מאת אמילי, הפיליפינים

גדלתי במשפחה ענייה עם עשרה אחים ואחיות. מגיל צעיר, רציתי להרוויח הרבה כסף כדי לחלץ את משפחתי מהעוני. קיבלתי השראה מיוחדת כשבזמן הלימודים במכללה, חברה לכיתה הזמינה אותי לסמינר עסקי שבו הדוברים שיתפו בחוויותיהם וסיפרו איך התרוממו מעוני לעושר. גם אני רציתי להפוך לאשת עסקים מצליחה, להרוויח הרבה כסף, שיהיו לי בית ומכונית, ולטייל בעולם. כך כל מכריי יראו בי מודל לחיקוי של נערה ענייה שנחלצה מהעוני, והם יעריצו אותי. אחרי שסיימתי את לימודיי, נסעתי לאיחוד האמירויות ועבדתי כפקידת קבלה בחברה. מכיוון שההכנסה שלי הייתה נמוכה, חיפשתי כל הזמן משרות חלקיות. לעיתים קרובות עבדתי במשרה הקבועה שלי ביום, ובלילה ניהלתי עסק צדדי. ניסיתי גם לבצע השקעות שונות, אבל כולן הסתיימו בכישלון, וחיי הפכו קשים עוד יותר. באותה תקופה הרגשתי מיואשת למדי, ולא יכולתי להבין: עבדתי כל כך קשה כדי להרוויח כסף, אז למה התוצאות תמיד היו כאלה? למה נכשלתי שוב ושוב, לא משנה כמה קשה עבדתי או השקעתי? הרגשתי מותשת לחלוטין.

בפברואר 2020, קיבלתי על עצמי את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים. היה קטע מדברי האל שריגש אותי מאוד. האל הכול יכול אומר: "כחלק מהמין האנושי וכנוצרים אדוקים, זוהי אחריותנו ומחויבותנו להקדיש את נפשנו ואת גופנו למילוי שליחות האל, שכן כל הווייתנו באה מהאל, והיא מתקיימת בזכות ריבונותו. אם נפשנו וגופנו אינם מוקדשים לשליחות האל ולעניינה הצודק של האנושות, אזי נשמותינו יבושו בפני אלה שמסרו את נפשם למען שליחות האל, ועל אחת כמה וכמה בפני האל, המספק לנו הכול" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 2: האל הוא ריבון על גורל האנושות כולה). מדברי האל הכול יכול, הבנתי שכיוון שאנחנו יצירי בריאה, עלינו למלא את חובתו של יציר בריאה, שכן זוהי אחריותנו ומחויבותנו. זאת מכיוון שהאל סידר עבורנו הכול: את המשפחה שלנו, את ההורים, ואת הסביבה שבה אנחנו גדלים. כל זה נקבע מראש על ידי האל לפני זמן רב, וכיוון שאנחנו יצירי בריאה, עלינו לגמול לו על אהבתו. התרגשתי מאוד מדברי האל ורציתי לבצע את חובתי כדי לגמול לו על אהבתו. אבל הבנתי את האמת הייתה כה לקויה שלא יכולתי לעמוד בפיתוי הכסף, וכל מעייניי היו נתונים לעשיית רווחים.

מאוחר יותר, עברתי מתפקיד פקידת קבלה לעוזרת משאבי אנוש, וגם המשכורת שלי גדלה. אבל לא הייתי מאושרת במיוחד, כי העבודה הזו לא תגרום לי להתעשר ולא תגרום לכך שאחרים יעריצו אותי. אם אמשיך כך, מתי אוכל לבנות בית במולדתי, לשפר את חיי משפחתי ולקחת אותם לטיולים? לכן הייתי צריכה למצוא עבודה עם שכר גבוה יותר או לקחת על עצמי עבודה צדדית נוספת. אז שלחתי עוד קורות חיים. זמן קצר לאחר מכן, התחלתי עבודה חדשה בחברה אחרת כעוזרת אדמיניסטרטיבית במחלקת המכירות. שמחתי מאוד, כי בנוסף למשכורת קבועה, היו גם עמלות, וככל שאצטיין בעבודתי, אקבל גם בונוסים. חשבתי, "סוף סוף יש לי הזדמנות להרוויח יותר כסף, וברגע שאבנה בית במולדתי, האנשים שם בוודאי יעריכו ויעריצו אותי". מכיוון שזו הייתה עבודה חדשה ולא היה לי ניסיון, הייתי צריכה להשקיע זמן רב בלמידה כדי להרוויח את ההכנסה הגבוהה שרציתי. כדי להרוויח יותר כסף, עבדתי לעיתים קרובות שעות נוספות. באותה תקופה, השקעתי את כל זמני ומרצי בעבודה. במהלך העבודה, לעיתים קרובות אכלתי בזמנים לא קבועים או אפילו שכחתי לאכול בכלל. במיוחד כשהמנהל או עמיתיי לעבודה היו צריכים שאטפל במשהו דחוף, אפילו כשהייתי חולה, עדיין הייתי צריכה להמשיך לעבוד. באותה תקופה, הייתי עובדת בשורה, אבל הייתי עסוקה מדי בעבודתי מכדי להטיף את הבשורה. אפילו אחרי שחזרתי הביתה, עדיין עבדתי. כשהמנהיגה ביקשה ממני לארח כינוסים, לרוב סירבתי כי לא היה לי זמן להרהר בדברי האל. נוסף על כך, כבר הייתי עייפה אחרי יום עבודה שלם ולא הייתה לי עוד אנרגיה לארח; רק רציתי לנוח. באותה תקופה, לעתים קרובות לא הייתי קשובה בכינוסים, והרביתי להשתתף בכינוסים מקוונים תוך כדי עבודה. לפעמים אפילו נרדמתי במהלך הכינוסים. מכיוון שהייתי ממוקדת רק בעשיית רווחים, התוצאות שלי בהטפת הבשורה היו גרועות. הרגשתי אשמה מאוד, וחשבתי, "הייתי מוכנה להמשיך בעבודתי גם כשהייתי עייפה או חולה, אבל התייחסתי לחובתי כלאחר יד וביצעתי אותה באופן פסיבי". למרות שהרגשתי נקיפות מצפון, הייתי טובה בלסלוח לעצמי, וחשבתי, "אני עדיין חדשה במכירות, אבל ברגע שאשתפר, יהיה לי יותר זמן להקדיש לחובתי". עם זאת, הדברים לא התנהלו כפי שציפיתי. ככל שהכרתי את העבודה טוב יותר, כך נאלצתי לעבוד זמן רב יותר. לא רק שלא היה לי יותר זמן פנוי – הפכתי אפילו עסוקה יותר. התחלתי לחוש אי שקט בלבי, כי ידעתי שכיוון שאני יציר בריאה, חובתי היא מחויבותי ואחריותי, ושעליי לבצע את חובתי כראוי כדי לגמול לאל על אהבתו. עם זאת, לא מילאתי את חובתי. בה בעת, גם פחדתי מאוד, כי תמיד רדפתי אחרי דברים גשמיים – לבי התרחק יותר ויותר מהאל. לא יכולתי להרגיש את הנחייתה של רוח הקודש בחובתי, והטפת הבשורה שלי לא נשאה פרי. התפללתי לאל בלבי, "האל הכול יכול, אני מרגישה שאיבדתי את דרכי. אני לא יכולה להרגיש את עבודת רוח הקודש או את הדרכתך. אנא עזור לי".

מאוחר יותר, קראתי קטע מדברי האל: האל הכול יכול אומר: "האם אין רבים ביניכם שהיססו בין טוב לרע? בכל המאבקים בין חיובי לשלילי, שחור ללבן – בין משפחה לאל, בין ילדים לאל, בין הרמוניה לשסע, עושר לעוני, מעמד לפשטות, תמיכה לדחייה, וכן הלאה – אתם בוודאי מודעים לבחירות שעשיתם! בין משפחה הרמונית למשפחה שבורה, בחרתם באפשרות הראשונה, ועשיתם זאת ללא כל היסוס; בין עושר לחובה, בחרתם שוב באפשרות הראשונה, מבלי שיהיה לכם אפילו את הרצון לחזור לחוף; בין מותרות לעוני, בחרתם באפשרות הראשונה; בבחירה בין ילדכם, נשותיכם ובעליכן לביני, בחרתם בהם; ובין תפיסות לאמת, עדיין בחרתם באפשרות הראשונה. לנוכח שלל מעשיכם הרעים, פשוט איבדתי את האמון בכם, פשוט הוכיתי בתדהמה. באופן בלתי צפוי כל כך, לבבותיכם אינם מסוגלים להתרכך. באופן מפתיע, דם לבי שהשקעתי במשך שנים רבות הביא לי לא יותר מאשר נטישה וקבלה מתוך אי רצון מצדכם, אך תקוותיי לגביכם גוברות מיום ליום, שכן יומי נחשף לחלוטין בפני כולם. אך כעת אתם עדיין רודפים אחר דברים אפלים ורעים, ומסרבים להרפות מהם. מה, אם כן, יהיה סופכם? האם שקלתם זאת אי פעם בכובד ראש? אילו התבקשתם לבחור שוב, מה אז הייתה עמדתכם? האם עדיין הייתה זו העמדה שתוארה קודם לכן? האם עדיין הייתם מסבים לי אכזבה ויגון כואב? האם לבבותיכם עדיין היו מחזיקים רק בקמצוץ של חום? האם עדיין לא הייתה בכם מודעות למה שיש לעשות כדי לנחם את לבי? ברגע זה, במה אתם בוחרים?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, למי בדיוק אתה נאמן?). מה שהאל חושף הוא המצב האמיתי שלי. פעמים רבות אנחנו יודעים להבחין בין טוב לרע, בין דברים חיוביים לשליליים, ובכל זאת אנחנו בוחרים בדברים הרעים והשליליים. מאז שקיבלתי על עצמי את עבודתו של האל הכול יכול, ידעתי שכיוון שאני יציר בריאה, עליי למלא את חובתי. אבל עבדתי קשה כל היום והשקעתי כל כך הרבה זמן ואנרגיה כדי שאחרים יעריצו אותי ויקנאו בי, וכדי להרוויח יותר כסף וליהנות מחיים חומריים טובים יותר. לא ביצעתי את חובתי בלב שלם כלל. אחרי העבודה, בערב, כשהייתי אמורה להשקיע זמן בחובתי, כל מה שחשבתי עליו היה איך להרוויח יותר כסף; לא היה בלבי כלל רצון להטיף את הבשורה או לבצע את חובתי. חשבתי שכל עוד אני מבצעת את חובתי, זה מספיק, ולא היה אכפת לי כלל אם חובתי מניבה תוצאות כלשהן. הבנתי שאני באמת מתייחסת בזלזול לחובתי. האמנתי באל אבל לא הייתי מסוגלת לנהות אחריו באמת, ועדיין בחרתי בדברים גשמיים והלכתי בנתיב של כופרת. כיוון שהאל עדיין נותן לי הזדמנות לבצע את חובתי, עליי להוקיר אותה ולנצלה, ולמקד את זמני ומרצי בחתירה אל האמת ובמילוי חובתי. זה הדבר בעל הערך והמשמעות הרבים ביותר. מאותו רגע ואילך, התחלתי להשתתף בכינוסים באופן פעיל, ולא הנחתי עוד לעומס העבודה להפריע לחובתי. בעבר, הייתי עובדת שעות נוספות אחרי שחזרתי הביתה, ואפילו מקבלת שיחות עבודה ב-11 בלילה, אבל עכשיו, הפסקתי לקבל שיחות עבודה או לבדוק הודעות אחרי 8 בערב. כמו כן, בעבר התפללתי לעיתים רחוקות ולא קיימתי הקדשות רוחניות באופן קבוע, אבל עכשיו התחלתי לקום מוקדם כדי לקרוא את דברי האל, להאזין למזמורים ולצפות בסרטוני עדויות חווייתיות. בבוקר היום החופשי שלי, הייתי מזמינה מקבלי בשורה פוטנציאליים לכינוסים, ואחר הצהריים הייתי נפגשת איתם. אפילו ניצלתי את הפסקות העבודה שלי כדי למהר ולבצע את חובתי. כשיישמתי בפועל באופן זה, הרגשתי שלווה ושמחה בלבי.

זמן לא רב לאחר מכן, חברה הזמינה אותי להצטרף להשקעה, והבטיחה לי שההצטרפות להשקעה תניב לי הרבה כסף, ושלא רק שאוכל לקנות מכונית, אלא גם אוכל לבנות בית, ואפילו לטייל במדינות אחרות. אלה היו כל החלומות שלי! חשבתי לעצמי, "השקעה זה רק לשים כסף ולקבל רווח כל חודש, אז זה לא ישפיע על חובתי". אז אחותי ואני השקענו 500,000 פסו. ההשקעה הניבה רווחים בחודשיים הראשונים לאחר ההשקעה, אבל בחודש השלישי הפסיקו לשלם לנו את הרווחים, אז ביקשנו את כספנו בחזרה, אבל הם המציאו עוד ועוד תירוצים וסירבו. כעסתי מאוד. רציתי לקבל בחזרה את סכום ההשקעה הראשוני, אבל לא משנה כמה ניסיתי, לא הצלחתי לקבל את הכסף בחזרה. הייתי מוטרדת מאוד, כי זה היה הכסף ששמרתי בצד כדי לשלוח הביתה לבניית בית. רק רציתי למצוא דרך מהירה להרוויח בחזרה את הכסף שאיבדתי בהשקעה. אז עבדתי עוד יותר קשה, ולעיתים קרובות עבדתי שעות נוספות. אבל המשכורת שלי התעכבה בשל ארגון מחדש בחברה. באותה תקופה, לא נשאר לי הרבה כסף, ואפילו תשלום שכר דירה או קניית אוכל הפכו לבעיה. הדברים האלה הטרידו אותי מאוד, ושוב ביצעתי את חובתי באופן פסיבי וכלאחר יד. רק הזמנתי מקבלי בשורה פוטנציאליים לכינוסים, אבל לא באמת הבנתי את בעיותיהם או פתרתי אותן. הבנתי שאם אמשיך כך, מצבי רק יחמיר, ושבסופו של דבר, אני עלולה לאבד את עבודתה של רוח הקודש והאל עלול לנטוש אותי. אז התפללתי לאל, "אלוהים, בשלושת החודשים האחרונים, נתתי עדיפות לעבודה שלי על פני חובתי. לבי היה עסוק כל כולו בעשיית רווחים גדולים יותר ובהחזרת ההשקעה שלי. אלוהים, אנא אל תעזוב אותי. אנא הענק לי נאורות והדרכה בחזרה אליך, בחזרה לנתיב הנכון. אני רוצה להרפות מהדברים שמטרידים את לבי ומרחיקים אותי ממך".

לאחר מכן, קראתי קטע מדברי האל הכול יכול. האל הכול יכול אומר: "גורלו של אדם נשלט בידי האל. אינך מסוגל לשלוט בעצמך: גם אם תמיד האדם תמיד יתרוצץ ויעסיק את עצמו בדברים למען עצמו, הוא עדיין אינו מסוגל לשלוט בעצמו. אילו ידעת מהם סיכוייך העתידיים ואילו היית מסוגל לשלוט בגורלך, האם עדיין היית נקרא יציר בריאה? לסיכומו של עניין, ללא קשר לאופן עבודתו של האל, כל עבודתו נעשית למען האדם. זה כמו שהשמיים והארץ וכל הדברים כולם נבראו על ידי האל כדי לשרת את האדם: האל ברא את הירח, השמש והכוכבים למען האדם, הוא ברא את בעלי החיים והצמחים למען האדם, הוא ברא את האביב, הקיץ, הסתיו והחורף למען האדם, וכן הלאה – כל אלה נוצרו למען קיומו של האדם. על כן, לא משנה כיצד האל מייסר את האדם ושופט אותו, הכול נועד לישועת האדם. אפילו שהוא שולל מהאדם את תקוותיו הגשמיות, הדבר נועד לטהר אותו, וטיהור האדם נעשה למען קיומו של האדם. יעדו של האדם נתון בידי הבורא, ולכן כיצד יכול האדם לשלוט בעצמו?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא). מדברי האל, הבנתי שגורלו של אדם נתון בידי האל, ושאנשים אינם יכולים לשנות את גורלם. לא משנה כמה קשה אנשים עובדים כדי להשיג את מטרותיהם, או כמה הם כמהים לחיים נוחים ויפים, השגת מטרותיהם אינה תלויה בהם. בדיוק כמו במקרה שלי – רציתי להחליף עבודה ולהשקיע כדי להרוויח יותר כסף ולהגשים את חלומותיי, ושיהיה לי עתיד מזהיר. אבל לא רק שלא הרווחתי יותר כסף – אלא שההשקעה שלי נכשלה והפסדתי הרבה, ובסופו של דבר גם בזבזתי הרבה זמן ואנרגיה. נכשלתי במילוי חובתי, וחיי הידרדרו עוד יותר. זה גרם לי להבין שהקביעה האם אדם נועד להיות עשיר או עני נעשית מראש עוד לפני שנולד. אם האל קבע מראש שלא נועדתי להיות עשירה או בת מזל, אז לא משנה כמה קשה אעבוד כדי להרוויח כסף, בסופו של דבר רק איכשל.

מאוחר יותר, קראתי עוד מדברי האל וזכיתי בבהירות רבה יותר ביחס לבעיות שלי. האל הכול יכול אומר: "האימרה 'כסף מניע את העולם' היא פילוסופיה של השטן והיא נפוצה בקרב האנושות כולה ובכל חברה אנושית. ניתן לומר שזוהי מגמה, מפני שהיא הושרשה בלבו של כל אדם ואדם. בתחילה, אנשים לא קיבלו את האמירה הזו, אבל אז הם הסכימו עימה בשתיקה כאשר הם באו במגע עם החיים האמיתיים והחלו להרגיש שמילים אלו נכונות, לאמיתו של דבר. האין זה התהליך שבו השטן משחית את האדם? ייתכן שבני האדם אינם מבינים את האימרה הזו באותה רמה, אך לכל אחד יש רמה אחרת של פרשנות והכרה באימרה הזו על סמך הדברים שקרו סביבו ועל סמך חוויותיו האישיות. האין זה כך? אין זה משנה מהי מידת הניסיון שיש לאדם עם האימרה הזו, מהי ההשפעה השלילית שיכולה להיות לה על לבו של האדם? משהו מתגלה דרך הטבע האנושי של בני האדם בעולם הזה, וזה כולל את כל אחד ואחד מכם. מהו? זוהי הסגידה לכסף. האם קשה לעקור אותה מלבו של האדם? קשה מאוד! דומה שהשחתתו של השטן את האדם עמוקה מאוד! ולאחר שהשטן משתמש במגמה הזו כדי להשחית את בני האדם ולגרום להם לסגוד לכסף, כיצד הדבר מתבטא אצלם? האם אתם מרגישים שלא תשרדו בעולם הזה ללא כסף, שאפילו יום אחד יהיה בלתי אפשרי? מעמדם של בני האדם, וכן הכבוד שרוחשים להם, מבוססים על כמות הכסף שיש להם. גבם של העניים כפוף מבושה, בעוד שהעשירים נהנים ממעמדם הגבוה. הם עומדים זקופים וגאים, מדברים בקול וחיים בראוותנות. מה האימרה והמגמה האלה מספקות לאנשים? האין זה נכון שאנשים רבים מקריבים הכול כדי להשיג כסף? האין אנשים רבים מקריבים את כבודם העצמי ואת יושרם ברדיפה אחר השגת עוד ועוד כסף? האין אנשים רבים מאבדים את ההזדמנות למלא את חובתם ולהיות חסידי אלוהים, למען הכסף? האין אובדן הסיכוי לזכות באמת ולהיוושע האובדן הגדול ביותר עבור בני האדם? האין השטן מרושע בשימושו בשיטה זו ובאימרה זו כדי להשחית את האדם במידה כזו? האין זה תכסיס זדוני?" (הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, האל עצמו, הייחודי ה'). מדברי האל הבנתי ש"כסף מסובב את העולם" היא פילוסופיה שטנית. בהתחלה, לא הייתה לי יכולת הבחנה לגבי האמירה הזו, וידעתי רק שבלי כסף, אנשים לא יכולים לחיות חיים טובים או להשיג את מה שהם רוצים. כשאני חושבת על זה עכשיו, זו אכן שיטה שבה משתמש השטן כדי להשחית אנשים. השטן משחית ומפתה אנשים באמצעות כסף, וגורם להם להאמין שרק כסף יאפשר להם לזכות בכבוד, ישיג להם דריסת רגל בחברה, ושבזכותו הם יזכו להערכה. חייתי על פי הפילוסופיות השטניות האלה, והייתה לי תשוקה עזה להרוויח כסף. לא הסתפקתי בהכנסה חודשית קבועה, אז פניתי להשקעות. חשבתי שבדרך זו אוכל להרוויח יותר כסף ולהגשים את חלומותיי – לבנות בית, לטייל בעולם עם משפחתי, ולחיות חיים שיזכו להערכתם והערצתם של אחרים. כדי לרדוף אחרי כסף והנאות חומריות, המשכתי להניח את חובתי בצד, ולבי התרחק יותר ויותר מהאל. חייתי בחשכה, ולא הייתי מסוגלת להרגיש את עבודתה של רוח הקודש. עכשיו ראיתי בבירור את המזימות והקנוניות של השטן, כלומר, ללכוד אנשים במלכודת הכסף, על מנת לגרום ללבם לסטות מהאל ולבגוד בו, עד שלבסוף הם יושלכו יחד עם הכסף לגהינום. ראיתי גם שאנשים עשירים רבים – למרות שהם חיים חיי מותרות ויכולים לקנות כל מה שירצו, כגון בתים יפים, מכוניות יקרות וכן הלאה, ולמרות שנראה שהם חיים חיים חסרי דאגות – הם אינם מאושרים באמת. חלקם מתים ממחלות קשות הנגרמות משימוש ממושך באלכוהול ובסמים, ולא משנה עד כמה הם עשירים או כמה מעמדם גבוה, זה לא יכול להציל את חייהם. אחרים משקיעים שנים רבות של עבודה קשה בבניית עסקיהם, אך עדיין פושטים את הרגל, ונשארים עם חובות ענק. יש אנשים שלא יכולים לעמוד בלחץ, נכנסים לדיכאון ממושך, ובסופו של דבר מתאבדים. יש כל כך הרבה דוגמאות לכך. השטן משתמש בכסף ובחיי מותרות כדי לפתות אנשים, וגורם להם לחיות חיים ריקים, מרושעים ומושחתים יותר ויותר. כשהבנתי את כל זה, כבר לא חשבתי איך להחזיר את ההשקעה שלי, והייתי מוכנה להתמסר לריבונותו ולסידוריו של האל, ולהשקיע את לבי בחובתי.

ב-2 בינואר 2024, החברה שלנו קיבלה מנהל חדש, ועומס העבודה שלי גדל. בנוסף לעבודתי המקורית, הפכתי גם לעוזרת האישית שלו. כתוצאה מכך, הפכתי עסוקה עוד יותר, והייתי זמינה לעבודה כמעט 24/7. אבל הפעם, אמרתי לעצמי שאינני יכולה להניח לזה להשפיע על חובתי, ויהי מה. מאוחר יותר, מפקחת בכנסייה שאלה אם אני מוכנה לעבור הכשרה בהטפת הבשורה ובנשיאת עדות, והסכמתי. שמחתי באמת והרגשתי שזו הזדמנות שניתנה לי על ידי האל. האמנתי באל תקופה כה ארוכה, אבל תמיד חתרתי אל כסף ולא ביצעתי את חובתי היטב, אז הפעם, באמת אוקיר את ההזדמנות הזו. מאותו רגע ואילך, הקדשתי יותר זמן להטפת הבשורה. אבל העבודה שלי עדיין נעשתה עמוסה יותר, וגם בלילה, כשחזרתי מהעבודה, לא יכולתי להפסיק. המנהל שלי אפילו היה מתקשר או שולח לי הודעות לעתים קרובות. לפעמים כשהייתי משתפת עם מקבל בשורה פוטנציאלי, המנהל שלי או עמיתיי לעבודה היו מתקשרים אליי, וזה מנע ממני להשקיט את לבי. אבל לא רציתי לאבד שוב את ההזדמנות לבצע את חובתי, אז התפללתי לאל שינחה אותי וייתן לי את הכוח להשתחרר מכבלי השטן. נזכרתי בדברי האדון ישוע: "מַה תּוֹעֶלֶת תִּצְמַח לְאָדָם אִם יַרְוִיחַ אֶת כָּל הָעוֹלָם וְיַפְסִיד אֶת נַפְשׁוֹ, אוֹ מַה יִּתֵּן אָדָם כִּתְמוּרָה בְּעַד נַפְשׁוֹ?" (מתי ט"ז 26). מדברי האדון, הבנתי שגם אם אצבור עושר רב וגם אם אזכה למוניטין ולמעמד, אם לא תהיה לי הגנת האל ולא אזכה באמת ובחיים, בסופו של דבר, סופי עדיין יהיה חורבן. בעולם הזה, אנשים עשירים רבים נהנים משפע של עושר חומרי, אבל כשהקטסטרופות יכו, כספם לא יוכל להציל אותם כלל, ואם גורלם להיספות, הם לא יוכלו לחמוק מכך. כסף ומעמד הם חסרי תועלת אל מול הקטסטרופות. לאחר מכן קראתי קטע מדברי האל הכול יכול: האל הכול יכול אומר: "הדרך הפשוטה ביותר להשתחרר מן המצב הזה היא להיפרד מדרך החיים הקודמת, להיפרד מן המטרות הקודמות בחיים, לסכם ולנתח את דרך החיים, השקפת החיים, העיסוקים, הרצונות והשאיפות הקודמים, ואחר כך להשוותם לכוונות האל ולדרישותיו מהאדם, ולבדוק אם יש בהם דבר מה התואם את כוונותיו של האל, אם משהו מהם עולה בקנה אחד עם דרישות האל, אם משהו מהם מעניק ערכים נכונים לחיים, מוביל את האדם להבין יותר ויותר את האמת ומאפשר לו לחיות עם אנושיות ועם צלם אנוש. כשתחקור שוב ושוב ותנתח בקפידה את המטרות השונות שאנשים חותרים אליהן בחיים ואת המגוון של דרכי החיים שלהם, תגלה שאף לא אחת מהן תואמת לכוונה המקורית שהיתה לבורא כאשר ברא את האנושות. כולן מרחיקות את בני האדם מריבונותו ומדאגתו של הבורא. כולן מלכודות אשר גורמות לבני האדם להפוך למושחתים ואשר מובילות אותם לגיהינום. לאחר שתבין זאת, יהיה עליך לוותר על השקפתך הישנה על החיים, להתרחק ממלכודות שונות, להניח לאל לשלוט בחייך ולקבוע לכך סידורים, לחפש רק להתמסר לתזמוריו של האל ולהנחייתו מבלי לעשות בחירות אישיות משלך, ולהיות אדם העובד את האל" (הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, האל עצמו, הייחודי ג'). מדברי האל, הבנתי שעליי להתנתק מאורח חיי הישן, ולחיות על פי כוונותיו ודרישותיו של האל. כשהרהרתי בעצמי, הבנתי שלמרות שהאמנתי באל מספר שנים, נקודת המבט שלי על הדברים לא השתנתה, ולכן תמיד רציתי להרוויח הרבה כסף, וחתרתי אל מעמד ותהילה כדי שאחרים יעריכו אותי. הייתי תמיד עסוקה בעבודה, ועשיתי את חובתי כלאחר יד ובלי לשאת בעול, וכתוצאה מכך, איבדתי את עבודת רוח הקודש, חייתי בריקנות ובחשכה, והחמצתי הזדמנויות רבות ליישם את האמת בפועל ולבצע את חובתי. ההנאה שקיבלתי מכסף, תהילה ורווח הייתה זמנית בלבד, ולא היה בכוחה להציל את חיי. רק חתירה אל האמת אפשרה לי להשליך את צביוני המושחת ולהשיג ישועה. בתקופה זו, התפללתי לעיתים קרובות, וביקשתי מהאל שידריך אותי לקבל את ההחלטה הנכונה.

ב-6 בפברואר 2024, הגשתי את מכתב ההתפטרות שלי למנהל. הוא הופתע מאוד ושאל אותי מדוע אני מתפטרת, ואפילו אמר שהוא לא יסכים לכך. אבל אמרתי בתקיפות, "יש לי דברים חשובים יותר לעשות בערבים ובימי החופש שלי, לכן אני לא יכולה להמשיך בעבודה הזו יותר". בסופו של דבר, לא הייתה לו ברירה אלא להסכים ולחתום. ב-12 בפברואר, עזבתי את החברה. הרגשתי הקלה גדולה אחרי שעזבתי, כאילו עול כבד הוסר מלבי. הרגשתי שמחה ואושר אמיתיים. ב-28 בפברואר 2024, התקבלתי לעבודה חדשה שהגשתי אליה מועמדות, והיא כללה הטבות הגונות, והמנהל הבטיח העלאה בשכר לאחר שישה חודשים. העבודה הזו הייתה מפתה מאוד. אבל חשבתי על כך שהעבודה הזו תהיה עמוסה בדיוק כמו עבודתי הקודמת, ושאני לא אוכל לבצע את חובתי. התפללתי לאל שינחה אותי בקבלת ההחלטה הנכונה. חשבתי על דברי האל: "כאנשים רגילים וכאנשים שמחפשים לאהוב את האל, להיכנס למלכות ולהפוך לאנשיו של האל, זהו עתידכם האמיתי, ואלה הם חיים בעלי ערך וחשיבות עילאיים. איש אינו מבורך יותר מכם. מדוע אני אומר זאת? משום שמי שאינו מאמין באל חי למען הבשר ולמען השטן, ואילו כיום, אתם חיים למען האל וחיים כדי לנהות אחר רצונו של האל. לכן אני אומר שישנה חשיבות עילאית לחייכם. רק חבורת האנשים הזו שהאל בחר בה מסוגלת לממש חיים בעלי חשיבות עילאית: אף אחד אחר על פני האדמה לא מסוגל לממש חיים בעלי ערך ומשמעות כמו אלה שלכם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכירו את העבודה החדשה ביותר של האל ולכו בעקבות צעדיו). מדברי האל, הבנתי שחתירה אל האמת וביצוע חובתו של אדם היטב הם מה שנותנים לחיים ערך ומשמעות אמיתיים, וזה מה שעליי לחתור אליו כיציר בריאה. רק אלה שחותרים אל האמת וזוכים בה ראויים להיכנס למלכות האל, והם אלה המבורכים באמת. אבל אלה שחותרים כל הזמן אל כסף, עושר, תהילה ורווח חיים תחת השפעתו של השטן, ובסופו של דבר האל ינטוש אותם. אם אוותר שוב על חובתי למען העבודה, אין ספק שאחזור לחיות בחשכה ובריקנות, ובסופו של דבר אהרוס את הסיכוי שלי לישועה. לכן, סירבתי להצעת העבודה. כך, יכולתי להקדיש יותר זמן לביצוע חובתי. שישה חודשים לאחר מכן, מצאתי עבודה מתאימה. שעות העבודה לא התנגשו עם ביצוע חובתי, ולא היו שעות נוספות. למרות שהשכר היה נמוך יותר, הרגשתי שלווה, כי עכשיו היה לי זמן לבצע את חובתי. עכשיו, אני מבצעת את חובתי בכנסייה, ויש לי הזדמנות להטיף את הבשורה ולשאת עדות לעבודתו של האל באחרית הימים. זה דבר מבורך באמת! הגעתי להבנה שדי לנו רק לספק את צרכינו הבסיסיים, ושמילוי חובותינו וחתירה אל האמת כדי לזכות בישועת האל הם הדברים החשובים ובעלי הערך הרב ביותר. תודה לאל!