דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

המאפיין הצביוני העיקרי של האופן בו צוררי המשיח ניגשים לאמת הוא סלידה ולא סתם חוסר עניין. חוסר עניין הוא בסך הכול גישה מתונה יחסית כלפי האמת, שלא הסלימה לכדי עוינות, הוקעה, או התנגדות. בסך הכול מדובר בחוסר עניין באמת, באי-רצון להקדיש לה תשומת לב, ובאמירה: "אילו דברים חיוביים, איזו אמת? גם אם אזכה בדברים האלה, אז מה? האם הם ישפרו את חיי או יעצימו את יכולותיי?" הדברים האלה לא מעניינים אותם, ולכן הם לא עוסקים בהם, אבל זה לא מתקרב לסלידה. סלידה מצביעה על גישה מסוימת. איזו מין גישה? ברגע שהם שומעים על דברים חיוביים כלשהם או כל דבר שקשור לאמת, הם חשים שנאה, גועל, התנגדות, ואי-נכונות להקשיב. הם אף עלולים לנסות למצוא ראיות על מנת להוקיע ולהשמיץ את האמת. זוהי מהות צביונם של סלידה מן האמת.

צוררי משיח מסוגלים לקרוא את דברי האל, לשמוע מה הוא אומר, ולחוות את עבודתו, בדיוק כמו אנשים אחרים. על פניו, נדמה כי הם גם יכולים להבין את המשמעות המילולית של דברי האל, לדעת מה הוא אמר, ולדעת שדבריו אלה מאפשרים לאנשים לבחור בנתיב הנכון ולהיות אנשים טובים. אולם הדברים האלה נשארים בגדר תאוריה בלבד עבורם. למה הכוונה שהם נשארים בגדר תאוריה? זה דומה לאמונתם של אנשים מסוימים שתאוריה כלשהי בספר היא מוצלחת, אך כשהם משווים אותה לחיים האמיתיים, וחושבים על המגמות הרעות, על השחיתות האנושית, ועל צרכיה השונים של האנושות, הם מגלים שאותה תאוריה מנותקת מהחיים האמיתיים ואינה מעשית, ומבינים שאין באפשרותה לעזור לאנשים להסתגל לאותן מגמות רעות וחברה רעה, או ללכת אחריהן. על כן הם חשים שאותה תאוריה אמנם מוצלחת, אבל אפשר רק לדבר עליה על מנת לספק את הרצונות והפנטזיות של האנושות לדברים יפים. למשל, אם מישהו אוהב מעמד, ורוצה להיות פקיד, ושאחרים ירוממו אותו ויסגדו לו, על מנת להשיג את המטרה הזו עליו להסתמך על שיטות לא טבעיות כגון שקרים, הצגת עצמו לראווה, דריסת אחרים, וכן הלאה. אולם האמת מוקיעה את הדברים האלה בדיוק. היא מוקיעה את אותם רצונות ושאיפות של האנושות ושוללת אותם. בחיים האמיתיים, אנשים סבורים שהתבלטות היא מעשה לגיטימי, אך האל והאמת מוקיעים דרישות שכאלה. לכן, הדרישות האלה אינן מקובלות בבית האל, הן לא חלק מסדר היום, ואין מקום לממשן. אבל האם צוררי משיח יוותרו עליהן? (הם לא יוותרו עליהן.) נכון, הם לא יוותרו עליהן. ברגע שצוררי המשיח רואים זאת, הם חושבים: "עכשיו אני מבין. אם כך, האמת דורשת מאנשים להיות לא אנוכיים, להקריב את עצמם, להיות סובלניים ונדיבים, להיפטר מהאגו שלהם ולחיות למען אחרים. זוהי האמת". כאשר הם מגדירים כך את האמת, האם היא מתחילה לעורר בהם עניין או דחייה? היא מתחילה לעורר בהם דחייה, וכך גם האל, והם אומרים: "האל תמיד אומר את האמת, הוא תמיד חושף דברים לא טהורים כמו רצונות ושאיפות אנושיים, וכן את מה ששוכן בתחתית הנפש האנושית. נדמה כי האל משתף על האמת במטרה לשלול מאנשים את החתירה אל מעמד, אל רצונות, ואל שאיפות. בתחילה חשבתי שהאל יכול לספק את רצונותיהם של אנשים, להגשים את משאלותיהם ואת חלומותיהם, ולהעניק להם את מבוקשם. לא ציפיתי שהאל יהיה אל מעין זה. הוא לא נראה כזה נהדר. אני מלא שאיפות ורצונות: האם האל יכול לחבב אדם כמוני? לאור מה שהאל תמיד אמר, ובקריאה בין השורות של דבריו, נראה כי האל לא מחבב אנשים כמוני, ואינו יכול להסתדר עם מישהו כמוני. נראה כי אינני יכול להסתדר עם אל מעשי מעין זה. הדברים שהוא אומר, העבודה שהוא עושה, העקרונות מאחורי פעולותיו, וצביונו – מדוע הם כל כך לא לרוחי? האל מבקש מאנשים להיות ישרים ומצפוניים, לחפש אותו, לציית לו, ולירוא אותו כשקורים להם דברים, וכן להרפות משאיפותיהם ומרצונותיהם – אלה דברים שאינני יכול לעשות! לא זו בלבד שדרישותיו של האל אינן עולות בקנה אחד עם תפיסות אנושיות, הן גם לא מתחשבות ברגשות אנושיים. כיצד אוכל להאמין בו?" לאחר שהם הופכים כך בדבר בראשם, האם מתפתחת אצלם תחושה טובה כלפי האל או שהם מתרחקים ממנו? (הם מתרחקים.) לאחר תקופת ניסיון, מתגברת בקרבם של צוררי משיח התחושה כי אנשים כמותם, בעלי שאיפות ורצונות, ומלאי מאווים, לא יתקבלו בברכה בבית האל, שהוא לא נותן להם מקום לעשות שימוש במיומנויותיהם, ושהם לא יוכלו לתת בו דרור לשאיפותיהם. הם חושבים: "בבית האל, אינני יכול לחשוף את הכישרון יוצא הדופן שלי. לעולם לא תהיה לי הזדמנות להצטיין. הם אומרים שאין לי הבנה רוחנית, שאינני מבין את האמת, ושיש לי צביון של צורר משיח. לא זו בלבד שלא קודמתי או הוצבתי בתפקיד חשוב, גם הוקיעו אותי. מה הבעיה בהקמת מלכות עצמאית משלי? מה הבעיה בכך שאני מעניש אחרים? משום שאני בעל כוח, עליי להתנהג כך! מי לא היה מתנהג כך לו היה בעל כוח? לכן, מה הבעיה אם אני עושה דבר-מה פסול ומרמה בבחירות? הרי כל הכופרים עושים זאת, הלא כן? מדוע זה אסור בבית האל? הם אפילו אומרים שזה חסר בושה. איך ייתכן שהדבר נחשב חסר בושה? אדם נאבק כלפי מעלה; המים זורמים כלפי מטה. זה ראוי! לא כיף בבית האל. אולם אנשים בעולם הזה מרושעים למדי, ולא קל להסתדר עמם. לעומתם, התנהגותם של האנשים בבית האל טובה מעט יותר. לו לא היה אל, השהות כאן הייתה נפלאה; אלמלא האל והאמת היו חולשים על אנשים, הייתי הבוס בבית האל, האדון, והמלך". בעודם מבצעים את חובותיהם בבית האל, הם חווים דברים שונים ללא הרף, הם נגזמים שוב ושוב, ועוברים לעסוק בחובות רבות ושונות, עד שלבסוף הם מבינים משהו, ואומרים: "בבית האל, כל מה שקורה נאמד ונפתר באמצעות האמת. תמיד שמים דגש על האמת, והאל תמיד מדבר עליה. אינני יכול לתת דרור לשאיפותיי כאן!" כשחוויותיהם מגיעות לנקודה זו, גוברת סלידתם מן האמת, משליטתה של האמת, מהעובדה שכל מעשי האל הם האמת, ומחיפוש האמת. מהי רמת סלידתם מהדברים הללו? הם אפילו לא רוצים להכיר בדוקטרינות של האמיתות שבהן הכירו בתחילת הדרך ולא רוצים לקבלן, ושאט הנפש אשר בלבם הוא קיצוני. על כן, כשמגיעה העת להתכנס, הם הופכים מנומנמים וחרדים. מדוע הם חרדים? הם חושבים: "כל אחד מהכינוסים האלה אורך שלוש או ארבע שעות – מתי כל זה יסתיים? כבר נמאס לי להקשיב!" יש ביטוי שמתאר את מצב רוחם, והוא, "לשבת על קוצים". מתחוור להם שכל עוד שהאמת חולשת על בית האל, אף פעם לא תהיה להם הזדמנות להצטיין, ושכולם תמיד יגבילו, יוקיעו, וידחו אותם, וכן שלא יוקצו להם תפקידים חשובים ולא משנה עד כמה הם מוכשרים. כתוצאה מכך מתעצם תיעובם כלפי האמת וכלפי האל. מישהו עשוי לשאול: "מדוע הם לא חשו תיעוב מההתחלה?" הם אכן חשו תיעוב מההתחלה, אך בעת ההיא, הכול בבית האל היה זר להם. לא היה להם שום מושג לגביו, אך אין זה אומר שהם לא חשו תיעוב או סלידה. בפועל, תחושת הסלידה מן האמת הייתה קיימת במהות טבעם, אך הם פשוט לא הבינו זאת בעצמם. אין ספק כי מהות טבעם של אנשים אלה סולדת מן האמת. מדוע אני אומר זאת? הם אוהבים באופן אינהרנטי אי-צדק, רשעות, כוח, מגמות רעות, לעמוד בראש, לשלוט באנשים, ועוד דברים שליליים מעין אלה. לאור אותם דברים האהובים על צוררי משיח, אין צל של ספק שהם חשים סלידה מן האמת. נוסף על כך, במונחים של שאיפותיהם, הם שואפים למעמד, וכן להתבלט, לעטות הילה על ראשיהם, להיות מנהיגים בקרב אנשים, להיות רבי רושם ומלאי עוצמה, שכל דבריהם ומעשיהם יהיו מלווים בפאר ובכוח, וכן שיוכלו לשלוט באנשים – אלה הדברים שהם שואפים אליהם. זהו גם ביטוי של תחושת סלידה מן האמת.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב שישי: סיכום של אופי צוררי המשיח ומהות הצביון שלהם (חלק ג')

הביטוי העיקרי של סלידתם של צוררי המשיח מן האמת ניכר בגישתם כלפיה, ומובן שהוא גם מתבטא בחיי היום-יום ובפעילויות הרגילים שלהם, ובפרט באופן שבו הם מבצעים את חובותיהם. ניכרים בהם מספר ביטויים. ראשית, הם אף פעם לא מחפשים את האמת, גם כשברור להם לחלוטין שעליהם לעשות זאת. שנית, הם אף פעם לא מיישמים בפועל את האמת. משום שאינם מחפשים את האמת, כיצד יוכלו ליישמה בפועל? הבנה יכולה להתקיים רק דרך חיפוש, ורק היא יכולה להוביל אל יישום בפועל; הם לא מחפשים, ואף אינם מאמצים כלל אל לבם את עקרונות-האמת. הם אפילו בזים להם, סולדים מהם, ועוינים כלפיהם. כתוצאה מכך, הם אף פעם לא מתייחסים אפילו ליישום האמת בפועל, וגם אם הם מבינים את האמת לעתים, הם לא מיישמים אותה בפועל. לדוגמה, כשקורה להם דבר מה, ואחרים מציעים נתיב פעולה טוב, תגובתם עשויה להיות: "מה טוב בזה? אם אעשה זאת, רעיונותיי-שלי יתבזבזו, לא?" יש כאלה שיאמרו: "אם נפעל כפי שאתה מציע, בית האל יספוג הפסדים. עלינו לפעול על פי העקרונות". תגובתם תהיה: "אילו עקרונות? הדרך שלי היא העיקרון; מחשבותיי הן העיקרון!" האין זה אי יישום האמת בפועל? (אכן.) ביטוי עיקרי נוסף שלהם הוא שהם אף פעם לא קוראים את דברי האל או עוסקים בהקדשות רוחניות. כשאנשים מסוימים עסוקים בעבודה ואין להם זמן לקרוא את דברי האל, הם מהרהרים בשתיקה או שרים כמה מזמורים, ואם הם לא קוראים את דברי האל במשך מספר ימים, הם חשים ריקנות. גם ברגעים בהם הם עסוקים, הם מוצאים רגע קט כדי לקרוא קטע ולאזור כוח, מהרהרים עד שהם חשים בנוכחות האל, ולבם מתייצב. אנשים כאלה אינם רחוקים מהאל. לעומת זאת, צוררי משיח אינם חשים מצוקה אם חולף יום שלם מבלי שקראו את דברי האל. הם לא חשים דבר, גם אם אינם קוראים את דברי האל במשך עשרה ימים. הם עדיין מסוגלים לחיות לא רע מבלי שקראו את דברי האל במשך שנה, ויכולות אף לחלוף שלוש שנים מבלי שקראו את דברי האל, והם עדיין לא חשים דבר – אין תחושת פחד או ריקנות בלבם, והם ממשיכים לחיות חיים נוחים. הם ודאי חשים סלידה עזה מדברי האל! ייתכן שיחלוף יום מבלי שאדם קרא את דברי האל משום שהוא עסוק, או אולי עשרה ימים מאותה הסיבה. אולם אם אדם לא קורא את דברי האל במשך חודש שלם ועדיין אינו חש דבר, זוהי בעיה. אם אדם לא קורא את דברי האל במשך שנה, לא זו בלבד שאין בו כמיהה לדברי האל – הוא סולד מן האמת.

ביטוי נוסף לתחושת הסלידה של צוררי המשיח מן האמת הוא הבוז שהם חשים כלפי המשיח. כבר שיתפנו בעבר על הבוז שהם רוחשים למשיח. מה עשה המשיח שגורם להם לבוז לו? האם הוא פגע בהם או הזיק להם, או עשה משהו בניגוד לרצונותיהם? האם הוא פגע באינטרסים שלהם? לא. המשיח אינו נוטר להם טינה באופן אישי, והם אפילו לא פגשו אותו. אם כך, איך ייתכן שהם בזים לו? הסיבה העיקרית לכך היא במהות צוררי המשיח, שחשה סלידה מן האמת. ביטוי נוסף לתחושת הסלידה של צוררי המשיח מן האמת הוא הבוז שהם חשים כלפי המציאות של כל הדברים החיוביים. המציאות של כל הדברים החיוביים כוללת מגוון רחב של דברים, כמו למשל כל הדברים אותם ברא האל וחוקיהם, שלל יצורים חיים והחוקים החולשים על חייהם, ובראש ובראשונה, שלל החוקים החולשים על חייהם של היצורים החיים הקרויים בני אנוש. לדוגמה, הסוגיות הקרובות ביותר לחיים האנושיים, לידה, גיל, חולי, ומוות – רגליהם של אנשים רגילים נחלשות ככל שהם מזדקנים, בריאותם מידרדרת, מאור עיניהם נחלש, הם מתקשים לשמוע, שיניהם מתחילות להתרופף, והם סבורים שעליהם להשלים עם גילם המבוגר. האל הוא ריבון על כל זה, ואיש לא יכול להתנגד לחוק הטבע הזה – אנשים רגילים יכולים להכיר בכל הדברים האלה, ולקבלם. אולם אין זה משנה כמה ארוכים הם חייו של אדם או מה מצב בריאותו הגופנית, יש דברים שאינם משתנים, כמו למשל האופן שבו עליו לבצע את חובתו, התפקיד שעליו לקחת על עצמו, והגישה שעליו לאמץ בעת ביצוע חובתו. לעומת זאת, צוררי משיח מסרבים להיכנע. הם אומרים: "מי אני? איני יכול להזדקן. אני מוכרח להיות שונה מאנשים רגילים בכל רגע נתון. האם אני נראה לך זקן? ישנם דברים מסוימים שאינכם יכולים לעשות בגיל הזה, אבל אני כן. ייתכן שרגליכם נחלשו בשנות החמישים לחייכם, אך רגליי שלי נותרות איתנות. אני אפילו מתאמן בקפיצה בין גגות!" הם תמיד רוצים לקרוא תגר על אותם חוקים רגילים אותם קבע האל, הם מנסים להפר אותם ללא הרף ולהראות לאחרים שהם שונים, יוצאי דופן, ונעלים מאנשים מן השורה. מדוע הם עושים זאת? הם רוצים לקרוא תגר על דברי האל ולהכחיש שדבריו הם האמת. האין זה ביטוי למהות צוררי המשיח שחשה סלידה מן האמת? (כן.) היבט נוסף הוא שצוררי משיח מכבדים מגמות רעות והשפעות אפלות; זהו אישור נוסף לכך שהם אויבי האמת. צוררי משיח מעריצים עמוקות את משטרו של השטן ומכבדים אותו, וכן את שלל היכולות, הכישורים, והמעשים של רוחות רעות מסיפורי אגדה, כמו גם מגמות רעות והשפעות אפלות. אי אפשר לערער את אמונתם באותם הדברים, והם אף פעם לא מטילים בהם ספק. לא זו בלבד שאין שמץ של סלידה בלבם, אלא הוא מלא כבוד, הערצה, וקנאה כלפיהם. גם בעומק לבם הם עוקבים מקרוב אחרי אותם דברים. בעומק לבם של צוררי משיח ישנה גישה שכזו ביחס לדברים הרעים והאפלים האלה – האין זה אומר שהם סולדים מן האמת? בהחלט! כיצד יכול מי שאוהב את הדברים המרושעים והאפלים האלה לאהוב את האמת? אנשים כאלה שייכים לכוחות הרשע ולכנופיית השטן. מובן שהם מאמינים ללא עוררין בכל דבר הקשור בשטן, בעוד לבם מלא גועל ובוז כלפי האמת וכלפי דברים חיוביים.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב שישי: סיכום של אופי צוררי המשיח ומהות הצביון שלהם (חלק ג')

מדוע הם נקראים צוררי משיח? מה הפירוש של "צורר"? פירושו מתנגד ושנאה. פירושו עוינות כלפי המשיח, עוינות כלפי האמת ועוינות כלפי האל. מה הפירוש של "עוינות"? פירושו לעמוד בצד הנגדי, להתייחס אליך כאל אויב, כמו להיות אדם המלא בשנאה גדולה ועמוקה; פירושו להיות בניגוד גמור אליך. זו המנטליות שעמה צוררי משיח ניגשים לאל. איזה גישה יש לאנשים כאלה, ששונאים את האל, כלפי האמת? האם הם מסוגלים לאהוב את האמת? האם הם מסוגלים לקבל את האמת? בהחלט לא. לכן, אנשים העומדים בניגוד לאל הם אנשים ששונאים את האמת. הדבר העיקרי שמתגלה בהם הוא סלידה מהאמת ושנאת האמת. ברגע שהם שומעים את האמת או את דברי האל, יש שנאה בליבם, וכשמישהו מקריא להם את דברי האל, על פניהם מופיעה הבעת כעס וזעם, ממש כמו כשמקריאים את דברי האל לשד בעת שאנשים מפיצים את הבשורה. בליבם, אנשים שסולדים מהאמת ושונאים את האמת חשים סלידה מוחלטת כלפי דברי האל וכלפי האמת, והגישה שלהם היא של התנגדות, והם אפילו מרחיקים לכת ושונאים את כל מי שמקריא להם את דברי האל או משתף עימם על האמת, הם אפילו מתייחסים לאדם זה כאויב. הם חשים סלידה קיצונית כלפי אמיתות שונות, וכלפי דברים חיוביים. כל האמיתות כמו התמסרות לאל, מילוי חובתך נאמנה, היותך אדם כן, חיפוש האמת בכל הדברים וכדומה – האם יש בהם ולו מעט כמיהה סובייקטיבית או אהבה? לא, כלל וכלל לא. לכן, בהתחשב בסוג מהות הטבע הזו שיש להם, הם כבר ניצבים כמתנגדים ישירים לאל ולאמת. ללא ספק, בתוך-תוכם אנשים כאלה אינם אוהבים את האמת או כל דבר חיובי; בתוך-תוכם, הם אף חשים סלידה כלפי האמת ושונאים אותה. לדוגמה, אנשים בעמדות מנהיגות צריכים להיות מסוגלים לקבל את הדעות השונות של אחיהם ואחיותיהם, עליהם להיות מסוגלים להיפתח ולחשוף את עצמם בפני האחים והאחיות, ולהיות מסוגלים לקבל את התוכחה שלהם, ואסור להם להצהיר על מעמדם. מה יגיד צורר משיח על כל הדרכים הנכונות הללו של יישום בפועל? הוא יגיד, "אם הייתי מקשיב לדעותיהם של האחים והאחיות, האם עדיין הייתי מנהיג? האם עדיין היו לי מעמד ויוקרה? אם אין לי יוקרה, איזו עבודה אוכל לעשות?" זה בדיוק סוג הצביון שיש לצורר משיח. הוא אינו מקבל את האמת אפילו באופן הקל ביותר וככל שדרך היישום בפועל נכונה יותר, כך הוא מתנגד לה יותר. הם לא מקבלים את זה שלפעול על פי עיקרון הוא ליישם בפועל את האמת. מה הוא לדעתם יישום בפועל של האמת? הם חושבים שהם חייבים להשתמש במזימות, תחבולות ואלימות כלפי כולם, במקום להסתמך על דברי האל, על האמת ועל האהבה. כל אמצעי וכל נתיב שלהם הוא מרושע. כל זה מייצג לחלוטין את מהות הטבע של צוררי משיח. המניעים, הדעות, ההשקפות והכוונות שהם חושפים לעתים קרובות הם כולם צביונות של סלידה מהאמת ושנאתה, וזו מהות הטבע של צוררי משיח. אם כן, מה פירוש לעמוד בניגוד לאמת ולאל? פירושו לשנוא את האמת ואת הדברים החיוביים. לדוגמה, כשמישהו אומר, "כיציר בריאה, האדם צריך למלא את חובתו של יציר בריאה. לא משנה מה האל אומר, אנשים צריכים להתמסר, שכן אנו יצירי בריאה", איך צורר משיח חושב? "להתמסר? זה נכון שאני יציר בריאה, אבל כשזה מגיע להתמסרות, הדבר תלוי במצב. בראש ובראשונה, חייבת להיות בזה תועלת כלשהי עבורי, אסור לשים אותי בעמדת נחיתות, והאינטרסים שלי צריכים לבוא במקום הראשון. אם יש תגמולים או ברכות גדולות לזכות בהן, אז אני יכול להתמסר, אבל ללא תגמול וללא יעד, מדוע עלי להתמסר? אני לא יכול להתמסר". זו גישה של חוסר קבלת האמת. ההתמסרות שלהם לאל מותנית, ואם התנאים שלהם לא מתקיימים, לא רק שהם לא מתמסרים, הם גם עלולים להדוף את האל ולהתנגד לו. לדוגמה, האל מבקש שאנשים יהיו כנים, אבל צוררי המשיח הללו מאמינים שרק טיפשים מנסים להיות כנים, ושאנשים חכמים לא מנסים להיות כנים. מה המהות של גישה כזו? שנאת האמת. כזו היא המהות של צוררי משיח, ומהותם קובעת באיזה נתיב הם הולכים, והנתיב בו הם הולכים קובע את כל מה שהם עושים.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט ראשון: הם מנסים לכבוש את לבבותיהם של אנשים

מנקודת המבט של מהות טבעם של צוררי משיח, הם עוינים לאמת. כיצד מהות טבע זו של עוינות כלפי האמת חושפת את עצמה? זה קורה כך שבשומעם את דברי האל, הם חשים רתיעה, הם מנמנמים וחושפים הבעות שונות של בוז, חוסר סבלנות וחוסר רצון להקשיב. התנהגותם השטנית נחשפת אפוא. כלפי חוץ, נראה שהם מבצעים את חובתם ומכירים בעצמם כחסידי האל. אם כך, מדוע הם נעשים חסרי משמעת כשמשתפים על האמת, כשמשתפים על דברי האל? מדוע אינם יכולים לשבת בשקט אז? זה כאילו שדברי האל נושאים חרב. האם דברי האל דקרו אותם? האם דברי האל גינו אותם? לא. רוב הדברים הללו נועדו להזין אנשים, ובשומעם אותם, הם מסוגלים להתעורר, למצוא דרך לחיות, ולשוב לחיים עם צלם אנוש. אם כן, מדוע יש אנשים שמגיבים באופן חריג בשומעם את הדברים הללו? זהו השד החושף את התנהגותו האמיתית. הם אינם חשים רתיעה כשאתה מדבר על תיאולוגיה, על דברי כפירה ורעיונות כוזבים, או על ספר ההתגלות. אפילו אם תדבר על היות אדם תמים, אדם המחפש לרצות אחרים, או תספר סיפורי גבורה, הם לא יחושו רתיעה. אך ברגע שהם שומעים את קריאת דברי האל הם חשים רתיעה, קמים ורוצים לעזוב. אם תפציר בהם להקשיב כראוי, הם נעשים תוקפניים ונועצים בך מבט זועם. מדוע אנשים כאלה אינם יכולים לקלוט את דברי האל? הם אינם יכולים לשבת בשקט כשהם שומעים את דברי האל – מה קורה כאן? הדבר מוכיח שהרוח שבתוכם חריגה, זוהי רוח הסולדת מהאמת ועוינת לאל. ברגע שהם שומעים את דברי האל, הם נעשים נסערים מבפנים, והשד שבתוכם מתעורר וגורם לכך שהם לא מסוגלים לשבת בשקט. זוהי מהותו של צורר משיח. לכן, כלפי חוץ, צוררי משיח מתעבים את דברי האל שאינם תואמים את תפיסותיהם. אך למה באמת מתייחסת אותה אמירה "אינם תואמים לתפיסותיהם"? הדבר מצביע בבירור על כך שהם מגנים את הדברים הללו, אינם מכירים בהם כבאים מהאל ואינם מכירים בהם כאמת או כדרך החיים המושיעה אנשים. "אינם תואמים לתפיסותיהם" הוא רק תירוץ, תופעה ברובד החיצוני. מה פירוש הדבר 'אינם תואמים לתפיסותיהם'? האם אין לכל אדם ואדם שום תפיסות לגבי כל הדברים הללו שאמר האל? האם כל אחד יכול לקבל אותם כדברי האל, כאמת? לא – לכל אדם יש מחשבות, תפיסות או נקודות מבט המתנגשות או סותרות את דברי האל במידה זו או אחרת, ברמה כלשהי. אולם, לרוב האנשים יש רציונליות רגילה, ורציונליות זו יכולה לעזור להם להתגבר על הגישה שצצה כשהם מתעמתים עם דברי האל שאינם תואמים את תפיסותיהם. הרציונליות שלהם אומרת להם: "גם אם זה לא תואם את התפיסות שלי, אלה עדיין דברי האל; הדברים הללו הם עדיין האמת גם אם הם לא תואמים את התפיסות שלי, גם כשאני מסרב להקשיב, מרגיש שהם לא נכונים, ושהם מתנגשים עם מחשבותיי. אני אקבל אותם לאט לאט, ויום אחד כשאכיר בכל זה, אוותר על תפיסותיי". הרציונליות שלהם אומרת להם להניח תחילה בצד את תפיסותיהם; תפיסותיהם אינן האמת ואינן יכולות להחליף את דברי האל. הרציונליות שלהם אומרת להם לקבל את דברי האל בגישה של התמסרות וכנות, במקום לסתור את דברי האל עם תפיסותיהם ונקודות מבטם. כך, כשהם שומעים את דברי האל, הם יכולים לקבל את אלה התואמים את תפיסותיהם ולשבת ולהקשיב בשקט. לגבי הדברים שאינם תואמים את תפיסותיהם, הם גם מחפשים פתרונות, ושואפים להניח בצד את תפיסותיהם ולהיות תואמים לאל. זוהי ההתנהגות הרגילה של רוב האנשים הרציונליים. אולם, האמירה "אינם תואמים לתפיסותיהם" המוזכרת על ידי צוררי המשיח אינה זהה לזו של אנשים רגילים. במקרה של צוררי המשיח ישנן בעיות חמורות; זהו משהו הפוך לחלוטין למעשיו, דבריו, מהותו וצביונו של האל, משהו השייך למהות של צביון שטני. במקרה שלהם, אלה גינוי, ניאוץ ולעג כלפי דברי האל. הם מאמינים שהשפה האנושית הרגילה הזו והקלה להבנה הנאמרת על ידי האל, אינה האמת ואינה יכולה להשיג את התוצאה של הושעת אנשים. זוהי המשמעות המדויקת של כוונתם של צוררי משיח באומרם "אינם תואמים לתפיסותיהם". אם כן, מהי מהותו של הדבר? במציאות, אלה גינוי, הכחשה וניאוץ כלפי האל.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק ה')

צוררי משיח סולדים מטבעם מן האמת, וכל הדברים שמביע האל הם האמת – מה שמתועב לחלוטין בליבם, והם לא מוכנים להאזין להם או לקבל אותם. דברי האל, שחושפים ושופטים את האנושות, הם דברי גינוי לאותם צוררי משיח ואנשים רעים, ומבחינתם אלו דברי הוקעה, שפיטה וקללה, מה שגורם להם לחוש אי נוחות כשהם שומעים אותם. מה הם חושבים בליבם? "כל אותם דברים שהאל אומר שופטים ומוקיעים אותי. נראה שלא ניתן להושיע אדם כמוני; אני הסוג שמסולק ונדחה. היות שאין לי תקווה להיוושע, מה הטעם להאמין באל? אך העובדה היא שהוא עדיין האל, הוא הבשר שבו האל מתגלם, שאמר דברים כה רבים ושיש לו כל כך הרבה חסידים. מה עליי לעשות בנדון?" העניין הזה מטריד אותם; אם הם לא יכולים לזכות בדבר-מה, הם גם לא רוצים שהוא יהיה ברשותם של אחרים. אם אחרים יכולים לזכות בכך והם לא, מתעוררת בהם שנאה מרה והם נעשים אומללים. הם מקווים שיתברר שהאל בהתגלמותו אינו האל, ושהעבודה שהוא עושה היא כוזבת, לא מעשה ידי האל. אילו היה זה המצב, הם היו חשים איזון פנימי והבעיה הייתה נפתרת מהשורש. הם חושבים לעצמם: "אילו האדם הזה לא היה האל בהתגלמותו, האם המשמעות לא הייתה שאלו שנהו אחריו רומו? אם זה היה המצב, במוקדם או במאוחר אותם אנשים היו מתפזרים. אילו הם היו מתפזרים ואף אחד מהם לא היה זוכה בדבר, הייתי יכול להירגע ולהרגיש מאוזן, גם ביודעי שלא זכיתי בדבר, נכון?" כזו היא המנטליות שלהם; הם לא מסוגלים לזכות בדבר, ולכן הם רוצים שגם אחרים לא יזכו בדבר. הדרך הטובה ביותר למנוע מאחרים לזכות במשהו היא להתכחש למשיח, להתכחש למהות המשיח, להתכחש לעבודה שהמשיח עשה ולהתכחש לכל הדברים שאמר המשיח. כך הם לא יוקעו, והם משלימים עם כך שהם לא זכו בדבר וחשים שלווים בעניין זה, שכבר לא צריך להטריד אותם. זוהי מהות טבעם של אנשים מסוגם של צוררי משיח. אם כן, האם יש להם תפיסות אודות המשיח? וכשיש להם תפיסות, האם הם פותרים אותן? האם הם מסוגלים להרפות מהן? הם לא מסוגלים. כיצד מתגבשות תפיסותיהם? קל להם לגבש תפיסות: "כשאתה מדבר אני בוחן אותך, מנסה להבין את המניע שמאחורי דבריך ומאין הם נובעים. האם מדובר בדבר ששמעת או למדת, או שמישהו הורה לך לומר זאת? האם מישהו דיווח לך או הגיש לך תלונה? את מי אתה חושף?" כך הם בוחנים. האם ביכולתם להבין את האמת? הם לא יכולים להבין את האמת לעולם; הם מתנגדים לה בליבם. הם סולדים מהאמת, מתנגדים לה ושונאים אותה, והם מקשיבים לדרשות כשמהות טבעם היא מסוג כזה. מלבד תיאוריות ודוקטרינות, הם קולטים אך ורק תפיסות. תפיסות מאיזה סוג? "המשיח מדבר כך ולפעמים הוא אף מספר בדיחות; זה לא מכובד! לפעמים הוא משתמש באימרות שכוללות דימויים; זה לא רציני! דיבורו לא רהוט; אין לו השכלה גבוהה! לפעמים עליו לשקול ולחשוב על המילים שהוא בוחר; הוא לא הלך לאוניברסיטה, נכון? לפעמים דבריו מתמקדים באדם ספציפי – במי? האם מישהו הגיש תלונה? מי זה היה? מדוע המשיח תמיד מותח עלי ביקורת כשהוא מדבר? האם הוא צופה ומתבונן בי כל היום? האם הוא מקדיש את כל היום למחשבות על אנשים? מה חושב המשיח בליבו? דיבורו של המשיח בהתגלמותו לא נשמע כמו קולו הרועם של האל שבשמיים, עם סמכותו שלא מוטלת בספק – מדוע הביטויים שלו נראים כל כך אנושיים? הוא רק אדם, לא משנה איך אני מסתכל עליו. האם לאל בהתגלמותו יש חולשות כלשהן? האם הוא שונא אנשים בליבו? האם יש לו איזו פילוסופיה להתנהלות בעולם, במגעיו עם אנשים?" האם לא מדובר בשפע של תפיסות? (כן.) מחשבותיהם של צוררי משיח מלאות בדברים שלא קשורים לאמת, וכולם נובעים מחשיבתו של השטן ומהגיונו, מהפילוסופיה השטנית להתנהלות בעולם. בעמקי ליבם הם גדושים ברשעות ומלאים במצב ובצביון שסולדים מן האמת. הם לא באים כדי לחפש את האמת או לזכות בה, אלא כדי לבחון את האל. תפיסותיהם עשויות להתעורר בכל עת ובכל מקום, והם מגבשים תפיסות כשהם מתבוננים, כשהם בוחנים. תפיסותיהם מתגבשות בעודם חורצים משפט ומגנים, והם נאחזים בחוזקה בתפיסותיהם בליבם. כשהם מבחינים בצד האנושי של האל בהתגלמותו, הם מגבשים תפיסות. כשהם רואים את הצד האלוהי, הם נדהמים ונעשים סקרניים, וגם זה מוביל להתגבשות תפיסות. גישתם כלפי המשיח וכלפי הבשר שבו האל מתגלם אינה גישה של מסירות או קבלה כנה מעמקי לבם. במקום זאת, הם ניצבים מנגד למשיח, מתבוננים בו ובוחנים את מבטו, מחשבותיו ויציבתו, והם אף מתבוננים ובוחנים כל הבעה מהבעות פניו של המשיח, מאזינים לכל מיני נימות שבקולו, לחיתוך דיבורו ולמלים שהוא בוחר, לדברים שאליהם מתייחסים דברי המשיח וכולי. כשצוררי משיח מתבוננים במשיח ובוחנים אותו כך, גישתם היא לא לחפש את האמת ולהבינה כדי שיוכלו לקבל את המשיח כאלוהיהם ולקבל את המשיח בתור האמת שלהם, כך שיהפוך לחייהם. בדיוק להפך – הם רוצים לבחון אדם זה, להבינו לעומק באמצעות בחינה. מה הם מנסים להבין? הם בוחנים כיצד אדם זה דומה לאל, ואם הוא באמת דומה לאל הם מקבלים אותו. אם, ללא קשר לאופן שבו הם בוחנים אותו, הוא לא נראה כמו האל, הם מוותרים על הרעיון לחלוטין וממשיכים לאחוז בתפיסות אודות האל בהתגלמותו, או שהיות שהם מאמינים שאין תקווה לקבל ברכות, הם מחפשים הזדמנות לעזוב במהירות.

אצל צוררי משיח זהו בהחלט עניין רגיל לגבש תפיסות אודות הבשר שבו האל מתגלם. עקב מהותם כצוררי משיח, מהות שסולדת מן האמת, הם לא מסוגלים להרפות מתפיסותיהם. כששום דבר לא קורה, הם קוראים מהספר שבו כתובים דברי האל ומתייחסים לאותם דברים כאל האל, אך כשהם באים במגע עם האל בהתגלמותו ורואים שהוא לא דומה לאל, הם מייד מגבשים תפיסות וגישתם משתנה. כשהם לא במגע עם האל בהתגלמותו, הם פשוט מחזיקים בספר בו כתובים דברי האל, ומתייחסים לדבריו כאל האל, והם עדיין מסוגלים להחזיק בפנטזיה מעורפלת ובכוונה לקבל ברכות, כדי להשקיע מאמץ כלשהו באי-רצון, לבצע אי-אילו חובות ולמלא תפקיד בבית האל. אך ברגע שבו הם באים במגע עם הבשר שבו מתגלם האל, תודעתם רוחשת תפיסות. אפילו אם הם לא עוברים גיזום, התלהבותם לביצוע חובותיהם עשויה לדעוך משמעותית. כך מתייחסים צוררי משיח לדברי האל ולבשר שבו מתגלם האל. לעתים קרובות הם מפרידים בין דברי האל לבין הבשר שבו מתגלם האל, ומתייחסים לדברי האל כאילו היו האל, ואל הבשר שבו האל מתגלם – כאל אדם. כשהבשר שבו מתגלם האל לא תואם את תפיסותיהם או מפר אותן, הם ממהרים לפנות אל דברי האל ולקרוא אותם קריאת-תפילה, בנסותם לדכא בכוח את תפיסותיהם ולשים אותן מאחורי סורג ובריח. ואז הם סוגדים לדברי האל כאילו סגדו לאל עצמו, ונראה שתפיסותיהם נפתרו – אך למעשה אי-הציות והבוז הפנימי שהם רוחשים למשיח לא נפתרו כלל. בהתייחסותם למשיח, צוררי משיח מגבשים ללא הרף תפיסות, והם נאחזים בהן בעקשנות עד מוות. כשאין להם תפיסות, הם בוחנים ומנתחים; כשיש להם תפיסות, לא רק שהם בוחנים ומנתחים – הם גם נאחזים בהן בעקשנות. הם לא פותרים את תפיסותיהם ולא מחפשים את האמת; הם משוכנעים שהם צודקים. האין הם שייכים לשטן? (כן.) אלו הביטויים של צוררי משיח כשיש להם תפיסות אודות האל בהתגלמותו.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק ג')

האל אמר דברים רבים ועשה עבודה רבה, אך לא משנה עד כמה דבריו מעשיים והאמיתות שהוא אומר מחכימות אנשים, לא משנה באיזו דחיפות עליהם להבין אותם, צוררי משיח אינם מעוניינים ואינם מתייחסים אליהם ברצינות. אכן, ככל שהאל מדבר יותר, ככל שהוא עושה יותר עבודה ספציפית, כך הם חשים יותר דחיה והתנגדות ונעשים נוחים לכעוס. בנוסף יתעוררו בלבם אפילו גינוי לאל וכפירה בו; הם יקראו כנגדו: "האם כול-יכולתך מצויה בדברים הללו? זה כל מה שאתה עושה – מביע דברים? אלמלא היית מדבר, האם לא היית כול-יכול? אם אתה כול-יכול, אל תדבר. אל תשתמש בדיבור או בשיתוף אודות האמת ואל תצייד את בני האדם באמת כדי לאפשר לנו לזכות בחיים ולהשיג לשינוי בצביוננו. אילו היית גורם לכולנו להפוך למלאכים בן-לילה, לשליחיך – זו הייתה יכולת-כול!" כאשר האל אומר את דבריו ועושה את עבודתו, טבעם של צוררי-משיח מתגלה ונחשף בהדרגה, ללא כל הסתרה, ומהותם, של סלידה מהאמת והתנגדות לה, נחשפת אף היא במערומיה. צביונם ומהותם של צוררי משיח, שמתעבת את זהות האל ומהותו, נחשפת ומתגלה אף היא, בהדרגה, כחלוף הזמן וככל שהאל מתקדם בעבודתו ללא הרף. צוררי משיח חותרים לדברים מעורפלים; הם מבקשים לראות אותות ומופתים, ומושלות בהם אותה שאיפה ואותה תשוקה, שאינן תואמות את המציאות. טבעם, של סלידה מהאמת ושנאה כלפיה, יוצא לאור. לעומת זאת, אלו שבאמת חותרים אל המציאות ואל האמת, שמאמינים בדברים חיוביים ואוהבים אותם, רואים את כול-יכולתו של האל בתהליך עבודתו ודבריו – ומה שאותם אנשים יכולים לראות, מה שהם יכולים לזכות בו ומה שהם יכולים לדעת, הם בדיוק הדברים שצוררי משיח לעולם אינם מסוגלים לדעת או לזכות בהם. צוררי משיח מאמינים שאם אנשים אמורים לזכות מהאל בחיים, חייבים להתקיים אותות ומופתים; הם מאמינים שללא אותות ומופתים אי אפשר לזכות בחיים ובאמת אך ורק מתוך דברי האל, ובכך להשיג שינוי בצביון ולזכות לישועה. מבחינתו של צורר משיח, זה דבר לחלוטין בלתי אפשרי – אין בכך כל היגיון. זו הסיבה לכך שהם אינם מתעייפים מלהמתין ולהתפלל, בתקווה שהאל יגלה אותות ומופתים ויחולל עבורם נסים – ואם לא יעשה כן, כול-יכולתו אינה קיימת. מה שמשתמע מכך הוא שאם כול-יכולתו של האל אינה קיימת, אזי האל בהחלט אינו קיים. זהו ההיגיון של צוררי משיח. הם מגנים את צדקת האל ומגנים את כול-יכולתו.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק א')

צוררי משיח אינם מכירים כלל בצדק וביכולת-הכול שבמהות צביונו של האל, אינם מאמינים בהם, ובהחלט אינם יודעים דבר על תכונות אלה. כמובן, עוד יותר קשה להם להאמין בקדושתו וייחודו של האל, להודות בהם ולהכיר אותם. לכן, כשהאל מציין שהוא רוצה שבני האדם יהיו ישרים, שהם יהיו יצירי בריאה עם רגליים על הקרקע שמסוגלים להישאר במקומם הראוי, צוררי משיח מפתחים רעיונות ועולה בהם מעין גישה או הרגשה. הם אומרים: "האם האל אינו נעלה? האם אינו עליון? אם כן, הדרישות שהוא מציב בפני בני האדם אמורות להיות נשגבות ומרוממות. חשבתי שהאל הוא כה מסתורי; לא הייתי חושב שהוא יציב דרישות כה פעוטות בפני בני האדם. האם ניתן לחשוב על דרישות כאלה כעל האמת? הן פשוטות מדי! היה זה הולם אילו דרישות האל היו נעלות: אדם אמור להיות על-אנושי, אדם דגול, אדם בעל יכולת – זה מה שהאל אמור לדרוש מבני האדם לעשות. והאל רוצה שנהיה ישרים – האם זו באמת עבודת האל? האם אין זה זיוף"? במעמקי לבם, צוררי משיח לא רק מתנגדים לאמת – כשהם עושים זאת, מופיעה אצלם גם כפירה. האם בכך הם אינם מתעבים את האמת? הם מלאי בוז וזלזול כלפי דרישות האל; הם מגדירים אותן ומתייחסים אליהן בגישה של לעג, התעלמות, סרקזם ולגלוג. מובן כי מהות צביונם של צוררי משיח היא מתועבת; הם לא מסוגלים לקבל מילים או דברים נכונים, יפים ומעשיים. מהות האל היא אמיתית ומעשית, ודרישותיו מבני האדם עולות בקנה אחד עם צורכיהם. "נשגבות ומרוממות", כפי שמעלים צוררי המשיח – במה מדובר? הדבר שקרי, ריקני וחלול; הוא משחית בני אדם ומוליך אותם שולל; גורם להם ליפול ומרחיק אותם מהאל. לעומת זאת, האמיתות שהאל מבטא וחייו הם נאמנים, חביבים ומעשיים. לאחר שאדם מתנסה בדברי האל וחווה אותם לזמן מה, הוא מגלה שרק חיי האל הם הדבר החביב ביותר, שרק דבריו יכולים לשנות בני אדם ולהיות להם לחיים, ושהם מה שבני האדם צריכים – ואילו אותם רעיונות ואמירות נשגבים ומרוממים שהשטן וצוררי משיח מציגים מנוגדים בתכלית לאמיתותן ולמעשיותן של דרישות האל מבני האדם. לפיכך, על יסוד מהותם זאת של צוררי השטן, הם לחלוטין אינם מסוגלים לקבל את קדושת האל וייחודו. הם לא יודו בדברים האלה בשום אופן. באשר להיבטים השונים של צביונם המושחת ומהותם המושחתת של בני האדם, אותם חושף האל – עקשנותם ויהירותם, צביונותיהם הנכלוליים, המרושעים, הסולדים מן האמת והאכזריים – צוררי משיח אינם מקבלים זאת כלל וכלל. בנוסף, באשר לכך שהאל שופט אנשים ונוזף בהם בחומרה – לא רק שצוררי משיח אינם מסוגלים להכיר בכך את קדושתו וחביבותו של האל – להפך, בלבם הם סולדים מאותם הדברים שהאל אומר, ומתנגדים להם. בכל פעם שהם קוראים את דברי האל שמייסרים, שופטים וחושפים את צביונם המושחת של בני האדם, הם שונאים את הדברים ורוצים לקלל. אם מישהו אומר שצורר המשיח הוא אדם יהיר, עיקש, מרושע שסולד מן האמת, הוא יתווכח עם אותו אדם ויקלל את אבותיו; ואם מישהו חושף את מהותו המושחתת ומגנה אותו, זה כאילו שאותו אדם התכוון להרגו – צורר המשיח לא יקבל זאת בשום אופן. זה מפני שלצוררי משיח יש כזו מהות והם מגלים כאלה דברים, שהם מזוהים מבלי שיידעו זאת, ומבודדים ונחשפים בלי כוונה, בבית האל ובכנסייה. לעתים קרובות שאפתנותם ורצונם אינם באים על סיפוקם, וכך גואה שנאתם כלפי הדברים שהאל אומר, כלפי קיומו וכלפי המשפט "האמת מושלת בבית האל". אם תאמר להם משפט זה, הם ירצו להיאבק בך עד מוות, לענותך ולהענישך עד מוות. האם עובדה זו לבדה אינה מראה שצוררי משיח עוינים את האל? היא מראה זאת, ועוד איך!

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק א')

הגישה הבסיסית של צוררי המשיח כלפי גיזום היא לסרב בתוקף לקבל זאת או להודות בכך. אין זה משנה כמה רוע הם מחוללים או כמה נזק הם גורמים לעבודה של בית האל ולהיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל, הם לא חשים שמץ חרטה או מחויבות כלשהי. מנקודת מבט זו, האם לצוררי המשיח יש אנושיות? בשום פנים ואופן. הם גורמים כל מיני נזקים לאנשיו הנבחרים של האל ומזיקים לעבודת הכנסייה – אנשיו הנבחרים של האל יכולים לראות זאת בבירור והם יכולים לראות את רצף מעשיהם הרעים של צוררי המשיח. ובכל זאת, צוררי המשיח אינם מקבלים עובדה זו או מכירים בה; הם מסרבים בעקשנות להכיר בעוול שעשו ואינם מודים שהם טועים בעניין הזה, שהם נושאים באחריות. האין זה סימן לכך שהם סולדים מן האמת? צוררי משיח סולדים מן האמת עד כדי כך – ואין זה משנה כמה דברים רעים הם עושים, הם מסרבים בעקשנות להודות בכך ולא מוותרים לעולם. די בזה להוכיח שצוררי משיח אף פעם אינם לוקחים ברצינות את עבודת בית האל או מקבלים את האמת. הם לא הגיעו לכדי אמונה באל; הם משרתי השטן, שבאו להפריע לעבודת בית האל ולשבש אותה. בליבם של צוררי משיח יש רק מוניטין ומעמד. הם סבורים שאם יכירו בשגיאתם, אזי יהיה עליהם לשאת באחריות, ואז מעמדם והמוניטין שלהם ייפגעו קשות. כתוצאה מכך הם מתנגדים על ידי נקיטת הגישה "הכחש עד שתמות." לא משנה איך אנשים חושפים או מנתחים אותם, הם עושים את המיטב להכחיש זאת. בקצרה, בין אם ההכחשה שלהם מכוונת אם לאו, במובן אחד ההתנהגויות האלה חושפות את מהות טבעם של צוררי משיח, הסולדת מן האמת ושונאת אותה. בהקשר אחר, הדבר מראה עד כמה צוררי משיח מוקירים את המעמד, המוניטין והאינטרסים שלהם. לעומת זאת, מה יחסם לעבודה ולאינטרסים של הכנסייה? זהו יחס של זלזול ושל חוסר אחריות. אין להם שום מצפון והיגיון. האין התחמקותם של צוררי משיח מאחריות מעידה על סוגיות אלו? במובן אחד, ההתחמקות מאחריות מוכיחה את מהות הטבע שלהם, הסולדת מן האמת ושונאת אותה, ובמובן אחר, הדבר מראה את היותם חסרי מצפון, היגיון ואנושיות. אין זה משנה עד כמה נפגעת ההיווכחות בחיים של האחים והאחיות בגלל ההפרעה והרע שהם עושים, הם לא חשים שום תוכחה ולעולם אינם מודאגים מכך. איזה מין יצור זה? אפילו הודאה חלקית בטעות שלהם הייתה נחשבת כאילו יש להם שמץ של מצפון והיגיון, אבל לצוררי משיח אין אפילו קמצוץ כזה של אנושיות. אז מה הייתם אומרים שהם? צוררי משיח הם במהותם שדים. לא משנה כמה נזק הם גורמים לאינטרסים של בית האל, הם אינם רואים זאת. ליבם אינו נעצב בשל כך ולו במעט והם גם אינם מוכיחים את עצמם ולבטח שאינם חשים מחויבים. זה בהחלט לא מה שצריך לראות אצל אנשים רגילים. הם שדים, ושדים הם משוללי כל מצפון או היגיון. לא משנה כמה דברים רעים הם עושים ולא משנה גודל ההפסדים שהם מסבים לעבודת הכנסייה, הם מסרבים נחרצות להכיר בכך. הם סבורים שהכרה בכך משמעה שהם עשו דבר מה שגוי. הם אומרים בליבם: "האם יכול להיות שעשיתי משהו שגוי? בחיים לא הייתי עושה משהו שגוי! אם יאלצו אותי להכיר בטעות שלי, האם זה לא יהיה עלבון ליושרה שלי? אף שהייתי מעורב באותה תקרית, לא אני חוללתי אותה ולא אני הייתי האחראי העיקרי. חפש את מי שאתה רוצה, אבל אל תבוא לחפש אותי. בכל מקרה, אני לא יכול להודות בטעות הזאת. אני לא יכול לקחת על עצמי את האחריות הזאת!" הם חושבים שאם הם יכירו בטעותם, יוקיעו אותם, יגזרו עליהם גזר דין מוות וישלחו אותם לגהינום ולאגם האש והגופרית. אמרו לי, האם אנשים כאלה מסוגלים לקבל את האמת? האם ניתן לצפות מהם לחרטה כנה? בלי קשר לאופן שאחרים משתפים על האמת, צוררי משיח עדיין מתנגדים לה בסתר ליבם, מתריסים כנגדה וקוראים עליה תיגר. גם אחרי שמפטרים אותם, הם עדיין אינם מודים בטעויותיהם ואינם מפגינים שום ביטויים של חרטה. כאשר העניין נזכר כעבור עשר שנים, הם עדיין חסרי ידיעה עצמית ואינם מודים שהם טעו. כאשר העניין עולה מקץ עשרים שנה, הם עדיין חסרי מודעות עצמית, ומנסים להצדיק את עצמם ולהגן על עצמם. ובאופן נתעב עוד יותר, כשהעניין מוזכר אחרי שלושים שנה, הם עדיין חסרי מודעות עצמית, ומנסים להגן על עצמם ולהצדיק את עצמם באומרם: "לא טעיתי ולכן אני לא יכול להודות בטעות. זו לא הייתה האחריות שלי; לא הייתי צריך לקחת את זה על עצמי." ולהפתעת כולם, שלושים שנה אחרי שפיטרו אותם, צוררי המשיח האלה עדיין מחזיקים בגישה של התנגדות כלפי האופן שהכנסייה טיפלה בהם. אפילו אחרי שלושים שנה, הם לא השתנו במאום. אם כן, מה הם עשו בשלושים השנים האלה? הייתכן שהם לא קראו את דברי האל ולא הרהרו בעצמם? הייתכן שהם לא התפללו לאל או פתחו בפניו את סגור ליבם? הייתכן שהם לא הקשיבו לדרשות ולא שיתפו? הייתכן שהם חסרי בינה ואינם ניחנים בצורת החשיבה של אנושיות תקינה? מה הם עשו בשלושים השנים הללו – דבר זה מהווה תעלומה של ממש. שלושים שנה אחרי שהתקרית התרחשה, הם עדיין מלאי תרעומת וחושבים שהאחים והאחיות עשו להם עוול, שהאל אינו מבין אותם, שבית האל נהג בהם שלא כשורה, הערים בפניהם בעיות, הקשה עליהם והאשים אותם על לא עוול בכפם. אמרו לי, האם אנשים כאלה מסוגלים להשתנות? הם בשום פנים ואופן לא מסוגלים להשתנות. ליבם מלא בעוינות כלפי דברים חיוביים וגדוש התנגדות. הם סבורים שבחשיפת מעשיהם הרעים ובגיזומם אנשים אחרים פגעו ביושרה שלהם, ביזו את שמם והסבו נזק עצום למוניטין ולמעמד שלהם. הם לעולם לא יבואו לפני האל להתפלל, לחפש ולהודות בטעויותיהם הם בעניין זה, ולעולם לא תהיה להם גישה של חרטה או של הכרה בטעויותיהם. והם בטח ובטח לא יקבלו על עצמם את המשפט והייסור של דברי האל. כיום הם עדיין אוצרים בקרבם אי ציות, מרמור ותרעומת, בעודם מצדיקים את עצמם בפני האל ומבקשים מהאל לתקן את העוולות האלה, לחשוף את העניין הזה ולהכריע מי בדיוק צדק ומי טעה; זאת עד כדי כך שבגלל אותו עניין הם אף מטילים ספק בצדקת האל ומכחישים אותה, ומפקפקים בעובדה שבית האל נשלט בידי האמת והאל ומכחישים עובדה זו. זוהי התוצאה הסופית של הגיזום של צוררי משיח – האם הם מקבלים את האמת? הם אינם מקבלים את האמת כלל וכלל; הם נחושים שלא לקבל אותה. מכך אנו למדים שמהות הטבע של צורר משיח סולדת מן האמת ושונאת אותה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ג')

צוררי משיח סולדים מהאמת ושונאים אותה. האם תוכל לגרום לאדם שסולד מהאמת לקבל אותה וליישם אותה בפועל? (לא.) פעולה כזו דומה לניסיון לגרום לפרה לטפס על עץ או לזאב לאכול חציר – האם לא תהיה זו בקשה בלתי אפשרית? לעיתים תראה זאב מסתנן לעדר כבשים כדי להיות בקרבתן. זו תחבולה, הוא ממתין לשעת כושר כדי לטרוף את הכבשים. טבעו לא ישתנה לעולם. בדומה לכך, ניסיון לגרום לצורר משיח ליישם בפועל את האמת דומה לניסיון לגרום לזאב לאכול חציר ולזנוח את אינסטינקט אכילת הכבשים שלו: הדבר בלתי אפשרי. זאבים הם חיות טורפות. הם טורפים כבשים – הם טורפים כל מיני בעלי חיים. זהו טבעם ולא ניתן לשנות אותו. אם מישהו אומר: "אני לא יודע אם אני צורר משיח, אבל בכל פעם שמשתפים על האמת, לבי רותח מזעם ואני שונא אותה – ואני שונא עוד יותר את כל מי שרוצה לגזום אותי". האם האדם הזה הוא צורר משיח? (כן.) מישהו אומר: "כשדברים קורים לך, אתה צריך להתמסר ולחפש את האמת", והאדם הראשון אומר, "להתמסר, שטויות! שתוק כבר!" איזה מין דבר זה? האם זהו מזג רע? (לא.) איזה צביון הוא זה? (שנאת האמת.) הוא לא יסכים אפילו לדבר על כך, וברגע שתשתף על האמת טבעו יתפרץ והוא יחשוף את פרצופו האמיתי. צוררי משיח לא אוהבים לשמוע כל אזכור של חיפוש האמת או התמסרות לאל. עד כמה גדולה סלידתם מכך? כשהם שומעים דיבורים כאלה, הם מתפרצים. הנימוס שלהם נעלם; הם לא חוששים להוציא את השד מהבקבוק. עד כדי כך עמוקה שנאתם. אם כך, האם הם יכולים ליישם את האמת בפועל? (לא.) האמת לא מיועדת לרוע, היא מיועדת לאנשים הניחנים במצפון ובהיגיון, שאוהבים את האמת ואת הדברים החיוביים. הדבר דורש מאותם אנשים לקבל את האמת וליישם אותה בפועל. ובאשר לאותם אנשים מרושעים בעלי מהות של צורר משיח, שעוינים מאוד את האמת ואת הדברים החיוביים, הם לא יקבלו את האמת לעולם. לא משנה כמה שנים הם מאמינים באל, לא משנה כמה דרשות הם שמעו, הם לא יקבלו את האמת ולא יישמו אותה בפועל. אל תניחו שהם לא מיישמים את האמת בפועל משום שהם לא מבינים אותה, ושהם יבינו כשהם ישמעו עליה יותר. הדבר בלתי אפשרי, מכיוון שכל אלה שסולדים מהאמת ושונאים אותה הם מסוגו של השטן. הם לא ישתנו לעולם, ואף אחד לא יוכל לשנות אותם. הדבר דומה בדיוק לארכי-מלאך, לאחר שבגד באל: האם שמעתם אי פעם את האל אומר שהוא יושיע את הארכי-מלאך? האל מעולם לא אמר זאת. אם כן, מה האל עשה לשטן? הוא השליך אותו אל בין שמיים לארץ וגרם לו לשרת אותו על פני האדמה, לעשות את שהוטל עליו לעשות. וכשהוא יסיים לתת שירות, ותוכנית הניהול של האל תושלם, הוא ישמיד אותו, וזה יהיה סופו. האם האל אומר לשטן ולו דבר אחד נוסף? (לא.) מדוע לא? משום שבמילה אחת, זה יהיה חסר תועלת. מיותר לומר לו אפילו דבר אחד. האל רואה זאת: מהות טבעו של צורר משיח לא יכולה להשתנות לעולם. זהו טבע הדברים.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק ב')