יום אחד קיבלתי מכתב עם דוח שבו אחים ואחיות טענו שמנהיגת כנסייה בשם האחות צ'ן מו נכשלה בנשיאה בעול חובתה, לא הצליחה לפתור בעיות של אנשים, לא ביצעה עבודה ממשית והייתה מנהיגת שקר. לאחר שקראתי את המכתב, מיהרתי לקבוע פגישה עם האחים והאחיות של אותה כנסייה כדי להבין טוב יותר כיצד הם העריכו את צ'ן מו. אבל המצב במציאות לא התיישב עם תוכן המכתב. כל האחים והאחיות בכנסייה אמרו שצ'ן מו מקבלת על עצמה אחריות בביצוע חובתה, מבצעת באופן פעיל את כל הפרויקטים של הכנסייה, מצליחה לפתור במהירות בעיות של אנשים ואפשר לומר שהיא מבצעת עבודה ממשית. חשבתי לעצמי: "המצב בכנסייה הזאת תואר בצורה מסולפת בדוח שבמכתב. מה קורה כאן?"

מאוחר יותר, כשהמשכתי לבדוק את הנושא, גיליתי שהדוח נכתב על ידי שני חברי כנסייה בשם ז'או ווי וליו יינג. הסיבה שלהם לכתיבת הדוח הייתה שפעם הם ראו דיקן השקייה מגיע באיחור להשקות מאמינים חדשים, וכשהם דיווחו על כך לצ'ן מו היא לא נזפה בדיקן – לאחר שנודע לה שהוא איחר כי באותו זמן טיפל בפרויקטים דחופים אחרים אבל הוא מעולם לא איחר שוב. ג'או וליו לא התחשבו בנסיבות ופשוט ניצלו את ההזדמנות לשפוט את צ'ן מו על כך שלא פתרה בעיות, הגנה על חברים בכירים אחרים וכשלה בביצוע עבודה ממשית. יתר על כן, ג'או וליו לא הרפו מהנושא. הם שפטו לעתים קרובות את צ'ן מו ודיקנים נוספים במהלך כינוסים ואמרו שהם רק מגינים זה על זה, שהם לא מבצעים עבודה ממשית ושהם מנהיגים ועובדים שקריים. השיבוש הזה השפיע על חיי הכנסייה וצ'ן מו עצמה שקעה בשליליות, דבר שעיכב את עבודת הכנסייה אף יותר. כשנודע לי על התנהגותם של ג'או וליו נזכרתי שכאשר הייתי מנהיגה בכנסייה הזו כמה שנים קודם לכן, השניים האלה חברו יחד במטרה לתקוף מנהיגים ועובדים ואפילו כינו את גירושו של צורר משיח "לא הוגן." האופן שבו הם הלהיטו את הרוחות שיבש מאוד את חיי הכנסיה. בתקופה הזו רק התחלתי לשרת כמנהיגה. זו הייתה הפעם הראשונה שהתמודדתי עם מצב כזה והייתי עדיין חדשה יחסית באמונה, אז הרגשתי די מוגבלת ולא העזתי לחשוף אותם או להטיל הגבלות. המהומה שנבעה מכך נמשכה יותר מחצי שנה. רק כאשר מנהיג מדרג גבוה יותר הגיע ושיתף, וחשף את הטבע וההשלכות של התנהגותם הרעה, הם חדלו לעורר בעיות. מאחר שהם חדלו לשבש את חיי הכנסייה וטענו שהם מוכנים להכות על חטא, הירשו להם להישאר בכנסייה תחת פיקוח. אבל כפי שהתברר, הם שוב עוררו בעיות והפרעות, תקפו מנהיגים ועובדים ושפטו אותם. לעתים קרובות, ג'או וליו מצאו דופי במנהיגים ובעובדים וגינו אותם, יצרו תוהו ובוהו בתוך הכנסייה ולא היו מוכנים להכות על חטא. בהתחשב בהתנהגותם העקבית, היה ברור שמהות טבעם היא של אנשים רעים. כשהבנתי זאת, חשבתי: "הפעם עליי לחשוף אותם ולהגביל אותם באופן יסודי. אני לא יכולה לאפשר להם להמשיך לעשות רע ולשבש את הכנסייה". אבל אז גם חשבתי: "הם אוהבים למצוא דופי במנהיגים ולעורר בעיות. מה אם הם יתפסו אותי אומרת את הדבר הלא נכון או טועה?" חשבתי על כך שפעם, כשעיבדתי מקרה של צורר משיח, צורר המשיח דיווח עליי פעמיים. מה האחים והאחיות יחשבו עליי אם ג'או וליו ידווחו עליי ויעוותו את עובדות המקרה? האם הם יחשדו שמשהו לא בסדר איתי או שאני מנהיגת שקר, לאור העובדה שהייתי מושא לדיווחים חוזרים ונשנים? מה אם יפטרו אותי בגלל זה? ככל שחשבתי על כך יותר, החשש שלי הלך וגבר, ולא הצלחתי לאזור אומץ על מנת להתעמת איתם. במקרה הייתה לי עבודה רבה אחרת באותה תקופה, ולכן המשכתי לדחות את עיבוד מכתב הדיווח.

כעבור עשרה ימים לערך, המנהיגים הבכירים כתבו לי ושאלו על התקדמותי בנוגע למכתב הדיווח. כשסיפרתי למנהיגים שעדיין לא שיתפתי עם ג'או חווי וליו יינג, הם דחקו בי לטפל בנושא בהקדם האפשרי. הבנתי שיהיה זה חוסר אחריות משווע מצדי אם לא אפתור את המצב מיד, ולכן החלטתי לכתוב לג'או ולליו על מנת לקבוע מועד לפגישה עם שניהם ולאמת את התנהגותם הרעה. להפתעתי, כבר למחרת קיבלתי מהם מכתב נוסף, שבו הם דיווחו שצ'ן מו נכשלה בביצוע עבודה ממשית ולא פתרה בעיות ממשיות. תכנים מסוימים במכתב עיוותו את העובדות, ותכנים אחרים הצריכו בדיקה ואימות. כשראיתי עד כמה הם רעים ואיך הם דיווחו על צ'ן מו והפלילו אותה בגישה כה נחרצת, התחלתי לחשוש מעט וחשבתי: "מה אעשה אם הם יחברו כדי לתקוף אותי כשאחשוף אותם פנים אל פנים? מה אם הם ימצאו דופי בעבודתי או יגישו מכתב דיווח שיציג את העובדות באופן מסולף לחלוטין?" ככל שחשבתי על כך יותר, החשש שלי הלך וגבר. הרגשתי חסרת אונים, והתפללתי לאלוהים: "אלי הטוב, אני מתמודדת עם אנשים רעים המשבשים את חיי הכנסייה, ואני יודעת שעליי לנקוט עמדה ולחשוף אותם על מנת להגן על עבודת הכנסייה, אבל אני מהססת וחוששת. אנא, הדרך אותי כדי שאיישם את האמת בפועל ולא אהיה מוגבלת על ידי האנשים הרעים האלה." ואז ראיתי פסקה בדברי האל שאומרת: "לצוררי משיח יש צביונות אכזריים במיוחד. אם אתה מנסה לגזום או לחשוף אותם, הם ישנאו אותך וינעצו בך את שיניהם כמו נחשים ארסיים. לא תצליח להעיף אותם או לנער אותם מעליך ולא משנה כמה תתאמץ. כשאתם נתקלים בצוררי משיח כאלה, האם אתם מפחדים? אנשים מסוימים אכן מפחדים ואומרים: 'אני לא מעז לגזום אותם. הם פראיים כל כך, כמו נחשים ארסיים, ואם הם יכרכו את עצמם סביבי זה יהיה הסוף שלי.' איזה מין אנשים הם? שיעור הקומה שלהם נמוך במיוחד, הם לא יוצלחים; הם אינם חייליו הטובים של המשיח והם לא מסוגלים לשאת עדות לאל. אם כך, מה עליכם לעשות כשאתם נתקלים בצוררי משיח כאלה? אם הם היו מאיימים עליך או מנסים להרוג אותך, האם היית מפחד? ... אנשים מפחדים תמיד שצוררי משיח ימצאו נקודת תורפה שלהם בשביל לנקום בם. אבל האם אינכם מפחדים לפגוע באל לגרום לו לדחות אתכם בתיעוב? אם אתה מפחד שצורר משיח ימצא נקודת תורפה בשביל לנקום בך, למה לא לנצל את ההוכחה למעשיו הרעים של אותו צורר משיח כדי לדווח עליו ולגרשו? בעשותך כן, תרוויח את האישור ואת התמיכה של אנשיו הנבחרים של האל, וחשוב מכך, האל יזכור את מעשיך הטובים ואת מעשי הצדק שלך. אם כך, למה שלא תעשה זאת? אנשיו הנבחרים של האל צריכים תמיד לזכור את התפקיד שהטיל עליהם האל. טיהור אנשים רעים וצוררי משיח הוא המאבק הגורלי ביותר במערכה נגד השטן. אם המאבק הזה יסתיים בניצחון, הוא יהפוך לעדות של מתגבר. המלחמה בשטנים ובשדים היא עדות חווייתית שבה צריכים לאחוז אנשיו הנבחרים של האל. האל העניק לאנשים כל כך הרבה אמת, הנחה אותך כל כך הרבה זמן וסיפק לך הרבה כל כך – במטרה שתישא עדות ותגן על עבודת הכנסייה. מתברר שכאשר אנשים רעים וצוררי משיח עושים מעשים רעים ומפריעים לעבודת הכנסייה, אתה נעשה ביישן, נסוג לאחור ונמלט חפוי ראש – אתה לא יוצלח. אתה לא מסוגל להתגבר על שטנים, לא נשאת עדות והאל מתעב אותך. ברגע המכריע הזה אתה חייב לעמוד על שלך ולהכריז מלחמה על השטנים, לחשוף את מעשיהם הרעים של צוררי משיח, להוקיע, לקלל אותם ולא להשאיר להם שום מקום להתחבא בו, ולטהר אותם מהכנסייה. רק דבר זה ייחשב כהשגת ניצחון על השטנים וחתימה של גורלם. אתה אחד מאנשיו הנבחרים של האל, חסיד של האל. אינך יכול לפחד מאתגרים; אתה חייב לפעול בהתאם לעקרונות-האמת. זו המשמעות של להיות מתגבר. אם אתה מפחד מאתגרים ועושה פשרות בגלל שאתה מפחד מנקמה של אנשים רעים או של צוררי משיח, אזי אינך חסיד של האל ואינך אחד מאנשיו הנבחרים של האל. אתה לא יוצלח, ואתה נחות אפילו מנותני שירות" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו בוגדים באינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ח')). דברי האל פגעו בי עמוקות. – האין אני בדיוק כמו אותם אומללים חסרי ערך שהאל דיבר עליהם? לנוכח העובדה שהיו בכנסייה אנשים רעים ששיבשו את חיי הכנסייה, היה זה תפקידי כמנהיגה לנקוט עמדה בחשיפתם ובהגבלתם, על מנת להגן על עבודת הכנסייה. אבל ברגע המכריע נהגתי בהססנות ונרתעתי. בידיעה שג'או וליו מעוותים לעתים קרובות את העובדות, נטפלים לפגמים של אנשים ותקפו אותי בעבר, חששתי שאם אעליב אותם, הם יעשו שוב בעיות וינקמו בי. לכן, כדי להגן על עצמי, דחיתי את הטיפול בנושא ואפשרתי להם להמשיך לבקר מנהיגים ועובדים, לתקוף אותם ולשבש את חיי הכנסייה. איפה הייתה העדות שלי? האם לא הגנתי על אנשים רעים ופגעתי באינטרסים של הכנסייה? האל מתעב התנהגות כזו! כשהבנתי את זה, נגעלתי מעצמי ומהאנוכיות הבל תיאמן שלי לא יכולתי להמשיך להיות חדלת אישים עלובה, להתנער מחובתי ולהירתע מעימותים. הייתי צריכה לנקוט עמדה ולהגן על עבודת הכנסייה.

למחרת ביקרתי את ג'או וליו. ברגע שהם ראו אותי, הם החלו לחקור אותי: "איזו עבודה את עושה? האם את מטפלת במקרה של מנהיג שקר? או שהמנהיגים והעובדים שלחו אותך לכאן כדי לשתף איתנו?" כשאמרתי להם שהגעתי על מנת לאמת את תכני מכתב הדיווח, הם החלו לעוות עובדות כדי לתקוף שוב את צ'ן מו ולמתוח עליה ביקורת, בטענה שלעתים קרובות היא לא משתתפת בכינוסים הקבוצתיים, לא פותרת בעיות של אחים ואחיות ונכשלת בטיפול במאמינים חדשים. הם עדיין התלוננו על כך שדיקן ההשקיה איחר לכינוס עם המאמינים החדשים, ואמרו שצ'ן מו לא מבצעת עבודה ממשית. הם אפילו הטיחו בה את האשמה שהיא גינתה ודיכאה אותם כשציינו כמה כשלים שלה. הם היו כל כך שתלטנים והתחלתי שוב להסס: "הם חסרי אנושיות ותמיד מעוררים בעיות. המנהיגים והדיקנים שיתפו איתם בנוגע לצ'ן מו, אבל הם עדיין לא מרפים מהעניין. אם אחשוף אותם עכשיו בפניהם, הם עלולים לכעוס ומי יודע מה הם יעשו אז." חשתי די מוטרדת ואף הצטערתי שהגעתי לטפל במכתב הדיווח הזה. חשבתי לעצמי: "אני יכולה פשוט לכתוב מכתב למנהיגים הבכירים יותר כדי ליידע אותם בנוגע למצב ולהניח להם להתמודד איתו. כך לא אצטרך להתעמת עם ג'או וליו ולא ארגיש נסערת מהעניין." אז הגבתי בצורה שטחית לשאלותיהם ועזבתי בחיפזון. לאחר מכן כתבתי מכתב למנהיגים הבכירים יותר בנוגע לאימות של הדוח במכתב ובנוגע להתנהגותם של ג'או וליו. המנהיגים השיבו לי יומיים לאחר מכן: "סיפרת לנו על הבעיה הנוכחית עם ג'או חווי וליו יינג, אך לא ציינת איך את מתכוונת להתמודד איתה. פשוט כפית עלינו את העניין. מה דעתך על המצב?" הרגשתי די גרוע לאחר שקראתי את זה. כבר הוכחתי שג'או וליו היו אנשים רעים במהותם, לנוכח העובדה שהם מצאו ללא הרף דופי באחרים, מתחו עליהם ביקורת ותקפו אותם, שיבשו את חיי הכנסייה וסירבו להכות על חטא. אם ירשו להם להישאר, השיבוש בעבודת הכנסייה יהיה חמור אף יותר. על פי העיקרון, היה צריך לטהר אותם מיד מהכנסייה, אבל כדי להגן על עצמי העברתי את האחריות להנהגה הבכירה. כמה ערמומי מצדי.

מאוחר יותר, לאחר שקראתי את שתי הפסקאות הבאות בדברי האל, הבנתי טוב יותר את טבעם של מעשיי ואת השלכותיהם. דברי האל אומרים: "אנחנו משתפים לעתים קרובות על צוררי משיח ועל אנשים רעים ומנתחים אותם, דנים כיצד להבחין בהם ולזהותם, הכול בשביל לשתף באופן ברור על האמת ולספק לאנשים הבחנה באנשים רעים ובצוררי משיח כדי שהם יוכלו לחשוף אותם. באופן זה אנשיו הנבחרים של האל לא ילכו עוד שולל אחרי צוררי משיח והללו לא יפריעו להם, והם יוכלו להשתחרר מהשפעת השטן ומשעבודו. ואולם אנשים מסוימים עדיין מטפחים בליבם פילוסופיות להתנהלות בעולם. הם לא מנסים להבחין באנשים רעים ובצוררי משיח, אלא ממלאים תפקיד של מי שמחפשים לרצות אחרים. הם לא נלחמים בצוררי משיח ולא מציבים להם גבולות ברורים אלא בוחרים גישת ביניים פשרנית כדי להגן על האינטרסים האישיים שלהם. הם מניחים לשדים האלה – לאנשים הרעים ולצוררי המשיח האלה – להישאר בבית האל, והטיפוח הזה של שדים מזמן סכנה. הם מאפשרים לשדים האלה להפריע באופן משולח רסן לעבודת הכנסייה ולאחים ולאחיות בעת ביצוע חובותיהם. איזה תפקיד ממלאים אנשים כאלה? הם הופכים למגן של צוררי משיח ולשותפים שלהם לדבר עבירה. אף שייתכן שאינך עושה אותם דברים שצוררי משיח עושים או מבצע את אותם מעשים רעים, יש לך חלק במעשיהם הרעים – אתה מוקע. אתה מקבל בסובלנות צוררי משיח ומגן עליהם ומאפשר להם לעשות שמות סביבך בלי לנקוט שום פעולה ובלי לעשות דבר. האין לך יד ברוע של צוררי משיח? זו הסיבה ששיש מנהיגי שקר וכאלה שמחפשים לרצות אחרים, אשר הופכים לשותפים לדבר עבירה של צוררי משיח. כל מי שעד לצוררי משיח המפריעים לעבודת הכנסייה אבל אינו חושף אותם או מציב להם גבולות ברורים, הופך למשרת ולשותף לדבר עבירה שלהם. הם משוללי התמסרות ונאמנות לאל. ברגעים המכריעים של הקרב בין האל לשטן, הם ניצבים לצד השטן, מגנים על צוררי המשיח ובוגדים באל. אנשים כאלה מאוסים על האל" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו בוגדים באינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ח')). "בכל כנסייה ישנם כמה אנשים שמחפשים לרצות אחרים. לאנשים אלה שמחפשים לרצות אחרים אין הבחנה לגבי אנשים רעים שמתמרנים ומשבשים בחירות. גם אם יש להם מעט הבחנה, הם מתעלמים ממנה. גישתם לכל בעיה שמתעוררת בבחירות הכנסייה היא 'תן לדברים להידרדר אם הם אינם משפיעים עליך במישרין.' הם חושבים שלא משנה מי יהפוך למנהיג, שאין לזה שום קשר אליהם. כל עוד הם יכולים להמשיך ולנהל בשמחה את חיי היום-יום שלהם, הם בסדר. מה דעתכם על אנשים כאלה? האם הם אנשים שאוהבים את האמת? (לא.) איזה מין אנשים הם? אלה אנשים שמחפשים לרצות אחרים, וניתן לכנותם גם חסרי אמונה. אנשים אלה אינם חותרים אל האמת; הם רק מבקשים לחיות חיים קלים, וחומדים את נוחות הבשר. הם אנוכיים מדי וחלקלקים מדי. האם יש הרבה אנשים כאלה בחברה? לא משנה איזו מפלגה פוליטית נמצאת בשלטון, לא משנה מי מכהן בתפקיד, הם אהודים, הם יכולים לנהל את קשריהם החברתיים בהצלחה רבה, והם חיים בנוחות; לא משנה איזו תנועה פוליטית מתעוררת, הם לא מסתבכים איתה. איזה מין אנשים אלה? אלה הם האנשים הערמומיים ביותר, החלקלקים ביותר, הידועים בכינוי 'צלופחים חלקלקים' ו'נחשים ותיקים'. הם חיים לפי הפילוסופיות של השטן, ללא שמץ של עיקרון. הם מתחנפים אל מי שנמצא בשלטון, מחמיאים לו, מהללים את מעלותיו. הם אינם עושים דבר מלבד להגן על הממונים עליהם, ולעולם אינם פוגעים בהם. לא משנה כמה רע הממונים עליהם עושים, הם אינם מתנגדים ואינם תומכים, אלא שומרים את מחשבותיהם חבויות עמוק בפנים. הם זוכים לאהדה ולא משנה מי נמצא בשלטון. השטן ומלכי השדים אוהבים אנשים מסוג זה. מדוע מלכי השדים אוהבים אנשים מסוג זה? כי הם אינם פוגעים ב ענייניהם של מלכי השדים ואינם מהווים איום עליהם. לאדם מסוג זה אין עקרונות ואין לו קו בסיסי להתנהלותו העצמית, והוא חסר יושרה וכבוד; הוא פשוט הולך עם מגמות החברה ומשתחווה לפני מלכי השדים, ומתאים את עצמו לטעמם. האם אין אנשים כאלה גם בכנסייה? האם אנשים כאלה יכולים להיות מתגברים? האם הם חיילים טובים של המשיח? האם הם עדים לאל? כאשר אנשים רעים וצוררי משיח מרימים את ראשם ומפריעים לעבודת הכנסייה, האם אנשים כאלה יכולים לקום ולהילחם נגדם, לחשוף אותם, להבחין בהם ולהתכחש להם, לשים קץ למעשיהם הרעים ולשאת עדות למען האל? הם בוודאי לא יכולים. הצלופחים החלקלקים האלה אינם אלה שהאל יביא לידי שלמות או אלה שהוא יושיע. הם לעולם אינם נושאים עדות למען האל או מגנים על האינטרסים של ביתו. כפי שהאל רואה אותם, אנשים אלה אינם אלה הנוהים אחריו או מתמסרים לו, אלא אלה המעוררים מהומות בעיוורון, חברים בכנופייתו של השטן – הם אלה שהוא יסלק כשתסתיים עבודתו. האל אינו מוקיר נבלים כאלה. אין להם לא אמת ולא חיים; הם בהמות ושדים; הם אינם ראויים לישועת האל וליהנות מאהבתו. לכן, האל משליך ומסלק אנשים כאלה בקלות, ועל הכנסייה להרחיקם במהירות כחסרי אמונה" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (19)). מדברי האל למדתי שכאשר צוררי משיח ואנשים רעים משבשים את חיי הכנסייה ואת עבודת הכנסייה, האל בודק אם אנשים בוחרים להגן על האינטרסים של הכנסייה או על האינטרסים שלהם. אם הם בוחרים להגן על עצמם ולאפשר לאנשים רעים ולצוררי משיח לשבש את עבודת הכנסייה ולהפריע לה, אז בעיני האל הם חלקלקים, ערמומיים, אנוכיים ונתעבים. האל לא הופך אנשים כאלה למושלמים ואף מגנה אותם ונפטר מהם. כשהרהרתי בדברי האל, חשתי מוטרדת עמוקות. ידעתי היטב שג'או חווי וליו יינג משבשים ללא הרף את חיי הכנסייה, תוקפים מנהיגים ומותחים עליהם ביקורת, והדבר מוביל לכך שמנהיגים לא יכולים לבצע את חובותיהם כראוי ועבודת הכנסייה מתעכבת. עם זאת, חייתי על פי פילוסופיות שטניות כמו "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון," "בני אדם נבונים שומרים על עצמם ותמיד שואפים להימנע מטעויות" ו"כמה שפחות צרות, יותר טוב," וכתוצאה מכך לא התעקשתי לחשוף ולהגביל אותם, על אף שהייתי עדה בבירור למעלליהם ולשיבושים שלהם. חששתי שאם אעליב אותם, הם ייטפלו לפגמים שלי וינקמו בכך שידווחו עליי, לכן נמנעתי ללא הרף מחשיפתם והתנערתי מחובתי, ואף הרחקתי לכת והעברתי את חובותיי להנהגה הבכירה. הרגשתי שכך אוכל להימנע מלהעליב אותם ואגן על עצמי – כמה אנוכי וערמומי מצדי! כמנהיגה, מחובתי היה לנקוט עמדה מיידית ולחשוף אנשים רעים כאשר היה שיבוש בחיי הכנסייה, על מנת להגן על אחיי ואחיותיי, אבל לא מילאתי את אחריותי, קל וחומר שלא הפגנתי את נאמנותי. באמצעות התובנות הללו, סוף סוף ראיתי שכאשר אפשרתי לרעלים של השטן להכתיב את הדרך שבה חייתי, לא היה בי אפילו שמץ של אנושיות והייתי נטולת כל היגיון או מצפון. חשבתי על מה שישוע אדוננו אמר: "מִי שֶׁאֵינֶנוּ אִתִּי נֶגְדִּי הוּא, וּמִי שֶׁאֵינֶנּוּ אוֹסֵף אִתִּי – מְפַזֵּר" (מתי י"ב 30). במלחמה בין האל לשטן, מי שלא ניצב לצד האל, ניצב לצד השטן – אין אזור ביניים. ובכל זאת, ניסיתי להתחכם באופן שבו התמודדתי עם האנשים הרעים, ובחרתי להעביר את העבודה להנהגה הבכירה. ניסיתי לעמוד באמצע, לתעדף שימור עצמי על פני עניינים עקרוניים. האין זה בבירור מקרה של עמידה לצד השטן ובגידה באל? אפילו חשבתי שנהגתי בפיקחות בכך שלא הייתי מעורבת בהתמודדות עם האנשים הרעים, אבל הפכתי לקורבן של הפיקחות שלי. ייתכן שלא עשיתי רע ושיבשתי את הכנסייה כמו האנשים הרעים האלה, אבל לא הצלחתי לטפל בהם מיד כשראיתי בבירור את הרוע ואת השיבוש שלהם. התיחסתי בסלחנות למעלליהם ואפילו הגנתי עליהם. מילאתי תפקיד בעוולות שלהם! איפה היו המצפון שלי, האנושיות שלי? לא הייתי ראויה להיקרא בת אדם! לאחר שהבנתי את כל זה, התחרטתי על מעשיי. נכשלתי בביצוע חובתי ובעשיית מעשים טובים. נהפוך הוא, צברתי מעשים רעים ואם אמשיך בדרך זו, האל ידחה אותי בתיעוב ויסלק אתי.

לאחר מכן, הרהרתי בסיבה לכך שפחדתי כל כך מאנשים רעים ונתקלתי בשתי פסקאות בדברי האל שחושפות את האמת בנוגע לצוררי משיח: "לדעתם בית האל כמוהו כחברה: שכל מי שסרבן ומתנשא יוכל לעמוד איתן, שאיש לא יעז לגעת במי שהם אכזריים, תוקפניים ורעים, והם מאמינים שכל מי שמקבל את זה שגוזמים אותו הוא חסר כישורים ויכולות. הם חושבים שאיש לא יעז לגעת באנשים שניחנים ביכולת כלשהי, שאיש לא יעז לחשוף את אותם אנשים גם אם הם טועים, ושהם החבר'ה הקשוחים באמת!" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו בוגדים באינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ח')). "האל אמר: 'ללא רשות מאלוהים, קשה לשטן לגעת ולו בטיפת מים או בגרגר חול על פני האדמה. ללא רשות מאלוהים, השטן אף אינו חופשי להניע את הנמלים על פני האדמה, לא כל שכן את האנושות, שנבראה על ידי אלוהים.' באיזו מידה אתה מסוגל להאמין בדברים האלה? מלחמה בצוררי משיח ובאנשים רעים חושפת את מידת האמונה שלך. אם יש לך אמונה כנה באל, אזי יש לך אמונה אמיתית. אם יש לך רק אמונה מועטה באל, והאמונה הזאת מעורפלת וחלולה, אזי אין לך אמונה אמיתית. אם אינך מאמין שהאל יכול להיות ריבון על כל הדברים ושהשטן נתון לריבונותו של האל, ואם עודך מפחד מצוררי משיח ומאנשים רעים, אם עודך מסוגל לקבל את הרע שהם עושים בכנסייה, את ההפרעות שהם גורמים לעבודת הכנסייה ואת הריסתה, ויכול עדיין להתפשר עם השטן או להתחנן לרחמיו כדי להגן על עצמך, ואינך מעז לעמוד על שלך ולהילחם בו, ואם נעשית עריק, מי שמחפש לרצות אחרים באופן כרוני וצופה מהצד – אזי אין לך אמונה אמיתית באל. האמונה שלך באל הופכת לסימן שאלה, מה שעושה את האמונה שלך למעוררת רחמים ביותר!" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו בוגדים באינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ח')). לאחר שקראתי את דברי האל, הבנתי שאלוהים ריבון על כל הדברים ושולט בהם. בבית האל, המשיח והאמת אוחזים בסמכות. לא משנה כמה צוררי המשיח ואנשים רעים פורקים כל עול בכנסייה, עושים מעשים רעים ומשבשים את חיי הכנסייה, הם רק כלים שבהם משתמש האל כדי להביא לידי שלמות את כושר ההבחנה של אנשיו הנבחרים. לאחר שהם ממלאים את תפקידם, הם נחשפים והאל מסלק אותם בזה אחר זה. אבל אני לא הכרתי בשלטון האל ובצדקתו ותמיד חששתי להעליב את האנשים הרעים. האמנתי שככל שמישהו שתלטן ומאיים יותר בחברה בכללותה, כך יקראו עליו תיגר פחות והוא יצליח יותר. חשבתי שאותו הדבר חל גם בבית האל, ואם אעליב אדם רע, בוודאי יהיו לכך השלכות שליליות. עבורי, בית האל היה כמו שאר החברה, שבו "עדיף לאויבים להתפייס זה עם זה מאשר להתעמת" ו"עדיף להעליב ג'נטלמן מאשר נבל." בהשפעת הרעיונות האלה, לא העזתי לקום ולשים קץ לשיבוש חיי הכנסייה על ידי האנשים הרעים, כי חששתי מאוד שהם ינקמו, יפיצו עליי שמועות וידווחו שאני מנהיגת שקר. אם זה היה מוביל לפיטורים ולחוסר יכולת לבצע את חובתי, הייעוד שלי לא היה טוב. הערכתי יתר על המידה את כוחם של האנשים הרעים האלה והכחשתי לחלוטין את צדקתו של האל ואת העובדה שהאל שולט על כל הדברים. חשבתי על מישהי שהכרתי פעם בשם האחות צ'ן ג'נגשין. כאשר הוטל עליה לטפל באי סדרים שהתעוררו באחת הכנסיות, האנשים הרעים ששיבשו את הכנסייה גירשו אותה, תקפו אותה ולא הרשו לה להשתתף בכינוסים. אבל ג'נגשין לא הפגינה שמץ של פחד אל מול האנשים הרעים האלה – היא בטחה באל שיחשוף את מעלליהם ובסופו של דבר כל האנשים הרעים גורשו מהכנסייה. באשר לג'נגשין, המתקפות של האנשים הרעים לא מוטטו אותה והיא המשיכה לבצע את חובתה בכנסייה. הסיפור שלה העניק לי תחושה מעשית בנוגע לאופן שבו האמת שולטת בבית האל, לאופן שבו לאל יש שליטה על כל הדברים, וכאשר אנו עושים דברים צודקים, האל משבח, מגן ומנחה אותנו. ההתנסות שלי עם מכתב הדיווח הזה הוכיחה לי גם עד כמה הכנסייה מתייחסת ברצינות למשימה של בדיקת מכתבים כאלה ואימותם, וכיצד היא מעבדת אותם בצורה הוגנת וצודקת על פי עקרונות-אמת. כאשר ג'או חווי וליו יינג עיוותו את האמת בדוח שבמכתב שלהם, ונטפלו לפגמים של צ'ן מו, הכנסייה לא פיטרה אותה על בסיס המכתב, אלא פנתה קודם להערכות של רוב האחים והאחיות וקיבלה תחושה ברורה של המצבים, הן של כותבי הדוח והן של האדם שעליו דווח. אם הדיווח היה שקרי, הכנסייה הייתה מתקנת את העוולה. אם הדיווח היה נכון, הרי שהוא היה מטופל בהתאם לעיקרון. צורר משיח דיווח עליי פעמיים בעבר, אך החקירות שנערכו בהמשך העלו ששני הדיווחים היו שקריים וכתוצאה מכך הכנסייה לא שללה ממני את חובתי. ראיתי שהכנסייה עושה הכול על פי עקרונות-אמת ולא מעבדת כלאחר יד מקרה של מישהו לאחר שמיעה של צד אחד בלבד בסיפור. היא לא תעשה עוול לאדם טוב ולא תניח לאנשים רעים להתחמק מעונש. כשחשבתי על כך, הרגשתי שהדעות הקודמות שלי היו מופרכות – דעותיהם של חסרי אמונה. בד בבד, הבנתי שהמצב הזה היה מבחן שנועד לבדוק אם אוכל לפנות לעבר הצדק, להיאבק בכוחות הרע ולשאת עדות למען האל.

מאוחר יותר נזכרתי בפסקה מדברי האל: "בכנסייה, עמדו איתן בעדותכם עליי, דבקו באמת – מה שנכון נכון ומה ששגוי שגוי. אל תבלבלו בין שחור ולבן. אתם תילחמו בשטן ואתם חייבים להביס אותו באופן מוחלט, כדי שהוא לא יקום שוב לעולם. אתם חייבים להקריב הכול על מנת להגן על העדות שלי. זו תהיה מטרת המעשים שלכם – אל תשכחו זאת" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 41). באמצעות דברי האל, למדתי שהאל אוהב אנשים ישרים ובעלי חוש צדק. אנשים כאלה מסוגלים ליישם את האמת בפועל, לקיים עקרונות ולהגן על האינטרסים של הכנסייה, והם לא חוששים להעליב אנשים. רק אנשים כאלה זוכים לשבחים מהאל. לאחר שהבנתי זאת, הרגשתי תחושה מחודשת של אמונה והייתי מוכנה לנקוט עמדה כדי להגן על האינטרסים של הכנסייה. חשבתי איך בעבר, כשהרגשתי מוגבלת על ידי אנשים רעים, לא העזתי לחשוף ולהגביל אותם, ושהדבר הוביל לחצי שנה של אי-סדר בתוך הכנסייה, והשפיע באופן חמור על חיי הכנסייה ועל ההיווכחות בחיים של אחיי ואחיותיי. זו חרטה שאיתה אחיה לנצח. ידעתי שהפעם עליי ליישם את האמת בפועל ולהפסיק לנסות ולהגן על עצמי, כמו פחדנית. הייתי צריכה לטהר במהירות את האנשים הרעים מהכנסייה ולעודד הבחנה בקרב האחים והאחיות, כדי שאנשים רעים לא יטעו אותם שוב ויפריעו להם. לאחר מכן, נפגשתי עם ג'או חווי וליו יינג, וציינתי את התנהגותם העקבית יחד עם דברי האל כדי לחשוף ולנתח את מעשיהם הרעים. הרגשתי שלווה ונינוחה מאוד לאחר שעשיתי זאת. כעבור זמן קצר, ובעקבות הצבעה של האחים והאחיות, שני האנשים הרעים סולקו מהכנסייה. כך הגיעה לסופה תקופה של אי-סדר בכנסייה, ובקרב האחים והאחיות צמחה הבחנה טובה יותר באנשים רעים. הודיתי לאל בכל לבי על צדקתו.

באמצעות התנסות זו, השגתי מודעות מסוימת לאופי האנוכי והערמומי שלי והייתי עדה לקדושת האל ולצדקתו. באמת קיבלתי מושג בנוגע לאופן שבו האמת והצדק שולטים בבית האל, ואיך לא מתאפשרת בו דריסת רגל לכל השפעה רעה. הבנתי גם שרק על ידי יישום האמת בפועל והגנה על האינטרסים של הכנסייה, אנו תואמים לכוונות האל ומרגישים שלווה. תודה לאל!