מאת טיאן יינג, סין

פעם הייתי מאמינה בכנסיית שלושת עקרונות העצמאות בסין. כשהתחלתי להשתתף בפגישות, הכמרים היו אומרים לנו לעתים קרובות: "אחים ואחיות, בכתבי הקודש נכתב: 'הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע' (רומים י' 10). אמונתנו הצדיקה אותנו, ונושענו כיוון שאנו מאמינים בישוע. אם היינו מאמינים במשהו אחר, לא היינו נושעים..." נצרתי בנפשי את דבריו של הכומר. הם דרבנו אותי הלאה, והייתי להוטה לעסוק בחיפוש ולהשתתף באופן פעיל במפגשים, בציפייה שאדוננו ישוב ויקבל אותי אל מלכות השמיים. מאוחר יותר נעשו בכנסייה סדרת מעשים שלא כדין, וכתוצאה מכך המפגשים החלו לייגע אותי. לא רק שהכמרים התפלגו בינם לבין עצמם, וכל אחד ניסה לשים את עצמו בראש ולהכפיף אחרים למרותו, אלא גם הדרשות שלהם הוגבלו ונדרשו להתאים למתווה של "מחלקת עבודת החזית המאוחדת"(United Front Work Department – UFWD). ה-UFWD לא אפשרה לכמרים שלנו להטיף מתוך ספר ההתגלות, מחשש שזה "יעורר חוסר שקט בקרב האנשים". לכן, הכמרים לא הטיפו מתוך ספר ההתגלות. הכמרים היו מטיפים לעתים קרובות על תרומות, בטענה שככל שתורמים יותר – כך מקבלים ברכות רבות יותר מאלוהים. כשראיתי את הכנסייה במצב זה, חשתי בלבול: איך הגיעה אליו? האם הכמרים אינם מאמינים באדוננו? מדוע הם לא עשו כדברי האל? מדוע הם לא יראו כלל מפני אדוננו? מאותו רגע והלאה, לא רציתי עוד להשתתף בפגישות של כנסיית שלושת עקרונות העצמאות, כיוון שחשתי שראשיה אינם באמת מאמינים באלוהים. חשתי שהם רועי שקר שהעמידו פנים שהם מאמינים באלוהים, כדי לגזול את הכסף שהרוויחו האחים והאחיות בעמל רב.

בסוף שנת 1995 עזבתי את הכנסייה ללא היסוס והצטרפתי לכנסיית-בית (כנסיית Sola Fide). בתחילה, חשבתי שדרשותיהם אינן כפופות למגבלות הממשלה הלאומית. הם אפילו שילבו את ספר ההתגלות בדרשותיהם, דנו באחרית הימים, בשובו של אדוננו וכן הלאה. לכן הרגשתי שהטפותיהם עלו בצורה ניכרת על אלה של הכמרים שבכנסיית שלושת עקרונות העצמאות, והצלחתי ליהנות הרבה יותר מהשתתפות בפגישות אלה מאשר בכנסיית שלושת עקרונות העצמאות. שמחתי מאוד. אבל לאחר זמן מה גיליתי שגם כאן, בקרב עמיתיי, היו אלה שהתעסקו במחלוקות קנאיות ושגרמו לפילוג. איש מהאחים ומהאחיות לא הביא לידי ביטוי את דרישותיו של אדוננו, והם לא אהבו איש את רעהו כמו פעם. כשראיתי שהכנסייה הזו לא הייתה באמת שונה מכנסיית שלושת עקרונות העצמאות, התאכזבתי מאוד. עם זאת, לא ידעתי היכן אוכל למצוא כנסייה שמגלמת את עבודתה של רוח הקודש. בהיעדר אפשרות טובה יותר, כל שיכולתי לעשות הוא להישאר בכנסיית Sola Fide, אז המשכתי להשתתף במפגשיהם. כל הכמרים והמטיפים אמרו: "מי שנושע פעם אחת, נושע לעד" ו"כל עוד תחזיק מעמד עד הסוף, ותעמול ותעבוד למען אדוננו ותלך בדרכו, תוכל להיכנס אל מלכות השמיים." לכן, באותה תקופה חשבתי לעצמי: "לא משנה מה קורה לאנשים אחרים, כל עוד אני מתמידה באמונתי בישוע אדוננו ולא סוטה מדרכו, עם שובו יהיה לי סיכוי להילקח אל מלכות השמיים."

סוף שנת 1997 הגיע כהרף עין, ובשורת מלכותו של אלוהים כבר הגיעה אלינו, מה שעורר מהומה בכנסייה שלנו. המנהיג לי אמר לנו, "בימים אלה קמה קבוצה שמפיצה את 'הברק ממזרח'. היא חוטפת מאמינים טובים ממספר זרמי דת, וטוענת שישוע אדוננו כבר חזר ושהוא מבצע שלב חדש בעבודתו. ישוע אדוננו נצלב למעננו, והוא כבר שילם בחייו כדי לגאול אותנו. אנו כבר נושענו. כל שעלינו לעשות הוא להחזיק מעמד עד הסוף, ועם שובו של אדוננו לבטח נילקח אל מלכות השמיים. לכן עלינו להיזהר, ובשום אופן לא לקבל את אנשי הברק ממזרח. מי שיקבל אותם, יגורש מהכנסייה! כמו כן, הקפידו שלא להקשיב למה שהם אומרים, הקפידו שלא לקרוא את הספרים שלהם..." נראה היה שעמיתים מכל הדרגות דנו בנושא הזה כמעט בכל מפגש. לאחר שהאחים והאחיות שמעו את הדברים, הם החלו להתנגד לברק ממזרח ולהישמר מפניו, כמעט מבלי משים אני עצמי נהייתי זהירה יותר, מחשש שאיחטף בידי הברק ממזרח וכך אאבד את הסיכוי שלי להיכנס אל מלכות השמיים.

שנת 1998 בקושי החלה ויום אחד נתקלתי במישהי מכנסיית האל הכול יכול. לראשונה נפל בחלקי המזל ללמוד על דרכו של הברק ממזרח. באותו יום, אחותי הגדולה התקשרה אליי והזמינה אותי לביתה. היא גם הזמינה את האחות הו לבוא מביתה שבכפר. כשהאחות הו ראתה אותי, היא חייכה ואמרה: "טוב שבאת. קרובת משפחה רחוקה שלי שמאמינה באדוננו הגיעה לבקר אותי. למה שלא ניפגש כולנו יחד?" הסכמתי בשמחה. כעבור זמן קצר, האחות הו שבה עם קרובת משפחתה. כשאחות זו ראתה אותנו, היא בירכה אותנו בהתלהבות. למרות שמעולם לא פגשתי אותה קודם לכן, הרגשתי מעין קירבה אליה. היא אמרה: "בימינו, השממה נפוצה בכנסיות. למטיפים אין דבר חדש או מקורי לדרוש עליו. מדי כינוס, אם הם לא מטיפים על דרכי ההתנגדות לברק ממזרח, אנו פשוט מאזינים להקלטות ומזמורים. זה כל מה שקורה בכינוסים. עמיתים מתעסקים במחלוקות קנאיות, הם זוממים ומתככים. כולם מצטדקים מאוד ואיש אינו מקשיב לרעהו. האחים והאחיות שליליים וחלשים, והם איבדו את אמונתם ואת אהבתם. רבים נטשו את אדוננו ושבו לעולם בשביל להרוויח כסף." עמוק בתוכי הרגשתי אותו הדבר. הנהנתי ואמרתי לאחות: "כך זה גם בכנסייה שלי. בעבר, במהלך הפגישות החודשיות, היו לנו 20 עד 30 איש בכל מקום מפגש, אבל עכשיו נותרו רק כמה קשישים, ואפילו המטיפים יצאו לעולם להרוויח כסף! אי אפשר להפיק הנאה מהכינוסים האלה." האחות הנידה בראשה ואמרה: "מצב זה כבר לא קיים רק בכנסיות מסוימות, אלא זו תופעה שמתפשטת ברחבי העולם הדתי. זה מראה לנו שכבר לא ניתן למצוא את עבודת רוח הקודש בחיק הכנסייה, ולכן מעשים בלתי מוסריים נעשים שוב ושוב – זהו סימן לחזרתו של אדוננו. הדבר מזכיר מאוד את סוף עידן החוק, כשבית המקדש הפך למקום שבו אנשים סחרו בבהמות והחליפו כספים. זה קרה כיוון שאלוהים הפסיק לבצע את עבודתו בבית המקדש, ובמקום זאת התגלם כבשר ודם בישוע אדוננו כדי לבצע שלב עבודה חדש מחוץ לבית המקדש." הקשבתי בתשומת לב והנהנתי מדי פעם. האחות המשיכה ואמרה, "אחות, בבשורה על-פי לוקס 17:24-26 נאמר: 'כִּי כְּבָרָק הַמַּבְרִיק תַּחַת הַשָּׁמַיִם וּמֵאִיר עַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם, כֵּן יִהְיֶה בֶּן־הָאָדָם בְּיוֹמוֹ. אַךְ תְּחִלָּה עָלָיו לִסְבֺּל רַבּוֹת וּלְהִדָּחוֹת עַל־יְדֵי הַדּוֹר הַזֶּה. וּכְמוֹ שֶׁהָיָה בִּימֵי נֺחַ כֵּן יִהְיֶה גַּם בִּימֵי בֶּן־הָאָדָם'. איך את מפרשת את הפסוקים האלה מכתבי הקודש?" הרהרתי בהם ברצינות במשך זמן מה, ואז צחקתי במבוכה ואמרתי: "אחות, האין הפסוקים האלה מכתבי הקודש עוסקים בשובו של אדוננו?" האחות ענתה, "פסוקים אלה מכתבי הקודש דנים בשובו של אדוננו. עם זאת, הם אינם מדברים על שובו של ישוע אדוננו באותם ימי קדם. הם מתייחסים לשובו של אדוננו באחרית הימים, כיוון שכאן, אדוננו מנבא בבירור את מה שעתיד לקרות עם שובו באחרית הימים. אחותי, בימינו הצטננה אמונתם של המאמינים בכנסייה, והם נהיו שליליים וחלשים. הסיבה לכך היא שאלוהים התגלם מחדש כבשר ודם, כדי לבצע שלב חדש בעבודתו. עבודתו של אלוהים המשיכה הלאה, וכל מי שלא עוקב אחר עבודתו החדשה יאבד את עבודתה של רוח הקודש." מיד כששמעתי את דבריה של האחות על כך שישוע אדוננו כבר חזר, ניחשתי שהיא משתייכת לברק ממזרח. ליבי צנח מיד. החיוך נעלם מעל פניי, ומיד נזכרתי בדברים שאמרו המנהיגים שחסמו את הכנסייה: "להאמין בישוע, פירושו להיוושע; ומי שנושע פעם אחת, נושע לעד! ... יש לדחות את אלה שבאים מהברק ממזרח! ..." בעודי חושבת על דברי המנהיגים, הרגשתי צורך למהר חזרה הביתה. אבל מיד כשעלה הרעיון הזה בראשי, אדוננו העניק לי הארה בכך שהזכיר לי שורה ממזמור: "ישוע הוא מקלטנו; כשאתה נתקל בבעיות, הסתתר בצילו; כשאדוננו לצידך, ממה יש לחשוש?" "זהו זה!" חשבתי. "אם אדוננו לצידי, ממה יש לי לחשוש? הדברים שמהם אני מפחדת אינם באים מאלוהים, אלא מהשטן." בדיוק אז אמרה האחות: "אם למישהו יש שאלות, שתפו איתנו. דברי האל יוכלו לפתור את כל בעיותינו וקשיינו." לנוכח דבריה של האחות, חשבתי לעצמי: "ייתכן שלא תוכלי לענות על שאלותיי! עכשיו אני חייבת להבין למה בדיוק מטיף הברק ממזרח, ואיך הוא היה מסוגל לחטוף כל כך הרבה מאמינים טובים."

לאחר שחשבתי על כך, החלטתי לקפוץ למים ולקחת יוזמה. אמרתי: "המנהיגים שלנו תמיד אומרים שישוע אדוננו נצלב למעננו, ושהוא כבר שילם את מחיר חייו כדי לגאול אותנו. לכן כבר נושענו. כפי שנכתב בכתבי הקודש: 'הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע' (רומים י' 10). כיוון שכבר נושענו פעם אחת, נושענו לעד; וכל עוד נחזיק מעמד עד הסוף, עם שובו של אדוננו לבטח נילקח אל מלכות השמיים. זוהי ההבטחה שנתן לנו אדוננו. לכן אסור לנו לקבל שום עבודה חדשה שביצע אלוהים."

האחות חייכה ואמרה לי: "מאמינים רבים חושבים שישוע אדוננו נצלב למעננו, וכיוון שהוא שילם את מחיר חייו כדי לגאול אותנו, אנו נושענו. אנשים מאמינים שלהיוושע פעם אחת פירושו להיוושע לעד, ושכל מה שאנו צריכים לעשות זה להחזיק מעמד עד הסוף, וכך, עם שובו של אדוננו, לבטח נילקח אל מלכות השמיים ואיננו צריכים לקבל כל עבודה חדשה שביצע אלוהים. אבל האם דרך חשיבה זו נכונה? האם היא מתאימה לרצון האל? למעשה, הרעיון 'להיוושע פעם אחת פירושו להיוושע לעד' ו'עם שובו של אדוננו נילקח אל מלכות השמיים' הוא פשוט תפיסה דמיונית של האדם, והוא אינו עולה בקנה אחד עם מה שאמר אדוננו. ישוע אדוננו מעולם לא אמר שאלה שנושעו באמונתם ייכנסו אל מלכות השמיים. נהפוך הוא; הוא אמר, 'אֶלָּא הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם' (מתי ז' 21). להיוושע ולעשות את רצון האב שבשמיים אינם אותו הדבר. כשאנו מדברים על אדם שנושע מתוך אמונתו, הישועה שקיבל מתייחסת למחילה על חטאיו. כלומר, אם מישהו היה צריך להיהרג לפי החוק, אבל אז בא בפני אדוננו, הכה על חטאיו וקיבל את ישועת אדוננו, אדוננו ימחל לו על חטאיו. כך, אדם זה ייחלץ מגינוי החוק, וכבר לא יומת לפי החוק. זוהי משמעותה האמיתית של הישועה. להיוושע אין פירושו שאדם משתחרר מחטא ומתנקה. כולנו חווינו זאת לעומק: למרות שהאמנו באדוננו במשך שנים רבות, לעיתים קרובות התוודינו על חטאינו בפניו והכנו על חטא, וכן נהנינו מהעונג ומהשלווה שבאים עם המחילה על חטאינו – המשכנו לבצע חטאים שלא מרצוננו. אנו כבולים לחטאינו. זוהי עובדה. למשל, טבענו המושחת הכולל יוהרה, רמאות, אנוכיות, תאוות בצע, רשעות וכן הלאה, עדיין מתקיים בנו. אנו עדיין נהנים ממרדף אחר מגמות העולם, משאיפה לעושר ולתהילה ומהנאות הגוף, ואנו חומדים הנאות מלאות חטא. למען מטרותינו האישיות, אנו מסוגלים גם לשקר תכופות ולרמות אחרים. על כן, להיוושע אין פירושו שאדם השיג ישועה מלאה. זוהי עובדה. כפי שנכתב בכתבי הקודש: 'וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָֽנִי' (ויקרא י"א 44). אלוהים הוא קדוש, אז אם כך, האם הוא יאפשר לאלה שנוהגים לחטוא לעתים קרובות ולהתנגד לאלוהים להיכנס אל מלכות השמיים? אם את מאמינה שאלה שנושעו באמונתם ייכנסו למלכות השמיים, מדוע ישוע אדוננו אמר גם את הדברים הבאים? 'לֹא כָּל הָאוֹמֵר לִי 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי' יִכָּנֵס לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם, אֶלָּא הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. רַבִּים יֺאמְרוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַהוּא: 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי, הֲלֹא בְּשִׁמְךָ נִבֵּאנוּ וּבְשִׁמְךָ גֵּרַשְׁנוּ שֵׁדִים וּבְשִׁמְךָ עָשִׂינוּ נִפְלָאוֹת רַבּוֹת'. אָז אוֹדִיעַ לָהֶם: 'מֵעוֹלָם לֹא הִכַּרְתִּי אֶתְכֶם, סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע' (מתי ז' 21-23). מדוע נאמר שעם שובו של אדוננו, הוא יפריד בין העיזים לכבשים ובין הזונין לחיטה? לכן, מופרך לגמרי לומר שמי שנושע מתוך אמונתו ייכנס למלכות השמיים. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם דברי ישוע אדוננו, והוא מהווה התנגדות לדבריו! אם כן, כל עוד אנו דוחים את דבר אדוננו ולא מאמינים בדברו, ובמקום זאת נאחזים ברעיונות מופרכים שמפיצים הכמרים והבכירים, וכן מסתמכים על רעיונותינו ודמיונותינו כדי להאמין באלוהים – לעולם לא נוכל לעמוד בדרישות אדוננו, ולעולם לא נוכל להילקח אל מלכות השמיים."

הרהרתי בדבריה של האחות והרגשתי שהם היו הגיוניים מאוד, אז ישבתי והקשבתי בשקט. האחות המשיכה, ואמרה: "דבר האל הכול יכול כבר חשף את פשר תעלומת ההיוושעות ותעלומת השגתה של ישועה מלאה. אם כן, בואו נבחן את דבר האל הכול יכול ונראה מה יש לו לומר בנושא. האל הכול יכול אומר: 'עבודתו של ישוע בזמנו הייתה גאולת האנושות כולה. חטאיהם של כל מאמיניו נסלחו. כל עוד בני האדם האמינו בו, הוא היה גואל אותם; אם בני האדם האמינו בו, הם כבר לא היו חוטאים – הם שוחררו מחטאיהם. זו הייתה משמעותה של ישועה ושל הצדקה על ידי אמונה. אולם בקרב המאמינים נותר חלק מרדני שהתנגד לאלוהים, ושעדיין היה צריך להסיר באיטיות. משמעותה של ישועה לא הייתה שהאדם נפל לחלוטין בנחלתו של ישוע, אלא שהאדם לא היה שייך עוד לחטא, שנמחל לו על חטאיו: אם הם האמינו, בני האדם לא היו שייכים עוד לחטא' ("חזון עבודתו של אלוהים (2)" ב'הדבר מופיע בבשר'). 'לפני שהאדם נגאל, נשתלו בו כבר רבים מהרעלים של השטן, ולאחר אלפי שנות השחתה בידי השטן, כבר התקבע באדם טבע שמתנגד לאלוהים. לפיכך כשהאדם נגאל, אין זו אלא גאולה שבה האדם נקנה במחיר גבוה, אך האופי הרעיל שבתוכו לא הוסר. האדם המזוהם כל כך מוכרח לעבור שינוי בטרם ייעשה ראוי לשרת את אלוהים. באמצעות העבודה הזו של משפט וייסורים, האדם יכיר באופן מלא את המהות המזוהמת והמושחתת שבתוכו ויהיה מסוגל להשתנות לגמרי ולהיטהר. רק כך האדם יוכל להיות ראוי לשוב בפני כס מלכותו של אלוהים. ...משום שעל אף שהאדם נגאל וחטאיו נמחלו, המשמעות היחידה של הדבר היא שאלוהים אינו זוכר את העבירות שהאדם ביצע ואינו מתייחס אליו בהתאם לעבירות אלה. אולם, כאשר האדם שחי כבשר ודם לא השתחרר מחטא, הוא יכול רק להמשיך לחטוא ולחשוף עד אין קץ את הטבע השטני המושחת שלו. אלה הם החיים שהאדם חי – מעגל אינסופי של חטא ומחילה. רוב בני האדם חוטאים ביום ואז מתוודים בערב. באופן זה, גם אם קורבן החטאת יעיל לעולם עבור האדם, הוא לא יוכל להושיע את האדם מחטא. עבודת הישועה הושלמה רק עד מחציתה, מכיוון שטבעו של האדם עדיין מושחת. ...היא עמוקה יותר מחטא. השטן שתל אותה באדם והיא מושרשת עמוק בתוכו. לא קל לאדם לפתח מודעות לחטאיו. אין לו דרך לזהות את האופי שמושרש בו עמוקות, ועליו להסתמך על השיפוט באמצעות דבר האל כדי להשיג תוצאה זו. רק כך ניתן לשנות את האדם בהדרגה ולהתקדם מנקודה זו' ("תעלומת ההתגלמות (4)" ב'הדבר מופיע בבשר'). 'אתם רק יודעים שישוע ירד אל פני האדמה באחרית הימים, אך כיצד בדיוק הוא ירד? חוטאים כמותכם, שזה עתה נגאלו ושלא השתנו ושאלוהים לא הפך למושלמים – האם תוכל להיות כלבבו של אלוהים? אתם, שעדיין יש לכם הזהות הישנה שלכם – נכון שישוע הושיע אתכם, ושאתם לא נחשבים לחוטאים בזכות ישועתו של אלוהים, אך זה לא מוכיח שאין בכם חטא וטומאה. איך ייתכן שתהיו קדושים אם לא השתניתם? בתוככם, אתם רדופי טומאה, אנוכיים ונבזים, אך אתם מבקשים בכל זאת לרדת יחד עם ישוע – בחלומות הלילה! החמצתם שלב באמונתכם באלוהים: רק נגאלתם, אך לא השתניתם. כדי שתהיו כלבבו של אלוהים, על אלוהים לעשות בכם באופן אישי את עבודת השינוי והטיהור. אם רק נגאלתם, לא תהיו מסוגלים להשיג קדושה. כך, לא תהיו זכאים לקחת חלק בברכותיו הטובות של אלוהים. זאת מכיוון שהחמצתם שלב בעבודתו של אלוהים לניהול האדם – שלב עיקרי בשינוי ובהבאה לידי שלמות. לכן, בהיותכם חוטאים שזה עתה נגאלו, אתם לא מסוגלים לרשת ישירות את הירושה של אלוהים' ("בנוגע לתארים וזהות" ב'הדבר מופיע בבשר')."

לאחר מכן, האחות המשיכה בשיתוף. "מתוך דבר האל הכול יכול, אנו יכולים לראות שכל שלב בעבודה שביצע אלוהים נערך בהתאם לצורכי האנושות המושחתת. בסוף עידן החוק, האדם נשחת יותר ויותר בידי השטן, וביצע עוד ועוד חטאים. האדם פגע בחוקי יהוה, ועמד בפני סכנת סקילה או שריפה בלהבות השמיים. אלוהים אוהב את האנושות. הוא התגלם כבשר ודם כדי להידמות לבשר החוטא, והוא נצלב כדי לגאול את האדם מחטאיו. אם כן, כל עוד אנו מאמינים בישוע אדוננו – אנו ניוושע, ואדוננו לא יזכור לנו את חטאינו. אנו נוכל לבוא ישירות בפני האל ולהתפלל בפניו, וליהנות משפע החסד שהוא מעניק לנו. אבל למרות שנגאלנו, אין זו הוכחה לכך שאין בנו חטא. אנו, האנושות, הושחתנו בידי השטן במשך אלפי שנים, ורעל השטן השתרש עמוק בתוכנו – הוא הפך לחיינו ולאופיינו. אנו נשלטים בידי האופי השטני שלנו, הכולל יוהרה וגאוותנות, הונאה ורמייה, אנוכיות ונתעבות, תאוות בצע ורשעות. אנו עדיין מסוגלים לשקר, לעסוק בהונאה, בחטא ובהתנגדות לאל לעתים קרובות. זהו שורש חיינו – מחזור מתמיד של ביצוע חטאים והתוודות עליהם. לכן, אלוהים בא כדי לבצע שלב בעבודתו באחרית הימים, בהתאם לצורכי האנושות המושחתת ולתוכנית הניהול של אלוהים להושעת האנושות. הוא שופט ומייסר את בני האדם, כדי לנקות אותנו ולשנות את טבענו המושחת. בסופו של דבר, אלוהים יוביל אל מלכותו את אלה שהשיגו ישועה מלאה ושבאו לידי שלמות. אם נמשיך להיאחז בתפיסה ש'מי שנושע פעם אחת, נושע לעד', ונמשיך לדחות את עבודת השיפוט של אלוהים באחרית הימים, דמנו לעולם לא יתנקה מרעל השטן. לעולם לא נוכל להשיג ישועה מלאה מאלוהים, ואין סיכוי שנינשא מעלה אל מלכות השמיים. השלכות אלה הן חמורות מאוד. אם כך, כעת, באחרית הימים, רק אם האדם יזנח מאחור את עידן החסד ויקבל את עבודת השיפוט של האל הכול יכול באחרית הימים, הוא יוכל להתנקות ביסודיות, להשיג את הישועה המלאה מאלוהים ולהגיע ליעד טוב."

בעודי מקשיבה לשיתוף שחלקה האחות, חשבתי לעצמי: "כן, דברי האל הכול יכול הם כל כך מעשיים. במהלך השנים האחרונות, האם לא חייתי כל הזמן חיים של ביצוע חטאים ביום והתוודות עליהם בלילה? באמת זכינו למחילה על חטאינו רק בזכות אמונתנו באדוננו, אבל אופיינו החוטא ממשיך להתקיים. אנו עדיין מסוגלים לחטוא ולהתנגד לאלוהים. אדוננו הוא קדוש, אז כיצד אלה שנוהגים לחטוא ולהתנגד לו יילקחו אל מלכות השמיים? דבריו של האל הכול יכול חשפו את פשר הבעיות האלה, שהכבידו על נפשי במשך שנים כה רבות. דברי האל הכול יכול באמת טומנים בתוכם אמיתות שכולנו צריכים לחפש. הייתכן שהאל הכול יכול הוא באמת אדוננו שחזר? אני באמת צריכה לבדוק את זה כמו שצריך."

לאט ובהדרגה הורדתי את המגננות שהצבתי בפני האחות. אבל בדיוק כשהתכוונתי לבדוק את העניינים שבהם דנו, דפיקות רמות ובהולות נשמעו מכיוון הדלת. האחות הו מיהרה לפתוח, והכומר מהכנסייה שלי הסתער אל תוך החדר. הוא הביט בי, ולאחר מכן באחות שהפיצה את בשורת מלכותו של האל הכול יכול, ואמר לי בנימת פליאה וכעס: "מה את עושה כאן? האם לא אמרתי לך שאסור להסתובב ולהקשיב לדרשות של זרים? איך בכל זאת יכולת למהר לכאן ולהקשיב להם? חזרי הביתה מיד, ואל תקשיבי להם שוב. אם תפלי לתרמית שלהם, עד שתתחרטי על זה כבר יהיה מאוחר מדי!" לאחר שהכומר נזף בי, הוא פנה לאיים על האחות. "ואתם, האנשים שמפיצים את הברק ממזרח, אינכם עושים דבר מלבד לבוא לכנסייה שלנו ולגזול לנו את העדר! עזבו אותנו מיד! אם לא תלכי, לא אהיה כה מנומס!" כשראיתי איך הכומר מתייחס לאחות, נמלאתי תחושת גועל, ואמרתי לו: "כומר, האחות הזו אמרה דברים נכונים מאוד, ומה שאמרה תואם לספרי הקודש. אני מרגישה שזה באמת אפשרי שהאל הכול יכול הוא אדוננו שחזר. למה שלא תנסה להקשיב ולאחר מכן תחליט? חוץ מזה, האם לא כתוב בספרי הקודש: 'הַכְנָסַת אוֹרְחִים אַל תִּשְׁכְּחוּ, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר הִכְנִיסוּ אֶל בֵּיתָם מַלְאָכִים מִבְּלִי לָדַעַת זֺאת' (עברים י"ג 2). אנו, המאמינים באדוננו, צריכים להפגין חמלה מסוימת, ואסור לנו לנהוג כך באנשים. האם גירוש האחות בדרך זו לא נוגד את הוראת אדוננו?" הכומר צעק עליי, "מה את מבינה? אנו המאמינים בישוע כבר נושענו. אנו לא צריכים להיוושע שוב! הם באו הנה כדי לגנוב לנו מהעדר, ולכן אסור לנו לקבל אותם!" בשלב זה, האחות שהפיצה את הבשורה חייכה ואמרה: "כולנו מחכים לשובו של אדוננו, אז למה שלא נשב יחד וננהל שיחה? אם נחמיץ את חזרתו של אדוננו, נתחרט על כך מאוד –" בלי לחכות עד שהאחות תסיים לדבר, הכומר התחיל לדחוף אותה ואמר: "מספיק ממך! לא משנה כמה יפה את מדברת, עדיין לא אקשיב לך! הסתלקי מיד!" וממש כך, הכומר הרחיק לכת עד כדי לדחוף, למשוך ולקלל את האחות כדי לסלקה מהבית. לאחר שהאחות עזבה, הכומר פנה לאחור ואיים עליי באומרו: "מהרי חזרה הביתה. מעתה ואילך אסור לך להיות בקשר עם אנשים מהברק ממזרח. אם תצרי איתם קשר, תגורשי מהכנסייה, ולעולם לא יהיה לך סיכוי לקבל את שבחו של אלוהים ולהיכנס אל מלכות השמיים." כיוון שכבר שמעתי את השיתוף של האחות, הבנתי שעבודתו של ישוע אדוננו הייתה עבודת הגאולה; לא של טיהור האדם. הבנתי גם שרק לאחר שאדוננו ישוב לבצע את עבודת השיפוט שלו באחרית הימים, הוא ינקה ביסודיות את האדם ויושיע אותו. אם האדם לא יקבל את עבודת השיפוט של האל באחרית הימים, טבעו המושחת של האדם לא ישתנה, והוא לעולם לא יהיה מסוגל לזכות בישועה מאלוהים ולהיכנס אל מלכות השמיים. לכן דברי הכומר לא השפיעו עליי יותר מדי. פשוט שיחקתי את המשחק והנהנתי באישור מזויף, וחזרתי הביתה.

כששבתי הביתה, המשכתי להרהר בשיתוף שחלקה האחות. חשבתי לעצמי: "כל מה שהאחות אמרה מתיישב עם ספרי הקודש. אמונתי ש'מי שנושע פעם אחת נושע לעד', הייתה כל כך חסרת שחר!" נזכרתי בכל אותן שנים שבהן האמנתי באדוננו, והבנתי שכל הזמן הזה חייתי במצב של ביצוע חטאים והתוודות עליהם, אך מעולם לא הייתי מסוגלת לפתור את הבעיה הזו, וסבלתי מאוד. הרגשתי שאם אמשיך להאמין בדרך זו, בסופו של דבר לא אצליח לזכות בשבחו של אלוהים. לאחר שהקשבתי לשיתופה של האחות, השתכנעתי אף יותר שאם אנשים המאמינים באדוננו רוצים להשיג ישועה מלאה ולהיכנס למלכות השמיים, באמת עליהם לקבל את העבודה ששופטת ומנקה את האדם, העבודה שמבצע ישוע אדוננו בשובו. אם כן, תהיתי: מהי באמת עבודת השיפוט של אלוהים באחרית הימים? וכיצד האל הכול יכול מנקה ומשנה את האדם? בזמן שהרהרתי בדברים, עלעלתי בספרי הקודש עד שמצאתי קטע שבו אומר ישוע אדוננו: "עוֹד רַבּוֹת יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לָכֶם, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָשֵׂאת זֺאת עַכְשָׁו. אֲבָל הוּא, אֲשֶׁר הוּא רוּחַ הָאֱמֶת, כְּשֶׁיָּבוֹא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל כָּל הָאֱמֶת, כִּי לֹא יְדַבֵּר מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא אֶת אֲשֶׁר הוּא שׁוֹמֵעַ יְדַבֵּר וְאֶת הַבָּאוֹת יוֹדִיעַ לָכֶם" (יוחנן ט"ז 12-13). קראתי גם את הקטע הבא מספרי הקודש: "שֶׁהֲרֵי עֵת לְהַתְחִיל הַמִּשְׁפָּט מִבֵּית אֱלֹהִים" (פטרוס א' ד' 17). "מִי שֶׁאֺזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת" (ההתגלות ב' 7). כשקראתי את הקטעים האלה, הרגשתי כאילו הקצתי סוף סוף מחלום. כפי שמתברר, ישוע אדוננו כבר ניבא מזמן שבאחרית הימים אלוהים יבטא עוד מהאמת, ויבצע שלב חדש בעבודתו. האין זה האל הכול יכול שבא לבצע את עבודת השיפוט והניקוי של האדם? "הו," חשבתי, "אלמלא הכומר בא היום והפריע לנו כל כך, הייתי יכולה להמשיך ולהקשיב בתשומת לב, ללמוד על דרכו של האל הכול יכול. לפני כן, תמיד הקשבתי למה שאמרו הכמרים והבכירים, ומעולם לא חיפשתי או חקרתי את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים. פשוט עשיתי את כל מה שאמרו לי הכמרים והבכירים. רק היום הבנתי שלמעשה לא היה בליבי מקום לאדוננו. ולגבי האופן שבו חקרתי את חזרתו של אדוננו, לא חיפשתי את רצון האל, אלא נשמעתי לדבריהם של הכמרים והבכירים. איזו טיפשה הייתי! אלה מאיתנו שמאמינים באדוננו צריכים להלל אותו. עלינו לחפש באופן פעיל את עקבותיו של אלוהים בכל הנוגע לשובו של אדוננו – רק כך נפעל בהתאם לרצון האל. היום ראיתי שמעשיו של הכומר פשוט אינם תואמים לרצון אדוננו. כבר לא אוכל לקבל בעיוורון את מה שהם אומרים לי, אלא עליי לחפש ולחקור את דרכו של האל הכול יכול."

מיד בבוקר למוחרת, החלטתי ללכת לביתה של האחות הו ולחפש את האחות שהפיצה את בשורת האל הכול יכול, כדי שנוכל להמשיך בשיתופנו. להפתעתי הרבה, עוד לפני שיצאתי מדלתי, האחות הו ליוותה את האחות לביתי. באמת הייתה זו הכוונתו של אדוננו. תחילה האחות שאלה אותי בדאגה אם הכומר הטריד אותי אתמול, והשבתי בנחרצות: "לא. לאחר השיתוף אתמול, חזרתי הנה וחשבתי בזהירות על הכול. הבנתי שאנו באמת לא מסוגלים להתנקות רק מתוך אמונתנו בישוע אדוננו. אופיינו המושחת עדיין נוכח בנו, ואיתו לא נהיה מסוגלים להשיג ישועה מלאה מאלוהים. בנוסף, קראתי קטע מספרי הקודש שאכן מנבא שאדוננו ישוב כדי לבצע את עבודת השיפוט שלו באחרית הימים. מה שהכי מעניין אותי לדעת כעת הוא במה באמת עוסקת עבודת השיפוט של אלוהים, שאותה הוא יבצע באחרית הימים, וכיצד עבודת השיפוט של האל הכול יכול תנקה ותשנה את האדם?"

האחות אמרה בשמחה, "תודה לאל! השאלה שלך באמת חשובה מאוד, כיוון שהיא קשורה לנושא חשוב – האם אמונתנו באלוהים תאפשר לנו להשיג ישועה מלאה ולהיכנס למלכות השמיים? בואי נראה מה אומרים דברי האל הכול יכול. 'כאשר אלוהים הופך לבשר ודם הפעם, עבודתו היא לבטא את טבעו, בעיקר באמצעות הטלת ייסורים ובאמצעות שיפוט. על בסיס הדברים האלה, הוא נותן לאדם אמת רבה יותר וחושף דרכים רבות יותר לנוהג, ובכך הוא משיג את מטרתו לכבוש את האדם ולהושיע אותו מטבעו המושחת. זה מה שעבודתו של אלוהים בעידן המלכות טומנת בחובה' (הקדמה ל'הדבר מופיע בבשר'). 'למשמע המילה 'משפט', אתם חושבים על הדברים שיהוה אמר לכל המקומות ועל דברי התוכחה שישוע אמר אל הפרושים. אף שהדברים האלה חמורים, הם לא משפטו של האדם בידי אלוהים. אלה הם רק דברים שאלוהים אמר בסביבות שונות, כלומר בנסיבות שונות, והם שונים מהדברים שאומר המשיח כשהוא שופט את האדם באחרית הימים. באחרית הימים, המשיח משתמש באמיתות שונות כדי ללמד את האדם, לחשוף את מהות האדם ולנתח את דבריו ומעשיו של האדם. הדברים האלה מורכבים מאמיתות שונות, כגון חובת האדם, האופן שבו האדם צריך להישמע לאלוהים, האופן שבו האדם צריך להיות נאמן לאלוהים, האופן שבו האדם צריך להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה, וכן את חוכמתו וטבעו של אלוהים, וכן הלאה. כל הדברים האלה מתמקדים במהות האדם ובטבעו המושחת. בפרט, הדברים שחושפים כיצד האדם דוחה בבוז את אלוהים נאמרים ביחס לכך שהאדם הוא התגלמות השטן וכוח אויב נגד אלוהים. כשאלוהים עושה את עבודת המשפט, הוא לא רק מבהיר את אופיו של האדם בדברים מעטים בלבד, אלא מבצע התגלות, טיפול וגיזום בטווח הארוך. את השיטות האלה של ההתגלות, הטיפול והגיזום לא ניתן להחליף במילים רגילות, אלא רק באמת, שהיא לא ברשותו של האדם כלל. רק שיטות כאלה נחשבות למשפט – רק באמצעות משפט כזה אפשר לשכך את האדם ולשכנע אותו לגמרי להישמע לאלוהים ולהכיר את אלוהים באמת. עבודת המשפט גורמת לאדם להבין את פניו האמיתיות של אלוהים ואת האמת על מרדנותו שלו. עבודת המשפט מאפשרת לאדם לרכוש הבנה רבה על רצונו של אלוהים, על מטרת עבודתו של אלוהים, ועל המסתורין שהאדם לא יכול להבין. היא גם מאפשרת לאדם לזהות ולדעת את מהותו המושחתת ואת שורשי שחיתותו, וכן לגלות את כיעורו של האדם. ההשפעות האלה נגרמות כולן על ידי עבודת המשפט, מפני שמהותה של העבודה הזו היא למעשה עבודת פתיחת האמת, הדרך והחיים של אלוהים לכל מי שמאמין בו. העבודה הזו היא עבודת המשפט שעושה אלוהים' ("המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת" ב'הדבר מופיע בבשר')."

לאחר שהקריאה את דברי האל, האחות ערכה שיתוף: "מתוך דבר האל, אנו מבינים שעבודת השיפוט של האל הכול יכול באחרית הימים משתמשת בהיבטים רבים של האמת כדי לחשוף את האדם ולנתחו. אנו רואים שטבעו הצודק והמלכותי של אלוהים, שאינו סובל פגיעה מצד האדם, הוא שמבצע את עבודת השיפוט. אלוהים משתמש במילים כדי לחשוף את מהותו המושחתת של האדם ואת האמת בדבר שחיתות האדם, כדי לשפוט את אופיינו השטני המתנגד לאלוהים ושבוגד בו, וכן לנקות את כל השחיתות השוכנת בתוכנו. דוגמאות לשחיתות זו כוללות מצבים שבהם אנו מתמלאים בתפיסות ובדמיונות לגבי עבודתו של אלוהים, גוזלים מידה מסוימת מעבודתו של אלוהים בכך שאנו מתייחסים לתפיסותינו כאמת, ושופטים את אלוהים, מגנים אותו ומתנגדים לו כרצוננו. דוגמה נוספת היא זו, שלמרות שאנו מאמינים באלוהים, אנו לא באמת שונים מחסרי האמונה. כולנו רודפים אחר תהילה ועושר, ומוכנים לשלם כל מחיר בתמורה להם. עם זאת, אין אדם אחד שחי בשביל לרצות את אלוהים. גם השקפתנו על דברים רבים אינה מתאימה לאלוהים, כמו אמנותנו שכל עוד נאמין באדוננו אנו ניוושע, ושכשאדוננו ישוב אנו נילקח אל מלכות השמיים. למעשה, אלוהים אמר שרק אם האדם ימלא את רצון האל, הוא יוכל להיכנס אל מלכות השמיים. אלה רק מספר דוגמאות לשחיתות שאנו טומנים בתוכנו. דרך השיפוט והייסורים מאלוהים, יתנקו וישתנו הטבע המושחת שלנו, השקפותינו ודרכי החשיבה השגויות שלנו, וכן אקסיומות החיים של השטן. אנו גם נהפוך לאנשים שמצייתים באמת לאלוהים. במקביל, דרך השיפוט והייסורים מאלוהים, נלמד להבין שטבעו הצודק של אלוהים אינו סובל פגיעה מאיש. נלמד לדעת איזה סוג אדם אלוהים אוהב, ואיזה סוג אדם אלוהים מתעב. נלמד להבין את כוונתו של אלוהים להושיע את האדם, נפתח יראה מפני אלוהים, ונלמד להבין כיצד לעסוק בחיפוש האמת ולבצע כראוי את חובותינו, כדי שנזכה בשבחו של אלוהים. דרך התנסות בדברי האל ופעולה לפיהם, אנו מבינים אמיתות רבות. למשל, אנו יודעים מהי משמעות האמונה באלוהים, מהי משמעותה של השגת ישועה אמיתית, מהי משמעות הציות לאלוהים והאהבה כלפי אלוהים, מהי משמעות עשיית רצון האל וכן הלאה. טבענו המושחת על שלל תכונותיו ישתנה ברמות שונות, והשקפות חיינו וערכינו ישתנו גם כן. זוהי עבודת השיפוט והייסורים שאלוהים מבצע בנו, ואפשר לומר שזוהי הישועה שבאהבת האל. אם כן, רק אם נקבל את השיפוט בפני כס המשיח באחרית הימים – האל הכול יכול – נוכל לזכות באמת. רק כך נהיה מסוגלים להיחלץ מחטא, להתנקות ולהשיג ישועה מלאה. אחות, האם את מסוגלת להבין את השיתוף הזה?"

מתוך קריאת דברי האל ושיתופה של האחות, התחלתי להבין את עבודת האל ואת רצונו. הנהנתי, נרגשת מאוד, ואמרתי: "תודה לאל! מתוך ההקשבה לדבר האל הכול יכול, הבנתי שאלוהים משתמש באמת דברו באחרית הימים, כדי לבצע את עבודת שיפוט האדם וזיכוכו. בעבר התעסקתי בדברים מעורפלים ולא מציאותיים. כעת אני מבינה שרק אם האדם מקבל את עבודת השיפוט והייסור של אלוהים באחרית הימים, הוא מסוגל להתנקות בידי האל, לזכות בישועה מלאה ולהיכנס למלכות השמיים. האל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר! אני מוכנה לקבל את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים וכן את השיפוט והייסור שבדברי האל, כדי שטבעי המושחת ישתנה יום אחד בקרוב." למשמע דבריי, האחות חייכה בשמחה והודתה לאלוהים שוב ושוב.

דברי האל הכול יכול שחררו אותי מהתפיסות בהן החזקתי, והראו לי כיצד להיפטר מטבעי המושחת ולהתנקות. הרגשתי שעכשיו התבהרו הכיוון והמטרה שלי, בשאיפתי לישועה מלאה, ושרוחי נהייתה בהירה, יציבה ומשוחררת. כשהבטתי החוצה מעבר לחלון, ראיתי שהיה זה יום בהיר ושמשי במיוחד. ירדתי על ברכיי והתפללתי לאלוהים: "הו אלוהים, אני מודה לך. העובדה שאני ברת מזל מספיק כדי לקבל בברכה את שובך, ולהיות עדה להופעתך בתקופת חיי, היא ברכה כה גדולה! אבל אני עיוורת ויהירה, כיוון שהאמנתי בשמועות שהפיצו הכמרים והבכירים, נאחזתי בתפיסות ובדמיונות שלי, וכמעט איבדתי את ישועתי הנצחית. הו אלוהים, אני כה יהירה וחסרת רגש! אני מוכנה להכות על חטא, ואני מעריכה את ההזדמנות הנדירה הזו להשיג ישועה מלאה. אני גם מוכנה להביא לפניך עוד אחים ואחיות כדי שהם יזכו בישועתך! אמן!"