כשהייתי קטן, אנשים תמיד אמרו שאני נבון ומתנהג יפה; בקיצור, ילד טוב. כמעט ולא כעסתי על אחרים ואף פעם לא עשיתי צרות. לאחר כניסתי לאמונה, התנהגתי בנועם אל האחים והאחיות. הייתי סובלני ואוהב והפגנתי כלפיהם סבלנות. אני זוכר תקופה שבה לימדתי כמה חברי קהילה מבוגרים להשתמש במחשבים. לימדתי אותם בסבלנות כל פעם מחדש. למרות שלפעמים הם למדו באיטיות וזה קצת עצבן אותי, השתדלתי להיות סבלני, כי דאגתי שאחרים יגידו שאין בי מספיק טוב לב ואהבה. כתוצאה מכך, לעתים קרובות, אחים ואחיות תיארו אותי כבעל אנושיות טובה, והמנהיג שלי בחר בי כדי להשקות מצטרפים חדשים, הוא אמר שרק אנשים טובי לב וסבלנים יכולים למלא את החובה הזאת כמו שצריך. כששמעתי את זה, הרגשתי מאוד מרוצה מעצמי, והייתי אפילו יותר בטוח שחביבות וטוב לב זה סימן לאנושיות טובה.

אחרי זמן מה, האח לי מינג ואני צוותנו בתור מנהיגים שותפים בכנסייה. אחרי שעבדנו יחד תקופה, שמתי לב שלי מינג רצה לעשות דברים בדרך שלו, ושהוא היה מעט חם מזג. לעתים קרובות, אם הדברים לא היו מסתדרים כפי שרצה, הוא נעשה כועס. בנוסף, לא הייתה שקיפות בעבודתו ופעמים רבות הוא התנהג באופן מטעה. הוא לא פעל על פי העקרונות ולא הגן על עבודת הכנסייה. הוא המשיך להשתמש בטלפון הנייד שלו כדי ליצור קשר עם אחים ואחיות לאורך תקופה. ידעתי שזה משהו שיכול לאפשר למשטרה לעקוב אחריהם ולגרום לבעיות עבור הכנסייה, וחשבתי למנוע זאת ממנו כמה פעמים, אבל כל פעם שעמדתי לומר משהו, עצרתי את עצמי. הרגשתי שאם אצביע על הבעיה שלו ישירות, הוא עלול לחשוב שלמרות שאני מתנהג כמו אדם נחמד, דברי ומעשיי הם נוקשים מאוד, ולכן קשה להסתדר איתי. חשבתי על זה והחלטתי להתפשר ופשוט לשאול אותו אם הוא השתמש בטלפון הנייד שלו כדי ליצור קשר עם אחים ואחיות אחרים. כשהוא לא הודה בכך, ידעתי שהוא משקר, אבל לא חשפתי אותו או מנעתי ממנו, כי דאגתי שזה יגרום לקרע בינינו ושהערכתו כלפיי תפחת. אחרי זמן מה, שמתי לב שהבעיות של לי מינג הופכות חמורות יותר ויותר. כמה אחים ואחיות סיפרו לי פעם שאשתו תמיד השמיעה מילים ודוקטרינות כדי להתרברב במהלך התכנסויות, לא פתרה בעיות ממשיות, וסיפרה לאחרים כמה סבלה והקריבה במסגרת חובותיה, רק כדי לגרום להם להעריץ אותה. לאחר חקירה, נקבע שהיא לא מתאימה לשמש כמנהיגה וכי יש לפטר אותה. כשסיפרתי על כך ללי מינג, הוא התעצבן מאוד, ואמר שהאופן שבו האחים והאחיות תופסים את אשתו שגויה ולא הוגנת כלפיה. הוא אפילו שאל למה לא חקרנו את מי שדיווחו על הנושא, אלא חקרנו רק את אשתו. הייתי המום – לא תיארתי לעצמי שהגישה של לי מינג לנושא תהיה גרועה כל כך. כדי לנסות ליישר את ההדורים, אמרתי לו, "השקט את לבך וחפש את כוונתו של אלוהים בעניין זה. נסה שלא לתת לרגשותיך להשתלט עליך." אבל הוא לא הקשיב לי בכלל ופשוט לא הרפה. בגלל המכשולים המכוונים שהציב לי מינג, הבעיה עם אשתו נותרה ללא פתרון. בהמשך, לי מינג גם נזף באחים ובאחיות במהלך התכנסות והנזיפות שלו אפילו גרמו לאחת האחיות לפרוץ בבכי. הרגשתי שהעניין עם לי מינג הופך לבעיה רצינית מאוד. האחרים הציעו הערכה אובייקטיבית והוגנת של אשתו, והציגו רק את העובדות, אבל בגלל שזה איים על האינטרסים שלו, הוא כעס והתפרץ עליהם. האנושיות שלו הייתה רעה! רציתי לדווח על הבעיה איתו למנהיג העליון שלנו, אבל אז חשבתי: "האם זה לא יהפוך אותי למלשן? מישהו שתוקע לו סכין בגב? בנוסף, המנהיג בהחלט יזמן אותו לשיתוף אם אדווח עליו-אם הוא יגלה שהייתי זה שדיווח עליו, מה הוא יחשוב עליי? האם הוא יגיד שאני מכפיש אותו מאחורי גבו ושאני בעל אנושיות גרועה?" המחשבה הזאת מנעה ממני לדווח עליו, אבל הרגשתי מעט מודחק ומיוסר.

בהמשך, בגלל שאנשים אחרים דיווחו על הבעיה שלו, לי מינג הודח לבסוף. כתוצאה מכך, המנהיג העליון חשף אותי, ואמר: "למרות שעל פני השטח נראה שאתה מסתדר היטב עם כולם, אינך בעל נאמנות אמיתית לאלוהים. למה לא חשפת ועצרת את לי מינג כשהבחנת בבעיה שלו? איך יכולת שלא לדווח על נושא קריטי כל כך? האם אתה רוצה להגן על עבודת הכנסייה או לא?" רק לאחר שהמנהיג שלי גזם אותי, התעוררתי והתחלתי להתפלל לאלוהים ולהרהר במעשיי. נתקלתי בקטע מדברי האל: "חייב להיות רף כלשהו לאנושיות טובה. הרף הזה אינו מצריך בהכרח בחירה באורח מתון, דבקות בעקרונות, מאמץ לא לפגוע באיש, השגת טובות הנאה בעזרת חנופה בכל מקום, נעימות הליכות כלפי כל מי שפוגשים וסחיטת שבחים מהזולת. זהו אינו הרף. אם כן, מהו הרף? הרף הוא היכולת להתמסר לאלוהים ולאמת, לנקוט בגישה עקרונית ואחראית כלפי החובה וכלפי כל סוגי האנשים, האירועים והדברים. קל לכולם לראות זאת, כולם מבינים זאת היטב בליבם. יתרה מכך, אלוהים בוחן את ליבותיהם של בני האדם ומודע למצבו של כל אחד ואחד מהם. לא משנה באיזה סוג אדם מדובר, איש אינו יכול לשטות באלוהים. יש שמתרברבים בכך שהם ניחנים באנושיות טובה, בכך שהם לא מדברים סרה באחרים ובכך שהם לעולם לא פוגעים בטובתם האישית של אחרים, כמו גם הטענה שהם מעולם לא חמדו את רכושו של הזולת. כאשר מתגלע ויכוח בנוגע לטובות אישיות, הם אף מעדיפים לספוג הפסד מאשר לנצל אחרים, וכך כולם חושבים שהם אנשים טובים. עם זאת, כשהם מבצעים את חובותיהם בבית האל, הם מתגלים כערמומיים וחלקלקים ותמיד זוממים לזכות בטובות אישיות. הם כלל לא משקיעים מחשבה בטובתו של בית האל, כלל לא מתעדפים את אותם הדברים שאלוהים מתעדף או חושבים כפי שאלוהים חושב, ובשום אופן לא מוכנים להניח בצד את טובתם האישית כדי למלא את חובותיהם. הם לעולם מוכנים להניח בצד את טובתם האישית. גם אם הם מבחינים בחורשי רעה, הם לא חושפים אותם. אין להם שום עיקרון על פיו הם חיים. איזו מין אנושיות זו? זו אינה אנושיות טובה. אל תתייחסו למה שאנשים כאלה אומרים. עליכם לבחון כיצד הם מתנהלים בחייהם, מה הם חושפים כלפי חוץ ומהי גישתם במהלך מילוי חובותיהם, כמו גם מהו הלך הרוח שלהם ומה שהם אוהבים. אם אהבתם לתהילתם ולתועלתם האישית עולה על נאמנותם לאלוהים, אם אהבתם לתהילתם ולתועלתם האישית עולה על טובתו של בית האל, או אם אהבתם לתהילתם ולתועלתם האישית עולה על ההתחשבות שהם מפגינים כלפי אלוהים, האם הם אנושיים? הם אינם אנושיים" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מי שמוסר את ליבו לאלוהים, יכול להשיג את האמת). דרך דברי האל, הבנתי כי לא ניתן לשפוט את אנושיותו של אדם על סמך מאפיינים חיצוניים, כמו למשל אם יש לו מזג מתון או אם הוא מסתדר עם אחרים באופן הרמוני, אלא על בסיס היחס שלו כלפי האל והאמת, האם הוא אחראי בחובתו, והאם הוא דבק באל ופועל על פי עקרונות-האמת כשהוא מתמודד עם בעיות. בעבר, חשבתי שאני בעל אנושיות הגונה. הייתי טוב לב כלפי חוץ והייתה לי אישיות נחמדה, אבל כשראיתי שלי מינג משתמש בטלפון הנייד שלו כדי ליצור קשר עם אחים ואחיות, דבר שפגע בבטיחות הכנסייה, חששתי שאם אאשים אותו באופן ישיר הדבר עלול להרוס את הקשר בינינו, אז פשוט הזכרתי לו באופן מלא טקט ובעדינות. כשהוא לא הודה במעשיו, לא חשפתי אותם או עצרתי אותו. חשבתי לעצמי, "אם משהו ישתבש, הוא לא יוכל לומר שלא הזכרתי לו." חשבתי שהתנהגות כזו לא תפגע בתדמית שלי ותפטור אותי מאחריות אם משהו ישתבש. חשבתי רק על האינטרסים, המעמד והתדמית שלי, ולא הקדשתי תשומת לב מספקת לעבודת הכנסייה או לבטיחות של האחים והאחיות. הייתי כל כך אנוכי וערמומי! כשראיתי איך לי מינג, מתוך חיבה לאשתו, התפרץ על אחרים לגבי הבעייה שהתעוררה עם אישתו, הייתי צריך לדווח על כך מיד למנהיג העליון שלנו, אבל חששתי שהוא יחשוב שאני תוקע לו סכין בגב, אז לא אמרתי דבר. לא התערבתי ואפשרתי ללי מינג להתנהג באופן שלוח רסן, מה שהשפיע באופן שלילי על עבודת הכנסייה וגרם לתקיפה ולפגיעה באחים ובאחיות. איפה הייתה האנושיות שלי? כשחשבתי על מעשיי לאור דברי השיפוט והחשיפה של האל, הרגשתי מאוד אשם. תמיד חשבתי שאני בעל אנושיות טובה, אבל דרך הגילוי שבדברי האל וחשיפה דרך עובדות, התפיסה העצמית שלי השתנתה לחלוטין. כלפי חוץ, הייתי טוב לב אבל מאחורי טוב הלב הזה הייתה כוונה בזויה. דאגתי רק לאינטרסים האישיים שלי ולא הגנתי כלל על עבודת הכנסייה. הפגנתי טוב לב מזויף וניסיתי לרצות את כולם. הייתי אדם ערמומי שמפגין אדיקות מזוייפת. כבר לא העזתי להציג את עצמי כבעל אנושיות טובה. בהמשך, נתקלתי בקטע נוסף מדברי האל: "ניתן לתאר במילה אחת את המהות מאחורי התנהגות טובה, כמו למשל להיות נגיש וחביב: התחזות. התנהגות טובה כזו לא נובעת מדברי האל ולא כתוצאה מיישום האמת בפועל או מפעולה על פי עיקרון. כיצד היא נוצרת? היא נובעת ממניעים של אנשים, ממזימותיהם, מכך שהם מתחזים, מעמידים פנים, מתנהגים בערמומיות. כשאנשים נאחזים בהתנהגויות הטובות האלה, מטרתם היא להשיג את הדברים שהם רוצים; אם הם לא היו משיגים אותם, הם לעולם לא היו מצערים את עצמם בדרך זו וחיים בניגוד לרצונותיהם שלהם. מה זה אומר לחיות בניגוד לרצונות שלהם? טבעם האמיתי הוא לא להתנהג כראוי, בתמימות, בעדינות, בטוב לב ובמוסריות, כפי שאנשים מדמיינים. הם לא חיים על פי מצפון והיגיון; במקום זאת, הם חיים כדי להשיג מטרה או דרישה מסוימת. מהו טבעו האמיתי של אדם? הוא מבולבל ובור. ללא הדיברות והמצוות שהאל העניק, לאנשים לא היה מושג מהו חטא. האם לא כך נראתה האנושות בעבר? רק כשהאל פרסם את הדיברות והמצוות, היה לבני האדם מושג כלשהו על חטא. אך עדיין לא היה להם מושג מה נכון ומה לא נכון, ומהם דברים חיוביים ושליליים. אם כך, כיצד הם היו יכולים להיות מודעים לעקרונות הנכונים לגבי דיבור ופעולה? האם הם היו יכולים לדעת אילו דרכי פעולה ואילו התנהגויות טובות צריכות להימצא באנושיות רגילה? האם הם היו יכולים לדעת מה מייצר התנהגות טובה באמת, באיזו דרך עליהם ללכת כדי להביא לידי ביטוי צלם אנוש? הם לא יכלו. אנשים יכלו רק להתחזות ולהעמיד פנים שהם חיים בהגינות ובכבוד בגלל טבעם השטני, בגלל האינסטינקטים שלהם – וזה מה שעורר רעיונות שאינם אלא רמיה כמו להיות משכיל והגיוני, עדין ומעודן, אדיב, מכבד קשישים ודואג לצעירים, וחביב ונגיש; כך הופיעו ההטעיות וטכניקות ההונאה הללו. וכאשר הן צצו, אנשים נצמדו באופן סלקטיבי לאחת או יותר מהתנהגויות הרמייה האלה. חלק בחרו להיות חביבים ונגישים, חלק בחרו להיות משכילים והגיוניים, עדינים ומעודנים, חלק בחרו להיות אדיבים, לכבד את הקשישים ולדאוג לצעירים, וחלק בחרו להיות כל הדברים האלה גם יחד. ובכל זאת אני מגדיר אנשים עם התנהגויות טובות כאלה במונח אחד. מהו המונח הזה? 'אבנים חלקות'. מהן אבנים חלקות? אלה אותן אבנים חלקות בנחלים שקורצפו ולוטשו מכל הקצוות החדים שלהן במשך שנים ארוכות של מים זורמים. ואף על פי שהן לא יכאיבו כשידרכו עליהן, ללא תשומת לב אנשים עלולים להחליק עליהן. במראה ובצורה שלהן, אבנים אלה יפות מאוד, אבל כשתיקח אותן לביתך הן יהיו חסרות תועלת למדי. אתה לא רוצה להיפטר מהן, אבל גם אין טעם להחזיק בהן – זוהי 'אבן חלקה'. בעיני, אנשים בעלי ההתנהגויות הטובות האלה, לכאורה, הם פושרים. כלפי חוץ הם מעמידים פנים שהם טובים, אבל הם כלל לא מקבלים את האמת, הם אומרים דברים שנשמעים יפה, אבל הם לא עושים שום דבר אמיתי. הם אינם אלא אבנים חלקות. אם תשתף איתם על האמת ועל העקרונות, הם ידברו איתך על להיות עדין ומעודן ואדיב. אם תדבר איתם על הבחנה בצוררי משיח, הם ידברו איתך על לכבד קשישים ולדאוג לצעירים, ולהיות משכיל והגיוני. אם תאמר להם שחייבים להיות עקרונות להתנהלותו של אדם, שאדם חייב לחפש את העקרונות שבחובתו ולא לפעול בזדון, מה תהיה גישתם? הם יאמרו: 'לפעול בהתאם לעקרונות-האמת זה עניין אחר. אני רק רוצה להיות משכיל והגיוני, ושאחרים יאשרו את מעשיי. כל עוד אני מכבד את הקשישים ודואג לצעירים, ויש לי אישור של אחרים, זה מספיק.' אכפת להם רק מהתנהגויות טובות, הם לא מתמקדים באמת" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (3)). דרך דברי האל, הבנתי כי חביבות ונגישות, התנהגויות שנחשבות כטובות בתרבות המסורתית, הן במהותן רק העמת פנים. מי שמתנהגים כך פשוט מסווים את עצמם, מציגים חזות שקרית כדי לזכות בהערכה של אנשים ולרמות אותם, כדי שיכבדו וישבחו אותם. הכול מזימות והטעיה, והתנהגות כזו הופכת אותם לרמאים. הבנתי גם כי הסיבה שהייתי עדיין אנוכי וערמומי כל כך, על אף שחתרתי להפגין התנהגות טובה במשך כל השנים האלה, היא שהיו כוונות רעות מאחורי כל זה. רציתי לעשות רושם חיובי על אנשים כדי שהם יכבדו וישבחו אותי. מגיל צעיר, חונכתי ועברתי התנייה על ידי התרבות המסורתית כדי להעריך התנהגות טובה. חשבתי שדרך התנהגות טובה אזכה לשבחים מצד האנשים שסביבי. אחרי הכניסה לאמונה, המשכתי לנסות להיות אדם חביב ונגיש ולשמור על תדמית ועל מעמד טובים בקרב האחים והאחיות, במיוחד כשציוותו אותי ללי מינג. שמתי לב שהוא השתמש בטלפון שלו מספר פעמים כדי ליצור קשר עם אחים ואחיות, תוך הפרת עקרונות, סיכון אחים ואחיות והתעלמות מהאינטרסים של הכנסייה, והייתי צריך לחשוף ולעצור אותו, אבל דאגתי שהוא יחשוב עלי רעות, אז לא עשיתי דבר. ראיתי בבירור שלי מינג מגן על אשתו ואפילו מדכא את האחים ואת האחיות, ושזה לא היה מקרה פשוט של שחיתות-האנשיות שלו הייתה רעה, הוא לא היה מנהיג מתאים, והיה צריך לדווח עליו מיד. אבל במקום זאת בחרתי שוב לא לומר דבר כדי להגן על המעמד ועל התדמית שלי. כדי להגן על התדמית שלי, נשכתי את היד שהאכילה אותי. לא הגנתי כלל על האינטרסים של הכנסייה. הפכתי מודע עמוקות לאופן שבו הרצון שלי להיות חביב ונגיש הפכתי מודע עמוקות לאופן שבו אלא למעשה הפך אותי ליותר ויותר אנוכי וערמומי. במקם ליישם בפועל את האמת כיוונתי להתנהגות טובה, הצגתי דימוי שקרי כדי להסתיר את כוונותי הנתעבות ולגרום לכולם לחשוב שאני אוחז במציאות-האמת ושאני אוהב וטוב לב, תוך שאני מערים עליהם כך שיבטחו בי ויעניקו לי כבוד ואישור. הלכתי בדרכם של הפרושים, שאדיקותם שקרית, והתנגדתי לאל. אם הייתי ממשיך כך, הייתי מוקע ומסולק על ידי האל.

בהמשך, קראתי עוד שני קטעים מדברי האל: "ומהן ההשלכות כשאנשים תמיד חושבים על טובתם האישית, כשהם תמיד מנסים להגן על כבודם וגאוותם, כשהם חושפים טבע מושחת אך לא משחרים לאמת כדי לתקן אותו? הם לא ניחנו בהיווכחות בחיים ואין להם עדויות חווייתיות אמיתיות. האין זה מסוכן? אם אינך מיישם את האמת כלל, אם אין לך עדויות חווייתיות, בבוא העת תיחשף ותנודה. איזו תועלת יש לאנשים בלי עדויות חווייתיות בבית האל? הם מועדים למלא את חובותיהם באופן לקוי, ואינם מסוגלים לעשות דבר כראוי. האם לא מדובר בפסולת אנושית? אם אנשים לעולם לא מיישמים את האמת אחרי שנים של אמונה באלוהים, הם חסרי אמונה. הם רעים. אם אתה לעולם לא מיישם את האמת, אם חטאיך הולכים ומצטברים, הרי שגורלך נחרץ. ברור כשמש שכל חטאיך, הדרך השגויה שבחרת בה וסירובך להכות על חטא נערמים לכדי שורה ארוכה של מעשים רעים, וסופך להישלח לגיהינום – אתה תיענש. האם אתם חושבים שמדובר בדבר של מה בכך? אם לא נענשת, לא תבין עד כמה זה מבעית. בבוא היום, כשתיאלץ באמת לעמוד לפני אסון, ולראות את המוות בעיניים, יהיה מאוחר מדי בעבורך להתחרט. אם, במסגרת אמונתך באלוהים, אינך מקבל את האמת, ואם האמנת באלוהים במשך שנים אך לא התחולל בך כל שינוי, בסופו של דבר תנודה ותינטש" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). "רק כשאנשים פועלים ומתנהלים על פי דברי האל, יש להם בסיס אמיתי. אם הם לא מתנהלים בהתאם לדברי האל ומתמקדים רק בהעמדת פנים שהם מתנהגים יפה, האם הם יכולים להפוך כתוצאה מכך לאנשים טובים? בהחלט לא. דוקטרינות והתנהגויות טובות לא יכולות לשנות את צביונותיו המושחתים של אדם, והן לא יכולות לשנות את תמציתו. רק האמת ודברי האל יכולים לשנות את צביונותיהם, מחשבותיהם ודעותיהם המושחתים של אנשים, ולהפוך לחייהם. ...מה צריך להיות הבסיס לדבריהם ולמעשיהם של אנשים? דברי האל. אם כן, מהן הדרישות והסטנדרטים שהאל מציב בנוגע לדבריהם ולמעשיהם של אנשים? (שהם יפעלו באופן בונה כלפי אנשים.) זה נכון. ביסודו של דבר, עליך לומר את האמת, לדבר בכנות ולהועיל לאחרים. לכל הפחות, דבריך חייבים לחזק אנשים, ולא להטעות, להוליך שולל, ללעוג, לעשות סאטירה, ללגלג, לחקות, להגביל אותם, לחשוף את חולשותיהם או לפגוע בהם. זהו ביטוי של אנושיות רגילה. זוהי מעלתה של האנושיות. ...כמו כן, בכמה מצבים מיוחדים, יש הכרח לחשוף באופן ישיר טעויות של אנשים אחרים ולגזום אותם, כדי שהם ירכשו ידע על האמת וירצו להכות על חטא. רק אז תושג ההשפעה הרצויה. יישום בפועל בדרך זו מועיל מאוד לאנשים. זוהי עזרה אמיתית עבורם, והדבר בונה עבורם, הלא כן?" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (3)). נבהלתי מדברי האל, וחשתי פחד. אם מישהו בוחר להגן על האינטרסים שלו שוב ושוב ואף פעם לא מיישם את האמת בפועל, הוא יצבור עוד ועוד עבירות, ובסופו של דבר, אלוהים יחשוף אותו באופן יסודי ויסלק אותו. חשבתי על עצמי – כשראיתי שהבטיחות של אחיי ואחיותיי מאוימת וכי עבודת הכנסייה מושפעת, לא שמרתי על העקרונות ולא הגנתי על עבודת הכנסייה, במקום זה, ניסיתי כל הזמן להיות אדם טוב לכאורה. גם אם זכיתי בכבוד ובאישור מצד אחרים, עשיתי רע בעיני אלוהים ובסופו של דבר הוא היה דוחה אותי בתיעוב ומעניש אותי. הייתי מבועת כשהבנתי מהן ההשלכות והייתי מוכן לתקן את דרכיי המוטעות. דברי אלוהים גם הראו לי את הנתיב הנכון ליישום בפועל. רק אם נפעל ונדבר לפי דברי אלוהים נוכל לעזור לאחרים ולהעשיר אותם. לא משנה כיצד אנחנו מדברים, אם הדיבור שלנו מלא עוצמה או רוך, או עד כמה אנחנו מדברים באופן מלא טקט. מה שהכי חשוב הוא לדבר באופן שמעשיר את האחים והאחיות. כל עוד מדובר באדם הנכון, במישהו שיכול לקבל את האמת, עלינו לעזור לו באהבה. אם הוא לא מבין את האמת ופוגע בעבודה, נוכל לשתף עימו כדי לספק לו הדרכה ותמיכה. אם עדיין לא חל שיפור אמיתי לאחר השיתוף, נוכל לגזום אותו ולחשוף את תמצית הבעיה שלו. גם אם זה נשמע נוקשה או שנדמה שאנחנו מתעלמים מהרגשות שלו, דרך פעולה זו יכולה להועיל לו ולתמוך בו באמת. אם הוא צורר משיח או אדם רע המשבש את עבודת הכנסייה, עלינו לנקוט עמדה בכדי לחשוף ולעצור אותו או לדווח עליו לממונים עלינו, כדי לקיים את עבודת הכנסייה ולהגן על האחים והאחיות מפני הפרעות והטעיה. רק כך, נוכל ליישם את האמת בפועל באמת, ולהפגין אנושיות וטוב לב אמיתיים. דברי האל גם שינו תפיסה מופרכת שהחזקתי בה. חשבתי שלדווח על מישהו בשל הפרת עקרונות משמעו להלשין, לתקוע לו סכין בגב או להביע חוסר נאמנות. זו הייתה השקפה מוטעית. פעולה זו מגוננת למעשה על עבודת הכנסייה והיא מעשה טוב. ללי מינג הייתה בעיה רצינית שהשפיעה על עבודת הכנסייה, הגבילה את האחים והאחיות ופגעה בהם, וזה היה עניין עקרוני שנגע לעבודת הכנסייה, הייתי צריך לציין זאת בפני ההנהגה העליונה מיד או אפילו לדווח עליו. זאת לא הייתה תקיעת סכין בגב; אם הייתי עושה זאת, הייתי מגן על עבודת הכנסייה. אחרי שהבנתי את זה, הרבה מהחששות שלי נעלמו והרגשתי הרבה יותר רגוע.

פעם אחת, מישהו דיווח שאחד האחים מתעצל כל הזמן ונמנע מכל קושי בעת מילוי חובתו, ואחרי שאחרים הצביעו על כך, וגזמו אותו מספר פעמים, הוא עדיין לא הצליח לקבל זאת. בהתבסס על העקרונות, החלטנו שצריך לפטר אותו, ושאנחנו צריכים לנתח בבירור את הבעיות שלו כדי שיוכל להרהר במעשיו. בזמנו, חשבתי, "ניתוח בעיותיו של מישהו יכול להיות פוגעני. אולי אתן לשותף שלי לשתף עימו ולא אהיה חייב להתערב. אחרת אני עלול ליצור אצלו רושם רע." אבל אז, פתאום הבנתי ששוב ניסיתי להגן על המעמד והתדמית שלי. נזכרתי בדברי האל: "עבור כל אלו שמבצעים חובה, לא משנה כמה עמוקה או שטחית הבנתם את האמת, הדרך הפשוטה ביותר ליישם בפועל כניסה למציאות האמת היא לחשוב על האינטרסים של בית האל בכל דבר, ולהרפות מתשוקות אנוכיות, כוונות עצמיות, מניעים, גאווה ומעמד. שים את האינטרסים של בית האל במקום הראשון – זה המעט שעל אדם לעשות" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לזכות בחופש ובשחרור רק על ידי השלכת צביונו המושחת מעליו). דברי האל הציגו בפניי נתיב ליישום בפועל. כאשר אנו נתקלים בבעיות, עלינו לשים בצד את הרצונות והמוניטין שלנו, לתת עדיפות לאינטרסים של הכנסייה ולהתייחס לכוונותיו של אלוהים. זוהי הדרך הישרה היחידה לפעול והיא תזכה לשבחים מאלוהים. כאשר הבנתי את דרישותיו של אלוהים, הרגשתי מוטיבציה, וניתחתי את התנהגות האח לפרטי פרטים על פי דברי האל. הרגשתי הרבה יותר רגוע לאחר יישום בפועל מעין זה. הבנתי שרק על ידי יישום האמת בפועל, נוכל להשיג שלווה ושמחה אמיתיים.

אחרי החוויה הזו, התמלאתי בהכרת תודה לאלוהים. דברי האל הם שעזרו לי לראות כמה אבסורדית היא הגישה הרווחת בתרבות המסורתית לגבי חביבות ונגישות וכמה נזק היא גורמת לאנשים. הם גם אפשרו לי לחוות את השחרור והחופש הנובעים מהשתחררות מהמגבלות והכבלים של התרבות המסורתית. תודה לאל על ישועתו!