כשהתחלתי לעסוק ברפואה, תמיד התאמצתי מאוד להיות אדיב ומקצועי. ולא רק זאת, גם טיפלתי היטב באנשים, וביצעתי אבחנות מדויקות. עד מהרה, זכיתי לאמונם של כל תושבי השכונה. שנים לאחר מכן, גיליתי שכל עמיתיי למקצוע קנו מכוניות וגרו בבתים גדולים, אבל אני ומשפחתי עדיין גרנו בבונגלו הישן שלנו, ואני עדיין רכבתי על אופניים. בניי התאומים גדלו מהר וההוצאות היו גדולות, אבל עדיין לא היה לי די כסף. כשחשבתי על מצבנו הפיננסי, לא הצלחתי לאכול או לישון. תהיתי: "למה אני בקושי מצליח להסתדר, בזמן שכל שאר הרופאים מרוויחים כל כך הרבה כסף?"

פעם אחת, דיברתי עם חלק מעמיתיי, חברים שלי. שאלתי אותם איך הם מצליחים להרוויח כל כך הרבה. דוקטור סון אמר, "הרשויות אמרו: 'אין זה משנה אם חתול הוא שחור או לבן, כל עוד הוא תופס עכברים, הוא חתול טוב.' בחברה המודרנית, הכסף הוא הכול. להרוויח כסף זו מיומנות בפני עצמה. אבל אם תתן למצפונך לעמוד בדרכך, תישאר עני כל חייך!" הרופא האחר, דוקטור לי, אמר: "אם אתה רוצה להרוויח יותר, אתה צריך לשמר את המטופלים שלך. בזמן שאתה מטפל בהם, תן להם הורמונים. זה ירפא אותם מהר והם יהיו מרוצים. תיצור לעצמך מוניטין טוב, עוד מטופלים יבואו אליך, ותרוויח יותר כסף." רופא נוסף, דוקטור ג'ין, אמר: "יש טריק נוסף: לטפל במחלות קטנות בעזרת תרופות גדולות. אם מישהו מגיע עם שיעול שמקורו בהתקררות, התרופה הרגילה לא תניב לך רווחים גדולים. טפל בזה כאילו מדובר בדלקת ריאות. הטיפול יעבוד, אתה תרוויח יותר כסף, וגם החולה יהיה מרוצה. כולם מרוויחים." כששמעתי איך לכל אחד מהם יש דרך משלו להרוויח כסף, זה הדאיג אותי מאוד. האם זה אתי מבחינה רפואית להרוויח כך ממטופלים, באופן חסר מצפון? האם כך על רופאים להתנהג? האם לא מדובר בהתנהגות שפלה? אבל גם חשבתי על הבתים הגדולים שהם גרים בהם, על המכוניות היפות שבהן הם נוהגים, ועל הביטחון העצמי שבו הם מדברים. בשעה שאני עדיין רכבתי על אופניים והייתי עני. אם לא אעשה כפי שיעצו לי, איך ארוויח יותר כסף? מתי אוכל להעניק למשפחתי איכות חיים טובה? וחוץ מזה, נראה שזה מה שכולם עשו. גם אם אמשיך לעסוק ברפואה בצורה אתית, זה לא ישנה את האופן שבו החברה מתפקדת. בעקבות ההבטחה לרווחים גבוהים יותר, התחלתי להתעלם מקול המצפון שלי והחלטתי לנסות את השיטות שעמיתיי לימדו אותי. הענקתי למטופלים טיפול יתר ומכרתי להם יותר תרופות כדי להרוויח יותר כסף.

יום אחד הגיע אליי מטופל עם כאב שיניים. זו הייתה דלקת חניכיים, שבה ניתן לטפל בעזרת תרופה זולה. אבל חשבתי על מה שדוקטור ג'ין אמר: "עליך לטפל במחלות קטנות בעזרת תרופות גדולות." אז רשמתי גם תרופה מערבית וגם תרופה סינית מסורתית, בנוסף לזריקות תוך-שריריות. חששתי שהמטופל יסרב לקחת כל כך הרבה תרופות, אז זייפתי אכפתיות ואמרתי: "אלה הרבה תרופות, אבל זה יטפל בשורש התסמינים שלך." המטופל רק אחז בלחיו והנהן, ואז שילם את הכסף ועזב בלי לומר מילה. כשצפיתי בו עוזב, החרדה שחשתי החלה להתפוגג לאיטה. למרות שחשתי אי נוחות קלה, הרווחתי יותר כסף מבדרך כלל, והתחושה הזו התפוגגה עד מהרה. בפעם אחרת, הגיעה אליי אמא עם בנה בן החמש. הוא היה מצונן והשתעל, אז הוא היה צריך רק לקחת תרופה זולה כלשהי במשך מספר ימים. אבל אז נזכרתי שהטיפול הזה לא יניב לי רווח גדול. אז אמרתי לאמא של הילד: "לבן שלך יש דלקת בקנה הנשימה. הוא זקוק לעירוי מיידי או שזה יידרדר לדלקת ריאות." היא הייתה המומה, אבל האמינה בכל מה שאמרתי לה ללא פקפוק, וחיברתי את בנה לעירוי שנמשך ארבעה ימים. ראיתי שהכסף שהרווחתי היה גדול פי כמה מבעבר. חשתי לא בנוח, אבל, שוב, חשבתי על מה שאמרו הרופאים האחרים, "המצפון שלך לא ישלם לך את החשבונות או יקנה לך אוכל. אם תקשיב לו, תישאר עני לנצח." כשחשבתי על מה שהם אמרו, תחושת האי נוחות שלי התפוגגה. בחברה שלנו, צריך להונות אנשים כדי להתעשר. לא הייתה לי ברירה אחרת. מאוחר יותר, הגיעה אליי מטופלת שסבלה מדלקת סימפונות כרונית. מצבה דרש רק שהיא תיטול כמה תרופות פשוטות. אבל זה, כמובן, לא יניב לי רווח גדול. אז אמרתי לה: "את צריכה להתחבר לעירוי, אחרת זה יידרדר ויהפוך לנפחת, שבמקרים חמורים יכולה לגרום למחלת לב." בעידודי, היא שמחה להתחבר לעירוי במשך שבעה ימים. אני זוכר שבים האחרון לטיפול, היא נטלה את ידי בידה ואמרה: "תודה לך, דוקטור. הודות לך טופלתי בזמן. אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו. אם הייתי מידרדרת לנפחת או למחלת לב, הייתי סובלת באמת." כששמעתי זאת, מצפוני התעורר בי לרגע, ופניי סמקו מאודם. אבל פעם נוספת, חשבתי: "מי לא משקר או מרמה בחברה שלנו? להרוויח כסף זו מיומנות בפני עצמה." כשחשבתי זאת, אי הנוחות שחשתי החלה להתפוגג. וכך, שקעתי עמוק יותר ויותר במרדף שלי אחר כסף. לאחר מספר שנים, כבר הרווחתי כסף רב. היה לי בית גדול יותר, ילדיי נישאו, והחיים היו טובים. אבל לעיתים קרובות חשתי רגשות אשמה. חייתי במצב של חרדה מתמדת. חששתי שמישהו גילה מה עשיתי וסיפר זאת לכולם מאחורי גבי. זו הייתה מחשבה קשה מנשוא.

יום אחד, הגיעה לכפרינו אחות שהטיפה לי את בשורת מלכות האל הכול יכול, והתחלתי לקרוא את דברי האל לעיתים קרובות. פעם, במהלך כינוס, קראנו קטע מדברי האל שעסק בחיים כאדם ישר: "עליכם לדעת שאלוהים אוהב בני אדם ישרים. לאלוהים ישנה תמצית של נאמנות, כך שתמיד ניתן לסמוך על דברו. יתר על כן, פעולותיו הן ללא רבב וללא עוררין. זו הסיבה לכך שאלוהים אוהב את אלה שנוהגים בו בכנות מוחלטת. כנות משמעותה שאתם נותנים את לבכם לאלוהים, שאתם לעולם לא נוהגים בו בחוסר יושר, שאתם פתוחים בפניו בכל, ושאתם לעולם לא מסתירים ממנו את העובדות, לעולם לא נוהגים באופן שמוליך שולל את אלה שבמרומים ומשלה את אלה שעל פני האדמה, ושאתם לעולם לא נוקטים פעולות שנועדו אך ורק לשאת חן בעיני אלוהים. בקצרה, כנות היא הימנעות מטומאה בפעולותיכם ובדבריכם ומהונאה את אלוהים ואת האדם. דבריי פשוטים מאוד אך מייגעים כפליים עבורכם. רבים יעדיפו דין גיהינום על פני התנהגות ודיבור כנים. אין זה פלא שיש לי יחס אחר כלפי שקרנים. ...גורלו של כל אחד תלוי בהיותו בעל לב נועז וישר ונשמה טהורה. אם אתם שקרנים במיוחד, עם לב מלא זדון ונשמה טמאה, הרי שתגיעו בסופו של דבר למקום שבו האדם נענש, בהתאם לתיעוד גורלכם. אם אתם טוענים ליושר רב, אך אתם לעולם לא מצליחים לפעול בהתאם לאמת, ולא דוברים אף מילה של אמת, האם אתם עדיין מחכים מאלוהים לגמול לכם? האם אתם עדיין מקווים שאלוהים יתייחס אליכם כאל בבת עינו? האין חשיבה כזו מגוחכת? אתם מוליכים את אלוהים שולל מכל בחינה. אם כן, איך ייתכן ש בית האל יכיל בני אדם כמותכם, שידיהם טמאות?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שלוש תוכחות). כשקראתי בדברי האל, הבנתי שתמצית האל היא נאמנה ושהוא אוהב אנשים ישרים. האל מבקש מאיתנו לקבל את בחינתו אותנו במעשינו ומילותינו, ושאסור לנו לשקר לאל או לאחרים. עלינו להיות ישרים ומהימנים, כי האל מושיע רק אנשים כאלו ורק הם נכנסים למלכות השמיים. כשחשבתי על דרישות האל מאיתנו, חשבתי על האופן שבו אני, כרופא, לא התחשבתי באופן שבו עליי לרפא את מטופליי או להקל על סבלם, אלא העל האופן שבו אוכל להרוויח יותר כסף למען עצמי. כדי להרוויח יותר כסף, הוניתי מטופלים שהגיעו אליי, ניצלתי את פחדיהם, וגרמתי לבעיות קטנות להיראות כבעיות רציניות והשתמשתי בכך כדי למכור להם תרופות יקרות וטיפולים ממושכים. גרמתי להם לבזבז את כספם, אך הם עדיין הודו לי על כך. זו הייתה התנהגות בזויה ומבישה! למרות שחיי הפכו להיות נוחים בעקבות זאת, הייתי כל הזמן פרנואידי ולחוץ, ולא הצלחתי להירגע. התנהגותי הייתה נטולת שמץ של מצפון. דברי האל הראו לי שהאל שונא אנשים שמשקרים ומטעים אחרים, ושהאנשים הללו לא יזכו לסוף טוב. רק אנשים ישרים זוכים לשבחי האל ולישועתו. מאותו רגע והלאה, רציתי להיות אדם ישר. החלטתי שלעולם לא ארמה יותר איש, ושאפסיק להונות מטופלים למען בצע כסף. רציתי לעסוק ברפואה בצורה מכובדת וישרה.

זמן מה לאחר מכן, גיליתי שמאז שהפסקתי להונות מטופלים ולהציע להם טיפול יתר, הכנסתי התכווצה. באותו זמן, ביצועיו של בית החולים הראשי היו תלויים בנתוני מכירות התרופות במרפאה שלנו. יום אחד, בית החולים הורה לכנס ישיבה לסקירת ביצועים. היו"ר האשים אותי בהרעת מצבו הפיננסי של בית החולים, והורה להוריד את השלט שתייג אותנו כ"מרפאה מתקדמת". בית החולים החל לחלק תמריצים לסגל. למשל, אם רופא הצליח לעלות על מכסת מכירת התרופות החודשית שלו, חמישים אחוז מההכנסה העודפת ייתנו לו בתור עמלה. אם אחזור לטפל טיפול יתר בחולים, ארוויח תוספת של 4,000 יואן בחודש, כלומר, אוכל להרוויח תוספת שנתית של 50,000 יואן. אבל, אם לא אחזור לטפל טיפול יתר בחולים, לעולם לא אצליח לעמוד ביעד שהוצב לנו, ואפסיד את הכסף הזה. ככל שחשבתי על כך יותר, כך חשתי יותר שזה בלתי אפשרי להיות אדם ישר בעבודה שאני עובד בה, ושאם לא ארמה אנשים, לא אצליח להרוויח כסף. לאחר מכן, פעלתי בניגוד למה שהאל דרש ממני. התעלמתי מהמצפון שלי וחזרתי לדרכיי הישנות.

יום אחד, זוג נשוי הביא אליי את הבן שלהם לבדיקה. הוא התקרר, מה שהוביל לזיהום בדרכי הנשימה, וניתן היה לטפל זאת בעזרת תרופה כלשהי. העמדתי פנים שאני מודאג, לקחתי את המסכת שלי והקשבי לחזהו ולגבו של הילד. לאחר הבדיקה הזו שהייתה הצגה, אמרתי להורים בפנים חמורות סבר: "הילד שלכם חולה בדלקת ריאות. מצבו כבר החמיר. הייתם צריכים לבוא אליי מוקדם יותר! עוד יום אחד, והוא היה בצרה צרורה! למרבה המזל, עדיין לא מאוחר מדי. נחבר אותו לעירוי למשך מספר ימים והוא יהיה בסדר." וסתם כך, חזרתי להוציא כסף במרמה ממטופלים. בכוונה גרמתי למחלתו של הילד להישמע חמורה. מאוחר יותר, נזפתי בעצמי. פחדתי שמישהו יגלה מה עשיתי, אז הייתי לחוץ בכל יום ויום. מדי פעם, אמרתי לעצמי שזו הפעם האחרונה, שאחרי זה אפסיק. אבל לא הצלחתי לעמוד בפיתוי הכספי, ולא הצלחתי למנוע מעצמי לבצע את החטאים הללו. חיי נעשו קשים. ידעתי שהאל דורש מאיתנו שנהיה אנשים ישרים, אבל לא הצלחתי לשלוט בעצמי או להפסיק להונות את המטופלים שלי.

מאוחר יותר, קראתי מדברי האל הכול יכול: "האדם, שנולד לתוך ארץ כה מטונפת, זוהם על ידי החברה במידה חמורה, הושפע ממוסר פיאודלי, וקיבל חינוך ב'מוסדות להשכלה גבוהה'. החשיבה הנחשלת, המוסר המושחת, ההשקפה הבזויה על החיים, הפילוסופיה הנתעבת להתנהלות בעולם, הקיום חסר התוחלת לחלוטין, ומנהגים וחיי יום-יום מושחתים – כל הדברים האלה פלשו באופן חמור לתוך לבו של האדם, פגעו במצפונו ותקפו אותו באופן חמור. כתוצאה מכך, האדם הולך והופך מרוחק עוד יותר מהאל ומתנגד לו עוד יותר. צביון האדם הולך ונעשה אכזרי יותר מיום ליום, ואין ולו אדם אחד שיוותר מרצון על דבר כלשהו למען לאל, אין ולו אדם אחד שיתמסר לאל מרצון, קל וחומר, שאין ולו אדם אחד שיחפש מרצונו את הופעת האל. במקום זאת, תחת השפעתו של השטן, האדם חותר אל תענוגות כאוות נפשו, ומשחית את בשרו ברפש בצורה מופקרת. גם כשאלה שחיים בחשיכה שומעים את האמת, אין להם כל רצון ליישם אותה בפועל, והם לא נוטים לחפש גם לאחר שהם רואים שהאל כבר הופיע. כיצד יכול להיות לאנושות כה מושחתת מרווח כלשהו לישועה? כיצד יכולה אנושות כה מנוונת לחיות באור?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים). "לאחר כמה אלפי שנות שחיתות, האדם אדיש וקהה חושים. הוא נעשה לשד המתנגד לאלוהים, עד כדי כך שמרדנותו של האדם כלפי אלוהים תועדה בספרי ההיסטוריה, ואפילו האדם עצמו לא מסוגל לתת דין וחשבון מלאים על התנהגותו המרדנית. זאת משום שהשטן השחית את האדם עד עמקי נשמתו והוביל את האדם הרחק מדרך הישר, עד כדי כך שהאדם לא יודע לאן לפנות. גם היום, האדם עודנו בוגד באלוהים: כשהאדם רואה את אלוהים, הוא בוגד בו, וכשהוא לא יכול לראות את אלוהים, גם אז הוא בוגד בו. יש גם מי שלאחר שהיה עד לקללות אלוהים ולחרון אפו, בכל זאת בוגד בו. לכן אני אומר שההיגיון של האדם איבד את תפקידו המקורי, ושגם מצפונו של האדם איבד את תפקידו המקורי" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים). דברי האל חשפו בפניי שהחברה שבה אנחנו חיים הושחתה בידי השטן. "אין עושר ללא ערמומיות", "הכסף קודם לכל", ו"כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" – הפילוסופיות הללו להתנהלות בעולם שמקובלות כל כך בחברה, מקורן כולן בשטן. ההשקפות הללו השפיעו על התפיסות שלנו ועל ערכי החיים שלנו ועיוותו אותם. עבורנו, אין דבר חשוב מכסף. נטשנו את המצפון ואת המוסר כדי למקסם את התועלות שלנו בחיים. אנחנו משקרים ומרמים, נעשים יותר ויותר אנוכיים, ערמומיים, חמדנים ואכזריים, ומאבדים חלק גדול יותר ויותר מהאנושיות שלנו. חובתו של הרופא היא לרפא את מטופליו ולעסוק ברפואה מוסרית, ואסור לו לאבד את המצפון האנושי הבסיסי שלו. אולם, בהשפעתו המכשפת של הכסף, רוב הרופאים מטפלים טיפול יתר ורושמים יותר מדי תרופות, ואפילו גורמים במרמה למטופלים לקחת הורמונים. אמנם, המטופלים לא מבחינים בתחילה בסכנה, אך נטילה של יותר מדי תרופות והורמונים על פני זמן תגרום לגופם נזק ניכר. הרעלים שבתרופות יצטברו בגופם, ויגרמו לעיתים קרובות למחלות כרוניות. זהו סוג של רצח איטי. ככל שחשבתי על כך יותר, כך נבהלתי יותר. במקור, כשלמדתי רפואה, רציתי רק לעזור לאנשים מן היישוב. אבל תחת השפעת ההשקפות השטניות כגון "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון", "הכסף קודם לכל", ו"אין זה משנה אם חתול הוא שחור או לבן, כל עוד הוא תופס עכברים, הוא חתול טוב", התחלתי לרדוף באופן נואש אחר הכסף. הפכתי מחלות של שלושה ימים למחלות של חמישה ימים, רק כדי להרוויח כסף. רשמתי יותר תרופות יקרות משהמטופלים היו צריכים. השטן באמת השחית אותי עד לשלב שבו איבדתי כל מצפון והיגיון. לאחר שקיבלתי עליי את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים, ידעתי שהאל דורש נהיה אנשים ישרים. אבל עדיין לא הצלחתי לעמוד בפיתויי הכסף או התועלת האישית, ושוב המשכתי לרמות את המטופלים שלי. רעלי השטן הפכו לחלק מהטבע שלי. אם לא הייתי קורא את דברי האל ורואה את השנאה והסכנה שבשקריי, הייתי ממשיך לחיות חיים של העמדת פנים. הייתי חי את חיי בחרדה ובחרטה, והייתי הולך לגיהינום ונענש על התנהגותי הרעה. סוף סוף הבנתי עד כמה חשובה דרישתו של האל מאיתנו שנהיה ישרים. אם אנו ישרים ומתנהגים בצורה ישרה, זה מעניק לנו יושרה וכבוד עצמי. חיים ישרים הם הדרך היחידה לזכות בשבחו של האל ולהשקיט את ליבנו. ברגע שהבנתי את כוונת האל, התפללתי אליו. הייתי מוכן להתחיל מחדש, למרוד בעצמי, ליישם את האמת בפועל ולהיות אדם ישר.

יום אחד, הגיע אליי מטופל מכפר אחר. לאחר בדיקה מדוקדקת, קבעתי שהוא סובל מכיב בווריד הרגל, שמכונה בעגה כ"רגל רקובה". זו בעיה עיקשת וקשה לטיפול, אבל הכרתי טיפול סודי שישפר מיד את המצב ויעלה מעט מאוד כסף. המטופל אמר לי שהוא הלך לרופאים מחוזיים, כמו גם לכמה שרלטנים, והוציא אלפי יואן, אך ללא הועיל. כששמעתי זאת, התחלתי לחשוב: "הוא כבר הוציא אלפי יואן מבלי שזכה לריפוי, אז אם אגבה ממנו עוד כמה מאות תמורת הריפוי, זה לא יהיה נורא, נכון? יהיה חבל לבזבז את הכסף הזה." בזמן שחשבתי זאת, פעימות ליבי הואצו. "ארמה רק את האדם האחרון הזה, ומעתה והלאה אהיה ישר." אבל כשהתכוננתי לתת לו את המרשם, חשבתי על ההחלטה שהתחייבתי לה בפני האל. התחלתי להתפלל לאל: "אלוהים היקר, אני עדיין חש בדחף לשקר. אני יודע שלא אוכל להמשיך להפר את ההבטחה שלי ולאכזב אותך. הו אלוהים, בבקשה עזור לי להניח בצד את האינטרסים האישיים שלי ולהיות אדם ישר." אז נזכרתי בקטע מדברי האל: "אלוהים תמיד שוכן בלבם של אלה שמאמינים בו באמת ואשר לבם תמיד ירא-אל ואוהב-אל. על המאמינים באלוהים לפעול בזהירות ובתבונה, וכל מעשיהם צריכים לעמוד בדרישותיו של אלוהים ולְרַצות את לבו. אל להם להיות עקשנים ולעשות ככל העולה על רוחם – התנהגות כזו אינה תכונה קדושה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אזהרה למי שלא מנהיג את האמת). הקטע הזה מדברי האל הראה לי שלמאמיני אמת יש לב ירא-אל, והם ישרים ומהימנים. הם פועלים בפתיחות, מקבלים את בחינתו של האל, ולא מוליכים שולל אחרים. כל שהם עושים, הם עושים בהגינות כשל קדושים, והם מתנהגים בהתאם לדרישות האל. הם לא עושים דברים שיבזו את האל. הייתי אסיר תודה על הנחייתו של האל ועל הנאורות שהעניק לי, ובתוך תוכי התפללתי אליו שוב: "הו אלוהים! בעבר, שיקרתי ורימיתי למען בצע כסף, וביטאתי במעשיי את צלם השטן. אבל החל מהיום, ברצוני להיות אדם ישר, ולהשפיל את השטן." לאחר שהתפללתי, אמרתי בכנות למטופל: "הבעיה הזו שלך אמנם קשה לטיפול, אבל יש לי תרופה שתרפא אותך במאה אחוז, והיא זולה מאוד." אם זה היה קורה בעבר, התרופה שהייתי רושם לו הייתה עולה פי כמה וכמה. אבל כעת, דברי האל העניקו לי את הביטחון ליישם את האמת בפועל, ואת הביטחון להיות אדם ישר והגון. לא אגזול יותר במרמה את כספם של אנשים. כשהמטופל עזב עם התרופה שלו, אושר ושלווה עצומים מילאו אותי. עשרה ימים לאחר מכן, המטופל חזר ואמר לי בהכרת תודה: "הייתי בכל מקום כדי לקבל טיפול למחלה הזו, אבל זה לא הצליח. אפילו לא השתמשתי בכל התרופה שנתת לי, והפצע שלי החלים! זו תרופת פלא! אני כל כך מודה לך! אני אספר עליך לכל מי שאני מכיר. אתה לא רק מוכשר מאוד, אתה גם לא יקר." כששמעתי את המילים הללו חשתי אסיר תודה לאל, וידעתי שהשינוי הקל הזה שחל בי היה בזכות ההנחיה שבדברי האל.

נזכרתי איך נהגתי לחשוב: "הכסף קודם לכל", "אין עושר ללא ערמומיות" ו"כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון". הייתי משועבד לרעלים הללו ואיבדתי את מצפוני, את היושרה שלי ואת המוסריות שלי. ליבי נעשה שחור משחור. דברי האל וישועתו החזירו לי את מצפוני ואת ההיגיון שלי, ועזרו לי למצוא את עקרונות ההתנהגות הראויה. מאותו הרגע והלאה, טיפלתי באופן מצפוני בכל מטופל שהגיע אליי. המטופלים קיבלו ממני רק מה שהזדקקו לו, וסיפרתי להם בכנות על מצבם. שמרתי על סטנדרטים של יושר. לאחר שפעלתי כך במשך זמן מה, חשתי מעוגן מאוד, שליו מאוד וחופשי מחרדות. בנוסף, המטופלים שלי שהבריאו סיפרו לאחרים על חווייתם איתי. אנשים מכל הכפרים הסמוכים רצו שאטפל בהם. למדתי שרק אם נספר את האמת ונהיה ישרים, נהיה אנשים בעלי צלם אנוש אמיתי. דחייתם של שקרים ואמירת האמת הם הצעד הראשון לחיי יושר, ואני יודע שעליי עוד לעבוד קשה בהתאם לדרישות האל ולחפש להיות אדם ישר באמת.