אינני יודע אם בני האדם הבחינו בשינוי כלשהו באמירות של ימינו. ייתכן שמקצת מבני האדם ראו מעט מכך, אך הם אינם מעזים לומר זאת בוודאות. יכול להיות שאחרים לא ראו דבר. מדוע חל שינוי גדול כל כך באמירות של אלוהים בין היום השנים עשר ליום החמישה עשר בחודש? האם הרהרתם בכך? מה דעתכם? האם תפסתם משהו מכלל אמירותיו של אלוהים? מה הייתה העבודה העיקרית שהתבצעה בין שניים באפריל וחמישה עשר במאי? מדוע אין לבני האדם כיום כל מושג ומדוע הם מבולבלים כאילו היכו בראשם באלה? מדוע אין טורים שכותרתם "שערוריות של אנשי המלכות"? בשניים ובארבעה באפריל, אלוהים לא הצביע על מצבו של האדם. בדומה לכך, כמה ימים לאחר היום הזה, הוא לא הצביע על מצבם של בני האדם – מדוע זה כך? זו בהחלט חידה לא פתורה – מדוע חלה תפנית של 180 מעלות? בואו נדבר תחילה מעט על הסיבה לכך שאלוהים דיבר כך. בואו נעיין בדבריו הראשונים של אלוהים, שבהם הוא לא בזבז זמן ומיד אמר "ברגע שהעבודה החדשה מתחילה". המשפט הזה מרמז לכם שעבודתו של אלוהים נכנסה להתחלה חדשה, שאלוהים התחיל שוב עבודה חדשה. זה מראה שהייסורים עומדים להסתיים. ניתן לומר שהייסורים כבר הגיעו לשיאם, ולכן עליכם להפיק את המרב מזמנכם ולחוות כיאות את תקופת הייסורים הזו, כדי שלא תשתרכו מאחור ותיזנחו. כל זו עבודתו של האדם והיא דורשת שהאדם יעשה כל שביכולתו כדי לשתף פעולה. כשהייסורים יתפוגגו לחלוטין, אלוהים יפתח בחלק הבא של עבודתו, מכיוון שאלוהים אומר, "...אז המשכתי לבצע את עבודתי בקרב בני האדם... באותו רגע, לבי מתמלא בחדווה רבה, מכיוון שזכיתי בחלק מבני האדם, ולכן ה'מיזם' שלי כבר איננו בנסיגה. הוא אינו עוד מילים ריקות מתוכן". בעבר, בני האדם ראו את רצונו הבהול של אלוהים בדבריו – אין בכך שום כזב – וכיום, אלוהים עושה את עבודתו במהירות רבה יותר. בעיני האדם, נדמה שהדבר אינו עומד לגמרי בדרישותיו של אלוהים, אך בעיני אלוהים, העבודה כבר הסתיימה. משום שמחשבותיהם של בני האדם מסובכות מדי, השקפותיהם על הדברים לעיתים קרובות מורכבות מדי. בני האדם מחמירים בדרישותיהם מבני אדם, אך אלוהים אינו מציב לאדם דרישות כה מחמירות והדבר מוכיח כמה רב חוסר ההתאמה בין אלוהים לבין האדם. תפיסותיהם של בני האדם נחשפות בכל מעשיו של אלוהים. העניין איננו בכך שאלוהים מציב לבני האדם דרישות מחמירות ושבני האדם אינם מסוגלים לעמוד בהן, אלא שבני האדם מציבים דרישות מחמירות מדי לאלוהים ואלוהים אינו מסוגל לעמוד בהן. משום שלאחר הטיפול ישנן השפעות לוואי באנושות, שהשטן השחית אותה במשך אלפי שנים, בני האדם תמיד הציבו דרישות מחמירות כל כך לאלוהים ואינם מקלים כלל ועיקר, בפחד עז שמא אלוהים איננו מרוצה. לפיכך, העובדה שבני האדם אינם כשירים בדברים רבים היא הדרך שבה הם משיתים על עצמם ייסורים עצמיים. הם נושאים בהשלכות של מעשיהם שלהם, וזהו סבל צרוף. מבין המצוקות שבני האדם סובלים מהן, אלוהים בז ליותר מ-99%. אם לומר זאת בבוטות, איש לא סבל באמת למען אלוהים. כל בני האדם נושאים בהשלכות של מעשיהם, וכמובן ששלב הייסורים הזה אינו יוצא מן הכלל. זו כוס מרירות שהאדם רקח, שאותה הוא עצמו נושא אל פיו לשתות ממנה. מאחר שאלוהים לא גילה את התכלית האמיתית של הייסורים שהוא ממיט, על אף שישנם בני אדם מסוימים שקוללו, אין זה מייצג ייסורים. מקצת מבני האדם בורכו, אך אין פירוש הדבר שהם יבורכו בעתיד. נדמה לאדם שאלוהים הוא אל שאינו עומד במילתו. אל דאגה. זה אולי קצת יותר מדי, אבל אל תהיו שליליים. ייתכן שהדברים האלה מופרזים במקצת, אך אל תהיו שליליים. דבריי נוגעים במידה מסוימת לסבל של האדם, אבל אני חושב שעליכם לגבש קשר טוב עם אלוהים. עליכם לתת לו יותר "מתנות" – אין ספק שזה ישמח אותו. אני מאמין שאלוהים אוהב את מי שנותן לו "מתנות". מה דעתכם? האם המילים האלה נכונות?

מעתה והלאה, כמה מהסיכויים העתידיים שלכם הנחתם בצד? עבודתו של אלוהים תסתיים בקרוב. לכן עליכם להניח בצד פחות או יותר את כל הסיכויים העתידיים שלכם, בסדר? מוטב שתבדקו את עצמכם: אתם תמיד אוהבים להתבלט, לשבח את עצמכם ולצעוד באופן מופגן – מה זה? כיום, עדיין אינני יודע מהם הסיכויים העתידיים של בני האדם. אם בני האדם באמת נבלעים בים הסבל, כשהם חיים בתוך הזיכוך של המצוקה או נתונים בסכנה בשל אופני עינויים שונים, או כשהם חיים בתקופה שבה הכול דוחים אותם והם מביטים ברקיע באנחה עמוקה, הם עשויים בזמנים כאלה להניח בצד במחשבותיהם את הסיכויים העתידיים שלהם. זאת משום שבני האדם מחפשים אוטופיה מעולם אחר בתוך חוסר התקווה, ואף אדם המצוי בנסיבות נוחות מעולם לא זנח את עיסוקו בחיפוש אחר חלומות יפים. ייתכן שאין זה מציאותי, אך הלוואי שלא היה זה מה שמצוי בלבם של בני האדם. האם אתם עדיין רוצים להילקח בחייכם? האם אתם עדיין רוצים לשנות את דמותכם בבשר ובדם? אינני יודע אם אתם תמימי דעים איתי, אך תמיד חשתי שאין זה מציאותי – נדמה שמחשבות כאלה ראוותניות מדי. בני האדם אומרים דברים כאלה: "הניחו בצד את הסיכויים העתידיים שלכם. היו מציאותיים יותר". אתם מבקשים שבני האדם ייפטרו ממחשבות על זכייה בברכה, אך מה אתכם? האם אתם שוללים את הרעיונות של בני האדם על זכייה בברכה בעוד שאתם עצמכם מחפשים ברכות? אינכם מרשים לאחרים לקבל ברכות בעוד שאתם עצמכם חושבים עליהן בסתר – למה זה הופך אתכם? לרמאים! כשאתם פועלים כך, האם המצפון שלכם לא חש אשמה? האם אינכם חשים חבות בלבכם? האם אינכם נוכלים? אתם נוברים ומוציאים את המילים שבלבם של אחרים, אך אינכם אומרים שום דבר על אלה שבלבכם – איזו פסולת חסרת ערך אתם! אני תוהה מה אתם חושבים בלבכם כשאתם מדברים – האם רוח הקודש אינה יכולה להוכיח אתכם? האם זה לא מערער את כבודכם העצמי? ממש אינכם יודעים מה טוב בשבילכם! כולכם מתחזים. אין פלא שאלוהים שם במירכאות את המילים "להקריב את עצמם" במשפט "[בני האדם] מוכנים 'להקריב את עצמם'". אלוהים מכיר את האדם כמו את כף ידו, ואין זה משנה עד כמה ההונאה של האדם מתוחכמת. אפילו אם האדם אינו מגלה דבר, פניו אינן מאדימות ולבו אינו מאיץ – עיניו של אלוהים בהירות, ולכן האדם התקשה תמיד להימלט ממבטו של אלוהים. נדמה שיש לאלוהים ראיית רנטגן ושהוא יכול לראות את איבריו הפנימיים של האדם, כאילו שאלוהים יכול לראות מהו סוג הדם של האדם בלי לערוך בדיקה. כזו היא חוכמתו של אלוהים והאדם אינו יכול לחקותה. כפי שאלוהים אומר, "מדוע עשיתי כל כך הרבה עבודה, אך אין לכך כל הוכחה בבני האדם? האם לא השקעתי מספיק מאמץ?" שיתוף הפעולה של האדם עם אלוהים לוקה בחסר, וניתן לומר שיש יותר מדי דברים שליליים באדם ושנדיר שיש לאדם דברים חיוביים כלשהם. רק לפעמים יש לו מעט דברים חיוביים, אך גם הם מוכתמים מדי. זה מראה עד כמה בני האדם אוהבים את אלוהים. נדמה שיש בלבם רק אחת חלקי מאה מיליון של אהבה לאלוהים, שמתוכה 50% עדיין מוכתמים. זו הסיבה לכך שאלוהים אומר שהוא לא זוכה בשום הוכחה מהאדם. מרדנותו של האדם היא בדיוק הסיבה לכך שנימת אמירותיו של אלוהים כה אכזרית וחסרת רגש. על אף שאלוהים אינו מדבר עם האדם על העבר, בני האדם תמיד רוצים להעלות זיכרונות כדי לגלות את עצמם בפני אלוהים, והם תמיד רוצים לדבר על העבר. אולם אלוהים מעולם לא התייחס ליום האתמול של האדם כאל היום הזה. במקום זאת, הוא ניגש אל בני האדם של היום במונחים של ימינו. זו גישתו של אלוהים וכך אלוהים ביטא את הדברים האלה בבירור, כדי למנוע מהאדם לומר בעתיד שאלוהים בלתי סביר מדי. זאת משום שאלוהים אינו עושה דברים בחוסר מודעות אלא מספר לבני האדם על העובדות האמיתיות, שמא בני האדם לא יוכלו לעמוד איתן – כי אחרי הכול, האדם חלש. מששמעתם את הדברים האלה, מה דעתכם: האם אתם מוכנים להקשיב ולהישמע לאלוהים ולא להקדיש לכך מחשבה נוספת?

זו סטייה מהנושא. אין זה משנה אם נדבר על כך או לא. אני מקווה שלא תתנגדו מפני שאלוהים בא לעשות את עבודת המילים והוא אוהב לשוחח על כל דבר תחת השמש. אולם אני מקווה שבכל זאת תקראו את המילים הללו ולא תתעלמו מהן. מה אתם אומרים? האם תעשו זאת? בדיוק נאמר שאלוהים חשף מידע חדש בדבריו כיום: השיטה שבה אלוהים עובד עומדת להשתנות. מכיוון שכך, מוטב להתמקד בנושא הנוכחי. ניתן לומר שכל האמירות של ימינו מנבאות את העתיד לבוא. באמצעות אמירות אלו אלוהים מסדיר את השלב הבא בעבודתו. אלוהים כמעט סיים את עבודתו באנשי הכנסייה, ולאחר מכן הוא יופיע בפני כל בני האדם בחמת זעם. כפי שאלוהים אומר, "אגרום לכל בני האדם על פני האדמה להכיר בעשייתי, ומעשיי יוכחו בפני 'כס המשפט', כדי שבני האדם על פני האדמה יכירו בהם וייכנעו כולם". האם ראיתם משהו במילים האלו? יש בכך סיכום של החלק הבא בעבודתו של אלוהים. ראשית, אלוהים ישכנע לגמרי את כל כלבי השמירה המחזיקים בעוצמה פוליטית ויגרום להם לסגת מבמת ההיסטוריה מרצונם, ולא להיאבק עוד על מעמד ולעולם לא לעסוק עוד במזימות ובקנוניות. העבודה הזו חייבת להתבצע על ידי כך שאלוהים יגרום לאסונות שונים על פני האדמה. אולם אין מדובר כלל בכך שאלוהים יופיע. באותה עת, האומה של התנין הגדול האדום כאש עדיין תהיה ארץ מטונפת, ולפיכך אלוהים לא יופיע, אלא רק יגיח מבעד לייסורים. כזהו טבעו הצודק של אלוהים אשר איש לא יוכל להימלט ממנו. בזמן הזה, כל תושבי האומה של התנין הגדול האדום כאש יחוו אסונות, אשר יכללו באופן טבעי את המלכות על פני האדמה (הכנסייה). זה בדיוק הזמן שבו העובדות יתגלו, וכל בני האדם יחוו זאת ואיש לא יוכל להימלט. אלוהים גזר זאת מראש. בדיוק בשל שלב העבודה הזה, אלוהים אומר, "הגיע הזמן להוציא לפועל תוכניות גדולות". מפני שבעתיד לא תהיה כנסייה על פני האדמה, ומשום הופעתו של האסון, בני האדם יהיו מסוגלים לחשוב רק על מה שנמצא מולם והם יזניחו את כל השאר ויהיה להם קשה ליהנות מאלוהים בעיצומו של האסון. לכן בני האדם מתבקשים לאהוב את אלוהים בכל לבם במהלך הזמן הנפלא הזה כדי שלא יחמיצו את ההזדמנות. כשהעובדה הזו תחלוף, אלוהים כבר יביס לחלוטין את התנין הגדול האדום כאש, וכך תסתיים עבודת העדות של אנשיו של האל. לאחר מכן, אלוהים יפתח בשלב הבא של עבודתו ויחריב את ארצו של התנין הגדול האדום כאש, ובסופו של דבר, הוא יצלוב במהופך בני אדם בכל רחבי התבל ואז ישמיד את האנושות כולה – אלה השלבים העתידיים של עבודתו של אלוהים. לפיכך, עליכם לשאוף לעשות כמיטב יכולתכם לאהוב את אלוהים בסביבה השלווה הזו. בעתיד, לא יהיו לכם עוד הזדמנויות לאהוב את אלוהים, משום שיש לבני האדם הזדמנות לאהוב את אלוהים רק כבשר ודם. כשהם יחיו בעולם אחר, איש לא ידבר על אהבה לאלוהים. האין זו האחריות של יציר נברא? אם כן, כיצד עליכם לאהוב את אלוהים בימי חייכם? האם אי-פעם חשבתם על כך? האם אתם ממתינים עד אחרי יום מותכם לאהוב את אלוהים? האין אלה דיבורי סרק? מדוע אינכם מבקשים לאהוב את אלוהים היום? האם ייתכן שאהבה אמיתית לאלוהים היא אהבה אמיתית לאלוהים בזמן שאתם עסוקים? הסיבה לכך שנאמר ששלב זה בעבודתו של אלוהים יסתיים בקרוב היא שיש לאלוהים כבר עדות בפני השטן ואין צורך שהאדם יעשה דבר. האדם בסך הכול מתבקש לעסוק באהבה לאלוהים במהלך חייו – זה הדבר המהותי. מפני שדרישותיו של אלוהים אינן מחמירות, ויתרה מזאת, מפני שבליבו בוערת חרדה, הוא חשף סיכום של השלב הבא בעבודתו לפני שהשלב הזה הסתיים, והדבר מראה בבירור כמה זמן נותר. אילולא אלוהים חש חרדה בלבו, האם הוא היה אומר את הדברים האלה מוקדם כל כך? אלוהים עובד כך משום שהזמן קצר. התקווה היא שתוכלו לאהוב את אלוהים בכל לבבכם, בכל דעתכם ובכל מאודכם, ממש כשם שאתם מוקירים את חייכם. האין אלה חיים בעלי המשמעות העמוקה ביותר? איפה עוד תוכלו למצוא את משמעות החיים? האם אינכם עיוורים לחלוטין? האם אתה מוכן לאהוב את אלוהים? האם אלוהים ראוי לאהבתו של האדם? האם בני האדם ראויים להערצתו של האדם? אם כן, מה עליך לעשות? לאהוב את אלוהים בעוז וללא הסתייגות ולראות מה אלוהים יעשה לך, לראות אם יקטול אותך. לסיכום, המשימה לאהוב את אלוהים חשובה יותר מהעתקה וכתיבה של דברים למען אלוהים. עליך לתעדף את מה שחשוב ביותר כדי שיהיה ערך רב יותר לחייך וכדי שהם יתמלאו באושר, ואז עליך להמתין ל"גזר הדין" של אלוהים עבורך. אני תוהה אם תוכניתך תכלול אהבה לאלוהים – מי ייתן שהתוכניות של כולם יהיו כאלה שאלוהים משלים אותן ומי ייתן שכולן יתממשו.