחרים שילבישו ויאכילו אותך, או להסתמך על פירות עמלם של אחרים. בנוסף, עליך ללמוד להסתגל ולקבל סוגים שונים של חוקים, תקנות וניהול, עליך לקבל את הצווים המנהלתיים של בית האל, וללמוד להסתגל לקיום ולחיים בין אנשים אחרים. אתה צריך להחזיק במצפון ובהיגיון של אנושיות רגילה, לגשת בצורה נכונה לאנשים, למאורעות ולדברים שסביבך, ולטפל בבעיות השונות שאתה נתקל בהן ולפתור אותן בצורה נכונה. כל אלה הם דברים שאדם בעל אנושיות רגילה צריך להתמודד איתם, אפשר גם לומר שאלה הם החיים וסביבת החיים שאדם בוגר צריך להתמודד איתם. לדוגמה, כאדם בוגר, אתה צריך לסמוך על היכולות שלך כדי לתמוך במשפחתך ולהאכיל אותה, גם אם חייך קשים. זהו הקושי שעליך לסבול, האחריות שעליך למלא, והחובה שעליך להשלים. עליך לשאת באחריות שאדם בוגר צריך לקחת על עצמו. לא משנה כמה סבל אתה חווה או כמה גבוה המחיר שאתה משלם, לא משנה כמה אתה מרגיש עצוב, אתה צריך לבלוע את המרמור שלך, ואסור לך לפתח רגשות שליליים או להתלונן על אף אחד, כי זה מה שאנשים בוגרים אמורים לשאת. כאדם בוגר, עליך לשאת את הדברים האלה – בלי להתלונן או להתנגד, ובמיוחד מבלי להתחמק מהם או לדחות אותם. להיסחף בחיים, להתבטל, לעשות דברים כרצונך, להיות עקשן או קפריזי, לעשות מה שאתה רוצה לעשות ולא לעשות מה שאתה לא רוצה לעשות – זו לא הגישה בחיים שצריכה להיות לאדם בוגר. כל אדם בוגר חייב לשאת באחריויות של אדם בוגר, ללא קשר לכמות הלחץ שהוא מתמודד איתו, כגון מצוקות, מחלות ואפילו קשיים שונים – אלה דברים שכל אחד צריך לחוות ולשאת. הם חלק מחייו של אדם רגיל. אם אתה לא יכול לשאת לחץ או סבל, זה אומר שאתה שברירי מדי וחסר תועלת. מי שחי חייב לשאת את הסבל הזה, ואף אחד לא יכול להימנע ממנו. בין אם בחברה ובין אם בבית האל, אותו הדבר נכון לכולם. זו האחריות שאתה צריך לשאת, הנטל הכבד שאדם בוגר צריך לשאת, הדבר שעליו לשאת, ואסור לך להתחמק מכך. אם אתה תמיד מנסה לברוח או להתנער מכל זה, אז הרגשות המודחקים שלך ייצאו החוצה, ותמיד תסתבך בהם. עם זאת, אם אתה יכול להבין ולקבל את כל זה כראוי, ולראות את זה כחלק הכרחי מהחיים והקיום שלך, אז הנושאים האלה לא צריכים להוות סיבה עבורך לפתח רגשות שליליים. במובן אחד, עליך ללמוד לשאת באחריויות ובחובות של אנשים בוגרים. במובן נוסף, עליך ללמוד להתקיים בהרמוניה עם אחרים בסביבת המגורים והעבודה שלך עם אנושיות רגילה. אל תעשה פשוט מה שבא לך. מהי המטרה של דו-קיום הרמוני? המטרה היא להשלים טוב יותר את העבודה ולבצע טוב יותר את החובות והאחריויות שאתה, כבוגר, צריך להשלים ולבצע, למזער את ההפסדים הנגרמים מהבעיות איתן אתה מתמודד בעבודתך, וכן למקסם את התוצאות והיעילות של עבודתך. זה מה שאתה צריך להשיג. אם יש לך אנושיות רגילה, עליך להשיג זאת כשאתה עובד עם אנשים. באשר ללחץ בעבודה, בין אם הוא מגיע מהעליון או מבית האל, או אם זה לחץ המופעל עליך על ידי אחיך ואחיותיך, זה משהו שאתה צריך לשאת. אינך יכול לומר: "זה יותר מדי לחץ, אז לא אעשה זאת. אני רק מחפש פנאי, נינוחות, אושר ונחמה בביצוע חובתי ובעבודה בבית האל." זה לא יעבוד; זו לא מחשבה שצריכה להיות לאדם בוגר רגיל, ובית האל אינו מקום עבורך להתמכר בו לנוחות. כל אדם לוקח על עצמו מידה מסוימת של לחץ וסיכון בחייו ובעבודתו. בכל עבודה, במיוחד בביצוע חובתך בבית האל, עליך לשאוף לתוצאות מיטביות. ברמה הגבוהה, זו ההוראה והדרישה של האל. ברמה נמוכה יותר, אלה הגישה, נקודת המבט, הסטנדרט והעיקרון שכל אדם צריך לאמץ בהתנהלותו ובמעשיו. כאשר אתה מבצע חובה בבית האל, עליך ללמוד לציית לתקנות ולמערכות של בית האל, עליך ללמוד לציית לכללים, ללמוד אותם ולהתנהל בצורה טובה. זה חלק מהותי מהתנהלותו של האדם. אתה לא צריך לבזבז את כל זמנך בהתפנקות במקום בעבודה, בלי להקדיש מחשבה רצינית לשום דבר, ולהתבטל בימיך, או לעסוק במעשים פסולים, ולחתור אל אורח חיים משלך, כמו שעושים כופרים. אל תגרום לאחרים לבזות אותך, אל תהפוך למסמר בעינם או לקוץ ברגלם, אל תגרום לכולם להתרחק ממך או לדחות אותך, ואל תהפוך למחסום או מכשול לחלק כלשהו של עבודה. אלה המצפון והסיבה שצריכים להיות לאדם בוגר, וזו גם האחריות שכל אדם בוגר רגיל צריך לשאת. אלו הם חלק מהדברים שעליך לעשות על מנת לשאת באחריות זו. אתה מבין? (כן.)

אם אתה אדם עם נחישות, אם אתה יכול להתייחס לאחריויות ולחובות שאנשים צריכים לשאת, לדברים שאנשים עם אנושיות רגילה צריכים להשיג, ולאותם דברים שאנשים בוגרים צריכים להשלים כאל היעדים והמטרות של חתירתך, ואם אתה יכול לשאת באחריות שלך, אז לא משנה מה המחיר אותו אתה משלם ואיזה כאב אתה סובל, אתה לא תתלונן, וכל עוד אתה מכיר בכך כדרישותיו וכוונותיו של האל, תוכל לעמוד בכל סבל ולמלא את חובתך היטב. באותו זמן, מה יהיה הלך הרוח שלך? הוא יהיה שונה; אתה תרגיש שלווה ויציבות בלבך, ותחווה הנאה. אתה מבין, רק על ידי החיפוש אחר מימוש של אנושיות רגילה, וחתירה אחר האחריויות, המחויבויות והשליחות שאנשים בעלי אנושיות רגילה צריכים לשאת ולבצע, אנשים מרגישים שלווה ושמחה בליבם, והם חווים הנאה. הם אפילו לא הגיעו למצב שהם מנהלים עניינים לפי העקרונות ומשיגים את האמת, והם כבר עברו שינוי כלשהו. אנשים כאלה הם בעלי מצפון והיגיון; הם אנשים ישרים שיכולים להתגבר על כל קושי ולבצע כל משימה. הם החיילים הטובים של המשיח, הם עברו אימונים, ושום קושי לא יכול להביס אותם. אמרו לי, מה אתם חושבים על התנהלות כזו? האם אין לאנשים האלה אומץ? (יש להם.) יש להם אומץ, ואנשים מעריצים אותם. האם אנשים כאלה עדיין ירגישו מודחקים? (לא.) אז איך הם שינו את רגשות ההדחקה האלה? מאיזו סיבה רגשות ההדחקה האלה לא יטרידו אותם ולא ימצאו אותם? (זה משום שהם אוהבים דברים חיוביים ונושאים בנטל בחובותיהם.) זה נכון, מדובר בעיסוק בעבודתו הראויה של אדם. כאשר אנשים נותרים מרוכזים בעניינים ראויים, וכאשר המצפון וההיגיון של האנושיות הרגילה, תחושת האחריות ותחושת השליחות שיש להם באים כולם לידי ביטוי, הם מצליחים, לא משנה היכן הם נמצאים. הם יכולים להצליח בכל משימה, ללא כל הדחקה, מצוקה או דיכאון. האם אתה חושב שהאל מברך אנשים כאלה? האם אנשים בעלי מצפון, היגיון ואנושיות רגילה כאלה יתמודדו עם קשיים בחיפוש אחר האמת? (לא.) בהתבסס על העיסוקים, נקודות המבט ושיטות הקיום של האנושיות הרגילה, החתירה אל האמת לא תהיה קשה עבורם. כאשר אנשים מגיעים לנקודה זו, הם לא רחוקים מהבנה של האמת, יישום האמת בפועל, פעולה על פי עקרונות-האמת וכניסה למציאות-האמת. מה המשמעות של "לא רחוקים"? פירוש הדבר הוא שנקודת המבט שלהם על ההתנהלות שלהם, ושיטת הקיום שהם בחרו, הן חיוביות ויזומות לחלוטין, ובעצם מתיישבות עם האנושיות הרגילה אותה דורש האל. זה אומר שהם הגיעו לסטנדרטים שקבע האל. ברגע שהם עומדים בסטנדרטים האלה, אנשים כאלה יכולים להבין את האמת כשהם שומעים אותה, ויהיה להם הרבה פחות קשה ליישם את האמת בפועל. יהיה להם קל להיכנס למציאות-האמת ולפעול על פי עקרונות-האמת. בסך הכול, כמה היבטים יש למה שאנשים עם אנושיות רגילה צריכים לעשות? יש בערך שלושה. מה הם? אמור לי. (הראשון הוא ללמוד לשאת באחריויות ובחובות שצריכות להיות לאדם בוגר, ושבהן עליו לשאת. השני הוא ללמוד לחיות בהרמוניה עם אחרים בסביבת החיים והעבודה של האדם באנושיות רגילה, ולא לעשות מה שמתחשק לו. והשלישי הוא ללמוד לציית לתורת האל במסגרת ההיגיון של האנושיות הרגילה, ולדבוק בגישות, בהשקפות, בסטנדרטים ובעקרונות שראוי שיהיו לאדם, כלומר שמירה על הכללים.) שלושת ההיבטים האלה הם אלו שאנשים עם אנושיות רגילה צריכים להחזיק בהם. אם אנשים יתחילו לחשוב ולהתמקד בהיבטים הללו, ולעבוד קשה לקראתם, הם יתחילו לעסוק בעבודתם הראויה – האם הם עדיין יחוו אז רגשות שליליים? האם הם עדיין ירגישו מודחקים? כאשר אתה עוסק בעבודתך הראויה ומטפל בענייניך הראויים, ונושא על כתפיך את האחריויות והחובות אותן אנשים בוגרים צריכים לשאת, יהיה לך כל כך הרבה מה לעשות ולחשוב עליו עד שתהיה עסוק ביותר. במיוחד לגבי אלה שמבצעים כעת את חובותיהם בבית האל, האם יש להם זמן להרגיש מודחקים? אין להם. אז מה הבעיה עם אלה שמרגישים מודחקים, נכנסים למצבי רוח רעים וחשים שפל רוח או דיכאון בכל פעם שהם נתקלים במשהו קצת לא נעים? הבעיה היא שהם לא מעסיקים את עצמם בדברים הנכונים והם מתבטלים. הבעיה היא שהם לא עוסקים בעבודתם הראויה, והם לא יכולים לראות את הדברים שהם צריכים לעשות, אז מוחם מתבטל ומחשבותיהם משתוללות. הם חושבים וחושבים, בלי שום נתיב ללכת בו, אז הם מרגישים מודחקים. ככל שהם חושבים יותר כך הם מרגישים יותר פגועים וחסרי אונים, ויש להם נתיב פחות ברור; ככל שהם חושבים יותר הם מרגישים יותר כאילו חייהם חסרי ערך, שהם אומללים, וכך הם מרגישים יותר עצובים. אין להם כוח להשתחרר, ובסופו של דבר הם נלכדים ברגשות ההדחקה הללו. האין זה נכון? (זה נכון.) למעשה, קל לפתור בעיה זו מכיוון שיש כל כך הרבה דברים שאתה צריך לעשות, כל כך הרבה עניינים ראויים שאתה צריך לחשוב עליהם ולשקול, עד שלא יהיה לך זמן לחשוב על אותם דברים חסרי תועלת, אותן פעילויות של רדיפת תענוגות. אנשים שמוחם בטל מספיק כדי לחשוב על דברים כאלה מעדיפים להירגע ולא לעבוד, הם עצלנים גרגרנים, והם לא עוסקים בעבודתם הראויה. אלה שאינם עוסקים בעבודתם הראויה מוצאים את עצמם לעיתים קרובות לכודים ברגשות מודחקים. אנשים אלה אינם מעסיקים את עצמם בדברים הנכונים בזמן שיש ערימה של עניינים חשובים שצריך לטפל בהם, והם אינם חושבים עליהם או פועלים על פיהם. במקום זאת, הם מוצאים זמן לתת למוחם לשוטט, להתלונן ולקטר על גופם הפיזי, לדאוג לעתידם, ולהתעצבן על הכאב שהם סבלו ועל המחירים ששילמו. כשהם לא יכולים לפתור את כל זה, לא יכולים לשאת את זה או למצוא פורקן לתסכולים האלה, הם מרגישים מודחקים. הם חוששים להפסיד ברכות כשהם חושבים לעזוב את בית האל, הם חוששים ללכת לגיהינום אם יעשו מעשים רעים, והם גם לא מוכנים לחתור אל האמת או להשלים את חובותיהם כראוי. כתוצאה מכך, הם מרגישים מודחקים. האם זה לא המקרה? (זה כן.) זה נכון. אם אדם יעסוק בעבודתו הראויה וילך בנתיב הנכון, הרגשות הללו לא יתעוררו. גם אם הם חווים מדי פעם רגשות מדחיקים עקב נסיבות מיוחדות זמניות, יהיו אלה רק מצבי רוח חולפים, כי אנשים עם אורח חיים נכון ונקודת מבט נכונה על הקיום יתגברו במהירות על הרגשות השליליים הללו. כתוצאה מכך, לא תמצא את עצמך לכוד ברגשות של הדחקה לעתים קרובות. זה אומר שרגשות ההדחקה האלה לא יפריעו לך. אתה עלול לחוות מצבי רוח רעים זמניים, אך לא תילכד בהם. זה מדגיש את החשיבות של חתירה אל האמת. אם אתה מבקש לעסוק בעבודתך הראויה, אם אתה נושא באחריות בה אנשים בוגרים צריכים לשאת, ומבקש צורת קיום רגילה, טובה, חיובית ופרואקטיבית, אז לא תפתח את אותם רגשות שליליים. הרגשות המדחיקים הללו לא יתעוררו בך או ידבקו בך.

אם כן, סיימנו את השיתוף לגבי הבעיה והקושי לפתור הדחקה, הכולל את שלושת ההיבטים שהוזכרו קודם לכן. אנו מאחלים בלב שלם שמי שהסתבך עם רגשות הדחקה, ומי שנלכד ברגשות הדחקה אך רוצה להשתחרר מהם, לא יישלט עוד על ידי רגשות אלו. אנו מקווים שבקרוב יוכל להשתחרר מהרגשות השליליים של ההדחקה ולממש צלם של אדם רגיל, תוך אימוץ דרך קיום רגילה וראויה. האם זו משאלה טובה? (כן.) אז גם אתם צריכים לאחל אותה. (אנו מאחלים שמי שהסתבך ברגשות של הדחקה, ומי שנלכד ברגשות של הדחקה אך רוצה להשתחרר מהם, לא יישלט עוד על ידי רגשות אלו. אנו מקווים שבקרוב יוכל להשתחרר מהרגשות השליליים של ההדחקה ולממש צלם של אדם רגיל, תוך אימוץ דרך קיום רגילה וראויה.) המשאלה הזו ריאלית. כעת, לאחר שהבענו את רצוננו, השאלה האם האנשים האלה יכולים להשתחרר מרגשות הדחקה תלויה בסופו של דבר בבחירות האישיות שלהם – זה אמור להיות עניין פשוט. למעשה, זה משהו שצריך להיות לאנשים עם אנושיות רגילה. אם לאדם יש נחישות מספיק חזקה ונכונות לחתור אל האמת ואל דברים חיוביים, אז יהיה לו קל להשתחרר מרגשות הדחקה. זו לא תהיה משימה קשה. אם מישהו לא נהנה לחתור אל האמת ואל דברים חיוביים, ולא אוהב דברים חיוביים, תנו לו להישאר לכוד ברגשות של הדחקה. הניחו לו. אנחנו כבר לא צריכים להביע משאלות עבורו, בסדר? (בסדר.) זו דרך נוספת להתמודד עם המצב. יש פתרון לכל בעיה, וניתן לטפל ולפתור הכול בהתבסס על עקרונות-האמת והנסיבות הממשיות של אנשים. סיימנו את המשאלות שלנו להיום, ושיתפנו ביסודיות על כמה מצבים שונים. אמרנו את כל מה שצריך להגיד על סוג כזה של אנשים, אז בואו נסיים את הדיון הזה כאן.

12 בנובמבר 2022