כשהייתי בבי"ס יסודי, היה טקסט שהשאיר עליי רושם רב: סיפורו של קונג רונג שוויתר על אגסים. קונג רונג נתן את האגסים הגדולים ביותר לאחיו הגדולים והקטנים, בעוד שלעצמו לקח את הקטנים ביותר, ואביו שיבח אותו על כך. סיפורו תועד ב"קלסיקת שלוש הדמויות". באותו הזמן, הערצתי מאוד את התנהלותו המוסרית, ואמרתי לעצמי כילדה שעליי לנהוג כמוהו. ולכן, מאז הילדות, אם אכלתי משהו טעים או כיפי במיוחד, אז למרות שרציתי בזה לעצמי, נהגתי כמו קונג רונג ונתתי אותו לאחיותיי המבוגרות והצעירות ממני, ולא רבתי עליו. אחיותיי חיבבו אותי מאוד בגלל זה, והמבוגרים שיבחו אותי עוד יותר, ואמרו לילדים אחרים שעליהם ללמוד ממני. זה גרם לי לחשוב שזו איכות אנושית שבני אדם צריכים להיות ניחנים בה. לאחר שעברתי להאמין באל, זה גם סייע לקשריי הטובים עם אחיי ואחיותיי. במילוי חובתי וגם בחיי היומיום שלי, מעולם לא רבתי על דברים. תמיד שמתי את האחרים לפניי. לכן, האחים והאחיות חיבבו אותי מאוד, וכולם אמרו שקל להסתדר איתי, שאני לא אנוכית, ושאני מתחשבת באחרים. התגאיתי בעצמי מאוד על התנהגותי זו, ותמיד חשבתי שאני ניחנת באנושיות טובה. מאוחר יותר, לאחר שנחשפתי בשל עובדות מסוימות, זכיתי סוף סוף להבין את השקפתי המופרכת.

בינואר 2022, בשל צרכי עבודת הבשורה, היה עלינו למצוא עובדים חדשים רבים לעבודות הבשורה וההשקיה, אז התבקשתי למצוא אנשים שניתן יהיה לטפח לעבודת ההשקיה. מדי פעם, כשמצאתי אחים ואחיות שהתאימו לעבודת ההשקיה, מגייסי עבודת הבשורה הגיעו אליהם רגע לפניי. זה הכעיס אותי מאוד, אבל הייתי נבוכה מכדי להודות בכך, כי חשבתי שכולם יחשבו שאני אנוכית ותחרותית. לכן, מצאתי שיטה. שלחתי בכוונה מסר לדיקון ההשקיה, ואמרתי לו שהאנשים שמתאימים לעבודת ההשקיה נתפסו בידי עובדי הבשורה. זה גרם לדיקון לחשוד בעובדי הבשורה, והפך את שיתוף הפעולה ההרמוני ביניהם לבלתי אפשרי. כשמנהיגה בכירה שמע על כך, היא גזמה אותי בחומרה וחשפה אותי על כך שאמרתי דברים שזרעו מדון ושיבשו את עבודת הכנסייה. לאחר שנגזמתי, חשתי עצובה, אבל לא הרהרתי בעצמי או הכרתי את עצמי בצורה כלשהי.

מאוחר יותר, שמעתי על אחות בשם לייס שניחנה בהבנה ובאיכות טובה, ולכן התאימה מאוד לעבודת ההשקיה. ניגשתי למנהיגת הכנסייה וביקשתי שהאחות הזו תועבר להשקיית מצטרפים חדשים. אבל בגלל שהצורך במטיפי בשורה היה דחוף יותר, המנהיגה שלחה את לייס לבצע את החובה הזו. כששמעתי על כך, כעסתי מאוד, ורציתי לדבר על כך עם המנהיגה, אבל אז חשבתי שאם אעשה זאת, האחים והאחיות יחשבו שאני אנוכית ואוהבת לריב על דברים. אמרתי לעצמי, "לא, אני לא אעשה זאת. ככה איראה נדיבה ובעלת מזג טוב." לכן הדחקתי את הטינה שחשתי, ואמרתי בצביעות שאני שמחה בשביל לייס, ושעבודות ההשקיה והבשורה הן שתיהן עבודות של הכנסייה. זמן קצר לאחר מכן, שמעתי את מנהיגת הכנסייה אומרת, "האח ג'רום הוא בעל איכות טובה והבנה טהורה." רציתי שהאח הזה יבוא להשקות מצטרפים חדשים, אבל באופן בלתי צפוי, מנהיגת הכנסייה אמרה שהיא כבר מינתה אותו לעבודת הבשורה. כבר לא יכולתי לסבול זאת. בפעם הקודמת, היא ביקשה מלייס שתלך להטיף את הבשורה. למה היא מינתה גם את ג'רום לעבודת הבשורה? היה לנו צורך באנשים לעבודת ההשקיה. אז סיפרתי למנהיגה על המצב. אחרי שהיא הקשיבה לי, היא אמרה, "בגלל שג'רום נחוץ יותר לעבודת ההשקיה, אשאיר אותו לך." אבל הבנתי שמאחר שמנהיגת הכנסייה כבר שלחה אותו לבצע את עבודת הבשורה, אם אתעקש לקחת אותו, עובדי הבשורה עלולים לומר שאני אנוכית ומתעקשת לקחת אנשים טובים. אז החלטתי לתת לו להטיף את הבשורה. זה יראה שאני ניחנת באנושיות טובה, שאני לא אנוכית, ושאני מתחשבת באחרים. כתבתי בקבוצה שג'רום יהיה עובד בשורה טוב ושלחתי שורה של אימוג'ים חגיגיים ושמחים. אבל כל זה היה העמדת פנים. הייתי במצב רוח נוראי, ומלאה תלונות כרימון. למה המנהיגה חושבת שרק עבודת הבשורה זקוקה לאנשים טובים? היא לא ראתה את הקשיים שלנו. ככל שחשבתי על כך יותר, כך כעסתי יותר.

מספר ימים לאחר מכן, קרה דבר נוסף. המנהיגה ביקשה מאיתנו לדווח אלו עובדים טיפחנו לאחרונה. ראיתי שעובדי הבשורה מטפחים יותר אנשים מעובדי ההשקיה, וכבר לא יכולתי לסבול זאת. ראשי התמלא במרירות ובתלונות. לא ציפיתי שהם יטפחו כל כך הרבה אנשים. ואפילו נתתי להם לקחת את לייס וג'רום. זה היה כל כך לא הוגן! כעת היו יותר עובדי בשורה מעובדי השקיה. כשחשבתי על המספר העצום של המצטרפים החדשים בעתיד, וכמה מעט עובדי השקיה היו לנו, חשתי לחץ רב ופיתחתי חשדנות כלפי המנהיגה שלי. נראה היה שהיה לה אכפת רק מעבודת הבשורה, ושאיש לא הקדיש תשומת לב לעבודת ההשקיה. ככל שחשבתי על כך יותר, כך נעשיתי עצובה יותר, ולא יכולתי להפסיק לבכות. כשראיתי את דיקון עבודת הבשורה ואת מנהיגת הכנסייה מדברים בהתלהבות על החדשים בקבוצה, הרגשתי כאילו שאני לא שייכת. הייתי כל כך מתוסכלת שאפילו רציתי לעזוב את הקבוצה. בצהרי אותו יום, חשתי אומללה כל כך שלא הייתי מסוגלת לאכול. אז שכבתי במיטה לבד ובכיתי. הרגשתי שאם אמשיך כך, אלקה במחלה. כשאחת האחיות הבחינה במצבי, היא אמרה שלא דיברתי ישירות והסוויתי את עצמי כדי שאחרים יחשבו שאני נדיבה ויעריצו אותי. אחרי הדברים הללו שאמרה האחות, התחלתי סוף סוף להרהר בעצמי. קראתי את הפסקאות הללו מדברי האל: "האם אתם יודעים מהו באמת פרושי? האם יש סביבכם פרושים? מדוע האנשים האלו מכונים 'פרושים'? כיצד מתוארים פרושים? הם אנשים צבועים, מזויפים לחלוטין, שמעמידים פנים בכל מה שהם עושים. באיזה אופן? הם מעמידים פנים שהם טובים, מיטיבים וחיוביים. האם הם אכן כאלו? בשום פנים ואופן לא. היות שהם צבועים, כל מה שמתבטא ונחשף בהם שקרי; הכול העמדת פנים – אלו לא פניהם האמיתיות. היכן מסתתרות פניהם האמיתיות? הן מסתתרות עמוק בליבם, ולעולם לא אמורות להיראות על ידי אחרים. הכול כלפי חוץ הוא הצגה, הכול מזויף, אך הם יכולים להערים רק על אנשים; הם לא יכולים להערים על האל. ...בעיני אחרים, אנשים כאלו נראים אדוקים וענווים, אבל זה למעשה שקרי; הם נראים סובלניים, מאופקים ואוהבים, אך זאת למעשה העמדת-פנים; הם אומרים שהם אוהבים את האל, אך זאת למעשה הצגה. אחרים חושבים שאנשים כאלו הם קדושים, אבל זה למעשה מזויף. היכן אפשר למעשה למצוא אדם שהוא באמת קדוש? הקדוּשה האנושית כולה שקרית. היא כולה הצגה, העמדת-פנים. כלפי חוץ הם נראים נאמנים לאל, אך למעשה הם בסך-הכול מציגים הצגה לעיני אחרים. כשאיש אינו מסתכל, הם אינם נאמנים ולו במידה הקטנה ביותר, וכל מה שהם עושים הוא שטחי. על פני השטח הם משקיעים מעצמם למען האל והם ויתרו על משפחותיהם ועל הקריירות שלהם. אבל מה הם עושים בסתר? הם מנהלים את היוזמה הפרטית שלהם ומפעילים מנגנון משלהם בתוך הכנסייה, כך שהם מפיקים רווח מהכנסייה וגונבים קורבנות בחשאי תחת מסווה של עבודה עבור האל... האנשים האלו הם הפרושים הצבועים המודרניים" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, שישה סימנים להתקדמות בחיים). "אם אתה חותר אל האמת ומיישם אותה בפועל, והבסיס לדבריך ולמעשיך הוא דברי האל ועקרונות-האמת, ואם אחרים יכולים לצאת נשכרים ולהרוויח ממך, האם הדבר לא יועיל לשניכם? אם חייך מוגבלים על ידי אופן החשיבה של התרבות המסורתית, אם אתה מעמיד פנים כפי שאחרים עושים זאת, ואתה מביע אדיבות מנומסת בזמן שהם קדים ומתרפסים, וכל אחד מכם מעמיד פנים כלפי השני, אזי כולכם חסרי ערך. אתה והם קדים ומתרפסים ועוסקים בנחמדות במשך כל היום, ללא מילה של אמת. אתם מגלמים בחיים רק התנהגות טובה כפי שהיא מקודמת על ידי התרבות המסורתית. למרות שכפי שהיא נתפסת מבחוץ התנהגות כזו היא קונבנציונלית, היא כולה צביעות, התנהגות שמרמה ומטעה אחרים, התנהגות שמתעתעת באנשים ומוליכה אותם שולל, בלי שנשמעת מילה של כנות. אם אתה מתיידד עם אדם כזה, בסופו של דבר הוא יוליך אותך שולל ויטעה אותך. אין שום דבר שיחזק אותך ושתוכל להרוויח מהתנהגותו הטובה. כל מה שתלמד מכך הוא שקר ותחבולות: אתה מטעה אותו והוא מטעה אותך. בסופו של דבר, מה שתרגיש הוא השפלה קיצונית של היושרה והכבוד שלך, שפשוט תצטרך לשאת. עדיין תצטרך להציג את עצמך באדיבות, בצורה משכילה והגיונית, מבלי להתפלמס עם אחרים ולדרוש מהם יותר מדי. עדיין תצטרך להיות סבלני וסובלני תוך הפגנת שוויון-נפש וגדלות-נפש רחבת אופקים עם חיוך קורן. כמה שנות מאמץ נדרשות כדי להשיג מצב כזה! אם אתה דורש מעצמך לחיות כך בפני אחרים, האם חייך לא יתישו אותך? להעמיד פנים שיש בך כל כך הרבה אהבה ולדעת היטב שזה לא נכון – צביעות כזו היא לא דבר קל! כאדם, תרגיש ביתר שאת את התשישות שבהתנהלותך בדרך זו; בגלגול הבא היית מעדיף להיוולד כפרה או כסוס, כחזיר או ככלב, מאשר כבן אנוש. היית מבין שחייך פשוט שקריים ורעים מדי" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (3)). האל חשף שאנשים חיים בצביעות שמבוססת על רעיונות תרבותיים מסורתיים, שגורמים רק כאב, דיכאון והתבודדות. זה הרטיט את ליבי, כי הרעיונות הללו גרמו לי נזק רב. בעיקר כשקראתי: "להעמיד פנים שיש בך כל כך הרבה אהבה ולדעת היטב שזה לא נכון – צביעות כזו היא לא דבר קל!" חשתי בושה גדולה... המילים הללו תיארו אותי במדויק. היה ברור שאני לא באמת נדיבה, אלא מעמידה פני נדיבה, ושלא התחשבתי בעבודת הכנסייה, אלא העמדתי פנים שאני מתחשבת בה. כשלייס וג'רום התבקשו להטיף את הבשורה, לא התלהבתי מכך כלל וכלל, אך הכרחתי את עצמי לחייך, ואפילו שלחתי הודעה שאמרה שאני שמחה שהם מטיפים את הבשורה. הייתי כה מזויפת וצבועה! דברי האל חשפו שהפרושים היו צבועים שתמיד הסוו את עצמם. כלפי חוץ, הם הציגו אנושיות טובה, והיו סבלניים וסובלניים, ענווים ואדוקים. אך למעשה, הם השתמשו בשיטות הללו כדי להטעות וללכוד אנשים, וכדי להגן על מעמדם ומשרותיהם. התמצית שלהם הייתה של שנאת האמת והאל, ולכן ישוע אדוננו הוקיע אותם כנחשים והזהירם במילים "אוי לכם". כשהרהרתי בדברים הללו, חשתי פחד. העמדות הפנים שלי היו זהות לאלו של הפרושים. כשהיה צריך למנות עובדים לצוותים, הראיתי שאני לא רוצה לריב עם אחרים, ורציתי שאחרים יעריכו אותי בחיוב בזכות זה. אמרתי שעליי להעמיד את ענייני הכנסייה במקום הראשון בכל הדברים, אבל למעשה היה לי אכפת רק מתדמיתי. חששתי שעובדי הבשורה יאמרו שאני אנוכית, שהאנושיות שלי לקויה, ושאני לא מתחשבת בעבודת הכנסייה, אז הייתי חייבת לרסן את עצמי. על אף שכלפי חוץ נראיתי נדיבה ורחבת לב, סבלתי סבל רב ונטרתי טינה רבה, ואפילו הייתה בי חשדנות כלפי מנהיגת הכנסייה ודיקון עבודת הבשורה. אבל הסתרתי את המחשבות הללו כדי שלא יוכלו לראותן, כדי שאחיי ואחיותיי יחשבו שאני ניחנת באנושיות טובה ומסוגלת לקיים את עבודת הכנסייה. הרהרתי בכוונותיי ובמה שחשפתי, והתנהגותי עוררה בי גועל. הטעיתי אנשים ופיתיתי אותם בעזרת מעשים טובים כלפי חוץ, וביססתי את תדמיתי. כל שאמרתי ועשיתי היה דוחה ושנוא בעיני האל.

מאוחר יותר, הקשבתי כמה פעמים לשיתופו של האל שמנתח את התרבות ואת המוסריות הנהוגות, והתחלתי להרהר בעצמי וברעיונות התרבותיים המסורתיים ששלטו בי וגרמו לי לחיות בצביעות ובסבל שכאלה. קראתי חלק מדברי האל: "בתרבות המסורתית יש סיפור על קונג רונג שמוותר על האגסים הגדולים יותר. מה אתם חושבים: האם כל מי שאינו יכול להיות כמו קונג רונג אינו אדם טוב? אנשים נהגו לחשוב שכל מי שיכול להיות כמו קונג רונג הוא אציל באופיו ואיתן ביושרתו, ומקריב את האינטרסים שלו למען אחרים – אדם טוב. האם קונג רונג מהסיפור ההיסטורי הזה הוא מופת שהכול הלכו בדרכו? האם יש לדמות מקום מסוים בליבם של אנשים? (כן). לא שמו, אלא מחשבותיו ונוהגיו, המוסריות וההתנהגות שלו, הם שתופסים מקום בליבם של אנשים. אנשים מעריכים נוהגים כאלו ומאשרים אותם, ובתוכם הם מעריצים את ההתנהלות המוסרית של קונג רונג" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (10)). "ההשפעה של התרבות המסורתית על אנשי רוח היא עמוקה במיוחד. לא זו בלבד שהם מקבלים את התרבות המסורתית, הם מאמצים גם הרבה רעיונות והשקפות הלקוחים מן התרבות המסורתית ורואים בהם דברים חיוביים, עד כדי כך שהם מתייחסים לאמרות ידועות מסוימות כאל עקרונות מנחים, ובעשותם כן הם סוטים אל הנתיב השגוי בחיים. את התרבות המסורתית מייצגת הדוקטרינה הקונפוציאנית. לדוקטרינה הקונפוציאנית מערך שלם של תאוריות אידאולוגיות, היא מקדמת בעיקר תרבות מוסר מסורתית, ולכל אורך ההיסטוריה היא הייתה מושא הערצה של שושלות השליטים, שסגדו לקונפוציוס ולמנציוס כקדושים. הדוקטרינה הקונפוציאנית דוגלת בכך שאדם צריך להחזיק בערכים של חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות, ללמוד ראשית כול להיות שליו, מאופק וסבלני כשדברים מתרחשים, לשמור על קור רוח ולפתור בעיות בצורה של שיח, לא להילחם או להיאבק על דברים, ללמוד להיות מסביר פנים ומנומס ולזכות בכבוד מצד כולם – זה נקרא להתנהג בצורה מהוגנת ומנומסת. אנשי הרוח האלה מעמידים את עצמם במעמד גבוה יותר משל ההמונים, ובעיניהם כל האנשים הם מושא לסבלנות ולסובלנות שלהם. מה נפלאות 'השפעות' הידע! האנשים האלה דומים מאוד לג'נטלמנים המזויפים, נכון? אנשים שרוכשים יותר מדי ידע הופכים לג'נטלמנים מזויפים. אם לתאר את הקבוצה הזאת של מלומדים מעודנים בכמה מילים, מדובר בהדרת מלומדים מעודנת. ...הם מתמחים בלמידת ההדר המעודן שמפגינים ג'נטלמנים ובחיקויו. באיזה טון ובאיזו דרך הם מדברים ודנים בצוותא? הבעות הפנים שלהם מעודנות במיוחד והם מדברים בנימוס ובאיפוק. הם מבטאים רק את דעותיהם הם, וגם כשהם יודעים שדעותיהם של אחרים שגויות, הם אינם אומרים דבר. איש אינו פוגע ברגשות האחר ומילותיהם רכות באופן מוקצן, כמו עטופות בצמר גפן כדי שלא יפגעו באיש ולא ירגיזו אף אחד, מה שמסב לך בחילה, חרדה או זעם רק מעצם ההקשבה להם. העובדה היא שדעותיו של איש אינן מובהקות ואיש אינו מוותר לרעהו. אנשים מסוג זה טובים מאוד בהעמדת פנים. כאשר הם נתקלים ולו בסוגיה הפעוטה ביותר, הם יעמידו פנים ויסוו את עצמם ואיש מהם לא יעניק הסבר ברור. לפני אנשים רגילים, איזו עמדה הם רוצים לאמץ ואיזה סוג של תדמית הם רוצים לעטות? למעשה, הם רוצים להניח לאנשים רגילים להיווכח שהם ג'נטלמנים ענווים. מעמדם של ג'נטלמנים גבוה משל אחרים והם מושא להערצת הבריות. אנשים חושבים שיש להם תובנות טובות יותר משל האדם הממוצע ושהם ניחנים בהבנה טובה יותר של דברים ביחס לאדם הממוצע, ולכן הכול מתייעצים איתם בכל פעם שהם נתקלים בבעיה. זו בדיוק התוצאה שאנשי הרוח האלה מעוניינים בה, הם כולם מקווים שיסגדו להם כקדושים" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק א')). דברי האל תיארו במדויק את הבעיה שלי. למה ראיתי את המעשים הטובים הצבועים הללו כדברים חיוביים שיש לחקות? זה היה כי הושפעתי בידי הרעיון התרבותי המסורתי של "קונג רונג מוותר על אגסים". חייתי על פי הרעיון הזה מאז שהייתי ילדה. כדי לגרום לאחרים לחשוב שאני ילדה טובה, נתתי חלק גדול מהממתקים והצעצועים הכי אהובים עליי לאחיותיי. בבגרותי, המשכתי להפגין נדיבות בכל הדברים. אמנם עשיתי זאת בלי חשק, אבל חשבתי שרק אדם כזה ניחן באנושיות טובה ומבין נימוסים, ושזו הדרך היחידה לזכות בהערכה ובכבוד של אחרים, אז הכרחתי את עצמי להמשיך לנהוג כך. לאחר שהתחלתי להאמין באל, המשכתי ליישם את הרעיון התרבותי הזה בתור האמת. אבל בעניין שני המינויים הללו, פשוט סבלתי זאת בשקט. היה בבירור חוסר בעובדי השקיה, אבל עטיתי מסכה של נדיבות ואפשרתי לשני אנשים מתאימים לעבודת ההשקיה לעבור להטיף את הבשורה במקום זאת. זה גרם לי להיראות מאוד אצילית ונדיבה, אבל למעשה, הייתי כה שלילית שבכיתי בחשאי מספר פעמים בגלל החוסר בכוח אדם. שמרתי בליבי חשדנות כלפי מנהיגת הכנסייה, ובסופו של דבר, עבודת ההשקיה התעכבה. מה היה הטעם ב"נתינה" שכזו? כדי לסייע לתדמיתי החיובית, רציתי להיות אצילית כמו קונג רונג, ולא היה אכפת לי אם עבודת הכנסייה תתעכב. הייתי אותנטית בצביעותי. אם עבודת הכנסייה באמת הדאיגה אותי, הייתי אומדת את הצורך שלנו באנשי צוות על פי הצרכים האמיתיים של עבודת ההשקיה, אבל לא דבקתי בעקרונות רק כדי להגן על תדמיתי, אפילו כשעבודת ההשקיה נפגעה בשל החוסר בכוח אדם, המשכתי לוותר על אנשים ב"נדיבותי". זכיתי לשבחם של אחרים במחיר עיכוב עבודת ההשקיה. לכן אין זה פלא שהאל אומר שאנשים כאלו הם צבועים. הבנתי שהתנהגותי הייתה כל כולה זיוף.

מאוחר יותר, קראתי חלק מדברי האל, שהרטיטו את ליבי. האל הכול יכול אומר: "עליהם לדעת בבירור שכל סוג של אמרה על אודות התנהגות מוסרית אינה האמת, קל וחומר שהיא אינה יכולה לבוא במקום האמת. הן אפילו לא דברים חיוביים. אם כך, מה הן בדיוק? אפשר לומר בוודאות שהאמרות האלו על התנהגות מוסרית הן Sברי כפירה מופרכים שבאמצעותם השטן מוליך אנשים שולל. הן כשלעצמן אינן מציאות-האמת שצריכה להיות לאנשים, והן גם לא דברים חיוביים שהאנושיות הרגילה צריכה לממש. האמרות הללו על התנהגות מוסרית הן זיופים, העמדות פנים, מעשי הונאה ותכסיסים – הן התנהגויות שקריות ומקורן כלל אינו במצפון ובהיגיון של האדם או במחשבתו הרגילה. לכן, כל האמרות של התרבות המסורתית בנוגע להתנהגות מוסרית הן מגוחכות, הן דברי כפירה אבסורדיים ומגוחכים ודברים שקריים. באמצעות שיתופים ספורים אלה, האמרות שהשטן מעמיד על התנהגות מוסרית הוקעו בעת הזאת, בשלמותן, עד מוות. אם הן אינן אפילו דברים חיוביים, כיצד יתכן שאנשים מסוגלים לקבל אותן? כיצד אנשים יכולים לחיות על פי הרעיונות וההשקפות האלו? הסיבה היא שהאמרות הללו על התנהגות מוסרית תואמות כל כך לתפיסות ולדמיונות של אנשים. הן מעוררות הערצה והסכמה, כך שאנשים מקבלים את האמרות הללו על התנהגות מוסרית לתוך ליבם, ועל אף שהם אינם יכולים ליישם אותן, בתןך-תוכם, הם מאמצים אותן וסוגדים להן בהנאה. וכך, השטן משתמש באמרות שונות על התנהגות מוסרית כדי להוליך שולל אנשים, לשלוט בליבם ובהתנהגותם, שכן בליבם אנשים סוגדים לכל מיני אמרות על התנהגות מוסרית ויש להם אמונה עיוורת בהן, וכולם היו רוצים להשתמש בטענות האלו כדי לעורר יותר כבוד, אצילות ונעימוּת, ובכך להשיג את מטרתם, שהיא שיעריכו אותם מאוד וישבחו אותם. בקצרה, כל האמרות הללו על התנהגות מוסרית מבקשות שכאשר אנשים עושים דבר מסוג מסוים, הם יפגינו איזושהי התנהגות או איכות אנושית בתחום של התנהגות מוסרית. ההתנהגויות והמעלות האנושיות הללו נראות אציליות למדי, וסוגדים להן, כך שכל האנשים בליבם שואפים אליהן במידה רבה מאוד. אך מה שהם לא לקחו בחשבון הוא, שהאמרות הללו על התנהגות מוסרית אינן כלל העקרונות להתנהלות שאדם רגיל צריך לקיים; במקום זאת, הן מגוון של התנהגויות צבועות שאדם עשוי להפגין. הן סטיות מן הסטנדרטים של המצפון וההיגיון, התרחקות מן הרצון של האנושיות הרגילה. השטן משתמש באמרות שקריות, אמרות שהן העמדת פנים, על התנהגות מוסרית כדי להוליך אנשים שולל, כדי לגרום להם לסגוד לו ולאותם צבועים, שהנם חכמים לכאורה, ובכך לגרום לאנשים לראות את האנושיות הרגילה ואת הקריטריונים להתנהלות אנושית כדברים שגרתיים, פשוטים ואפילו שפלים. אנשים בזים לדברים האלו וחושבים שהם ראויים לכל גנאי. הסיבה לכך היא שהאמרות על התנהגות מוסרית שהשטן אימץ הן כל כך נעימות למראה וכל כך תואמות לתפיסות ולדמיונות של האדם. אך העובדה היא, ששום אמרה על התנהגות מוסרית, תהיה אשר תהיה, אינה עיקרון שעל אנשים לקיים בהתנהלותם ובמגעיהם עם העולם. הרהרו על העניין – האין זה כך? במהותן, אמרות על התנהגות מוסרית הן בסך הכול דרישות מאנשים לחיות באורח שטחי חיים מכובדים יותר, חיים אציליים, אשר יאפשרו לאחרים לסגוד להם או לשבח אותם, במקום לזלזל בהם. מהותן של האמרות האלו מראה שהן בסך הכול דרישות מאנשים להראות התנהגות מוסרית טובה ובכך לכסות ולהגביל את השאיפות ואת הרצונות הראוותניים של האנושיות המושחתת, תוך הסוואת מהות טבעו הרעה והמבחילה של האדם, ושל כל הגילויים של הצביונות המושחתים למיניהם. הן נועדו לשפר את אישיותו של אדם באמצעות התנהגות טובה ונוהגים טובים ברמה השטחית, לשפר את תדמיתו בעיני אחרים ואת ההערכה כלפיו מצדו של העולם הרחב. הנקודות האלו מראות שעניינן של אמרות על התנהגות מוסרית הוא לכסות על המחשבות הפנימיות של אדם, על השקפותיו, מטרותיו וכוונותיו, על ארשת פניו המבחילה ועל מהות טבעו באמצעות התנהגות שטחית ונוהגים שטחיים. האם אפשר לכסות בהצלחה על הדברים הללו? האם הניסיון לכסות עליהם לא יגרום להם להיות יותר גלויים לעין? אך לשטן לא אכפת מזה. מטרתו היא לכסות על ארשת פניה המבחילה של האנושיות המושחתת, לכסות על האמת ביחס לשחיתותו של האדם. אם כן, השטן גורם לאנשים לאמץ ביטויים התנהגותיים של התנהגות מוסרית כדי להסוות את עצמם, כלומר הוא משתמש בכללים ובהתנהגויות של ההתנהגות המוסרית כדי לארוז יפה את חזותו של האדם, תוך שהוא משפר את תכונותיו האנושיות של האדם ואת אישיותו כדי שהאדם יוכל לגרום לאחרים להעריך ולשבח אותו. באופן בסיסי, האמרות הללו על התנהגות מוסרית קובעות האם אדם הוא אצילי או שפל על יסוד הביטויים ההתנהגותיים והסטנדרטים המוסריים שלו" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (10)). רק לאחר שקראתי את דברי האל הבנתי שתמיד הייתה לי השקפה מופרכת, שלפיה ראיתי את המסורות הנהוגות בתרבות כאמת מידה שקבעה האם אנושיותו של אדם היא טובה או רעה. חשתבי בטעות שמוסריות היא האמת, וחשבתי שאנשים בעלי מוסריות גם ניחנים באנושיות טובה. למעשה, מוסריות אינה עיקרון החיים שעל פיו יש לחיות. היא מהווה מעשה של צביעות, ובתמציתה היא למעשה טקטיקה ושיטה שבה השטן משתמש כדי להטעות אנשים ולהשחיתם. השטן משתמש בתרבות המסורתית כדי להנחיל אמות מידה מוסריות שעל פיהן יחיו אנשים. לכן, הם יכולים לבצע מעשים טובים כלפי חוץ כדי להסוות את עצמם ואת שחיתותם ואת כיעורם הפנימיים כדי לזכות בהערכתם של אחרים. כתוצאה מכך, אנשים נעשים יותר צבועים וערמומיים. ראיתי שגם אני כזו. הרעיונות המסורתיים התרבותיים היוו את הקריטריון למעשיי. אמנם על פניו נראה שלא התחריתי עם אחרים, ושיכולתי להסתדר איתם, אך למעשה, אילצתי את עצמי לעשות מעשים טובים כדי לגרום לאחרים לומר שאני טובה, וכדי לשמר את תדמיתי בעיניהם. אבל אמרתי שאני מתחשבת בעבודת הכנסייה. הייתי כה ערמומית!

מאוחר יותר, קראתי בדברי האל: "אדם שמבין את האמת צריך לנתח את הטענות והדרישות השונים של התרבות המסורתית בנוגע להתנהלות מוסרית. עליך לנתח אילו מהם הם בעלי הערך הרב ביותר בעיניך, ובאילו מהם אתה דבק תמיד, והם מהווים תמיד את הבסיס ואת הקריטריון לאופן שבו אתה מתייחס לאנשים ולדברים ולדרך שבה אתה מתנהל ופועל. לאחר מכן, עליך להציב את הדברים שבהם אתה דבק אל מול דברי האל ודרישותיו לצורך השוואה ולבחון האם היבטים אלו של התרבות המסורתית עומדים בניגוד לאמיתות שמבטא האל או סותרים אותן. אם אכן תמצא בעיה, עליך לנתח מיד מהן הנקודות המדויקות שבהן היבטים אלה של התרבות המסורתית הם שגויים ואבסורדיים. כשנושאים אלה יהיו ברורים לך, תדע מהי האמת ומהי אמירה מופרכת; יהיה לך נתיב של יישום בפועל ותוכל לבחור בנתיב שבו עליך ללכת. חפש את האמת בדרך זו, ותוכל לתקן את דרכיך" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (5)). מדברי האל הבנתי שאם אינך רוצה לחיות על פי הרעיונות המסורתיים הללו, עליך קודם להבחין בהם ולנתחם, לחשוף את השגיאות ואת האבסורדיות שבהם, למצוא היכן הם מפרים את האמת, ולגלות מהן ההשלכות שנגרמות אם חיים לפיהם. רק כשתראה את כל הדברים הללו בבהירות תוכל לזנוח אותם ולקבל את האמת. התחלתי לתהות: האם ה"נתינה" של קונג רונג בוויתורו על האגסים הגדולים יותר תואמת לעקרונות-האמת? האם ה"נתינה" הזו היא אחת מדרישות האל לאנושיות רגילה? האם אלו שתמיד מוותרים וסובלים בשקט הם אכן אנשים טובים? הסבל העיוור שלי הביא לחוסר משמעותי בכוח אדם עבודת ההשקיה. כדי להראות שאני נדיבה ומוכנה לסבול, השמעתי המון שקרים צבועים. חונכתי על הרעיונות המסורתיים הללו, אך במקום שהם יעשו ממני אדם טוב, הם הפכו אותי לצבועה וערמומית. כשזכיתי בהערכתם הרבה של אחרים, לא חשתי אושר. במקום זאת, נעשיתי מדוכאת ואומללה יותר ויותר. אלה היו ההשלכות של סגידה לתרבות המסורתית. בלי האל שיחשוף את תמצית התרבות המסורתית, הייתי נותרת עיוורת כל חיי. לא יכולתי להפסיק להודות לאל על כך שביטא את האמת וניתח את הרעיונות המסורתיים הללו, ואפשר לי להתעורר.

לאחר מכן, חשבתי, "בגלל שהמוסריות של קונג רונג בוויתור על האגסים הגדולים הייתה רק מעשה טוב כלפי חוץ, ומשמעותה לא הייתה שהוא ניחן באנושיות טובה, מהי אנושיות טובה אמיתית?" בדברי האל, קראתי: "חייב להיות רף כלשהו לאנושיות טובה. הרף הזה אינו מצריך בהכרח בחירה באורח מתון, דבקות בעקרונות, מאמץ לא לפגוע באיש, השגת טובות הנאה בעזרת חנופה בכל מקום, נעימות הליכות כלפי כל מי שפוגשים וסחיטת שבחים מהזולת. זהו אינו הרף. אם כן, מהו הרף? הרף הוא היכולת להתמסר לאלוהים ולאמת, לנקוט בגישה עקרונית ואחראית כלפי החובה וכלפי כל סוגי האנשים, האירועים והדברים. קל לכולם לראות זאת, כולם מבינים זאת היטב בליבם. יתרה מכך, אלוהים בוחן את ליבותיהם של בני האדם ומודע למצבו של כל אחד ואחד מהם. לא משנה באיזה סוג אדם מדובר, איש אינו יכול לשטות באלוהים. יש שמתרברבים בכך שהם ניחנים באנושיות טובה, בכך שהם לא מדברים סרה באחרים ובכך שהם לעולם לא פוגעים בטובתם האישית של אחרים, כמו גם הטענה שהם מעולם לא חמדו את רכושו של הזולת. כאשר מתגלע ויכוח בנוגע לטובות אישיות, הם אף מעדיפים לספוג הפסד מאשר לנצל אחרים, וכך כולם חושבים שהם אנשים טובים. עם זאת, כשהם מבצעים את חובותיהם בבית האל, הם מתגלים כערמומיים וחלקלקים ותמיד זוממים לזכות בטובות אישיות. הם כלל לא משקיעים מחשבה בטובתו של בית האל, כלל לא מתעדפים את אותם הדברים שאלוהים מתעדף או חושבים כפי שאלוהים חושב, ובשום אופן לא מוכנים להניח בצד את טובתם האישית כדי למלא את חובותיהם. הם לעולם מוכנים להניח בצד את טובתם האישית. גם אם הם מבחינים בחורשי רעה, הם לא חושפים אותם. אין להם שום עיקרון על פיו הם חיים. איזו מין אנושיות זו? זו אינה אנושיות טובה. אל תתייחסו למה שאנשים כאלה אומרים. עליכם לבחון כיצד הם מתנהלים בחייהם, מה הם חושפים כלפי חוץ ומהי גישתם במהלך מילוי חובותיהם, כמו גם מהו הלך הרוח שלהם ומה שהם אוהבים. אם אהבתם לתהילתם ולתועלתם האישית עולה על נאמנותם לאלוהים, אם אהבתם לתהילתם ולתועלתם האישית עולה על טובתו של בית האל, או אם אהבתם לתהילתם ולתועלתם האישית עולה על ההתחשבות שהם מפגינים כלפי אלוהים, האם הם אנושיים? הם אינם אנושיים. התנהגותם חשופה לכול ולאלוהים ולאנשים שכאלה קשה מאוד לזכות באמת" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מי שמוסר את ליבו לאלוהים, יכול להשיג את האמת). מדברי האל, הבנתי שאדם בעל אנושיות טובה באמת אוהב את האמת ואוהב דברים חיוביים, הוא ממלא את חובותיו באחריות, דבק בעקרונות-האמת, ומקיים את עבודת הכנסייה. אלו שכלפי חוץ לא פוגעים באיש, סובלים בצורה עיוורת וללא עיקרון, ומעדיפים לחוות אובדן בעצמם במקום לנצל אחרים על אף שכלפי חוץ יש להם אופי טוב, תמיד מחפשים במילוי חובותיהם להגן על האינטרסים שלהם, לא מיישמים את האמת בפועל, ואף פעם לא מתחשבים בעבודת הכנסייה. אנשים כאלו לא ניחנים באנושיות טובה כלל וכלל. לא רציתי שהתרבות המסורתית תכתיב את חיי ולא רציתי להיות יותר אדם טוב בצורה שטחית. רציתי להביא לידי ביטוי צלם אנוש בהתאם לדרישות האל.

כשקראתי את דברי האל, מצאתי נתיב ליישום בפועל. האל אומר: "עליך לחפש את האמת כדי לפתור כל בעיה שמתעוררת, לא משנה מהי, ובשום אופן לא להסוות את עצמך או להעמיד פנים לפני אחרים. החסרונות שלך, המגרעות שלך, הפגמים שלך, הטבע המושחת שלך – היה גלוי לב לחלוטין לגביהם ושתף עליהם. אל תשאיר אותם בתוך-תוכך. הלמידה כיצד להיפתח היא הצעד הראשון לקראת ההיווכחות בחיים וזו המשוכה הראשונה שהכי קשה להתגבר עליה. ברגע שתתגבר עליה, ההיווכחות באמת תהיה קלה. מה מסמל הצעד הזה? פירושו שאתה פותח את לבך ומראה את כל מה שיש בך, טוב או רע, חיובי או שלילי, ושאתה חושף את עצמך בפני האחרים ולעיני אלוהים ואינך מסתיר דבר מאלוהים, אינך מחפה על דבר, אינך מסווה דבר, אין בך הונאה ותחבולות ובנוסף, אתה פתוח וישר עם הזולת. בדרך זו, אתה חי באור, ולא רק אלוהים יבחן אותך, אלא אנשים אחרים יוכלו לראות שאתה פועל מתוך עיקרון ובמידה של שקיפות. אינך צריך להשתמש בשיטות כלשהן על מנת להגן על שמך הטוב, על תדמיתך ועל מעמדך, ואינך צריך לטייח או להסוות את הטעויות שלך. אלה מאמצים מיותרים ואין לך צורך בהם. אם תצליח להניח לדברים האלה, תהיה רגוע מאוד, תחיה נטול כאב, שום דבר לא יכבול אותך ותחיה באור באופן מוחלט" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). מדברי האל, הבנתי שאל לי להסוות את עצמי כדי להציג לאחרים תדמית מזויפת. במקום זאת, עליי להיות אדם ישר, פשוט ופתוח, ועליי להיפתח ולתקשר לגבי בעיות או קשיים בהם אני נתקלת, כך שאחיי ואחיותיי יוכלו לעזור לי בצורה טובה יותר. כשלא דיברתי, אלא פשוט סבלתי בשקט והסוויתי את עצמי, כולם האמינו שאין מחסור בעובדי השקיה ושהעבודה מתנהלת היטב. אך האמת הייתה שאני סבלתי, ועבודת הכנסייה נפגעה. לכן, יישמתי בפועל, במודע, לפי דברי האל, והסברתי את הקשיים בצורה ברורה לאחיי ואחיותיי. לאחר מכן, הם כולם שלחו אליי אנשים שיוכלו לבצע את עבודת השהקיה. זה אפשר לי לראות עד כמה קל ומהנה ליישם בפועל לפי דברי האל. אם נחיה לפי תכתיבי התרבות המסורתית, ניעשה רק יותר ויותר מושחתים, יותר ויותר מזויפים וערמומיים, ויותר ויותר אומללים. רק אם ניישם את האמת בפועל נוכל להביא לידי ביטוי צלם אנוש, להפוך לאנשים טובים באמת, ולחוות שלווה ואושר אמיתיים. תודה לאל!