דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

לפני שהושחת בידי השטן, האדם התמסר לאל באופן טבעי והתמסר לדבריו לאחר ששמע אותם. הוא היה באופן טבעי בעל היגיון ומצפון בריאים, ובעל אנושיות רגילה. לאחר שהאדם הושחת בידי השטן, הגיונו, מצפונו ואנושיותו המקוריים קהו ונפגמו בידי השטן. כך, הוא איבד את התמסרותו ואהבתו כלפי האל. הגיונו של האדם הפך חריג, צביונו הפך לצביון של חיה, ומרדנותו כלפי האל מעצימה ומחמירה יותר ויותר. אך האדם עדיין אינו יודע זאת ואינו מבין זאת, והוא רק מתנגד ומורד בהתמדה. גילויי צביונו של האדם הם ביטויים של הגיונו, תובנתו ומצפונו; מכיוון שהגיונו ותובנתו אינם בריאים, ומצפונו קהה ביותר, צביונו הוא צביון של מרדנות כלפי האל. אם הגיונו ותובנתו של האדם אינם יכולים להשתנות, אין כלל מקום לדבר על שינוי בצביון, וכל שכן על התאמה לכוונות האל. אם הגיונו של האדם אינו בריא, הוא אינו יכול לשרת את האל ואינו ראוי לשימושו של האל. "היגיון רגיל" פירושו התמסרות ונאמנות לאל, כמיהה לאל, מוחלטות כלפי האל, ואחיזה במצפון כלפי האל. פירושו להיות מאוחד בלב ובנפש עם האל, ולא להתנגד לאל בכוונה. היגיון חריג אינו כזה. מאז שהושחת האדם בידי השטן, הוא פיתח תפיסות לגבי האל, ואין לו נאמנות לאל או כמיהה אליו, וקל וחומר שאין לו מצפון כלפי האל. האדם מתנגד לאל בכוונה ושופט אותו, ויתרה מכך, הוא מטיח בו עלבונות מאחורי גבו. האדם שופט את האל מאחורי גבו, ביודעו בבירור שהוא האל; אין לאדם כל כוונה שהיא להתמסר לאל, והוא רק ממשיך להציב לו דרישות ובקשות. בני אדם כאלה – בני אדם בעלי היגיון חריג – אינם מסוגלים להכיר בהתנהגותם הבזויה או להתחרט על מעשי המרדנות שלהם. אם בני אדם מסוגלים להכיר את עצמם, הרי שהם השיבו לעצמם מעט מהגיונם; ככל שאנשים מורדים יותר באל ועם זאת אינם מסוגלים להכיר את עצמם, כך הגיונם לקוי יותר.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

הסיבה שאדם כזה לא יכול להתמסר לאל היא שהוא נאחז בדברים מהעבר. הדברים מהעבר יצרו אצל אנשים מגוון תפיסות וכל מיני דמיונות לגבי האל, ואלו הפכו לצלמו של האל בעיני רוחם. על כן, הדבר שהם מאמינים בו הוא התפיסות שלהם עצמם ואמות המידה של דמיונם. אם אתם משווים את האל שעושה עבודה מעשית כיום לאל שבדמיונכם, משמע שהאמונה שלכם נובעת מהשטן ומושתתת על העדפותיכם האישיות. האל לא רוצה אמונה כזו. גם אם יש להם הסמכות נשגבות, וגם אם הם מסורים – אפילו אם הם הקדישו חיים שלמים של השתדלות למען עבודתו של האל והפכו לקדושים מעונים – בני אדם עם אמונה כזו לא מקובלים על האל. הוא רק מפגין כלפיהם מעט חסד ומאפשר להם ליהנות ממנו לזמן מה. בני אדם כאלה לא מסוגלים להנהיג את האמת. רוח הקודש לא עובדת בקרבם והאל יסלק כל אחד מהם בתורו. בין שהוא זקן או צעיר, מי שלא מתמסר לאל באמונתו ופועל מהמניעים הלא נכונים הוא זה שמתנגד ומשבש. אין ספק שהאל יסלק בני אדם כאלה. מי שלא מתמסר לאל כלל ובסך הכול מכיר בשמו של האל ומבין במידה כלשהי את טובו וחביבותו של האל, אך לא מתקדם בקצב צעדיה של רוח הקודש ולא מתמסר לעבודתה ולדבריה העכשוויים של רוח הקודש – אנשים כאלה חיים בחסדו של האל והאל לא יזכה בהם ולא יהפוך אותם למושלמים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, באמונתכם באל עליכם להתמסר לאל

על מנת שהאל יוכל להושיע את האנושות, תחילה עליו להביע את האמת על מנת לשפוט ולטהר את צביונותיהם המושחתים של אנשים; לגרום לאנשים להבין את האמת, וללמוד להכיר את האל ולהתמסר לו; ללמד אנשים כיצד עליהם להתנהל וכיצד ללכת בנתיב הנכון; ולומר לאנשים כיצד עליהם ליישם בפועל את האמת, כיצד יוכלו לבצע היטב את חובתם וכיצד יוכלו להיכנס אל מציאויות-האמת. בנוסף, עליו לחשוף את מחשבותיו ואת השקפותיו של השטן. עליו לחשוף ולנתח את דברי הכפירה ואת הכזבים באמצעותם השטן משחית אנשים, כדי שאנשים יוכלו לזהותם. או-אז, אנשים יוכלו להרחיק את הדברים השטניים האלה מלבבותיהם, להיטהר ולהשיג ישועה. באופן זה, אנשים יבינו מהי האמת, והם גם יהיו מסוגלים לזהות את צביונו של השטן, את טבעו של השטן, ואת דברי הכפירה והכזבים שלו. כשאנשים יכירו בכך שהאל הוא הבורא ויאחזו באמונה כדי לנהות אחר האל, יעלה בידם לראות את כיעורו של השטן בעומק לבם, ולדחות את השטן באמת ובתמים. או-אז יוכלו לבבותיהם של האנשים האלה לשוב באופן מלא אל האל. כאשר לבו של אדם מתחיל לשוב אל האל, אך הוא טרם שב באופן מלא, כלומר, כאשר האמת עדיין לא מצויה בלבו, והאל טרם זכה בו, במהלך חייו הוא לכל הפחות ישתמש בדבר האל על מנת לזהות ולנתח את כל האמירות אותן החדיר השטן באנשים, ולראות דרכן, ובסופו של דבר הוא ינטוש את השטן. באופן זה, נוכחותו של השטן בלבבותיהם של אנשים תקטן עוד ועוד, עד שתימחק כליל. היא תתחלף בדבר האל, בתורות אותן מעניק האל לאנשים, בעקרונות-האמת שהאל מספק, וכן הלאה. בהדרגה, חיים אלה של חיוביות ושל אמת יכו שורש בקרבם של אנשים ויתפסו מקום של כבוד בלבם, וכתוצאה מכך, האל ישלוט בלבבותיהם של אנשים. כלומר, כאשר מזהים את המחשבות, את ההשקפות, את דברי הכפירה ואת הכזבים באמצעותם השטן משחית אנשים ורואים דרכם, כך שאנשים בזים להם ונוטשים אותם, האמת תשכון בהדרגה בלבבותיהם של אנשים. היא תהפוך בהדרגה לחייהם של אנשים והם יתמסרו לאל וינהו אחריו באופן פעיל. יהיה אשר יהיה האופן בו האל עובד ומדריך, אנשים יהיו מסוגלים לקבל את האמת ואת דבר האל ולהתמסר לעבודת האל באופן פעיל. יתרה מכך, דרך החוויה הזאת, הם ישאפו לאמת באופן פעיל ויזכו בהבנה של האמת. כך אנשים מפתחים אמונה אמיתית באל, ואמונתם תצמח עוד ועוד ככל שהאמת תתבהר להם. כאשר אנשים אוחזים באמונה אמיתית באל, הדבר יוצר בהם גם יראת-אל. כאשר אנשים יראים את האל, בעומק לבם יש רצון עז ליפול בנחלתו של האל, והם נכונים להתמסר לריבונותו. הם מתמסרים לתזמורים ולסידורים של האל, כמו גם לתוכניות שיש לאל לייעודם. הם מתמסרים לכל יום ולכל הנסיבות המיוחדות שהאל מתווה בעבורם. כאשר אנשים אוחזים בנכונות ובצמא שכאלה, הם גם מקבלים באופן פעיל את דרישות האל מהם, ומתמסרים להן. כשתוצאות העניין הזה יתבהרו באנשים עוד ועוד, ואמיתותן תתעצם, האמירות, המחשבות וההשקפות של השטן כבר לא ישפיעו על לבבותיהם של אנשים. במילים אחרות, השליטה וההשפעה של האמירות, של המחשבות ושל ההשקפות של השטן על אנשים יפחתו עוד ועוד.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (15)

איזה צביון מושחת צריך להיפתר כדי שניתן יהיה ללמוד את לקח ההתמסרות? למעשה, זהו הצביון של גאוותנות וצדקנות, שהוא המכשול העיקרי שמונע מאנשים ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל. אנשים בעלי צביון גאוותן וצדקן הם אלה שמועדים ביותר להתפלפלות ולאי-ציות, הם תמיד חושבים שהצדק עמם ולכן אין דבר דחוף יותר מאשר לפתור ולגזום את הצביון הגאוותן והצדקן שלהם. כאשר אנשים יתנהגו כראוי ויפסיקו להתמקח למען עצמם, בעיית המרדנות תיפתר והם יהיו מסוגלים להגיע להתמסרות. אם אנשים מסוגלים להשיג התמסרות, האם הם אינם צריכים להיות ניחנים במידה מסוימת של רציונליות? הם צריכים להחזיק בהיגיון של אדם רגיל. בעניינים מסוימים, למשל, לא משנה אם עשינו את הדבר הנכון או לא – אם האל אינו מרוצה, עלינו לעשות כדבריו ולהתייחס לדבריו כקנה המידה עבור כל הדברים. האם זה רציונלי? זה ההיגיון שבו צריכים אנשים להחזיק לפני כל דבר אחר. לא משנה כמה אנו סובלים ולא משנה מה הכוונות, המטרות והסיבות שלנו, אם האל אינו מרוצה – אם דרישותיו לא התמלאו – אזי אין ספק שהפעולות שלנו לא עלו בקנה אחד עם האמת, ולכן עלינו להקשיב לאל ולהתמסר לו, ואל לנו לנסות ולהתמקח או להתפלפל עמו. כשאתה ניחן ברציונליות שכזו, כשאתה מחזיק בהיגיון של אדם רגיל, קל לך לפתור את בעיותיך ותהיה מסור באמת ובתמים. לא משנה באיזה מצב אתה נתון, לא תהיה מרדן ולא תפר את דרישות האל; לא תעסוק בניתוחים האם בקשתו של האל נכונה או שגויה, טובה או רעה, ותוכל לציית – ועל ידי כך לפתור את מצב ההתפלפלות, העקשנות והמרדנות שלך. האם לכולם יש מצבים מרדנים שכאלה בקרבם? מצבים אלה מופיעים לעתים קרובות בקרב אנשים, והם חושבים לעצמם: "כל עוד הגישה שלי, ההצעות והעמדות שלי הגיוניות, אזי גם אם אני מפר את עקרונות האמת, לא צריכים לגזום אותי, משום שלא עשיתי רע". זהו מצב שנפוץ בקרב אנשים. לשיטתם, אם הם לא עשו רע, הם אינם צריכים לעבור גיזום; רק אנשים שעשו רע צריכים לעבור גיזום. האם גישה זו נכונה? בהחלט לא. הגיזום ממוקד בעיקר בצביונות המושחתים של אנשים. אם למישהו יש צביון מושחת, עליו לעבור גיזום. אילו הם היו עוברים גיזום רק לאחר שעשו רע, זה כבר היה מאוחר מדי, שכן הצרות כבר היו נגרמות. אם צביונו של האל נפגע, אזי אתה בצרות, והאל עלול להפסיק ולעבוד בקרבך – ובמקרה כזה, מה יהיה הטעם בגיזום שלך? לא תהיה כל ברירה אלא לחשוף ולסלק אותך. הקושי העיקרי שמונע מאנשים להתמסר לאל הוא הצביון הגאוותן שלהם. אם אנשים מסוגלים באמת ובתמים לקבל שיפוט וייסור, הם יוכלו לפתור באופן יעיל את הצביון הגאוותן שלהם. לא משנה המידה שבה הם יוכלו לפתור אותו, הדבר יועיל ליישום בפועל של האמת ולהתמסרות לאל. מעל לכול, קבלת השיפוט והייסור מיועדת לפתור את צביונו המושחת של האדם, וזאת כדי שיוכל להיוושע על ידי האל. אם אנשים מסוגלים באמת ובתמים להשיג התמסרות מוחלטת לאל, האם הם עדיין צריכים לחוות שיפוט וייסור? האם הם עדיין צריכים לחוות גיזום? לא, משום שצביונותיהם המושחתים כבר נפתרו.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חמשת התנאים שצריכים להתקיים כדי שניתן יהיה לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל

בני האדם אינם יכולים לשנות את טבעם בעצמם. הם חייבים לעבור את המשפט, הייסורים, הסבל והזיכוך של דברי האל, או שדברי האל חייבים להטיל עליהם משמעת ולגזום אותם. רק לאחר מכן, הם יכולים להצליח להתמסר לאלוהים ולהיות נאמנים לו, ולא להתייחס אל אלוהים בשוויון נפש. טבעם של בני האדם משתנה באמצעות הזיכוך של דברי האל. רק מי שיעבור את החשיפה, השיפוט, הטלת המשמעת והגיזום של דברי האל לא יעז עוד לעשות דברים בפזיזות, ותחת זאת יהפוך לרגוע ולמחושב. העניין החשוב ביותר הוא שהוא יהיה מסוגל להישמע לדברי האל הנוכחיים ולעבודתו של אלוהים, ואפילו אם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם התפיסות האנושיות. הוא יוכל להניח את התפיסות האלה בצד ולהישמע לאלוהים ברצון.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בני האדם שטבעם השתנה הם אלה שנוכחו במציאות של דבר האל

אם כאשר האל עושה דברים שאינם תואמים את התפיסות שלך, יש סיכוי שתפרש את האל לא נכון – אפילו תמרה את פיו ותפנה לו עורף, הרי שאתה רחוק מלהיות מסוגל להישמע לאלוהים. אנשים מוזנים ומושקים בדברי האל, אך למעשה הם שואפים למטרה אחת. המטרה הזו היא היכולת להגיע, בסופו של דבר, לציות מוחלט ובלתי מותנה לאלוהים – וכאשר זה יקרה, אתה, היציר הנברא, תגיע לרף הנדרש. לפעמים אלוהים עושה בכוונת תחילה דברים המנוגדים לתפיסותיך, ודברים שמתנגשים עם רצונותיך או אפילו דברים שנראים כסותרים את האמת, בלתי מתחשבים כלפיך ולא מתאימים להעדפותיך. ייתכן שיהיה לך קשה לקבל את הדברים הללו, אולי לא תוכל לתפוס אותם, גם אם תנתח אותם בדרך כזו או אחרת, אתה עשוי להרגיש שהם לא נכונים ויכול להיות שלא תהיה מסוגל לקבל אותם, ייתכן שתרגישו שאלוהים נהג בצורה לא הגיונית בכך שהוא עשה זאת – אך למעשה האל עשה זאת בכוונה. אם כן, מהי מטרתו של האל במעשים הללו? מטרתו היא לנסות ולחשוף אותך, לבדוק אם אתה מסוגל לתור אחר האמת, אם אתה מציית לאל באמת. אל תחפש בסיס לכל מה שהאל עושה ומבקש ואל תשאל מדוע. אין טעם לנסות להתווכח עם האל. אתה פשוט צריך להכיר בכך שאלוהים הוא האמת ולהיות מסוגל להישמע לו לחלוטין. אתה פשוט צריך להכיר בכך שאלוהים הוא הבורא והאל שלך. עיקרון זה הוא מעל לכל הנמקה, מעל לכל תבונה ארצית, מעל לכל מוסריות, אתיקה, ידע, פילוסופיה או תרבות מסורתית אנושית – אפילו מעל לרגשות אנושיים, צדיקות אנושית ומה שמכונה אהבה אנושית. הוא מעל לכול. אפילו אם זה לא ברור לך, במוקדם או במאוחר יבוא יום ומשהו יקרה לך ותיפול. לכל הפחות, תמרוד באל ותלך בדרך רשעים; אם בסופו של דבר תוכל להביע חרטה, ולהכיר בקסמו של האל, וכן להכיר בחשיבות של עבודת האל בתוכך, תישאר לך תקווה להיגאל – אבל אם תיפול בגלל הדבר הזה ולא תהיה מסוגל להתאושש, לא תהיה לך תקווה. בין שהאל שופט, ובין שהוא מייסר או מקלל אנשים, הכול נעשה כדי להציל אותם והם אינם צריכים לפחד. ממה יש לפחד? עליך לפחד מכך שהאל יאמר, "אני מתעב ודוחה אותך." אם האל אומר כך, אתה בצרות: משמעות הדבר היא שהאל לא יושיע אותך, שאין לך תקווה להיוושע. וכך, דרך קבלת עבודת האל, על אנשים להבין את רצון האל. בכל דבר שתעשו, אל תהיו קטנוניים כשמדובר בדבר האל, ותאמרו, "שיפוט וייסורים הם בסדר, אבל גינוי, קללה, הרס – האם משמעותם אינה שהכול נגמר מבחינתי? מה הטעם בלהיות יציר האל? אז לא אהיה יציר האל, וכבר לא תהיה האלוהים שלי." אם אתה דוחה את האל ולא עומד איתן באמונתך, ייתכן שאלוהים ידחה אותך באמת. האם אתה יודע זאת? אין חשיבות לכמה זמן אנשים האמינו באל, למספר הדרכים שהלכו בהן ולכמות העבודה שעשו או כמות החובות שמילאו, כל דבר שהם עשו בזמן הזה היה הכנה לדבר אחד. מהו הדבר הזה? הם הכינו את עצמם לכך שבסופו של דבר יצייתו לאל באופן מוחלט, ציות ללא תנאי. למה הכוונה ב"ללא תנאי"? הכוונה היא שאתה לא מצדיק את עצמך, ולא מדבר על הסיבות האובייקטיביות האישיות שלך, הכוונה היא שאתה לא מתקטנן; אתה לא ראוי לכך, כיוון שאתה יציר האל. אם אתה מתקטנן עם האל, טעית בהבנת מקומך, וכשאתה מנסה להתווכח עם האל – שוב טעית בהבנת מקומך. אל תתווכח עם האל, אל תנסה לברר תמיד מה הסיבה, אל תתעקש להבין לפני שאתה נשמע לאל, ואל תתעקש לא להישמע לו כאשר אתה לא מבין. אם אתה פועל כך, טעית בהבנת מקומך, ובמקרה כזה הציות שלך לאל אינו מוחלט, זהו ציות יחסי ומותנה. האם אלה שמתנים את ציותם לאל הם אנשים שבאמת נשמעים לאל? האם אתה מתייחס לאלוהים כאלוהים? האם אתה סוגד לאל בתור האל היוצר? אם לא, אלוהים לא מכיר בך. מה עליך לחוות כדי להגיע למצב של ציות מוחלט ובלתי מותנה לאלוהים? וכיצד עליך לחוות זאת? בתור התחלה, על אנשים לקבל את השיפוט והייסורים מידי האל, עליהם לקבל את העובדה שהם נגזמים ומטופלים. נוסף לכך, עליהם לקבל את התפקיד שהאל מטיל עליהם, עליהם לתור אחר האמת בעודם ממלאים את חובתם, עליהם להבין את מגוון ההיבטים של האמת שקשורים להיווכחות בחיים, ולהגיע להבנה של רצון האל. לפעמים אנשים אינם מסוגלים להגיע לאיכות מעין זו ואין להם יכולת תפיסה הנחוצה להבנת האמת. הם יכולים להבין רק מעט מתוך שיתוף בעבודת האל או דרך הפקת לקחים מהמצבים השונים שהאל יוצר. אבל עליך להיות מודע לכך שעליך להיות בעל לב המציית לאל, אל לך לנסות להתווכח עם האל או להציב תנאים, כל דבר שהאל עושה הוא מה שחייב להיעשות, כי הוא הבורא ואתה יציר האל. עליך לסגל לעצמך גישה של ציות, ולא לשאול תמיד מה הסיבה או לדבר על תנאים. אם אין לך ולו גישת צייתנות בסיסית ביותר, ואתה אפילו עלול לפקפק ולא לבטוח באל, או לחשוב בליבך, "צריך לראות אם אלוהים באמת יושיע אותי, ואם אלוהים צודק באמת. כולם אומרים שהאל הוא אהבה – טוב, אז צריך לראות אם באמת יש אהבה במה שהאל עושה לי, אם זו באמת אהבה," אם אתם בוחנים ללא הרף אם המעשים של האל מתאימים לתפיסות ולהעדפות שלכם, או אפילו למה שאתה מאמין שהוא האמת, טעיתם בהבנת מקומכם, ואתם בצרות: סביר שתפגעו בטבעו של האל. אמיתות הקשורות בציות הן קריטיות, ואין אמת שיכולה להיות מוסברת באופן מוחלט או בהיר בכמה משפטים בלבד; כולן קשורות למצבים שונים ולשחיתות של אנשים. אין אפשרות להגיע להיווכחות מציאות האמת בתוך שנה או שנתיים, או בתוך שלוש או חמש שנים. יש צורך לחוות דברים רבים, לחוות הרבה שיפוט וייסורים מדברי האל, לחוות הרבה גיזום וטיפול. רק כאשר תגיעו בסופו של דבר ליכולת ליישם את האמת בפועל, החיפוש שלכם אחר האמת יהיה אפקטיבי, ורק אז תוכלו להגיע להבנה של מציאות האמת. רק אלה שהם בעלי הבנה של מציאות האמת הם מי שיחוו חוויית אמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

באמונתו באלוהים, פטרוס שאף לְרַצות את אלוהים בכול, ושאף להתמסר לכל הוראותיו של אלוהים. ללא כל תלונה, הוא היה מסוגל לקבל ייסורים ומשפט, וכן זיכוך, צרות וחוסר בחייו, ואף אחד מהדברים האלה לא יכול היה לשנות את לבו אוהב-האל. האין זו האהבה המושלמת לאלוהים? האין זה מילוי חובתו של יציר בריאה? בין אם מתוך ייסורים, משפט או צרות – אתה תמיד מסוגל להגיע להתמסרות עד המוות, זה מה שכל יציר בריאה צריך להגיע אליו, וזה טוהר האהבה לאלוהים. אם האדם יכול להגיע לכך, אזי הוא יציר בריאה כשיר, ואין דבר שמשביע יותר את רצונו של הבורא. תארו לעצמכם שאתם מסוגלים לעבוד למען אלוהים, אך שאתם לא מתמסרים לאלוהים, ושאתם לא מסוגלים לאהוב את אלוהים באמת. בכך לא רק שלא תמלאו את חובתו של יציר בריאה, אלא שאלוהים גם יגנה אתכם, משום שהאמת לא ברשותכם, משום שאתם לא מסוגלים להתמסר לאלוהים, ומשום מורדים באלוהים. אכפת לכם רק מעבודתכם למען אלוהים, ולא אכפת לכם מהנהגת האמת או מהכרת עצמכם. אתם לא מבינים או מכירים את הבורא, ואתם לא מתמסרים לבורא או אוהבים אותו. אתם מורדים באל מבטן ומלידה, והבורא לא אוהב בני אדם כאלה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הדרך שבה האדם צועד קובעת את הצלחתו או כשלונו

לקחי ההתמסרות הם הקשים ביותר, אבל גם הקלים ביותר. באיזה מובן הם קשים? (לאנשים יש רעיונות משלהם). הבעיה היא לא שלאנשים יש רעיונות – לאיזה אדם אין רעיונות? לכולם יש לב ושכל, לכולם יש רעיונות משלהם. זאת לא הבעיה כאן. אם כך, מה הבעיה? הבעיה היא צביונו המושחת של האדם. אלמלא היה לך צביון מושחת, היית מסוגל להתמסר ואין זה משנה כמה רעיונות יש לך – הם לא היו מהווים בעיה. אם אדם הניחן בהיגיון הזה אומר, "עליי להתמסר לאל בכל הדברים כולם. לא אשמיע תירוצים או אתעקש על הרעיונות שלי, לא אגזור על עצמי את דיני בעניין זה", האם לא קל לו להתמסר? אם אדם לא גוזר על עצמו את דינו, זהו סימן לכך שאיננו צדקן; אם הוא לא מתעקש על הרעיונות שלו, זהו סימן לכך שהוא ניחן בהיגיון. אם הוא גם יכול להתמסר, אזי הוא השיג יישום בפועל של האמת. התנאים המקדימים ליכולתו של אדם להתמסר הם לא לגזור בעצמו את דינו ולא להתעקש על הרעיונות שלו. אם אתה אוחז בשתי המעלות האלה, יהיה לך קל להתמסר ולהשיג יישום בפועל של האמת. לכן, בטרם תתמסר, עליך להצטייד בהן, ולהבין כיצד עליך לפעול ומה עליך לעשות על מנת לאחוז בגישה של יישום האמת בפועל. זה באמת לא קשה עד כדי כך – אבל גם אין זה קל כל כך. מדוע זה קשה? זה קשה משום שלאדם יש צביון מושחת. יהיו אשר יהיו הלך הרוח והמצב שאתה מצוי בהם כאשר אתה מיישם בפועל התמסרות, אם הם מונעים ממך ליישם בפועל את האמת, אזי הלך הרוח או המצב האלה נובעים מצביון מושחת. אלה הם פני הדברים. אם תפתור את הצביונות המושחתים של צדקנות, גאוותנות, מרדנות, חוסר היגיון, דעות קדומות ועיקשות, יהיה לך קל להתמסר. אם כך, כיצד יש לפתור את השחיתויות האלה? כשאינך מוכן להתמסר, עליך להתפלל, להרהר בעצמך ולשאול: "מדוע אינני מסוגל להתמסר לאל? מדוע אני תמיד מתעקש לעשות מעשים בדרכי? מדוע אינני יכול לחפש את האמת וליישמה בפועל? מהו שורש הבעיה הזאת? עליי ליישם בפועל ציות לאל, ועליי ליישם בפועל את האמת, לא ליישם את רצוני האישי או את מאוויי האישיים. עליי להיות מסוגל להתמסר לדברי האל, לתזמוריו ולסידוריו. רק זה עולה בקנה אחד עם כוונות האל". לשם השגת סוף כזה דרושים תפילה לאל וחיפוש האמת. משתבין את האמת, תוכל ליישמה בפועל בקלות רבה יותר; אז יעלה בידך למרוד בבשר ולהרפות מענייניו. אם בתוככי לבך אתה מבין את האמת, אך אינך מסוגל להרפות מהטבות הבשר, מהמעמד, מההבלים ומהכבוד, תתקשה ליישם בפועל את האמת. זה משום שבלבך, אתה מייחס חשיבות עליונה להטבות הבשר, להבלים ולכבוד. פירוש הדבר הוא שאינך אוהב את האמת – במקום זאת, אתה אוהב מעמד ומוניטין. אם כך, כיצד יש לפתור את העניין הזה? עליך להתפלל, לחפש את האמת, ולראות במלואה את תמציתם של דברים כגון מעמד ומוניטין. עליך לעסוק פחות בדברים האלה, וחיוני להבין את חשיבות יישום האמת בפועל, וכן להעריכו מעל לכל דבר אחר. כשתעשה את כל זאת, יהיה בך הרצון ליישם בפועל את האמת. לפעמים אנשים לא יכולים ליישם בפועל את האמת. יש לגזום אותם, ועליהם לקבל את השיפוט ואת הייסור של האל, כדי שתמצית הבעיה תהיה ברורה לחלוטין ויהיה להם קל יותר ליישם בפועל את האמת. למעשה, המכשול הגדול ביותר ליישום האמת בפועל הוא כאשר רצונו של אדם חזק מדי ומקבל עדיפות על פני כל דבר אחר – כלומר, כאשר טובתו האישית של אדם מקבלת עדיפות על פני כל דבר אחר, כאשר המוניטין והמעמד של אדם מקבלים עדיפות על פני כל דבר אחר. לכן אנשים כאלה תמיד זדוניים כשמתעוררות בעיות, ועושים את מה שייטיב עמם באופן אישי, מבלי להתחשב בעקרונות-האמת. הם תמיד דבקים ברעיונותיהם האישיים. למה הכוונה, שאדם דבק ברעיונותיו האישיים? הכוונה היא לקבוע: "אם אתה רוצה את זה, אני רוצה את ההוא. אם אתה רוצה את שלך, אני אתעקש על שלי". האם זהו מצג של התמסרות? (לא). אין זה חיפוש האמת כלל וכלל, אלא התעקשות על דרכו האישית של אדם. זהו צביון גאוותן, ומצג של חוסר היגיון. אם יום אחד, אתה נעשה מודע לכך שהעדפותיך וקביעותיך מנוגדות לאמת; אם אתה מסוגל להתכחש לעצמך ולראות מעבר לעצמך, חדל להאמין בעצמך, ואז מתחיל בהדרגה לא לעשות דברים בדרכך או להגדיר דברים בעיוורון, אלא אתה מסוגל לחפש את האמת, להתפלל לאל ולהסתמך עליו, אזי זהו היישום בפועל הנכון. בטרם תאשר איזה סוג של יישום בפועל עולה בקנה אחד עם האמת, עליך לחפש. אין כל ספק שזהו המעשה הנכון, זה מה שיש לעשות. אם אתה ממתין ולא מחפש עד שגוזמים אותך, זוהי התנהגות סבילה במקצת, וסביר שזה יעכב דברים. חיוני עד מאוד ללמוד לחפש את האמת. מהן ההטבות בחיפוש האמת? ראשית, אדם יכול להימנע מהליכה אחר רצונו האישי ומהתנהגות פזיזה; שנית, הוא יכול להימנע מגילויי שחיתות ומהשלכות רעות; שלישית, הוא יכול ללמוד להמתין ולהתאזר בסבלנות, וכן למנוע טעויות על ידי ראייה ברורה ומדויקת של הדברים. אפשר להשיג את כל הדברים האלה על ידי חיפוש האמת. כשתלמד לחפש את האמת בכל הדברים כולם, תגלה ששום דבר לא פשוט, שאם אינך קשוב ואינך מתאמץ, תעשה דברים בצורה גרועה. לאחר שתתאמן כך במשך זמן מה, כשיקרו לך דברים, תהיה בוגר ומנוסה יותר. גישתך תהיה עדינה ומתונה יותר, ובמקום לפעול מתוך דחף, להסתכן ולהיות תחרותי, תהיה מסוגל לחפש את האמת, ליישמה בפועל, ולהתמסר לאל. אז תיפתר בעיית הגילויים של צביונותיך המושחתים. לכן, יהיה לך קל להתמסר, זה באמת לא קשה כל כך. זה עשוי להיות קשה מעט בהתחלה, אך עליך להתאזר בסבלנות, להמתין ולהמשיך לחפש את האמת עד שתפתור את הבעיה הזאת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, התמסרות לאל היא שיעור בסיסי בזכייה באמת

ציות לדבר האל והתמסרות לדרישות האל הם חובה בסיסית של האדם. ואם האל אומר משהו שאינו תואם את התפיסות של האדם, האדם לא צריך לנתח או לבחון אותו. זהותו של האל, מהותו, צביונו ומעמדו הם בלתי משתנים לנצח, ואין זה משנה את מי האל מגנה או מסלק ואצל כמה אנשים הדבר מעורר תפיסות והתנגדות. האל הוא האל לנצח. מכיוון שאין לכם ספק שהוא האל, האחריות היחידה שלכם, הדבר היחיד שעליכם לעשות, הוא לציית למה שהוא אומר וליישם בפועל בהתאם לדבריו; זהו הנתיב של יישום בפועל. יציר בריאה לא אמור לבחון, לנתח, לדון, לדחות, להתנגד, למרוד או להכחיש את דברי האל; זה דבר שהאל מתעב, והוא אינו רוצה לראות זאת באדם. איך בדיוק יש להתייחס לדברי האל? איך עליכם ליישם בפועל? זה בעצם פשוט מאוד: למדו לציית להם, הקשיבו להם בלבכם, קבלו אותם בלבכם, הבינו ותפסו אותם בלבכם, ואז יישמו אותם בפועל וממשו אותם בכל לבכם. מה שאתה שומע ומבין בלבך צריך להתחבר באופן הדוק ליישום בפועל שלך. אל תפריד בין השניים; כל דבר צריך להיות מתואם עם דברי האל – מה שאתה מיישם בפועל, מה שאתה מתמסר לו, מה שאתה עושה במו ידיך, כל דבר שאתה מתרוצץ עבורו ואז עליך ליישם בפועל בהתאם לדבריו ולממש את הדברים דרך מעשיך. זוהי המשמעות של להתמסר לדברי הבורא. זהו נתיב היישום בפועל של דברי האל.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב שלישי: כיצד צייתו נח ואברהם לדברי האל והתמסרו לו (חלק ב')

מהם העקרונות של יישום בפועל של התמסרות? העקרונות הם להקשיב לדברי האל ולהתמסר, וליישם בפועל לפי מה שהאל אומר. אל תטפח כוונות משלך, וגם אסור לך להיות גחמן. בין אם אתה מבין באורח ברור את דברי האל ובין אם לאו, עליך ליישם אותם בפועל בענווה, ולעשות דברים לפי דרישותיו. מתהליך היישום בפועל וההתנסות אתה תגיע באורח לא מודע להבנת האמת. אם פיך אומר שאתה מתמסר לאל, אבל אתה לעולם לא מתמרד נגד התוכניות והרצונות הפנימיים שלך ומוותר עליהם, האם אין זה לומר דבר אחד ולחשוב דבר אחר? (כן.) זאת אינה התמסרות אמיתית. אם לא תתמסר באמת, יהיו לך דרישות רבות מן האל כל אימת שדברים יקרו לך, ובתוכך תהיה חסר סבלנות שהאל יעמוד בדרישות שלך. אם האל לא יעשה כרצונך, אתה תרגיש מיוסר ונרגז מאוד, אתה תסבול הרבה, ולא תהיה מסוגל להתמסר לריבונות ולסידורים של האל ולסביבות שהאל הסדיר עבורך. מדוע? כיוון שתמיד יש לך הדרישות והרצונות שלך, ואינך מסוגל לוותר על הרעיונות האישיים שלך, ואתה רוצה להיות מי שקובע. לכן, כל אימת שאתה נתקבל בדברים שנוגדים את התפיסות שלך, אתה לא מסוגל להתמסר וקשה לך להתמסר לאל. על אף שאנשים יודעים באופן תאורטי שעליהם להתמסר לאל ולוותר על הרעיונות שלהם-עצמם, הם פשוט לא מסוגלים לוותר עליהם, והם חוששים כל העת שידם תהיה על התחתונה ושהם יספגו הפסדים. אמור לי, האם אין הדבר מציב אותם בפני קשיים רבים? האם הייסורים שלהם לא גדלים? (כן.) אם אתה יכול לוותר על הכול ולוותר על דברים שאתה אוהב ודורש אבל נוגדים את כוונות האל, אם אתה יכול לוותר עליהם באורח יזום וברצון, ולא להציב תנאים לאל אלא להיות מוכן לעשות מה שהאל דורש, אזי הקושי בתוכך יהיה הרבה יותר קטן והמכשולים יהיו הרבה יותר קטנים.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (11)

מהו הצד המעשי של גישה של התמסרות? זהו הצד המעשי: עליך להביא את עצמך לכדי קבלה של דברי האל. אף על פי שההיווכחות בחיים שלך רדודה, ששיעור הקומה שלך אינו מספק, ושהידע שלך בנוגע לצד המעשי של האמת עדיין לא עמוק מספיק, אתה מסוגל בכל זאת לנהות אחר האל ולהתמסר לו – זו גישה של התמסרות. בטרם תוכל להשיג התמסרות כוללת, תחילה עליך לאמץ גישה של התמסרות, דהיינו, עליך לקבל את דברי האל, להאמין כי הם נכונים, להתייחס לדברי האל כאמת וכעקרונות ליישום בפועל, ולהיות מסוגל לדבוק בהם כתקנות, גם כאשר אין לך תפישה נאותה של העקרונות. זהו סוג של גישה של התמסרות. כיוון שהצביון שלך טרם השתנה עד כה, הרי שאם ברצונך להשיג התמסרות כנה לאל, תחילה עליך להחזיק בהלך מחשבה של התמסרות ולשאוף להתמסר, כשאתה אומר, "אתמסר ולא משנה מה יעשה האל. אינני מבין הרבה מן האמת, אבל אני יודע שכאשר האל יאמר לי מה לעשות, אעשה זאת". האל רואה זאת כגישה של התמסרות. יש כאלה שאומרים, "ומה אם שגיתי כשהתמסרתי לאל?" האם האל יכול לשגות? האל הוא האמת והצדק. האל לא שוגה; אלא שיש דברים רבים שעושה האל ושאינם תואמים לתפיסותיהם של אנשים. עליך לומר, "לא משנה אם מה שעושה האל תואם לתפיסותיי, אני פשוט אתמקד בהקשבה, בהתמסרות, בקבלה ובנהייה אחר האל. זה מה שעליי לעשות כיציר בריאה". גם אם אנשים מסוימים שופטים אותך כמי שמתמסר מתוך עיוורון, לא צריך להיות לך אכפת. לבך סמוך ובטוח שהאל הוא האמת, ושעליך להתמסר. זה נכון, וזהו סוג הלך הרוח שעמו אדם צריך להתמסר. רק אנשים שמחזיקים בהלך רוח כזה יכולים לזכות באמת. אם אין בך הלך רוח שכזה, ואתה אומר, "אני לא יכול לסבול שאחרים מרגיזים אותי. איש לא ישטה בי. אני פיקח מדי ואי אפשר לאלץ אותי להתמסר לדבר! כל מה שנקרה על דרכי, אני חייב להתעמק בו ולנתח אותו. אתמסר רק כאשר הוא יעלה בקנה אחד עם השקפותיי וכאשר אני יכול לקבל אותו" – האם זו גישה של התמסרות? זו לא גישה של התמסרות; זהו חוסר של הלך רוח מסור, ללא כל כוונת התמסרות בלבו של אדם. אם אתה אומר, "אצטרך לבחון את העניין, אפילו אם מדובר באל. גם מלכים ומלכות מקבלים יחס שכזה ממני. מה שאתה אומר לי חסר טעם. זה נכון שאני יציר בריאה, אבל אני לא פתי – ולכן אל תתייחס אליי ככזה", הרי שהעניין אבוד מבחינתך; אתה חסר את התנאים לקבל את האמת. לאנשים שכאלה אין כל רציונליות. הם לא ניחנים באנושיות רגילה, ולכן האם הם לא בהמות? כיצד יוכל אדם להשיג התמסרות ללא רציונליות? כדי להשיג התמסרות, על אדם להחזיק תחילה בהלך רוח מסור. רק דרך הלך רוח של התמסרות תוכל להיות לאדם רציונליות כלשהי. אם אין לאדם הלך רוח של התמסרות, אזי אין בו כל רציונליות. אנשים הם יצירי בריאה; איך הם יכולים לראות את הבורא בבירור? האנושות כולה לא הצליחה לפענח אפילו אחד מרעיונותיו של האל במשך 6,000 שנה, ואם כך, איך יוכלו אנשים להבין באופן מידי את מה שעושה האל? אינך מסוגל להבין. יש דברים רבים שהאל עושה במשך אלפי שנים, ואשר האל כבר חשף בפני האנושות, אבל אם לא היה מסביר זאת בבירור לבני האדם, הם לא היו מבינים זאת. ייתכן שכעת אתה מבין את דבריו במובן המילולי, אבל רק בעוד עשרים שנה תוכל להבין מעט מהם נכוחה. הפער בין אנשים לבין מה שדורש האל הוא עד כדי כך גדול. לאור זאת, אנשים צריכים להיות ניחנים ברציונליות ובהלך רוח של התמסרות. אנשים אינם אלא נמלים ותולעים, ובכל זאת הם רוצים לראות את הבורא בצורה ברורה. זהו דבר לא הגיוני בעליל. אנשים מסוימים מתלוננים תמיד שהאל לא מגלה להם את התעלומות שלו, ושאינו מסביר את האמת באופן ישיר, ותמיד גורם לאנשים לחפש. אבל אין זה נכון לומר את הדברים האלה, וגם לא הגיוני. כמה מכל הדברים שאמר לך האל אתה מבין? כמה מדברי האל אתה מסוגל ליישם בפועל? עבודת האל מתבצעת תמיד בשלבים. אילו היה האל מספר לאנשים לפני 2,000 שנה על עבודתו באחרית הימים, האם הם היו מבינים? בעידן החסד, ישוע אדוננו הפך לדמות בשר החטא ושימש כקורבן חטאת עבור האנושות כולה. אילו הוא היה אומר לאנשים באותה עת, מי היה מבין? וכעת, אנשים כמותכם מבינים כמה תיאוריות תפיסתיות, אבל אנשים לעולם לא יהיו מסוגלים להבין אמיתות כמו צביונו האמיתי של האל, כוונת האל באהבת האנושות והמקור של הדברים שעשה האל באותה עת והתוכנית שמאחוריהם. זו תעלומת האמת; זו מהותו של האל. כיצד יוכלו אנשים לראות זאת בבירור? הרצון שלך לראות את הבורא בצורה ברורה הוא לחלוטין משולל היגיון. אתה גאוותן מדי ומפריז בערך היכולות שלך. אנשים לא צריכים לרצות בראייה ברורה של האל. די בכך שיעלה בידם להבין מעט מן האמת. ככל שנוגע לך, הבנה של שמץ מן האמת היא כבר הישג מספק. לכן, האם אחיזה בהלך רוח של התמסרות היא עניין רציונלי? זהו בהחלט דבר רציונלי. הלך רוח וגישה של התמסרות הם הדבר המינימלי שבו צריך לאחוז כל יציר בריאה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי פתרון תפיסותיו יכול אדם לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל (3)

על מנת להשיג התמסרות לאל, אדם מוכרח תחילה לקבל את האמת וליישמה בפועל, וכן להתמסר לתזמורים ולסידורים של האל. זוהי המשוכה הראשונה. אם כך, ממה מורכבים תזמוריו וסידוריו של האל? הם מורכבים מהאנשים, מהאירועים ומהדברים שהאל מקיף אותך בהם. לעתים האנשים, האירועים והדברים האלה יגזמו אותך, לעתים הם יפתו אותך, יבחנו אותך, יפריעו לך, או יהפכו אותך לשלילי – אך כל עוד תוכל לחפש את האמת כדי לפתור בעיות, יעלה בידך ללמוד משהו, לזכות בשיעור קומה, ולסגל כושר התנגדות. התמסרות לתזמורים ולסידורים של האל היא השיעור הבסיסי ביותר במסגרת ההתמסרות לאל. התזמורים והסידורים של האל כוללים את האנשים, את האירועים ואת הדברים, וכן שלל מצבים שהאל מקיף אותך בהם. אם כך, כיצד עליך להגיב אל מול מצבים שכאלה? הדבר הבסיסי ביותר הוא לקבל מהאל. למה הכוונה, "לקבל מהאל"? האם תלונות והתנגדות הן קבלה מהאל? האם חיפוש סיבות והשמעת תירוצים הם קבלה מהאל? לא. אם כך, כיצד עליך ליישם בפועל קבלה מהאל? כשקורה לך משהו, תחילה הירגע, חפש את האמת, ויישם בפועל התמסרות. אל תספק תירוצים או הסברים. אל תתחיל לנתח או לשער מי צודק ומי טועה, ואל תנתח טעותו של מי חמורה פחות ושל מי יותר. האם ניתוח מתמיד של הדברים האלה הוא גישה של קבלה מהאל? האם זו גישה של התמסרות לאל? אין זו גישה של התמסרות לאל, ולא של קבלה מהאל, ואף לא של קבלת ריבונות האל וסידוריו. קבלה מהאל היא חלק מעקרונות היישום בפועל של התמסרות לאל. אם אתה בטוח שכל מה שקורה לך הוא במסגרת ריבונות האל, שהדברים האלה קורים כתוצאה מסידורי האל ומרצונו הטוב, אזי אתה יכול לקבל אותם מהאל. התחל בכך שלא תנתח מה נכון או לא נכון, תתרץ את מעשיך, תמצא פגמים אצל אחרים, תתקטנן, תרד לעומקן של הסיבות האובייקטיביות למה שקרה, ותשתמש במוחך האנושי כדי לנתח ולבחון דברים. אלה הפרטים של מה עליך לעשות על מנת לקבל מהאל. והדרך ליישם זאת בפועל היא להתחיל בהתמסרות. גם אם יש לך תפיסות או שדברים אינם ברורים לך, התמסר. אל תתחיל עם תירוצים או עם מרדנות. ולאחר שתתמסר, חפש את האמת, התפלל לאל וחפש ממנו. כיצד עליך להתפלל? אמור, "אלוהים, תזמרת את המצב הזה בעבורי מתוך רצונך הטוב". כשאתה אומר זאת, מה פירוש הדבר? פירוש הדבר הוא שכבר יש גישה של קבלה בלבך ואתה אוחז בידע שהאל תזמר את המצב הזה בעבורך. אמור, "אלוהים, אינני יודע כיצד ליישם בפועל במצב שמצאתי את עצמי בו היום. אני מבקש ממך להעניק לי נאורות ולהדריך אותי, ולגרום לי להבין את כוונתך, על מנת שאוכל לפעול לפיה, ולא להפגין מרדנות או התנגדות, וכן לא להסתמך על רצוני האישי. אני מוכן ליישם בפועל את האמת ולפעול על פי העקרונות". לאחר שתתפלל, לבך יתמלא שלווה, ובאופן טבעי תרפה מתירוציך. האין זה שינוי בהלך הרוח שלך? הוא מכשיר את הקרקע לכך שתהיה מסוגל לחפש את האמת וליישמה בפועל, והבעיה היחידה שנותרה היא כיצד עליך ליישם בפועל את האמת משתבין אותה. אם כאשר יגיע זמנך ליישם בפועל את האמת תחשוף מרדנות נוספת, עליך להתפלל שוב לאל. כשמרדנותך תיפתר, באופן טבעי יהיה לך קל ליישם בפועל את האמת. כשמתעוררות בעיות, עליך ללמוד להשקיט את עצמך לפני האל ולחפש את האמת. אם דברים חיצוניים מפריעים לך ללא הרף, אם מצבך תמיד בלתי יציב, ממה זה נגרם? זה משום שאינך מבין את האמת, ומשום שצביונך המושחת שולט בתוכך – אינך יכול לעצור בעצמך. בזמנים כאלה, עליך לערוך חשבון נפש ולמצוא את הבעיה בתוככי עצמך. חפש את דברי האל המתאימים ובדוק מה הם חושפים. לאחר מכן, האזן לדרשות ולשיתופים, או למזמורים של דברי האל. בחן את מצבך האישי לאור הדברים האלה. כך תוכל לראות אילו בעיות מצויות בתוכך, ויהיה לך קל יותר להתמודד איתן כשתזכה בבהירות לגביהן.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, התמסרות לאל היא שיעור בסיסי בזכייה באמת

אם אתה מאמין בריבונות האל, אזי עליך להאמין שהתרחשויות יומיומיות, טובות או רעות, אינן קורות באופן אקראי. לא מדובר בכך שמישהו מקשה עליך בכוונה או שם אותך למטרה. כל זה הוסדר ותוזמר על ידי אלוהים. מדוע אלוהים מתזמר את כל הדברים האלה? זה לא נועד לחשוף אותך כמות שהנך או לגלות ולסלק אותך. המטרה הסופית איננה לחשוף אותך. המטרה היא להפוך אותך למושלם ולהושיע אותך. כיצד אלוהים עושה זאת? כיצד האל הופך אותך למושלם? וכיצד הוא מושיע אותך? תחילה, הוא גורם לך להיות מודע לצביונך המושחת, וגורם לך להכיר את מהות הטבע שלך, את המגרעות שלך ואת הדברים שחסרים לך. רק על ידי הכרת הדברים הללו והבנתם בבהירות תוכל לחתור אל האמת ולהשליך מעליך בהדרגה את צביונך המושחת. כך אלוהים מספק לך הזדמנות. אלה הם רחמי האל. עליך לדעת איך לנצל את ההזדמנות הזו, ואסור לך להתנגד לאל, להתנצח עם האל, או להבין אותו בצורה שגויה. בייחוד כשאתה נתקל באנשים, באירועים ובדברים שאלוהים מסדיר סביבך, אל תרגיש כל הזמן שהדברים אינם כפי שהיית רוצה שיהיו. אל תשתוקק כל הזמן לברוח מהם ואל תתלונן תמיד על האל ותבין אותו שלא כהלכה. אם אתה עושה את הדברים האלה דרך קבע, אזי אינך חווה את עבודת האל וזה יקשה עליך מאוד להיכנס למציאות האמת. בכל פעם שאתה נתקל במשהו ואינך יכול להבינו במלואו, כאשר מתעורר קושי, עליך ללמוד לציית. עליך לבוא תחילה בפני אלוהים ולהתפלל יותר. כך, לפני שתחוש בכך, יתרחש שינוי במצב הפנימי שלך ותהיה מסוגל לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיה שלך. כך תוכל לחוות את עבודת האל. כשזה יקרה, מציאות האמת תתחשל בתוכך ובאופן זה תתקדם ותעבור שינוי במצב חייך. ברגע שתעבור את השינוי הזה ותחזיק במציאות האמת הזו, תהיה גם בעל שיעור קומה, ועם שיעור קומה באים חיים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כדי לזכות באמת, יש ללמוד מאנשים, ממאורעות ומדברים בקרבת מקום

התמסרות לתזמוריו ולסידוריו של האל היא השיעור הבסיסי ביותר עמו מתמודד כל מי שנוהה אחר האל. זהו גם השיעור המעמיק ביותר. המידה שבה אתה מסוגל להתמסר לאל משקפת את גודלם של שיעור קומתך ושל אמונתך – הדברים האלה קשורים זה בזה. באילו אמיתות עליך להצטייד על מנת להגיע להתמסרות מוחלטת? ראשית, אל לך לדרוש דבר מהאל – זוהי אמת. כיצד תוכל ליישם את האמת הזאת? כשאתה דורש משהו מהאל, השתמש באמת זו על מנת לשקול ולהרהר בעצמך. "אילו דרישות יש לי מהאל? האם הן עולות בקנה אחד עם האמת? האם הן הגיוניות? מהו מקורן? האם הן נובעות מדמיונותיי, או שמא אלה מחשבות שניתנו לי מהשטן?" למעשה, זה אף אחד מהדברים האלה. רעיונות אלה הם תוצר של הצביונות המושחתים של בני האדם. עליך לנתח את המניעים ואת המאוויים מאחורי הדרישות הלא הגיוניות האלה, ולבדוק האם הן תואמות להיגיון של אנושיות רגילה או לא. אל מה עליך לחתור? אם אתה אדם שאוהב את האמת, עליך לחתור להיות אדם שנוהה אחר האל, בדיוק כמו פטרוס. פטרוס אמר, "אם האל מתייחס אליי כאל צעצוע, כיצד אוכל לא להיות מוכן ומזומן?" יש אנשים שאינם מבינים מה אמר פטרוס. הם שואלים: "מתי האל התייחס לאנשים כאל צעצועים ומסר אותנו לידי השטן? לא ראיתי את זה. האל היה נפלא כלפיי, כה אדיב. האל איננו אל מן הסוג הזה. האל אוהב את בני האדם עד קצה יכולתו, אם כן מדוע שיתייחס אליהם כאל צעצועים? אין זה תואם לאמת. זוהי אי הבנה של האל ואין זו הכרה אמיתית של האל". אבל מה מקור דבריו של פטרוס? (מקורם בהכרתו את האל, בה זכה אחרי שעבר כל מיני ניסיונות). פטרוס עבר ניסיונות וזיכוכים רבים. הוא הניח בצד את כל הדרישות, התוכניות והמאוויים האישיים שלו, ולא דרש מהאל לעשות דבר. אם כך, לא היו לו מחשבות משלו, והוא מסר את עצמו לחלוטין. הוא חשב: "האל יכול לעשות ככל העולה על רוחו. הוא יכול לבחון אותי, להוכיח אותי, לשפוט או לייסר אותי. הוא יכול לגרום למצבים על מנת לגזום אותי, הוא יכול למתן אותי, הוא יכול להניחני בגוב האריות או במאורת הזאבים. כל מה שהאל עושה הוא נכון, ואני אתמסר לכל דבר. כל מה שעושה האל הוא האמת. לא יהיו לי תלונות או בחירות". האין זו התמסרות מוחלטת? לעתים אנשים חושבים: "כל מה שעושה האל הוא האמת, אם כך מדוע לא גיליתי כל אמת בדבר הזה שעשה האל? נדמה כי לעתים, אפילו האל עושה דברים שלא עולים בקנה אחד עם האמת. גם האל טועה לעתים. אבל האל הוא האל ויהי מה, ולכן אתמסר!" האם התמסרות שכזו היא מוחלטת? (לא). זוהי התמסרות בררנית; אין זו התמסרות אמיתית. היא עומדת בסתירה להשקפתו של פטרוס. אין צורך להסביר לך מדוע האל מתייחס אליך כאל צעצוע, או להצטייר לפניך כהוגן והגיוני. אפשר להתייחס אליך בכל אופן שהוא; אין צורך לדון איתך בכך או להסביר לך את העובדות ואת הסיבות. אם אי אפשר היה להתקדם ללא אישור ממך, אזי האם ההתייחסות אליך הייתה כאל צעצוע? לא – כך היו ניתנים לך זכויות וחירויות אנושיות, וכן כבוד מוחלט. היית מקבל יחס של בן אנוש, לא של צעצוע. מהו צעצוע? (משהו שאין לו אוטונומיה או זכויות). אבל האם זה רק משהו ללא זכויות? כיצד אפשר ליישם את דבריו של פטרוס? לדוגמה, נניח שאתה מחפש כבר זמן מה בנושא מסוים, אך טרם הבנת את כוונת האל. או, נניח שאתה מאמין באל כבר למעלה מ-20 שנים ועדיין אינך מבין את העניין. במצב כזה, האם אל לך להתמסר? אתה מוכרח להתמסר. ועל מה מתבססת ההתמסרות הזאת? היא מתבססת על מה שאמר פטרוס: "אם האל מתייחס אליי כאל צעצוע, כיצד אוכל לא להיות מוכן ומזומן?" אם תמיד תפנה לאל על פי התפיסות והדמיונות של בני האדם, ותשתמש בהם על מנת לאמוד את כל מעשי האל, את דבריו ואת עבודתו, האין זו הדבקת תווית לאל, האין זו התנגדות לאל? האם כל מעשי האל יכולים להיות תואמים לתפיסות ולדמיונות של בני האדם? ואם לא, האם כיוון שכך אינך מקבל אותם או מציית להם? בזמנים כאלה, איך עליך לחפש את האמת? כיצד עליך לנהות אחר האל? הדבר כרוך באמת; יש לחפש את התשובה בדברי האל. כשאנשים מאמינים באל, עליהם לדבוק במקומם של יצירי בריאה. עליך לדעת מהן האחריויות שלך, המחויבויות שלך, והחובות שלך ללא קשר לזמן, וכן לשאלות האם האל נסתר מפניך או התגלה לפניך, והאם אתה יכול לחוש באהבתו – עליך להבין את האמיתות האלה בנוגע ליישום בפועל. אם אתה עדיין דבק בתפיסותיך ואומר, "אם אראה בבירור שהעניין הזה עולה בקנה אחד עם האמת ועם מחשבותיי, אתמסר; אם זה לא ברור לי ואינני יכול לאשר שהאל הוא זה שפועל, תחילה אמתין מעט, ואתמסר כשאהיה בטוח שהדבר נעשה על ידי האל", האם זהו אדם שמתמסר לאל? לא. זוהי התמסרות מותנית, לא התמסרות מוחלטת ומלאה. עבודת האל לא תואמת לתפיסות ולדמיונות אנושיים; ההתגלמות כבשר ודם לא תואמת לתפיסות ולדמיונות אנושיים, ובייחוד לא שיפוט וייסור. רוב האנשים מתקשים לקבל אותה ולהתמסר לה. אם אינך יכול להתמסר לעבודת האל, האם תוכל למלא את חובתו של יציר בריאה? זה פשוט בלתי אפשרי. מהי חובתו של יציר בריאה? (להתייצב בעמדה של יציר בריאה, לקבל את התפקיד שהטיל עליו האל ולהתמסר לסידוריו של האל). נכון, זהו שורש העניין. אם כך, האין זה קל להתייחס לנושא זה? להתייצב בעמדה של יציר בריאה ולהתמסר לבורא, לאלוהיך – בכך צריך כל יציר בריאה לתמוך יותר מכל. יש אמיתות רבות שאינך מבין או שעליהן אינך יודע. אינך יכול להבין את כוונות האל, לכן לא תקבל את האמיתות ולא תתמסר להן – האם זה נכון? לדוגמה, אינך מבין מספר נבואות, לכן אינך מכיר בכך שהן דברי האל? אינך יכול להכחיש זאת. הדברים האלה תמיד יהיו דברים מן האל, והם מכילים את האמת. הם עדיין דברי האל, גם אם אינך מבין אותם. אם חלק מדברי האל לא התגשמו, האם פירוש הדבר שאין הם דברי האל, שאין הם האמת? אם אתה אומר, "אם הם לא התגשמו, סביר להניח שאין הם דברי האל. הם כנראה זויפו", איזו מין גישה היא זו? זוהי גישה של מרדנות. אתה מוכרח לאחוז בהיגיון. מהו היגיון? על מה מבוססת האחיזה בהיגיון? היא מבוססת על התייצבות בעמדה של יציר בריאה, והתמסרות לבורא, אלוהיך. זוהי האמת; אמת שלא ניתן לשנותה לעולם. האם התמסרות לאל צריכה להיות מבוססת על השאלה האם אתה מכיר את כוונות האל או מבין אותן, או האם האל הראה לך את כוונותיו או לא? האם היא צריכה להתבסס על כל זה? (לא). אם כך, על מה היא מבוססת? היא מבוססת על אמת ההתמסרות. מהי אמת ההתמסרות? (התייצבות בעמדה של יציר בריאה והתמסרות לבורא). זוהי אמת ההתמסרות. אם כך, האם יש צורך שתנתח מה נכון ומה לא נכון? האם עליך לשקול אם האל עשה את הדבר הנכון או לא על מנת להשיג התמסרות מוחלטת? האם האל צריך להסביר בבהירות וביסודיות היבט זה של האמת על מנת שתתמסר? (לא). אין זה משנה מה עושה האל, עליך ליישם בפועל את אמת ההתמסרות – זה מספיק טוב.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, התמסרות לאל היא שיעור בסיסי בזכייה באמת

כשאתם מתעמתים עם בעיות בחיים האמיתיים, כיצד עליכם להכיר ולהבין את סמכותו של אלוהים וריבונותו? כשאינכם יודעים כיצד להבין בעיות אלה, להתמודד עמן ולחוותן, איזו גישה עליכם לאמץ כדי להראות את כוונתכם, רצונכם והמציאות שלכם, של ציות לריבונותו של אלוהים ולסידורים שהוא קובע? דבר ראשון, עליכם ללמוד לחכות; אחר כך, עליכם ללמוד לחפש; אחר כך, עליכם ללמוד להישמע. "לחכות" פירושו לחכות לזמנו של אלוהים, לחכות לבני האדם, לאירועים ולדברים שהוא סידר למענכם, לחכות לכך שרצונו יתגלה בפניכם בהדרגה. "לחפש" פירושו לצפות בכוונותיו מלאות המחשבה של אלוהים ביחס אליכם ולהבינן, דרך בני האדם, האירועים והדברים שהוא סידר, להבין את האמת דרכם, להבין מה על בני האדם להשיג ואת הדרכים שעליהם לשמור, להבין אילו תוצאות מתכוון אלוהים להשיג בבני האדם ולאילו הישגים הוא מתכוון להגיע בהם. המלה "להישמע" מתייחסת כמובן לקבלתם של בני האדם, האירועים והדברים שאלוהים תזמר, קבלת ריבונותו, ודרכה הגעה לידיעה על האופן שבו מכתיב הבורא את הגורל האנושי, מקיים את האדם בעזרת חייו, מטמיע את האמת באדם. כול הדברים תחת סידוריו וריבונותו של אלוהים מצייתים לחוקי הטבע, ואם אתם מחליטים להניח לאלוהים לסדר ולהכתיב לכם כול דבר, עליכם ללמוד לחכות, עליכם ללמוד לחפש, עליכם ללמוד להישמע. זוהי הגישה שעל כול אדם שברצונו להישמע לסמכותו של אלוהים לנקוט, התכונה הבסיסית שצריכה להיות לכול אדם שברצונו לקבל את ריבונותו וסידוריו של אלוהים. כדי להחזיק בגישה כזו, להיות בעלי תכונה כזו, עליכם לעבוד קשה יותר, ורק כך תוכלו להיווכח במציאות האמיתית.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, אלוהים עצמו, הייחודי ג'

בקרב כל בני האדם, נח היה דמות של יראת האל, התמסרות לאל, והשלמה של התפקיד שהטיל האל – דמות ראויה ביותר לחיקוי; הוא זכה לאישור מהאל, ועל הנוהים אחרי האל בימינו לראות בו מודל לחיקוי. ומה היה הדבר רב הערך ביותר בנוח? הייתה לו רק גישה אחת כלפי דברי האל: להקשיב ולקבל, לקבל ולהתמסר, ולהתמסר עד המוות. גישה זו, שהייתה היקרה מכול, היא זאת שזיכתה אותו באישורו של האל. בכל הנוגע לדברי האל, נח לא נהג באופן שטחי, לא פעל כלאחר יד, ולא בחן, ניתח, התנגד להם או דחה אותם במחשבותיו, ואז תחב אותם למעמקי מוחו; במקום זאת, הוא הקשיב ברצינות, קיבל אותם בהדרגה בליבו, ולאחר מכן הרהר כיצד ליישם אותם, כיצד להוציאם לפועל בהתאם לכוונה המקורית, מבלי לסלף אותם. ובזמן שהוא הרהר בדברי האל, הוא אמר לעצמו בשקט: "אלה הם דברי האל, אלו הן הוראותיו של האל, זה מה שהאל הטיל עליי; אני מחויב, עליי להתמסר, אינני יכול לדלג על שום פרט, אינני יכול להמרות את רצונותיו של האל, וגם אינני יכול להתעלם מאף פרט אחד ממה שהוא אמר, אחרת לא אהיה ראוי להיקרא אדם, לא אהיה ראוי למה שהאל הטיל עליי, ולא אהיה ראוי לרוממותו. אם אכשל בחיים האלה בהשלמת כל מה שהאל אמר לי והפקיד בידיי, אזי אישאר מלא חרטות. יתרה מכך, לא אהיה ראוי למה שהאל הטיל עליי ולאופן שבו רומם אותי, ואתבייש לשוב ולהתייצב בפני הבורא". כל מה שנח חשב עליו ושקל בליבו, כל השקפותיו וגישותיו, כל אלו קבעו שבסופו של דבר הוא היה מסוגל להוציא לפועל את דברי האל, להפוך את דברי האל למציאות, להביא את דברי האל לידי מימוש, לגרום לכך שהם יתגשמו ויושגו באמצעות עבודתו הקשה, ויהפכו למציאות דרכו, כך שמה שהאל הטיל עליו לא היה לשווא. בהתבסס על כל מה שנח חשב, כל הרעיונות שעלו בליבו, וגישתו כלפי האל, ברור שנח היה ראוי לתפקיד הטיל עליו האל, שהוא היה אדם שהאל בטח בו ושנשא חן בעיני האל. האל צופה בכל מילה ובכל מעשה של אנשים, הוא צופה במחשבותיהם וברעיונותיהם. בעיני האל, יכולתו של נח לחשוב כךמעידה בבירור שהאל לא טעה בבחירתו; נח היה מסוגל לשאת את מה שהאל הטיל עליו ולהצדיק את אמונו של האל, והוא היה מסוגל להשלים את מה שהאל הטיל עליו. נח היה הבחירה היחידה מקרב האנושות כולה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב שלישי: כיצד צייתו נח ואברהם לדברי האל והתמסרו לו (חלק ב')

לאברהם הייתה אמונה אמיתית באל, וזה ממחיש משהו: אברהם היה אדם כן. גישתו היחידה כלפי דברי האל הייתה של ציות, קבלה והתמסרות – הוא היה מציית לכל דבר מדברי האל. אילו האל היה אומר שמשהו שחור, אזי גם אם אברהם לא היה מסוגל לראות את הדבר כשחור, הוא היה מאמין שמה שהאל אומר הוא נכון, ומשוכנע שזה שחור. אילו האל היה אומר לו שמשהו לבן, הוא היה משוכנע שזה לבן. זה פשוט עד כדי כך. האל אמר לו שהוא יעניק לו ילד, ואברהם חשב בליבו, "אני כבר בן מאה, אבל אם האל אומר שהוא עומד לתת לי ילד, אני מודה לאדוני, האל!" לא היו לו יותר מדי רעיונות אחרים, הוא פשוט האמין באל. מה הייתה מהות האמונה הזו? הוא האמין במהות האל ובזהותו, והכרתו את הבורא הייתה אמיתית. הוא לא היה כמו אותם אנשים שאומרים שהם מאמינים שהאל הוא כל-יכול ושהוא הבורא של האנושות, אך בליבם ישנם ספקות, כגון "האם בני האדם באמת התפתחו מקופים? נאמר שהאל ברא את כל הדברים, אך אנשים לא ראו זאת במו עיניהם." לא משנה מה אומר האל, אנשים כאלה תמיד נמצאים בין אמונה לספק, ומסתמכים על מה שהם רואים כדי לקבוע אם הדברים הם אמת או שקר. הם מפקפקים בכל דבר שאינם יכולים לראות במו עיניהם, ולכן, בכל פעם שהם שומעים את דברי האל, הם מציבים סימני שאלה מאחורי דבריו. הם בוחנים ומנתחים בזהירות, בקפידה ובשקידה כל עובדה, עניין וציווי שהאל מציב. הם חושבים שבאמונתם באל, עליהם לבחון את דבריו ואת האמת בגישה של מחקר מדעי, כדי לראות אם הדברים הללו הם אמת לאמיתה, אחרת הם עלולים ללכת שולל ולהיות מרומים. אבל אברהם לא היה כזה, הוא הקשיב לדברי האל בלב טהור. עם זאת, במקרה זה, האל ביקש מאברהם להקריב את בנו יחידו, את יצחק. הבקשה הכאיבה לאברהם, אבל הוא בכל זאת בחר להתמסר. אברהם האמין שדברי האל הם בלתי משתנים, ושדברי האל יהפכו למציאות. אנשים ברואים צריכים לקבל את דברי האל ולהתמסר להם כדבר מובן מאליו; בפני דברי האל, לאנשים ברואים אין זכות בחירה, קל וחומר שהם לא צריכים לנתח או לבחון את דברי האל. זו הייתה הגישה שהייתה לאברהם כלפי דברי האל. אף שאברהם חש כאב גדול, ולמרות אהבתו וחוסר רצונו לוותר על בנו, שגרמו לו לחץ נפשי וכאב קיצוניים, הוא בכל זאת בחר להחזיר את ילדו לאל. מדוע הוא עמד להחזיר את יצחק לאל? כאשר האל לא ביקש זאת מאברהם, לא הייתה סיבה שהוא ייקח יוזמה ויחזיר את בנו, אבל מאחר שהאל ביקש זאת, הוא היה חייב להחזיר את בנו לאל, לא היו לו כל תירוצים, ואסור היה לו לנסות ולהתמקח עם האל – זו הייתה הגישה של אברהם. הוא התמסר לאל בלב טהור שכזה. זו הייתה כוונת האל וזה מה שהאל רצה לראות. ההתנהגות של אברהם ומה שהוא השיג בעניין הקרבת יצחק היו בדיוק מה שהאל רצה לראות, והאל בחן ובדק את אברהם באמצעות עניין זה. ובכל זאת, האל לא התייחס לאברהם כפי שהתייחס לנח. הוא לא סיפר לאברהם את הסיבות שמאחורי העניין הזה, את התהליך או את כל הפרטים. אברהם ידע רק דבר אחד, והוא שהאל ביקש ממנו להחזיר את יצחק – וזה הכול. הוא לא ידע שבכך האל מעמיד אותו בניסיון, וגם לא היה מודע למה שהאל רצה להשיג באמצעותו ובאמצעות צאצאיו לאחר שהועמד במבחן הזה. האל לא סיפר לאברהם אף אחד מהדברים הללו, הוא פשוט נתן לו פקודה פשוטה, דרישה. ואף על פי שדברי האל היו פשוטים מאוד, ולא התחשבו ברגשות אנושיים, אברהם עמד בציפיות של האל בכך שעשה כפי שהאל רצה ודרש: הוא העלה את יצחק כקורבן על המזבח. כל מעשיו הראו שהקרבתו של יצחק לא הייתה עבורו פעולה שנעשתה כלאחר יד, הוא לא עשה זאת באופן שטחי, אלא עשה זאת בכנות, ועשה זאת מעומק לבו. אף שהוא לא יכול היה לשאת את הוויתור על יצחק, ואף שזה גרם לו סבל רב, כאשר התמודד עם מה שהבורא ביקש, אברהם בחר בשיטה שאף אדם אחר לא היה בוחר: התמסרות מוחלטת למה שהבורא ביקש, התמסרות ללא פשרות, ללא תירוצים וללא תנאים כלשהם – הוא פעל בדיוק כפי שהאל ביקש ממנו. ומה היה הדבר שבו ניחן אברהם, ושאפשר לעשות את מה שהאל ביקש? בהיבט אחד, הייתה בקרבו אמונה אמיתית באל; הוא היה בטוח שהבורא הוא האל, אלוהיו, אדונו, האחד שהוא הריבון על כל הדברים והבורא של האנושות. זו הייתה אמונה אמיתית. בהיבט אחר, היה לו לב טהור. הוא האמין בכל מילה שהבורא אמר, והיה יכול לקבל בפשטות ובמישרין כל מילה שהאל אמר. ובהיבט נוסף, לא משנה כמה קשה היה מה שהבורא ביקש, כמה הכאיבה לו הבקשה הזאת, הגישה שהוא בחר הייתה התמסרות – לא לנסות להתווכח עם האל, לא להתנגד ולא לסרב, אלא להתמסר התמסרות מלאה ומוחלטת; הוא פעל ויישם בפועל בדיוק בהתאם למה שהאל ביקש, על פי כל דבר מדברי הבוא ועל פי הצו שהאל הוציא. בדיוק כפי שהאל ביקש ורצה לראות, אברהם העלה את יצחק כקורבן על המזבח, הוא מסר אותו לאל – וכל מה שעשה הוכיח שהאל בחר באדם הנכון, ושבעיני האל, אברהם היה צדיק.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב שלישי: כיצד צייתו נח ואברהם לדברי האל והתמסרו לו (חלק ב')

רק כשתהיה לך אמונה שלמה, תוכל לאחוז בהתמסרות אמיתית. רק כשתוכל להתמסר לאל באמת ובתמים, אמון אמיתי יוכל לצמוח בתוכך בהדרגה. אתה זוכה באמון אמיתי בתהליך ההתמסרות לאל באמת ובתמים, אבל אם אין לך אמון מלא, האם תוכל להתמסר לאל באמת ובתמים? (לא). יש קשר בין הדברים, ואין זה עניין של תקנות או של היגיון. אמת היא לא פילוסופיה, היא איננה הגיונית. אמיתות קשורות זו בזו ואי אפשר להפריד ביניהן כלל וכלל. אם אתה אומר, "על מנת להתמסר לאל, מוכרח להיות לך אמון באל, ואם יש לך אמון באל, עליך להתמסר לאל", אזי אלה הם תקנה, משפט, תאוריה, דעה הנשמעת חשובה! ענייני חיים אינם תקנות. באופן מילולי אתה ממשיך להכיר בכך שהאל הכול יכול הוא מושיעך היחידי והאל האמיתי היחיד, אך האם יש לך אמון אמיתי באל? על מה אתה מסתמך לשם עמידה איתנה בעתות מצוקה? רבים מקבלים את האל הכול יכול משום שהוא הביע אמיתות רבות. הם מקבלים אותו על מנת להיכנס למלכות שמים. אך כשהם ניצבים אל מול מעצר ותלאות, רבים נרתעים, מסתתרים בבתיהם ואינם מעזים לבצע את חובותיהם. בזמן שכזה, הדברים אותם השמעת – "אני מאמין בריבונות האל, אני מאמין בשליטת האל על יעוד האדם, ושייעודי מצוי בידי האל" – נעלמו מזמן מבלי להותיר זכר. מבחינתך היה זה בסך הכול ביטוי שגור. משום שאינך מעז ליישם בפועל ולחוות את הדברים האלה, ואינך חי על פי הדברים האלה, האם יש לך אמון אמיתי באל? תמצית האחיזה באמונה באל היא לא רק אמונה בשמו של האל, אלא אמונה בעובדה שהאל הוא ריבון על כל הדברים כולם. עליך להפוך עובדה זו לחייך, להפוך אותה לעדות הממשית של חייך. עליך לחיות על פי הדברים האלה. פירוש הדבר הוא לאפשר לדברים האלה להדריך את התנהגותך וכן להדריך את הכיוון ואת המטרות של מעשיך כשאתה נתקל בקשיים. מדוע עליך לחיות על פי הדברים האלה? לדוגמה, נניח שבאפשרותך לנסוע לארץ זרה כדי להאמין באל ולבצע את חובתך, ואתה חושב שזה טוב למדי. שלטון התנין הגדול האדום כאש לא קיים במדינות זרות, ואין רדיפה של אמונות; האמונה באל לא מסכנת את חייך, ולכן אינך צריך להסתכן. לעומת זאת, למאמינים באל ביבשת הסינית נשקפת סכנת מאסר בכל רגע נתון; הם חיים בגוב האריות, וזה מסוכן מאוד! יום אחד, האל אומר, "במשך מספר שנים, האמנת באל במדינות זרות, וזכית בניסיון חיים מסוים. בסין היבשתית יש מקום, שהאחים והאחיות בו אינם בוגרים מבחינת חיים. עליך לחזור ולרעות אותם". מה תעשה אל מול אחריות שכזו? (אתמסר לה ואקבל אותה). ייתכן ותקבל אותה כלפי חוץ, אך בלבך תחוש אי נוחות. בלילה במיטתך, תבכה ותתפלל לאל, "אלוהים, אתה מכיר את חולשתי. שיעור קומתי נמוך מדי. גם אם אשוב אל היבשת, לא אהיה מסוגל לרעות את אנשיו הנבחרים של האל! האם אינך יכול לבחור מישהו אחר שייסע? התפקיד הזה הוטל עליי, ואני רוצה לנסוע, אבל אני פוחד שאם אסע, לא אבצעו היטב, שלא אהיה מסוגל לבצע את חובתי לשביעות רצונך, ושלא אצליח לעמוד בכוונותיך! אינני יכול להישאר בחו"ל עוד שנתיים?" איזו בחירה אתה מבצע? אינך מסרב לנסוע באופן חד משמעי, אבל גם אינך מסכים לנסוע באופן חד משמעי. זוהי התחמקות מרומזת. האם זוהי התמסרות לאל? זוהי מרדנות ברורה ביותר באל. אי רצונך לשוב משמעו שאתה אוחז ברגשות של התנגדות. האם האל יודע זאת? (הוא יודע). האל יגיד, "אל תיסע. אינני מקשה עליך, אני רק מעניק לך ניסיון". כך, הוא חשף אותך. האם אתה אוהב את האל? האם אתה מתמסר לאל? האם יש לך אמון אמיתי? (לא). האם זוהי חולשה? (לא). זוהי מרדנות, זוהי התנגדות לאל. הניסיון הזה חשף שאין לך אמון אמיתי באל, שאין לך התמסרות אמיתית, ושאינך מאמין שהאל הוא ריבון על כל הדברים כולם. אתה אומר, "כל עוד אני פוחד, החלטתי שלא לנסוע היא מוצדקת. כל עוד נשקפת סכנה לחיי, אני יכול לסרב. אינני חייב לקבל את התפקיד שהטיל עליי האל, ואני יכול לבחור נתיב משלי. אני יכול להיות מלא תלונות ותרעומות". איזה מין אמון הוא זה? אין כאן שום אמון אמיתי. אין זה משנה עד כמה נעלות הן אמרות הכנף שאתה מדקלם, האם תהיה להן איזו השפעה כעת? כלל וכלל לא. האם תהיה איזו השפעה לנדריך? אם אחרים ישתפו על האמת ויפעלו על מנת לשכנע אותך, האם זה יעזור? (לא). גם אם תיסע בעל כורחך ליבשת לאחר שיפעלו על מנת לשכנע אותך, האם תהיה זו התמסרות אמיתית? לא כך האל רוצה שתתמסר. אם תיסע בניגוד לרצונך, תיסע לשווא. האל לא יעבוד בתוכך, וזה לא יזכה אותך בדבר. האל לא מאלץ בני אדם לעשות דברים. עליך להפגין נכונות. אם אינך רוצה לנסוע, אלא לבחור בדרך שלישית, ותמיד מחפש להימלט, לדחות ולחמוק, אזי אינך צריך לנסוע. כששיעור קומתך יהיה גבוה דיו ויהיה בידך האמון המתאים, תבקש לנסוע מיוזמתך, ותאמר, "אסע, גם אם אף אחד אחר לא ייסע. הפעם באמת אינני פוחד, ואסכן את חיי! האל הרי העניק את החיים, הלא כן? מה מפחיד כל כך בשטן? הוא ככלי משחק בידי האל, ואינני ירא מפניו! אם לא איעצר, יהיה זה הודות לחסד האל ולרחמיו. אם מכורח הנסיבות כן איעצר, יהיה זה משום שהאל אפשר זאת. גם אם אמות בכלא, עדיין עליי לשאת עדות למען האל! מוכרחה להיות לי הנחישות הזאת – אמסור את חיי למען האל! אקח את מה שהבנתי, חוויתי ולמדתי להכיר בחיי ואשתף על כך עם האחים והאחיות נטולי ההבנה והידע. כך, יוכלו להיות להם אותם האמון והנחישות כמוני, והם יוכלו לבוא לפני האל ולשאת עדות למענו. עליי להתחשב בכוונות האל ולשאת בעול הכבד הזה. אף שנשיאת העול הזו דורשת ממני להסתכן ואף להקריב את חיי, אינני פוחד. אני כבר לא חושב על עצמי; יש לי את האל, חיי מצויים בידיו, ואני מתמסר מרצוני לתזמוריו ולסידוריו". לאחר שובך, יהיה עליך לסבול בסביבה הזאת. ייתכן ותזקין במהירות, שערך יאפיר ופניך יתמלאו קמטים. ייתכן ותחלה, או שיאסרו וירדפו אותך, או שאפילו תישקף סכנה לחייך. כיצד עליך להתמודד עם הבעיות האלה? הדבר שוב כרוך באמון אמיתי. יש אנשים ששבים בפרץ של נחישות, אך מה הם עושים כשהם נתקלים בקשיים כאלה עם שובם? עליך להסתכן ולהאמין בריבונות האל. גם אם תזדקן מעט כלפי חוץ או תחלה, אלה הן זוטות. אם תחטא נגד האל ותסרב לתפקיד אותו הטיל עליך, תחמיץ את ההזדמנות שלך והאל לא יביאך לידי שלמות בחיים האלה. בחייך, אם תחטא נגד האל ותדחה את התפקיד אותו הטיל עליך, יהיה זה כתם לעולם ועד! אם תחמיץ את ההזדמנות הזאת, לא תוכל לקנות אותה בחזרה תמורת מספר שנים משנות נעוריך. מה הטעם בגוף בריא וחזק? מה הטעם בפנים יפים ובגזרה נאה? גם אם תחיה עד גיל שמונים וראשך יהיה עדיין צלול, האם לא יהיה זה מעורר רחמים אם לא תוכל להבין ולו משפט אחד מדברי האל? זה יהיה מעורר רחמים עד מאוד! אם כך, מהו הדבר החשוב ויקר הערך ביותר שבני אדם מוכרחים להשיג כשהם באים לפני האל? זוהי אמונה שלמה באל. אין זה משנה מה קורה לך, אם תחילה תתמסר, גם אם באותו הזמן אתה אוחז בתפיסות מוטעות קטנות באשר לאל, או שאינך מבין לגמרי מדוע האל פועל כך, לא תהיה שלילי וחלש. כפי שאמר פטרוס, "גם אם האל היה משחק בבני האדם כאילו היו צעצועים, איזו תלונה הם היו משמיעים?" אם אין לך אפילו שמץ האמון הזה, האם עדיין תוכל להיות מסור כפטרוס? לעתים תכופות מאוד, מה שעושה לך האל הוא הולם והגיוני, ועולה בקנה אחד עם שיעור קומתך, עם דמיונותיך ועם תפיסותיך. האל עובד בהתאם לשיעור קומתך. אם עדיין אינך יכול לקבל זאת, האם תוכל להיות מסור כפטרוס? יהיה זה עוד יותר בלתי אפשרי. לכן, עליך לחתור אל עבר הכיוון והמטרה האלה. רק אז תוכל להשיג אמונה שלמה באל.

אם לבני אדם אין אמונה שלמה, האם הם יכולים להתמסר לאל? קשה לומר. רק כשיהיה להם אמון אמיתי באל, הם יוכלו להתמסר לו באמת ובתמים. זה בדיוק העניין. אם לא תתמסר לאל באמת ובתמים, לא יהיו לך הזדמנויות נוספות לקבל מהאל את נאורותו, את הדרכתו או את ההבאה לידי שלמות על ידו. דחית את כל ההזדמנויות האלה לכך שהאל יביאך לידי שלמות. אינך רוצה בהן. אתה מסרב להן, נמנע מהן, וחומק מהן שוב ושוב. אתה תמיד בוחר סביבות נטולות סבל הכוללות את תענוגות הבשר. זוהי בעיה! אינך יכול לחוות את עבודת האל. אינך יכול לחוות את הדרכת האל, את הנהגת האל, ואת הגנת האל. אינך יכול לראות את מעשיו של האל. כתוצאה מכך, לא תזכה באמת ולא תזכה באמון אמיתי – לא תזכה במאום!

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לאחוז באמון מלא רק באמצעות ציות אמיתי

אנשים חייבים להבין שיש עיקרון יסודי ביחסו של הבורא ליצירי בריאה, שהוא גם העיקרון העליון. האופן בו הבורא מתייחס ליצירי בריאה מבוסס לחלוטין על תוכנית הניהול שלו ועל דרישות עבודתו; הוא לא צריך להתייעץ עם אף אדם, והוא גם לא צריך לגרום לשום אדם להסכים עמו. הוא עושה מה שהוא צריך לעשות ומתייחס איך שהוא צריך להתייחס לאנשים, ולא משנה מה הוא עושה או איך הוא מתייחס לאנשים, הכול תואם את עקרונות האמת, ואת העקרונות לפיהם הבורא פועל. כיצירי בריאה, הדבר היחיד שיש לעשותו הוא להתמסר לבורא; אדם לא צריך לעשות שום בחירה משל עצמו. זה ההיגיון שאמור להיות ליצירי בריאה, ואם לאדם אין אותו, אז הוא לא ראוי להיקרא אדם. אנשים חייבים להבין שהבורא תמיד יהיה הבורא; יש לו את הכוח והכישורים לתזמר ולהחזיק בריבונות על כל יציר בריאה כראות עיניו, והוא אינו צריך סיבה כדי לעשות זאת. זו הסמכות שלו. אין אחד מבין יצירי הבריאה שהוא בעל הזכות או ההכשרה לשפוט אם מה שהבורא עושה הוא נכון או לא, או איך עליו לנהוג. אף יציר בריאה אינו רשאי לבחור אם לקבל את ריבונותו ואת סידוריו של הבורא; ואף יציר בריאה אינו רשאי לבוא בדרישות לגבי איך הבורא מחזיק בריבונות ומסדר את גורלם. זו האמת העליונה. אין זה משנה מה הבורא עשה ליצירי הבריאה שלו והאופן בו הוא עשה זאת, בני האדם שהוא ברא צריכים לעשות רק דבר אחד: לחפש, להתמסר, לדעת ולקבל את כול מה שקבע הבורא. התוצאה הסופית תהיה שהבורא יגשים את תוכנית הניהול שלו וישלים את עבודתו, מה שיאפשר לתוכנית הניהול שלו להתקדם ללא הפרעות. בה בעת, מפני שיצירי הבריאה קיבלו עליהם את ריבונותו של הבורא ואת הסדריו והתמסרו לריבונותו ולהסדריו, הם יזכו בַאמת, יבינו את רצון הבורא ויכירו את כוונותיו. עליי לספר לכם עדיין על עיקרון נוסף: יהיו אשר יהיו מעשיו של הבורא, יהיה אשר יהיה אופן התגשמותו, ובין אם הוא עושה מעשה גדול או קטן, הוא עדיין הבורא. לעומת זאת, יהיו אשר יהיו מעשיה של כל האנושות, אשר אותה ברא האל, וגם אם בני האנוש מוכשרים או ניחנים במתת, הם עדיין יצירי בריאה. בנוגע לאנושות הברואה, יהיו אשר יהיו מידת החסד וכמות הברכות שהיא קיבלה מהבורא, או מידת הרחמים, רוחב הלב או הנדיבות שקיבלה ממנו, אל לבני האדם להאמין שהם נפרדים ושונים מההמונים, או לחשוב שהם יכולים להיות במעמד זהה לאל או שעלו בדרגה בקרב יצירי הבריאה. גם אם האל העניק לך מתנות רבות, גם אם גמל לך חסד רב או התייחס אליך בנדיבות רבה וגם אם העניק לך כמה כישרונות מיוחדים, אף אחד מהדברים הללו אינו נכס שלך. הנך יציר בריאה ולפיכך תהיה יציר בריאה לעולם ועד. אל לך לחשוב אי פעם, "הנני ילד אהוב בידי האל. האל לא ייטוש אותי לעולם, האל יתייחס אליי תמיד באהבה, בדאגה, ובלטיפות רכות, בלחישות מלאות חמימות של נחמה ועידוד". ההפך הוא הנכון, בעיני הבורא, הנך ככל יצירי הבריאה האחרים. האל יכול להשתמש בך כרצונו, הוא גם יכול לתזמר אותך כרצונו, והוא יכול לסדר כרצונו כך שתמלא כל תפקיד בקרב סוגים שונים של אנשים, אירועים ודברים. זה הידע שצריך להיות לבני האדם וההיגיון שצריך להיות להם. אם תוכל להבין ולקבל את הדברים האלו, הקשר שלך עם האל יהפוך לרגיל יותר, ויהווה בסיס לקשר ראוי ביותר איתו; אם תוכל להבין ולקבל את הדברים האלו, אזי תנווט את מעמדך כהלכה, תתמקם במקומך ותמלא את חובתך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, ניתן להכיר את מעשי האל רק על ידי הבנת האמת

קטעים מסרטים קשורים

כיצד להגיע להישמעות אמיתית לאלוהים וכיצד להיגאל בידי אלוהים?

מזמורים קשורים

יצור שנברא צריך להיות נתון לחסדי האל