באוגוסט 2021, הגעתי לכנסייה כדי להשקות מצטרפים חדשים. לאחר זמן מה, גיליתי שאחת מהם ניחנה בצביון גאוותן למדי, התעקשה על הרעיונות שלה לעיתים קרובות, ולא יכלה לעבוד בהרמוניה עם אחיה ואחיותיה. כשאחרים ציינו בפניה את הבעיה שלה, לא רק שהיא סירבה להקשיב, היא גם התווכחה על מה שנכון ולא נכון, שפטה אותם מאחורי גבם והוקיעה אותם, ובכך גרמה להם לחוש מוגבלים ושיבשה את עבודת הכנסייה. בעיקרון, היה צריך להחליף אותה. עם זאת, היו לי חששות מסוימים, כי ידעתי שעליי לשתף עימה על הסוגיה הזו, אבל מעולם לא שימשתי כמנהיגה או כעובדת לפני כן, מעולם לא שיתפתי עם איש על הנושא הזה, ולא ידעתי איך עליי לעשות זאת. אבל גם לא רציתי לשאול את המפקחת, כי פחדתי שאם היא תדע שאני לא מסוגלת לטפל בבעיה הזו, היא תחשוב שאני חסרת כישורים, היא תראה את פרצופי האמיתי, וכבר לא תוכל להעריך או לטפח אותי. גם חשבתי על העובדה שהמצטרפת החדשה הזו הייתה צרפתייה, ושהצרפתית שלי לא טובה כל כך. אם לא אתבטא בצורה ברורה, זה עלול לגרום לה להפוך שלילית וחלשה ולפרוש מאמונתה, וזו תהיה אשמתי. חשבתי על כך שוב ושוב, והעברתי את הטיפול בעניין למנהיג הכנסייה, האח קלוד. אפילו מצאתי צידוק שנשמע מכובד. אמרתי שזה יהווה אימון עבור קלוד, ויאפשר לו ללמוד איך לפתור בעיות בעצמו. אבל מאוחר יותר, בגלל שהוא לא הסביר את הדברים בצורה ברורה במהלך השיתוף, המצטרפת החדשה נעשתה שלילית ולא הבינה במה מדובר, ולכן פרשה והפסיקה להאמין. קלוד נעשה מדוכדך מאוד בשל כך. הוא אמר שהוא טיפש מדי מכדי לעסוק בשיתוף. ידעתי שהעניין הזה היה באחריותי, אבל לא הצלחתי לנתח את בעיותיי בפתיחות מולו. שיתפתי איתו ברוגע ועברתי על הטעויות שלו. לא רק שלא חשפתי את מצבי האמיתי, גם גרמתי לו להאמין בטעות שאני טובה מאוד בפתרון בעיות.

כמה ימים לאחר מכן, במהלך כינוס, המנהיגה שלנו התייחסה למצבי במהלך השיתוף שלה. היא דיברה על עובדת השקיה שביצעה את חובותיה מבלי לקחת אחריות. כשהייתה לה בעיה, היא לא פתרה אותה בעצמה, אלא העבירה את האחריות לכך למנהיג חדש, וכתוצאה מכך, הבעיה לא טופלה כראוי ומצטרפת חדשה פרשה. כששמעתי את המנהיגה מדברת על הבעיה שלי בצורה כה בוטה, הסמקתי עד שורשי שערי והרגשתי מושפלת. היו שם כמה עובדי השקיה ומפקחים מכנסיות אחרות. מה כולם יחשבו עליי אחרי ששמעו זאת? הם ודאי חושבים שאי אפשר לסמוך עליי. לאחר שהשיתוף הסתיים, היא נתנה לכולם לדבר. חשבתי, "המנהיגה דיברה כאן בצורה כה ישירה, ואני זו שמעורבת בעניין. אם לא אשתף עכשיו, זה לא ייראה כאילו אינני מוכנה לקבל גיזום? זה בהחלט יותיר רושם שלילי על המנהיגה." כדי לשקם את התדמית שלי, שיתפתי ראשונה, ואמרתי עם רעד קל בקולי, "אני חשה חרטה גדולה על כך שהרשיתי לדבר כזה לקרות. אני מבינה כעת שאני חסרת אחריות." לאחר שהפגנתי הכרה עצמית, התחלתי להסביר את עצמי, ואמרתי, "קודם ניסיתי ללמוד על מצבה של המצטרפת החדשה, ושיתפתי עימה על דבר האל, והשקעתי מאמץ רב בניסיון לעזור לה ולתמוך בה. אבל בגלל מחסום השפה, כשעלה הצורך לפטר אותה, העברתי את הטיפול בכך לקלוד. לא לקחתי בחשבון את השלכות המעשה, שהסתכמו בפרישת המצטרפת החדשה." לאחר השיחה, אחת האחיות שלחה לי הודעה שלא בחלה במילים: "נימת הדברים שלך הייתה צנועה מדי, מחושבת מדי. נשמע היה שלא נוח לך, כאילו שאמרת לאנשים שאת כבר יודעת שטעית ומבקשת מהם שיפסיקו לנזוף בך." כשקראתי את ההודעה, פניי האדימו מאוד וחשתי בושה גדולה. זה היה מביך מאוד, כמו מישהו שמרים את המסך וחושף איך הקסם מבוצע. מאותו הרגע, תמיד נשאתי את דברי האחות הזו בליבי. חשבתי שהיא הצביעה על הבעיות שלי בצורה בלתי מתפשרת, ושכוונת האל ודאי נמצאת מאחורי זה. כדאי שאהרהר בכך ואנסה להבין את עצמי טוב יותר. בשעה שהרהרתי כך, הבנתי שבכל פעם שגזמו אותי, תמיד הודיתי מרצון בבעיותיי ואז דיברתי על הקשיים האמיתיים שלי בטון עצוב ופגוע כדי לזכות באהדתם ובהבנתם של אחרים, כדי שכולם ינהגו בי בעדינות ולא יטילו עליי את האחריות. בה בעת, גם רציתי שהאחרים יחושו שאני מוכנה לקבל גיזום, ויתרשמו ממני לטובה. רק אז הבנתי שכל דבריי היו מלאי תחבולות. בעקבות זאת, התמקדתי בבעיה בשעה שאכלתי ושתיתי מדבר האל.

יום אחד, נזכרתי בדיאלוג בין האל לשטן שמופיע בכתבי הקודש: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת־יְהוָה וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ׃ "וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל־הַשָּׂטָ֖ן מֵאַ֣יִן תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת־יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשּׁ֣וּט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ" (איוב א' 7). האל חשף וניתח את הדרך שבה השטן מדבר: "לדברי השטן יש מאפיין מסוים: דברי השטן גורמים לך לגרד את ראשך כיוון שאינך מסוגל לתפוס את מקור המילים שלו. לפעמים לשטן יש מניעים והוא מדבר במכוון ולפעמים, מכורח אופיו, מילים כאלו מופיעות באופן ספונטני ובוקעות היישר מפיוהשטן אינו מקדיש זמן רב לשקילת מילים כאלה. תחת זאת, הן מבוטאות ללא מחשבה. כשאלוהים שאל מאין הוא בא, השטן ענה בכמה מילים רב-משמעותיות. אתה מרגיש מבולבל מאוד, ואף פעם לא יודע בדיוק מאין הוא בא. האם יש ביניכם אנשים המדברים כך? איזו מין צורת דיבור היא זו? (זוהי צורת דיבור דו-משמעית, והיא אינה נותנת תשובה ודאית.) באיזה סוג של מילים עלינו להשתמש כדי לתאר צורת דיבור שכזו? היא מסיחה ומטעה, לא? נניח שמישהו לא רוצה שאחרים ידעו מה הוא עשה אתמול. תשאל אותו: 'ראיתי אותך אתמול. לאן הלכת?' הוא לא אומר לך בצורה ישירה לאן הוא הלך אתמול. הוא אומר: 'איזה יום היה לי אתמול. כל כך התעייפתי!' האם הוא ענה לשאלתך? כן, אך זו אינה התשובה שרצית. זוהי ה'גאונות' של תחבולות שפת האדם. לעולם לא תוכל לגלות למה הוא מתכוון ואף לא לתפוס את המקור או הכוונה שמאחורי דבריו. אינך יודע ממה הוא מנסה להתחמק, מפני שבליבו יש לו סיפור משלו – זוהי עורמה. האם יש ביניכם כאלו שמדברים כך גם כן לעתים קרובות? (כן.) מהי אם כן מטרתכם? האם היא לפעמים להגן על האינטרסים שלכם או לשמר את גאוותכם, עמדתכם ותדמיתכם, כדי להגן על הסודות של חייכם האישיים, על המוניטין שלכם? תהיה המטרה אשר תהיה, היא בלתי נפרדת מהאינטרסים שלכם, היא קשורה לאינטרסים שלכם. האין זהו אופיו של האדם? כל מי שניחן באופי כזה מקורב מאוד לשטן, אם לא בן משפחתו. נכון שניתן לומר זאת כך? באופן כללי, התנהגות כזו היא מתועבת ומאוסה" (הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, אלוהים עצמו, הייחודי ד'). בעבר, כשקראתי שהאל אמר שהשטן מדבר בצורה מסיחה ומטעה, תמיד חשתי שאנשים שמבצעים תחבולות כאלו הם כולם זוממים וערמומיים. אבל כשקראתי את דבר האל גיליתי שגם אני חשפתי אצלי התנהגות כזו. כשהמנהיגה חשפה אותי מול אחיי ואחיותיי, קיבלתי זאת כלפי חוץ והודיתי שלא נהגתי באחריות. אך למעשה, לא באמת קיבלתי זאת, והרגשתי שנעשה לי עוול. הרגשתי שלא ביצעתי את החובה הזו במשך זמן רב, ולכן ניתן לסלוח לי על הבעיות האלה. למה היא חשפה אותי בצורה כה ישירה בכינוס, מבלי לאפשר לי להגן על עצמי ולו במעט? אני בטוחה שכולם חשבו אחר כך שאני חסרת אחריות ושאי אפשר לסמוך עליי. כדי לשקם את תדמיתי, וכדי לגרום לאחים ולאחיות לחשוב שאני מסוגלת לקבל גיזום, הודיתי מרצון בטעותי, ודיברתי בנימה של ענווה ועם רעד מכוון בקולי, כי רציתי שאנשים ידעו שאני כבר יודעת שטעיתי, ושאני מתחרטת ומצטערת מאוד, ושהם לא צריכים להאשים אותי יותר. שיידעו שאני מישהי שמסוגלת לתקן את הטעויות שלה ולקבל את האמת. על פני השטח, נראיתי כאילו אני מכירה את עצמי, אבל למעשה השתמשתי בשיטה הזו כדי שאף אחד לא יפתח את הפה וכדי שהם יפסיקו לדבר על הבעיות שלי או להאשים אותי. זו הייתה כוונתי האמיתית. רק כשהרהרתי בכך הבנתי שהייתי בוגדנית וערמומית כמו השטן. דבריי היו מלאים בתחבולות שמטרתן להטעות ולבלבל אחרים. הדרך חסרת האחריות שבה ביצעתי את חובתי גרמה לבעיות, והמנהיגה הצביעה עליי. לא רק שלא הכיתי על חטא, אלא גם עמדתי מול האחים והאחיות והעמדתי פנים שאני ניחנת בהכרה עצמית, כדי שהם יחשבו שאני מישהי שמסוגלת לקבל את האמת. הייתי כה נכלולית וערמומית! פתיחות והכרה עצמית אמורים להיות ביטויים של יישום האמת בפועל, אבל הווידוי הכן שלי למעשה הכיל תחבולות, ושימש כהצדקה עבורי כדי לברוח מאחריות. הייתי כה בוגדנית!

לאחר מכן, ראיתי קטע נוסף מדבר האל שחושף את צביונו הרע של האדם. האל אומר: "ערמומיות בדרך כלל יכולה להיראות כלפי חוץ: מישהו הולך סחור סחור או משתמש בשפה מליצית, ואף אחד לא יכול לקרוא את המחשבות שלו. זוהי ערמומיות. מהו המאפיין העיקרי של רשעות? כאשר המילים שלהם נשמעות מרצות במיוחד, והכול נראה נכון על פני השטח. לא נראה שיש בעיה כלשהי, והכול נראה טוב למדי מכל זווית. כאשר הם מבצעים מעשה, לא רואים שהם משתמשים באמצעי מסוים כלשהו, וכלפי חוץ אין כל סימן לנקודות תורפה או פגמים, ועם זאת, הם משיגים את מטרתם. הם מבצעים דברים בחשאיות קיצונית. כך צוררי משיח מוליכים אנשים שולל. קשה מכול להבחין באנשים ובעניינים כאלה. יש אנשים שאומרים בדרך כלל את הדברים הנכונים, נותנים תירוצים שנשמעים טוב, ומשתמשים בדוקטרינות, אמירות או פעולות מסוימות המתיישבות עם תחושות אנושיות, כדי להונות אנשים. הם מעמידים פנים שהם מבצעים דבר אחד בעודם מבצעים דבר אחר כדי להשיג את מטרתם הכמוסה. זוהי רשעות, אך רוב האנשים מחשיבים התנהגות כזו כהתנהגות ערמומית. ההבנה ויכולת הניתוח של אנשים לגבי רשעות מוגבלות יחסית. למעשה, רשעות קשה יותר להבחנה מאשר ערמומיות מכיוון שהיא חשאית יותר, והשיטות והפעולות של רשעות מתוחכמות יותר. אם למישהו יש צביון ערמומי בקרבו, בדרך כלל אחרים יוכלו לגלות את הערמומיות שלו תוך יומיים או שלושה של התרועעות עימו, או שהם יוכלו לקלוט את גילוי הצביון הערמומי בפעולות ובמילים של אותו אדם. אולם, במקרה של אדם מרושע: זה אינו דבר שניתן להבחין בו תוך ימים ספורים, מכיוון שללא התרחשות של מאורעות משמעותיים או נסיבות מיוחדות בפרק זמן קצר, לא קל להבחין בדבר כלשהו רק מתוך האזנה לאדם כשהוא מדבר. הם תמיד אומרים ועושים את הדברים הנכונים, ומציגים דוקטרינות נכונות אחת אחרי השנייה. לאחר מספר ימים של התרועעות עימו, אולי תחשוב שהאדם הזה טוב למדי, מסוגל לנטוש דברים ולהשקיע מעצמו, בעל הבנה רוחנית, בעל לב אוהב-אל, וכן ניחן במצפון ובהיגיון באופן בו הוא פועל. אך לאחר שהוא מטפל במספר דברים, אתה רואה שהדיבור והפעולות שלו מעורבבים עם יותר מדי דברים, יותר מדי כוונות שטניות. אתה מבין שהאדם הזה אינו אדם כן אלא ערמומי – דבר מרושע. כדי להתרועע עם אנשים, הם משתמשים לעתים קרובות במילים הנכונות ובביטויים מְרצים שעולים בקנה אחד עם האמת ומביעים חיבה אנושית. מצד אחד, הם מבססים את עצמם, ומצד שני, הם מוליכים אחרים שולל, זוכים ביוקרה ובמעמד בקרב בני האדם. אנשים אלה מטעים בצורה יוצאת דופן, ולאחר שהם משיגים השפעה ומעמד, הם יכולים להוליך שולל ולפגוע באנשים רבים. אנשים בעלי צביון מרושע הם מסוכנים ביותר" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט חמישי: הם מטעים בני אדם, מפתים אותם, מאיימים עליהם ושולטים בהם). דבר האל חושף שהמאפיין העיקרי אצל אנשים שצביונם רע הוא שדבריהם ומעשיהם נעשים בחשאי. כדי להסתיר את כוונותיהם מעיני אחרים, הם תמיד משתמשים במילים הנכונות, ועושים שימוש בשיטות שתואמות לרגשות אנושיים ונראות כעולות בקנה אחד עם האמת כדי לשרת מניע נסתר. חשבתי על מה שעשיתי. זו הייתה אותה תחבולה: לא הצלחתי להתמודד עם הבעיות של המצטרפת החדשה, אז כדי להסתיר את שיעור קומתי האמיתי מפני המפקחת, העברתי את הטיפול בעניין לידיו של המנהיג החדש. אפילו מצאתי לכך תירוץ מכובד לכאורה: זה יהווה אימון עבור קלוד וילמד אותו איך לפתור בעיות בכוחות עצמו. בסופו של דבר, הוא לא טיפל בכך כמו שצריך, ואני שיתפתי עימו וסיכמתי לו את הטעויות שעשה. לא רק שלא חשפתי את האני האמיתי שלי, גם הצגתי לו תדמית חיובית שלי כדי לגרום לו להאמין שאני מיטיבה לטפל בבעיות כאלה. כשהמנהיגה חשפה אותי, כדי לשקם את התדמית שלי בלב כולם, הודיתי בטעויותיי כדי למנוע מאחרים לדבר, ואפילו הרעדתי את קולי כדי לזכות באהדה ובהבנה של כולם וכדי לגרום להם לחשוב שאני מסוגלת לקבל את האמת, שאני מכירה את עצמי, ושאני מוכנה להכות על חטא. כך, הם כבר לא יראו בי אחראית. כשהרהרתי בדבריי ובמעשיי לאורם של דברי האל, הבנתי שאני נוראית. השתמשתי במילים שכאילו עלו בקנה אחד עם רגישויותיהם של אנשים ועם האמת, כדי להסתיר את המניעים הנתעבים שלי, וכך להוליך שולל ולבלבל אנשים. למעשה, הייתי אישה זדונית, ערמומית ונכלולית. לפני כן, כשקראתי את דברי האל שחושפים את צביונם הרע של בני אדם, מעולם לא החלתי זאת על עצמי, כי חשבתי שאני לא כזו. לאחר שהעובדות חשפו אותי, ולאחר בחינה עצמית נוספת שהתבססה על דברי האל, סוף סוף זכיתי לידע מסוים באשר לצביוני הרע.

לאחר שהרהרתי בכך עוד, הבנתי שחשפתי את צביוני הרע בתחומים רבים. נזכרתי איך שלא מזמן, המפקחת ביקשה ממני להעביר עבודה לאחות מרינה ולתת לה להחליף אותי. כששמעתי על הסידור הזה, חשתי אכזבה. הייתי האחראית היחידה על העבודה הזו במשך למעלה משנתיים, וחשבתי שאיש לא יוכל להחליף אותי בחובה הזו. לא חשבתי שהיא תינתן למישהו אחר. רציתי מאוד לשאול את המפקחת אם אוכל להמשיך להיות אחראית על העבודה הזו, אבל חששתי שהיא תחשוב שאני יותר מדי שאפתנית ונטולת היגיון, ולכן לא אמרתי כלום. כלפי חוץ, צייתי, אבל כשהגשתי את העבודה, ניצלתי את הנוכחות של המפקחת ושל מרינה כדי להזכיר בכוונה כמה פרטי מפתח בעבודה. רציתי שהן יראו שהניסיון שצברתי והעקרונות שלמדתי במהלך ביצוע החובה הזו הוא לא משהו שניתן ללמוד בימים או בשבועות ספורים, כדי שהמפקחת אולי תאפשר לי להמשיך לבצע את חובתי. ואכן, לאחר ההעברה, המפקחת שאלה אותי אם אוכל להדריך את מרינה עוד קצת. שמחתי מאוד לשמוע זאת. למרות שלא יכולתי להמשיך להיות אחראית על העבודה, הדברים שאמרתי שירתו את מטרתי. לאחר מכן, כשמרינה נתקלה בבעיות או בקשיים במהלך ביצוע חובתה, היא באה אליי כדי שאעריך ואשפוט את המצב, וגם ביקשה ממני שאסקור את כל המטלות. בדרך הזו, בשקט בשקט, החזרתי את הכוח לידיי. כשאני בוחנת בצורה מפורטת את התנהגותי באותו זמן, כמובן שלא רציתי שמישהי אחרת תחליף אותי, אבל כדי שהמפקחת לא תחשוב שאני גאוותנית ונטולת היגיון, ניצלתי את ההזדמנות של העברת העבודה כדי להפגין את יכולותיי וזכיתי באישורה של המפקחת. בדרך הזו, הצלחתי לשמור על כוחי, והסוויתי ב"פיקחות" את כוונותיי. ככל שהרביתי להרהר בהתנהגותי, כך גבר הפחד שלי. לא רציתי להעז ולהאמין שאני כזו.

במהלך כינוס, קראתי שני קטעים מדברי האל שחושפים את צביונם הרע של צוררי משיח, והם העניקו לי אפשרות להכרה עצמית נוספת. האל הכול יכול אומר: "לרשעותם של צוררי משיח יש מאפיין ברור אחד, ואני אחלוק אתכם את סוד ההבחנה בו: הן מתוך דיבורם והן דרך מעשיהם, אינך יכול להבין את עומקם או לראות אל תוך לבם. כשהם מדברים אליך, עיניהם תמיד תרות סביב, ואינך יכול לדעת איזה סוג של מזימה הם רוקמים. לפעמים הם גורמים לך להרגיש שהם נאמנים או כנים למדי, אך זה לא המקרה – אף פעם אינך יכול לראות אותם לאשורם. יש לך תחושה מסוימת בלבך, תחושה שבמחשבותיהם יש תחכום עמוק, עומק בלתי נתפס, שהם עקלקלים" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק ב')). "המילה 'עקלקל' משמעותה כאן נכלולי וזומם מזימות, והיא מתייחסת להתנהגות לא נורמלית. אי הנורמליות הזאת נוגעת להיותה חבויה עמוק ובלתי חדירה עבור האדם הממוצע, שאינו מסוגל לעמוד על מה שאנשים כאלה חושבים או עושים. במילים אחרות, השיטות, המניעים ונקודות המוצא של מעשי אנשים מהסוג הזה הם קשים במיוחד לפיענוח, ולפעמים ההתנהגות שלהם היא גם חמקמקה וחשאית. בקצרה, יש מונח שיכול לתאר את הביטוי והמצב בפועל של עקלקלותו של אדם, והוא 'היעדר שקיפות', שהופכת אותו לבלתי ניתן לפיענוח ובלתי מובן לאחרים. מעשיהם של צוררי משיח ניחנים בטבע הזה – כלומר, כאשר אתה מבין ומרגיש שהכוונות שלהם לעשיית דבר מה אינן כפי שהן נראות לעין, אתה חושב שזה מבעית, ואולם בטווח הקצר או מסיבה כלשהי עדיין אינך מסוגל לראות את המניעים ואת הכוונות שלהם לאשורם, ואתה פשוט מרגיש שלא במודע שמעשיהם עקלקלים. למה הם מסבים לך תחושה כזאת? מבחינה אחת זה משום שאף אחד לא יכול לעמוד במדויק על מה שהם אומרים או עושים. מבחינה נוספת, הם לעתים קרובות מדברים סחור סחור, מבלבלים אותך ובסופו של דבר גורמים לך להיות לא בטוח אילו מן ההצהרות שלהם הן אמת ואילו הן שקר, ומה באמת משמעות המילים שלהם. כאשר הם משקרים, אתה חושב שזאת האמת; אינך יודע איזו אמירה היא אמת או שקר ולעיתים קרובות אתה מרגיש ששיטו בך והערימו עליך. מנין נובעת התחושה הזאת? היא נובעת מכך שאנשים כאלה לעולם אינם פועלים בשקיפות; אינך יכול לראות בבירור מה הם עושים או במה הם מתעסקים, דבר שבאופן בלתי נמנע גורם לך לחשוד בהם. בסופו של דבר אתה מבין שהצביון שלהם ערמומי, נכלולי וגם מרושע" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שישי: הם מתנהגים בדרכים ערמומיות, הם שרירותיים ודיקטטוריים, הם לעולם לא משתפים עם אחרים והם מאלצים אחרים לציית להם). דברי האל חשפו את צביונם המרושע של צוררי משיח. ישנם תמיד מניעים נסתרים מאחורי דבריהם ומעשיהם, מה שהופך את הניסיון להבין אותם לבלתי אפשרי. כדי להשיג את מטרותיהם, צוררי משיח משתמשים לעיתים קרובות בתעלולים ובשיטות נכלוליות כדי להטעות אנשים ולהוליכם שולל. הם מבלבלים אחרים עד שאף אחד כבר לא יודע אם דבריהם אמיתיים או שקריים. התנהגתי בנכלוליות, ממש כמו צורר משיח. כל מה שאמרתי ועשיתי נבע ממניעים אישיים. כשנתקלתי בבעיה בביצוע חובתי, שברתי את הראש כדי למצוא דרך להימנע מלבצע אותה, וגם כדי ששיעור קומתי האמיתי לא ייחשף לעיני המפקחת. כשהמנהיגה שלי חשפה את הבעיות בחובתי, כל שעניין אותי היה איך לגרום לאנשים להרגיש שאני מישהי שמקבלת את האמת, ואיך להתנער מהאחריות שלי. כשרציתי לקבל לידיי את הכוח ולהחזיק במשרה שלי, תכננתי כיצד אוכל להסוות את השאיפות שלי, וכיצד אוכל לוודא שהמפקחת תאפשר לי להמשיך להיות מעורבת בעבודה ושהמילה האחרונה תהיה שלי. מעולם לא חשבתי שמניעים נסתרים כאלה נמצאים מאחורי דבריי ומעשיי! כדי להגן על המוניטין ועל המשרה שלי, חשבתי רק איך אוכל להסוות את עצמי ולהוליך שולל אחרים. בעיקר מול המנהיגה והמפקחת שלי, שקלתי כל מילה בקפידה, כדי למצוא את המילים שיעזרו לי להשיג את מטרתי ויסוו את מה שאני חושבת באמת. זה היה צביון של צורר משיח! בעודי מהרהרת בכך, חששתי מעט. האל דורש מאיתנו להיות אנשים ישרים ולומר מה שאנו חושבים באמת, ולהיות גלויים לגבי השחיתות שנחשפת בנו, הדברים שאיננו מבינים והדברים שאיננו מסוגלים לעשות. אבל מה שעניין אותי כל הזמן היה איך להסוות את עצמי, איך לגרום לאנשים לשאת אליי את עיניהם, ואיך לשמר את התדמית שלי. כל מעשיי היו מחושבים, זדוניים ונכלוליים, וכל שחשפתי אצלי היה הצביון הרע והערמומי של השטן. ברגע שהבנתי זאת, סצנות התחילו לרוץ בראשי. נזכרתי בילדותי... אמא שלי לימדה אותי ש"סוסים מהירים לא צריכים שוטים, תופים רועמים לא צריכים מקלות כבדים", אז תמיד שאפתי להיות "סוס מהיר" ו"תוף רועם", ילדה צייתנית ומנומסת. אם עשיתי משהו לא בסדר, הודיתי בכך מיד מבלי שיזכירו לי. בילדותי, ההורים שלי כמעט ולא גערו בי או הענישו אותי, אז הרגשתי שאם תהיה בי מודעות עצמית ואוכל להודות בטעויות שלי, אוכל להימנע מסבל רב. לדוגמה, אם נכשלתי בבחינה, אז כדי שהוריי לא יגערו בי או יענישו אותי, התחלתי לבכות עוד לפני שהם התחילו לדבר, ועשיתי הצגה שאני אומללה. ההורים שלי לא יכלו לסבול כשבכיתי. הם חששו שלא אוכל לעמוד בלחץ נוסף, אז הפסיקו להאשים אותי. במקום זאת, הם ניחמו אותי. כך מנעתי מעצמי ביקורת מצד הוריי, וכבודי העצמי נותר על כנו. גם לאחר שהתחלתי להאמין באל, לא השתניתי. כשלא הצלחתי לבצע את חובתי היטב והיה עליי לקבל אחריות, עשיתי הצגה שאני אומללה ושטחתי את טענותיי כדי לחפות על התנהגותי הפזיזה וחסרת האחריות, כדי שאף אחד לא יגזום אותי. החיים על פי הפילוסופיה השטנית להתנהלות בעולם הפכו אותי יותר ויותר למישהי תחבולנית וערמומית. ידעתי היטב כיצד להתאים את עצמי לנסיבות ולהשתמש בתחבולות ערמומיות רבות, והפכתי להיות צלם מצלמו של השטן. הדבר המפחיד ביותר היה שתחבולות והונאה היו עבורי דבר רגיל למדי. לולא האחות שהזהירה אותי וחשפה אותי, לא הייתי נעשית כלל מודעת לכך ולא הייתי חשה שום בושה. חשבתי על דבר האל: "אלוהים מושיע אנשים ישרים והאנשים שהוא רוצה למלכותו הם אנשים ישרים. אם אתה מסוגל לשקר ולהונות, אתה אדם ערמומי, נכלולי ובוגדני; אינך אדם ישר. אם אתה לא אדם ישר, אז אין שום סיכוי שאלוהים יושיע אותך וגם בלתי אפשרי שתיוושע" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הנוהג הבסיסי ביותר של להיות אדם ישר). "אם דבריכם מלאים בתירוצים והצדקות חסרות ערך, אז אני אומר שאתם ממאנים להנהיג את האמת. אם יש לכם סודות שאתם לא ששים לשתף ואם אתם לא מוכנים לחשוף את סודותיכם – כלומר את הקשיים שלכם – בפני אחרים כדי לחפש את דרך האור, אני אומר שאתם לא תקבלו את הישועה בקלות, ושאתם לא תגיחו בקלות מהחושך" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שלוש תוכחות). מדבר האל ניתן לראות שהאל שונא ומתעב אנשים ערמומיים. לאנשים ערמומיים יש יותר מדי היבטים אפלים בלבם. בדברים ובמעשיהם הם תמיד מוליכים שולל ומטעים אנשים, והם אף פעם לא מיישמים בפועל את דברי האל. לא משנה כמה שנים הם מאמינים באל, צביונם המושחת לא משתנה, והם אף פעם לא יזכו בישועה. כשהבנתי זאת, הרגשתי שאני נמצאת בסכנה אמיתית. התפללתי לאל וביקשתי להכות על חטא, וביקשתי ממנו שינחה אותי ויעזור לי להשיג שינוי אמיתי.

יום אחד, קראתי בדבר האל: "היה אדם ישר. התפלל לאלוהים שיפטור אותך מהרמיה שבלבך. טהר את עצמך תמיד באמצעות תפילה, התרגש מרוח האל באמצעות תפילה, וכך טבעך ישתנה בהדרגה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בנוגע לנוהג התפילה). "עליך לחפש את האמת כדי לפתור כל בעיה שמתעוררת, לא משנה מהי, ובשום אופן לא להסוות את עצמך או להעמיד פנים לפני אחרים. החסרונות שלך, המגרעות שלך, הפגמים שלך, הטבע המושחת שלך – היה גלוי לב לחלוטין לגביהם ושתף עליהם. אל תשאיר אותם בתוך-תוכך. הלמידה כיצד להיפתח היא הצעד הראשון לקראת ההיווכחות בחיים וזו המשוכה הראשונה שהכי קשה להתגבר עליה. ברגע שתתגבר עליה, ההיווכחות באמת תהיה קלה. מה מסמל הצעד הזה? פירושו שאתה פותח את לבך ומראה את כל מה שיש בך, טוב או רע, חיובי או שלילי, ושאתה חושף את עצמך בפני האחרים ולעיני אלוהים ואינך מסתיר דבר מאלוהים, אינך מחפה על דבר, אינך מסווה דבר, אין בך הונאה ותחבולות ובנוסף, אתה פתוח וישר עם הזולת. בדרך זו, אתה חי באור, ולא רק אלוהים יבחן אותך, אלא אנשים אחרים יוכלו לראות שאתה פועל מתוך עיקרון ובמידה של שקיפות. אינך צריך להשתמש בשיטות כלשהן על מנת להגן על שמך הטוב, על תדמיתך ועל מעמדך, ואינך צריך לטייח או להסוות את הטעויות שלך. אלה מאמצים מיותרים ואין לך צורך בהם. אם תצליח להניח לדברים האלה, תהיה רגוע מאוד, תחיה נטול כאב, שום דבר לא יכבול אותך ותחיה באור באופן מוחלט. הצעד הראשון להיווכחות בחיים הוא ללמוד כיצד לשתף בפתיחות. לאחר מכן עליך ללמוד לנתח את מחשבותיך ואת פעולותיך ולהבין אילו מהן שגויות ולא לרוחו של האל, ועליך לפעול מיד על מנת להפוך ולתקן אותן. מהי המטרה בלתקן אותן? המטרה היא לקבל ולאמץ את האמת, תוך היפטרות מהדברים שבתוכך השייכים לשטן והחלפתם באמת. בעבר עשית הכול בהתאם לטבעך הערמומי, שהוא מלא מרמה ושקרים. חשת שלא תוכל לעשות דבר בלי לשקר. עכשיו משאתה מבין את האמת ובז לדרך פעולתו של השטן, כבר אינך פועל כך. אתה פועל מתוך מנטליות של כנות, טוהר וציות. אם אינך מסתיר דבר, אם אינך מעמיד פנים או מסווה דברים, אם אתה חושף את עצמך בפני האחים והאחיות, אל תסתיר את הרעיונות והמחשבות הפנימיים ביותר שלך אלא, במקום זאת, אפשר לאחרים לראות את הגישה הכנה שלך ואז האמת תכה בך שורש בהדרגה, היא תפרח ותישא פרי, לאט לאט היא תניב תוצאות. אם לבך הולך ונעשה ישר יותר ומכוון יותר ויותר כלפי אלוהים ואם אתה יודע להגן על האינטרסים של בית האלוהים כאשר אתה ממלא את חובתך ומצפונך מוטרד כאשר אינך מצליח להגן האינטרסים האלה, הרי שזו הוכחה לכך שהאמת השפיעה עליך והפכה להיות חייך" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). דברי האל נגעו בליבי. דרישות האל הן למעשה פשוטות מאוד. הוא דורש שנדבר ונפעל בצורה טהורה וישרה, שלא תהיה כל ערמומיות בליבנו, שלא ננקוט בהעמדת פנים או בהונאה, שליבנו יהיה ישר כלפי האל, ושנהיה ישרים כלפי אחרים. אם עשינו דבר מה לא בסדר או שיקרנו, עלינו להודות בכך, לערוך חשבון נפש, ולקבל את האמת בגישה כנה. רק כך נצליח לפתור בהדרגה את הצביון השטני שלנו. חשבתי על אחים ואחיות מסוימים שנגזמו. למרות שהם חשו בושה באותו הזמן, הם הצליחו לקבל זאת ולהתמסר. לאחר מכן, הם יכלו לחפש את האמת, לערוך חשבון נפש, ולמצוא את הגורם לכישלונם. לאחר זמן מה, הם התקדמו יותר ויותר והשתפרו בחובותיהם, וזכו להנחיית האל. באשר אליי, כדי לשמור על התדמית ועל המשרה שלי, תמיד נקטתי צעדים כדי להתנער מאחריות ולהימנע מגיזום, וחשבתי לעצמי שאני עושה דברים בצורה חכמה. ומה קיבלתי בתמורה? לאחר שנים של אמונה באל, צביון חיי לא השתנה. עדיין הייתי ערמומית, תחבולנית ורעה. ביצעתי את חובתי מבלי להבין את העקרונות, וכשנתקלתי בבעיות לא ידעתי איך לפתור אותן. רק אז הבנתי שבכך שאני נוקטת בתחבולות שוב ושוב כדי להתנער מאחריות ולהימנע מגיזום, אני למעשה דוחה מעליי את ישועת האל והורסת את סיכויי לזכות באמת. ובכל פעם שנקטתי בתחבולות כדי להתנער מאחריות, נאלצתי לשבור את הראש כדי לחשוב מה לומר ובאיזה תירוץ להשתמש. אולי זה יצליח לי פעם אחת, אבל בפעם הבאה שבה יקרה משהו נוסף שיאיים על המוניטין ועל התדמית שלי, אצטרך לחשוב על שיטה אחרת להוליך שולל אנשים. החיים במצב הערמומי והשקרי הזה מדי יום ביומו היו מעייפים מאוד. אלוהים שונא זאת ומתעב זאת, ובסוף, אהרוס את סיכויי לזכות באמת ולהיוושע. האם זה היה חכם? הייתי בורה וטיפשה. כשהבנתי זאת, הייתי להוטה לפתור את הצביונות הערמומיים והרעים שלי ולהפוך לאדם ישר.

התחוור לי שקלוד עדיין לא ידע מה היו המניעים הנתעבים שהביאו אותי לבקש ממנו לשתף עם המצטרפת החדשה. אם לא איפתח בפניו, לא רק שהוא לא יזכה בהבחנה לגביי, הוא גם ימשיך לשאת אליי עיניים יישאר במצב שלילי וירגיש שהוא לא מסוגל לבצע את העבודה. לכן, הלכתי לקלוד, נפתחתי בפניו לגבי המניעים שהביאו אותי לשלוח אותו לשתף עם המצטרפת החדשה, וסיפרתי לו מה שלמדתי מכל העניין. גם אמרתי שרוב האחריות לעזיבתה של המצטרפת החדשה מונחת לרגליי, ושהייתי אנוכית ונתעבת. רק כדי להגן על כבודי ועל האינטרסים שלי, הולכתי אותו שולל וגרמתי לו לקחת אחריות. ואז הוא נפתח בפניי לגבי חשבון הנפש שערך, לגבי הידע שצבר, ולגבי מה שהוא למד מהעניין. לאחר ששיתפתי עימו, חשתי הקלה גדולה. הבנתי שרק אם ניישם את האמת בפועל ונהיה אנשים ישרים, נוכל לחוש שלווה. לאחר מכן, המפקחת שלי ארגנה פגישה שבה נעבור על הפגמים בעבודה שלנו. בחודש הזה, היעילות שלי פחתה מאוד. רציתי לברוח מהפגישה הזו, אבל ידעתי מצוין שהאל בוחן מקרוב את כל דבריי ומעשיי כדי לראות איך אתנהג, כדי לראות אם אחזור שוב לתחבולותיי הישנות כדי להגן על התדמית והמשרה שלי ולחפות על חסרונותיי ובעיותיי, או האם אתייצב מול הבעיות, אדבר בפתיחות, ואהיה אדם ישר. אמרתי לעצמי שעליי ליישם את האמת בפועל, גם אם זה יזיק לתדמית שלי. לכן, נפתחתי לגבי האופן שבו פעלתי כלאחר יד ונקטתי בתחבולות במהלך עבודתי באותה תקופה, ואמרתי שאסכם את הבעיות ואת הטעויות שלי, אתקן את הגישה שלי כלפי חובתי, ואשאף להיות יעילה יותר. לאחר השיתוף הזה, חשתי הקלה גדולה, והיו לי הרצון והמוטיבציה לבצע את חובתי היטב. לאחר שסיימתי, אחיי ואחיותיי לא התנשאו עליי. במקום זאת, הם דנו עימי בדרכים שונות ליישום בפועל במהלך ביצוע החובה. השיתוף שלהם הועיל לי מאוד, וגם למדתי דרכים נוספות לתקן את הטעויות שלי. לאחר מכן, כשביצעתי את חובותיי, יישמתי בפועל את כל הדרכים הללו, ולאט לאט נעשיתי יעילה יותר בעבודתי. הייתי אסירת תודה לאל.

דרך החוויה הזו, אני מרגישה באמת ובתמים שלא משנה כמה טעויות נעשה או כמה שחיתות נחשוף בנו במהלך ביצוע חובותינו, כל עוד נוכל לעמוד נכוחה וברוגע מול הדברים, לפתוח את ליבנו, ולחפש את האמת, לא רק שאף אחד לא יזלזל בנו, נוכל גם להרהר בעצמנו ולבצע את חובתנו בצורה טובה יותר. בנוסף, הרגשתי שרק אלה שמיישמים את האמת בפועל והם אנשים ישרים, ניחנים באופי ובכבוד, ושרק הם חשים באמת שלווה וחופש.