יום אחד, בסוף 2019, הנכדה שלי פתאום אמרה שכואבת לה הרגל. לקחתי אותה לבית החולים לביצוע הדמיה רפואית, אבל לא מצאו שום דבר, אז לא התייחסתי לזה ברצינות. למחרת היא אמרה שהיא עדיין סובלת מכאבים פועמים ברגלה. כשראיתי אותה בוכה מכאב גם אני התחלתי לבכות. באותו לילה, הרגל שלה כאבה ביתר שאת, והיא בקושי ישנה. בזמן שעיסיתי את רגלה, המשכתי להתפלל לאלוהים והפקדתי את מחלתה בידיו. בבוקרו של היום השלישי, בני וכלתי לקחו את נכדתי לבית החולים המחוזי.

כשאשפזו אותה, החום שלה היה גבוה ברציפות. הוא נשאר על 40 מעלות ולא ירד. היא נבדקה במחלקה הכירורגית ובמחלקה הפנימית, אך דבר לא נמצא, ולרופאים לא הייתה תרופה. בחוסר אונים, הבן שלי לקח אותה לבית חולים בבירת המחוז. התייעצות עם מומחים הניבה אבחנה של זאבת ברגע אחד ואבחנה של אלח דם ברגע הבא. כשההורים של כלתי חזרו מבית החולים וסיפרו לי על המצב, דאגתי מאוד. לופוס ואלח דם הן שתיהן מחלות קטלניות. אפילו אם שמים את האבחנה בצד, לנכדה שלי עדיין היה חום גבוה של 40 מעלות, מצב שעלול לגרום נזק רב לבריאותה במידה ויימשך זמן רב מדי. המצב שלה לא נראה טוב. ככל שחשבתי על זה יותר, כך הרגשתי יותר נסערת. גידלתי את נכדתי, ולא יכולתי לשאת את המחשבה שמשהו רע יקרה לה. ניסיתי לנחם את עצמי שוב ושוב, וחשבתי: "היא תהיה בסדר. האל הוא כל יכול. הוא יגן על הנכדה שלי. הוא לא ייתן לה למות". כשחשבתי על מחלתה של נכדתי, בכיתי לעתים קרובות מרוב צער. היא הייתה עדיין כל כך צעירה, והיא נאלצה לסבול כל כך. הלוואי ואני הייתי זו שחולה, כדי שאוכל לסבול במקומה. חשבתי גם, "אני מאמינה באל, אז למה זה קורה למשפחה שלי?" אבל אז חשבתי שוב, "למעשה, המצב הזה בטח הגיע אליי ביוזמתו של האל. אולי האל בוחן את האמונה שלי. אני לא יכולה להאשים את האל. כל עוד אתמיד בביצוע חובתי, מחלתה של נכדתי תתרפא". לאחר מכן אכלתי ושתיתי את דברי האל כרגיל והמשכתי לבצע את חובתי. כשאירחתי את האחים והאחיות שלי, עשיתי כל מה שיכולתי למענם. האחים והאחיות שלי רצו לסייע לי, אבל לא הנחתי להם. חשבתי שכל עוד אבצע את חובתי על הצד הטוב ביותר, אלוהים יראה לי חסד, ומצבה של הנכדה שלי ישתפר.

כעבור כשבועיים, בני התקשר כדי לומר שמחלתה של נכדתי היא אכן אלח דם, החום הגבוה שלה המשיך לעלות ולרדת, ועל קרום הלב נוצר גידולים מסכני חיים. כששמעתי את החדשות האלה הרגשתי איך הלב שלי מתכווץ. לא יכולתי לקבל את זה, אז דרשתי מהאל, "הנכדה שלי חולה, אבל המשכתי לבצע את חובתי, מכאן שמצבה אמור להשתפר! אבל עכשיו, לא רק שמצבה לא השתפר, הוא רק החמיר. האם זה באמת בלתי אפשרי לרפא את המחלה שלה?" יום אחד, בעלי בא אליי בוכה ואמר, "הנכדה שלנו גוססת. בבית החולים אומרים שהיא חולה סופנית, והרופא אומר שאין מה לעשות. הם אמרו לנו להביא אותה הביתה". המילים של בעלי היכו בי כרעם ביום בהיר. לא האמנתי שזה נכון; לא יכולתי לקבל את זה. מוחי התמלא בתמונות מחיי עם נכדתי. כשחשבתי על כמה שהיא חמודה, הדמעות שלי לא הפסיקו לזלוג. שוב ושוב, צעקתי לאל שישמור על הלב שלי ושיוביל אותי להתמסרות. אבל כשראיתי את התמונה שלה בטלפון שלי, כל הפנים שלה היו נפוחות, ואיבדתי כל רצון להמשיך. לא רציתי לקרוא את דבר האל ולא הרגשתי שום מוטיבציה לבצע את חובתי. הדבר היחיד שהיה אכפת לי ממנו היה מחלתה של נכדתי. מאוחר יותר, חתני לקח את התיק הרפואי של נכדתי לבית חולים גדול בשנחאי להתייעצות, אבל גם המומחים שם טענו שאין שום דבר שהם יכולים לעשות והציעו שנפסיק לבזבז כסף על קרב אבוד מראש. זה הרגיז אותי במיוחד, "האמנתי באלוהים כל כך הרבה שנים, מעולם לא הפסקתי לבצע את חובותיי, ותמיד השתדלתי לבצע על הצד הטוב ביותר כל עבודה שהכנסייה סידרה עבורי. גם כשנכדתי חלתה, לא ויתרתי על חובתי. המשכתי לארח את אחיי ואחיותיי. אחרי ששילמתי מחיר כזה, למה נכדתי חלתה במחלה הנוראית הזו?" ככל שחשבתי על כך יותר, כך הרגשתי יותר פגועה. לא יכולתי שלא לבכות. התפללתי לאל בכאב, "אלוהים, הנכדה שלי גוססת. אני אומללה וחלשה. אני לא יודעת מה לעשות, ועדיין יש לי תלונות כלפיך. אנא הנחה אותי בהבנת כוונתך."

בסבלי חשבתי על דבר האל:

4. אם לאחר שתקריב למעני לא אספק כמה מדרישותיך, האם הדבר ירפה את ידיך ויגרום לך להתאכזב ממני, או אפילו תזעם ותזעק עלבונות כלפיי?

5. אם תמיד היית נאמן אליי ואהבת אותי מאוד, אך אתה סובל מייסורי חולי, מקושי כלכלי ונטישת חבריך וקרובי משפחתך, או אם נופל עליך אסון אחר בחיים, האם נאמנותך ואהבתך אליי יישארו בעינן?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)

מול שאלותיו של האל הרגשתי בושה גדולה. מחלתה של נכדתי הייתה מבחן אמיתי עבורי כדי לראות אם אני נאמנה ומסורה לאל. בעבר, תמיד חשבתי שהשקעתי מאמץ וביצעתי את חובתי לאל, ושזה העיד על נאמנותי לאל. עם זאת, כאשר נכדתי חלתה באלח דם, ומצבה החמיר, הפכתי לאדם שלילי והתלוננתי. לא רציתי יותר לקרוא את דבר האל, והפכתי חסרת מוטיבציה בחובתי. נוכחתי לדעת שאני בעצם לא מסורה או נאמנה לאלוהים. התפללתי לאלוהים, וביקשתי ממנו להדריך אותי כדי שאפיק לקחים ואהיה מסורה באמת ובתמים בעניין מחלתה של נכדתי. חשבתי על דבר האל: "אתה מבקש שלווה דרך אמונתך באלוהים, כדי שילדיך יהיו בריאים, כדי שלבעל תהיה עבודה טובה, כדי שהבן שלך ימצא אישה טובה, כדי שהבת שלך תמצא בעל הגון, כדי שהשוורים והסוסים שלך יחרשו את האדמה כראוי, כדי שתזכה בשנה של מזג אוויר טוב עבור יבולך. זה מה שאתה מחפש. מטרת החיפוש שלך היא כדי לחיות בנוחות בלבד, כדי שלא יקרו תאונות למשפחה שלך, כדי שהסערות יחלפו על פניך, כדי שחצץ לא יפגע בפניך, כדי שהיבולים של משפחתך לא יוצפו, כדי שלא תושפע משום אסון, כדי לחיות בחיק אלוהים, כדי לחיות בקן נעים וחמים. פחדן שכמותך שתמיד עוסק בבשר – היש לך לב, היש לך נשמה? האין אתה חיה? אני מעניק לך את הדרך האמיתית בלי לבקש דבר בתמורה, אך אתה לא מנסה ללכת בה. האם אתה אחד מאלה שמאמינים באלוהים? ... אתה לא שואף לשום יעד – האין חייך הם החיים השפלים ביותר שיש? האם יש לך את החוצפה להתייצב בפני האל? אם תמשיך לחוות בצורה זו, האין זה נכון שלא תשיג דבר? הדרך האמיתית ניתנה לך, אך חיפושך האישי הוא שיקבע אם בסוף תוכל לזכות בה או לא" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסור ועל משפט). דבר האל חשף את מצבי. מתחילת האמונה שלי באל, חשבתי שכל עוד אני מתאמץ למען האל ומבצע את חובתי, האל יברך את משפחתי בשלווה ובשגשוג, ואף אחד לא יסבול ממחלות ואסונות. לכן, מאז שהתחלתי להאמין באל, תמיד הייתי להוט לבצע את חובותיי. האל היה נדיב מאוד כלפיי. לפני שהספקתי לקלוט זאת, כמה מהמחלות שלי נרפאו, והחתירה שלי הפכה לחזקה עוד יותר. למרות שנעצרתי על ידי המפלגה הקומוניסטית, המשכתי לבצע את חובתי לאחר ששוחררתי. אבל כשנכדתי חלתה במחלה הנוראית הזו, בתוך-תוכי התלוננתי שהאל לא הגן עליה. למרות שהמשכתי לבצע את חובתי, רק רציתי שאלוהים יגן על נכדתי על ידי ריפוי מחלתה. רציתי להחליף את המאמץ וההקרבה החיצוניים שלי בברכתו של אלוהים כאשר מחלתה של נכדתי לא השתפרה, חייה הועמדו בסכנה, ובית החולים ויתר על הטיפול, התפרקתי לגמרי. לא הבנתי את האל והתלוננתי נגדו, חשבתי שהאל אינו צודק והפכתי שלילי ומתנגד כלפיו. הבנתי שהאמנתי באל רק כדי לזכות בחסד ובברכות, שחתרתי אל נוחות בחיים וביטחון פיזי במקום אל האמת, ושהקורבנות והמאמצים שלי לא היו התמסרות כנה לאל, אלא שהיו מלאים ברצונות ובדרישות מוגזמים מאלוהים. זה היה הונאה של האל וניסיון לעשות עימו עסקה. מאוחר יותר, קראתי קטע מדבר האל: "אלוהים יעשה את מה שעליו לעשות, וצביונו של אלוהים הוא צודק. צדק הוא אינו מילה מקבילה להוגנוּת. הוא אינו שוויוני, ולא מדובר כאן בהקצאה של המגיע לך בהתאם לכמות העבודה שהשלמת, של תשלום עבור העבודה שביצעת או של גמול בהתאם למאמץ שהשקעת. זהו לא צדק, אלא בסך הכול יחס סביר והוגן. מעט מאוד אנשים מסוגלים להכיר את צביונו הצודק של אלוהים. נניח שאלוהים היה נפטר מאיוב אחרי שאיוב שימש לו כעד: האם זה נקרא צודק? למעשה כן, זה נקרא צודק. מדוע מכנים זאת צדקת האל? כיצד אנשים רואים את צדקתו? אם משהו תואם לתפיסות של בני האדם, קל להם לומר שאלוהים צודק; אבל אם הדבר אינו תואם את תפיסותיהם – אם מדובר במשהו שהם אינם מסוגלים להבין – הם יתקשו לומר שאלוהים צודק. אילו אלוהים היה משמיד את איוב בזמנו, אנשים לא היו אומרים שאלוהים צודק. אך למעשה, האם אלוהים צריך להצדיק את עצמו כשהוא משמיד את בני האדם, בין שהם הושחתו או לא, ובין שהם הושחתו עמוקות ובין לא? האם עליו להסביר לאנשים על סמך מה הוא עושה זאת? האם אלוהים חייב לומר לאנשים מהם החוקים שציווה? אין צורך שיעשה זאת. בעיני אלוהים אין כל ערך לאדם שהוא מושחת, שסביר שיתנגד לאלוהים; כל דרך שבה אלוהים ינהג בו תהיה הולמת, וכך גם כל הסדר שאלוהים יקבע. אם לא מצאת חן בעיני האל, ואם אלוהים אמר שאין לו כל תועלת בך אחרי שנשאת עדות ולפיכך הוא השמיד אותך, האם גם זו תהיה צדקתו של אלוהים? אכן כך. אולי לא תהיה מסוגל לראות את זה כרגע על פי העובדות, אבל עליך להבין זאת ברמת הדוקטרינה. מה תאמרו – האם השמדת השטן בידי אלוהים היא ביטוי של צדקת אלוהים? (כן.) מה היה קורה אילו אלוהים היה מרשה לשטן להמשיך להתקיים? לא תעזו לומר, נכון? המהות של אלוהים היא צדקתו. אפילו שלא קל להבין מה אלוהים עושה, כל מה שהוא עושה הוא צודק; אלא שאנשים פשוט לא מבינים. כשאלוהים מסר את פטרוס לידי השטן, כיצד הגיב פטרוס? 'האנושות לא מסוגלת לתפוס את מעשיך, אבל כל מעשיך כוללים את רצונך הטוב; צדקתך נמצאת בכול. איך אוכל לא לשבח את חוכמת האל ומעשיו?' ... כל דבר שאלוהים עושה הוא צודק. אף שבני האדם אולי לא מסוגלים לתפוס את צדקתו של אלוהים, אל להם להפעיל שיפוט כל אימת שירצו. אם משהו שאלוהים עושה נראה חסר היגיון לבני אדם או אם הם אוחזים בתפיסות בנוגע למעשיו, ולכן אומרים שאלוהים אינו צודק, אזי הם אלה שמתנהגים בחוסר היגיון. אפשר לראות שפטרוס חשב שיש דברים שאינם מובנים, אבל הוא היה בטוח שחוכמתו של האל הייתה נוכחת ושרצונו הטוב של האל היה טמון בכל אחד מהדברים האלה. בני האדם אינם יכולים לתפוס הכול; יש כל כך הרבה דברים שהם אינם מסוגלים לתפוס. לכן הכרת הצביון של אלוהים אינה דבר קל" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). לאחר שהרהרתי בדבר האל, הבנתי שצדקתו של אלוהים אינה כפי שדמיינתי אותה. דמיינתי זאת כביצוע כמות עבודה מסוימת וקבלת תשלום שווה ערך עבורה, או כהשקעת מאמץ וקבלת גמול בתמורה. אלה היו התפיסה והדמיון שלי-עצמי. האל הוא האמת, ומהותו של האל היא צדק. לא משנה מה אלוהים עושה ובין אם הדבר תואם את התפיסות האנושיות או לא, מה שאלוהים עושה הוא צודק. הערכתי את צדקתו של אלוהים מנקודת מבט של ביצוע עסקה או סחר. האמנתי שאם אשקיע מאמץ ואוותר על דברים רבים, אקבל את ברכותיו של האל. חשבתי שאם אעבוד קשה בביצוע חובותיי, האל יהיה צריך להגן על משפחתי ולשמור על נכדתי מפני מחלות ואסונות. לכן, כאשר היא חלתה באופן קשה, התווכחתי עם אלוהים והתלוננתי נגדו, וחשבתי שהאל לא צודק. ההשקפה שלי הייתה אבסורדית. הייתי עיוור ולא הכרתי את אלוהים כלל. אני יציר בריאה, ולכן אין זה אלא טבעי ונכון שאבצע את חובתי ואגמול על אהבת האל, זו חובתי ואחריותי. לא הייתי צריך לנסות לעשות עסקאות עם אלוהים. בדיוק כפי שילדים צריכים לכבד את הוריהם, כך עליי להיכנע ללא תנאי לתזמורים ולסידורים של אלוהים, ולא משנה אם הוא מעניק לי חסד וברכות, או גורם לי לסבול אסונות, כי האל צודק. אחרת, לא אהיה ראוי להיקרא בן אדם. אנשים שאינם מאמינים באלוהים חווים לידה, זקנה, מחלה, מוות, אסון, ברכות ומזל רע, וגם אלה שמאמינים באל אינם יוצאים מן הכלל. אלוהים מעולם לא טען שמאמינים תמיד יהיו בטוחים ומוגנים. במקום זאת, לא משנה אילו מצבים ייקרו על דרכנו, האל דורש מאיתנו אמונה אמיתית והתמסרות, ולהשלים את חובתו של יציר בריאה. אבל אני האמנתי באלוהים רק כדי לחפש ברכות. ביקשתי מהאל לשמור על משפחתי בטוחה ולא מחלות ואסונות, אבל לא חיפשתי את האמת ולא התמסרתי לאל. האמונה שלי הייתה אמונה דתית בלבד, שאותה חיפשתי כדי לאכול לשובע. האל לא מכיר באמונה כזו כלל. ללא הגילוי של העובדות הללו, לעולם לא הייתי מכיר בגישתי השגויה, של אמונה באל רק כדי לחפש ברכות. על ידי אמונה בדרך זו לא הייתי זוכה באמת, אלא רק הייתי מסולק על ידי האל. אלוהים איפשר למצב שלא תאם את תפיסותיי לקרות לי, כדי לטהר את הרצון שלי לברכות באמונה באלוהים, לטהר את הזיוף והשחיתות שלי, ולשנות ולהושיע אותי. זו הייתה אהבתו של אלוהים! במחשבה על כך, חשתי מעט הקלה.

לאחר מכן, המשכתי להרהר בטבע שהכתיב את אמונתי באל, שהייתה מבוססת על עסקאות. קראתי את דברי האל: "כל בני האדם המושחתים חיים למען עצמם. כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון – זהו סיכום האופי האנושי. אנשים מאמינים באלוהים למען עצמם. כשהם זונחים דברים ומשקיעים את עצמם למען אלוהים, הדבר נעשה כדי לזכות בברכות, וכשהם נאמנים לו, הדבר נעשה במטרה לקבל גמול. לסיכום, כל זה נעשה על מנת לזכות בברכות, לקבל גמול ולהיכנס למלכות השמיים. בחברה האנושית אנשים עובדים למען התועלת האישית שלהם, ובבית האל הם ממלאים חובה כדי לזכות בברכה. במטרה לזכות בברכות, אנשים נוטשים הכול ומסוגלים לשאת סבל רב: זוהי הראיה הטובה ביותר לאופיו השטני של האדם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). "אלוהים מבקש מבני האדם להתייחס אליו כאלוהים כי השחיתות של המין האנושי עמוקה מדי ובני האדם לא מתייחסים אליו כאלוהים אלא כאדם. מה הבעיה בכך שבני אדם תמיד באים בדרישות לאלוהים? מה הבעיה בכך שתמיד יש להם תפיסות לגבי אלוהים? מה מכיל טבע האדם? גיליתי שבני אדם תמיד מגינים על האינטרסים שלהם ודואגים לבשר שלהם והם תמיד מחפשים סיבות או תירוצים שמשרתים אותם, ללא קשר למה שקורה להם או למה שהם מתמודדים איתו. הם לא מחפשים את האמת או מקבלים אותה כהוא זה, והמטרה של כל מעשיהם היא להגן על בשרם ולרקום מזימות לטובתם. כולם מבקשים את חסד אלוהים מתוך רצון לזכות בכל היתרונות שהם יכולים לקבל. למה בני אדם באים בדרישות רבות כל כך לאלוהים? הדבר מוכיח שבני אדם הם חמדנים מטבעם ושאין להם שום היגיון לנוכח אלוהים. בכל מעשיהם של בני האדם – בין שהם מתפללים, משתפים או מטיפים – העיסוקים, המחשבות והשאיפות שלהם הם כולם דרישות מאלוהים וניסיונות לשדל אותו לתת להם דברים, והם כולם נעשים על ידי בני האדם בתקווה לזכות במשהו מאלוהים. בני אדם מסוימים אומרים 'זהו טבע האדם', וזה נכון! זאת ועוד, בני אדם באים בדרישות רבות מדי לאלוהים ותשוקותיהם הראוותניות והרבות מדי מוכיחות שלבני אדם באמת חסרים מצפון והיגיון. כל בני האדם דורשים ומשדלים למען עצמם, או מנסים לטעון ולמצוא תירוצים למען עצמם – את כל הדברים האלה הם עושים למען עצמם. בהרבה דברים אפשר לראות שמה שבני אדם עושים הוא חסר היגיון לחלוטין, ובכך יש הוכחה מלאה שההיגיון השטני שלפיו 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון' כבר נהיה טבע האדם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אנשים באים לאל בדרישות רבות מדי). הרהרתי בדבר האל והבנתי שאני מאמינה באל במטרה להשיג ברכות והטבות כיוון שאני נשלטת על ידי רעליים שטניים כמו "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" ו"לעולם אל תשכים לקום, אלא אם יש תועלת נלווית". החיים על פי הרעלים השטניים האלה הפכו אותי לאנוכית וערמומית במיוחד. חיפשתי רק תועלת אישית וניסיתי לעשות עסקאות עם אלוהים בעת ביצוע חובתי. למרות שבשנות אמונתי באל השקעתי מאמצים רבים ושילמתי מחיר, עשיתי את כל זה למען הברכות והתועלת האישית שלי. רציתי להמיר את המחיר הקטן ששילמתי בברכותיו הגדולות של האל. לא התמסרתי לאל ולא הייתי נאמנה לו. כתוצאה מכך, כאשר נכדתי חלתה במחלה קשה ושאיפתי לברכות נכזבה, הרגשתי מקופחת והתלוננתי כנגד האל, ואיבדתי כל רצון לבצע את חובתי. השתמשתי במעט המאמץ שהשקעתי ובמחיר ששילמתי כעילה להתווכח עם אלוהים ולהתנגד לו. הבנתי שבביצוע חובתי רימיתי את האל, הצבתי בפניו דרישות וניסיתי לסחור עימו. הושחתתי עמוקות על ידי השטן, והייתי אנוכית וערמומית מדי. חשבתי על פאולוס, שהטיף, עבד, ויתר, השקיע מאמצים, סבל רבות ואף מת כקדוש. עם זאת, הוא לא חתר אל האמת ולא יישם בפועל את דברי ישוע אדוננו. כל הוויתורים והמאמצים שלו נעשו מתוך רצון לקבל גמול וכתר. הוא אמר כי נלחם את המלחמה וסיים את המרוץ, וכי עטרת הצדקה שמורה לו. הוא התכוון לכך שהאל צודק רק אם הוא מעניק לו גמול וכתר, ושאם האל לא יתגמל או יכתיר אותו, אזי הוא אינו צודק. מכאן ניתן לראות שהסבל והמאמצים של פאולוס באמונתו באל נעשו כולם מתוך רצון לבצע עסקה עם אלוהים. בסופו של דבר, הוא פגע בצביון האל ונענש על ידו. אני הייתי בדיוק אותו הדבר. האמנתי באל רק כדי לחתור אל חסדו וברכותיו, ותפסתי את הוויתורים והמאמצים שלי כאמצעי וכהון שבעזרתם אוכל לזכות בברכות. אם לא אשנה את נקודת המבט שלי בחתירה אל הברכות, לעולם לא אזכה לאישורו של האל, ולא משנה כמה אתאמץ. בסופו של דבר, האל יחשוף אותי וייפטר ממני, בדיוק כמו במקרה של פאולוס. לאחר מכן קראתי קטע נוסף מתוך דבר האל: "כיציר בריאה, על האדם לשאוף למלא את חובתו של יציר בריאה, ולשאוף לאהוב את אלוהים מבלי לבצע בחירות אחרות, משום שאלוהים ראוי לאהבתו של האדם. על בני האדם ששואפים לאהוב את אלוהים שלא לחפש אף הטבות אישיות או את הדברים שהם משתוקקים אליהם. זה האופן הנכון ביותר לעיסוק בחיפוש. אם מה שאתם מחפשים הוא האמת, אם מה שאתם מנהיגים הוא האמת, ואם מה שאתם משיגים הוא שינוי בטבע שלכם, הדרך שאתם פוסעים בה היא הדרך הנכונה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הדרך שבה אדם צועד קובעת את הצלחתו או כשלונו). לאחר שקראתי את דבר האל, הבנתי שאני יציר בריאה שנהנה מהאוכל, המים ושפע החיים שהאל העניק לי. עליי לחתור אל האמת, לבצע את חובתי כראוי ולשאוף להתמסרות ואהבה אמיתית לאל. זהו המצפון וההיגיון שעל כל יציר בריאה להחזיק בהם. חשבתי על האופן שבו האל התגלם פעמיים כבשר ודם כדי להושיע את האנושות, כיצד הוא סבל לעג, השמצות ודחייה מצד העולם, וכן רדיפה וגינוי מצד המפלגה הקומוניסטית והעולם הדתי. עם זאת, הוא המשיך להביע את האמת בדממה כדי להשקות אותנו ולדאוג לנו. הוא גם ארגן עבורנו מצבים רבים כדי לחשוף את השחיתות שלנו, לטהר אותנו ולשנות אותנו. למרות שעדיין היו בי מרדנות ושחיתות רבות, ולעיתים יכולתי לא להבין נכון את האל ואף להתלונן נגדו כשדברים לא התרחשו כרצוני, האל מעולם לא ויתר על הושעתי. הוא השתמש בדבריו כדי לשפוט, לחשוף, להזכיר, להוכיח, לנחם ולעודד אותי, כשהוא ממתין שאתקן את דרכיי. אהבתו של האל היא כה בלתי אנוכית, והוא ראוי לכל אהבה! אך אני האמנתי באל רק כדי לזכות בברכות ובתועלת אישית, ולא חתרתי לאהוב אותו באמת או להתמסר לו. באמת שלא היו בי לא מצפון ולא היגיון. כאשר הבנתי זאת, חשתי תחושת תוכחה וחרטה עמוקה, והרגשתי חוב גדול לאל.

כמה ימים לאחר מכן, בית החולים הוציא הודעה נוספת כי נכדתי במצב קריטי, והם החליטו לשחרר אותה כדי לפנות את מיטתה למטופלים אחרים. כששמעתי את הבשורה הזו, הרגשתי צער עמוק, ולכן פניתי בתפילה לאל: "אלוהים, אתה נתת לנכדתי את נשמת אפה. כל מה שאתה עושה ומסדר הוא נכון וצודק. גם אם היא תמות, לא אתלונן. אני אמשיך להאמין בך ולנהות אחריך". לאחר מכן, בני לקח אותה לבית חולים אחר בבירת המחוז לקבלת טיפול. הרופא עיין בתיק הרפואי של נכדתי ואמר שהוא אינו יכול לקבל אותה, מכיוון שמחלתה אינה ניתנת לריפוי, ולכן בני חזר מבלי לאשפז אותה. באותו רגע חשבתי: "אם האל קבע שנכדתי תמות, איש לא יוכל להציל אותה. ואם האל אינו רוצה במותה, כל עוד יש נשמה באפה, דבר לא יוכל לשים קץ לחייה. הכול בידי האל. אני אתמסר לריבונותו של האל ולסידוריו". כשחשבתי על כך בדרך זו, הרגשתי השתפרה. כמה ימים לאחר מכן, כשהלכתי לבקר את נכדתי, ראיתי אותה מתייסרת מכאב. פניה היו כה רזות עד שכמעט לא ניתן היה לזהות אותה. ליבי נשבר, ולא יכולתי לעצור את דמעותיי. המחשבה על כך שנכדתי תמות עדיין העציבה אותי מאוד, ולא רציתי להתמודד איתה. התפללתי בדממה לאל: "אלוהים, אינני מסוגלת להתגבר על המצב הזה בכוחות עצמי. אנא השגח על לבי והנחה אותי בהתמסרות לך". באותו רגע חשבתי על חוויית ההקרבה של יצחק על ידי אברהם. אלוהים ציווה על אברהם להעלות את בנו כקורבן. גם אברהם היה שרוי אז במצוקה עצומה, אך למרות זאת, הוא הניח את יצחק על המזבח כפי שאלוהים דרש ממנו. כאשר הניף את סכינו כדי להקריב את בנו, האל ראה את כנותו של אברהם ואת נאמנותו המוחלטת – ועצר אותו. לאברהם הייתה אמונה טהורה והתמסרות אמיתית לאלוהים, ואל מול הניסיון הוא נשא עדות למען האל. בשל כך, הוא זכה לאישורו ולברכתו של האל. הניסיון של אברהם עודד אותי. במחשבה על עצמי, כשראיתי את נכדתי על סף המוות, אמרתי לעצמי שאתמסר לריבונותו ולסידוריו של האל, אבל בפועל, עדיין לא הייתי מסוגלת להרפות. כשחזיתי בסבלה, עדיין לא רציתי להתמודד עם זה. עדיין קיוויתי לנס, שהאל ירפא את נכדתי וייתן לה חיים מאושרים. בליבי העליתי דרישות מהאל שוב ושוב, ולא גיליתי שמץ של היגיון או התמסרות אמיתית. חשבתי על דבר האל: "מי מהאנושות כולה לא זוכה לדאגתו של האל הכול יכול? חייו של מי לא יועדו מראש על ידי האל הכול יכול? האם חייו ומותו של האדם קורים מבחירתו שלו? האם האדם שולט בגורלו שלו? בני אדם רבים כמהים למוות, אך הוא רחוק מהם; בני אדם רבים רוצים להיות אלה שחזקים בחיים ומפחדים מהמוות, אך הם אינם יודעים שיום מותם הולך וקרב ומשליך אותם אל תהום המוות" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 11). כן, חייהם ומותם של בני האדם, מזלם וגורלם המר – הכול בידי האל. מועדי לידתו ומותו של אדם נקבעים מראש על ידי האל. לאדם אין בחירה בעניין זה. אם ניתן היה לרפא את מחלתה של נכדתי וכמה זמן היא תחיה – הכול היה לחלוטין בידי האל. לאף אדם לא הייתה השפעה על כך. כשחשבתי על כך, התפללתי לאלוהים: "בין אם ניתן יהיה לרפא את מחלתה של נכדתי ובין אם לא, אני מוכנה להתמסר לריבונותו של האל ולסידוריו."

יום אחד, אחת האחיות סיפרה לי על תרופה ביתית. הכנתי את התרופה עבור נכדתי לפי השיטה שאחותי תיארה. לא ידעתי אם זה ירפא אותה, אבל חשבתי שזה שווה ניסיון. להפתעתי, מצבה של נכדתי החל להשתפר מיום ליום, החום החל לרדת בהדרגה, ועד מהרה היא יצאה מכלל סכנה. זמן קצר לאחר מכן, מצאנו תרופה נוספת, ואחרי שלקחה אותה במשך זמן מה, הכאב ברגלה נעלם לחלוטין! חשתי הכרת תודה עצומה לאל. כמה חודשים לאחר מכן, נכדתי כבר הצליחה ללכת כמה צעדים תוך שהיא נאחזת במשהו לתמיכה, ומצבה המשיך להשתפר בהדרגה. שנה לאחר מכן, היא חזרה לחיים תקינים והצליחה ללכת כרגיל, והנזק שנגרם ללב שלה נרפא לחלוטין. בהמשך, כשנודע למומחים מבית החולים שבבירת המחוז שלא רק שנכדתי לא מתה, אלא שהיא אף החלימה לחלוטין, הם פשוט לא יכלו להאמין שזה אמיתי. השקענו כל כך הרבה כסף בניסיון לרפא אותה בבית החולים הזה, אך הם לא הצליחו למצוא לה מרפא. כמה מבתי החולים הגדולים כבר חרצו את דינה למוות, אך כאשר ויתרתי על הרצון לקבל ברכות, הסכמתי להתמסר לריבונותו ולסידוריו של האל, והפקדתי את נכדתי בידי האל, מחלתה נרפאה באופן בלתי צפוי באמצעות כמה תרופות ביתיות פשוטות וזולות. חזיתי באמת ובתמים בכל יכולתו ובריבונותו של האל. כיום, נכדתי בריאה לחלוטין, מלבד צליעה קלה וקצב לב מעט מהיר יותר. כל מי שיודע על מחלתה אומר שזה פשוט נס שהיא החלימה בצורה כזו.

בדברי האל נאמר: "כשבני האדם מאמינים באלוהים, הם שואפים להשיג ברכות לעתיד. זו המטרה באמונתם. הכוונה והתקווה הזאת קיימות אצל כל בני האדם, אך את השחיתות שבאופיים יש לפתור באמצעות ניסיונות וזיכוך. כל היבט שבו אינכם עוברים טיהור ושבו אתם מגלים שחיתות הוא היבט שעליכם לזכך – זה ההסדר של אלוהים. אלוהים יוצר סביבה עבורך ובכך הוא מכריח אותך להזדכך, כדי שתכיר את השחיתות שלך. בסופו של דבר תגיעו לנקודה שבה תעדיפו למות ולוותר על המזימות והרצונות שלכם ולהישמע לריבונותו ולהסדריו של אלוהים. לכן אם בני אדם לא עברו מספר שנים של זיכוך ואם הם לא חוו מידה מסוימת של סבל, הם לא יוכלו להיחלץ מכבלי השחיתות של הבשר והדם במחשבתם ובלבם. בכל היבט שבו אנשים עדיין כפופים לכבלי השטן, ובכל היבט שבו עדיין יש להם רצונות ודרישות משלהם – אלו ההיבטים שבהם עליהם לסבול. רק מתוך הסבל ניתן ללמוד לקחים, כלומר לזכות באמת ולהבין את רצונו של אלוהים. למעשה, אמיתות רבות מובנות באמצעות חוויית ניסיונות כואבים. איש לא יכול לתפוס את רצונו של אלוהים, לזהות את כול-יכולתו וחוכמתו או להעריך עד תום את טבעו הצודק של אלוהים כאשר הוא מצוי בסביבה נוחה או בנסיבות טובות. זה יהיה בלתי אפשרי!" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). באמצעות החוויה הזו, זכיתי בהבנה מסוימת לגבי הרצון בברכות והטומאות שבאמונתי באל. ההשקפה שלי על האמונה השתנתה, וזכיתי בהבנה אמיתית לגבי ריבונותו הכל יכולה של האל וצביונו הצודק. חשתי באמת ובתמים שהיה זה דבר טוב לעבור את הקשיים האלה, ושהם היו הטיהור והישועה שלי בידי האל.