ביוני 2021 התחלתי את ההכשרה שלי בהשקיית מצטרפים חדשים. ידעתי שיש לי חוסרים רבים, ולכן התפללתי לאל לעתים קרובות והקדשתי את עצמי לאכילה ולשתייה של דברי האל. לאחר זמן מה, למדתי להבין כמה מעקרונות האמת ויכולתי לשפוך קצת אור על סוגיות אלו ואחרות בשיתוף שלי. אחיי ואחיותיי אמרו כולם ששיתפתי היטב. אף כי השבתי, "תודה לאל! הכול נובע מנאורות האל", בפנים הרגשתי די מרוצה מעצמי. תמיד הייתי החבר הבולט ביותר בכל כינוס, והאחרים העריצו אותי – זה רק הגביר את ההתלהבות שלי לבצע את חובתי באופן פעיל. מאוחר יותר, ציוותו אותי לאח שיאנג מינג. הוא היה חדש באמונה ועדיין לא היה בקיא בכל הנוגע לשיתוף האמת, כך שהיה לו די קשה כשהחל את הכשרתו להשקיית מצטרפים חדשים, אך הוא היה מסור לחתירה אל האמת והתקדם במהירות. הוא גם היה טיפוס ישר מאוד ונהג לדבר בפתיחות מלאה כשחשף את השחיתות של עצמו; כשנתקל בבעיות, הוא התמקד בחיפוש האמת ובהרהור בהכרת עצמו. כל האחים והאחיות העריכו שהוא אדם שחותר אל האמת. כשהבחנתי בזה, הרגשתי מאוים מעט: "שיאנג מינג הוא כזה ביצועיסט – אם זה ימשיך כך, הוא ישיג אותי תוך זמן קצר. ואז מי יישא עיניים אלי? אין ברירה, אני חייב להתחמש באמת במהירות. אני לא יכול לאפשר לו לעלות עליי". לאחר מכן, עבדתי קשה יותר מאי פעם.

פעם אחת, שיאנג מינג אמר לי: "במהלך ביצוע חובתי לצד האחים והאחיות הגעתי להבנה של אמיתות רבות, ואני מרגיש מאושר ומשוחרר כל כך. הייתי שמח לעזוב את העבודה שלי ולהתחיל לבצע את חובתי במשרה מלאה, אבל יש כמה מכשולים שעומדים בדרכי ואני לא בטוח איך להמשיך." כששמעתי את זה, מיד חשבתי: "אם הוא יתחיל לבצע את חובתו במשרה מלאה, הוא יתקדם אפילו מהר יותר וישיג אותי כהרף עין. מה אעשה אם אחרים יתחילו לשאת אליו את עיניהם ואני אשאר מאחור? עדיף שיחכה עוד קצת לפני שיעזוב את עבודתו". אז אמרתי לו: "עלינו ליישם בפועל התמסרות והמתנה. התפלל לאל והוא יכין את הרגע המתאים עבורך". עם זאת, ברגע שאמרתי את זה, הרגשתי קצת אשֵם. חשבתי: "האם אני לא מונע בכוונה משיאנג מינג לחתור אל האמת?" אבל עדיין חששתי שהוא עלול לאיים על המעמד שלי, אז לא אמרתי משהו נוסף. לאחר מכן, שיאנג מינג הצליח לפתור את בעיותיו על ידי הסתמכות על האל ועזב את עבודתו כעבור שבוע. כששמעתי על כך, לא רק שלא שמחתי בשביל שיאנג מינג, למעשה הרגשתי קצת מיואש. מכיוון שדאגתי ששיאנג מינג יגזול ממני את התהילה, הסתרתי דברים מסוימים כשחברתי אליו. כאשר במהלך ההקדשות ראיתי קטעים מסוימים מדברי האל שהיו רלוונטיים למצבו, לא הייתי חולק אותם איתו כפי שעשיתי בעבר. כשהוא בא אלי עם שאלות על בעיות שהיו לו, לא הייתי חולק איתו את כל התובנות שלי, בעודי חושב: "כדי לזכות בתובנות הספורות האלה, נדרשו לי שנתיים. אם אספר לו הכול, הוא יתקדם מהר מדי וכל האחים והאחיות ישאו אליו את עיניהם. מה אעשה אם זה יקרה?" לאחר זמן מה, שיאנג מינג ואני נעשינו פחות קרובים. הפסקנו לדבר בחופשיות זה עם זה וכבר לא עזרנו זה לזה. כמעט ולא קיימנו אינטראקציה, למעט כאשר נדרשנו לכך במסגרת חובותינו. מצבי החמיר מעט ובעת אכילה ושתייה של דברי האל לא קיבלתי כל תחושה ברורה של נאורות. אבל באותה עת לא הבנתי שיש בעיה כלשהי במצב שלי ולא באתי לפני האל כדי לחפש ולהרהר.

בהמשך, בשל דרישות העבודה, אני ושיאנג מינג נאלצנו להיפרד ולהשקות מצטרפים חדשים בנפרד. כששמעתי שאנחנו עומדי םלהיפרד, שמחתי בסתר: "מעכשיו, לא אצטרך יותר להכין תכנים לכינוסים יחד איתו. מטבע הדברים, בלי עזרתי הוא לא יתקדם כל כך מהר. אני רק צריך להתמיד, לשפר את התוצאות שלי ולא לתת לו להשיג אותי. כולם יראו שהוא לא כשיר וכל המאמץ שהוא משקיע יהיה לשווא." פעם אחת, אחרי כינוס, כששיאנג מינג ואני היינו בדרך הביתה, שוחחנו אודות ההתקדמות של הכינוסים שלנו עם המצטרפים החדשים. הוא אמר שהוא מרגיש ממש מדוכדך, כי חלק מהמצטרפים החדשים שבאחריותו לא משתתפים בכינוסים והוא לא מצליח להשקות אותם ביעילות. כששמעתי זאת, חשבתי: "יש לו כמה בעיות והוא הופך שלילי, אני חייב לעזור לו מיד." אבל בה בעת חשתי גם שמחה בסתר לבי, וחשבתי: "הכינוס שלי היום היה טוב למדי, והמנהיג אמר ששיתפתי היטב." אז שאל אותי שיאנג מינג כיצד עבר הכינוס שלי. הבנתי שאם אגיד לו שהיה בסדר, הוא רק ייעשה שלילי יותר, אבל פשוט לא יכולתי שלא להתרברב קצת. רציתי להראות לו כמה אני יותר מתקדם ממנו ולדכא את המורל שלו. אז, בטון של שביעות רצון עצמית, אמרתי לו, "למען האמת, הכינוס שלי היה ממש מוצלח." כששיאנג מינג שמע זאת, הוא נראה אפילו יותר מדוכא ולא הוסיף דבר. כשראיתי את הבעתו המיואשת, הרגשתי קצת אשמה וחשבתי: "למה לא יכולתי פשוט לשתוק? האם זה לא ישפיע על ההתלהבות של שיאנג מינג כלפי עבודתו? זה היה פשוט נורא מצידי!" כשהגענו הביתה המשכנו לשתף עוד מעט, אבל מצבו של שיאנג מינג עדיין לא השתפר. חשבתי: "שיתפתי איתו כמיטב יכולתי, אז זו לא בעיה שלי אם מצבו עדיין ירוד."

כמה ימים לאחר מכן, כשהלכנו הביתה אחרי הכינוסים שלנו, שאלתי את שיאנג מינג איך עבר הכינוס שלו. הוא אמר שהוא שיתף על דברי האל בסוגיית חוסר רצונם של המצטרפים החדשים להשתתף בכינוסים ושזה היה מוצלח. למשמע הדברים, הרגשתי קצת לא מרוצה. המשמעות הייתה שלא יכולתי להעמיד את הכינוס המוצלח שלי בניגוד למפגש הפחות מוצלח שלו. וכך, פשוט הצבעתי ישירות על הבעיות שבשיתוף שלו. כתוצאה מכך, ולאחר שבמצבו כבר חל שיפור מסוים, הוא שב ושקע בדכדוך. שיאנג מינג השיב: "זה כל מה שאני יודע כרגע, ואני יכול לשתף עם המצטרפים החדשים רק על מה שאני יודע." כשהוא אמר זאת הרגשתי קצת אשם, וחשבתי: "אני שוב מדכא את ההתלהבות של שיאנג מינג! לאור העובדה שהוא חדש למדי באמונה, עצם היכולת להשיג תוצאות מסוימות מכינוסים היא סימן להתקדמות. אני צריך לעודד אותו". רציתי באמת ובתמים להתנצל בפניו, אבל הרגשתי מעט נבוך וחששתי מה הוא יחשוב עלי. אם אספר לו, האם הוא יחשוב שאני אדם מרושע? אחרי שהתחבטתי בעניין שוב ושוב בתוך ראשי, החלטתי לבסוף לא לומר לו דבר. בדרכנו הביתה, תהיתי לעצמי: "למה לי לדכא התלהבות של מישהו בצורה כזאת?" הבנתי שאני לא מסוגל לראות מישהו אחר מצליח ושאני מקנא בשיאנג מינג. דאגתי שאם הוא יבצע תפנית במצבו ויתחיל להשיג תוצאות טובות, האחים והאחיות יתחילו להעריך ולשבח אותו, וישכחו ממני לגמרי. כדי לוודא שהוא לא יתבלט, תקפתי אותו וגרמתי לו להיות שלילי. כשהבנתי זאת, הרגשתי נורא והתמלאתי אשמה. ברגע שהגעתי הביתה, התפללתי לאל. אמרתי לו שאני מוכן להכות על חטא ולעשות שינויים, וביקשתי ממנו שינחה אותי לזהות את צביוני המושחת.

בעיצומו של החיפוש שלי, נתקלתי בכמה מדברי האל: "אנשים מסוימים תמיד חוששים שאחרים יותר טובים מהם או שהם מעליהם, שאנשים אחרים יזכו להכרה בזמן שמהם יתעלמו, וזה גורם להם לתקוף אנשים אחרים ולא לכלול אותם. האם זה לא מקרה של קנאה באנשים עם כישרון? האם זה אינו אנוכי ומתועב? איזה מין צביון הוא זה? זהו זדון! אלה שחושבים רק על האינטרסים של עצמם, שרק מספקים את הרצונות האנוכיים של עצמם, מבלי לחשוב על אחרים או להתחשב באינטרסים של בית האל, הם בעלי צביון רע, והאל אינו אוהב אותם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לזכות בחופש ובשחרור רק על ידי השלכת צביונותיו המושחתים מעליו). "אם אדם אומר שהוא אוהב את האמת ושהוא חותר אל האמת, אבל למעשה המטרה שהוא חותר אליה היא להתבלט, להתרברב, לגרום לאנשים להעריך אותו, לממש את האינטרסים האישיים שלו, ואם ביצוע החובה שלו אינו בשביל להתמסר לאל או לרצותו, אלא נועד להשיג תהילה, רווח ומעמד – אזי החתירה שלו לא לגיטימית. כיוון שכך, כאשר מדובר בעבודת הכנסייה, האם מעשיו מהווים מכשול או שמא הם תורמים לקידומה? הם בבירור מהווים מכשול; הם אינם מקדמים אותה. ישנם אנשים שמנופפים בביצוע של עבודת הכנסייה ועם זאת רודפים אחרי התהילה, הרווח והמעמד האישיים שלהם, מנהלים פעילות משלהם, יוצרים קבוצה קטנה משל עצמם, מלכות קטנה משלהם – האם אדם מעין זה מבצע את חובתו? כל העבודה שהוא עושה בעצם משבשת את עבודת הכנסייה, מפריעה לה ופוגעת בה. מה ההשלכה של המרדף שלו אחרי תהילה, רווח ומעמד? ראשית, הדבר משפיע על האופן שאנשיו הנבחרים של האל אוכלים ושותים את דברי האל באופן תקין ומבינים את האמת, הוא מעכב את ההיווכחות שלהם בחיים, מונע מהם להיכנס אל הנתיב הנכון לאמונה באל ומוביל אותם לנתיב השגוי – דבר שמזיק לאנשיו הנבחרים של האל וממיט עליהם הרס. ואיך זה משפיע בסופו של דבר על עבודת הכנסייה? זו הפרעה, פגיעה ופירוק. זאת תוצאת המרדף של אנשים אחרי תהילה, רווח ומעמד. כאשר הם מבצעים כך את חובתם, האם לא ניתן להגדיר זאת כהליכה בנתיב של צורר משיח? ... הבעיה עם אנשים שמבקשים לממש את האינטרסים של עצמם היא שהיעדים שהם מבקשים לממש הם יעדי השטן – אלה יעדים מרושעים ובלתי צודקים. כאשר אנשים מבקשים לממש אינטרסים אישיים כמו תהילה, רווח ומעמד, שלא ביודעין הם הופכים לכלי שרת של השטן ונעשים קרדום לחפור בו של השטן, ומעבר לכך הם הופכים להתגלמות השטן. הם ממלאים תפקיד שלילי בכנסייה; מבחינת עבודת הכנסייה וחיי הכנסייה התקינים והעיסוקים הרגילים של אנשיו הנבחרים של האל, ההשפעה שיש להם היא של הפרעה ופגיעה; יש להם השפעה מזיקה ושלילית" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי (חלק א')). דברי האל היו חשיפה מושלמת של מצבי הנוכחי. כששמתי לב ששיאנג מינג מתקדם במהירות בדרכו הרוחנית, ושהאחים והאחיות רואים בו השראה, חששתי שהוא יגנוב לי את ההצגה וייקח ממני את הערצתם של אחרים, אז התרחקתי ממנו בכוונה. כשקיבלתי נאורות דרך אכילה ושתייה של דברי האל, לא רציתי לחלוק זאת איתו. כשהוא הביע רצון לבצע את חובותיו במשרה מלאה, אמרתי בכוונה כמה דברים כדי לנסות לעצור בעדו. כשנתקל בכמה קשיים בחובתו, לא השיג תוצאות טובות והפך מדוכדך, אפילו התרברבתי בפניו על הצלחתי בעבודה, וכך הוספתי לדכדוך שלו. ואז, כשהוא סוף סוף החל לשנות את מצבו ולהתקדם, תקפתי אותו בכוונה, על ידי כך שהצבעתי על הפגמים שבשיתוף שלו. האם כפי שחשפו דברי האל, זאת לא הייתה קנאה שלי במישהו מוכשר? כיוון שחשבתי רק על המוניטין ועל המעמד שלי, לא השכלתי להבין שהעובדה ששיאנג מינג חי בשליליות תשפיע על עבודת ההשקיה שלו ותמנע ממצטרפים חדשים להתקדם בחייהם. הייתי מודע היטב לחשיבות עבודת ההשקיה, ובכל זאת תקפתי את שיאנג מינג. האם לא פעלתי פשוט כאחד ממשרתי השטן, בכך שהפרעתי לעבודת הכנסייה והשמדתי אותה? כמה אנוכי, בזוי ומרושע הייתי! הכנסייה ציוותה אותי עם שיאנג מינג כדי שנוכל להשלים זה את חוזקותיו וחולשותיו של זה ולהשקות היטב את המצטרפים החדשים. אבל לא רק שלא למדתי מחוזקותיו של שיאנג מינג ומנעתי מאיתנו לעזור זה לזה ולהיכנס לאמת יחד, הייתי גם מלא קנאה וטינה כלפיו ולא חלקתי איתו את האמת שהייתה ידועה לי, מחשש שיעלה עלי. הייתי תקוע במצב קנאי, אנוכי ובזוי. לא פלא שליבי הפך אפל ומדוכא, ושלא יכולתי להפיק נאורות ברורה מאכילה ושתייה של דברי האל. האל הפנה לי את גבו. הייתי נתון במצב מסוכן באמת, והיה עליי להכות על חטא לפני האל מהר ככל האפשר.

מאוחר יותר, נתקלתי בקטע נוסף מדברי האל: "דיכוי פומבי של אנשים בידי צוררי משיח, הרחקה ותקיפה של אנשים וחשיפת בעיותיהם – כולם מכוונים. ללא ספק הם נוקטים אמצעים כעין אלה במטרה לפגוע במי שחותרים אל האמת ויכולים לזהות אותם. באמצעות ריסוק האנשים האלה הם משיגים את המטרה של ביצור מעמדם הם. תקיפת אנשים והרחקתם באופן זה היא זדונית מטבעה. יש תוקפנות בשפה ובאופן הדיבור שלהם: חשיפה, גינוי, הכפשה והוצאת דיבה מרושעת. הם אפילו מעוותים עובדות, מדברים על דברים חיוביים כאילו היו שליליים ועל דברים שליליים כאילו היו חיוביים. הפיכת שחור ללבן ועירוב נכון בשאינו נכון באופן זה, משיגים את מטרתם של צוררי המשיח להביס אנשים ולהרוס את שמם. איזה דפוס חשיבה מביא למתקפה הזאת על מתנגדים ולהרחקתם? בדרך כלל זה נובע מדפוס חשיבה של קנאה. בצביון מרושע, הקנאה טומנת בחובה שנאה עזה; וכפועל יוצא של קנאתם, צוררי משיח תוקפים אנשים ומרחיקים אותם. במצב מעין זה, אם חושפים את צוררי המשיח ומדווחים עליהם, אם הם מאבדים את מעמדם ונתונים למתקפה מנטלית – הם לא יתמסרו וגם לא ישמחו בכך, ואפילו יהיה להם קל יותר ליצור דפוס חשיבה עז של נקמה. נקמה היא סוג של דפוס חשיבה, והיא גם סוג של צביון מושחת. כאשר צוררי משיח מבחינים שדבר שעשה אדם מזיק להם, שאחרים מוכשרים יותר מהם, או שהצהרותיו והצעותיו של אדם כלשהו טובות או חכמות יותר משלהם, ושכולם מסכימים עם ההצהרות ועם ההצעות של אותו אדם – הם מרגישים שהמעמד שלהם בסכנה, קנאה ושנאה גואות בליבם והם תוקפים ונוקמים. כשהם נוקמים, צוררי משיח בדרך כלל מנחיתים מכת מנע על היעד שלהם. הם יוזמים מתקפות ושבירה של אנשים, עד שהצד השני נכנע. רק אז הם מרגישים שהם שחררו קיטור. באילו דרכים אחרות מתבטאות תקיפה והרחקה של אנשים? (זלזול באחרים.) זלזול באחרים הוא אחת הדרכים שזה מתבטא בהן; לא משנה כמה העבודה שלך טובה, צוררי משיח עדיין יזלזלו בך או יגנו אותך עד שתהיה שלילי וחלש ולא תוכל לעמוד. אז הם ישמחו, וישיגו את מטרתם" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שני: הם תוקפים ומרחיקים את המתנגדים). "כל מה שצוררי משיח עושים נועד לכבוש את ליבם של אנשים, לתקוף מתנגדים ולהדירם, לבסס את מעמדם, לתפוס כוח ולשלוט באנשים. מה טבען של הפעולות הללו? האם הם מיישמים בפועל את האמת? האם הם מובילים את אנשיו הנבחרים של האל בכניסה לדברי האל ובבואם בפני האל? (לא.) אז מה הם עושים? הם מתחרים עם האל על אנשיו הנבחרים, מתחרים על ליבם של אנשים ומנסים להקים מלכות עצמאית משלהם. למי צריך להיות מקום בליבם של אנשים? צריך להיות מקום לאל. אבל כל מה שצוררי משיח עושים הוא בדיוק ההפך מזה. הם לא מאפשרים מקום לאל או לאמת בליבם של אנשים; במקום זאת, הם רוצים שלאדם, המנהיג שהוא הם עצמם, ולשטן יהיה מקום בליבם של אנשים" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט ראשון: הם מנסים לכבוש את לבבותיהם של אנשים). מדברי האל למדתי שצוררי משיח מקנאים במי שמוכשר מהם. כדי לשמר ולחזק את מעמדם, הם תוקפים ומדירים אחרים. במהותם, הם רוצים מקום בלב כולם ומתחרים עם האל על אנשים. האם לא כך בדיוק התנהגתי כלפי שיאנג מינג? בדיוק כשהוא התחיל להשיג תוצאות בחובתו והפך פחות שלילי, הצבעתי בכוונה על פגמים בעבודתו וביקשתי ממנו לעמוד בסטנדרט שהוא עדיין לא יכול היה להגיע אליו. בכך שגרמתי לו לחשוב שעבודת ההשקיה קשה ושאולי הוא לא מתאים למשימה, דחפתי אותו בחזרה לשליליות. כשהרהרתי במניע שלי לתקוף את שיאנג מינג, הבנתי שרציתי שכל האחים והאחיות ישאו עיניהם אלי ויעריצו אותי. רציתי שהם יחשבו עליי, בכל עת שמישהו ישאל מי יעיל ביותר בעבודתו ומי חרוץ מכולם בחתירה אל האמת. נכספתי למקום בליבם של כל אח ואחות. בצווים המנהליים שהנפיק האל בעידן המלכות, הוא קבע שאדם יכול לרומם רק את האל, ובכל זאת ניסיתי בהתמדה לגרום לכולם להעריך אותי ולסגוד לי. האם זו לא הייתה התנגדות לאל? שיאנג מינג עצמו היה מצטרף חדש וטרם הניח יסודות עמוקים – אם הוא ישקע לתקופה ממושכת של שליליות בגלל התקפותי, זה ישפיע על אמונתו באל ועל חובתו. הוא עלול אפילו לשקול לעזוב את הכנסייה. גם אם אמונתו הייתה איתנה, התקפותי עדיין יעכבו את ההיווכחות שלו בחיים וישפיעו על ההתקדמות בחיים של המצטרפים החדשים. עבודת האל מתקרבת לסיומה ולא נותר לאנשים עוד זמן רב לחתור אל האמת. אם לא אעזור לאחיי ולאחיותיי למלא את חובותיהם היטב, ונוסף לכך עוד אדכא את ההתלהבות שלהם, האם זה לא יעכב את ההיווכחות שלהם בחיים וישפיע עליה? השטן צופה בנו ורוצה שכולנו, עד האחרון שבנו, ניפול לשליליות ולרפיון, נתרחק מהאל ונבגוד בו. ובכל זאת מילאתי את תפקיד השטן ושירתי כשליחו – פעלתי בצורה מחרידה! מעשיי חשפו בבירור את צביון צורר המשיח שלי. הלכתי בנתיב של צורר משיח ואם לא אכה על חטא בקרוב, האל ידחה אותי בתיעוב. כשקלטתי זאת, נבהלתי קצת ולכן מיהרתי להתפלל לאל: "הו אלוהים! הייתי אנוכי ובזוי, והפכתי אובססיבי לתהילה ולמעמד. אני מוכן למרוד בעצמי ולחיות על פי דבריך. אנא, הנחה אותי".

אחרי התפילה, נתקלתי בפסקאות הבאות מדברי האל: "כאשר אתה מפגין אנוכיות וזומם למען השגת טובות אישיות, ואתה מבין זאת, עליך להתפלל לאלוהים ולשחר לאמת כדי לטפל בכך. הדבר הראשון שעליך לשים לב אליו הוא שבמהותו של דבר, התנהגות כזו מהווה הפרה של עקרונות האמת, שהיא מזיקה לעבודת הכנסייה, ושמדובר בהתנהגות אנוכיות ונתעבת ולא באופן בו בעלי מצפון והיגיון אמורים להתנהג. עליך לזנוח את טובתך האישית ואת אנוכיותך, ולחשוב על עבודת הכנסייה – זהו רצון האל. לאחר שתתפלל ותערוך חשבון נפש, אם תפנים שהתנהגות כזו אנוכית ונתעבת, יהיה לך קל לזנוח את האנוכיות שלך. כאשר תזנח את האנוכיות שלך ותפסיק לזמום למען רווח אישי, תרגיש מאוזן, תהיה שליו, תרגיש מאושר, ותפנים שאדם בעל מצפון והיגיון צריך להתמקד בעבודת הכנסייה ושאסור לו להתמקד בטובותיו האישיות, דבר המעיד על אנוכיות, תועבה ועל התנהגות משוללת מצפון והיגיון. זולתנות, התמקדות בעבודת הכנסייה ומעשים שנועדו אך ורק לרצות את אלוהים, זו התנהגות צודקת ומכובדת שתשביח את קיומכם. מי שמנהל אורח חיים כזה, מי שמתנהל בפתיחות ובכנות ומביא לידי ביטוי אנושיות תקינה ומראהו האמיתי של אדם, ולא זו בלבד שמצפונו ישר, הוא גם ראוי לכל מה שאלוהים מרעיף עליו. ככל שתנהלו אורח חיים כזה, כך תרגישו מאוזנים יותר, תהיו שלווים ומאושרים יותר ותרגישו חיוניים יותר. אם תעשו זאת, לא תהיו בדרך הנכונה לאמונה באלוהים?" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול להשיג את האמת על ידי כך שימסור את ליבו לאל). "אם אתה באמת מסוגל להתחשב ברצון האל, אתה תוכל להתייחס לאנשים אחרים בהגינות. אם אתה ממליץ על אדם טוב ומאפשר לו לעבור הכשרה ולבצע חובה, ובכך אתה מוסיף אדם מוכשר לבית האל, האם זה לא יקל על עבודתך? האם זו לא תהיה הפגנה של נאמנות במסגרת חובתך? זהו מעשה טוב לפני האל; זהו המצפון וההיגיון המינימליים שצריכים להיות לאנשים המשמשים כמנהיגים" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לזכות בחופש ובשחרור רק על ידי השלכת צביונותיו המושחתים מעליו). דברי האל נתנו לי נתיב של יישום בפועל: עלי לנטוש את המרדף אחר אינטרסים אישיים, לשעות לכוונותיו של האל ולשמור על עבודת הכנסייה. לשיאנג מינג יש איכות, ולכן עלי לעזור לו יותר, כדי שיוכל לשאת בעול עבודת ההשקיה של המצטרפים החדשים מהר ככל הניתן. זה מה שצריך לעשות אדם בעל אנושיות. חשבתי על דברי האל שאומרים: "התפקידים אינם זהים. יש גוף אחד. כל אחד ממלא את חובתו, כל אחד נמצא במקומו וכל אחד עושה כמיטב יכולתו – לכל ניצוץ יש הבזק אור אחד – ושואף לבגרות בחייו. כך אתרצה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 21). האל נותן לכל אחד מאיתנו כישרונות שונים כדי שנוכל להשתמש בהם ולמלא היטב את כל אחת מהחובות שלנו בכנסייה. זה מה שעלינו לעשות כיצירי בריאה. לי ולשיאנג מינג היו תפקידים ספציפיים למלא בכנסייה, אז לא הייתי צריך לקנא בו ולמדר אותו; עלי לעבוד איתו יחד בשיתוף פעולה ובהרמוניה במטרה למלא את חובותינו ולשמש כעדים לאל – רק בדרך עבודה זו יש ערך.

מאוחר יותר, בשיתוף עם שיאנג מינג, נפתחתי לגבי המצב שלי באותה עת ולגבי מה שהבנתי אודות עצמי. אחרי השיתוף שלנו, הרגשתי הרבה יותר שליו ויציב. הרגשתי כאילו אני שוב חי באור, כאילו אני סוף סוף מצליח לקחת נשימה עמוקה של אוויר צח אחרי התקף ממושך של התנשפות והשתנקות. סוף סוף הרגשתי נינוח וגם הקשר ביני לבין שיאנג מינג התהדק מאוד. לאחר מכן, החלטנו לשתף פעולה בהרמוניה כדי להשקות את המצטרפים החדשים. מאותו רגע ואילך, נהגנו לעתים קרובות להיפתח זה בפני זה לגבי מצבנו הנוכחי ולחלוק את הנתיבים השונים של יישום בפועל שמצאנו עבור השקיה של מצטרפים חדשים. בכל פעם ששיאנג מינג נתקל בקשיים, השתדלתי כמיטב יכולתי לשתף על האמת כדי לעזור לו. גם אני הפקתי תועלת מהחוזקות של שיאנג מינג. לדוגמה, הרווחתי רבות מתובנות מסוימות שהוא חלק במהלך השיתוף ושלעולם לא הייתי חושב עליהן בעצמי. בדרך זו, הבנתי שפתיחות ושיתוף עם אחרים על החוויות שלנו ועל הדברים שבהם זכינו הם לא רק עניין של הזנת אחרים, אלא גם דרך ליישם בפועל את האמת, שיכולה לעזור לנו לשפר את חולשותינו ולהשיג יותר מעבודתה של רוח הקודש. למען האמת, דרך הצבת הכוונות הנכונות, למידה מחוזקותיהם של אחרים כדי לפצות על חולשותינו, ויישום בפועל על פי דברי האל, כולנו יוצאים נשכרים ומתקדמים בחיינו.