דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

זדוניות היא חלק נוסף במהות צביונם של צוררי משיח. ניתן לסכם צוררי משיח במשפט אחד: צוררי משיח הם אנשים רעים. כשיש להם מעמד, ניכר שהם צוררי משיח. כשאין להם מעמד, כיצד תוכלו לקבוע אם הם צוררי משיח? עליכם לבחון את אנושיותם. אם אנושיותם היא אכזרית, בוגדנית וארסית, אזי הם צוררי משיח במאת האחוזים... זדוניותם של צוררי המשיח היא צביון, מהות – זוהי מהות שטנית של ממש. היא איננה אינסטינקט, או צורך של הבשר, אלא ביטוי ומאפיין של צביונם של צוררי משיח. אם כך, מהם הביטויים, הגילויים, והגישות של הצביון הזדוני של צוררי משיח? אילו ממעשיהם מעידים שצביונם הוא זדוני, ושיש להם מהות של אנשים רעים? שתפו במחשבותיכם. (הם מענישים אחרים.) (הם מדכאים ומדירים את מי ששונה מהם.) (הם מפלילים אחרים וטומנים להם מלכודות.) (הם שולטים באנשים ומתמרנים אותם.) (הם יוצרים קליקות וגורמים מחלוקות.) יצירת קליקות וגרימת מחלוקות הן בוגדניות במקצת; הן ביטויים של צביון מרושע, אך אינן נחשבות זדוניות. הפצת תפיסות, הקמת מלכויות עצמאיות – האם הן זדוניות? (כן.) התנגדות לסידורי עבודה, הפרעה לעבודת בית האל, גזל המנחות של האל, והתנגדות ישירה לאל – האם הן זדוניות? (כן.) גזל מנחות הוא לא רק מעשה חמדנות; זהו גם ביטוי של צביון זדוני. העובדה שצוררי משיח מסוגלים לגזול מנחות מצביעה על צביון זדוני במיוחד, שווה ערך לזה של שודדים. חיזרו על הסעיפים שזה עתה מנינו. (הם מענישים אחרים, מדכאים ומדירים את מי ששונה מהם, מפלילים אחרים וטומנים להם מלכודות, שולטים באנשים ומתמרנים אותם, מפיצים תפיסות, מקימים מלכויות עצמאיות, מתנגדים לסידורי עבודה, תוקפים את האל, וגוזלים מנחות.) תשעה פריטים בסך הכול. אלה הם פחות או יותר הביטויים של צביונם השטני של צוררי משיח. למעשה, ישנם עוד מספר ביטויים ספציפיים, אך הם כמעט זהים לאלה, ועל כן לא אפרט עליהם. בקצרה, אלה שמשתמשים בגישות ובאסטרטגיות האלה הם אנשים רעים. במובן אחד, גישותיהם הן בוגדניות, לדוגמה, הפללה, הטמנת מלכודות, והפצת תפיסות, הן כולן בוגדניות יחסית. במובן אחר, האסטרטגיות שלהם הן ארסיות ותוקפניות למדי, מה שמאשש את העובדה שצביונם הוא זדוני.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב שישי: סיכום של אופי צוררי המשיח ומהות הצביון שלהם (חלק ג')

אחד המאפיינים העיקריים בטבע של צוררי משיח הוא אכזריות. למה הכוונה ב"אכזריות"? הכוונה היא שיש להם גישה נאלחת במיוחד ביחס לאמת – לא רק שהם לא מתמסרים לה, ולא רק שהם מסרבים לקבל אותה, הם אף מוקיעים את מי שגוזמים אותם. זהו הצביון האכזרי של צוררי משיח. צוררי משיח חושבים שכל מי שמקבל את הגיזום חשוף להתעמרות, ושאנשים שתמיד גוזמים אחרים הם מי שרוצים תמיד להתגרות באנשים ולהתעמר בהם. משום כך, צורר משיח יתנגד לכל מי שגוזם אותו ויקשה עליו. מבחינת צורר משיח, כל מי שמציין ליקויים או שחיתות שלו, או משתף איתו על האמת ועל כוונות האל, או גורם לו להכיר את עצמו, אינו אלא אדם מרגיז שעושה לו חיים קשים. הוא שונא את אותו אדם מעומק ליבו, ינקום בו ויקשה עליו. זהו עוד ביטוי, שנשתף עליו, לאופן שבו צוררי משיח מתייחסים לכך שגוזמים אותם. הם שונאים את כל מי שגוזם וחושף אותם. זהו ביטוי מובהק ביותר של צוררי משיח. איזה מין אנשים ניחנים בצביון אכזרי שכזה? אנשים רעים. העובדה היא שצוררי משיח הם אנשים רעים. לפיכך, רק אנשים רעים וצוררי משיח ניחנים בצביון אכזרי שכזה. כאשר אדם אכזרי מתמודד עם כל סוג של תוכחה, האשמה, הטפת מוסר או עזרה שכוונותיהן טובות, הגישה שלו היא לא של הכרת תודה או של קבלה ענווה, אלא הוא מתמלא זעם מרוב בושה ומרגיש עוינות ושנאה קיצוניות ואף תחושת נקם. ישנם כאלה שגוזמים וחושפים צורר משיח באומרם: "לאחרונה התנהגת בפראות, לא פעלת בהתאם לעיקרון והתרברבת כל הזמן בעת ביצוע חובתך. עבדת למען מעמד ושיבשת לחלוטין את החובה שלך. האם נהגת באל בהגינות? למה לא חיפשת את האמת כשביצעת את חובתך? למה לא פעלת בהתאם לעיקרון? למה לא קיבלת זאת כשהאחים והאחיות שיתפו איתך על האמת? למה התעלמת מהם? למה המשכת לעשות כרצונך?" כל השאלות האלה, הדברים האלה שחושפים את גילויי השחיתות שלהם – מרגיזים אותם: "למה? אין שום 'למה' – אני פועל כפי שאני רואה לנכון! מה נותן לך את הזכות לגזום אותי? מי שׂמך? אני נבזי, מה תעשה בנוגע לזה? בגילי אף אחד לא מעז לדבר אליי כך. רק אני יכול לדבר כך לאחרים; אף אחד אחר לא יכול לדבר אליי כך. מי מעז להטיף לי? עוד לא נולד האיש שיכול להטיף לי! אתה באמת חושב שאתה יכול להטיף לי?" שנאה גואה בתוך תוכו והוא מחפש שעת כושר לנקמה. בראשו הוא מחשב: "האם לאדם הזה שגוזם אותי יש כוח בכנסייה? אם אני אתנקם בו, האם מישהו יתערב למענו? אם אגרום לו לסבול, האם הכנסייה תטפל בי? יש לי פתרון. אני לא אתנקם בו אישית; אני אעשה משהו בחשאיות מוחלטת. אני אעשה משהו למשפחתו שיסב לו סבל ומבוכה, וכך אשתחרר מהטינה הזאת. אני חייב לנקום את נקמתי. אני לא יכול לזנוח עכשיו את העניין הזה. לא התחלתי להאמין באל כדי שיחלקו לי פקודות, ולא באתי לפה בשביל לתת לאנשים להתעמר בי כרצונם; באתי בשביל לזכות בברכות ובשביל להיכנס למלכות השמים! אנשים זקוקים לגאווה שלהם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו. אנשים חייבים עמוד שדרה בשביל להילחם על כבודם. איך אתה מעז לחשוף אותי? זו התעמרות! עכשיו שאתה לא מתייחס אליי כאל איש חשוב, אני אעשה לך את המוות ואגרום לך לשאת בתוצאות. בוא נילחם ונראה מי פראי יותר!" די בכמה דברי חשיפה פשוטים כדי להצית את זעמם של צוררי משיח ולעורר בהם שנאה עזה שכזאת, ולגרום להם להשקיע מאמצים כה רבים בנקמה. הצביון האכזרי שלהם נחשף במלואו לעין כול. מובן שכאשר הם נוקמים באדם אחר מחמת שנאה, זה לא בגלל שהם שונאים את אותו אדם או נוטרים לו טינה ממושכת, אלא משום שאותו אדם חשף את טעויותיהם. זה מראה שעצם המעשה של חשיפת צורר משיח עשוי לעורר את שנאתו ואת נקמתו, בלי קשר לזהותו של מי שעושה זאת וליחסיו עם צורר המשיח. בין אם אותו אדם מבין את האמת ובין אם הוא מנהיג או עובד או חבר מהשורה מקרב אנשיו הנבחרים של האל, כל עוד הוא חושף את צורר המשיח וגוזם אותו, צורר המשיח יתייחס אליו כאל אויב ולא משנה מיהו. הוא אפילו יאמר בגלוי: "אני אנקוט יד קשה נגד מי שיגזום אותי. לעולם לא ארפה ממי שגוזם אותי, חושף את השלדים שיש לי בארון, מביא לגירושי מבית האל או גוזל ממני את חלקי בברכות. כך אני בעולם החילוני: אף אחד לא מעז להתעסק איתי. עוד לא נולד האדם שיעז להציק לי!" זה סוג הדברים האכזריים שצוררי משיח פולטים כשהם מתמודדים עם גיזום. כשהם פולטים את הדברים האכזריים האלה, זה לא בשביל להפחיד אחרים וגם לא כדי לפרוק זעם על מנת להגן על עצמם. הם באמת מסוגלים לעשות רע והם לא יבחלו באף אמצעי שעומד לרשותם. זהו הצביון האכזרי של צוררי משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ח')

כאשר צוררי משיח נגזמים, הם לא נוקטים בגישה של קבלה וצייתנות. במקום זאת, הם מלאי התנגדות וסולדים מכך, דבר שיוצר שנאה. בעומק ליבם הם שונאים את כל מי שגוזם אותם, את כל מי שחושף את השלדים שבארון שלהם וחושף את נסיבותיהם האמיתיות. עד כמה הם שונאים אותך? הם חושקים את שיניהם בשנאה, מייחלים שתיעלם מטווח הראייה שלהם וחשים ששניכם לא יכולים להתקיים בכפיפה אחת. אם צוררי משיח הם כאלה עם אנשים, אזי האם הם מסוגלים לקבל את דברי האל שחושפים ומוקיעים אותם? לא. הם ישנאו את כל מי שחושף אותם, רק מעצם חשיפתם ובגלל שאותו אדם ביקורתי כלפיהם, והם ינקמו. הם היו רוצים לגרום לכך שלא יראו לנגד עיניהם את האדם שגזם אותם. הם לא מסוגלים לראות את האדם הזה מצליח. לו אותו אדם ימות או אם יפקוד אותו אסון, הם ישמחו; כל עוד האדם הזה חי ועדיין מבצע את חובתו בבית האל והכול נמשך כרגיל, הם סובלים וחשים בליבם אי נחת ורוגז. כשאין להם דרך להתנקם במישהו, הם מקללים אותו בחשאי ואפילו מתפללים לאל כדי שימיט על אותו אדם עונש ונקמה ויפצה על המרמור שלהם. ברגע שמתעוררת בצוררי משיח השנאה הזאת, הדבר מוביל לשורה של פעולות. עם פעולות אלה נמנות נקמה וקללות וכמובן כמה פעולות אחרות שנובעות משנאה, כגון הפללה, הכפשה והוקעה של אחרים. כשמישהו גוזם אותם, הם יפעלו נגדו מאחורי גבו. כשאותו אדם אומר דבר נכון, הם יגידו שהוא שגוי. הם יעוותו את כל הדברים החיוביים שאותו אדם עושה ויהפכו אותם לשליליים, יפיצו את השקרים האלה מאחורי גבו ויפריעו. הם יסיתו אחרים שאין להם ידע ושאינם מסוגלים לעמוד על דברים לאשורם או להבחין בעצמם ויפתו אותם, כדי שאותם אנשים יצטרפו למחנה שלהם ויתמכו בהם. מובן שהאדם שגוזם אותם לא עשה שום רע, ובכל זאת הם רוצים לייחס לו מעשים רעים מסוימים, כדי שכולם יחשבו בטעות שהוא עושה דברים שכאלה, ואז יגרמו לאחרים להתאחד על מנת לדחות את אותו אדם. צוררי משיח מפריעים כך לחיי הכנסייה ומפריעים לאנשים בביצוע חובתם. מה מטרתם? מטרתם להקשות על האדם שגוזם אותם ולגרום לכולם לנטוש אותו. ישנם גם צוררי משיח מסוימים שאומרים: "גזמת אותי והקשית עליי, אז אני לא הולך להקל עליך. אני אדאג שתרגיש איך זה להיגזם ולהינטש. כמו שאתה נוהג בי, כך אני אנהג בך. אם אתה לא תקל עליי, אל תחשוב שלך כן יהיה קל!" כשצוררי משיח עושים רע, מנהיגים ועובדים מסוימים קוראים להם לשיחה, אומרים להם שהם חייבים להביע חרטה ומקריאים להם את דברי האל כדי לעזור להם ולתמוך בם. לא זו בלבד שהם לא מקבלים זאת, הם גם מפיצים שמועות שהמנהיג לא עושה שום עבודה ממשית ואף פעם לא משתמש בדברי האל כדי לפתור בעיות. למעשה, המנהיג בדיוק עשה עבודה שכזאת, אבל הם מעוותים ומסלפים את העובדות ומשמיצים את האדם שעוזר להם. האין זה אכזרי? בעיניים פקוחות לרווחה האנשים הרעים וצוררי המשיח האלה טוענים שדברים חיוביים הם שליליים, ושעוולותיהם, טעויותיהם, מעשיהם המרושעים ופעולותיהם הזדוניות הם דברים חיוביים שעולים בקנה אחד עם האמת. לא משנה גודל הטעות שהם עושים בעת ביצוע חובתם, לא משנה כמה נזק הם מסבים לעבודת הכנסייה, הם כלל לא מכירים בכך או מתייחסים לכך ברצינות. כשהם מדברים על כך, הם ממעיטים בחשיבות הדבר ופוטרים אותו בלא כלום. במקום זאת, האדם שגוזם אותם בגלל העניין הזה הופך בעיניהם לחוטא ונעשה מושא לביקורת. האם זה לא נקרא להפוך דברים על פיהם? כאשר מנהיג או עובד גוזם צוררי משיח מסוימים, הם אפילו מפריחים האשמות נגד שקריות, ואומרים: "כל טעות שאנחנו האחים והאחיות עושים נגרמת מבורות ובגלל מנהיגים ועובדים שלא עושים עבודה טובה. אם המנהיגים והעובדים היו יודעים איך לבצע את עבודתם והיו נותנים לנו תזכורות מיידיות ומנהלים את הדברים היטב, האם ההפסדים של בית האל לא היו פוחתים? לכן, לא משנה אילו טעויות אנחנו עושים, האשם הוא אך ורק במנהיגים ובעובדים, והם אלה שצריכים לשאת בעיקר האחריות." האין אלה טענות שקריות? הטענות השקריות האלה הן הפיכת דברים על פיהם וסוג של נקמה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ח')

ברגע שמחליפים צוררי משיח או מסלקים אותם, הם מסירים את הכפפות ומתלוננים בלי הגבלה והפן השטני שלהם נחשף. איזה צד שטני נחשף? בעבר הם בהחלט לא ביצעו את חובותיהם בשביל לחתור אל האמת ולהשיג ישועה אלא כדי לזכות בברכות, ועכשיו הם מספרים את האמת על כך וחושפים את המצב האמיתי. הם אומרים: "אם לא הייתי מנסה להיכנס למלכות השמים או לזכות מאוחר יותר בברכות ובתהילה רבה, האם הייתי מתערה ביניכם, אנשים נחותים מזבל? האם אתם ראויים לנוכחותי? אינכם מכשירים או מקדמים אותי ואתם רוצים לסלק אותי. יום אחד אראה לך שיהיה מחיר לכך שסילקת אותי ואת ההשלכות שתסבול בגלל זה!" צוררי משיח מפיצים את הרעיונות האלה והדברים השטניים האלה נפלטים מפיהם. ברגע שהם מסירים את הכפפות, הטבע הזדוני והצביון האכזרי שלהם נחשפים והם מתחילים להפיץ תפיסות. הם גם מתחילים לפתות מאמינים חדשים שניחנים בשיעור קומה נמוך יחסית ושחסרה להם הבחנה, שאינם חותרים אל האמת, ושלעתים קרובות הינם שליליים וחלשים, והם מפתים גם את מי שבאופן מתמיד מבצעים את חובתם כלאחר יד ואינם מאמינים באל באמת. כפי שהם בעצמם אמרו: "אם תסלק אותי, אני איאלץ להפיל יחד איתי כמה אנשים נוספים!" האין טבעם השטני נחשף לעין כול? האם אנשים רגילים היו עושים זאת? באופן כללי, אנשים שניחנים בצביונות מושחתים רק חשים עצובים ופגועים כשמפטרים אותם ומאמינים שאין להם תקווה, אבל המצפון שלהם גורם להם לחשוב: "זו אשמתנו, לא מילאנו את חובותינו. בעתיד אני אשתדל יותר, ואשר לאופן שהאל מתייחס אליי ולהחלטות שהוא מקבל לגביי, זה עניינו של האל. לאנשים אין שום זכות לבוא בדרישות אל האל. האין פעולותיו של האל מבוססות על ביטוייהם של אנשים? אם אדם הולך בנתיב הלא נכון, יש להטיל עליו משמעת ולהוכיח אותו, זה מובן מאליו. כרגע הדבר העצוב הוא שהאיכות שלי נמוכה ואיני יכול לרצות את כוונות האל, שאיני מבין את עקרונות-האמת ושאני פועל באופן שרירותי וזדוני בהתבסס על הצביונות המושחתים שלי. מגיע לי שיסלקו אותי, אבל אני מקווה שבעתיד תהיה לי הזדמנות לפצות על כך!" אנשים שיש להם מעט מצפון ילכו בנתיב כזה. הם בוחרים לשקול את העניין באופן הזה, ובסופו של דבר הם גם בוחרים לפתור את הבעיה באופן זה. מובן שאין פה אלמנטים רבים של יישום בפועל של האמת, אבל בגלל שלאנשים האלה יש מצפון, הם לא ירחיקו לכת עד כדי התנגדות לאל, ניאוץ של האל או התנגדות לאל. אבל צוררי משיח שונים מהם. בגלל שהטבע שלהם אכזרי, הם באופן אינהרנטי עוינים לאל. כאשר סיכוייהם העתידיים וגורלם מאוימים או נלקחים מהם, כשהם לא יכולים לראות שום סיכוי לחיים, מה שהם בוחרים לעשות הוא להפיץ תפיסות, למתוח ביקורת על עבודת האל ולגרום לחסרי אמונה שעושים עימם יד אחת להפריע יחד איתם לעבודה של בית האל. הם אפילו מסרבים לקחת אחריות על אף אחד מן המעשים הרעים והעבירות שביצעו בעבר, כמו גם על הפסדים כלשהם שהם הסבו לעבודה או לרכוש של בית האל. כשבית האל מטפל בהם ומסלק אותם, הם אומרים משפט אחד שצוררי משיח אומרים לעתים קרובות מאוד. מהו? (אם המקום הזה לא רוצה בי, יש לי מקום שם בחוץ.) האין זה עוד משפט שטני? זה דבר שאדם שניחן באנושיות תקינה, בתחושת בושה ובמצפון לא יכול היה לומר. אנו מכנים זאת דברים שטניים. אלה הם ביטויים שונים של הצביונות האכזריים שצוררי משיח חושפים כשגוזמים אותם וכשהם מרגישים שהמעמד והמוניטין שלהם בסכנה, כשהם חשים שהמעמד והיוקרה שלהם מאוימים, ובייחוד כשהם חשים שעומדים להישלל מהם סיכוייהם העתידיים וגורלם; במקביל לאלה נחשפת המהות שלהם כחסרי אמונה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ח')

לדידם של צוררי משיח, המוניטין והמעמד שלהם עצמם חשובים יותר מכל דבר אחר. האנשים האלה הם לא רק עקלקלים, ערמומיים ומרושעים, אלא גם אכזריים ביותר. מה הם עושים כשהם מזהים שהמעמד שלהם בסכנה או כשקרנם יורדת בעיני אנשים, כשהם מאבדים את תמיכת האנשים האלה ואת חיבתם, כשאנשים אינם סוגדים להם עוד ונושאים אליהם עיניים, וכשהם עוטים חרפה? הם פתאום משתנים. ברגע שהם מאבדים את מעמדם, הם אינם מוכנים לבצע שום חובה, כל מה שהם עושים נעשה באופן שטחי ואין להם שום עניין לבצע שום דבר. אבל זה לא הביטוי הגרוע ביותר. מהו הביטוי הגרוע ביותר? ברגע שהאנשים האלה מאבדים את מעמדם ואיש אינו מעריץ אותם, ואיש אינו הולך שולל אחריהם, או-אז יוצאות מהם כל השנאה, הקנאה והנקמנות. לא זו בלבד שהם אינם ניחנים בלב ירא-אל, אין להם גם שמץ התמסרות. יתרה מזו, בתוך תוכם הם מועדים לשנוא את בית האל, את הכנסייה ואת המנהיגים והעובדים; הם מייחלים שעבודת הכנסייה תיתקל בבעיות או שתיעצר כליל; הם רוצים ללעוג לכנסייה ולאחים והאחיות. הם גם שונאים את כל מי שחותר אל האמת וירא את האל. הם תוקפים את כל מי שמסור לחובתו ומוכן לשלם מחיר ולועגים לו. זהו צביונם של צוררי משיח – האין הוא אכזרי? אלה בבירור אנשים רעים; צוררי משיח הם במהותם אנשים רעים. גם כשכינוסים מתקיימים באופן מקוון, כשהם רואים שהקליטה טובה הם מקללים חרש ואומרים לעצמם: "הלוואי שהקליטה תשתבש! הלוואי שהקליטה תשתבש! עדיף שאף אחד לא יוכל לשמוע את הדרשות!" מהם האנשים האלה? (שדים.) הם שדים! הם בפירוש אינם אנשיו של בית האל. שדים ואנשים רעים מעין אלה בוחשים בקדרה באופן הזה, לא משנה באיזו כנסייה הם. גם כשאנשים בעלי יכולת הבחנה חושפים ומגבילים אותם, הם לא יפשפשו במעשיהם או יודו בטעויותיהם. הם יחשבו שזו הייתה רק מעידה רגעית מצידם ושעליהם ללמוד ממנה. אדם כזה, שמסרב בכל תוקף להכות על חטא, לא יתמסר ולא משנה מי מבחין בו וחושף אותו. הוא יבקש לנקום באותו אדם. כשלא נוח לו, הוא רוצה שגם לאחים ולאחיות לא יהיה קל. בתוך תוכו הוא אפילו מנאץ חרש את האחים והאחיות ומאחל שיקרו להם דברים רעים, והוא מקלל את העבודה של בית האל ומאחל שצרות יפקדו אותה. כשדבר מה משתבש בבית האל, הוא עולץ בסתר וחוגג, ואומר בליבו: "הא! סוף סוף משהו השתבש. כל זה קורה בגלל שהחלפת אותי. טוב שהכול מתפרק!" הוא שמח ונהנה להיווכח שאחרים נחלשים והופכים שליליים, הוא משמיע מילות לעג ובוז כדי להשמיץ אנשים ואפילו מפיץ דברים שיש בהם שליליות ומוות, באומרו: "אנחנו המאמינים מוותרים על המשפחות ועל הקריירות שלנו בשביל לבצע את החובות שלנו ולשאת בסבל. אתה חושב שבית האל באמת יכול לקחת אחריות על העתיד שלנו? חשבת על זה פעם? האם זה שווה את המחיר שאנחנו משלמים? הבריאות שלי לא ממש טובה עכשיו ואם אני אתיש את עצמי, מי יטפל בי לעת זיקנה?" הוא אומר דברים כאלה כדי שכולם ירגישו שליליים – רק אז הוא מאושר. האין צוררי משיח בני בליעל, האין הם מרושעים וזדוניים? האין אנשים כאלה צריכים לקבל כגמולם? (כן.) האם לדעתכם האל באמת שוכן בליבם של אנשים כאלה? לכאורה הם אינם מאמינים אמיתיים באל, הם לחלוטין אינם מאמינים שהאל בוחן כליות ולב. האין הם חסרי אמונה? לו הם באמת האמינו באל, איך הם היו מסוגלים לומר דברים כאלה? יש שיגידו שזה משום שליבם אינו ירא-אל – האם זה נכון? (לא.) למה זה לא נכון? (האל פשוט לא קיים בלב שלהם; הם מתנגדים לאל.) למעשה הם מעזים לומר דברים כאלה בגלל שהם לא מאמינים בקיומו של האל. הם מאמינים עוד פחות שהאל בוחן את כולם, והם לא מאמינים שהאל צופה בכל מילה ומעשה שלהם, בכל מחשבה ורעיון. הם לא מאמינים בדברים האלה, ולכן הם לא מפחדים ומסוגלים להגות מילים שטניות כאלה באופן חופשי ובלי נקיפות מצפון. אפילו כופרים אומרים לעתים קרובות: "לשמים יש עיניים" ו"מעשי האדם נצפים ממעל." כל אדם שניחן ולו בשמץ אמונה כנה לא היה משמיע כבדרך אגב את המילים השטניות האלה של חסרי אמונה. האם מאמינים שחושבים ומדברים כך לא יסבלו מהשלכות חמורות? האין טבע הדבר הזה חמור? הוא חמור ביותר! זה שהם מסוגלים להתכחש לאל באופן כזה פירושו שהם שדים אמיתיים ורעים שהסתננו לבית האל. רק שדים וצוררי משיח מעזים להקים קול צעקה כנגד האל. האינטרסים של בית האל מייצגים את האינטרסים של האל, וכל דבר שבית האל עושה כפוף להנהגתו של האל, לאישורו ולהנחייתו; הוא קשור קשר הדוק לעבודת הניהול של האל ולא ניתן להפריד ביניהם. אנשים שמנאצים כך בגלוי את העבודה של בית האל, שמשמיצים אותה בליבם פנימה ורוצים ללעוג לבית האל, שרוצים לראות במעצרם של כל אנשיו הנבחרים של האל ולחזות בשיתוק מוחלט של עבודת הכנסייה ובמאמינים המפנים עורף לאמונתם, שישמחו כשכל זה יקרה – איזה מין אנשים הם? (שדים.) הם שדים, הם שדים רעים שמתגלמים מחדש בדמות בשר ודם! לאנשים רגילים יש צביונות מושחתים, הם מדי פעם מרדנים והם אוצרים בליבם רעיונות פעוטים אחדים כשהם חשים שליליים וחלשים, זה הכול, אבל הם לא יהיו עד כדי כך רעים או יטפחו כאלה מחשבות מרושעות וזדוניות. מהות מעין זו מתקיימת רק אצל צוררי משיח ואצל שדים. כאשר צוררי משיח מחזיקים ברעיונות האלה, האם הם חושדים שייתכן כי טעות בידם? (לא.) למה לא? (כי בעיניהם מה שהם חושבים ואומרים הוא האמת. הם לא מאמינים באל, הם לא ניחנים בלב ירא-אל וההתנגדות לאל היא טבעם.) בדיוק, זה הטבע שלהם. האם השטן התייחס אי פעם לאל כמו לאל? מתי הוא האמין שהאל הוא האמת? מעולם לא, והוא לעולם גם לא יאמין. צוררי משיח, השדים האלה, הם אותו דבר; הם אינם מתייחסים לאלוהים כאל אל או מאמינים שהוא האמת. הם לא מאמינים שהאל הוא מי שברא את כל הדברים ושהוא ריבון עליהם. זו הסיבה שהם חושבים שכל מה שהם אומרים הוא נכון. הם חושבים ופועלים באופן הזה בלי נקיפות מצפון; זה טבעם. כאשר בני אדם מושחתים עושים כך, הם חווים קונפליקט פנימי. יש להם מצפון ומודעות אנושית. למצפון שלהם, למודעות ולאמיתות שהם מבינים יש השפעה פנימית עליהם וממנה נובע הקונפליקט. כאשר הקונפליקט הזה נוצר, מתחולל קרב בין נכון ללא נכון, בין טוב לרע, בין צדק לרשעות ומושגת הכרעה: מי שחותרים אל האמת ניצבים לימין האל, בעוד מי שאינם חותרים אל האמת ניצבים מנגד, לצד כוחות הרשע של השטן. כל מה שצוררי משיח עושים הוא בשיתוף פעולה עם השטן. הם מפיצים שליליות לכל עבר, מפיצים שמועות ולועגים לבית האל. הם מקללים ומשמיצים את העבודה של בית האל ומקללים את האחים והאחיות. הם אפילו חשים בנוח לעשות את כל זה, בלי שום נקיפות מצפון, בלי שמץ חרטה, והם סבורים שמעשיהם נכונים לגמרי. דבר זה חושף בשלמותו את הטבע השטני של צוררי משיח, וחושף את פניהם הכעורות שמתנגדות לאל. ולכן אין זה מופרז לומר שצוררי משיח הם שדים ושטנים אמיתיים. צוררי משיח נולדים שדים והם בפירוש אינם נמנים עם הזוכים בישועת האל. הם בשום אופן לא חלק מן האנושות המושחתת הרגילה. צוררי משיח הם שדים בדמות בשר ודם והם שדים רעים מלידה. אלה הם פני הדברים.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ב')

אחד המאפיינים הברורים ביותר של מהותם של צוררי משיח הוא אחיזתם במונופול על הכוח והעובדה שהם מנהלים דיקטטורות משלהם: הם לא מקשיבים לאחרים, הם לא מכבדים אף אחד, והם לא שמים לב לאיש, ולא משנה איזה חוזקות יש לאנשים, או אילו השקפות נכונות או דעות חכמות הם עשויים להביע, או אילו שיטות מתאימות הם עשויים להציג; נדמה שאיש אינו כשיר לשתף איתם פעולה או לקחת חלק בדבר מן הדברים שהם עושים. זהו סוג הצביון שיש לצוררי משיח. יש אנשים שאומרים שזו אנושיות רעה – אך איך ייתכן שאנושיות רעה שגרתית? זהו צביון שטני לחלוטין, וצביון כזה הוא מרושע ביותר. מדוע אני אומר שצביונם מרושע ביותר? צוררי משיח מפקיעים הכול מבית האל ומרכוש הכנסייה, מתייחסים לכך כאל רכושם הפרטי שאותו הם מנהלים, ולא מרשים לאיש להתערב בכך. כשהם מבצעים את עבודת הכנסייה, הם חושבים אך ורק על האינטרסים האישיים שלהם, מעמדם שלהם וגאוותם. הם לא מאפשרים לאיש לפגוע באינטרסים שלהם, וקל וחומר שהם שלא מאפשרים לאף אחד שהוא בעל איכות, או לכל מי שמסוגל לשאת עדות חווייתית, לאיים על שמם הטוב ועל מעמדם. וכך, הם מנסים לדכא ולהדיר כמתחרים את אלה שמסוגלים לשאת עדות חווייתית ושיכולים לשתף על האמת ולדאוג לאנשיו הנבחרים של האל, והם מנסים נואשות לבודד לחלוטין את האנשים האלה, להכתים את שמם ולהשפילם. רק אז צוררי המשיח ירגישו שלווים. אם האנשים האלה אף פעם לא שליליים, ומסוגלים להמשיך לבצע את חובתם, לשאת את עדותם ולתמוך באחרים, צוררי המשיח יפנו למוצא האחרון שלהם, שהוא למצוא בהם פגמים ולגנות אותם, או להפליל אותם ולהמציא סיבות כדי לייסר ולהעניש אותם, עד להרחקתם מהכנסייה. רק אז צוררי המשיח יירגעו לחלוטין. אלה הדברים הבוגדניים והזדוניים ביותר בצוררי משיח. האנשים שחותרים אל האמת ושניחנים בעדות חווייתית אמיתית הם הדבר שגורם לצוררי משיח לפחד ולחרדה הגדולים ביותר, מפני שאנשים בעלי עדות כזו, הם אלה שאנשיו הנבחרים של האל מאשרים ותומכים בהם יותר מכול, בניגוד לאלה המלהגים דברי הבל על דברים ודוקטרינות. לצוררי משיח אין עדות חווייתית אמיתית, והם גם לא מסוגלים ליישם את האמת בפועל. במקרה הטוב, הם מסוגלים לעשות כמה מעשים טובים כדי למצוא חן בעיני אנשים. אך לא משנה כמה מעשים טובים הם עושים או כמה דברים מסברי אוזן הם אומרים, עדיין אי אפשר להשוות את כל אלה ליתרונות ולתועלות שעדות חווייתית טובה יכולה להביא לאנשים. אין דבר שיכול לשמש תחליף להשפעות של התמיכה וההשקיה המסופקות לאנשיו הנבחרים של האל על ידי אלה שמסוגלים לשאת את עדותם החווייתית. וכך, כאשר צוררי משיח שומעים מישהו שמדבר אודות עדותו החווייתית, מבטם נעשה חד כפגיון. זעם מתלקח בלבם, שנאה מתפרצת, והם להוטים להשתיק את הדובר ולמנוע ממנו לומר מילה נוספת. אם הוא ימשיך לדבר, המוניטין של צוררי המשיח ייהרס לחלוטין ופניהם המכוערות ייחשפו לגמרי לעיני כול, ולכן צוררי המשיח ימצאו תירוץ להפריע לאדם שנושא עדות וידכאו אותו. צוררי משיח מרשים רק לעצמם להטעות אנשים באמצעות מילים ודוקטרינות; הם לא מאפשרים לאנשיו הנבחרים של האל לפאר את האל על ידי נשיאת עדותם החווייתית, והדבר מצביע על סוג האנשים שצוררי המשיח שונאים ופוחדים מהם יותר מכול. כשמישהו מצטיין בעבודתו, או כאשר מישהו מסוגל לשאת עדות חווייתית אמיתית, ואנשיו הנבחרים של האל מקבלים מכך תועלת, חיזוק ותמיכה, והדבר זוכה לשבחים רבים מכולם, בלבם של צוררי המשיח מתעוררות קנאה ושנאה, והם מנסים להדיר ולדכא את האדם הזה. הם בשום פנים ואופן לא מאפשרים לאנשים כאלה לבצע עבודה כלשהי, כדי שלא יהוו איום על מעמדם. כשאנשים שניחנים במציאות-האמת נמצאים בנוכחותם של צוררי משיח, הם מדגישים ומבליטים את דלותם, עליבותם, כיעורם ורשעותם של אלה, ולכן, כאשר צוררי משיח בוחרים שותף או עמית לעבודה, הם לעולם לא בוחרים באנשים שאוחזים במציאות-האמת, במי שיכולים לשאת עדות חווייתית, או באנשים כנים או כאלה שמסוגלים ליישם את האמת בפועל. אלה האנשים שבהם צוררי משיח מקנאים ושאותם הם שונאים יותר מכול, והם כעצם בגרונם של צוררי המשיח. לא משנה עד כמה הדברים שעושים אותם אנשים שמיישמים את האמת בפועל טובים או מועילים לעבודת בית האל, צוררי המשיח ינסו ככל יכולתם לטשטש את המעשים האלה. הם אפילו יסלפו את העובדות כדי לתבוע את הקרדיט על דברים טובים, תוך שהם מעבירים את האשמה על דברים רעים אל אחרים, כאמצעי לרומם את עצמם ולזלזל באנשים אחרים. צוררי משיח חשים קנאה עזה ושנאה כלפי אלה שחותרים אל האמת ומסוגלים לשאת את עדותם החווייתית. הם חוששים שהאנשים האלה יאיימו על מעמדם, ולכן הם עושים כל שביכולתם כדי לתקוף ולהדיר אותם. הם אוסרים על האחים והאחיות ליצור עמם קשר או להתקרב אליהם, או לתמוך באנשים האלה שמסוגלים לשאת את עדותם החווייתית ולשבח אותם. זה מה שחושף יותר מכול את טבעם השטני של צוררי משיח, טבע שסולד מהאמת ושונא את האל. וכך, הדבר גם מוכיח שצוררי משיח הם זרם נגדי רע בכנסייה, שהם אלה שאשמים בהפרעה לעבודת הכנסייה ובפגיעה ברצונו של האל. יתר על כן, לעתים קרובות צוררי המשיח בודים שקרים ומעוותים עובדות בקרב האחים והאחיות, כשהם נוקטים זלזול וגינוי כלפי אנשים שיכולים לשאת את עדותם החווייתית. לא משנה איזו עבודה האנשים האלה עושים, צוררי משיח מוצאים תירוצים להדיר ולדכא אותם, הם שיפוטיים לגביהם, ואומרים שהם גאוותנים וצדקנים, שהם אוהבים להתרברב ושיש להם שאיפות. למעשה, לאנשים האלה יש עדות חווייתית כלשהי והם ניחנים במציאות-אמת מסוימת. הם בעלי אנושיות טובה יחסית, יש להם מצפון והיגיון, והם מסוגלים לקבל את האמת. ואף על פי שייתכן שיש להם כמה חסרונות, ליקויים וגילויים מזדמנים של צביון מושחת, הם מסוגלים להרהר בעצמם ולהכות על חטא. אלה הם האנשים שהאל יושיע, ושיש להם תקווה להפוך למושלמים בידי האל. לסיכום, אנשים אלה מתאימים לבצע חובה. הם עומדים בדרישות ובעקרונות לביצוע חובה. אך צוררי המשיח חושבים לעצמם: "אין שום סיכוי שאני אשלים עם זה. אתה רוצה שיהיה לך תפקיד בתחום שלי, להתחרות בי. זה בלתי אפשרי; אל תחשוב על כך אפילו. אתה יותר משכיל ממני, רהוט יותר ממני, יותר פופולרי ממני, ואתה חותר אל האמת בחריצות רבה יותר ממני. אם הייתי משתף איתך פעולה ואתה היית לוקח את כל הקרדיט, מה הייתי עושה אז?" האם הם מתחשבים באינטרסים של בית האל? לא. על מה הם חושבים? הם חושבים רק על איך לשמור על מעמדם. אף על פי שצוררי משיח יודעים שהם לא מסוגלים לעשות עבודה אמיתית, הם לא מטפחים ולא מקדמים אנשים בעלי איכות טובה שחותרים אל האמת. האנשים היחידים שהם מקדמים הם אלה שמחניפים להם, אלה שנוטים לסגוד לאחרים, שמאשרים ומעריצים אותם בלבם, אלה שהם חלקלקים, שאין להם הבנה של האמת ושאין להם יכולת הבחנה. צוררי המשיח מקרבים אליהם את האנשים האלה כדי שישרתו אותם, שיתרוצצו למענם ושיעבירו את ימיהם כשהם מכרכרים סביבם. הדבר מאפשר לצוררי המשיח להיות בעלי השפעה בכנסייה, והמשמעות היא שאנשים רבים מתקרבים אליהם ונוהים אחריהם, ושאיש לא מעז לפגוע בהם. כל האנשים האלה שצוררי משיח מטפחים הם אנשים שלא חותרים אל האמת. לרובם אין הבנה רוחנית והם לא יודעים דבר מלבד ציות לכללים. הם אוהבים לנהות אחר מגמות ואחר מי שנמצאים בעמדת שליטה ושררה. הם מסוג האנשים שמתחזקים כשיש להם אדון רב עוצמה – הם כנופיה של אנשים מבולבלים. איך אומרים הכופרים? מוטב להיות משרת של אדם טוב מאשר להיות אב קדמון נערץ לאדם רע. צוררי משיח עושים בדיוק את ההפך – הם מתנהגים כאבות קדמונים נערצים של אנשים כאלה, ומטפחים אותם אותם כמי שנושאים את דגלם ומריעים להם. בכל פעם שלצורר משיח יש השפעה בכנסייה, הוא יגייס תמיד כעוזריו אנשים מבולבלים ואת אלה שמבזבזים את זמנם בעיוורון, ובה בעת ידיר וידכא את אותם אנשים בעלי איכות שיכולים להבין את האמת וליישם אותה בפועל, ומסוגלים לקחת על עצמם עבודה – ובמיוחד את המנהיגים והעובדים שמסוגלים לבצע עבודה מעשית. כך נוצרים בכנסייה שני מחנות: במחנה האחד נמצאים אלה שהאנושיות שלהם כנה יחסית, שמבצעים את חובתם בכנות, ואנשים שחותרים אל האמת. המחנה השני הוא כנופיה של אנשים מבולבלים שמכלים את זמנם בעיוורון, תחת הנהגתם של צוררי משיח. שני מחנות אלה ימשיכו להילחם זה בזה עד שצוררי המשיח ייחשפו ויסולקו. צוררי משיח תמיד נלחמים ופועלים נגד אלה שמבצעים את חובתם בכנות וחותרים אל האמת. האם אין זה מפריע באופן חמור לעבודת הכנסייה? האין זה משבש את עבודת האל ומפריע לה? האם כוח זה של צוררי משיח אינו אבן נגף ומכשול המעכב את ביצוע רצון האל בכנסייה? האין זה כוח מרושע המתנגד לאל?

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק א')

על סמך גישתם של צוררי משיח לשליטה בלבבותיהם של אנשים, ניכר כי אנושיותם היא מתועבת ואנוכית, וכי צביונם סולד מן האמת, מרושע, וזדוני. צוררי משיח משתמשים בשלל תכסיסים מתועבים וחשאיים על מנת להשיג את מטרותיהם, ללא טיפת בושה – זהו מאפיין של טבעם המרושע. בנוסף לכך, הם תמיד רוצים לשלוט באנשים, לתמרן אותם ולחלוש עליהם, בין אם אותם אנשים רוצים בכך ובין אם לאו, ומבלי ליידע אותם או לקבל את הסכמתם. הם רוצים שכל דבר שאנשים חושבים עליו או מייחלים לו בלבם יהיה נתון לתמרוניהם, הם רוצים שיהיה להם מקום בלב הזולת, שאחרים יסגדו להם ויעריצו אותם בכל דבר ועניין. הם רוצים להגדיר אנשים ולהשפיע עליהם באמצעות מילותיהם ודעותיהם, וכן לתמרן אותם ולשלוט בהם בהתבסס על רצונותיהם האישיים. איזה מין צביון הוא זה? האין זו זדוניות? זה בדיוק כמו נמר שלוכד את צווארך בין מלתעותיו – גם אם תנסה ככל יכולתך לשאוף אוויר או תיאבק לזוז, לא תצליח לעשות כרצונך ובמקום זאת תהיה נתון תחת האחיזה האיתנה והקטלנית של לועו האכזרי. אינך יכול להשתחרר גם אם תנסה כמיטב יכולתך, ואף שאתה מפציר בנמר להרפות את נשיכתו, אין זה אפשרי, ואין זה נתון לדיון. לצוררי משיח יש צביון כזה בדיוק. נניח שבמסגרת דיון עמם, אתה אומר, "בבקשה, אינך יכול להפסיק להגות דרכים לשליטה באנשים? אינך יכול להתנהג כראוי ולהיות חסיד? אינך יכול להתנהג כראוי, למלא את חובותיך, ולהיצמד לתפקידך?" האם הם יוכלו להסכים לכך? האם בעזרת התנהלות טובה או מה שאתה מבין מן האמת, תצליח להניא אותם מלהמשיך בנתיבם הנוכחי? האם יש מישהו שיכול לשנות את השקפתם? אם לשפוט על פי צביונם הזדוני של צוררי משיח, איש לא יצליח לשנות את מחשבותיהם ואת השקפותיהם, ואיש גם לא יצליח לשנות את רצונם לשלוט בלבם של אנשים. איש לא יכול לשנות אותם, ואי אפשר לנהל עמם משא ומתן – זה נקרא "זדוניות".

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שלושה עשר: הם שולטים בכספי הכנסייה וגם שולטים בלבבות האנשים

מהות טבעם המולדת של צוררי משיח, של אותם שדים ושטנים, היא להתחרות עם האל על כל הדברים כולם. בתוך הכנסייה, מלבד מאבק עם האל על אנשיו הנבחרים, צוררי משיח מנסים גם להעלים בכוח את המנחות שאנשים העניקו לו. על פניו נדמה כי צוררי המשיח נוהגים בחמדנות, אולם בפועל, זה משום שיש להם צביון ומהות של צוררי משיח. גם רצונם להשתלט על הכסף ועל הפריטים שאנשים מעניקים לאל כמנחות, ולבזבז אותם, הוא זדוני במהותו. זה דומה לכך שאתה קונה מעיל מרופד חדש, מסוגנן ואיכותי, ואז מישהו רואה אותו ואומר, "המעיל המרופד שלך יותר טוב מזה שלי. במעיל המרופט שאני לובש יש חורים, והוא לא מסוגנן. איך ייתכן שהמעיל שלך יפה כל כך?" וכשהוא מסיים לדבר, הוא מסיר מעליך בכוח את המעיל המרופד, ונותן לך את המעיל המרופט שלו. אינך יכול לסרב להחלפה – הוא יגרום לך לסבול, יעשה לך את המוות, יכה אותך, ואולי אפילו יהרוג אותך. האם תעז להתנגד לו? לא תעז להתנגד לו, והוא ייקח את החפצים שלך בניגוד לרצונך. ובכן, מהו צביונו של אדם זה? זהו צביון זדוני. האם יש הבדל כלשהו בין זה לבין צביונם של צוררי משיח, כשהם תובעים בעלות על רכוש הכנסייה ומשתמשים בו? (לא). על פי השקפתם של צוררי משיח ביחס לרכוש, ברגע שהם הופכים למנהיגים ול"פקידים", ורכוש הכנסייה מצוי ברשותם, רכוש הכנסייה שייך להם. צוררי המשיח יתבעו בעלות על מנחות, ואין זה משנה מי העניק אותן או מה הוענק. מה פירוש הדבר, לתבוע בעלות על משהו? פירוש הדבר הוא שלאחר שצוררי משיח משתלטים על רכוש הכנסייה – שהשימוש בו והקצאתו אמורים להיות נאותים ובהתאמה עם תקנות הכנסייה – רק להם יש את הכוח הבלעדי להשתמש בו. גם כשהרכוש הזה נדרש במסגרת עבודת הכנסייה או על ידי אחד מעובדי הכנסייה, צוררי המשיח לא מרשים להשתמש בו. רק להם מותר להשתמש בו. באשר לאופן השימוש ברכוש הכנסייה ולהקצאתו, ההחלטה הסופית היא של צוררי המשיח; אם הם רוצים לאפשר לך להשתמש בו, תוכל להשתמש בו, ואם לא, אז לא. אם כספי המנחה של הכנסייה מדולדלים, ולאחר שהם תובעים עליהם בעלות צוררי המשיח משתמשים בהם עד תום להוצאותיהם לא אכפת להם שלא נשאר כסף לעבודת הכנסייה. הם לא מתחשבים בעבודת הכנסייה או בהוצאות הרגילות של הכנסייה. כל רצונם הוא לקחת את הכספים האלה ולבזבז אותם בעצמם, והם מתייחסים אליהם כאל שכרם האישי. האין זו דרך פעולה מבישה? (כן). בכנסיות מסוימות הממוקמות באזורים אמידים יחסית, צוררי המשיח חושבים: "המקום הזה נחמד למדי. בכל הנוגע להוצאות, אני יכול לבזבז ולעשות כרצוני, ואין צורך לדבוק בתקנות ובעקרונות של הכנסייה. אני יכול לבזבז כסף איך שמתחשק לי. מאז שהפכתי למנהיג, אני יכול סוף סוף ליהנות מחיים של בזבוז כסף בלי חשבון. אם אני רוצה לבזבז כסף על דבר מה, עליי רק להגיד, זה לא צריך להטריד אותי, ואני בהחלט לא צריך לדון על כך עם אף אחד". כשמדובר בבזבוז נכסיה של הכנסייה, צוררי משיח מנכסים לעצמם את כל הכוח, הם מתנהגים בפזיזות, ומבזבזים כסף בלי הכרה. נוסף לכך שצוררי משיח אינם מבצעים שום עבודה בהתאמה עם עקרונות הכנסייה ועם סידורי העבודה, כך הם מתייחסים גם לרכוש הכנסייה, באופן נטול עקרונות. האם ייתכן שאינם מבינים את העקרונות? לא, הם מכירים היטב את העקרונות החולשים על ההקצאה ועל ההוצאות של רכוש הכנסייה, אך אינם יכולים לשלוט בחמדנותם וברצונותיהם. כשהם אנשים מן השורה ואין להם מעמד, הם צנועים וחיי היום-יום שלהם פשוטים, אולם ברגע שהם הופכים למנהיגים, הם חושבים שהם מורמים מעם. הם נעשים בררנים באופן לבושם ולגבי מה שהם אוכלים – הם כבר לא אוכלים ארוחות רגילות, וכשהם מתלבשים, הם לומדים כיצד לחפש איכות ומותגים ידועים. הכול מוכרח להיות יוקרתי; רק אז הם חשים שהדבר הולם את זהותם ואת מעמדם. ברגע שצוררי משיח הופכים למנהיגים, זה כאילו שלכל האחים והאחיות יש חוב כלפיהם, והם מוכרחים להעניק להם מתנות. אם מגיע משהו טוב, הם מוכרחים לקבל עדיפות, ומצופה מהאחים ומהאחיות לבזבז עליהם כסף. צוררי משיח סבורים שהפיכתם למנהיגים משמעה שצריך להיות להם כוח להעניק עדיפות להחזקתם ברכוש הכנסייה ולשימוש שיעשו בו. לא זו בלבד שהם חושבים כך, הם גם מתנהגים כך. זאת ועוד, הם מרחיקים לכת מאוד, והדבר מעורר שאט נפש באחרים. כשבוחנים זאת מנקודת המבט הזו, מהו אופיים של צוררי משיח? לאחר שהם הופכים למנהיגים, ומבלי לבצע שמץ של עבודה, הם רוצים לתבוע בעלות על מנחות ולהעניק עדיפות לשימוש שהם עושים בהן. איזה מן אדם מסוגל לעשות דברים כאלה? רק שודד, רודן, או בריון מקומי עושים מעשים שכאלה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שלושה עשר: הם שולטים בכספי הכנסייה וגם שולטים בלבבות האנשים

עדויות חווייתיות קשורות

התמודדות עם דיכויו של דיווח כן

מזמורים קשורים

מי מתחשב בליבו של האל