על מנת לגרום לאנושות להתבגר בחייה, ועל מנת שהאנושות ואני נוכל, הודות לשאיפתנו המשותפת, להשיג תוצאות, אני תמיד מתייחס בהבנה לבני אנוש, מאפשר להם לזכות בתזונה ובקיום מדבריי ולקבל את כל השפע שלי. מעולם לא סיפקתי לבני אנוש סיבה למבוכה, אך בני אנוש אף פעם לא מתחשבים ברגשותיי. הסיבה לכך היא שבני אנוש הם חסרי רגש ושהם "בזים" לכל הדברים מלבדי. משום חסרונותיהם אני חש אהדה רבה אליהם, ולכן השקעתי בהם כל מאמץ אפשרי, כדי שיוכלו ליהנות מכל השפע על פני האדמה כאוות נפשם בזמנם על פני האדמה. אני לא נוהג בבני האדם באופן לא הוגן, ומתוך התחשבות בכך שבני האדם היו חסידיי במשך שנים רבות, פיתחתי רגישות אליהם בלבי. נדמה שאני לא יכול להניח את ידיי עליהם כדי לעשות את עבודתי. לכן, כשאני צופה בבני אדם כחושים שאוהבים אותי כשהם אוהבים את עצמם, בלבי תמיד יש תחושת כאב בלתי מוסברת. אך מי יכול להפר את המוסכמות משום כך? מי יפגע בעצמו משום כך? אף על פי כן, הרעפתי את השפע שלי על האנושות, כדי שהיא תוכל ליהנות ממנו עד תום, ולא התנכלתי לבני אנוש מהבחינה הזו. זו הסיבה לכך שהאנושות עדיין רואה את פניי הרחומים והמיטיבים. תמיד התאפקתי ותמיד המתנתי. כשבני אנוש ייהנו עד תום וישתעממו, אז אתחיל "להגשים" את בקשותיהם ואתיר לכל בני אנוש להימלט מחייהם הריקים מתוכן, ולא עוד יהיה לי מגע עם המין האנושי. על פני האדמה, הטבעתי את האנושות בעבר במי ים, שלטתי בה ברעב, איימתי עליה במגפות וחרקים והשתמשתי בגשמים כבדים כדי "להשקות" אותה, אך האדם מעולם לא חש את הריקנות שבחייו. אפילו כעת בני האדם עדיין לא מבינים את משמעות החיים על פני האדמה. האם ייתכן שהחיים בנוכחותי הם ההיבט המשמעותי ביותר של החיים האנושיים? האם החיים בי מאפשרים לבני האדם להימלט מאיום האסון? כמה גופי בשר על פני האדמה חיו עד כה בחופש של הנאה עצמית? מי נמלט מהריקנות של חיים בבשר? ומי מודע לכך? מאז שבראתי את האנושות ועד היום, איש לא היה מסוגל לחיות חיים משמעותיים במיוחד על פני האדמה, ולכן האנושות תמיד העבירה בבטלה חיים חסרי כל משמעות. למרות זאת, איש לא מוכן להימלט מהמצב המצער הזה ואיש לא מוכן להתרחק מחייו המשעממים והריקים מתוכן. בחווייתה של האנושות, אף אחד מבני האדם שחיים בבשר מעולם לא ברח מהמנהגים של העולם האנושי, אפילו שהם מפיקים תועלת מההנאה ממני. במקום זאת, הם תמיד הניחו לטבע לעשות את שלו והוליכו את עצמם שולל.

לאחר שאסיים לחלוטין את קיומה של האנושות, לא יישאר אף אחד שיסבול את ה"רדיפה" של פני האדמה. רק אז אפשר יהיה לומר שעבודתי האדירה הושלמה עד תום. באחרית הימים, בעודי מגולם כבשר ודם, מטרתי בעבודתי היא לאפשר לבני האדם להבין את הריקנות של החיים בבשר, ואנצל את ההזדמנות כדי לחסל את הבשר. לאחר מכן, לא יהיו בני אנוש על פני האדמה, איש לא יבכה עוד על הריקנות של פני האדמה, איש לא ידבר שוב על הקשיים של החיים בבשר, איש לא יתלונן שוב שאני לא הוגן, וכל בני האדם וכל הדברים יבואו אל המנוחה והנחלה. מאותו רגע ואילך, בני אנוש לא ייחפזו עוד לכל עבר, ולא יצאו לחיפושים אנה ואנה על פני האדמה, מפני שכולם ימצאו לעצמם יעד ראוי. בשלב הזה, חיוך יתנוסס על פני כולם. לא אדרוש עוד דבר מהאנושות ולא יהיו לי עוד טענות כלפיה. לא יהיה עוד הסכם שלום בינינו. אני קיים על פני האדמה ובני אנוש חיים על פני האדמה. אני חי ושוכן בקרבם. כולם מרגישים את ההנאה שבנוכחותי. לכן, הם לא מוכנים לעזוב ללא סיבה, ובמקום זאת מעדיפים שפשוט אשאר עוד לזמן מה. כיצד אוכל לשאת את מראות האומללות הנרחבים על פני האדמה מבלי לנקוף אצבע לעזור? אני לא שייך לעולם הזה. רק בזכות סבלנותי אילצתי את עצמי להישאר על פני האדמה עד היום. אלמלא התחנונים הבלתי פוסקים של האנושות הייתי עוזב מזמן. כיום, בני האדם מסוגלים לדאוג לעצמם ואינם זקוקים לידי המסייעת משום שהתבגרו ואינם צריכים שאאכיל אותם. לפיכך, אני מתכנן לערוך חגיגת ניצחון עם האנושות, ולאחר מכן אפרד ממנה לשלום, כדי שהיא תהיה מודעת לכך. כמובן, פרידה שלא כחברים לא תהיה דבר טוב משום שאין בינינו תרעומת. לפיכך, החברות בינינו תהיה נצחית. אני מקווה שלאחר שניפרד, בני אנוש יוכלו להמשיך את "ירושתי", בלי לשכוח את המשנה שסיפקתי במהלך חיי. אני מקווה שהם לא יעשו שום דבר שימיט בושה על שמי, ושהם יתנו את דעתם על דבריי. אני מקווה שבני אנוש ישתדלו כמיטב יכולתם לְרַצות אותי אחרי שאעזוב. אני מקווה שהם ישתמשו בדבריי כיסוד לחייהם, ושלא יאכזבו את תקוותיי, משום שלבי תמיד דאג לבני אנוש ותמיד הייתי קשור אליהם. פעם, האנושות נאספה יחדיו ונהנינו בארץ מאותן ברכות שישנן בשמיים. חייתי ביחד עם בני אנוש ושכנתי איתם, בני אנוש תמיד אהבו אותי ואני תמיד אהבתי אותם. רחשנו חיבה זה לזה. כשאני נזכר בזמן שלי ביחד עם בני אנוש, אני זוכר שימינו היו מלאים בצחוק ושמחה, והיו גם ריבים. למרות זאת, האהבה בינינו הושתתה על יסוד זה, והקשר בינינו לעולם לא נותק. לאור שנות הקשר הממושכות שלנו, האנושות הותירה בי רושם עמוק, ונתתי לבני אנוש דברים רבים להנאתם, ועל כך הם תמיד הכירו לי תודה. כעת, פגישותינו לא יהיו עוד כבעבר. מי יכול להחמיץ את רגע פרידתנו? בני אנוש רוחשים כלפי חיבה עמוקה, ואני רוחש אהבה אינסופית להם, אך מה אפשר לעשות לגבי זה? מי יעז להתנגד לדרישותיו של האב שבשמיים? אני אחזור לביתי, שם אשלים חלק נוסף בעבודתי. אולי תהיה לנו הזדמנות להיפגש שוב. אני מקווה שהאנושות לא תחוש צער רב מדי ושהיא תְּרַצֶּה אותי בארץ. רוחי בשמיים תרעיף עליה חסד לעתים קרובות.

בזמן הבריאה, ניבאתי שבאחרית הימים אצור קבוצת בני אדם שיהיו בדעה אחת איתי. חזיתי שלאחר שאצור אות ומופת על פני האדמה באחרית הימים, אחזור לביתי. כשכל האנושות תְּרַצֶּה אותי, היא תעמוד בדרישותיי, ולא אדרוש ממנה עוד דבר. במקום זאת, בני אנוש ואני נספר זה לזה סיפורים על ימים עברו, ולאחר מכן, ניפרד לשלום. אני מתחיל לעשות את העבודה הזו ומאפשר לבני אנוש להתכונן באופן נפשי ולהבין את כוונותיי, כדי שלא יבינו אותי שלא כהלכה ויחשבו אותי לאכזרי או לאטום לב, משום שזו לא כוונתי. האם בני אנוש אוהבים אותי אך מסרבים להניח לי למצוא מקום מנוחה ראוי? האם הם לא מוכנים להתחנן בפני האב שבשמיים למעני? האם בני אנוש לא הזילו דמעות של אהדה אליי? האם הם לא עזרו להשיג איחוד מחדש מוקדם בינינו, האב והבן? מדוע, אם כך, הם לא מוכנים כעת? הכהונה שלי על פני האדמה הוגשמה, ולאחר הפרידה מהאנושות, אני עדיין אמשיך לסייע לאנושות. האם זה לא טוב? על מנת שעבודתי תשיג תוצאות טובות יותר וכדי שתהיה לה תועלת הדדית רבה יותר, עלינו להיפרד, למרות הכאב שכרוך בכך. דמעותינו יזלגו בדממה ואני לא אגער עוד באנושות. בעבר, אמרתי דברים רבים שהכאיבו לבני אנוש בלבם וגרמו להם להזיל דמעות של צער. על כך, אני מתנצל בזאת בפני האנושות ומבקש את סליחתם של בני אנוש. אני מבקש שלא יקנאו בי ולא ישנאו אותי, מכיוון שהכול היה לטובתם. לכן, אני מקווה שבני אנוש יבינו את לבי. בימים עברו, היו לנו סכסוכים, אך בדיעבד, שנינו יצאנו מורווחים. הודות לסכסוכים האלה, אלוהים והאנושות בנו גשר של חברות. האין זה פרי המאמצים המשותפים שלנו? על כולנו ליהנות מכך. אני מבקש מבני אנוש לסלוח לי על "טעויות" העבר שלי. אני גם אמחל לבני אנוש על עבירותיהם בעבר. כל עוד הם יהיו מסוגלים לאהוב אותי בחזרה בעתיד, זה ינחם את רוחי בשמיים. אני לא יודע מה האנושות גמרה בדעתה לעשות בתחום הזה, ואני לא יודע אם בני אנוש מוכנים למלא את בקשתי האחרונה. אני לא דורש מהם שום דבר נוסף – רק שיאהבו אותי. די בזה. האם זה אפשרי? בואו נניח בעבר את כל הדברים הלא נעימים שקרו בינינו, בואו נוודא שתמיד תהיה אהבה בינינו. נתתי לבני אנוש כל כך הרבה אהבה, והם שילמו מחיר כה יקר כדי לאהוב אותי. לכן, אני מקווה שהאנושות תנצור בלבה את האהבה המרוכזת והטהורה בינינו, כדי שאהבתנו תוכל להתפרש על פני כל העולם האנושי ולעבור מדור לדור לעולמים. כשניפגש שוב, מי ייתן שעדיין נהיה קשורים זה לזה בקשרי אהבה, כדי שאהבתנו תוכל להימשך לעולמים וכל בני האדם יהללו אותה ויפיצו את סיפורה. זה יְרַצֶּה אותי ואני אראה לאנושות את פניי המחייכים. אני מקווה שבני אנוש יזכרו את תוכחותיי.

1 ביוני, 1992