אחרי שנעשיתי משיחי, נעצרתי כמה פעמים על ידי המפלגה הקומוניסטית של סין, אבל מעולם לא בגדתי באלוהים. קיבלתי את עבודת האל הכול יכול של אחרית הימים לפני כמה שנים, ומאז, לא משנה מה, תמיד הפצתי את הבשורה בלהט ומילאתי את חובתי. חשבתי שתמיד אהיה נאמן לאלוהים, לא משנה מה יהיה עליי לסבול. רק כשסבלתי ממחלה שהזכירה לי את היותי בן תמותה הבנתי שמה שהניע את האמונה שלי היה הרצון לזכות בברכות.

יום אחד, באוקטובר 2014, חזרתי משיתוף כשהרגשתי שגופי נעשה רפה וצעדיי כבדים. חשבתי שזה קורה בגלל האוויר הקר ושפשוט הייתי זקוק לתרופות. לא דאגתי יותר מדי. אבל זמן מה לאחר מכן, האוזניים והאצבעות בידיים וברגליים שלי נעשו שחורות לאט לאט. ורזיתי עוד ועוד.

התחלתי לחשוב שאני סובל ממשהו רציני, אבל חשבתי שבגלל המאמצים שהשקעתי במילוי חובתי לאורך השנים, אלוהים יגן עליי. לא ייתכן שזה משהו חמור. הייתי בטוח שזה יסתדר מעצמו. אבל להפתעתי, מצבי לא השתפר אחרי שנטלתי תרופות. אשתי ובנותיי לקחו אותי לבדיקות בבית החולים, וכשהגיעו התוצאות, אמרו שאני סובל מאנמיה חמורה ומצהבת בי. אמרו שאם המצב יחריף, הוא לא יהיה בר טיפול. כששמעתי את זה, הרגשתי את גופי נחלש. לא יכולתי לקבל את מה שנאמר לי. חשבתי, "במשך שנים הקרבתי הקרבות רבות כל כך. סבלתי המון בעת מילוי חובתי. המפלגה הקומוניסטית של סין עצרה אותי ואיימה עליי, אך מעולם לא בגדתי באלוהים, וכשהשתחררתי, חזרתי למלא את חובתי. איך ייתכן שחליתי כל כך? למה אלוהים לא הגן עליי? מה היה הטעם בכל ההקרבות שהקרבתי, אם אני לא יכול להבריא? האמנתי באלוהים כל השנים האלה מבלי לזכות בברכותיו, ועכשיו אני סובל ממחלה. כנראה שאין טעם שאתאמץ כל כך במילוי חובתי. לא משנה כמה אסבול, זה יהיה לשווא." באותו הזמן עדיין מילאתי את חובתי, אבל לא עשיתי זאת בהתלהבות גדולה. במהלך מפגשים, לא שאלתי את אחיי ואחיותיי על הבעיות שלהם. קראתי את דברי האל, אבל לא רציתי לשתף. אחרי זמן מה, מצבי התחיל להידרדר יותר ויותר. הגוף שלי לא הצליח לתמוך בעצמו, והרגשתי סחרחורת כל היום. המנהיג שלי נתן לי חופש על מנת שאנוח ואתאושש בבית. ראיתי את אחיי ואחיותיי ממלאים את חובתם בשמחה ובמרץ. אבל אני? בשלב ההוא הייתי חולה כל כך שלא יכולתי למלא את חובתי בכלל. חשבתי שאולי אלוהים החליט לא להושיע אותי, וככל שחשבתי על זה, התמלאתי צער וכאב. באתי לפני אלוהים והתחלתי להתפלל: "אלוהים! המחלות האלה תקפו אותי ואני מרגיש כה חלש ומעונה. אני יודע שאסור לי להאשים אותך, אבל אני לא מבין מה רצונך. אנא הדרך אותי כדי שאבין."

אחרי שהתפללתי, קראתי קטע בדברי האל: "לכל העבודה שאלוהים עושה באדם יש כוונות וחשיבות – אלוהים לא עושה עבודה חסרת משמעות ולא עושה עבודה שאין בה תועלת לאדם. זיכוך אין פירושו סילוק בני אדם מעל פני אלוהים, ואין פירושו השמדתם בגיהינום. פירושו שינוי טבעו של האדם במהלך הזיכוך, שינוי מניעיו, שינוי השקפותיו הישנות, שינוי אהבתו לאלוהים ושינוי כל חייו. זיכוך הוא בחינה אמיתית עבור האדם, וסוג של הכשרה אמיתית. רק בזיכוך יכולה אהבתו של האדם למלא את תפקידה הטבעי" ("רק הודות לחוויית הזיכוך יוכל אדם לאהוב באמת" ב'הדבר מופיע בבשר'). שקלתי בקפידה את דברי האל והבנתי שאלוהים רצה שאחלה לא על מנת להיפטר ממני, אלא כדי לגרום לי להבין את המטרה הטמאה מאחורי אמונתי, ולשנות את גישתי המוטעית במציאת דרכי כדי שאוכל לאהוב את אלוהים באמת ולציית לו. אלוהים ניסה לטהר ולהושיע אותי. כשהבנתי את זה, הרגשתי אשם והתביישתי בעצמי. המחלה שלי הייתה הבעת אהבה מצד אלוהים. לא ניסיתי להבין את רצון אלוהים, ובמקום זה הבנתי אותו לא נכון והאשמתי אותו. נהגתי בחוסר היגיון כזה! לא יכולתי לחיות בשליליות ובכאב. היה עליי לציית, למצוא את האמת, להרהר במעשיי ולהכיר את עצמי.

לאחר מכן קראתי קטע נוסף בדברי האל: "בני האדם סתם מתייחסים להשגת חסד והנאה משלווה כאל סמלים של אמונה באלוהים, והם חושבים שחיפוש אחר ברכות הוא הבסיס לאמונה באלוהים. מעטים בני האדם ששואפים להכיר את אלוהים או שואפים לשינוי בטבעם. אמונתם של בני האדם באלוהים שואפת לגרום לאלוהים להעניק להם יעד ראוי ולספק להם את כל החסד תחת השמיים, להפוך את אלוהים למשרת האישי שלהם ולגרום לאלוהים לקיים איתם קשר שלו וידידותי, כך שלעולם לא תהיה כל מתיחות ביניהם. כלומר, אמונתם באלוהים דורשת שאלוהים יבטיח למלא את דרישותיהם, ולהעניק להם כל דבר שהם יתפללו לקבל, בדיוק כפי שנכתב בספרי הקודש, 'אני אאזין לכל תפילותיכם.' הם דורשים שאלוהים לא ישפוט אף אחד ולא יטפל באף אחד, מכיוון שאלוהים הוא תמיד המושיע האדיב ישוע שמקיים קשר טוב עם בני האדם בכל עת ובכל מקום. הם מאמינים באופן הבא: הם תמיד דורשים דברים מאלוהים בגסות רוח, ואלוהים פשוט מעניק להם הכול בעיוורון, בין שהם מרדניים ובין שהם צייתנים. בני האדם פשוט דורשים מאלוהים 'תשלום' ללא-הרף, ואלוהים נדרש לשלם ללא כל התנגדות, ולשלם כפליים, בין אם אלוהים קיבל מהם משהו ובין אם לאו. הוא יכול רק להיות נתון לרחמיהם. הוא לא יכול לתזמר את בני האדם באופן שרירותי, וקל וחומר שהוא לא יכול לגלות את חוכמתו ואת טבעו הצודק, שהסתתרו מזה שנים רבות, כאוות נפשו בפני בני האדם, ללא רשות מהם. הם פשוט מתוודים על חטאיהם בפני אלוהים, ואלוהים פשוט מוחל להם, והדבר לא נמאס להם ונמשך לעולם. הם פשוט נובחים על אלוהים פקודות והוא פשוט נשמע להם, כפי שמתועד בספרי הקודש, 'אלוהים לא בא כדי שהאדם ישרת אותו, אלא כדי לשרת. הוא בא כדי להיות משרתו של האדם.' תמיד האמנתם כך, הלא כן? כשאתם לא יכולים לזכות בדבר מאלוהים, אתם רוצים לברוח. וכשאתם לא מבינים משהו, אתם מתרגזים, ואפילו מטיחים גידופים שונים. אתם פשוט לא מתירים לאלוהים עצמו לבטא ללא רסן את חוכמתו ופלאיו – אתם רק רוצים ליהנות ממרגוע ונוחות זמניים. עד עתה, גישתכם באמונתכם באלוהים התאפיינה באותן השקפות ישנות. אם אלוהים מגלה בפניכם אפילו שמץ של מלכותיות, אתם נעצבים. האם אתם מבינים כעת מהו שיעור הקומה שלכם? אל תחשבו לכם שאתם כולכם נאמנים לאלוהים, כשלמעשה, ההשקפות הישנות שלכם לא השתנו. כששום דבר רע לא פוקד אתכם, אתם חושבים שאתם שטים על מי מנוחות, ואתם אוהבים את אלוהים עד אין קץ. אולם כשדבר שלילי וקטן פוקד אתכם, אתם נופלים אל השאול. האם כך אתם נאמנים לאלוהים?" ("עליכם להניח בצד את ברכות המעמד ולהבין את רצונו של אלוהים בנוגע לישועת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל חשפו לפניי את מצבי האמיתי. לא הקרבתי דבר במטרה לזכות באמת. במקום זאת, ההקרבות שלי נעשו במטרה לזכות בחסד האל ובברכותיו. ניסיתי לרמות את אלוהים ולעשות איתו עסקאות. כשהכול הלך היטב וזכיתי בחסד האל, מילאתי את חובתי בלהט. תמיד שמחתי לעזור ולשתף עם אחיי ואחיותיי, לא משנה כמה רחוקים הם היו, כמה קשה היה עליי לעבוד או מה היה מזג האוויר. אבל עכשיו כשהייתי חולה ולא זכיתי בחסד, הרגשתי ממורמר, התלוננתי והאשמתי את אלוהים. התנגדתי לו והתווכחתי איתו. בייחוד עכשיו כשמצבי הידרדר בכל יום, איבדתי את אמונתי באלוהים והתרשלתי במילוי חובתי. לא האמנתי באלוהים למען חיפוש האמת או החיים. ניצלתי את אלוהים שוב ושוב כדי לספק את רצוני העז לזכות בברכות. עשיתי זאת למען האינטרסים האישיים שלי. האמונה שלי בו הייתה לא כנה. הייתי כה אנוכי ונתעב! כשהאמנתי באלוהים בצורה כזאת, אמנם נהניתי מברכות חומריות, אך אם לא אשנה את טבע חיי, אלוהים עלול להיפטר ממני.

לאחר מכן, קראתי קטע נוסף בדברי האל: "זיכוך הוא הדרך הטובה ביותר שבאמצעותה אלוהים הופך בני אדם למושלמים. רק זיכוך וניסיונות מרים יכולים להפיח אהבת אמת לאלוהים בליבם של בני האדם. בהעדר מצוקה אין בבני האדם אהבת אמת לאלוהים. אם לא יעברו מבחן פנימי וזיכוך אמיתי, לעולם לא יהיו מעוגנים בעצמם. לאחר שתעברו זיכוך במידה מסוימת, תראו את חולשותיכם וקשייכם, תבינו כמה אתם לקויים ושאינכם מסוגלים להתגבר על הבעיות הרבות שנקרות בדרככם, ותבינו מה רבה מרדנותכם. רק במהלך ניסיונות בני אדם מסוגלים להכיר באמת את מצבם האמיתי. ניסיונות מכשירים בני אדם להפוך למושלמים" ("רק הודות לחוויית הזיכוך יוכל אדם לאהוב באמת" ב'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל עזרו לי להבין את רצונו: הוא אפשר לי לחלות כדי שלטהר את השחיתות שלי. כשהייתי בכלא, לא בגדתי באלוהים. מעולם לא האשמתי את אלוהים בקשיים איתם התמודדתי. חשבתי שהייתי נאמן לו, ושאמונתי בו הייתה חזקה. אלמלא המחלה הזאת הייתה צצה, לעולם לא הייתי לומד על טבעי המושחת, ועל כוונתי הלא טהורה בהשגת ברכות, שלא לדבר על כך שלעולם לא הייתי מסוגל ללכת בעקבות האמת ולהשתנות. הופעת המחלה הזאת הייתה דרכו של אלוהים להושיע אותי. זאת הייתה אהבתו של אלוהים כלפיי! כשהבנתי את זה, הפסקתי להאשים את אלוהים ולא להבין אותו. לא משנה מה יהיה מצבי, אציית לתיזמוריו של אלוהים ואנטוש את כוונתי לזכות בברכות. לאחר מכן נטלתי את התרופות שלי והפקדתי את עצמי בידי אלוהים, ובכל אותה העת חיפשתי את הדרכתו. בכל יום ניסיתי כמיטב יכולתי למלא את חובתי. לא ציפיתי לכך, אבל המחלה שלי נעלמה מבלי שהבחנתי בכך! לבי היה מלא תודה לאלוהים!

במאי 2015, לקחתי על עצמי חובת השקיה. הוקרתי מאוד את החובה הזאת. העברתי את זמני בהרהור בדברי האל, וכשאחיי ואחיותיי נתקלו בבעיות, הייתי מהרהר בהן ומוצא קטעים בדברי האל שיוכלו לעזור להם. אחרי זמן מה, חיי הכנסייה השתפרו. אחיי ואחיותיי היו נחושים יותר למלא את חובתם, והאמונה שלהם אפשרה להם לשאת עדות אל מול קשיים ודיכוי. חשתי מרומם. חשבתי שאלוהים בירך אותי בכך שהפך אותי יעיל יותר בחובתי, וזה הוכיח שהוא משבח את עבודתי הקשה.

אבל באותה שנה, בחמישי ביוני, התכוננתי לצאת למפגש כשלפתע חשתי מסוחרר מאוד. הרגשתי כאילו הקרקע מסתובבת. עד מהרה הפנים והבגדים שלי היו מכוסים זיעה, והיה לי כאב ראש נורא. אלה בדיוק התסמינים שסבלתי מהם כשחליתי בפעם הראשונה, אבל הם היו חמורים יותר. הרגשתי שאני גוסס. חשבתי לעצמי: "איך ייתכן שהמחלה הזאת חזרה? אני עובד קשה למלא את חובתי בכל יום – למה אלוהים לא מגן עליי? אני עדיין לא נאמן לו מספיק?" אשתי שמה לב באיזה מצב אני, והיא ובנותיי הבהילו אותי לבית החולים. כשהגיעו תוצאות הבדיקות, הרופא התחמק ממני, ובמקום זה דיבר עם בנותיי. באותו זמן ידעתי שאם זה לא סרטן, זה יהיה משהו חמור באותה המידה. נעשיתי עצוב, אבל אז חשבתי, "ככה הרגשתי כשהופיעו התסמינים בפעם הראשונה, ובסופו של דבר הם נעלמו! גם היום זה בידי אלוהים. אני עדיין ממלא את חובתי, אז לא ייתכן שמדובר במשהו חמור, נכון?" כשחשבתי כך, התחלתי להירגע. רגע לאחר מכן, שתי בנותיי נכנסו, מתייפחות, ואמרו לאשתי: "הרופא אמר שלאבא יש סרטן הכבד..." היא הייתה המומה כששמעה את זה. שלושתן חיבקו זו את זו ומיררו בבכי.

המחשבות שלי החלו להסתחרר והרגשתי כאב משתק. איך ייתכן שיש לי סרטן הכבד? כמעט בלתי אפשרי לטפל בו ואני עלול למות בכל רגע. אם אמות, מה יעשו אשתי ובנותיי? לכך הובילו כל השנים של עבודה קשה והקרבות? האם נמנעו ממני הברכות של מלכות השמיים? באותו זמן הרגשתי צער וייאוש כבדים. אשתי בכתה ואמרה לי: "אם אתה חולה במחלה הזאת, זה משום שאלוהים אפשר את זה. אלוהים הוא צודק. אסור לנו להאשים או לא להבין אותו. עלינו לנסות להבין מה רצונו." דבריה של אשתי הזכירו לי שכן, אלוהים צודק. היה עליי לחפש את רצונו מבלי להתלונן. כשראיתי כמה כואב לאשתי, לא יכולתי שלא לבכות בעצמי. עם דמעות בעיניי, התפללתי בשקט לאלוהים: "אלוהים! אתה לא עושה דבר ללא כוונה. אנא ממך, הדרך אותי להבין מה רצונך." אחרי שהתפללתי, הרגשתי הרבה יותר רגוע. ידעתי שאין תרופה למחלה שסבלתי ממנה, ולא רציתי לגרום למשפחתי מצוקה כלכלית גדולה יותר, לכן ביקשתי שישלחו אותי הביתה לנוח.

אחרי יומיים, אחיי ואחיותיי באו לבקר אותי ושאלו אותי איך אני מרגיש. כשראיתי אותם, וכשחשבתי כמה רציני המצב שלי, פרצתי בבכי ואמרתי: "העובדה שכולכם כאן איתי, ואכפת לכם ממני, זוהי אהבת אלוהים. אבל עם מחלה כזאת, לא אהיה בסביבה לעתים תכופות, כבר לא אהיה מסוגל למלא את חובתי, ולא אזכה לראות את ממלכת אלוהים מוקמת." אחות ניחמה אותי ואמרה לי בסבלנות, "אחי, המחלה הזאת מקורה באהבת אלוהים. עליך להתפלל יותר, לחפש את האמת, להבין את רצון אלוהים ולשאת עדות בעת מחלתך!" לאחר מכן היא נתנה לי כמה קטעים מדברי האל. אחד מהם השפיע עליי עמוקות: "כשבני האדם מאמינים באלוהים, הם שואפים להשיג ברכות לעתיד. זו המטרה באמונתם. הכוונה והתקווה הזאת קיימות אצל כל בני האדם, אך את השחיתות שבאופיים יש לפתור באמצעות ניסיונות. כל היבט שבו אינכם עוברים טיהור הוא היבט שעליכם לזכך – זה ההסדר של אלוהים. אלוהים יוצר סביבה עבורך ובכך הוא מכריח אותך להזדכך, כדי שתכיר את השחיתות שלך. בסופו של דבר תגיעו לנקודה שבה תעדיפו למות ולוותר על המזימות והרצונות שלכם ולהישמע לריבונותו ולהסדריו של אלוהים. לכן אם בני אדם לא עברו מספר שנים של זיכוך ואם הם לא חוו מידה מסוימת של סבל, הם לא יוכלו להיחלץ מכבלי השחיתות של הבשר והדם במחשבתם ובלבם. בכל היבט שבו אתה עדיין כפוף לכבלי השטן, ובכל היבט שבו עדיין יש לך רצונות ודרישות משלך – אלו ההיבטים שבהם עליך לסבול. רק מתוך הסבל ניתן ללמוד לקחים, כלומר לזכות באמת ולהבין את רצונו של אלוהים. למעשה, אמיתות רבות מובנות באמצעות חוויית ניסיונות כואבים. איש לא יכול לתפוס את רצונו של אלוהים, לזהות את כול-יכולתו וחוכמתו או להעריך עד תום את טבעו הצודק של אלוהים כאשר הוא מצוי בסביבה נוחה או בנסיבות טובות. זה יהיה בלתי אפשרי!" ("כיצד להשביע את רצונו של אלוהים בעודך נתון בניסיונות" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). אחרי שקראתי את זה, הרהרתי במעשיי. כשחליתי בפעם הראשונה, הייתי מסוגל להתמסר על ידי חיפוש האמת. חשבתי שעמדתי איתן ושזנחתי את כוונתי לזכות בברכות. אבל עכשיו כשמחלתי חזרה ומצבי היה רע בהרבה ממקודם, שוב נחשפתי. ראיתי שכוונתי לזכות בברכות הייתה מושרשת עמוק ושלא הייתי מסוגל לעבור את המבחן של אלוהים. אלמלא הבריאות שלי הייתה מידרדרת שוב, היה לי קשה להבחין בכוונה העמוקה הזאת לזכות בברכות ובדחפים העזים שלי, שלא לדבר על היכולת להשתנות ולהיטהר. באותו הזמן ראיתי את טבעו הקדוש והצודק של אלוהים. הוא בוחן את לבו של אדם ולכן הוא מכיר את השחיתות והבוגדנות שבתוכי. הוא השתמש במחלתי על מנת לאלץ אותי להרהר במעשיי, לחפש את האמת ולשים סוף לטבעי המושחת. זוהי אהבת אלוהים! לאחר מכן, הרהרתי בהתנהגותי, ותהיתי למה כשחליתי, התגובה שלי הייתה לא להבין את אלוהים ולהאשים אותו. האם כך לא ניסיתי להתמקח עם אלוהים? האם תמיד רציתי את ברכותיו של אלוהים, אך לא הייתי מוכן לקבל את מה שהוא ארגן לי? תמיד ניסיתי לעשות עסקאות עם אלוהים, אבל מה הייתה הסיבה לכך?

זמן מה לאחר מכן, קראתי בדברי האל: "כל בני האדם המושחתים חיים למען עצמם. כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון – זהו סיכום האופי האנושי. אנשים מאמינים באלוהים למען עצמם. הם זונחים דברים, משקיעים עצמם למענו ונאמנים לו, אך הם עדיין עושים את כל הדברים האלה למען עצמם. לסיכום, כל זה נעשה על מנת לזכות בברכות עבור עצמם. בחברה האנושית, הכול נעשה למען התועלת האישית. מאמינים באלוהים אך ורק על מנת לזכות בברכות. כדי לזכות בברכות, אנשים נוטשים הכול ומסוגלים לשאת סבל רב: כל אלה הן עדויות אמפיריות לאופיו המושחת של האדם" ("ההבדל בין שינויים חיצוניים לשינויים בטבעו של אדם" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). "אין דבר שקשה יותר להתמודד איתו מאשר הדרישות התמידיות של בני אדם לאלוהים. אם דבר ממה שאלוהים עושה אינו תואם את החשיבה שלך ואם אלוהים אינו פועל בהתאם לחשיבה שלך, אזי סביר להניח שתתנגד – ודי בכך כדי להראות אופייך שאתה מתנגד לאלוהים מעצם אופייך. ניתן להשיג הכרה בבעיה זו על ידי הרהור תכוף בעצמך והגעה להבנת האמת, כך גם הדבר ייפתר באופן מלא באמצעות עיסוק בחיפוש האמת. כשאנשים אינם מבינים את האמת, הם מציבים דרישות רבות לאלוהים ואילו כאשר הם מבינים באמת ובתמים את האמת, הם אינם עושים זאת. הם מרגישים רק שהם לא ריצו דיים את אלוהים, שאינם נשמעים דיים לאלוהים. העובדה שבני אדם תמיד מציבים דרישות לאלוהים משקפת את אופיים המושחת. אם אינך מתייחס לכך כאל בעיה רצינית, אם אינך מתייחס לכך כאל עניין חשוב, אזי יהיו סיכונים וסכנות חבויות בנתיב האמונה שלך. אתה מסוגל להתגבר על דברים רגילים, אך כאשר גורלך, הסיכויים שלך והיעד שלך מעורבים בכך, ייתכן שאינך מסוגל להתגבר. באותה עת, אם עדיין אין לך את האמת, אתה בהחלט עלול לחזור לסורך וכך תהיה לאחד מאלה שיושמדו" ("בני אדם באים בדרישות רבות מדי לאלוהים" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים').

הגילויים בדברי האל עזרו לי להבין שהניסיונות האלה לסחור עם אלוהים התבססו על הרעל השטני של "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" ו"לעולם אל תנקוף אצבע ללא תמורה." לא משנה מה עשיתי, תמיד חשבתי קודם איך ארוויח מזה בעצמי ואזכה בברכות. אפילו במילוי חובתי, תמיד היו לי מניעים ופגמים משלי. כשחשבתי על הדרך שהלכתי בה, תמיד הקרבתי דברים שטחיים למען עבודת אלוהים, כשלמעשה ניסיתי להחליף את ההקרבות הקטנות האלה בברכות גדולות. הייתי מוכן לסבול כל דבר לשם קבלת ברכה מאלוהים. אבל כשלא קיבלתי את רצוני, חליתי שוב ושוב, עד שנדמה היה שאני עומד למות, ואז נחשפו אי ההבנה, ההאשמה, ההתנגדות והבגידה שלי כלפי אלוהים. מילאתי את חובתי על מנת להגיע לייעוד שלי. ניצלתי את אלוהים, רימיתי אותו. איבדתי את המצפון ואת ההיגיון שלי. הייתי מרושע ונתעב! אלמלא התיזמורים של אלוהים היו חושפים אותי שוב ושוב, לעולם לא הייתי מבין כמה אנוכי ורמאי אני. חשבתי שהרדיפה שלי אחר ברכות היא הולמת, והשארתי מאחור את הדרישות של אלוהים ממני. לא משנה מה עשיתי, לא משנה מה הקרבתי, זה היה חסר משמעות – אלוהים לעולם לא ישבח זאת. אם לא הייתי הולך בעקבות האמת, אם עדיין הייתי מתכוון לזכות בברכות למען עצמי, אלוהים היה מתעב ומעניש אותי. אני אסיר תודה לדברי האל שהעניקו לי נאורות ואפשרו לי להכיר את עצמי דרך המחלה הזאת ולזנוח את דרישותיי הפרועות. זוהי ישועת אלוהים למעני! ככל שחשבתי על זה, כך הרגשתי כמה אדירה היא אהבתו של אלוהים. התפללתי לאלוהים: "אלוהים! חליתי בסרטן הודות לרצונך הטוב. חיי ומותי נמצאים בידיך. אציית לך ואשא עדות על מנת לרצות אותך."

אחרי שהתפללתי, קראתי קטע מדברי האל: "אתה חווה את הניסיונות של איוב, ובו בזמן אתה חווה את הניסיונות של פטרוס. כשאלוהים ניסה את איוב, איוב נשא עדות, ובסופו של דבר, יהוה התגלה אליו. רק לאחר שהוא נשא עדות, הוא היה ראוי לראות את פניו של אלוהים. מדוע נאמר, 'אני מסתתר מארץ הטינופת, אך אני מתגלה למלכות הקדושה'? פירוש הדבר הוא שרק כשאתה קדוש ונושא עדות, יכול להיות לך הכבוד הדרוש כדי לראות את פניו של אלוהים. אם אינך יכול לשאת עדות על אלוהים, אם אין לך את הכבוד הדרוש לראות את פניו, אם תיסוג או תתלונן על אלוהים לנוכח הזיכוך, ובכך תיכשל בנשיאת העדות ותושם ללעג ולקלס בידי השטן – לא תזכה בהופעתו של אלוהים. אם תהיה כמו איוב, שקילל את בשרו בעיצומם של הניסיונות ולא התלונן על אלוהים, והיה מסוגל לתעב את בשרו בלי להתלונן או לחטוא בדבריו, אזי תהיה זו נשיאת עדות. כשתעבור זיכוך עד לדרגה מסוימת ועדיין תוכל להיות כמו איוב – להישמע לאלוהים לחלוטין בלי לבוא אליו בדרישות נוספות ובלי להחזיק בתפיסות משלך – אזי אלוהים יופיע בפניך" ("בני האדם שיהפכו למושלמים חייבים לעבור זיכוך" ב'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל הראו לי את קדושתו ואת צדקתו של אלוהים. אלוהים מתגלה רק לאלה שנושאים עדות בעודם עוברים עמידה בניסיון וזיכוך. כשאלוהים העמיד בניסיון את איוב, עושרו של איוב, ילדיו, בריאותו ואושרו נלקחו ממנו על ידי השטן, וגופו התכסה שחין. אבל הוא לא התלונן או האשים את אלוהים. הוא פשוט שנא את עצמו וקילל את עצמו. כשעמד בניסיון הגדול הזה, הוא עדיין היה מסוגל לציית לריבונותו של אלוהים ולהלל את שמו במעמדו כיציר נברא. הוא אפילו אמר: "יְהוָה נָתַן וַיהוָה לָקָח" (איוב א' 21). המילים האלה היו עדות יפהפייה ומהדהדת לאלוהים אל מול השטן, ובסופו של דבר, אלוהים התגלה לפני איוב. זה היה הערך בחייו של איוב. קיבלתי את המחלה שסבלתי ממנה כי אלוהים נטה לי חסד מיוחד. היה עליי לציית לתיזמורים של אלוהים, בדיוק כפי שעשה איוב. אסור לי להניח לסרטן שלי להגביל אותי. במקום זה עליי למסור את חיי לאלוהים ולשאת למענו עדות יציבה ומהדהדת אל מול השטן על מנת לנחם את לבו של אלוהים. הרפיתי מהדאגות שלי והתמסרתי לריבונותו של אלוהים, ועד מהרה, מצבי השתפר. האוכל שאכלתי היה טעים יותר, יכולתי לזוז כמו שצריך ואפילו יכולתי למלא את חובתי כמיטב יכולתי. לאחר מכן, בנותיי לקחו אותי לבדיקה בבית החולים. הרופא לא האמין למה שקרה. הוא אמר שמטופלים כמוני הם נדירים, והעובדה ששרדתי ללא טיפול בבית החולים הייתה פשוט נס! אז ידעתי שאלוהים היה זה שהגן עליי. יכולתי להרגיש שחיי היו בידיו של אלוהים, וחוויתי את ריבונותו של אלוהים על כל הדברים כולם.

זמן מה לאחר מכן, המחלה שלי התפרצה פעם נוספת. אשתי ובנותיי לקחו אותי לבית החולים, וכשהרופא הראשי ראה כמה מצבי חמור, הוא הזעיק מומחה שיבדוק אותי. כשחזרו התוצאות מהמעבדה, המומחה אמר לי שאין להם ציוד לטפל במחלה שלי, והציע שנשלם מעל 200 אלף יואן כדי לעבור לבית החולים המחוזי, שם אולי יוכלו לטפל בי. בנותיי בכו ואמרו לאשתי, "שמעת איך הוא אמר את זה? איש לא יוכל לעזור לאבא. בשנים האחרונות יותר משלושים אנשים בכפר שלנו חלו בסרטן, וכולם מתו..." דמעות שטפו את פניה של אשתי. הרגשתי כאדם שגורלו נגזר. פעם נוספת הרגשתי את המוות סוגר עליי ולא יכולתי שלא לתהות: איך ייתכן שהמחלה הזאת חזרה ושהיא עדיין חמורה כל כך? אבל הפעם נזפתי בעצמי. התחרטתי על כך שלא צייתתי לאלוהים. חשבתי על כל הפעמים בהן הייתי קרוב למוות, ואיך בכל פעם אלוהים הגן עליי ודאג שאשאר בחיים. ראיתי בבירור את ריבונותו של אלוהים, אז איך ייתכן שלא הבנתי אותו באמת? רק לאלוהים יש סמכות על החיים והמוות, לא לרופאים האלה! לכן באתי לפני אלוהים והתפללתי. אמרתי, "אלי היקר, שוב אני ניצב אל מול המוות. אני יודע שרצונך הטוב עומד מאחורי זה. חיי ומותי נמצאים בידיך. אציית לך ואשא עדות על מנת לרצות אותך."

אחרי שהתפללתי, קראתי כמה מדברי האל: "מי מהאנושות כולה לא זוכה לדאגתו של האל הכול יכול? חייו של מי לא יועדו מראש על ידי האל הכול יכול? האם חייו ומותו של האדם קורים מבחירתו שלו? האם האדם שולט בגורלו שלו? בני אדם רבים כמהים למוות, אך הוא רחוק מהם; בני אדם רבים רוצים להיות אלה שחזקים בחיים ומפחדים מהמוות, אך הם אינם יודעים שיום מותם הולך וקרב ומשליך אותם אל תהום המוות; בני אדם רבים מביטים ברקיע ונאנחים עמוקות; בני אדם רבים ממררים ביללות בכי רמות; בני אדם רבים לא עומדים בניסיונות; ובני אדם רבים הופכים לאסירי הפיתוי. אף על פי שאני לא מופיע באופן אישי כדי לאפשר לאדם לחזות בי בבירור, בני אדם רבים חוששים לראות את פניי מפחד מר שמא אכה אותם ואחסל אותם. האם האדם מכיר אותי באמת או לא? איש לא יודע בוודאות, הלא כן?" ("פרק 11" ב'דברי האל לתבל כולה' בספר 'הדבר מופיע בבשר'). לדברי האל היו כוח וסמכות, והם העניקו לי ביטחון. אלוהים הוא הבורא, ואלוהים שולט בכול. כיציר נברא, ידעתי שעליי לציית לריבונות הבורא. לו הייתי מוקיר את חיי ומאשים את אלוהים, למעשה הייתי מתנגד לו ובוגד בו, היה עליי להתבייש לעמוד מולו, ולחיי לא הייתה שום משמעות. כשהבנתי את כל זה, כבר לא הרגשתי מוגבל על ידי מוות או מחלה. אמרתי לאשתי ובנותיי: "אל תהיו עצובות. למרות שהרופא נתן לי גזר דין מוות, אני מאמין שחיי ומותי נמצאים בידי האל. כל מה שאלוהים עושה הוא צודק. כל עוד אני מסוגל לנשום, אעמוד ואשא עדות כדי לרצות את אלוהים!" לאחר מכן חזרתי הביתה כדי להתאושש. בכל יום באתי לפני אלוהים, התפללתי וקראתי את דברי האל. הרגשתי רגוע ושלו. הרופאים נתנו לי שתי קופסאות המכילות נסיוב להזרקה, שעלה פחות מעשרה יואן. נטלתי אותו במשך חודש, הצבע חזר לאצבעותיי, והתיאבון שלי חזר. לאט לאט שבו אליי כוחי ומרצי, עד שהגעתי לאותו המצב שהייתי בו לפני שחליתי. כשחזרתי לבדיקה בבית החולים, הרופא אמר שהעובדה שהתאוששתי מהר כל כך היא נס. ידעתי שהכול היה הודות לאלוהים, שאיש מלבדו לא יכול היה להושיע אותי. זה כמו שאומר אלוהים: "מובן שכוח החיים והמוות אינו בידי האנושות, ולא בידי ישות כלשהי בעולם הטבע, אלא בידי הבורא, שסמכותו ייחודית. חייה ומותה של האנושות אינם תוצר של חוק כלשהו בעולם הטבע, אלא תוצאה של ריבונות סמכותו של אלוהים" ("אלוהים עצמו, הייחודי ג'" ב'הדבר מופיע בבשר'). חוויתי את ריבונותו וסמכותו של אלוהים, וכן את מעשי הנסים שלו. ראיתי את אהבתו ואת ישועתו. מעומק לבי, הודיתי לאלוהים ושיבחתי אותו. כשהאנשים בכפר שלי ראו אותי, הם היו המומים. הם אמרו שלא חשבו שאצליח לשרוד, שהם מעולם לא ציפו לראות אותי שוב בריא כל כך, ושהיה לי מזל גדול לחמוק כך מבין ציפורני המוות! אבל בלבי ידעתי: לא היה לזה שום קשר למזל. היו אלה הכוח והסמכות של אלוהים. אלוהים הושיע אותי! זמן קצר לאחר מכן, חזרתי למלא את חובתי בכנסייה. חמש שנים חלפו מאז, והמחלה שלי מעולם לא חזרה. זה היה יותר משהעזתי לקוות לו. אני באמת מודה לאל על מה שקרה.

דרך המחלה הזאת, על ידי הגילויים שבדברי האל והתמודדות עם העובדות, קיבלתי תובנות על דעותיי המוטעות באמונה ועל טבעי המושחת, ולמדתי להכיר בריבונות של אלוהים, בטבעו הצודק ובמהותו היפהפייה. זנחתי את כוונתי לזכות בברכות, ולמדתי איך לחיות חיים מלאי משמעות וערך. אני כה אסיר תודה לאלוהים על טוב לבו!