נולדתי בכפר הררי מרוחק למשפחה שעוסקת בחקלאות כבר מספר דורות. כשהייתי בבית הספר, אמא שלי תמיד הטיפה לי: "למשפחה שלנו אין על מה לסמוך. אם תרצה לשנות את גורלך ולהצליח בחיים, תוכל לסמוך רק על עצמך. התקווה היחידה שלך היא להצטיין בלימודים." התייחסתי ברצינות למילים הללו שלה, וקיוויתי באמת שיום אחד אעשה לעצמי שם ואביא כבוד לאבותיי. אבל לאחר סיום הלימודים, לא רק שלא הצלחתי למצוא עבודה יציבה, אלא שגם שני הוריי חלו מאוד. הוצאנו את כל החסכונות של המשפחה וגם לווינו כסף מקרובים. לא הצלחתי להחזיר להם את הכסף בזמן, אז אפילו דודה שלי כינתה אותי "מוצץ דם" מאחורי גבי. השקעתי את כל כולי בעשיית כסף כדי שהם לא יזלזלו בי, אבל חוסר הכול של משפחתי, לצד היחס הקר שקיבלנו מקרובינו, הותירו אותי בתחושת דיכאון, ובכיתי בסתר לעיתים קרובות. בדיוק כשהרגשתי בשפל המדרגה, חבר חלק עימי את בשורת האל הכול יכול של אחרית הימים. באמצעות קריאה בדברי האל והתכנסות עם אחיי ואחיותי, למדתי שהאדם נוצר בידי האל, ושגורלנו נמצא בידיו. למדתי גם שהחיים כה מלאי כאב כי בני האדם איבדו את הגנת האל לאחר שהושחתו בידי השטן. כעת, באחרית הימים, האל התגלם בבשר והוא מבטא את האמת כדי להושיע את האנושות מהשחיתות ומהנזק שהשטן גורם לה. לאחר שלמדתי על כוונת האל להושיע את האנושות, התחלתי להיות מעורב מאוד בכינוסים וקראתי את דברי האל לעתים קרובות ככל האפשר. זמן קצר לאחר מכן, התחלתי לבצע את חובתי בכנסייה.

לאחר מספר חודשים, כשאחיי ואחיותיי ראו כמה אני נלהב ומעוניין לחתור אל האמת, הם המליצו שאעבור הכשרה כדי להיות מנהיג קבוצה. צורפתי לאח לי ז'נג, ויחד מונינו להיות אחראים על מספר קבוצות כינוס. באותו הזמן הייתה לי עבודה, ולכן לי ז'נג הלך למפגשי היום, שהתקיימו במקום מעט מרוחק יותר, ואני הלכתי למפגשי הערב. כך, הכול התאים ללוחות הזמנים שלי. לקראת סוף השנה לא היו לנו מספיק אנשי סגל לטיפול בעבודת כלליות, אז לי ז'נג מונה לעבודה הזו, ואני מוניתי באופן זמני כאחראי על הקבוצות. ידעתי שעליי לסמוך על האל ולעשות את חלקי, אבל בה בעת, חשתי שאני נמצא במצב לא פשוט. אם אשקיע את כל הזמן והאנרגיה שלי בביצוע חובתי, לא יישאר לי זמן לעבודה שלי. החברה שבה עבדתי קבעה יעד מכירות לסוף השנה של מיליון יואן, ואם אעבור אותו, אוכל לקבל בונוס גדול יותר לסוף השנה. חשבתי: "אם אעמוד ביעד הזה, לא רק שאוכל להחזיר את החובות שלי, אלא גם לחסוך קצת כסף, ואז חבריי וקרובי משפחתי יפסיקו לזלזל בי. אולי כדאי שקודם ארוויח את הכסף הזה, ואז אתמקד בביצוע חובתי." הממונה עליי רצה שאעבוד שעות נוספות בערבים כדי לעמוד ביעד הזה, אז הייתי נשאר שעה או שעתיים נוספות בלילה, ואז הייתי לוקח חופש בשביל הכינוסים. אבל עד מהרה, הממונה עליי הפסיק לאפשר לי לקחת חופשים ורצה שאעבוד עוד שעות נוספות. זה גרם לי לאחר לכינוסים לעתים קרובות. אחיי ואחיותיי הזכירו לי שעליי להגיע מוקדם יותר, ואני רק הנהנתי לעברם בחוסר רצון. זמן קצר לאחר מכן, הצלחתי להשיג הזמנה גדולה בשווי של יותר מ-500,000 יואן ובאותו חודש הרווחתי יותר מ-7,000 יואן, מה שרק ליבה את הרצון שלי להרוויח יותר כסף. חשבתי: "וואו, זה היה כסף קל! בזכות ההזמנה הזו, כבר עברתי את מחצית היעד שלי לסוף השנה. אם חמישה מעשרת הלקוחות שלי יבצעו הזמנות נוספות, אני עשוי להרוויח לא מעט מזומנים! ואז, אם יגיעו אליי עוד לקוחות רציניים, אולי אוכל אפילו לקנות בית ומכונית בעוד כמה שנים! ואז אוכל לחזור הביתה אפוף בתהילה הזו ותושבי הכפר יעריצו אותי." וכך, מיהרתי לשקוע בחלום ההתעשרות שלי, ועבדתי לעיתים קרובות שעות נוספות עד מאוחר בערב. לפעמים חשבתי על אחיי ועל אחיותיי שמחכים שאגיע לכינוס וחשתי קצת אשם, אבל עד שיצאתי מהעבודה כבר היה מאוחר מדי. הייתי מגיע הביתה מותש והולך ישר לישון, ולא נותרה בי אנרגיה לקרוא את דברי האל. בחלק מהבקרים התעוררתי ממש מאוחר, ואז הייתי עובר ברפרוף על דברי האל והולך לעבודה. כשהתפללתי, לא ידעתי מה לומר לאל. כשחייתי במצב הזה, התחלתי לבצע את חובתי בצורה שטחית יותר ויותר. חלק מהמצטרפים החדשים שלהם הייתי אחראי נזקקו נואשות להשקיה, אבל אני פשוט הייתי מבקש מאחיי ומאחיותיי שילכו במקומי לכינוסים עם המצטרפים החדשים. עם זאת, לכולם היו חובות משלהם ולפעמים הם לא יכלו לקבל על עצמם גם את החובות שלי. כתוצאה מכך, יעילות ההשקיה הושפעה. מאוחר יותר, אחיי ואחיותיי שיתפו עימי על הצורך לתת עדיפות לחובתי, והזכירו לי שאם רק אצא ידי חובה בכינוסים ואגלה חוסר אחריות בחובתי זה יפגע בהתקדמותם של החדשים. כששמעתי זאת, נבהלתי. אם המאמינים החדשים לא יקבלו השקיה בזמן, הם עלולים ללכת שולל אחר שמועות ולפרוש, ואם זה יקרה, עשיתי רע. ידעתי שאיני יכול להמשיך כך, אז התפללתי לאל והבטחתי שאכה על חטא ואשתנה.

לאחר מכן, הלכתי לבדוק מה מצב הקבוצות שלי. ראיתי שכתוצאה מכך שלא עשיתי עבודה אמיתית, הבעיות והקשיים של החדשים לא נפתרו בזמן, והם היו במצב לא טוב. כמה מהם אפילו לא השתתפו בקביעות בכינוסים. כשראיתי מה היה המצב, חשתי אשמה גדולה. יותר ויותר מאמינים חדשים קיבלו את עבודת האל של אחרית הימים, ונזקקו בדחיפות להשקיה ולתמיכה. כדי לעזור להם לבסס את עצמם טוב יותר בדרך האמיתית, חשתי שעליי להתפטר מעבודתי ולהקדיש את עצמי באופן מלא לחובתי, אבל הבוס שלי נתן לי פרויקטים טובים, והממונה עליי אמר שהוא יעזור לי למצוא עוד לקוחות. כשסיפרתי לעמיתיי שאני חושב להתפטר, הם אמרו: "כבר עברת את מחצית הדרך ליעד המכירות שלך, וללא ספק תעבור אותו עד לסוף השנה. יהיה חבל אם תוותר עכשיו." כששמעתי אותם אומרים זאת, חשתי גם אני שזה יהיה חבל ורציתי להחזיק מעמד עד לסוף השנה, ורק אז להתפטר. עם זאת, הכנסייה עדיין סבלה ממחסור בכוח אדם, אז אם אתמקד רק בעשיית כסף בעבודתי, ולא אשקיע מליבי בעבודת הכנסייה, זה יהיה אנוכי מאוד מצדי. זו הייתה דילמה אמיתית בעבורי. התפללתי לאל, וביקשתי ממנו שיעניק לי נאורות וינחה אותי.

ואז, יום אחד, כשהקשבתי למזמור מדברי האל בשם "כל יום שאתם חיים עכשיו הוא חיוני", שמעתי את זה: "כעת, כל יום שאתם עוברים בחייכם הוא חיוני, והוא בעל חשיבות עליונה ליעדכם ולגורלכם, לכן עליכם להוקיר את כל מה שיש לכם כיום, ולנצור כל דקה שחולפת. עליכם לפנות זמן רב ככל יכולתכם כדי להעניק לעצמכם את הרווחים הגדולים ביותר, כדי שלא תחיו את החיים האלה לריק" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, למי בדיוק אתה נאמן?). הקשבתי גם ל"זמן אבוד לא ישוב עוד": "עורו אחים! עורו אחיות! יומי אינו סובל דיחוי. זמן הוא חיים, וניצול הזמן הוא הצלת חיים! הזמן אינו רחוק! אם אתם נכשלים בבחינת הקבלה לאוניברסיטה, אתם יכולים ללמוד לבחינה שוב ושוב. אבל יומי לא יתעכב עוד. זכרו! זכרו! אלה מילות ההפצרה הטובות שלי. סוף העולם התגלה לנגד עיניכם והקטסטרופות הגדולות יגיעו בקרוב. מה חשוב יותר: חייכם, או השינה, המזון, המשקה והלבוש שלכם? הגיע הזמן שתשקלו את הדברים האלה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 30). המזמורים הללו מדברי האל הותירו עליי רושם רב. עבודת האל של אחרית הימים היא סיום העידן. האל קובע את סופו של כל אדם, ומפריד בין בני האדם לפי סוגם. בסופו של דבר, כולם ייוושעו ויינצלו, או ישקעו באבדון. מה שיקבע הוא אופן החתירה הנוכחי שלנו אל האמת. זהו הרגע המכריע שקובע את סופנו את גורלנו. כיום, מכים בנו אסונות רבים בזה אחר זה... רעידות אדמה, שיטפונות ובצורות מתרחשים בקצב גובר והולך. איננו יודעים מתי עבודת האל תגיע לשלב הסופי שלה. ידעתי שאם לא אנצל את זמני היטב לחתירה אל האמת, ובמקום זאת ארדוף אחר כסף וחיים נוחים, כמו אחד מן הכופרים, הסיכוי שלי לזכות באמת ולהיוושע, יירד לטמיון. חשבתי על אשת לוט. המלאכים הובילו את משפחתה אל מחוץ לעיר והורו לבני המשפחה שלא להביט לאחור, אבל החמדנות לרכושה ולחפציה גרמה לה להסתובב. כשהיא עשתה זאת, היא הפכה לנציב מלח, לאות קלון. הייתי בדיוק כמו אשת לוט. חמדתי ממון ורדפתי אחר עינוגים גשמיים, שמתי את ידי על המחרשה והבטתי לאחור. הייתי כה שוטה ועיוור! חשבתי כיצד בעבר הייתי כעלה נידף בעולם, שקוע בחובות כבדים ללא דרך מוצא. ישועת האל ירדה אליי וחילצה אותי מתוך סבלי, והעניקה לי הזדמנות לחתור אל האמת ועל הישועה. התענגתי על אהבת האל, אבל לא היה בי רצון לגמול עליה. הזנחתי את חובתי וגיליתי כלפיה חוסר אחריות. הייתי נטול מצפון. אסור היה לי לדבוק בעיקשות בנתיב הלא נכון. במקום זאת, היה עליי להרפות מן האינטרסים האישיים שלי, לחתור אל האמת, ולבצע את חובתי בצורה ראויה.

לאחר מכן, התחלתי לתהות למה אף פעם לא הצלחתי להרפות מהעבודה ומהכסף. מה היה שורש הבעיה? ואז, יום אחד, קראתי חלק מדברי האל: "השטן משתמש בתהילה ורווח כדי לשלוט במחשבות של אנשים, וגורם להם לחשוב אך ורק על שני הדברים האלה, ולהיאבק למען תהילה ורווח, לסבול מצוקות למען תהילה ורווח, לחוות השפלות ולשאת בעול כבד למען תהילה ורווח, להקריב את כל מה שיש להם למען תהילה ורווח, ולבצע כל שיפוט ולקבל כל החלטה למען תהילה ורווח. כך השטן שם על אנשים שלשלאות בלתי נראות, ועם השלשלאות האלה, אין להם לא את היכולת ולא את האומץ להשתחרר. בלא-יודעין הם נושאים את השלשלאות האלה בעודם מדשדשים קדימה בכבדות, צעד אחר צעד. למען התהילה והרווח האלה, האנושות מתרחקת מן האל ובוגדת בו, והיא נעשית מרושעת יותר ויותר. כך, בדרך זו, דור אחר דור מושמדים בתוך התהילה והרווח של השטן" (הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, האל עצמו, הייחודי ו'). "האימרה 'כסף מניע את העולם' היא פילוסופיה של השטן והיא נפוצה בקרב האנושות כולה ובכל חברה אנושית. ניתן לומר שזוהי מגמה, מפני שהיא הושרשה בלבו של כל אדם ואדם. בתחילה, אנשים לא קיבלו את האמירה הזו, אבל אז הם הסכימו עימה בשתיקה כאשר הם באו במגע עם החיים האמיתיים והחלו להרגיש שמילים אלו נכונות, לאמיתו של דבר. האין זה התהליך שבו השטן משחית את האדם? ייתכן שבני האדם אינם מבינים את האימרה הזו באותה רמה, אך לכל אחד יש רמה אחרת של פרשנות והכרה באימרה הזו על סמך הדברים שקרו סביבו ועל סמך חוויותיו האישיות. האין זה כך? אין זה משנה מהי מידת הניסיון שיש לאדם עם האימרה הזו, מהי ההשפעה השלילית שיכולה להיות לה על לבו של האדם? משהו מתגלה דרך הטבע האנושי של בני האדם בעולם הזה, וזה כולל את כל אחד ואחד מכם. מהו? זוהי הסגידה לכסף. האם קשה לעקור אותה מלבו של האדם? קשה מאוד! דומה שהשחתתו של השטן את האדם עמוקה מאוד! ולאחר שהשטן משתמש במגמה הזו כדי להשחית את בני האדם ולגרום להם לסגוד לכסף, כיצד הדבר מתבטא אצלם? האם אתם מרגישים שלא תשרדו בעולם הזה ללא כסף, שאפילו יום אחד יהיה בלתי אפשרי? מעמדם של בני האדם, וכן הכבוד שרוחשים להם, מבוססים על כמות הכסף שיש להם. גבם של העניים כפוף מבושה, בעוד שהעשירים נהנים ממעמדם הגבוה. הם עומדים זקופים וגאים, מדברים בקול וחיים בראוותנות. מה האימרה והמגמה האלה מספקות לאנשים? האין זה נכון שאנשים רבים מקריבים הכול כדי להשיג כסף? האין אנשים רבים מקריבים את כבודם העצמי ואת יושרם ברדיפה אחר השגת עוד ועוד כסף? האין אנשים רבים מאבדים את ההזדמנות למלא את חובתם ולהיות חסידי אלוהים, למען הכסף? האין אובדן הסיכוי לזכות באמת ולהיוושע האובדן הגדול ביותר עבור בני האדם? האין השטן מרושע בשימושו בשיטה זו ובאימרה זו כדי להשחית את האדם במידה כזו? האין זה תכסיס זדוני?" (הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, האל עצמו, הייחודי ה'). דברי האל חשפו בפניי את שורש החתירה אל כסף ומעמד. מאז שהייתי קטן, חשבתי על פילוסופיות שטניות כגון "כסף מסובב את העולם" וגם "עושה לעצמו שם ומביא כבוד לאבותיו", וחייתי על פיהן. חשבתי שכסף מאפשר לאנשים לדבר בביטחון ובצורה מכובדת, ושהם יכולים לזקוף את ראשם, ולזכות במעמד רם ובכבוד. חשבתי שזו הדרך היחידה לזכות בחיים ראויים ומכובדים. בעיקר כשקרוביי הפנו לעברי כתף קרה, עבדתי יותר שעות נוספות כדי להרוויח יותר כסף, וקיוויתי שיום אחד אשתחרר ממבטם המחניק. לאחר שזכיתי באמונתי, ידעתי שעליי להשתתף ביותר כינוסים ולבצע יותר מחובתי כדי להבין את האמת ולהתקדם בחיים, אבל עדיין לא הצלחתי להרפות מהחתירה שלי לעבר כסף ומעמד. כשנוצרה התנגשות בין חובתי לבין עבודתי, הענקתי עדיפות לצורך להרוויח כסף, והתייחסתי לחובתי בקלות ראש. כשהצלחתי בעבודתי והרווחתי יותר כסף, הרצון הזה התחזק עוד יותר. הייתי ממוקד לחלוטין בהשגת לקוחות נוספים ובסגירת הזמנות נוספות כדי לקבל משכורת גדולה יותר, והתעלמתי לחלוטין מעבודת הכנסייה. המשמעות הייתה שחלק מהמצטרפים החדשים לא הושקו בזמן וכמעט פרשו, ושעבודת ההשקייה התעכבה באופן משמעותי. רק אז הבנתי שבכך שחייתי לפי הפילוסופיות השטניות הללו, נעשיתי יותר ויותר אנוכי וחמדן. חשבתי רק על האינטרסים האישיים שלי. נהניתי מההשקיה ומההזנה שבדברי האל, אך לא גמלתי לו בביצוע חובתי. הייתי לחלוטין ללא היגיון או מצפון! השטן משתמש בכסף ובמעמד כדי לפתות ולהשחית אנשים. הוא הרחיק את ליבי מהאל יותר ויותר, עד כדי כך שאפילו בתפילה ובקריאת דברי האל פשוט יצאתי ידי חובה. אם זה יימשך, לא אזכה באמת ואאבד את הסיכוי שלי להיוושע בידי האל.

מאוחר יותר, שמעתי מזמור נוסף מדברי האל, "החמצת ההזדמנות להבאה לידי שלמות בידי האל היא חרטה לכל החיים." המזמור אומר: "עליך להיות קשוב לעול של אלוהים כאן ועכשיו. אל לך להמתין שטבעו הצודק של אלוהים יתגלה לאנושות כולה לפני שתהפוך לקשוב לעול של אלוהים. האם לא יהיה זה כבר מאוחר מדי אז? כעת עומדת בפניך הזדמנות טובה להפוך למושלם בידי אלוהים. אם תניח להזדמנות הזו לחמוק בין אצבעותיך, תתחרט על כך כל ימי חייך, כשם שמשה לא יכול היה להיכנס לארץ כנען הטובה והתחרט על כך כל ימי חייו, ומת בחרטה. ברגע שטבעו הצודק של אלוהים יתגלה לכל העמים, אתה תתמלא חרטה. אפילו אם אלוהים לא ימיט עליך ייסורים, אתה תמיט על עצמך ייסורים בשל החרטה שלך" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, התחשבו בכוונות האל כדי להשיג שלמות). "אם לא תחפש הזדמנויות להפוך למושלם בידי אלוהים, ואם לא תתאמץ לעמוד בראש החבורה בשאיפה להפוך למושלם, הרי שבסופו של דבר, תתמלא בחרטה. ההזדמנות הטובה ביותר להפוך למושלמים היא כעת – זהו עיתוי מעולה. אם לא תשאף ברצינות לכך שאלוהים יהפוך אותך למושלם, ברגע שעבודתו תסתיים, יהיה זה מאוחר מדי – כבר תחמיץ את ההזדמנות. יהיו שאיפותיך גדולות ככל שיהיו, אם אלוהים לא יבצע עוד את עבודתו, לעולם לא תהיה מסוגל עוד להפוך למושלם, בלי קשר למאמץ שתשקיע" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, התחשבו בכוונות האל כדי להשיג שלמות). יכולתי לחוש בציפיותיו של האל עבורנו דרך מילותיו. הוא מקווה שנוכל לנצור את הזמן היקר הזה, שנחתור אל האמת בצורה הראויה, שנבצע את חובתנו היטב ושנזכה בישועתו. זו הזדמנות של פעם בחיים לחתור אל הפיכה למושלמים בידי האל, וזהו זמן קריטי לביצוע חובתנו. בביצוע חובתנו, דרך היישום בפועל של חיפוש האמת כדי לפתור בעיות שונות, אנו יכולים ללמוד יותר אמיתות ולהתקדם מהר יותר בחיים. אם לא אנצל את ההזדמנות הזו כדי לעבור הכשרה כראוי, אלא אמשיך במקום זאת לרוץ אחר כסף, בסיומה של עבודת האל, אישאר חסר כול, ואף מידה של חרטה לא תועיל. למעשה, אוכל ובגדים צריכים להספיק לנו בחיים. אם נזניח את חובתנו לטובת התעשרות, זה בסופו של דבר יפגע בחיינו, ונאבד את ההזדמנות המדהימה לזכות באמת ולהפוך למושלמים בידי האל. זה יהיה טיפשי ביותר!

מאוחר יותר, קראתי קטע נוסף מדברי האל: "כאנשים רגילים וכאנשים שמחפשים לאהוב את האל, להיכנס למלכות ולהפוך לאנשיו של האל, זהו עתידכם האמיתי, ואלה הם חיים בעלי ערך וחשיבות עילאיים. איש אינו מבורך יותר מכם. מדוע אני אומר זאת? משום שמי שאינו מאמין באל חי למען הבשר ולמען השטן, ואילו כיום, אתם חיים למען האל וחיים כדי לנהות אחר רצונו של האל. לכן אני אומר שישנה חשיבות עילאית לחייכם. רק חבורת האנשים הזו שהאל בחר בה מסוגלת לממש חיים בעלי חשיבות עילאית: אף אחד אחר על פני האדמה לא מסוגל לממש חיים בעלי ערך ומשמעות כמו אלה שלכם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכירו את העבודה החדשה ביותר של האל ולכו בעקבות צעדיו). כשקראתי את המילים הללו של האל, חשתי מעודד. חתירה אל האמת והכרת האל הם הדרך היחידה לחיות חיים בעלי משמעות באמת ובתמים. לפני כן, חייתי תמיד לפי פילוסופיות שטניות, וחשבתי שכסף ומעמד יגרמו לכולם להעריץ אותי ושזה יעניק לחיי משמעות. אבל זה היה שגוי מן היסוד. ללא אמונה, ללא זכייה באמת כחיים, אנשים לא יכולים באמת להבין כלום. הם אפילו לא יודעים מאיפה הם עצמם הגיעו, או שהאל מושל בגורל האנושות. הם רק מדשדשים בחיפוש אחר כסף ומעמד, מבלי שעולה בדעתם לחזור על עקבותיהם, ולא משנה כמה הם סובלים. כשיגיעו האסונות, האנשים האלה יאבדו לבטח – ואז כספם יהיה חסר תועלת. זה עצוב כל כך, שהשטן משחק בך כל חייך, ופוגע בך. אולם, להיות בעל אמונה ולחתור אל האמת, זה שונה. אולי איננו זוכים לסיפוק חומרי רב, אבל על ידי כך שאנו לומדים אמיתות, אנחנו יכולים לראות דברים מעט יותר בבירור וכסף כבר לא יפתה אותנו או יכבול אותנו. אנו זוכים בשלווה ובנאורות. לאיוב היה רכוש משפחתי רב, אבל זה לא מה שהסב לו הנאה. הוא התמקד בשלטונו של האל על כל הדברים, וגם ביראת האל ובצורך לסור מרע. כשהניסיונות נקרו על דרכו, הוא אף פעם לא התלונן והצליח לשאת עדות. הוא זכה באישורו של האל ובסוף האל הופיע בפניו. חייו של איוב היו מלאי משמעות וערך. כשחשבתי על זאת כך, כתבתי את מכתב ההתפטרות שלי. כשהבוס שלי ראה שאני נחוש, הוא לא ניסה לשכנע אותי להישאר. הליך ההתפטרות שלי התנהל בצורה חלקה. ברגע שיצאתי מהחברה, חשתי נינוח וחופשי.

לאחר מכן, השקעתי את כל כולי בחובתי ועבדתי עם אחיי ועם אחיותיי בהשקיית המצטרפים החדשים. זמן קצר לאחר מכן, המאמינים החדשים כבר הגיעו לכינוסים בהתלהבות, וחיי הכנסייה החלו להשתפר. מילאה אותי תחושת שלווה שכזו! תודה לאל!