בעבר, כשהאמנתי בישוע אדוננו, קראתי לעיתים קרובות בכתבי הקודש והפצתי את בשורת האדון. לאחר שהאמנתי באל הכול יכול וקראתי את דבריו, גיליתי שהאל הכול יכול מבטא את האמת באחרית הימים כדי לבצע את עבודת שיפוט האדם, שמטרתה לטהרו ולהושיעו. לכן, נעשיתי פעילה עוד יותר במסגרת חובתי להפיץ את הבשורה. באמצעות היישום בפועל, התבהרה לי אמת נשיאת העדות למען עבודת האל, הבנתי את עקרונות הטפת הבשורה וזכיתי במעט ניסיון, כך שההטפה שלי הייתה די אפקטיבית. אחיי ואחיותיי אמרו כולם שאני ממש מוצלחת בכך, ושאני מסוגלת להבין את את התפיסות של מועמדי הבשורה ולשתף כדי לפתור אותן. הבעיות שהם התקשו בהן לא היוו אתגר גדול עבורי. מאוחר יותר, כשהטפתי את הבשורה, נעצרתי בידי המשטרה ונשלחתי לשנת מאסר. לאחר שהשתחררתי, חזרתי עד מהרה להטיף את הבשורה. רבים מאחיי ואחיותיי למדו זה עתה איך להטיף את הבשורה, ולא השיגו תוצאות משביעות רצון, אז המנהיגה מינתה אותי לאחראית על עבודת הבשורה. יחד עם אחיי ואחיותיי, ניתחתי חלק מהתפיסות שהיו שכיחות בקרב מועמדי הבשורה, והסברתי איך לפתור אותן באמצעות שיתוף. לפעמים נתקלנו במועמדי בשורה שהחזיקו בתפיסות דתיות רבות, והאחים והאחיות שיתפו עימם פעמים רבות אך ללא הועיל. אבל כשאני שיתפתי עימם, פתרתי את התפיסות שלהם במהירות. עם חלוף הזמן, עבודת הבשורה בכנסייה שלנו השיגה תוצאות טובות יותר ויותר. וכך, בהדרגה, התחלתי להעריך את עצמי. חשבתי שאיכותי די גבוהה, ושאני מסוגלת לפתור בקלות בעיות ששאר האחים והאחיות לא הצליחו לפתור. ראיתי בעצמי כישרון נדיר. התחלתי להעריך את עצמי יותר ויותר, וזלזלתי באחרים על חוסר תשומת הלב שלהם ועל איכותם הירודה.

באחת הפעמים, ניגשה אליי אחות שהשקתה מצטרפים חדשים. היא אמרה שאחד מהם העלה כמה שאלות ורצתה שאשתף יחד איתה. התרגזתי עליה וחשבתי: "למה את לא מסוגלת לפתור בעיה כל כך פשוטה? את עד כדי כך לא מרוכזת בעבודתך? עד כדי כך משוחררת מנטל? עד כדי כך איכותך ירודה שאת לא מסוגלת לפתור תפיסות של מצטרף חדש?" גערתי בה, ואמרתי: "אם את לא מסוגלת אפילו להשקות מצטרף חדש כמו שצריך, אז מה התועלת בך?" האחות הרכינה את ראשה ולא אמרה דבר. דמעות זלגו מעיניה. ידעתי שזה לא היה בסדר לומר זאת. אבל חשבתי: "אם לא אהיה קשוחה איתה, היא לא תיקח זאת לתשומת לבה, והיא לא תשתפר." לאחר מכן, היא לא העזה לבוא אליי כשהייתה לה בעיה. היא נעשתה שלילית ומוגבלת. היא חשה שאיכותה ירודה מכדי לבצע את חובתה ולהשקות מצטרפים חדשים. ידעתי איך היא מרגישה, אבל לא הרהרתי בעצמי. לא שיתפתי ולא ניסיתי לעזור לה. במחשבותיי, זלזלתי בה: האם מינויה לעבודה הזו לא גרם לעיכובים בגלל חוסר היכולת שלה לפתור בעיות כה פשוטות? אז לאחר מכן, מנעתי ממנה להשקות מצטרפים חדשים. בפעם אחרת, ערכתי עם אחת המנהיגות כינוס למצטרפים חדשים. אבל לאחר שיתוף המנהיגה, בעיותיהם של החדשים לא נפתרו. חשבתי: "את המנהיגה, אבל לא מסוגלת אפילו להשקות את החדשים". אז נטלתי את היוזמה ושאלתי אותם: "האם כולכם הבנתם מה שהאחות אמרה כרגע?" הם הנידו בראשם לשלילה ואמרו שזה לא ברור. לאחר מכן, דיברתי איתם ארוכות על שלושת השלבים של עבודת האל. הם הקשיבו בשמחה, ורבים מהם אמרו: "עכשיו כשאת מנסחת זאת כך, אנחנו מבינים." כשראיתי את היחס שלהם כלפיי חשתי סיפוק רב. הרגשתי שאני עולה על המנהיגה בעבודת ההטפה וההשקיה.

לאחר מכן, תמיד התרברבתי והמעטתי בערכם של אחרים. הצביון שלי נעשה גאוותן יותר ויותר. כפיתי את רצוני בכל ענייני העבודה, קטנים כגדולים. פשוט חשבתי שאני טובה יותר מאחיי ומאחיותיי ואפילו אם דנתי איתם בדברים, המילה האחרונה הייתה שלי, אז מוטב כבר שאקבל החלטות בעצמי ואמנע בזבוז זמן. באשר לעבודת ההטפה וההשקיה, חשתי שאני נמצאת מעל לכל השאר, ושעדיף שאעשה הכול בעצמי. אז התחלתי להטיף ולהשקות בו זמנית. לקחתי על עצמי כל מיני עבודות. הייתי כל כך עסוקה, עד שבקושי היה לי זמן לעצור. אבל אז המנהיגה גילתה שאני לא מאמנת אף אחד, ושאני לא מאפשרת לאחרים ליישם בפועל, והיא גזמה אותי. היא אמרה: "את מטפלת בכול בעצמך. את לא חושבת שזה גאוותני מצדך?" אפילו אל מול הגיזום והביקורת שמתחה עליי, לא חשבתי שזה סיפור גדול. הרגשתי שמדי יום, מהבוקר ועד הלילה, אני עסוקה בהטפה לחדשים ובהשקייתם, ולדעתי זה הראה שנשאתי בנטל למען חובתי. חשבתי גם שאיכותי ויכולותיי היו טובים, ושכל עוד אני משיגה תוצאות, הגאוותנות שלי לא מהווה בעיה. לאחר מכן, המשכתי לפעול בדרכי שלי. בכל פעם שצץ עניין כלשהו, טיפלתי בכך בעצמי, מבלי לדבר עם האחרים. חלק מאחיי ואחיותיי חשו מוגבלים. הם חשבו שהם לא טובים דיים, וחיו בשליליות. אחרים נעשו תלויים בי מאוד. הם לא נטלו על עצמם שום נטל בביצוע חובתם וחיכו תמיד להוראותיי, וזה השפיע על עבודת הבשורה וההשקיה. זמן קצר לאחר מכן, התחלתי לדמוע באופן כרוני מעיניי, ולפעמים זה היה כל כך גרוע שלא יכולתי לראות. הרופא אמר שתעלות הדמעות שלי חסומות, ושאני זקוקה לניתוח. בדרכי הביתה התחלתי לחשוב, "לפתע פתאום לקיתי במחלת עיניים. כוונת האל ודאי נמצאת מאחורי זה. האם פגעתי בו בצורה מסוימת?" ואז התחלתי להרהר במצב שבו אני מבצעת את חובתי. התפללתי לאל בליבי, וביקשתי ממנו שיעניק לי נאורות כך שאוכל להבין את בעייתי.

כשהגעתי הביתה, קראתי את דברי האל הללו: "יש כאלה שעבדו מעט והצליחו למדי בהנהגת כנסייה, הם סבורים שהם טובים מאחרים, ולעתים קרובות משמיעים דברים כמו: 'מדוע האל שם אותי בעמדה חשובה? מדוע הוא מזכיר את שמי תמיד? מדוע הוא ממשיך לדבר אלי? האל חושב עלי טובות משום שיש לי איכות ומשום שאני מעל לאנשים רגילים. אתם אפילו מקנאים שהאל מתייחס אלי טוב יותר. מה יש לכם לקנא? האם אינכם רואים כמה אני עובד קשה וכמה אני מקריב? אינכם צריכים לקנא בדברים הטובים שמעניק לי האל, משום שאני ראוי להם. אני עובד במשך שנים רבות וחוויתי סבל רב. מגיע לי קרדיט ואני ראוי'. יש אחרים שאומרים: 'האל התיר לי להשתתף בפגישות של עמיתים ולהקשיב לשיתופים שלו. אני ראוי לכך – האם אתם ראויים? ראשית, האיכות שלי גבוהה ואני חותר אל האמת יותר מכם. בנוסף, אני משקיע מעצמי יותר מכם ואני יכול לעשות את עבודת הכנסייה – האם אתם יכולים לעשות זאת?' זוהי יהירות. התוצאות של ביצוע חובותיהם ועבודתם של אנשים הן שונות. אחדים משיגים תוצאות טובות, בעוד שתוצאותיהם של אחרים גרועות. יש אנשים שנולדים עם איכות טובה ומסוגלים גם לחפש את האמת, כך שהתוצאות של חובותיהם משתפרות במהירות. הסיבה היא איכותם הטובה, שנקבעת מראש על ידי האל. אבל כיצד לפתור את הבעיה של תוצאות גרועות שיש לביצוע חובתו של אדם? עליכם תמיד לחפש את האמת ולעבוד קשה ואז גם אתם תוכלו בהדרגה להשיג תוצאות טובות. כל עוד אתם שואפים לאמת ומשיגים עד קצה גבול היכולת שלכם, האל יאשר. אבל בלי קשר להיות התוצאות של עבודתכם טובות או לא, אסור לכם להחזיק ברעיונות שגויים. אל תחשבו, 'אני ראוי להיות שווה לאלוהים', 'מגיע לי ליהנות ממה שהאל נתן לי', 'אני ראוי לכך שהאל ישבח אותי', 'אני ראוי להנהיג אחרים', או 'אני ראוי להטיף מוסר לאחרים'. אל תאמר שאתה ראוי. אנשים אינם צריכים לטפח מחשבות כאלה. אם יש בך מחשבות כאלה, הן מוכיחות שאינך במקומך המתאים ושאין בך אפילו את ההיגיון הבסיסי שצריך להיות מנת חלקו של אדם. אם כך, איך תוכל להתנער מן הצביון היהיר שלך? לא תוכל" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, טבע יהיר נמצא בשורש ההתנגדות של האדם לאלוהים). דברי האל חשפו את מצבי. הבנתי שהתנהגותי נשלטה בידי הטבע הגאוותן שלי. כשעבודת ההטפה וההשקיה שלי הניבה תוצאות, חשתי מרוממת. חשבתי שיכולותיי ואיכותי הן כה טובות, שאני ממלאת תפקיד שהנו חיוני לעבודת הבשורה. התייחסתי לכישורים האלה כאל הון. הייתי כה גאוותנית שהתעלמתי מכל האחרים. התנהגתי כאילו שאני מעל כל האחרים, נזפתי בהם והגבלתי אותם. כשאחת האחיות שלי התקשתה במהלך השקיית החדשים, לא עזרתי לה לפתור את הבעיה. במקום זאת ניצלתי את המעמד שלי וגערתי בה. וכשהמנהיגה ואני השקינו יחד את החדשים, והיא לא הצליחה לפתור את בעיותיהם, לא שיתפתי פעולה במהלך השיתוף. במקום זאת, התנשאתי עליה, ובכוונה הבכתי אותה מול החדשים. כשצצו בעיות בעבודה, לא חיפשתי אחר עקרונות-האמת או דנתי בדברים עם האחים והאחיות. חשבתי שהניסיון שלי מספיק כדי לראות דברים לאשורם, ושאוכל להחליט ולטפל בכול בכוחות עצמי. לא נתתי לאף אחד אחר הזדמנות ליישם בפועל, ואפילו כשגזמו אותי, לא ראיתי זאת כבעיה. חשבתי שאני נושאת בנטל החובה שלי. ראיתי את עצמי כבכירה ולא קיבלתי את הגיזום. הייתי כל כך גאוותנית. בליבי לא חשתי כל יראה או התמסרות כלפי האל. הייתי אחראית על עבודת הבשורה. הייתי גם צריכה להכשיר את אחיי ואחיותיי להטיף את הבשורה. אבל במקום זאת, המעטתי בערכם וזלזלתי בהם וטיפלתי בכול בעצמי. כתוצאה מכך, הם חשו מוגבלים על ידי, וחלקם נעשו ממש תלויים בי ולא היו מסוגלים לעמוד בנטל החובה שלהם, וזה השפיע על עבודת הבשורה. בכך, לא ביצעתי את חובתי. אלא עשיתי רע והפרעתי לעבודת הבשורה. לפני כן, חשבתי שאם אני עושה הכול בעצמי, אני נושאת בנטל החובה שלי. אבל למעשה, הייתי גאוותנית ותו לא. שמתי את עצמי מעל לאחרים, ראיתי אותם כחסרי חשיבות ולקחתי פיקוד על הכול. נהגתי בצורה אנוכית ופזיזה בהתאם לצביוני הגאוותן מבלי להתחשב באל או באנשים אחרים. האם אין זה צביונו של הארכי-מלאך? אם לא אכה על חטא, האל ידחה אותי בתיעוב ויסלק אותי. כשחשבתי על כך, הבנתי שהאל משתמש במחלה כדי להטיל בי משמעת ותוכחה. אם האל לא היה מארגן את הנסיבות הללו עבורי, הייתי ממשיכה לנהוג לפי צביוני הגאוותן. הייתי ממשיכה לעשות רע, לפגוע בצביונו של האל, והייתי נענשת. כשהבנתי זאת, בכיתי והתפללתי לאל: "הו אלוהים! אני כה גאוותנית, עד שאין בי שמץ של אנושיות או היגיון. איני ראויה לחיות לפניך. אלוהים! אני לא רוצה להתנגד לך או למרוד בך. אני רוצה להכות על חטא!" ואז שיתפתי אודות מצבי בפתיחות עם האחים והאחיות. חשפתי וניתחתי את האופן שבו פגעתי בהם בשל צביוני הגאוותן, והתנצלתי. לאחר מכן, נעשיתי ענווה יותר בביצוע חובתי. דנתי בכול עם האחים והאחיות, ועד מהרה, המחלה נעלמה. הודיתי לאל מקרב ליבי.

לאחר זמן מה, בשל צורכי עבודת הבשורה, הכנסייה מינתה אותי להפיץ את הבשורה במקום אחר. לא יכולתי שלא להתחיל ולהעריץ את עצמי שוב: נראה היה שאני די טובה בהטפת הבשורה. אחרת, למה שהם ישלחו אותי לעוד מקום כדי לעשות זאת? יום אחד, הלכתי להטיף את הבשורה בפני שני מאמינים דתיים. לא חשבתי שזה יהיה קשה, אז לא ניסיתי להבין מראש את מצבם או את התפיסות העיקריות שלהם. במקום זאת, כפי שעשיתי לפני כן, נשאתי עדות ישירה לשלושת שלבי עבודת האל. ברגע שהם שמעו זאת הם ידעו שאני מאמינה באל הכול יכול, ומיד הפעילו את המגננות שלהם. הם לא היו מוכנים להקשיב יותר. באותו הזמן, הייתי המומה. עשיתי את כל הדרך לשם, וחשבתי שאוכל לעזור לעבודת הבשורה להתפשט במהירות. לא חשבתי שאיכשל בשלב כה מוקדם. איך אפיץ עכשיו את עבודת הבשורה? עם זאת, עוד לא הייתי מוכנה לוותר. אולי זו הייתה בעיה חד-פעמית, ופשוט עשיתי טעות רק הפעם. הפצתי את הבשורה במשך שנים כה רבות, אז הייתי בטוחה שאזכה באנשים. אבל בכל מקום שהלכתי, נכשלתי. חשתי תסכול רב, ונעשיתי מדוכדכת. לאחר מכן, פוטרתי. כאב לי לחשוב שההטפה שלי הייתה כל כך לא יעילה. חשתי חסרת תועלת. אם זה יימשך כך, לא יסלקו אותי? התגעגעתי לימים שבהם הטפתי לבשורה בהתלהבות. למרות שהעבודה הייתה קשה, ומעייפת, שימח אותי מאוד להשיג תוצאות כה טובות. אבל למה לא הצלחתי להשיג זאת עכשיו? כשחשבתי על כך, חשתי כאב בלתי נסבל בליבי. בעיצומו של הכאב שלי, התפללתי לאל שוב ושוב: "הו אלוהים! אילו לקחים עליי ללמוד מהמצב הזה? אנא, הענק לי נאורות, והנחה אותי כך שאבין את עצמי."

במהלך החיפוש, ראיתי קטע זה מדברי האל: "כאשר מישהו מחונן או בעל כישרון, המשמעות היא שמטבעו הוא טוב יותר במשהו או מצטיין בדרך כלשהי בהשוואה לאחרים. לדוגמה, אתה עשוי להגיב קצת יותר מהר מאחרים, להבין דברים קצת יותר מהר מאחרים, לשלוט בכישורים מקצועיים מסוימים או יכול להיות שאתה דובר ברהיטות, וכן הלאה. אלה כישרונות שיכולים להיות לאדם. אם יש לך כישרונות וחוזקות מסוימים, חשובה מאוד הדרך שבה אתה מבין ומפעיל אותם. אם אתה חושב שאין לך תחליף כי לאף אחד אחר אין כישרונות כמו שלך, ושאתה מיישם את האמת בפועל אם אתה משתמש בכישרונות שלך כדי לבצע את חובתך, האם השקפה זו נכונה או שגויה? (שגויה.) מדוע אתם אומרים שהיא שגויה? מהם בדיוק כישרונות? כיצד אתם צריכים להבין אותם, להשתמש בהם ולהתמודד איתם? העובדה היא, שלא משנה איזה כישרון יש לך, זה לא אומר שיש לך את האמת ואת החיים. אם לאנשים יש כישרונות מסוימים, ראוי שהם יבצעו את חובתם תוך שימוש בכישרונות האלה, אך זה לא אומר שהם מיישמים את האמת בפועל, וזה גם לא אומר שהם עושים דברים בהתאם לעקרונות. לדוגמה, אם נולדת עם כישרון לשירה, האם היכולת שלך לשיר מייצגת את יישום האמת בפועל? האם פירוש הדבר שאתה שר בהתאם לעקרונות? לא. נניח למשל, שיש לך כישרון טבעי למילים ושאתה טוב בכתיבה. אם אינך מבין את האמת, האם הכתיבה שלך יכולה להיות תואמת לאמת? האם המשמעות בהכרח שיש לך עדות חווייתית? (לא.) לפיכך, כישרונות שונים מהאמת ולא ניתן להשוות ביניהם. אין זה משנה איזה כישרון יש לך, אם לא תחתור אל האמת, לא תבצע היטב את חובתך. יש אנשים שמתהדרים בכישרונות שלהם לעתים קרובות, ובאופן כללי מרגישים שהם טובים יותר מאחרים, ולכן הם מתנשאים על אנשים אחרים ולא מוכנים לשתף איתם פעולה בעת ביצוע חובתם. הם תמיד רוצים להיות אחראים וכתוצאה מכך, לעתים קרובות הם מפרים את העקרונות בעת ביצוע חובתם, וגם יעילות העבודה שלהם נמוכה מאוד. הכישרונות הופכים אותם לגאוותנים וצדקנים, גורמים להם להתנשא על אחרים והם תמיד מרגישים שהם טובים יותר מאנשים אחרים ואף אחד לא טוב כמוהם. כך הם נעשים זחוחים. האם האנשים האלה לא נהרסו על ידי הכישרונות שלהם? אכן, הם נהרסו. אנשים מחוננים שיש להם כישרונות נוטים מאוד להיות גאוותנים וצדקנים. אם הם לא חותרים אל האמת ותמיד חיים על פי הכישרונות שלהם, זה דבר מסוכן מאוד. בלי קשר לחובה שאדם מבצע בבית האל, בלי קשר לסוג הכישרון שיש לו, אם הוא לא חותר אל האמת, הוא בוודאי ייכשל במילוי חובתו. יהיו אשר יהיו הכישרונות של אדם, עליו לבצע היטב את חובתו. אם הוא יכול גם להבין את האמת ולעשות דברים בהתאם לעקרונות, לכישרונותיו יהיה תפקיד בביצוע חובתו. אלה שאינם מקבלים את האמת ולא מחפשים את עקרונות-האמת, ומסתמכים רק על הכישרונות שלהם כדי לעשות דברים, לא ישיגו תוצאות כלשהן מביצוע חובתם ומסתכנים בסילוק. ...אנשים בעלי כישרונות חושבים שהם מאוד חכמים, שהם מבינים הכל – אבל הם לא יודעים שכישרונות לא מייצגים את האמת, שלדברים האלה אין קשר לאמת. כאשר אנשים מסתמכים על הכישרונות ועל הדמיונות שלהם במעשיהם, לעתים קרובות המחשבות והדעות שלהם מנוגדות לאמת – אבל הם לא יכולים לראות זאת, הם עדיין חושבים: 'תראו כמה חכם אני; עשיתי בחירות כל כך חכמות! החלטות כל כך נבונות! אף אחד מכם לא יכול להשתוות אלי.' הם חיים לנצח במצב של נרקיסיזם והערכה עצמית. קשה להם להשקיט את ליבם ולהרהר במה שהאל שואל אותם, מהי האמת ומהם עקרונות האמת. לכן קשה להם להבין את האמת, ולמרות שהם מבצעים את חובתם, הם לא מסוגלים ליישם את האמת בפועל, וכך, גם קשה להם מאוד להיכנס למציאות-האמת. בקצרה, אם אדם לא יכול לחתור אל האמת ולקבל אותה, הרי שלא משנה אילו כישרונות יש לו, הוא לא יוכל לבצע היטב את חובתו – לא יכול להיות שמץ של ספק בכך" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, על מה בדיוק אנשים מסתמכים כדי לחיות?). לאחר שהרהרתי בדברי האל, הבנתי שמתנות וכישרונות מיוחדים אינם מבטיחים שאתה ניחן באמת. אם אינך מבין את האמת, או אם אתה מבצע את חובתך מבלי לחפש אחר עקרונות, ואתה תמיד משתמש במתנות ובכישרונות שלך כהון, אתה תהפוך גאוותן יותר עם הזמן. הבנתי שמאז שהתחלתי לבצע את חובתי, חייתי על פי הכישרונות שלי. הכרתי היטב את כתבי הקודש, והיה לי ניסיון בהטפת הבשורה, אז התייחסתי לדברים האלה כאל הון, ונעשיתי גאוותנית יותר ויותר. התנשאתי על כולם. התייחסתי אליהם כאילו הם חסרי חשיבות. המנהיגה גזמה אותי בשל גאוותנותי, אבל לא הסכמתי לקבל זאת. המשכתי להשתמש בכישרונות שלי בתור הון, וסירבתי להצעות שלה. כשהטפתי במקום אחר, לא חיפשתי אחר עקרונות-האמת. נסמכתי על הכישרונות והניסיון שלי, וניסיתי להשיג הישגים גדולים. כתוצאה מכך, נכשלתי שוב ושוב. אבל אפילו אז, לא חשבתי שהגישה שלי מהווה בעיה. לא הרהרתי בכך. חשבתי ללא בושה שבגלל שיש לי כישרונות וניסיון, אני יכולה לבצע את חובתי ללא בעיה. הייתי כה גאוותנית ונטולת היגיון. חשבתי על פאולוס, שהיה מוכשר, נבון ורהוט דיבור. הוא הכיר את הכתובים לעומקם, וידע היטב איך להטיף לבשורה ולהמיר אנשים. אבל הוא השתמש בכל הדברים האלה כהון. צביונו נעשה גאוותן יותר ויותר, והוא התעלם מאנשים אחרים. הוא טען שהוא לא העומד מאחורי השליחים, ועבד רק למען תגמול ולמען העטרת. הוא אפילו טען שעבורו לחיות משמעו המשיח. ובסופו של דבר, הוא נענש בידי האל. סיפורו מראה שכישרונות לא מבטיחים שאתה ניחן במציאות-האמת. אם לא תחתור אל האמת, צביונך המושחת לא ישתנה, ואתה תיחשף ותסולק. מאוחר יותר, ראיתי קטע נוסף מדברי האל, שהעניק לי בהירות מסוימת. האל הכול יכול אומר: "האם אתם מסוגלים לחוש בהדרכתו של האל ובנאורות של רוח הקודש במהלך ביצוע חובתכם? (כן.) אם אתם מסוגלים לחוש את עבודת רוח הקודש, ואתם בכל זאת מתנשאים, וחושבים שיש לכם מציאות, אז מה קורה כאן? (כאשר ביצוע חובתנו הניב פרי, אנו חושבים שחצי מהקרדיט מגיע לאל, וחצי מגיע לנו. אנו מגבירים את שיתוף הפעולה שלנו במידה בלתי מוגבלת, מתוך מחשבה שאין דבר חשוב יותר משיתוף הפעולה שלנו, ושהנאורות של האל לא הייתה מתאפשרת בלעדיו.) אז מדוע האל העניק לך נאורות? האם האל יכול להעניק נאורות גם לאנשים אחרים? (כן.) כשהאל מעניק נאורות למישהו, זה בחסדי האל. ומה זה קצת שיתוף פעולה מצדך? האם זה משהו שמגיעה לך הערכה עבורו, או שזו חובתך ואחריותך? (זו חובתך ואחריותך.) כשאתה מכיר בכך שזו חובתך ואחריותך, אז יש לך את דפוס החשיבה הנכון, ולא תחשוב לנסות לקחת על זה קרדיט. אם אתה תמיד חושב, 'זו התרומה שלי. האם נאורות האל הייתה אפשרית ללא שיתוף הפעולה שלי? משימה זו דורשת שיתוף פעולה של האדם; שיתוף הפעולה שלנו מהווה את עיקר ההישג', אז אתה טועה. איך היית יכול לשתף פעולה אם רוח הקודש לא הייתה מעניקה לך נאורות, ואם אף אחד לא היה משתף אותך בעקרונות האמת? לא היית יודע מה האל דורש, וגם לא היית יודע מהו נתיב היישום בפועל. גם אם היית רוצה להתמסר לאל ולשתף פעולה, לא היית יודע איך. האם 'שיתוף הפעולה' הזה שלך אינו רק מילים ריקות מתוכן? ללא שיתוף פעולה אמיתי, אתה פועל רק לפי הרעיונות שלך – ובמקרה הזה, האם החובה שאתה מבצע תעמוד בסטנדרטים? בוודאי שלא, וזה מעיד על הבעיה שעומדת על הפרק. מה הבעיה? לא משנה איזו חובה אדם מבצע, והאם הוא משיג תוצאות, מבצע את חובתו ברמה גבוהה וזוכה לאישורו של האל בהתאם למעשיו של האל. גם אם תמלא את אחריותך ואת חובתך, אם האל לא יעבוד, אם האל לא יעניק לך נאורות וינחה אותך, אז לא תדע את נתיבך, כיוונך או מטרותיך. מה יוצא מזה בסופו של דבר? לאחר שעמלת במשך כל הזמן הזה, לא תבצע את חובתך כראוי, וגם לא תזכה באמת ובחיים – הכול היה לשווא. לכן, ביצוע חובתך על פי סטנדרטים, חיזוק אחיך ואחיותיך וקבלת אישורו של האל, כל זה תלוי באל! אנשים יכולים לעשות רק את הדברים שהם מסוגלים להם באופן אישי, שהם צריכים לעשות, ושנמצאים במסגרת היכולות הטמונות בהם – לא יותר מזה. בסופו של דבר, ביצוע חובותיך בצורה יעילה תלוי בהדרכת דברי האל ובנאורות ובמנהיגות של רוח הקודש; רק אז תוכל להבין את האמת, ולהשלים את התפקיד שהטיל עליך האל בהתאם לנתיב שנתן לך ולעקרונות אותם קבע. אלה הם חסדו וברכתו של האל, ואם אנשים אינם יכולים לראות זאת, הם עיוורים" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, העקרונות שצריכים להנחות את התנהגותו של האדם). כשקראתי בדברי האל, הבנתי שהתוצאות שהשגתי בהטפת הבשורה למצטרפים החדשים ובהשקייתם, לא היוו עבורי הון ואשראי. אלה היו חסד האל והנחיית רוח הקודש. אם דברי האל לא היו משתפים על כל היבטי עקרונות-האמת, כדי להעניק כיוון ונתיב ליישום בפועל, מה הייתי מבינה אז? ללא הנאורות של רוח הקודש, והנחיית דברי האל, לא משנה עד כמה הייתי רהוטה, בעלת איכות גבוהה או מעורה בכתבי הקודש, לעולם לא הייתי מצליחה לפתור את תפיסותיהם הדתיות של אנשים. בחשיפת העובדות, ראיתי שללא נאורות רוח הקודש, הייתי רק שוטה שלא מסוגלת לפתור דבר, ולא מסוגלת להמיר אפילו אדם אחד. תמיד חשבתי שהשגת תוצאות בביצוע חובתי משמעה שאיכותי טובה ושאני מוכשרת. אבל למעשה, לא הבנתי את עבודת האל ולא הכרתי את עצמי. תמיד השתמשתי בדברים האלו בתור הון וכדי להתרברב. הייתי חסרת בושה בעניין הזה.

מאוחר יותר, קראתי עוד מדברי האל: "אלוהים אוהב את האנושות, משגיח על האנושות ודואג לאנושות, והוא מקיים את האנושות ללא הרף וללא הפסק. הוא לעולם לא מרגיש בלבו שזו עבודה נוספת או דבר שראוי להערכה מיוחדת. הוא גם לא מרגיש שהושעת האנושות, קיום האנושות והענקת הכל לאנושות הם תרומה אדירה למענה. הוא בסך הכול מקיים את האנושות בשקט ובדממה, בדרכו שלו ובאמצעות מהותו שלו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. לא משנה כמה תמיכה וכמה עזרה האנושות מקבלת ממנו, אלוהים לעולם לא חושב על כך או מנסה לזכות בהערכה. דבר זה נובע ממהותו של אלוהים והוא גם ביטוי אמיתי ומדויק של טבעו של אלוהים" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'). ריגש אותי לקרוא את דברי האל. צביון האל הוא כה טוב ויפהפה! כדי להושיע אותנו, אלו שהושחתו בידי השטן, האל התגלם פעמיים בבשר. הוא עשה עבודה כה רבה, ואמר דברים כה רבים, וספג השפלה וכאב עצומים. אבל האל מעולם לא ביטא זאת בפני האנושות. הוא מעולם לא חש שזה עניין שראוי להכרה מיוחדת. תמצית האל לא מגלה ולו שמץ של גאוותנות או רברבנות. במקום זאת, הוא עובד בשקט כדי להשלים את עבודתו. ענוות האל ונסתרותו ראויות להערצה. אני לא מגיעה אפילו לרמת הנמלה. השגתי כמה תוצאות טובות בביצוע חובתי וחשתי שאני מדהימה. חשבתי שהשגתי כל כך הרבה עד שהתנשאתי על כל האחרים. כשחשבתי על אופן התנהגותי, בעת שהרציתי לאחרים והמעטתי בערכם, על טון הדיבור שלי והסגנון שלי... חשתי גועל. אם האל לא היה מסדיר כל זאת כדי לחשוף אותי ולגזום אותי, הטבע הגאוותן שלי היה מפריע ומשבש את עבודת הכנסייה. אבל האל מנע ממני לסטות לעבר נתיב הרוע ואפשר לי להכות על חטא ולהשתנות. האל הושיע אותי. הייתי אסירת תודה לו! לכן, התפללתי לאל: "אלוהים! אני לא רוצה לחיות לפי צביוני הגאוותן. מי יתן שתנחני ותושיעני ותעזור לי לחיות כבת אנוש."

קצת לאחר מכן, מצבי השתפר מעט. המנהיגה שלי מינתה אותי שוב להשקות את החדשים. בשלב מסוים, אחת האחיות התקשתה בהשקיית מצטרף חדש, ולא ידעה מה לעשות. אז היא באה אליי וביקשה לשתף. הסתבר שהיא לא הבינה כהלכה את שורש בעיותיו של המצטרף החדש, והתחלתי לחוש בוז כלפיה. חשבתי: "האיכות שלך נמוכה מדי. את אפילו לא מבחינה בבעיותיו של המצטרף החדש. אם כולם ישקו את המצטרפים החדשים כמוך, האם זה לא יעכב את עבודת הכנסייה?" אבל הפעם, הייתי מודעת לכך שחשפתי את צביוני הגאוותן. אז התפללתי לאל ומרדתי בעצמי. מאוחר יותר, קראתי את דברי האל הללו: "כאדם בקיא בידע מקצועי, אסור לך להתנשא או להתהדר בכישוריך; עליך ללמד את המיומנויות והידע שלך באופן יזום למתחילים, כך שכולם יוכלו לבצע את חובתם היטב יחד. יכול להיות שאתה הבקיא ביותר במקצוע שלך ומוביל מבחינת מיומנויות, אך זהו כישרון שהאל העניק לך ועליך להשתמש בו כדי לבצע את חובתך ולעשות שימוש בחוזקות שלך. אין זה משנה עד כמה אתה מיומן או מוכשר, אינך יכול לבצע את העבודה לבד; חובה מבוצעת בצורה יעילה יותר אם כולם יכולים לתפוס את המיומנויות והידע של המקצוע. כמו שאומרים, גדר זקוקה לשלושה עמודים. לא משנה עד כמה אדם מוכשר, בלי עזרה מכולם, זה לא מספיק. לכן אסור להיות גאוותנים ואסור לרצות לפעול או לקבל החלטות לבד. אנשים צריכים למרוד בבשר, להניח בצד את הרעיונות והדעות שלהם ולעבוד בהרמוניה עם כולם. מי שיש לו ידע מקצועי צריך לעזור לאחרים באהבה, כדי שגם הם יוכלו לשלוט במיומנויות ובידע האלה. הדבר מועיל לביצוע החובה. ...אם אתה מתחשב בכוונותיו של האל ואתה מוכן להיות נאמן לעבודת ביתו, עליך להציע את כל החוזקות והמיומנויות שלך כדי שאחרים יוכלו ללמוד ולתפוס אותן, ויוכלו לבצע את חובתם טוב יותר. זה מה שתואם לכוונות האל; רק לאנשים כאלה יש אנושיות והאל אוהב ומברך אותם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מילוי תקין של חובתכם מחייב שיתוף פעולה הרמוני). דברי האל הראו לי נתיב ליישום בפועל. האחות בסך הכול התאמנה בהשקיית מצטרפים חדשים. היה זה אך טבעי שהיא לא תצליח להבין או לפתור בעיות מסוימות. עליי לעשות כמיטב יכולתי כדי לעזור לה וללמד אותה איך לפתור את הבעיות הללו. לכן, שיתפתי עימה, ויחד מצאנו את הקטעים הרלוונטיים בדברי האל. מאוחר יותר, הבעיות של המצטרף החדש נפתרו, והוא הסכים להטיף את הבשורה. האחות ואני שמחנו מאוד. לאחר מכן, כשעבדתי עם אחיי ואחיותיי, עשיתי זאת בענווה רבה. לפעמים, כשהם מטיפים את הבשורה ומשקים מצטרפים חדשים, הם לא מצליחים לפתור את הבעיות של מועמדי הבשורה ושל המצטרפים החדשים. אבל אני כבר לא ממעיטה בערכם. במקום זאת, אנו משתפים ומחפשים יחד אחר העקרונות. כשהם מציעים הצעות חלופיות, אני עוצרת בעצמי באופן מודע ומקשיבה להם. אני לא מכתיבה להם או מתנשאת עליהם יותר. הודות לכך מצאתי שלווה ושחרור בלבי.