נהייתי מנהיגת כנסייה בשנת 2019. עשיתי דברים בדרך שלי, הייתי חסרת אחריות בחובה שלי, ולא הקציתי את האנשים הנכונים למטלות הנכונות, ולכל אלה היתה השפעה על חיי הכנסייה. הייתי מלאת חרטה. לפיכך החלטתי לפתח ידע והבנה טובים יותר של עבודת הכנסייה. באותו זמן, היו שתי מנהיגות קבוצה שעמדו להתמנות לתפקידים אחרים, אבל לא יכולתי למצוא מישהו מתאים להחליף אותן. הייתי אכולת דאגה, וחשבתי, "אם אני לא יכולה למצוא מישהו מתאים למשרות האלה, המנהיג שלי יאמר שאני לא מסוגלת לבצע עבודה מעשית. מה אם בסופו של דבר יחליפו אותי?" אימצתי את מוחי ואז נזכרתי באחות ג'אנג: היתה לה איכות טובה והיא היתה טובה בחובתה. היא תהיה נהדרת בתור מנהיגת קבוצה. לאור המחשבה הזו, נשמתי אנחת רווחה. הרגשתי שמצאתי מישהו למילוי המשרה הזו, ושעבודתי תיהפך קלה יותר כעת עם האדם הנכון בעבודה.

עם זאת, בדיוק באותו רגע, האחות לי, מנהיגה בכנסייה אחרת, צלצלה אלי ואמרה שיש לכנסייה שלה זרם גדול של חוזרים בתשובה ואין מספיק אנשים שישקו אותם. היא רצתה לדבר איתי על האפשרות של הקצאת האחות ג'אנג לכנסייה שלה כדי שתיקח אחריות על השקיית החוזרים בתשובה. התנגדתי לרעיון הזה בכל מאודי. "מה עם הכנסייה שלנו?" חשבתי. "מה נעשה אם האחות ג'אנג תוקצה למקום אחר? אם אני לא יכולה למצוא מישהו שיהיה מנהיג קבוצה ואני לא יכולה להשתלט על העבודה הזו, אני עלולה להיות מוחלפת!" כשהבחינה שאני לא אומרת כלום, האחות לי אמרה, "רוב האנשים בכנסייה שלך הם מאמינים ותיקים ויציבים באמונתם. אם האחות ג'אנג תועבר, את תמיד יכולה פשוט להכשיר מישהו אחר. זה לא ישפיע יותר מידי על העבודה שלך." ממש לא רציתי לשמוע את זה והרגשתי התנגדות עזה. חשבתי, "את מקלה ראש בעניין, כאילו שזה קל להכשיר מישהו אחר!" ידעתי שהכנסייה של האחות לי היתה זקוקה לעזרה, אבל הייתי תחת השפעת הטבע המושחת שלי, ולא משנה מה היא אמרה, סירבתי לתת לה את מה שביקשה. גם הטלתי בה אשמה, כשחשבתי שהיא מתנהגת באנוכיות וחושבת רק על הכנסייה שלה. לנוכח ההתנגדות העזה שלי לרעיון, האחות לי הפסיקה להתעקש. אחרי השיחה הרגשתי מאוד חסרת מנוחה והחלטתי ביני לביני שאני לא אכנע, שלא אוותר על האחות ג'אנג ולא משנה מי יבקש. למחרת, המנהיגה שלי באה לדבר איתי על הנושא. דיברתי ארוכות על זה שחסרו לכנסייה שלנו אנשים ועל הקשיים שעמדו בפנינו. דיברתי עוד ועוד על הקשיים כדי שלמנהיגה לא תהיה נקודת אחיזה. לבסוף, לא היה דבר שהיא יכלה לומר, והיא לא לחצה בעניין. הרגשתי מרוצה: יכולתי לשמור את האחות ג'אנג. באותו ערב, נפגשתי עם כמה דיאקונים כדי לדון בקידומה של האחות ג'אנג. עם זאת, השמטתי מהדיון את הקשיים שעמדו בפני האחות לי בכנסייה שלה, ואת העובדה שהמנהיגה שלנו באה לבקש ממני להקצות לשם את האחות ג'אנג. מכיוון שלא סיפרתי להם כל מה שקרה, הם הסכימו פה אחד למנות את האחות ג'אנג למנהיגת קבוצה. בדיוק ברגע שהרגשתי מרוצה מעצמי, המנהיגה שלנו הגיעה לביקור פתע כדי לדבר איתי ועם שותפתי לעבודה. התקבלה החלטה, שבהתאם לצורכי העבודה, ישבצו את האחות ג'אנג. כשראיתי שכולם מסכימים לזה נשללה ממני היכולת להתנגד, אבל הייתי מאוד לא מרוצה מזה; הרגשתי כאילו מישהו גדע את יד ימיני. במהלך היומיים הקרובים, התרגזתי מאוד בכל פעם שהפרשה הזו עלתה בדעתי. גם לא כל כך התחשק לי למלא את חובתי. שכבתי במיטה בלילה, התהפכתי מצד לצד, לא יכולתי לעצום עין, והפכתי את העניין הזה בראשי שוב ושוב. לבסוף אמרתי תפילה לאלוהים: "אלוהים יקר, לא הסכמתי לתת לאחות ג'אנג ללכת רק כדי להגן על המעמד שלי. אני פשוט לא מסוגלת לוותר על זה. אלוהים יקר, בבקשה הנחה והובל אותי דרך המצב הזה. בבקשה עשה שאהיה מסוגלת לוותר על עצמי ולהכיר את עצמי במקצת."

אחרי שאמרתי את התפילה הזו, קראתי את דברי האל הבאים: "זה מראה שרק לעיתים נדירות הם מנהיגים את האמת, שלעיתים קרובות הם מפנים את גבם לאמת ושהם חיים בטבע שטני, מושחת, אנוכי ומרושע. זה מראה שהם דואגים ליוקרה שלהם, למוניטין, למעמד ולאינטרסים שלהם ושהם אינם מצוידים באמת. לכן סבלם רב, דאגותיהם מרובות וכבליהם רבים" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, היווכחות בחיים מתחילה בביצוע החובה). "האנושות האכזרית! המזימות והתחבולות, הגזלה והמחטפים ההדדיים, המאבק על מוניטין ועושר, הטבח ההדדי – מתי זה ייגמר? למרות שאלוהים השמיע מאות אלפי מילים, איש לא התעשת. בני האדם פועלים למען משפחותיהם, למען בניהם ובנותיהם, למען הקריירות שלהם, למען סיכוייהם העתידיים, מעמדם, יהירותם וכספם, למען מזון, בגדים ולמען מנעמי הבשר. אך האם יש מישהו שמעשיו הם באמת למען אלוהים? גם בקרב אלה שמעשיהם הם למען אלוהים, רק מתי מעט מכירים את אלוהים. כמה אנשים אינם פועלים מתוך האינטרסים שלהם עצמם? כמה אינם מדכאים או מנדים אחרים כדי להגן על המעמד שלהם?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הרשעים לבטח ייענשו). דברי האל פילחו את ליבי. אלוהים חשף את הכיעור של השחתת האנושות בידי השטן, את המלחמות הפנימיות של האנשים בעבור תהילה וממון – זה היה מצבי בדיוק. חשבתי על מה שגיליתי בעניין הזה של האחות ג'אנג. כדי להגן על המעמד שלי כמנהיגה, התעלמתי מעבודת בית האל בכללותה, חששתי שאם נאבד את האחות ג'אנג עבודת הכנסייה תושפע לרעה ואני אאבד את המעמד שלי כמנהיגה. משום כך, כשהמנהיגה באה לבקש את האחות ג'אנג, העליתי כל מיני סיבות לסרב לה. קיבלתי את כל ההחלטות והובלתי את המהלכים בכל הקשור לחובותיה של האחות ג'אנג. ניסיתי להערים על האחות לי ועל המנהיגה שלי וזממתי כדי לשטות בדיאקונים. עשיתי מאמצים רבים ושברתי את ראשי כדי להגן על התהילה והמעמד שלי. הייתי כל כך אנוכית, מתועבת ורמאית! זה גרם לי לחשוב על חיות הפרא בממלכת החיות. הם נלחמות והורגות זו את זו במאבק על טריטוריה ומזון, והחיה החזקה יותר מנצחת. זאת הייתי אני: מתוך תחרות על שליטה על אנשים וניסיון להגן על המעמד שלי, הפכתי לחיית פרא נטולת אנושיות. הבנתי כמה מפחידה היתה ההתנהגות שלי. למרות שהיה נראה שאני נושאת עול ומתחשבת בעבודה של הכנסייה שלנו, מה שבאמת שקלתי בתוך תוכי היה העמדה שלי. בדיוק כפי שחשפו דברי האל: "כמה אנשים אינם פועלים מתוך האינטרסים שלהם עצמם? כמה אינם מדכאים או מנדים אחרים כדי להגן על המעמד שלהם?" מההתחלה עד הסוף, ניסיתי לשלוט באחות ג'אנג וסירבתי לתת לה ללכת. חשבתי עליה כעל חברה בכנסייה שלנו, ושיש לנו זכות החלטה לגבי החובה שלה. הייתי מוכרחה להיות בשליטה ולאף אחד אסור היה להתערב. ראיתי כמה הייתי שחצנית. איבדתי את האנושיות שלי ואת ההיגיון, פשוטו כמשמעו! בדיוק אז, חשבתי על הפעם שהטפתי את הבשורה לאנשים דתיים, הכמרים ראו שחברים רבים בקהילות שלהם קיבלו את עבודת אחרית הימים של האל ושנעשה קשה יותר לשמור על המעמד שלהם. הם עשו כל שביכולתם למנוע מאנשים מלחקור את הדרך האמיתית. הם לא רק תקפו את אלה שהפיצו את הבשורה, אלא אף טענו בלי בושה שהמאמינים היו העדר שלהם, ושלא יתנו לאף אחד לגזול אותו מהם. אז הבנתי שההתנהגות שלי, במהותה, לא היתה שונה מהתנהגותם של הכמרים. על מנת לשמור על המעמד ועל הפרנסה שלי, רציתי לשמור את האחים והאחיות תחחת שליטתי ולא הרשיתי לבית האל להקצות אותם למקומות אחרים. ניסיתי לאחוז בכבשים של אלוהים ולהתמודד עם אלוהים על האנשים הללו! ברגע זה, התחלתי לפחד. רועדת מפחד, באתי בפני אלוהים והתפללתי: "אלוהים יקר, עשיתי רע. התנגדתי לך ואני מבקשת להכות על חטא בפניך."

זמן לא רב לאחר מכן, אלוהים ארגן פעם נוספת מצב כדי לבחון אותי. מנהיגה בכנסייה אחרת שלחה הודעה, בה היא מבקשת בדחיפות שמישהו יבוא לקחת פיקוד על עבודת עריכת מסמכים. היא שמעה שהאחות צ'ן בכנסייה שלנו היתה טובה בזה ולקחה אחריות על חובתה, אז היא רצתה לשאול אם האחות צ'ן יכולה למלא את המשרה הזו. ידעתי היטב שהאחות צ'ן תהיה מושלמת לזה, אבל היא היתה מטיפה בכנסייה שלנו, והיא היתה מצוינת גם בזה. מה יקרה אם יעבירו מפה את האחות צ'ן וכתוצאה מכך עבודת הבשורה שלנו תיפגע? מה אם בסופו של דבר המנהיגה תטפל בי כמו במי שלא מסוגלת לעשות עבודה מעשית? אולי אפילו לא אוכל לשמור על המעמד שלי. החלטתי שיהיה יותר טוב אם הם פשוט ימצאו מישהו אחר אז שכחתי בכוונה לענות להודעת המנהיגה. ואז פתאום התחוור לי, "לא הייתי מוכנה למסור את האחות ג'אנג כדי להגן על המעמד שלי. הפעם אסור לי להיות כל כך מפריעה." אבל עדיין חשתי מאוד מיוסרת וחצויה. חשבתי, "למה אני כל כך מתנגדת כל פעם שצריך לשבץ מישהו מחדש? אני תמיד דואגת שזה ישפיע על העבודה שלנו ושאאבד את המעמד שלי. כיצד אשתחרר מהכבלים ומהאילוצים של תהילה ומעמד?" ואז אמרתי תפילה חרישית לאלוהים, וביקשתי ממנו להנחות אותי ולהוביל אותי להבנת המהות של רדיפת המעמד שלי ולעזור לי למרוד בבשרי ולנהוג לפי האמת.

במהלך ההתמסרויות שלי, קראתי את הפסקה הבאה מדברי האל: "מהות התנהגותם של צוררי המשיח היא להשתמש כל הזמן בכל מיני אמצעים ודרכים כדי לרצות את שאיפותיהם ורצונותיהם, להטעות וללכוד אנשים ולזכות במעמד גבוה כדי שאנשים ינהו אחריהם ויסגדו להם. ייתכן שבעומק לבם הם אינם מתחרים בכוונה עם אלוהים על האנושות, אבל דבר אחד בטוח: גם אם אינם מתחרים עם אלוהים על בני האדם, הם עדיין רוצים לרכוש מעמד וכוח בקרבם. גם אם יבוא היום שבו הם יבינו שהם מתחרים עם אלוהים על מעמד והם ירסנו את עצמם מעט, הם עדיין משתמשים בדרכים שונות כדי לחתור אל מעמד ואל מוניטין; ברור להם בליבם שהם יבטיחו לעצמם מעמד לגיטימי על ידי כך שיזכו באישור ובהערכה של אנשים מסוימים. בקצרה, למרות שכל מעשיהם של צוררי משיח נראים כביצוע של חובותיהם, התוצאה שלהם היא הטעיה של אנשים, כדי לגרום להם לסגוד לצוררי המשיח ולנהות אחריהם, ובמקרה זה, ביצוע חובתם בדרך זה אינו אלא רוממות ונשיאת עדות לעצמם. שאיפתם לשלוט בבני האדם – ולרכוש מעמד וכוח בכנסייה – לעולם לא תשתנה. הם צוררי משיח לכל דבר ועניין. לא משנה מה אלוהים אומר או עושה ולא משנה מה הוא מבקש מבני האדם, צוררי משיח אינם עושים את שעליהם לעשות או מבצעים את חובותיהם באופן שהולם את דבריו ודרישותיו ואינם מוותרים על רדיפת הכוח והמעמד שלהם כתוצאה מהבנת שמץ מן האמת. בכל רגע נתון, שאיפותיהם ורצונותיהם נותרים על כנם, ממלאים עדיין את ליבם ושולטים בכל קיומם, מנווטים את התנהגותם ואת מחשבותיהם וקובעים את הנתיב שהם הולכים בו. הם צוררי משיח באמת ובתמים. מה בעיקר מזהים אצל צוררי משיח? יש שיאמרו, 'צוררי משיח מתחרים עם האל על זכייה באנשים, הם לא מכירים באל.' זה לא שהם לא מכירים באל; בליבם הם אכן מכירים ומאמינים בקיומו בכנות. הם מוכנים לנהות אחריו ורוצים לחתור אל האמת, אבל הם לא שולטים בעצמם ולכן הם יכולים לעשות רע. אף שהם עשויים לומר דברים רבים שנשמעים טוב, דבר אחד לעולם לא ישתנה: השאיפה והרצון שלהם לכוח ולמעמד לעולם לא ישתנו. הם לעולם לא יוותרו על החתירה שלהם לכוח ולמעמד עקב כישלון או מכשול, או בגלל שהאל הדיר אותם או נטש אותם. כזהו טבעם של צוררי משיח. אז מה דעתך, האם היה אי פעם צורר משיח ששינה את דרכיו והתחיל לחתור אל האמת בגלל שהתמודד עם קושי או בגלל שהצליח להבין קצת את האמת, ורכש מעט ידיעה של האל? האם קיימים אנשים כאלה? מעולם לא נוכחנו בכך. השאיפה של צוררי משיח למעמד ולכוח והחתירה שלהם אליהם לעולם לא ישתנו, וברגע שהם אוחזים בכוח, הם לעולם לא ירפו ממנו; ודבר זה קובע במדויק את מהות טבעם. אין שמץ של טעות בהגדרת האל אנשים כאלה כצוררי המשיח. הדבר נקבע על-ידי מהות טבעם עצמה" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט חמישי: הם מטעים בני אדם, מפתים אותם, מאיימים עליהם ושולטים בהם). אלוהים חשף את האופי והתכונות של צוררי משיח, כמו הוקרת כוח ומעמד והפיכת הדברים הללו לסיבת חייהם. המקור והמניע לכל פעולה שלהם היא התאווה לתהילה, הון ומעמד, עד כדי כך שהם מחשיבים את הכבשים של האל כשלהם, מתנגדים לאל, ומסרבים לחלוטין להכות על חטא, עד שבסופו של דבר הם נחשפים ומחוסלים. התחלתי לפחד כשהרהרתי בדברי האל. באמת הוקרתי את המעמד שלי. בפעם הראשונה ההיא, סירבתי לאפשר לאחות ג'אנג להיות משובצת למקום אחר כדי להגן על המעמד שלי. וכעת, בפעם הזו, שוב לא הסכמתי לתת למישהי ללכת מתוך מטרה לשמור על המעמד שלי. חשבתי רק על המעמד שלי ולא התחשבתי כלל ברצון האל, ועוד פחות מזה בעבודתו של בית האל. הייתי נחושה לשמור על המעמד שלי, אפילו במחיר עבודת בית האל, והייתי אפילו מסוגלת להתמודד עם אלוהים על האנשים שלו לטובת המעמד שלי. היכן היתה יראת האלוהים שלי? האמונה שלי לא היתה באל; שמתי את מבטחי במעמד ובכוח, והאם זה לא אופיו של צורר משיח? ידעתי היטב שהאחות צ'ן היתה טובה בעריכת מסמכים ושהיא נהנתה מסוג כזה של עבודה. אבל כדי להגן על המעמד שלי, לא שאלתי לדעתה לא הצבתי אותה בחובה שהולמת את נקודות החוזק שלה, אלא התנהגתי כמו האדון שלה וסירבתי לתת לה ללכת למלא את חובתה בכנסייה אחרת. התייחסתי לכנסייה כאל הטריטוריה שלי ולאף אחד לא היה מותר לשנות שיבוצים של אנשים בלי אישור שלי. האם לא ניסיתי לכלוא אנשים ולשלוט בהם, בדיוק כמו צורר משיח? כדי להדק את אחיזתי במעמד שלי, ניסיתי לשמור אחים ואחיות עם איכות ויתרונות בתוך הכנסייה שלי. התייחסתי אליהם כאילו היו הרכוש שלי ושלטתי בהם, ורציתי שיותר אנשים יעבדו לטובת המעמד שלי. אלוהים מתעב מאוד את השאפתנות הזו שלי ואני ראויה להיות מקוללת! ראיתי שהדעות שלי על עיסוק בחיפוש לא השתנו במשך כל שנות אמונתי באלוהים, שהייתי כבולה בחוזקה לתהילה ומעמד, ושהלכתי בדרכם של צוררי משיח. ואז נזכרתי בצורר משיח שהכרתי בעבר. הוא תמיד עסק בחיפוש תהילה ומעמד, ומרגע שנהיה מנהיג, הוא ניסה לבסס את המעמד שלו על-ידי שמירת אנשים תחת שליטתו וניסיון להקים אחוזה עצמאית משלו. הוא לא קיבל את האמת בשום צורה והתנהג כמו רודן. הוא גרם לשיבושים חמורים בעבודת בית האל, ולבסוף נחשף וחוסל. הבנתי שהמרדף אחר תהילה ומעמד היא דרכם של צוררי משיח שמובילה מטה לגיהינום! אלוהים ארגן מצבים כדי לחשוף אותי שוב ושוב כדי לגרום לי לזהות את האופי השטני שלי ולראות שהייתי בדרך הלא נכונה כדי שאחזור למוטב בזמן. המצבים האלה היו השיפוט שלי, אבל יותר מכך, הם היו אהבתו הרבה וישועתו של האל! בעוד אני מהרהרת במאמצים הקפדניים שעשה אלוהים, התחלתי לוותר ולא חשתי יותר התנגדות למצבים כאלה. הרגשתי שכל מה שאלוהים מארגן היה בדיוק מה שהייתי צריכה. רציתי לחזור באמת בתשובה ולחוות את המצבים האלה בלב מתמסר.

מאוחר יותר צפיתי בסרטון של קריאת שתי פסקאות מדברי האל. האל הכול יכול אומר, "ראשית, בואו נדבר על מה היא חובה. חובה אינה פעולה שלך עצמך, היא אינה הקריירה שלך או העבודה שלך; היא עבודת האל. עבודת האל דורשת את שיתוף הפעולה שלך, ומתוך כך נובעת חובתך. החלק של עבודת האל שאיתו האדם חייב לשתף פעולה הוא חובתו. החובה היא נתח מעבודת האל – היא לא הקריירה שלך, היא לא ענייניך הביתיים וגם לא ענייניך האישיים בחיים. בין אם חובתך היא לטפל בעניינים פנימיים או חיצוניים, בין אם היא מערבת עבודה שכלית או גופנית, זאת החובה שעליך לבצע, היא העבודה של הכנסייה, היא חלק מתוכנית הניהול של האל, והיא מה שהאל הטיל עליך. היא לא עניינך האישי" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אתם יכולים למלא את חובתכם היטב רק על ידי חיפוש עקרונות-האמת). "אין זה משנה איזו חובה אתה מקבל, עליך לבצע אותה כפי שאלוהים מבקש. לדוגמה, כאשר אתה נבחר למנהיג כנסייה, חובתך היא לבצע את עבודתו של מנהיג כנסייה. ומה עליך לעשות לאחר שלקחת עליך את העבודה הזו כחובה? ראשית, דע לך שרק ביצוע עבודתך כמנהיג נחשב כמילוי חובתך. אינך משמש כפקיד כלשהו בעולם החיצוני. אם נעשית מנהיג, ואז אתה רואה את עצמך כפקיד, אזי סטית מדרך הישר. אבל אם אתה אומר, 'עכשיו, לאחר שהפכתי למנהיג, אסור לי להיות מתנשא, אני חייב לשים את עצמי מתחת לכל האחרים, אני חייב להפוך אותם לנעלים וחשובים ממני', אזי, גם המנטליות הזו שגויה. העמדת פנים היא חסרת תועלת אם אינך מבין את האמת. שום דבר מלבד הבנה נכונה של חובתך לא יועיל. ראשית, עליך להעריך את החשיבות שבעבודתו של מנהיג כנסייה: לכנסייה יכולים להיות כמה עשרות חברים ועליך לחשוב איך להוביל את האנשים האלה לפני אלוהים, איך לאפשר לרובם להבין את האמת ולהיכנס למציאות האמת. כמו כן, עליך להשקיע יותר זמן בהשקיה ובתמיכה באלו שגישתם שלילית ושמגלים חולשה, כדי לגרום להם להפסיק להיות שליליים וחלשים ולאפשר להם למלא את חובתם. כמו כן, עליך להדריך את כל אלה שמסוגלים למלא את תפקידם כיצד עליהם להבין את האמת ולהיווכח במציאות, לפעול על פי עקרונות ולבצע את תפקידם כראוי, ובכך להגביר את השפעתם. ישנם אנשים מסוימים שמאמינים באלוהים במשך כמה שנים, אבל הם בעלי אנושיות רעה למדי ואשר תמיד משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה – יש לגזום את האנשים האלה, כנדרש; אלה שמסרבים בעקשנות להכות על חטא יורחקו. יש לטפל בהם בהתאם לעיקרון ולהסדירם בהתאם. ישנו גם הדבר החשוב מכול: אנשים מסוימים בכנסייה מחזיקים באנושיות טובה יחסית ובשמץ של איכות והם מסוגלים לבצע היבט מסוים של העבודה. יש לטפח את כל האנשים האלה ללא דיחוי, במוקדם ולא במאוחר: תידרש להם הכשרה כדי להפוך לכשירים והם לא יוכלו לעשות שום דבר היטב אם לעולם לא יקבלו הכשרה כלשהי. ...כל אחד צריך למלא את תפקידיו האישיים ולתרום בהתאם ליכולותיו. הסדרים לביצוע חובה צריכים להיעשות כראוי על סמך כישוריהם האישיים, כשרונותיהם, איכותם, גילם ומשך הזמן שבו הם מאמינים באל. גישה זו חייבת להיות מותאמת לסוגים שונים של אנשים, אשר תאפשר להם לבצע את חובותיהם בבית האל ולמקסם את תפקידם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מהו ביצוע הולם של חובה?). דברי האל הראו לי שחובה היא לא מיזם פרטי של מישהו. החובה שלנו מגיעה מאלוהים, ועלינו למלא אותה על-פי דרישתו. הכשרת אנשים היא דבר שאלוהים דורש ממנהיגים. אלוהים הכין סוגים שונים של אנשים מיומנים לעבודה שלו וכמנהיגת כנסייה, עליי למלא את חובתי בהתאם לדרישות ולעקרונות שלו. כשאני מוצאת מישהו בעל כישרון, עלי להכשיר אותו ולהמליץ עליו, כדי שכולם יפעלו כמיטב יכולותיהם במקום הנכון, ימלאו את חובתם, ויבצעו את התפקיד הייחודי להם כדי להרחיב טוב יותר את עבודת הבשורה. רק זה נמצא בקו אחד עם רצון האל, וזה גם מה שאחים ואחיות רוצים לעשות. מרגע שהבנתי את רצון האל, שלחתי הודעה למנהיגה של הכנסייה האחרת ואישרתי שאקצה להם את האחות צ'ן. הרגשתי הקלה בליבי מרגע שהתחלתי לנהוג בדרך זו. ואז ראיתי את ברכתו של האל. להפתעתי הרבה, בנובמבר של אותה שנה, מספר החוזרים בתשובה שזכינו בהם מעבודת הבשורה שלנו שולש מהחודש הקודם. ידעתי שהשגנו זאת באמצעות עבודתו של האל ולא יכולתי להפסיק להודות לו ולשבח אותו!

בעבר, מעולם לא חשתי שום תיעוב כלפי השחיתות שבהתחרות על תהילה וזכייה או במרדף אחר תהילה ומעמד. חשבתי, שמאחר וכולם הושחתו בידי השטן, לכולנו יש בוודאי את אותו טבע, ושזה לא דבר שניתן לשינוי בתוך ימים ספורים. זה מנע ממני לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיה. באמצעות חוויית השיפוט והייסורים של דברי האל, סוף סוף השגתי יכולת הבחנה מסוימת לגבי מהות המרדף אחר הדברים הללו. ראיתי שרדיפת דברים כאלה היא התנגדות לאלוהים והתחלתי לשנוא את עצמי מעומק ליבי. נעשיתי מוכנה לעסוק בחיפוש האמת, להכות על חטא ולהשתנות. רק בזכות עבודתו של האל אני מסוגלת כעת למרוד בבשרי וליישם בפועל אמת מסוימת. תודה לאל הכול יכול!