הדבר מופיע בבשר

תוכן

על חייו של פטרוס

פטרוס הוא אות ומופת שאלוהים הציג לאנושות, והוא אישיות ידועה מאוד. מדוע אלוהים הציב אדם כה צנוע כאות ומופת, ומדוע דורות מאוחרים יותר מהללים אותו? כמובן, מיותר לציין התשובה לשאלה קשורה קשר הדוק לאופן שבו הוא התבטא ולנחישותו לאהוב את אלוהים. כדי להבין היכן בא לידי ביטוי לבו של פטרוס שהיה מלא אהבה לאלוהים ומהו טיב חייו עשירי החוויות, עלינו לחזור לעידן החסד, כדי להביט שוב במנהגי התקופה ולראות את פטרוס של העידן ההוא.

פטרוס נולד למשפחה יהודית ממוצעת של חקלאים. הוריו פרנסו את המשפחה כולה בחקלאות, והוא היה בנם הבכור. היו לו ארבעה אחים ואחיות. מובן שזה לא החלק העיקרי של הסיפור – פטרוס הוא רק הדמות הראשית שלנו. כשהוא היה בן חמש, הוריו התחילו ללמד אותו לקרוא. באותה תקופה, העם היהודי היה מלומד למדי – היהודים היו מתקדמים מאוד בתחומים כגון חקלאות, תעשייה ומסחר. תחת השפעתה של הסביבה החברתית הזו, הוריו של פטרוס שניהם רכשו השכלה גבוהה. אף על פי שהם היו בני כפר, היה להם ידע עשיר למדי שלא נופל מהשכלתו של סטודנט ממוצע כיום. אין ספק שהיוולדותו של פטרוס לתנאים חברתיים מצוינים כאלה הועילה לו מאוד. הוא היה נבון מאוד, והוא למד דברים חדשים במהירות רבה. לאחר שהוא התחיל ללמוד, הוא הצליח להקיש ולהסיק מסקנות בשיעוריו ללא מאמץ מיוחד. הוריו היו גאים שיש להם בן כל כך חכם, ולכן הם השקיעו כל מאמץ כדי לאפשר לו ללמוד, בתקווה שהוא יוכל להתקדם ויהיה מסוגל לתפוס איזושהי עמדה רשמית בחברה של אותה תקופה. מבלי לשים לב לכך, פטרוס פיתח עניין באלוהים. לכן, כשהוא היה בן ארבע עשרה ולמד בבית הספר התיכון, הוא מאס בתוכנית הלימודים של תרבות יוון העתיקה, ובז במיוחד לבני האדם והדברים הבדיוניים בהיסטוריה היוונית העתיקה. מאותו רגע ואילך, פטרוס, שזה עתה נכנס לאביב חייו, התחל לחקור את החיים האנושיים ולבוא במגע עם החברה. הוא לא גמל להוריו על הכאבים שהם סבלו במצפון, משום שהוא הבין בבירור שכל בני האדם משטים בעצמם, ושהם חיים ללא טעם, והורסים את חייהם במאבק על פרסום ועושר. הסיבה לכך שהוא ראה זאת קשורה במידה רבה לסביבה החברתית שהוא היה בא. ככל שבני האדם יודעים יותר, כך הקשרים הבין-אישיים שלהם מורכבים יותר, וכך העולם הפנימי של בני האדם מורכב יותר, ולכן כך יש יותר חלל בבני האדם. בנסיבות האלה, פטרוס החל לחקור בכל מקום בזמנו הפנוי, וחלק הארי של בני האדם שהוא חקר אצלם היו דמויות דתיות. נדמה היה שיש לו תחושה מעורפלת בלבו שאפשר לבער את כל הדברים הבלתי מובנים בעולם האנושי באמצעות העולם הדתי, ולכן הוא ביקר באופן קבוע בבית תפילה שהיה קרוב לביתו והשתתף בפולחן הדתי. הוריו לא ידעו על כך, ובמהירה, פטרוס, שתמיד הצטיין בהתנהגותו ובלימודיו, התחיל לשנוא את הלימודים. תחת השגחתם של הוריו, הוא בקושי סיים את הלימודים התיכוניים. הוא שחה אל החוף מאוקיינוס הידע, לקח נשימה עמוקה, ומאותו רגע והלאה, איש לא חינך אותו או הגביל אותו.

לאחר שהוא סיים את לימודיו, הוא התחיל לקרוא כל מיני ספרים, אך בגיל שבע עשרה, עדיין לא היה לו ניסיון חברתי רב. לאחר שהוא סיים את לימודיו ועזב את בית הספר, הוא התפרנס בעבודה חקלאית תוך שהוא פינה כמה שיותר זמנו לקריאת ספרים והשתתפות בפולחן הדתי. הוריו, שהיו מלאי תקווה בנוגע לעתידו הרבו לקלל את השמיים על "בנם המרדן". אולם על אף כל זה, לא ניתן היה לעצור את לבו הרעב והצמא לצדק. הוא סבל לא מעט מכשולים בחוויותיו, אך היה לו לב רעבתן, ולכן הוא צמח כמו דשא אחרי הגשם. תוך זמן לא רב, התמזל מזלו והוא נתקל בבני אדם בכירים מהעולם הדתי, ומשום שלבו המשתוקק היה כל כך חזק, הוא היה בקשר עם בני האדם האלה בתדירות רבה יותר ויותר, והוא העביר כמעט את כל זמנו איתם. רק כשהוא צלל בשמחה ובסיפוק, הוא גילה לפתע שמבין בני האדם האלה, רובם האמינו במילים, אך איש לא היה מסור לדת בלבו. עם לבו הצודק והפשוט, איך פטרוס יכול היה לספוג כזו מהלומה. הוא גילה שכמעט כל בני האדם שהוא בא איתם במגע הם חיות בלבוש אדם – בעלי חיים עם פרצוף אנושי. באותה עת, פטרוס היה מאוד תמים, ולכן הוא התחנן בפניהם מלבו. אולם איך ייתכן שדמויות דתיות ערמומיות ונכלוליות יקשיבו להפצרתו של עלם מלא מרץ ואנרגיה? בעת ההיא, פטרוס חש את הריקנות האמיתית של החיים האנושיים, וכשהוא צעד את הצעד הראשון שלו אל שלב החיים הזה, הוא נכשל... שנה אחת לאחר מכן, הוא עזב את בית התפילה והתחיל את חייו העצמאיים.

לאחר שפטרוס בן ה-18 סבל מכשול אחד, הוא הפך להרבה יותר בוגר ומתוחכם. כל התמימות של צעירותו נעלמה כלא הייתה, והמכשול הזה דיכא ללא רחמים את כל התום והטבעיות שלו. מאותו רגע ואילך, הוא החל לעבוד כדייג. לאחר מכן, אפשר היה לראות שהיו בני אדם על סירת הדיג שלו שהקשיבו להטפותיו. הוא דג דגים לפרנסתו והטיף לכל עבר. כל בני האדם שהוא הטיף להם היו מהופנטים מהדרשות שלו, משום שמה שהוא אמר עלה בקנה אחד עם הלך רוחם של בני האדם הפשוטים של אותה תקופה. כל בני האדם התרגשו מאוד מהכנות שלו, והוא הרבה ללמד את בני האדם כיצד להתמודד עם הזולת מהלב, לקרוא לאדון השמיים והארץ וכל צבאם, ולא להתעלם מהמצפון שלהם ולעשות את הדברים הלא ייצוגיים, אלא לְרַצות את האל שהם אוהבים בלבם בכל הדברים... בני האדם הרבו להתרגש למשמע הדרשות שלו. הוא עורר בכולם השראה, והם היו בוכים בכי תמרורים לעתים קרובות. בעת ההיא, כל חסידיו העריצו אותו עד מאוד. הם היו כולם חסרי כל, ומשום ההשפעות החברתיות של התקופה, מובן שהיו לו מעט חסידים. הוא חווה גם רדיפה מהעולם הדתי בחברה של התקופה ההיא. זו הסיבה שהוא כל הזמן עבר ממקום למקום, וחי חיי בדידות במשך שנתיים. הוא זכה ללא מעט תבונה בשנתיים האלה, שהתאפיינו בחוויות יוצאות מן הכלל, והוא למד הרבה מאוד דברים שהוא לא ידע בעבר. פטרוס היה אז אדם שונה לחלוטין מהאדם שהוא היה בגיל 14 – נדמה שלא היה בינו לבין אותו נער שום דבר במשותף. לאורך השנתיים האלה, הוא נתקל בבני אדם מכל מיני סוגים, והוא ראה כל מיני אמיתות לגבי החברה. מאותו שלב, הוא נפטר לאט-לאט מכל הטקסים של העולם הדתי. משום המגמה בעבודתה של רוח הקודש באותה תקופה, הוא הושפע באופן עמוק. ובאותו שלב, גם ישוע כבר פעל מזה מספר שנים, ולכן עבודתו של פטרוס גם הושפעה מעבודתה של רוח הקודש באותה עת, אך הוא עדיין לא פגש בישוע. זו הסיבה לכך שכאשר הוא הטיף, הוא זכה בדברים רבים שדורות של קדושים מעולם לא זכו בהם. כמובן, באותו שלב, הוא כבר שמע על ישוע, אך מעולם לא הזדמן לא להיפגש איתו פנים אל פנים. הוא רק קיווה וצמא בלבו לראות את הדמות השמימית הזו שנולדה לרוח הקודש.

הוא דג בסירה שלו בדמדומי ערב אחד (ליד חופו של ים כינרת), ועל אף שהוא אחז בחכה בידו, דעתו הייתה עסוקה בדברים אחרים. אור הדמדומים האיר את פני המים כמו בריכת דם במרחבי האוקיינוס. האור השתקף בפניו הצעירים אך הרגועים והיציבים של פטרוס, כאילו הוא היה מהורהר מאוד. באותו רגע, באה רוח קלה, והוא חש לפתע שחייו בודדים, ולכן, הוא חווה תחושה של אומללות. מי הים שיקפו את האור גל אחרי גל, וניכר היה שלא היה בו כל רצון לדוג באותו רגע. בדיוק כשהוא שקע במחשבותיו על דברים שונים, הוא לפתע שמע מישהו מאחוריו אומר: "שמעון היהודי, בר-יונה, ימי חייך בודדים. האם תהיה חסיד שלי?" כשפטרוס שמע זאת, הוא היה בהלם, והוא הפיל את החכה שהייתה בידו, והיא מיד שקעה לקרקעית המים. פטרוס מיהר להסתובב במקומו, והוא ראה אדם עומד על הסירה שלו. הוא הביט בו מכף רגל ועד ראש: שיערו, שגלש על כתפיו, היה מעט זהוב-צהוב באור השמש, ובגדיו היו אפורים. הוא היה בגובה בינוני ולבושו היה לגמרי זה של גבר יהודי. באור הדמדומים, בגדיו האפורים נראו קצת שחורים, ונדמה היה שפניו בוהקים במקצת. פטרוס רצה לראות את ישוע כמה פעמים, אך בכל פעם הוא לא יכול היה לעשות זאת. באותו רגע, הוא האמין ברוחו שהאדם הזה הוא בהחלט האחד הקדוש שבלבו, ולכן הוא השתחווה על הסירה שלו: "האם ייתכן שאתה האדון שבא להטיף את הבשורה של מלכות השמיים? שמעתי על חוויותיך, אך מעולם לא ראיתי אותך. רציתי להיות חסיד שלך, אך לא יכולתי למצוא אותך." ישוע כבר צעד אל התא הפנימי והתיישב בשקט. הוא אמר:[א] "בוא שב לצדי. באתי לחפש את בני האדם שאוהבים אותי באמת ולהפיץ את הבשורה של מלכות השמיים. אני הולך לכל מקום כדי לחפש את בני האדם שהם תמימי דעים איתי. האם אתה מוכן לכך?" פטרוס השיב: "חייב אני להיות חסיד של שליחו של האב שבשמים. חייב אני להכיר באדם שרוח הקודש בחרה בו. מכיוון שאני אוהב את האב שבשמיים, איך ייתכן שלא יהיה מוכן להיות חסיד?" על אף שהתפיסות הדתיות שבדבריו של פטרוס היו חזקות למדי, ישוע חייך והנהן בסיפוק. באותו רגע, תחושה של אהבה אבהית לפטרוס מילאה אותו.

פטרוס היה חסיד של ישוע במשך כמה שנים, והוא ראה דברים רבים בישוע שאחרים לא ראו. לאחר שהוא היה חסיד שלו במשך שנה, ישוע בחר בו כבכיר מבין שנים עשר תלמידיו. (מובן שזה היה עניין של לבו של ישוע, ובני האדם לא היו מסוגלים כלל לראות זאת.) כל מהלך של ישוע שימש לו אות ומופת בחייו, ופטרוס חרט את דרשותיו של ישוע במיוחד על לוח לבו. הוא היה מתחשב ומסור מאוד לישוע, ומעולם לא היו לו תלונות לישוע. זו הסיבה לכך שהוא הפך לבן לוויה נאמן של ישוע בכל אשר הוא פנה. פטרוס הקפיד על תורתו של ישוע, על דבריו העדינים, ועל כל מה שהוא אכל, על כל מה שהוא לבש, על חיי היום-יום שלו ועל מסעותיו. הוא התחקה אחר ישוע בכל הדברים. הוא לא היה צדקן, אלא השליך מעליו את כל הדברים המיושנים הקודמים שלו והתחקה אחר ישוע בדבריו ובמעשיו. זה היה השלב שבו הוא הרגיש שהשמיים והארץ וכל צבאם מצויים בידיו של האל הכול יכול, וזו הסיבה לכך שלא הייתה לו בחירה, אלא שהוא עשה כל דבר לפי האות והמופת שקבע ישוע. הוא ראה מחייו של ישוע שהוא לא צדקן במעשיו, ושהוא גם לא מתרברב לגבי עצמו, אלא מרגש את בני האדם באהבה. במצבים שונים, פטרוס יכול היה לראות את טיבו של ישוע. זו הסיבה לכך שישוע הפך למודל החיקוי של פטרוס. בחוויותיו, הוא הרגיש את חביבותו של ישוע יותר ויותר. הוא אמר משהו כזה: "חיפשתי את האל הכול יכול בתבל, וראיתי את פלאי השמיים והארץ וכל צבאם, ולכן, אני חש באופן עמוק יותר בחביבותו של האל הכול יכול. אולם מעולם לא הייתה לי אהבה אמיתית בלבי, ומעולם לא ראיתי את חביבותו של האל הכול יכול במו עיניי. היום, בעיניו של האל הכול יכול, אני מוצא חן בעיניו, ואני סוף-סוף מרגיש את חביבותו של אלוהים, וסוף-סוף גיליתי שמבחינתו של אלוהים, העיקר הוא לא רק לברוא את כל הדברים שיגרמו לאנושות לאהוב אותו. בחיי היום-יום שלי, מצאתי את חביבותו האינסופית. איך ייתכן שהיא תוגבל רק למצב הנוכחי הזה?" כשהזמן חלף, נמצאו גם דברים חביבים רבים בפטרוס. הוא היה צייתן מאוד לישוע, ומובן שהוא סבל לא מעט מכשולים. כשישוע לקח אותו לאתרים שונים שבהם הוא הטיף, פטרוס תמיד הצטנע והקשיב לדרשותיו של ישוע. הוא מעולם לא הפוך ליהיר משום כל שנותיו כחסיד. לאחר שישוע סיפר לו שהסיבה לבואו היא כדי להיצלב ולהשלים את עבודתו, פטרוס היה עצוב מאוד לעתים קרובות, והוא היה בוכה לבדו בסתר. עם זאת, היום "המצער" הזה הגיע. לאחר שישוע נעצר, פטרוס בכה לבד בסירת הדיג שלו והתפלל הרבה מאוד, אך הוא ידע בלבו שזה היה רצונו של האל האב ושאיש לא יכול לשנות זאת. הוא היה עגמומי ללא הרף, והוא בכה תחת השפעת האהבה – כמובן, זו חולשה אנושית, ולכן, כשהוא ידע שישוע ייצלב, הוא שאל את ישוע: "אחרי שתעזוב, האם תחזור לחיות בקרבנו ולהשגיח עלינו? האם עדיין אהיה מסוגל לראות אותך?" על אף שהמילים האלה היו די תמימות, ועל אף שהן היו גם מלאות במושגים אנושיים, ישוע הכיר את טעם כאבו של פטרוס, ולכן הוא התחשב בחולשה שלו משום אהבתו: "פטרוס, אהבתי אותך. האם אתה יודע זאת? על אף שאין היגיון במה שאתה אומר, האב הבטיח שאחרי קימתי לחייה, אופיע בפני האנושות במשך 40 ימים. האם אתה לא מאמין שרוחי תרעיף עליך חסד לעתים קרובות?" לאחר מכן, פטרוס התנחם במקצת, אך הוא תמיד הרגיש שהיה חיסרון במה שהיה מושלם מלבד זאת. לכן, לאחר שישוע קם לתחייה, הוא הופיע בפניו בגלוי בפעם הראשונה, אך כדי למנוע מפטרוס לדבוק במושגיו, ישוע סירב לאכול את הסעודה הנדיבה שפטרוס הכין לו ונעלם כהרף עין. באותו רגע, פטרוס הבין את ישוע סוף-סוף באופן מעמיק, ואהב את האדון ישוע אפילו יותר. לאחר קימתו לתחייה, ישוע הרבה להופיע בפני פטרוס. אחרי 40 יום, כשהוא עלה השמיימה, הוא הופיע בפני פטרוס שלוש פעמים. כל פעם שבה הוא הופיע הייתה ברגע שבו רוח הקודש עמדה להשלים את עבודה ושעבודה חדשה עמדה להתחיל.

פטרוס התפרנס מדיג במשך כל חייו, אך הוא חיי למען ההטפה. בשנותיו המאוחרות, הוא כתב את איגרות פטרוס הראשונה והשנייה, ומספר מכתבים לכנסיות פילדלפיה של אותה עת. הוא ריגש מאוד את אנשי התקופה. הוא מעולם לא הרצה בפני בני אדם בזכות עצמו, אך הוא סיפק להם אספקה ראויה לחיים. בחייו, הוא מעולם לא שכח את משנתו של ישוע במהלך חייו – היא המשיכה להוות לו השראה. כשהוא היה חסיד של ישוע, הוא גמר בדעתו שבמותו, הוא יגמול לישוע על אהבתו, והחליט להתחקות אחר ישוע בכל הדברים. ישוע הבטיח לא את זה, ולכן, כשהוא היה בן 53 (יותר מ-20 שנים אחרי שהוא נפרד מישוע), ישוע הופיע בפניו כדי לממש את ההבטחה הזו. בשבע השנים שלאחר מכן, פטרוס העביר את חייו בהכרה עצמית. יום אחד, אחרי שבע שנים, הוא נצלב במהופך, מה ששם קץ לחייו היוצאים מן הכלל.

הערות שוליים:

א. הטקסט המקורי משמיט את המילים "הוא אמר."