כיום, אין זה יותר עידן החסד ולא עידן הרחמים, אלא עידן המלכות שבו אנשיו של אלוהים מתגלים – העידן שבו אלוהים עושה דברים ישירות באמצעות אלוהותו. לפיכך, בפרק זה של דברי האל, אלוהים מוביל את כל מי שמקבל את דבריו אל המישור הרוחני. בפסקה הפותחת, הוא עורך את ההכנות האלה מראש, ואם האדם מכיר את דברי האל, הוא ילך בעקבות הגבעול ויקבל את הפרי ויבין ישירות את מה שאלוהים רוצה להשיג באנשיו. בעבר, בני האדם נבחנו תחת התואר "נותני שירות", וכיום, אחרי שהם הועמדו בניסיון, הכשרתם נפתחת באופן רשמי. בנוסף, על בני האדם להכיר טוב יותר את עבודתו של אלוהים על סמך דבריו בעבר, ועליהם לראות בדברים ובגוף, וברוח ובגוף, שלמות אחת בלתי ניתנת להפרדה – פה אחד, לב אחד, פעולה אחת ומקור אחד. דרישה זו היא הדרישה הרמה ביותר שאלוהים הציב לאדם מאז הבריאה. מכאן ניתן לראות שאלוהים רוצה להשקיע חלק ממאמציו באנשיו, שהוא רוצה להפגין בהם אי-אלו אותות ומופתים, וחשוב מכך, שהוא רוצה לגרום לכל בני האדם להישמע לכלל עבודתו ולדבריו. מהיבט אחד, אלוהים עצמו תומך בעדות שלו, ומהיבט אחר, הוא הציב דרישות לאנשיו ופרסם ישירות את הצווים המנהליים של שלו להמונים: מכיוון שאתם נקראים אנשיי, הדברים אינם כמו שהיו בעבר. עליכם להאזין ולהישמע לאמירות של רוחי ולעקוב מקרוב אחר עבודתי. אסור לכם להפריד בין רוחי לבין בשרי, משום שמטבענו אנחנו אחד ואיננו ניתנים להפרדה. כך, על מנת למנוע מבני האדם לזנוח את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, ישנו שוב דגש על המילים "משום שמטבענו אנחנו אחד ואיננו ניתנים להפרדה". משום שהזנחה כזו היא כישלון של האדם, היא נזכרת שוב בצווים המנהליים של אלוהים. לאחר מכן, אלוהים מיידע את בני האדם לגבי ההשלכות של הפרת הצווים המנהליים של אלוהים, מבלי להסתיר דבר, באומרו שמי שיפר את הצווים "ינחל אובדן ויוכל רק לשתות מכוס המרורים שלו". מפני שהאדם חלש, לאחר שהוא שומע את הדברים האלה, הוא אינו יכול שלא להיזהר יותר מאלוהים בלבו, משום שדי ב"כוס המרורים" כדי לגרום לבני האדם להרהר לזמן מה. יש לבני האדם פירושים רבים ל"כוס המרורים" שאלוהים מדבר עליה: קבלת שיפוט באמצעות דברים או סילוק מהמלכות, בידוד לפרק זמן מסוים, השחתת בשרו של האדם בידי השטן והידבקות רוחות רעות בו, או נטישת רוח האל את האדם, או קץ הבשר וגירוש אל השאול. פירושים אלה הם מה שמוחם של בני האדם יכול להגות, ולכן הם אינם מסוגלים לחרוג מהם בדמיונם. אולם מחשבותיו של אלוהים שונות מאלו של האדם. כלומר, המילים "כוס המרורים" אינן מתייחסות לאף אחד מהדברים לעיל, אלא למידה שבה בני האדם יכירו את אלוהים לאחר שיקבלו את טיפולו. בניסוח ברור יותר, כשמישהו מפריד באופן שרירותי בין רוח האל לבין דבריו, או בין דברי האל לבין דמותו, או בין רוח האל לבין הבשר והדם שהוא עוטה על עצמו, הרי שאדם זה לא רק שאינו מסוגל להכיר את אלוהים באמצעות דברי האל, אלא שאם הוא גם קצת חושד באלוהים, הוא יתעוור יותר עם כל צעד ושעל. בני האדם אינם מתנתקים באופן ישיר, כמו שהם מדמיינים, אלא הם נופלים בהדרגה אל הייסורים של אלוהים. כלומר, הם יורדים אל אסונות אדירים, ואיש אינו יכול להיות תואם להם, כאילו שדבקו בהם רוחות רעות וכאילו הם זבוב חסר ראש שמתנגש בחפצים בכל אשר הוא פונה. למרות זאת, הם אינם מסוגלים לעזוב. בלבם, הדברים קשים מאין כמותם, כאילו יש סבל בל יתואר בלבם, אך הם אינם מסוגלים לפצות את פיהם והם מעבירים את כל היום בטראנס, ללא יכולת לחוש באלוהים. בנסיבות האלה, צוויו המנהליים של אלוהים מאיימים עליהם, ולכן הם אינם מעזים לעזוב את הכנסייה על אף שהם אינם נהנים שם כלל. זה מה שנקרא "מתקפה פנימית וחיצונית", וזה דבר שקשה מאוד לבני האדם לעמוד בו. מה שנאמר כאן שונה מתפיסותיהם של בני האדם, והסיבה לכך היא שבנסיבות האלה, הם עדיין יודעים לבקש את אלוהים, וזה קורה כשאלוהים מפנה להם עורף, ובאופן חשוב מכך, ממש כמו הכופרים, הם כלל אינם מסוגלים לחוש את אלוהים. אלוהים אינו מושיע בני אדם כאלה ישירות. כשכוס המרורים שלהם מתרוקנת, זה הרגע שבו יומם האחרון מגיע. אך באותו רגע, הם עדיין מחפשים את רצונו של אלוהים ומייחלים ליהנות רק קצת יותר – אך הפעם הזו שונה מהעבר, אלא אם כן ישנן נסיבות מיוחדות.

לאחר מכן, אלוהים גם מסביר לכולם את ההיבטים החיוביים, וכך הם זוכים פעם נוספת בחיים. זאת משום שבעבר, אלוהים אמר שאין לנותני השירות חיים, אך כיום, אלוהים לפתע מדבר על "החיים הפנימיים". רק באמצעות דיבור על חיים, בני האדם יודעים שחייו של אלוהים עדיין יכולים להיות בתוכם. כך, אהבתם לאלוהים גוברת פי כמה, והם זוכים בידע רב יותר על אהבתו ורחמיו של אלוהים. לפיכך, לאחר שהם חוזים בדברים האלה, כל בני האדם מתחרטים על טעויות העבר שלהם, ומזילים בסתר דמעות חרטה. בנוסף, מרביתם גם גומרים בדעתם בשקט לְרַצות את אלוהים. לפעמים, דבריו של אלוהים חודרים אל עומק לבם של בני האדם ומקשים עליהם לקבלם ולחוש שלווה. לפעמים, דבריו של אלוהים כנים וישרים ומחממים את לבם של בני האדם, כך שאחרי שהם קוראים אותם, הם כמו שה שרואה את אימו אחרי שנים רבות שבהן היה אבוד. דמעות ממלאות את עיניהם, הם מוצפים ברגשות, והם משתוקקים להשליך עצמם לחיבוקו של אלוהים. רועדים מבכי, הם נותנים דרור לכאב הבלתי ניתן לתיאור שהיה בלבם במשך שנים רבות, כדי להפגין את נאמנותם לאלוהים. לאחר כמה חודשים של מבחן, הם נעשו מעט רגישים מדי, כאילו עתה זה סבלו התקף עצבים, כמו אדם נכה שהיה מרותק למיטתו שנים. כדי לגרום להם להיות נחושים באמונתם בדברי האל, אלוהים מדגיש פעמים רבות את הדברים הבאים: "על מנת שהשלב הבא של עבודתי יתקדם באופן חלק וללא מכשולים, אני משתמש בזיכוך באמצעות מילים, כדי לבחון את כל באי ביתי". כאן, אלוהים אומר, "לבחון את כל באי ביתי". קריאה קפדנית של הדברים האלה מבהירה לנו שכאשר בני האדם מתפקדים כנותני שירות, הם עדיין באי ביתו של אלוהים. יתרה מזאת, הדברים האלה מדגישים את כנותו של אלוהים בשימוש בתואר "אנשי האלוהים", דבר שמעניק הקלה מסוימת ללבם של בני האדם. על כן, מדוע אלוהים שב ומציין את הביטויים הרבים בבני האדם, אחרי שהם קראו את דבר האל או בטרם נתגלה התואר "אנשי האלוהים"? האם הדבר רק נועד להוכיח שאלוהים הוא האל שמביט לעומק לבו של האדם? זה רק חלק מהסיבה לכך, וכאן יש לו חשיבות משנית בלבד. אלוהים עושה זאת על מנת לגרום לכל בני האדם להשתכנע לגמרי, על מנת שכל אדם יוכל להכיר את הליקויים שלו עצמו, באמצעות דברי האל, ויידע מה היו הפגמים שלו בעבר בנוגע לחייו, ובאופן חשוב יותר, על מנת להניח את היסוד לשלב העבודה הבא. בני האדם יכולים רק להתאמץ להכיר את אלוהים ולבקש להתחקות אחר אלוהים על יסוד היכרותם את עצמם. משום הדברים האלה, בני האדם משתנים מאנשים שליליים ופסיביים לאנשים חיוביים ובעלי יוזמה, ודבר זה מאפשר לחלקה השני של עבודתו של אלוהים להכות שורש. אפשר לומר שעם שלב העבודה הזה כיסוד, החלק השני בעבודתו של אלוהים הופך לעניין פשוט, אשר מחייב רק מאמצים מועטים. לפיכך, כשבני האדם מסלקים את העצב מלבם והופכים לאנשים חיוביים ובעלי יוזמה, אלוהים מנצל הזדמנות זו כדי להציב לאנשיו דרישות אחרות: "דבריי משתחררים ומובעים בכל זמן ובכל מקום, וכך גם אתם צריכים להכיר את עצמכם בפניי בכל עת. זאת משום שאחרי הכול, היום הזה שונה מכל מה שהיה לפניו ואינכם יכולים עוד להגשים את כל מה שאתם רוצים. במקום זאת, תחת ההכוונה של דבריי, עליכם להיות מסוגלים להכניע את גופכם. עליכם להשתמש בדבריי כנקודת משען ואסור לכם לנהוג בפזיזות". בכך, אלוהים מדגיש בעיקר את "דבריי". גם בעבר, הוא התייחס פעמים רבות ל"דבריי", ולכן, אי אפשר שלא להקדיש לכך תשומת לב מסוימת. דבר זה מרמז על הליבה של השלב הבא בעבודתו של אלוהים: כל בני האדם יפנו את תשומת לבם לדברי האל ואסור להם לטפח אהבות אחרות. כולם חייבים להוקיר את הדברים שאלוהים מבטא ולא להקל בהם ראש. כך יסתיימו הנסיבות הקודמות בכנסייה, שבהן אדם אחד קרא את דברי האל והקהל ענה "אמן" ונשמע לו. באותה עת, בני האדם לא הכירו את דברי האל, אלא התייחסו אליהם כאל כלי נשק שניתן להתגונן באמצעותו. כדי לבטל זאת, אלוהים מציב דרישות חדשות וגבוהות יותר לאדם על פני האדמה. כדי למנוע מבני האדם להפוך לשליליים ופסיביים לאחר שהם רואים את הרף הגבוה והדרישות המחמירות של אלוהים, הוא מעודד את בני האדם פעמים רבות, באומרו: " מכיוון שהדברים הגיעו למצבם הנוכחי, אינכם צריכים להרגיש יותר מדי צער וחרטה על מעשיכם ופעולותיכם בעבר. רוחב לבי אינסופי כמו הים והשמיים – איך ייתכן שלא אכיר את יכולותיו וידיעותיו של האדם כמו את כף ידי?" המילים הכנות והישרות האלה גורמות בין רגע לפתיחות מחשבה אצל בני האדם ומובילות אותם מיד מייאוש אל אהבה כלפי אלוהים, אל חיים חיוביים של נקיטת יוזמה, מכיוון שאלוהים מדבר על ידי היאחזות בחולשה שבלבם של בני האדם. מבלי דעת, בני האדם תמיד מתביישים בפני אלוהים משום מעשיהם בעבר, והם מבטאים חרטה שוב ושוב. באופן זה, אלוהים מגלה את הדברים האלה באופן טבעי ורגיל ביותר, כדי שבני האדם לא ירגישו שדברי האל נוקשים וחסרי חיים, אלא שהם הן חמורים ורכים והן חיוניים ומלאי חיים.

מהבריאה ועד היום, אלוהים הסדיר בשקט את כל הדברים מעולם הרוח למען האדם, והוא מעולם לא תיאר בפני האדם את האמת לגבי עולם הרוח. אולם כיום, אלוהים לפתע נותן סקירה כללית של הקרב שניטש בתוכו, דבר שגורם לבני האדם באופן טבעי בלבול ומגביר את תחושתם שאלוהים עמוק ובלתי נתפס, והדבר מקשה עליהם אף יותר לאתר את מקור דבריו של אלוהים. ניתן לומר שהמצב המלחמתי בעולם הרוח מקרב את כל בני האדם אל רוחם. זה החלק החיוני הראשון של עבודת העתיד, וזה הרמז שבאמצעותו בני האדם יכולים להיכנס למישור הרוחני. מכך אפשר לראות שהשלב הבא בעבודתו של אלוהים ממוקד בעיקר ברוח ושמטרתו העיקרית שלו היא להעניק לבני האדם ידע נרחב יותר אודות מעשיה הפלאיים של רוח האל כבשר ודם, ובכך להעניק לכל מי שנאמן לאלוהים ידע נרחב יותר אודות טיפשותו ואופיו של השטן. על אף שבני האדם האלה לא נולדו במישור הרוחני, הם מרגישים כאילו הם חזו בשטן, ולאחר שהם חווים את ההרגשה הזו, אלוהים מיד עובר לאופן חדש של דיבור. ברגע שבני האדם משיגים את דרך החשיבה הזו, אלוהים שואל: "מדוע אני מכשיר אתכם בבהילות כזו? מדוע אני מספר לכם את העובדות של העולם הרוחני? מדוע אני מזכיר לכם ומוכיח אתכם פעם אחר פעם?" וכן הלאה – סדרה שלמה של שאלות שמעוררות שאלות רבות במוחם של בני האדם: מדוע אלוהים מדבר בנימה הזו? מדוע הוא מדבר על העניינים של עולם הרוח, ולא על הדרישות שלו מבני האדם במהלך בניית הכנסייה? מדוע אלוהים אינו פוגע בתפיסות של בני האדם על ידי חשיפת תעלומות? פשוט על ידי מעט יותר התחשבות, בני האדם רוכשים מעט ידע אודות שלבי עבודתו של אלוהים, וכך, כשהם נתקלים בפיתויים בעתיד, נולדת בתוכם תחושה אמיתית של תיעוב כלפי השטן. ואפילו כשהם נתקלים בניסיונות בעתיד, הם עדיין מסוגלים להכיר את אלוהים ולתעב את השטן באופן מעמיק יותר, ובכך לקלל את השטן.

בסופו של דבר, רצונו של אלוהים מתגלה לאדם במלואו: "...לאפשר לכל אחת ממילותיי להכות שורש וללבלב ברוחכם, ובאופן חשוב יותר, לשאת יותר פרי. זאת משום שמה שאני דורש הוא לא פרחים בהירים ורבים אלא שפע פרי, פרי בשל תמיד". זו המקיפה ביותר מבין הדרישות החוזרות והנשנות של אלוהים מאנשיו, היא הנקודה המרכזית והיא מוצגת באופן ישיר. עברתי מעבודה באנושיות רגילה לעבודה באלוהות גמורה. לפיכך, בעבר, כשדיברתי ישירות, לא היה לי צורך להוסיף הסברים נוספים ומרבית בני האדם היו מסוגלים להבין את פירוש דבריי. התוצאה הייתה שבאותו זמן, כל שנדרש היה שבני האדם יכירו את דבריי ויהיו מסוגלים לדבר על המציאות. לעומת זאת, השלב הזה שונה בתכלית. האלוהות שלי השתלטה לחלוטין ולא הותירה תפקיד לאנושיות. לפיכך, אם ישנם בין אנשיי כאלה שרוצים להבין את הפירוש האמיתי של דבריי, ניצבת בפניהם משימה קשה ביותר. הם יכולים לזכות בנאורות ובהארה רק באמצעות אמירותיי, וכל מחשבה לתפוס את כוונת דבריי שלא דרך האפיק הזה היא חלום בהקיץ. היום שבו כל בני האדם יכירו אותי טוב יותר לאחר קבלת אמירותיי הוא היום שבו אנשיי יביאו אותי לידי ביטוי בחייהם, והוא גם היום שבו תושלם עבודתי כבשר ודם ואלוהותי תבוא לידי ביטוי באופן מלא כבשר ודם. באותו רגע, כל בני האדם יכירו אותי כבשר ודם ויהיו מסוגלים באמת לומר שאלוהים מופיע בבשר, וזה יהיה הפרי. זו ראיה נוספת לכך שאלוהים מאס בבניית הכנסייה, כלומר "על אף שהפרחים בחממה רבים כמו כוכבי השמיים ומושכים קהל מעריצים, ברגע שהם קמלים, הם נעשים מרוטים כמו מזימותיו הערמומיות של השטן, ואיש אינו מתעניין בהם עוד". על אף שאלוהים עבד גם כן באופן אישי במהלך בניית הכנסייה, משום שהוא האל שתמיד הנו חדש ולעולם אינו ישַן, אין לו נוסטלגיה כלשהי לעניינים שבעבר. כדי לגרום לבני האדם להפסיק לחשוב על העבר, הוא השתמש במילים "הם נעשים מרוטים כמו מזימותיו הערמומיות של השטן", דבר שמצביע על כך שאלוהים אינו מציית לדוקטרינה. בני אדם אחדים עשויים לפרש שלא כהלכה את רצונו של אלוהים ולשאול: אם זו עבודה שאלוהים עצמו עשה, מדוע הוא אמר "ברגע שהם קמלים, איש אינו מתעניין בהם עוד"? הדברים האלה גורמים לבני האדם לחוות התגלות. הדבר החשוב ביותר הוא שהם יאפשרו לכל בני האדם להשיג נקודת פתיחה חדשה ונכונה. רק אז בני האדם יהיו מסוגלים לְרַצות את אלוהים. בסופו של דבר, אנשי האל יהיו מסוגלים להלל את אלוהים באופן נכון ובלתי מאולץ שנובע מלבם. זה לבה של תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של אלוהים. כלומר, זו התגבשותה של תוכנית הניהול הזו בת ששת אלפי השנים: לאפשר לכל בני האדם להכיר את החשיבות של התגלמותו של אלוהים – לאפשר להם להכיר באופן מעשי את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, דהיינו, את מעשיו של אלוהים כבשר ודם – כדי שהם יתכחשו לאל המעורפל ויכירו את האל של היום, של אתמול, ויותר מכך, של מחר, אשר באמת ובתמים קיים מעולם ועד עולם. רק אז אלוהים יזכה במנוחה ובנחלה!