פרק 1

בדיוק כפי שאלוהים אמר, "אף אחד אינו מסוגל לתפוס את שורש דבריי, ואף אחד אינו יודע מהי המטרה שלי באומרי אותם", אלמלא ההכוונה של רוח האל ואלמלא התגלות אמירותיו, כל בני האדם היו מושמדים בייסורים שהוא ממיט. מדוע אלוהים בוחן את האדם במשך זמן כה רב? ומדוע במשך תקופה של כחמישה חודשים? זהו בדיוק המוקד של השיתוף שלנו, כמו גם נקודה מרכזית בחוכמתו של אלוהים. ניתן להניח כך: אלמלא תקופת הניסיון של האדם, ובלי ההתקפה, ההרג והחיסול שנקט אלוהים כלפי הגזע האנושי המושחת, אילו בניית הכנסייה הייתה נמשכת עד היום, מה הייתה אז התוצאה? אם כן, אלוהים ניגש ישר לעניין במשפט הראשון ומצביע ישירות על ההשפעה הרצויה של העבודה בחודשים האלה – והוא באמת קולע לעצם העניין! די בכך כדי להראות את חוכמת מעשיו של אלוהים לאורך החודשים הללו: הם גרמו לבני האדם ללמוד, באמצעות הניסיון, כיצד לציית וכיצד להקדיש את עצמם בכנות, וכן כיצד להיטיב להבין את אלוהים באמצעות זיכוך כואב. ככל שבני האדם חווים ייאוש רב יותר, כך הם מיטיבים להכיר את עצמם. ולמען האמת, ככל שהזיכוך שהם חווים כאוב יותר, כך הם מיטיבים להבין את השחיתות שלהם, עד כדי כך שהם אפילו מכירים בכך שהם אינם ראויים להיות נותני שירות של אלוהים ושמתן שירות הוא האופן שבו אלוהים מרומם אותם. וכך, לאחר שהתוצאה הזו הושגה, לאחר שהאדם רוקן כל חלק בתוכו, אלוהים נותן ביטוי ישיר לקולות של הרחמים, בלי להסתיר דבר. לאחר החודשים הספורים האלה, ניתן לראות בקלות שגישתו החדשה של אלוהים לעבודה מתחילה היום. הוא המחיש זאת לכול. משום שבעבר, אלוהים אמר לעתים קרובות "אין זה קל לזכות בזכות להיקרא אנשיו של האל," הוא הגשים את הדברים האלה בבני האדם המכונים נותני שירות, ודי בכך כדי להראות שניתן לבטוח באלוהים ללא צל של ספק. כל מה שאלוהים אומר יתגשם במידה זו או אחרת ודבריו בשום אופן אינם ריקים מתוכן.

כשכל בני האדם מלאים בצער ויגון שמסיחים את דעתם, מילים כגון אלה מאלוהים קולעות למטרתן ומפיחות חיים בבני האדם בשיא ייאושם. על מנת להימנע מכל ספק נוסף בדעתם של בני האדם, אלוהים הוסיף ואמר: "אפילו שהם נחשבים לאנשיי, תואר זה בשום אופן אינו משני לכינוי 'בניי'". די בדבר זה כדי לראות שרק אלוהים יכול להגן על סמכותו ושכאשר בני האדם יקראו זאת, הם יאמינו ביתר שאת שמעבר להיותה דרך עבודה, זו עובדה. יתר על כן, כדי שראייתם של בני האדם תישאר צלולה, גישתו החדשה של אלוהים מבהירה את זהותם של כל בני האדם. די בכך כדי להראות את חוכמתו של אלוהים והדבר מאפשר לבני האדם להיטיב להבין שאלוהים מבין ללבם של בני האדם. בני האדם, במחשבותיהם ובמעשיהם, הם כמו בובות שאלוהים מושך בחוטיהן, ודבר זה אינו מוטל בספק.

בחזרה להתחלה: מה שאלוהים עשה מההתחלה היה להצביע ישירות על כך שהשלב הראשון בעבודתו, "טיהור הכנסייה", כבר הושלם. "המצב כעת אינו מה שהיה, ועבודתי הגיעה לנקודת התחלה חדשה". מהצהרה זו, אפשר להבין שעבודתו של אלוהים נכנסה לנקודת התחלה חדשה, שמייד לאחריה הוא הצביע לנו על התוכניות לשלב הבא בעבודתו – לכשתושלם בניית הכנסייה, יחלו החיים של עידן המלכות. "כי זו אינה עוד התקופה של בניית הכנסייה, אלא התקופה שבה המלכות נבנית בהצלחה". יתר על כן, הוא ציין שמכיוון שבני האדם עדיין נמצאים על פני האדמה, האסיפות שלהם ימשיכו להיקרא "הכנסייה", וכך תימנע ההתממשות של "המלכות" הלא מציאותית, כפי שהכול דמיינו אותה. לאחר מכן, אשתף בנושא החזיונות.

מדוע זה כך שלמרות שכעת זו התקופה של בניית המלכות ושל סוף בניית הכנסייה, כל האסיפות עדיין נקראות "הכנסייה"? בעבר, נאמר שהכנסייה מקדימה את המלכות ושללא הכנסייה לא היה אפשר לדבר על מלכות. תחילת עידן המלכות היא תחילת כהונתו של אלוהים כבשר ודם, ואלוהים בהתגלמותו כבשר ודם מבשר את עידן המלכות. הוא מנחיל את עידן המלכות, ולא את הירידה הרשמית של המלכות. לא קשה לדמיין זאת. הכוונה שלי ב"אנשיו של האל" היא לאנשי עידן המלכות, ולא לאנשי המלכות עצמה. לפיכך, הגיוני לומר שאסיפות על פני האדמה ימשיכו להיקרא "הכנסייה". בעבר, אלוהים פעל באמצעות האנושיות הרגילה שלו וטרם נשאו לו עדות כאלוהים עצמו, ולכן עידן המלכות לא החל אז עדיין בקרב בני האדם. כלומר, כפי שאמרתי, רוחי עדיין לא החלה לעבוד באופן רשמי בהתגלמותי כבשר ודם. כעת, לאחר שנישאה עדות לאלוהים עצמו, המלכות מוגשמת בקרב בני האדם. הדבר מסמל את תחילת עבודתי במסגרת האלוהיות שלי, וכך אותם בני אדם, אשר יכולים להעריך את הדברים שאני אומר ואת המעשים שאני עושה באלוהיות שלי, ייוודעו כאנשיי בעידן המלכות. כך נוצר המושג "אנשיו של האל". בשלב הזה, בעיקר האלוהיות שלי פועלת ומדברת. האדם פשוט אינו יכול להתערב בתוכניתי או לשבש אותה. ברגע שאלוהים מגיע לשלב מסוים בדבריו, נישאת עדות על שמו, ומאותו רגע יתחיל הניסיון שלו את האנושות. זו פסגת החוכמה בעבודתו של אלוהים. הדבר מניח יסודות יציבים ומכה שורש למען התחלת השלב הבא, וכן כסופו של השלב הקודם. זה דבר ששום יצור אנושי לא היה יכול לחזות אותו. זו נקודת המפגש בין החלק הראשון והחלק השני של תקופת המשפט. ללא אותם חודשים שבהם זיככתי את האדם, לא הייתה לאלוהיות שלי אפשרות לעבוד. כמה חודשי הזיכוך ההם פילסו את הדרך לשלב הבא בעבודתי. סופם של כמה חודשי העבודה האלה הוא סימן לכך שהשלב הבא של העבודה יהיה מעמיק יותר. אם האדם מבין באמת את דברי האל, הוא יכול לתפוס שאלוהים משתמש בחודשים אלה כדי להתחיל את השלב הבא בעבודתו, על מנת שיוכל להגיע לתוצאות טובות אף יותר. מאחר שעצירת האנושיות שלי חסמה את השלב הבא בעבודתי, לפיכך, באמצעות חודשי הזיכוך האלה של הסבל, שני הצדדים לומדים ומפיקים תועלת מהותית. רק עתה, כתוצאה מכך, האדם מתחיל לנצור בלבו את אופן ההתייחסות שלי אליו. ולכן, כאשר אלוהים אמר, באבחת קולמוס, שהוא לא יכנה עוד את בני האדם "נותני שירות", אלא "אנשיו של האל", כולם נמלאו אושר. זה היה עקב אכילס של האדם. אלוהים דיבר כך בדיוק כדי לגעת באותה נקודת תורפה של האדם.

על מנת להמשיך לשכנע את כל האנושות ולזכות באמונתם המלאה, ועל מנת להצביע על העובדה שמסירותם של בני אדם מסוימים מוכתמת בטומאה, אלוהים עשה צעד נוסף והצביע על כל מיני תכונות מכוערות של האנושות, ובכך הוא הגשים את דבריו: "כמה בני אדם אוהבים אותי בכנות? מי אינו פועל מתוך התחשבות בעתידו שלו? מי מעולם לא התלונן במהלך ניסיונותיו?" מהדברים האלה, הכול יכולים לזהות את המרדנות, הבוגדנות והיעדר האדיקות שלהם כבני האל, וכך, הם יכולים לראות שרחמיו ואהבתו של אלוהים באים לכל מי שמחפש אותו בכל צעד ושעל. אפשר לראות זאת מהמילים הבאות: "כשבני אדם אחדים עומדים על סף נסיגה, כשכל מי שמקווה שאשנה את אופן הדיבור שלי מאבד תקווה, זו השעה שבה אני משמיע את דברי הישועה ומשיב את כל מי שאוהב אותי בכנות אל מלכותי, לפני כס הכבוד שלי". כאן, הביטוי "מי שאוהב אותי בכנות" והשאלה הרטורית "כמה בני אדם אוהבים אותי בכנות?" אינם סותרים זה את זה. הם ממחישים שה"כנות" בהקשר זה כוללת בתוכה טומאה. הרי אלוהים איננו חסר כל ידע. להיפך, מכיוון שאלוהים יכול לראות את צפונות לבם של בני האדם, הוא משתמש במילה "כנות" בעוקצנות המתייחסת לאנושות המושחתת, כדי שכל בני האדם יחושו בעוצמה רבה יותר את מחויבותם לאלוהים ויקבלו עליהם תוכחה רבה יותר, וכן יבינו שהטרוניות שבלבם נובעות ישירות מהשטן. בני האדם מופתעים כשהם רואים מונח כמו "מסירות". הם חושבים לעצמם: "פעמים רבות התמרמרתי על השמיים והארץ ופעמים רבות רציתי לעזוב, אך משום שפחדתי מצוויו המנהליים של אלוהים, התמודדתי בכל זאת עם המצב ונהיתי אחר ההמון, בציפייה לכך שאלוהים יטפל בי, וחשבתי שאם המצב ייעשה נואש לחלוטין, עדיין ייוותר לי זמן לסגת באיטיות. אולם עכשיו אלוהים קורא לנו 'אנשיו המסורים', האם ייתכן שאלוהים הוא באמת אל שרואה את צפונות לבם של בני האדם?" ממש בסוף, כדי למנוע אי הבנה כזו, אלוהים הפנה את תשומת הלב למצבים הפסיכולוגיים של בני אדם מסוגים שונים, וגרם לכולם לעבור ממצב של חשדנות פנימית בעודם מבטאים שמחה כלפי חוץ למצב שבו הם משוכנעים באמצעות הלב, באמצעות המילה ובאמצעות המראה. כך, הלכה התרשמותו של האדם מדברי האל והעמיקה, וכתוצר טבעי של הדבר, האדם החל לפחד מעט יותר ולירוא מעט יותר, ואף זכה בהבנה טובה יותר של אלוהים. לבסוף, כדי להקל על חששותיו של האדם, אלוהים אמר: "אך מאחר שהעבר הוא עבר וההווה כבר כאן, אין צורך לערוג בנוסטלגיה אל האתמול, או להרהר בעתיד". לצורת הדיבור הנוקשה, ההרמונית אך התמציתית הזו יש השפעה רבה אף יותר, והיא מאפשרת לכל מי שקורא את דברי האל לראות שוב את האור בשיא ייאושו, עד אשר יחזה בחוכמתו ובמעשיו של אלוהים, יזכה בתואר "אנשיו של האל", ייפטר מענני הספק בלבו, ואז יתוודע אל עצמו מתוך המצבים הפסיכולוגיים המשתנים שלו. מצבים אלה הם כמו גאות ושפל, מעוררים צער ויגון, אושר ושמחה. בפרק זה אלוהים התווה קווי מתאר כה מציאותיים ומלאי חיים של בני האדם שהגיעו לכדי שלמות. זה באמת דבר שהאדם אינו יכול להשיגו. דבר שחושף באמת את הסודות הכמוסים ביותר בנבכי לבו של האדם. הייתכן שזה דבר שהאדם מסוגל לעשותו?

מיד בעקבות זאת, ואף חשובה יותר, היא הפסקה הבאה, אשר מגלה ישירות לאדם את הצו המנהלי של אלוהים. יתר על כן, זה החלק החשוב ביותר: "בהיותכם בני אנוש, מי שחותר נגד המציאות ואינו עושה דברים לפי ההנחיה שלי, סופו לא יהיה טוב, והוא רק יביא צרות לעצמו. מכל מה שקורה ביקום, אין שום דבר שלגביו המילה האחרונה אינה שלי". האין זה הצו המנהלי של אלוהים? די בכך כדי להוכיח שיש אינספור דוגמאות לבני אדם שמפירים את הצו המנהלי הזה. על סמך הנאמר לעיל, אלוהים ממשיך ודוחק בכול לא לחשוב על גורלם. אם מישהו מעז לייחל להימלט מתזמורו של האל, ההשלכות יהיו קשות מעבר לכל דמיון. דבר זה מאפשר אז לכל בני האדם שחוו נאורות והארה מהדברים האלה להיטיב להבין את הצו המנהלי של אלוהים, וכן להבין שאסור לפגוע במלכותיות של אלוהים. כך בני האדם נעשים מנוסים ומיושבים יותר, ירוקים כעץ אורן, אשר ניצב בנחישות ברוח ובכפור כנגד איומי הקור העז, וממשיך להוסיף לחיוניות הירוקה והמשגשגת של הטבע. ההצהרה הזו גורמת לרוב בני האדם תחושה של בלבול, כאילו שהם נקלעו למבוך כלשהו. הסיבה לכך היא שהתוכן של דברי האל משתנה באופן מהיר יחסית, ולכן תשעה מתוך כל עשרה בני אדם נקלעים למבוך כשהם מנסים להבין את הטבע המושחת שלהם. על מנת לעבוד באופן חלק יותר בעתיד וכדי להיפטר מהספקות בלבו של האדם וכדי שכל בני האדם יתקדמו צעד נוסף באמונתם באמינותו של האל, אלוהים מדגיש בסוף הפסקה הזו: "כל אחד ואחד מאלה שאוהבים אותי בכנות יחזרו בוודאות אל כס הכבוד שלי". לפיכך, כל מי שחווה חודשים של עבודתו של אלוהים חש הקלה בן-רגע מחלק מחששותיו. יתר על כן, לבו, שהיה מרחף בין שמיים וארץ, שב להיות כשהיה, כאילו אבן גדולה נגולה מעליו. הוא אינו צריך עוד להיות מודאג לגבי גורלו, והוא מאמין שאלוהים לא יאמר עוד דברים ריקים מתוכן. מכיוון שבני האדם צדקניים, אין אדם אחד שאינו מאמין שהוא מפגין מסירות עליונה כלפי אלוהים. זו הסיבה לכך שאלוהים מדגיש במכוון את המילה "בכנות" – כדי להשיג תוצאה טובה יותר. הדבר נועד לסלול את הדרך ולהניח את היסוד לשלב הבא בעבודתו.

קודם: פרק 47

הבא: פרק 3

דברי אלוהים הם הבסיס לאמונתו של האדם. האם חשתם משבר אמונה, או שאתם צריכים להקשיב לקולו של אלוהים ולפתח אמונה אמיתית בו? האתר שלנו מציג את הדברים שרוח הקודש אומרת לכל הכנסיות, ואלה יסייעו לכם. אתם מוזמנים לשוחח עימנו בצ'ט ולהחליף רעיונות.
צרו קשר ב-Whatsapp
צרו קשר ב-Messenger

תוכן דומה

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה