מאת מו רן, סין

ב-29 בנובמבר 2023, נבחרתי לשמש כמפקחת על עבודה מבוססת טקסט. החדשות האלה הטרידו אותי מאוד. הזיכרונות מהתקופה שבה הייתי מפקחת הציפו אותי ללא הרף. כשהתעוררו סטיות ובעיות בעבודה, האחות שאיתה עבדתי תמיד לקחה יוזמה, חיפשה את הסיבות ומצאה דרכים לפתור אותן, אבל אני אף פעם לא הצלחתי להתמודד עם הדברים האלה כראוי. בכל פעם שהתעוררו בעיות, חשבתי שזה בגלל איכותי הירודה ויכולות העבודה הנמוכות שלי, אבל אף פעם לא ניתחתי את הסטיות והליקויים שבבסיס הבעיות שהתעוררו, ובוודאי שלא השקעתי מאמץ במחשבה כיצד לתקן ולפתור אותן. תחושת ההשפלה על שכל כך הרבה בעיות צצות בחובתי ליוותה אותי באופן קבוע, עד ששקעתי במצב שלילי ורציתי כל הזמן לברוח מחובתי. כשגם המנהיגים היו מצביעים על הבעיות שלי, הייתי הופכת לשלילית עוד יותר. מכיוון שחייתי זמן רב במצב של שליליות ורשלנות, בעיות רבות בעבודה לא נפתרו בזמן, ולא הבאתי תועלת אמיתית לאחיי ולאחיותיי. המנהיגים שיתפו איתי פעמים רבות על מצבי, אבל עדיין לא הצלחתי לשנות את המצב, ובסופו של דבר, זה השפיע קשות על העבודה, והודחתי. למרות שהודחתי, הרגשתי הקלה. אבל עכשיו הם רוצים שאשוב להיות מפקחת, האם זה לא אומר שאחיה באותה דרך כואבת ומשפילה כמו קודם? ממש לא רציתי להיות מפקחת שוב! חוץ מזה, הרגשתי שפשוט אין לי את האיכות הנדרשת כדי להיות מפקחת. ראיתי שהרבה מנהיגים, עובדים ומפקחים הם אנשים בעלי איכות טובה, יכולות עבודה חזקות ויעילות גבוהה בעבודתם, ואילו הרגשתי שאני אדם עם איכות ירודה ויעילות נמוכה, ושאני פשוט לא מתאימה להיות מפקחת. במסגרת חובתי כחברת צוות, יכולתי לראות כמה תוצאות ולשמור על מעט גאווה, אבל תפקיד המפקחת פירושו להירתם לעומס עבודה כבד ולהתחשב בכל ההיבטים. עם יכולותיי הבינוניות, הרגשתי שלא משנה כמה אתאמץ, עדיין לא אצליח לבצע את התפקיד כראוי, ובסופו של דבר פשוט ידיחו אותי שוב. זו תהיה עוד תבוסה מוחצת, ואיך יסתכלו עליי אז אחיי ואחיותיי? האם הם יגידו שאני חסרת תועלת לחלוטין? בכל פעם שהמחשבות האלה עלו בי, רציתי לסרב לחובה הזו, אבל גם הרגשתי שאם אסרב לחובתי, אאכזב את האל. במיוחד מכיוון שבאותה עת הייתה רק מפקחת אחת על עבודה מבוססת טקסט, ועומס העבודה היה כה כבד שאדם אחד לא היה יכול להתמודד עם כולו לבד; המנהיגה אמרה שהעבודה כבר נפגעה. מכיוון שעסקתי בחובות מבוססות טקסט במשך שנים רבות וכבר הייתי מפקחת בעבר, הייתי בקיאה במידת מה בהיבטים השונים של העבודה, כך שאם לא אקבל את החובה הזו בעת הזו, באמת לא אהיה ראויה להיקרא חברה בבית האל. אך אם אסכים לקחת אותה על עצמי ואז לא אהיה מסוגלת לשאת בעול העבודה, האם לא אאבד את כל גאוותי ואת המעמד שלי? המחשבה על הדברים האלה ייסרה אותי, והרגשתי לכודה בין הפטיש לסדן. שטחתי את מצבי לפני האל בתפילה, "אלוהים, היום הגיעה אליי החובה לשמש כמפקחת, ואני יודעת שאתה מרומם אותי ושזהו חסדך, אבל אני כל הזמן מרגישה שחסרה לי האיכות הנדרשת כדי להיות מפקחת, ואני חוששת מאוד שכשאשוב להיות מפקחת, אתקל בכל מיני בעיות, ובסופו של דבר אשקע שוב בסוגיות של מעמד וגאווה, ולא אוכל להיחלץ מכך. אלוהים, אני מבקשת ממך להעניק לי אמונה ונחישות להתמסר."

מאוחר יותר, הלכתי לכינוס בלב כבד. כשנודע למנהיגה על מצבי, היא מצאה לי קטע מדברי האל: "שהמטרה של האל בקביעת סביבות עבור האדם היא, מהיבט אחד, לאפשר לאנשים לחוות דברים שונים בדרכים רבות, להפיק לקחים מהם, להיכנס למציאויות-אמת שונות שדבר האל מכיל, להעשיר את החוויות של אנשים ולעזור להם לזכות בהבנה רבת פנים ומקיפה יותר של האל, של עצמם, של סביבתם ושל האנושות. מהיבט אחר, האל רוצה שאנשים יתחזקו מערכת יחסים רגילה איתו על ידי כך שהוא מתזמר להם סביבות מיוחדות וקובע להם לקחים מיוחדים. כך אנשים באים לפניו לעתים קרובות יותר במקום לחיות במצב כפירה, מצב שבו הם אומרים שהם מאמינים באל אבל פועלים בדרך שאין לה שום קשר עם האל או עם האמת, דרך שתוביל לצרות. משום כך, בסביבות שהאל קובע לאנשים, הם למעשה מובאים בעל כורחם ובאופן פסיבי לפני האל על ידי האל עצמו. הדבר הזה מראה שהאל מתחשב בכובד ראש. ככל שיותר חסרה לך הבנה בעניין מסוים, כך אתה צריך יותר להיות בעל לב אדוק וירא-אל ולבוא לפניו לעתים קרובות יותר כדי לחפש את כוונותיו ואת האמת. כשאינך מבין דברים, אתה צריך את הנאורות ואת ההכוונה של האל. כשאתה נתקל בדברים שאינך מבין, אתה צריך לבקש מהאל לעמול עליך יותר. זהו שיקול הדעת המתחשב של האל. ככל שתרבה לבוא לפני האל כך לבך יתקרב יותר אל האל. והאם אין זה נכון שככל שלבך יתקרב יותר לאל כך הוא ישכון בתוכו יותר? ככל שהאל יהיה יותר בלבו של אדם כך ישתפרו החתירה שלו לאמת, הנתיב שבו הוא צועד והמצב שלבו יגיע אליו" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הערכת דברי האל כאילו הם אוצר יקר היא היסוד לאמונה באל). דברי האל ברורים מאוד. לא משנה אילו מצבים האל מזמן לנו, הכול נועד כדי שנלמד לקחים ונזכה באמת. בדיעבד, בתקופה שבה הייתי מפקחת, מכיוון שנחשפו בי סטיות וחסרונות רבים במילוי חובתי, וגאוותי לא באה על סיפוקה, לעיתים קרובות הפכתי שלילית. מעולם לא חיפשתי את האמת כדי לפתור את הצביון המושחת שלי. כל מה שחשבתי עליו היה מה יחשבו עליי אחיי ואחיותיי, והאם הם יזלזלו בי. כל הזמן רציתי לברוח מחובתי, והפכתי שלילית ורשלנית, ולא ביצעתי שום עבודה ממשית. בסופו של דבר, העבודה התעכבה, וגם אני לא צמחתי כלל בחיי. כל זה קרה מכיוון שלא התמדתי בחיפוש האמת. בדיעבד, לפני שהייתי מפקחת, חשבתי שאני מצליחה בכל התחומים, ולא הייתה לי הבנה אמיתית של עצמי. מאז שהפכתי למפקחת, סטיות ובעיות רבות נחשפו בחובתי, ונגזמתי פעמים רבות. כל זה אילץ אותי להרהר בשחיתות ובחסרונות שלי, ולבוא לפני האל כדי לחפש את האמת. אם הייתי מתמודדת עם הליקויים והחסרונות שלי, מתפללת יותר לאל ומחפשת את עקרונות-האמת, הייתי יכולה ללמוד לקחים בהיבטים רבים. זה היה חסדו של האל. אבל לא ידעתי להכיר תודה, תמיד רציתי להתחמק מחובתי ונהגתי בחוסר אחריות. אפילו אחרי שהודחתי, לא הרגשתי שמץ של אשמה או חרטה. להיפך, ראיתי בזה סוג של הקלה. באמת אכזבתי את האל! אך האל לא סלד ממני, ובמקום זאת נתן לי הזדמנות נוספת להכשרה, מתוך רצון שאפנים יותר מהאמת ושאצמח מהר יותר בחיי. אבל הייתי קהת חושים וטיפשה, ולא הבנתי את כוונת האל. חששתי שהחסרונות שלי ייחשפו שוב ושאחרים יזלזלו בי, ולכן לא רציתי לבצע את חובתי כמפקחת. השבתי ריקם את כוונתו הקפדנית של האל. כשהבנתי את הדברים האלה, הרגשתי אשמה ובעלת חוב לאל.

הבנתי קצת יותר את כוונת האל וקיבלתי על עצמי את חובת הפיקוח. אבל עדיין לא יכולתי שלא לחוש דאגה וחשש. פחדתי שלא אבצע את חובתי היטב, שכבודי ייפגע, ושבסופו של דבר ידיחו אותי כמו בפעם הקודמת. יום אחד, קראתי את דברי האל: האל אומר: "בין אם האיכות שלך גבוהה או נמוכה, ובין אם אתה מבין את האמת ובין אם לאו, בכל מקרה, עליך להחזיק בגישה הזאת: "מכיוון שהעבודה הזאת ניתנה לי לביצוע, עליי להתייחס אליה ברצינות, לקחת אותה לתשומת לבי, ועליי להשתמש בכל ליבי ובכל כוחי כדי לבצע אותה היטב. באשר לשאלה אם אוכל לבצע אותה באופן מושלם, איני יכול להתחייב על כך, אבל גישתי היא שאעשה כמיטב יכולתי לבצע אותה היטב, ובוודאי שלא אהיה שטחי לגביה. אם תצוץ בעיה בעבודה, עליי לקחת אז אחריות ולהבטיח שאלמד ממנה לקח ואבצע את חובתי היטב". זוהי הגישה הנכונה" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (8)). לאחר שקראתי את הקטע הזה מדברי האל, התרגשתי מאוד. דרישותיו של האל ממני אינן גבוהות. הוא לא דורש ממני לבצע עבודה שמתעלה על האיכות והיכולות שברשותי, והוא רק מבקש שיהיה לי לב כן ושאעשה כמיטב יכולתי למלא את חובתי היטב. די בכך כדי לרצות את האל. למרות שעדיין לא העזתי להבטיח שאוכל לשאת בחובת הפיקוח, הייתי חייבת לפחות לקבל על עצמי לעשות כל שביכולתי כדי למלא את חובתי היטב. זה היה בהישג ידי. הבנתי שהכישלון הקודם שלי בביצוע חובתי לא נבע מחוסר איכות, אלא מכך שחייתי במצב של סיווג עצמי מתמיד, ורציתי כל הזמן לסגת. לא חשתי את עול חובתי, וכשהתעוררו בעיות, לא באתי מיד לפני האל כדי להרהר; לא ניתחתי מדוע התעוררו הסטיות והבעיות הללו, וגם לא שקלתי כיצד לחפש את האמת כדי לפתור אותן. כל מה שחשבתי עליו יום אחר יום היה הגאווה והמעמד שלי. עם גישה כזו, איך יכולתי למלא את חובתי היטב? כשהבנתי זאת, ראיתי שהגאווה, היהירות והדאגה למעמד שלי היו המכשולים הגדולים ביותר בחובתי.

אז התחלתי להרהר, "מדוע בכל פעם שגאווה ומעמד מעורבים, איני יכולה שלא להתבוסס במצב מוטעה?" מאוחר יותר, קראתי את דברי האל: "צוררי משיח מטפחים את המוניטין והמעמד שלהם במידה שחורגת מזו של אנשים רגילים, וזה דבר שמצוי במהות צביונם. זה לא אינטרס זמני או ההשפעה החולפת של הסביבה שלהם – זה דבר שקיים בחייהם, בעצמותיהם, לכן זו המהות שלהם. זה אומר שבכל דבר שצוררי משיח עושים, השיקול הראשון שלהם הוא המוניטין והמעמד שלהם עצמם, לא שום דבר אחר. עבור צוררי משיח, מוניטין ומעמד הם חייהם ומטרתם לכל ימי חייהם. בכל מעשיהם, השיקול הראשון שלהם הוא: 'מה יקרה למעמד שלי? ולמוניטין שלי? האם זה יעניק לי מוניטין טובים? האם זה ירומם את המעמד שלי בעיניהם של אנשים?' זה הדבר הראשון שהם חושבים עליו וזו הוכחה מספקת לכך שיש להם צביון ומהות של צוררי משיח. זו הסיבה שהם מתייחסים כך לדברים. ניתן לומר שעבור צוררי משיח, מוניטין ומעמד אינם דרישה נוספת כלשהי ולבטח לא דברים חיצוניים להם שהם יכולים להסתדר בלעדיהם. הם חלק מהטבע של צוררי משיח. הם מצויים בעצמותיהם, בדמם. הם דבר מולד בתוכם. צוררי משיח אינם אדישים לשאלה אם יש להם מוניטין ומעמד. זו לא הגישה שלהם. מהי, אם כן, הגישה שלהם? מוניטין ומעמד קשורים באופן אינטימי לחיי היומיום שלהם, למצב היומיומי שלהם, למה שהם חותרים אליו מדי יום. עבור צוררי משיח, מעמד ומוניטין הם החיים שלהם. אין זה משנה איך הם חיים, אין זה משנה באיזו סביבה הם חיים, אין זה משנה איזו עבודה הם עושים, אין זה משנה למה הם חותרים, מהן המטרות שלהם, מהו הכיוון של חייהם – הכול סובב סביב השגת מוניטין טוב ומעמד גבוה ומטרה זו לא משתנה. הם לעולם לא יוכלו לזנוח דברים מעין אלה. אלה הפנים האמיתיות של צוררי משיח וזו מהותם. גם אם תשימו אותם ביער קדום במעמקי ההרים, עדיין הם לא יוותרו על החתירה שלהם אל מוניטין ומעמד. אפשר לצרף אותם לכל קבוצה שהיא של אנשים, וכל מה שהם יחשבו עליו עדיין יהיה מוניטין ומעמד. אף על פי שצוררי משיח מאמינים גם כן באלוהים, הם רואים בחתירה אל מוניטין ומעמד כשקולה לאמונה באלוהים ונותנים לה משקל זהה. כלומר, כשהם צועדים בנתיב האמונה באלוהים, הם גם עוסקים בחתירה אל מוניטין ומעמד לעצמם. ניתן לומר שבליבם של צוררי משיח הם מאמינים שחתירה אל האמת באמונתם באל היא חתירה אל מוניטין ומעמד, שהחתירה אל מוניטין ומעמד היא גם החתירה אל האמת ושזכייה במוניטין ובמעמד היא זכייה באמת ובחיים" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו בוגדים באינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ג')). מדברי האל, ראיתי שצוררי משיח מתייחסים למוניטין ולמעמד כאל חייהם ממש, וכאל המטרה שהם חותרים אליה לאורך כל חייהם. לא משנה מה הם עושים או אומרים, השיקול היחיד שלהם הוא המוניטין והמעמד שלהם. זוהי מהותו של צורר משיח. בדיעבד, מאז שהייתי צעירה תמיד הייתה לי תשוקה עזה למוניטין ולמעמד, ותמיד חייתי לאור הרעלים השטניים שלפיהם "אנשים זקוקים לגאוותם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו" ו"אדם מותיר מאחוריו את שמו בכל מקום שהוא שוהה בו, בדיוק כשם שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום שבו הוא עף". היה לי אכפת מאוד מאיך שאחרים רואים אותי. כשהייתי בכיתה ד', המורה שלי בחרה בי להשתתף באולימפיאדת מתמטיקה. אבל לא קיבלתי ציון גבוה כמו התלמידים האחרים, והרגשתי מושפלת למדי. אחרי זה, המצאתי תירוץ ונשרתי מבית הספר. המורה שלי ראתה שהציונים שלי לא היו כל כך גרועים וחשבה שחבל שאני נושרת, אז היא באה במיוחד לביתי כדי לשכנע אותי. רק אז חזרתי לבית הספר. בכיתה ז', פעם אחת, עניתי לא נכון על שאלה של המורה, וכל הכיתה פרצה בצחוק. הרגשתי מושפלת לחלוטין ומעולם לא חזרתי לבית הספר. אחרי שמצאתי את האל, עדיין נשארתי כפי שהייתי. מכיוון שהתשוקה שלי למוניטין ולמעמד לא סופקה, חייתי במצב שלילי ורציתי לוותר על חובתי. כשהייתי מפקחת בעבר, רבים מחסרונותיי נחשפו, והרגשתי מושפלת מאוד, אז כל הזמן רציתי להתחמק מחובתי ולא השקעתי שום מאמץ בפתרון בעיות שניתן היה לפתור. הייתי רשלנית ושלילית בחובתי, ובסופו של דבר, עיכבתי את עבודת הכנסייה והודחתי. הפעם, לא רציתי להיות מפקחת גם כי פחדתי שלא אצליח לבצע עבודה ממשית ושוב ידיחו אותי, וחששתי שהגאווה שלי תספוג מכה נוספת. כדי להימנע מזלזול, רציתי רק לסרב לחובה הזו. כל הזמן חשבתי על המוניטין והמעמד שלי, בלי לחשוב ולו במעט על עבודת הכנסייה. הייתי באמת אנוכית, נאלחה וחסרת אנושיות! אדם בעל אנושיות, כשמוטלת עליו חובה, לא יעסיק את עצמו בשאלה אם החובה תביא לו יוקרה או באילו קשיים הוא ייתקל. כל עוד עבודת הכנסייה דורשת זאת, הוא יסתמך על האל ויעשה כל שביכולתו כדי לתרום את חלקו. אבל אני תמיד התבוססתי בדאגות למוניטין ולמעמד, וברגע שנתקלתי בכמה מכשולים או כישלונות בחובתי, הייתי שוקעת במצב של ייאוש. תמיד רציתי לסרב, ולהתחמק מחובתי. האם בכך לא התנגדתי לאל? ראיתי שחתירה למעמד ולתהילה רק תוביל אותי להתנגד לאל ולפגוע בצביונו, ושבכך אני הולכת בנתיב של צורר משיח. אם אמשיך לחתור למוניטין ולמעמד, לעולם לא אבצע את חובתי היטב; האל רק יידחה אותי בתיעוב ויסלק אותי. כשהבנתי את כל זה, התפללתי לאל: "אלוהים, לבי עסוק מדי במעמד ובתהילה. אני לא רוצה למרוד בך יותר. לא משנה מה האיכות שלי, אני מוכנה לעשות כל שביכולתי כדי למלא את חובתי היטב, כדי שלבך יתנחם."

בחיפושיי, גיליתי שתמיד החזקתי בתפיסה מוטעית. חשבתי שכדי להיות מפקח, על אדם להיות ניחן באיכות טובה ולעבוד ביעילות; מי שלא, אינו ראוי להיות מפקח. אבל מעולם לא ניסיתי לברר אם התפיסה הזו שלי נכונה בכלל. מאוחר יותר, קראתי את דברי האל: "אם מסתכלים על כך מנקודת המבט של העבודה הכוללת של בית האל, כמובן, אם היו יותר אנשים בעלי איכות טובה, עבודת הכנסייה אכן הייתה קלה יותר. אולם, יש הנחת יסוד: בבית האל, האל עושה את עבודתו שלו, ואנשים לא ממלאים תפקיד מכריע. לכן, בין שאיכותם של אנשים טובה, בינונית או ירודה, אין זה קובע את תוצאות עבודת האל. התוצאות הסופיות שיושגו מוגשמות על ידי האל. האל מוביל הכול; הכול עבודתה של רוח הקודש" (הדבר, כרך שביעי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (7)). "בלי קשר לשאלה אם איכותך גבוהה או נמוכה ובלי קשר לכמות הכישרון שיש לך, אם צביונותיך המושחתים לא ייפתרו, אזי לא משנה באיזה תפקיד תוצב, לא תהיה ראוי לשימוש. לעומת זאת, אם איכותך ויכולותיך מוגבלות, אך אתה מבין עקרונות-אמת שונים, כולל את עקרונות-האמת שעליך להבין ולתפוס במסגרת עבודתך, וצביונותיך המושחתים נפתרו, אזי תהיה אדם הראוי לשימוש" (הדבר, כרך שביעי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (3)). "זו הסיבה לכך שהיכולת של האדם לבצע היטב את חובתו אינה תלויה באיכותו בלבד, אלא בעיקר בגישה שלו לחובתו, באופיו, אם האנושיות שלו טובה או רעה, ואם הוא מסוגל לקבל את האמת. אלה הן בעיות השורש. אם ליבך נתון לחובתך, אם אתה עושה כמיטב יכולתך ופועל בלב שלם, אם אתה בעל גישה רצינית ומצפונית כלפי ביצוע חובתך, אם אתה רציני ועובד קשה: אלה הדברים שעליהם האל מסתכל, והאל בוחן את כולם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מילוי תקין של חובתכם מחייב שיתוף פעולה הרמוני). דברי האל גרמו לי להבין שהתפיסה שלי כלל לא תאמה את האמת; שכל עבודה בבית האל מתבצעת על ידי האל עצמו, ושאיכותו של אדם אינה קובעת הכול. היכולת לבצע את חובתנו היטב תלויה בעיקר בגישתנו לחובה, בלב מצפוני ואחראי, וביכולתנו לפעול על פי עקרונות-האמת. אם לאדם יש כישרונות ואיכות, אך אין לו תחושת עול או אחריות כלפי חובתו, וכשאחים ואחיות מצביעים על בעיותיו, הוא מסרב לקבל אותן ואינו מהרהר בהן או מנתח אותן, אז גם אם הוא ניחן בכישרונות ובאיכות, הוא לא יוכל לבצע את חובתו היטב, והאל לא יברך או ינחה אותו. לעומת זאת, אם לאדם יש איכות ממוצעת אך לבו במקום הנכון, והוא מבצע את חובתו בחריצות ובאחריות, וכשאחים ואחיות מצביעים על סטיותיו וחסרונותיו הוא מסוגל לקבל ולתקן את הדברים הללו, אז הוא עדיין יכול להשיג תוצאות מסוימות בחובתו. חשבתי על אחות שהכרתי פעם. האיכות שלה הייתה ממוצעת, אך לאחר שנבחרה למנהיגה, היא חשה תחושת עול בחובתה, ביצעה את עבודתה במצפוניות ובאופן מעשי, והשיגה תוצאות טובות יחסית בחובתה; מאוחר יותר, היא קודמה ולקחה על עצמה עבודה גדולה יותר. הייתה גם אחות ששיתפה איתי פעולה בעבר, שהייתה לה איכות טובה, אך כשהמנהיגה הצביעה על בעיות וסטיות בעבודתה, היא לא רק סירבה לקבל אותן אלא גם התווכחה וסירבה להתמסר. כתוצאה מכך, היא איבדה את עבודת רוח הקודש, לא הצליחה להבין שום בעיה לעומקה, ולא השיגה תוצאות בחובתה, ובסופו של דבר, היא הודחה. מהעובדות הללו, הבנתי שיכולתו של אדם לבצע את חובתו היטב אינה מוכרעת רק על ידי איכותו, ושהמפתח טמון ביכולתו לקבל את האמת, ובגישתו לחובה.

מאוחר יותר קראתי עוד מדברי האל: האל הכול יכול אומר: "האיכות, הכישורים והכישרונות שהאל העניק לך כבר מספיקים – אלא שאתה אינך שבע רצון, אינך מסור לחובתך, אף פעם אינך יודע את מקומך, תמיד רוצה להשמיע רעיונות נשגבים ולהתרברב, ובסופו של דבר הופך את חובותיך לאי-סדר גמור. לא הבאת לידי ביטוי את האיכות, הכישורים והכישרונות שהאל העניק לך, לא השקעת את מלוא המאמץ, ולא השגת שום תוצאה. אף על פי שאתה עשוי להיות עסוק למדי, האל אומר שאתה כמו ליצן, שאינך אדם שיודע את מקומו ומתמקד במשימותיו הראויות. האל לא אוהב אנשים כאלה. לכן, לא משנה מהן תוכניותיך ומטרותיך, אם בסופו של דבר אינך מגיע לביצוע חובתך בהתאם לעקרונות שדורש האל, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ, על בסיס האיכות המולדת, הכישורים, הכישרונות, היכולות ושאר התנאים המולדים שהאל העניק לך, אזי האל לא יזכור את מה שעשית, ואתה לא תבצע את חובתך, אלא תעשה מעשה רע" (הדבר, כרך שביעי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (3)). "ראשית, הפק את המרב המוחלט מהכישרונות, היכולות והחוזקות המולדות והקיימות שהאל העניק לך, וכן מהמיומנויות הטכניות או המקצועיות שאתה מסוגל לרכוש ולהשיג, ואל תחסוך במאמץ. אם הגעת למצב שבו אתה מרצה את האל בכל הנוגע לדברים האלה ואתה מרגיש שאתה עדיין יכול להגיע לגבהים גדולים יותר, אז בחן אילו מיומנויות טכניות או מקצועיות תוכל לשפר או להגיע איתן לפריצת דרך, במסגרת מה שאיכותך מאפשרת לך להשיג. אתה יכול להמשיך ללמוד ולהשתפר על בסיס מה שאתה יכול להשיג עם איכותך האישית. ...אם אתה יכול לבצע את חובתך בכל לבך, בכל כוחך ובכל דעתך כמיטב יכולתך, ויש לך לב כן, אזי אתה יקר ערך כזהב בפני האל. אם אינך יכול לשלם מחיר ואין לך נאמנות בביצוע חובתך, הרי שגם אם תנאיך המולדים טובים יותר מאלה של האדם הממוצע, אינך יקר בפני האל, אינך שווה אפילו גרגר חול" (הדבר, כרך שביעי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (3)). דברי האל גרמו לי להבין שלא משנה מהי איכותו של אדם, כל עוד הוא מבצע את חובתו בכל כוחו ובכל נפשו, ויש לו לב כן, אדם כזה יקר מפז בעיני האל. האיכות שהאל נתן לי הייתה למעשה מספקת, ויכולתי גם להבין כמה עקרונות בנוגע לעבודה מבוססת טקסט, ובכלל, זה לא שהייתי חסרת כל נתיב במעקב אחר העבודה. הבעיה הייתה שפשוט מעולם לא הצלחתי להתייחס לחסרונותיי כראוי, תמיד השוויתי את עצמי לבעלי איכות וכישרונות טובים יותר, ומעולם לא מיקדתי את לבי בשאלת "איך לבצע את חובתי היטב". עכשיו, כשחזרתי לבצע את חובת הפיקוח, הערכתי עמוקות את החובה הזו וביצעתי אותה בכל לבי ובכל נפשי. לא יכולתי עוד להתייחס אליה בשליליות.

עם השינוי הזה בגישה שלי, בפעם הבאה שביצעתי את חובתי, התפללתי לאל שישמור על לבי שלו לפניו. כשבדקתי דרשות בקפידה, הצלחתי למצוא כמה בעיות, והפקתי תועלת מלימוד מיומנויות מקצועיות יחד עם אחיי ואחיותיי. כשהופיעו סטיות ובעיות בעבודה, שחשפו רבים מחסרונותיי, עדיין הרגשתי בושה ושליליות מסוימת, ואפילו חשבתי לסגת. בזמנים כאלה, הייתי חושבת על כישלונותיי בעבר. לפני כן, תמיד שקעתי בדאגות לגאווה ולמעמד, וכשהופיעו בעיות לא יזמתי ניתוח של הסטיות והחסרונות, תמיד הרגשתי שלילית ונסוגתי, וכתוצאה מכך, איבדתי את עבודת רוח הקודש. לא רציתי ליפול שוב למצב של ייאוש, אז התפללתי לאל, וביקשתי שיעזור לי לצאת מהשליליות. במקביל, גם נפתחתי לגבי מצבי בפני המנהיגים ובפני אחיי ואחיותיי, וכולם שיתפו איתי ועודדו אותי. בנוסף, המנהיגים תמכו בי ועזרו לי לזהות בעיות באופן הביצוע של חובתי. כששקלתי מה גרם לבעיות הללו, גיליתי שחלקן נגרמו מגישה שטחית שנקטתי ואחרות התעוררו כי לא הבנתי את העקרונות; מתוך הבנה זו, ניתחתי ותיקנתי את אותן בעיות. לפעמים, כשהיו יותר מדי דברים להתמודד איתם, המנהיגים היו כותבים לי ועוזרים לי ללמוד לתעדף, ואחרי שסידרתי כך את זמני באופן הגיוני, הצלחתי לבצע את חובתי כרגיל. לאחר זמן מה, התוצאות בעבודה מבוססת טקסט השתפרו קמעה. עכשיו אני מפקחת כבר יותר מחצי שנה, ולמרות החסרונות והליקויים הרבים שלי, והבעיות הרבות שעדיין קיימות בעבודה, דרך מה שחוויתי הפעם, אני באמת מרגישה שהעבודה בבית האל מנוהלת על ידי רוח הקודש. כשאני מרפה מאינטרסים אישיים ומבצעת את חובתי בחריצות, אני יכולה לקבל את העבודה וההנחיה של רוח הקודש, ואני יכולה גם להשיג תוצאות בחובתי. תודה לאל!