באוגוסט 2021 התחלתי להתאמן בהשקיית מאמינים חדשים. מפני שההגייה שלי באנגלית לא הייתה סטנדרטית, חששתי שברגע שאשתף עימם, הם יזלזלו בי, אז בדרך כלל תקשרתי איתם רק באמצעות הודעות מוקלדות. אולם, הגישה הזו עיכבה את עבודת ההשקיה. פעם, במהלך כינוס, אחת האחיות סיפרה שהאנגלית שלה לא הכי טובה, אבל שהיא רוצה לשתף עם החדשים גם בצורה מילולית ולטפל בתפיסות ובקשיים השונים שלהם בזמן, ולכן היא נעזרה בתוכנת תרגום. כך היא יכלה לשתף עימם כמה שניתן בדיבור. חשתי בושה כשהשוויתי בין זה לבין הגישה שלי לחובתי. למרות שהיא לא ידעה לדבר אנגלית היטב, היא הצליחה למצוא דרך לתקשר מילולית עם החדשים. הבעיה היחידה שלי הייתה שההגייה שלי לא הייתה סטנדרטית. יכולתי לנהל שיחות יום-יומיות, אבל חששתי שהחדשים יאמרו שהאנגלית שלי גרועה ולכן לא רציתי לתקשר איתם מילולית. הייתה לכך השפעה ישירה על תוצאת ההשקיה שלי. היו יותר ויותר מאמינים חדשים שקיבלו את עבודת האל באחרית הימים, אז היינו צריכים להגביר את עבודת ההשקיה ולעזור להם ליצור בסיס לדרך האמת בהקדם האפשרי. אבל אני דאגתי רק למוניטין ולמעמד שלי, ולא לדרך הטובה ביותר להשקיית חדשים בהקדם. לא התחשבתי בשום אופן בכוונות האל! אז נשאתי תפילה והייתי מוכנה להישען על האל ולנסות לתקשר מילולית עם החדשים. לאחר מכן התחלתי להתאמן בדיבור באנגלית, והתחלתי לדבר עם החדשים שכבר הכרתי. לאחר זמן מה, החשש שלי לשוחח הלך והתפוגג. אני זוכרת שפעם אחת שוחחתי עם מאמין חדש, ולא רק שהצלחתי לבטא את עצמי בצורה רהוטה, הבעיה שלו גם נפתרה. קשה להאמין... מעולם לא חשבתי ששיחה מילולית אחת תהיה יעילה יותר מהודעות שנמשכות על פני מספר ימים.

בשעה שיותר ויותר חברים חדשים הצטרפו לכנסייה, המנהיגה ציוות ביני לבין האחות מייוויס כדי שניקח פיקוד על עבודת ההשקיה. כששמעתי על הסידור הזה, הופתעתי מאוד. רק עכשיו התחלתי להתאמן בהשקיית חדשים, ועדיין היו אמיתות רבות הנוגעות לעבודת האל שעוד לא הבנתי, ורמת האנגלית שלי הייתה ממוצעת. איך אוכל לקחת על עצמי אחריות כזאת? מייוויס השקתה חדשים יותר זמן ממני, אז היה לה יותר ניסיון מכל בחינה. היא גם דיברה אנגלית ממש טוב. אם אעבוד לצדה, בהתחשב ביכולות האמיתיות שלי, האם האמת לא תיחשף ברגע שאפצה את פי? היא אולי גם תגיד שהשיתוף שלי על האמת לא היה ברור, ושאני לא מתאימה לביצוע החובה הזו. בדיוק כשהתחלתי לדאוג, מייוויס הגיעה לדון איתי לגבי העבודה ושאלה אותי איך האנגלית שלי. ללא היסוס, אמרתי, "האנגלית שלי לא טובה. אני יכולה להבין, אבל אני לא מדברת מספיק טוב. אני יודעת להתנסח בסדר בכתיבה." היא ענתה, "אז תהיי אחראית על מועדי הכינוסים עם המאמינים החדשים, ואני אהיה אחראית על השיתוף עמם. נוכל לעבוד יחד." לאחר ששמעתי את מייוויס אומרת זאת, חשבתי שלומר שאני לא יודעת לדבר אנגלית היטב היה תירוץ נהדר, ושבכינוסים לא אצטרך לומר דבר. כל עוד לא אדבר, הפגמים והחולשות שלי לעולם לא ייחשפו. ואז, כשמייוויס תשקה חדשים, אוכל להיות שם כדי להקשיב וללמוד, ולאחר זמן מה, ברגע שאלמד לעשות זאת, אוכל לתקשר איתם מילולית. כך הם לא יוכלו להבחין בפגמים שלי.

בפעם הראשונה שמייוויס ואני השקינו יחד מאמינים חדשים, שמתי לב שהיא מתקשרת איתם באנגלית שוטפת, אבל מלבד "שלום!" לא העזתי לומר שום דבר נוסף. הסכמנו שאחרי שהכינוס יסתיים, אדבר עם מאמינים חדשים כדי ללמדו על הבעיות והקשיים שלהם וכדי לפתור אותם בהקדם האפשרי, אבל היססתי לעשות זאת. באינטראקציה הראשונה שלהם עם מייוויס, הם ראו עד כמה האנגלית שלה טובה ושהיא יכולה לשתף על האמת בצורה ברורה. אם הם ידברו איתי לאחר מכן וישמעו איך אני מגמגמת בדבריי, הם יבינו איזה הבדל יש בין שתינו. ומה הם יחשבו עליי אז? חשבתי על כך שוב ושוב, והחלטתי להמשיך להקליד הודעות. לאחר מכן, מלבד תקשור מילולי עם חלק מהחדשים שהכרתי היטב, תקשרתי עם האחרים רק בעזרת הודעות מוקלדות. אולם, התקשורת בצורה הזו הייתה איטית. לעיתים קרובות שלחתי הודעה למאמין חדש אבל הוא לא היה מחובר, ואז כשהוא כן ענה, פספסתי את ההודעה שלו. בעיות שהיו יכולות להיפתר תוך דקות בעזרת תקשור מילולי לא נפתרו אפילו אחרי ימים למרות ההודעות ששלחתי. רק אחרי שסקרנו את העבודה שעשיתי ראיתי שכמחצית מהמאמינים החדשים שהייתי אחראית להם לא השתתפו בכינוסים כרגיל. הייתי המומה. איך זה יכול לקרות? מייוויס שאלה אותי, "למה את תמיד שולחת הודעות למאמינים חדשים? למה את לא מדברת איתם ישירות?" התחמקתי מהנושא, כי לא רציתי לומר לה. ידעתי שאם אדבר איתם ישירות כדי לפתור את הבעיות והקשיים שלהם, חלקם יתחילו להגיע לכינוסים בצורה רגילה. אבל חששתי להראות את חולשותיי והסתמכתי על הודעות בלבד, מה שהוביל לתוצאה הזו.

באותו הלילה התהפכתי על משכבי ולא יכולתי לישון. ככל שחשבתי על כך יותר, כך הרגשתי גרוע יותר. אם הבלבול והתפיסות השונות של המאמינים לא ייפתרו תכף ומיד, הם עלולים לפרוש בכל רגע. בכך הזנחתי את חובתי בצורה חמורה! למה התעקשתי לשלוח הודעות לגבי משהו שניתן לפתור בשלוש דקות שיחה? זה לא כאילו שלא ידעתי לדבר אנגלית. עד לא מזמן הייתי מסוגלת לתקשר מילולית, אז למה הפסקתי לעשות את זה? כשחשבתי על העובדה שחלק מהחדשים לא מגיעים לכינוסים בצורה רגילה כי לא השקיתי אותם כראוי, זה גרם לי לרצות להלקות את עצמי. הייתי כה נסערת עד שהתפללתי לאל וביקשתי ממנו שינחה אותי להכיר את עצמי. ואז, קראתי את הקטע הזה מדברי האל: "אנשים הם בעצמם יצירי בריאה. האם יצירי בריאה מסוגלים להיות כול-יכולים? האם הם יכולים להשיג שלמות ולהיות נטולי פגמים? האם הם יכולים להשיג מיומנות בכל דבר, להבין כל דבר, לראות כל דבר לאשורו ולהיות מסוגלים לכול? לא. אבל בקרבם של בני האדם יש צביונות מושחתים וגם חולשה קטלנית: מיד כאשר הם רוכשים מיומנות או מקצוע, אנשים מרגישים שהם בעלי יכולת, שיש להם מעמד וערך ושהם מקצוענים. לא משנה כמה חסרי ייחודיות הם, כולם רוצים להציג את עצמם כאנשים מפורסמים או יוצאי דופן, להפוך את עצמם לסלבריטאים בזעיר אנפין ולגרום לאנשים להאמין שהם מושלמים ונטולי פגמים, ללא שום ליקוי. הם רוצים להפוך למפורסמים, רבי עוצמה או לדמות נערצה כלשהי בעיניהם של אחרים, והם שואפים להפוך לבעלי כוחות, שמסוגלים לכול ושאין דבר שהוא מעבר ליכולותיהם. הם מרגישים, כי אם יבקשו עזרה מאחרים הם ייראו כחסרי יכולת, חלשים ונחותים, ושאחרים יבוזו להם. לכן הם תמיד רוצים להעמיד פנים. יש אנשים שאם מבקשים מהם לעשות דבר מה, הם אומרים שהם יודעים כיצד לעשות זאת, אם כי בפועל אין להם מושג. לאחר מכן הם בודקים את העניין בחשאי ומנסים ללמוד כיצד לעשות זאת, אבל לאחר שהם לומדים במשך מספר ימים הם עדיין אינם מבינים מה צריך לעשות. כששואלים אותם איך הם מתקדמים, הם אומרים, 'בקרוב, בקרוב!' אבל בלבם הם חושבים, 'אני עדיין לא שם, אין לי מושג, אני לא יודע מה לעשות! אסור לי להוציא את המרצע מן השק, עלי להמשיך להעמיד פנים, אני לא יכול לאפשר לאנשים לראות את החסרונות ואת הבורות שלי, אני לא יכול לאפשר להם להתנשא מעלי!' איזו בעיה זו? זה גיהינום של ממש, של ניסיון לשמור על הכבוד בכל מחיר. איזה מין צביון הוא זה? לגאוותנות של אנשים כאלה אין גבולות, הם איבדו כל היגיון. הם אינם רוצים להיות כמו כולם, הם אינם רוצים להיות אנשים מן השורה, אנשים רגילים, אלא אנשי-על, אנשים יוצאי דופן או מצליחנים. זו בעיה ענקית! בכל מה שנוגע לחולשות, חסרונות, בורות, טיפשות או חוסר הבנה, שהם מנת חלקה של האנושיות הרגילה, הם מסווים את כל אלה ואינם מאפשרים לאחרים לראות זאת, ולאחר מכן ממשיכים להעמיד פנים. ...האם אנשים כאלה אינם חיים כשראשם בעננים? האם הם לא חולמים? הם אינם יודעים מיהם, וגם אינם יודעים כיצד להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה. הם מעולם לא נהגו כבני אנוש מעשיים. אם אתה מעביר את ימיך כשראשך בעננים, צולח יום אחר יום, אינך עושה דבר כשרגליך נטועות בקרקע ותמיד חי על פי דמיונך, זו בעיה. הנתיב שבחרת בחיים אינו נכון" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חמשת התנאים שצריכים להתקיים כדי שניתן יהיה לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל). כשחשבתי על דברי האל, הבנתי שהעמדתי פנים והסוויתי את עצמי. פחדתי שהמאמינים החדשים יזלזלו בי בגלל שהאנגלית המדוברת שלי לא טובה כל כך, אז לא העזתי לשוחח איתם ישירות. אחרי שמייוויס ואני התחלנו לעבוד יחד, ראיתי שהאנגלית שלה ממש טובה וששיתופה על האמת ברור יותר משלי. דאגתי שמא האחים והאחיות שלי ישוו בין שתינו ויתאכזבו ממני ופחדתי שמייוויס תגלה עליי אז חיזקתי את העמדת הפנים שלי. כשמייוויס שאלה אותי לגבי האנגלית שלי, אמרתי בכוונה שהאנגלית שלי לא טובה ומצאתי תירוץ שלא לשתף מילולית. בכל פעם ששתינו השקינו יחד, לא אמרתי מילה, ובכך לא מילאתי את חובתי. כשהשקיתי חדשים, שלחתי להם הודעות במקום לשוחח איתם ישירות, וזה גרם לכך שבעיות רבות של החדשים לא נפתרו מוקדם יותר, כפי שהיה צריך להיות, ולכן השליליות שלהם נותרה בעינה והם לא השתתפו בכינוסים. גרמתי לעיכוב בעבודה שלנו. כל הזמן הסוויתי את עצמי ופחדתי שהחולשות שלי יתגלו. רציתי ללמוד דברים מאחורי הקלעים ואז לחזור ולהדהים את כולם. איזו בורה הייתי! לא יכולתי להתמודד כראוי עם פגמיי וחולשותיי, אלא רציתי להיראות מצטיינת ושונה מכל האחרים. זה כמו משהו שהאל חשף: "הם אינם רוצים להיות כמו כולם, הם אינם רוצים להיות אנשים מן השורה, אנשים רגילים, אלא אנשי-על, אנשים יוצאי דופן או מצליחנים. זו בעיה ענקית!" כישורי הדיבור שלי באנגלית לא היו טובים במיוחד, והשקיתי מאמינים חדשים רק תקופה קצרה. לא היה לי ניסיון רב בעבודת השקיה. הכנסייה סידרה שאשקה מאמינים חדשים דוברי אנגלית והעניקה לי הזדמנות נהדרת שהיה עליי לנצור. אבל במקום לבצע את חובתי היטב, תמיד רציתי רק להסתיר את הפגמים שלי, ולהתנהג כאילו שאני יכולה לעשות הכול, כדי שהאחרים יישאו אליי עיניים ויעריצו אותי. לא ניחנתי בשמץ של היגיון או מודעות עצמית. ידעתי שעליי להפסיק להעמיד פנים ולהסוות את עצמי. לא משנה מה האחרים יחשבו, אני חייבת להרפות מהיהירות שלי ולמלא את חובתי ואת האחריות שלי. זה מה שהיה עליי ליישם בפועל.

קראתי מספר קטעים נוספים מדברי האל שהעניקו לי נתיב ליישום בפועל. האל הכול יכול אומר: "עליך לחפש את האמת כדי לפתור כל בעיה שמתעוררת, לא משנה מהי, ובשום אופן לא להסוות את עצמך או להעמיד פנים לפני אחרים. החסרונות שלך, המגרעות שלך, הפגמים שלך, הטבע המושחת שלך – היה גלוי לב לחלוטין לגביהם ושתף עליהם. אל תשאיר אותם בתוך-תוכך. הלמידה כיצד להיפתח היא הצעד הראשון לקראת ההיווכחות בחיים וזו המשוכה הראשונה שהכי קשה להתגבר עליה. ברגע שתתגבר עליה, ההיווכחות באמת תהיה קלה. מה מסמל הצעד הזה? פירושו שאתה פותח את לבך ומראה את כל מה שיש בך, טוב או רע, חיובי או שלילי, ושאתה חושף את עצמך בפני האחרים ולעיני אלוהים ואינך מסתיר דבר מאלוהים, אינך מחפה על דבר, אינך מסווה דבר, אין בך הונאה ותחבולות ובנוסף, אתה פתוח וישר עם הזולת. בדרך זו, אתה חי באור, ולא רק אלוהים יבחן אותך, אלא אנשים אחרים יוכלו לראות שאתה פועל מתוך עיקרון ובמידה של שקיפות" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). "בנוכחות האל, בלי קשר לתחפושת שלך, לאופן שבו אתה מסתיר את עצמך, או לאיזה דבר אתה ממציא לעצמך, לאל יש תפיסה ברורה של כל המחשבות האמיתיות ביותר ולדברים שמסתתרים בחלקיך העמוקים והפנימיים ביותר; אין ולו אדם אחד שהדברים הנסתרים והפנימיים שלו יכולים לחמוק מהבחינה של האל" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, שישה סימנים להתקדמות בחיים). כשהרהרתי בדברי האל, הבנתי שהצעד הראשון לפתרון הצביון המושחת שלי הוא ללמוד להיפתח, להפסיק להעמיד פנים ולחשוף את החולשות, הפגמים והשחיתות שלי. היה עליי להיות אדם פשוט, כן ואמיתי מול אחיי אחיותיי ומול האל. אז אוכל להירגע ולהיות חופשיה בחובתי. ההבנה הזו העניקה לי את הביטחון והאומץ ליישם את האמת בפועל. אז ניגשתי למנהיגה ולמייוויס וסיפרתי להם בפתיחות על מצבי ועל מה שהבנתי. הן לא זלזלו בי, אלא שיתפו עימי בסבלנות לגבי חוויותיהן שלהן כדי לעזור לי להבין את הבעיה שלי. לאחר מכן, כשהשקיתי את החדשים, היהירות שלי כבר לא הגבילה אותי. התחלתי להתמקד בתקשורת המילולית שלי איתם כך שאוכל לפתור את הבלבול שלהם מהר יותר. כשנתקלתי המילה שלא הכרתי או שלא יכולתי להגות, לקחתי מילון או השתמשתי בתוכנית תרגום. עם הזמן, האנגלית המדוברת שלי השתפרה. הרגשתי שבכך שאני משתפת בפתיחות עם אחיי ואחיותיי ולא מסווה את עצמי או נוהגת בצורה מזויפת, אני לומד על השחיתות שלי ועל פגמיי וזה משנה במהירות את מצבי הגרוע. ממש כפי שהאל אומר: "הלמידה כיצד להיפתח היא הצעד הראשון לקראת ההיווכחות בחיים וזו המשוכה הראשונה שהכי קשה להתגבר עליה. ברגע שתתגבר עליה, ההיווכחות באמת תהיה קלה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). חשבתי שאחרי שעברתי את כל זאת הצלחתי להיפתח ולהשתנות. אולם, מאוחר יותר צץ מצב נוסף שחשף אותי שוב.

פעם אחת, היו כמה מאמינים חדשים שרצו לחלוק את הבשורה עם בני משפחה וחברים, אז ראש הצוות ואני הסברנו להם את העקרונות שבעשותם זאת. בדיוק סיימתי להציג את עצמי, כשאחת מהם אמרה שהיא לא מבינה מה אני אומרת. ראש הצוות מיד מיהרה להסביר ואמרה שההגייה שלי באנגלית לא טובה, ואז התחילה לדבר עם החדשים. הרגשתי כמשקיפה מבחוץ כשהקשבתי להם משוחחים ברהיטות. הרגשתי את פניי מאדימות. זה היה ממש מביך. במקור, רציתי שראש הצוות תלמד ממני ותרכוש קצת ניסיון, אבל לא הצלחתי אפילו להציג את עצמי כמו שצריך... מה יחשבו עליי החדשים וראש הצוות? האם הם יחשבו שהאנגלית שלי איומה, וזה ודאי אומר שאני גם גרועה בעבודתי? מי יקשיב לי אחרי זה, כשאחזור לדברים מסוימים? המחשבות הללו הותירו בי תחושת כישלון עצומה, וחשתי מדוכדכת מאוד. באותו הזמן, מנהיגת הכנסייה הייתה גם היא חברה בקבוצה. פחדתי שהיא תתחבר לאינטרנט, תראה מה קורה, ותחשוב שהאנגלית שלי גרועה ושאני לא מסוגלת לעשות את העבודה, ואז תפטר אותי. לא רציתי שהם יעלו עליי, אז שוב התחלתי להסתיר את הפגמים שלי. חזרתי לתקשר דרך הודעות מוקלדות במקום באופן מילולי, והפכתי את הדיונים בקבוצה לדיונים פרטיים של אחד-על-אחד. לאחר זמן מה, התחלתי לחוש תשישות רבה. פחדתי שכולם יגלו את האמת ויזלזלו בי. חייתי כל יום במצב הזה ולא היו לי זמן או אנרגיה לחשוב איך לבצע את חובתי היטב. האפלה בליבי הלכה וגדלה ולא הצלחתי לחוש בשמץ מהנחיית האל. גם לא היה לי שום כיוון בחובתי. ידעתי שאני במצב מסוכן, אבל לא הצלחתי להתגבר על כך. אז נשאתי תפילה בליבי, וביקשתי מהאל שינחה אותי ויוציא אותי מזה.

יום אחד צפיתי בסרטון עדות שנקרא "מאחורי העמדת הפנים", וחלק מדברי האל שנאמרו בו הותירו בי רושם עמוק. האל הכול יכול אומר: "איזה סוג של צביון זה כשאנשים תמיד מעמידים פנים, תמיד מייפים את האמת לגבי עצמם, תמיד מתנשאים על אחרים כדי שיעריכו אותם, ולא יכולים לראות את הפגמים או החסרונות שלהם, כשהם תמיד מנסים להציג את הצד הטוב ביותר שלהם בפני אנשים? זו גאוותנות, זיוף, צביעות, זהו צביונו של השטן, זה דבר מרושע. קח לדוגמה את חברי המשטר השטני: לא משנה כמה הם נלחמים, מסתכסכים או הורגים בחושך, אף אחד לא רשאי לדווח עליהם או לחשוף אותם. הם מפחדים שאנשים יראו את פני השד שלהם, והם עושים כל שביכולתם כדי להסתיר אותם. בפומבי, הם עושים את המקסימום כדי לייפות את האמת לגבי עצמם, ואומרים כמה הם אוהבים את העם, כמה הם נהדרים, מופלאים וחפים מטעויות. זהו טבעו של השטן. המאפיינים הבולטים ביותר של טבעו של השטן הם תחבולה והונאה. ומה מטרת התחבולה וההונאה הללו? להונות אנשים, למנוע מהם לראות את מהותו ואת אופיו האמיתיים, וכך להשיג את מטרת הארכת שלטונו. לאנשים רגילים אולי אין כוח ומעמד שכאלה, אך גם הם רוצים לגרום לאחרים לחשוב עליהם טובות, ושאנשים יעריכו אותם, וירוממו אותם למעמד גבוה בליבם. זהו צביון מושחת, ואם אנשים לא מבינים את האמת, הם לא יכולים לזהות זאת. ...עשיית טעויות או הסתוות: מה מאלה קשור לצביון? הסתוות היא עניין של צביון, היא כרוכה בצביון גאוותני, רשעות וערמומיות; האל מתעב זאת במיוחד. ...אם לא תנסה להעמיד פנים או להצדיק את עצמך, אם תוכל להודות בטעויות שלך, כולם יגידו שאתה ישר וחכם. ומה עושה אותך חכם? כולם עושים טעויות. לכל אחד יש מגרעות ופגמים. ולמעשה, לכולם יש את אותו צביון מושחת. אל תחשוב שאתה אצילי, מושלם ואדיב יותר מאחרים; זה יהיה לגמרי לא הגיוני מצדך. ברגע שצביונותיהם המושחתים של אנשים, והמהות והפנים האמיתיות של השחיתות שלהם, יהיו ברורים לך, לא תנסה לטייח את הטעויות שלך, וגם לא תחשיב טעויות של אנשים אחרים נגדם – תוכל להתמודד עם שתיהן בצורה נכונה. רק אז תהפוך לבעל תובנה ולא תעשה דברים מטופשים, מה שיעשה אותך חכם. אלה שאינם חכמים הם אנשים טיפשים, והם תמיד מתעכבים על הטעויות הקטנות שלהם בזמן שהם מתגנבים מאחורי הקלעים. זה דוחה להיות עד לכך. למעשה, מה שאתה עושה ברור מיד לאנשים אחרים, ובכל זאת אתה עדיין עושה הצגה באופן בוטה. לאחרים זה נראה כמו ליצנות. האם זה לא טיפשי? זה אכן כך. לאנשים טיפשים אין שום חוכמה. לא משנה כמה דרשות הם שומעים, הם עדיין לא מבינים את האמת או רואים שום דבר כפי שהוא באמת. הם אף פעם לא יורדים מהעץ הגבוה שלהם, חושבים שהם שונים מכולם ומכובדים יותר; זוהי יהירות וצדקנות, זוהי טיפשות. לטיפשים אין הבנה רוחנית, נכון? העניינים שבהם אתה טיפש ולא חכם הם העניינים שאין לך בהם הבנה רוחנית, ואינך יכול בקלות להבין את האמת. זו מציאות העניינים" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, העקרונות שצריכים להנחות את התנהגותו של האדם). הקדשתי קצת מחשבה לדברי האל, שהיוו עבורי זעזוע רציני. העמדת פנים ועשיית טעות אינם אותו הדבר. האנגלית שלי לא הייתה טובה, אז כשעשיתי טעות, יכולתי ללמוד ולהתאמן. אבל תמיד הסוויתי את עצמי כדי שאחרים לא יוכלו לראות מי אני באמת. מאחורי המסכה הזו הסתרתי את צביונותיי המושחתים שכללו גאוותנות, ערמומיות ורוע. האל רואה בכך התנהגות דוחה ונתעבת. עדיין התאמנתי על ביצוע החובה הזו, אז טעויות, פספוסים וביטויי שחיתות היו בלתי נמנעים. הם לא היוו סיבה למבוכה וניתן היה לפתור אותם על ידי חיפוש האמת. אבל מאז שנטלתי על עצמי אחריות לעבודת ההשקיה, שמתי את עצמי במעמד של אחראית, וחשבתי שלכן עליי להיות טובה יותר מאדם רגיל, אחרת החדשים יזלזלו בי. כשהמאמינה החדשה הזו אמרה שהיא לא מבינה מה אני אומרת, הרגשתי שהפגמים שלי נחשפו ושתדמיתי ניזוקה, ושהמאמינים החדשים יזלזלו בי עכשיו ולא יקשיבו לי. חששתי עוד יותר מכך שהמנהיגה תראה שאיני טובה מספיק ושאיני מסוגלת להתמודד עם העבודה, ולכן תפטר אותי. חשבתי איך אוכל להסתיר את פגמיי כדי להגן על המעמד והתדמית שלי, אפילו אם זה יעכב את עבודת הכנסייה. החלפתי את התקשורת המילולית בתכתובות, והשתמשתי בצ'אטים פרטיים במקום בפגישות קבוצתיות לשם דיון בעבודה, מה שעיכב את עבודת ההשקיה שלנו. הייתי במצב של מגננה והתרחקתי מהאל יותר ויותר. כל זה היה ערמומי מאוד מצדי! כשקראתי את הקטע מדברי האל שעוסק בשיפוט וחשיפת הטבע השטני, זה גרם לי לרעוד. האל אומר שההיבט הבולט ביותר בטבע השטני הוא התחבולנות והערמומיות, ושזה מרושע במיוחד. הדרקון הגדול האדום כאש טוב במיוחד בהצגת חזות מזויפת ובהולכת שולל. הוא תמיד מדבר על התדמית ה"נהדרת, מהוללת ונכונה" שלו כדי שאנשים יעריצו אותו וינהו אחריו, והכול במטרה לחזק את רודנותו. הוא עושה הכול כדי להסתיר את כל הדברים הרעים שהוא עושה מאחורי הקלעים, וכך מטעה ומוליך שולל את תושבי העולם. כשהרהרתי בהתנהגותי, ראיתי שגם אני מציגה חזות מזויפת כדי שתדמיתי בעיני אחרים תהיה חיובית וכדי שהם יראו רק את הצד הטוב שבי. הצגתי בכך צביון ערמומי ומרושע! האם הצביון הזה לא היה זהה לזה של הדרקון הגדול האדום כאש? מה הטעם לזכות בכבוד ובהערכה של אחרים אם זה נעשה דרך ערמומיות והעמדת פנים? בכך שהסתרתי את הפגמים והחולשות שלי, בכך שביצעתי תחבולות כדי לרמות את האל ואת האחרים, לא רק שלא השגתי התקדמות, אלא גם עיכבתי את עבודת ההשקיה. האם לא נהגתי כשוטה? מאמינים חדשים רבים קראו את דברי האל ולמדו על כוונתו להושיע את האנושות. הם ראו איך האסונות גדלים ואיך המגפה הולכת ומחמירה, והם ידעו שקבלת עבודת האל של אחרית הימים היא הדרך היחידה להושעת בני האדם. הם היו מוכנים לחלוק את הבשורה עם חבריהם ובני משפחתם ולהביאם בפני האל כך שיזכו בישועתו. אבל היווכחותם בחיים לא עניינה אותי כהוא זה. כדי להגן על היהירות חסרת הערך שלי, לא פתרתי במהירות את השאלות של האחים והאחיות בנושא שיתוף הבשורה. זה עיכב אנשים רבים בחקירת דרך האמת ובפנייה לעבר האל. האם זה לא הפך אותי למכשול, לאבן נגף בעבודת הבשורה? כשהרהרתי בכך, הבנתי שחייתי לפי צביוני המושחת, ולמרות שנראיתי כאילו אני מבצעת את חובתי, למעשה התנגדתי לאל, עיכבתי את עבודת הכנסייה וגרמתי נזק לאחים ולאחיות. שנאתי את עצמי ממעמקי ליבי וחשתי בחילה ממעשיי. חשתי שאני חייבת לאל המון ושאכזבתי את אחיי ואחיותיי. התפללתי לאל ואמרתי שאני מוכנה להכות על חטא, ושאני רוצה לחתור בעקביות אל האמת ולבצע את חובתי.

פעם, במהלך ההקדשים הרוחניים שלי, קראתי את הקטע הזה מדברי האל: "אינך צריך להשתמש בשיטות כלשהן על מנת להגן על שמך הטוב, על תדמיתך ועל מעמדך, ואינך צריך לטייח או להסוות את הטעויות שלך. אלה מאמצים מיותרים ואין לך צורך בהם. אם תצליח להניח לדברים האלה, תהיה רגוע מאוד, תחיה נטול כאב, שום דבר לא יכבול אותך ותחיה באור באופן מוחלט. הצעד הראשון להיווכחות בחיים הוא ללמוד כיצד לשתף בפתיחות. לאחר מכן עליך ללמוד לנתח את מחשבותיך ואת פעולותיך ולהבין אילו מהן שגויות ולא לרוחו של האל, ועליך לפעול מיד על מנת להפוך ולתקן אותן. מהי המטרה בלתקן אותן? המטרה היא לקבל ולאמץ את האמת, תוך היפטרות מהדברים שבתוכך השייכים לשטן והחלפתם באמת. בעבר עשית הכול בהתאם לטבעך הערמומי, שהוא מלא מרמה ושקרים. חשת שלא תוכל לעשות דבר בלי לשקר. עכשיו משאתה מבין את האמת ובז לדרך פעולתו של השטן, כבר אינך פועל כך. אתה פועל מתוך מנטליות של כנות, טוהר וציות. אם אינך מסתיר דבר, אם אינך מעמיד פנים או מסווה דברים, אם אתה חושף את עצמך בפני האחים והאחיות, אל תסתיר את הרעיונות והמחשבות הפנימיים ביותר שלך אלא, במקום זאת, אפשר לאחרים לראות את הגישה הכנה שלך ואז האמת תכה בך שורש בהדרגה, היא תפרח ותישא פרי, לאט לאט היא תניב תוצאות. אם לבך הולך ונעשה ישר יותר ומכוון יותר ויותר כלפי אלוהים ואם אתה יודע להגן על האינטרסים של בית האלוהים כאשר אתה ממלא את חובתך ומצפונך מוטרד כאשר אינך מצליח להגן האינטרסים האלה, הרי שזו הוכחה לכך שהאמת השפיעה עליך והפכה להיות חייך" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). דברי האל העניקו לי נתיב מסוים ליישום בפועל. היה עליי לבצע את חובתי בלב כן וטהור, ולא משנה אם שיעור קומתי גדול או קטן, או אילו פגמים וחולשות יש בי, אסור לי להעמיד פנים. עליי להראות לכולם מי אני באמת, ולהיפתח מולם אפילו אם עשיתי טעות. חיים שכאלה לא יתישו אותי, והאל יאשר זאת. למעשה, הבעיות והפגמים שלי לא ייעלמו רק כי ניסיתי להסתיר אותם, אז עליי לעמוד מולם בקור רוח, להכיר במה שעוד חסר לי, ולהיות מישהי שמסוגלת להיחשף ולהיפתח. אם איני מבינה משהו, עליי לשאול שאלות וכך ללמוד, כדי שאוכל להשתפר בהדרגה בעבודתי. בנוסף, העובדה שהמנהיגה מינתה אותי לתפקיד של אחראית אמורה להוות אחריות שאני מקבלת מהאל, ולא מעמד. היה עליי להרפות מזהותה של מישהי אחראית ולשים את חובתי במקום הראשון. לא משנה מה אחרים יחשבו או יאמרו, היה עליי לתקן את מניעיי, לדעת את מקומי, ולבצע את חובתו של יציר בריאה.

מרגע זה ואילך, ארפה מגאוותי ואחפש באופן פעיל מאמינים חדשים לשם תקשורת מילולית כדי לעזור ולטפל בקשיים ובבעיות שבהם נתקלו במסגרת חובתם. גם התאמנתי על כישורי האנגלית המדוברת שלי ועבדתי על ההגייה שלי, וכשנתקלתי בדברים שלא הבנתי, שאלתי את האחים והאחיות ולמדתי מהחוזקות שלהם. פעם, כשהשתתפתי בכינוס אונליין יחד עם כמה מאמינים חדשים, בדיוק כשהתחלנו לברך זה את זה לשלום, גיליתי שנתקעתי עם אחד השמות. המאמינה החדשה תיקנה את ההגייה שלי שוב ושוב. הרגשתי די נבוכה, ותהיתי למה היא לוקחת זאת כל כך ברצינות. עם כל האנשים הללו שמקשיבים, זה בסדר לתקן אותי רק פעם אחת! ואז נזכרתי במשהו שהאל אומר: "אינך צריך להשתמש בשיטות כלשהן על מנת להגן על שמך הטוב, על תדמיתך ועל מעמדך, ואינך צריך לטייח או להסוות את הטעויות שלך. אלה מאמצים מיותרים ואין לך צורך בהם. אם תצליח להניח לדברים האלה, תהיה רגוע מאוד, תחיה נטול כאב, שום דבר לא יכבול אותך ותחיה באור באופן מוחלט" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). חשבתי לעצמי, "זה נכון... כשאני טועה, אני טועה. למה אני צריכה להסתיר זאת? במקום להתרכז בחובה שלי, אני מתרכזת ביהירות שלי, ואם אמשיך לשאת בנטל הזה, לא אוכל לבצע את חובתי היטב." לכן, הרגעתי את עצמי ונשאתי תפילה, וביקשתי מהאל שינחה אותי כיצד להרפות מגאוותי ולהתמקד בחובתי. לאחר התפילה, כבר לא חשתי נבוכה, ולא חשתי מוגבלת כל כך בגלל ההגייה החריגה שלי. ביקשתי מהמאמינה החדשה שתעזור לי לתקן את ההגייה שלי. זמן מה לאחר מכן, אחות שעבדה איתי בעבר אמרה, "מה את עושה בדרך כלל כדי להתאמן על האנגלית שלך? כי את מתקשרת בצורה די חלקה עם המאמינים החדשים. השגת התקדמות רבה בחודשים שחלפו מאז שהתראינו!" דבריה ממש נגעו לליבי, וידעתי שכל זה היה רק בזכות הנחייתו וחסדו של האל. ככל שאני חווה יותר חוויות כאלה, כך אני מרגישה שהיפתחות לגבי מצבי האמיתי, במקום הסוואה והעמדת פנים, וביצוע חובתי בהתמדה, הם היישום בפועל שמביא שלווה לליבי. תודה לאל!