בני אדם מוכים בתימהון למשמע אמירותיו של אלוהים והם חושבים שאלוהים עשה מעשה דגול במישור הרוחני, דבר שהאדם אינו מסוגל לעשותו, ושאלוהים חייב לעשות זאת באופן אישי. אז אלוהים שוב אומר לאנושות דברי סובלנות. לבם מלא בסתירות: "אלוהים אינו אל של חמלה ורוחב לב, אלא הוא אל שמכה את האדם אפיים ארצה. מדוע הוא סובלני כלפינו? האם ייתכן שאלוהים שוב שינה את השיטה?" ברגע שהתפיסות האלו, המחשבות האלו, קונות אחיזה בלבם, הם מנסים בכל מאודם להיאבק בהן. אולם, אחרי שעבודתו של אלוהים נמשכת זמן מה, רוח הקודש עושה עבודה אדירה בתוך הכנסייה וכל אחד מתחיל למלא את תפקידו, כל בני האדם נוכחים בשיטה של אלוהים, משום שאיש אינו יכול למצוא פגם כלשהו במה שאלוהים אומר ועושה. לאיש אין מושג קלוש מהו הצעד המדויק הבא של אלוהים. כפי שאלוהים אמר: "מבין כל אשר תחת השמיים, מי לא נתון בידיי? מי אינו פועל לפי הכוונתי?" אך אני מציע לכם עצה קטנה: אל תאמרו או תעשו דבר בעניינים שאינכם מבינים. אינני אומר זאת כדי לדכא את ההתלהבות שלך, אלא כדי לאפשר לך לצעוד בעקבות ההנחיה של אלוהים במעשיך. אסור לך בשום אופן לאבד תקווה או לחוש ספק משום שדיברתי על "פגמים": מטרתי היא בעיקר להזכיר לך לשים לב לדברי האל. בני האדם נדהמים שוב כשהם קוראים את דברי האל: "היו חדי עין בענייני הרוח, שימו לב והיו מסוגלים להתחשב באמת ובתמים ברוחי ובהווייתי, ובדבריי ובהווייתי, כמכלול בלתי ניתן להפרדה, כדי שכל בני האדם יוכלו לְרַצות אותי בנוכחותי". אתמול הם קראו דברי אזהרה, דברים אודות הסובלנות של אלוהים – אך היום, אלוהים מדבר פתאום על עניינים רוחניים.

מה קורה פה? מדוע אלוהים ממשיך לשנות את הדרך שבה הוא מדבר? מדוע יש להתייחס לכל זה כאל מכלול בלתי נפרד? הייתכן שדברי האל אינם מעשיים? לאחר קריאה מדוקדקת יותר בדברי האל, מתחוור כי כאשר בשרו של אלוהים ורוחו מופרדים, הבשר הופך לגוף פיזי בעל תכונות של בשר ודם – מה שאנשים מכנים גופה מהלכת. ההתגלמות כבשר ודם מגיעה מרוח האל. אלוהים הוא התגלמות הרוח, הדבר הופך לבשר. במילים אחרות, אלוהים עצמו חי בבשרו. ההפרדה בין רוח אלוהים לבין הווייתו היא רצינית עד כדי כך. כתוצאה מכך, למרות שאלוהים נקרא אנושי, הוא אינו בן אנוש, אין לו תכונות אנושיות. הוא הברייה שאלוהים מתעטף בה, הברייה שאלוהים מאשר. דבר האל מגלם את רוח אלוהים ודבר האל מתגלה ישירות בבשר – מה שמראה, בנוסף, כי אלוהים חי בבשר ושהוא האל המעשי יותר, וזו הוכחה לקיומו של האל וסוף העידן שבו האדם מורד באלוהים. לאחר שאלוהים גילה לבני האדם מהו הנתיב להכרתו, הוא משנה נושא שוב ופונה לפן האחר של העניין.

"הנחתי את כף רגלי בכל מקום שישנו, התבוננתי במרחבי היקום העצומים והתהלכתי בין כל בני האדם, כשאני טועם את המתיקות והמרירות בקרב בני האדם". על אף שאלו מילים פשוטות, האנושות אינה מבינה אותן בקלות. הנושא השתנה, אך במהותו הוא נשאר זהה: הוא עדיין מאפשר לאנשים להכיר את התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. מדוע אלוהים אומר שהוא טעם את המתיקות והמרירות בקרב בני האדם? מדוע הוא אומר שהוא התהלך בין כל בני האדם? אלוהים הוא הרוח והוא גם הברייה המתגלמת כבשר ודם. רוח האל, שאינה כבולה למגבלות של הברייה המגולמת כבשר ודם, יכולה להניח את כף רגלה בכל מקום שישנו, הרוח יכולה להתבונן במרחבי היקום העצומים, מה שמראה שרוח האל ממלאת את כל היקום, שהיא מכסה את פני האדמה מקוטב ועד קוטב, שאין דבר שאלוהים אינו מסדיר אותו ושאין מקום שבו לא ניתן למצוא את עקבותיו של אלוהים. אף שרוח האל הפכה לבשר ודם ונולדה כבן אנוש, קיומה של הרוח אינו שולל את כל צרכי האדם. התגלמותו של אלוהים עדיין אוכלת, מתלבשת, ישנה ומתגוררת באופן רגיל, והיא עושה את מה שאנשים צריכים לעשות באופן רגיל. אולם מכיוון שמהותו הפנימית של אלוהים שונה, הוא אינו זהה ל"אדם" שאליו בדרך כלל מתכוונים. ולמרות שאלוהים סובל בקרב האנושות, הוא אינו זונח את רוחו בגלל הסבל הזה. למרות שאלוהים מבורך, הוא אינו שוכח את רוחו בגלל הברכות הללו. רוח האל והתגלמותו פועלים בשיתוף פעולה דומם. לא ניתן להפריד בין רוח האל לבין התגלמותו, והם לא הופרדו מעולם, משום שההתגלמות של רוח האל נובעת מרוחו, זו רוח האל שלובשת צורה. לפיכך, ההתעלות הינה בלתי אפשרית עבור רוח האל שמצויה בבשר. כלומר, רוח האל אינה מסוגלת לחולל דברים על-טבעיים, דהיינו, רוח האל אינה יכולה להסתלק מהגוף הפיזי. אם היא הייתה עוזבת את גוף הבשר והדם, אזי התגלמותו של אלוהים הייתה מאבדת כל משמעות. רק כאשר רוח האל מתבטאת במלואה בגוף הפיזי, האדם יכול להכיר את האל המעשי עצמו, ורק אז יתגשם רצונו של אלוהים. רק לאחר שאלוהים מציג לאדם בנפרד את גוף הבשר והדם ואת רוחו, הוא מצביע על העיוורון ועל חוסר הציות של האדם: "אולם האדם טרם הכיר אותי באמת ומעולם הוא לא שם לב למסעותיי". מצד אחד, אלוהים אומר שהוא מסתתר בחשאי בגוף הבשר והדם ואינו עושה שום מעשה על-טבעי שאנשים יחזו בו. מצד שני, הוא מתלונן שהאדם אינו מכיר אותו. אין בכך כל סתירה. למעשה, מנקודת מבט פרטנית, לא קשה לראות שאלוהים משיג את מטרותיו משני הצדדים הללו. אם אלוהים היה מציג אותות ומופתים על-טבעיים, הוא לא היה צריך לבצע עבודה גדולה. הוא פשוט היה מקלל בהבל פיו ואנשים היו מתים מיד, וכך כולם היו משתכנעים – אך זה לא ישיג את מטרתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. לו אלוהים פעל כך באמת, אנשים לא היו מסוגלים להאמין במודע בקיומו. הם לא היו מסוגלים לקיים אמונה אמיתית, ויתרה מכך, הם היו טועים לחשוב שהשטן הוא אלוהים. חשוב מכך, בני האדם לעולם לא היו מסוגלים להכיר את טבעו של אלוהים – והאין זה היבט אחד של משמעות התגלמותו של אלוהים כבשר ודם? לו בני האדם לא היו מסוגלים להכיר את אלוהים, אזי האל המעורפל ההוא, האל העל-טבעי, היה שולט לנצח בקרב בני האדם. והאם זה לא היה גורם לכך שבני האדם היו נשלטים בידי דעותיהם שלהם? במילים פשוטות יותר, זה לא היה גורם לכך שהשטן, השד, היה שולט? "מדוע אני אומר שהחזרתי לעצמי את השליטה? מדוע אני אומר שיש משמעות רבה כל כך להתגלמות כבשר ודם?" הרגע שבו אלוהים הופך לבשר ודם הוא הרגע שבו הוא מחזיר לעצמו את השליטה וזה גם הרגע שבו האלוהיות שלו בוקעת ישירות כדי לפעול. כולם לומדים אט-אט להכיר את האל המעשי, ובכך מוחקים לחלוטין את מקומו של השטן בלבם ומעניקים לאלוהים מקום עמוק יותר בלבם. בעבר אנשים ראו את אלוהים בעיני רוחם בדמותו של השטן, כאל בלתי נראה ובלתי מוחשי. ובכל זאת, הם האמינו לא רק שאל זה קיים, אלא גם שהוא מסוגל לבצע כל מיני אותות ומופתים ולחשוף תעלומות רבות, למשל את פרצופם המכוער של אחוזי דיבוק השדים. די בכך כדי להוכיח שבעיני רוחם של בני האדם האל איננו צלם האלוהים אלא צלם של משהו אחר מלבד אלוהים. אלוהים אמר שהוא רוצה לכבוש עשירית אחוז מלבם של בני האדם. זהו הסטנדרט הגבוה ביותר שאלוהים מבקש מהאדם. מעבר למשמעות המילולית של מילים אלו, יש להן גם צד מעשי. לולא ההסבר הזה, אנשים היו חושבים שדרישותיו של אלוהים מהם נחותות מדי, כאילו שאלוהים לא מבין מספיק בנוגע אליהם. האין זו המנטליות של האדם?

באמצעות שילוב בין האמור לעיל ובין הדוגמה של פטרוס להלן, ניתן לראות שפטרוס אכן הכיר את אלוהים טוב יותר מכל אדם אחר, שכן הוא הצליח להפנות את גבו לאל המעורפל ולנהות אחר הידע של האל המעשי. מדוע יש אזכור מיוחד לכך שהוריו היו שדים שהתנגדו לאלוהים? הדבר מוכיח שפטרוס לא נהה אחר האל שבלבו. הוריו ייצגו את האל המעורפל. זו הסיבה לכך שאלוהים מזכיר אותם. רוב האנשים אינם שמים לב לעובדה זו. במקום זאת, הם מתרכזים בתפילותיו של פטרוס. יש אנשים שנושאים תמיד את תפילותיו של פטרוס על שפתותיהם, מהרהרים בהן תמיד, אולם הם לעולם אינם משווים את האל המעורפל לידע של פטרוס. מדוע פטרוס הפנה עורף להוריו וביקש להכיר את אלוהים? מדוע פטרוס השתמש בלקחים של אלה שנכשלו כדי לדרבן את עצמו? מדוע הוא הטמיע את אמונתם ואהבתם של כל אלה שאהבו את אלוהים במהלך העידנים? פטרוס נוכח לדעת שאלוהים הוא מקור כל הדברים החיוביים ושהם נובעים ישירות ממנו, מבלי שהשטן מעבד אותם. הדבר מעיד על כך שהאל שהוא הכיר היה האל המעשי, לא האל העל-טבעי. מדוע נאמר שפטרוס התמקד בהטמעת אמונתם ואהבתם של כל אלה שאהבו את אלוהים במהלך העידנים? מכאן ניתן לראות כי כישלונם של בני האדם במהלך העידנים נבע בעיקר מכך שאמנם היו ברשותם אמונה ואהבה, אך הם לא היו מסוגלים להכיר את האל המעשי. כתוצאה מכך, אמונתם נותרה מעורפלת. מדוע אלוהים מזכיר פעמים רבות את אמונתו של איוב בלי לומר שהוא הכיר את אלוהים, ומדוע אלוהים אומר שאיוב לא היה שווה ערך לפטרוס? דבריו של איוב – "לְשֵֽׁמַע־אֹ֥זֶן שְׁמַעְתִּ֑יךָ וְ֝עַתָּ֗ה עֵינִ֥י רָאָֽתְךָ," – מראים שהוא בעל אמונה בלבד ושאינו ניחן בשום ידיעה. המילים "דוגמת הנגד של הוריו של פטרוס העניקה לו ידע נרחב יותר אודות רוחב לבי וחמלתי" לעיתים קרובות מעוררות מספר רב של שאלות אצל מרבית האנשים: מדוע נזקק פטרוס לדוגמת-נגד כדי להכיר את אלוהים? מדוע הוא לא היה מסוגל להכיר את אלוהים באופן ישיר? מדוע הוא הכיר רק את רוחב לבו וחמלתו של אלוהים, מבלי שאלוהים דיבר על שום דבר אחר? אפשר לבקש את הידע של האל המעשי רק לאחר הכרה בחוסר המציאות של האל המעורפל. מטרת הדברים הללו היא לגרום לבני האדם לסלק מלבם את האל המעורפל. לו מאז הבריאה ועד ימינו בני האדם היו מכירים תמיד את פניו האמיתיים של אלוהים, הם לא היו מסוגלים להבחין במעשיו של השטן, משום שאותה אמירה רווחת על האדם – "אין מבחינים בקרקע מישורית עד אשר מטפסים על הר" – מדגימה את כוונתו של האל באומרו את הדברים הללו. מכיוון שאלוהים רוצה להעניק לבני האדם הבנה מעמיקה יותר של אמיתות, הדוגמה שנתן, אלוהים מדגיש בכוונה את רוחב הלב והחמלה ומוכיח שהעידן שבו חי פטרוס היה עידן החסד. מנקודת מבט אחרת, הדבר חושף על אחת כמה וכמה את פניו המכוערים של השטן, שאינו עושה דבר מלבד לפגוע ולהשחית את האדם, ומבליט את רוחב לבו וחמלתו של אלוהים עוד יותר.

אלוהים גם מתאר את העובדות לגבי ניסיונותיו של פטרוס ומתאר את נסיבותיהם האמיתיות, ואף מדגים בפני בני האדם כי אלוהים ניחן לא רק ברוחב לב וחמלה, אלא גם במלכותיות ובחרון אף, וכי מי שחי בשלווה לא בהכרח חי עם ברכות האל. תיאור חוויותיו של פטרוס לאחר ניסיונותיו הוא הוכחה חזקה אף יותר לאמיתות דבריו של איוב "גַּ֣ם אֶת־הַטּ֗וֹב נְקַבֵּל֙ מֵאֵ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶת־הָרָ֖ע לֹ֣א נְקַבֵּ֑ל?" זו הדגמה לכך שהידע של פטרוס אודות אלוהים אכן הגיע למחוזות חסרי תקדים, מחוזות שמעולם לא הושגו על ידי בני האדם מעידני העבר, וזה היה גם פרי האמת שהוטמעה אצלו, של אמונתם ואהבתם של כל אלה שאהבו את אלוהים במהלך העידנים ושל העידוד שהעניק לעצמו תוך שימוש בלקחיהם של אלה שנכשלו בעבר. מסיבה זו, כל מי שמשיג את הידע האמיתי אודות אלוהים נקרא "פרי", וזה כולל את פטרוס. תפילותיו של פטרוס לאלוהים מגלות את הידע האמיתי שלו אודות אלוהים במהלך ניסיונותיו. הקוץ באליה, לעומת זאת, הוא שהוא לא היה מסוגל לתפוס באופן מלא את רצון האל, ולכן אלוהים רק ביקש "לכבוש עשירית אחוז מלבם של בני האדם" על בסיס הידע של פטרוס אודותיו. העובדה שאפילו פטרוס, האדם שהכיר את אלוהים באופן הטוב ביותר, לא היה מסוגל לתפוס במדויק את רצון האל מראה שאין לבני האדם את היכולת להכיר את אלוהים, מכיוון שהם הושחתו כל כך בידי השטן. דבר זה מאפשר לכל בני האדם להכיר את מהותו של האדם. שני התנאים המוקדמים האלה – חוסר יכולתם של בני האדם להכיר את אלוהים והחדירה המוחלטת של השטן לתוכם – הם ניגוד לעוצמתו האדירה של אלוהים, שכן אלוהים עובד רק במילים, הוא אינו מתחייב למיזם כלשהו, וכך הוא קונה לעצמו מקום בטוח בלבם של בני האדם. אבל מדוע אנשים צריכים להשיג רק עשירית אחוז כדי לספק את רצון האל? ניתן להסביר זאת בכך שאלוהים לא ברא את היכולת הזאת באדם. אילו, בהיעדר יכולת זו, האדם היה מגיע ל-100 אחוז ידע אודות אלוהים, אזי כל מהלך של אלוהים היה ברור לו כשמש – ובהתחשב באופי הטבוע באדם, בני האדם היו מורדים מיד באלוהים. הם היו קמים ומתנגדים לו בגלוי, שזה האופן שבו השטן נכשל. לכן, אלוהים לעולם אינו מפחית בערכם של בני האדם, משום שהוא כבר ניתח אותם ביסודיות והכול ברור לו כשמש בעניינם, אפילו כמה מים בדיוק מצויים בדמם. עד כמה, אם כן, אופייה של האנושות גלוי וברור לאלוהים? אלוהים לעולם אינו טועה והוא בורר את תוכן אמירותיו בקפידה רבה מאוד. לפיכך, אין שום סתירה בין העובדה שפטרוס לא תפס באופן מדויק את רצון האל לבין הידע הנרחב שלו אודות אלוהים. יתרה מזאת, אין כלל קשר בין שני הדברים. אלוהים לא הזכיר את הדוגמה של פטרוס על מנת למקד את תשומת לבם של בני האדם בפטרוס. מדוע מישהו כמו איוב לא הצליח להכיר את אלוהים ואילו פטרוס הצליח? מדוע אלוהים אומר שהאדם מסוגל להשיג זאת לבדו, ובכל זאת הוא אומר שזה נובע מעוצמתו הרבה של אלוהים? האם בני האדם אכן טובים מעצם אופיים? לא קל לבני האדם לדעת זאת. איש לא היה מבין את המשמעות הפנימית של הדבר אלמלא דיברתי עליו. המטרה של דברים אלה היא להעניק לבני האדם תובנה, כדי שתהיה להם האמונה לשתף פעולה עם אלוהים. רק אז אלוהים יוכל לעבוד בשיתוף פעולה עם האדם. זהו המצב הממשי במישור הרוחני, וזה דבר בלתי נתפס לחלוטין עבור האדם. ביטול מקומו של השטן בלבם של בני האדם והענקתו לאלוהים במקום זאת – זו המשמעות של הדיפת המתקפה של השטן, ורק כך ניתן לומר כי ישוע ירד ארצה, רק כך ניתן לומר כי המלכויות עלי אדמות היו למלכותו של המשיח.

בשלב זה, האזכור של היות פטרוס מודל ומופת במשך כמה אלפי שנים אין פירושו רק שהוא היה מודל ומופת. דברים אלו הם השתקפות של הקרב המתנהל במישור הרוחני. השטן תמרן את האדם כל הזמן הזה בתקוות שווא לכלות אותו ובכך לגרום לאלוהים להשמיד את העולם ולאבד את עדיו. אולם, אלוהים אמר, "אברא תחילה מודל, כדי שאוכל לתפוס את המיקום הקטן ביותר בלב האדם. בשלב זה, האנושות אינה מחבבת אותי ואינה מכירה אותי באופן מלא. אף על פי כן, בזכות עוצמתי האדירה, בני האדם יוכלו להישמע לי לחלוטין ולהפסיק למרוד בי, ואני אשתמש בדוגמה זו כדי לנצח את השטן. זאת אומרת, אני אשתמש באותה עשירית אחוז מהלב האנושי שאני ממלא כדי לדחוק את כל הכוחות שהשטן מפעיל על האנושות". ובכן, כיום אלוהים מזכיר את פטרוס כמופת כדי שהוא ישמש תבנית לחיקוי ולנוהג עבור האנושות כולה. בשילוב עם פסקת הפתיחה, דבר זה מדגים את אמיתות דבריו של אלוהים אודות המצב במישור הרוחני: "היום הזה שונה מהעבר: אעשה דברים שלא נראו מאז הבריאה, אומר דברים שלא נשמעו לאורך כל העידנים, משום שאני מבקש שכל בני האדם יכירו אותי כבשר ודם". מכאן ניכר שאלוהים החל לפעול על פי דבריו כיום. בני האדם יכולים לראות רק מה שמתרחש כלפי חוץ. הם אינם יכולים לראות מה שקורה בפועל במישור הרוחני, ולכן אלוהים אומר ישירות, "אלה שלבים בניהול שלי, אבל לאנושות אין שמץ של מושג. למרות שדיברתי ברורות, בני האדם עדיין מבולבלים. קשה לתקשר איתם. האין זו שפלותו של האדם?" הדברים האלה מכילים משמעות נוספת: הם מסבירים שמתרחש קרב במישור הרוחני, בדיוק כמתואר לעיל.

רצון האל אינו מתגשם לחלוטין לאחר התיאור הקצר שלו את סיפורו של פטרוס, לכן אלוהים מציב את הדרישה הבאה לאדם בנוגע לנושא של פטרוס: "בכל היקום והרקיע, בין כל הדברים שבשמיים ובארץ, כל הדברים על פני האדמה ובשמיים עושים כל מאמץ עבור שלב העבודה הסופי שלי. ודאי לא תרצו להיות צופים מהצד, כשכוחות השטן פוקדים עליכם אנה ואנה, הלא כן?" אנשים זוכים לנאורות עמוקה לאחר שקראו אודות הידע של פטרוס, וכדי להיות יעילים אף יותר, אלוהים מראה לאנשים את ההשלכות של הוללותם, של חוסר הריסון שלהם ושל חוסר הידע שלהם אודות אלוהים; יתר על כן, הוא מספר לאנושות – שוב, ובדייקנות רבה יותר – מה מתרחש בפועל בקרב שמתחולל במישור הרוחני. רק כך ייזהרו יותר בני האדם מלהילקח בידי השטן. יתר על כן, הדבר מבהיר שאם בני האדם ייפלו הפעם, אלוהים לא יושיע אותם כבעבר. אזהרות אלה, כמכלול, מעמיקות את התרשמותה של האנושות מדברי האל. הן גורמות לאנשים להוקיר יותר את החמלה של אלוהים ולשים לב לדברי האזהרה שלו, כדי שיהיה ניתן באמת להשיג את מטרתו של אלוהים להושיע את האנושות.