בדצמבר 2019, עבדתי כדיאקונית הבשורה בכנסייה. אחרי זמן מה, גיליתי שכשהמנהיגים הבחינו בבעיות באופן שבו האחים והאחיות מילאו את חובותיהם, הם הצביעו על כך באופן ישיר, לעיתים בטון מאוד נוקשה. חשבתי שזה נכון שהם מצביעים על הדברים הללו, אבל שהגישה שלהם ביישה אנשים ויכלה גם בקלות לפגוע בהם. לא רציתי להיות כמוהם. יש לומר דברים כאלה באופן יותר מנומס כדי להותיר רושם טוב על אנשים. כך אזכה בתמיכת כולם ויהיה לי קל יותר לעשות את עבודתי. ואז בבחירות הבאות, אולי יהיה לי סיכוי להתמנות למנהיגה. מתוך המחשבה הזו, נזהרתי מאוד באופן שבו התנהלתי עם האחים והאחיות. ניסיתי להיות מאוד מנומסת ולא לפגוע ברגשות של אף אחד כך שהכול היה נעים יותר.

בשלב מסוים הבחנתי שהאחות צ'אנג בוחרת לעצמה משימות קלות ומתנערת מכל מלאכה קשה, ושהיא נסוגה בכל פעם שעליה לחלוק את הבשורה עם מישהו בעל תפיסות רבות או גישה בעייתית. ולאחר מכן היא לא הלכה להצטייד באמיתות רלוונטיות שייפתרו את התפיסות שלהם. ראיתי שלא היתה לה גישה נכונה כלפי החובה שלה ושלא ייתכן שהיא תוכל למלא את חובתה היטב אם תמשיך לפעול בדרך זו. עמדתי לציין את זה בפניה ולחלוק שיתוף, אבל בדיוק כשעמדתי לשלוח לה הודעה, עלה בדעתי שלמרות שהיא נסוגה מפני קשיים, היא בסך הכול מגיעה להישגים בחובתה. אם אציין את הבעיה שלה, היא עלולה לומר שאני תובענית מידי, וזה יכול להסית אותה נגדי. אז מה אעשה אם היא לא תסכים לבצע סידורי עבודה שאקבע בעתיד? אם לא אמלא את חובתי היטב, האם המנהיגים לא יאמרו שאינני כשירה למשרתי? כדי שלא לפגוע בה, לא אמרתי מילה על הבעיה שלה, ורק שלחתי לה הודעה מעודדת: "לכמה מהאנשים שאנחנו חולקים איתם את הבשורה יש הרבה תפיסות, אבל הם מאמינים אמיתיים. אנחנו צריכים להיות מלאי אהבה וסבלנות, ולהתפלל ולהישען על אלוהים עוד יותר. ככל שניתקל ביותר קשיים, כך תוכל אמונתנו לבוא לידי שלמות. אסור לנו בהחלט להירתע לאחור." היא הסכימה בזמנו, אבל היות ולא הבינה כלל את הבעיה שלה, היא המשיכה לסגת מפני כל דבר שהיה בו קושי. היא לא השתנתה כלל. אבל לא הייתי מודעת לבעיה באותו זמן וחשבתי שאני מסתדרת מצוין. בכל פעם שנתקלתי בבעיה דומה, פעלתי באופן הזה. אף פעם לא טיפלתי באנשים או חשפתי את השחיתות או את המגרעות שלהם, כך שכל האחים והאחיות שמחו לעבוד איתי ובאו אליי לדבר על המצב שלהם. זה נתן לי ביטחון רב יותר בגישה שלי וחשבתי שאחים ואחיות העריכו אותי, ושכולם מאוד תמכו בי.

מאוחר יותר, הבחנתי שהאחות שה שחצנית ומתחסדת למדי. היא היתה עקשנית ולא עבדה טוב עם אחרים, והיתה לזה השפעה על עבודת הבשורה שלנו. חשבתי על השחצנות הרבה של האחות שה ועל סירובה לקבל הצעות מאחרים, ועל ההשפעה של אלה על החובה שלה. חשבתי שכדאי שאדבר על זה איתה כדי שהיא תוכל לשנות את המצב. אבל אז תהיתי, אם אכן אצביע על כך והיא תסרב לקבל את זה, ותזעיף פנים, מה אעשה אז? פעם אחת במהלך מפגש, שמעתי אותה נותנת עלי הערכה חיובית למדי, אז חששתי שאם אפגע בה, זה עלול להרוס את הדימוי הטוב שיש לה עלי. אם הרושם שיש לה עלי ישתנה, זה עלול להשפיע על הסיכויים שלי להיות מנהיגה. אחרי ששקלתי את העניין, בסופו של דבר לא ציינתי בפני האחות שה את השחיתות והמגרעות שלה. במקום זה אמרתי, "אני מבינה שלא תמיד משיגים תוצאות טובות בחובה או שנתקלים בקשיים, אבל את צריכה להרהר במעשייך ולנסות לחשוב מדוע זה כך. עלינו גם לעבוד היטב עם האחים והאחיות." עקפתי את הנושא העיקרי, ונתתי לה רק כמה מילות ייעוץ ועידוד. כמה ימים מאוחר יותר, אחד מהמנהיגים בדק איתי את העבודה שלנו וציינתי שהאחות שה שחצנית ומתחסדת, ולא עובדת טוב עם אחרים. אז בפעם הבאה שהאחות שה ראתה אותי, היא אמרה, "כשהמנהיג שאל אותך על העבודה שלנו לפני כמה ימים, עברתי ליד והזדמן לי לשמוע שאמרת שאני שחצנית ומתחסדת ולא עובדת טוב עם אחרים. את מודעת היטב לזה שיש לי בעיה חמורה, אבל לא אמרת לי על זה שום דבר. היית רק אדיבה. שמתי לב בעבר שאת אף פעם לא מתרגזת או נוזפת באנשים, אלא תמיד רק מרגיעה אותם. חשבתי שאת בן אדם ממש טוב. עכשיו אני מבינה שאתה ממש 'מיומנת', שיש לך טקטיקות. אם לומר את זה בבוטות, את צבועה." היא חשפה אותי בצורה כל כך ישירה, שלרגע הרגשתי את הפנים שלי מאדימים כמו סלק. המילים "צבועה" ו"טקטיקות" נצרבו במוחי. הייתי מאוד נסערת ובאתי בפני אלוהים בתפילה, ביקשתי ממנו להנחות אותי להבין את הטבע המושחת שלי.

למחרת בשעת ההתמסרות שלי צפיתי בסרטון קריאה של דברי האל. האל הכול יכול אומר, "המרמה ניכרת לרוב כלפי חוץ. כאשר נאמר שאדם הוא ערמומי מאוד וממולח בשימוש במילים, זו מרמה. ומהו המאפיין העיקרי של רשעות? רשעות היא כאשר דבריהם של אנשים נעימים במיוחד לאוזן, כאשר הכול נראה תקין, ללא דופי וטוב מכל נקודת מבט, אבל מעשיהם מרושעים במיוחד וערמומיים ביותר ולא ניתן להבחין בהם בקלות. כדי להשיג את מטרותיהם הנסתרות, הם משתמשים לעתים קרובות במילים נכונות ובביטויים ערבים לאוזן ובדוקטרינות, בטיעונים ובטכניקות מסוימים שעולים בקנה אחד עם רגשותיהם של בני האדם כדי להוליך אותם שולל. הם מעמידים פנים כאילו הם הולכים בדרך אחת, אבל בעצם הולכים באחרת, תוך שימוש במעשים שנראים טובים ותואמים לרגשותיהם של אנשים ומותאמים להשגת מטרותיהם הנסתרות. זוהי רשעות. בני האדם בדרך כלל מאמינים שזו הונאה. הם יודעים פחות על רשעות וגם מנתחים אותה פחות. למעשה, יותר קשה לזהות רשעות מאשר הונאה, כיוון שהיא נסתרת יותר והשיטות והטכניקות הכרוכות בה 'מתוחכמות' יותר. כאשר יש לאנשים טבע של מרמה, בדרך-כלל לוקח יומיים-שלושה עד שאחרים יכולים לראות שהם מרמים או שמעשיהם וסוגי הדברים שהם אומרים חושפים טבע של מרמה. אבל כאשר אומרים על מישהו שהוא רשע, אין זה דבר שניתן להבחין בו בתוך יום או יומיים. כיוון שאם שום דבר משמעותי או ספציפי לא קורה בטווח הקצר, בהקשבה לדבריו בלבד ניתן לחשוב שהוא אדם טוב, שהוא מסוגל לוותר על דברים ולהשקיע מעצמו, שהוא מבין עניינים רוחניים ושכל דבריו נכונים, ותתקשו להכיר את מהותו האמיתית. רבים אומרים את הדבר הנכון, עושים את הדבר הנכון ויכולים לדקלם דוקטרינה אחר דוקטרינה. אחרי יומיים-שלושה עם אדם כזה, אתה חושב שהוא אדם שמבין דברים רוחניים, שניחן בלב שאוהב את אלוהים, שפועל עם מצפון והיגיון. אבל אז אתה מתחיל להפקיד בידיו משימות, ועד מהרה אתה מבין שהוא אינו כן, שהוא אפילו יותר חתרני מבני אדם מלאי מרמה – שהוא רשע. לעתים קרובות הוא בוחר את המילים הנכונות, מילים שתואמות לאמת, שעולות בקנה אחד עם רגשותיהם של בני האדם ועם אנושיות, מילים שנשמעות נחמדות ומילים מפתות לשיחה עם בני אדם, בהקשר אחד, במטרה לבסס את עמדתו ובהקשר אחר, כדי להונות את הזולת על מנת לזכות במעמד ויוקרה בקרב בני האדם – כל אלה מכשפים בקלות את בני האדם הבורים בעלי ההבנה השטחית של האמת, אשר אינם מבינים דברים רוחניים ואשר אין בסיס לאמונתם באלוהים. כך עושים בני אדם בעלי טבע מרושע" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט חמישי: הם מטעים בני אדם, מפתים אותם, מאיימים עליהם ושולטים בהם). בכך שבחנתי את התנהגותי כנגד דברי האל, הבנתי שהטבע הרע שלי הניע את מעשיי. כשראיתי בעיות בחובות של האחים והאחיות, שהשפיעו על עבודתם, לא חשפתי או ציינתי אותן כדי שכולם יאמרו שאני בן אדם נחמד וידברו עלי טובות. ראיתי בבירור שלאחות צ'אנג לא הייתה גישה נכונה בחובתה, שהיא עשתה רק מה שהיה קל והתחמקה מכל דבר קשה. ראיתי גם שהאחות שה היתה שחצנית ומתחסדת, ושזה השפיע לרעה על עבודת הבשורה של הכנסייה. הייתי צריכה לציין בפניהם את הדברים הללו ולחלוק שיתוף כדי לעזור להם. אבל חששתי ממה שהם יחשבו עלי, ושהם לא יתמכו בי בעבודתי, ושאז למנהיגים תהיה דעה לא טובה עלי אם יכולת הביצוע שלי תיפגע. אז אמרתי רק דברים לא כנים שנשמעו יפה כדי לעודד אותם. כך יכולתי גם להגן על היחסים שלי איתם ולשמר את התדמית שלי, וגם לגרום לכך שהם ימשיכו לאהוב את העבודה שלי – להרוג שתי ציפורים במכה אחת. הייתי כל כך ערמומית ותככנית, והולכתי אנשים שולל. רימיתי אותם, וגרמתי להם לחשוב שאני מאוד אכפתית ומבינה, והם העריכו והעריצו אותי. רק אז ראיתי שהיה לי טבע ערמומי ורע. אם האחות שה לא היתה חושפת אותי, ואלמלא הגילויים שבדברי האל, לא היתה לי עדיין הבנה של הטבע הרע שלי או מושג לגבי חומרת המצב. ראיתי עד כמה המעשים שלי היו רעים ומתועבים, שזה היה מגעיל עבור האל ומבחיל עבור אחרים!

לאחר מכן קראתי על כך בדברי האל. "מנהיגי כנסייה אחדים אינם נוזפים באחים או באחיות כשהם רואים שאלה ממלאים את חובתם ברשלנות וכלאחר יד, למרות שעליהם לעשות זאת. כשהם רואים דבר שפוגע בבירור באינטרסים של בית האלוהים, הם מתעלמים מכך ואינם עורכים בירור כדי לא לגרום לפגיעה קלה שבקלים באחרים. המטרה והיעד האמיתיים שלהם אינם להתחשב בחולשות של אחרים – הם יודעים היטב מהי כוונתם: 'אם אמשיך כך ולא אפגע באף אחד, הם יחשבו שאני מנהיג טוב. תהיה להם דעה טובה וחיובית עליי. הם יכירו בי ויחבבו אותי'. אין זה משנה כמה נזק נגרם לאינטרסים של בית האלוהים ואין זה משנה עד כמה ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל משתבשת או עד כמה חיי הכנסייה שלהם משתבשים, אנשים כאלה ממשיכים בפילוסופיה השטנית שלהם ואינם פוגעים באיש. לעולם אין בלבם תחושה של תוכחה עצמית. לכל היותר, הם עלולים להזכיר סוגייה כלשהי, בדרך אגב, ואז לסיים עם העניין. הם אינם משתפים את האמת ואינם מציינים את מהות הבעיות של האחרים ועוד פחות מכך מנתחים את מצבם של אנשים. הם אינם מובילים אנשים להיווכח במציאות האמת ולעולם אינם מתַקשֶרים מהו רצון האל או אילו עוולות אנשים מבצעים לעתים קרובות או איזה סוג של טבע מושחת אנשים מגלים. הם אינם פותרים בעיות מעשיות כגון אלה. במקום זאת, הם מגלים סובלנות אין קץ כלפי החולשות והרגשות השליליים של האחרים ואף כלפי רשלנותם ושטחיותם. הם מניחים בעקביות למעשים ולהתנהגויות של אנשים אלה לחלוף בלי שיתויגו כמות שהם ובדיוק משום שהם עושים זאת רוב האנשים חושבים, 'המנהיג שלנו הוא כמו אמא עבורנו. הוא מגלה הבנה כלפי החולשות שלנו אפילו יותר מאשר אלוהים. שיעור קומתנו אולי דל מכדי לעמוד בדרישות האל, אך די בכך שנוכל לעמוד בדרישות של המנהיג שלנו. הוא מנהיג טוב בשבילנו. ...' אם יש לאנשים מחשבות כאלו – אם יש להם קשר כזה עם המנהיג שלהם והתרשמות כזאת ממנו, ואם הם פיתחו בלבם תחושות של תלות, הערצה, כבוד ואהבה רבה כלפי מנהיגם – כיצד, אם כן, המנהיג צריך להרגיש? אם הוא חש תוכחה עצמית בנושא הזה, אי נוחות מסוימת, וחש מחויב לאלוהים, אל לו להיות מקובע בנושא מעמדו או הדימוי שלו בלבם של אחרים. עליו לשאת עדות לאלוהים ולרומם אותו, כך שיהיה לאלוהים מקום בלבבות האנשים וכדי שאנשים יהיו יראי אלוהים בזכות גדולתו. רק כך יזכה לבם בשלווה אמיתית, ואדם שעושה זאת הוא אדם שעוסק בחיפוש האמת. אולם, זו לא המטרה שעומדת מאחורי פעולותיהם של צוררי משיח ובמקום זאת הם משתמשים בשיטות ובטכניקות אלה כדי לפתות אנשים לסטות מהדרך האמיתית ולבגוד באמת, עד כדי כך שהם תמיד מאפשרים את האופן השטחי והרשלני שבו אנשים ממלאים את חובתם, במטרה לכבוש לעצמם מקום מסוים בלבבות האנשים ולזכות ברצונם הטוב. האין זה ניסיון לזכות בהערצתם של אנשים? והאין זה דבר מרושע ומתועב? זה מעורר שאט נפש!" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט ראשון: הם מנסים לכבוש את לבבותיהם של אנשים). כשראיתי מה חשפו דברי האל, הבנתי שהפעולות שהתבססו על הטבע הרע שלי בעצם רימו אנשים וקנו את ליבם במאמץ לנכס אותם אלי ולשלוט בהם. זה היה בניגוד לאלוהים ובדיוק כפי שצורר משיח מתנהג! לא יכולתי אלא לחוש פחד לאור המחשבה הזו. כדי להגן על המעמד שהיה לי בליבם של האחרים ועל הסיכוי שלי להיבחר למנהיגה, כשראיתי בעיות בחובות של האחים והאחיות, אף פעם לא הצבעתי עליהן באופן ישיר או שיתפתי על האמת כדי לפתור אותן. במקום זה, אמרתי דברים שנשמעו יפה כדי שאחרים יחבבו אותי ויראו אותי כמתחשבת ואוהבת. בלי להבין זאת, צברתי לי תומכים ובסופו של דבר האנשים שרימיתי גם לא יכלו לראות ולתקן את הבעיות שלהם, וגם נגרם נזק להיווכחות בחיים שלהם, והם אפילו העריכו והעריצו אותי. זה היה כל כך רע ומתועב מצדי! לחוסר ההתחשבות המוחלט שלי בחייהם של אחים ואחיות, ולריצוי שלהם בזמן שהם ביצעו את חובותיהם בהסתמך על הטבע המושחת שלהם היתה השפעה שלילית על העבודה שלנו. פעלתי לחלוטין כמו משרתת של השטן, והפרעתי וחתרתי תחת העבודה של בית האל. כשהבנתי את זה, התחלתי לשנוא את השחיתות שלי מעומק לבי. באתי לפני אלוהים כדי להתפלל ולהכות על חטא. אמרתי, "אלוהים, דבריך גרמו לי לראות כמה חמור הטבע הרע שלי ושאני הולכת בדרכו של צורר משיח. אני רוצה לחזור בתשובה ולוותר על המניעים האישיים שלי ולהפסיק לפעול לפי הטבע הרע שלי."

אחרי התפילה שלי, חשבתי על הדברים הללו של האל: "'וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל־הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ־הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל׃ וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת.' ...האם ראית משהו מטבעו של אלוהים בדברים קצרים אלה שהוא אמר? האם דברים אלה של אלוהים אמיתיים? האם ישנה איזושהי הולכת שולל בדברים אלה? האם הוא אומר דברים שאינם נכונים? האם יש איום בדבריו? (לא.) אלוהים אמר לאדם באמת ובכנות מה הוא רשאי לאכול ומה אינו רשאי לאכול. אלוהים דיבר באופן ברור ופשוט. האם ישנה משמעות נסתרת בדברים אלה? נכון שהדברים האלה ברורים? האם יש צורך בהשערות? אין צורך בניחושים. משמעותם ברורה ממבט ראשון. ברגע שאתה קורא אותם. משמעותם ברורה כשמש. כלומר, מה שאלוהים חפץ לומר ולבטא בא מתוך ליבו. הדברים שאלוהים מבטא נקיים, ישירים וברורים. אין בהם מניעים נסתרים או משמעויות חבויות. הוא דיבר לאדם ישירות ואמר לו מה הוא רשאי לאכול ומה אינו רשאי לאכול" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ד'). קראתי זאת והרגשתי כמה אלוהים כן איתנו. כשאלוהים ציווה על אדם, הוא היה ברור מאוד לגבי מה מותר ומה אסור לאכול כדי שאדם יידע בברור כיצד לפעול. לא היה שום דבר מבלבל או מטעה בדברי האל, וגם לא שום תחבולה או תעתוע. אלוהים רצה רק את הטוב ביותר עבור האנושות. הוא חשב עלינו בכנות. הוא דיבר עם האדם ביושר מוחלט. ראיתי שמהות האל כנה, קדושה, נדיבה ומקסימה. הוא באמת ראוי לאמון ולהערצה שלנו. אבל אני, לא הייתי כנה עם אחים ואחיות כלל וכלל. כל מה שאמרתי ועשיתי היה צבוע במניעים האישיים שלי. הייתי מלאת שקרים והונאה. פשוט רימיתי אנשים והשתמשתי בהם ובסופו של דבר גרמתי נזק לאחים ולאחיות. זה היה כל כך רע מצדי! הרגשתי מאוד אשמה ומלאת חרטה לאור המחשבה הזו. לאחר מכן הלכתי לדבר עם האחות שה והאחות צ'אנג ונפתחתי בפניהן לגבי הטבע המושחת שלי. סיפרתי להן גם על הבעיות שראיתי בחובות שלהן. הן לא חשבו עלי רע כלל, אלא אמרו שזה שהצבעתי על הבעיות שלהן כל כך בבירור יעזור להן לקחת אותן לתשומת ליבן, ושאחרת לא היו מבינות עד כמה הבעיות שלהן חמורות. הם גם אמרו לי להרגיש חופשיה ליידע אותן שוב אם אראה בעיות בעתיד. ראיתי בהן שינויים לאחר מכן, והן התחילו להשתפר בחובותיהן. זה מאוד שימח אותי.

בהתמסרויות שלי לאחר מכן, התמקדתי במציאת פתרונות לטבע המושחת שלי בדברי האל. צפיתי בסרטון של קריאת כמה פסקאות מדברי האל. "בין אם כעת אתה ממלא את חובותיך או עוסק בחיפוש השלבים הראשונים של שינוי בטבעך, יהיה אשר יהיה הטבע המושחת שאתה מגלה – עליך לחפש את האמת כדי לתקן אותו. ...אם, לדוגמה, אתה מנסה תמיד להסתתר מאחורי מילים נעימות, אם אתה משתוקק תמיד לרכוש לך מקום בלבם של אחרים ולגרום לאחרים להעריץ אותך, אם יש לך כוונות כאלו, פירוש הדבר הוא שאתה נשלט על-ידי טבעך. האם עליך לומר מילים נעימות אלו? (לא.) אם אינך אומר אותן, האם אתה פשוט שומר אותן בתוכך? אם אתה מוצא ניסוח מחוכם יותר, ניסוח אחר שלא מאפשר לבני אדם אחרים לזהות את כוונותיך, זו עדיין בעיה עם טבעך. איזה טבע? טבע של רוע. האם קל לתקן טבע מושחת? הדבר כרוך באופייך ובמהותך. לבני האדם יש את השורש של האופי הזה ויש לחפור אותו ולהוציאו חתיכה אחרי חתיכה. יש לחפור אותו ולהוציאו מכל מצב, מהכוונות שמאחורי כל מילה מדבריך. יש לנתח אותו ולהבינו מהמילים שאתה אומר. כאשר מודעות כזו מתבהרת יותר ויותר ורוחך מתחדדת יותר ויותר, אזי ביכולתך להשיג שינוי" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה עצמית יכולה לסייע בחתירה אל האמת). "אתם חייבים להגיש לאלוהים את כל מעשיכם – כל פעולה שלכם, כל כוונה שלכם וכל תגובה שלכם. אתם יכולים להגיש לבחינתו של אלוהים אפילו את חייכם הרוחניים היום-יומיים – את התפילות שלכם, את הקרבה שלכם לאלוהים, את אכילתכם ושתייתכם את דברי האל, את השיתוף שלכם עם האחים והאחיות, את חיי הכנסייה שלכם ואת השירות שלכם בשיתוף הפעולה שלכם. נוהג כזה הוא שיעזור לכם להתבגר בחייכם. תהליך הקבלה של הבחינה של אלוהים הוא תהליך של טיהור. ככל שתקבלו יותר את הבחינה של אלוהים, כך תטוהרו יותר, וככל שתתאמו את רצונו של אלוהים, כך לא תימשכו עוד להוללות ופזרנות, ולבכם יחיה בנוכחותו של אלוהים. ככל שתקבלו את הבחינה שלו, כך השטן יתבייש יותר וכך תהיו יותר מסוגלים למרוד בבשר. על כן, הקבלה של הבחינה של אלוהים היא נתיב שבני האדם חייבים להנהיג. יהיו אשר יהיו מעשיכם, אפילו במהלך השיתוף עם האחים והאחיות, אם יכולים להגיש לאלוהים את הפעולות שלכם, לבקש את בחינתו ולכוון להתמסר לאלוהים עצמו. אם כך תעשו, נוהגכם יהיה הרבה יותר נכון. רק אם תגישו לאלוהים את כל מעשיכם ותקבלו את בחינתו של אלוהים, תוכלו לחיות בנוכחותו של אלוהים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלוהים הופך למושלמים את בני האדם שהם כלבבו). כשחשבתי על דברי האל, התברר לי שכשאני נתקלת בבעיה, עלי לבחון לעומק את מחשבותיי, להרהר במניעים שמאחורי המילים והמעשים שלי, להביא את דבריי ופעולותיי לפני אלוהים ולקבל את הביקורת שלו, לנתח ולהכיר את עצמי כשאני מוצאת שאני מגלה טבע רע, ולהתפלל ולהסגיר את עצמי בלי דיחוי. אז אהיה פחות מועדת לפעול לפי הטבע הרע שלי, וההיבט הזה של השחיתות שלי יתחיל להיטהר בהדרגה.

מאוחר יותר, הבחנתי באחות שנראתה חלשה ולא היתה מוכנה לחוות שום קושי. בכל פעם שנתקלה בבעיות בעבודת הבשורה שלה, היא נסוגה לאחור. התחוור לי שהיא לא לוקחת שום אחריות לגבי החובה שלה ושאני צריכה לשתף איתה תכף ומיד כדי לשנות את המצב. אבל הבעיה שלי שוב צצה. חשבתי שאם אציין את הבעיה שלה, היא עלולה לחשוב שאני נוקשה מידי, להתנגד אליי ולסלוד ממני. תהיתי איך למסגר את זה כך שזה יהיה מקובל עליה ולא יפתח בה דעה שלילית עלי. לאור המחשבה הזו, הבנתי שאני שוב מגינה על המעמד והדימוי שלי בקרב אחים ואחיות. אמרתי בליבי את התפילה הזו לאלוהים: "אלוהים, אני מוכנה לקבל את הביקורת שלך ולוותר על המניעים האישיים שלי. אני רוצה לשתף על האמת כדי לעזור לאחותי ולמלא את חובתי." לאחר מכן, חלקתי שיתוף עם אותה אחות וניתחנו את הבעיה שלה והיא זכתה במודעות עצמית מסוימת. זכיתי בהרבה שלווה פנימית אחרי שנהגתי לפי זה. כעת יש לי יכולת הבחנה מסוימת לגבי הטבע הרע שלי, וכשאני נתקלת בבעיה, אני מחפשת באופן מודע את האמת ומוותרת על המניעים האנוכיים שלי. אני מסוגלת לפעול על פי דברי האל. העובדה שהצלחתי לשנות משהו היא לגמרי בזכות השיפוט של דברי האל. אני כל כך אסירת תודה על ישועת האל!