הדבר מופיע בבשר

תוכן
  • אמירותיו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם במהלך ביצוע כהונתו
    • נספח: פירושים של מסתרי דבריו של אלוהים
      • דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (א')
        • דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (ב')
          • דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (ג')
            • דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (ד')
              • חלק ג'

                האמירה הארבעים ושבע

                על מנת לגרום לאנושות להתבגר בחייה, ועל מנת לאפשר לאנושות ולי להשיג תוצאות באידיאל המשותף שלנו, אני תמיד חייב לפנק את האנושות, ולאפשר להם לזכות בתזונה ובקיום מדברי ולקבל את כל השפע שלי ממנה. מעולם לא סיפקתי לאדם סיבה למבוכה, אך האדם אף פעם לא מתחשב ברגשות שלי. הסיבה לכך היא שהאנושות חסרת רגש ושהיא "בזה" לכל הדברים מלבדי. משום החסרונות של האנושות, אני חש אהדה מסוימת אליה, ולכן השקעתי בה כל מאמץ אפשרי, כדי שהיא תוכל ליהנות מכל השפע על פני האדמה כאוות נפשה בזמן שלה על פני האדמה. אני לא נוהג באדם באופן לא הוגן ומתוך התחשבות בכך שבני האדם היו חסידים שלי במשך שנים רבות, פיתחתי רגישות אליהם בלבי. נדמה שאני לא יכול להניח את ידיי עליהם כדי לעשות את עבודתי. לכן, אני צופה בבני אדם כחושים שאוהבים אותי כשהם אוהבים את עצמם, ובלבי תמיד יש תחושת כאב בלתי מוסברת, אך מי יפר את המוסכמות משום כך? מי יפגע בעצמו משום כך? אף על פי כן, הרעפתי את השפע שלי על האנושות, כדי שהיא תוכל ליהנות ממנו עד תום, ולא התנכלתי לאנושות מהבחינה הזו. זו הסיבה לכך שהאנושות עדיין רואה את פניי הרחומים והמיטיבים. תמיד התאפקתי והמתנתי. כשבני האדם ייהנו עד תום וישתעממו, אתחיל "להגשים" את בקשותיהם ואתיר לכל בני האדם להימלט מחייהם הריקים מתוכן, ואז כבר לא יהיה לי שוב מגע עם בני האדם. על פני האדמה, הטבעתי את האנושות בעבר במי ים, שלטתי בה בעבר ברעב, איימתי עליה בעבר במגפות וחרקים והשתמשתי בגשמים כבדים בעבר כדי "להשקות" אותה, אך האדם מעולם לא חש את הריקנות שבחייו. כעת האדם עדיין לא מבין את חשיבות החיים על פני האדמה. האם ייתכן שהחיים בנוכחותי הם ההיבט המשמעותי ביותר של החיים האנושיים? האם החיים בי מאפשרים לבני האדם להימלט מאיום האסון? כמה גופי בשר ודם על פני האדמה חיו עד כה בחופש של ההנאה מהעצמי? מי נמלט מהריקנות של חיים כבשר ודם? ומי מודע לכך? מאז שבראתי את האנושות ועד היום, איש מעולם לא חי חיים משמעותיים במיוחד על פני האדמה, ולכן האדם תמיד העביר בבטלה חיים חסרי כל חשיבות, אך איש לא מוכן להימלט מהמצב המצער הזה ואיש לא מוכן להתרחק מחייו המשעממים והריקים מתוכן. בחווייתה של האנושות, אף אחד מבני האדם שחיים כבשר ודם מעולם לא ברח מהמנהגים של העולם האנושי, אפילו שהם מפיקים תועלת מההנאה ממני. במקום זאת, הם תמיד הניחו לטבע לעשות את שלו והוליכו את עצמם שולל.

                לאחר שאסיים לחלוטין את קיומו של האדם, לא יישאר אף אחד שיסבול את הרדיפה מפני האדמה, ואז אפשר יהיה לומר שעבודתי האדירה הושלמה במלואה. באחרית הימים, בעודי מגולם כבשר ודם, מה שאני רוצה להשיג בעבודתי הוא לאפשר לאנושות להבין את הריקנות של החיים בגוף בשר ודם, וכך אחסל את הבשר והדם. לאחר מכן, לא יהיו בני אדם על פני האדמה, איש לא יבכה עוד על הריקנות של פני האדמה, איש לא ידבר שוב על הקשיים של החיים כבשר ודם, איש לא יתלונן שוב שאני לא הוגן, וכל בני האדם וכל הדברים יבואו אל המנוחה והנחלה. מאותו רגע ואילך, איש לא ייחפז לכל עבר, ולא יצא לחיפושים אנה ואנה על פני האדמה, מפני שכל בני האדם ימצאו לעצמם יעד ראוי. בשלב הזה, חיוך יתנוסס על פניהם של כולם. לא אדרוש עוד מהאדם ולא תהיה לי עוד טענות אליו. לא תהיה עוד אמנה בינינו. אני קיים על פני האדמה והאנושות חייה על פני האדמה. אני חי ושוכן בקרבה. האנושות מרגישה את ההנאה שבנוכחותי. לכן, האנושות לא מוכנה לעזוב ללא סיבה, ובמקום זאת, היא מעדיפה שפשוט אשאר עוד לזמן מה. כיצד אוכל לשאת את מראות האומללות הנרחבים על פני האדמה מבלי לנקוף אצבע לעזור? אני לא שייך לעולם הזה. רק בזכות סבלנותי נשארתי על פני האדמה עד היום, אף שאני עושה זאת באי-רצון. אלמלא התחנונים הבלתי פוסקים של האנושות, הייתי עוזב מזמן. כיום, האנושות מסוגלת לדאוג לעצמה והיא לא זקוקה לידי המסייעת משום שהיא התבגרה והיא לא צריכה שאאכיל אותה. לפיכך, אני מתכנן לערוך חגיגית ניצחון עם האנושות, ולאחר מכן אפרד ממנה לשלום, כדי שהיא תהיה מודעת לכך. כמובן, פרידה שלא כחברים לא תהיה דבר טוב משום שאין בינינו מרירות. לפיכך, החברות בינינו תהיה נצחית. אני מקווה שלאחר שניפרד, "ירושתי" לאנושות תוכל להימשך. אל תשכחו את המשנה שסיפקתי במהלך חיי, אל תעשו את הדברים שימיטו בושה על שמי, ותנו דעתכם לדברי. אני מקווה שהאנושות תנסה ככל יכולתה לְרַצות אותי אחרי שאעזוב. אני מקווה שהאנושות תשתמש בדברי כיסוד לחייה. אל תאכזבו אותי, משום שלבי תמיד דאג לאנושות ותמיד הייתי קשור אליה. פעם, האנושות נאספה יחדיו ונהנינו בארץ מאותן ברכות שישנן בשמיים. חייתי ביחד עם האנושות ושכנתי איתה, האנושות תמיד אהבה אותי, ואני תמיד אהבתי אותה. הייתה לנו זיקה זה לזה. כשאני נזכר בזמן שלי ביחד עם האנושות, אני זוכר שימינו היו מלאים בצחוק ושמחה, ויתרה מזאת, היו ריבים. למרות זאת, האהבה בינינו הושתתה על יסוד המגע שלנו זה עם זה, והיא לעולם לא נגדעה. לאור שנות הקשר הממושכות שלנו, האנושות הותירה בי רושם עמוק , ונתתי לאנושות דברים רבים להנאתה, ועל כך האנושות תמיד הביעה תודה רבה. כעת, פגישתנו שונה מכל פגישה בעבר. מי יכול להחמיץ את רגע פרידתנו? האנושות רוחשת כלפי חיבה עמוקה, ויש לי אהבה אינסופית לאנושות, אך מה אפשר לעשות לגבי זה? מי יעז להתנגד לדרישותיו של האב שבשמיים? אני אחזור לביתי, שם אשלים חלק נוסף בעבודתי. אולי תהיה לנו הזדמנות להיפגש שוב. אני מקווה שהאנושות לא תחוש צער רב מדי ושהיא תְּרַצֶּה אותי בארץ. רוחי בשמיים תרעיף עליה חסד לעתים קרובות.

                מאז הבריאה, ניבאתי שבאחרית הימים, אצור קבוצת בני אדם שיהיו תמימי דעים איתי. חזיתי שלאחר שאצור אות ומופת על פני האדמה באחרית הימים, אחזור לביתי. כשכל האנושות תְּרַצֶּה אותי, היא תעמוד בדרישותיי, ולא אדרוש ממנה עוד דבר. במקום זאת, האנושות ואני נספר זה לזה סיפורים על ימים עברו, ולאחר מכן, ניפרד לשלום. אני מתחיל לעשות את העבודה הזו ומאפשר לאנושות להתכונן באופן נפשי. אאפשר לאנושות כולה להבין את כוונותיי, כדי שהיא לא תבין אותי לא נכון או תחשוב שאני אכזרי או אטום לב, משום שזו לא כוונתי. האם האנושות אוהבת אותי אך מסרבת להניח לי למצוא מקום מנוחה ראוי? האם האנושות לא מוכנה להתחנן בפני האב שבשמיים למעני? האם האדם לא הזיל דמעות אהדה אליי? האם האנושות לא עזרה להשיג פגישה מהירה בין האב והבן? מדוע הם לא מוכנים כעת? הכהונה שלי על פני האדמה הוגשמה, ולאחר הפרידה מהאנושות, אני עדיין אמשיך לסייע לאנושות. האם זה לא טוב? על מנת שעבודתי תהיה יעילה יותר וכדי שתהיה לה תועלת הדדית רבה יותר, עלינו להיפרד, למרות הכאב שכרוך בכך. דמעותינו יזלגו בדממה ואני לא אגער עוד באנושות. בעבר, אמרתי דברים רבים שהכאיבו לאנושות בלב לבה וגרמו לה להזיל דמעות של צער. על כך, אני מתנצל בזאת בפני האנושות ומבקש את סליחתה. אל תקנאו בי ואל תשנאו אותי, מכיוון שכל מה שאמרתי היה לטובת האנושות. לכן, אני מקווה שהאנושות תבין את לבי. בימים עברו, היו לנו סכסוכים, אך בדיעבד, שנינו יצאנו מורווחים. לאורך הסכסוכים האלה, נבנה גשר של חברות בין אלוהים והאנושות. האין זה פרי המאמצים המשותפים שלנו? על כולנו ליהנות מכך. אני מבקש מהאדם לסלוח לי על "טעויות" העבר שלי ואני גם אמחל לאנושות על עבירותיה בעבר. כל עוד האדם יהיה מסוגל לאהוב אותי בחזרה בעתיד, זה ינחם את רוחי בשמיים. אני לא יודע מה האנושות גמרה בדעתה לעשות בתחום הזה, ואני לא יודע אם האדם מוכן למלא את דרישתי האחרונה. אני לא דורש מהאנושות שום דבר נוסף – רק שהיא תאהב אותי. זה מספיק. האם זה אפשרי? בואו נניח בעבר את כל הדברים הלא נעימים שקרו בינינו, בואו נדאג שתמיד תהיה אהבה בינינו. נתתי לאנושות כל כך הרבה אהבה, והאנושות שילמה מחיר כה יקר כדי לאהוב אותי. לכן, אני מקווה שהאנושות תנצור בלבה את האהבה הייחודית והטהורה בינינו, כדי שאהבתנו תוכל להתפרש על פני כל העולם האנושי ולעבור מדור לדור לעולמים. כשניפגש שוב, מי ייתן שעדיין נהיה קשורים זה לזה בקשרי אהבה, כדי שאהבתנו תוכל להימשך לעולמים וכל בני האדם יהללו אותה ויספרו את סיפורה. זה יְרַצֶּה אותי ויראה לאנושות את פניי המחייכים. אני מקווה שהאדם יזכור את כל מה שהפקתי בידיו.

                1 ביוני, 1992