מושנג, סין

לפני שמצאתי את האדון ישוע, סבלתי מהרבה כאבים, ייסורים, כישלונות ונסיגות. תחילה, נולדו לי בנים תאומים פגים, והם לא שרדו. לאחר מכן, סבלתי מסדרה של כישלונות עסקיים, ואנשים זממו נגדי, עד למצב שכבר לא יכולתי להמשיך בעסקיי. אבל הדבר שהיה הכי קשה מנשוא עבורי היה הבגידה של בעלי. כל המכות הללו, בזו אחר זו, גרמו לי סבל עד שכמעט איבדתי את האומץ להמשיך לחיות. רק בשנת 2001, כשמצאתי את האדון ישוע, ראיתי תקווה. לאחר שמצאתי את האדון, התחלתי לקרוא בכתבי הקודש, להשתתף בכינוסים, ולהתפלל לאדון מדי יום, והפקדתי בידיו את משאי וכאביי. כאבי ודאגותיי נעלמו מבלי משים, ולבי התמלא בתחושת שלווה ורוגע שכמותם מעולם לא חוויתי. גם נעשיתי הרבה יותר שמחה ורגועה. מאוחר יותר, נולד לי בן נוסף, ובהדרגה, החיים הפכו קלים יותר. השינויים האלה גרמו לי להרגיש שהאדון ישוע הוא באמת נאמן ונפלא. שמחתי כל כך שמצאתי את האדון, והייתי אסירת תודה לאדון ישוע על כך שהושיע אותי.

במאי 2003, קיבלתי על עצמי את עבודת האל הכול יכול של אחרית הימים, יחד עם שובו של האדון. למדתי שזהו השלב האחרון בעבודת האל של הושעת האנושות. מטרתה היא לפתור את שורש חטאו של האדם ואת צביונותיו המושחתים, ובסופו של דבר להביא את כל אלו שנושעו אל מלכות האל. הרגשתי מבורכת באמת והתרגשתי ושמחתי מאוד, והחלטתי להשקיע בכך את כל מרצי. לאחר מכן, התפללתי וקראתי את דברי האל הכול יכול מדי יום, והשתתפתי בכינוסים בקביעות, בכל מזג אוויר. למרות שבעלי התנגד לאמונתי, לא הרגשתי מוגבלת. ביצעתי את חובת האירוח בבית, והטפתי את הבשורה בכל פעם שהיה לי זמן. חשבתי שבזכות התלהבותי, האל יהיה מרוצה ממני, וימשיך להעניק לי חסד וברכות, כמו גם חיים של שלום וביטחון בעתיד.

מאוחר יותר, בני בן השנה סבל שוב ושוב מחום גבוה, שהגיע עד 39 מעלות, והיה מלווה באסתמה קשה. לפעמים הוא היה מקיא, והתרופות להורדת חום לא עזרו. הוא היה צריך להתאשפז בבית חולים ולקבל עירויים במשך ימים רצופים, לפעמים אפילו למשך שבועיים, עד שמצבו השתפר. לראות את בני מקבל זריקות או תרופות מדי יום, לראות את פניו השמנמנות הופכות רזות יותר ויותר ומאבדות את צבען הוורוד ואת זוהרן, זה שבר את לבי וגרם לי לבכות. רק ייחלתי שהמחלה הזו תעבור אליי במקומו. הרופא אמר שזו אסתמה אלרגית מולדת, והסביר שהמחלה הזו בעייתית למדי מאחר שאין לה תוכנית טיפול מיוחדת, אלא רק טיפול קונבנציונלי לשליטה במצב. אבל הוא הוסיף שכשהילד יגדל ומערכת החיסון שלו תתחזק, ייתכן שמצבו ישתפר. דבריו המעורפלים של הרופא מילאו אותי בכאב ובחוסר אונים. התפללתי לאל לעתים קרובות וביקשתי ממנו לרפא את מחלת בני. אבל מצבו של בני לא השתפר, והחלו לעלות בי רעיונות שונים. חשבתי לעצמי: "תמיד חתרתי במרץ באמונתי, התפללתי וקראתי את דברי האל מדי יום. מעולם לא החמצתי כינוסים וביצעתי את חובותיי באופן פעיל. האל אמור לברך אותי, לא? כשהאמנתי באדון ישוע, זכיתי בחסד, ברכות, שלום ושמחה. אבל עכשיו, כשאני מאמינה באל הכול יכול, למה הוא לא ריפא את מחלת בני? האל הוא כל יכול, אז הוא הרי יכול לרפא את מחלת בני בהינף מילה אחת. למה האל לא מקשיב לתפילותיי?" נזכרתי בעיקר בילד של קרוב משפחה, שסבל מנזק מוחי בגלל שקיבל טיפול מאוחר בעקבות חום גבוה. בני היה עדיין כל כך צעיר, ותהיתי אם החום הגבוה והתכוף שלו יפגע במוחו וישפיע על האינטליגנציה שלו. עצם המחשבה על כך מילאה אותי בכאב קורע לב. התאומים שלי כבר אינם, והרופא אמר שגופי מתקשה להיכנס להריון. אם יקרה משהו לבני, איך אוכל להמשיך לחיות? כשחשבתי על כל זה, לא יכולתי שלא לבכות מרה. בכיתי והתפללתי נואשות לאל, וביקשתי ממנו שירחם על בני, שיגן עליו ושירפא אותו במהירות. אבל לא משנה כמה התפללתי, נראה היה שהאל לא מקשיב לי. כעבור זמן מה, לא רק שלא חל שיפור במחלתו של בני, אלא שהוא החל לסבול מחום בתדירות גבוהה עוד יותר. בכל פעם שעלה לו החום, הוא התקשה לנשום, לא היה מסוגל לאכול דבר, והיה מקיא מיד אחרי האוכל. לראות את בני סובל כל כך בגיל צעיר היה שברון לב שכמעט לא יכולתי לשאת. התחלתי לפקפק באל וחשבתי לעצמי: "כשהאמנתי באדון ישוע, הוא תמיד העניק ריפוי כשהתפללתי בנוגע למחלה. אבל עכשיו, כשאני מאמינה באל הכול יכול, למה התפילות שלי לא נענות? האם אני מאמינה בדבר הלא נכון? האם האל הכול יכול הוא באמת האדון ישוע ששב?" בגלל שבני היה חולה לעתים קרובות כל כך, הקדשתי את כל כולי לטיפול בו. לא השתתפתי בכינוסים באופן קבוע, לא יכולתי להתרכז באכילה ובשתייה של דברי האל, ולא היה לי מה לומר בתפילותיי. לבי הלך והתרחק מהאל.

מאוחר יותר, כמה אחיות באו לעזור לי ולתמוך בי, והן מצאו כמה קטעים מדברי האל כדי שאקרא. קראתי את דברי האל הכול יכול האלה: "כל שלב בעבודה שהאל מבצע באנשים, מבחינה חיצונית נדמה כי מדובר באינטראקציות בין אנשים, וכי הם תוצאה של סידורים מעשה ידי אדם או של הפרעה אנושית. אך מאחורי כל מהלך בעבודה, וכל דבר שמתרחש, יש הימור שעשה השטן בפני האל, והם דורשים מאנשים לעמוד איתן בעדותם למען האל. קחו לדוגמה את ההעמדה בניסיון של איוב: מאחורי הקלעים, השטן ערך הימור עם האל. ומה שקרה לאיוב היו מעשים של בני אדם והפרעות של בני אדם. מאחורי כל מהלך עבודה שהאל מבצע עליכם נמצא ההימור שערך השטן עם האל – מאחוריו ניטש קרב... כל דבר שאנשים עושים דורש מידה מסוימת מדם ליבם. ללא מצוקה בפועל, הם אינם יכולים לְרַצות את האל, הם אפילו לא יתקרבו לְריצוי של האל ודבריהם יהיו סיסמאות ריקות ותו לא! האם הסיסמאות הריקות האלו יכולות לְרַצות את האל? כשהאל והשטן עורכים קרב במישור הרוחני, כיצד עליך לרצות את האל וכיצד עליך לעמוד איתן בעדותך למענו? עליך לדעת שכל דבר שקורה לך הוא ניסיון גדול וזה הזמן שבו האל דורש שתישא עדות" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק אהבת האל היא אמונת אמת באל). אחת מאחיותיי שיתפה: "נכונות לנו אכזבות רבות בחיינו, ומאחורי כל אחת מהן עומד קרב רוחני. האל, מצדו, מעמיד אותנו בניסיון כדי לבדוק אם יש לנו אמונה בו ואם אנחנו יכולים לעמוד איתן בעדותנו. השטן, מצדו, תוקף ומפתה אותנו, במטרה לגרום לנו לפקפק בעבודת האל, ואז להתכחש לאל ולבגוד בו. זה בדיוק כמו מה שקרה לאיוב. על פני השטח, נראה היה ששודדים לקחו את רכושו, ושהוא היה מכוסה בשחין, אבל בפועל, זה היה השטן שהתערב עם האל, רק כדי לבדוק באיזה צד יעמוד איוב. היום, האל הכול יכול בא כדי להביע את האמת ולהושיע אותנו, והשטן אינו יכול לשאת זאת. לכן השטן משתמש במחלות של ילדינו כדי לתקוף אותנו ולהפריע לנו, בניסיון לגרום לנו לפקפק באל, או אפילו להתכחש לו ולעזוב אותו. אנחנו צריכים להתפלל ולהסתמך על האל יותר כדי לראות מבעד לתחבולותיו של השטן." לאחר שהאזנתי לשיתופה של האחות, הרהרתי בהתנהגותי ובדברים שנחשפו בי, וראיתי שאין בי אמונה אמיתית או התמסרות לאל, וגם הייתי חסרת יכולת הבחנה לגבי תחבולותיו של השטן. פעלתי רק מתוך התלהבות באמונתי, ומתוך תפיסותיי ודמיונותיי, חשבתי שהאדון ישוע ריפא חולים, גירש שדים והעניק חסד וברכות, ושמכיוון שהאל הכול יכול הוא האדון ישוע ששב, הוא בוודאי יכול לחולל אותות ומופתים כדי לרפא חולים ולגרש שדים. לכן המשכתי להתפלל לאל, וביקשתי ממנו לרפא את בני. חשבתי שהאל בוודאי ייקח בחשבון את חתירתי הנלהבת באמונתי וירפא את בני במהירות. אבל כשהמציאות התגלתה כהפוכה לחלוטין ממה שחשבתי, ומצבו של בני לא רק שלא השתפר, אלא החמיר, התחלתי לפקפק באל, ואיבדתי את המוטיבציה להתפלל, להשתתף בכינוסים ולבצע את חובותיי. נחשפה בי שחיתות כה רבה בלי שהייתי מודעת לכך כלל. אפילו חשבתי שהרעיונות שלי נכונים לחלוטין, אבל הבנתי כמה מבולבלת הייתי באמונתי באל! כשהבנתי את חסרונותיי, אכלתי ושתיתי במודע יותר מדברי האל והשתתפתי ביותר כינוסים. כמו כן, התפללתי לאל, וביקשתי ממנו לתת לי אמונה וכוח כדי שאוכל לעמוד איתן במצב הזה וללמוד לקחים ממחלת בני.

יום אחד, קראתי כמה קטעים מדברי האל. האל הכול יכול אומר: "לפי תפיסותיהם של בני האדם, האל תמיד חייב לחולל אותות ומופתים, תמיד חייב לרפא חולים ולגרש שדים ותמיד חייב להיות בדיוק כמו ישוע. אולם הפעם האל אינו כזה כלל ועיקר. אם באחרית הימים האל עדיין יחולל אותות ומופתים ועדיין יגרש שדים וירפא חולים – אם הוא יעשה בדיוק את שעשה ישוע – אזי האל יחזור על אותה עבודה ועבודתו של ישוע תאבד כל חשיבות או ערך. לכן האל מוציא לפועל שלב עבודה אחד בכל עידן. מיד עם השלמת כל שלב בעבודתו של האל, רוחות רעות מחקות אותו ולאחר שהשטן מתחיל להתחקות אחר עקבותיו של האל, האל עובר לשיטה שונה. עם השלמת שלב בעבודתו של האל, רוחות רעות מחקות אותו. זה חייב להיות ברור לכם. מדוע עבודתו של האל כיום שונה מעבודתו של ישוע? מדוע האל אינו מחולל אותות ומופתים כיום ולא מגרש שדים או מרפא חולים? אם עבודתו של ישוע הייתה זהה לעבודה שנעשתה בעידן החוק, האם הוא היה יכול לייצג את האל של עידן החסד? האם הוא היה יכול להשלים את עבודת הצליבה? אם ישוע היה נכנס לבית המקדש ושומר את השבת, כמו בעידן החוק, איש לא היה רודף אותו וכולם היו מאמצים אותו אל לבם. לו פני הדברים היו כך, האם הוא היה יכול להיצלב? האם הוא היה יכול להשלים את עבודת הגאולה? מה היה הטעם בכך שהאל בהתגלמותו כבשר ודם באחרית הימים חולל אותות ומופתים כמו שעשה ישוע? רק אם האל יבצע שלב נוסף בעבודתו במהלך אחרית הימים, שלב שמייצג חלק מתוכנית הניהול שלו, יוכלו בני האדם לזכות בהבנה עמוקה יותר של האל ורק אז תושלם תוכנית הניהול של האל" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכרת עבודתו הנוכחית של האל). "העבודה שהאל עושה בעידן הזה היא בעיקר אספקת דברי החיים לאדם; חשיפת מהות הטבע של האדם וצביונו המושחת וחיסול התפיסות הדתיות, החשיבה הפיאודלית, החשיבה המיושנת וכן הידע והתרבות של האדם. כל אלה חייבים להיטהר באמצעות חשיפתם בדברי האל. באחרית הימים, האל משתמש במילים ולא באותות ומופתים כדי להפוך את בני האדם למושלמים. הוא משתמש בדבריו כדי לחשוף את בני האדם, לשפוט אותם, לייסר אותם ולהפוך אותם למושלמים, כדי שבאמצעות דברי האל, בני האדם יראו את חוכמתו וחביבותו של האל ויבינו את צביונו של האל וכדי שיחזו במעשיו של האל" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכרת עבודתו הנוכחית של האל). "כיום צריך להיות ברור לכולכם שבאחרית הימים מדובר בעיקר על עובדת 'הדבר נהיה לבשר' שהאל מבצע. באמצעות עבודתו הממשית של האל עלי אדמות, הוא גורם לכך שבני האדם יכירו אותו, יבואו עמו במגע ויחזו במעשיו המעשיים. הוא גורם לבני האדם לראות בבירור שהוא מסוגל לחולל אותות ומופתים ושיש גם זמנים שבהם הוא איננו יכול לעשות זאת, הדבר תלוי בעידן. תוכל להבין שאין זה כך שהאל אינו מסוגל לחולל אותות ומופתים, אלא שהוא משנה את שיטת עבודתו בהתאם לעבודה שיש לעשותה ובהתאם לעידן. בשלב העבודה הנוכחי, הוא אינו מחולל אותות ומופתים. הוא חולל אותות ומופתים בעידן של ישוע משום שעבודתו בעידן ההוא הייתה שונה. האל אינו עושה את העבודה ההיא כיום ויש כאלה שסבורים שהוא איננו מסוגל לחולל אותות ומופתים או לחלופין, שאם האל אינו מחולל אותות ומופתים, הוא איננו האל. האין זאת טענה מופרכת? האל מסוגל לחולל אותות ומופתים אך הוא עובד בעידן שונה ולכן הוא לא עושה עבודה כזו. משום שזהו עידן שונה ומשום שמדובר בשלב שונה בעבודתו של האל, גם המעשים שחשף האל שונים. אמונתו של האדם באל איננה אמונה באותות ומופתים ולא אמונה בניסים, אלא אמונה בעבודתו המעשית של האל במהלך העידן החדש. האדם מכיר את האל באמצעות האופן שבו האל עובד והיכרות זו מצמיחה באדם את האמונה באל, כלומר את האמונה בעבודתו של האל ובמעשיו. בשלב העבודה הנוכחי, האל בעיקר מדבר. אל תחכה לראות אותות ומופתים. לא תראה כאלה! זאת משום שלא נולדת בעידן החסד. אילו נולדת בעידן החסד, ייתכן שהיית רואה אותות ומופתים. אבל נולדת באחרית הימים ולכן באפשרותך לראות רק את המעשיות והרגילות של האל. אל תצפה לראות את ישוע העל-טבעי באחרית הימים. באפשרותך לראות רק את האל המעשי בהתגלמותו כבשר ודם, שהוא אינו שונה מכל אדם רגיל אחר. בכל עידן האל חושף מעשים שונים. בכל עידן האל חושף חלק ממעשיו ועבודתו בכל עידן מייצגת חלק אחד מצביונו של האל וחלק אחד ממעשיו של האל. המעשים שהאל חושף משתנים בהתאם לעידן שבו הוא עובד, אך כולם מעניקים לבני האדם ידע מעמיק יותר אודות האל ואמונה ממשית ומוצקה יותר באל. בני האדם מאמינים באל בזכות כל המעשים שהאל עושה, משום שהאל כה מופלא ואדיר, משום שהוא כול-יכול ובלתי ניתן לתפיסה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכרת עבודתו הנוכחית של האל).

לאחר שקראתי את דברי האל, לבי התבהר מאוד. כשהאל מבצע את עבודת אחרית הימים, זה לא שהוא לא יכול להציג אותות ומופתים, אלא שבעידן האחרון הזה, האל אינו פועל עוד בדרך זו. מה שהאל עושה עכשיו הוא עבודה של שימוש במילים כדי להביא אנשים לידי שלמות ולטהר אותם. באמצעות דבריו, הוא חושף דברים כמו צביונותיהם השטניים המושחתים, מחשבותיהם הישנות, ותפיסותיהם הדתיות השונות לגבי האל, ומאפשר להם להשליך מעליהם את צביונותיהם השטניים המושחתים. אם עבודת האל באחרית הימים הייתה עדיין עוסקת בריפוי חולים, גירוש שדים והצגת אותות ומופתים, ומאפשרת לאנשים לראות את האל כעל-טבעי במיוחד, צביונותיהם המושחתים, המרדנות וההתנגדות שלהם כלפי האל, לא היו נחשפים בקלות, ולעולם לא היינו לומדים להכיר את צביונותינו המושחתים, קל וחומר לעבור טיהור ושינוי. בדיוק כמו במקרה שלי, אם מחלת בני הייתה נרפאת מיד לאחר שהתפללתי, לא היו מופיעות אצלי תפיסות לגבי האל, וגם לא היו לי ספקות לגביו, והייתי חושבת שיש לי אמונה גדולה באל ושהחתירה שלי באמונתי היא אמיתית. אבל כשמחלת בני לא נרפאה, פיתחתי אי-הבנות ותפיסות לגבי האל, התלוננתי שהוא לא מקשיב לתפילותיי, ואפילו פקפקתי בו. לא רציתי להתפלל או להשתתף בכינוסים, וההתלהבות הראשונית שלי נעלמה כלא הייתה. כשהתעמתתי עם העובדות, השחיתות, המרדנות והתפיסות שלי לגבי האל נחשפו במלואן. השחיתות, המרדנות והתפיסות שלי לגבי האל נחשפו במלואן. הייתה מופרכת. האל מבצע שלב של עבודה בכל עידן, ועידן חדש דורש עבודה חדשה. בעידן החסד, האדון ישוע ביצע את עבודת הגאולה, והוא ריפא חולים, גירש שדים והציג כמה אותות ומופתים. אבל עכשיו זהו עידן המלכות, העידן האחרון, והאל מבצע את עבודת השיפוט והטיהור באמצעות דבריו. כך הוא ממיין את כל האנשים לפי סוגם, ואז גומל לטובים ומעניש את הרעים, ומסיים את העידן הישן הזה. אם האל הכול יכול היה עדיין פועל כמו האדון ישוע, מציג אותות ומופתים, מרפא חולים ומגרש שדים, האם לא היה בכך משום חזרה על עבודתו? איך אז יכול היה העידן להסתיים? יתר על כן, גם רוחות רעות יכולות לחקות את העבודה שהאל ביצע, ואם הייתי קובעת האם העבודה היא מהאל על סמך הצגת אותות ומופתים או ריפוי מחלות של אנשים, הייתי בסופו של דבר מתייחסת לעבודת השטן והרוחות הרעות כאל עבודת האל, והייתי מנאצת את האל! בשם בלבד, קיבלתי על עצמי את עבודת האל הכול יכול של אחרית הימים, אבל לא הייתה לי הבנה אמיתית של האל, ועדיין ראיתי את עבודתו האחרונה של האל מנקודת מבט של השאיפה לאכול לשובע בעידן החסד. פשוט ניסיתי לצקת יין ישן בקנקן חדש. אמונה מסוג זה אינה זוכה לאישור האל. עבודת האל באחרית הימים אינה שואפת להביא אנשים לידי שלמות באמצעות אותות ומופתים, אלא באמצעות דבריו. אלו באמת כל-יכולתו וחוכמתו של האל! אם היו מוצגים אותות ומופתים, כל האנשים היו מאמינים כשהיו רואים אותם, ולא הייתה התנגדות, אבל אז איך היה אפשר להבחין בין העזים לכבשים, בין הזונין לחיטים, בין מאמינים אמיתיים למזויפים, ובין משרתים טובים לרעים? איך האל היה יכול לבצע את העבודה של הבאת האנשים לידי שלמות, חשיפתם וסילוקם? עכשיו האל הכול יכול פועל על ידי הבעת האמת כדי לכבוש ולהושיע אנשים, והוא לא מחולל אותות ומופתים. הוא רק בוחן האם אנשים יכולים לקבל את האמת, ובדרך זו, רק אלה שמאמינים באמת באל יוכלו להיוושע, ואלה ששייכים לשטן יתגלו ויסולקו. אני רואה שככל שעבודת האל רגילה ומעשית יותר, כך יש בה יותר מחוכמתו. דרך העבודה הזו של האל היא באמת נפלאה! לולא גילוי העובדות וחשיפת דברי האל, לעולם לא הייתי מבינה שאני מאמינה באל בצורה עמומה ועל פי תפיסות, וגם לא שאני עדיין מתנגדת לאל ומתמרדת נגדו, וקל וחומר שלא הייתי זוכה בהבנה כלשהי של עבודתו המעשית של האל. באותו רגע, הרגשתי תחושה אדירה של רוגע ושחרור בלבי, וכבר לא קיוויתי נואשות שהאל יציג אותות ומופתים כדי לסלק את מחלת בני.

מאוחר יותר, קראתי עוד מדברי האל. "האם אתם מבינים כעת מהי אמונה באל? האם אמונה באל היא ראיית אותות ומופתים? האם היא עלייה השמיימה? האמונה באל היא לא דבר קל כלל. הנוהגים הדתיים הללו צריכים להיעקר מהשורש. עיסוק בחיפוש אחר ריפוי חולים וגירוש שדים בידי האל; התמקדות באותות ובמופתים; כמיהה לשפע חסדים, שלווה ושמחה מידי האל; עיסוק בתנאי העתיד ובנוחות הבשר – אלה הם נהגים דתיים, ונהגים דתיים כאלה הם צורה מעורפלת של אמונה. מהי אמונה אמיתית באל כיום? זוהי קבלה של דבר האל כמציאות חייכם והכרה של האל על פי דברו במטרה לרחוש אליו אהבת אמת. לשם הבהרה: האמונה באל היא במטרה להתמסר לו, לאהוב אותו ולבצע את החובה שנדרש לבצע כל יציר בריאה. זוהי מטרת האמונה באל. עליכם להכיר את חביבותו של האל, להבין כמה האל ראוי ליראה, ולגלות כיצד האל עושה את עבודת הישועה ביצירי הבריאה שלו והופך אותם למושלמים – אלה הדברים הבסיסיים שצריכים להיות לכם באמונתכם באל. אמונה באל היא בעיקר מעבר מחיים של בשר לחיים של רחישת אהבה לאל, מחיים במצב של שחיתות לחיים בתוך דברי האל; היא היציאה מהשפעתו של השטן והחיים במסגרת דאגתו והגנתו של האל, היכולת להתמסר לאל ולא לבשר, מתן האפשרות לאל לזכות בכל לבך ולהפוך אותך למושלם, וההשתחררות מהצביון השטני המושחת. אמונה באל נועדה בעיקר על מנת שעוצמתו ותהילתו האדירים של האל יוכלו להתבטא בך, כדי שתוכל לנהות אחר רצונו של האל, לממש את תוכניתו של האל, ולהיות מסוגל לשאת עדות על האל בפני השטן. האמונה באל לא צריכה להיות ממוקדת ברצון לראות אותות ומופתים או בבשרכם ודמכם. עליה להיות עיסוק בשאיפה להכיר את האל, להיות מסוגלים להתמסר לאל, ולהישמע לו עד המוות כמו פטרוס. אלה המטרות העיקריות של אמונה באל... אם באמונתך באל אתה מנסה תמיד לחזות באותות ומופתים, נקודת המבט של האמונה הזו באל היא שגויה. אמונה באל היא בעיקר קבלה של דבר האל כמציאות חייכם. רק הנהגת הדברים שנאמרו מפי האל וביצועם בתוככם נחשבים להשגת מטרתו של האל. באמונה באל, על האדם לשאוף לכך שהאל יהפוך אותו מושלם, לשאוף ליכולת להתמסר לאל ולהתמסר לו באופן מוחלט. אם תוכל להתמסר לאל ללא תלונות, להתחשב בכוונותיו של האל, להגיע לשיעור קומתו של פטרוס ולהתאפיין בסגנון של פטרוס שהאל דיבר עליו, תשיג הצלחה באמונתך באל, והדבר יעיד על כך שהאל זכה בך" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דבר האל משיג הכל). מדברי האל, הבנתי את נקודת המבט הנכונה על אמונה באל. אמונה באל אינה למען השגת חסד וברכות, וגם לא למען חיים שלווים ונוחים של הבשר. זו אינה אמונה אמיתית באל. האל מקווה שנוכל לחתור אל האמת, לחיות על פי דבריו כשדברים קורים, ולהשתמש במימושנו בפועל כדי לשאת עדות לאל ולהלל אותו. זוהי אמונה אמיתית באל. הייתי ממוקדת אך ורק בתקווה שמחלת בני תירפא, אך לא ידעתי מהי כוונת האל, או כיצד עליי לעמוד איתן בעדותי למען האל. שקעתי לחלוטין בצביוני המושחת, שפטתי ותחמתי את האל על סמך תפיסותיי, ואפילו פקפקתי באל והתכחשתי לעבודתו. האם הפגנתי כנות כלשהי כלפי האל או התמסרתי לו? הייתי באמת נטולת עדות לחלוטין! כשבני היה חולה, האל גם בחן את הגישה שלי, ובדק אם יש לי אמונה אמיתית והתמסרות לו. הייתי צריכה להניח בצד את תפיסותיי, ולא משנה מה קרה עם מחלת בני, לא יכולתי להמשיך להיות כל כך שלילית וחלשה או לסטות מהאל.

אבל קל לקבל החלטות. הרבה יותר קשה ליישם בפועל את האמת. אחר צהריים אחד, בדיוק כשהתכוונו להתכנס, בני שוב סבל מחום, והבנתי בבירור בלבי שזהו השטן שמנסה לפתות אותי, ולגרום לי לוותר על הכינוס. חשבתי על דברי האל: "אם אינך מסוגל לשאת עדות בפני השטן, השטן יצחק עליך, הוא יתייחס אליך כאל בדיחה, כאל צעצוע, הוא ישטה בך לעתים קרובות ויוציא אותך מדעתך" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק אהבת האל היא אמונת אמת באל). השטן ידע שהדבר שהכי הדאיג אותי הוא בני, ולכן הוא השתמש במחלתו שוב ושוב כדי לנסות להפריע לי ולמנוע ממני להשתתף בכינוסים. בעבר, לא הבנתי את האמת ולא יכולתי לראות לאשורן את תחבולותיו של השטן. בכל פעם שנוצר קונפליקט בין כינוס לבין מחלת בני, הייתי נלחצת וממהרת לעזוב את הכינוס כדי לקחת אותו לרופא, ונתונה לשליטת השטן. כשלא היה כינוס, לבני לא היה חום, אבל ברגע שהיה, החום חזר. ככל שחשבתי על זה יותר, כך התברר לי יותר שזו הייתה לחלוטין תחבולתו של השטן, וידעתי שאני לא יכולה עוד לאפשר לו לכבול אותי ולשלוט בי. התפללתי לאל בלבי, "אלוהים, אני לא רוצה שהשטן ימשיך לרמות או לייסר אותי. אני רוצה להתכנס עם אחיי ואחיותיי. בבקשה עזור לי." לאחר התפילה, לבי נרגע מעט. בדקתי את בני, והחום שלו היה קל בלבד, והוא נראה במצב רוח טוב, אז השארתי אותו עם חמותי, ביקשתי ממנה לתת לו תרופה להורדת חום, והלכתי לכינוס. להפתעתי, לאחר הכינוס, חזרתי וראיתי את בני שמח ומשחק בצעצועים. חמותי אמרה שהחום ירד ללא תרופה. הייתי כל כך שמחה ונרגשת שפרצתי בבכי. חשבתי איך קודם לכן, החום של בני אף פעם לא ירד, ואיך נאלצנו ללכת לבית החולים לקבל עירויים כדי שמצבו ישתפר, אבל הפעם, החום פשוט ירד ללא כל תרופה. התקשיתי להאמין, ובלבי, המשכתי להודות לאל ולהלל אותו. מהחוויה הזו הבנתי גם דבר נוסף: למרות שבהתחלה, כשבני היה חולה, התפללתי לאל, הוא לא ריפא אותו, והבנתי שזו הייתה חוכמת האל. באותו זמן, לבי היה מלא בתפיסות, דמיונות והגבלות לגבי האל, ולקיתי בהבנתי את עבודת האל באחרית הימים, אשר כובשת ומביאה אנשים לידי שלמות באמצעות דבריו, ולא הייתה לי כל יכולת הבחנה לגבי פיתוייו והפרעותיו של השטן. לכן האל אפשר להפרעותיו ולפיתוייו של השטן לבוא עליי שוב ושוב כדי לטהר אותי, וכדי שאוכל להבין את האמת ולהכיר את האל. בתהליך הזה, נחשפו אצלי תפיסות, אי-הבנות, תלונות וספקות כלפי האל, ואז האל השתמש בדבריו כדי להאיר ולהדריך אותי, חשף ושפט את תפיסותיי ושחיתותי, אפשר לי להבין את הטבע הרגיל והמעשי של עבודת האל באחרית הימים, ולהכיר במרדנותי ובהתנגדותי, וגם עזר לי ללמוד להבחין בתחבולותיו של השטן. בסופו של דבר, הצלחתי להניח בצד את תפיסותיי, למרוד בבשרי, וליישם בפועל את האמת. ראיתי שהאל שפועל בדרך זו הוא באמת כל יכול ומעשי, וחכם ביותר. דרך החוויה הזו, באמת למדתי להכיר בסמכות ובעוצמה של דברי האל, וראיתי שהאל משתמש במילים מעשיות ובעבודה מעשית כדי לכבוש ולהביא אנשים לידי שלמות, ולזכות בלבם. עבודת האל בדרך זו באחרית הימים משמעותית הרבה יותר מהצגת אותות ומופתים. זה הזכיר לי קטע מדברי האל: "בעבודה של אחרית הימים, עוצמתו של הדבר האל גדולה יותר מזו של הצגתם של אותות ומופתים, וסמכותו של דבר האל עולה על זו של האותות והמופתים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (4)). המילים האלה כל כך אמיתיות!

מאוחר יותר, קראתי שני קטעים נוספים מדברי האל, וזכיתי בהבנה מסוימת של צביוני המושחת. האל הכול יכול אומר: "רבים מאוד מאמינים בי רק כדי שארפא אותם, רבים מאוד מאמינים בי רק כדי שאשתמש בעוצמתי כדי לגרש רוחות טמאות מגופם, ורבים מאוד מאמינים בי רק כדי לקבל שלווה ואושר ממני. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי לדרוש ממני יותר עושר חומרי. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי להעביר את החיים הללו בשלום וכדי להיות בטוחים בעולם הבא. רבים מאוד מאמינים בי כדי להימנע מסבל הגיהינום ולקבל את ברכות השמיים. רבים מאוד מאמינים בי רק לשם נוחות זמנית, אך אינם מבקשים להרוויח דבר בעולם הבא. כשאני מעניק את חרוני על האנשים ולוקח את כל האושר והשלווה שהיו להם בעבר, הם הופכים ספקניים. כשאני מעניק לאנשים את סבל הגיהינום ולוקח מהם את ברכות השמיים, זעמם מתעורר. כשאנשים מבקשים ממני לרפא אותם, אני מתעלם מהם וחש סלידה כלפיהם, הם הולכים אז ממני כדי לבקש, במקום זאת, את דרכי רפואת הרשע והכישוף. כשאני לוקח מהאנשים את כל אשר הם דרשו ממני, כולם נעלמים ללא עקבות. לפיכך, אני אומר שלאנשים יש אמונה בי מכיוון שחסדי שופע מדי ומשום שיש תועלות רבות מדי להרוויח" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מה אתה יודע על אמונה?). "עליכם להבין מדוע אתם מאמינים בי. אם אתם רק רוצים להיות מתלמדיי או מטופליי, או להפוך לאחד מקדושיי בשמיים, אזי דבקותכם בי תהיה לריק. הליכה בעקבותיי באופן שכזה היא פשוט בזבוז אנרגיה; אמונה שכזו בי היא פשוט בזבוז של ימיכם ובחרותכם. ובסוף לא תקבלו דבר. האין זו עבודת שווא? זה מכבר יצאתי מקרב היהודים ואיני עוד רופא האדם או מרפא לאדם. איני עוד בהמת משא שיכול האדם לנהוג או לשחוט כרצונו; במקום זאת, באתי בקרב בני האדם כדי לשפוט ולייסר את האדם, כדי שהאדם יכיר אותי. עליכם לדעת שבעבר עבדתי את עבודת הגאולה; בעבר הייתי ישוע, אך לא יכולתי להיוותר ישוע לנצח, כשם שהייתי בעבר יהוה ולאחר מכן נהפכתי לישוע. אני אלוהי האדם, אדון הבריאה, אך איני יכול לנצח להישאר ישוע או יהוה. הייתי מה שהאדם החשיב לרופא, אך לא ניתן לומר שהאל הוא בסך הכל רופא האנושות. כך שאם אתם מחזיקים בדעות העבר באמונתכם בי, אזי לא תשיגו דבר. לא משנה איך תהללו אותי היום: 'כמה אוהב האל את האדם; הוא מרפא אותי ונותן לי ברכות, שלום ושמחה. כמה טוב האל לאדם; אם רק נאמין בו, לא נצטרך לדאוג עוד לכסף וממון...' עדיין איני יכול לשבש את עבודתי המקורית. אם אתם מאמינים בי היום, תקבלו רק את כבודי ותהיו ראויים לשאת עדות למעני, וכל היתר יהיה משני. זאת עליכם לדעת בבירור" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מה אתה יודע על אמונה?). כשהרהרתי בדברי האל, ראיתי את הכוונות הבזויות שהיו לי באמונתי. כשהאמנתי באדון ישוע לפני כן, נהניתי מהחסד, מהשלום ומהשמחה שהעניק האדון, ולכן חשבתי שאני באמת מבורכת באמונתי באדון. אבל לאחר שמצאתי את האל הכול יכול, ראיתי איך האל מביע את האמת כדי להושיע אנשים ובסופו של דבר מביא אותם למלכות השמיים, ולכן הפכתי פעילה עוד יותר בחתירה באמונתי. כל יום אכלתי ושתיתי את דברי האל והתפללתי לאל, מעולם לא איחרתי לכינוסים, וגם הטפתי את הבשורה וביצעתי את חובת האירוח. עשיתי את כל הדברים האלה כדי לרצות את האל, במחשבה שכך הוא יעניק לי חסד ויברך אותי עוד יותר. ראיתי שאני מאמינה באל רק כדי להשתמש בו כדי לספק את תשוקתי לברכות. לא התעניינתי כלל איזו עבודה האל מבצע, וגם לא הייתי מודאגת ממה שהאל דורש מאנשים, מהאופן שבו צריך להאמין באל כדי להתאים לכוונותיו ולרצות אותו, מסוג האנשים שיכולים להיכנס למלכות, מהשאלה האם דרך האמונה שלי זוכה לאישור האל, או מהי ההשקפה הנכונה על האמונה באל. לא ידעתי אף אחד מהדברים האלה, וגם מעולם לא חשבתי עליהם. הסתמכתי רק על ההתלהבות שלי כדי להתכנס ולהטיף את הבשורה, במחשבה שבעשיית הדברים האלה, אני מרצה את האל ואמורה לקבל את ברכותיו. כשבני סבל מחום גבוה שלא ירד, החסד והברכות שהתפללתי לקבל לא נראו בשום מקום, אבל לא חיפשתי את האמת ולא הרהרתי בעצמי. במקום זאת, בלבי, פקפקתי באל והתכחשתי לעבודתו. ראיתי שהרצון שלי לקבל ברכות היה חזק מדי. האל הוא הבורא, ואני יציר בריאה, ולכן זה טבעי ומוצדק לחלוטין שיציר בריאה יאמין באל ויבצע את חובתו. אני לא צריכה לנסות להתמקח עם האל, וקל וחומר לא להציב לו דרישות בלתי סבירות. עכשיו באמת הבנתי שהאל התכוון לטוב בנוגע למחלת בני. זה אפשר לי להרהר ולהבין את צביוני השטני ואת השקפותיי המופרכות לגבי האמונה. הבנתי גם שכאשר מעריכים האם משהו הוא באמת עבודת האל, זה לא צריך להתבסס על האם מוצגים אותות ומופתים, או האם מתרחשים ריפוי חולים וגירוש שדים, או האם ניתנים חסד וברכות, אלא אם ניתן להביע את האמת דרכה, האם העבודה הזו יכולה להוביל אנשים להבנה הולכת וגוברת של האל, האם העבודה הזו יכולה לטהר ולשנות את צביונותיהם השטניים המושחתים של אנשים, והאם העבודה הזו יכולה להושיע אנשים ולהביאם לידי שלמות. אם היא יכולה להשיג את ההשפעות האלה, אז זו בוודאי עבודת האל.

דרך מחלת בני, השגתי הבנה מסוימת של עבודת האל, והשגתי השקפות נכונות וחתירה נכונה באמונתי. זוהי ישועתו האמיתית של האל עבורי, ואהבתו הגדולה אליי. האהבה הזו גדולה פי אינספור מהחסד והברכות שאי פעם ביקשתי לפני כן. הודיתי לאל מעומק לבי! כשהבנתי זאת, הרגשתי בושה ואשמה על כך שחיפשתי רק חסד וברכות באמונתי ולא חתרתי אל האמת, ועל כך שהייתי באמת טיפשה, בורה ועיוורת! עליי לוותר על כוונותיי לזכות בברכות וללכת בנתיב הנכון באמונתי.