דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

השפעות זדוניות שאלפי שנים של "הרוח הנשגבת של הלאומנות" הותירו בעומק הלב האנושי; וכן החשיבה הפאודלית שבני האדם כפותים וכבולים אליה, בלי אף שמץ של חירות, בלי רצון לשאוף או להתמיד ובלי משאת נפש להתקדם, כאשר במקום זאת הם נותרים שליליים ורגרסיביים, שקועים במנטליות עבדים, וכן הלאה – הגורמים האובייקטיביים האלה שפכו טינופת וכיעור על ההשקפה האידאולוגית, האידיאלים, המוסר והטבע של האנושות. בני האנוש, כך נדמה, חיים בעולם טרוריסטי חשוך שאף אחד מהם לא שואף להתעלות עליו, ואף אחד מהם לא חושב לעבור לעולם אידאלי. במקום זאת, הם שמחים בחלקם, ומבלים את חייהם בהעמדת ילדים וגידולם, בשאיפה, בהזעה ובביצוע מטלותיהם; וכן בחלומות על משפחה נוחה ומאושרת, על אהבה זוגית, על ילדים טובים, על האושר שלהם בזקנתם כשהם יעבירו את שארית חייהם בשלווה... במשך עשרות, אלפים ורבבות של שנים עד היום, בני האדם בזבזו כך את זמנם, מבלי שאיש יצר חיים מושלמים. כולם מתמקדים רק בטבח הדדי בעולם החשוך הזה, במרוץ לפרסום ועושר ובמזימות זה נגד זה. מי אי-פעם חיפש את רצונו של אלוהים? מי אי-פעם נתן דעתו לעבודתו של אלוהים? כל חלקי האנושות ששקועים בהשפעת החושך הפכו לפני זמן רב לאופי האנושי, ולכן קשה לבצע את עבודתו של אלוהים, ובני האדם אפילו פחות מעוניינים להקדיש תשומת לב למה שאלוהים מטיל עליהם כיום.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (3)

אנשים שחיים בחברה האמיתית הזאת הושחתו עמוקות בידי השטן. לא משנה אם מדובר בבני אדם משכילים או לא, חלק ניכר מהתרבות המסורתית נטוע במחשבותיהם והשקפותיהם. נשים במיוחד נדרשות לטפל בבעליהן ולגדל את ילדיהן, להיות רעיות טובות ואימהות אוהבות, להקדיש את כל חייהן לבעליהן ולילדיהן ולחיות עבורם, לוודא שהמשפחה מקבלת שלוש ארוחות ביום, כמו גם לכבס, לנקות ולעסוק במטלות בית אחרות. זהו הרף המקובל עבור מי שנחשבת רעיה טובה ואם אוהבת. כל אישה חושבת גם שכך צריכים הדברים להיעשות, ושאם היא לא נוהגת כך, זה אומר שהיא לא אישה טובה ושהיא הפרה את צו המצפון ואת הרף המוסרי. הפרת הרף המוסרי הזה מכבידה מאוד על מצפונן של נשים מסוימות. הן חשות שהן הכזיבו את בעליהן ואת ילדיהן, ושהן אינן נשים טובות. אבל אחרי שהתחלת להאמין באלוהים, קראת רבים מדבריו, הבנת מעט אמיתות ופתרת עניינים מסוימים, את תחשבי, "אני ברואה ועליי למלא את חובותיי ככזו ולהשקיע מעצמי למען האל." בשלב הזה, האם קיימת סתירה בין להיות רעיה טובה ואם אוהבת ובין למלא את חובתך כיציר בריאה? אם ברצונך להיות רעיה טובה ואם אוהבת, לא תוכלי למלא את חובתך במשרה מלאה, אבל אם ברצונך למלא את חובתך במשרה מלאה, לא תוכלי להיות רעיה טובה ואם אוהבת. מה תעשי עכשיו? אם תבחרי למלא היטב את חובתך, להיות אחראית לעבודת הכנסייה ונאמנה לאל, יהיה עלייך לוותר על היותך אישה טובה ואם אוהבת. מה תחשבי כעת? מה יציק לך במחשבותייך? האם תרגישי שהכזבת את ילדייך ואת בעלך? מהיכן מגיעות תחושות אלה של אשמה ואי נוחות? כשאינך ממלאת את חובתו של ברוא, האם את מרגישה שהכזבת את האל? אין בך שמץ של תחושת אשמה מפני שבראשך ובליבך אין שמץ מהאמת. אם כך, מה את מבינה? את מבינה את התרבות המסורתית שמכתיבה לך איך להיות רעיה טובה ואם אוהבת. מכאן יצוץ במוחך הרעיון של "אם אני לא רעיה טובה ואם אוהבת, אז אני לא אישה טובה והגונה." הרעיון הזה יכבול אותך ויגביל אותך ומאותו הרגע והלאה תישארי כבולה בידי רעיונות כאלה, גם אחרי שתאמיני באלוהים ותמלאי את חובתך. כשנוצרת סתירה בין מילוי החובה לבין היותך רעיה טובה ואם אוהבת, בעוד שאולי תבחרי באי-רצון למלא את חובתך, כשאת ניחנת אולי בנאמנות מעטה לאל, עדיין תמשיכי להרגיש תחושות של אשמה ואי נוחות בליבך. לכן, כשיהיה לך מעט זמן פנוי במהלך מילוי חובותייך, את תחפשי הזדמנויות לטפל בילדייך ובבעלך ותרצי לפצותם עוד יותר, ותחשבי שזה בסדר גם אם תצטרכי להמשיך לסבול, כל עוד יהיה לך שקט נפשי. האם כל זה לא נובע מהשפעת הרעיונות והתאוריות של התרבות המסורתית בנוגע להיות האישה רעיה טובה ואם אוהבת? את רוקדת כעת על שתי החתונות. את רוצה למלא את חובתך היטב אבל גם להיות רעיה טובה ואם אוהבת. אך בפני האל, יש לנו אחריות וחובה אחת בלבד, משימה אחת: למלא כהלכה את חובתו של הברוא. האם מילאת את חובתך זו היטב? למה סטית שוב מהמסלול? האם אין בליבך שמץ של אשמה או חרטה? בגלל שהאמת עדיין לא הניחה יסודות בליבך, והיא עדיין אינה שולטת בו, את ממשיכה לסטות מהמסלול במהלך מילוי חובתך. כעת את אמנם מסוגלת למלא את חובתך, אך את עדיין לא עומדת ברף שמציבות האמת ודרישות האל. האם את רואה זאת בבהירות כעת? למה אלוהים מתכוון באומרו ש"אלוהים הוא מקור חיי האדם"? זה כדי שכולנו נבין את הדבר הבא: חיינו ונשמותינו מגיעים מאלוהים ונוצרו על ידו – לא על ידי הורינו, ובטח ובטח שלא בידי העולם הטבעי, אלא ניתנו לנו בידי האל. רק בשרנו נולד מהורינו, כפי שילדינו נולדים מתוכנו, אבל גורלם נמצא כולו בידי האל. האמונה שלנו באל היא הזדמנות שהוענקה לנו על ידו. הוא ציווה על כך וזהו חסדו. לכן אין שום צורך לגלות אחריות או למלא חובה למען מישהו אחר. עליכם למלא את חובתכם לאל כברואים. זה מה שעל אנשים לעשות יותר מכל דבר אחר, וזה הדבר העיקרי שיש לעשותו כעיסוק הראשי בחייו של אדם. אם אתם מרגישים שאינכם ממלאים את חובתכם היטב, הרי שאינכם עומדים ברף הנדרש מברואי האל. בעיניהם של אחרים, את אולי רעיה טובה, אם אוהבת ועקרת בית מעולה, ואתה אולי בן נאמן להוריו או חבר מכובד בקהילה, אבל בפני האל אתם נחשבים כמורדים שלא מילאו את חובתם כלל וכלל, ככאלו שקיבלו עליהם אך לא השלימו את התפקיד שהטיל עליהם האל. ככאלו שוויתרו במחצית הדרך. האם מישהו כזה יכול לזכות באישורו של האל? אנשים כאלו הם חסרי ערך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק זיהוין של השקפות פסולות מאפשר שינוי אמיתי

אם נבחן אותה מנקודת המבט של ילדים, חייהם וגופם באים מהוריהם, המגדלים ומחנכים אותם מתוך טוב לב, כך שילדים צריכים לציית לכל מילה שלהם, למלא את החובה של כיבוד אב ואם, ולא למצוא דופי בהוריהם. המשמעות הנסתרת של מילים אלה היא שאל לך להבחין מי הם ההורים שלך באמת. אם ננתח את הדבר מנקודת מבט זו, האם השקפה זו נכונה? (לא, היא שגויה). כיצד עלינו להתייחס לעניין זה על פי האמת? מה תהיה הדרך הנכונה לנסח זאת? האם גופם וחייהם של ילדים ניתנו להם על ידי הוריהם? (לא.) גוף הבשר של אדם נולד מהוריו, אך מהיכן נובעת היכולת של ההורים להביא ילדים לעולם? (היא ניתנת על ידי האל ובאה מהאל). ומה לגבי נפשו של אדם? מאין היא באה? גם היא באה מהאל. אם כן, בשורש הדבר, האל ברא את בני האדם והכול נקבע מראש על ידו. האל הוא זה שקבע מראש שתיוולד למשפחה הזו. האל שלח נשמה למשפחה הזו, ואז נולדת למשפחה הזו, ובינך לבין הוריך יש קשר שנגזר מראש – האל קבע זאת מראש. הודות לריבונותו ולגזירתו מראש של האל, הוריך היו מסוגלים להביא אותך לעולם, ואתה נולדת למשפחה זו. זוהי בחינת הדבר מהשורש. אך מה אם האל לא קבע דברים בדרך זו? אז, לא היית נולד להוריך ולעולם לא הייתה ביניכם מערכת יחסים של הורה-ילד. לא היה ביניכם קשר דם, לא חיבה משפחתית ולא היה ביניכם קשר כלשהו. לכן, טעות לומר שחייו של אדם ניתנים לו על ידי הוריו. היבט נוסף הוא, שבבחינת הדבר מנקודת מבטו של הילד, הוריו מבוגרים ממנו בדור אחד. אך בכל הנוגע לכל בני האדם, הורים הם כמו כולם, מעצם כך שהם כולם בני המין האנושי המושחת, ולכולם יש את צביונותיו המושחתים של השטן. הם לא שונים מאף אחד אחר ואינם שונים ממך. אף על פי שפיזית הם הולידו אותך, ובמונחים של מערכת יחסים המבוססת על בשר ודם הם מבוגרים ממך בדור אחד, בכל זאת, במונחים של מהות הצביון האנושי, כולכם חיים תחת השפעתו של השטן, השטן השחית את כולכם ויש לכם צביונות מושחתים ושטניים. לאור העובדה שלכל בני האדם יש צביונות מושחתים ושטניים, מהותם של כל האנשים זהה. למרות הבדלי הבכירות, גילו של אדם, או כמה מוקדם או מאוחר הוא בא לעולם הזה, ביסודו של דבר, לאנשים יש אותה מהות של צביון מושחת, כולם בני אדם שהשטן השחית, והם לא שונים זה מזה מבחינה זו. אין זה משנה אם אנושיותם טובה או רעה, מכיוון שיש להם צביונות מושחתים, הם מאמצים את אותן זוויות ראיה ונקודות מבט בכל הנוגע להתייחסות לאנשים ולעניינים ולגישתם לאמת. במובן זה, אין הבדל ביניהם. כמו כן, כל מי שחי בקרב המין האנושי הרע הזה, מקבל את הרעיונות ואת ההשקפות השונים הקיימים בשפע בעולם הרע הזה, בין אם במונחים של מילים או מחשבות, ובין אם כדפוס או כאידיאולוגיה, והם מקבלים כל מיני רעיונות מהשטן, בין אם באמצעות חינוך ממלכתי או כהתניה של מוסכמות חברתיות. הדברים האלה כלל לא עולים בקנה אחד עם האמת. אין בהם אמת, ואנשים בוודאי לא מבינים מהי האמת. מנקודת מבט זו, הורים וילדיהם שווים ויש להם אותם רעיונות והשקפות. ההורים שלך פשוט קיבלו את הרעיונות וההשקפות האלה עשרים או שלושים שנה קודם לכן, ואילו אתה קיבלת אותם מעט מאוחר יותר. כלומר, בהתחשב בכך שיש לכם אותו רקע חברתי, כל עוד אתה אדם רגיל, גם אתה וגם הוריך קיבלתם מהשטן את אותה שחיתות, את ההתניה של מוסכמות חברתיות, ואת אותם רעיונות והשקפות הנובעים מהמגמות הרעות השונות בחברה. מנקודת מבט זו, ילדים הם מאותו סוג כמו הוריהם. מנקודת מבטו של האל, אם נניח בצד את ההנחה שהוא קובע מראש, מועיד מראש, ובוחר, בעיני האל, הן ההורים והן ילדיהם דומים בכך שהם יצירי בריאה, ובין אם הם יצירי בריאה שסוגדים לאל ובין אם לאו, הם כולם מוכרים באופן קולקטיבי כיצירי בריאה, וכולם מקבלים את ריבונותו של האל, את תזמוריו ואת הסדריו. מנקודת מבט זו, להורים ולילדיהם יש למעשה מעמד שווה בעיני האל, וכולם מקבלים את ריבונותו ואת הסדריו של האל באופן דומה ושווה. זוהי עובדה אובייקטיבית. אם כולם נבחריו של האל, לכולם יש הזדמנויות שוות לחתור אל האמת. כמובן שיש להם גם הזדמנויות שוות לקבל את ייסוריו ושיפוטו של האל, והזדמנויות שוות להיוושע. מלבד קווי הדמיון הללו, קיים רק הבדל אחד בין הורים לילדיהם, והוא, שדירוג ההורים בהיררכיה המשפחתית, כביכול, גבוה מזה של ילדיהם. מה המשמעות של דירוגם בהיררכיה המשפחתית? המשמעות היא שהם מבוגרים בדור אחד בלבד, בעשרים או שלושים שנה – זה לא יותר מאשר הפרש גילאים גדול. ובשל מעמדם המיוחד של הורים, הילדים חייבים לכבד את הוריהם ולמלא את חובותיהם כלפיהם. זוהי האחריות היחידה שיש לאדם כלפי הוריו. אך מכיוון שילדים והורים הם כולם חלק מאותו גזע אנושי מושחת, הורים לא מהווים דוגמאות מוסריות, אמת מידה או מודל לחיקוי לחתירת ילדיהם אל האמת, והם גם לא מהווים מודל לחיקוי עבור ילדיהם במונחים של סגידה לאל והתמסרות לו. ברור שהורים הם לא התגלמות האמת. לאנשים אין חובה או אחריות להתייחס להוריהם כמופת מוסרי וכדמויות שיש לציית להן ללא תנאי. ילדים לא צריכים לחשוש להבחין בהתנהלות, במעשים ובמהות הצביון של הוריהם. כלומר, כשמדובר בהתמודדות עם הוריהם, אל לאנשים לציית לרעיונות ולהשקפות כמו "ההורה תמיד צודק". השקפה זו מבוססת על העובדה שלהורים יש מעמד מיוחד, בכך שהם ילדו אותך תחת סמכותו של האל, ושהם מבוגרים ממך בעשרים, שלושים או אפילו ארבעים או חמישים שנה. רק מנקודת המבט של מערכת היחסים הזו של בשר ודם, הם שונים מילדיהם מבחינת מעמדם ודירוגם בהיררכיה המשפחתית. אך בגלל ההבדל הזה, אנשים מתייחסים להוריהם כאל חסרי פגמים כלשהם. האם הדבר מוצדק? דבר זה שגוי, לא רציונלי ולא תואם לאמת. יש אנשים שתוהים כיצד צריך אדם להתייחס להוריו, בהתחשב בכך שלהורים ולילדים יש קשר בשר ודם. אם ההורים מאמינים באל, יש להתייחס אליהם בהתאם כאל מאמינים; אם הם לא מאמינים באל, יש להתייחס אליהם בהתאם כאל כופרים. אין זה משנה איזה סוג של אנשים הם ההורים, יש להתייחס אליהם בהתאם לעקרונות-האמת המתאימים. אם הם שדים, עליך לומר שהם שדים. אם אין להם אנושיות, עליך לומר שאין להם אנושיות. אם הרעיונות וההשקפות שהם מלמדים אותך לא עולים בקנה אחד עם האמת, אינך חייב להקשיב לדברים האלה או לקבל אותם, ואתה יכול אפילו להבחין בהם כפי שהם ולחשוף אותם. אם הוריך אומרים: "אני עושה זאת לטובתך", ומתפרצים בהתקף זעם ומחוללים מהומה, האם יהיה לך אכפת? (לא, לא יהיה אכפת לי). אם הוריך לא מאמינים, פשוט אל תתייחס אליהם ואל תוסיף דבר. אם הם יחוללו מהומה גדולה שכזו, אתה תראה שהם שדים ולא פחות. האמיתות האלה בנוגע לאמונה באל הן הרעיונות וההשקפות שעל אנשים לקבל יותר מכל. הם לא יכולים לקבל אותן או להפנים אותן, ואם כך, איזה מין דברים הם? הם לא מבינים את דברי האל ולכן הם תת-אנושיים, נכון?

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (13)

לא משנה כמה הוריך טיפחו אותך כשהם גידלו אותך, ועד כמה הם מילאו את אחריותם כלפיך, הם עשו רק את מה שהם היו צריכים לעשות במסגרת יכולותיו של יציר בריאה – זה היה האינסטינקט שלהם. הסתכל פשוט על הציפורים, במשך יותר מחודש לפני עונת ההזדווגות הן מחפשות ללא הרף מקום בטוח לבנות את הקִינים שלהן. ציפורים, זכרים ונקבות, יוצאות במשמרות, כשהן נושאות סוגים שונים של צמחים, נוצות וזרדים כדי להתחיל לבנות את קיניהן בעצים עבותים יחסית. כל הקינים הקטנים שנבנים על ידי סוגים שונים של ציפורים, כולם חזקים ומורכבים להפליא. הציפורים משקיעות את כל המאמץ הזה ביצירת קינים ובבניית מחסה למען צאצאיהן. לאחר שהן בונות את הקינים שלהן ומגיע זמן הדגירה, בכל קן יש תמיד ציפור; הזכרים והנקבות מקיימים משמרות לסירוגין במשך עשרים וארבע שעות ביממה, והם קשובים להפליא – כשציפור אחת חוזרת, השניה עפה משם זמן קצר לאחר מכן. זמן לא רב לאחר מכן, בוקעים מהביצים כמה גוזלים והם מוציאים את ראשם, ואתה יכול לשמוע כיצד הם מתחילים לצייץ על העצים. הציפורים הבוגרות עפות הלוך ושוב, וחוזרות להאכיל את גוזליהן בכמה תולעים, ואז חוזרות שוב להאכיל אותם במשהו אחר תוך שהן מפגינות תשומת לב מדהימה. לאחר מספר חודשים, חלק מהגוזלים גדלו מעט, והם יכולים לעמוד על שולי הקינים שלהן ולהניף את כנפיהם; הוריהם עפים הלוך ושוב ומאכילים אותם ומשגיחים עליהם במשמרות... לכל מיני יצורים ובעלי חיים יש את האינסטינקטים והחוקים האלה, והם מצייתים להם כראוי ומבצעים אותם באופן מושלם. זהו דבר שאף אדם לא יכול להרוס. יש גם כמה בעלי חיים מיוחדים, כמו נמרים ואריות. כאשר בעלי חיים אלה מגיעים לבגרות, הם עוזבים את הוריהם וחלק מהזכרים אף הופכים ליריבים, נושכים, מתמודדים ונלחמים לפי הצורך. זה נורמלי, זהו חוק. אין בהם חיבה רבה והם לא חיים על פי רגשותיהם כמו אנשים שאומרים: "עלי לגמול להוריי על טוב לבם, עלי לפצות אותם – עלי לציית להורים שלי. אם לא אכבד אותם, אנשים אחרים יגנו אותי, יגערו בי ויעבירו עלי ביקורת מאחורי גבי. לא הייתי יכול לשאת זאת!" דברים כאלה לא נאמרים בעולם החי. מדוע אנשים אומרים דברים כאלה? משום שבחברה ובתוך קבוצות של אנשים קיימים מגוון רעיונות והסכמות שגויים. כשאנשים מושפעים, נשחקים ונרקבים על ידי הדברים האלה, מתעוררות אצלם דרכים שונות לפרש יחסי הורה-ילד ולהתמודד איתם, ובסופו של דבר הם מתייחסים להוריהם כנושים שלהם – נושים שאותם הם לא יוכלו לפצות לעולם במשך כל חייהם. יש אפילו אנשים שמרגישים אשמים במשך כל חייהם לאחר שהוריהם נפטרו, והם חושבים שהם לא היו ראויים לטוב הלב של הוריהם מכיוון שהם עשו דבר אחד שלא שימח את הוריהם או שלא התקיים כפי שהוריהם רצו. אִמְרוּ לי, האין זה מוגזם? אנשים חיים בתוך רגשותיהם, ולכן רעיונות שונים הנובעים מרגשות אלה יכולים רק לחדור לתוכם ולהטריד אותם. אנשים חיים בסביבה שנצבעה על ידי האידיאולוגיה של האנושות המושחתת, ולכן רעיונות מופרכים שונים חודרים לתוכם ומפריעים להם, והופכים את חייהם למתישים ולפשוטים פחות מחייהם של יצורים חיים אחרים. עם זאת, ברגע זה, מכיוון שהאל עובד, ומכיוון שהוא מבטא את האמת כדי לומר לאנשים את טבען האמיתי של כל העובדות האלה ולאפשר להם להבין את האמת, לאחר שתבין את האמת, הרעיונות וההשקפות המופרכים האלה לא יכבידו עוד עליך, והם לא ישמשו עוד כמדריך לאופן שבו אתה מתמודד עם מערכת היחסים שלך עם הוריך. בשלב זה, חייך יהפכו לרגועים יותר. לחיות חיים רגועים אין פירושו שלא תדע מהם תחומי האחריות והמחויבויות שלך – אתה עדיין תדע את הדברים האלה. הדבר תלוי רק בנקודת המבט ובשיטות שתבחר בהתייחסות שלך לאחריות ולמחויבויות שלך. נתיב אחד הוא הליכה במסלול הרגשות, והתמודדות עם הדברים האלה על סמך אמצעים רגשיים ועל סמך השיטות, הרעיונות וההשקפות שהשטן מנחה את האדם אליהם. הנתיב השני הוא להתמודד עם הדברים האלה על סמך הדברים שהאל לימד את האדם. כאשר אנשים מתמודדים עם העניינים האלה בהתאם לרעיונותיו ולהשקפותיו המופרכים של השטן, הם יכולים לחיות רק בתוך תסבוכת רגשותיהם, ואף פעם הם לא מסוגלים להבחין בין טוב לרע. בנסיבות אלה, אין להם ברירה אלא לחיות במלכודת ותמיד להסתבך בעניינים כמו "אתה צודק, אני טועה. אתה נתת לי יותר; אני נתתי לך פחות. אתה כפוי טובה. אתה נוהג שלא כשורה". כתוצאה מכך, אף פעם הם לא מדברים בבהירות. אולם, לאחר שאנשים מבינים את האמת, וכשהם נמלטים מהרעיונות וההשקפות המופרכים שלהם ומרשת הרגשות שלהם, העניינים האלה נעשים פשוטים עבורם. אם תציית לעיקרון-אמת, לרעיון או להשקפה נכונים ובאים מהאל, חייך יהפכו לרגועים מאוד. לא דעת הקהל, לא מודעות המצפון שלך ולא העול על רגשותיך יפריעו עוד לאופן שבו תתמודד עם יחסיך עם הוריך; לעומת זאת, הדברים האלה יאפשרו לך להתמודד עם היחסים האלה בצורה נכונה ורציונלית... אינני משתף על כך כדי לגרום לך לבגוד בהוריך, ובוודאי שאינני עושה זאת כדי לגרום לך להציב גבולות בינך לבין הוריך – אנחנו לא מקימים תנועה, אין צורך להציב גבולות. אני משתף על כך רק כדי להקנות לך הבנה נכונה לגבי העניינים האלה ולעזור לך לקבל רעיון והשקפה נכונים. בנוסף, אני משתף על כך כדי שכאשר הדברים האלה יפקדו אותך, לא תהיה מוטרד מהם או כבול על ידם בכל דרך אפשרית, וחשוב מכך, כאשר תיתקל בדברים האלה, הם לא ישפיעו על ביצוע חובתך כיציר בריאה. בדרך זו, השיתוף שלי ישיג את מטרתו.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (17)

האם כיבוד הורים הוא האמת? (לא, הוא לא). כיבוד הורים הוא דבר נכון וחיובי, אבל מדוע אנו אומרים שהוא אינו האמת? (כיוון שאנשים אינם מפגינים כבוד כלפי הוריהם על בסיס עקרונות והם אינם יכולים להבחין איזה סוג אנשים הם הוריהם באמת). האופן שבו אדם צריך להתייחס להוריו קשור לאמת. אם ההורים שלך מאמינים באל ומתייחסים אליך היטב, האם עליך לכבדם? (כן). כיצד אתה מכבד אותם? אתה מתייחס אליהם אחרת מאשר אל האחים ואל האחיות. אתה עושה את כל מה שהם אומרים, ואם הם קשישים, עליך להישאר לצדם ולטפל בהם, מה שמונע ממך לצאת ולבצע את חובתך. האם נכון לעשות זאת? (לא). מה עליך לעשות בזמנים כאלה? הדבר תלוי בנסיבות. אם אתה עדיין יכול לדאוג להם כשאתה מבצע את חובתך בקרבת הבית, והוריך אינם מתנגדים לאמונתך באל, אזי עליך לממש את אחריותך כבן או כבת ולסייע להוריך בעבודות מסוימות. אם הם חולים, טפל בהם; אם משהו מטריד אותם, נחם אותם; אם המצב הפיננסי שלך מאפשר זאת, קנה להם תוספים תזונתיים בהתאם לתקציבך. אבל מה עליך לבחור לעשות אם אתה עסוק בחובתך, אין אף אחד אחר שיטפל בהוריך וגם הם מאמינים באל? איזו אמת עליך ליישם בפועל? כיוון שכיבוד אב ואם אינו האמת, אלא רק אחריות ומחויבות אנושית, מה עליך לעשות אם המחויבות שלך עומדת בסתירה לחובתך? (לתת עדיפות לחובתי; החובה תחילה). המחויבות אינה בהכרח חובתו של אדם. הבחירה לבצע את החובה היא יישום בפועל של האמת, בעוד שמימוש המחויבות אינה כזו. אם אתה נמצא במצב שכזה, אתה יכול לממש את האחריות או המחויבות שלך, אבל אם הסביבה הקיימת אינה מאפשרת זאת, מה עליך לעשות? עליך לומר, "עליי לבצע את חובתי – זהו יישום בפועל של האמת. מצוות כיבוד אב ואם משמעותה לחיות על פי מצפוני, והיא אינה מגיעה לכדי יישום בפועל של האמת". לפיכך, עליך לתת עדיפות לחובתך ולדבוק בה. אם אין לך חובה כעת, ואתה עובד לא רחוק מן הבית ומתגורר בקרבה להוריך, מצא דרכים שיאפשרו לך לטפל בהם. עשה כמיטב יכולתך כדי לסייע להם לחיות חיים מעט טובים יותר ולהפחית את סבלם. אבל דבר זה תלוי גם באיזה סוג של אנשים הם הוריך. מה עליך לעשות אם להוריך יש אנושיות לקויה, אם הם מונעים ממך באופן מתמיד להאמין באל ואם הם ממשיכים להרחיק אותך מן האמונה באל ומביצוע חובתך? מהי האמת שעליך ליישם בפועל? (דחייה). בשלב זה, עליך לדחות אותם. מילאת את המחויבות שלך. הוריך אינם מאמינים באל, ולכן אינך מחויב להפגין כלפיהם כיבוד הורים. אם הם מאמינים באל, אזי הם משפחה, הוריך. אם לא, הרי שאתם פוסעים בנתיבים שונים: הם מאמינים בשטן ועובדים את מלך השדים, והם הולכים בנתיבו של השטן; הם אנשים שמהלכים בנתיבים שונים מאלה שבהם פוסעים מי שמאמינים באל. אתם כבר אינכם משפחה. הם רואים במי שמאמינים באל אויבים ויריבים, כך שאינך מחויב עוד לדאוג להם ועליך להתנתק מהם לחלוטין. מהי האמת: כיבוד הורים או ביצוע חובתו של אדם? מובן שביצוע חובתו של אדם הוא האמת. ביצוע חובתו של אדם בבית האל אינו נסוב אך ורק על מימוש מחויבותו של אדם ועל עשיית הדברים שהוא אמור לעשות. הוא נסוב על ביצוע חובתו של יציר בריאה. כאן טמון התפקיד שמטיל האל; זו המחויבות שלך, אחריותך. זו אחריות אמיתית, שמשמעותה מימוש אחריותך ומחויבותך לפני הבורא. זו דרישתו של הבורא מבני האדם, והיא העניין הגדול בחיים. אבל כיבוד אב ואם אינו אלא האחריות והמחויבות של בן או של בת. הוא בהחלט לא מוטל על ידי האל, ועוד פחות מכך הוא עולה בקנה אחד עם דרישת האל. לכן, בכל הנוגע לכיבוד הורים ולביצוע חובתו של אדם, אין כל ספק שביצוע חובתו של אדם הוא – ורק הוא – יישום בפועל של האמת. ביצוע חובתו של אדם כיציר בריאה הוא האמת, והוא חובה חקוקה בסלע. הפגנת כבוד כלפי הוריו של אדם נוגעת לכבוד כלפי אנשים. אין זה אומר שאדם מבצע את חובתו, או שהוא מיישם בפועל את האמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מהי מציאות-האמת?

בהתבסס על סביבת המגורים שלך ועל ההקשר שבו אתה מוצא את עצמך, אם כיבוד הוריך לא מתנגש עם השלמת התפקיד שהאל הטיל עליך ועם ביצוע חובתך – או, במילים אחרות, אם כיבוד הוריך לא משפיע על ביצוע חובתך בנאמנות – אזי תוכל ליישם בפועל את שני הדברים בעת ובעונה אחת. אינך צריך להיפרד מהוריך למראית עין ואתה לא צריך לוותר עליהם או לדחות אותם למראית עין. באיזה מצב הדבר חל? (כאשר הדרישה לכבד את ההורים לא מתנגשת עם ביצוע חובה.) זה נכון. במילים אחרות, אם הוריך לא מנסים להפריע לאמונתך באל וגם הם מאמינים, והם תומכים בך באמת ומעודדים אותך לבצע את חובתך בנאמנות ולהשלים את התפקיד שהאל הטיל עליך, אזי הקשר שלך עם הוריך אינו קשר של הבשר בין קרובי משפחה במובן הרגיל של המילה, אלא קשר בין אחים ואחיות של הכנסייה. במקרה כזה, מלבד האינטראקציה איתם כאחים ואחיות עמיתים של הכנסייה, עליך למלא גם כמה מחובותיך כלפיהם כבן. אתה חייב להפגין כלפיהם מעט דאגה נוספת. כל עוד הדבר לא משפיע על ביצוע חובתך, כלומר, כל עוד לבך לא מוגבל על ידם, אתה יכול להתקשר להורים שלך לשאול לשלומם ולהפגין כלפיהם מעט דאגה, אתה יכול לעזור להם לפתור כמה קשיים ולטפל בחלק מבעיות החיים שלהם, ואתה אפילו יכול לעזור להם לפתור חלק מהקשיים שיש להם מבחינת היווכחותם בחיים – אתה יכול לעשות את כל הדברים האלה. במילים אחרות, אם הוריך לא מהווים מכשול בפני אמונתך באל, עליך לשמור על קשר זה איתם ועליך למלא את אחריותך כלפיהם. ומדוע עליך להפגין אכפתיות כלפיהם, לטפל בהם ולשאול לשלומם? כיוון שאתה הילד שלהם וזו מערכת היחסים שלך איתם, מוטל עליך סוג נוסף של אחריות ובגין אחריות זו, אתה חייב לדאוג להם קצת יותר ולספק להם סיוע מהותי יותר. כל עוד הדבר אינו משפיע על ביצוע חובתך, וכל עוד הוריך לא מפריעים או מקשים עליך באמונתך באל ובביצוע חובתך, והם גם לא מעכבים אותך, טבעי וראוי שתמלא את אחריותך כלפיהם ועליך לעשות זאת במידה שבה אינך מרגיש נקיפות מצפון – זהו הרף הנמוך ביותר שעליך לעמוד בו. אם אינך יכול לכבד את הוריך בבית בשל השפעה והפרעה שנגרמות מכורח הנסיבות, אינך חייב לעמוד בכלל זה. עליך להיות נתון לחסדי תזמוריו של האל ולהתמסר להסדריו, ואינך צריך להתעקש לכבד את הוריך. האם האל מגנה זאת? האל לא מגנה זאת. הוא לא מכריח אנשים לעשות זאת... אם הוריך לא מאמינים באל, אם הם לא חולקים איתך שפה משותפת או עיסוקים ומטרות משותפים, והם לא הולכים באותו נתיב כמוך, והם אפילו מעכבים ורודפים את אמונתך באל, אתה יכול להבחין בהם, לראות את מהותם לאשורה ולדחות אותם. כמובן, אם הם מגדפים את האל או מקללים אותך, אתה יכול לקלל אותם בלבך. אם כן, למה מתייחס "לכבד את ההורים" שעל כך האל מדבר? כיצד עליך ליישם זאת בפועל? כלומר, אם אתה יכול למלא את האחריות שלך, מלא אותה במידה מסוימת, ואם אין לך את ההזדמנות הזאת, או אם החיכוך באינטראקציות שלך איתם כבר נעשה גדול מדי ויש סכסוך ביניכם, וכבר הגעתם לנקודה שבה אתם כבר לא יכולים לראות זה את זה, אזי עליך למהר ולהפריד את עצמך מהם. כשהאל מדבר על לכבד הורים כאלה, הוא מתכוון לכך שעליך למלא את האחריות כלפי ההורים שלך מנקודת המבט של מעמדך כילדם, ולעשות את הדברים שילד צריך לעשות. אסור לך לנהוג בהורים שלך שלא כשורה או להתווכח איתם, אסור לך להכות אותם או להרים עליהם את קולך, אסור לך להתעלל בהם, ואתה צריך למלא את האחריות שלך כלפיהם כמיטב יכולתך. אלה דברים שצריכים להתבצע בתחום האנושיות; אלה הם העקרונות שיש ליישם בפועל ביחס לדרישה "לכבד את ההורים." האין הם קלים לביצוע? אינך צריך להתמודד עם הוריך ברגזנות ולומר: "שדים וחסרי אמונה שכמותכם, האל מקלל אתכם שתגיעו לאגם האש והגופרית ולבור שאין לו תחתית, הוא ישלח אתכם למדור השמונה עשר של הגיהינום!" דבר זה לא הכרחי, אינך צריך ללכת לקיצוניות הזאת. אם הנסיבות מאפשרות זאת, ואם המצב מחייב זאת, אתה יכול למלא את האחריות שלך לכיבוד אב ואם. אם הדבר לא הכרחי, או אם הנסיבות אינן מאפשרות זאת והדבר לא אפשרי, אתה יכול לוותר על חובה זו. כל שעליך לעשות הוא למלא את האחריות שלך לכיבוד אב ואם כאשר אתה נפגש עם הוריך ומקיים איתם אינטראקציה. כשתעשה זאת, השלמת את משימתך. מה דעתך על העיקרון הזה? (הוא טוב.) חייבים להיות עקרונות לאופן שבו אתה מתייחס לכל האנשים, כולל להורים שלך. אינך יכול לפעול בפזיזות, ואינך יכול להתעלל בהוריך באופן מילולי רק משום שהם רודפים את אמונתך באל. יש בעולם כל כך הרבה אנשים שלא מאמינים באל, יש כל כך הרבה כופרים, ויש כל כך הרבה אנשים שמעליבים את האל – האם אתה מתכוון לקלל ולהרים את קולך על כולם? אם לא, אזי אסור לך להרים את קולך גם על הוריך. אם תרים את קולך על הוריך אך לא על האנשים האחרים, הרי שאתה חי מתוך רגזנות והאל לא אוהב זאת. אל תחשוב שהאל יהיה שבע רצון לגביך אם תתעלל בהוריך באופן מילולי ותקלל אותם ללא סיבה טובה, ותאמר שהם שדים, שטנים חיים ומשרתיו של השטן, ותקלל אותם שיילכו לגיהינום – זה פשוט לא המקרה. האל לא יחשוב שההתנהגות שלך מקובלת ולא יאמר שיש לך אנושיות בגלל הצגת הפרואקטיביות השקרית הזו. במקום זאת, האל יאמר שהפעולות שלך טומנות בחובן רגשות ורגזנות. האל לא יאהב שאתה נוהג כך, זו התנהגות קיצונית מדי והיא לא תואמת את כוונותיו. חייבים להיות עקרונות לאופן שבו אתה מתייחס לכל האנשים, כולל להורים שלך; אין זה משנה אם הם מאמינים באל או לא, ואין זה משנה אם הם אנשים רעים או לא, עליך להתייחס אליהם עם עקרונות. האל אמר לאדם את העיקרון הבא: מדובר בהתייחסות הוגנת לאחרים – אלא שלאנשים יש מידה נוספת של אחריות כלפי הוריהם. כל שעליך לעשות הוא למלא אחריות זו. לא משנה אם ההורים שלך מאמינים או לא, לא משנה אם הם עוסקים באמונתם או לא, לא משנה אם השקפתם על החיים והאנושיות שלהם עולות בקנה אחד עם שלך או לא, אתה פשוט צריך למלא את האחריות שלך כלפיהם. אתה לא צריך להימנע מהם – פשוט הנח לכל דבר להתקדם במסלולו הטבעי, בהתאם לתזמוריו ולהסדריו של האל. אם הם מפריעים לאמונתך באל, עליך עדיין למלא את חובתך ולכבד את הוריך כמיטב יכולתך, כדי שלפחות לא תרגיש במצפונך שאתה חייב להם. אם הם לא מהווים עבורך מכשול והם תומכים באמונתך באל, גם אז עליך ליישם בפועל על פי העקרונות ולהתייחס אליהם היטב כשראוי לעשות זאת. לסיכום, יהיה אשר יהיה, דרישותיו של האל מאדם לא משתנות, ועקרונות-האמת שאנשים צריכים ליישם בפועל לא יכולים להשתנות. בעניינים אלה, אתה פשוט צריך לקיים את העקרונות ולמלא את האחריות כפי שאתה מסוגל.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (4)

איזה עיקרון בדברי האל עוסק באופן שבו על כל אדם להתייחס לרעהו? אהבו מה שאלוהים אוהב ושנאו מה שאלוהים שונא: זהו העיקרון שאותו יש לקיים. אלוהים אוהב את אלו המשחרים לאמת ומסוגלים למלא אחר רצונו. אלו גם האנשים שאותם עלינו לאהוב. אלו שאינם ממלאים אחר רצון האל, ששונאים את אלוהים ומורדים בו, אלו האנשים שאותם אלוהים מתעב, ולכן גם עלינו לתעב אותם. זה מה שמבקש האל מהאדם. אם הוריך לא מאמינים באל, אם הם יודעים היטב שהאמונה באל היא הנתיב הנכון שיכול להוביל אל הישועה, אך הם נותרים אטומים לכך, אז אין כל ספק שהם אנשים חולים ששונאים את האמת ושהם מתנגדים לאל ושונאים אותו – ואלוהים, באופן טבעי, סולד מהם ומתעב אותם. האם תוכל לתעב הורים שכאלה? הם מתנגדים לאל ומגדפים אותו, מה שאומר שהם לבטח שדים ושטנים. האם תהיה מסוגל לסלוד מהם ולקלל אותם? כל אלו הן שאלות אמיתיות. אם הוריך מונעים ממך להאמין באל, איך עליך להתייחס אליהם? כפי שהאל מבקש, עליך לאהוב מה שאלוהים אוהב ולשנוא מה שאלוהים שונא. במהלך עידן החסד, ישוע אדוננו אמר, "מִי הִיא אִמִּי וּמִי הֵם אֶחָי?" "כִּי כָּל הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הוּא אָחִי וַאֲחוֹתִי וְאִמִּי." מילים אלו היו קיימות כבר בעידן החסד, וכיום, מילותיו של האל ברורות עוד יותר: "אהבו מה שאלוהים אוהב ושנאו מה שאלוהים שונא." המילים הללו ניגשות ישר לעניין, אך לעיתים קרובות אנשים מתקשים להבין את משמעותן האמיתית. אם אדם כלשהו מכחיש את האל ומתנגד לו, או אם יש מישהו שהאל מקללו, אך הוא גם הורה או קרוב משפחה שלך ולא אדם רשע עד כמה שאתה יכול לראות, והוא מתייחס אליך יפה, ייתכן שתמצא שאינך מסוגל לשנוא את אותו אדם, ואולי אפילו תשמור על קשר קרוב עימו ולא יחול כל שינוי במערכת היחסים שלכם. כשאתה מגלה שאלוהים מתעב אנשים כאלה, זה מטריד אותך, אך עדיין אינך מסוגל לעמוד לצדו של אלוהים ולדחות מעליך ללא רחמים את אותו אדם. הרגש תמיד שולט בך ולכן אינך מסוגל להרפות לחלוטין מאותו אדם. מה הסיבה לכך? זה קורה כי רגשותיך חזקים מדי והם עומדים בדרכך ליישום האמת בפועל. האדם הזה טוב אליך, אז אינך מסוגל להביא את עצמך לשנוא אותו. היית מצליח לשנוא אותו רק אם היה פוגע בך. האם שנאה שכזו הייתה תואמת לעקרונות האמת? בנוסף, אתה גם נשלט בידי תפיסות תרבותיות וחושב שבגלל שמדובר בהורה או בקרוב משפחה, אם תשנא אותו, החברה תדחה אותך מעליה ודעת הקהל תתעב אותך, אתה תיחשב לכפוי טובה, לאדם נטול מצפון וחסר צלם אנוש. אתה חושש שאלוהים יגנה אותך ויענישך. גם אם תרצה לשנוא את אותו אדם, מצפונך לא יאפשר לך. למה מצפונך פועל כך? זה בגלל אופן החשיבה שנזרע בתוכך מאז היותך ילד, שאותו קיבלת בירושה ממשפחתך. כך הוריך חינכו אותך, וכך התנתה אותך החברה המסורתית. אופן החשיבה הזה מעוגן עמוק בתוך ליבך וגורם לך להאמין באופן שגוי שכיבוד הורים הוא מנהג טבעי ומוצדק לחלוטין ושכל מה שקיבלת בירושה מאבותיך חייב להיות טוב. זה הדבר הראשון שלמדת והוא נותר דומיננטי בתוכך. הוא יצר בתוכך אבן נגף משמעותית ומהווה גורם מפריע לאמונתך ולקבלת האמת ובכך לא מאפשר לך ליישם בפועל את דברי האל, לאהוב את מה שאלוהים אוהב ולשנוא את מה שאלוהים שונא. אתה יודע בליבך שחייך הגיעו מאלוהים ולא מהוריך, ואתה גם יודע שלא רק שהוריך לא מאמינים באל, אלא אף מתנגדים לו, ושהאל שונא אותם ושעליך להישמע לאל ולעמוד לצדו, אבל אינך מסוגל להביא את עצמך לשנוא אותם, אפילו אם אתה רוצה בכך. אינך מסוגל לעשות את השינוי הזה, אינך מסוגל להקשיח את ליבך ואינך מסוגל ליישם בפועל את האמת. מה הגורם לכך? השטן משתמש בתרבויות מסורתיות, כמו גם בתפיסות מוסריות שונות, כדי להשתלט על מחשבותיך, על שכלך ועל ליבך, כדי שלא תהיה מסוגל לקבל עליך את דברי האל. דברי השטן הללו השתלטו עליך וכעת אינך מסוגל לקבל עליך את דברי האל. כשאתה רוצה ליישם בפועל את דברי האל, הדברים הללו גורמים לסערה בקרבך, הם גורמים לך להתנגד לאמת ולדרישות האל והופכים אותך חסר אונים לפטור את עצמך מעול התרבות המסורתית. לאחר מאבק שנמשך זמן מה, אתה מתפשר: אתה מעדיף להאמין שהתפיסות המוסריות המקובלות הן נכונות ותואמות לאמת, אז אתה דוחה או זונח את דברי האל. אינך מקבל עליך את דברי האל כאורים ותומים ולא אכפת לך אם תיוושע. אתה מרגיש שתמשיך לחיות בעולם ותוכל לשרוד אם תסמוך על האנשים הללו. אינך מסוגל להתמודד עם אצבעה המאשימה של החברה, אז אתה מעדיף לבחור לוותר על האמת ועל דברי האל, להיכנע לתפיסות המוסריות המסורתיות ולהשפעת השטן, לפגוע באל ולא ליישם בפועל את האמת. האדם הוא יצור מעורר רחמים, הלא כן? האין הוא זקוק לישועת אלוהים? ישנם כאלה שהאמינו באלוהים במשך שנים רבות, אך עדיין לא מבינים כראוי את סוגיית כיבוד ההורים. הם פשוט אינם מבינים את האמת. הם לא מצליחים לפרוץ את מחסום מערכות היחסים הגשמיות. חסרים להם האומץ והביטחון, שלא לדבר על הנחישות, אז הם אינם מסוגלים לאהוב את האל ולציית לו. ישנם כאלו שכן מסוגלים לראות מעבר לכך, וזה כלל לא קל עבורם לומר, "הוריי לא מאמינים באל, והם מונעים ממני להאמין בו. הם שדים." אף אחד מהכופרים לא מאמין שיש אלוהים, שהוא ברא את השמיים ואת הארץ ואת כל אשר בם, ושהאדם נברא בידי אלוהים. ישנם אף כאלו שאומרים, "החיים ניתנו לאדם בידי הוריו ולכן עליו לכבדם." מהו מקור המחשבה או ההשקפה הזו? האם מקורה בשטן? אלף שנים של תרבות מסורתית הן שחינכו והשלו את האדם באופן הזה וגרמו לו להתכחש לבריאתו ומשילותו של האל. לולא מאחז עיניו של השטן ושליטתו, האנושות הייתה בוחנת את עבודת האל וקוראת בדבריו והייתה יודעת שבני האדם נבראו על-ידו, שהוא זה שהפיח רוח חיים בבני האדם, שהוא זה שמעניק לבני האדם את כל מה שיש להם ושהוא זה שעליהם להודות לו. אם מישהו עושה עבורנו מעשה טוב, עלינו לקבל זאת מאלוהים, בעיקר אם אלו הורינו, שילדו אותנו וגידלו אותנו. האל הוא שמסדיר כל זאת. אלוהים שולט בכול. האדם הוא כלי שרת ותו לא. אם אדם מסוגל להניח בצד את הוריו, או אישה את בעלה וגבר את אשתו, אם הוא מסוגל להניח בצד את ילדיו, כדי להשקיע מעצמו למען האל, אז האדם הזה יהיה חזק יותר וצדיקותו תגדל לפני האל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק זיהוין של השקפות פסולות מאפשר שינוי אמיתי

ביום מן הימים, כשתבין חלק מסוים של האמת, כבר לא תחשוב שאמך היא האדם הטוב ביותר, או שהוריך הם האנשים הטובים ביותר. אתה תבין שגם הם חברים בגזע האנושי המושחת, ושהצביונות המושחתים של כולם דומים. הדבר היחיד שמבדיל בינם לאחרים הוא קשר הדם איתך. אם הם אינם מאמינים באל, אזי הם בדיוק כמו הכופרים. כבר לא תסתכל עליהם מנקודת המבט של בן משפחה, או מנקודת המבט של קשרי הבשר שלכם, אלא מן הצד של האמת. מהם ההיבטים העיקריים שאותם עליך לבחון? עליך לבחון את גישתם לאמונה באל, את גישתם לעולם, את גישתם להתמודדות עם נושאים שונים, ובעיקר את היחס שלהם כלפי האל. אם תעריך את ההיבטים האלה במדויק, תוכל לראות בבירור אם הם אנשים טובים או רעים. ייתכן שביום מן הימים תראה בבירור שהם אנשים בעלי צביון מושחת, ממש כמוך. ייתכן שיתבהר לך אפילו יותר, שהם אינם האנשים הנדיבים שאוהבים אותך באמת, כפי שחשבת, ושהם אינם יכולים כלל להוביל אותך אל האמת או אל הנתיב הנכון בחיים. אתה עשוי לראות בבירור שמה שהם עשו עבורך חסר תועלת מבחינתך ואינו מועיל כלל לבחירת הנתיב הנכון בחיים. אתה גם עשוי לגלות, שרבים מן המנהגים ומהדעות שלהם מנוגדים לאמת, שהם קשורים בבשר ושהדבר הזה גורם לך לבוז להם ולהרגיש דחייה וסלידה. אם תצליח לראות את הדברים האלה, תוכל להתייחס להוריך בצורה נכונה בתוך לבך וכבר לא תתגעגע אליהם, לא תדאג לגביהם ותוכל לחיות בנפרד מהם. הם השלימו את משימתם כהוריך, ולכן כבר לא תתייחס אליהם כאל האנשים הקרובים ביותר ולא תעריץ אותם. במקום זאת תתייחס אליהם כאל אנשים רגילים, ובשלב זה תשתחרר לחלוטין מכבלי הרגשות ותהיה חופשי באמת מן הרגשות שלך ומן החיבה המשפחתית. לאחר שתעשה זאת, תבין שהדברים האלה אינם ראויים להערכה. בנקודה זו תראה את הקרובים, המשפחה וקשרי הבשר כמכשולים שמפריעים להבנת האמת ולהשתחררות מכבלי הרגשות. כיוון שיש לך קשרי משפחה איתם – אותם קשרי בשר שמשתקים אותך, מסיטים אותך מהדרך וגורמים לך להאמין שהם מתייחסים אליך בצורה הטובה ביותר, שהם הקרובים אליך ביותר, שהם מטפלים בך טוב יותר מכל אחד אחר ושהם אוהבים אותך יותר מכל אחד אחר – כל אלה גורמים לכך שלא תוכל להבחין בבירור אם הם אנשים טובים או רעים. לאחר שתתנתק באמת מן הרגשות האלה – אם כי מעת לעת אתה עשוי עדיין לחשוב עליהם – האם עדיין תתגעגע אליהם בכל לבך, תהרהר בהם ותערוג אליהם כפי שאתה עושה כעת? לא. לא תאמר: "אמי היא האדם שבלעדיו אינני יכול לחיות; היא זו שאוהבת אותי, דואגת לי ומטפלת בי יותר מכולם". כשתגיע לרמת ההבחנה הזו, האם עדיין תבכה כשתחשוב עליהם? לא. הבעיה הזו תיפתר. לכן, במקרה של בעיות או עניינים שגורמים לך קושי, אם טרם זכית בהיבט הזה של האמת ואם טרם נכנסת להיבט המסוים של מציאות האמת, אתה תהיה לכוד בקשיים ובמצבים שכאלה ולעולם לא תצליח להשתחרר מהם. אם תתייחס לסוגי הקשיים והבעיות האלה כבעיות המרכזיות של ההיווכחות בחיים ולאחר מכן תחפש את האמת כדי לפתור אותם, אזי תוכל להיכנס להיבט הזה של מציאות האמת; מבלי משים, תלמד את הלקח שלך מן הקשיים והבעיות האלה. כאשר הבעיות ייפתרו, תרגיש שכבר אינך קרוב כל כך להוריך ולבני משפחתך, תראה בצורה ברורה יותר את מהות הטבע שלהם ותבין איזה מין אנשים הם באמת. כשתראה את יקיריך בצורה ברורה, אתה תאמר: "אמי אינה מקבלת את האמת כלל; למעשה, היא סולדת מן האמת ושונאת אותה. בעצם מהותה, היא אדם רע, שד. אבי אוהב לרצות אנשים וניצב לצדה של אמי. הוא לא מקבל את האמת ולא מיישם אותה בפועל. הוא אינו אדם שחותר אל האמת. על סמך ההתנהגות של אמי ושל אבי, שניהם חסרי אמונה; שניהם שדים. עלי למרוד בהם לחלוטין ולהציב גבולות ברורים בינינו". כך תוכל להתייצב בצד האמת ולוותר עליהם. כשתוכל להבחין מיהם, איזה סוג של אנשים הם, האם עדיין יהיו לך רגשות כלפיהם? האם אתם תחוש חיבה כלפיהם? האם עדיין יהיו לך קשרי בשר איתם? לא. האם עדיין תצטרך לרסן את רגשותיך? (לא). אם כך, על מה אתה סומך בעצם כדי לפתור את הקשיים האלה? אתה סומך על הבנת האמת, הסתמכות על האל וכבוד כלפי האל. אם הדברים האלה ברורים לך בלבך פנימה, האם אתה עדיין צריך לרסן את עצמך? האם אתה עדיין מרגיש שנעשה לך עוול? האם אתה עדיין צריך לסבול כאב רב כל כך? האם אתה עדיין צריך שאחרים ישתפו עמך ויעשו עבודה אידיאולוגית? לא, משום שכבר סידרת את העניינים בעצמך – זה משחק ילדים. אם נחזור אחורה, כיצד אתה פותר את הבעיה חשיבה עליהם וגעגועים אליהם? (מחפש את האמת כדי לפתור זאת). אלה מילים גדולות שנשמעות רשמיות מאוד – אבל דברו בצורה מעט יותר מעשית. (מחיל את דברי האל כדי לראות את מהותם; כלומר, יש להבחין בהם על סמך מהותם, ואז נוכל לדחוק הצדה את החיבה ואת קשרי הבשר שלנו). זה נכון. עליך לבסס את ההבחנה במהות הטבע של אנשים על דברי האל. ללא החשיפה של דבר האל, איש אינו יכול לראות את מהות טבעם של אחרים. רק על ידי התבססות על דברי האל ועל האמת ניתן לראות את מהות הטבע של אנשים; רק אז ניתן לפתור את הבעיה של רגשות אנושיים מן היסוד. התחל בכך שתשאיר מאחור את רגשי החיבה ואת קשרי הבשר שלך; ראשית כל עליך להבחין ולנתח את האדם שרגשותיך כלפיו הם העזים ביותר. מה דעתך על הפתרון הזה? (הוא טוב). יש כאלה שאומרים: "הבחנה וניתוח של אנשים שהרגשות שלי כלפיהם הם החזקים ביותר – זה כל כך קשוח!" המטרה של ההבחנה בהם אינה לגרום לך לנתק את הקשרים איתם – היא אינה מיועדת לגרום לך לחתוך את הקשר של הורה-ילד, או לנטוש אותם ולעולם לא לבוא עמם במגע שוב. עליך למלא את האחריות שלך כלפי יקיריך, אבל אינך יכול להיות מוגבל או כבול בגללם, משום שאתה חסיד של האל; עליך להחזיק בעיקרון הזה. אם תמשיך להיות מוגבל או כבול על ידם, לא תוכל לבצע את חובתך היטב וגם לא תוכל לערוב לך שתצליח לנהות אחר האל עד לסוף הדרך. אלמלא היית חסיד של האל או אוהב אמת, איש לא היה דורש זאת ממך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק פתרון הצביון המושחת של האדם יכול להוביל לשינוי אמיתי

כיצד התייחס איוב לילדיו? הוא רק מילא את אחריותו כאב, בכך שהוא חלק את הבשורה ושיתף איתם על האמת. עם זאת, בין אם הם הקשיבו לו ובין אם לא, בין אם הם צייתו ובין אם לאו, איוב לא הכריח אותם להאמין באל – הוא לא גרר אותם בכוח או התערב בחייהם. הרעיונות והדעות שלהם היו שונים משלו, וכך הוא לא התערב במה שהם עשו, ולא התערב בבחירת הנתיב שבו הם הלכו. האם איוב דיבר לעתים רחוקות עם ילדיו על אמונה באל? הוא בוודאי אמר להם על כך לא מעט מילים, אך הם סירבו לשמוע, ולא קיבלו אותן. מה הייתה גישתו של איוב ביחס לכך? "מילאתי את האחריות שלי; ובאשר לדרך שהם ילכו בה, היא תלויה במה שהם יבחרו, וזה תלוי בתזמורים ובסידורים של האל. אם האל אינו מבצע בהם עבודה או מניע אותם, אני לא אנסה לכפות עליהם". היות שכך, איוב לא התפלל עבורם בפני האל, לא בכה עליהם בדמעות של מכאוב, לא צם עבורם וגם לא סבל בשום דרך שהיא. הוא לא עשה את הדברים הללו. מדוע איוב לא עשה אף אחד מהדברים הללו? כיוון שאף אחד מהם לא היה דרך להתמסר לריבונות של האל ולסידוריו; כולם נבעו מרעיונות אנושיים והיו דרכים של אכיפה פעילה של עניינים. כשילדיו של איוב לא היו מוכנים ללכת בדרך שהוא הלך בה, זאת הייתה גישתו; אם כך, כשילדיו מתו, מה הייתה גישתו? האם הוא בכה או לא? האם הוא הפגין את רגשותיו? האם הוא הרגיש פגוע? כתבי הקודש אינם כולל שום תיעוד של אף אחד מהדברים האלו. כשאיוב ראה את ילדיו מתים, האם הוא הרגיש שבור-לב או עצוב? (אכן). אם מדברים במונחי החיבה שהוא חש כלפי ילדיו, הוא בהחלט הרגיש מעט עצב, אבל הוא בכל זאת התמסר לאל. כיצד התבטאה התמסרותו? הוא אמר: "הילדים האלו ניתנו לי על ידי האל. בין אם הם האמינו באל ובין אם לאו, חייהם בידי האל. אילו הם היו מאמינים באל, והאל היה רוצה לקחת אותם, הוא עדיין היה עושה זאת; אילו הם לא היו מאמינים באל, הם עדיין היו נלקחים אם האל היה אומר שהם יילקחו. כל זה נתון בידי האל; שאם לא כן, מי היה יכול לקחת את חייהם של בני-אדם?" "יְהוָ֣ה נָתַ֔ן וַיהוָ֖ה לָקָ֑ח יְהִ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה מְבֹרָֽך" (איוב א'21). הוא שמר על גישה זו בדרך שהוא התייחס לילדיו. בין אם הם היו בחיים ובין אם הם מתו, הוא המשיך להחזיק בגישה הזאת. שיטת היישום בפועל שלו הייתה נכונה; בכל דרך שבה הוא יישם בפועל, בנקודת המבט, בגישה ובמצב שבהם הוא התייחס לכל דבר, הוא תמיד היה בעמדה ובמצב של התמסרות, של המתנה, של חיפוש, ואז של השגת ידיעה. הגישה הזאת חשובה מאוד. אם לאנשים אין אף פעם גישה כזו בשום דבר שהם עושים, ויש להם רעיונות אישיים חזקים במיוחד והם מציבים כוונות אישיות ותועלת אישית מעל לכל דבר אחר, האם הם באמת מתמסרים? (לא). אצל אנשים כאלו אי-אפשר לראות התמסרות אמיתית; הם לא מסוגלים להשיג התמסרות אמיתית.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, עקרונות היישום בפועל של התמסרות לאל

צד נוסף באנושיותו של איוב מופגן בחילופי הדברים האלה בינו לבין אשתו: "וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִשְׁתּ֔וֹ עֹדְךָ֖ מַחֲזִ֣יק בְּתֻמָּתֶ֑ךָ בָּרֵ֥ךְ אֱלֹהִ֖ים וָמֻֽת׃ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ כְּדַבֵּ֞ר אַחַ֤ת הַנְּבָלוֹת֙ תְּדַבֵּ֔רִי גַּ֣ם אֶת־הַטּ֗וֹב נְקַבֵּל֙ מֵאֵ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶת־הָרָ֖ע לֹ֣א נְקַבֵּ֑ל" (איוב ב' 9-10). בראותה את סבלו הרב, אשת איוב ניסתה לייעץ לו כדי לסייע לו להיחלץ מהעינוי – אולם ה"כוונות הטובות" לא היו לרוחו של איוב, אלא עוררו את כעסו, משום שהיא הכחישה את אמונתו ואת ציותו ליהוה אלוהים ואף את קיומו של יהוה אלוהים. הדבר היה בלתי נסבל עבור איוב, משום שהוא מעולם לא התיר לעצמו לעשות דבר שהתנגד לאלוהים או פגע בו, שלא לדבר על אחרים. כיצד הוא יכול היה להיוותר אדיש כשהוא שמע אחרים אומרים דברי כפירה ועלבונות נגד אלוהים? לכן הוא קרא לאשתו "נבלה". גישתו של איוב לאשתו הייתה של זעם ושנאה, כמו גם של גערה ונזיפה. זה היה הביטוי הטבעי לאנושיותו של איוב, של הבדלה בין אהבה לשנאה, והיה ייצוג אמיתי של אנושיותו הישרה. לאיוב היה חוש צדק, אשר גרם לו לשנוא את רוחות וגאויות הרוע ולתעב, לגנות ולדחות כפירה אבסורדית, טענות נלעגות וקביעות מגוחכות, ואפשר לו להישאר נאמן לעקרונות ולעמדות הנכונים שלו כשההמון דחה אותו וכשהקרובים אליו ביותר זנחו אותו.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'

לכל אדם יש את גורל משלו, וכל זה נקבע מראש על ידי האל; אף אדם אינו יכול לקחת אחריות על גורלו של מישהו אחר. עליך להפסיק לדאוג בשל משפחתך וללמוד כיצד להרפות ולוותר על הכול. כיצד תעשה זאת? דרך אחת היא להתפלל לאל. עליך גם להרהר כיצד קרובי משפחתך שאינם מאמינים באל חותרים אחר דברים ארציים, עושר ונוחות חומרית. הם שייכים לשטן והם אנשים מסוג אחר ממך. אתה תחיה חיי סבל אם לא תבצע את חובתך ותחיה בקרבם. כיוון שאתה רואה דברים בצורה שונה מהם, אתה לא תסתדר איתם היטב ובמקום זאת אתה תתענה. יהיה רק כאב ולא שמחה. האם אהבה יכולה להביא לך שלווה ואושר? מתן מענה לצורכי הבשר יביא לך אך ורק סבל, ריקנות וחרטה לאורך חיים שלמים. זהו דבר שעליך להבין באופן מלא. לכן, הגעגועים למשפחתך הם חד צדדיים; זוהי רגשנות מיותרת! אתה הולך בנתיב אחר משלהם. דרך ההסתכלות שלך על החיים, השקפת עולמך, נתיב חייך והשאיפות שלך והדברים שאליהם אתה חותר כולם שונים. אינך עם משפחתך כעת אבל כיוון שיש לכם קרבת דם, אתה תמיד מרגיש שאתה קרוב אליהם ושאתם משפחה אחת. אולם, כאשר אתה באמת חי איתם, ימים ספורים בלבד של התמודדות איתם ירגיזו אותך מאוד. הם מלאים בשקרים; כל מה שהם אומרים הם כזבים, דברי חנופה ודברים מטעים. הדרך שבה הם מתנהגים ומתמודדים עם העולם מבוססת על פילוסופיות ואמרות שטניות. כל מחשבותיהם והשקפותיהם שגויות ומגוחכות, ופשוט בלתי נסבל להקשיב להם. אז אתה חושב לעצמך, "פעם חשבתי עליהם כל הזמן ותמיד פחדתי שהם אינם חיים היטב. אבל לחיות כעת עם האנשים האלה זה באמת דבר בלתי נסבל!" הם יגעילו אותך. עדיין לא הבנת איזה מין אנשים הם, לכן אתה עדיין חושב שקשרים משפחתיים יותר חשובים ויותר אמיתיים מכל דבר אחר. חיבה עדיין מגבילה אותך. נסה לוותר על הדברים הללו שאתה מחבב בכל דרך שאתה יכול. אם אינך יכול, אז שים את חובתך במקום הראשון. התפקיד שהאל מטיל ושליחותך הם הדברים החשובים ביותר. למלא קודם כל את חובתך זה הדבר החשוב ביותר, ואל תדאג כעת לדברים הקשורים לקרוביך בבשר. כאשר אתה ממלא את תפקידך וחובתך, האמת מתבהרת לך יותר ויותר, מערכת היחסים שלך עם האל הופכת ליותר ויותר רגילה, לב ההתמסרות שלך לאל גדל עוד ועוד, והלב ירא-האל שלך גדל והפך להיות בולט יותר, אז מצבך הפנימי משתנה. לאחר שמצבך ישתנה, השקפת עולמך וחיבתך הארציות ידעכו, אתה לא תחפש יותר את הדברים הללו, וליבך רק ירצה ללמוד כיצד לאהוב את האל, כיצד לרצות אותו, כיצד לחיות באופן שמשמח אותו וכיצד לחיות עם האמת. לאחר שליבך ישאף לכך, דברים הקשורים לחיבות הבשר ידעכו לאיטם, והם לא יוכלו לכבל אותך או לשלוט בך יותר.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

אלה הגוררים לכנסייה את ילדיהם וקרוביהם שהנם כופרים גמורים הם אנוכיים ביותר, והם רק מפגינים חסד. אנשים אלה מתמקדים רק בלהיות אוהבים, ללא קשר לשאלה אם הם מאמינים או לא וללא קשר לשאלה אם זו כוונתו של האל. יש המביאים את נשותיהם בפני האל, או גוררים את הוריהם בפני האל, ובין אם רוח הקודש מסכימה לכך או פועלת בהם, הם ממשיכים בעיוורון "לאמץ אנשים מוכשרים" למען האל. איזו תועלת ניתן להפיק מהפגנת חסד כלפי כופרים אלה? גם אם חסרי אמונה אלה, שאין בהם נוכחות של רוח הקודש, נוהים אחר האל בחוסר רצון, הם עדיין אינם יכולים להיוושע כפי שניתן להאמין. את אלה שיכולים לקבל ישועה לא כל כך קל להשיג. אנשים שלא עברו את עבודתה וניסיונותיה של רוח הקודש, ולא הובאו לידי שלמות על ידי האל בהתגלמותו, אינם מסוגלים כלל להפוך לשלמים. לכן, מהרגע שהם מתחילים לנהות אחר האל בשם בלבד, אין באנשים אלה נוכחות של רוח הקודש. לאור תנאיהם ומצבם הממשי, פשוט לא ניתן להפוך אותם לשלמים. לפיכך, רוח הקודש מחליטה לא להשקיע בהם אנרגיה רבה, ואינה מספקת להם כל נאורות או מנחה אותם בכל דרך שהיא; היא רק מאפשרת להם לנהות אחריה, ובסופו של דבר תגלה את סופם – ודי בכך. התלהבותם וכוונותיהם של בני האדם באות מהשטן, והדברים האלה לא יכולים בשום אופן להשלים את עבודתה של רוח הקודש. לא משנה מהי מהותם של בני האדם, עליהם לקבל את עבודתה של רוח הקודש. האם בני אדם יכולים להפוך בני אדם לשלמים? מדוע בעל אוהב את אשתו? מדוע אישה אוהבת את בעלה? מדוע ילדים מצייתים להוריהם? מדוע הורים מפנקים את ילדיהם? אילו מין כוונות יש לבני האדם באמת? האין כוונתם לרצות את תוכניותיהם ואת רצונותיהם האנוכיים? האם הם באמת מתכוונים לפעול למען תוכנית הניהול של האל? האם הם באמת פועלים למען עבודתו של האל? האם כוונתם למלא את חובותיו של יציר בריאה? אלה שמאז שהחלו להאמין באל, לא הצליחו להשיג את נוכחותה של רוח הקודש, לעולם לא יוכלו לזכות בעבודתה של רוח הקודש; אנשים אלה הם ללא ספק יעדים להשמדה. לא משנה כמה אהבה יש לאדם כלשהו כלפיהם, היא אינה יכולה להחליף את עבודתה של רוח הקודש. התלהבותם ואהבתם של בני האדם מייצגות כוונות אנושיות, אך אינן יכולות לייצג את כוונותיו של האל, וגם אינן יכולות להיות תחליף לעבודתו של האל. גם אם אדם יפגין את האהבה או הרחמים הגדולים ביותר האפשריים כלפי אותם אנשים המאמינים באל בשם בלבד ומתיימרים ללכת בעקבותיו מבלי לדעת מה פירוש הדבר להאמין באל, הם עדיין לא יזכו באהדתו של האל, וגם לא יזכו בעבודתה של רוח הקודש. גם אם אנשים הנוהים אחר האל בכנות הם בעלי איכות ירודה ואינם מסוגלים להבין אמיתות רבות, הם עדיין יכולים מדי פעם לזכות בעבודתה של רוח הקודש; אולם, אלה שאיכותם טובה בצורה ניכרת, אך אינם מאמינים בכנות, פשוט אינם יכולים לזכות בנוכחותה של רוח הקודש. אין כל אפשרות לישועה עם אנשים כאלה. גם אם הם קוראים את דברי האל או מאזינים מדי פעם לדרשות, או אפילו שרים הלל לאל, הם בסופו של דבר לא יוכלו לשרוד עד לזמן המנוחה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם יבואו יחד למנוחה

אותם דברים שנאמרו בעבר, "כשאדם מאמין באדון, המזל מאיר פנים לכל משפחתו", מתאימים לעידן החסד, אך אינם קשורים ליעדו של המין האנושי. הם היו מתאימים רק לשלב אחד במהלך עידן החסד. משמעותם של דברים אלה כוונה לשלווה ולברכות החומריות שאנשים נהנו מהן; משמעותם לא הייתה שכל משפחתו של אדם המאמין באדון תיוושע, וגם לא שכאשר אדם מסוים מקבל ברכות, כל משפחתו תוכל גם היא להיכנס למנוחה. השאלה אם אדם מקבל ברכות או סובל מאסון נקבעת על פי מהותו, לא על פי מהות משותפת כלשהי שהוא עשוי לחלוק עם אחרים. לאמירה או לכלל מסוג זה פשוט אין מקום במלכות. אם אדם מסוגל בסופו של דבר לשרוד, זה מפני שהוא עמד בדרישותיו של האל, ואם הוא אינו מסוגל בסופו של דבר להישאר עד לזמן המנוחה, זה מפני שהוא מרד באל ולא עמד בדרישותיו של האל. לכל אחד יש יעד מתאים, הנקבע על פי מהותו של כל אדם, ואין לו כל קשר לאנשים אחרים. מעשיו הרעים של ילד אינם חלים על הוריו, וגם צדיקותו של ילד אינה יכולה להיות משותפת להוריו. מעשיו הרעים של הורה אינם חלים על ילדיו, וגם צדיקותו של הורה אינה יכולה להיות משותפת לילדיו. כל אחד נושא בחטאיו שלו, וכל אחד נהנה מברכותיו הוא. איש אינו יכול להיות תחליף לאדם אחר; זהו צדק. מנקודת מבטו של האדם, אם הורים מקבלים ברכות, אזי גם ילדיהם צריכים להיות מסוגלים לכך, ואם ילדים עושים רע, אזי הוריהם חייבים לכפר על חטאים אלה. זוהי נקודת מבט אנושית ודרך אנושית לעשות דברים; זו אינה נקודת מבטו של האל. סופו של כל אחד נקבע על פי המהות הנובעת מהתנהגותו, והוא תמיד נקבע כראוי. איש אינו יכול לשאת בחטאיו של אחר; יתרה מכך, איש אינו יכול לקבל עונש במקומו של אחר. זה מוחלט. טיפולם המסור של הורים בילדיהם אינו מעיד על כך שהם יכולים לבצע מעשים צדיקים במקום ילדיהם, וגם חיבתם המסורה של ילדים להוריהם אינה אומרת שהם יכולים לבצע מעשים צדיקים במקום הוריהם. זוהי המשמעות האמיתית של הדברים, "אוֹתָהּ עֵת יִהְיוּ שְׁנַיִם בַּשָּׂדֶה, אֶחָד יִלָּקַח וְאֶחָד יֵעָזֵב; שְׁתַּיִם טוֹחֲנוֹת בָּרֵחַיִם – אַחַת תִּלָּקַח וְאַחַת תֵּעָזֵב." אנשים אינם יכולים לקחת את ילדיהם עושי הרע למנוחה על בסיס אהבתם העמוקה אליהם, וגם איש אינו יכול לקחת את אשתו (או בעלה) למנוחה על בסיס התנהגותו הצדיקה. זהו כלל מנהלי; אין יוצאים מן הכלל לאף אחד. בסופו של דבר, עושי צדיקות הם עושי צדיקות, ועושי רע הם עושי רע. עושי הצדיקות יורשו בסופו של דבר לשרוד, ואילו עושי הרע יושמדו. הקדושים הם קדושים; הם אינם טמאים. הטמאים הם טמאים, ואין בהם שום חלק קדוש. האנשים שיושמדו הם כל הרעים, ואלה שישרדו הם כל הצדיקים – גם אם ילדיהם של האנשים הרעים עושים מעשים צדיקים, וגם אם הוריהם של הצדיקים עושים מעשים רעים. אין קשר בין בעל מאמין לאישה לא מאמינה, ואין קשר בין ילדים מאמינים להורים לא מאמינים; שני סוגי אנשים אלה אינם תואמים כלל. טרם הכניסה למנוחה, לאנשים יש חיבה משפחתית של הבשר, אך ברגע שהם ייכנסו למנוחה, לא תיוותר עוד כל חיבה משפחתית של הבשר. אלה שמבצעים את חובתם הם אויביהם של אלה שלא עושים זאת; אלה שאוהבים את האל ואלה ששונאים אותו עומדים זה מול זה. אלה שייכנסו למנוחה ואלה שיושמדו הם שני סוגים בלתי תואמים של יצירי בריאה. יצירי בריאה הממלאים את חובותיהם יוכלו לשרוד, ואילו אלה שאינם ממלאים את חובותיהם יהיו יעדים להשמדה; יתרה מכך, הדבר יימשך לנצח. האם את אוהבת את בעלך כדי למלא את חובתך כיצירת בריאה? האם אתה אוהב את אשתך כדי למלא את חובתך כיציר בריאה? האם אתה מציית להוריך הכופרים כדי למלא את חובתך כיציר בריאה? האם השקפתו של האדם על האמונה באל נכונה או לא? מדוע אתה מאמין באל? מה אתה רוצה להשיג? איך אתה אוהב את האל? אלה שאינם יכולים למלא את חובותיהם כיצירי בריאה, ושאינם יכולים לעשות מאמץ כולל, יהפכו ליעדים להשמדה. בין אנשים כיום קיימים קשרים פיזיים וכן קשרי דם, אך בעתיד, כל אלה יתנפצו. מאמינים וכופרים אינם תואמים; למעשה, הם מנוגדים זה לזה. אלה שבמנוחה יאמינו שיש אל ויתמסרו לאל, ואילו אלה המורדים באל יושמדו כולם. משפחות לא יתקיימו עוד על פני האדמה; איך יכולים להיות הורים או ילדים או יחסי נישואין? עצם חוסר ההתאמה בין אמונה לאי-אמונה ינתק לחלוטין קשרים פיזיים כאלה!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם יבואו יחד למנוחה

ברגע שהאנושות תיכנס למנוחה, עושי הרע יושמדו וכל המין האנושי יהיה על דרך הישר; כל סוגי האנשים יהיו עם בני מינם בהתאם לתפקידים שהם צריכים לבצע. רק זה יהיה יום המנוחה של המין האנושי, זו תהיה המגמה הבלתי נמנעת להתפתחותו של המין האנושי, ורק כאשר המין האנושי ייכנס למנוחה, הישגו הגדול והסופי של האל יגיע לכדי השלמה; זה יהיה החלק האחרון בעבודתו. עבודה זו תשים קץ לכל חיי הבשר המנוונים של המין האנושי, וכן לחיי האנושות המושחתת. מאותה עת ואילך, בני האדם ייכנסו לממלכה חדשה. אף שכל בני האדם יחיו בבשר, יהיו הבדלים משמעותיים בין מהות החיים האלה לבין חיי המין האנושי המושחת. יש הבדל גם בין המשמעות של קיום זה ומשמעות הקיום של האנושות המושחתת. אף שאלה לא יהיו חייו של סוג חדש של אדם, ניתן לומר שאלה יהיו חייו של מין אנושי שקיבל ישועה, וכן חיים שבהם האנושיות וההיגיון הושבו על כנם. אלה אנשים שמרדו פעם באל, שנכבשו על ידי האל ולאחר מכן נושעו על ידו; אלה אנשים שביישו את האל ולאחר מכן נשאו עדות למענו. לאחר שעברו את המבחן שלו ושרדו אותו, קיומם יהיה הקיום המשמעותי ביותר; הם אנשים שנשאו עדות לאל בפני השטן, והם בני אדם הראויים לחיות. אלה שיושמדו הם אלה שאינם יכולים לשאת עדות לאל ואינם ראויים להמשיך לחיות. השמדתם תהיה תוצאה של התנהגותם הרעה, והשמדה כזו היא היעד הטוב ביותר עבורם. בעתיד, כאשר המין האנושי ייכנס לממלכה היפה, לא יתקיימו אותן מערכות יחסים בין בעל לאישה, בין אב לבת, או בין אם לבן שאנשים מדמיינים שימצאו. באותה עת, כל אדם ינהה אחר מינו, וניתוץ המשפחות כבר יבוצע. לאחר שנכשל לחלוטין, השטן לעולם לא יפריע עוד למין האנושי, ולבני האדם לא יהיו עוד צביונות שטניים מושחתים. אותם אנשים מרדנים כבר יושמדו, ורק האנשים המתמסרים יישארו. לפיכך, מעטות מאוד המשפחות שישרדו בשלמותן; איך יכולים יחסים פיזיים להמשיך להתקיים? חיי הבשר הקודמים של המין האנושי ייאסרו לחלוטין; איך יוכלו אז להתקיים יחסים פיזיים בין אנשים? ללא צביונות שטניים מושחתים, חיי האדם לא יהיו עוד החיים הישנים של העבר, אלא חיים חדשים. הורים יאבדו ילדים, וילדים יאבדו הורים. בעלים יאבדו נשים, ונשים יאבדו בעלים. כיום קיימים יחסים פיזיים בין אנשים, אך הם לא יתקיימו עוד ברגע שכולם ייכנסו למנוחה. רק לסוג כזה של אנושות תהיה צדיקות וקדושה; רק סוג כזה של אנושות יכול לעבוד את האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם יבואו יחד למנוחה

מזמורים קשורים

האין האדם מסוגל להניח בצד את הבשר לזמן מה?

אלוהים קובע את סופם של בני האדם בהתאם למהותם