ביוני 2021 פיקחתי על עבודת ההסרטה בכנסייה, ומכיוון שעומס העבודה גדל, הכנסייה הקצתה לי ביצוע מעקב אחר עבודתה של קבוצה נוספת. חשבתי לעצמי, "אני מספיק עסוקה בעבודה שאני אחראית עליה עכשיו. אם אפקח על עוד עבודה, האם לא אהיה עסוקה ועייפה עוד יותר?" אך במקביל, גם אמרתי לעצמי, "האחים והאחיות בקבוצה הזו מכירים את העבודה. כולם מנוסים ומבצעים את חובתם ביעילות, כך שלא אצטרך לדאוג יותר מדי לגבי המעקב, והוא לא ידרוש הרבה זמן ומאמץ." אז הסכמתי לעקוב אחר העבודה של הקבוצה הנוספת. בתחילה, הייתי שואלת מעת לעת אם עבודת הקבוצה מתקדמת באופן תקין, ואם מישהו מהאחים והאחיות מתקשה בביצוע חובתו. אבל בהמשך, חשבתי על כך שיש לי גם עבודה אחרת לעשות, וניסיון להבין את פרטי העבודה של כל קבוצה יהיה מתיש מדי ויגזול זמן רב ומשאבים מנטליים. עבודתה של אותה קבוצה התקדמה באופן תקין, אז הכול היה בסדר, ולא הייתי צריכה לבזבז זמן כדי להבין דברים. גם מנהיגת הקבוצה הייתה שם, והאחים והאחיות היו מהימנים וביצעו את חובתם היטב. במהלך השנים האחרונות לא התגלעו בעיות משמעותיות כלשהן, כך שביסודו של דבר לא היה צורך לדאוג. אם כן, מעקב פחות הדוק לא יהווה בעיה, נכון? ומכיוון שכך, כמעט ולא הייתי מעורבת בעבודתה של אותה קבוצה.

יום אחד, יותר מחודשיים לאחר מכן, אחד האחים נתן לי משוב, ואמר שבשני מקרים, היו בעיות בסרטונים שהופקו לאחרונה על ידי אותה קבוצה, ואם אחיות אחרות לא היו מגלות את הבעיות בזמן, התקדמות העבודה הייתה מתעכבת. הופתעתי מעט, שכן שורה של בעיות חמורות הופיעה בזמן שהקבוצה ביצעה את חובותיה. איך לא ידעתי? בדיעבד, הייתי אחראית על העבודה הזו במשך מספר חודשים, אך הקדשתי מעט תשומת לב לעבודתה של אותה קבוצה, ולא היה לי מושג איך חברי הקבוצה מבצעים את חובתם. הבנתי שלא ביצעתי את העבודה בפועל, וזה מה שגרם לבעיות הללו. לאחר מכן, כשהבנתי את המצב, גיליתי שבמשך זמן מה איש לא פיקח על עבודת הקבוצה או ביצע עליה מעקב, אז חברי הקבוצה פשוט עשו דברים על סמך הניסיון והרוטינות הקיימות שלהם, ללא תחושת עול כלפי ביצוע חובתם. לכן, ברגע שעומס העבודה גדל, הם התחילו לעשות דברים כלאחר יד. אף על פי ששני אנשים עבדו יחד כדי לבדוק את הסרטונים, מבחינתם זה היה רק הליך פורמלי. הם רק יצאו ידי חובה ולא באמת יכלו לגלות בעיות בעבודה שטחית כזו. ההתמודדות עם כל זה הייתה כואבת. לא היה קשה לגלות את הבעיות הללו, ואם הייתי מבצעת מעקב תקין אחר עבודת הקבוצה, הייתי מודעת אליהן בקלות. הייתי כה חסרת אחריות! הייתי צריכה לעשות חשבון נפש מדוע התעלמתי מעבודתם במשך יותר משלושה חודשים. קראתי בדברי האל, בהם נאמר: "מנהיגי שקר אף פעם אינם שואלים על מצבי העבודה של מפקחי צוותים שונים, או מבצעים עליהם מעקב. הם גם אינם שואלים על היווכחותם בחיים של מפקחי צוותים שונים ושל עובדים האחראים על עבודות חשובות שונות, וכן על גישתם כלפי עבודת הכנסייה וחובותיהם וכלפי האמונה באל, כלפי האמת, וכלפי האל עצמו, והם לא מבצעים על כך מעקב ואינם מבינים זאת. הם אינם יודעים אם אנשים אלה עברו שינוי או צמיחה כלשהם, וגם אינם יודעים על הבעיות השונות שעלולות להתקיים בעבודתם; בפרט, הם אינם יודעים כיצד משפיעות טעויות וסטיות המתרחשות בשלבים שונים של העבודה על עבודת הכנסייה ועל היווכחותם בחיים של אנשיו הנבחרים של האל, וכן אם טעויות וסטיות אלה תוקנו אי פעם. הם בורים לחלוטין בכל הנוגע לדברים אלה. אם אינם יודעים דבר על תנאים מפורטים אלה, בכל פעם שמתעוררות בעיות, הם הופכים חסרי אונים. עם זאת, כאשר מנהיגי שקר מבצעים את עבודתם, בעיות מפורטות אלה אינן מטרידות את מנוחתם. הם מאמינים שלאחר סידור מפקחי צוותים שונים והקצאת משימות, עבודתם הסתיימה – זה נחשב כאילו ביצעו את העבודה היטב, ואין זה עניינם אם מתעוררות בעיות אחרות. מכיוון שמנהיגי שקר נכשלים בפיקוח על מפקחי צוותים שונים, בהנחייתם ובמעקב אחריהם, והם אינם ממלאים את אחריותם בתחומים אלה, התוצאה היא אי-סדר בעבודת הכנסייה. כך המנהיגים והעובדים מפקירים את תחומי האחריות שלהם. האל יכול לבחון את מעמקי לב האדם; לבני אדם אין את היכולת הזו. לכן, כאשר אנשים עובדים, הם נדרשים להיות חרוצים וקשובים יותר, ולגשת בקביעות לאתר העבודה כדי לבצע עליה מעקב, לפקח עליה ולהנחות אותה, על מנת להבטיח את התקדמותה התקינה של עבודת הכנסייה. ברור שמנהיגי שקר הם חסרי אחריות לחלוטין בעבודתם, והם אף פעם לא מפקחים על משימות שונות, לא עוקבים אחריהן או מנחים אותן. כתוצאה מכך, ישנם מפקחים שאינם יודעים כיצד לפתור בעיות שונות המתעוררות בעבודה, ונשארים בתפקידיהם כמפקחים למרות שאינם כשירים כלל לבצע את העבודה. בסופו של דבר, העבודה מתעכבת פעם אחר פעם והם יוצרים בה אי-סדר מוחלט. זה מה שקורה כתוצאה מכך שמנהיגי שקר אינם שואלים על מצבם של המפקחים, לא מפקחים עליהם או מבצעים עליהם מעקב, תוצאה הנגרמת כולה מכך שמנהיגי השקר מפקירים את אחריותם" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (3)). מדברי האל למדתי שמנהיגי שקר מזניחים את חובותיהם ולא מבצעים עבודה אמיתית. מנהיגי השקר חושבים שמפני שלכל קבוצה יש מפקח, הם יכולים לנקוט בגישה של אי-התערבות, אשר גורמת לבעיות בעבודת הכנסייה. על פני השטח, לא תמיד נראה שמנהיגי שקר עושים משהו שברור שהוא רע. אך אין להם תחושת אחריות לגבי עבודת הכנסייה, והיעדרה משפיע קשות על ההתקדמות והיעילות של משימות שונות, וכך מפריע לעבודת הכנסייה ומשבש אותה. האל דורש ממנהיגים ומעובדים לעקוב אחר העבודה ולפקח עליה במועד, כדי להבטיח שעבודת הכנסייה מתקדמת באופן קבוע ומסודר. זו אחריותם וחובתם. אבל אחרי שלקחתי על עצמי את עבודתה של אותה קבוצה, ראיתי שמנהיגת הקבוצה שם, ושכל העבודה מתנהלת בצורה מסודרת, אז היה הגיוני לנקוט גישה של אי-התערבות. מעולם לא בדקתי את עבודתם של חברי הקבוצה או ביצעתי עליה מעקב, ולא התמצאתי בפרטי הסטיות והבעיות הקיימות בעבודתו של כל אחד מהם. גם לא גיליתי כשהם ביצעו את חובתם ברישול וכלאחר יד. על סמך התפיסות והדמיונות שלי, הסקתי שהם מבצעים את חובתם במהימנות ובמצפוניות, וראויים לאמון מלא. אז פעלתי בהתאם, וכתוצאה מכך, נגרם נזק לעבודה. לאור דברי האל, ידעתי שהתרשלתי בביצוע חובתי, ושאני אכן מנהיגת שקר. אף שלא התכוונתי לעשות רע, בעיות נמשכו ולא נפתרו כי לא ביצעתי עבודה מעשית. צצו בעיות בסרטונים שהם הפיקו, כך שהיה צריך להכין אותם מחדש, וזה היה קשור ישירות לביצוע השטחי וחסר האחריות של חובתי. מתוך גישה שטחית ובניסיון להקל על עצמי, לא עקבתי אחר העבודה או פיקחתי עליה. אומנם חסכתי הרבה זמן ואנרגיה, אך התקדמות העבודה עוכבה ישירות מכך, ועבודת הכנסייה שובשה והופרעה. התנגדתי לאל! המחשבה הזו הכתה את ליבי ביראה, והמשכתי להרהר בעצמי ולחשוב, "איך יכולתי לנקוט גישה של אי-התערבות במשך כל כך הרבה זמן בלי להבין זאת?"

מאוחר יותר, קראתי קטע מדברי האל, והגעתי להבנה טובה יותר בדבר העובדה שלא ביצעתי עבודה מעשית. האל הכול יכול אומר: "מנהיגי שקר אף פעם אינם מבררים לגבי מפקחים שאינם מבצעים עבודה מעשית, או שאינם מטפלים בעבודתם הראויה. הם חושבים שכל שעליהם לעשות הוא לבחור מפקח ובזאת תם העניין, ושלאחר מכן המפקח יכול לטפל בעצמו בכל ענייני העבודה. לכן מנהיגי שקר פשוט מקיימים כינוסים מדי פעם, אינם מפקחים על העבודה או שואלים כיצד היא מתקדמת, ומתנהגים כאילו העבודה אינה נוגעת להם עוד... הם אינם מסוגלים לבצע בעצמם עבודה אמיתית, והם גם אינם קפדניים לגבי עבודתם של ראשי צוותים ומפקחים – הם אינם עוקבים אחריה או מבררים לגביה. השקפתם על אנשים מבוססת רק על רשמיהם ודמיונותיהם. כשהם רואים מישהו שמתפקד היטב לזמן מה, הם חושבים שאדם זה יהיה טוב לנצח, שהוא לא ישתנה; הם אינם מאמינים למי שאומר שיש בעיה עם אדם זה, ומתעלמים כאשר מישהו מזהיר אותם לגביו. האם אתם חושבים שמנהיגי שקר הם טיפשים? הם כסילים ועקשנים. מה הופך אותם לטיפשים? הם נותנים אמון באדם בקלות דעת, ומאמינים שמכיוון שכאשר אדם זה נבחר, הוא נשבע אמונים, קיבל החלטה והתפלל כשדמעות זולגות על פניו, פירוש הדבר שהוא אמין, ושלעולם לא יתעוררו בעיות כאשר הוא יופקד על עבודה זו או אחרת. מנהיגי שקר אינם מבינים את טבעם של אנשים; הם בורים לגבי מצבה האמיתי של האנושות המושחתת. הם אומרים: 'איך ייתכן שאדם ישתנה לרעה לאחר שנבחר כמפקח? איך ייתכן שאדם שנראה כל כך רציני ואמין יתחמק מעבודתו? הוא לא יעשה זאת, נכון? יש לו יושרה רבה'. מכיוון שמנהיגי שקר נותנים יותר מדי אמון בדמיונותיהם וברגשותיהם, הדבר הופך אותם בסופו של דבר לבלתי מסוגלים לפתור בזמן את הבעיות הרבות אשר מתעוררות בעבודת הכנסייה, ומונע מהם להדיח ולהציב מחדש באופן מיידי את המפקח המעורב. הם מנהיגי שקר באמת ובתמים. ומה בדיוק הבעיה כאן? האם לגישתם של מנהיגי שקר לעבודתם יש קשר כלשהו להתנהלות כלאחר יד? מצד אחד, הם רואים את הדרקון הגדול האדום כאש מבצע מעצרים אחוזי טירוף של אנשיו הנבחרים של האל, ולכן כדי לשמור על ביטחונם האישי, הם מסדרים באופן אקראי שמישהו יהיה אחראי על העבודה, מתוך אמונה שזה יפתור את הבעיה, ושהם לא יצטרכו להקדיש לכך יותר תשומת לב. מה הם חושבים בליבם? 'זו סביבה כל כך עוינת, עליי להסתתר לזמן מה'. האין זו חמדנות של תענוגות הבשר? מצד שני, למנהיגי שקר יש פגם קטלני: הם ממהרים לתת אמון באנשים על סמך דמיונותיהם. והדבר נגרם מאי-הבנת האמת, הלא כן? כיצד דבר האל חושף את תמציתה של האנושות המושחתת? מדוע עליהם לבטוח באנשים כאשר האל אינו בוטח בהם? מנהיגי שקר הם גאוותניים וצדקניים מדי, הלא כן? הם חושבים: 'לא יכולתי לטעות בשיפוט שלי לגבי אדם זה, לא אמורות להיות שום בעיות עם אדם זה ששפטתי כמתאים; הוא בהחלט לא מישהו שמתענג על אכילה, שתייה ובידור, או כזה שאוהב נוחות ושונא עבודה קשה. הוא אמין וראוי לאמון לחלוטין. הוא לא ישתנה; אם הוא ישתנה, פירוש הדבר שטעיתי לגביו, הלא כן?' איזה מין היגיון זה? האם אתה מין יודע-כול? האם יש לך ראיית רנטגן? האם יש לך את הכישרון המיוחד הזה? יכולת לחיות עם אדם במשך שנה או שנתיים, אך האם היית מסוגל לראות מיהו באמת ללא סביבה מתאימה שתחשוף את מהות טבעו במערומיה? אם הוא לא היה נחשף על ידי האל, יכולת לחיות לצידו שלוש, או אפילו חמש שנים, ועדיין היית מתקשה לראות בדיוק מהי מהות טבעו. ועל אחת כמה וכמה כאשר אתם נפגשים לעתים רחוקות, ונמצאים יחד לעתים רחוקות, הלא כן? מנהיגי שקר בוטחים באדם בקלות דעת על סמך רושם זמני או הערכה חיובית של מישהו אחר, ומעזים להפקיד את עבודת הכנסייה בידי אדם כזה. בעשותם כן, האין הם עיוורים לחלוטין? האין הם פועלים בפזיזות? וכשהם עובדים כך, מנהיגי השקר הם חסרי אחריות לחלוטין, הלא כן?" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (3)). דברי האל חושפים שמנהיגי שקר הם עצלנים, טיפשים וסכלים. במקום להתייחס לאנשים ולדברים על סמך דברי האל, הם מתייחסים אליהם על סמך התפיסות והדמיונות שלהם. ועדיין הם חשים כי ניחנו בתובנות לגבי אנשים ודברים. הם יכולים לסמוך על מישהו באגביות ולמסור את העבודה לאנשים אחרים, בעוד הם עצמם נוקטים גישה של אי-התערבות וחומדים את הטבות המעמד. דרך החשיפה שבדבר האל, ראיתי שאני היא אותה מנהיגת שקר עצלנית וטיפשה! בגלל טבעי העצל, תמיד הרגשתי שאני אחראית על כל כך הרבה עבודה, כך שאם אבצע מעקב אחר כל קבוצה ואתמצא בפרטים, אדרש לטרחה ולמאמץ רבים מדי. אז עקבתי בעיקר אחר עבודתה של קבוצה אחת. מכיוון שלקבוצה השנייה הייתה מנהיגת קבוצה, הרי שכל עוד העבודה מתקדמת כרגיל, הכול בסדר, ואין צורך שאשקיע זמן רב יותר במעקב. הגישה שלי לביצוע חובתי הייתה שככל שאצטרך לדאוג פחות, כך ייטב. אף שנשאתי בתואר מפקחת, בפועל נקטתי גישה של אי-התערבות, שהייתה חסרת אחריות בעליל! הייתי גם מאוד יהירה. על סמך התפיסות והדמיונות שלי, הנחתי שכולם בקבוצה ההיא מהימנים בביצוע חובתם, כך שאיני צריכה לדאוג, ואם לא אעקוב אחר עבודתם הם ימשיכו לבצע את חובתם היטב. לא שאלתי על אודותיהם ולא פיקחתי עליהם במשך כמה חודשים, מה שגרם לבעיות הללו להופיע בעבודתם. לא הבנתי את האמת ולא ראיתי דברים בבהירות, והייתה לי אמונה חזקה בעצמי, במחשבה שהשיפוט שלי לגבי אנשים לא יכול להיות מוטעה. הייתי כל כך גאוותנית וטיפשה! בידיעה זו, התמלאתי חרטה, והבנתי את החשיבות שבהתייחסות לאנשים ולחובתי על פי דברי האל. אז חיפשתי במודע את הקטעים הרלוונטיים בדברי האל כדי למצוא נתיב לביצוע חובתי.

יום אחד, קראתי קטע מדברי האל שאומר: "בגלל שמנהיגי שקר אינם לומדים על התקדמות העבודה, ובגלל שהם לא מסוגלים לזהות במהירות בעיות שמתעוררות בה – לא כל שכן לפתור אותן – דבר זה מוביל לעתים קרובות לעיכובים חוזרים ונשנים. בעבודות מסוימות, מפני שאנשים מסוימים לא תופסים את העקרונות, ומפני שאין אדם מתאים שאחראי לה או מפקח עליה, מי שמבצעים את העבודה מצויים לעתים תכופות במצב של שליליות, פסיביות והמתנה, דבר שמשפיע באופן חמור על ההתקדמות של העבודה. אם המנהיגים היו ממלאים את אחריותם – אם היו מנצחים על העבודה, דוחפים אותה קדימה, מפקחים עליה ומוצאים מישהו שמבין את התחום כדי להנחות את העבודה, העבודה הייתה מתקדמת מהר יותר במקום לסבול מעיכובים חוזרים ונשנים. לפיכך, חיוני שמנהיגים יבינו ויתפסו את מצב העבודה. כמובן, גם הכרחי מאוד שמנהיגים יבינו ויתפסו כיצד העבודה מתקדמת, מפני שההתקדמות קשורה ליעילות העבודה ולתוצאות שהיא אמורה להשיג. אם למנהיגים ולעובדים אין תפיסה של אופן ההתקדמות של עבודת הכנסייה, והם אינם עוקבים אחרי דברים ואינם מפקחים עליהם, אז אין מנוס מכך שהתקדמות עבודת הכנסייה תהיה איטית. זאת בגלל העובדה שרוב האנשים שמבצעים חובות הם נאלחים ביותר, אין להם תחושת עול והם לעתים קרובות שליליים, פסיביים ושטחיים. אם אין בנמצא אף אדם שניחן בתחושת עול וביכולת לעבוד שנוטל את האחריות לעבודה באופן מעשי, לומד על התקדמות העבודה בזמן ומדריך, מפקח, מטיל משמעת וגוזם עובדים שמבצעים חובות, אזי באופן טבעי הרמה של יעילות העבודה תהיה נמוכה מאוד ופירותיה יהיו דלים ביותר. אם מנהיגים ועובדים אפילו אינם יכולים לראות זאת בבירור, הם טיפשים ועיוורים. ולכן, מנהיגים ועובדים חייבים לעמוד במהרה על התקדמות העבודה, לעקוב אחריה ולתפוס אותה, לבדוק אילו בעיות יש לאנשים שמבצעים חובות ואשר מצריכות פתרון ולהבין אילו בעיות יש ליישב כדי להשיג תוצאות טובות יותר. כל הדברים האלה קריטיים ביותר, ואדם שמשמש מנהיג חייב להבין את הדברים האלה לאשורם. כדי לבצע כראוי את חובתך, אסור לך להיות כמו מנהיג שקר, שלאחר שעשה קצת עבודה שטחית סבור שביצע את חובתו כהלכה" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (4)). דברי האל מראים לאנשים את הנתיב לביצוע חובתם ברף המקובל על האל. מנהיגים או מפקחים נדרשים לגשת לחובתם בתחושה של עול, ולא לחמוד את הנוחות הפיזית. עליהם לבצע מעקב אחר העבודה שעליה הם אחראים, לפקח עליה, לבדוק ולבחון אותה במועד. מנהיגים ומפקחים צריכים גם לעקוב אחר מצבו של הצוות המעורב ולהתמצא בו, כמו גם בפרטי אופן הביצוע של חובתם. בדרך זו, ניתן לאתר בעיות במהירות ולתקן סטיות. מכיוון ששום בן אנוש טרם הובא לידי שלמות, לכל אחד יש צביון מושחת. לכן, אם מצבם של אנשים טוב והם מבצעים את חובתם במצפוניות, באחראיות וביעילות למשך זמן מה, אין זה אומר שהם מהימנים לחלוטין. כאשר מצבם אינו רגיל או כשהם חיים על פי הצביון המושחת שלהם, הם הופכים שטחיים בעל כורחם, ועושים דברים שמפריעים לעבודת הכנסייה. לכן, כאשר אנשים מבצעים את חובותיהם, מנהיגים, עובדים ומפקחים צריכים לבחון את העבודה ולעקוב אחריה, וכאשר מתגלות בעיות, עליהם לתקן את הסטיות מיד. זו אחריותם. לאחר שהבנתי את דרישות האל, התחלתי לבצע מעקב אחר עבודת הקבוצה וללמוד עליה יותר, וכינסתי את חבריה בקביעות לישיבות סיכום עבודה. כשמצאתי סטיות ובעיות, הצבעתי עליהן מיד והסברתי אותן לחברי הקבוצה יחד עם מנהיגת הקבוצה. במהלך עבודת המעקב, גיליתי שהעבודה של כולם הייתה נטולת משמעת ותכנון. אז דנתי בתוכנית העבודה ובהתקדמות של הקבוצה עם מנהיגת הקבוצה, וחלק מהעבודה שהצטברה הושלמה כמתוכנן. בנוסף, ייעלנו את כוח האדם בהתאם לעומס העבודה, ודאגנו לשלוח חלק מאנשי הצוות שלנו למקומות שבהם היו נחוצים יותר. לאחר שהשלמתי את היישום בפועל, הרגשתי הרבה יותר רגועה. במקביל, עקבתי אחר העבודה שבמסגרת אחריותי באופן הדוק יותר מבעבר.

כעבור זמן מה, לקחתי על עצמי עבודה חדשה שדרשה זמן רב. חשבתי, "במשך תקופה, עקבתי אחר עבודתה של כל קבוצה בפירוט, אז עכשיו הדברים יציבים. אם עדיין אצטרך לדאוג לגבי כל קבוצה ולהיות מעורבת לפרטי פרטים בעבודתה, הזמן והמאמץ שאדרש להם יהיו רבים מדי. זה יהפוך את לוח הזמנים שלי לצפוף מדי וייצור יותר מדי לחץ." התלבטתי ביני לבין עצמי, את עבודתה של איזו קבוצה אני יכולה להאציל למישהו אחר כדי להוריד מכמות הדברים שעליי לדאוג לגביהם. חשבתי על קבוצה אחת שכללה שתי מנהיגות קבוצה, שהיו פרואקטיביות יותר בביצוע חובתן ומסוגלות לשלם מחיר. רציתי להעביר אליהן את עבודת הקבוצה כדי שיוכלו לעקוב אחריה בפירוט, ואני אצטרך רק להשגיח על הכיוון הכללי ולהשתתף באופן קבוע בכינוסים כדי לסכם את העבודה. כך שיכולתי להשאיר את כל השאר למנהיגות הקבוצה. אבל בעשותי זאת, חזרתי לסורי. התמקדתי רק בעבודה החדשה שלקחתי על עצמי ולא התערבתי בפרטי העבודה של הקבוצה הזו. חשבתי שמאחר שמנהיגות הקבוצה שם, זה יהיה בסדר. אם יהיו בעיות כלשהן, אוכל פשוט לחכות שהן ינקטו יוזמה ויודיעו לי, ואז אטפל בהן. יום אחד, אחת ממנהיגות הקבוצה ציינה שאני לא מבצעת מספיק עבודת מעקב, ושאני לא מעורבת בפרטי עבודתן. חלק מהאחים והאחיות בקבוצה היו דחיינים ועצלים בביצוע חובתם, אך לא היו מעקב או ליווי צמוד ומכווין, מה שהשפיע על התקדמות העבודה. כששמעתי את זה, נכנסתי למגננה מסוימת, וחשבתי, "שתיכן, מנהיגות הקבוצה, יכולתן לעשות זאת, לא? כבר זמן מה שאני נדרשת לעבודה נוספת שקיבלתי. אם אצטרך לעקוב אחר הפרטים של כל משימה, זה ייקח הרבה זמן. איך אוכל להספיק את הכול? הדרישות שלכן מוגזמות!" אבל הטיעונים שלי גרמו לי להרגיש שוב אי-נוחות מסוימת. במבט לאחור על אותו פרק זמן, הרי שכמעט ולא עקבתי אחר עבודתם, ולא התמצאתי במצבם של האחים והאחיות, באם הם נכנסים אל עקרונות במסגרת ביצוע חובתם, או בתוצאות עבודתם. באותו זמן, תהיתי על כך שבעבר, חטאתי בחובתי בכך שנקטתי גישה של אי-התערבות, אז איך יכולתי להיות שוב באותו מצב?

מאוחר יותר, קראתי בדברי האל: "אנשים רבים מאחורי גבי חומדים את יתרונות המעמד. הם מאביסים את עצמם במזון, הם אוהבים לישון ומסבים את כל תשומת לבם לבשרם ותמיד חוששים שאין לבשר דרך להימלט. הם אינם ממלאים את תפקידם ההולם בכנסייה. הם אוכלי חינם על חשבון הכנסייה או שהם גוערים באחיהם ובאחיותיהם תוך שימוש בדבריי, מגבילים אחרים מעמדות של סמכות. בני האדם האלה חוזרים ואומרים שהם נוהים אחר רצון האל ותמיד אומרים שהם מקורבי האל – האין זה מגוחך? אם אתה מונע מהכוונות הנכונות אך אינך יכול לשרת לפי רצון האל, הרי שאתה משתטה. אולם אם הכוונות שלך אינן נכונות אך אתה בכל זאת אומר שאתה משרת את אלוהים, הרי שאתה מתנגד לאלוהים ואלוהים צריך להעניש אותך! אין לי שום אהדה לבני אדם כאלה! הם אוכלי חינם בבית האל והם תמיד חומדים את הנאות הבשר ואינם מתחשבים כלל בענייניו של אלוהים. הם תמיד מחפשים את מה שטוב להם ואינם מתייחסים לרצון האל. הם אינם מקבלים את הביקורת של רוח האל בשום דבר ממעשיהם. הם תמיד נכלוליים וערמומיים ומרמים את אחיהם ואחיותיהם והם דו-פרצופיים, כמו שועל בכרם הגונב ענבים ורומס את הכרם. האם ייתכן שבני אדם כאלה יהיו מקורביו של אלוהים? האם אתה כשיר לקבל את ברכות האל? אינך נושא שום עול בחייך ובכנסייה. האם אתה כשיר לקבל את המטלה שאלוהים מטיל עליך? מי יעז לסמוך על אדם כמוך? כשאתה משרת כך, האם אלוהים יוכל להפקיד בידך משימה גדולה יותר? האם זה לא יגרום לעיכובים בעבודה?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, איך לשרת בהרמוניה עם רצון האל). "אין זה משנה כמה אתה מוכשר, מהי רמת איכותך והשכלתך, כמה סיסמאות אתה יכול להשמיע, או בכמה מילים ודוקטרינות אתה שולט; אין זה משנה כמה אתה עסוק או מותש במהלך יום, כמה רחוק נסעת, בכמה כנסיות ביקרת, או כמה סיכונים לקחת וכמה סבל סבלת – כל אלה אינם חשובים. מה שחשוב הוא אם אתה מבצע את עבודתך על סמך סידורי העבודה, ואם אתה מיישם את הסידורים הללו בדייקנות; אם במהלך כהונתך כמנהיג אתה משתתף בכל עבודה ספציפית שאתה אחראי עליה, וכמה בעיות אמיתיות פתרת בפועל; כמה אנשים הגיעו להבנת עקרונות-האמת בזכות הנהגתך והדרכתך, ובאיזו מידה התקדמה והתפתחה עבודת הכנסייה – מה שחשוב הוא אם השגת את התוצאות הללו. ללא קשר לעבודה הספציפית שבה אתה מעורב, מה שחשוב הוא אם אתה עוקב אחר העבודה ומכוון אותה בעקביות, במקום להתנשא ולחלק פקודות. מלבד זאת, חשוב גם אם יש לך היווכחות בחיים בעת ביצוע חובתך, אם אתה יכול לטפל בעניינים על פי עקרונות, אם יש לך עדות על יישום האמת בפועל, ואם אתה יכול לטפל בבעיות האמיתיות שאיתן מתמודדים אנשיו הנבחרים של האל ולפתור אותן. אלה ודברים דומים אחרים הם כולם קריטריונים להערכה אם מנהיג או עובד מילא את תחומי אחריותו" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (9)). מדברי האל, ראיתי שהוא מתעב עד מאוד אנשים שתמיד חומדים את הטבות המעמד, נוהגים בעורמה ומחבלים תחבולות, ולוקחים בחשבון את האינטרסים הגשמיים שלהם בביצוע חובותיהם. אדם כזה לא יכול למלא שום תפקיד חיובי בקידום עבודת הכנסייה, והוא גם אינו יכול לגלות ולתקן במהירות סטיות ופערים בחובתו. חוסר אחריותם של אנשים מסוג זה אף עלול לגרום נזקים לחובתם, לשבש את עבודת הכנסייה ולהפריע לה. אנשים כאלה נעדרים כל כנות בביצוע חובתם, ואינם ראויים לקבל את שליחות האל. אם לא יכו על חטא, בסופו של דבר האל ידחה אותם בתיעוב ויסלקם! בנוסף, רף האל לאומדן מנהיגים ועובדים אינו כמה עבודה הם מבצעים, או בכמה דרכים הם פוסעים, אלא האם הם מבצעים עבודה אמיתית ומפיקים תוצאות ממשיות בביצוע חובתם. החשיפה שבדברי האל גרמה לי לחוש בושה. בכך שהכנסייה הפכה אותי אחראית על יצירת סרטונים, היא נתנה לי עבודה כה חשובה, ביקשה ממני לשאת בנטל גדול יותר, וקידמה והכשירה אותי. אני, לעומת זאת, לא לקחתי אחריות, ולא הייתי מוכנה לסבול בביצוע חובתי. כאשר עומס העבודה גדל מעט, חשבתי רק איך אוכל לסבול פחות ולדאוג פחות. פחדתי שיותר דאגה תתיש אותי. כשהאחים והאחיות ציינו שבביצוע חובתי לא ביצעתי שום עבודה ממשית, המשכתי לחפש כל מיני תירוצים כדי לנקות את עצמי מאחריות. כך תיאר האל מישהי כמוני: "הם אוכלי חינם בבית האל והם תמיד חומדים את הנאות הבשר ואינם מתחשבים כלל בענייניו של אלוהים. הם תמיד מחפשים את מה שטוב להם ואינם מתייחסים לרצון האל." כמפקחת, היה עליי לבצע מעקב ולהשגיח על כל העבודה שבמסגרת אחריותי ללא דיחוי, ולפתור במהירות סטיות ופערים שאני מוצאת כדי להבטיח את ההתקדמות התקינה של עבודת הכנסייה. זו הייתה חובתי. אבל פעלתי בתחבולנות ובתכסיסנות, ונמנעתי מאחריות. הייתה לי משרה של מפקחת אבל לא ביצעתי עבודה ממשית, ולא עקבתי אחר פרטי העבודה. כתוצאה מכך, לא מצאתי או פתרתי בזמן את הבעיות הקיימות של הקבוצה. כך שהעבודה לא הייתה יעילה במיוחד, מה שהשפיע לרעה על ההתקדמות התקינה של עבודת הכנסייה. איך בכלל אפשר להחשיב זאת כביצוע חובתי? הרי ברור שזו החזקת משרה ללא ביצוע עבודה ממשית, תוך רמייה בוטה. לא הייתי ראויה לאמון בעליל! הכנסייה שיבצה אותי לביצוע עבודה מסוימת וביקשה ממני לקחת אחריות, אבל נקטתי גישה של אי-התערבות. באמת לא הייתי ראויה לבצע עבודה כל כך חשובה. אם תמיד אהיה כל כך חסרת אחריות כלפי חובתי ולא אבצע עבודה ממשית, האל יתעב ויסלק אותי בסופו של דבר! המחשבה הזו הפחידה אותי. אז התפללתי לאל שינחה אותי כדי שאוכל לשנות את המצב הזה. רציתי לבצע את עבודתי במצפוניות ובתשומת לב, ולמלא את אחריותי ואת חובתי.

מאוחר יותר, מצאתי נתיב ליישום בפועל בדברי האל: "אנשים שבאמת מאמינים באל מבצעים את חובותיהם ברצון, מבלי לחשב את הרווחים וההפסדים שלהם. לא משנה אם אתה מישהו שחותר אל האמת או לא, עליך לסמוך על המצפון וההיגיון שלך ובאמת לעשות מאמץ כשאתה מבצע את חובתך. מה זה אומר באמת לעשות מאמץ? אם אתה מסתפק בעשיית מאמץ סמלי, וסובל מעט קשיים פיזיים, אך אינך לוקח את חובתך ברצינות כלל ולא מחפש את עקרונות האמת, אז אתה שטחי ותו לאו – אינך באמת עושה מאמץ. המפתח בעשיית מאמץ הוא להשקיע את ליבך בדבר, להיות ירא-אל בליבך, להתחשב בכוונות האל, להיות חרד מלמרוד באל ומלפגוע בו, ולסבול כל קושי כדי לבצע את חובתך כראוי ולרצות את האל: אם ליבך אוהב כך את האל, תוכל לבצע את חובתך כראוי. אם אין יראת-אל בליבך, לא יהיה לך כל עול בעת ביצוע חובתך, לא יהיה לך עניין בה, ובהכרח תהיה שטחי ותפעל כלאחר יד, מבלי לייצר שום השפעה ממשית – וזה אינו ביצוע חובה. אם באמת יש לך תחושת עול, ואתה מרגיש שביצוע חובתך הוא באחריותך האישית, ושאם לא תעשה זאת אינך כשיר לחיות ואתה חיה, שרק אם תבצע את חובתך כראוי אתה ראוי להיקרא בן אדם, ואתה יכול להתמודד עם המצפון שלך – אם יש לך את תחושת העול הזו כשאתה מבצע את חובתך – אזי תוכל לעשות הכול באופן מצפוני, ותוכל לחפש את האמת ולעשות דברים בהתאם לעקרונות, וכך תוכל לבצע את חובתך כראוי ולרַצות את האל. אם אתה ראוי לשליחות שהאל נתן לך, ולכל מה שהאל הקריב עבורך ולציפיות שלו ממך, זוהי אכן עשיית מאמץ" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כדי לבצע את חובתו כראוי, אדם צריך להיות לפחות בעל מצפון והיגיון). לאחר שקראתי את דברי האל, חשתי תחושת בושה אדירה. במשך שנים האמנתי באל ואכלתי ושתיתי כל כך הרבה מדבריו. אבל כאשר ביצוע חובתי דרש ממני להשקיע קצת יותר מאמץ ומחשבה, סברתי שהטרחה רבה מדי ושזה מעייף מדי, אז נקטתי גישה של אי-התערבות. הייתי כל כך אנוכית ועצלנית, חסרת כנות לחלוטין כלפי האל, ולא נשאתי בעול אמיתי בביצוע חובתי. הייתי מפקחת, אבל לא ביצעתי את העבודה שנדרשת ממפקחת. זו אכן הייתה הזנחת חובה! אפילו כלב יכול לשמור על בית המשפחה ולהיות נאמן ומסור לבעליו. אני יציר בריאה, אבל לא מילאתי את חובתו של יציר בריאה. האם אני ראויה להיקרא בת אנוש? חשבתי על האחים והאחיות הרבים בכנסייה שהיו אחראים על יותר עבודה ממני. הם ביצעו את חובתם בכנות, ויכלו לסבול ולשלם מחיר. הם בילו יותר זמן בביצוע חובתם, אבל מעולם לא ראיתי מישהו מהם קורס מתשישות. במקום זאת, ככל שהם התחשבו יותר בכוונת האל, כך הם קצרו יותר, והתקדמו יותר ויותר בחיים. בדיעבד, עומס העבודה שלי היה סביר ובהחלט בר ביצוע. כל עוד הייתי מוכנה למרוד בבשר, לסבול קצת יותר, ולשלם מחיר גדול יותר, היה בהחלט אפשרי לעקוב אחר עבודתה של כל קבוצה. לאחר מכן, סידרתי מחדש את לוח הזמנים של עבודתי, עקבתי אחר כל מה שהייתי אחראית עליו על פי לוח הזמנים החדש, ולא היו עיכובים בעבודה בתחום הפיקוח שלי. באחד הימים, קראתי הודעות קבוצתיות וגיליתי כמה סטיות בעבודתה של קבוצה אחת. ניתחתי וסיכמתי במהירות את המצב עם מנהיגת הקבוצה, ויחד, מצאנו דרכים לפתור את הבעיות. באותו זמן, קוננתי על כך שביצוע עבודה ממשית אין פירושו לבלות את היום בבהייה חסרת מעש באנשים בקבוצה. זה פשוט דורש קצת יותר תשומת לב. לאחר מכן, קבעתי פגישות פרטניות עם כל חברי הקבוצה כדי ללמוד על עבודתו של כל אחד מהם, ושוב גיליתי כמה סטיות. אז מנהיגת הקבוצה ואני שיתפנו איתם על עקרונות. הסטיות תוקנו במהירות, ולאחר מכן יעילות העבודה השתפרה. אף שהייתי קצת יותר עסוקה ביומיים-שלושה האלה, היישום בפועל גרם לי להרגיש שלווה ורגועה.

דרך החוויות הללו, הגעתי להבנה טובה יותר של האנוכיות והעצלות שלי. ראיתי גם שחוסר אחריות ושתאוות נוחות לא רק מעכבים את התקדמות העבודה, אלא יכולים, במצבים חמורים, גם לשבש ולהפריע את עבודת הכנסייה. לכן איני יכולה עוד לנקוט גישה של אי-התערבות. עליי לפקח ולעקוב אחר העבודה לעתים קרובות, ולזהות ולפתור בעיות בפועל. ביצוע חובתי בדרך זו הוא הדרך היחידה להשיג תוצאות טובות, ולרצות את כוונת האל.