מאת פאנג שיאיו, סין

מגיל צעיר, המשפחה שלי והמורים שלי אמרו לי שאני צריכה להשקיע בלימודים, ושרק אם אתקבל לאוניברסיטה יהיו לי חיים טובים. אחרת, אחיה כל חיי בסבל ובעוני. בגלל שמשפחתי הייתה ענייה ואנשי הכפר זלזלו בנו, חשבתי שאם אתקבל לאוניברסיטה, אוכל למצוא עבודה טובה, ואז אנשי הכפר כבר לא יעזו לזלזל בנו. אני זוכרת משפט מספר הלימוד שלי בבית הספר היסודי: "דרך הקריאה, אפשר להשיג גם אהבה וגם עושר." האמנתי שאם אשקיע בלימודים, ארכוש ידע רב מהספרים, ושככל שיהיו לי יותר ידע והשכלה, כך אהיה עשירה יותר, ושרק ידע יכול לשנות את גורלי. כשמשפחתי דיברה איתי על אמונה באל, הסכמתי למראית עין, אבל בלבי חשבתי, "כרגע הלימודים קודמים לכול. אאמין כמו שצריך אחרי שאתקבל לאוניברסיטה ותהיה לי עבודה טובה." לכן, מעולם לא השתתפתי בכינוסים. מדי פעם, משפחתי הראתה לי את דברי האל, אבל קראתי אותם כאילו היו משהו מספר מעשיות, בשעה שהתמקדתי בכל ליבי בקבלה לאוניברסיטה, שתבטיח לי עתיד מזהיר.

היו לי ציונים די טובים באותה תקופה, ואנשי הכפר שיבחו אותי על הציונים הטובים ועל היותי נבונה, ואמרו שאין ספק שאצליח. קרוביי עודדו אותי לעתים קרובות להשקיע בלימודים, ואמרו שאין ספק שבמשפחה שלנו תהיה בוגרת אוניברסיטה. כששמעתי זאת, שמחתי והופתעתי בו זמנית. בגלל שהמשפחה שלי הייתה ענייה ואחרים זלזלו בנו, הרגשתי ממש נחותה ליד אחרים, כאילו אני פחותה מכולם. מעולם לא ציפיתי שאנשים יעריכו אותי כל כך בגלל הציונים הטובים שלי, אז קיבלתי את הרושם שרכישת השכלה אכן מאפשרת לזכות בהערכתם של אחרים. אבל אז חשבתי על כך שהציונים שלי עדיין טעוני שיפור, ולכן יהיה עליי להתאמץ יותר בלימודים כדי להשיג תוצאות טובות יותר. מאוחר יותר, התקבלתי לתיכון היוקרתי ביותר במחוז, והייתי בטוחה שיש לי סיכוי טוב להתקבל לאוניברסיטה, וכשזה יקרה, כל מי שהכיר אותי בוודאי יסתכל עליי באור חדש. כשהגעתי לשנת הלימודים האחרונה בתיכון, המורים שלי אמרו לעתים קרובות, "בחינת הכניסה לאוניברסיטה קובעת לאן תגיעו בחיים," "בחברה של היום, התחרות עזה, והעיקרון הוא הישרדות החזקים – רק המתאימים שורדים," ו"מי שלא עובד קשה בצעירותו, יתחרט על כך בזקנתו." הבנתי שרק אם אשיג תעודה מאוניברסיטה מובילה אוכל להבטיח לעצמי עתיד טוב, וכדי להשיג את המטרה הזו, השקעתי בלימודים אפילו יותר. לעתים קרובות דילגתי על הפסקות צהריים כדי לפתור תרגילים בכיתה. אפילו הליכה לקפטריה הרגיש לי כמו בזבוז זמן. בכל מבחן, ייחסתי חשיבות עצומה לציון ולדירוג שלי. כשהדירוג שלי עלה, הייתי מרוצה, אבל כשהוא לא השתפר או ירד, הרגשתי ממש מדוכדכת וחסרת מנוחה. למרות שהשקעתי בלימודים, רוב הזמן, הדירוג שלי בכיתה היה בסביבות המקום השנים-עשר או השלושה-עשר, וסבלתי מאוד והייתי נתונה תחת לחץ רב. אבל חשבתי שרק אם אתקבל לאוניברסיטה אז יהיו לי חיים טובים ויפסיקו לזלזל בי, אז המשכתי להשקיע בלימודים ולא העזתי להרפות ולו לרגע.

שלושה חודשים לפני בחינת הכניסה לאוניברסיטה, קרה משהו שהשפיע עליי עמוקות. בית הספר ערך מבחן סימולציה, ותלמיד שניגש לבחינה חוזרת פספס את ציון הסף לאוניברסיטה נחשבת בכמה נקודות בודדות, ובסופו של דבר קפץ אל מותו. כששמעתי על כך, חשתי נסערת מאוד. הציון שלו היה הרבה יותר גבוה משלי, אבל בגלל כמה נקודות בודדות, הוא שם קץ לחייו! ישבתי בכיתה, הסתכלתי סביבי על השולחנות העמוסים בספרים ועל חבריי לכיתה שלומדים בחריצות, ופתאום הרגשתי אבודה לחלוטין. לא יכולתי שלא לחשוב, "חיים צעירים פשוט נגדעו בגלל ציון נמוך מדי – האם זה שווה את זה? האם אנחנו התלמידים חיים רק בשביל ציונים? האם ציונים חשובים יותר מהחיים? האם דירוג במבחנים באמת יכול לקבוע את גורלו של אדם? למה אותו תלמיד לא הצליח לראות מעבר לזה?" כשחשבתי על כך שגם אני, בדיוק כמו אותו תלמיד, נאבקתי נואשות כדי להשיג ציונים גבוהים ולהתקבל לאוניברסיטה טובה, שאלתי את עצמי, "האם האוניברסיטה היא המוצא היחיד שלי? אז מה אם לא אתקבל לאוניברסיטה? האם ידע באמת יכול לשנות את גורלו של אדם?" בראשי התרוצצו המון שאלות שלא היו לי תשובות להן. חשבתי על סבא שלי. הוא היה משכיל מאוד וקרא הרבה ספרים, אך כל חייו עבד כחקלאי. הידע לא שינה את גורלו. ויש גם את בת דודתי. אחרי שסיימה את האוניברסיטה, היא הלכה לעבוד בעיר גדולה, ואנשי הכפר העריצו ושיבחו אותה, אבל היא עדיין התלוננה שהעבודה לא מספיק טובה. לא ידעתי אם אחרי כל המאמצים שלי, סופי יהיה כמו סבא שלי, שהידע שלו לא הועיל לו, או כמו בת דודתי, שכולם העריצו אבל היא מעולם לא חשה סיפוק. ומה אם באמת אתקבל לאוניברסיטה טובה, אסיים את הלימודים, אמצא עבודה טובה, ואזכה להערכתם של אחרים, ואז אתחתן ואקים משפחה – האם אכריח את הילדים שלי ללמוד בשקדנות כמו שלמדתי אני ולשאוף להתקבל לאוניברסיטה? כל דור חוזר על דפוס החיים הזה, אבל האם זו באמת הדרך היחידה לחיות? האם אין דרך אחרת? הייתי מבולבלת יותר מאי פעם לגבי דרכי העתידית בחיים, ולא ידעתי לשם מה אני חיה או לאן עליי לחתור כדי להוסיף ערך לחיי.

מאוחר יותר, קראתי את דברי האל הכול יכול, והספקות שלי נעלמו. האל הכול יכול אומר: "במרחבי היקום והשחקים, יצורים אין סוף חיים ומתרבים, מצייתים לחוק החיים המעגלי ודבקים בכלל אחד קבוע. כל מי שמת לוקח איתו את הסיפורים של אלה החיים, וכל מי שחי חוזר על אותה היסטוריה טרגית של אלה שגוועו. על כן, חזקה על האנושות לשאול את עצמה: מדוע אנו חיים? ומדוע עלינו למות? מי שולט בעולם הזה? ומי ברא את האנושות הזו? האם הטבע באמת ברא את האנושות? האם האנושות באמת שולטת בגורלה שלה? ..." (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 3: האדם יכול להיוושע רק בתוך ניהולו של האל). האם דברי האל לא עסקו בדיוק בספקות שחשתי? אבל מעולם לא שיתפתי את המחשבות הכמוסות האלה עם אף אחד, אז איך האל יכול היה לדעת? נראה היה שהאל מבין את מחשבותיי, ויותר מזה, שהוא מכיר את מצבם הנוכחי של כל בני האדם. הרגשתי בלבי את כל-יכולתו של האל, ובו בזמן, דברי האל משכו אותי להמשיך לקרוא. האל אומר: "מאז שהאנושות הגתה את מדעי החברה, המדע והידע מילאו את מחשבותיו של האדם. הם הפכו לכלים לשליטה באנושות, וכבר לא נותרו לאדם די מקום או תנאים הולמים לסגוד לאל. מעמדו של האל בלבו של האדם הלך ושקע. ללא מקום לאל בלבו של האדם, עולמם הפנימי של בני האדם אפל, חסר תקווה וריק. כתוצאה מכך, חוקרים בתחום מדעי החברה, היסטוריונים ופוליטיקאים רבים עברו אל קדמת הבמה והציגו תיאוריות במדעי החברה, את תורת האבולוציה האנושית ותיאוריות אחרות הסותרות את האמת בנוגע לבריאת האדם על ידי האל, וזאת כדי למלא את לבם ואת נפשם של בני האדם. וכך, מספרם של המאמינים בכך שהאל ברא את הכול הלך ופחת, ומספרם של המאמינים בתורת האבולוציה הלך וגדל. יותר ויותר אנשים מתייחסים לתיעוד עבודתו של האל ודבריו בעידן הברית הישנה כאל מיתוסים ואגדות. בלבם, בני האדם נעשים אדישים לכבודו ולגדולתו של האל, לקיומו, ולעיקר שלפיו האל ריבון על כל הדברים. הישרדותה של האנושות וגורלן של מדינות ואומות אינם חשובים להם עוד, והאדם חי בעולם חלול שעניינו רק אכילה, שתייה ורדיפת תענוגות... מדע, ידע, חופש, דמוקרטיה, תענוגות ונוחות מביאים לאדם נחמה זמנית בלבד. גם עם הדברים האלה, באופן בלתי נמנע האדם עדיין חוטא ומתלונן על חוסר ההוגנות בחברה. קיומם של דברים אלה אינו יכול לעצור את כמיהתו ואת רצונו של האדם לחקור. זאת משום שהאדם נברא בידי האל, והקורבנות והחיפושים חסרי ההיגיון של האדם יכולים רק להביא עליו יותר ויותר מצוקה, ולגרום לו להיות במצב מתמיד של חרדה, מבלי לדעת כיצד להתמודד עם עתיד האנושות או כיצד להתמודד עם הנתיב שלפניו, עד כדי כך שהאדם אף נעשה מפוחד מהמדע ומהידע, קל וחומר שהוא מפחד מתחושת הריקנות. בעולם הזה, בין שאתה חי במדינה חופשית או במדינה ללא זכויות אדם, אתה חסר יכולת לחלוטין לחמוק מגורל האנושות. בין שאתה השליט ובין שאתה הנשלט, אתה חסר יכולת לחלוטין לחמוק מהרצון לחקור את הגורל, התעלומות והיעד של האנושות, קל וחומר שאינך מסוגל לחמוק מתחושת הריקנות המבלבלת. תופעות כאלה, המשותפות לכל האנושות, מכונות בפי סוציולוגים תופעות חברתיות, אך שום אדם דגול אינו יכול להתייצב ולפתור בעיות כאלה. אחרי הכול, אדם הוא אדם, ושום אדם אינו יכול להחליף את מעמדו ואת חייו של האל. האנושות זקוקה לא רק לחברה הוגנת שבה כולם שבעים, שווים וחופשיים; האנושות זקוקה לישועת האל ולאספקת החיים שלו לאדם. רק כאשר האדם יקבל את אספקת החיים של האל ואת ישועתו, אזי צרכיו, רצונו לחקור והריקנות שבלבו ייפתרו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 2: האל הוא ריבון על גורל האנושות כולה). אחרי שקראתי את דברי האל, הבנתי שבני האדם נבראו על ידי האל, וששורש הריקנות וחוסר האונים שלנו הוא העובדה שלאל כבר אין מקום בלבנו. כשנזכרתי בעבר, אכן האמנתי בקיומו של האל בצעירותי, אבל כשהתחלתי ללמוד, לא נתקלתי בשמו של האל בספרי הלימוד. בספרים נאמר שבני האדם התפתחו מקופים, וגם ש"ידע עשוי לשנות את גורלך," "תחומי עיסוק אחרים הם קטנים, הספרים עולים על כולם," ו"המדע הוא עליון." רעיונות ואמירות כאלה מגיעים מהשטן, וגורמים לאנשים לסגוד לידע ולמדע. אני לא יודעת מתי זה קרה, אבל גם אני אימצתי את האמירות האלה, ייחסתי ערך רב לידע וראיתי בו חשיבות עליונה, ובמסגרת החתירה לעבר ידע, התייחסתי לאמונה כאל משהו משני. עכשיו הייתי מבולבלת מאוד לגבי החיים, ופעמים רבות, הרגשתי ריקנות בלתי מוסברת. למעשה, זה היה בגלל שהתרחקתי יותר מדי מהאל. למרות שהלימודים הרחיבו את הידע שלי ואת אופקיי, ולמרות שזכיתי לשבחים ולהערכה מאחרים, הידע לא הצליח לפתור את הבלבול שחשתי לגבי החיים, וגם לא הראה לי את הנתיב הנכון בחיים. לבי נותר מבולבל, חסר אונים וכואב. קראתי שהאל אומר: "ללא מקום לאל בלבו של האדם, עולמם הפנימי של בני האדם אפל, חסר תקווה וריק." "האנושות זקוקה לא רק לחברה הוגנת שבה כולם שבעים, שווים וחופשיים; האנושות זקוקה לישועת האל ולאספקת החיים שלו לאדם." הבנתי שרק אם נאמין באל ונקבל עלינו את ישועתו נוכל להשתחרר מכל הריקנות והכאב. מאותו הרגע, ידעתי שאני חייבת להאמין באל ברצינות ולקרוא את דבריו, ושאיני יכולה עוד להזניח את אמונתי. לאחר מכן, התחלתי להשתתף בכינוסים פעם בשבוע, והיכולת לקרוא את דברי האל גרמה לי להרגיש מאוד נינוחה.

אחרי בחינת הכניסה לאוניברסיטה, היה לי יותר זמן לקרוא את דברי האל, ולעתים קרובות ביליתי בחברת האחים והאחיות וחייתי את חיי הכנסייה. ראיתי שבכנסייה, האמת היא ששולטת, ושאין הבחנה בין עושר או מעמד חברתי, וגם לא בין ותק או גיל בקרב האחים והאחיות. כולנו יכולים להיפתח, לשתף ולעזור זה לזה כשאנחנו חושפים שחיתות, ואנו לא מזלזלים זה בזה ואין בינינו תחרות. אורח החיים הזה הסב לי הנאה רבה. זמן קצר לאחר מכן, קיבלתי את מכתב הקבלה לאוניברסיטה, והתחלתי להתלבט אם עליי ללכת ללמוד. למען האמת, רציתי מאוד ללכת לאוניברסיטה, כי אחרי כל שנות הלימודים האלה, המטרה שלי תמיד הייתה להתקבל לאוניברסיטה, ולמצוא עבודה מכובדת עם משכורת ותנאים טובים כדי שלא יזלזלו בי, וכדי שלא אצטרך לסבול מעוני. אבל גם חששתי שלא יהיה לי זמן להשתתף בכינוסים ולקרוא את דברי האל אם אלמד באוניברסיטה ואהיה עסוקה בלימודים. בגלל שלא הייתי בטוחה, שאלתי את בני משפחתי, והם אמרו, "עלייך להתפלל לאל בכל ליבך לפני שתקבלי החלטה." אז סיפרתי לאל על הקושי שלי וביקשתי ממנו שינחה אותי לקבל את ההחלטה הנכונה.

מאוחר יותר, קראתי את דברי האל: האל הכול יכול אומר: "האין הכול מחשיבים ידע כדבר חיובי? לכל הפחות, אנשים חושבים שהקונוטציה של המילה 'ידע' חיובית יותר מאשר שלילית. מדוע, אם כן, אנו טוענים כאן שהשטן משתמש בידע כדי להשחית את האדם? האם תיאוריית האבולוציה איננה היבט של ידע? האם חוקיו המדעיים של ניוטון אינם חלק מהידע? כוח הכבידה של כדור הארץ הוא גם חלק מהידע, לא כן? (כן.) מדוע, אם כן, הידע נמצא ברשימה של הדברים שהשטן משתמש בהם כדי להשחית את האנושות? מה אתם חושבים על כך? האם יש בידע אפילו שמץ של אמת? (לא.) אם כן, מהי תמצית הידע? על איזה בסיס נלמד הידע שהאדם רוכש? האם הידע מבוסס על תיאוריית האבולוציה? האין זה נכון שהידע שהאדם רכש באמצעות חקר ותמצות מבוסס על אתאיזם? האם חלק כלשהו בידע זה קשור לאלוהים? האם הוא קשור לעבודת האל? האם הוא קשור לאמת? (לא.) אם כן, כיצד השטן משתמש בידע כדי להשחית את האדם? זה עתה אמרתי ששום חלק מהידע הזה אינו קשור לעבודת האדם את אלוהים או לאמת. יש אנשים שחושבים על זה כך: 'ייתכן שאין לידע שום קשר לאמת, אך הידע עדיין אינו משחית את בני האדם.' מה אתם חושבים על זה? האם לימדו אותך באמצעות הידע שאושרם של בני האדם תלוי במה שהם יצרו במו ידיהם? האם הידע לימד אותך שגורלו של האדם נתון בידיו? (כן.) איזה מין דיבור זה? (זה דיבור שטני.) בדיוק כך! זה דיבור שטני! הידע הוא נושא מורכב לדיון. ניתן לקבוע במילים פשוטות, שתחום ידע מסוים אינו יותר מאשר ידע. זהו ידע שנלמד על בסיס של היעדר עבודת אלוהים ועל חוסר הבנה שאלוהים ברא את כל הדברים. כאשר אנשים חוקרים סוג כזה של ידע, הם אינם רואים שלאלוהים יש ריבונות על כל הדברים. הם אינם רואים שאלוהים הוא האחראי לכל הדברים או זה שמנהל אותם. תחת זאת, הם רק עוסקים במחקר וגילוי אינסופיים בתחום זה של הידע ומחפשים תשובות על סמך ידע. אולם האין זה נכון שאם אנשים אינם מאמינים באלוהים ותחת זאת רק עוסקים במחקר, הם לעולם לא ימצאו את התשובות האמיתיות? ידע יכול להעניק לך רק פרנסה, עבודה והכנסה כדי שלא תרעב, אך הידע לעולם לא יגרום לך לעבוד את אלוהים, והוא לעולם לא ירחיק אותך מרע. ככל שתחקור יותר את הידע, כך תרצה יותר למרוד באלוהים, להכפיף את אלוהים למחקרים שלך, לנסות את אלוהים ולהתנגד לו. אם כך, מה אנו רואים עתה שהידע מלמד את בני האדם? הוא כולו הפילוסופיה של השטן. האם לפילוסופיות ולחוקי ההישרדות שמופצים על ידי השטן בקרב בני אדם מושחתים יש קשר כלשהו לאמת? אין להם שום קשר לאמת, ולמעשה, הם ההיפך מהאמת" (הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, האל עצמו, הייחודי ה'). האל חושף כיצד השטן משתמש בידע בתור תחבולה שמטרתה להשחית אנשים. ראיתי שידע מעשי יכול לעזור לנו להבין דברים בסיסיים, ולסייע לנו בעבודה ובחיים, אבל במהלך הלמידה שלנו, השטן מחדיר בנו אתאיזם, אבולוציוניזם, מרקסיזם ואידיאולוגיות אחרות. אלה מובילים אותנו להכחיש את האל ולמרוד בו יותר ויותר, ולהתרחק ממנו עוד ועוד. נזכרתי באחות שסיפרה שבתה האמינה בקיומו של אלוהים כשהייתה צעירה, ושהיא הצטרפה אליה באמונתה. אבל אז בתה הלכה לאוניברסיטה, וכשהאחות דיברה איתה שוב על אמונה באל, בתה כבר לא הכירה בקיומו. למען האמת, זה היה גם הסיפור שלי. כשהייתי צעירה, האמנתי בקיומו של אלוהים. אבל אז, בספרי הלימוד בבית הספר ובחומרים שלימדו אותנו, המילה 'אלוהים' מעולם לא הוזכרה. הכול עסק רק בחומרנות ובתורת האבולוציה. אמרו לנו שכל דבר בעולם נוצר באופן טבעי ושבני האדם התפתחו מקופים. כל זה גרם לי להתחיל לפקפק בקיומו של אלוהים. הבנתי שהשטן אכן משתמש בידע כדי להוליך שולל ולהשחית אנשים. אבל באותו הזמן, לא הייתי מודעת לכך, והמשכתי להשתוקק לידע, ורציתי להמשיך ליהנות משפע של ידע. איך יכולתי לדעת שזו תחבולה שהשטן משתמש בה כדי להוליך שולל ולהשחית אנשים? זה כמו צפרדע המתבשלת אט-אט במים המתחממים בהדרגה. אם אדם לא ערני ולא יוצא מהמים בזמן, השטן יטרוף אותו והוא אפילו לא ישים לב. הידע הנלמד באוניברסיטאות הוא כולו אתאיסטי, וככל שלמדתי יותר ממנו, כך הורעלתי בצורה עמוקה יותר. אם, בסופו של דבר, אהפוך להיות מישהי שמכחישה את האל בגלל שיש לה יותר מדי ידע, אז יהיה מאוחר מדי. האם בכך לא אמיט על עצמי חורבן? ההשלכות של זה יהיו נוראיות!

יום אחד, קראתי עוד מדברי האל: האל הכול יכול אומר: "מהרגע שבו אתה מגיח בבכי לעולם הזה, אתה מתחיל למלא את האחריות שלך. אתה ממלא את תפקידך ומתחיל את מסע חייך למען התוכנית והייעוד של האל. לא משנה מה הרקע שלך, ומה המסע הצפוי לך, בכל מקרה איש אינו יכול להימלט מהתזמורים ומהסידורים שהותוו לו משמיים, ואיש אינו יכול לשלוט בגורלו, מפני שרק האל הריבון על הכול מסוגל לבצע עבודה כזו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל הוא מקור חיי האדם). הבנתי שגורלו של אדם נתון בידי האל, ושלאנשים אין יכולת לשנות את גורלם. האופן שבו גורלי יתגלה, סוג העבודה שאבצע, סוג החיים שאחיה, והאם אהיה ענייה או עשירה – האל הוא שגוזר את גורלי והאל הוא הריבון על חיי, ואיני יכולה לשנותם, קל וחומר שאיני יכולה לשנותם רק באמצעות ידע או תעודה. בדיוק כמו סבא שלי. האל גזר את גורלו להיות חקלאי, ולמרות שסבי קרא הרבה ספרים ולמד הרבה, זה לא השפיע על גורלו. הבנתי שגורלו של אדם אכן לא נתון בידיו, ושהשכלה רבה יותר לא בהכרח מובילה למשרה טובה. רציתי לשנות את גורלי באמצעות לימודים, אבל הרעיון הזה היה ממש טיפשי. ברגע שהבנתי את זה, הרגשתי מוכנה להפקיד את עצמי בידי האל, והייתי מוכנה להתמסר לריבונותו ולסידוריו.

באותה תקופה, קראתי גם עוד מדברי האל, וקטע אחד במיוחד הותיר עליי רושם עמוק. האל הכול יכול אומר: " אל לצעירים להיות נטולי שאיפות, כוח מניע ורוח תוססת של שאיפה קדימה. אל להם לומר נואש לגבי הסיכויים לעתידם שלהם, ואסור להם לאבד תקווה בחיים או לאבד ביטחון בעתיד. עליהם להתאפיין ביכולת ההתמדה כדי להמשיך בדרך האמת שהם בחרו כעת – על מנת להגשים את משאלתם להקדיש לי את כל חייהם. אל להם להיות ללא האמת, ואל להם לשמור בליבם צביעות ואי צדק – הם צריכים לעמוד איתן, בעמדתם הראויה. אל להם להיסחף – הם צריכים להתאפיין ברוח של התעוזה להקריב קורבנות ולהיאבק למען הצדק והאמת. צעירים צריכים להיות מספיק אמיצים כדי לא להיכנע לדיכוי מצד כוחות האופל וכדי לחולל שינוי בחשיבות קיומם. צעירים לא צריכים להשלים עם מצוקה – הם צריכים להיות פתוחים וכנים ועם רוח של סלחנות כלפי אחיהם ואחיותיהם. כמובן, אלה הדרישות שאני מציב לכולם, וזו העצה שלי לכולם. אולם יותר מכך, אלה הדברים המרגיעים שלי אל כל הצעירים. עליכם לנהוג לפי דבריי. בפרט, אסור שצעירים יחסרו את הנחישות להבחין בבירור בדרך הדברים ולחפש צדק ואמת. עליכם לחתור אל כל הדברים היפים והטובים, ועליכם להשיג את המציאות של כל הדברים החיוביים. יתר על כן, עליכם להיות אחראים כלפי חייכם, ואסור לכם להתייחס לכך בקלות ראש. בני האדם באים אל העולם, ונדיר שהם נתקלים בי. בנוסף, נדיר שיש להם ההזדמנות לחפש את האמת ולזכות בה. מדוע אתם לא מוקירים את הזמן היפהפה הזה כנתיב הנכון לעיסוק בחיים האלה? ומדוע אתם תמיד מתייחסים בביטול כזה כלפי האמת והצדק? ... חייכם צריכים להיות מלאים בצדק, אמת וקדושה. חייכם לא צריכים להיות מושחתים עד כדי כך בגיל כה צעיר, מה שיגרום לכם ליפול לשאול. אינכם מרגישים שזה יהיה אסון נורא? אינכם מרגישים שזה יהיה אי-צדק נורא?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברים לצעירים ולזקנים). דברי האל האלה עזרו לי למצוא את הכיוון הנכון בחיים. האל הוא מקור כל היופי והטוב. אני מאמינה באל וקוראת את דבריו, ובעזרתם, אני יכולה להבחין בין דברים חיוביים לשליליים, ולהבחין במגמות רעות שונות, ואני גם יודעת איך להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה, וכן הלאה. כל אלה הם דברים שאני צריכה לחיים הרוחניים שלי. אם לא הייתי חותרת אל האמת ובמקום זאת הייתי בוחרת להמשיך לחתור לעבר ידע, הייתי נעשית מושפעת מכל מיני פילוסופיות ורעלים שטניים, והופכת להיות מושחתת יותר ויותר. בדיוק כמו בתקופה שהייתי בבית הספר, וידעתי בבירור שהציונים שלי ממוצעים, אבל לא הייתי מוכנה לקבל את זה ולמדתי ממש קשה כדי להתקבל לאוניברסיטה טובה. כתוצאה מכך, עיניתי את עצמי והתרחקתי עוד יותר מהאל. הרי נבראנו בידי האל, ועלינו להאמין בו ולחתור אל האמת. אבל בגלל שהשטן פיתה אותי והוליך אותי שולל, כל מה שידעתי זה שצריך ללכת לבית הספר וללמוד. לא הבנתי שאני צריכה להאמין באל ולסגוד לו, ולא הבנתי שמשמעות החיים היא חתירה אל האמת ואל הישועה. הייתי מרוכזת לחלוטין בלימודים שלי, ובזבזתי המון זמן. ראיתי שהאל הביע כל כך הרבה אמיתות ושיש עוד כל כך הרבה שלא הבנתי, והתמלאתי חרטה. אם רק הייתי משתתפת בכינוסים כמו שצריך כמה שנים קודם לכן, האם לא הייתי מבינה יותר אמיתות? אם אלך לאוניברסיטה ואלמד שם עוד כמה שנים, עבודת האל אולי כבר תסתיים, ולכן, אין ספק שאחמיץ את ההזדמנות שלי לישועה. אחרי שקראתי את דברי האל, הרגשתי את כוונתו הדחופה. האל מחכה שהאנושות תתייצב שוב לפניו ותסכים לקבל את ישועתו, כדי שבני האדם יפסיקו לסבול מפגעי השטן. אסור היה לי להחמיץ את ההזדמנות הזו.

קראתי עוד מדברי האל: האל אומר: "אם יש לך מעמד רם, מוניטין רב, ידע רב, נכסים רבים ותמיכה של אנשים רבים, אך אתה נותר חופשי מהשפעתם של דברים אלה ועדיין בא בפני האל כדי לקבל את קריאתו ואת שליחותו, וכדי לעשות את מה שהאל מבקש ממך, אזי כל מה שתעשה יהיה המפעל המשמעותי ביותר עלי אדמות והמפעל הצודק ביותר של האנושות. אם אתה דוחה את קריאתו של האל למען מעמד ולמען מטרותיך שלך, כל מה שתעשה יהיה מקולל ואף מתועב בעיני האל" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 2: האל הוא ריבון על גורל האנושות כולה). האל מציין בבירור אילו מין אנשים יזכו באישורו ובברכותיו, ואילו מין אנשים הוא יקלל ויתעב. אלה הבאים לפני האל למרות המכשולים ומציעים את עצמם לאל בגוף ובנפש הם אלה שיזכו באישורו ובברכותיו של האל. אם מישהו דוחה את קריאת האל ואת שליחותו ומעדיף לחתור אחר אינטרסים אישיים, זהו מרד נגד האל, והאל ידחה בתיעוב אדם כזה. חשבתי על כך שבתור יציר בריאה, אם אחתור רק אל ידע ולא אל האמת, אז אבזבז לשווא את רוח החיים שהאל העניק לי. אם אוכל לנצל את השנים האלה כדי לבצע את חובתי כייציר בריאה במקום לחתור לעבר לימודים באוניברסיטה, אם אספר ליותר אנשים את החדשות הטובות על האל שהגיע כדי לבצע את עבודת הושעת האנושות, ואם אעזור ליותר אנשים אבודים כמוני לחזור לפני האל, אז זה יהיה הדבר המשמעותי ביותר שאוכל לעשות. חשבתי על פטרוס. הוא הצטיין גם בלימודים וגם בהתנהגות מגיל צעיר, והוריו קיוו שיצליח בלימודים ויתבלט בעולם, אבל פטרוס לא חתר לעבר ידע נוסף או לעבר השכלה גבוהה כדי להשיג תהילה, רווח ומעמד. במקום זאת, הוא בחר להאמין באל ולהטיף. למרות התנגדות הוריו, הוא הפסיק את לימודיו לאחר שסיים את התיכון. למרות שהוא התפרנס מדיג וחי חיים רגילים, בגלל כמיהתו לאל, הוא חתר ללא הרף להכיר ולאהוב את האל, ובסופו של דבר, הוא זכה לאישורו של האל. החתירה הזו של פטרוס זכתה להערצתי, ובו בזמן סיפקה לי השראה והעניקה לי את הנחישות לוותר על האוניברסיטה.

עד מהרה, הגיע יום ההרשמה לאוניברסיטה. חברה לכיתה התקשרה להזמין אותי שנירשם יחד, אבל אמרתי לה שאני לא הולכת לאוניברסיטה. אחרי זה, חברים לכיתה, חברים ובני משפחה כופרים באו בזה אחר זה לנסות לשכנע אותי. חלקם אמרו, "בלי תואר, לא תצליחי למצוא עבודה טובה בחוץ." אחרים אמרו, "יש אנשים שרוצים להתקבל לאוניברסיטה ולא יכולים. אבל תראי אותך: התקבלת ואת בוחרת לא ללכת? השתגעת?" אחי הגדול גם אמר שהוא ייתן לי שלושת אלפים יואן אם אלך לאוניברסיטה, ושהוא יקנה לי טלפון איכותי. חשתי מעט עצובה וחלשה, כי הרגשתי שפעם הם ראו בי ילדה צייתנית ונבונה, תלמידה מצטיינת עם ציונים מעולים, וצעירה מבטיחה עם עתיד מזהיר, אבל עכשיו נחשבתי למישהי שהשתגעה ונעשתה מרדנית. הרגשתי קצת לא בנוח. אבל הודות להגנת האל, כשחשבתי על העובדה שאני בנתיב הנכון בחיים, ובוחרת במטרה הצודקת ביותר, מצאתי את עצמי מלאה באמונה שוב. הם יכולים לחשוב ולהגיד מה שהם רוצים. אני אמשיך להשתתף בכינוסים ולבצע את חובתי כרגיל. באותו הזמן, ממש אהבתי לשיר מזמור מדברי האל שנקרא "עליך לנטוש הכול למען האמת":

1  כבן אנוש וכאדם החותר אל האל, עליך להיות מסוגל לשקול את חייך ולהתייחס אליהם בזהירות – לחשוב איך להקדיש את עצמך לאל, איך להעמיק את המשמעות של אמונתך באל, ואת האופן שבו עליך לאהוב את האל בצורה טהורה יותר, יפה יותר וטובה יותר, משום שאתה אוהב את האל. כיום, אתה לא יכול להסתפק רק באופן שבו האל כובש אותך, אלא שעליך גם לשקול כיצד תצעד בעתיד שמחכה לך בהמשך. צריכים להיות לך הנחישות והאומץ כדי להפוך למושלם. עליך לסבול קשיים למען האמת, עליך להקריב את עצמך למען האמת, עליך לשאת השפלה למען האמת, ועליך להתנסות בסבל רב יותר כדי להשיג יותר מהאמת. זה מה שעליך לעשות.

2  אסור לך להשליך את האמת לטובת הנאה מהרמוניה משפחתית, ואסור לך לאבד חיים שלמים של כבוד ויושרה לטובת הנאה זמנית. עליך לחתור אל כל מה שיפה וטוב ואל נתיב חיים בעל משמעות רבה יותר. אם אתה מנהל חיים גשמיים וארציים כאלה ואין לך כל מטרה לחתור אליה, האין זה בזבוז של חייך? מה תוכלו להשיג מחיים כאלה? עליכם לזנוח את כל ההנאות הגשמיות שלכם לטובת אמת אחת, במקום לזנוח את כל האמיתות לטובת מעט הנאה. אנשים כאלה הם חסרי כבוד ויושרה – לקיומם אין כל משמעות!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסור ועל משפט

מדברי האל, ראיתי שהאל מקווה שנחיה למען חתירה אל האמת ואל מה שצודק, ואם נוותר על האמת למען הנאה זמנית, אז נאבד את כבודנו, וחשוב מכך, את הערך והמשמעות של החיים. בעבר, לא ידעתי מהם חיים בעלי משמעות. חשבתי שרכישת ידע בבית הספר, קבלה לאוניברסיטה טובה ועתיד מבטיח יזכו אותי בהערצתם של אחרים, ושהמשמעות של זה היא שאני מממשת את עצמי. אבל באופן לא צפוי, אחרי שנים על גבי שנים של לימודים, לא רק ששום דבר מזה לא לימד אותי איך להתנהל, אלא גם איבדתי את דרכי. אפילו שכחתי שבאתי מהאל, שנשמת החיים שבי ניתנה לי על ידי האל, והשטן גם פגע בי והונה אותי. בסופו של דבר, כמעט הפכתי להיות כמו השטן, מתנגדת לאל ומכחישה אותו, וחיה ללא כל ערך או כבוד. עכשיו, בחרתי ללכת בנתיב של אמונה באל וחתירה אל האמת. למרות שמשפחתי וחבריי לא הבינו אותי והשמיצו אותי, ולמרות שבעתיד, אולי לא אחיה חיי עושר או אזכה להערצת אנשים, הרי שעל ידי אמונה באל וביצוע חובתי, אוכל להבין את האמת ולזכות בחיים. זה הדבר המשמעותי ביותר, והסבל הזה אינו לשווא. לכן, לא משנה כמה ניסו לשכנע אותי, לא נכנעתי, וידעתי שהאל הוא שנתן לי את הכוח הזה.

אחרי זה, לא הלכתי לאוניברסיטה, ובמקום זאת, ביצעתי את חובתי בכנסייה. דרך השיתוף והחשיפה של האל, השגתי הבנה עמוקה יותר לגבי החתירה שלי לעבר ידע. האל הכול יכול אומר: "במהלך התהליך שבו האדם לומד ידע, השטן ינצל כל שיטה – בין אם דרך פירוש סיפורים או שפשוט יעניק להם פיסת ידע, או שיאפשר להם לספק את תאוותיהם שלהם עצמם ולהגשים את האידאלים שלהם עצמם. לאיזו דרך השטן רוצה להוביל אתכם? בני אדם חושבים שאין כל פסול בלמידת ידע, שזהו הסדר הטבעי. בניסוח עדין: טיפוח אידאלים נעלים או החזקה בשאיפות משמעותו להיות בעל שאפתנות, וזהו הנתיב הנכון שבו צריכים בני האדם לצעוד בחייהם. אם בני אדם יכולים להגשים את האידאלים שלהם עצמם או לפתח קריירה מוצלחת? מעשה כזה מאפשר לאדם לא רק לכבד את אבותיו, אלא גם לזכות בסיכוי להותיר חותם על דפי ההיסטוריה – האין זה דבר טוב? זהו דבר טוב בעיניהם של אנשי העולם הגדול, ומבחינתם זה צריך להיות ראוי וחיובי. אולם האם השטן בעל המניעים המרושעים פשוט לוקח בני אדם לדרך כזו ואז מחליט שהדבר גמור? בשום אופן לא. למעשה, לא משנה כמה נשגבות שאיפותיו של האדם, וכמה מציאותיים רצונותיו של האדם או כמה הם הולמים, כל מה שהאדם רוצה להשיג, כל מה שהאדם מחפש, קשור הדוקות לשתי מילים. שתי המילים האלה חשובות מהותית לכל אדם לאורך חייו, והן הדברים שהשטן מתכוון להטמיע באדם. מהן שתי המילים האלה? הן 'תהילה' ו'רווח'. השטן משתמש בשיטה מתונה מאוד, שיטה שתואמת מאוד את תפיסותיהם של אנשים, ושאינה אגרסיבית במיוחד, כדי לגרום לאנשים לקבל בלא יודעין את אמצעי ההישרדות וחוקי ההישרדות שלו, לפתח מטרות וכיוונים בחיים ולהיות בעלי שאיפות לחיים. לא משנה כמה נשגבים עשויים להיות התיאורים של אנשים אודות שאיפותיהם בחיים, השאיפות האלה תמיד סובבות סביב תהילה ורווח. כל דבר שאדם גדול או מפורסם כלשהו – או, למעשה, כל אדם שהוא – רודף אחריו במשך חייו קשור אך ורק לשתי המילים האלה: 'תהילה' ו'רווח'. אנשים חושבים שברגע שיש להם תהילה ורווח, יש בידם את ההון ליהנות ממעמד גבוה ומעושר רב וליהנות מהחיים. הם סבורים שברגע שיש להם תהילה ורווח, יש להם את ההון לחפש הנאה ולעסוק בהתענגות מופקרת של הבשר. למען התהילה והרווח האלה שבהם הם חפצים, אנשים מוסרים לידי השטן ברצון ובלא-יודעין את גופם, את ליבם, ואפילו את כל מה שיש להם, לרבות סיכוייהם העתידיים וגורלם. הם עושים זאת ללא עכבות, ללא כל פקפוק, מבלי שיבינו אי פעם שעליהם לדרוש בחזרה את כל מה שהיה להם. האם בני האדם יכולים לשמר שליטה כלשהי על עצמם מרגע שהם מוסרים את עצמם לשטן והופכים כך לנאמנים לו? בשום אופן לא. השטן שולט בהם לחלוטין ובאופן מלא. הם שקעו בתוך הביצה הזאת לחלוטין ובאופן מלא ואינם מסוגלים להיחלץ ממנה" (הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, האל עצמו, הייחודי ו'). אחרי שקראתי את דברי האל, סוף סוף הבנתי שהשטן פיתה אותי ללכת בנתיב השגוי של חתירה לעבר תהילה ורווח. השטן הוא באמת חתרני ומרושע: הוא קודם כל משתמש במשהו שנראה לגיטימי, וגורם לאנשים ללמוד ולרכוש ידע, ואז בתהליך הלמידה, מבלי שנשים לב, הוא מחדיר ללבבות האנשים מחשבות ואמירות שטניות שונות, כמו "ידע עשוי לשנות את גורלך," "תחומי עיסוק אחרים הם קטנים, הספרים עולים על כולם," "עושה לעצמו שם ומביא כבוד לאבותיו," ו"העמלים באמצעות שכלם מושלים באחרים, והעמלים באמצעות גופם כפופים לאחרים." הרעיונות האלה גורמים לנו לסגוד לידע ולחתור לעבר תהילה ורווח, במחשבה שאם נשיג השכלה גבוהה, זה יוביל למשרה טובה, ונביא כבוד לאבותינו, וזה יאפשר לנו לברוח מחיי עמל. אז חשבתי שאם אלך ללמוד באוניברסיטה, אוכל לשנות את גורלי, ולהשיג את מה שאנשים מכנים חיים טובים. התחלתי להתמקד בציונים ובדירוגים במבחנים, ולעתים קרובות הרגשתי מתוסכלת ומדוכדכת כשהמאמצים שלי לא הניבו ציונים טובים. למרות שפעמים רבות הרגשתי שחיי הלימודים הם ריקניים ומשעממים, או שסבלתי בגלל התחרות עם אחרים על דירוגים, עדיין הייתי מוכנה לסבול ולעמול למען המטרה הזו, בלי לדעת איך להשתחרר ולהתנגד. חשבתי על חברתי לספסל הלימודים. היא נהגה ללמוד עד השעות הקטנות של הלילה בניסיונותיה להתקבל לאוניברסיטה טובה, אבל החרדה שלה גרמה לה לחלות במחלה מוזרה. בסופו של דבר, היא נאלצה לבקש חופשה כדי להחלים. ואז היה התלמיד שניגש לבחינה חוזרת ושקפץ אל מותו. לאחרים, זה נראה כמו הבדל קטן של כמה נקודות, אבל הוא העריך את הציון הזה יותר מחייו. בסופו של דבר הוא בחר לקפוץ. גם זה נגרם על ידי חתירה לעבר תהילה ורווח. העובדות האלה אפשרו לי לראות את כוונותיו הזדוניות של השטן לפתות אנשים לחתירה לעבר תהילה ורווח. השטן לא רק מרחיק אותנו מהאל, אלא גם מענה אותנו ומשחק בנו כרצונו, עד שלבסוף הוא טורף אותנו. לולא חשיפתו של האל, לעולם לא הייתי רואה בבירור שתהילה ורווח הם תחבולות שהשטן משתמש בהן כדי להשחית אנשים, והייתי ממשיכה לסבול כל מיני קשיים מיותרים למען תהילה ורווח, ויותר מזה, הייתי סוטה מהאל וסוגרת את הדלת בפני ישועתו. השקעתי בלימודים במשך יותר מעשר שנים כדי לזכות בהערצת אחרים, והזנחתי ואפילו שכחתי את האמונה באל. האם האל לא היה אוהב אותי, ולא היה מסדר שהאחים והאחיות יעזרו לי ויביאו אותי לחיי הכנסייה, איני יודעת כמה זמן הייתי משוטטת בבלבול.

בשנים האחרונות, על ידי ביצוע חובתי וקריאת דברי האל, אני רואה יותר ויותר שהנתיב של אמונה באל הוא הנתיב הנכון בחיים. האל גילה לנו את כל מסתרי האמת, למשל, איך האנושות התפתחה עד היום, מאין באו בני האדם ולאן הם הולכים, האופן האמיתי שבו האנושות הושחתה על ידי השטן, איך לפתור צביונות מושחתים ולהביא לידי ביטוי צלם אנוש אמיתי, איך להכיר את האל ולסגוד לו, איך להפוך ליציר בריאה שעומד בדרישות, וכן הלאה. באמיתות שהאל הביע, ראיתי את כיוון החיים, ומצאתי את ערך חיי. אני באמת אסירת תודה על כך שישועת האל הגיעה אליי, ואפשרה לי לחזור לפניו. תודה לאל!