הדבר מופיע בבשר

תוכן
  • אמירותיו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם במהלך ביצוע כהונתו
    • נספח: פירושים של מסתרי דבריו של אלוהים
      • דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (א')
        • דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (ב')
          • דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (ג')
            • דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (ד')
              • חלק ג'

                פירושים לאמירה הארבעים ושתיים

                אני לא יודע אם בני האדם ראו שינוי כלשהו באמירה של היום. ייתכן שחלק מבני האדם ראו מעט מכך, אך שהם לא מעזים לומר דבר בוודאות. יכול להיות שאחרים לא תפסו דבר. מדוע יש הבדל כה רב בין היום השנים עשר והיום החמישה עשר בחודש? האם הרהרתם בכך? מה השקפתכם? האם תפסתם משהו בכלל מכל אמירותיו של אלוהים? מה הייתה העבודה העיקרית שהתבצעה בין שניים באפריל וחמישה עשר במאי? מדוע בני האדם כיום חסרי ישע ומבולבלים כאילו הכו בראשם באלה? מדוע אין כיום טורים עם הכותרת "שערוריות של אנשי המלכות"? בשניים באפריל ובארבעה באפריל, אלוהים לא הצביע על מצבו של האדם. בדומה לכך, כמה ימים לאחר היום, הוא לא הצביע על מצבם של בני האדם – מדוע כך הדבר? זו בהחלט תעלומה – מדוע יש שינוי של 180 מעלות? בואו נדבר ראשית על הסיבה לכך שאלוהים דיבר כך. בואו תעיין בדבריו הראשונים של אלוהים, שבהם הוא לא בזבז זמן ומיד אמר "ברגע שהעבודה החדשה מתחילה". המשפט הזה מבהיר לכם שעבודתו של אלוהים נכנסה להתחלה חדשה, ושאלוהים התחיל שוב עבודה חדשה. זה מוכיח שהייסורים עומדים להסתיים. אפשר לומר ששיא הייסורים כבר החל, ולכן בני האדם חייבים לנצל את הזמן להשלים את העבודה של תקופת הייסורים הזו, ולהימנע מהשתרכות מאחור ומאובדן שיווי משקל. כל זו עבודתו של האדם, והיא דורשת שהאדם יעשה כל שביכולתו כדי לשתף פעולה, וכשהייסורים יתפוגגו לחלוטין, אלוהים יתחיל לפתוח בחלק הבא של עבודתו, מכיוון שאלוהים אומר, "... אני ממשיך לבצע את עבודתי בקרב בני האדם ... ברגע זה, לבי מתמלא בחדווה רבה, מכיוון שזכיתי בחלק מבני האדם, ולכן ה'עסק' שלי כבר לא בבוץ, הוא כבר לא מילים ריקות מתוכן." בעתות העבר, בני האדם ראו את רצונו הבהול של אלוהים בדבריו – אין בכך שום כזב – וכיום, אלוהים עושה את עבודתו במהירות רבה יותר. בעיני האדם, נדמה שזה לא עומד לגמרי בדרישותיו של אלוהים, אך בעיני אלוהים, העבודה כבר הסתיימה. משום שמחשבותיהם של בני האדם מסובכות מדי, השקפותיהם על הדברים נוטות להיות מורכבות מדי. משום שבני האדם מחמירים בדרישותיהם מבני אדם, אך אלוהים לא מציב לאדם דרישות כה מחמירות, הדבר מוכיח כמה גדולה הסתירה בין אלוהים והאדם. תפיסותיהם של בני האדם מתגלות במערותיהן בכל מעשיו של אלוהים. העניין הוא לא שאלוהים מציב לבני האדם דרישות קשות ושבני האדם לא מסוגלים לעמוד בהן, אלא שבני האדם מציבים דרישות קשות מדי לאלוהים ושאלוהים לא מסוגל לעמוד בהן. משום שלאחר הטיפול, יש גרורות של המחלה באנושות, שהשטן השחית אותה במשך אלפי שנים, בני האדם תמיד הציבו דרישות כה "גבוהות" מאלוהים, ולא היו רחמנים כלל ועיקר, בפחד עז שאלוהים לא מרוצה. לפיכך, בדברים רבים, כשבני האדם לא עומדים ברף, הם סובלים ייסורים עצמיים ואת ההשלכות של מעשיהם שלהם, וזה סבל טהור. מתוך המצוקות שבני האדם סובלים, אלוהים בז למעל 99%. אם לומר זאת בבוטות, איש לא סבל באמת למען אלוהים. כולם חווים את ההשלכות של מעשיהם שלכם, וכמובן, שלב הייסורים הזה לא יוצא מהכלל. זו כוס מרה שהאדם רקח, שאותה הוא מרים לשתות בעצמו. מפני שאלוהים לא גילה את התכלית המקורית של הייסורים שהוא ממיט, על אף שיש בני אדם מסוימים שהם מקוללים, זה לא מייצג ייסורים. חלק מבני האדם מבורכים, אך בשום אופן אין פירוש הדבר שהם יהיו מבורכים בעתיד. בעיני בני האדם, נדמה שאלוהים הוא אל שלא מקיים הבטחות. אל דאגה. זה אולי קצת יותר מדי, אבל אל תהיו שליליים. הדברים שאני מדבר עליהם נוגעים במידה מסוימת לסבל של האדם, אבל אני חושב שעליכם לגבש קשר טוב עם אלוהים. עליכם לתת לו יותר "מתנות" – אין ספק שזה ישמח אותו. אני מאמין שאלוהים אוהב את מי שנותן לו "מתנות". מה דעתכם? האם המילים האלה נכונות?

                באשר לעכשיו, כמה מהסיכויים העתידיים שלכם הנחתם בצד? עבודתו של אלוהים תסתיים בקרוב. לכן עליכם להניח במצד פחות או יותר את כל הסיכויים העתידיים שלכם, בסדר? מוטב שתבדקו את עצמכם: אתם תמיד אוהבים לעמוד בראש מורם, לתקוע בשופרכם ולהתהלך סביב – מה זה? כיום, אני עדיין לא יודע מהם הסיכויים העתידיים של בני האדם. אם בני האדם באמת טובעים בים הצרה, כשהם חיים בזיכוך המצוקה, כשהם שרויים בסכנה להיפגע מאמצעי עינוי מגוונים, או כשהם חיים בזמן של דחייתם של כל בני האדם ומביטים ברקיע באנחה עמוקה, במחשבותיהם ברגעים כאלה, הם יכולים אולי להניח בצד את הסיכויים העתידיים שלהם. זאת משום שבני האדם מחפשים את האוטופיה בתוך הייאוש, ואף אדם בנסיבות נוחות מעולם לא זנח את עיסוקו בחיפוש אחר חלום יפה. ייתכן שזה לא מציאותי, אך הלוואי שזה לא מה שמצוי בלבם של בני האדם. האם אתם עדיין רוצים לעלות השמיימה בחייכם? האם אתם עדיין רוצים לשנות את דמותכם כבשר ודם? אני לא יודע אם אתם תמימי דעים איתי, אך אני תמיד חשתי שזה לא מציאותי – נדמה שמחשבות כאלה הן ראוותניות מדי. בני האדם אומרים דברים כאלה: הניחו בצד את הסיכויים העתידיים שלכם. היו מציאותיים יותר. אתם דורשים שבני האדם יתנערו ממחשבות לגבי זכייה בברכה, אך מה עם עצמכם? האם אתם שוללים את המחשבות של בני האדם על זכייה בברכה ומחפשים ברכות בעצמכם? אל תרשו לאחרים לקבל ברכות תוך שאתם חושבים עליהן בסתר בעצמכם – למה זה עושה אתכם? לרמאים! כשאתם פועלים כך, האם המצפון שלכם לא חש אשמה? האם אתם לא מרגישים תחושה של חבות בלבכם? האם אתם לא נוכלים? אתם נוברים ומוציאים את המילים שבלבם של אחרים, אך לא אומרים שום דבר מכך בעצמכם – כמה שאתם פסולת חסרת ערך! אני תוהה מה אתם חושבים בלבכם כשאתם מדברים – האם רוח הקודש לא יכולה להוכיח אתכם? האם זה לא מערער את כבודכם העצמי? אתם ממש לא יודעים מה טוב בשבילכם! מתברר שכולכם כמו מר נאנגואו – אתם מתחזים. מה הפלא שאלוהים שם במירכאות את המילים "מקדישים את עצמכם" במשפט "הם מוכנים 'להקדיש את עצמם'". אלוהים מכיר את האדם כמו את כף ידו, ובלי קשר לאיכות ההונאה של האדם – אפילו אם הוא לא פולט דבר, אם הוא לא מסמיק ואם לבו לא מאיץ – עיניו של אלוהים בהירות, ולכן האדם התקשה להימלט ממבטו של אלוהים. נדמה שיש לאלוהים ראיית רנטגן ושהוא יכול לראות את איבריו הפנימיים של האדם, כאילו אלוהים יכול לראות איזה סוג דם יש לבני האדם מבלי לערוך בדיקה. כזו היא חוכמתו של אלוהים, והאדם לא יכול לחקות אותה. כפי שאלוהים אומר, "מדוע עשיתי כל כך הרבה עבודה, אך אין לכך כל הוכחה בבני האדם? האם לא השקעתי מספיק מאמץ?" שיתוף הפעולה של האדם עם אלוהים לוקה מדי, ואפשר לומר שיש יותר מדי דברים שליליים באדם. נדיר שיש לבני האדם חיוביות כלשהי, וגם כשיש להם קצת חיוביות, היא מזוהמת מדי. זה מוכיח עד כמה בני האדם אוהבים את אלוהים. נדמה שיש בלבם רק חלקיק של אחת חלקי מאה מיליון של אהבה לאלוהים, שמתוכו 50% עדיין מזוהמים. זו הסיבה לכך שאלוהים אומר שהוא לא זוכה באדם לשום הוכחה. בדיוק משום המרדנות של האדם, נימת האמירות של אלוהים כה אכזרית וחסרת רגש. על אף שאלוהים לא מדבר עם אלוהים על זמני העבר, בני האדם תמיד רוצים להעלות זיכרונות כדי לגלות את עצמם בפני אלוהים, והם תמיד רוצים לדבר על זמני העבר. אולם אלוהים מעולם לא התייחס ליום האתמול של האדם כאל היום. במקום זאת, הוא ניגש אל בני האדם של היום באמצעות היום. זו גישתו של אלוהים, וכך אלוהים אמר את הדברים האלה בבירור, כדי למנוע מבני האדם לומר בעתיד שאלוהים סביר מדי, משום שאלוהים לא עושה דברים בחוסר התחשבות, אלא מספר לבני האדם על העובדות האמיתיות, פן בני האדם לא יוכלו לעמוד איתן – אחרי הכל, האדם חלש. לאור הדברים האלה, מה דעתכם? האם אתם מוכנים להקשיב ולהישמע לאלוהים, ולא להקדיש לכך מחשבה נוספת?

                זה סוטה מהנושא – לא משנה אם נדבר על כך או לא. אני מקווה שאתם לא מתנגדים לכך, מפני שאלוהים עושה את עבודת המילים, והוא אוהב לשוחח על כל דבר תחת השמש. אולם אני מקווה שאתם בכל זאת תעיינו בדברים האלה ולא תתעלמו מהם, בסדר? האם תעשו זאת? בדיוק נאמר שאלוהים גילה מידע חדש בדבריו היום: השיטה שבה אלוהים עובד עומדת להשתנות. מכיוון שכך, מוטב להתמקד בנושא הבוער הזה. אפשר לומר שכל האמירות של היום מנבאות את העתיד לבוא – הן מהוות את הסדריו של אלוהים לקראת השלב הבא בעבודתו. אלוהים פחות או יותר סיים את עבודתו באנשי הכנסייה, ולאחר מכן הוא ישתמש בזעם כדי להופיע בפני כל בני האדם. כפי שאלוהים אומר, "אגרום לכל בני האדם על פני האדמה להכיר בעשייתי, ולפני 'כס המשפט', מעשיי יוכחו, כדי שכל בני האדם על פני האדמה יכירו בהם וייכנעו לי." האם ראיתם משהו במילים האלה? יש בכך סיכום של החלק הבא בעבודתו של אלוהים. ראשית, אלוהים ישכנע כליל את כל כלבי השמירה המחזיקים סמכות פוליטית ויגרום להם לסגת מבמת ההיסטוריה בעצמם ולא להיאבק עוד על מעמד או מזימות וקנוניות. העבודה הזו חייבת להתבצע על ידי כך שאלוהים יגרום למגוון אסונות על פני האדמה. אולם אלוהים לא יופיע. משום שהאומה של התנין הגדול האדום כאש עדיין תהיה בשלב הזה ארץ של טינופת, אלוהים לא יופיע, אלא יעלה רק מבעד לייסורים. כזהו טבעו הצודק של אלוהים, ואיש לא יכול להימלט ממנו. במהלך הזמן הזה, כל תושבי האומה של התנין הגדול האדום כאש יסבלו אסון שיכלול את המלכות על פני האדמה (הכנסייה) באופן טבעי. זה בדיוק הזמן שבו העובדות יוצאות לאור, ולכן כל בני האדם חווים זאת, ואיש לא יכול להימלט מכך. אלוהים גזר זאת מראש. בדיוק משום שלב העבודה הזה, אלוהים אומר, "הגיע הזמן שהאדם יפיק את המרב מהכישרונות שלו." מפני שבעתיד, לא תהיה כנסייה על פני האדמה, ומשום הופעתו של האסון, בני האדם לא יכולים לחשוב על שום דבר אחר, והם מתקשים ליהנות מאלוהים לנוכח האסון. לכן, בני האדם מתבקשים לאהוב את אלוהים בכל לבם במהלך הזמן הנפלא הזה, כדי שהם לא יחמיצו את ההזדמנות. כשהעובדה הזו תחלוף, אלוהים כבר יביס את התנין הגדול האדום כאש, ומשום כך תסתיים עבודת העדות של אנשי אלוהים. לאחר מכן, אלוהים יפתח בשלב הבא של עבודתו ויחריב את ארצו של התנין הגדול האדום כאש, ובסופו של דבר, הוא יצלוב במהופך את כל בני האדם ברחבי תבל. לאחר מכן, הוא ישמיד את האנושות כולה. אלה השלבים העתידיים של עבודתו של אלוהים. לפיכך, עליכם לעסוק בניסיון לאהוב את אלוהים בסביבה השלווה הזו. בעתיד, לא יהיו לכם עוד הזדמנויות לאהוב את אלוהים, משום שיש לבני האדם הזדמנות לאהוב את אלוהים רק כבשר ודם. כשהם יחיו בעולם אחר, איש מעולם לא ידבר על אהבה לאלוהים. האין זו האחריות של יציר נברא? אם כן, כיצד עליכם לאהוב את אלוהים לאורך כל ימי חייכם? האם אי-פעם חשבתם על כך? האם אתם ממתינים עד אחרי יום מותכם לאהוב את אלוהים? האם אלה לא רק דיבורי סרק? היום, מדוע אתם לא עוסקים באהבה לאלוהים? האם ייתכן שאהבה לאלוהים בהיותכם עסוקים היא אהבה אמיתית לאלוהים? הסיבה לכך שנאמר שהשלב הזה בעבודתו של אלוהים יסתיים בקרוב היא שכבר יש לאלוהים עדות בפני השטן. לכן, אין צורך שהאדם יעשה דבר. האדם בסך הכל מתבקש לעסוק באהבה לאלוהים לאורך שנות חייו – זה הדבר המהותי. מפני שדרישותיו של אלוהים אינן רבות, ויתרה מזאת, מפני שיש חרדה בוערת בלבו, הוא גילה סיכום של השלב הבא בעבודתו לפני שהשלב הזה הסתיים, מה שמראה בבירור כמה זמן נשאר. אילו אלוהים לא היה חרד בלבו, האם הוא היה אומר את הדברים האלה עד כדי כך מוקדם? הזמן קצר וזו הסיבה לכך שאלוהים עובד כך. ישנה תקווה שתוכלו לאהוב את אלוהים בכל לבבכם, ובכל דעתכם ובכל מאודכם, ממש כאילו אתם מגינים על החיים שלכם עצמכם. האין אלה חיים בעלי המשמעות העמוקה ביותר? איפה עוד תוכלו למצוא את משמעות החיים? האם זה לא יהיה עיוורון גמור? האם אתם מוכנים לאהוב את אלוהים? האם אלוהים ראוי לאהבתו של האדם? האם בני האדם ראויים להערצתו של האדם? אם כן, מה עליכם לעשות? לאהוב את אלוהים בעוז וללא הסתייגות, ולראות מה אלוהים יעשה בכם. לראות אם הוא יקטול אתכם. לסיכום, המשימה לאהוב את אלוהים חשובה יותר מהעתקה וכתיבה של דברים למען אלוהים. עליכם להציב בראש סדר העדיפויות את מה שהכי חשוב, כדי שתהיה יותר משמעות לחייכם וכדי שהם יתמלאו באושר, ואז עליכם לחכות לכך שאלוהים "יגזור את דינכם". אני תוהה אם תוכניתכם תכלול אהבה לאלוהים – מי ייתן שתוכניתם של כולם תהיה כזו שאלוהים מגשים, ומי ייתן שהיא תתגשם.