דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

כל מי שמאמין באל צריך להבין את כוונותיו. רק מי שמבצע היטב את חובתו יכול לרצות את האל, ורק על ידי השלמת התפקיד שהאל מטיל, מילוי חובתו של אדם יכול להיות משביע רצון. יש סטנדרט להשלמת התפקיד המוטל על ידי האל. ישוע אדוננו אמר: "וְאָהַבְתָּ אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל שִכְלְךָ וּבְכָל-מְאדֶךָ." "לאהוב את האל" הוא היבט אחד של מה שהאל דורש מאנשים. היכן דרישה זו צריכה לבוא לידי ביטוי? בכך שעליכם להשלים את התפקיד שהאל הטיל עליכם. במונחים מעשיים, המשמעות היא לבצע היטב את חובתכם כבני אנוש. אז מהו הסטנדרט לביצוע חובתכם היטב? זוהי דרישתו של האל שתמלאו היטב את חובתכם כיצירי בריאה בכל לבכם, נפשכם, שכלכם ומאודכם. זה צריך להיות קל להבנה. כדי לעמוד בדרישת האל, עליכם בעיקר למלא את חובתכם מבכל לבכם. אם תוכלו להקדיש לזה את לבכם, יהיה לכם קל לפעול עם כל נשמתכם, עם כל שכלכם ובכל מאודכם. אם תבצעו את חובתכם רק על ידי הסתמכות על הדמיונות של שכלכם ועל ידי הסתמכות על הכישרונות שלכם, האם תוכלו לעמוד בדרישתו של האל? בהחלט לא. אם כן, מהו הסטנדרט שיש לעמוד בו על מנת למלא את התפקיד המוטל על ידי האל ולבצע את חובתכם בנאמנות והיטב? הסטנדרט הוא לבצע את חובתכם בכל לבכם, בכל נפשכם, בכל שכלכם ובכל מאודכם. אם תנסו למלא היטב את חובתכם בלי לב אוהב-אל, זה לא יעבוד. אם לבכם אוהב-האל יתחזק ויהיה אמיתי יותר ויותר, תוכלו לבצע את חובתכם באופן טבעי בכל לבכם, בכל נפשכם, בכל שכלכם ובכל מאודכם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, על מה בדיוק אנשים מסתמכים כדי לחיות?

אם באמת יש לך מצפון, עליך לשאת בעול ולחוש אחריות. עליך לומר: "לא אכפת לי אם איכבש או אובא לידי שלמות, עליי לשאת כראוי את העדות של השלב הזה." כיציר בריאה, האדם יכול להיכבש לחלוטין על-ידי אלוהים ובסופו של דבר, האדם מסוגל לְרַצות את אלוהים ולגמול לאלוהים על אהבתו בלב אוהב-אל ובמסירות מוחלטת לאלוהים. זו אחריותו של האדם, זו החובה שעל האדם למלא וזה העול שהאדם נדרש לשאת והאדם חייב לבצע את המשימה הזו. רק אז הוא יאמין באמת ובתמים באלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נוהג (3)

הדבר שאני רוצה הוא נאמנותך והתמסרותך כעת, אהבתך ועדותך כעת. אפילו אם אינך יודע ברגע זה מהי עדות או מהי אהבה, עליך לתת לי את כל כולך, ולמסור לידי את האוצרות היחידים שברשותך: נאמנותך והתמסרותך. עליך לדעת שהעדות לניצחוני על השטן מצויה בנאמנות ובהתמסרות של האדם, כמו גם העדות לכיבושי המוחלט את האדם. חובת אמונתך בי היא לשאת עליי עדות, להיות נאמן לי בלבד ולהיות מסור עד הסוף. לפני שאתחיל את הצעד הבא של עבודתי, כיצד תישא עליי עדות? כיצד תהיה נאמן ומסור לי? האם תקדיש את כל נאמנותך לתפקידך, או שמא פשוט תוותר? האם תעדיף להתמסר לכל הסדריי (גם אם אלו הם מוות או חורבן) או שתימלט באמצע הדרך כדי להימנע מייסוריי? אני מייסר אותך כדי שתישא עליי עדות, ותהיה נאמן ומסור לי. בנוסף, הייסורים הנוכחיים הם כדי לפרוש את הצעד הבא של עבודתי ולאפשר לעבודה להתקדם ללא הפרעה. לפיכך, אני דוחק בך להיות חכם ולא להתייחס לחייך או לחשיבות קיומך כאל חול חסר ערך. התוכל לדעת בדיוק מה עבודתי העתידית תהיה? התדע כיצד אעבוד בימים שיבואו וכיצד עבודתי תתפתח? עליך לדעת את חשיבות חווייתך את עבודתי, ובנוסף, את חשיבות אמונתך בי. עשיתי כל כך הרבה; כיצד אוכל לוותר בחצי הדרך כפי שאתה מדמיין? עשיתי עבודה כה נרחבת; כיצד אוכל להשמידה? אכן, באתי להביא עידן זה לקיצו. זו האמת, אך מעבר לכך עליך לדעת שאתחיל עידן חדש, עבודה חדשה, ומעל לכל, אפיץ את בשורת המלכות. לכן עליך לדעת שהעבודה כעת היא רק להתחיל עידן ולהניח את היסודות להפצת הבשורה בעתיד ולהביא את העידן לסיום בעתיד. עבודתי אינה פשוטה כפי שנדמה לך, ואינה חסרת ערך או משמעות כפי שאתה עשוי להאמין. לפיכך, עדיין עליי לומר לך: עליך לתת את חייך לעבודתי ויתר על כן, עליך להקדיש את עצמך לכבודי. במשך זמן רב ייחלתי שתישא עדות עליי, ועוד יותר ייחלתי לכך שתפיץ את בשורתי. עליך להבין את שבלבבי.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מה אתה יודע על אמונה?

אל תעשה תמיד דברים למען עצמך ואל תחשוב כל הזמן על האינטרסים העצמיים שלך; אל תתחשב באינטרסים של האדם, ואל תקדיש מחשבה לגאווה, למוניטין ולמעמד שלך. עליך קודם כל לשקול את האינטרסים של בית האל, ולהעמיד אותם בראש סדר העדיפויות שלך. עליך להתחשב ברצונו של האל ולהתחיל בכך שתהרהר האם היו או לא היו דברים לא טהורים בביצוע חובתך, האם היית נאמן, ביצעת את חובותיך ועשית כמיטב יכולתך, וכן האם חשבת או לא חשבת בלב שלם על חובתך ועל עבודת הכנסייה. עליך לשקול את הדברים האלה. אם תחשוב עליהם לעיתים קרובות ותרד לעומקם, יהיה קל עבורך לבצע את חובתך היטב. אם איכותך נמוכה, אם ניסיונך שטחי, או אם אינך בקיא בעבודתך המקצועית, ייתכן שיהיו בעבודתך כמה טעויות או ליקויים, וייתכן שלא תשיג תוצאות טובות – אבל כן עשית כמיטב יכולתך. אינך מספק את תשוקותיך העצמיות או את העדפותיך האנוכיות. במקום זאת, אתה מתחשב באופן מתמיד בעבודת הכנסייה ובאינטרסים של בית האל. למרות שייתכן שלא תשיג תוצאות טובות בתפקידך, ליבך יהיה ישר; אם, בנוסף על כך, תוכל לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיות בחובתך, תוכל לעמוד באמת המידה הנדרשת בביצוע חובתך, ובו בזמן, תוכל להיכנס למציאות האמת. זוהי המשמעות של להיות בעל עדות.

אנשים מסוימים מאמינים באל אך אינם חותרים אחר האמת. הם חיים תמיד על פי הבשר וחושקים בהנאות הבשר, תמיד משביעים את תשוקותיהם האנוכיות. גם אם הם מאמינים באל במשך שנים רבות, הם לעולם לא ייכנסו למציאות האמת. זהו האות לכך שהם מביישים את האל. אתה אומר, "לא התנגדתי לאל בשום צורה. כיצד ביישתי אותו?" כל רעיונותיך ומחשבותיך מרושעים. הכוונות, המטרות והמניעים שעומדים מאחורי הדברים שאתה עושה, וההשלכות של המעשים שלך תמיד מרצים את השטן, הופכים אותך לבדיחה שלו, ומאפשרים לו להשיג משהו עליך. לא נשאת שום עדות שעל נוצרי לשאת. אתה שייך לשטן. אתה מבייש את שם האל בכל הדברים ואין לך עדות אמיתית. האם האל יזכור את הדברים שעשית? בסופו של דבר, איזו מסקנה יסיק האל לגבי כל מעשיך, התנהגותך והחובות שביצעת? האם לא צריך לצאת מזה משהו, איזושהי אמירה? בכתבי הקודש, ישוע אדוננו אומר, "רַבִּים יֺאמְרוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַהוּא: 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי, הֲלֹא בְּשִׁמְךָ נִבֵּאנוּ וּבְשִׁמְךָ גֵּרַשְׁנוּ שֵׁדִים וּבְשִׁמְךָ עָשִׂינוּ נִפְלָאוֹת רַבּוֹת'. אָז אוֹדִיעַ לָהֶם: מֵעוֹלָם לֹא הִכַּרְתִּי אֶתְכֶם, סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע" (מתי ז' 23-22). מדוע ישוע אדוננו אמר זאת? מדוע כל כך הרבה מאלה שהטיפו, נידו שדים ועשו ניסים רבים בשם האל הפכו לעושי רע? זה היה כיוון שהם לא קיבלו את האמיתות שהביע ישוע אדוננו, הם לא שמרו על דיברותיו, ולא אהבו את האמת שבליבם. הם רק רצו להחליף את העבודה שהם עשו, את הקשיים שהם סבלו ואת הקורבנות שהם הקריבו למען האל בתמורה לברכות של מלכות השמים. בכך הם ניסו להגיע לעסקה עם האל, והם ניסו להשתמש באל ולהערים עליו, לכן ישוע אדוננו נגעל מהם, שנא אותם והוקיע אותם כעושי רע. כיום, אנשים מקבלים את השיפוט והייסור של דברי האל, אך חלקם עדיין חותרים אחר מוניטין ומעמד, ותמיד רוצים לבדל את עצמם, תמיד רוצים להיות מנהיגים ועובדים ולזכות במוניטין ובמעמד. למרות שהם כולם אומרים שהם מאמינים באל והולכים אחריו, ושהם מוותרים ומשקיעים למען האל, הם מבצעים את חובותיהם כדי לזכות בתהילה, רווח ומעמד, ותמיד יש להם תוכניות משל עצמם. הם אינם מסורים או נאמנים לאל, הם יכולים להשתולל בעשיית רוע בלי להרהר בעצמם כלל, וכך הם הופכים לעושי רע. האל מתעב את האנשים המרושעים האלה, והוא אינו מושיע אותם. על פי איזו אמת מידה מעשיו והתנהגותו של אדם נשפטים כטובים או רעים? אמת המידה היא האם הם, במחשבותיהם, בגילוייהם ובמעשיהם, הם בעלי עדות של יישום האמת בפועל ומממשים מציאות-אמת. אם אינך מחזיק במציאות הזאת או שאינך מממש אותה, אזי ללא ספק, אתה עושה רע. כיצד מתייחס האל לעושי הרע? עבור האל, מחשבותיך והמעשים החיצוניים שלך אינם נושאים עליו עדות, והם אינם משפילים ומביסים את השטן; במקום זאת, הם מביישים אותו, והם מלאים באותות הקלון שהבאת עליו. אינך נושא עדות עבור האל, אינך משקיע למען האל, ואינך ממלא את האחריות והמחויבויות שלך כלפיו; במקום זאת, אתה פועל למען עצמך. מהי המשמעות של "למען עצמך"? ליתר דיוק, המשמעות היא עבור השטן. לכן, בסופו של דבר, האל יאמר: "סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע". בעיני האל, המעשים שלך לא ייראו כמעשים טובים, הם ייחשבו למעשים רעים. לא רק שהם לא יצליחו לזכות באישורו של האל – הוא יוקיע אותם. מה ניתן להשיג מאמונה שכזו באל? האם בסופו של דבר אמונה כזו לא תסתיים בלא כלום?

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לזכות בחופש ובשחרור רק על ידי השלכת צביונו המושחת מעליו

בלי קשר לניסיונות שניצבים בפניך, עליך לבוא בפני האל – זה נכון. עליך להרהר על עצמך בעודך נמנע מלעכב את ביצוע חובתך. אל תהרהר מבלי לבצע כלל את חובתך, תוך שאתה מזניח את מה שחשוב כדי להתרכז במה שאין לו משמעות – זאת דרך השטות. אין זה משנה אילו ניסיונות יפקדו אותך, עליך להתייחס לכך כאל עול שהוטל עליך על ידי אלוהים. נניח שאנשים אחדים נתקפו במחלה קשה ובסבל כבד מנשוא, מקצתם אפילו נוטים למות. כיצד עליהם להתייחס למצב כזה? במקרים רבים, הניסיונות של אלוהים הם עול שהוא מטיל על בני האדם. כבד ככל שיהיה העול שאלוהים מטיל עליך, זה נטל העול שעליך לשאת, כי אלוהים מבין אותך ויודע שתוכל לשאת אותו. העול שהטיל עליך אלוהים לא יחרוג משיעור קומתך או מגבולות הסיבולת שלך, כך שאין ספק שתצליח לשאת אותו. אין זה משנה איזה עול אלוהים מטיל עליך, איזה סוג של ניסיון, זכור דבר אחד: בין אם אתה מבין או לא מבין את כוונותיו של אלוהים ובין אם רוח הקודש העניקה לך נאורות והארה אחרי שהתפללת ובין אם לאו, בין אם הניסיון הזה הוא משמעת שאלוהים מטיל עליך או אזהרה לך, אין זה משנה אם אינך מבין. כל עוד אינך משתהה בביצוע חובתך ואתה מסוגל לדבוק בנאמנות בחובה שלך, אלוהים יהיה שבע רצון ואתה תישא עדות איתנה. כאשר אנשים מסוימים רואים שהם סובלים ממחלה קשה ושהם עומדים למות, הם חושבים לעצמם: "התחלתי להאמין באל כדי להימנע ממוות – אבל מסתבר שאפילו לאחר כל השנים האלו שבהן ביצעתי את חובתי, הוא עומד לתת לי למות. מוטב שאעסוק בעניינים שלי, שאעשה את הדברים שתמיד רציתי לעשות, ואיהנה מן הדברים שלא נהניתי מהם בחיים האלו. אני יכול לדחות את חובתי". איזו גישה היא זאת? ביצעת את חובתך כל השנים האלו, הקשבת לכל הדרשות האלו, ועדיין לא הבנת את האמת. ניסיון אחד מפיל אותך, מוריד אותך על הברכיים, חושף אותך כליל. האם אדם כזה ראוי שהאל ידאג לו? (הוא לא ראוי). הוא לחלוטין ללא נאמנות. אז כיצד מכונה החובה שלביצועה הקדיש את כל השנים האלה? היא מכונה "עמל", והוא בסך הכול השקיע מאמץ. אם, באמונתך באל ובחתירתך לאמת, אתה מסוגל לומר: "בלי קשר לאיזו מחלה או לאיזה אירוע לא נעים האל יאפשר שיקרה לי – בלי קשר למה שהאל יעשה – עלי להתמסר, ולהישאר במקומי כיציר בריאה. לפני כל דבר אחר, עלי ליישם בפועל את ההיבט הזה של האמת – התמסרות. עלי ליישם אותו, ולממש את המציאות של התמסרות לאל. יתרה מכך, אל לי להשליך מעלי את מה שהאל הטיל עלי ואת החובה שעלי לבצע. אפילו בנשימתי האחרונה, עלי להיצמד לחובתי", האם אין זאת נשיאת עדות? כשיש לך נחישות מהסוג הזה ומצב כזה, האם אתה עדיין מסוגל להתלונן על האל? לא, אתה לא מסוגל. בזמן כזה, אתה תחשוב לעצמך: "האל נותן לי את הנשימה הזאת, הוא קיים אותי והגן עלי כל השנים האלו. הוא ספג ממני כל כך הרבה מכאובים, נתן לי כל כך הרבה חסד, ואמיתות רבות. הבנתי אמיתות ותעלומות שאנשים לא הבינו במשך דורות. הרווחתי כל כך הרבה מן האל, כך שעליי להשיב לאל כגמולו! לפני כן, שיעור הקומה שלי היה קטן מדי, לא הבנתי כלום, וכל מה שעשיתי היה פוגעני כלפי האל. יתכן שלא תהיה לי הזדמנות נוספת להשיב לאל כגמולו בעתיד. לא חשוב כמה זמן נותר לי לחיות, עלי להציע את מעט הכוח שיש לי ולעשות את מה שאני יכול למען האל, כך שהאל יוכל לראות שכל השנים הללו שהוא קיים אותי לא היו לשווא, אלא נשאו פרי. אתן לאל נחת, ולא אפגע בו עוד או אאכזב אותו". מה דעתך לחשוב כך? אל תחשוב כיצד להציל את עצמך או להימלט, במחשבה "מתי תירפא המחלה הזאת? כשהיא תירפא, אעשה כמיטב יכולתי לבצע את חובתי ולהיות נאמן. כיצד אני יכול להיות נאמן כשאני חולה? כיצד אני יכול לבצע את חובתי כיציר בריאה?" כל עוד יש לך ולו נשימה אחת, האם אינך מסוגל לבצע את חובתך? כל עוד יש לך ולו נשימה אחת, האם אינך מסוגל שלא לבייש את האל? ככל שיש לך ולו נשימה אחת, ככל שדעתך צלולה, האם אינך מסוגל לא להתלונן על האל? (כן). קל לומר "כן" כעת, אך לא יהיה קל כל כך כשזה באמת יקרה לך. וכך, עליכם לחתור אל האמת, לעבוד קשה לעתים קרובות על האמת, ולבלות זמן רב יותר במחשבה "כיצד אני יכול לרצות את כוונות האל? כיצד אני יכול לגמול אהבה לאל? כיצד אני יכול לבצע את חובתו של יציר בריאה?"

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק בקריאה תדירה של דברי האל ובהתבוננות באמת יש דרך קדימה

אין זה משנה במה תיתקל בעת מילוי חובתך – בשליליות ובחולשה או במצב רוח רע לאחר שטופלת – עליך להתייחס לכך כראוי ועליך גם לחפש את האמת ולהבין את רצון האל. עשיית הדברים הללו תעניק לך את הנתיב להנהיג. אם ברצונך לעשות עבודה טובה במילוי חובתך, אסור לך להיות מושפע ממצב הרוח שלך. אין זה משנה עד כמה אתה מרגיש שלילי או חלש, עליך להנהיג את האמת בכל מעשיך, בקפדנות מוחלטת, ולדבוק בעקרונות. אם תעשה כן, לא רק שאנשים אחרים יתמכו במעשיך, אלא גם אלוהים יחבב אותך. ככזה, תהיה לאדם אחראי שנושא בנטל ותהיה אדם טוב באמת שממלא את חובותיו בהתאם לסטנדרטים ואשר מביא לידי ביטוי בחייו צלם של אדם אמיתי. אנשים כאלה מטוהרים ומשיגים שינוי אמיתי בעת מילוי חובתם, וניתן לומר שבעיני אלוהים הם ישרים. רק אנשים ישרים יכולים להתמיד בהנהגת האמת, להצליח לפעול על פי עקרונות ולמלא את חובותיהם בהתאם לסטנדרטים. אנשים שפועלים על פי עקרונות ממלאים את חובותיהם בקפידה כאשר הם במצב רוח טוב. הם לא עובדים כדי לצאת ידי חובתם, לא מתנשאים ולא מתרברבים כדי לגרום לאחרים להעריץ אותם. אולם כאשר הם במצב רוח רע, הם משלימים את משימותיהם היומיומיות באותה מידה של רצינות ואחריות, וגם אם הם נתקלים במשהו שפוגע במילוי חובותיהם או שמפעיל עליהם מעט לחץ או גורם להפרעה בשעה שהם ממלאים את חובותיהם, הם עדיין מסוגלים להשקיט את לבם לפני אלוהים ולהתפלל, באומרם, "אין זה משנה כמה גדולה תהיה הבעיה שתעמוד בפניי – גם אם השמיים ייפלו ארצה – כל עוד אלוהים מאפשר לי להמשיך לחיות, אני נחוש לעשות כמיטב יכולתי למלא את חובתי. כל יום שבו אני רשאי לחיות הוא יום שבו אעבוד קשה במילוי חובתי, כדי שאהיה ראוי לחובה זו שהוטלה עליי על ידי אלוהים, כמו גם לנשמת אפי שהוא נסך בגופי. אין זה משנה באיזה קושי אימצא, אניח את הכול בצד, שכן יש חשיבות עליונה למילוי חובתי!" אלה שאינם מושפעים מאף אדם, אירוע, דבר או סביבה, ואינם נשלטים על ידי מצב רוח או סיטואציה חיצונית כלשהם ושנותנים עדיפות ראשונה לחובות ולתפקידים שאלוהים הפקיד בידם – הם האנשים הנאמנים לאלוהים אשר נשמעים לו באמת ובתמים. אנשים כאלה השיגו היווכחות בחיים ונוכחו במציאות של האמת. זהו אחד הביטויים המעשיים והאמיתיים ביותר למימוש האמת בחיים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, היווכחות בחיים מתחילה בביצוע החובה

אנשים שאינם ממלאים את חובתם בפני האל כבר אשמים בפשע הנבזי ביותר, שאפילו מוות הוא עונש לא מספיק בגינו, ועדיין יש להם את החוצפה להתווכח עם האל ולהשוות את עצמם אליו. מה הטעם בהפיכת אנשים כאלה למושלמים? כאשר אנשים אינם מצליחים למלא את חובתם, עליהם לחוש אשמה ומחויבות. עליהם לשנוא את חולשתם ואת היותם חסרי תועלת, את מרדנותם ואת השחיתות שלהם, ויתרה מכך, עליהם להקדיש את חייהם לאל. רק אז הם יהיו יצירים נבראים שאוהבים את האל באמת ובתמים ורק אנשים כאלה ראויים ליהנות מברכותיו ומהבטחתו של האל ולהפוך למושלמים על-ידיו. ומה עם רובכם? כיצד אתם מתייחסים לאל שחי ביניכם? כיצד מילאתם את חובתכם בפניו? האם עשיתם את כל מה שנקראתם לעשות, אפילו במחיר חייכם? מה הקרבתם? האם לא קיבלתם ממני הרבה? האם אתם מסוגלים להבחין? עד כמה אתם נאמנים לי? כיצד שירתם אותי? ומה עם כל מה שהענקתי לכם ועשיתי למענכם? האם הבנתם את כל זה לעומק? האם כולכם שפטתם והשוויתם זאת במעט המצפון שיש בכם? למי יכולים דבריכם ומעשיכם להיות ראויים? הייתכן שקרבן זעיר שכזה שלכם ראוי לכל מה שהענקתי לכם? אין לי ברירה אחרת והקדשתי עצמי לכם בכל לבי, ולמרות זאת אתם צופנים כוונות מרושעות ואינכם מתייחסים אליי בלב שלם. זהו ההיקף של חובתכם והתפקיד היחידי שלכם. האין זה כך? האם אינכם יודעים שכשלתם לחלוטין במילוי חובתו של יציר נברא? כיצד תוכלו להיחשב כיצירים נבראים? האין זה ברור לכם מה אתם מביעים ומביאים לידי ביטוי? כשלתם במילוי חובתכם, אך אתם מבקשים לזכות בסובלנות של האל ובחסדו השופע. חסד כזה לא הוכן עבור אנשים חסרי ערך ושפלים כמותכם, אלא עבור אלה שאינם מבקשים דבר ומקריבים בשמחה. אנשים כמותכם, בינוניים כמותכם, אינם ראויים כלל ליהנות מחסדי שמים. רק קשיים ועונשים בלתי פוסקים ילוו את ימיכם! אם אינכם מסוגלים להיות נאמנים לי, גורלכם יהיה סבל. אם אינכם מסוגלים לשאת באחריות כלפי דבריי ועבודתי, סופכם יהיה ענישה. כל החסד, הברכות וחיי המלכות הנפלאים לא יחולו עליכם. זה הסוף שאתם ראויים לו ואלו ההשלכות של מעשיכם! לא די בכך שהנבערים והשחצנים אינם עושים כמיטב יכולתם ואינם ממלאים את חובתם, הם מושיטים את ידיהם לקבל חסד, כאילו שהם ראויים למה שהם מבקשים. ואם הם אינם מצליחים לזכות במבוקשם, הם נעשים פחות ופחות נאמנים. כיצד אנשים כאלה יכולים להיחשב הגיוניים? איכותכם ירודה ואתם משוללי היגיון, אינכם מסוגלים כלל למלא את החובה שעליכם למלא במהלך עבודת הניהול. ערככם כבר הידרדר לגמרי. חוסר יכולתכם לגמול לי על שהפגנתי כלפיכם חסד שכזה הוא כבר מעשה של מרדנות קיצונית שדי בו כדי להרשיע אתכם ולהדגים את פחדנותכם, את אי-כשירותכם, את שפלותכם ואת הניקלות שלכם. באיזו זכות אתם ממשיכים בהושטת הידיים שלכם? המעשים השגויים והכישלונות שלכם הם שאינכם מסוגלים לסייע ולו במעט לעבודתי, שאינכם מסוגלים להיות נאמנים ושאינכם מסוגלים לשאת עדות עליי, ובכל זאת אתם תוקפים אותי, אומרים דברי שקר אודותיי ומתלוננים שאינני צודק. האם זה מה שנאמנותכם מכילה? האם זה מה שאהבתכם מכילה? איזו עבודה אחרת אתם יכולים לעשות מעבר לכך? כיצד תרמתם לכל העבודה שנעשתה? כמה השקעתם? כבר גיליתי סובלנות רבה בכך שלא האשמתי אתכם, אבל אתם משמיעים תירוצים באוזניי בחוסר בושה ומתלוננים עליי מאחורי גבי. האם יש בכם אפילו שמץ אנושיות? על אף שחובתו של האדם מעווותת על יד מחשבתו של האדם ותפיסותיו, עליך למלא את חובתך ולהפגין את נאמנותך. הטומאות בעבודתו של האדם נובעות מאיכותו, אולם אם האדם אינו ממלא את חובתו, הדבר מעיד על מרדנותו. אין כל התאמה בין חובת האדם לבין קבלתו ברכות או התמודדותו עם צרות. חובה היא הדבר שעל האדם לעשותו. זהו הייעוד שניתן לו משמיים ועליו למלא אותו מבלי לחפש תמורה, וללא תנאים או סיבות. רק זה נקרא ביצוע חובתו של אדם. קבלת ברכות מתייחסת לברכות שמהן נהנה אדם כאשר הוא מובא לידי שלמות לאחר שחווה שיפוט. התמודדות עם צרות מתייחסת לעונש שמקבל אדם כאשר צביונו לא משנה לאחר שעבר ייסור ושיפוט, כלומר, כאשר הוא אינו הופך למושלם. אולם בין אם הם מבורכים או חווים צרות, על יצירי בריאה למלא את חובתם, לעשות את מה שעליהם לעשות ואת מה שביכולתם לעשות. זה המינימום שאדם, אדם החותר אל האל, צריך לעשות. אל לך למלא את חובתך רק כדי לקבל ברכות ואל לך לסרב לבצע את חבותך מחשש שתחווה צרה. אומר לכם רק את הדבר הזה: מילוי חובתו של האדם הוא מה שעליו לעשות ואם הוא אינו מסוגל למלא את חובתו, אזי זו המרדנות שלו. באמצעות התהליך של ביצוע החובה, האדם משתנה בהדרגה ובאמצעות תהליך זה הוא מפגין את נאמנותו. לפיכך, ככל שתהיה מסוגל יותר לבצע את חובתך, כך תוכל לזכות בכמות גדולה יותר של האמת וכך הביטוי שלך ייעשה מעשי יותר. מי שרק מבצע את חובתו כלאחר יד ואינו מחפש את האמת יסולק בסופו של דבר, שכן אנשים כאלה אינם מבצעים את חובתם ביישום בפועל של האמת ואינם מיישמים בפועל את האמת במילוי חובתם. הם אלה שנותרים ללא שינוי והם יחוו צרות. לא רק שהביטויים שלהם אינם טהורים, אלא שכל מה שהם מבטאים הוא רע.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין חובתו של האדם

מזמורים קשורים

מלאו את חובתכם ותישאו עדות