הדבר מופיע בבשר

תוכן

פירושים לאמירה השלישית

היום כבר לא עידן החסר, וכבר לא עידן הרחמים, אל עידן המלכות, שבו אנשי האל מתגלים – העידן שבו אלוהים עושה דברים ישירות דרך אלוהיותו. לפיכך, בפסקה הזו בדברי האל, אלוהים מוביל את כל מי שמקבל את דבריו אל המישור הרוחני. בפסקה הפותחת, הוא עורך את ההכנות האלה מראש, ואם האדם יכיר את דברי האל, הוא יעקוב אחר הגבעול ויגיע אל האבטיח, ויתפוס ישירות את מה שאלוהים רוצה להשיג באנשיו. בעבר, בני האדם נבחנו תחת התואר "עושי שירות", וכיום, אחרי שהם עברו את הניסיון, הכשרתם נפתחת באופן רשמי. בנוסף על כך, על בני האדם להכיר טוב יותר את עבודתו של אלוהים על סמך דבריו בעבר, ועליהם לראות בדברים ובגוף, וברוח ובגוף, יחידה אחת שלמה ובלתי ניתנת להפרדה – פה אחד, לב אחד, פעולה אחת ומקור אחד. דרישה זו היא הדרישה הרמה ביותר שאלוהים הציב לאדם מאז הבריאה. מכאן ניתן לראות שאלוהים רוצה להשקיע חלק ממאמציו באנשיו, שהוא רוצה להפגין בהם כמה אותות ומופתים, וחשוב מכך, שהוא רוצה לגרום לכל בני האדם להישמע לכלל עבודתו ודבריו של אלוהים. מהיבט אחד, אלוהים עצמו תומך בעדות שלו, ומהיבט אחר, הוא הציב דרישות לאנשיו, וביטא את הצווים המנהליים של אלוהים לציבור הרחב: לפיכך, מכיוון שאתם נקראים אנשיי, הדברים הם לא כמו שהם היו בעבר. עליכם להאזין לי ולהישמע לאמירות רוחי ולציית בהקפדה לעבודתי, ואסור לכם להפריד בין רוחי ובשרי, משום שאנחנו אחד מטבענו, ואיננו נפרדים. בכך, על מנת למנוע את זניחת בני האדם את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, יש שוב דגש על "משום שאנחנו אחד מטבענו, ואיננו נפרדים". משום שזניחה כזו היא עבירה של האדם, היא נמנית שוב על הצווים המנהליים של אלוהים. לאחר מכן, אלוהים מיידע את בני האדם לגבי ההשלכות של הפרת הצווים המנהליים של אלוהים, מבלי להסתיר דבר, באומרו שמי שיפר את הצווים "ינחל אובדן ולא יהיה מסוגל לשתות מכוס המרה שלו". מפני שהאדם חלש, לאחר שהוא שומע את הדברים האלה, הוא לא יכול שלא להיזהר יותר מאלוהים בלבו, משום שדי ב"כוס המרה" כדי לגרום לבני האדם להרהר לזמן מה. יש לבני האדם פירושים רבים ל"כוס המרה" שאלוהים מדבר עליה: קבלת שיפוט הדברים או סילוק מהמלכות, בידוד למשך פרק זמן מסוים, חוויית השחתה של הבשר והדם בידי השטן והידבקות ברוחות רעות, זניחה בידי רוח האל או סיום ייסורי הבשר וירידה תהום שאולה. הפירושים האלה הם מה שמוחם של בני האדם יכול להגות, ולכן בדמיונם, בני האדם לא מסוגלים להתעלות עליהם. אולם מחשבותיו של אלוהים שונות מאלה של האדם. כלומר, המילים "כוס המרה" לא מתייחסות לאף אחת מההשערות האלה, אלא למידה שבה בני האדם יכירו את אלוהים לאחר שהם יקבלו את טיפולו של אלוהים. אם לנסח זאת ביתר בירור, כשמישהו מפריד באופן שרירותי בין רוח האל לבין דבריו, בין דברי האל וגופו, או בין רוח האל והבשר והדם שהוא עוטה, לא רק שהאדם הזו לא מסוגל להכיר את אלוהים בדברי האל, אלא שהוא קצת חודש באלוהים – ולאחר מכן הוא מתעוור יותר בכל צעד ושעל. הדמיון של בני האדם שבו הם מנותקים באופן ישיר אינו מדויק. במקום זאת, הם נופלים בהדרגה אל תוך הייסורים של אלוהים, כלומר הם יורדים אל אסונות אדירים, ואיש לא יכול להיות תואם להם, כאילו שדבקו בהם רוחות רעות וכאילו הם זבוב חסר ראש המתנגש בדברים בכל אשר הוא פונה. למרות זאת, הם לא מסוגלים לעזוב. בלבם, הדברים קשים מאין כמותם, כאילו יש סבל בל יתואר בלבם, אך הם לא מסוגלים לפצות את פיהם, והם מעבירים את כל היום בטראנס ללא יכולת לחוש באלוהים. תחת הנסיבות האלה, צוויו המנהליים של אלוהים מאיימים עליהם, ולכן הם לא מעזים לעזוב את הכנסייה על אף שהם לא נהנים כלל. זה מה שנקרא "מתקפה מחוץ ומפנים", וזה דבר שקשה מאוד לבני האדם לעמוד בו. מה שנאמר כאן שונה מתפיסותיהם של בני האדם, והסיבה לכך היא שבנסיבות האלה, הם עדיין לא יודעים כיצד לחפש את אלוהים, וזה קורה כשאלוהים מפנה להם עורף, ובאופן חשוב מכך, ממש כמו חסרי אמונה, הם כלל לא מסוגלים לחוש באלוהים. אלוהים לא מושיע בני אדם כאלה ישירות. כשכוס המרה שלהם מתרוקנת זה הרגע שבו מגיע יומם האחרון. אך באותו רגע, הם עדיין מחפשים את רצונו של אלוהים ומייחלים ליהנות רק קצת יותר – אך הפעם הזו שונה מהעבר, אלא אם יש נסיבות מיוחדות.

לאחר מכן, אלוהים גם מסביר לכולם את ההיבטים הטובים, ולכן הם זוכים פעם נוספת בחיים. זאת משום שבעבר, אלוהים אמר שאין לעושי השירות חיים, אך היום אלוהים לפתע מדבר על "החיים הפנימיים". רק בדיבור על חיים, בני האדם מבינים שחייו של אלוהים עדיין יכולים להיות בתוכם. כך, אהבתם לאלוהים מתגברת בכמה מידות, והם זוכים להכיר טוב יותר את אהבתו ורחמיו של אלוהים. לפיכך, לאחר שהם חוזים בדברים האלה, כל בני האדם מתחרטים על טעויות העבר שלהם, ובסתר, הם מזילים דמעות של נקיפות מצפון. בנוסף, רוב בני האדם גומרים בדעתם בשקט שהם חייבים לְרַצות את אלוהים. לפעמים, דבריו של אלוהים חודרים אל עומק לבם של אלוהים ומקשים עליהם לקבל את הדברים ולהרגיש שלווה. לפעמים, דבריו של אלוהים כנים וישרים, והם מחממים אל לבם של בני האדם, וכך אחרי שהם קוראים אותם, הם כמו שה שרואה את אמו אחרי שנים רבות שהוא היה אבוד. דמעות ממלאות את עיניהם, הם מתמלאים ברגש, והם משתוקקים לזנק אל חיבוקו של אלוהים, רועדים מבכי. הם משחררים את הכאב הבלתי ניתן לתיאור שהיה בלבם במשך שנים רבות כדי להפגין את נאמנותם לאלוהים. משום מספר חודשי המבחן, הם הופכים למעט רגישים מדי, כאילו הם זה עתה סבלו טראומה אדירה, כמו אדם נכה שלא יצא מהמיטה מזה שנים. כדי לגרום להם להיות עיקשים באמונתם בדברי האל, אלוהים מדגיש פעמים רבות את הדברים הבאים: "כדי שהשלב הבא של עבודתי יוכל להתקדם באופן חלק וללא מכשולים, אני משתמש בזיכוך הדברים כדי לבחון את כל מי שנמצא בביתי." כאן, אלוהים אומר "לבחון את כל מי שנמצא בביתי". קריאה קפדנית של הדברים האלה מבהירה לנו שכאשר בני האדם מתפקדים כעושי שירות, הם עדיין בני האדם שבתוך ביתו של אלוהים. יתרה מזאת, הדברים האלה מדגישים את כנותו של אלוהים בשימוש בתואר "אנשי האל", מה שמקל על בני האדם במידת מה בלבם. ועל כן, מדוע אלוהים שוב ושוב מציין את הביטויים הרבים בבני האדם אחרי שהם קראו את דבר האל, או לפני שהתגלה שהם "אנשי האל"? האם הדבר רק נועד להוכיח שאלוהים הוא האל שמביט לעומק לבו של האדם? זה רק חלק מהסיבה, וכאן הוא בעל חשיבות משנית בלבד. אלוהים עושה זאת על מנת לגרום לכל בני האדם להשתכנע לגמרי, על מנת שכל אדם יוכל להכיר את הליקויים שלו עצמו באמצעות דברי האל ולדעת מה היו הפגמים שלו בעבר בנוגע לחיים, ובאופן חשוב יותר, על מנת להניח את היסוד לשלב העבודה הבא. בני האדם יכולים רק לחתור להכיר את אלוהים ולעסוק בניסיון להתחקות אחר אלוהים על סמך יסוד הכרתם העצמית. משום הדברים האלה, בני האדם משתנים מאנשים שליליים ופסיביים לאנשים חיוביים שנוקטים יוזמה, וזה נוטע את השורשים של החלק השני בעבודתו של אלוהים. אפשר לומר שעם שלב העבודה הזה כיסוד, החלק השני בעבודתו של אלוהים הופך לטרף קל, הדורש רק מאמצים מעטים. לפיכך, כשבני האדם מסלקים את העצב מתוך לבם והופכים לאנשים חיוביים שנוקטים יוזמה, אלוהים מפיק את המרב מההזדמנות הזו כדי להציב דרישות אחרות לאנשיו: "דבריי משתחררים ומבוטאים בכל זמן ובכל מקום, ובהתאם לכך, עליכם להכיר את עצמכם בפניי בכל עת. זאת משום שאחרי הכל, היום הזה שונה מכל מה שהיה לפניו, ואתם כבר לא יכולים להגשים את כל מה שאתם רוצים. במקום זאת, תחת הכוונת דבריי, עליכם להיות מסוגלים להכניע את גופכם ולהשתמש בדבריי כתורן חייהם, ואסור לכם להתנהג בחוסר אחריות." בכך, אלוהים מדגיש בעיקר את "דבריי". גם בעבר, הוא התייחס פעמים רבות ל"דבריי", ולכן, כל אדם לא יכול שלא לשים לכך לב במידת מה. בכך נרמז על ליבת השלב הבא בעבודתו של אלוהים: כל בני האדם יפנו את תשומת לבם לדברי האל, ולא יוכלו להיות להם אהבות אחרות על פניו. כולם חייבים להוקיר את הדברים שאלוהים מבטא, ולא להשתעשע בהם, וכך יסתיימו הנסיבות הקודמות בכנסייה, שבהן אדם אחד היה קורא את דברי האל ורבים היו אומרים "אמן" ונשמעים לו. באותה עת, בני האדם עדיין לא הכירו את דברי האל, אלא התייחסו אליהם כאל כלי נשק כניתן להתגונן באמצעותו. כדי לבטל זאת, אלוהים על פני האדמה מציב דרישות חדשות ורמות יותר מהאדם. כדי למנוע מבני האדם להפוך לשליליים ופסיביים לאחר שהם רואים את הרף הגבוה והדרישות המחמירות של אלוהים, הוא מעודד את בני האדם פעמים רבות, באומרו: "מכיוון שהדברים הגיעו למצבם הנוכחי, אתם לא צריכים להרגיש יותר מדי צער וחרטה לגבי מעשיכם ופעולותיכם בעבר. רוחב לבי אינסופי כמו השמיים והמים – האם ייתכן שאני לא מכיר את המידה שבה האדם פועל ומכיר אותי כמו את כף ידי?" המילים הכנות והישרות האלה פותחות לפתע את דעתם של בני האדם, והן מיד מובילות אותם מייאוש אל אהבה לאלוהים, אל חיים חיוביים של נקיטת יוזמה, מכיוון שאלוהים מדבר על ידי היאחזות בחולשה שבלבם של בני האדם. מבלי להיות מודעים לכך, בני האדם תמיד מתביישים בפני אלוהים משום מעשיהם בעבר, והם מבטאים חרטה שוב ושוב. לכן, אלוהים מגלה את המילים האלה באופן טבעי ורגיל במיוחד, כדי שבני האדם לא ירגישו שדברי האל נוקשים וחסרי חיים, אלא שהם חמורים ורכים כאחת, וחיוניים ומלאי חיים.

מהבריאה ועד היום, אלוהים הסדיר בשקט את כל הדברים למען האדם מעולם הרוח, והוא מעולם לא תיאר בפני האדם את האמת לגבי עולם הרוח. אולם כיום, אלוהים לפתע משרטט את קווי המתאר של הקרב הניטש בתוכו, מה שגורם לבני האדם לבלבול באופן טבעי ומגביר את תחושתם שאלוהים עמוק ובלתי נתפס, והדבר מקשה עליהם עוד יותר לאתר את מקור דבריו של אלוהים. אפשר לומר שהמצב המלחמתי בעולם הרוח מקרב את כל בני האדם אל רוחם. זה החלק החיוני הראשון של עבודת העתיד, וזה הרמז שבאמצעותו בני האדם יכולים להיכנס למישור הרוחני. מכך אפשר לראות שהשלב הבא בעבודתו של אלוהים ממוקד בעיקר ברוח האדם, ושהמטרה העיקרית שלו הוא לאפשר לבני האדם להכיר טוב יותר את מעשיה הפלאיים של רוח האל כבשר ודם, ולפיכך לאפשר לכל מי שנאמן לאלוהים להכיר טוב יותר את טיפשותו של השטן ואת אופיו של השטן. על אף שבני האדם האלה לא נולדו במישור הרוחני, הם מרגישים כאילו הם חזו בשטן, ולאחר שהם חווים את ההרגשה הזו, אלוהים מיד עובר לאופן חדש של דיבור. ברגע שבני האדם משיגים את דרך החשיבה הזו, אלוהים שואל: "מדוע אני מכשיר אתכם בבהילות כזו? מדוע אני אומר לכם את עובדות העולם הרוחני? מדוע אני מזכיר לכם ומפציר בכם פעם אחר פעם?" וכן הלאה וכן אלה – סדרה שלמה של שאלות שמעוררות שאלות רבות במוחם של בני האדם: "מדוע אלוהים מדבר בנימה הזו? מדוע הוא מדבר על העניינים של עולם הרוח, ולא על הדרישות שלו מבני האדם במהלך בניית הכנסייה? מדוע אלוהים לא מפר את התפיסות של בני האדם על ידי חשיפת תעלומות?" פשוט על ידי מעט יותר התחשבות, בני האדם רוכשים קצת ידע בנוגע לעבודתו של אלוהים, ולכן, כשהם נתקלים בפיתויים בעתיד, נולדת בתוכם תחושה אמיתית של שנאה לשטן. ואפילו כשהם נתקלים בניסיונות בעתיד, הם עדיין מסוגלים להכיר את אלוהים ולתעב את השטן באופן עז יותר, ובכך, הם מסוגלים לקלל את השטן.

בסופו של דבר, רצונו של אלוהים מתגלה לאדם במלואו: "[ל]אפשר לכל אחד מדבריי להכות שורש וללבלב ברוחכם, ובאופן חשוב יותר, לשאת יותר פרי. זאת משום שמה שאני דורש הוא לא פרחים בהירים ועשירים אלא פרי שופע – ויתרה מזאת, פרי שלא מרקיב." מתוך הדרישות החוזרות והנשנות של אלוהים מאנשיו, זו המקיפה ביותר, הניצבת במרכז ואשר מובעת באופן ישיר. עברתי מעבודה באנושיות רגילה לעבודה באלוהיות גמורה. לפיכך, בעבר, בדבריי הפשוטים, לא היה לי צורך להוסיף הסברים נוספים, ורוב בני האדם היו מסוגלים להבין את פירוש דבריי. התוצאה הייתה שבאותו זמן, כל מה שהיה נדרש הוא שבני האדם יכירו את דבריי ויהיו מסוגלים לומר דברים מציאותיים. לעומת זאת, השלב הזה שונה בתכלית. האלוהיות שלי השתלטה לחלוטין, ולא השאירה כל מקום או תפקיד לאנושיות. לפיכך, אם אנשיי רוצים להבין את פירושם האמיתי של דבריי, ניצבת בפניהם משימה קשה ביותר. רק באמצעות אמירותיי, הם יכולים לזכות בנאורות והארה, וכל מחשבה על תפיסת כוונת דבריי שלא דרך האפיק הזה היא חלום באספמיא. היום שבו כל בני האדם יכירו אותי טוב יותר לאחר קבלת אמירותיי הוא היום שבו אנשיי יביאו אותי לידי ביטוי בחייהם, הוא היום שבו תושלם עבודתי כבשר ודם, והיום שבו אלוהיותי תבוא לידי ביטוי באופן מלא כבשר ודם. באותו רגע, כל בני האדם ינסו להכיר אותי כבשר ודם, והם יהיו מסוגלים באמת לומר שאלוהים מופיע בבשר, וזה יהיה הפרי. זו ראיה נוספת לכך שאלוהים מאס בבניית הכנסייה, כלומר "על אף שהפרחים בחממה רבים כמו כוכבי השמיים, ועל אף שהם מושכים את כל התיירים, ברגע שהם קמלים, הם הופכים למרוטים כמו המזימות הערמומיות של השטן, ואיש לא מתייחס אליהם יותר." על אף שאלוהים גם עבד באופן אישי במהלך תקופת בניית הכנסייה, משום שהוא האל שתמיד חדש ולעולם לא ישן, אין לו נוסטלגיה לענייני העבר. כדי לגרום לבני האדם להפסיק לחשוב על העבר, הוא השתמש במילים "הם הופכים למרוטים כמו המזימות הערמומיות של השטן"' מה שמוכיח שאלוהים לא מציית לדוקטרינה. ייתכן שבני אדם מסוימים יפרשו לא נכון את רצונו של אלוהים וישאלו: "אם זו עבודה שאלוהים עצמו עשה, מדוע הוא אמר 'ברגע שהם קמלים... איש לא מתייחס אליהם יותר'?" הדברים האלה גורמים לבני האדם לחוות התגלות. הדבר החשוב ביותר הוא שהם יאפשרו לכל בני האדם להשיג נקודת פתיחה חדשה ונכונה, ורק אז הם יהיו מסוגלים לְרַצות את רצונו של אלוהים. בסופו של דבר, אנשי האל יהיו מסוגלים להלל את אלוהים באופן טהור ולא מאולץ שבא מלבם. זה עיקרה של תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של אלוהים. כלומר זה מימושה של תוכנית הניהול הזו בת ששת אלפי השנים. לאפשר לכל בני האדם לדעת את החשיבות של התגלמותו של אלוהים – לאפשר להם להכיר את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם באופן מעשי, כלומר את מעשיו של אלוהים כבשר ודם – כדי שהם יתכחשו לאל המעורפל ויכירו את האל של היום וגם של אתמול, ויותר מכך, של מחר, אשר באמת ובתמים קיים מעולם ועד עולם. רק אז אלוהים יזכה במנוחה ובנחלה!