כל משפחתי הייתה קתולית, וכך גם רוב האנשים בכפר שלנו, אבל מאחר שלכנסייה הקתולית לא היה כומר שעמד בראשה, במשך זמן רב, איש לא הלך לכנסייה כדי ללמוד את כתבי הקודש. ב-22 במאי, 2020 קראתי את דברי האל הכול יכול באופן מקוון, ובאמצעות דבריו, הייתי בטוח שישוע אדוננו שב, שהוא המשיח של אחרית הימים, האל הכול יכול, וקיבלתי בשמחה את עבודתו באחרית הימים. מאוחר יותר, קראתי זאת בדברי האל הכול יכול: "מכיוון שהאדם מאמין באלוהים, עליו לצעוד במדויק בעקבות אלוהים, צעד אחר צעד. עליו לצעוד 'אחרי השה אל כל אשר ילך.' רק בני האדם האלה מחפשים את דרך האמת ורק הם מכירים את עבודתה של רוח הקודש" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת האל ונוהגו של האדם). ידעתי שכמאמינים, עלינו לדעת את עבודת האל וללכת בעקבות האל. היו כל כך הרבה מאמינים בכפר, אך איש מהם לא שמע את קולו של האל או קידם בברכה את שובו של ישוע אדוננו, ולכן רציתי מאוד לחלוק איתם את החדשות המדהימות האלה. אך חששתי מעט. הרגשתי שמאחר שאני צעיר ולא יודע כיצד לשתף את הבשורה, הם בוודאות לא יקשיבו לי. חששתי שהם יזלזלו בי ויאמרו, "אתה כל כך צעיר. למה אתה מתרוצץ ומטיף, במקום ללכת לבית הספר או למצוא עבודה?" חוץ מזה, הם היו מאמינים במשך שנים, אז האם הם יקשיבו לעדות שלי על שובו של ישוע אדוננו? איך הם יתייחסו אליי? איך אוכל לשתף כדי לפתור תפיסות או טעויות שאולי קיימות אצלם? מה אעשה אם הם יתנגדו לכך שאני מאמין באל הכול יכול ומשתף את הבשורה? הקדשתי לכך מחשבה רבה, אך ידעתי שהפצת הבשורה הייתה כוונת האל. הייתי חייב לשתף איתם את הבשורה ולשאת עדות על האל.

לכן התפללתי לאלוהים, ובאמצעות קריאתם של דברי האל הכול יכול, אמונתי התחזקה. קראתי זאת בדבריו: "האם אתם מודעים לעול שאתם נושאים על כתפיכם, לשליחותכם ולאחריותכם? איפה תחושת השליחות ההיסטורית שלכם? כיצד תשרתו כמדריכים לעידן הבא? האם יש לכם תחושה חזקה של מדריכים? כיצד תסבירו את אדון הכל? האם הוא באמת אדון כל היצורים החיים וכל החומר בעולם? אילו תוכניות יש לכם להתקדמות של שלב העבודה הבא? כמה בני אדם מחכים לכם שתרעו אותם? האם המטלה שהוטלה עליכם כבדת משקל? אנשים אלה עניים, מעוררי רחמים, עיוורים ומבולבלים המייללים בחשכה, 'איפה הדרך?' כמה הם משתוקקים שהאור ירד פתאום, כמו כוכב נופל, ויפזר את כוחות החושך שדיכאו את בני האדם מזה שנים כה רבות. מי יודע באיזה קוצר רוח הם מייחלים לכך, ועד כמה הם משתוקקים לכך יומם ולילה? אנשים אלה שסובלים עמוקות נותרים כלואים במרתפי החשכה ללא תקווה להשתחרר גם ביום שהאור מבזיק. מתי הם יפסיקו לבכות? נורא הוא מזלן הרע של הנפשות השברירות, שמעולם לא זכו למנוח. החבלים האכזריים וההיסטוריה הקפואה כובלים אותם במצב זה לאורך זמן. מי שמע אי-פעם את יללותיהם? מי ראה אי-פעם את פניהם האומללים? האם אי-פעם חשבתם כמה צער וחרדה שוכנים בלבו של אלוהים? כיצד הוא מסוגל לראות את האנושות התמימה שברא במו ידיו סובלת כאלה עינויים? אחרי הכל, האנושות היא אותם יצורים חסרי מזל שהורעלו. על אף שהם שרדו עד היום הזה, מי היה מעלה על דעתו שֶׁהָרָשָׁע הרעיל אותם זה מכבר? האם שכחתם שאתם נמנים עם הקורבנות? מתוך אהבתכם לאלוהים, אתם לא מוכנים לחתור להושיע את הניצולים? האם אינכם מוכנים להקדיש את כל האנרגיה שלכם כדי לגמול לאלוהים, אשר אוהב את האנושות כילדיו? כיצד אתם מפרשים את היותכם כלים המשמשים את אלוהים כדי לחיות את חייכם יוצאי הדופן? האם אתם באמת נחושים ובטוחים מספיק כדי להביא לידי ביטוי חיים משמעותיים של אדם אדוק המשרת את אלוהים?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כיצד עליכם לגשת למשימתכם העתידית?). הבנתי ששיתוף הבשורה הוא חובתנו. אנשים רבים עדיין לא שמעו את קול האל ולרבים מהם אפילו אין מושג שהאל שב ושהוא מבצע את עבודת השיפוט והטיהור של האנשים. הם עדיין חיים באומללות ותחת שחיתות השטן. האל מקווה שכולנו נוכל להתחשב בכוונתו, לקום ולשתף איתו פעולה. לא משנה עם אילו בעיות או קשיים אנחנו מתמודדים, אנחנו יכולים להתפלל ולהישען יותר על אלוהים, ולעשות כל שביכולתנו כדי להפיץ את בשורת המלכות. אך לא הבנתי את כוונת האל – הרגשתי שבהיותי צעיר כל כך, לא אוכל לשתף את הבשורה. חששתי שתושבי הכפר לא יקשיבו לי ויזלזלו בי, ולכן הייתי לכוד בין הקשיים האלה לבין הדמיון שלי, והדאגות העיקו עליי. חשבתי רק על הקשיים שלי מבלי להתחשב בכוונת האל, ולא חשבתי להתפלל ולהישען על אלוהים באמצעות המאבקים האלה, למלא את חובתי ואת אחריותי. כשחשבתי על כך שאנשים רבים כמהים לשובו של האל ולישועה מהאופל, הרגשתי תחושת דחיפות. החלטתי לעשות כל שביכולתי כדי להפיץ ולשאת עדות על בשורת האל של אחרית הימים ולהשקיע את כל זמני ומרצי בעבודה הזו.

לאחר מכן, התחלתי לתכנן תוכניות כדי לשתף את הבשורה עם האנשים בכפר שלי. ראשית, הלכתי לחנות הצילום כדי להדפיס כמה הזמנות עבור עשר משפחות כדי שישמעו דרשה בביתי. הם היו די מופתעים, ואמרו דברים נחמדים על מה שאני עושה. הייתי מאושר מאוד. מאוחר יותר, חשבתי, "אם הרבה אנשים יגיעו הערב, יהיה קשה לכולם לקרוא בדברי האל בטלפון הנייד הקטן שלי בזמן שהם מקשיבים לדרשה." אז הלכתי לחבר כדי לשאול ממנו את המחשב הנייד שלו. באותו ערב הגיעו 13 אנשים לשמוע את הדרשה, ובמהלך הכינוס כולם נהנו לקרוא בדברי האל, ומי שרצה לקרוא פשוט קם והתנדב. כולם היו ממש מאושרים אחר כך. הם אמרו שדברי האל נפלאים ושהם הרוויחו הרבה מקריאה בהם. הם אמרו שזה נהדר שאפשר להתכנס יחד כדי לקרוא בדברי האל והם אפילו רצו להביא למחרת את בני משפחותיהם כדי שישמעו גם הם את דבריו. שמחתי מאוד כשראיתי איך כולם כמהים לדברי האל. אבל אז הבנתי שאין זה מעשי להמשיך ולשאול את המחשב הנייד של חבר שלי. רציתי לקנות מחשב נייד משלי אבל כשריכזתי את כל הכסף שלי, הוא עדיין לא הספיק לכך. הייתי בדילמה קלה. אחרי שערכתי בירורים, גיליתי שמקרנים קצת יותר זולים ממחשבים והחלטתי לקחת הלוואה על מנת לקנות מקרן כדי שתושבי הכפר יוכלו לקרוא כך את דברי האל. הלכתי העירה כדי לקחת את ההלוואה, וקניתי מקרן. הכנתי הכול לפני תחילת הכינוס הבא וכעבור זמן קצר החלו תושבי הכפר להופיע. 19 אנשים הגיעו ומילאו את כל החדר. באותו רגע ראיתי שהאל סידר את כל זה והתרגשתי מאוד. מיהרתי למצוא רמקול כדי שכולם יוכלו להקשיב לדברי האל. שיתפנו את האמת על האופן שבו נבואות שובו של האל התגשמו, כיצד לקבל את פניו, כיצד להיות בטוחים שישוע אדוננו שב, וכיצד עבודת השיפוט של האל באחרית הימים תחשוף אנשים מסוגים שונים. כל הנוכחים השתתפו בהתלהבות בקריאת דברי האל, ואחדים מהילדים גם התרגשו לקרוא אותם. כשראיתי כמה הם משתוקקים לדבריו, ידעתי שאלה מעשי האל. כמה אנשים השתהו לאחר שהכינוס הסתיים, ואמרו שהם נהנו מאוד להקשיב. היו אנשים שהתרגשו מאוד, לרבות ראש הכפר, שרצה לגרום לכל תושבי הכפר לבוא ולהקשיב לדברי האל. זו הייתה הפתעה כל כך נעימה. התוצאה הזו ניפצה לחלוטין את תפיסותיי ואת דמיונותיי וחשתי בושה. הייתי עד לעבודתו של האל ולהכוונתו, והמשכתי לצבור ביטחון רב יותר כדי לשתף את הבשורה. לאחר מכן, הזמנתי את תושבי הכפר להקשיב לדרשות מדי יום, ויותר ויותר אנשים התחילו להופיע. כולם התלהבו ואמרו, "מעולם לא קראנו דבר כזה. אלוהים התגלם כעת כבשר ודם ושב, ואנחנו נפגשנו איתו פנים אל פנים. אנחנו כל כך מבורכים שאנחנו יכולים לקבל את פני האל." הם גם תכננו אירוע כדי להזמין לכינוס אנשים נוספים מעיירות סמוכות. הם אמרו לי, "אתה כל כך צעיר, אבל אתה עושה את זה למען תושבי הכפר, אתה עוזר לכולם לשמוע את דברי האל ואתה כל כך מסור לכך. אף אחד מעולם לא עשה דבר כזה למעננו בעבר. מעולם לא חשבנו שאדם צעיר כמוך יכול לעשות את זה – זה נפלא." ידעתי שאלה מעשי האל, והדבר ריגש אותי והעניק לי ביטחון רב יותר להפיץ את הבשורה.

אבל נתקלתי בכל מיני קשיים כשהשקיתי את המאמינים החדשים הללו. לפעמים החיבור שלי לאינטרנט לא היה טוב, והייתי צריך לעבור מדלת לדלת כדי לערוך כינוסים. המצב היה גרוע אף יותר כשירד שם הרבה גשם, וכל הדרכים היו הופכות לבוץ, מה שהיה מקשה על ההליכה. כשיצאתי להשקות את המאמינים חדשים נאלצתי לרוץ מבית לבית. לפעמים הייתי ממהר לביתו של מאמין חדש לפני שהתחיל לרדת גשם, ולפעמים הייתי צריך לחכות כי הוא עדיין לא הגיע הביתה. ואז, כשהסתיימו הכינוסים, לא היה קל ללכת הביתה בכבישים ספוגי הגשם. לפעמים הייתי מרגיש קצת שלילי וחלש כשהתשתי את עצמי, לכן התפללתי וקראתי בדברי האל. באותה תקופה, קראתי זאת בדברי האל הכול יכול: "אל תתייאש, אל תהיה חלש, ואני אבהיר לך את המצב. הדרך למלכות איננה כה חלקה. שום דבר איננו פשוט כל כך! אתם רוצים שהברכות יבואו אליכם בקלות, לא כן? כיום כולם יצטרכו להתמודד עם ניסיונות מרים. ללא ניסיונות כאלה, הלב האוהב שיש לכם כלפיי לא יתחזק, ולא תהיה לכם אהבה אמיתית כלפיי. אפילו אם ניסיונות אלה יהיו כרוכים רק בנסיבות פשוטות, כולם חייבים לעבור אותם. אלא שעוצמת הניסיונות תשתנה. הניסיונות הן הברכות שלי, וכמה מכם באים בפניי לעיתים קרובות וכורעים ברך בפניי ומתחננים לקבל את ברכתי? ילדים מטופשים! תמיד נדמה לכם שכמה מלים מבשרות טובות נחשבות כברכה שלי, אך אינכם מבחינים שהמרירות היא אחת מהברכות שלי" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 41). "כשאתה מתמודד עם סבל, עליך להיות מסוגל להתעלם מדאגה לבשר ולא להתלונן על אלוהים. ...אין זה משנה מהו שיעור קומתך בפועל, עליך, קודם כול, להתאפיין הן ברצון לסבול קשיים והן באמונת אמת, וצריך גם להיות לך רצון למרוד בבשר. עליך להיות מוכן לחוות קושי אישי ולספוג הפסד של ענייניך האישיים על מנת לְרַצות את אלוהים. עליך גם להיות מסוגל לחוש חרטה בלבך על עצמך: בעבר, לא היית מסוגל לְרַצות את אלוהים, וכעת, עליך להתחרט על כך. אסור שאף אחד מההיבטים האלה יהיה לוקה בחסר, כי אלוהים יהפוך אותך למושלם דרך הדברים האלה. אם אינך מסוגל לעמוד בקריטריונים האלה, הרי שאינך יכול להפוך למושלם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בני האדם שיהפכו למושלמים חייבים לעבור זיכוך). דברי האל עודדו וניחמו אותי לא להתייאש ולא להיחלש, ושהאל ינחה אותי ויעזור לי. חוויתי אי נוחות פיזית ושילמתי מחיר כדי לשתף את הבשורה, אבל הדבר היה משמעותי ורב ערך. זה היה הדבר הצודק ביותר לעשות, והדבר שהכי יזכה באישורו של האל. חשבתי על פטרוס, מתי ושליחים אחרים של ישוע אדוננו שסבלו הרבה כדי להפיץ את הבשורה. אחדים מהם אף מתו במאמציהם לשתף אותה, אבל הם נותרו חזקים ולא ויתרו. בהשוואה אליהם, המעט שסבלתי אפילו לא היה ראוי לאזכור. זה היה חסד האל שהתמזל מזלי לקבל את עבודתו באחרית הימים, ויכולתי לבצע את חובתי באמצעות הפצתה של בשורת המלכות. לא יכולתי להמשיך להתחשב בבשרי שלי ולחשוש ממעט קושי. הייתי צריך להיות מוכן לסבול. לא יכולתי להתייאש לנוכח קשיים כלשהם. אפילו אם סבלתי מאי נוחות פיזית, עדיין היה עליי לשתף את הבשורה, לשאת עדות על האל, ולמלא את חובתי כדי לרצות אותו.

פעם אחת חליתי והייתי מצונן במשך כמה ימים. בערבים היה לי חום, כאב לי הראש והיו לי כאבי בטן. לא יכולתי אפילו לדבר. אחות אחת ראתה שאני במצב לא טוב ואמרה לי, "לא כדאי שתלך לכינוס הערב." הסכמתי באותה עת. אבל לאחר מכן, המחשבה להשאיר מאמינים חדשים להתכנס לבדם הטרידה אותי. חשבתי שהעובדה שאני חולה היא מבחן עבורי, ובכל זאת הייתי צריך לבצע את חובתי היטב. נזכרתי שבעבר הלכתי לשחק כדורגל כשהייתי חולה או כשנפצעתי ברגלי. אז למה לא יכולתי לבצע את חובתי עכשיו? לאור המחשבה הזאת, עליתי על האופנוע שלי ויצאתי לכינוס. באופן מפתיע, כשהגעתי לשם כבר לא הרגשתי כל כך חולה. הייתי ממש מאושר ומצבי השתפר בתוך כמה ימים.

לאחר יותר מחודש של עבודה קשה בהפצת הבשורה, רוב תושבי הכפר, מלבד אלה שעבדו מחוץ לעיירה, קיבלו את בשורת האל הכול יכול של אחרית הימים. רציתי שיותר אנשים ישמעו את קולו של האל, כי יש עדיין אנשים רבים שלא יודעים שישוע אדוננו שב, שהוא מבטא אמיתות כה רבות ומבצע את עבודת הטיהור והישועה של המין האנושי. אז החלטתי ללכת ולשתף את הבשורה בכפרים אחרים. התפללתי בלבבי, "האל הכול יכול, אנא הנחה אותי כדי שלא אאבד את האמונה ואוכל להמשיך להתקדם. אני בטוח שתעזור לי לפתור את כל הקשיים שעומדים בפניי." לאחר מכן, הלכתי לכפר שכן כדי לשתף את הבשורה. צעדתי במורד גבעה בדרך בוצית במשך 30 דקות כדי להטיף להם את הבשורה, אבל בשלושת משקי הבית הראשונים אמרו האנשים שאין להם זמן, ודחו אותי בנימוס. הייתי ממש מאוכזב ודי מיואש. הגעתי הביתה מאוחר מאוד באותו לילה. האחות אנני התקשרה אליי כדי לשאול איך עבר שיתוף הבשורה שלי, וגם שיתפה אותי על דברי האל, עודדה אותי ועזרה לי. קראתי משהו בדברי האל הכול יכול: "הדבר שאני רוצה הוא נאמנותך והתמסרותך כעת, אהבתך ועדותך כעת. אפילו אם אינך יודע ברגע זה מהי עדות או מהי אהבה, עליך לתת לי את כל כולך, ולמסור לידי את האוצרות היחידים שברשותך: נאמנותך והתמסרותך. עליך לדעת שהעדות לניצחוני על השטן מצויה בנאמנות ובהתמסרות של האדם, כמו גם העדות לכיבושי המוחלט את האדם. חובת אמונתך בי היא לשאת עדות לי, להיות נאמן לי בלבד ולהיות מסור עד הסוף. לפני שאתחיל את הצעד הבא של עבודתי, כיצד תישא עדות לי? כיצד תהיה נאמן ומסור לי? האם תקדיש את כל נאמנותך לתפקידך, או שמא פשוט תוותר? האם תעדיף להישמע לכל הסדריי (גם אם אלו הם מוות או חורבן) או שתימלט באמצע הדרך כדי להימנע מייסוריי? אני מייסר אותך כדי שתישא עדות לי, ותהיה נאמן ומסור לי. בנוסף, הייסורים הנוכחיים הם כדי לפרוש את הצעד הבא של עבודתי ולאפשר לעבודה להתקדם ללא הפרעה. לפיכך, אני דוחק בך להיות חכם ולא להתייחס לחייך או לחשיבות קיומך כאל חול חסר ערך. התוכל לדעת בדיוק מה עבודתי העתידית תהיה? התדע כיצד אעבוד בימים שיבואו וכיצד עבודתי תתפתח? עליך לדעת את חשיבות חווייתך את עבודתי, ובנוסף, את חשיבות אמונתך בי. עשיתי כל כך הרבה; כיצד אוכל לוותר בחצי הדרך כפי שאתה מדמיין? עשיתי עבודה כה נרחבת; כיצד אוכל להשמידה? אכן, באתי להביא עידן זה לקיצו. זו האמת, אך מעבר לכך עליך לדעת שאתחיל עידן חדש, עבודה חדשה, ומעל לכל, אפיץ בשורה אודות המלכות. לכן עליך לדעת שהעבודה כעת היא רק להתחיל עידן ולהניח את היסודות להפצת הבשורה בעתיד ולהביא את העידן לסיום בעתיד. עבודתי אינה פשוטה כפי שנדמה לך, ואינה חסרת ערך או משמעות כפי שאתה עשוי להאמין. לפיכך, עדיין עליי לומר לך: עליך לתת את חייך לעבודתי ויתר על כן, עליך להקדיש את עצמך לכבודי. במשך זמן רב ייחלתי שתישא עדות עליי, ועוד יותר ייחלתי לכך שתפיץ את בשורתי. עליך להבין את שבלבבי" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מה אתה יודע על אמונה?). הקריאה של הפסקאות האלה בדברי האל העניקו לי מעט כוח. הרגשתי כאילו האל אומר לי שצריכה להיות לי אמונה בו, ולא משנה עם אילו קשיים אני מתמודד, אסור לי להיות חלש או שלילי, אסור לי להתייאש או להתעצבן, כי האל מנחה אותנו. כל עוד אתחשב בכוונת האל ואצא להפיץ את בשורת מלכותו, הוא יפתח נתיב עבורי. באמצעות דברי האל הבנתי ששיתוף הבשורה הוא נתיב לא קל, והוא כרוך בסבל ובתשלום מחיר. נח הטיף את הבשורה במשך 120 שנים ואנשים לעגו לו, השמיצו והכפישו אותו. הוא סבל כל כך הרבה, ואף שהוא לא המיר את דתו של איש, הוא בכל זאת לא ויתר ולא נחלש – הוא המשיך לשתף את הבשורה. נח נשאר איתן בהקדשתו ובהתמסרותו לאל. הוא מילא את חובתו כיציר בריאה וזכה באישור האל ובברכותיו. כאשר אלוהים הוריד את המבול כדי להשמיד את העולם, האל הושיע את משפחתו בת שמונה הנפשות של נח והיא שרדה. ואז חשבתי על עצמי. בדיוק שיתפתי את הבשורה עם שלוש משפחות והתייאשתי כשהן לא קיבלו אותה. לא הייתה לי אמונה אמיתית באל. למעשה, האל איפשר למצב הזה ולקשיים האלה לבוא עליי כדי להביא לידי שלמות את אמונתי בו ואת הקדשתי אליו. ולכן בין אם הם קיבלו את הבשורה ובין אם לאו, היה עליי ללכת ולהטיף אותה. זו הייתה חובתי.

דברי האל העניקו לי כוח. למחרת הלכתי לכפר אחר כדי לשתף את הבשורה. נשאתי גם תפילה, וביקשתי מאלוהים להעניק נאורות למקבלי הבשורה הפוטנציאליים כדי שיבינו את דבריו. באותו ערב, מצאתי מישהו שהיה מעוניין לשמוע את הבשורה, ולאחר ששיתפתי אותו ונשאתי עדות על הופעת האל ועל עבודתו, המשכתי למצוא אחרים לשתף איתם את הבשורה, ובאותו לילה המרתי את דתם של שישה אנשים. הייתי כל כך מופתע מאחר שחלק ממקבלי הבשורה היו קתולים והיו בעלי תפיסות רבות, אך לאחר ששיתפתי איתם על דברי האל, הם יכלו להבין, והם קיבלו את בשורת האל הכול יכול של אחרית הימים. לאחר מכן הלכתי למקום אחר, ובכל פעם שיצאתי לשתף את הבשורה התפללתי וביקשתי מהאל להעניק לי נאורות ולהנחות אותי כדי שאדע להטיף ולשאת עדות על דבריו. ככל שיותר ויותר אנשים קיבלו את בשורת האל, כך אמונתי גדלה. אף שלפעמים, כשהלכתי לכפרים אחרים להטיף לזרים, הרגשתי קצת ביישן ומפוחד, ההכוונה של דברי האל העניקה לי ביטחון ואומץ להתמודד עם זה. ידעתי שזו חובתי, ואם לא הייתי משתף את הבשורה, לא הייתי מיישם יותר בפועל, ולא הייתי לומד וזוכה בעוד אמיתות. לאחר מכן, על ידי יישום מתמיד בפועל של שיתוף הבשורה, הפסקתי להיות כל כך לחוץ ומפוחד והבנתי את האמת של החזונות בבהירות הולכת וגוברת. הרגשתי ממש רגוע ומשוחרר. באמת הרווחתי כל כך הרבה באמצעות התהליך הזה של שיתוף הבשורה.

דרך שיתוף הבשורה, חוויתי כל כך הרבה ונתקלתי בקשיים רבים. אך למדתי לסמוך על האל ולהעריץ אותו בזמנים האלה, למדתי להכיר את ריבונותו הכול יכולה וגם הבנתי את החשיבות של ביצוע חובתי.