בנובמבר 2020 נבחרתי להיות מנהיגת צוות ההשקיה. הייתי כל כך מאושרת. כשבחרו בי להנהיג צוות, הרגשתי כאילו הבנתי את האמת, שהייתה לי היווכחות טובה יותר בחיים מאשר לאחרים. רציתי למלא את חובתי היטב כדי שכולם יסתכלו עליי בהערכה. אחרי זמן-מה השגתי התקדמות מסוימת, ואחים ואחיות אמרו שהשיתוף שלי היה ברור, שיכולתי לפתור בעיות מסוימות. השבחים האלה גרמו לי להיות מאוד מרוצה מעצמי. אבל הכול השתנה חודש לאחר מכן, כשהאחות יו הגיעה. היא הייתה מנהיגה לפני כן, השיתוף שלה היה מאיר עיניים, והיו לה איכות וכישורי עבודה טובים. מיד כשהגיעה היא הבחינה במספר בעיות בעבודה שלנו, ומצאה במהירות דברי אל לשיתוף בנושאים שונים. אחרי זמן-מה שמתי לב שאחים ואחיות פנו במיוחד אליה לשיתוף, וזה התחיל להרגיז אותי. אני הייתי מנהיגת הצוות, אז אם לא יכולתי לפתור בעיות באותה רמה כמוה, מה הם יחשבו עליי? האם הם יחשבו שאני לא מנהיגת צוות טובה, שאני לא מסוגלת לפתור בעיות? המחשבה הזו ממש הביכה אותי וגרמה לי להרגיש מוטה נגד האחות יו. הרגשתי כאילו היא משוויצה ולא מכבדת אותי כמנהיגת הצוות, כאילו היא מביכה אותי בכוונה. חשבתי, שאף על פי שהייתה מנהיגה בעבר והיה לה ניסיון, האיכות שלי הייתה לא פחות טובה, אז לא נראה לי שהיא יכולה להתעלות עליי. כדי לשמור על כבודי, ניסיתי להרהר בדברי האל במפגשים, לשתף יותר טוב ממנה. כשאחים ואחיות נתקלו בבעיות, ניסיתי למצוא דברי אל שיפתרו אותן, ולחשוב על כל חוויה שאוכל לשתף כך שהאחרים יוכלו לראות למי באמת יש את מציאות האמת. חייתי במצב של קנאה, תמיד במאבק עם אחרים.

פעם אחות העלתה במפגש כמה קשיים שהיא נתקלה בהם במילוי חובתה. חשבתי, שאני מוכרחה שתהיה לי תשובה, שאני חייבת למצוא כמה דברי אל שיעזרו לה עם הבעיה שלה. ככה, אחרים לא יראו בי נחותה לעומת האחות יו. אבל ככל שרציתי יותר, התבלבלתי יותר. דפדפתי הלוך ושוב בלי למצוא קטע מתאים. בסוף האחות יו מצאה קטע לדון בו עם האחות. הרגשתי שאני כישלון, והפנים שלי בערו מרוב בושה. ממש רציתי להתחבא באיזה חור. ככל שרציתי יותר להוכיח את עצמי, כך עשיתי יותר צחוק מעצמי. הרגשתי שלא משנה כמה אשקיע, לא אצליח להגיע לרמה של האחות יו. הייתי מאוד אומללה. חשבתי שמילוי החובה הזו גרם לי לאבד את כבודי, שהאחרים ראו את דמותי האמיתית ושהאחים והאחיות בטוחים שהאחות יו מוכשרת יותר ממני בתפקיד של מנהיגת צוות. אם כך, אולי כדאי שפשוט אפרוש כמה שיותר מוקדם, כדי להציל מעט מכבודי. למעשה, ידעתי שצורת חשיבה כזו אינה תואמת את רצון האל, אבל לא יכולתי להפסיק לקנא בה. הייתי שרויה בכאב ובדיכאון, ולא ידעתי כיצד להיחלץ מהכבלים האלה של המוניטין והמעמד. בנוסף הגבלתי את עצמי, מתוך מחשבה שתמיד רדפתי אחרי מוניטין ומעמד, וכנראה זה פשוט האופי שלי ואני לא אוכל לשנות אותו. רציתי להיפתח בפני אחים ואחיות בנוגע למצבי, אבל חששתי שהם יזלזלו בי. חוץ מזה, לא רציתי להודות בכך שאני לא מגיעה לרמה שלה. אז המשכתי להיות בדיכאון ונעשיתי עוד יותר מוטה נגד האחות יו. ראיתי עד כמה היא הייתה פעילה במפגשים, אז חשבתי שהיא מתרברבת, מנסה להתחרות בי על מעמד. לא רציתי להיות איתה בקשר. חשבתי אפילו להיפתח בפני אחות אחרת בנוגע למצב שלי, כדי שהיא תחשוב שהדיכאון שלי נגרם כולו על ידי האחות יו. רציתי שהיא תיקח את הצד שלי ושהערכתה לאחות יו תפחת, כדי שהיא תשפוט אותה ביחד איתי. עמוק בלב ידעתי שאני קושרת קשר נגדה, אבל לא חשבתי על זה יותר מדי. ערב אחד התחלתי לספר לאחות אחת על תחושת הדיכאון שלי. בדרך כלל, האחות יו היא שהציעה אילו דברי אל כדאי לנו לשתף, והיא גם הובילה את התפילות. הרגשתי שהיא מתעלמת ממני. הרגשתי מוגבלת ולא רציתי להמשיך להיות מנהיגת צוות. חשבתי שהאחות תתייצב לצדי, אבל היא אמרה שעליי להתייחס לאחות יו בצורה נאותה. כעבור מספר ימים ראיתי שהיא מסתדרת היטב עם האחות יו וזה גרם לי לתחושת חוסר נחת גדולה. חשבתי, ששיתפתי איתה כל כך הרבה, אז איך ייתכן שאין לה דעה מסוימת על האחות יו? קצת התפלאתי על המחשבה הזו. איך יכולתי אפילו לחשוב ככה? ניסיתי ליצור קליקה כדי להדיר את האחות יו, לא? נעשיתי יותר ויותר מפוחדת והתחלתי להרהר בעצמי.

נזכרתי בכמה מדברי האל: "אם הם רואים אדם טוב מהם, הם מדכאים אותו, מפיצים עליו שמועה או לא בוחלים באמצעים כדי להנמיך את מעמדו בעיני אחרים וכדי שאף אחד לא יהיה טוב מאף אחד אחר – זה הטבע המושחת הקרוי יהירות וצדקנות, כמו גם רמייה, הולכת שולל וחתרנות. בני אדם כאלה עושים הכל כדי להשיג את מטרותיהם. ... קודם כל, בכל הנוגע לטבע הדברים האלה, בני אדם שמתנהגים כך פשוט עושים כרצונם, הלא כן? האם הם מביאים בחשבון את האינטרסים של משפחתו של אלוהים? הם חושבים רק על רגשותיהם שלהם ורוצים רק להגשים את המטרות האישיות שלהם מבלי להתחשב באובדן שנגרם לעבודתה של משפחתו של אלוהים. לא זו בלבד שבני אדם כאלה הם יהירים וצדקניים, אלא שהם גם אנוכיים ובזויים. הם לא מתחשבים כלל ועיקר בכוונתו של אלוהים. אין צל של ספק שלבני אדם כאלה אין לב ירא אל. זו הסיבה לכך שהם עושים את כל מה שהם רוצים ונוהגים בצורה מופקרת ללא שום תחושת אשמה, ללא כל חשש או דאגה ומבלי להביא בחשבון את ההשלכות" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חמשת התנאים שצריכים להתקיים כדי שניתן יהיה לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל). אף פעם לא חשבתי על עצמי לאור המילים האלה. ואז הבנתי סוף כל סוף שאלוהים חשף את המצב שלי. מעולם לא העליתי בדעתי שאהיה כל כך מרושעת. כל הזמן הזה הייתי בסכסוך עם האחות יו, כי קינאתי בה. השיתוף שלה היה טוב יותר והיא הייתה מסוגלת לפתור בעיות מעשיות של אחרים. לא הייתי מרוצה מזה, אלא הרגשתי שזה משפיל אותי. בניסיון לשפר את התדמית שלי בעיני האחרים, ניסיתי לחשוב על כל דרך להתעלות עליה. כשלא הצלחתי לעשות זאת, שנאתי אותה, ושפטתי אותה כרברבנית שמנסה לגנוב לי את ההצגה. יצרתי ברית והפצתי דעות קדומות נגדה כדי שכולם יבודדו וישפטו אותה. הבנתי שהייתי ממש יהירה ולא יכולתי לסבול שמישהי טובה ממני. לא בחלתי באמצעים כדי להחזיק בתואר שלי כמנהיגת צוות – זה היה מרושע ומתועב. במה הייתי שונה מצוררי המשיח ההם שנלחמו והדירו אחרים רק בשביל המעמד? בבירור חסרה לי היווכחות בחיים ולא יכולתי לפתור בעיות של אחרים. לא הייתי מוכנה לתת לאחות יו עזרה ושיתוף. לא עיכבתי בכך את ההיווכחות בחיים של אחרים ופגעתי באחיי ובאחיותיי? לא הייתה לי שום אנושיות! המחשבה הזו גרמה לי להרגיש עוד יותר אשמה, ושממש אכזבתי את האחים והאחיות. אז אזרתי אומץ להיפתח בנוגע לרצון שלי להתעמת ראש בראש עם האחות יו, ולהתנצל בפניה. היא אמרה שהיא ראתה שאני לא מאושרת במיוחד בזמן השיתופים שלה, והיא הרגישה מוגבלת ולא רצתה לשתף יותר מדי מחשש שזה יפגע בי. אז הבנתי שהמאבק שלי השפיע באופן שלילי עליה, והרגשתי איום ונורא. ידעתי שהמפגשים הם מקום לעבוד בו את אלוהים, לא להיאבק על מוניטין ורווח. אבל השכל שלי לא היה במקום הנכון – רציתי להתחרות בה, וזה שיבש את עבודת בית האל ועיכב את ההיווכחות בחיים של אחים ואחיות. הייתי מלאה כולי בחרטה. כשחיים לפי טבע שטני שכזה, זה פוגע באנשים אחרים, ובסוף אנחנו חיים במרירות ובכאב. קנאה באחרים באמת פוגעת גם בנו.

המשכתי לחפש נתיב ליישום בפועל. קראתי בדברי האל את זה: "כראשי כנסייה, יש ללמוד להשתמש באמת לא רק כדי לפתור בעיות, אלא גם כדי לגלות ולטפח אנשים ברוכי כישרון, שאותם אסור לדכא ושבהם אסור לקנא. זהו מילוי החובה הראוי לפי אמת המדיה, ומנהיגים ועובדים שפועלים כך, פועלים לפי אמת המידה. אם תצליחו ללמוד כיצד לפעול בכל הדברים על פי העקרונות, תצדיקו את האמון ששמו בכם. ישנם כאלו שתמיד חוששים שאחרים טובים מהם ונעלים מהם, שאחרים יזכו לשבחים בעוד שהם עצמם יזכו להתעלמות. הדבר גורם להם לתקוף אנשים אחרים ולמדר אותם. האין זו דוגמה לקנאה בבני אדם שיכולותיהם עולות על שלהם? האין זו התנהגות אנוכית ובזויה? איזה מין טבע הוא זה? טבע זדוני! הם חושבים רק על האינטרס שלהם, מספקים רק את רצונותיהם שלהם, לא מגלים שום התחשבות בחובותיהם של אחרים או באינטרסים של בית האל – לבני אדם כאלה יש טבע רע, ואלוהים לא אוהב אותם. אם באמת תוכלו לגלות התחשבות ברצונו של אלוהים, אזי תהיו מסוגלים להתייחס לאחרים בהגינות. אם תצדד באדם טוב ותטפח את כשירותו ואז יהיה עוד אדם כישרוני בבית האל, עבודתך תהיה קלה יותר לביצוע, הלא כן? האם בכך לא ביצעת את חובתך נאמנה? זהו מעשה טוב בפני אלוהים. אלו המצפון וההיגיון המינימליים שמנהיג צריך להיות ניחן בהם. ... אל תעשו דברים תמיד רק למען עצמכם ואל תתחשבו תמיד רק באינטרסים שלכם, אל תתייחסו רק למעמד, ליוקרה או למוניטין שלכם עצמכם. כמו כן, אל תתחשבו באינטרסים של בני האדם. עליכם להתחשב באינטרסים של בית האל ולהעמיד אותם בראש מעייניכם. עליכם להתחשב ברצונו של אלוהים וראשית חישבו האם הייתם מזוהמים, במילוי חובתכם, אם הייתם נאמנים לחלוטין, אחראים לחלוטין, ונתתם את כל כולכם כמו גם אם הקדשתם מחשבה בלב נאמן לחובתכם בעבודה בבית האל. אתה חייב להתחשב בדברים אלה, לחשוב עליהם תכופות ואז יקל עליך למלא את חובתך נאמנה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מי שמוסר את ליבו לאלוהים, יכול להשיג את האמת). דברי האל לימדו אותי שמנהיגים ועובדים צריכים ללמוד כיצד לזהות ולטפח אנשים מוכשרים, וקנאה בהם היא דבר שאלוהים שונא. השיתוף של האחות יו היה מלא השראה והיא הייתה מסוגלת לפתור בעיות אמיתיות. זה טוב לעבודת הכנסייה ולהיווכחות בחיים של אחים ואחיות. היה עליי לקחת בחשבון את רצון האל ולהניח לכבוד ולמעמד שלי, כדי לעבוד איתה היטב ולמלא את החובה שלי. כשנבחרתי למנהיגת צוות, זה היה אלוהים שנתן לי הזדמנות ליישם בפועל. זה לא אמר שאני יודעת הכול. זה נורמלי שיש הבנה רדודה של האמת וכמה בעיות אחרות, אז הייתי צריכה ללמוד מהאחות יו. אבל אני חשבתי על עצמי כעל מנהיגת צוות, חשבתי שאני אמורה להיות מסוגלת להבין ולפתור כל בעיה, להיות מוכשרת יותר מכולם, אז תמיד התחריתי עם האחות יו כשלא הצלחתי להתעלות עליה, נעשיתי מדוכאת. זה היה מאוד טיפשי מצדי. אלוהים מעולם לא דרש שמנהיגים יהיו מסוגלים לפתור כל בעיה. הוא רוצה שנהיה אנשים כנים, שנשתף רק במה שאנחנו מבינים, ושנדון במה שאנחנו לא מבינים עם האחים והאחיות שלנו. זהו רצונו של אלוהים. אחרי שהבנתי את רצון האל, הפסקתי לקנא כל כך באחות יו, ונעשיתי מסוגלת לקבל וליישם רעיונות טובים שהיו לה. עבדנו ביחד כדי לשתף ולעזור לכל מי שהעלה בעיות במפגשים, ובצורה הזו נפתרו המון בעיות.

אחרי כל זה חשבתי שהשתניתי, שכבר לא הייתי ממוקדת במוניטין ובמעמד. אבל השטן השחית אותי כל כך עמוק. כשהנסיבות הנכונות הופיעו, עדיין לא הצלחתי למנוע מהצד הזה לצוץ. ביולי 2021 הורחקתי מכיוון שלא יכולתי לעמוד במילוי החובה של מנהיגת צוות. האחות יו נבחרה להחליף אותי. בליבי ידעתי שזה שינוי חיובי והרגשתי שהיא באמת תעשה עבודה יותר טובה. הבחירה בה תועיל לחייהם של אחים ואחיות. אבל אז ראיתי באיזה עול היא נשאה למען חובתה, ושהיא הצליחה לטפל במהירות בכל הקשיים שחברי הצוות נתקלו בהם. היא גם הכינה סיכום של הפגמים בחיי הכנסייה שלנו. זה העלה בי כל מיני רגשות. אם האחות יו תשיג יותר בזמן כהונתה כמנהיגת צוות, זה לא יגרום לי להיראות רע? מה כולם יחשבו עליי? הייתי בטוחה שהם יחשבו שאני מיותרת וחסרת איכות. כשחשבתי על זה ככה, הפסקתי לקוות שחיי הכנסייה יתאוששו. לפני כן, כששיתפנו על דברי האל או דיברנו על נושאים בעבודתנו, יזמתי דברים ועזרתי לדאוג שכולם יהיו מעורבים. אבל עכשיו הפכתי לזו שמדברת אחרונה במפגשים, ולפעמים, כשזכיתי למעט נאורות, לא רציתי לדבר על זה. בסוף השיתוף הייתי אומרת כמה מילים בחוסר חשק. כשהאחות יו ביקשה ממני להמשיך, לא רציתי לשתף עוד. לזמן-מה, קשיים מסוימים בחובות של אחים ואחיות הותירו אותם במצב קשה, והאחות יו הייתה עסוקה מכדי לטפל בזה באופן מידי. לא הצעתי לה עזרה, ואפילו שמחתי על המצב הקשה הזה, וחשבתי "גם את לא כזו מנהיגה מדהימה – לא יותר טובה ממני!" ראיתי שהאחרים היו במצב קשה ושחיי הכנסייה סבלו, ואפילו קיוויתי שהדברים יימשכו באותו אופן. ואז ראיתי שהאחות יו באמת פינתה מהר זמן כדי לפתור את הבעיות האלה. הייתי ממש לא מרוצה. התחלתי לחבב אותה פחות ופחות. זה הגיע עד כדי כך שכל דבר שהיא אמרה, כל דעה שהיא הביעה, לא רציתי בכלל לשמוע. הייתי פונה ומסתכלת לצד השני כשהיא שיתפה במפגשים. ידעתי שהקנאה שלי הולכת ומחמירה, נעשית רעילה יותר ויותר, ושהיא עלולה לפגוע גם בה וגם בחיי הכנסייה שלנו. לא רציתי שזה יימשך, אבל לא יכולתי להימלט. מתוך כאבי התפללתי לאלוהים: "אלוהים, אני לא רוצה לקנא באחות יו, אבל אני לא מצליחה לעצור בעצמי. אנא הושע אותי כדי שאוכל לראות את הסכנות שבמוניטין ובמעמד, וכך אשתחרר מכבלי השחיתות שלי." אחרי שהתפללתי, שיתפתי את כולם במה שעברתי. האחות יו אמר שמעולם לא חשבה שאני ארגיש כך לגביה, ושהיא הרגישה נורא. הרגשתי כל כך אשמה כששמעתי אותה אומרת את זה. הכרנו זו את זו זמן רב כל כך, קינאתי בה כל כך ושפטתי אותה מאחורי גבה, אבל היא לא עשתה מזה שום עניין. היא דאגה לי ושיתפה על האמת כדי לעזור לי. להיות עם גישה כזו כלפיה זה היה ממש זדוני וחסר אנושיות מצדי.

ואז, במפגש, קראתי את דברי האל האלה: "צוררי המשיח מייחסים למעמדם ולמוניטין שלהם יותר חשיבות מאשר לכל דבר אחר. אנשים אלה הם לא רק ערמומיים, זוממים ורשעים, אלא הם גם בעלי אופי מרושע. מה הם עושים כשהם מזהים שמעמדם בסכנה או כשהם מאבדים את מקומם בלב הזולת, כשהם מאבדים את התמיכה והחיבה של הזולת, כשאנשים חדלים לכבד ולהוקיר אותם וכשמזלזלים בהם? הם משתנים בין-רגע. ברגע שהם מאבדים את מעמדם, הם לא רוצים לעשות דבר וכל מה שהם עושים הוא קלוקל. אין להם אינטרס למלא את חובתם. אבל זה אינו הביטוי הגרוע ביותר. מהו הביטוי הגרוע ביותר? ברגע שאנשים אלה מאבדים את מעמדם ואיש אינו מוקיר אותם ואיש אינו מתפתה על ידיהם, הקנאה והנקמה שלהם פורצות החוצה וכך גם השנאה שלהם. לא רק שהם לא יראים את אלוהים, אלא גם אין להם שמץ של ציות. יתר על כן, הם נוטים לשנוא בלבם את הכנסייה, את בית האלוהים ואת המנהיגים והעובדים. הם כמהים לכך שעבודת הכנסייה תיתקל בבעיות או תיעצר. הם רוצים ללעוג לבית האלוהים ולאחים ולאחיות. הם גם שונאים את כל מי שעוסק בחיפוש האמת וירא את אלוהים. הם תוקפים את כל מי שנאמן לחובתו ומוכן לשלם מחיר ומלגלגים עליו. זה טבעו של צורר המשיח – והאין הוא מרושע?" (הדבר, כרך רביעי (חלק ב')). אלוהים מראה לנו שצוררי משיח הם ערמומיים, מרושעים ושיש להם אופי אכזרי. אם הם מאבדים את המעמד שלהם או את תמיכת האחרים, הם נעשים קנאים ורוצים לנקום. הם לא רק מזלזלים במילוי חובתם, הם גם רוצים שעבודת הכנסייה לא תתנהל היטב. הם רוצים לשים ללעג את בית האל ואת האחים והאחיות. הבנתי שהמצב שבו הייתי הוא בדיוק זה שאלוהים מתאר בדבריו. אחרי שהורחקתי, ראיתי באיזה עול האחות יו נושאת למען עבודתה, ושהיא יכולה לטפל בבעיות אמיתיות. חששתי שאם היא תעשה עבודה טובה וחיי הכנסייה ישתפרו, זה יראה עד כמה היא יותר טובה ממני. כדי להגן על המעמד ועל התדמית שלי, ייחלתי שחיי הכנסייה לא יתנהלו היטב. לא רציתי לשתף תובנות ברורות מאוד שהיו לי. התענגתי על התחושה כשראיתי שהאחות יו לא פותרת בעיות בזמן. צחקתי עליה. לא אהבתי שום דבר בה ודחיתי אותה לגמרי. הפגנתי טבע זדוני של צוררת משיח. ידעתי שלחיי הכנסייה יש השפעה ישירה על ההיווכחות בחיים של אחים ואחיות, שהם יוכלו למלא את חובתם היטב רק כשיהיו במצב טוב ותהיה להם היווכחות בחיים. אבל רציתי לשמור על המעמד שלי בעיני אחרים, אז לא רק כשלתי בתמיכה בחיי הכנסייה, אלא שמחתי לראות שבעיות של אנשים לא נפתרות, לראות ששום דבר לא יוצא מהחובות שלהם. זה היה ממש בוגדני ומרושע מצדי. כאשר בית האל מקדם או מרחיק מישהו מתפקיד, זה נעשה למען העבודה. לא יכולתי לבצע את העבודה שלי, אז פוטרתי, ומועמדת טובה יותר לקחה אותה. לא הייתי מרוצה מזה, לא עבדתי איתה בהרמוניה, ואפילו חתרתי תחתיה, הפרעתי ופגעתי בה. האם הייתי בכלל אנושית? בעקבות המחשבה הזו התמלאתי חרטה והדמעות שלי התחילו לזלוג. שנאתי את הזדוניות שלי, וידעתי שאני לא ראויה לחיות בפני אלוהים. נזכרתי בפסוק הזה מכתבי הקודש: "רְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה" (משלי י"ד 30). זה כל כך נכון. הקנאה מולידה שנאה ויכולה לגרום לאנשים לעשות דברים מטורפים.

באותו לילה קראתי עוד קטע מדברי האל: "אם, בכל הנוגע לדברים שאלוהים רוצה להגן עליהם, אתה תמיד מפריע, משבש ומפרק אותם ואם אתה תמיד מתעב אותם ומחזיק בתפיסות ובמחשבות משלך, על מה זה מרמז? זה מרמז על כך שאתה רוצה להתנצח עם אלוהים, לנקוט בעמדה שונה ממנו ושאינך מייחס חשיבות לעבודה ולאינטרסים של בית האלוהים. אתה תמיד מנסה לחתור תחתיו, תמיד רוצה לפעול בצורה הרסנית, תמיד רוצה להרוויח מכך ותמיד מנסה לגרום לקשיים ולעשות דברים רעים. ככזה, האם אלוהים ירתח מזעם עליך או לא? (הוא ירתח מזעם.) ואיך ייראה הזעם הזה? (הוא יעניש אותנו.) הוא בהחלט יעניש אתכם. אלוהים לא יסלח לך. אין שום סיכוי לכך. זאת משום שמעשיך הרעים ערערו והשמיצו את עבודתה של הכנסייה ופגעו בה. הם ניצבו בניגוד אינטרסים לעבודה של בית האלוהים, הם היו רוע גדול, הם היוו התנגדות לאלוהים ופגיעה ישירה בטבעו של אלוהים – אז איך ייתכן שאלוהים לא ירתח מזעם עליך? אם אנשים מסוימים אינם מסוגלים לבצע מטלה בשל איכותם הדלה והם עושים בשוגג כמה עבירות קלות, אלוהים עשוי לטפל בהם באופן שהולם את חומרת מעשיהם השגויים. אולם, אם בשל האינטרסים האישיים שלך אתה מעורב בכוונה תחילה בקנאה ובמחלוקות, חוטא ביודעין ועושה אי-אילו דברים שמשבשים, מפריעים והורסים את עבודתו של אלוהים, הרי שאתה פוגע בטבעו של אלוהים. האם אלוהים ירחם עליך? אלוהים מקדיש את כל דמו, זיעתו ודמעותיו ממש כאן, בעבודה של תוכנית הניהול שלו בת ששת אלפי השנים. אם פעלת נגדו, פגעת בכוונה באינטרסים של ביתו ודבקת באינטרסים שלך על חשבון האינטרסים של ביתו, אם ביקשת לך תהילה ומעמד אישיים, התעלמת מהרס העבודה של בית האלוהים או גרמת להפרעה ולהרס שלה ואף להפסדים חומריים וכספיים ניכרים לבית האלוהים, האם היית אומר שיש לחון אדם כמוך? (לא.)" (הדבר, כרך רביעי (חלק א')). מדברי האל קיבלתי תחושה לגבי טבעו שאינו סובל פגיעה. רציתי לשמור על המעמד שלי בעיני כולם, אז פעלתי נגד האחות יו, ואפילו קיוויתי שהיא תיראה רע. פגעתי בעבודת הכנסייה. פעלתי לא רק נגד אדם אחר, אלא גם נגד אלוהים. החזקתי את האינטרסים של בית האל כערבון להשגת המטרות שלי. אלוהים שילם מחיר גדול כל כך להושעת האנושות, פשוט מתוך תקווה שנשיג את האמת, נשנה את טבענו וניוושע על ידו. רק כשיש לאחים ולאחיות חיי כנסייה טובים ומנהיג טוב הם יכולים להיווכח במציאות האמת ולהשיג את ישועת האל. אני יציר נברא, חסידה של אלוהים, אבל בכלל לא לקחתי בחשבון את רצון האל. כשראיתי שחיי הכנסייה סובלים, שמחתי על כך. אפילו קיוויתי שהדברים יימשכו ככה. איך יכולתי להיות כל כך בזויה ומרושעת? השטן מקווה שתוכנית הניהול של אלוהים לא תושלם, שעבודת בית האל תיפגע, שכולם יבגדו באלוהים ויאבדו את ישועתו, ושבסופו של דבר הם יגיעו לגיהינום עם השטן. כשחשבתי ופעלתי בצורה כזו, לא הייתי בדיוק כמו השטן, מפריעה לעבודת בית האל? טבעו של אלוהים לא יסבול פגיעה. ידעתי שאם אמשיך לסרב להכות על חטא, בשלב מסוים אחולל רוע גדול עוד יותר, אפגע בטבעו של אלוהים ואסולק על ידו. אז הבנתי באמת שרדיפה אחרי מוניטין ומעמד היא לא נתיב טוב. נזכרתי במה שאלוהים אומר: "השטן משתמש בפרסום ורווח כדי לשלוט במחשבות האדם עד שבני האדם יכולים לחשוב אך ורק על פרסום ורווח. בני האדם נלחמים על פרסום ורווח, חווים מצוקות למען הפרסום והרווח, מושפלים למען הפרסום והרווח, והם יקבלו כל החלטה וקביעה למען פרסום ורווח וגם כדי לזכות בהם. כך השטן כובל את בני האדם בשלשלאות בלתי נראות ואין להם הכוח או האומץ להשליכן מעליהם. הם מדשדשים הלאה בקושי רב, משום שהם נושאים בלא-יודעין את השלשלאות האלה. למען הפרסום והרווח האלה, האנושות דוחה את אלוהים ובוגדת בו, והיא נעשית מרושעת יותר ויותר. כך, בדרך זו, הפרסום והרווח של השטן מחריבים דור אחר דור" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ו'). לא לקחתי ברצינות את נושא הרדיפה אחרי מוניטין ומעמד, אלא חשבתי שאני רק רוצה שאחרים יכבדו אותי. חשבתי שאף פעם לא פגעתי באחים ובאחיות או באינטרסים של בית האל. אבל דברי האל והעובדות הראו לי שמוניטין ומעמד הם כלים שמשמשים את השטן לפגוע באנשים, לכבול אותם. הם היו האזיקים שהשטן אסר אותי בהם. כשהגיע הזמן הנכון לכך, זה השתלט עליי ולא יכולתי אלא לפעול נגד אלוהים. אם לא הייתי מחפשת את האמת ומקבלת את השיפוט והייסור של אלוהים, אלא ממשיכה לרדוף אחרי הדברים האלה, הייתי הורסת את עצמי לגמרי. מאז ימי קדם, בגלל הרדיפה אחרי מעמד וכוח, חברים טובים הפכו לאויבים מושבעים, ואוהבים הפכו למחשבי חשבונות ולאכזריים זה כלפי זה. ככה אני הייתי כלפי האחות יו. חשבתי רק על המעמד שלי ולא יכולתי לסבול אותה. חשבתי שהיא גונבת את התפקיד שלי, אז רציתי להתחרות נגדה, וכשלא יכולתי להתעלות עליה, רציתי ליצור ברית שתשפוט אותה. כשראיתי שחיי הכנסייה לא מתנהלים היטב, לא ניסיתי להגן עליהם, עמדתי בצד בלב קר, משתוקקת לראות אותה נכשלת כדי שאוכל לצחוק עליה. הייתי מוכנה אפילו לראות את עבודת בית האל נפגעת. ראיתי שברדיפתי אחרי מוניטין ומעמד, הייתי בנתיב שמתנגד לאלוהים. בשלב זה הרגשתי מין פחד משתלט על לבי וידעתי שאם לא אכה על חטא אלא אמשיך לרדוף אחרי מוניטין ומעמד, ואפריע לעבודת בית האל, במקרה הטוב אאבד את חובתי, אבל במקרה הרע אהפוך לצוררת משיח ואסולק מן הכנסייה. אני אאבד את ההזדמנות שלי לישועה. כשהבנתי את זה, הייתי כל כך אסירת תודה לאלוהים. אף פעם לא הבנתי את המהות של מוניטין ומעמד או את הנזק שנגרם מרדיפה אחריהם, ואף פעם לא הייתי מוכנה באמת לוותר על הרדיפה הזו. הפעם אלוהים יצר מצב אמיתי כדי שאחווה אישית את הכאב שבחיים תחת כוחו של השטן, שאראה את האמת המכוערת של השאיפות האלה שלי. דרך השיפוט של דברי האל יכולתי גם לחוות את טבעו שאינו סובל פגיעה. לפני כן הרגשתי שלילית וחלשה, כאילו שהייתי מושחתת מכדי להשתנות, ולא היה לי מספיק ביטחון כדי לחפש את האמת. אבל אז הבנתי שאף על פי שהערכתי מוניטין ומעמד יתר על המידה, כל עוד רציתי לחפש את האמת ולהשיג שינוי בעצמי, אלוהים ינחה אותי להבין את האמת, להשליך את האזיקים ההם ולעלות על הנתיב לישועה.

לאחר מכן קראתי בדברי האל את זה: "איזה טבע יש לאנשים שתמיד מנסים להיות טובים יותר מהזולת, שתמיד מנסים להקדים את הזולת, שתמיד מנסים להתבלט מההמון? (טבע מתנשא.) זהו חוסר התחשבות בנטל של אלוהים – אלוהים לא מבקש ממך להתחשב בדרך זו. יש אנשים שאומרים שכך הם מתחרים. תחרותיות, כשלעצמה, היא דבר שלילי. זו חשיפה – ביטוי – של הטבע המתנשא של השטן. כאשר אתה ניחן בטבע כזה, אתה תמיד מנסה לדכא את הזולת, תמיד מנסה להקדים את הזולת, תמיד מתחבל, תמיד מנסה לגזול משהו מהזולת. אתה קנאי מאוד, אינך נשמע לאף אחד ואתה תמיד מנסה להתבלט. זו צרה. כך השטן פועל. אם ברצונך באמת ובתמים להיות יציר של אלוהים, אל תשאף לדברים כאלה. להיות תחרותי, להתרברב ביכולות שלך – אלה אינם דברים טובים. רק למידת ציות מעידה על היגיון." "מהם עקרונות ההתנהגות שלך? עליך להתנהג בהתאם לעמדתך, למצוא את העמדה הנכונה עבורך ולעמוד איתן בעמדתך. למשל, יש אנשים שטובים במקצוע מסוים ותופסים את העקרונות שלו והם אלה שצריכים לעשות את הבדיקות האחרונות בעניין זה. יש אנשים שיכולים לספק רעיונות ותובנות, ולאפשר לכל האחרים להיבנות על הרעיונות שלהם ולבצע את החובה הזאת טוב יותר – אם כן, הם צריכים לספק רעיונות. אם תוכל למצוא את העמדה המתאימה עבורך ולעבוד בהרמוניה עם אחיך ואחיותיך, אזי תמלא את חובתך ותתנהג בהתאם לעמדה שלך" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, העקרונות שצריכים להנחות את התנהגותו של האדם). זה נתן לי נתיב ליישום בפועל. אלוהים מעניק כישרונות ואיכות שונים לכל אדם. הוא מקווה שאנחנו נכפיף אותם להסדריו ונביא את כישורינו לידי ביטוי בתפקיד שלנו. האחות יו הייתה יותר מתאימה ממני ויכלה לטפל בבעיות אמיתיות. היא הייתה מנהיגת צוות יעילה, וזה היה דבר טוב. אני הייתי צריכה ללמוד מהחוזקות שלה ולמלא את חובתי כראוי. זו הייתה הגישה ההגיונית היחידה. אבל חששתי שיקראו לי חסרת יכולת. הייתי יהירה ולא הבנתי את עצמי. לא ידעתי את מקומי. האחות יו התמקדה בהיווכחות בחיים והייתה לה אהבה לאחרים. היא גם הייתה מועילה מאוד כשהיא הבחינה בבעיות אצלי, אז עליי להעריך את ההזדמנות לעבוד איתה ולהתמקד בהכרת עצמי בסביבה הזו שאלוהים ארגן. זה יעזור להיווכחות שלי בחיים. צורת המחשבה הזו העניקה לי תחושה של חירות. לאחר מכן נטשתי את הקנאה שלי כלפיה, ובמפגשים השתתפתי באופן פעיל ושיתפתי איתה פעולה, עשיתי כמיטב יכולתי בשיתוף וכל מה שאני מסוגלת כדי לעזור לאחרים. ההנהגה של זה העניקה לי תחושת שלווה שלא הייתה לי מעולם. אלוהים שם אחים ואחיות מוכשרים לצדי כדי שאלמד מהחוזקות שלהם ונפצה על החולשות שלי. אז אצמח מהר יותר בחיי. זוהי ברכה שאין לה מחיר.

ההתנסות הזו העניקה לי הבנה רבה יותר של האופי המושחת שלי. הבנתי עד איזה עומק השטן השחית אותי, שלא הייתי בוחלת באמצעים למען המוניטין והמעמד שלי, שהייתי באמת זדונית. חוויתי גם את ישועת האל. להיתקע במאבק הזה על מעמד, בקנאה הזו, זה מכאיב ביותר, והשיפוט של דברי האל הוא שהראה לי את המהות של מה שעשיתי ושחרר אותי מכבלי השחיתות שלי, כדי שאוכל לחיות ביתר חופשיות. אני אסירת תודה מעומק לבי על ישועת האל!