אפליקציית כנסיית האל הכול יכול

הקשב לקולו של אלוהים וקדם את פני ישוע אדוננו בשובו!

אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

הדבר מופיע בבשר

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

`

פירושים לאמירה החמישית

כשאלוהים מציב דרישות לאנושות שקשה לבני האדם להסביר, וכשדבריו מכים הישר בלב האנושי, ובני האדם מציעים את לבם הישר כקורבן להנאתו, אלוהים נותן לבני האדם הזמנות להרהר, לגמור בדעתם בנחישות ולחפש נתיב נוהג. כך, כל בני עמו יציעו שוב את כל הווייתם כקורבן מנחה לאלוהים, באגרופים קמוצים בהחלטיות. ייתכן שחלקם יערכו תוכנית ויקבעו לוח זמנים יומי בהכנתם לדרבן את עצמם ולהתחיל לעבוד – הם יקדישו את מידת האנרגיה שלהם בתוכנית הניהול של אלוהים, כדי להעניק כבוד לתוכנית הזו ולקרב את חתימתה. ובדיוק כשבני האדם נתקעים במצב הפסיכולוגי הזה, מחזיקים את הדברים האלה אחיזה הדוקה בדעתם בעודם מבצעים את מטלות יומם, בעודם מדברים, ובעודם עובדים, אלוהים מוסיף על כך במהירות ומתחיל לדבר שוב: "כשרוחי משמיעה קול, היא מביעה את כל הטבע שלי. האם זה ברור לכם?" ככל שבן אנוש נחוש יותר, וככל שהוא משתוקק נואשות לתפוס את רצונו של אלוהים, כך הוא משתוקק שאלוהים יציב לו דרישות. לכן, אלוהים ייתן לבני האדם את מה שהם רוצים, וינצל את ההזדמנות הזו כדי להחדיר את דבריו המוכנים זה מכבר למעמקי הווייתם. על אף שנדמה שהמילים האלה קשוחות או בוטות במקצת, האנושות רואה אותן כמתוקות מאין כמוהן. תכף ומיד, הלב פורח בשמחה, כאילו האנושות נמצאת בשמיים, או כאילו היא עברה למישור אחר, גן עדן של ממש בעולם הדמיון שבו ענייני העולם החיצוני כבר לא פוגעים באנושות. כדי שבני האדם לא ידברו ויפעלו מבחוץ, כפי שהם נהגו לעשות בעבר, וכך לא יצליחו להכות שורש כראוי, כאשר מה שבני האדם רוצים בלבם מתממש, ויתרה מזאת, כשהם נערכים לצאת לעבודה בהתלהבות והשתוקקות, אלוהים ממשיך לשנות את דרך הדיבור שלו בהתאם למצבם הפסיכולוגי, ומפריך את כל הלהט והטקסיות הדתית שבלבם, חיש מהר וללא מעצורים. כפי שאלוהים אמר: "האם באמת הבנתם את חשיבותו של העניין?" גם לפני שבן אנוש גומר בדעתו לעשות משהו בנחישות וגם לאחר מכן, הוא לא מייחס חשיבות רבה בכך שיש להכיר את אלוהים במעשיו ובדבריו, אלא שבן האנוש ממשיך להרהר בשאלה: "מה אני יכול לעשות למען אלוהים? זה הנושא המרכזי!" זו הסיבה לכך שאלוהים אומר: "ואתם לא מתביישים לקרוא לעצמכם עמי בפניי – אין לכם בושה ועל אחת כמה וכמה אין לכם היגיון!" מיד לאחר שאלוהים אמר את הדברים האלה, בני האדם הבינו אותם תכף ומיד. כאילו הם סבלו הלם חשמלי, הם מיהרו למשוך את ידיהם בחזרה אל ביטחון חיקם, בפחד שהם יעוררו את חמתו של אלוהים בשנית. בנוסף, אלוהים גם אמר: "במוקדם או במאוחר, בני אדם כאלה יגורשו מביתי. אל תתנהגו אליי כאילו אתם בני סמכא, במחשבה שאתם מייצגים את העדות שלי!" למשמע דברים כאלה, בני האדם אפילו יותר מפחדים, כאילו הם זה עתה זיהו אריה בקרבתם. הם יודעים היטב בלבם. מצד אחד, הם מודאגים שלא להיטרף בפיו של האריה, ומצד שני, הם לא יודעים לאן להימלט. ברגע הזה, התוכנית בלב האנושי נעלמת ללא זכר, לגמרי ולחלוטין. דרך דברי האל, אני מרגיש שאני יכול לראות כל היבט והביט של הבושה האנושית: ראש מושפל והתנהגות חמקנית, כמו מועמד שנכשל במבחן הקבלה לאוניברסיטה, אשר כל האידיאלים הנשגבים שלו, המשפחה השמחה שלו, עתידו הוורוד וכל הלאה, הפכו כולם לדיבורי סרק – יחד עם ארבע המודרניזציות עד שנת 2000 – מה שיצר תרחיש דמיוני בסרט מדע בדיוני. כל זה נועד כדי להחליף יסודות פסיביים ביסודות פעילים, כדי לגרום לבני האדם להתייצב במקום שאלוהים הקצה להם על אף הפסיביות שלהם. חשובה במיוחד העובדה שבני האנוש מפחדים פחד עז לאבד את התואר הזה, ולכן הם נאחזים בעיטורי עמדתם כאילו חייהם תלויים בכך, בפחד שמישהו יחטוף להם אותם. כאשר זה הלך הרוח של האנושות, אלוהים לא דואג שבני האדם יהפכו לפסיביים, ולכן, בהתאם לכך, הוא מחליף את דברי המשפט שלו בדברי חקירה. לא זאת בלבד שהוא נותן לבני האדם הזדמנות להסדיר את נשמתם, אלא שהוא גם נותן להם הזדמנות לקחת את השאיפות שהיו להם עד כה ולסדר אותן להתייחסות בעתיד: ניתן לשנות את מה שלא מתאים. זאת משום שאלוהים עדיין לא התחיל את עבודתו – זה שביב של מזל טוב בתוך מזל רע רב – ויתרה מזאת, הוא לא מגנה אותם. לכן, הניחו לי להמשיך להקדיש לו את כל המסירות שלי!

לאחר מכן, אסור לכם לרחוק מדברי האל מחמת הפחד שלכם. בדקו אם יש אלוהים דרישות חדשות. באופן לא מפתיע, תגלו דרישה כזו: "מכאן ואילך, עליכם להיווכח במציאות של הנוהג בכל הדברים. כבר לא יהיה די בפטפוטי ההבל שפטפטתם בעבר." הדברים האלה הם גם התגלמות של חוכמתו של אלוהים. אלוהים תמיד הגן על העדות שלו עצמו, וכשהמציאות של דברי העבר נחתמת, איש לא מסוגל לתפוס את הידע של "[ה]מציאות של הנוהג". די בכך כדי להוכיח את האמת הטמונה בדברי האל, "אני מתחייב לעשות את העבודה בעצמי". הדבר קשור למשמעות האמיתית של העבודה באלוהיות, וכן לסיבה לכך שהאנושות עדיין לא מסוגלת להעלות בדעתה את המשמעות האמיתית של דברי האל, אפילו שהיא הגיעה לשלב חדש של התחלה. הסיבה לכך היא שבעבר, רוב גדול של בני האדם דבק במציאות של דברי האל, ואילו היום, אין לבני האדם מושג לגבי מציאות הנוהג, אלא שהם מבינים רק את ההיבטים השטחיים של המילים האלה מבלי להבין את מהותן. דבר חשוב עוד יותר הוא שמשום היום הזה, איש לא רשאי להתערב במהלך בניית המלכות, ועל כולם רק להישמע להכתבתו של אלוהים כרובוטים. זכרו זאת היטב! בכל פעם שאלוהים מעלה את העבר, הוא מתחיל לדבר על המצב הממשי של היום. זו שיטת דיבור שיוצרת ניגוד מובהק בין מה שהיה בעבר ומה שיהיה בעתיד. זו הסיבה ששיטת הדיבור הזו מסוגלת לשאת אפילו יותר פירות, מה שמאפשר לבני האדם להתבונן בהווה בהשוואה לעבר, כדי להימנע מטשטוש ההבדלה ביניהם. זה היבט אחד של חוכמתו ש/ל אלוהים, ותכליתו היא לשאת את פירות העבודה הזו. לאחר מכן, אלוהים מגלה שוב את כיעורה של האנושות, כדי שהאנושות לא תשכח לעולם לאכול ולשתות את דברי האל בכל יום, ויתרה מזאת, כדי שבני האדם יכירו את עצמם מדי יום ביומו, וייקחו זאת כלקח שעליהם ללמוד בכל יום.

לאחר שאלוהים מסיים לומר את המילים האלה, הוא משיג את ההשפעות שהוא כיוון אליהן מלכתחילה. על כן, מבלי להתייחס עוד כלל לשאלה אם האנושות הבינה אותו, הוא עובר על כך במהירות במשפטים ספורים, מפני שעבודתו של השטן לא קשורה לאנושות כהוא זה – את זה האנושות לא יודעת כלל. כעת, השאירו מאחור את עולם הרוח והביטו טוב יותר באופן שבו אלוהים מציב את דרישותיו מהאנושות: "במנוחתי במקום מגוריי, אני משקיף בקפדנות: כל בני האדם על פני האדמה מתרוצצים להם, "נוסעים מסביב לעולם" ואצים הלוך ושוב למען גורלם ועתידם. אולם לאף אחד מהם לא נשארת אנרגיה לבנות את מלכותי, ואפילו לא נשאר לכם כוח לנשום." לאחר שאלוהים חלק את המוסכמות האלה עם האנושות, אלוהים עדיין לא מתייחס אליהן כלל, אלא ממשיך לדבר מנקודת המבט של רוח האל, ודרך המילים האלה, הוא מגלה את נסיבות חייה הכלליות של האנושות כולה. אפשר להבין בנקל מהמילים "נוסעים מסביב לעולם" ו"אצים הלוך ושוב" שהחיים האנושיים נעדרים כל תוכן. אלמלא הישועה הכול יכולה של אלוהים, בני האדם שנולדו למשפחה המורחבת חסרת הכל של השושלת האימפריאלית הסינית היו חיים חיים שלמים לריק, כך שאילו הם היו נופלים לשאול או לגיהינום עם היוולדם, לא היה זה הבדל משמעותי. תחת ריבונותו של התנין הגדול האדום כאש, הם פגעו באלוהים בלא יודעין, ולכן אלוהים ממיט עליהם ייסורים באופן טבעי, ושוב, מבלי שהם מודעים לכך. זו הסיבה לכך שאלוהים לקח את המילים "הצלתי ... ממצוקות" ו"כפויי טובה" והציב אותן אלה לצד אלה, כדי שבני האנוש יכירו את עצמם יותר טוב, וכדי ליצור מכך ניגוד לישועה בחסדיו. האין זה משיג תוצאה יעילה יותר? כמובן, מובן מאליו גם מבלי שאומר זאת באופן כה מפורש שבני האדם יכולים להקיש יסוד של תוכחה מתוכן דבריו של אלוהים, וכן יסוד של ישועה והפצרה, וגם רמז קל של עצבות. כשבני האדם קוראים את המילים האלה, הם מתחילים לחוש מעין חרטה מהוססת בלבם באופן לא מודע, והם לא יכולים שלא להזיל דמעות... אולם קומץ רגשות של צער לא יניאו את אלוהים, והוא לא יזנח את עבודתו להטלת משמעת על בני עמו והצבת דרישות מהם רק משום השחיתות של האנושות כולה. משום כך, הנושאים שהוא דן בהם נוגעים תכף ומיד בנסיבות כגון אלה של היום, ומעבר לכך, הוא מכריז בפני האנושות את הצווים המנהליים המלכותיים שלוף כדי שתוכניתו תמשיך להתקדם. זו הסיבה לכך שלאחר כל זאת, אלוהים ממשיך בעבודה במהירות הראויה ומכה בברזל בעודו חם – הוא מפיץ חוקה לעת הזו בפרשת הדרכים החשובה הזו, חוקה שאנושות צריכה לקרוא בקפידה כל סעיף שלה כדי להבין את רצונו של אלוהים. אין צורך להרחיב על כך כעת – פשוט יש לקרוא יותר בקפידה.

היום, אתם – קבוצת בני האדם כאן – הם היחידים שיכולים לראות את דברי האל באמת. אף על פי כן, בני האדם של היום מפגרים מאחורי כל אדם ואדם מעידני העבר. מכך ניכרים מספיק המאמץ שהשטן השקיע באדם במשך אלפי השנים האלה, והמידה שבה הוא השחית את האנושות, שהיא רבה עד כדי כך שעל אף שאלוהים אמר כל כך הרבה מילים, האנושות עדיין לא מבינה את אלוהים ולא מכירה אותו, אלא מעזה להתקומם ולהתנגד אליו בגלוי. על כן, אלוהים האדם מרבה להשוות את בני האדם מעידני העבר לבני האדם של היום, כדי לאפשר לבני האדם של היום נקודת התייחסות מציאותית, אפילו שהם אטומים ומטורפים. מפני שבני האנוש לא מכירים את אלוהים כלל, ומפני שהם נעדרים אמונה אמיתית בו, אלוהים פסק שהאנושות לוקה הסמכות והיגיון, ולכן הוא הפגין סובלנות כלפי בני האדם והושיע אותם פעם אחר פעם. ניטש קרב על העניינים האלה במישור הרוחני: תקוותו היהירה של השטן היא להשחית את האנושות עד מידה מסוימת, להפוך את העולם לטמא ומרושע, ובכך לגרור את האדם מטה אל תוך הבוץ ולהשמיד את תוכניתו של אלוהים. אולם תוכניתו של אלוהים היא לא לגרום לכל בני האנוש להכיר אותו, אלא לבחור חלק שמייצג את השלם, ולעזוב את השאר כפסולת, כסחורה פגומה שתושלך לערימת האשפה. לכן, אף על פי שמנקודת מבטו של השטן, השתלטות על כמה נפשות נשמעת הזדמנות מצוינת להשמיד את תוכניתו של אלוהים, מה יודע שוטה כזה לגבי כוונתו של אלוהים? זו הסיבה לכך שאלוהים אמר מזמן, "הסתרתי את פניי כדי לא להביט בעולם הזה." אנחנו יודעים על כך קצת, ואלוהים לא דורש שבני האנוש יהיו מסוגלים לעשות דבר, אלא שהם יכירו בכך שמעשיו פלאיים ובלתי נתפסים וירחשו יראה אליו בלבם. אילו אלוהים היה מייסר את האדם מבלי להתחשב בנסיבות חייו, כפי שהאדם מדמיין זאת, הרי שהעולם כולו היה נחרב זה מכבר. פירוש הדבר הוא שאלוהים היה נופך בדיוק בפח של השטן, הלא כן? זו הסיבה לכך שאלוהים משתמש בדבריו כדי לשאת את הפירות שהוא מתכנן. נדיר שהעובדות מתגלות. האין זו דוגמה של מה שאלוהים אמר: "אילו לא ריחמתי עליכם על היעדר הכשירות, ההיגיון והתובנות שלכם, הייתי משמיד את כולכם בייסורים ומוחה אתכם מהעולם. אולם עד שאשלים את עבודתי על פני האדמה, אמשיך לנהוג באנושות במידת הרחמים"?

קודם:פירושים לאמירה הרביעית

הבא:פירושים לאמירה השישית

ייתכן שתאהב גם...