מאת צ'ין מו, סין

באפריל 2023, המפקחת על העבודה מבוססת-הטקסט הודחה כי היא חתרה לתהילה ולמעמד ושיבשה והפריעה את העבודה מבוססת-הטקסט. אני מוניתי להיות המפקחת החדשה. נזכרתי שלפני שנים רבות, נעצרתי על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית בגלל אמונתי באל. המשטרה כלאה אותי בבית הארחה וחקרה אותי בסתר במשך עשרה ימים. כדי להציל את עורי, הסגרתי את שתי האחיות שנעצרו איתי, ובכך עברתי עבירה. חשתי שאינני ראויה לחובה כה חשובה, ולכן הבעתי את חששותיי. המנהיגה שיתפה אותי בכך שאלוהים לא מסתכל על עבירותיו הרגעיות של אדם, אלא בוחן אותו באופן מעמיק על סמך ההקשר והטבע של מעשיו. העיקר הוא אם האדם באמת חזר בתשובה. היא ביקשה ממני להתייחס לעבירה שלי כראוי. התרגשתי מאוד, וגם נעשיתי נכונה להוקיר את ההזדמנות הזו לקבל הכשרה. באופן לא צפוי, ימים ספורים בלבד לאחר שהתחלתי בחובה זו, הודחה גם מפקחת נוספת, סון ג'יה, בגלל שחתרה לתהילה ולמעמד ולא ביצעה את חובתה על פי עקרונות. בימים שלאחר מכן, הרגשתי כאילו סלע ענק מונח על לבי. "רק התחלתי את החובה הזו ואני עדיין לא מכירה את העבודה. חסרים לנו עובדים לעבודה מבוססת-טקסט, כמה אחים ואחיות נמצאים במצב רע, והעבודה לא מתקדמת. כשיש כל כך הרבה בעיות בעבודה, האם מישהי עם האיכות שלי יכולה לשאת בנטל העבודה? אף על פי שבשנים האחרונות ביצעתי חובות מבוססת-טקסט, להיות מפקחת זה משהו אחר. עליך להיות בעל איכות ויכולת עבודה טובות, וגם להבין עקרונות. אבל האיכות ויכולת העבודה שלי שתיהן ממוצעות, וגם חסר לי ידע מקצועי. איך אני יכולה לקחת על עצמי עבודה כה חשובה? כבר ביצעתי עבירה חמורה, ואם אגרום לעיכוב או נזק נוסף לעבודה, לא אוכל לשאת באחריות הזו. אם הבעיה חמורה, ייתכן שלא יהיו לי סוף או יעד טובים". כשחשבתי על זה, הרגשתי שאני לא יכולה לנשום, והייתי כל כך מודאגת שלא הצלחתי לישון בלילה. במהלך הימים הבאים לא הצלחתי לגייס שום התלהבות לחובה שלי, ופשוט ביצעתי באופן פסיבי את המטלות שהיו לי. המנהיגה, כשראתה אותי מבלה את ימיי באנחות, שאלה על מצבי. סיפרתי לה על מצבי ועל קשיי, והיא שיתפה איתי, תוך שהיא מסתמכת על דברי האל. מצבי השתפר מעט.

במהלך ההקדשות הרוחניות שלי, חיפשתי את דברי האל שהתייחסו למצבי. האל הכול יכול אומר: "כשנח ציית להוראותיו של אלוהים, הוא לא ידע מהן כוונותיו של אלוהים. הוא לא ידע מה אלוהים רוצה להשיג. אלוהים רק נתן לו פקודה, הורה לו לעשות דבר מה, אך ללא הסברים רבים, והוא עשה זאת. הוא לא ניסה בסתר להבין את כוונות האל, הוא לא התנגד לאלוהים והוא לא היה דו-פרצופי. הוא רק עשה על פי ההוראות בלב טהור ופשוט. הוא עשה כל מה שאלוהים הורה לו לעשות, ועשייתו ההחלטית נבעה מצייתנות ומקשב לדבר האל. האופן שבו הוא התמודד עם המשימה שאלוהים הפקיד בידו היה עד כדי כך ישיר ופשוט. מהותו, המהות של מעשיו, הייתה צייתנות, לא פקפוק, לא התנגדות, ועל אחת כמה וכמה, לא מחשבה על ענייניו, רווחיו והפסדיו האישיים. יתרה מזאת, כשאלוהים אמר שהוא ישמיד את העולם במבול, הוא לא שאל מתי או מה יקרה לדברים, קל וחומר שהוא לא שאל את אלוהים באיזה אופן ישמיד את העולם. הוא פשוט עשה את שאלוהים הורה לו. יהיה אשר יהיה האופן שבו אלוהים רצה שהדבר ייעשה או האמצעים שבהם הוא רצה שהדבר ייעשה, הוא עשה בדיוק את שאלוהים ביקש וגם התחיל בעבודה באופן מיידי. הוא פעל בהוראת האל, בגישה של רצון לְרַצות את אלוהים. האם הוא עשה זאת כדי לעזור לעצמו להימנע מהאסון? לא. האם הוא שאל את אלוהים כמה זמן נותר עד שהעולם יושמד? לא. האם הוא שאל את אלוהים או שמא הוא ידע כמה זמן ייקח לבנות את התיבה? גם את זה הוא לא ידע. הוא פשוט נשמע לו, הקשיב ופעל בהתאם" (הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, עבודתו של האל, צביונו של האל והאל עצמו א'). כשהרהרתי בחוויה של נח, הדבר נגע ללבי וגם חשתי בושה. כשנח קיבל את שליחות האל לבנות את התיבה, הוא מעולם לא ראה איך נראית תיבה. הוא ידע שיהיו קשיים רבים בתהליך בניית התיבה, אך כששליחות האל הייתה לפניו, נח לא התחשב בדברים האלה, וגם לא התבוסס בקשיים או קפא על שמריו. במקום זאת, הוא התמסר וציית, והכין את החומרים לבניית התיבה על פי דרישות האל. נח לא התחשב ברווחיו או בהפסדיו האישיים; הוא רק חשב איך לבנות את התיבה מהר ככל האפשר על פי דרישות האל כדי שלבו של האל יתנחם. אופיו של נח היה טוב באמת! גישתו של נח, של התמסרות פשוטה לשליחות האל, גרמה לי להרגיש נבוכה ונכלמת לגבי כישלונותיי. חשבתי על הגישה שלי כשנתקלתי בקשיים בחובתי, ועל כך שהיא כלל לא הייתה דומה לזו של נח. אף על פי שהיו כמה קשיים ממשיים בעבודה, הם לא היו בלתי פתירים. לדוגמה, את המחסור בעובדים לעבודה מבוססת-טקסט ניתן היה לפתור על ידי תיאום עם כנסיות אחרות; את המצב הירוד של העובדים בעבודה מבוססת-הטקסט ניתן היה לפתור על ידי שיתוף איתם על דברי האל; ואת האיכות הממוצעת שלי וחוסר יכולת העבודה שלי ניתן היה לפתור על ידי שיתוף פעולה עם המנהיגה ועם אחיי ואחיותיי. את כל הקשיים האלה ניתן היה לפתור. אבל כשנתקלתי בקשיים האלה, לא התמודדתי איתם ישירות ולא פתרתי אותם באופן מעשי כדי לקדם את העבודה. במקום זאת, דאגתי שאעכב את העבודה ובסופו של דבר אצטרך לשאת באחריות. התחשבתי רק ברווחים ובהפסדים האישיים שלי. כלל לא התחשבתי בכוונות האל, וגם לא חשבתי מהי חובתי ומהי אחריותי. האנושיות שלי הייתה באמת ירודה! עם אנושיות כמו שלי, פשוט לא הייתי ראויה לקחת על עצמי עבודה כה חשובה. חשתי מלאת תוכחה עצמית, והתפללתי לאל: "אלוהים, יש חולשה בלבי כשאני ניצבת מול הקשיים האלה בחובתי. אנא הנחה אותי, ותן לי אמונה ונחישות. אני מוכנה לסמוך עליך בחוויה הזו." לאחר התפילה, חיפשתי במהירות עובדים לעבודה מבוססת-טקסט מכנסיות שונות. כעבור זמן-מה אויש מחדש כוח האדם לעבודה מבוססת-טקסט, והמנהיגים בחרו מפקחת חדשה שתשתף איתי פעולה. בזכות שיתוף הפעולה של כולם, העבודה מבוססת-הטקסט השתפרה בהדרגה.

אבל התקופה הטובה לא נמשכה זמן רב. כעבור זמן מה, תוצאות העבודה החלו להידרדר. בדיוק באותו רגע, קיבלתי מכתב מהמנהיגים, שהצביעו על כך שאנחנו לא מתמקדים בטיפוח אנשים, ושהאיכות של הדרשות שנערכו לאחרונה לא הייתה טובה במיוחד. התבקשנו לנתח את מקור הבעיות. כשראיתי את המכתב של המנהיגים, לבי נמלא מתח בפתאומיות. "כל כך הרבה בעיות נחשפו עכשיו בעבודה. זה בגלל שאני, המפקחת, לא הובלתי טוב או לא ביצעתי את הבדיקות הסופיות כראוי. נראה שהאיכות שלי עדיין ירודה מכדי שאוכל לשאת בנטל העבודה הזו!" אז חשבתי על המפקחת הקודמת, שהודחה בגלל שחתרה לתהילה ולמעמד וגרמה לשיבושים ולהפרעות בעבודה. אף על פי שלא גרמתי בכוונה לשיבושים ולהפרעות, אם האיכות הירודה שלי הייתה משתקת את העבודה, האם זה לא היה נחשב לעבירה גם כן? ככל שחשבתי יותר, כך נעשיתי שלילית יותר, והרגשתי חולשה בכל גופי. הגעתי למסקנה שאני באמת לא מתאימה להיות מפקחת, ושעליי לפרוש ולתת למישהי מוכשרת יותר לקחת את מקומי. זה לפחות יראה קצת מודעות עצמית. התגעגעתי לימים שבהם הייתי רק חברת צוות, כשהמפקחת דאגה לכול ואני לא הייתי צריכה לקחת שום אחריות. אף על פי שידעתי שרעיונות כאלה שגויים, לא יכולתי לשלוט במחשבותיי. באותו זמן, היה צורך להשיב בדחיפות למכתב, אבל אני רק בהיתי במחשב, לא מסוגלת להשקיט את לבי. כשראיתי את הזמן חולף, הבנתי שחיים במצב כזה ישפיעו על העבודה, אז מיהרתי להתפלל לאלוהים, "אלוהים, כשאני רואה כל כך הרבה בעיות וסטיות בעבודה, אני כל הזמן רוצה לסגת. אני יודעת שזה לא תואם את כוונותיך. אנא הנחה אותי להבין את עצמי ולצאת מהמצב השגוי הזה."

לאחר התפילה, קראתי את דברי האל: "מילוי חובתו של האדם הוא, למעשה, הגשמת כל מה שטבוע באדם, דהיינו, מה שהאדם מסוגל לעשות. או-אז, חובתו מולאה. חסרונותיו של האדם במהלך שירותו הולכים ומתמעטים אט אט ככל שניסיונו גובר ותוך כדי תהליך השיפוט שהוא עובר. הם אינם מעכבים את חובתו של האדם או משפיעים עליה. אלה שמפסיקים לשרת או מוותרים ונסוגים מחשש שמא יהיו פגמים בשירות שלהם הם הפחדנים ביותר. אם אנשים אינם יכולים להביע את מה שעליהם להביע במהלך השירות או להשיג את מה שבאפשרותם להשיג מטבעם ובמקום זאת הם מתפקדים כלאחר יד, אזי הם איבדו את התפקיד שנועד ליצירים נבראים. אנשים כאלה מכונים 'בינוניים'. הם אשפה חסרת תועלת. כיצד ניתן לכנות אנשים כאלה 'יצירי בריאה' במובן האמיתי של המילה? האין הם ישויות מושחתות שמאירות כלפי חוץ אולם פנימיותן רקובה? ... אלה שאינם ממלאים את חובתם הם מרדניים מאוד כלפי האל והם חבים לו רבות, ובכל זאת הם מפנים עורף ומגדפים ואומרים שהאל טועה. איך אדם כזה יכול להיות ראוי להיעשות מושלם? האין הדבר מבשר על כך שהם יסולקו וייענשו? אנשים שאינם ממלאים את חובתם בפני האל כבר אשמים בפשע הנבזי ביותר, שאפילו מוות הוא עונש לא מספיק בגינו, ועדיין יש להם את החוצפה להתווכח עם האל ולהשוות את עצמם אליו. מה הטעם בהפיכת אנשים כאלה למושלמים? כאשר אנשים אינם מצליחים למלא את חובתם, עליהם לחוש אשמה ומחויבות. עליהם לשנוא את חולשתם ואת היותם חסרי תועלת, את מרדנותם ואת השחיתות שלהם, ויתרה מכך, עליהם להקדיש את חייהם לאל. רק אז הם יהיו יצירים נבראים שאוהבים את האל באמת ובתמים ורק אנשים כאלה ראויים ליהנות מברכותיו ומהבטחתו של האל ולהפוך למושלמים על-ידיו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין חובתו של האדם). האל אומר שזה נורמלי שיהיו סטיות ופגמים בחובותיהם של אנשים, וכל עוד הם מכירים בהם ויכולים לשנות את דרכיהם בזמן – הוא לא יוקיע אותם על כך. אבל אדם אשר נסוג בפחדנות כשמופיעים בחובתו סטיות ופגמים, או אפילו פולט שלל טיעונים מעוותים ומפסיק לבצע את חובתו, הוא חסר אנושיות והיגיון, והאל מתעב אותו. אם הוא לא יכה על חטא, בסופו של דבר האל יסלקו. דברי השיפוט של האל פילחו את לבי. כבר פגעתי בעבודה בכך שלא ביצעתי אותה היטב, ועכשיו כשהבעיות נחשפו, לא מיהרתי לפתור אותן ולתקן את הסטיות. במקום זאת, לבי התחשב רק באינטרסים האישיים שלי, מתוך פחד שאצטרך לשאת באחריות על שיתוק העבודה, ולכן רציתי להיפטר מחובתי מהר ככל האפשר. הייתי כה אנוכית ובזויה! למעשה, חלה הידרדרות בתוצאות העבודה מבוססת הטקסט, וכשהמנהיגים ציינו את הבעיות והסטיות בעבודה, הם למעשה לימדו אותי כיצד לבצעה. הייתי צריכה להרהר על הבעיות והסטיות האלה ולסכם אותן יחד עם כולם, כדי לקדם את העבודה. אבל לא רק שלא הרהרתי וסיכמתי, או חשתי אשמה ותוכחה עצמית על כך שלא ביצעתי את חובתי היטב, אלא גם התווכחתי בלבי, וחשבתי שהאל לא נתן לי איכות טובה, ובעודי מסתתרת מאחורי התירוץ של פרישה לטובת מישהי מוכשרת יותר, רציתי להתנער מחובתי. אפילו חשבתי שניחנתי במודעות עצמית. אולם כעת אני מבינה שלא היה לי שמץ של מודעות עצמית. פשוט הייתי חסרת מצפון ונטשתי את חובתי! חשבתי על כך שהמנהיגים ציינו שלא התמקדנו בטיפוח אנשים, וזו הייתה עובדה. האחים והאחיות רק החלו את ההכשרה ולא הבינו את העקרונות, לכן היינו צריכים ללמוד ולתקשר יחד, ללמוד מהחוזקות של כל אחד כדי לפצות על החולשות שלנו. המנהיגים ציינו שאיכות הדרשות שערכנו הייתה לא טובה, וגם זו הייתה עובדה. אני בעצמי הבנתי את האמת באופן שטחי, ולא יכולתי לראות לאשורה את מהות הבעיות, לכן היה חסר לי כוח בפתרונן. עצם כך שהמנהיגים ציינו זאת היה בגדר תזכורת עבורי! לכן מיהרתי לתקשר עם אחיי ואחיותיי לגבי הבעיות אותן ציינה המנהיגה. כולם הכירו גם הם בסטיות ובפגמים בחובותיהם והיו נכונים לשנות את דרכיהם. מאותו רגע ואילך, היו כיוון ומטרה בחובותינו.

במהלך ההקדשות הרוחניות שלי, המשכתי להרהר, "מדוע בכל פעם שאני נתקלת בקשיים ובבעיות בעבודתי, לבי כה סוער, ואני אפילו רוצה לברוח מחובתי?" קראתי את דברי האל: "יש שחוששים מקבלת האחריות הכרוכה במילוי חובותיהם בכנסייה. אם הם יקבלו תפקיד בכנסייה, הם יבדקו תחילה אם התפקיד מחייב אותם לשאת באחריות, ואם כן, הם לא ייקחו אותו על עצמם. התנאים שלהם למילוי חובותיהם הם ראשית, שהתפקיד שעליהם לבצע יהיה כזה שלא ידרוש מאמץ. התנאי השני הוא שהתפקיד לא יהיה תובעני או מעייף מדי. והתנאי השלישי, שהם לא יישאו בכל אחריות, ולא משנה מה יעשו. זהו סוג החובה היחיד שהם ייקחו על עצמם. איזה מין אדם הוא זה? האם הוא אינו אדם חלקלק וערמומי? אדם שלא רוצה לשאת ולו באחריות הקטנה ביותר. אנשים אלו חוששים אפילו שעלים שנושרים מעצים יישברו את גולגולותיהם. איזו חובה אדם כזה יכול למלא? איזו תועלת הם יכולים להביא לבית האלוהים? עבודת בית האל נוגעת למאבק בשטן, כמו גם להפצת בשורת המלכות. איזו חובה אינה כוללת אחריות? האם הייתם אומרים שמנהיגות נושאת בחובה אחריות? האם האחריות הנדרשת ממנהיגים אינה גדולה פי כמה וכמה, והאם הם אינם מוכרחים לשאת באחריות רבה עוד יותר? אין זה משנה איזו עבודה תבחרו לעשות – בין אם תפיצו את הבשורה, תישאו עדות, תכינו סרטים וכן הלאה – כל עוד היא נוגעת לעקרונות-האמת, יש בצדה אחריות. אם מילוי חובתכם נטול עקרונות, תהיה לכך השפעה על בית האל, ואם אתם חוששים לקבל על עצמכם אחריות, לא תוכלו למלא שום חובה. האם מי שחושש לשאת באחריות במילוי חובותיו הוא פחדן, או שיש בעיה בצביון שלו? עליכם להיות מסוגלים לראות את ההבדל. העובדה היא שזה לא עניין של פחדנות. אם אותו אדם היה מחפש עושר, או פועל למען טובתו האישית, איך הוא יכול היה להיות אמיץ כל כך? הוא היה מוכן לקחת על עצמו כל סיכון אפשרי. אבל כשהוא פועל למען הכנסייה, למען בית האל, הוא לא לוקח על עצמו סיכון כלל. אנשים כאלה הם אנוכיים ושפלים, הם הבוגדניים מכולם. כל מי שלא מקבל על עצמו אחריות בביצוע חובתו אינו כן עם האל ולו במעט, קל וחומר נאמן לו. איזה מי אדם מעז לקבל על עצמו אחריות? לאיזה אדם יש את האומץ לשאת משא כבד? אותו אחד שברגע המכריע ביותר בעבודת בית האל נוטל את ההובלה ומתקדם, שאינו חושש לשאת באחריות כבדה ולסבול קשיים רבים כשהוא רואה את העבודה החשובה והמכרעת ביותר. אדם שהוא נאמן לאל, החייל הטוב של המשיח. האם כל מי שחושש לקבל על עצמו אחריות בחובתו עושה זאת משום שהוא אינו מבין את האמת? לא; זו בעיה באנושיות שלו. אין לו חוש של צדק או של אחריות. אלו אנשים אנוכיים ושפלים, שאינם מאמינים באל באמת, ושכלל אינם מקבלים את האמת. מסיבה זו, לא ניתן להושיע אותם. המאמינים באל חייבים לשלם מחיר כבד כדי להשיג את האמת, והם ייתקלו במכשולים רבים בפני יישומה בפועל. עליהם לזנוח דברים, לנטוש את האינטרסים של הבשר ואף לעמוד בסבל מסוים. רק אז הם יוכלו ליישם את האמת בפועל. אם כך, האם מי שחושש לקבל על עצמו אחריות יכול ליישם את האמת בפועל? הוא בהחלט לא יכול ליישם את האמת בפועל, קל וחומר שהוא לא יכול להשיגה. הוא מפחד ליישם את האמת בפועל והוא מפחד שהאינטרסים האישיים שלו ייפגעו; הוא מפחד מהשפלה, מזלזול ומשיפוט, ואינו מעז ליישם את האמת בפועל. כתוצאה מכך, הוא לא יכול להשיג את האמת, ולא משנה כמה שנים הוא מאמין באל, הוא לא יזכה בישועת האל. אלו שיכולים לבצע חובה בבית האל חייבים להיות אנשים שעבודת הכנסייה היא עבורם נטל שהם נושאים בו, שמקבלים על עצמם אחריות, שמקיימים את עקרונות-האמת, ויכולים לסבול ולשלם את המחיר. אם אדם לוקה בחסר בתחומים האלה, הוא לא כשיר לבצע חובה והוא לא ניחן בתנאים לביצוע חובה... אם אתה מגן על עצמך בכל פעם שמשהו קורה לך ומשאיר לעצמך פתח מילוט, דלת אחורית, האם אתה מיישם את האמת בפועל? זהו לא יישום האמת בפועל – זה נקרא להיות ערמומי. כעת אתה מבצע את חובתך בבית האל. מה העקרון הראשון של ביצוע חובה? תחילה עליך לבצע חובה זו בכל ליבך, מבלי לחסוך במאמץ, ולהגן על האינטרסים של בית האל. זהו עקרון-אמת, שאותו עליך ליישם בפועל. להגן על עצמך על ידי השארת פתח מילוט, דלת אחורית, הוא עקרון שעל פיו פועלים כופרים, והשקפת העולם הנעלה ביותר שלהם. אדם שחושב קודם כל על עצמו בכל הדברים ומציב את האינטרסים האישיים שלו לפני כל דבר אחר, מבלי לחשוב על אחרים וללא כל חיבור לאינטרסים של בית האל ולאינטרסים של אחרים, תוך שהוא חושב תחילה על האינטרסים שלו עצמו ואז על פתח מילוט – האין זו מהותו של כופר? זו בדיוק מהותו של כופר. אדם מסוג זה אינו כשיר לבצע חובה" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק א')). הבנתי מדברי האל שבכל פעם שהופיעו סטיות או קשיים בעבודתי התחוללה סערה גדולה בלבי בעיקר עקב הפחד המתמיד שלי מלקיחת אחריות בחובתי; הצביון האנוכי והערמומי שלי הוא שגרם לכל הצרות הללו. כשעמדתי בפני שיבוצי כוח אדם וקשיים ובעיות בעבודה, המחשבה הראשונה שלי הייתה שעבודה מבוססת טקסט היא עבודה חשובה בבית האל, ושאם לא אוכל לשאת בחובת המפקחת ואעכב את העבודה, אצטרך לשאת באחריות. אף על פי שלא העזתי לנטוש את חובתי, בלבי תמיד חשתי שהחובה הזו מסוכנת מדי. מעבר לדאגה ולסבל, אם תוצאות העבודה יהיו גרועות או אם יופיעו סטיות או פגמים, לכל הפחות ידיחו אותי; אם אצבור יותר מדי עבירות, לא יהיו לי סוף ויעד טובים. כשחשבתי על כך, החובה הזו נראתה לי כנטל ועול, ורציתי להתנער ממנה. גם לא היה לי כל רצון לפתור את הבעיות והקשיים בעבודה. כמפקחת, הייתי צריכה לקחת על עצמי את האחריות באופן יזום, ולשאול את המנהיגה לגבי מה שלא הבנתי. כל עוד אני מכוונת נכון את כוונותיי ועושה כמיטב יכולתי, גם אם מעשיי יהיו חסרי משמעות והתוצאות לא יהיו טובות במיוחד בסופו של דבר, לפחות לא יהיו לי חרטות. אבל כשביצעתי את החובה הזו, חשבתי אך ורק כיצד להימנע מלקיחת אחריות. לבי כלל לא היה נתון לחובתי. לא גיליתי שום כנות כלפי חובתי, שלא לדבר על מסירות. הייתי באמת כה אנוכית ובזויה! בית האל מטפח אנשים כדי שיוכלו לשאוף להבין היבטים שונים של האמת תוך כדי ביצוע חובותיהם, כמו גם לבצע את חובותיהם היטב. עבור אנשים, זוהי הכשרה מעשית. כל מי שניחן בהבנה טהורה יוקיר את חובתו. אבל ההשקפה שעמדה מאחורי חתירתי הייתה שגויה. לא רציתי לקחת שום אחריות בחובתי, ורק רציתי להיות חברת צוות רגילה שמבצעת את חובתה כסדרה, ומחכה שהמפקחת תארגן הכול. למעשה, למרות שביצוע חובתי בדרך זו פטר אותי מלקיחת אחריות, זכיתי לפחות הכשרה ולפחות אמת, וחיי התקדמו לאט. כאשר הוכשרתי כמפקחת, אמנם נתקלתי ביותר בעיות וקשיים והלחץ היה גדול יותר, אולם גם הרווחתי יותר. השגתי כמה רווחים בהבנת העקרונות, ובתפיסה של אנשים ושל דברים. כמו כן, כשביצעתי מעקב אחר העבודה, בבעיות מסוימות זיהיתי רק את התופעות השטחיות ולא יכולתי לתפוס את עיקר העניין, וכתוצאה מכך, תמיד לא הצלחתי לפתור את הבעיות. דרך ההנחיה של המנהיגים גיליתי את חסרונותיי. כאשר חיפשתי את האמת, זיהיתי את טבען של הבעיות ואת השלכותיהן, ומצאתי את עקרונות היישום בפועל, ובכך פתרתי את הבעיות מהשורש. השגתי את כל הרווחים האלה בכך שביצעתי את חובתי כמפקחת. הבנתי גם שלא משנה איזו חובה אדם מבצע בבית האל, עליו לקחת על עצמו חלק מהאחריות. שום אדם לא נותן את האחריות הזו, אלא מקורה באל. כשהבנתי זאת, נדרתי נדר לאל שלא משנה כמה קשיים יהיו בעבודה, אני מוכנה לסמוך עליו ולקחת על עצמי את האחריות שלי. לא אהיה עוד שלילית, וגם לא אברח מחובתי.

פעם אחת, קראתי קטע מדברי האל שצוטט במאמר של עדויות חווייתיות, והוא התאים מאוד למצבי. האל הכול יכול אומר: "יש אנשים שאינם מאמינים שבית האלוהים יכול לנהוג באנשים בהוגנות. הם אינם מאמינים שהאלוהים מושל בביתו, ושהאמת מושלת שם. הם מאמינים שללא קשר לחובה שמבצע אדם, אם צצה בעיה בחובה זו, בית האלוהים יטפל באדם זה מיד, ייטול מידיהם את זכותם לבצע חובה זו, יְשַלֵח אותם מעליו, או אף ירחיק אותם משורות הכנסייה. האם זה באמת עובד ככה? בוודאי שלא. בית האלוהים מתנהג כלפי כל אדם בהתאם לעקרונות האמת. האל צדיק באופן שבו הוא מתייחס לכל אדם. הוא לא בוחן רק את האופן שבו אדם מתנהג במקרה פרטני; הוא מביט על מהות הטבע של האדם, על כוונותיהם, על גישתם, והוא בוחן בייחוד האם אדם יכול להרהר בעצמו כאשר עם עושים טעות, האם הם מלאי חרטה, והאם הם יכולים לחדור למהות הבעיה בהתבסס על דברי האל, להגיע להבנת האמת, לשנוא את עצמם, ולהתחרט באמת. אם מישהו אינו ניחן בגישה הנכונה, ומעשיהם מעורבים לחלוטין בכוונות אישיות, אם הם מלאים במזימות ערמומיות ובגילויים של צביונות מושחתים, וכאשר צצות בעיות, הם פונים לדרך של התחכמות, העמדת פנים וצידוק עצמי ומגלים סירוב עיקש להודות במעשיהם, אז אי אפשר להציל אדם כזה. הם אינם מקבלים כלל את האמת והם נחשפו לחלוטין. אנשים שאינם צודקים, ושאינם מסוגלים לקבל אפילו שמץ מן האמת, הם חסרי אמונה במהותם ונותר רק לסלק אותם... תאמרו לי, אם אדם עשה טעות, אבל הם מסוגלים לגלות הבנה אמתית ומוכנים להתחרט, האם בית האלוהים לא ייתן להם סיכוי? כאשר תוכנית הניהול בת 6,000 השנים מתקרבת לסיומה, יש כל כך הרבה חובות שיש לבצע. אבל אם לכם כל מצפון או היגיון, ואינכם מטפלים בעבודתכם האמיתית, אם קיבלתם את ההזדמנות לבצע חובה אך אינכם יודעים לנצור אותה, אינכם חותרים אל האמת ולו במעט, נותנים לתקופה הטובה ביותר לחלוף על פניהם, אז אתם תיחשפו. אם באופן עקבי אתם מבצעים את תפקידכם בשטחיות, ואינכם מגלים כלל התמסרות כאשר אתם נגזמים, האם בית האלוהים עדיין ישתמש בכם לשם ביצוע חובה? בבית האלוהים השלטון הוא בידי האמת, לא השטן. המילה האחרונה, בנוגע לכל דבר, היא של האלוהים. הוא זה שעושה את העבודה של הצלת האדם, הוא האוחז בריבונות על הכול. אין לכם כל צורך לנתח מה טוב ומה רע, עליכם רק להקשיב ולהתמסר. כאשר אתם מתמודדים עם הצורך לעבור גיזום, עליכם לקבל את האמת ולהיות מסוגלים לתקן את שגיאותיכם. אם תעשו זאת, בית האל לא ישלול מכם את זכותכם למלא חובה. אם תמיד תחששו מכך שתסולקו, תספקו תירוצים ותצדיקו את עצמכם, זו תהיה בעיה. אם אנשים אחרים יוכלו לראות שאתם לא מקבלים את האמת ולו גם במעט, ושאינכם מסוגלים לחשוב בהיגיון, זו תהיה בעיה שלכם. הכנסייה תהיה מחויבת לטפל בכם. אם לא תקבלו כלל את האמת כשאתם ממלאים את חובתכם ותמיד תחששו מחשיפה או מסילוק, החשש הזה שלכם יוכתם בכוונה אנושית ובצביון שטני ומושחת, וכן בחשדות, ברצון להישמר, ובאי הבנה – גישות שלא צריכות להיות לאף אדם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). כשהרהרתי בדברי האל, חשבתי כיצד תמיד התגוננתי מפני האל ופירשתי אותו לא נכון כשקרו לי דברים, ופחדתי שיחשפו ויסלקו אותי. זה נבע מכך שלא היה לי ידע על צביונו הצודק של האל. חשבתי שביצעתי עבירה חמורה בעבר, ושאם לא אבצע היטב את חובתי, אפריע לעבודת הכנסייה ואזיק לה, אבצע עוד עבירות רבות, ואם הן יהיו חמורות, יסלקו אותי. למעשה, אם הייתי מבצעת את חובתי בכל לבי ובכל כוחי, גם אם לא הייתי כשירה לכך עקב איכותי הירודה, בית האל היה מקצה אותי מחדש לחובה המתאימה לאיכות שלי, ולא מסלק אותי מסיבה זו. רק אלה שבמפגיע משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה, וכן מסרבים להכות על חטא על אף כל ניסיון לשתף איתם, יסולקו. זה בדיוק כמו המפקחת הקודמת. היא הפרה במפגיע עקרונות, וכן גרמה שיבושים והפרעות, למען תהילתה ומעמדה. במהלך אותה תקופה, המנהיגה שיתפה איתה ועזרה לה, אך היא לא הכתה על חטא, ולבסוף הדיחו וסילקו אותה. בית האל מתייחס לאנשים על פי עקרונות. הוא מטפל בעבירותיהם של אנשים על פי הרקע והמצב השונים של כל אדם, ואינו נוקט בגישה אחת המתאימה לכול. הבעיות הרבות שנחשפו בביצוע חובתי, שהשפיעו על התקדמות העבודה, נבעו בעיקר מכך שתקופת הכשרתי הייתה קצרה. לא היו לי כיוון או נתיב כיצד לבצע היטב את העבודה, ולפעמים לא יכולתי להבין את הנקודות המרכזיות. לא רציתי לגרום במפגיע לשיבושים ולהפרעות. כשהכרתי בסטיות שלי ותיקנתי אותן בזמן, בית האל עדיין נתן לי את ההזדמנות לקבל הכשרה, והמנהיגים גם הנחו אותי כיצד לבצע עבודה אמיתית. לא הייתי צריכה להתגונן מפני האל או לפרש אותו לא נכון. לא היה לי ידע על צביונו הצודק של האל וחייתי במצב של התגוננות מפניו ופירוש לא נכון שלו. ההיווכחות בחיים שלי ספגה הפסד, וזה גם השפיע על חובתי. כל אלה היו תוצאות של אי חיפוש האמת מצדי.

כהרף עין, הגיע אוקטובר. עקב המעצרים של המפלגה הקומוניסטית של סין, חל עיכוב בפריטי העבודה השונים בכנסייה, ותוצאות העבודה הידרדרו שוב. גם אחיי ואחיותיי חוו קשיים בדרך כלל. הפעם, לא התרשלתי או נעשיתי שלילית כבעבר, אלא דנתי עם האחות ששיתפתי איתה פעולה כיצד לפתור את הבעיות הקיימות. באותה עת, המנהיגים גם ציינו מספר סטיות בעבודתנו, ושיתפו על כמה נתיבים ליישום בפועל. כשראיתי את המכתב של המנהיגים, לא יכולתי שלא לחשוב, "מה אם העבודה עדיין לא תתקדם אחרי זה? אם העבודה תתעכב, לא אוכל לשאת באחריות הזו!" הבנתי שאני שוב חושבת על להגן על עצמי, ולכן התפללתי וחיפשתי. קראתי את דברי האל: "מהם הגילויים של אדם ישר? ראשית, היעדר ספקות בנוגע לדברי האל. זהו אחד הגילויים של אדם ישר. מלבד זאת, הגילוי החשוב ביותר הוא חיפוש האמת ויישומה בפועל בכל דבר – זה דבר קריטי ביותר. אתה אומר שאתה ישר, אבל אתה תמיד מדחיק את דברי האל ועושה רק את מה שאתה רוצה. האם זהו גילוי של אדם ישר? אתה אומר, 'אף על פי שהאיכות שלי ירודה, יש לי לב ישר'. אך כאשר מוטלת עליך חובה, אתה חושש מכך שתסבול ותיאלץ לשאת באחריות אם לא תמלא אותה כהלכה, ולכן אתה מתרץ תירוצים כדי להתחמק מן החובה או מציע שאדם אחר ימלא אותה. האם זהו גילוי של אדם ישר? ברור שלא. אם כך, איך צריך להתנהג אדם ישר? עליו לציית להסדרי האל, להיות מסור לחובה שהוא אמור למלא ולשאוף להשביע את רצון האל. דבר זה בא לידי ביטוי במספר דרכים: ראשית, קבלת החובה שלך בלב מלא כנות, מבלי להתחשב באינטרסים הגשמיים שלך, מבלי להיות מסויג ומבלי לקדם את טובתך האישית. אלה הם גילויי היושרה. דבר נוסף הוא התמקדות במילוי החובה בלב שלם ובכל מאודך, עשיית דברים כהלכה והשקעת לבך ואהבתך במילוי המשימה, במטרה לרצות את האל. אלה הם הגילויים שנדרשים מאדם ישר בעת מילוי חובתו" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). מדברי האל, הבנתי שכאשר אדם כן מבצע את חובתו, הוא לא מתכנן לעצמו או מתחשב באינטרסים האישיים שלו, אלא הוא מביא בחשבון את כוונות האל ומבצע את חובתו בכל לבו ובכל כוחו. עליי ליישם בפועל על פי דברי האל ולהיות אדם כן. הדרקון הגדול האדום כאש נמצא כעת על ערש דווי, ועוצר בפראות אחים ואחיות. מטרתו היא להפריע לעבודת הכנסייה. דווקא בזמן כזה עליי להגביר את שיתוף הפעולה שלי, ולעבוד עם כולם כדי לבצע את חובותינו היטב. לכן אכלתי ושתיתי את דברי האל עם האחות ששיתפתי איתה פעולה, וחיפשנו דרך לפתור את הקשיים המיידיים. כמו כן, דיווחנו למנהיגים על תוכניות העבודה העתידיות שלנו, ואז שיתפנו בנפרד עם אחינו ואחיותינו, ופתרנו באופן מעשי את הקשיים והבעיות בעבודה. לאחר זמן מה, העבודה מבוססת הטקסט השתפרה בהדרגה. במסגרת שיתוף הפעולה של כולנו, ראינו את ברכת האל ואת הנחייתו. תוצאות העבודה מבוססת הטקסט השתפרו עוד ועוד, וכולנו היינו אסירי תודה לאל.

לפני כן, תמיד הרגשתי שהאיכות שלי אינה טובה ושאינני יכולה לבצע את חובת המפקחת, ושרק כאלה שאיכותם טובה יכולים לבצע את העבודה הזו. העובדות הוכיחו שהשקפתי הייתה שגויה. קראתי את דברי האל: "ללא עבודתה של רוח הקודש וללא הגנתו של האל, מי יכול היה להגיע למקום שבו הוא נמצא כיום? איזה חלק מהעבודה ניתן היה לבצע עד כה? האם האנשים האלה חושבים שהם בעולם החילוני? אם קבוצה כלשהי בעולם החילוני תאבד את ההגנה של צוות אנשים מוכשרים או כישרוניים, היא לא תוכל להשלים אף אחד מהפרויקטים שלה. העבודה בבית האל שונה. האל הוא זה ששומר, מוביל ומנחה את העבודה בבית האל. אל לכם לחשוב שהעבודה בבית האל תלויה בתמיכתו של אדם כלשהו. זה לא המקרה, וזו נקודת המבט של אדם חסר אמונה" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (18)). "בלי קשר לשאלה אם איכותך גבוהה או נמוכה ובלי קשר לכמות הכישרון שיש לך, אם צביונותיך המושחתים לא ייפתרו, אזי לא משנה באיזה תפקיד תוצב, לא תהיה ראוי לשימוש. לעומת זאת, אם איכותך ויכולותיך מוגבלות, אך אתה מבין עקרונות-אמת שונים, כולל את עקרונות-האמת שעליך להבין ולתפוס במסגרת עבודתך, וצביונותיך המושחתים נפתרו, אזי תהיה אדם הראוי לשימוש" (הדבר, כרך שביעי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (3)). כשהשוויתי את עצמי לדברי האל, הבנתי שהייתי עיוורת ובורה, ושחשפתי השקפה של חסרת אמונה. למעשה, לא ניתן לבצע היטב את עבודת בית האל באמצעות הסתמכות על איכותו או על מתנותיו של אדם אחד. על פניו, אנשים הם שמבצעים את עבודת בית האל, אולם בפועל, האל הוא שמבצע אותה. רוח הקודש היא זו שמובילה ומקיימת אותה. אין זה משנה אם איכותו של אדם היא טובה או רעה, כל עוד לבו פשוט וכן, הוא מוכן לחפש את עקרונות-האמת כשקורים לו דברים, הוא לא חי על פי צביונותיו המושחתים, והוא מסור בחובותיו, האל יברך וינחה אותו, והוא יוכל להשיג כמה תוצאות בחובותיו. כמו כן, הבנתי שאף על פי שאיכותי הייתה ממוצעת, כשכולם שיתפו פעולה, וביצענו את חובותינו כשאנו מאוחדים בלב ובנפש, השגנו תוצאות טובות. כל זה היה הנחיית האל; האל הוא זה שמקיים את עבודתו שלו. תודה לאל הכול יכול!