דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

מהו הביטוי העיקרי לרשעותו של צורר משיח? הוא יודע בבירור מה נכון ומה תואם את האמת, אך כשהוא עושה דבר מה, הוא תמיד יבחר רק במה שמפר עקרונות ומנוגד לאמת, ובמה שמרצה את האינטרסים שלו-עצמו ואת עמדתו – זהו הביטוי העיקרי של צביונו המרושע של צורר משיח. לא משנה כמה מילים ודוקטרינות הוא מבין, כמה נעימה נשמעת השפה שבה הוא משתמש בדרשות, או עד כמה הוא נראה לאנשים אחרים כבעל הבנה רוחנית, כשהוא עושה דברים, הוא בוחר בעיקרון אחד ובשיטה אחת בלבד, דהיינו, לצאת נגד האמת, להגן על האינטרסים שלו-עצמו ולהתנגד לאמת עד הסוף, במאה אחוז – אלה העיקרון והשיטה שעל-פיהם הוא בוחר לפעול. מלבד זאת, כיצד בדיוק הוא מדמיין בלבו את האל ואת האמת? גישתו לאמת היא רצונו להיות מסוגל לדבר ולהטיף עליה ותו לא, מבלי שיהיה לו את הרצון ליישם אותה בפועל. הוא רק מדבר על כך מתוך רצון שאנשיו הנבחרים של האל יעריכו אותו מאוד, ובכוונה להשתמש בכך לאחר מכן כדי לתפוס את תפקיד מנהיג הכנסייה וכדי להשיג את מטרתו לשלוט על אנשיו הנבחרים של האל. הוא משתמש בהטפה של דוקטרינה כדי להשיג את מטרותיו – האין הוא מפגין בכך בוז כלפי האמת, האין הוא משחק בה ורומס אותה? האם הוא לא פוגע בצביונו של האל כשהוא מתייחס לאמת בדרך זו? הוא פשוט משתמש באמת. בלבו, האמת היא סיסמה, כמה מילים נשגבות, מילים נשגבות שבהן הוא יכול להשתמש כדי להטעות אנשים ולזכות בהם, מילים שיכולות להרוות את צימאונם של אנשים לדברים נפלאים. הוא חושב שאין אף אחד בעולם הזה שיכול ליישם את האמת בפועל או להביא את האמת לידי ביטוי, הוא חושב שדבר זה פשוט לא עובד, שהוא בלתי אפשרי, ושרק מה שכולם מכירים בו ושהוא מעשי, הוא האמת. אף על פי שהוא מדבר על האמת, בלבו הוא לא מכיר בכך שזו האמת. כיצד אנו בוחנים את העניין הזה? (הוא לא מיישם את האמת בפועל.) הוא לעולם לא מיישם את האמת בפועל; זהו היבט אחד. איזה היבט חשוב נוסף יש? כשהוא נתקל בדברים בחיים האמיתיים, הדוקטרינה שהוא מבין לעולם לא ישימה. הוא נראה כאילו באמת יש לו הבנה רוחנית, הוא מטיף דוקטרינה אחר דוקטרינה, אך כשהוא נתקל בבעיות, שיטותיו מעוותות. אף על פי שהוא לא מסוגל ליישם את האמת בפועל, הדברים שהוא עושה חייבים לפחות לעלות בקנה אחד עם תפיסות ודמיונות אנושיים, להיות תואמים לאמות מידה ולטעמים אנושיים, וחייבים לפחות להתקבל כמתאימים על ידי אחרים. בדרך זו, תפקידו יהיה יציב. בחיים האמיתיים, לעומת זאת, הדברים שהוא עושה מעוותים במידה שלא תיאמן, ודי במבט אחד כדי לראות שהוא לא מבין את האמת. מדוע הוא לא מבין את האמת? בלבו, הוא סולד מהאמת, הוא לא מכיר באמת, הוא נהנה לעשות דברים על פי פילוסופיות שטניות, הוא תמיד רוצה לטפל בעניינים בדרכים אנושיות, ואם הוא יכול לשכנע אחרים ולזכות ביוקרה בשל טיפולו בעניינים האלה, זה מספיק לו. כשצורר משיח הולך למקום התכנסות כלשהו ושומע מישהו מטיף תיאוריה ריקה מתוכן, הוא כל כך מתרגש, אך אם מישהו שם מטיף על מציאות-האמת ויורד לפרטים כמו מצבים שונים של אנשים, הוא תמיד מרגיש שהדובר מעביר עליו ביקורת ודוקר אותו בלבו, ולכן הוא מרגיש שאט נפש ולא רוצה לשמוע זאת. אם הוא מתבקש לשתף על מצבו בזמן האחרון, ונשאל אם הוא התקדם ואם נתקל בקשיים כלשהם בביצוע חובתו, אין לו מה לומר. אם תמשיך לשתף על היבט זה של האמת, הוא יירדם; הוא לא אוהב לשמוע על כך. יש גם אנשים מסוימים שקשובים במיוחד כשאתה מנהל איתם שיחה קלה, אך ברגע שהם שומעים מישהו משתף על האמת, הם הולכים להתחבא בפינה וחוטפים תנומה – אין להם שום אהבה לאמת. עד כמה אין להם אהבה לאמת? בהיבט המתון, האמת לא מעניינת אותם ומספיק להם להיות עובדים; בהיבט החמור, הם סולדים מהאמת, הם מרגישים דחייה מיוחדת כלפי האמת, והם לא יכולים לקבל אותה. אם אדם מסוג זה הוא מנהיג, הרי שהוא צורר משיח; אם הוא חסיד מן השורה, הוא עדיין הולך בנתיב של צוררי משיח והוא ממשיך דרכם של צוררי משיח. כלפי חוץ הוא נראה נבון ומוכשר, בעל פוטנציאל טוב כלשהו, אך מהות טבעו היא של צורר משיח – ככה זה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק א')

מהם המאפיינים העיקריים של רשעותם של צוררי משיח? המאפיין הראשון הוא שהם לא מכירים בדברים חיוביים, הם לא מכירים בכך שיש דבר כזה שנקרא אמת, והם חושבים שכזבי הכפירה שלהם והדברים השליליים המרושעים שלהם הם האמת – זהו ביטוי אחד לרשעותם של צוררי משיח. לדוגמה, יש אנשים שאומרים: "אושרו של אדם מצוי בידיו-שלו" ו"אדם יכול לקבל הכול רק על ידי שימוש בכוח" – זהו ההיגיון של צוררי משיח. הם מאמינים שעם הכוח יבואו אנשים להתחנף אליהם ולהחמיא להם, אנשים שיתנו להם מתנות ויתרפסו בפניהם, וגם שיהיו להם כל מיני יתרונות של מעמד וכל מיני סוגים של הנאות; הם מאמינים שאף אחד כבר לא יתייחס אליהם בגסות או ינהיג אותם, ושהם יוכלו להוביל אחרים – זו העדיפות העליונה שלהם. מה דעתכם על כך שהם מחשבים דברים באופן זה? האין זו רשעות? (כן.) צוררי משיח משתמשים בהיגיון השטני שלהם ובכזבי הכפירה שלהם במקום בָּאמת – זהו היבט אחד של רשעותם. קודם כל, הם לא מכירים באמת, הם לא מכירים בכך שיש דברים חיוביים, והם לא מכירים בצדקתם של דברים חיוביים. יתר על כן, למרות שיש אנשים שמכירים בכך שיש דברים חיוביים ודברים שליליים בעולם הזה, כיצד הם מתייחסים לדברים חיוביים ולקיומה של האמת? הם עדיין לא אוהבים זאת, החיים שהם בוחרים והנתיב שבו הם הולכים באמונתם באל נותרים שליליים והם מנוגדים לאמת. הם שומרים רק על האינטרסים שלהם-עצמם. בין אם מדובר בדבר חיובי או בדבר שלילי, כל עוד הוא יכול להגן על האינטרסים שלהם, זה בסדר, זהו דבר עליון. האין זה צביון מרושע? יש היבט נוסף: אנשים כאלה, שהם בעלי מהות מרושעת, בזים מטבעם לענווה ולנסתרות של האל, ולנאמנותו ולטובו של האל; הם בזים מטבעם לדברים החיוביים האלה. לדוגמה, הביטו בי: האין אני רגיל מאוד? אני רגיל, מדוע אינכם מעזים לומר זאת? אני עצמי מודה שאני רגיל. מעולם לא חשבתי על עצמי כעל אדם יוצא דופן או נהדר. אני פשוט אדם רגיל; תמיד הכרתי בעובדה הזאת ואני מעז להתמודד איתה. אני לא רוצה להיות אדם-על או איזה אדם דגול – כמה מתיש זה יהיה! יש אנשים שמתנשאים עלי מהיותי אדם רגיל, ותמיד יש להם תפיסות לגביי. כשאנשים שבאמת מאמינים באל מתייצבים בפניי, הם עדיין באים עם יראה מסוימת, ולא משנה כיצד אני נראה כלפי חוץ. ויש כאלה שאף על פי שהם מדברים אליי בנימוס רב, בלבם הם בזים לי, אני יכול להבחין בכך על פי נימת הדיבור שלהם ועל פי שפת גופם. למרות שלעיתים נראה שהם מפגינים כלפיי כבוד, הם תמיד עונים ב"לא", תמיד שוללים את דבריי ולא משנה מה אני אומר להם. לדוגמה, אני אומר שמזג האוויר חם מאוד היום, והם אומרים: "לא, לא נכון. אתמול היה ממש חם". הם שוללים את מה שאני אומר, נכון? לא משנה מה תאמר להם, הם תמיד ישללו זאת. האם אין אנשים כאלה בסביבה? (יש.) אני אומר: "האוכל מלוח היום. האם יש בו יותר מדי מלח או יותר מדי רוטב סויה?" והם אומרים: "לא זה ולא זה. יש בו יותר מדי סוכר". לא משנה מה אני אומר, הם שוללים זאת, לכן אני לא אומר שום דבר נוסף, איננו רואים דברים עין בעין ואנחנו מדברים בשפות שונות. ויש כאלה, שכשהם שומעים אותי מדבר על אמונה באל, הם אומרים: "אתה מומחה בלדבר על כך, אז אני אקשיב." אם אדבר מעט על דבר חיצוני כלשהו, הם לא ירצו להקשיב יותר, כאילו אני לא יודע כלום על דברים חיצוניים. זה בסדר שהם לא שמים לב אליי, אני רוצה להיות בשקט. אני לא זקוק יותר לתשומת לב של אף אחד, אני פשוט עושה את מה שעלי לעשות. יש לי את האחריות שלי ויש לי את דרך החיים שלי. אימרו לי, מה ממחישות הגישות האלה של אנשים? הם רואים שאני לא נראה כמו אדם דגול או מוכשר במיוחד, ושאני מדבר ומתנהג כמו אדם רגיל, ולכן הם חושבים: "איך זה שאתה לא כמו האל? ראה אותי. אם הייתי אלוהים, הייתי דומה לו ביותר". העניין הוא לא להיות כמו האל או לא להיות כמוהו. אתה הוא זה שדורש ממני להיות כמו האל, מעולם לא אמרתי שאני כמוהו, ומעולם לא רציתי להיות כמוהו; אני פשוט עושה את מה שעלי לעשות. אם אני הולך למקום כלשהו ויש אנשים שלא מזהים אותי, זה נהדר, משום שנחסכות ממני צרות. בזמנו, ישוע אדוננו דיבר ועבד כל כך הרבה ביהודה, ולא משנה אילו צביונות מושחתים היו לתלמידיו שנהו אחריו, גישתם אליו הייתה כגישתו של אדם כלפי האל – היחסים ביניהם היו רגילים. עם זאת, היו כאלה שאמרו על ישוע אדוננו: "האין הוא בנו של נגר?" והיו אפילו כאלה שנהו אחריו במשך זמן רב ושמרו תמיד על הגישה הזו. זהו דבר שהאל בהתגלמותו כבשר ודם נתקל בו לעתים קרובות כשהוא הופך לבן אנוש רגיל ולאדם מן השורה, וזו תופעה שכיחה. יש אנשים שמתלהבים כל כך כשהם פוגשים אותי לראשונה, וכשאני עוזב הם משתטחים על הארץ ובוכים, אך דבר זה לא יכול לקרות במהלך אינטראקציה אמיתית, וחלק גדול מהזמן עלי לסבול זאת. מדוע עלי לסבול זאת? משום שחלק מהאנשים טיפשים, משום שלא ניתן לתרבת חלק מהם, משום שאנשים מסוימים נדרשים כנותני שירות, ויש כאלה שהם אטומים לכל היגיון. לכן עלי לסבול לעיתים, ולפעמים יש אנשים מסוימים שאינני יכול להרשות שהם יתקרבו אליי; האנשים האלה דוחים מדי ויש להם צביון אנטגוניסטי... לאנשים מסוימים שמאמינים באל במשך כמה שנים צריך להיות מושג כלשהו על עבודתו של האל, על האל בהתגלמותו ועל הושעת אנשים בידי האל, אך עדיין אין להם כלל לב ירא-אל. הם בדיוק כמו כופרים והם כלל לא השתנו. אימרו לי, אילו מן דברים הם האנשים האלה? הם שדים מלידה, הם אויביו של האל.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק א')

צוררי משיח סולדים מדברים חיוביים, והדבר מרמז על כך שהם עוינים כלפיהם ושהם אוהבים דברים שליליים. אילו דוגמאות יש לדברים שליליים? שקרים ותחבולות – האין אלה דברים שליליים? כן, שקרים ותחבולות הם דברים שליליים. אם כך, מהי המקבילה החיובית לשקרים ולתחבולות? (כנות.) נכון, כנות. האם השטן אוהב כנות? (לא.) הוא אוהב תחבולות. מהו הדבר הראשון שהאל דורש מבני אדם? האל אומר: "אם אתה רוצה להאמין בי ולנהות אחריי, איזה מין אדם עליך להיות בראש ובראשונה?" (אדם כן.) אם כך, מהו הדבר הראשון שהשטן מלמד אנשים לעשות? לשקר. מהי הָרְאָיָה הראשונה לטבעם המרושע של צוררי משיח? (תחבולנות.) כן, צוררי משיח אוהבים תחבולנות, הם אוהבים שקרים, והם מתעבים ושונאים כנות. למרות שכנות היא דבר חיובי, הם לא אוהבים אותה, ובמקום זאת הם חשים דחייה ושנאה כלפיה. לעומת זאת, הם אוהבים תחבולות ושקרים. אם מישהו מדבר בכנות לעתים קרובות בפני צוררי משיח, ואומר משהו כמו: "אתה אוהב לנהל עבודה מעמדה של מעמד, ולפעמים אתה עצלן", כיצד צוררי משיח ירגישו לגבי הדבר? (הם לא יקבלו זאת.) לא לקבל, זו אחת הגישות שיש להם, אך האם זה הכול? מהו יחסם כלפי האדם הזה שמדבר בכנות? הם מרגישים דחייה ולא אוהבים אותו. יש צוררי משיח שאומרים לאחים ולאחיות: "אני מנהיג אתכם כבר זמן מה. אימרו לי בבקשה כולכם מה דעתכם עליי". כולם חושבים: "מכיוון שאתה כל כך כן, ניתן לך משוב". יש כאלה שאומרים: "אתה די רציני וחרוץ בכל דבר שאתה עושה, וסבלת סבל רב. קשה לנו לראות זאת, ואנחנו מרגישים מצוקה בעבורך. הלוואי שבבית האל היו מנהיגים נוספים כמוך! אם אנחנו מוכרחים להצביע על חיסרון, זו העובדה שאתה רציני מדי וחרוץ מדי. אם תעבוד יתר על המידה ותישחק, ולא תוכל להמשיך לעבוד, האם לא הכול יירד לטמיון? מי ינהיג אותנו?". כאשר צוררי משיח שומעים זאת, הם מרוצים. הם יודעים שזה שקר, שהאנשים האלה מתרפסים בפניהם, אך הם מוכנים להקשיב להם. למעשה, האנשים שאומרים זאת משטים בצוררי המשיח האלה, אך צוררי המשיח האלה מעדיפים לשחק את השוטים מאשר לחשוף את טבען האמיתי של המילים האלה. צוררי משיח אוהבים אנשים שמתרפסים כך בפניהם. אנשים אלה לא מצביעים על הפגמים, הצביונות המושחתים או על החסרונות של צוררי המשיח. במקום זאת, הם משבחים ומרוממים אותם בסתר. למרות שברור שדבריהם הם שקרים וחנופה, צוררי המשיח מקבלים את הדברים האלה בשמחה, ומוצאים בהם נחמה ושמחה. עבור צוררי משיח, מילים אלה טובות יותר מאשר התענגות על המעדנים המשובחים ביותר. אחרי שהם שומעים את המילים האלה, הם מרגישים זחוחים. מה הדבר ממחיש? הוא מראה שבצוררי משיח יש צביון מסוים שאוהב שקרים. נניח שמישהו אומר להם: "אתה גאוותן מדי, ואתה מתייחס לאנשים בצורה לא הוגנת. אתה טוב כלפי מי שתומך בך, אבל אם מישהו שומר ממך מרחק או לא מתרפס בפניך, אתה מזלזל בו ומתעלם ממנו". האין אלה דברים כנים? (כן.) כיצד מרגישים צוררי משיח כאשר הם שומעים זאת? הם לא מרוצים. הם לא רוצים לשמוע זאת והם לא יכולים לקבל זאת. הם מנסים למצוא תירוצים וסיבות כדי להסביר דברים וליישר את ההדורים. באשר לאלה שתמיד מתחנפים באופן אישי לצוררי משיח, שתמיד אומרים מילים נעימות כדי להלל אותם בסתר, ואפילו מרמים אותם בדבריהם באופן ברור, צוררי משיח לעולם לא חוקרים את האנשים האלה. במקום זאת, צוררי משיח משתמשים בהם כדמויות חשובות. הם אפילו מציבים שקרנים נצחיים בעמדות חשובות, מטילים עליהם לבצע חובות משמעותיות ומכובדות מסוימות, תוך שעבור אלה שמדברים תמיד בכנות, ולעתים קרובות מדווחים על בעיות, הם מסדרים שיבצעו את חובתם בעמדות פחות בולטות, ומונעים מהם גישה להנהגה העליונה, או שהם מונעים מרוב האנשים להכיר אותם או להיות בקרבתם. אין זה משנה עד כמה מוכשרים האנשים האלה או אילו חובות הם יכולים לבצע בבית האל – צוררי משיח מתעלמים מכל זאת. אכפת להם רק לגבי מי שיכולים להיות מעורבים בתחבולות ולגבי מי שמועילים להם; אלה הם האנשים שהם מציבים בעמדות חשובות, מבלי להתחשב כהוא זה באינטרסים של בית האל.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק ב')

צוררי המשיח אוהבים שקרים ותחבולות – מה עוד הם אוהבים? הם אוהבים טקטיקות, מזימות וקנוניות. הם פועלים על פי הפילוסופיה של השטן, הם לעולם לא מחפשים את האמת, אלא מסתמכים לחלוטין על שקרים ותחבולות ומשתמשים במזימות ובקנוניות. לא משנה עד כמה תשתף על האמת באופן ברור, אפילו אם הם יהנהנו בהסכמה, הם לא יפעלו על פי עקרונות-האמת. במקום זאת, הם יאמצו את מוחם ויפעלו באמצעות מזימות וקנוניות. לא משנה עד כמה תשתף על האמת באופן ברור, נראה שהם לא יכולים להבין אותה; הם פשוט עושים דברים בדרכם ועל פי רצונם, בדרך שבה הם רוצים לעשות אותם, ובכל דרך שהיא לטובת האינטרס האישי שלהם. הם מדברים בצורה חלקלקה, כשהם מסתירים את פניהם האמיתיות ואת פרצופם האמיתי, והם משטים באנשים ומטעים אותם, וכשאחרים נופלים בפח, הם מרוצים ומרגישים ששאיפותיהם ורצונותיהם התגשמו. אלה הן השיטה והגישה העקביות של צוררי משיח. בנוגע לאותם אנשים כנים שמדברים באופן ישיר, שמדברים בכנות ומשתפים בפתיחות על השליליות, החולשה והמצבים המרדניים שלהם, ושמדברים מהלב, צוררי משיח סולדים מהם בתוך-תוכם ומפלים אותם לרעה. הם אוהבים אנשים שמדברים בצורה נכלולית וערמומית כמותם ולא מיישמים את האמת בפועל. כשהם נתקלים באנשים כאלה, הם מרגישים שמחה בלבם, כאילו שהם מצאו מישהו כמוהם. הם כבר לא דואגים שאחרים יהיו טובים מהם או שיוכלו להבחין בהם. האין זה ביטוי לטבעם המרושע של צוררי משיח? האם זה לא יכול להוכיח שהם מרושעים? (אכן, כן.) מדוע עניינים אלה יכולים להמחיש שצוררי משיח הם מרושעים? כל יציר בריאה רציונלי עם מצפון צריך לאהוב דברים חיוביים ואת האמת. עם זאת, כשמדובר בצוררי משיח, הם מתייחסים לדברים החיוביים האלה כאל מטרד וכעצם בגרונם. כל מי שמציית לדברים החיוביים או מיישם אותם בפועל, הופך לאויב שלהם, והם מתייחסים לאנשים כאלה בעוינות. האין הדבר דומה לטבע העוינות שגילה השטן כלפי איוב? (כן.) זהו אותו טבע, אותו צביון ואותה מהות כמו אלה של השטן. מקור טבעם של צוררי משיח הוא השטן, והם שייכים לאותה קטגוריה כמו זו של השטן. לפיכך, צוררי משיח עושים יד אחת עם השטן. האם אמירה זו מוגזמת? בהחלט לא; היא נכונה לגמרי. מדוע? מכיוון שצוררי המשיח לא אוהבים דברים חיוביים. הם נהנים לעסוק בתחבולות, הם אוהבים שקרים, מראית עין מתעתעת והעמדת פנים. אם מישהו חושף את פרצופם האמיתי, האם הם יכולים להתמסר ולקבל זאת בשמחה? לא רק שהם לא יכולים לקבל זאת, הם יגיבו במטח של גידופים. אנשים שאומרים את האמת או חושפים את פרצופם האמיתי מרתיחים אותם וגורמים להם להשתולל בזעם. לדוגמה, נניח שיש צורר משיח שהוא מיומן מאוד בהעמדת פנים. כולם תופסים אותו כאדם טוב: אדם אוהב, שמסוגל להביע אהדה כלפי אנשים, מסוגל להבין קשיים של אחרים, ולעתים קרובות תומך באנשים חלשים ושליליים ועוזר להם. בכל פעם שלאחרים יש קשיים כלשהם, הוא יכול להפגין התחשבות ולסלוח להם. בלבם של אנשים, צורר המשיח הזה גדול יותר מהאל. ביחס לאדם זה המעמיד פני אדם מוסרי, אם תחשוף את העמדת הפנים וההתחזות שלו, אם תאמר לו את העובדות, האם הוא יוכל לקבל זאת? לא רק שהוא לא יקבל זאת, אלא שהוא יעצים את העמדת הפנים וההתחזות שלו... מדוע אנו אומרים שצוררי משיח הם מרושעים? רשעותם של צוררי משיח טמונה בעובדה שכאשר הם שומעים משהו שהוא נכון, לא רק שהם לא מסוגלים לקבל זאת, נהפוך הוא, הם שונאים זאת. בנוסף, הם פונים לדרכם שלהם, מחפשים תירוצים, סיבות וגורמים אובייקטיביים שונים כדי להגן על עצמם ולהסביר את עצמם. איזו מטרה הם שואפים להשיג? הם שואפים להפוך דברים שליליים לדברים חיוביים ולהפוך דברים חיוביים לדברים שליליים – הם רוצים להפוך את המצב על פיו. האין זה מרושע? הם חושבים: "לא משנה כמה אתה צודק, או עד כמה דבריך הם בהתאמה עם האמת, האם אתה יכול לעמוד בפני כושר השכנוע שלי? למרות שכל הדברים שאני אומר הם בבירור שקרים, רמאות והטעיה, עדיין אכחיש ואגנה את מה שאתה אומר". האין זה מרושע? אכן, זוהי רשעות. האם אתה חושב שכאשר צוררי משיח רואים אנשים טובים, הם לא מחשיבים אותם בלבם כאנשים כנים? הם אכן מחשיבים אותם כאנשים כנים וכמי שחותרים אל האמת, אך מהי ההגדרה שלהם לכנות ולחתירה אל האמת? הם חושבים שאנשים כנים הם טיפשים. הם סולדים מחתירה אל האמת, מתעבים ועוינים אותה. הם מאמינים שזהו שקר, שאף אחד לא יכול להיות טיפש עד כדי כך שהוא יזנח הכול כדי לחתור אל האמת, כדי לומר כל דבר לכל אחד וכדי להפקיד הכול בידי האל. אף אחד לא טיפש עד כדי כך. הם מרגישים שכל הפעולות האלה שקריות, והם לא מאמינים באף אחת מהן. האם צוררי משיח מאמינים שהאל הוא כול יכול וצודק? (הם לא מאמינים בזה.) לכן, במחשבותיהם הם מציבים סימני שאלה מאחורי כל הדברים האלה. מה משמעות הדבר? כיצד נפרש את כל סימני השאלה הללו? לא רק שהם מטילים ספק או מפקפקים בכך; בסופו של דבר, הם גם מכחישים זאת ושואפים להפוך את המצב על פיו. למה אני מתכוון כשאני אומר להפוך את המצב על פיו? הם חושבים: "מה הטעם להיות כל כך צודק? אם חוזרים על שקר אלף פעמים, הוא הופך לאמת. אם אף אחד לא אומר את האמת, אזי זו לא האמת ואין בה שום תועלת – זהו פשוט שקר!" האין זה עיוות של נכון ולא נכון? זוהי רשעותו של השטן – סילוף עובדות ועיוות של נכון ולא נכון – זה מה שהם אוהבים. צוררי משיח מצטיינים בהעמדת פנים ובתחבולות. כמובן, מה שהם מצטיינים בו טבוע בליבה שלהם, ומה שטבוע בליבה שלהם הוא בדיוק מה שקיים במהות טבעם. עוד יותר מכך, זה מה שהם משתוקקים לו ואוהבים, וזהו גם הכלל לאופן שבו הם שורדים בעולם. הם מאמינים באמירות כמו "הטובים מתים צעירים בעוד שהרעים חיים עד זקנה מופלגת", "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון", "גורלו של כל אדם נתון בידיו שלו", "האדם יגבר על הטבע" וכן הלאה. האם אמירה כלשהי מהאמירות האלה תואמת לאנושיות או לחוקי הטבע שאנשים רגילים יכולים להבין? אף לא אחת מהן. אם כך, כיצד יכולים צוררי משיח לאהוב כל כך את האמרות השטניות האלה של השטן, ואפילו להתייחס אליהן כאל מוטו שלהם? אפשר רק לומר שזה משום שהטבע שלהם מרושע כל כך.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק ב')

עקב הצביון המרושע מיסודו של צוררי המשיח, הם אף פעם לא מדברים או פועלים במישרין. הם לא מתמודדים עם דברים בגישה הגונה ובכנות, או מדברים באמצעות מילים הגונות ופועלים בגישה לבבית. שום דבר מדבריהם או ממעשיהם אינו ענייני, אלא הם תמיד עקיפים וחמקנים, והם אף פעם לא מביעים ישירות את מחשבותיהם או את מניעיהם. זאת מפני שהם מאמינים שאם יביעו אותם, אנשים יבינו אותם במלואם ויראו את פרצופם האמיתי, שאיפותיהם ורצונותיהם ייחשפו במערומיהם, אחרים כבר לא יחשבו שהם מרוממים או אציליים, או שהם יחדלו להעריץ אותם או לסגוד להם; לכן, הם תמיד מנסים להסוות ולהסתיר את מניעיהם ואת רצונותיהם הלא-מכובדים. אם כך, כיצד הם מדברים ופועלים? הם משתמשים בשיטות שונות. צוררי המשיח מאמצים גישה דומה לאמרה הרווחת בקרב חסרי האמונה, "לטבול את האצבע במים". כשהם רוצים לעשות דבר מה ויש להם השקפה או גישה כלשהן, הם אף פעם לא מביעים אותן ישירות; במקום זאת הם משתמשים בשיטות מסוימות כמו למשל רמיזות או בירורים, או "חליבת" פרטים מאנשים בעורמה על מנת לאסוף את המידע שנחוץ להם. עקב צביונם המרושע של צוררי המשיח, הם אף פעם לא מחפשים את האמת, ואינם רוצים להבין אותה. דאגתם היחידה היא התהילה, הרווח, והמעמד שלהם. הם עוסקים בפעילויות שיכולות לזכות אותם בתהילה, ברווח, ובמעמד, ונמנעים מאלה שלא יעניקו להם את הדברים האלה. הם לוקחים על עצמם בשקיקה פעילויות הקשורות במוניטין, במעמד, בהתבלטות, ובתהילה, בעודם נמנעים מדברים שמגינים על עבודת הכנסייה או עלולים לפגוע באחרים. על כן, צוררי המשיח אינם מפגינים גישה של חיפוש כלפי שום דבר; במקום זאת, הם משתמשים בשיטה של בחינה על מנת לבדוק דברים, ואז מחליטים האם להמשיך – צוררי המשיח הם עד כדי כך ערמומיים ומרושעים. לדוגמה, כשהם רוצים לדעת איזה מין אדם הם בעיני האל, הם לא מבצעים הערכה של עצמם באמצעות דברי האל בכך שהם לומדים להכיר את עצמם. במקום זאת, הם מבררים אצל אחרים ומקשיבים לדיבורים מרומזים, בוחנים את הנימה ואת הגישה של מנהיגים ושל העליון, ובודקים בדברי האל כיצד הוא קובע את קצם של אנשים כמותם. הם משתמשים בנתיבים ובשיטות הללו על מנת לבדוק לאן הם שייכים בתוך בית האל ולגלות מה יהיה קצם העתידי. האין זה כרוך במידת מה בטבע של בחינה? לאחר שאנשים מסוימים נגזמים, למשל, במקום לבחון את הסיבה לכך שנגזמו, לבחון את הצביונות המושחתים ואת הטעויות אשר נחשפו במסגרת מעשיהם, ואילו היבטים של האמת עליהם לחפש על מנת להכיר את עצמם ולתקן את פגמי העבר שלהם, הם מותירים אצל אחרים רושם מוטעה, ומשתמשים באמצעים עקיפים על מנת לגלות מהי גישתם האמיתית של העליון כלפיהם. לדוגמה, לאחר שהם נגזמים, הם ממהרים להזכיר בעיה זניחה כלשהי שתאפשר להם לחפש את העליון, על מנת לבחון איזו נימה מסגלים העליון, האם הם סבלנים, האם יהיה מענה רציני לשאלות אותן הם מחפשים, האם הם יאמצו כלפיהם גישה עדינה יותר, האם הם יפקידו בידיהם משימות, האם הם עדיין יעריכו אותם, ומה העליון באמת חושבים על טעויות העבר שלהם. כל הגישות האלה הן סוג של בחינה. בקצרה, האם אנשים יודעים בלבם כשהם ניצבים אל מול מצבים שכאלה ומביאים לידי ביטוי את הביטויים הללו? (כן.) אם כן, כשאתם יודעים ורוצים לעשות את אותם הדברים, איך אתם מתמודדים עם העניין? ראשית, ברמה הפשוטה ביותר, האם אתה יכול למרוד בעצמך? יש אנשים שמאתגר אותם למרוד בעצמם בבוא העת; הם הופכים בדבר: "שכח מזה, הפעם זה קשור בברכות ובקץ שלי. אינני יכול למרוד בעצמי. בפעם הבאה". כשמגיעה הפעם הבאה, והם שוב נתקלים בבעיה הקשורה בברכות ובקץ שלהם, הם עדיין לא מסוגלים למרוד בעצמם. לאנשים כאלה יש חוש מצפון, ואף שאינם אוחזים במהות צביון של צוררי משיח, זה עדיין קשה ומסוכן למדי עבורם. לעומת זאת, צוררי המשיח מרבים לחשוב על דברים כאלה ולחיות במצב שכזה, אך הם אף פעם לא מורדים בעצמם, משום שאין להם חוש מצפון. גם אם מישהו חושף וגוזם אותם, ומציין את מצבם, הם מתעקשים ובשום פנים ואופן לא מורדים בעצמם, והם גם לא שונאים את עצמם בגלל אותו המצב, או מרפים ממנו ופותרים אותו. לאחר שמדיחים צוררי משיח מסוימים, הם חושבים: "עושה רושם שהדחה היא דבר רגיל, אך התחושה היא מבזה למדי. אמנם לא מדובר בסוגיה משמעותית, אך איני יכול להרפות מדבר מכריע אחד. אם הדיחו אותי, האם פירוש הדבר שבית האל כבר לא יטפח אותי? אם כך, איזה מין אדם אהיה בעיני האל? האם עדיין תהיה לי תקווה? האם עדיין תהיה לי תועלת כלשהי בבית האל?" הם מהרהרים בדבר והוגים תוכנית: "יש ברשותי עשרת אלפים יואן, וזוהי העת להשתמש בהם. אציע את הסכום הזה כמנחה, ואבדוק אם הדבר ישנה מעט את גישתם של העליון כלפיי, ואם הם יוכלו להפגין כלפיי מעט יחס מועדף. אם בית האל יקבל את הכסף, פירוש הדבר הוא שעדיין יש לי תקווה. אם הוא ידחה את הכסף, הדבר מעיד על כך שאין לי תקווה, ואהגה תוכניות אחרות". איזו מין גישה היא זו? זוהי בחינה. בקצרה, בחינה היא ביטוי ברור יחסית של מהות הצביון המרושעת. אנשים משתמשים באמצעים שונים על מנת להשיג את המידע שהם רוצים בו, להגיע לוודאות, ואז להשיג שלוות נפש. יש מספר דרכים לבחון, כמו למשל להשתמש במילים על מנת "לחלוב" דברים מן האל, להשתמש בדברים על מנת להעמידו במבחן, לחשוב על דברים ולדוש בהם בראש. מהי הדרך הנפוצה ביותר בה אתם בוחנים את האל? (לפעמים, בעודי מתפלל לאל, אני בודק מהי גישתו כלפיי ובוחן האם יש שלווה בלבי. אני משתמש בשיטה זו על מנת לבחון את האל.) זוהי שיטה נפוצה למדי. שיטה נוספת היא לבדוק אם למישהו יש מה לומר במהלך השיתוף בכינוס, האם האל מעניק נאורות או הארה, ולהשתמש בכך על מנת לבחון האם האל עדיין איתו, והאם הוא עדיין אוהב אותו. כמו כן, במהלך ביצוע חובתו, לבדוק אם האל מעניק לו נאורות או מדריך אותו, אם יש לו מחשבות, רעיונות, או תובנות מיוחדים כלשהם – ולהשתמש בהם על מנת לבחון מהי גישתו של האל כלפיו. כל השיטות האלה נפוצות למדי. עוד משהו? (אם הבטחתי לאל דבר מה במהלך תפילה אך לא קיימתי אותו, אני בוחן האם האל מתייחס אליי בהתאם לשבועתי.) זוהי שיטה נוספת. תהא אשר תהא השיטה שאנשים משתמשים בה על מנת להתייחס לאל, אם הדבר גורם להם לייסורי מצפון, ואז הם זוכים בידע באשר למעשים ולצביונות האלה ויכולים לחולל בהם מהפך מידי, אזי הבעיה אינה חמורה עד כדי כך – זהו צביון מושחת רגיל. אולם אם מישהו מסוגל לנהוג כך באופן עקבי ועיקש, גם אם הוא יודע שמדובר במעשה שגוי שהאל מתעב אותו, אך הוא דבק בדבר, ואף פעם לא מתמרד נגדו או מוותר עליו, זוהי מהותו של צורר משיח. מהות צביונו של צורר משיח שונה מזו של אנשים מן השורה בכך שהוא אף פעם לא מהרהר בעצמו או מחפש את האמת, אלא משתמש באופן עקבי ועיקש בשיטות שונות על מנת לבחון את האל, את גישתו כלפי אנשים, את מסקנתו לגבי אדם מסוים, ואת מחשבותיו ורעיונותיו לגבי העבר, ההווה, והעתיד של מאן דהוא. הוא אף פעם לא מחפש את כוונותיו של האל, את האמת, ובייחוד לא כיצד להתמסר לאמת על מנת להשיג שינוי בצביונו. המטרה מאחורי כל מעשיו היא לחטט במחשבותיו וברעיונותיו של האל – זהו צורר משיח. מובן שצביון זה של צוררי המשיח הוא מרושע. כשהם עושים מעשים כאלה ומפגינים ביטויים כאלה, אין בהם ולו שמץ של אשמה או חרטה. גם אם הם קושרים את עצמם לדברים האלה, הם לא מביעים רצון להכות על חטא או כוונה לחדול, אלא דבקים בדרכם. מיחסם כלפי האל, מגישתם ומאופן פעולתם, ניכר כי הם רואים באל אויב. במחשבותיהם ובהשקפותיהם אין שום רעיון או גישה של הכרת האל, אהבת האל, התמסרות לאל, או יראת האל; הם פשוט רוצים להשיג את המידע הנחוץ להם מן האל ולהשתמש בשיטות ובאמצעים שלהם כדי לאשש את גישתו המדויקת של האל ביחס אליהם ואת האופן שבו הוא מגדיר אותם. הדבר החמור מכך הוא, שלמרות שהם מתאימים את גישותיהם לדברי הגילוי של האל, גם אם יש בהם שמץ של מודעות לכך שהאל מתעב התנהגות זו, ושאדם אינו אמור לנהוג כך, הם לעולם לא מוותרים על כך.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב שישי: סיכום של אופי צוררי המשיח ומהות הצביון שלהם (חלק ג')

הביטוי הנפוץ ביותר של המהות המרושעת של צוררי המשיח הוא שהם טובים במיוחד בהעמדות פנים ובצביעות. על אף צביונם הזדוני, הבוגדני, האכזרי והגאוותן במיוחד, כלפי חוץ הם מציגים את עצמם כבלתי מזיקים וצנועים במיוחד. האין זו העמדת פנים? אותם אנשים מהרהרים בלבם מדי יום ביומו וחושבים: "אילו בגדים עליי ללבוש כדי שאיראה נוצרי יותר, הגון יותר, רוחני יותר, כאדם הנושא בנטל, ויותר כמו מנהיג? כיצד עליי לאכול כדי לגרום לאנשים לחוש שאני מספיק מעודן, אלגנטי, מכובד, ואצילי? איזו צורת הליכה עליי לסגל כדי ליצור רושם מנהיגותי וכריזמטי, כדי להיראות כאדם יוצא דופן ולא כאדם מן השורה? בשיחותיי עם אחרים, אילו נימה, אוצר מילים, מראה, והבעות פנים יגרמו לאנשים לחוש שמעמדי גבוה, כאליטה חברתית או אינטלקטואל רם מעלה? כיצד לבושי, הסגנון שלי, אופן דיבורי והתנהגותי יכולים לגרום לאנשים להעריך אותי, להותיר עליהם רושם בל יימחה, ולהבטיח שאישאר בלבם לנצח? מה עליי לומר על מנת לכבוש את לבם של אנשים ולרככם, ולהותיר רושם לטווח ארוך? עליי לעשות יותר על מנת לעזור לאחרים ולדבר בשבחם, לדבר לעתים תכופות על דברי האל ולהשתמש במינוחים רוחניים מול אנשים, לקרוא לאחרים יותר מדברי האל, להתפלל יותר למענם, לדבר בקול מהוסה כדי שאנשים יזקפו אוזניים ויקשיבו לי, ולגרום להם להרגיש שאני עדין, אכפתי, אוהב, אציל נפש, וסלחן". האין זו העמדת פנים? אלה הן המחשבות אשר מעסיקות את לבם של צוררי המשיח. הדבר היחיד אשר ממלא את מחשבותיהם הוא המגמות של הכופרים, מה שמעיד באופן חד משמעי על כך שמחשבותיהם והשקפותיהם שייכות לעולם ולשטן. יש כאלה שעשויות להתלבש בסתר כפרוצה או אפילו כמופקרת; בגדיהן נשמעים באופן ספציפי למגמות רעות והם אופנתיים במיוחד. אולם כשהן מגיעות לכנסייה, בקרב האחים והאחיות התלבושת שהן לובשות והההתנהגות שלהן שונות לחלוטין. האין הן מיומנות במיוחד בהעמדת פנים? (כן.) הדברים שצוררי המשיח מהרהרים בהם בלבם, מעשיהם, ביטוייהם השונים, והצביונות אשר הם חושפים, ממחישים כולם שמהות צביונם היא מרושעת. צוררי משיח אינם מהרהרים בָאמת, בדברים חיוביים, בנתיב הנכון, או בדרישותיו של האל. מחשבותיהם, וכן הגישות, השיטות, והמטרות שהם בוחרים הן כולן מרושעות – כולן סוטות מהנתיב הנכון ואינן עולות בקנה אחד עם האמת. הן אפילו סותרות את האמת, ובאופן כללי, ניתן לסכמן כרעות; פשוט טבע הרוע הזה הוא מרושע – לכן מתייחסים אליו באופן קולקטיבי כרשעות. הם לא מהרהרים כיצד עליהם להיות אנשים ישרים, טהורים וגלויים, או כנים ונאמנים; במקום זאת, הם חושבים על שיטות מרושעות. חשבו למשל על אדם המסוגל לדבר על עצמו בפתיחות באופן טהור, מעשה חיובי שהוא יישום האמת בפועל. האם צוררי המשיח עושים זאת? (לא.) מה הם עושים? הם מעמידים פנים ללא הרף, וברגע שהם עושים מעשה רע ומתחילים להסגיר את עצמם, הם מסתירים זאת בקדחתנות, מצטדקים ומגנים על עצמם, ומסווים את העובדות – ולבסוף הם מספקים את סיבותיהם. האם אחד הנוהגים האלה משתווה ליישום האמת בפועל? (לא.) האם אחד מהם עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת? עוד פחות מכך.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב חמישי: סיכום של אופי צוררי המשיח ומהות הצביון שלהם (חלק ב')

לרשעותם של צוררי משיח יש מאפיין ברור אחד, ואני אחלוק אתכם את סוד ההבחנה בו: הן מתוך דיבורם והן דרך מעשיהם, אינך יכול להבין את עומקם או לראות אל תוך לבם. כשהם מדברים אליך, עיניהם תמיד תרות סביב, ואינך יכול לדעת איזה סוג של מזימה הם רוקמים. לפעמים הם גורמים לך להרגיש שהם נאמנים או כנים למדי, אך זה לא המקרה – אף פעם אינך יכול לראות אותם לאשורם. יש לך תחושה מסוימת בלבך, תחושה שבמחשבותיהם יש תחכום עמוק, עומק בלתי נתפס, שהם עקלקלים. זהו המאפיין הראשון של רשעותם של צוררי משיח, והוא מצביע על כך שלצוררי משיח יש תכונה של רשעות. מהו המאפיין השני של רשעותם של צוררי משיח? המאפיין הוא שכל מה שהם אומרים ועושים מטעה ביותר. היכן ניתן לראות זאת? בכישרון המיוחד שלהם להרגיש פסיכולוגיות של אנשים, לומר דברים שמתאימים לתפיסות ולדמיונות של אנשים ושקל לקבל אותם. עם זאת, יש דבר אחד שעליך להבחין בו: הם אף פעם לא מגלמים את הדברים הנעימים שהם אומרים. לדוגמה, הם מטיפים דוקטרינה לאחרים, אומרים להם כיצד להיות אנשים כנים, וכיצד להתפלל ולהניח לאל להיות אדונם כאשר משהו קורה להם, אך כשדבר מה קורה לצוררי המשיח עצמם, הם לא מיישמים את האמת בפועל. הם פועלים אך ורק על פי רצונם שלהם, וחושבים על מגוון דרכים שיועילו להם עצמם, תוך שהם גורמים לכל האחרים לשרת אותם ולטפל בענייניהם. הם לעולם לא מתפללים לאל או מניחים לו להיות אדונם. הם אומרים דברים נעימים לאוזן, אך מעשיהם אינם מתיישבים עם מה שהם אומרים. הדבר הראשון שהם לוקחים בחשבון בעת נקיטת פעולה הוא התועלת לעצמם; הם לא מקבלים את תזמוריו וסידוריו של האל. כשהם עושים דברים, אנשים רואים שהם לא צייתנים, שהם תמיד מחפשים דרך להועיל לעצמם ודרך להתקדם. זהו הצד הערמומי והמרושע של צוררי משיח, שאותו אנשים יכולים לראות. כשצוררי משיח עובדים, לפעמים הם יכולים לעמוד בקשיים ולשלם מחיר, הם יכולים אפילו לוותר לפעמים על שינה ומזון, אך הם עושים זאת רק כדי לזכות במעמד או כדי להתפרסם. הם סובלים קשיים למען שאיפותיהם ומטרותיהם, אך את עבודתם החשובה שבית האל מסדר עבורם הם מבצעים באופן שטחי ובקושי מבצעים אותה. אם כך, האם הם מסורים לסידוריו של האל בכל מעשיהם? האם הם מבצעים את חובותיהם? יש פה בעיה. בנוסף, קיים סוג אחר של התנהגות, דהיינו, שכאשר אחים ואחיות מציגים דעות שונות, צוררי משיח ידחו אותן בדרך עקיפה, ילכו סחור-סחור, ויגרמו לאנשים לחשוב שצוררי המשיח שיתפו איתם על דברים ודנו איתם עליהם – אך בשורה התחתונה, כולם חייבים לעשות מה שהם אומרים. הם תמיד מחפשים דרכים להשתיק הצעות של אנשים אחרים, כדי שאנשים ילכו אחר הרעיונות שלהם ויעשו מה שהם אומרים. האם זה נקרא לחפש את עקרונות-האמת? בהחלט לא. אם כך, מהו העיקרון של עבודתם? העיקרון הוא שכולם חייבים להקשיב להם ולציית להם, שאין מישהו טוב מהם שלו עליהם להישמע, ושהרעיונות שלהם הם הטובים והנשגבים ביותר. צוררי משיח יגרמו לכולם להרגיש שמה שהם אומרים הוא נכון, שדבריהם הם האמת. האין זה מרושע? זהו המאפיין השני של רשעותם של צוררי משיח. המאפיין השלישי של רשעותם של צוררי משיח הוא שכאשר הם מעידים למען עצמם, לעתים קרובות הם מעידים על תרומתם, על הקשיים שהם סובלים ועל הדברים המועילים שהם עושים למען כולם, הם קודחים זאת במוחם של האנשים, כדי שהאנשים האלה יזכרו שהם נהנים מצוררי המשיח. אם מישהו מחמיא או מודה לצורר משיח, הוא עשוי אפילו לומר כמה מילים רוחניות מאוד, כמו: "תודה לאל. הכול עבודתו של האל. חסדו של האל מספיק לנו", כדי שכולם יראו שהם רוחניים למדי, ושהם משרתים טובים של האל. במציאות, הם מאדירים את עצמם ונושאים עדות לעצמם, ובלבם אין כלל מקום לאל. בעיני כל האחרים, מעמדו של צורר משיח כבר עלה בהרבה על זה של האל. האין זו הוכחה אמיתית לכך שצוררי משיח מעידים למען עצמם? בכנסיות שבהן צורר משיח מחזיק בכוח ובשליטה, הוא בעל המעמד הגבוה ביותר בלבם של אנשים. האל יכול להיות רק במקום השני או השלישי. אם האל ילך לכנסייה שבה לצורר משיח יש כוח והוא יאמר דבר מה, האם האנשים שם יפנימו את דבריו? האם הם יקבלו זאת מהלב? קשה לומר. די בכך כדי להוכיח כמה מאמץ משקיעים צוררי משיח כדי להעיד למען עצמם. הם כלל לא מעידים למען האל, אלא מנצלים כל הזדמנות שיש להם להעיד למען האל, כדי להעיד במקום זאת למען עצמם. האם טקטיקה זו שבה משתמשים צוררי משיח אינה בוגדנית? האין זה מרושע במידה שלא תיאמן? באמצעות שלושת המאפיינים הללו ששותפו כאן, קל להבחין בצוררי משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק ב')

צוררי משיח מאמינים באל אך ורק במטרה להשיג רווח וברכות. אפילו אם הם סובלים סבל מסוים או משלמים מחירים מסוימים, הכול נועד כדי לעשות עסקה עם האל. כוונתם ורצונם לקבל ברכות וגמולים הם עצומים, והם נאחזים בכך בחוזקה. הם לא מקבלים אף אחת מהאמיתות הרבות שהאל מבטא, ובלבם הם תמיד חושבים שאמונה באל נועדה רק כדי לזכות בברכות ולהבטיח יעד טוב, שזהו העיקרון הגבוה ביותר וששום דבר לא יכול להתעלות עליו. הם חושבים שאנשים לא צריכים להאמין באל, אלא כדי לזכות בברכות, ושאם האמונה באל לא הייתה למען ברכות, לא היו לה משמעות או ערך, שהיא הייתה מאבדת את משמעותה ואת ערכה. האם רעיונות אלה הוחדרו לצוררי משיח על ידי מישהו אחר? האם הם נובעים מחינוך או מהשפעה של מישהו אחר? לא, הם נקבעים על ידי מהות הטבע הטמונה בצוררי משיח, וזה משהו שאף אחד לא יכול לשנות. למרות שהאל בהתגלמותו אומר כיום דברים כה רבים, צוררי משיח לא מקבלים אף אחד מהם, אלא במקום זאת, מתנגדים להם ומגנים אותם. מטבעם הם סולדים מן האמת ושונאים אותה, וטבע זה לא יכול להשתנות לעולם. אם הם לא יכולים להשתנות, על מה מעיד הדבר? הדבר מעיד על כך שטבעם מרושע. אין זה עניין של חתירה אל האמת או אי-חתירה אל האמת; זהו צביון מרושע, זוהי זעקה חצופה נגד האל והתנגדות לאל. זוהי מהות טבעם של צוררי משיח; זהו פרצופם האמיתי. מכיוון שצוררי משיח מסוגלים לזעוק בחוצפה נגד האל ולהתנגד לו, מהו צביונם? זהו צביון מרושע. מדוע אני אומר שהוא מרושע? צוררי משיח מעזים להתנגד לאל ולזעוק נגדו למען קבלת ברכות, ולמען תהילה, רווח ומעמד. מדוע הם מעזים לעשות זאת? עמוק בלבם יש כוח, צביון מרושע ששולט בהם, ולכן הם מסוגלים לפעול בלי נקיפות מצפון, להתווכח עם האל ולזעוק נגדו. עוד לפני שהאל אומר שהוא לא ייתן להם כתר, עוד לפני שהאל שולל מהם את יעדם, צביונם המרושע מתפרץ מתוך לבם והם אומרים, "אם לא תיתן לי כתר ויעד, אני אלך לרקיע השלישי ואתווכח איתך!" אלמלא צביונם המרושע, היכן הם היו מוצאים אנרגיה כזו? האם רוב האנשים יכולים לגייס אנרגיה כזו? מדוע צוררי משיח לא מאמינים שדברי האל הם האמת? מדוע הם נאחזים בעקשנות ברצונם לקבל ברכות? האין זו שוב רשעותם? (אכן, כן.) אותן ברכות שהאל מבטיח להעניק לאנשים הפכו לשאיפה ולרצון של צוררי משיח. הם נחושים לזכות בהן, אך הם לא רוצים ללכת בדרכו של האל, והם לא אוהבים את האמת. במקום זאת, הם חותרים אל ברכות, גמול וכתרים. עוד לפני שהאל אומר שהוא לא יעניק להם את הדברים האלה, הם רוצים להתעמת עם האל. מה ההיגיון שלהם? "אם לא אצליח להשיג ברכות וגמולים, אתווכח אתך, אתנגד לך, ואומר שאתה לא האל!" האין הם מאיימים על האל בכך שהם אומרים דברים כאלה? האם הם לא מנסים למוטט אותו? הם אפילו מעזים להתכחש לריבונותו של האל על הכול. כל עוד מעשיו של האל לא עולים בקנה אחד עם רצונם, הם מעזים להכחיש שהאל הוא הבורא, שהוא האל האמיתי היחיד. האין זה צביונו של השטן? האין זו רשעותו של השטן? האם יש הבדל בין האופן שבו צוררי משיח מתנהגים לבין גישתו של השטן כלפי האל? ניתן לגמרי להשוות בין שתי גישות אלה. צוררי משיח מסרבים להכיר בריבונותו של האל על הכול, והם רוצים להשיג בכוח ברכות, גמולים וכתרים מידיו של האל. איזה מין צביון זה? על סמך מה הם רוצים לפעול ולתפוס דברים בצורה כזאת? איך הם יכולים לגייס אנרגיה כזו? כעת ניתן לסכם את הסיבה לכך: זוהי רשעותם של צוררי משיח. צוררי משיח לא אוהבים את האמת, אך הם עדיין רוצים לזכות בברכות ובכתרים ולקחת את הגמולים האלה בכוח מידיו של האל. האין זו התגרות במוות? האם הם מבינים שהם מתגרים במוות? (הם לא מבינים זאת.) ייתכן גם שיש להם תחושה קלושה שהשגת גמולים אינה אפשרית, ולכן הם אומרים תחילה אמירה כמו: "אם לא אוכל לקבל ברכות, אלך לרקיע השלישי ואתווכח עם האל!" הם כבר צופים שיהיה זה בלתי אפשרי עבורם לזכות בברכות. אחרי הכול, השטן מרים את קולו נגד האל כשהוא תלוי באוויר במשך שנים רבות, ומה האל נותן לו? הצהרתו היחידה של האל בנוגע לכך היא: "לאחר שהעבודה תסתיים, אשליך אותך לבור ללא תחתית. מקומך בבור ללא תחתית!" זוהי ה"הבטחה" היחידה של האל לשטן. האין זה מעוות שהוא עדיין משתוקק לגמולים? זו רשעות. המהות הטבועה בצוררי משיח היא התנגדות כלפי האל, וצוררי משיח עצמם אפילו לא יודעים מדוע זה המצב. ליבם מתמקד אך ורק בהשגת ברכות וכתרים. בכל פעם שדבר מה קשור לאמת או לאל, מתעוררים בתוכם התנגדות וכעס. זוהי רשעות. סביר להניח שאנשים רגילים לא יכולים להבין את תחושותיהם הפנימיות של צוררי משיח; הדבר קשה דיו לצוררי משיח. לצוררי המשיח יש שאיפות כה עצומות, הם אוצרים בתוכם אנרגיה מרושעת עצומה כל כך, ורצון כה גדול לקבל ברכות. ניתן לתאר אותם כמי שהתשוקה בוערת בהם. אך בית האל משתף ללא הרף על האמת – בוודאי כואב וקשה להם מאוד לשמוע אותה. הם גורמים לעצמם עוולות ומעמידים פנים כל כך הרבה כדי לסבול זאת. האין זה סוג של אנרגיה מרושעת? אם אנשים מן השורה לא היו אוהבים את האמת, חיי הכנסייה לא היו מעניינים אותם והם היו מרגישים אפילו תחושה של דחייה כלפיהם. הם היו מרגישים יותר סבל מאשר הנאה מקריאת דברי האל ומשיתוף על האמת. אם כך, כיצד יכולים צוררי משיח לשאת זאת? הסיבה לכך היא שרצונם לקבל ברכות כה עצום שהוא מאלץ אותם לגרום עוולות לעצמם ולסבול זאת בעל כורחם. יתר על כן, הם מתגנבים לבית האל כדי לשמש כמשרתיו של השטן, ומקדישים את עצמם לגרימת הפרעות ושיבושים לעבודת הכנסייה. הם מאמינים שזו שליחותם, ועד שישלימו את שליחותם של התנגדות לאל, הם מרגישים לא בנוח ושהם אכזבו את השטן. הדבר נקבע על ידי טבעם של צוררי משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק ב')

באחרית הימים האל בא לעבוד בהתגלמותו כבשר ודם, מביע אמיתות רבות, פותח בפני המין האנושי את כל הדברים הנסתרים של תוכנית הניהול של האל ומספק את כל האמיתות שאנשים חייבים להבין ולהיכנס אליהן בשביל להיוושע. האמיתות ודברי האל האלה הם אוצרות עבור כל מי שאוהב דברים חיוביים. האמיתות הן הצרכים של בני אנוש מושחתים, והם גם אוצרות שערכם לא יסולא בפז עבור האנושות. כל אחד מדברי האל, מדרישותיו ומכוונותיו הוא דבר שאנשים צריכים להבין ולתפוס, דבר שאנשים חייבים לציית לו כדי להשיג ישועה ואמת שבני אדם חייבים להרוויח. אבל צוררי משיח מתייחסים לדברים האלה כאל תאוריות וסיסמאות, הם אפילו אוטמים את אוזניהם מלשמוע אותם, וגרוע מכך, הם בזים להם ומתכחשים להם. צוררי משיח מתייחסים לדברים היקרים ביותר בקרב האנושות כאל שקרים של נוכלים. צוררי משיח מאמינים בליבם שאין בעולם מושיע, לא כל שכן אמת או דברים חיוביים. הם חושבים שדברים יפים ותועלות צריכים להיות מושגים במו ידיהם של אנשים, ולהילקח בכוח באמצעות מאבק אנושי. צוררי משיח סבורים שאנשים בלי שאיפות וחלומות לעולם לא יצליחו, אבל ליבם מלא בסלידה ובשנאה כלפי האמת שהאל מביע. הם חושבים את האמיתות שהאל מביע לתאוריות ולסיסמאות, אבל הם רואים בכוח, באינטרסים, בשאיפה וברצון מטרות צודקות שיש לנהלן ולרדוף אחריהן. הם גם משתמשים בשירות שמתבצע הודות לכישוריהם כאמצעי לסחור עם האל, בניסיון להיכנס למלכות השמים, להשיג כתרים וליהנות מברכות גדולות יותר. האין זה מרושע? איך הם מפרשים את כוונות האל? הם אומרים: "האל קובע מי הבוס בכך שהוא רואה מי משקיע מעצמו וסובל למענו יותר מכולם ומי משלם את המחיר הגבוה ביותר. הוא קובע מי יכול להיכנס למלכות ומי מקבל כתרים על ידי כך שהוא רואה מי מסוגל להתרוצץ, לדבר באופן רהוט ויש לו נפש של פורע חוק, שמסוגל לתפוס דברים בכוח. כדברי פאולוס: 'אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחַמְתִּי, אֶת הַמֵּרוֹץ הִשְׁלַמְתִּי, אֶת הָאֱמוּנָה שָׁמַרְתִּי. מֵעַתָּה שְׁמוּרָה לִי עֲטֶרֶת הַצְּדָקָה' (טימותיאוס ב' ד' 7-8)". הם פועלים על פי דברי פאולוס ומאמינים שדבריו הם אמת, אבל הם מתעלמים מכל דרישות האל והצהרותיו למין האנושי וחושבים לעצמם: "הדברים האלה אינם חשובים. חשוב רק שלאחר שאילחם את המלחמה שלי ואגיע לסוף המסלול שלי, אקבל בסוף כתר. זה נכון. האם לא לכך האל התכוון? האל אמר אלפי דברים ודרש אינספור דרשות. בסופו של דבר, כוונתו היא לומר לאנשים שאם אתה רוצה כתרים ותגמולים, בידיך הדבר להילחם ולהיאבק עבורם, לתפוס ולקחת אותם." האין זה ההיגיון של צוררי משיח? כך רואים צוררי משיח תמיד את עבודת האל בסתר ליבם, וזה האופן שהם מפרשים את דבר האל ואת תוכנית הניהול שלו. האין הצביון שלהם מרושע? הם מסלפים את כוונות האל, את האמת ואת כל הדברים החיוביים. הם מתייחסים לתוכנית הניהול של האל להושעת האנושות כאל עיסקה ותו לא, ומתייחסים לחובה שהבורא דורש מהמין האנושי לבצע כאל הפקעה, תוקפנות, הונאה ועיסקה גרידא. האין זה הצביון המרושע של צוררי משיח? צוררי משיח מאמינים שהשגת ברכות וכניסה למלכות השמים חייבת להיעשות באמצעות עיסקה, ושזה אך הוגן, הגיוני, ולגיטימי. האין זה היגיון מרושע? האין זה היגיון שטני? בסתר ליבם צוררי משיח תמיד מחזיקים בדעות ובגישות מעין אלה, מה שמוכיח שהצביון שלהם מרושע מדי.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ז')

צביונם של צוררי משיח מרושע; לא רק שהם לא מקבלים את האמת, אלא שהם יכולים גם להתנגד לאל, להקים מלכויות משלהם, והם מתנגדים לאל ללא פשרות – זהו צביון מרושע. האם יש לכם הבנה כלשהי לגבי צביונות מרושעים? יתכן שרוב האנשים לא יודעים איך להבחין בהם, לכן, הבה ניתן דוגמה. יש אנשים שמתנהגים בדרך כלל בצורה רגילה מאוד בנסיבות אופייניות: הם מדברים עם אחרים ומקיימים אינטראקציות עם אחרים בצורה רגילה מאוד, הם נראים אנשים רגילים והם לא עושים שום דבר רע. עם זאת, כשהם באים לכינוסים, קוראים את דברי האל ומשתפים על האמת, חלקם לא מוכנים להקשיב, חלקם נעשים ישנוניים, חלקם סולדים מכך ומתקשים לשאת זאת, הם לא רוצים לשמוע זאת, וחלקם נרדמים מבלי משים ונעשים לגמרי לא מודעים – מה קורה כאן? מדוע כשמישהו מתחיל לשתף על האמת באות לידי ביטוי כל כך הרבה תופעות חריגות? חלק מהאנשים האלה נמצאים במצב לא נורמלי, אך חלקם מתנהגים ברשעות. לא ניתן לשלול את האפשרות שרוחות רעות משתלטות עליהם, ולפעמים אנשים לא יכולים להבין זאת לגמרי או להבחין בכך בבירור. לצוררי משיח יש רוחות רעות בתוכם. אם תשאל אותם מדוע הם עוינים כלפי האמת, הם יאמרו שהם לא עוינים את האמת ויסרבו בעקשנות להודות בכך, כשלמעשה הם יודעים בליבם שהם לא אוהבים את האמת. כשאיש לא קורא את דברי האל, הם מסתדרים עם אחרים כאילו הם אנשים רגילים ואתה לא מודע למה שנמצא בתוכם. אך כשמישהו קורא את דברי האל, הם לא רוצים להקשיב ודחייה מתעוררת בלבם. זו חשיפה של טבעם – הם רוחות רעות; הם מסוג הדברים האלה. האם דברי האל חשפו את מהותם של האנשים האלה או פגעו בנקודה רגישה? לא זה ולא זה. כשהם משתתפים בכינוסים, הם לא רוצים להקשיב למי שקורא את דברי האל – האין הם מרושעים? מה פירוש "להיות מרושע"? המשמעות היא להיות עוין ללא סיבה כלפי האמת, כלפי דברים חיוביים וכלפי אנשים חיוביים; אפילו הם עצמם לא יודעים מה הסיבה, הם פשוט מוכרחים להתנהג כך. זו המשמעות של להיות מרושע, ובמילים פשוטות, זה פשוט להיות נאלח. יש צוררי משיח שאומרים: "מישהו רק מתחיל לקרוא את דברי האל, ואני לא רוצה להקשיב. די בכך שאני שומע מישהו נושא עדות למען האל ואני מרגיש דחייה, ואפילו אני לא יודע למה. כשאני רואה מישהו אוהב את האמת וחותר אליה, אני לא יכול להסתדר איתו, אני רוצה לצאת נגדו, אני תמיד רוצה לקלל אותו, לפגוע בו מאחורי גבו ולענות אותו עד מוות". אפילו הם לא יודעים מדוע הם מרגישים כך – אלה הם אנשים מרושעים. מה הסיבה האמיתית לכך? לצוררי משיח פשוט אין רוח של אדם רגיל בתוכם, פשוט אין להם אנושיות רגילה – כך זה בסופו של דבר. אם אדם רגיל שומע את האל מדבר בצורה כה ברורה וצלולה על היבטים שונים של האמת, הוא חושב: "בעידן כה מרושע ומופקר, שבו לא ניתן להבחין בין נכון ללא-נכון ואנשים מבלבלים בין טוב לרע, כל כך נדיר ובעל ערך לשמוע כל כך הרבה אמת ומילים כה מצוינות!" מדוע זה בעל ערך? דברי האל מעוררים את הרצונות ואת ההשראה של אלה שיש להם גם לב וגם רוח. איזו השראה? הם כמהים לצדק ולדברים חיוביים, הם משתוקקים לחיות בפני האל, הם כמהים להגינות ולצדיקות בעולם, ושהאל יבוא וישלוט על העולם – זו זעקתם של כל אוהבי האמת. אולם, האם צוררי משיח משתוקקים לדברים האלה? (לא.) לְמָה כמהים צוררי המשיח? "אם הייתי שולט, הייתי משמיד את כל אלה שאני לא אוהב! כשמישהו מעיד שהמשיח הוא האל המופיע ועובד, כשהוא מעיד שהאל הוא ריבון האנושות, ומעיד שדברי האל הם האמת, שהם עקרונות החיים הנעלים ביותר בחיי האנושות, ומהווים את הבסיס להישרדות אנושית, אני חש דחייה ושנאה, ואני לא רוצה לשמוע זאת!" זהו דבר המצוי עמוק בתוך צוררי משיח. האם לצוררי משיח אין צביון כזה? כל עוד מישהו סוגד להם, מעריץ אותם ונוהה אחריהם, הם חברים, הם באותו צוות; אם מישהו תמיד משתף על האמת ומעיד למען האל, צוררי המשיח מתנערים ממנו וחשים דחייה כלפיו, ואפילו תוקפים אותו, מדירים ומענים אותו – זוהי רשעות. כשאנחנו מדברים על רשעות, הדבר נעשה תמיד תוך התייחסות למזימותיו הערמומיות של השטן; השטן עושה דברים מרושעים, התנין הגדול האדום כאש עושה דברים מרושעים, צוררי משיח עושים דברים מרושעים, וכשאנחנו אומרים שהם מרושעים, הכוונה היא בעיקר לכך שהם עוינים כלפי כל הדברים החיוביים ובמיוחד הם מתנגדים לאמת ולאל – זוהי רשעות, וזהו צביונם של צוררי משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק א')

אם צורר משיח רואה אנשים מסוימים שאוהבים את האמת וחותרים אליה, הוא מרגיש לא בנוח. מאין נובעת אי-הנוחות הזו? היא נובעת מצביונו המרושע, כלומר מטבעו הוא בעל צביון מרושע ששונא צדק, שונא דברים חיוביים, שונא את האמת ומתנגד לאל. זו הסיבה לכך שכאשר הוא רואה אדם שחותר אל האמת, הוא אומר: "אינך משכיל במיוחד וגם לא בעל מראה מרשים, אבל אתה עדיין באמת חותר אל האמת". איזו גישה הדבר מפגין? זהו זלזול. לדוגמה, יש אחים ואחיות שהם בעלי כישרון כלשהו או מיומנות מיוחדת והם רוצים לבצע חובה הקשורה לכך. למעשה, הדבר מתאים מבחינת התנאים השונים שלהם, אך כיצד צוררי משיח מתייחסים לאחים ולאחיות כאלה? הם חושבים בלבם: "אם אתה רוצה לבצע את החובה הזו, קודם כל אתה צריך להתחנף אליי ולהיות חלק מהכנופיה שלי, ורק אז ארשה לך לבצע את החובה הזו. אחרת, המשך לחלום!" האם לא כך פועלים צוררי משיח? מדוע צוררי משיח סולדים כל כך מאלה שמאמינים באל בכנות, שיש להם חוש צדק מסוים ואנושיות מסוימת, ושעושים מאמץ מסוים לחתור אל האמת? מדוע הם תמיד מסתכסכים עם אנשים כאלה? כשהם רואים אנשים שחותרים אל האמת ומתנהגים היטב, אנשים שלעולם אינם שליליים ושיש להם כוונות טובות, הם מרגישים לא בנוח. כשצוררי משיח רואים אנשים שמתנהגים ללא משוא פנים, אנשים שיכולים לבצע את חובתם על פי עקרונות, שיכולים ליישם את האמת בפועל כאשר הם מבינים אותה, הם כועסים מאוד, הם מאמצים את מוחם בניסיון לחשוב על דרך לְעַנּוֹת את האנשים האלה, והם מנסים להקשות עליהם. אם מישהו רואה את מהות טבעו של צורר משיח לאשורה, אם הוא רואה לאשורן את הבוגדנות והרשעות של צורר משיח ורוצה לחשוף אותו ולדווח עליו, מה יעשה צורר המשיח? צורר המשיח יחשוב על כל דרך שבאצעותה הוא יוכל לשלוף את העצם הזו מגרונו ולהיפטר מן המטרד, והוא יסית אחים ואחיות לדחות את האדם הזה. לאח או לאחות מן השורה אין יוקרה ומעמד בכנסייה; יש להם רק הבחנה מסוימת לגבי צורר המשיח הזה והם לא מהווים איום לגביו. מדוע אם כן, צורר המשיח תמיד סולד מהם ומתייחס אליהם כאילו היו עצם בגרונו? באיזה אופן עומד האדם הזה בדרכו של צורר המשיח? מדוע צורר המשיח לא יכול להכיל אנשים כאלה? הסיבה לכך היא שלצורר המשיח יש צביון מרושע. הוא לא יכול לסבול שאנשים חותרים אל האמת או הולכים בנתיב הנכון. הוא מציב את עצמו נגד כל מי שרוצה ללכת בנתיב הנכון ומקשה עליך במתכוון, והוא יאמץ את מוחו בניסיון לחשוב על דרך להיפטר ממך, או שהוא ידכא אותך כך שתהפוך להיות שלילי וחלש, או שהוא ימצא מנוף לחץ שיוכל להפעיל עליך ויפיץ זאת כדי שאחרים ידחו אותך, ואז הוא יהיה מאושר. אם לא תקשיב לו או לא תעשה מה שהוא אומר, ותמשיך לחתור אל האמת, ללכת בנתיב הנכון ולהיות אדם טוב, הוא ירגיש אי-נוחות בלבו, והוא יהיה מוטרד וירגיש לא בנוח כשיראה אותך מבצע את חובתך. מה הסיבה לכך? האם הכעסת אותו? לא, לא הכעסת אותו. מדוע הוא מתייחס אליך כך אם לא עשית לו כלום ולא פגעת באינטרסים שלו בשום צורה? זה רק מראה שטבעם של דברים כאלה – צוררי משיח – הוא מרושע, ושהם מתנגדים מטבעם לצדק, לדברים חיוביים ולאמת. אם תשאל אותם מה בדיוק קורה, הם אפילו לא יידעו; הם פשוט מקשים עליך במתכוון. אם תאמר שיש לעשות דברים בדרך אחת, הם יהיו חייבים לעשות זאת בדרך אחרת; אם תאמר, פלוני לא מוצלח במיוחד, הם יאמרו שהאדם הזה נהדר; אם תאמר, זו דרך נהדרת להפיץ את הבשורה, הם יאמרו שזו דרך גרועה; אם תאמר שאחות שמאמינה באל רק שנה או שנתיים נעשתה שלילית וחלשה ויש לתמוך בה, הם יאמרו, "אין צורך, היא חזקה ממך". בקיצור, הם תמיד חולקים עליך ופועלים במכוון בניגוד לך. מה העיקרון שלהם כשהם חולקים עליך? העיקרון הוא שכל מה שאתה אומר שהוא נכון, הם אומרים שהוא לא נכון, וכל מה שאתה אומר שהוא לא נכון, הם אומרים שהוא נכון. האם יש עקרונות-אמת כלשהם במעשיהם? כלל וכלל לא. הם רק רוצים שתעשה צחוק מעצמך, להביך אותך, להכשיל אותך, להביס אותך כך שלא תוכל ללכת בראש מורם, שלא תחתור יותר אל האמת, שתהפוך להיות חלש, ושלא תאמין יותר, ואז תושג מטרתם והם ירגישו שמחה בלבם. מה קורה כאן? זוהי המהות המרושעת של סוג האנשים שהם צוררי משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק א')

בטבעם המרושע של צוררי משיח יש דבר-מה שאינו ידוע לאנשים: הם יכולים להשתמש במגוון אמצעים, נאומים, שיטות, אסטרטגיות, דרכים והטעיות כדי לשכנע אותך להקשיב להם, לגרום לך להאמין שדבריהם צודקים, נכונים וחיוביים, ואפילו אם הם עושים רע, מפרים את עקרונות-האמת וחושפים צביונות מושחתים, בסופו של דבר הם יהפכו את היוצרות ויגרמו לאנשים לחשוב שהם צודקים. יש להם את היכולת הזאת. מהי היכולת הזו? זוהי יכולת אדירה להטעות. העובדה שהם מטעים מאוד היא רשעותם. בלבם, הדברים שהם אוהבים, שונאים, מעריכים וסוגדים להם נוצרים על ידי נקודות מבט מעוותות מסוימות. נקודות מבט אלה נושאות בתוכן מערכת של תיאוריות, שכולן הן כזבים שיכולים להתקבל על הדעת, ולאנשים מן השורה קשה להפריך אותם משום שהם כלל לא מקבלים את האמת ויכולים אפילו להציג טיעונים מתוחכמים בנוגע לטעויות שלהם עצמם. ללא מציאות-האמת, לא תוכל לשכנע אותם על ידי שיתוף האמת עימם. התוצאה הסופית היא שהם ישתמשו בתיאוריות החלולות שלהם כדי להפריך את דבריך, ויותירו אותך נטול מילים, ואתה תיכנע להם בהדרגה. רשעותם של אנשים כאלה טמונה בעובדה שהם מטעים מאוד. ברור שהם חסרי ערך והם מסבכים כל חובה שהם מבצעים; ובכל זאת, בסופו של דבר הם עדיין יכולים להטעות אנשים מסוימים ולגרום להם לעבוד אותם, "לכרוע" ברך לרגליהם, ולגרום לכך שהם יצייתו להם. אנשים מסוג זה יכולים להפוך דבר שגוי לצודק, שחור ללבן. הם יכולים להפוך את האמת לשקר, להאשים אחרים בעוולות שהם עשו, ולקחת קרדיט על מעשים טובים של אחרים, כאילו היו שלהם. עם הזמן, אתה מתבלבל ולא מבין מי הם באמת. אם לשפוט על פי דבריהם, מעשיהם וההופעה שלהם, יתכן שתחשוב: "האדם הזה הוא יוצא דופן; אנחנו לא יכולים להשתוות אליו!" האם זו לא הולכת שולל? היום שבו יוליכו אותך שולל הוא היום שבו תיקלע לסכנה. האין אדם כזה שמטעה אחרים פשוט מרושע מדי? מי שמקשיב לדבריהם מסתכן בהטעיה ובהטרדה, ויתקשה להתאושש לאורך זמן. יש אחים ואחיות שיכולים להבחין בהם ולהבין שהם מוליכים שולל, הם יכולים לחשוף אותם ולדחות אותם, אך אחרים שהולכים שולל עלולים אפילו להגן עליהם ולומר: "לא, ביתו של האל מתנהג כלפיו בצורה לא הוגנת; אני חייב לעמוד לצידו". מה הבעיה כאן? ברור שהוליכו אותם שולל, ובכל זאת הם מגינים ומצדיקים את מי שהטעה אותם. האין אלה אנשים שמאמינים באל אך נוהים אחר בן אנוש? הם טוענים שהם מאמינים באל, אך מדוע הם סוגדים לאדם זה ובעיקר מגינים עליו? אם הם לא יכולים לזהות עניין ברור שכזה, האם הם לא הוטעו במידה מסוימת? צורר המשיח הוליך שולל אנשים עד כדי כך שכבר אין להם מראית עין של בני אדם ואין להם עוד כוונה לנהות אחר האל; במקום זאת, הם סוגדים לצורר המשיח ונוהים אחריו. האין האנשים האלה בוגדים באל? אם אתה מאמין באל אך הוא לא זכה בך, וצורר המשיח כבש את לבך, ואתה נוהה אחריו בלב שלם, זה מוכיח שנלקחת מבית האל. ברגע שאתה עוזב את דאגתו והגנתו של האל, את בית האל, צורר המשיח יכול לתמרן אותך ולהשתעשע בך כרצונו. כשהוא יסיים להשתעשע בך, הוא לא ירצה בך יותר והוא ימשיך הלאה להטעות אחרים. אם תמשיך להקשיב לדבריו ויהיה בך ערך עבורו, יתכן שהוא יאפשר לך להמשיך לנהות אחריו עוד זמן מה. עם זאת, אם הוא לא יראה בך כל ערך שאותו הוא יוכל לנצל, אם הוא לא יתייחס אליך יותר, הוא ייפטר ממך. האם עדיין תוכל לחזור להאמין באל? (לא.) מדוע לא תוכל עוד להאמין? משום שהאמונה הראשונית שלך נעלמה; היא התפוגגה. כך צוררי משיח מוליכים שולל אנשים ופוגעים בהם. הם משתמשים בידע, בלמידה ובכישרונות שאנשים סוגדים להם כדי להוליך אותם שולל ולשלוט בהם, בדיוק כפי שהשטן הוליך שולל את אדם וחוה. לא משנה מהי מהות טבעם של צוררי משיח, לא משנה מה הם אוהבים, מתעבים ומעריכים במהות טבעם, דבר אחד בטוח: מה שהם אוהבים ומה שהם משתמשים בו כדי להטעות אנשים נוגד את האמת, אין לו שום קשר לאמת והוא נוגד את האל – זה בטוח. זכרו זאת: צוררי משיח לעולם לא יוכלו להיות תואמים לאל.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק ג')