דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

תחילה אנשים מוכרחים להבין מהיכן נובעים מכאובי הלידה, הזיקנה, המחלות והמוות במהלך החיים ומדוע האדם סובל את הדברים הללו. הם הרי לא היו קיימים כאשר נברא האדם בראשונה, נכון? מהיכן הגיעו המכאובים הללו? לאחר שהשטן פיתה והשחית את האדם, המכאובים הללו צמחו והאדם התנוון כתוצאה מכך. מכאובי הבשר של האדם, הצרות, הריקנות וכל הדברים האומללים בעולם בני האדם – כולם הופיעו לאחר שהשטן השחית את האדם. לאחר שהאדם הושחת על ידי השטן, השטן החל לענות את האדם, וכך האדם החל להידרדר אף יותר, מחלתו החריפה, כאבו גבר, והעמיקה בו התחושה שהעולם ריק ואומלל, שבלתי אפשרי לשרוד בעולם הזה, ושהחיים בו נעשים מייאשים יותר ויותר. אם כך, השטן המיט על האדם את המכאובים האלה, זאת לאחר שהשחית את האדם והאדם התנוון.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, החשיבות בכך שהאל טועם סבל גשמי

אנשים רבים סובלים ממחלות לעתים קרובות ואינם מצליחים להחלים, ולא משנה כמה הם מתפללים להתפלל לאל. גם אם הם מאוד רוצים, הם אינם מסוגלים להיפטר ממחלתם. לפעמים הם אפילו עלולים להימצא בסכנת חיים ונאלצים להתמודד עם המצב ישירות. למעשה, אם אדם מאמין באל בתוככי לבו, ראשית עליו לדעת שמשך חייו של אדם נתון בידי האל. מועדי הולדתו ומותו נקבעים מראש על ידי האל. כשהאל נותן לבני אדם מחלה, יש לכך סיבה – יש לכך משמעות. הם מסוגלים לחוש את המחלה, אבל בפועל ניתן להם חסד ולא מחלה. ראשית כל, בני האדם צריכים להכיר בעובדה הזאת ולהיות בטוחים לגביה ואף לקחת אותה ברצינות. כאשר אנשים סובלים ממחלה, הם יכולים לבוא לפני האל לעתים קרובות ולהקפיד לעשות את מה שמוטל עליהם בשיקול-דעת ובזהירות ואף להתייחס לחובתם ביתר תשומת-לב ומסירות מאשר אחרים. מבחינת בני האדם, מדובר באמצעי הגנה ולא בכבלים. זאת גישה בצד הפסיבי. בנוסף, משך חייו של כל אדם נקבע מראש על ידי האל. מחלה יכולה להיות סופנית מנקודת המבט הרפואית, אך מנקודת מבטו של האל, אם חייך עדיין צריכים להימשך וזמנך טרם הגיע, הרי שלא תוכל למות אפילו אם תרצה. אם האל הטיל עליך תפקיד והשליחות שלך טרם הושלמה, הרי שלא תמות, גם אם תסבול ממחלה שאמורה להיות סופנית – האל עוד לא ייקח אותך. אתה לא תמות אפילו אם אינך מתפלל ואינך מחפש את האמת וגם אם אינך דואג לטפל במחלתך וגם אם הטיפול בך מתעכב. הדבר נכון במיוחד לגבי מי שהאל הטיל עליהם תפקיד חשוב: אם השליחות שלהם טרם הושלמה, הם לא ימותו מיד, בלי קשר למחלה שנפלה עליהם; הם יחיו עד לרגע האחרון של השלמת השליחות. האם יש בך האמונה הזו? אם אינך מאמין בכך, הרי שתציע לאל רק תפילות שטחיות ותאמר "אלוהים! עלי להשלים את התפקיד שהטלת עלי. אני רוצה לבלות את ימיי האחרונים בנאמנות לך, כדי שלא אותיר אחריי כל חרטה. עליך להגן עליי!" אף על פי שאתה מתפלל כך, הרי אם אינך נוקט יוזמה ומחפש את האמת, לא יהיו בך הרצון והכוח לנהוג בנאמנות. כיוון שאינך מוכן לשלם את המחיר האמיתי, אתה משתמש לעתים קרובות בתירוץ מהסוג הזה ובשיטה הזאת כדי להתפלל לאל ולהתמקח איתו – האם זהו אדם שמבקש את האמת? אילו נרפאת ממחלתך, האם באמת היית מסוגל למלא את חובתך היטב? לא בהכרח. בין אם העמידה שלך על המקח מיועדת לאפשר לך להירפא ממחלתך, או שיש לך כוונה או מטרה אחרת, העובדה היא, שמנקודת המבט של האל, כל עוד אתה מסוגל לבצע את חובתך, כל עוד יש בך תועלת וכל עוד האל החליט לעשות בך שימוש, אזי משמעות הדבר שאתה לא אמור למות. אתה לא תמות גם אם תרצה בכך. אך אם תגרום לצרות בפזיזות, תעשה כל מיני מעשים רעים ותרגיז את צביונו של האל, תמות מוקדם יותר; חייך ייגדעו. משך חייו של כל אדם נקבע על ידי האל עוד לפני בריאת העולם. אם אדם מסוגל להתמסר לסידורים ולתיזמורים של האל, הרי שהוא יחיה את מספר השנים שנקבע על ידי האל ולא משנה אם הוא חולה או לא ואם בריאותו טובה או לא. האם יש בך האמונה הזאת? אם אתה מכיר בכך רק במונחים של דוקטרינה, הרי שאין בך אמונה אמיתית ואין טעם לומר מילים שנשמעות יפה; אם אתה מאשר מעומק לבך שהאל יעשה זאת, הגישה שלך והאופן שבו תנהג ישתנו באופן טבעי. כמובן, על בני-אדם להיות בעלי מידה של שכל ישר בכל הקשור לשמירה על בריאותם במהלך חייהם, בין אם הם חולים ובין אם לאו. זהו האינסטינקט שהאל נתן לאדם. זה ההיגיון והשכל הישר שצריך להיות לאדם במסגרת הרצון החופשי שהאל נתן לו. כשאתה חולה, עליך לנהוג במידה של שכל ישר בכל הקשור לבריאות ולטיפול כדי להתמודד עם המחלה – זה מה שעליך לעשות. יחד עם זאת, הטיפול במחלתך בדרך הזאת אינו אמור לקרוא תיגר על משך החיים שנקבע לך על ידי האל, והוא גם אינו מבטיח שתוכל לחיות את משך החיים המלא שהוא קבע לך. מה משמעות הדבר? אפשר לומר זאת כך: מנקודת מבט פסיבית, אם אינך לוקח ברצינות את מחלתך ואם אתה מבצע את חובתך בכל דרך שאתה אמור לבצע אותה ואם אתה נח מעט יותר מאחרים, הרי שאם לא דחית את חובתך, מחלתך לא תחמיר והיא לא תהרוג אותך. הכול תלוי במה שהאל עושה. במילים אחרות, אם לדעת האל משך החיים שנקבע לך מראש עוד לא הגיע לסיומו, הרי שגם אם תחלה, הוא לא יאפשר לך למות. אם המחלה שלך אינה סופנית, אך זמנך הגיע, האל ייקח אותך בכל עת שהוא יראה לנכון. האם אין הדבר נתון לחלוטין בידי מחשבתו של האל? הוא נתון בידי מה שנקבע מראש בידי האל! כך עליך לראות את העניין הזה. אתה עשוי ללכת לרופא, ליטול תרופה כלשהי, לדאוג לבריאותך ולעשות פעילות גופנית, אך עליך להבין בעומק לבך, כי חייו של אדם נתונים בידי האל, משך חייו של אדם נקבע מראש על ידי האל ואף-אחד אינו יכול לחרוג אל מעבר למה שהאל קבע מראש. אם אין בך אפילו את מידת ההבנה הקטנה הזאת, הרי שאין לך באמת אמונה ולמעשה אינך מאמין באל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

האל הכול יכול, ראש וראשון לכל דבר, מפעיל את כוחו המלכותי מכס מלכותו. הוא מושל בתבל ובכל ומכוון אותנו על פני האדמה כולה. בכל עת נהיה קרובים אליו ונתייצב בפניו בשקט. לעולם לא נחמיץ ולו רגע אחד, ובכל רגע יהיו לקחים עבורנו. מכס מלכותו הוא מתיר את קיומם של הסביבה, בני האדם, העניינים והדברים. בשום פנים אל תניחו למרמור לעלות בלבבכם, אחרת אלוהים לא יעניק לכם מחסדו. כשהאדם חולה, זה קורה משום אהבתו של אלוהים, ואין ספק שבדבר גלום רצונו הטוב. אפילו כשגופכם חווה מעט ייסורים, אל תקבלו רעיונות מהשטן. הללו את אלוהים בעודכם חולים והפיקו הנאה מאלוהים בעודכם מהללים אותו. אל תאמרו נואש משום המחלה. המשיכו לחפש ואל תוותרו, והאל יאיר אתכם ויעניק לכם נאורות. מה הייתה אמונתו של איוב? האל הכול-יכול הוא רופא כול-יכול! להיות מצוי במחלה משמעו להיות חולה, אך להיות מצוי ברוח משמעו להיות בריא. כל עוד יש בך ולו נשימה אחת בלבד, אלוהים לא יניח לך למות.

חייו של המשיח שקם לתחייה מצויים בקרבנו. ללא ספק, חסרה לנו אמונה בנוכחותו של אלוהים, ומי ייתן ואלוהים יחדיר בקרבנו אמונת אמת. דבר האל הוא מתוק בהחלט! דבר האל הוא רפואה רבת עוצמה! הוא מבייש את השדים ואת השטן! אם נתפוס את דבר האל, נזכה לתמיכה. דברו יושיע את לבנו במהרה! דבר האל מגרש את כל הדברים ומכונן שלום בכל מקום. האמונה היא כמו גשר העשוי מקורה בודדת – מי שדבק בחיים באופן עלוב יתקשה לחצות אותו, אך מי שמוכן לתת את חייו, יוכל לעבור ללא חשש. אם האדם חושב בביישנות ובפחד, משמע שהשטן משטה בו. השטן חושש שנחצה את גשר האמונה וניווכח באלוהים. השטן עושה כל שביכולתו כדי לשלוח אלינו את מחשבותיו. עלינו להתפלל תמיד שהאל יאיר עלינו ויעניק לנו נאורות, ועלינו להסתמך תמיד על אלוהים שיטהר אותנו מרעלו של השטן. עלינו תמיד לנהוג ברוחנו כדי להתקרב אל אלוהים. אנחנו ניתן לאלוהים ריבונות על כל הווייתנו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 6

כיצד עליך לחוות חולי כאשר הוא מגיע? עליך לבוא לפני האל ולהתפלל, לחפש את כוונתו ולגשש אחריה; עליך לבחון את עצמך כדי למצוא מה עשית שנוגד את האמת, ואיזו שחיתות בתוכך לא נפתרה. צביונך המושחת לא יכול להיפתר בלי שתסבול. רק על ידי התמתנות באמצעות סבל אנשים יכולים לא להיות מופקרים ולהיות מסוגלים לחיות תמיד לפני האל. כאשר אדם סובל, הוא תמיד בתפילה. הוא אינו חושב על תענוגות של אוכל, בגדים, והנאות אחרות; הוא בתפילה מתמדת בליבו, בוחן את עצמו כדי לראות אם הוא עשה משהו לא בסדר או היכן הוא עשוי היה לפעול כנגד האמת. בדרך כלל, כאשר אתה מתמודד עם מחלה קשה או מחלה מוזרה שגורמת לך לסבל רב מאוד, זה לא קורה במקרה. בין אם אתה חולה או בריא, זה על פי כוונתו של האל. כאשר רוח הקודש עובדת ואתה בריא מבחינה פיזית, אתה לרוב יכול לחפש את האל אך אתה מפסיק לחפש אותו כאשר אתה חולה או סובל, וגם אינך יודע כיצד לחפש אותו. אתה חי בחולי, תמיד תוהה איזה טיפול יעזור לך להחלים במהירות. בזמנים כאלה אתה מקנא באלו שאינם חולים, ואתה רוצה להיפטר מהמחלה והכאב שלך מהר ככל האפשר. אלו הם רגשות שליליים ומתנגדים. כאשר אנשים חולים, הם לפעמים חושבים, "האם אני גרמתי למחלה הזאת על ידי הבורות שלי, או האם היא כוונתו של האל?" הם פשוט לא מצליחים להבין את זה. למעשה, חלק מהמחלות הן רגילות, דברים כמו התקררות, דלקת או שפעת. כאשר אתה סובל ממחלה קשה שמפילה אותך באופן פתאומי, שאתה מעדיף למות ולא לסבול ממנה, דבר כזה לא קורה במקרה. האם אתה מתפלל לאל עבור עזרתו כאשר מחלות וסבל באים עליך? כיצד עבודתה של רוח הקודש מנחה ומובילה אותך? האם היא רק מעניקה לך נאורות ומאירה אותך? זו אינה דרכה היחידה; היא גם תנסה אותך ותזכך אותך. כיצד האל מנסה אנשים? האם הוא מנסה אנשים בכך שהוא גורם להם לסבול? סבל הולך יד ביד עם ניסיון. מדוע האדם סובל אם לא היה מדובר בניסיון? איך יכולים אנשים להשתנות ללא סבל? סבל הולך יד ביד עם ניסיון – זוהי עבודתה של רוח הקודש. לפעמים האל נותן לאנשים קצת סבל כיוון שאחרת הם לא ידעו את מקומם ביקום, והם יהפכו להיות חצופים. לא ניתן לפתור לחלוטין צביון מושחת רק על ידי שיתוף אודות האמת. אחרים עשויים להצביע על הבעיות שלך, וייתכן שאתה תדע עליהן בעצמך, אך אינך יכול לשנות אותן. לא משנה כמה תסמוך על כוח הרצון שלך בריסון עצמך, אפילו אם תסטור לפניך, תכה את ראשך, תטיח את עצמך כנגד הקיר ותפגע בבשרך לא תפתור את הבעיות שלך. כיוון שיש בתוכך צביונות שטניים שכל הזמן מענים אותך, מפריעים לך, ונותנים לך כל מיני מחשבות ורעיונות, צביונך המושחת ייחשף. לכן, מה תעשה אם אינך יכול לפתור את זה? עליך להזדכך על ידי מחלה. אנשים מסוימים סובלים כל כך הרבה בזיכוך הזה עד שהם אינם יכולים לעמוד בכך, והם מתחילים להתפלל ולחפש. כאשר אינך חולה, אתה כל כך מופקר וגאוותן ללא שליטה. כאשר אתה נדבק במחלה, אתה מסכים לציית – האם אתה עדיין תוכל להיות גאוותן ללא שליטה? כאשר בקושי יש לך כוח לדבר, האם אתה יכול להטיף לאחרים או להיות גאוותן? בזמנים כאלה, אתה לא דורש דבר; אתה רק רוצה להיפטר מהסבל שלך, ללא מחשבה על שום אוכל, בגדים והנאות. רובכם לא חוויתם את ההרגשה הזאת, אבל אתם תבינו כאשר תחוו. ישנם אנשים מסוימים שנלחמים עבור מעמד, עבור הנאות הבשר, ועבור האינטרסים של עצמם. כל זה כיוון שהנוחות שלהם רבה מדי, סבלם קל מדי, והם מושפלים. לאנשים כאלה מצפים קושי וזיכוך!

לפעמים האל יארגן מצבים מסוימים עבורך, יגזום אותך באמצעות האנשים שסביבך ויגרום לך לסבול, כשהוא מחייב אותך ללמוד לקחים ומאפשר לך להבין את האמת ולראות את הדברים לאשורם. האל עושה את העבודה הזאת ברגע זה, בכך שהוא מלווה את בשרך בסבל, כדי שתלמד את הלקח שלך, תפתור את צביונך המושחת ותשלים היטב את חובתך. פאולוס אמר לעיתים קרובות שיש לו קוץ בבשרו. מה היה הקוץ הזה? זו הייתה מחלה, והוא לא היה יכול להימלט ממנה. הוא ידע היטב מה הייתה המחלה הזאת, ושהיא הייתה מכוונת נגד צביונו וטבעו. אם הוא לא היה נתקע עם הקוץ הזה, אם מחלתו לא הייתה עוקבת אחריו, הוא עשוי היה, בכל מקום וזמן, להקים מלכות משלו, אך עם המחלה לא היה לא כוח לכך. לכן, פעמים רבות מחלה היא מאין "מטריית הגנה" עבור אנשים. אם אינך חולה, אלא מלא בחיות, ייתכן שתעשה מעשים רעים כלשהם ותגרום לצרות כלשהן. אנשים יכולים לאבד בקלות את ההיגיון שלהם כאשר הם גאוותנים ללא שליטה. הם יתחרטו על כך לאחר שיעשו רע, אך אבל בשלב הזה הם לא יוכלו להפסיק. לכן להיות קצת חולים זה דבר טוב, זו הגנה עבור אנשים. ייתכן שאתה מסוגל לפתור את כל הבעיות של אנשים אחרים, ואתה יכול לתקן את כל הבעיות בדרך החשיבה שלך, אך אינך יכול לעשות דבר כאשר לא החלמת ממחלה. לחלות זה באמת מעבר לשליטתך. אם אתה חולה ואין שום דרך לרפא את המחלה, אזי זהו הסבל שעליך לעבור. אל תנסה להיפטר מכך, עליך קודם להתמסר, להתפלל לאל, ולבקש לדעת את רצונו. אמור: "הו אלוהים, אני יודע שאני מושחת ויש לי טבע רע. אני מסוגל לעשות פעולות מרדניות ופעולות שמתנגדות לך, דברים שפוגעים בך וגורמים לך כאב. כמה נפלא שנתת לי את המחלה הזאת. עליי להתמסר לה. אנא הענק לי נאורות, הרשה לי לדעת מהי כוונתך, ומה בתוכי אתה רוצה לשנות ולהפוך למושלם. אני רק מבקש שתנחה אותי, כדי אבין את האמת ואצא לדרך בנתיב החיים הנכון". עליך לחפש ולהתפלל. אסור לך להתבלבל ולחשוב שאין משמעות לכך שאתה חולה, שזו לא יכולה להיות הטלת המשמעת שאתה מתמודד איתה כיוון שהעלבת את האל. אל תמהר לשפוט. אם אתה באמת אדם שהאל נמצא בליבו, אזי אל תיתן לשום דבר שתיתקל בו לחלוף על פניך. עליך להתפלל ולחפש, לגשש אחר רצונו של האל בכל דבר, וללמוד להתמסר לאל. כאשר האל יראה שאתה יכול להתמסר ושיש לך לב של התמסרות לאל, הוא יקל על סבלך. האל משיג תוצאות כאלה על ידי סבל וזיכוך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, באמונה באל, הדבר החשוב ביותר הוא לזכות באמת

אנשים אחדים נתקפו במחלה קשה ובסבל כבד מנשוא, מקצתם אפילו נוטים למות. כיצד עליהם להתייחס למצב כזה? במקרים רבים, הניסיונות של אלוהים הם עול שהוא מטיל על בני האדם. כבד ככל שיהיה העול שאלוהים מטיל עליך, זה נטל העול שעליך לשאת, כי אלוהים מבין אותך ויודע שתוכל לשאת אותו. העול שהטיל עליך אלוהים לא יחרוג משיעור קומתך או מגבולות הסיבולת שלך, כך שאין ספק שתצליח לשאת אותו. אין זה משנה איזה עול אלוהים מטיל עליך, איזה סוג של ניסיון, זכור דבר אחד: בין אם אתה מבין או לא מבין את כוונותיו של אלוהים ובין אם רוח הקודש העניקה לך נאורות והארה אחרי שהתפללת ובין אם לאו, בין אם הניסיון הזה הוא משמעת שאלוהים מטיל עליך או אזהרה לך, אין זה משנה אם אינך מבין. כל עוד אינך משתהה בביצוע חובתך ואתה מסוגל לדבוק בנאמנות בחובה שלך, אלוהים יהיה שבע רצון ואתה תישא עדות איתנה. כאשר אנשים מסוימים רואים שהם סובלים ממחלה קשה ושהם עומדים למות, הם חושבים לעצמם: "התחלתי להאמין באל כדי להימנע ממוות – אבל מסתבר שאפילו לאחר כל השנים האלו שבהן ביצעתי את חובתי, הוא עומד לתת לי למות. מוטב שאעסוק בעניינים שלי, שאעשה את הדברים שתמיד רציתי לעשות, ואיהנה מן הדברים שלא נהניתי מהם בחיים האלו. אני יכול לדחות את חובתי". איזו גישה היא זאת? ביצעת את חובתך כל השנים האלו, הקשבת לכל הדרשות האלו, ועדיין לא הבנת את האמת. ניסיון אחד מפיל אותך, מוריד אותך על הברכיים, חושף אותך כליל. האם אדם כזה ראוי שהאל ידאג לו? (הוא לא ראוי). הוא לחלוטין ללא נאמנות. אז כיצד מכונה החובה שלביצועה הקדיש את כל השנים האלה? היא מכונה "עמל", והוא בסך הכול השקיע מאמץ. אם, באמונתך באל ובחתירתך לאמת, אתה מסוגל לומר: "בלי קשר לאיזו מחלה או לאיזה אירוע לא נעים האל יאפשר שיקרה לי – בלי קשר למה שהאל יעשה – עלי להתמסר, ולהישאר במקומי כיציר בריאה. לפני כל דבר אחר, עלי ליישם בפועל את ההיבט הזה של האמת – התמסרות. עלי ליישם אותו, ולממש את המציאות של התמסרות לאל. יתרה מכך, אל לי להשליך מעלי את מה שהאל הטיל עלי ואת החובה שעלי לבצע. אפילו בנשימתי האחרונה, עלי להיצמד לחובתי", האם אין זאת נשיאת עדות? כשיש לך נחישות מהסוג הזה ומצב כזה, האם אתה עדיין מסוגל להתלונן על האל? לא, אתה לא מסוגל. בזמן כזה, אתה תחשוב לעצמך: "האל נותן לי את הנשימה הזאת, הוא קיים אותי והגן עלי כל השנים האלו. הוא ספג ממני כל כך הרבה מכאובים, נתן לי כל כך הרבה חסד, ואמיתות רבות. הבנתי אמיתות ותעלומות שאנשים לא הבינו במשך דורות. הרווחתי כל כך הרבה מן האל, כך שעליי להשיב לאל כגמולו! לפני כן, שיעור הקומה שלי היה קטן מדי, לא הבנתי כלום, וכל מה שעשיתי היה פוגעני כלפי האל. יתכן שלא תהיה לי הזדמנות נוספת להשיב לאל כגמולו בעתיד. לא חשוב כמה זמן נותר לי לחיות, עלי להציע את מעט הכוח שיש לי ולעשות את מה שאני יכול למען האל, כך שהאל יוכל לראות שכל השנים הללו שהוא קיים אותי לא היו לשווא, אלא נשאו פרי. אתן לאל נחת, ולא אפגע בו עוד או אאכזב אותו". מה דעתך לחשוב כך? אל תחשוב כיצד להציל את עצמך או להימלט, במחשבה "מתי תירפא המחלה הזאת? כשהיא תירפא, אעשה כמיטב יכולתי לבצע את חובתי ולהיות נאמן. כיצד אני יכול להיות נאמן כשאני חולה? כיצד אני יכול לבצע את חובתי כיציר בריאה?" כל עוד יש לך ולו נשימה אחת, האם אינך מסוגל לבצע את חובתך? כל עוד יש לך ולו נשימה אחת, האם אינך מסוגל שלא לבייש את האל? ככל שיש לך ולו נשימה אחת, ככל שדעתך צלולה, האם אינך מסוגל לא להתלונן על האל? (כן). קל לומר "כן" כעת, אך לא יהיה קל כל כך כשזה באמת יקרה לך. וכך, עליכם לחתור אל האמת, לעבוד קשה לעתים קרובות על האמת, ולבלות זמן רב יותר במחשבה "כיצד אני יכול לרצות את כוונות האל? כיצד אני יכול לגמול אהבה לאל? כיצד אני יכול לבצע את חובתו של יציר בריאה?" מהו יציר בריאה? האם האחריות של יציר בריאה היא בסך הכול להקשיב לדברי האל? לא – אחריותו היא לממש בחיים את דברי האל. האל נתן לך כל כך הרבה אמת, כל כך הרבה מהדרך, וכל כך הרבה חיים, כדי שתממש בחיים את הדברים האלו, ותישא עדות בפניו. זה מה שיציר בריאה צריך לעשות, וזאת האחריות והחובה המוטלת עליך. עליך להרהר בדברים האלו לעתים קרובות; אם תמיד תהרהר בהם, תגיע עמוק יותר לכל היבטי האמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק בקריאה תדירה של דברי האל ובהתבוננות באמת יש דרך קדימה

אנשים מסוימים עושים כל דבר אפשרי ומשתמשים בשיטות שונות כדי לטפל במחלותיהם, אך לא משנה באיזה טיפול נעשה שימוש, אי-אפשר לרפא אותם. ככל שהם מטופלים יותר, כך המחלה שלהם מחמירה. במקום להתפלל לאל כדי לגלות מה בדיוק קורה עם המחלה ולחפש את שורש סיבתה, הם לוקחים את העניינים לידיהם. סופם שהם משתמשים בשיטות רבות ומוציאים לא מעט כסף, אך מחלתם עדיין אינה מתרפאת. ואז, לאחר שהם נואשים מהטיפול ובחלוף זמן מה, המחלה נרפאת מעצמה באורח בלתי צפוי והם אינם יודעים כיצד הדבר קרה. בני-אדם מסוימים מפתחים מחלה לא חמורה ואינם באמת מודאגים בגללה, אך יום אחד מצבם מחמיר והם מתים פתאום. מה קורה כאן? אנשים אינם מסוגלים לקלוט, שלמעשה, מנקודת המבט של האל, הדבר קורה כיוון שהמשימה של אותו אדם בעולם הושלמה ולכן הוא לקח אותו. אנשים אומרים לעתים קרובות, "אנשים לא מתים אם הם לא חולים". האם זה באמת כך? יש אנשים שנבדקו בבית-החולים ואז התברר שהם אינם חולים כלל. הם היו בריאים מאוד, אך מתו בתוך ימים אחדים. לכך קוראים למות ללא מחלה. זה קורה לרבים. משמעות הדבר היא, שאדם הגיע לסוף חייו ונלקח בחזרה אל העולם הרוחני. יש כאלה ששרדו סרטן ושחפת וחיו עד לשנות השבעים והשמונים שלהם. יש לא מעט אנשים כאלה. כל זה תלוי במה שהאל קובע. להבין זאת משמעו להיות בעל אמונה אמיתית באל. אם אתה סובל ממחלה פיזית ואתה צריך ליטול תרופה כלשהי כדי לטפל במצב שלך, עליך לקחת את התרופה ולעסוק בפעילות גופנית סדירה, לנוח ולטפל בעניין ברוגע. איזו מין גישה זאת? זאת גישה של אמונה אמיתית באל. נניח שאינך לוקח את התרופה, אינך מקבל זריקות, אינך עוסק בפעילות גופנית, אינך דואג לבריאותך ובכל זאת אתה עדיין מודאג ביותר ומתפלל כל הזמן: "הו, אלוהים, עלי למלא היטב את חובתי, המשימה שלי טרם הושלמה, אני לא מוכן למות. אני רוצה למלא את חובותיי ולהשלים את התפקיד שהטלת עלי. אם אמות, לא אוכל להשלים את התפקיד שהטלת עלי. אני לא רוצה להותיר אחריי שום חרטות. אלוהים, אנא שמע לתפילותיי; תן לי להמשיך לחיות כדי שאוכל למלא את חובותיי ולהשלים את התפקיד שהטלת עלי. אני רוצה לשבח אותך לנצח ולחזות ביום תהילתך מהר ככל האפשר". כלפי חוץ אינך לוקח תרופות ואינך מקבל זריקות ואתה נראה חזק מאוד ומלא אמונה באל. למעשה, האמונה שלך קטנה יותר מגרגר של חרדל. אתה מבוהל עד מוות ואין לך אמונה באל. איך זה שאין לך שום אמונה? איך זה קרה? בני האדם פשוט אינם מבינים את הגישה של הבורא, את העקרונות שלו ואת הדרכים שבהם הוא מתנהל מול הברואים שלו ולכן הם מנסים לנחש מה יעשה האל באמצעות נקודות המבט, התפיסות והדמיונות המוגבלים שלהם. הם רוצים להמר מול האל כדי לראות אם האל ירפא אותם ויאפשר להם לחיות חיים ארוכים. האין זה טיפשי? אם האל מאפשר לך לחיות, לא תמות גם אם תהיה חולה מאוד. אם האל אינו מאפשר לך לחיות, הרי שתמות גם אם אינך חולה, אם זה מה שצריך לקרות. משך חייך נקבע מראש על ידי האל. הידיעה הזאת – היא ידע אמיתי ואמונה אמיתית. אם כך, האם האל גורם לאנשים לחלות באופן אקראי? זו אינה אקראיות; זאת דרך לזכך את אמונתך. זהו סבל שבו אנשים נדרשים לעמוד. אם האל גורם לך לחלות, אל תנסה לחמוק מכך; אם הוא אינו גורם לך לחלות, אל תבקש זאת. הכול בידי הבורא ועל בני-אדם ללמוד כי יש להניח לטבע לעשות את שלו. מהו הטבע? שום דבר בטבע אינו אקראי; הכול בא מן האל. זה נכון. מקרב אנשים הסובלים מאותה מחלה, אחדים מתים ואחרים חיים; כל זה נקבע מראש על ידי האל. אם אתה יכול לחיות, הדבר מוכיח שטרם השלמת את המשימה שהאל נתן לך. עליך לעבוד קשה כדי להשלים אותה ולהוקיר את הזמן הזה; אל תבזבז אותו. זו משמעות הדבר. אם אתה חולה, אל תנסה לחמוק מכך ואם אינך חולה, אל תבקש להיות חולה. בכל מקרה, אינך יכול לקבל את מה שאתה רוצה רק על ידי כך שתבקש זאת, ואף אינך יכול לחמוק מדברים מסוימים רק כיוון שאתה רוצה בכך. איש אינו יכול לשנות את מה שהאל החליט לעשות.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

יש כאלה שתמיד מודאגים ביחס למחלתם, ואומרים, "אם מחלתי תחמיר, האם אהיה מסוגל לשאת זאת? אם מצבי ידרדר, האם אמות כתוצאה מכך? האם אזדקק לניתוח? ואם אעבור ניתוח, האם אמות על שולחן הניתוחים? הרי התמסרתי. האם האל ייקח את חיי עקב המחלה הזאת?" מה הטעם לחשוב על הדברים האלה? אם אינך יכול להימנע ממחשבה עליהם, עליך להתפלל לאל. אין טעם להסתמך על עצמך, אין ספק כי לא תצליח לשאת זאת. איש לא רוצה לסבול ממחלה, ואף אחד אינו קורן מחיוכים, חש אושר עילאי וחוגג כאשר מחלה פוקדת אותו. איש אינו נוהג כך משום שאין זו אנושיות רגילה. כשמחלה פוקדת אנשים רגילים, הם תמיד סובלים וחשים דכדוך, ויש גבול לסבל שביכולתם לשאת. אולם יש לציין דבר אחד: אם אנשים תמיד היו חושבים להסתמך על כוחם-שלהם בעודם חולים על מנת להיפטר ממחלתם ולהימלט ממנה, מה הייתה התוצאה הסופית? האם הם לא היו סובלים וחשים דכדוך ביתר שאת, נוסף על מחלתם? לכן ככל שאנשים חשים שמחלתם סוגרת עליהם, כך עליהם להרבות בחיפוש האמת, ובחיפוש הדרך ליישם בפועל על מנת להיות בהתאמה עם כוונות האל. ככל שמחלתם של אנשים סוגרת עליהם, עליהם להרבות ולבוא לפני האל ולהכיר את שחיתותם ואת הדרישות הלא הגיוניות שלהם מן האל. התמסרותך האמיתית עומדת למבחן ככל שמחלתך סוגרת עליך. לפיכך, כאשר אתה חולה, יכולתך להמשיך להתמסר לתזמורי האל ולמרוד בתלונותיך ובדרישותיך הלא הגיוניות מעידה על כך שאתה אדם שחותר אל האמת ומתמסר לאל באמת ובתמים, שאתה נושא עדות, שנאמנותך והתמסרותך לאל הן אמיתיות ויכולות לעמוד בניסיון, וכן שנאמנותך והתמסרותך לאל אינן סתם סיסמאות ודוקטרינה. זה מה שאנשים מוכרחים ליישם בפועל כאשר הם חולים. מחלה פוקדת אותך על מנת לחשוף את כל דרישותיך הלא הגיוניות ואת הדמיונות והתפיסות הלא מציאותיים שלך ביחס לאל, וכן על מנת להעמיד בניסיון את אמונתך באל ואת התמסרותך לו. אם אתה עומד בניסיון ביחס לאותם דברים, אזי יש לך עדות אמיתית וכן ראיה אמיתית לאמונתך באל, לנאמנותך לאל, ולהתמסרותך לו. זהו רצון האל, ויציר בריאה מוכרח לאחוז בכך, ולהביא זאת לידי ביטוי. הדברים האלה חיוביים כולם, הלא כן? (אכן.) כל אלה הם דברים שאנשים מוכרחים לחתור אליהם. נוסף על כך, אם האל מאפשר לך לחלות, הוא יכול גם לקחת ממך את מחלתך בכל זמן ובכל מקום, הלא כן? (אכן.) האל יכול לקחת ממך את מחלתך בכל זמן ובכל מקום, ועל כן, הוא גם יכול לגרום למחלתך להישאר בקרבך ולא לעזוב אותך לעולם, הלא כן? (אכן.) ואם האל גורם לכך שאותה מחלה תישאר איתך לעולם, האם עדיין תוכל לבצע את חובתך? האם תוכל להמשיך להאמין באל? האין זה מבחן? (אכן.) אם אתה חולה ומתאושש כעבור מספר חודשים, אזי אמונתך באל, וכן נאמנותך והתמסרותך לו אינן עומדות בניסיון, ואין לך עדות. קל לסבול ממחלה במשך מספר חודשים, אך אם מחלתך נשארת איתך במשך שנתיים או שלוש, ולא חל שינוי באמונתך וברצונך להיות מסור ונאמן לאל, אלא הם הופכים אמיתיים יותר, האין זה מעיד על כך שצמחת בחיים? האם אינך קוצר את הפירות האלה? (כן.) אם כן, כאשר מחלה פוקדת מישהו אשר חותר אל האמת באמת ובתמים, הוא עובר וחווה על בשרו את שלל היתרונות הנגרמים ממחלתו. הוא לא מנסה נואשות להימלט ממחלתו או דואג מה יהיה הקץ אם מחלתו תימשך, אילו בעיות היא תגרום, האם היא תחמיר, או האם הוא ימות – דברים כאלה אינם מדאיגים אותו. לצד חוסר הדאגה מדברים כאלה, עולה בידו להיכנס בצורה חיובית, לאחוז באמונה אמיתית באל, ולהיות מסור ונאמן לו באמת ובתמים. כאשר הוא מיישם בפועל באופן זה, אט אט יש לו עדות, וגם זה מועיל מאוד להיווכחותו בחיים ולשינוי בצביונו, וכן בונה יסוד איתן לזכייתו בישועה. כמה זה נפלא! נוסף לכך, מחלה עשויה להיות חמורה או קלה, אך היא תמיד מזככת אנשים, בין אם היא חמורה או קלה. אנשים אינם מאבדים את אמונתם באל לאחר שמחלה כלשהי פוקדת אותם, הם מסורים ואינם מתלוננים, התנהגותם מקובלת בעיקרון, ועם תום המחלה, הם יכולים לקצור פירות וחשים מרוצים מאוד – זה מה שקורה כאשר מחלה רגילה פוקדת אנשים. מחלתם אינה נמשכת זמן רב והם מסוגלים לשאת זאת, ובעיקרון המחלה נמצאת בטווח הסבל שלהם. אולם מחלות מסוימות, על אף שמתאוששים מהן לזמן מה לאחר קבלת טיפול, שבות ומחמירות. זה קורה פעם אחר פעם, עד שלבסוף המחלה מחמירה עד כדי כך שכבר אי אפשר לטפל בה, וכל האמצעים הזמינים במסגרת הרפואה המודרנית הם חסרי תועלת. עד כמה חמורה המחלה? עד כדי כך שהאדם הסובל ממנה עלול למות בכל מקום ובכל זמן. על מה מצביע הדבר? הדבר מצביע על כך שחייו של אדם זה מוגבלים. אין זו עת שבה אדם זה אינו חולה והמוות רחוק ולא חשים בו כלל, אלא האדם חש שיום מותו קרב, ושהוא על ערש דווי. הימצאות על ערש דווי מבשרת על העת הקשה והמכריעה ביותר בחייו של אדם. אם כך, מה אתה עושה? ... המוות הוא הדבר המכאיב מכול, והמחשבה עליו גורמת להם לחוש שסכין מסתובבת בלבם ושחולשה תוקפת את כל העצמות בגופם. כאשר הם חושבים על המוות, הם חשים צער ורוצים לבכות ולהתייפח, והם אכן בוכים ומתייפחים, וכואב להם על שהם עומדים לפגוש במוות. הם חושבים, "מדוע אינני רוצה למות? מדוע המוות מפחיד אותי כל כך? קודם לכן, לפני שמחלתי הייתה חמורה כל כך, לא חשבתי שהמוות הוא מפחיד. הרי מי לא יפגוש במוות? מי לא מת? אם כך, אמות ודי! כשאני חושב על כך כעת, לא כל כך קל לומר זאת, וכשהמוות אכן מגיע, לא כל כך קל לפתור זאת. מדוע עצוב לי כל כך?" האם עצוב לכם כשאתם חושבים על המוות? כאשר אתם חושבים על המוות, עצוב לכם ואתם חשים כאב, ולבסוף מגיע הדבר אשר גורם לכם לחרדה ולדאגה הגדולות ביותר. על כן, ככל שאתם מרבים לחשוב כך, גוברות תחושות הפחד וחוסר האונים שלכם, ואתם סובלים יותר. לבכם אינו יודע נחמה, ואינכם רוצים למות. מי יכול לפתור את עניין המוות הזה? איש לא יכול, ואתה בהחלט לא יכול לפתור אותו בכוחות עצמך. אינך רוצה למות, אם כן מה תוכל לעשות? עליך למות בכל זאת, ואיש לא יכול לחמוק מן המוות. המוות מכניס אנשים למלכוד; בלבם, הם לא רוצים למות, אך המוות הוא הדבר היחיד שהם חושבים עליו, והאין זה מקרה של מוות בטרם הם מתים בפועל? האם הם באמת יכולים למות? מי מעז לקבוע בוודאות מתי הם ימותו או באיזו שנה? מי יכול לדעת את הדברים האלה? יש כאלה שאומרים, "גילו לי את העתיד ואני יודע את השנה, את החודש, ואת היום שבהם אמות, וכן כיצד אמות". האם אתה מעז לקבוע זאת בוודאות? (לא.) אינך יכול לדעת זאת בוודאות. אינך יודע מתי תמות – זה עניין משני. העניין המכריע הוא הגישה שתאמץ כשתימצא על ערש דווי כתוצאה ממחלתך. עליך להרהר בשאלה זו ולחשוב עליה. האם תתייצב אל מול המוות בגישה של התמסרות, או שמא תפגין כלפיו גישה של התנגדות, של דחייה ושל חוסר רצון? איזו גישה עליך לאמץ? (גישה של התמסרות.) לא משיגים התמסרות שכזו ומיישמים אותה בפועל מעצם אמירת הדבר. כיצד תוכל להשיג התמסרות כזו? איזו הבנה מוכרחה להיות לך בטרם תוכל להשיג התמסרות מרצון? זה לא פשוט, נכון? (לא.) אם כן, אמרו את אשר על לבכם. (לו הייתה פוקדת אותי מחלה חמורה, הייתי חושב שגם אם אכן אמות, הכול יקרה תחת ריבונות האל וסידורו. האדם מושחת בצורה כה עמוקה שאם יהיה עליי למות, יהיה זה על פי צדקתו של האל. העניין הוא לא שעליי לחיות בכל מחיר; בני האדם אינם כשירים לדרוש דבר כזה מן האל. מלבד זאת, כעת משאני מאמין באל, יקרה אשר יקרה, ראיתי את הנתיב הנכון בחיים והבנתי אמיתות כה רבות, כך שגם אם יהיה עליי למות בקרוב, הכול יהיה כדאי, לדעתי.) האם נכון לחשוב כך? האם הדבר מהווה תאוריה תומכת כלשהי? (כן.) מי עוד רוצה לדבר? (האל, אם ביום מן הימים אכן תפקוד אותי מחלה ואולי אמות, ממילא אין דרך להימנע מן המוות. הדבר נקבע מראש על ידי האל ומצוי תחת ריבונותו, ואין טעם בחששותיי או בדאגותיי, רבים ככל שיהיו. במעט הזמן שנותר לי עליי להתמקד בשאלה כיצד לבצע היטב את חובתי. גם אם אכן אמות, לא יהיו לי חרטות. טוב הרבה יותר להתמסר לאל ולסידוריו על ערש דווי, מאשר לחיות בפחד ובבעתה.) מה דעתך על הבנה זו? האין היא טובה מעט יותר? (כן.) נכון, כך עליך להתייחס אל עניין המוות. כולם בחיים האלה מוכרחים להתייצב אל מול המוות, דהיינו, כולם מוכרחים להתייצב אל מול המוות בסוף מסעם. אולם למוות תכונות רבות ושונות. אחת מהן היא, שבזמן אותו האל קבע מראש, משתשלים את משימתך, האל יעצור את חיי הבשר שלך, והם יבואו על סיומם, אך אין זה אומר שחייך הסתיימו. כאשר אדם נטול בשר, חייו מסתיימים – האם זה כך? (לא.) הצורה שבה יתקיימו חייך לאחר המוות תלויה ביחסך כלפי עבודת האל וכלפי דבריו כאשר היית בחיים – זה חשוב מאוד. הצורה אשר תתקיים בה לאחר המוות, או השאלה האם תתקיים או לא, תלויות בגישתך כלפי האל וכלפי האמת כאשר אתה בחיים. אם בעודך בחיים, אתה מפגין גישה של מרדנות והתנגדות כלפי האמת וכן סלידה ממנה כאשר אתה ניצב אל מול המוות או אל מול תחלואים שונים, אזי כשיגיע הרגע שבו חיי הבשר שלך יגיעו לסיומם, באיזה אופן תתקיים לאחר המוות? לבטח תתקיים באופן אחר כלשהו, וחייך לבטח לא ימשיכו. לעומת זאת, אם בעודך בחיים, כאשר יש מודעות בבשרך, אתה מפגין כלפי האמת וכלפי האל גישה של התמסרות ושל נאמנות ואתה אוחז באמונה אמיתית, אזי אף שחיי הבשר שלך יגיעו אל סיומם, חייך ימשיכו להתקיים בצורה שונה ובעולם אחר. זהו הסבר אחד למוות. יש לציין דבר נוסף, והוא שטבעו של המוות זהה לזה של עניינים אחרים. אנשים אינם יכולים לבחור בו בעצמם, קל וחומר שאין ביכולתו של רצון האדם לשנותו. המוות הוא בדיוק כמו כל מאורע חשוב אחר בחיים: כל כולו נקבע מראש על ידי הבורא ומצוי תחת ריבונותו. מי שמתחנן למות, לא בהכרח ימות; מי שמתחנן לחיות, לא בהכרח יחיה. הכול מצוי תחת ריבונות האל ונקבע מראש על ידו, ונתון לשינוי בידי סמכות האל, בידי צביונו הצודק, וכן בידי ריבונותו וסידוריו, ולהחלטתם. לפיכך, נניח שאתה נדבק במחלה רצינית, שעלולה להיות קטלנית, לא בהכרח תמות – מי מחליט האם תמות או לא? (האל.) האל מחליט. ומשום שהאל מחליט ובני אדם אינם יכולים להחליט דבר כזה, מדוע אנשים חשים חרדה ומצוקה? כך באשר לזהות הוריך, וכן לזמן ולמקום הולדתך – גם הדברים האלה אינם נתונים לבחירתך. הבחירה הנבונה ביותר בעניינים אלה היא להניח לדברים להתפתח באופן טבעי, להתמסר, ולא לבחור, לא להשקיע מחשבה או אנרגיה בעניין ולא לחוש חרדה, מצוקה ודאגה ביחס אליו. משום שאנשים אינם מסוגלים לבחור בעצמם, מטופש ולא נבון להשקיע בעניין אנרגיה ומחשבה רבות כל כך.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (4)

אנשים מסוימים מתפללים כל הזמן כאשר הם חולים, אך לאחר מכן, כאשר הם רואים שתפילותיהם לא ריפאו אותם, הם שוקעים לתוך מחלתם, מתלוננים כל הזמן, ואומרים בליבם, "להאמין באל לא עזר לי בדבר. אני חולה והאל לא מרפא אותי!? זו איננה אמונה אמיתית. אין בה שום התמסרות, ומה שיוצא מכך הוא מותם, לאחר שהם מסיימים להתלונן. זוהי שלילת בשרם על ידי האל ושליחתם לגיהינום; זהו סוף כל הדברים עבורם. אין להם שום סיכוי לזכות בישועה בחיים האלה, ונשמתם חייבת ללכת לגיהינום. זהו השלב האחרון בעבודתו של האל בישועת האדם, ואם מישהו מסולק, לעולם לא תהיה לו הזמנות נוספת! אם אתה מת בעוד האל מבצע את עבודת ישועתו, המוות הזה הוא עונש, לא מוות טבעי. לאנשים שמתים כעונש אין סיכוי להיוושע. האם פאולוס אינו נענש כל הזמן בשאול? עברו אלפיים שנים, והוא עדיין נענש שם! זה אפילו יותר גרוע כאשר אתה עושה דבר רע ביודעין, והעונש יהיה אפילו יותר חמור!

אנשים מסוימים אומרים, "תמיד הייתי חולה, תמיד סבלתי והייתי בכאבים. תמיד היו סביבי נסיבות מסוימות, אך מעולם לא הרגשתי את עבודתה של רוח הקודש". זה נכון. כך רוח הקודש עובדת רוב הזמן – אינך יכול לחוש בה. זהו זיכוך. לפעמים רוח הקודש תעניק לך נאורות ותרשה ותאפשר לך להבין כמה אמיתות על ידי שיתוף. לפעמים היא תגרום לך להבין משהו באמצעות הסביבה שלך, ותבחן אותך, תמתן אותך, ותאמן אותך בסביבה הזאת, ותגרום לך לצמוח – כך עובדת רוח הקודש. כאשר עברתם דברים בעבר לא היה לכם שום ידע מכיוון שלא התמקדתם בחיפוש האמת בליבכם. כאשר אדם אינו מבין את האמת, הוא לא מבין נכונה שום דבר והבנתו היא תמיד מעוותת. זה בדיוק כפי שכאשר אדם חולה ומאמין שהמחלה נגרמה בשל הטלת משמעת על ידי האל, כאשר למעשה מחלות מסוימות הן מעשה ידי אדם ונגרמות בשל חוסר הבנה של חוקי החיים. כאשר אתה אוכל ללא מעצורים ולא מבין כיצד לחיות חיים בריאים, אזי אתה חולה בכל מיני דרכים. ואולם אתה אומר שזו הטלת משמעת על ידי האל, כאשר למעשה זה קרה בשל הבורות שלך. אך יחד עם זאת, בין אם למחלה יש סיבה אנושית או שהיא נגרמה על ידי רוח הקודש, היא מתנה מיוחדת מהאל; היא נועדה לגרום לך ללמוד לקח, ועליך להודות לאל ולא להתלונן. בכל פעם שאתה מתלונן אתה משאיר כתם, וזהו חטא שלא ניתן למחוק! כאשר אתה מתלונן, כמה זמן ייקח כדי לשנות את מצבך? אם אתה קצת שלילי, אתה עשוי להתעשת אחרי חודש. כאשר אתה מתלונן ומביע רגשות שליליים מסוימים, אתה עלול לא לשנות את דעתך גם אחרי שנה, ורוח הקודש לא תפעל עליך. יהיה נורא עבורך אם כל הזמן תתלונן, ויהיה לך אפילו יותר קשה לזכות בעבודתה של רוח הקודש. על אדם להתאמץ מאוד בתפילה כדי לתקן את הלך רוחו ולקבל מעט מעבודתה של רוח הקודש. אין זה קל כלל ועיקר לשנות לחלוטין הלך רוח. ניתן לעשות זאת רק על ידי חיפוש האמת וזכייה בנאורות והאור של רוח הקודש.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, באמונה באל, הדבר החשוב ביותר הוא לזכות באמת

כאשר מדובר בבשרו שבע הימים של האדם, אין זה משנה איזו מחלה פוקדת אנשים, האם הם יכולים להחלים, או מהי מידת סבלם, אף אחד מהדברים האלה אינו תלוי בהם – הכול מצוי בידי האל. אם כאשר פוקדת אותך מחלה, אתה מתמסר לתזמוריו של האל, ונכון לסבול את העובדה הזו ולקבלה, עדיין תהיה חולה בה; אם לא תקבל את העובדה הזו, עדיין לא תהיה מסוגל להיפטר מן המחלה – זוהי עובדה. אתה יכול להתמודד עם המחלה שלך בצורה חיובית למשך יום אחד, או בצורה שלילית למשך יום אחד. דהיינו, תהא גישתך אשר תהא, אינך יכול לשנות את עובדת מחלתך. מהי בחירתם של אנשים נבונים? ... כאשר מחלה פוקדת אנשים אשר חותרים אל האמת, האם הם ישקעו בתחושות של מצוקה, חרדה ודאגה? (לא.) איזו גישה הם מאמצים ביחס למחלה? (ראשית, הם מסוגלים להתמסר, ואז, כאשר הם חולים, הם מחפשים על מנת להבין את כוונות האל ומהרהרים בצביונות המושחתים שהם אוחזים בהם.) האם ביכולתן של המילים הספורות הללו לפתור את הבעיה? אם הם רק מהרהרים ותו לא, עדיין יהיה עליהם לטפל במחלתם, הלא כן? (הם גם יחפשו טיפול.) כן, אם מדובר במחלה שיש לטפל בה, מחלה רצינית, או כזו שעלולה להחמיר ללא טיפול, אז מוכרחים לטפל בה – כך פועלים אנשים נבונים. כשאנשים טיפשים אינם חולים, הם תמיד דואגים, "האם ייתכן שאני חולה? ואם אני אכן חולה, האם מחלתי עלולה להחמיר? האם תפקוד אותי המחלה הזאת? ואם היא אכן תפקוד אותי, האם אמות בטרם עת? האם יכאב לי מאוד כאשר אמות? האם אחיה חיים מאושרים? אם תפקוד אותי המחלה הזאת, האם עליי לערוך סידורים לקראת מותי וליהנות מהחיים בהקדם האפשרי?" לעתים תכופות, דברים כאלה מעוררים באנשים טיפשים תחושות של מצוקה, חרדה ודאגה. הם אף פעם לא מחפשים את האמת או את האמיתות שעליהם להבין בעניין זה. לעומת זאת, לאנשים נבונים יש הבנה מסוימת של העניין או תובנה מסוימת ביחס אליו כאשר מחלה פוקדת מישהו אחר או כאשר הם עצמם לא חולים עדיין. אם כן, אילו הבנה ותובנה צריכות להיות להם? ראשית, האם מחלה תפסח על מישהו משום שהוא חש מצוקה, חרדה ודאגה? (לא.) אמרו לי, האם לא נקבע מראש מתי מחלה כלשהי תפקוד מישהו, מה יהיה מצבו הבריאותי בגיל מסוים, והאם הוא יידבק במחלה חמורה או רצינית כלשהי? הדבר אכן נקבע מראש, וזה ודאי. לא נדון כעת באופן שבו האל קובע דברים מראש ביחס אליך; הופעתם החיצונית של אנשים, תווי פניהם, מבנה גופם ותאריך לידתם, ידועים היטב לכל. אותם מגידי עתידות ואסטרולוגים כופרים, ואלה היודעים לקרוא בכוכבים ובכפות ידיהם של אנשים, יכולים לומר על פי כפות ידיהם, פניהם ותאריך לידתם מתי יומט עליהם אסון ומתי תיקרה על דרכם צרה זו או אחרת – הדברים האלה כבר נקבעו. לפיכך, כאשר מחלה פוקדת מישהו, אולי נדמה כי היא נגרמה כתוצאה מתשישות, מתחושות כעס, או משום שאורח חייו לקוי וחסרה לו תזונה – על פניו זה עשוי להיראות כך. המצב הזה חל על כולם, ואם כן מדוע המחלה הזו פוקדת אנשים מסוימים באותה קבוצת גיל, אך לא אחרים? האם זה נועד מראש להיות כך? (כן.) במונחים פשוטים, הדבר נועד מראש. כיצד אנו אומרים זאת במילים שעולות בקנה אחד עם האמת? כל זה נתון לריבונות האל וסידוריו. על כן, יהיו אשר יהיו המזון, השתייה, תנאי הדיור וסביבת המחיה שלך, אין להם שום קשר למועד שבו תחלה או לסוג המחלה שתפקוד אותך. אנשים שאינם מאמינים באל מרבים לחפש סיבות מנקודת מבט אובייקטיבית ותמיד מדגישים את סיבות המחלה, ואומרים, "עליך להתעמל יותר, לצרוך יותר ירקות ופחות בשר". האם זה אכן כך? גם אנשים שאף פעם לא צורכים בשר יכולים לסבול מיתר לחץ דם ומסוכרת, וצמחונים עדיין יכולים לסבול מעודף כולסטרול. מדעי הרפואה לא סיפקו הסבר מדויק או הגיוני לדברים האלה. הרשה לי לומר לך, כל המזונות השונים שברא האל למען האדם הם מזונות שהאדם אמור לצרוך; פשוט אסור להפריז באכילתם, אלא לנהוג במתינות. הכרחי שתלמד כיצד לטפל בבריאותך, אך הרצון המתמיד לחקור כיצד להימנע ממחלות הוא פסול. כפי שאמרנו זה עתה, האל מסדר מה יהיה מצבו הבריאותי של אדם בגיל מסוים והאם הוא יידבק במחלה חמורה. כופרים אינם מאמינים באל והם יוצאים לחפש מישהו שיראה את הדברים האלה בכפות ידיים, בתאריכי לידה ובפנים, והם מאמינים בדברים האלה. אתה מאמין באל ומרבה להאזין לדרשות ולשיתופים על האמת, ועל כן אם אינך מאמין לכך, אתה חסר אמונה ותו לא. אם אתה מאמין באמת ובתמים שהכול מצוי בידי האל, עליך להאמין שהדברים האלה – מחלות רציניות, מחלות חמורות, מחלות קלות וכן בריאות – נתונים כולם תחת ריבונות האל וסידוריו. הופעתה של מחלה רצינית ומצבו הבריאותי של אדם בגיל מסוים הם לא דברים שקורים במקרה, ומי שמבין זאת אוחז בהבנה חיובית ומדויקת. האם זה עולה בקנה אחד עם האמת? (כן.) זה עולה בקנה אחד עם האמת, זוהי האמת, עליך לקבל זאת, ומוכרח להתחולל מהפך בגישתך ובדעותיך ביחס לעניין זה. ומה בא על פתרונו כאשר מתחולל מהפך באותם דברים? תחושות המצוקה, החרדה והדאגה שלך הרי באות על פתרונן, הלא כן? לכל הפחות, תחושות המצוקה, החרדה והדאגה שלך ביחס למחלה באות על פתרונן באופן תאורטי. מעצם כך שהבנתך חוללה שינוי במחשבותיך ובדעותיך, היא פותרת את הרגשות השליליים שלך. זהו היבט אחד: אין בכוחו של רצון האדם לשנות האם אדם מסוים יחלה, איזו מחלה רצינית תפקוד אותו, ומה יהיה מצבו הבריאותי בכל שלב בחייו, אלא האל קובע מראש את כל אלה. יש כאלה שאומרים, "אם כן, האם זה בסדר אם אינני רוצה לחלות? האם זה בסדר אם אני רוצה לבקש מהאל לפטור אותי מהמחלה? האם זה בסדר אם אני רוצה לבקש מהאל להרחיק אותי מהאסון ומהצרה האלה?" מה דעתכם? האם הדברים האלה בסדר? (לא.) אתם אומרים זאת בוודאות רבה, אך איש אינו מסוגל להבין בבירור את הדברים האלה. אולי מישהו מבצע את חובתו נאמנה ונחוש לחתור אל האמת, והוא חשוב מאוד לעבודה כלשהי בבית האל, וייתכן שהאל פוטר אותו ממחלה רצינית אשר משפיעה על חובתו, על עבודתו, ועל האנרגיה והכוח הגופניים שלו, שכן האל יישא באחריות על עבודתו. אבל האם ישנו אדם כזה? מי נוהג כך? אינכם יודעים, נכון? אולי ישנם אנשים כאלה. לו אכן היו אנשים כאלה, האל הרי היה מסוגל לקחת מהם את מחלתם או את צרתם בעזרת מילה אחת בלבד, הלא כן? האל הרי היה מסוגל לעשות זאת בעזרת מחשבה אחת, הלא כן? מחשבתו של האל הייתה, "מחלה כלשהי תפקוד אדם זה בחודש מסוים בגיל מסוים. כעת הוא עסוק מאוד בעבודתו, ולכן המחלה לא תפקוד אותו. אין לו צורך לחוות אותה. המחלה תפסח עליו". אין סיבה שלא יקרה דבר כזה, וזה ידרוש מן האל מילה אחת בלבד, הלא כן? אך מי יכול לקבל ברכה כזאת? רק אדם אשר ניחן באמת בנחישות ובנאמנות כאלה, ובאמת יכול למלא תפקיד כזה בעבודת האל, יכול לקבל ברכה שכזו. אין זה הנושא שעלינו לדבר עליו, ולכן לא נדבר על כך כעת. אנחנו מדברים על מחלה; זה משהו שרוב האנשים יחוו במהלך חייהם. אם כן, סוג המחלה שתפקוד את גופם של אנשים בזמן מסוים או בגיל מסוים ומה יהיה מצבם הבריאותי הם כולם דברים שמסדר האל, ובני האדם אינם יכולים לקבל בעצמם החלטות בנוגע אליהם; בדיוק כמו שאין האדם יכול להחליט בעצמו על זמן הולדתו. אם כן, האין זה מטופש לחוש מצוקה, חרדה ודאגה ביחס לדברים שאינך יכול לקבל עליהם החלטה בעצמך? (כן.) שומה על אנשים להתחיל בפתרון דברים שביכולתם לפתור בכוחות עצמם, ובאשר לדברים שאינם יכולים לעשות בעצמם, עליהם להמתין לאל; אנשים מוכרחים להתמסר בדממה ולבקש מן האל שיגן עליהם – זהו הלך הרוח שאנשים מוכרחים לאחוז בו. כאשר מחלה אכן פוקדת אנשים ומותם אכן קרב, עליהם להתמסר, ולא להתלונן, למרוד באל או לומר דברים שמנאצים את האל או תוקפים אותו. במקום זאת, על אנשים לעמוד כיצירי בריאה, ולחוות ולהעריך כל מה שבא מן האל – אל להם לנסות לבחור דברים למען עצמם. זאת אמורה להיות חוויה מיוחדת שמעשירה את חייך, ואין זה בהכרח דבר רע, נכון? לפיכך, באשר למחלה, תחילה צריכים אנשים לפתור את מחשבותיהם ואת דעותיהם השגויות ביחס למקורה, ואז הדבר כבר לא יעורר בהם דאגה; נוסף לכך, לאנשים אין זכות לשלוט בדברים ידועים או שאינם ידועים, והם אף לא יכולים לשלוט בהם, שכן כל הדברים האלה מצויים תחת ריבונות האל. הגישה ועיקרון היישום בפועל שמוכרחים להיות לאנשים הם המתנה והתמסרות. למן ההבנה ועד ליישום בפועל, הכול מוכרח להיעשות בהתאמה עם עקרונות-האמת – זוהי חתירה אל האמת.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (4)

אין זה משנה אם אתה חולה או סובל מכאבים, כל עוד נותרה בך נשימה בודדת, כל עוד אתה עדיין חי, כל עוד אתה עדיין מסוגל לדבר וללכת, יש בך אנרגיה לבצע את חובתך, ועליך להפגין התנהגות טובה בעת ביצועה עם רגליים על הקרקע. אל לך לנטוש את חובתו של יציר בריאה, או את האחריות שנתן לך הבורא. כל עוד אינך מת, עליך להשלים את חובתך ולמלאה היטב. יש אנשים שאומרים: "הדברים שאתה אומר אינם מתחשבים במיוחד. אני חולה וקשה לי לשאת זאת!" כשקשה לך, אתה יכול לנוח, ואתה יכול לדאוג לעצמך ולקבל טיפול. אם אתה עדיין רוצה לבצע את חובתך, תוכל להפחית את עומס העבודה ולבצע חובה מתאימה כלשהי, כזו שאינה משפיעה על התאוששותך. הדבר יוכיח שבלבך לא נטשת את חובתך, שלבך לא רחק מן האל, שבלבך לא התכחשת לשמו של האל, ושבלבך לא נטשת את הרצון להיות יציר בריאה ראוי. יש אנשים שאומרים: "עשיתי את כל זה, אז האם האל ייקח ממני את המחלה הזאת?" האם הוא יעשה זאת? (לא בהכרח.) אין זה משנה אם האל ייקח ממך את המחלה הזאת או לא, אם הוא ירפא אותך או לא, עליך לעשות את המוטל על יציר בריאה. אין זה משנה אם מבחינה גופנית אתה מסוגל לבצע את חובתך או לא, אם אתה מסוגל לעבוד או לא, אם בריאותך מאפשרת לך לבצע את חובתך או לא, אסור ללבך להתרחק מן האל, ובלבך אסור לך לנטוש את חובתך. כך תמלא כל אחריות ומחויבות שהוטלה עליך, וכן את חובתך – זוהי הנאמנות שצריכה להיות לך. אולי אינך יכול עוד לעשות דברים בעזרת ידיך או שאינך מסוגל עוד לדבר, או שעיניך כבר לא רואות, או שאינך יכול עוד להזיז את גופך, אך אל לך לחשוב שהאל מוכרח לרפא אותך, ואם הוא לא מרפא אותך, אתה רוצה להתכחש לו בעומק לבך, לנטוש את חובתך, ולהשאיר את האל מאחור. מהו טבעו של מעשה שכזה? (זוהי בגידה באל.) זוהי אכן בגידה! יש אנשים שכאשר אינם חולים, הם מרבים להתפלל לפני האל, וכאשר הם חולים ומקווים שהאל ירפאם, ותולים את כל יהבם באל, הם ממשיכים לבוא לפני האל ולא נוטשים אותו. אך כשהאל עדיין לא מרפא אותם כעבור זמן מה, הם מתמלאים אכזבה ונוטשים אותו בעומק לבם, ונוטשים את חובותיהם. כשמחלתם של אנשים מסוימים אינה חמורה והאל לא מרפא אותם, הם לא נוטשים אותו; אך כשחלה החמרה במחלתם, והם על ערש דווי, הם יודעים בוודאות שהאל אכן לא ריפא אותם, שכל הזמן הזה הם המתינו אך ורק למוות, ובלבם הם נוטשים את האל ומתכחשים לו. הם מאמינים שאם האל לא ריפא אותם, האל ודאי אינו קיים; אם האל לא ריפא אותם, אין הוא האל כלל, ואין טעם להאמין בו. משום שהאל לא ריפא אותם, הם מתחרטים על שאי פעם האמינו בו, והם מפסיקים להאמין בו. האין זו בגידה באל? זוהי בגידה חמורה באל. לפיכך, אסור לכם בתכלית האיסור ללכת בדרך זו – רק מי שמתמסר לאל עד המוות אוחז באמונה אמיתית.

כשמחלה פוקדת אנשים, באיזה נתיב עליהם ללכת? כיצד עליהם לבחור? אל לאנשים לשקוע במצוקה, בחרדה ובדאגה, ולהרהר באפשרויות ובנתיבים העתידיים שלהם. במקום זאת, ככל שאנשים נקלעים יותר לזמנים שכאלה, למצבים ולהקשרים מיוחדים שכאלה, וככל שהם נקלעים יותר לקשיים מיידיים שכאלה, עליהם לחפש את האמת ולחתור אל האמת ביתר שאת. רק בעשותך כן, הדרשות להן האזנת בעבר והאמיתות אותן הבנת לא יהיו לשווא ותהיה להן השפעה. ככל שתיקלע יותר לקשיים מעין אלה, עליך לוותר יותר על רצונותיך ולהתמסר יותר לתזמורים של האל. כאשר האל מארגן מצב מעין זה ומסדר עבורך את התנאים האלה, מטרתו היא לא לגרום לך לשקוע ברגשות של מצוקה, חרדה ודאגה, ולא לאפשר לך לבחון את האל ולראות אם אכן יש אמת ברעיון שהוא ירפא אותך כשפוקדת אותך מחלה; האל מארגן עבורך מצבים ותנאים מיוחדים כאלה כדי שתוכל ללמוד את הלקחים המעשיים במצבים ובתנאים שכאלה, להשיג כניסה מעמיקה יותר אל האמת ואל התמסרות לאל, וכן לדעת באופן ברור ומדויק יותר כיצד האל מתזמר את כל האנשים, המאורעות והדברים. גורלות האדם מצויים בידי האל, ובין אם אנשים חשים בכך ובין אם לאו, בין אם הם מודעים לכך באמת ובין אם לאו, עליהם להתמסר לאל ולא להתנגד לו, לא לדחות אותו, קל וחומר לא לבחון אותו. כך או כך אתה עלול למות, ואם תתנגד לאל, תדחה אותו ותבחן אותו, ברור לגמרי מה יהיה קצך. לעומת זאת, אם באותם מצבים ותנאים אתה מסוגל לחפש כיצד אמור יציר בריאה להתמסר לתזמורי הבורא, וכן אילו לקחים אתה אמור ללמוד ואילו צביונות מושחתים עליך להכיר במצבים שהאל מארגן לך, מבין את כוונות האל במצבים שכאלה, ונושא את עדותך היטב ובאופן העולה בקנה אחד עם דרישותיו של האל, אזי זה מה שעליך לעשות. כשהאל מארגן מחלה לאדם כלשהו, בין אם היא חמורה או קלה, מטרת המעשה היא לא לגרום לך להעריך את המחלה על כל היבטיה, את הנזק, את התלאות ואת הקשיים שהיא גורמת לך, ואת שלל התחושות שמתעוררות בך כתוצאה ממנה – מטרתו היא לא שתעריך מחלה מעצם היותך חולה. במקום זאת, מטרתו היא שתלמד את הלקחים מן המחלה, תלמד כיצד לגשש אחר כוונות האל, להכיר את הצביונות המושחתים שאתה חושף ואת הגישות השגויות שאתה מסגל כלפי האל כשאתה חולה, ותלמד כיצד להתמסר לריבונותו של האל ולסידוריו, כדי שתוכל להשיג התמסרות מלאה לאל ולהיות מסוגל לעמוד איתן בעדותך – זה חיוני עד מאוד. האל רוצה להושיע אותך ולטהר אותך דרך המחלה. מה בך הוא רוצה לטהר? הוא רוצה לטהר את כל הרצונות והדרישות המוגזמים שלך ממנו, ואפילו את שלל התוכניות, השיפוטים והמזימות שאתה הוגה בכל מחיר על מנת לשרוד ולחיות. האל לא מבקש ממך להגות תוכניות, הוא לא מבקש ממך לשפוט, והוא לא מרשה שתציג לו רצונות מוגזמים; הוא דורש אך ורק שתתמסר לו, ושבעודך מיישם בפועל וחווה את ההתמסרות, תכיר את גישתך כלפי המחלה וכלפי התנאים הגופניים שהוא נותן לך, וכן את רצונותיך האישיים. כשתכיר את הדברים האלה, תבין איזו תועלת הפקת מכך שהאל סידר עבורך את נסיבות המחלה האלה, או נתן לך את התנאים הגופניים האלה; ותוכל לראות עד כמה הם עוזרים לשינוי צביונך, לזכייתך בישועה, ולהיווכחותך בחיים. לכן, כשמחלה פוקדת אותך, אל לך תמיד לתהות כיצד תוכל להימנע או לחמוק ממנה, או לדחות אותה... כשמחלה פוקדת אותך, אתה רשאי לפעול על מנת לחפש לה טיפול, אך עליך לעשות זאת בגישה חיובית. באשר לשאלות עד כמה ניתן לטפל במחלתך, האם ניתן לרפאה, ומה יקרה בסופו של דבר, עליך תמיד להתמסר ולא להתלונן. זוהי הגישה שעליך לסגל, שכן אתה יציר בריאה ואין לך אפשרות אחרת. אינך יכול לומר: "אם אירפא מהמחלה הזאת, אאמין שמדובר בכוחו האדיר של האל, אך אם לא אירפא, לא אהיה שבע רצון מן האל. מדוע נתן לי האל את המחלה הזאת? מדוע הוא לא מרפא את המחלה הזאת? מדוע אני קיבלתי את המחלה הזאת, ולא מישהו אחר? אינני רוצה בה! מדוע נגזר עליי למות מוקדם כל כך, בגיל כה צעיר? מדוע אנשים אחרים זוכים להמשיך לחיות? מדוע?" אל תשאל מדוע, כך תזמר זאת האל. אין סיבה, ואל לך לשאול מדוע. השאלה מדוע היא מרדנית, ואין זו שאלה שיציר בריאה אמור לשאול. אל תשאל מדוע, אין מדוע. האל סידר דברים ותכנן דברים באופן זה. אם אתה שואל מדוע, אפשר רק לומר שאתה מרדן מדי, עיקש מדי. כשאינך מרוצה ממשהו, או כאשר האל לא עושה כרצונך או לא מאפשר לך לפעול בדרכך, אתה הופך אומלל, אתה ממורמר, ואתה תמיד שואל מדוע. האל שואל אותך: "כיציר בריאה, מדוע לא ביצעת היטב את חובתך? מדוע לא ביצעת את חובתך בנאמנות?" וכיצד תשיב? אתה אומר: "אין מדוע, כזה אני וזהו". האם זה מתקבל על הדעת? (לא.) מתקבל על הדעת שהאל ידבר אליך בצורה כזאת, אך אין זה מתקבל על הדעת שאתה תדבר כך אליו. אתה ניצב בעמדה הלא נכונה, ואתה נטול היגיון יתר על המידה. יהיו אשר יהיו הקשיים שנקרים על דרכו של יציר בריאה, זה טבעי ומוצדק לחלוטין שעליך להתמסר לסידורים ולתזמורים של הבורא. לדוגמה, הוריך הביאו אותך לעולם, גידלו אותך, ואתה מכנה אותם אימא ואבא – זה טבעי ומוצדק לחלוטין, וכך זה צריך להיות; אין כאן מדוע. אם כן, האל תזמר את כל הדברים האלה עבורך, ובין אם אתה נהנה מברכות או סובל מקשיים, גם זה טבעי ומוצדק לחלוטין, ואין הדבר נתון לבחירתך. אם תוכל להתמסר עד הסוף, תזכה בישועה כמו פטרוס. אולם אם תאשים את האל, תנטוש אותו ותבגוד בו עקב מחלה זמנית כלשהי, אזי כל הוויתורים שלך, ההשקעה מעצמך, ביצוע חובתך, והמחיר ששילמת בעבר יהיו לשווא. זאת משום שכל העבודה הקשה שביצעת בעבר לא הניחה עבורך יסוד לביצוע הולם של חובתו של יציר בריאה, או לתפיסת מקומו הראוי של יציר בריאה, והיא לא שינתה בך דבר וחצי דבר. או-אז, הדבר יגרום לך לבגוד באל עקב מחלתך, וקצך יהיה כקצו של פאולוס, להיענש בסוף. הסיבה לקביעה זו היא שכל מה שעשית עד כה היה במטרה לזכות בעטרת, ולשם קבלת ברכות. כאשר אתה ניצב לבסוף אל מול מחלה ומוות, אם אתה עדיין מסוגל להתמסר ללא תלונות, הדבר מעיד על כך שכל מעשיך הקודמים נעשו בכנות ובחפץ לב למען האל. אתה מסור לאל, ובסופו של דבר מסירותך תהיה הקץ המושלם לחיי האמונה שלך באל, והאל משבח זאת. לפיכך, מחלה יכולה לגרום לכך שיהיה לך קץ טוב, או שהיא יכולה לגרום לכך שיהיה לך קץ רע; סוג הקץ שתגיע אליו תלוי בנתיב שאתה הולך בו ובגישתך כלפי האל.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (3)

אין אדם שעובר חיים שלמים ללא סבל. עבור אנשים מסוימים, הסבל קשור במשפחה, עבור אחדים, בעבודה, עבור אחרים, בנישואין, ויש כאלה שעבורם הוא קשור במחלה פיזית. כולם צריכים לסבול. יש כאלה שאומרים, "מדוע אנשים צריכים לסבול? כמה נפלא היה לחיות חיים שלמים בשלווה ובשמחה. האם לא ייתכן שלא נסבול?" לא – כולם חייבים לסבול. הסבל גורם לכל אדם לחוות את שלל התחושות של החיים הפיזיים, בין אם הן חיוביות, שליליות, פעילות או סבילות; הסבל מעורר בך תחושות והערכות שונות, אשר עבורך הן שלל חוויותיך בחיים. זהו היבט אחד, והוא מיועד להפוך אנשים למנוסים יותר. אם אתה יכול לחפש את האמת ולהבין את כוונת האל מתוך כל זה, אתה תתקרב יותר ויותר לרף שהאל דורש ממך. היבט נוסף הוא האחריות שהאל מטיל על האדם. איזו אחריות? זהו הסבל שעליך לעבור. אם תוכל לחוות את הסבל הזה ולעמוד בו, אזי זו עדות, ולא משהו שיש להתבייש בו. כאשר אנשים מסוימים נופלים למשכב, הם פוחדים שאנשים אחרים ישמעו על כך; הם סבורים שיש משהו מביש בלהיות חולים, כאשר למעשה אין כל סיבה להתבייש בכך. אם כאדם רגיל ובהיותך חולה אתה מסוגל להתמסר לסידורי האל, לעמוד בכל מיני סוגים של סבל, ועדיין אתה מצליח לבצע את חובתך כרגיל ולמלא את התפקידים שהאל מטיל עליך, האם זהו דבר טוב או דבר רע? זה דבר טוב, זו עדות להתמסרותך לאל, זו עדות לכך שאתה מבצע את חובתך בנאמנות, וזו עדות שמביישת את השטן ומנצחת אותו. ולכן, כל יציר בריאה וכל אחד מאנשיו הנבחרים של האל צריכים לקבל כל סוג של סבל ולהתמסר לו. כך עליכם להבין זאת, ועליכם ללמוד את הלקח הזה ולהשיג התמסרות אמיתית לאל. הדבר עולה בקנה אחד עם כוונתו של האל, וזהו רצונו של האל. זה מה שמסדר האל עבור כל יציר בריאה. הצבתך בנסיבות ובתנאים כאלה על ידי האל שוות ערך להטלת אחריות, התחייבות ותפקיד עליך, ולכן אתה צריך לקבל אותם. האם זו לא האמת? (אכן כן). כל עוד הדבר מגיע מן האל, כל עוד האל מציב בפניך דרישה כזו ויש בו כוונה כזו עבורך, אזי זו האמת. מדוע נאמר שזו האמת? הסיבה היא, שאם תקבל את הדברים האלה כאמת, אזי תוכל לפתור את הצביון המושחת שלך, את תפיסותיך ואת המרדנות שלך, כך שכאשר תתמודד שוב עם קשיים, לא תלך כנגד רצונותיו של האל ולא תמרוד בו, כלומר, תוכל ליישם את האמת בפועל ולהתמסר לאל. בדרך זו, תוכל לשאת עדות שתמיט כלימה על השטן, ותוכל לזכות באמת ולהשיג ישועה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי פתרון תפיסותיו יכול אדם לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל (1)

עדויות חווייתיות קשורות

ההידבקות בקורונה חשפה אותי