דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

יציר נברא אמיתי צריך לדעת מיהו הבורא, לשם מה נועדה בריאת האדם, כיצד למלא את חובותיו של יציר נברא וכיצד לעבוד את אדון הבריאה כולה. עליו להבין את כוונות הבורא, משאלותיו ודרישותיו, לתפוס ולדעת אותן ולגלות התחשבות בהן ועליו ללכת בדרכו של הבורא – לירוא את האל ולסור מרע.

מהי יראת האל? וכיצד אדם יכול לסור מרע?

הכוונה ב"יראת האל" איננה פחד ואימה בלתי מוסברים ואף לא התחמקות, שמירת מרחק או סגידה או אמונה טפלה. אלא הכוונה היא הערצה, יראת כבוד, אמון, הבנה, התחשבות, התמסרות, הקדשה, אהבה וכן עבודת האל ללא תנאים וללא תלונות, מתן גמול וכניעה. ללא הכרה אמיתית של האל, לאנשים לא יהיו הערכה אמיתית, אמון אמיתי, הבנה אמיתית, התחשבות או התמסרות אמיתיות, אלא רק אימה ומועקה, רק ספק, אי הבנה, התחמקות ושמירת מרחק. ללא הכרה אמיתית של האל, לאנשים לא יהיו הקדשה ומתן גמול אמיתיים. ללא הכרה אמיתית של האל, לאנושות לא יהיו עבודת האל וכניעה אמיתיים, אלא רק הערצה עיוורת ואמונות טפלות. ללא הכרה אמיתית של האל, אנשים לא יוכלו ללכת בדרכי האל או לירוא את האל או לסור מרע. נהפוך הוא, כל פעילות והתנהגות של האדם יהיו מלאות במרדנות ובהתנגדות לאל, בהשמצות ובשיפוט של האל ובמעשים רעים המנוגדים לאמת ולמשמעות האמיתית של דברי האל.

כאשר יהיה לאנשים אמון אמיתי באל, הם ינהו אחריו ויהיו תלויים בו בכנות. רק עם הסתמכות אמיתית על האל אנשים יוכלו ללמוד להכיר אותו באמת ולהראות לו הבנה. לצד ההבנה האמיתית של האל תבוא גם התחשבות אמיתית כלפיו. רק עם התחשבות אמיתית כלפי האל תהיה לאנשים התמסרות אמיתית. רק עם התמסרות אמיתית לאל תוכל להיות לאנשים הקדשה אמיתית. רק עם יכולת הקדשה אמיתית יוכל להיות לאנשים מתן גמול ללא תנאים וללא תלונות. רק עם הסתמכות אמיתית, הבנה אמיתית והתחשבות, התמסרות אמיתית, הקדשה ומתן גמול אמיתיים יוכלו האנשים להכיר באמת ובתמים את צביונו ומהותו של האל ואת זהותו של הבורא. רק כשילמדו להכיר את הבורא באמת ובתמים, יוכלו להתעורר בקרבם עבודת האל וכניעה אמיתיות. רק כשיהיו להם עבודה אמיתית של הבורא וכניעה בפניו הם יוכלו להשתחרר באמת ובתמים מן המעשים הרעים, כלומר לסור מרע.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, הקדמה

כעת, כל אחד רוצה להפוך לאדם שירא את האל וסר מרע. אם כך, מהי המשמעות של לירוא את האל ולסור מרע? ניתן לומר, שהדבר כרוך בחיפוש של התמסרות לאל, ובהתמסרות מוחלטת ומלאה אליו. הוא כרוך בפחד ומורא כנים מן האל, ללא כל הולכת שולל, התנגדות או מרדנות. המשמעות היא להיות בעלי לב טהור לחלוטין ונאמנים ומסורים לגמרי לאל. הנאמנות וההתמסרות האלה חייבות להיות מוחלטות, לא יחסיות; הן אינן תלויות בזמן או במקום, ואף לא בגילו של אדם. זוהי הדרך שבה יש לירוא את האל ולסור מרע. במהלך חתירה כזו, תלמד בהדרגה להכיר את האל ותחווה את מעשיו; תרגיש את הטיפול ואת ההגנה שלו, תחוש באמת של קיומו ותרגיש בריבונותו. לבסוף, תרגיש באמת כי האל נמצא בכל הדברים וכי הוא ממש לצדך. תגיע לכדי הבנה כזו. אם לא תלך בדרך של מורא מן האל והתרחקות מרע, לעולם לא תזכה בידע אודות הדברים האלה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, האדם הוא המרוויח העיקרי מתוכנית הניהול של אלוהים

איוב תם וירא אלוהים וסר מרע, והיו לו עושר רב ומעמד נכבד. עבור אדם רגיל החי בסביבה כזו ובתנאים כאלו, תזונתו של איוב, איכות חייו והיבטים שונים בחייו האישיים היו מוקד תשומת הלב של רוב האנשים. לפיכך, עלינו להמשיך ולקרוא בכתבי הקודש: "וְהָלְכ֤וּ בָנָיו֙ וְעָשׂ֣וּ מִשְׁתֶּ֔ה בֵּ֖ית אִ֣ישׁ יוֹמ֑וֹ וְשָׁלְח֗וּ וְקָרְאוּ֙ לִשְׁלֹ֣שֶׁת אַחְיֽוֹתֵיהֶ֔ם לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת עִמָּהֶֽם׃ וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה וַיִּשְׁלַ֧ח אִיּ֣וֹב וַֽיְקַדְּשֵׁ֗ם וְהִשְׁכִּ֣ים בַּבֹּקֶר֮ וְהֶעֱלָ֣ה עֹלוֹת֮ מִסְפַּ֣ר כֻּלָּם֒ כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י וּבֵרֲכ֥וּ אֱלֹהִ֖ים בִּלְבָבָ֑ם כָּ֛כָה יַעֲשֶׂ֥ה אִיּ֖וֹב כָּל־הַיָּמִֽים" (איוב א' 4-5)... כשכתבי הקודש מתארים את המשתאות של בני ובנות איוב, אין כל אזכור של איוב. נאמר רק שבניו ובנותיו נהגו לאכול ולשתות יחד. במילים אחרות, הוא לא ערך משתאות ולא הצטרף לסעודות הראוותניות של בניו ובנותיו. על אף שהיה אמיד ובעל נכסים ועבדים רבים, חייו של איוב לא היו מלאי יוקרה. סביבת המחייה המופלגת שלו לא תעתעה בו והוא לא האביס את עצמו בעינוגי הגוף, ולא שכח להעלות עולות משום עושרו, לא כל שכן גרם לו הדבר לסור בהדרגה מאלוהים בלבו. אם כן, מסתבר שאיוב היה ממושמע בסגנון חייו ולא היה תאוותן או נהנתן וגם לא התקבע על איכות חיים, כתוצאה מכך שאלוהים ברך אותו. תחת זאת, הוא היה צנוע וענו, הוא לא היה ראוותן והיה זהיר ומחושב לפני אלוהים. הוא הקדיש מחשבה רבה לחסדיו של אלוהים ולברכותיו והוא היה תמיד ירא אלוהים. בחיי היום-יום שלו, הוא לעתים קרובות היה קם מוקדם להעלות עולות בעבור בניו ובנותיו. במילים אחריו, לא רק שהוא היה בעצמו ירא אלוהים, אלא שהוא גם קיווה שילדיו יהיו יראי אלוהים כמותו ולא יחטאו נגד אלוהים. עושרו החומרי של איוב לא תפס כל מקום בלבו ולא לקח את מקומו של אלוהים. בין אם למען עצמו או ילדיו, פעולותיו היום-יומיות של איוב היו כולן קשורות ליראתו את אלוהים ולהישמרותו מרע. יראתו את יהוה אלוהים לא נעצרה בפיו, כי אם הובאה לידי ביטוי במעשים בכל חלק מחייו היום-יומיים. ההתנהלות הזו של איוב בפועל מראה לנו שהוא היה הגון ובעל מהות שאוהבת צדק ודברים חיוביים. העובדה שאיוב לעתים קרובות שלח וקידש את בניו ובנותיו פירושה שהוא לא אישר את התנהגות ילדיו או תמך בה. בלבו, הוא מאס בהתנהגותם וגינה אותם. הוא הסיק שהתנהגות בניו ובנותיו לא ריצתה את יהוה אלוהים ולכן דרש מהם לעתים קרובות לבוא לפני יהוה אלוהים ולהתוודות על חטאיהם. מעשיו של איוב מראים לנו צד נוסף באנושיותו: צד שבו הוא מעולם לא הלך עם אלו אשר לעתים קרובות חטאו ופגעו באלוהים, ובמקום זאת הוא סר ונמנע מהם. על אף שהאנשים הללו היו בניו ובנותיו, הוא לא זנח את עקרונותיו שלו משום שהם היו בני משפחתו ולא סבל את חטאיהם בגלל רגשותיו שלו. במקום זאת, הוא דחק בהם להתוודות ולהשיג את ארך אפיו של יהוה אלוהים, והוא הזהיר אותם לא לזנוח את אלוהים לשם הנאותיהם התאוותניות. העקרונות של יחסו של איוב לאחרים הם בלתי נפרדים מעקרונותיו – יראת אל והישמרות מרע. הוא אהב את מה שמקובל על אלוהים ותיעב את מה שאלוהים דחה, והוא אהב את בני האדם שיראים את אלוהים בלבם ותיעב את אלה שעושים רע או חוטאים נגד אלוהים. אהבה ותיעוב כאלה הודגמו בחיי היום-יום שלו והיו עצם יושרו של איוב, שנראה בעיני אלוהים. מובן שאלו גם ההבעה וההבאה לידי ביטוי של אנושיותו האמיתית של איוב ביחסיו עם אחרים בחיי היום-יום, שעלינו ללמוד.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'

אחרי שאלוהים אמר לשטן, "הִנֵּ֤ה כָל־אֲשֶׁר־לוֹ֙ בְּיָדֶ֔ךָ רַ֣ק אֵלָ֔יו אַל־תִּשְׁלַ֖ח יָדֶ֑ךָ", השטן יצא מלפניו וזמן קצר לאחר מכן איוב החל לספוג מתקפות פתע חריפות: ראשית, שווריו וחמוריו נבזזו ועבדיו נהרגו. בהמשך, צאנו ועבדיו נשרפו כליל. לאחר מכן, גמליו נלקחו ועבדיו נרצחו. ולבסוף, נלקחו חיי בניו ובנותיו. שרשרת המתקפות הזו הייתה העינוי שסבל איוב במהלך הפיתוי הראשון. כפי שאלוהים ציווה אותו, במהלך המתקפות האלה, השטן התמקד רק ברכושו של איוב ובילדיו, ולא פגע באיוב עצמו. ובכל זאת, איוב הפך בן-רגע מאיש עשיר ורב במקנה לעני חסר כל. איש לא יכול היה לעמוד במכת הפתע המהממת הזו או להגיב אליה כראוי, אך איוב הפגין את הצד יוצא הדופן שלו. כתבי הקודש מתארים את הסיפור כך: "וַיָּ֤קָם אִיּוֹב֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶת־מְעִל֔וֹ וַיָּ֖גָז אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּפֹּ֥ל אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ". זו הייתה תגובתו הראשונה של איוב, לאחר שהוא שמע שהוא איבד את ילדיו ואת כל רכושו. מעל הכל, הוא לא נראה מופתע או מוכה בהלה, לא כל שכן הביע כעס או שנאה. אם כן, אתם רואים שבלבו הוא כבר זיהה שהאסונות האלה לא היו מקריים או מעשה ידי אדם, לא כל שכן נקמה או עונש. במקום זאת, ניסיונות יהוה פקדו אותו. יהוה הוא זה שרצה לקחת את רכושו ואת ילדיו. איוב היה אז רגוע וצלול מאוד. אנושיותו התמה והישרה אפשרה לו לשקול ולהחליט בדיוק באופן טבעי והגיוני לגבי האסונות שפקדו אותו. כתוצאה מכך, הוא התנהג בשלווה יוצאת דופן. "וַיָּ֤קָם אִיּוֹב֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶת־מְעִל֔וֹ וַיָּ֖גָז אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּפֹּ֥ל אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ". "וַיִּקְרַ֣ע אֶת־מְעִל֔וֹ", משמע שהוא היה ערום ונטול כל. "וַיָּ֖גָז אֶת־רֹאשׁ֑וֹ", כלומר שהוא שב לפני אלוהים כתינוק בן יומו. "וַיִּפֹּ֥ל אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ", משמע שהוא בא אל העולם עירום, ושהוא עדיין חסר כל היום – הוא שב אל אלוהים כתינוק בן יומו. אף ברוא אל לא יכול לנקוט את הגישה שאיוב נקט כלפי כל מה שארע לו. אמונתו ביהוה הייתה חזקה ממה שאמונה יכולה להיות. אלה היו יראתו את אלוהים והישמעותו לאלוהים, והוא היה מסוגל לא רק להודות לאלוהים על מה שהוא נתן לו, אלא גם על מה שהוא לקח ממנו. בנוסף, הוא היה מסוגל לקבל על עצמו להשיב את כל מה שיש לו, כולל את חייו.

יראתו וציותו של איוב כלפי אלוהים הן דוגמה לאנושות, ותומתו ויושרו הן שיא האנושיות שעל כל אדם להשיג. על אף שהוא לא ראה את אלוהים, הוא הבין שאלוהים קיים באמת, ומשום ההבנה זו הוא ירא את אלוהים – ובעקבות היראה הזו הוא היה מסוגל להישמע לאלוהים. הוא נתן לאלוהים יד חופשית לקחת את כל מה שיש לו, אך לא התלונן, ונפל ארצה לפני אלוהים, ואמר לו שבאותו הרגע, אפילו אם אלוהים ייקח את בשרו, איוב יניח לו לעשות זאת בשמחה ומבלי להתלונן. כל התנהלותו נבעה מאנושיותו התמה והישרה. כלומר כתוצאה מתמימותו, כנותו וטוב לבו, איוב נותר איתן בהבנתו ובחווייתו את קיומו של אלוהים. על יסוד זה, הוא דרש מעצמו דרישות ותיקן את חשיבתו, התנהגותו, התנהלותו ועקרונותיו בפעולתו לפני אלוהים בהתאמה לאופן שבו אלוהים הנחה אותו ולמעשים של אלוהים שהוא ראה בקרב כל הדברים. עם הזמן, חוויותיו גרמו לו ליראת אל אמיתית וממשית וגרמו לו לסור מרע. זה היה מקור ההגינות שאיוב התמיד בה בנחישות. איוב היה בעל אנושיות כנה, תמימה וטובת לב והייתה לו חוויה ממשית של יראת אל, ציות לאלוהים והישמרות מרע, כמו גם הידע ש"יְהוָ֣ה נָתַ֔ן וַיהוָ֖ה לָקָ֑ח". רק בזכות הדברים הללו, הוא היה מסוגל לעמוד איתן ולשאת עדות במהלך מתקפות אכזריות כאלה מצד השטן, ורק בזכותם, הוא היה מסוגל שלא לאכזב את אלוהים ולספק מענה משביע רצון לאלוהים, כשניסיונותיו של אלוהים פקדו אותו.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'

איוב סבל חורבן מצד השטן, אך עדיין לא זנח את שמו של יהוה אלוהים. אשתו הייתה הראשונה לצאת ולגלם את דמותו של השטן, מה שניתן לראות באופן שבו היא התקיפה את איוב. הטקסט המקורי מתאר זאת: "וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִשְׁתּ֔וֹ עֹדְךָ֖ מַחֲזִ֣יק בְּתֻמָּתֶ֑ךָ בָּרֵ֥ךְ אֱלֹהִ֖ים וָמֻֽת" (איוב ב' 9). אלה הדברים שהשטן אמר במסווה אנושי. הם היו התקפה והאשמה, כמו גם שידול, פיתוי ודיבה. לאחר שהוא כשל בתקיפת בשרו של איוב, השטן תקף ישירות את הגינותו. בכך, הוא רצה לנצל את הדבר כדי לגרום לאיוב לוותר על הגינותו, לזנוח את אלוהים ולהפסיק לחיות. כך השטן רצה גם לפתות את איוב במילים האלה: אם איוב יזנח את שמו של יהוה, לא יהיה עליו לסבול עינויים כאלה – הוא יוכל להשתחרר מעינויי הבשר. למשמע עצתה של אשתו, איוב נזף בה באומרו "כְּדַבֵּ֞ר אַחַ֤ת הַנְּבָלוֹת֙ תְּדַבֵּ֔רִי גַּ֣ם אֶת־הַטּ֗וֹב נְקַבֵּל֙ מֵאֵ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶת־הָרָ֖ע לֹ֣א נְקַבֵּ֑ל" (איוב ב' 10). איוב הכיר את המילים אלה זה מכבר, אך ברגע זה, הוכח שהוא מכיר אותם באמת.

כשאשתו יעצה לו לברך אלוהים ולמות, כוונתה הייתה: אלוהיך נוהג בך כך, מדוע אתה לא מקלל אותו? מדוע אתה עדיין חי? אלוהיך כל כך לא הוגן כלפיך, אך אתה עדיין אומר ברוך שם יהוה. איך הוא יכול להמיט עליך אסון כשאתה מברך את שמו? מהר וזנח את שמו של יהוה ואל תלך עוד אחריו. כך יבואו צרותיך אל קיצן. ברגע הזה, נוצרה העדות שאלוהים רצה לראות באיוב. אף אדם רגיל לא יכול לשאת עדות כזו, ואנחנו לא קוראים על כך באף סיפור בכתבי הקודש – אך אלוהים ראה זאת זמן רב לפני שאיוב אמר את הדברים הללו. אלוהים פשוט רצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לאפשר לאיוב להוכיח לכולם שאלוהים צדק. לנוכח עצת אשתו, לא רק שאיוב לא ויתר על הגינותו או זנח את אלוהים, אלא שהוא גם אמר לאשתו: "גַּ֣ם אֶת־הַטּ֗וֹב נְקַבֵּל֙ מֵאֵ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶת־הָרָ֖ע לֹ֣א נְקַבֵּ֑ל". האם המילים האלה נושאות משקל רב? יש כאן רק עובדה אחת המסוגלת להוכיח את כובד משקלן של המילים האלה. משקלן של המילים האלה הוא שאלוהים מאשר אותן בלבו. הן מה שאלוהים רצה בו, מה שהוא רצה לשמוע, והן התוצאה שאלוהים ייחל לראות. המילים האלה הן גם מהות עדותו של איוב. בכך הוכחו תומתו של איוב. יושרו, יראתו את אלוהים והישמרותו מרע. ערכו הרב של איוב היה טמון בכך שכאשר הוא פותה ואפילו כשכל גופו התכסה בשחין, כשהוא סבל את הגרוע שבעינויים, וכשאשתו ושארי בשרו יעצו לו, הוא עדיין אמר מילים שכאלה. במילים אחרות, הוא האמין בלבו שבלי קשר לפיתויים שייקרו בדרכו, או לחומרת הצרות והעינויים, אפילו אם יפקוד אותו המוות, הוא לא יזנח את אלוהים ולא ידחה את הדרך של יראת אל והישמרות מרע. אם כן, אתם רואים שאלוהים תפס את המקום החשוב ביותר בלבו, ושרק אלוהים היה בלבו. זו הסיבה שאנחנו קוראים בכתבי הקודש תיאורים כאלה שלו: "בְּכָל־זֹ֛את לֹא־חָטָ֥א אִיּ֖וֹב בִּשְׂפָתָֽיו". לא רק שהוא לא חטא בשפתיו, אלא שהוא לא הלין על אלוהים בלבו. הוא לא אמר מילים קשות נגד אלוהים ולא חטא נגדו. לא רק שפיו ברך את שמו של יהוה, אלא הוא עשה זאת גם בלבו – פיו ולבו היו שווים. זה היה איוב האמיתי שאלוהים ראה, וזו הייתה הסיבה שאלוהים הוקיר את איוב.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'

מדוע איוב היה מסוגל לירוא את אלוהים ולסור מרע? מה חשב בליבו? איך הייתה לו היכולת לא לעשות את הדברים הרעים האלה? היה לו לב ירא אלוהים. מה פירוש להיות בעל לב ירא אלוהים? פירוש הדבר הוא שהיה לו לב שפחד מפני אלוהים, שיכול היה לכבד את אלוהים בגדולתו, ושהיה לאלוהים מקום בליבו. הוא לא חשש שאלוהים יראה זאת, ולא שאלוהים יכעס, אלא הוא כיבד את אלוהים בליבו על שום גדולתו, היה נכון לרַצות את אלוהים ולדבוק בדברי האל. זאת הסיבה שהוא היה מסוגל לירוא את אלוהים ולסור מרע. כולם יכולים לומר עכשיו את המשפט "לירוא את אלוהים ולסור מרע", אבל הם לא יודעים איך איוב השיג את התוצאה הזאת. למעשה איוב התייחס ל"לירוא את אלוהים ולסור מרע" בתור הדבר הכי בסיסי וחשוב באמונה באל. לכן הוא היה מסוגל לדבוק במילים האלה, כאילו הוא דבק באחת מעשרת הדיברות. הוא הקשיב לדברי האל משום שהלב שלו כיבד את אלוהים בגדולתו. גם אם דברי האל נראו זניחים בעיני בני האדם, אפילו אם הם היו מילים רגילות בלבד, בליבו של איוב אלה היו מילים מהאל הנעלה; הן היו המילים הכי גדולות, הכי חשובות. אפילו אם אלה מילים שאנשים מזלזלים בהן, כל עוד אלה דברי האל, אנשים צריכים לקיים אותן – אפילו אם לועגים להם או משמיצים אותם בשל כך. אפילו אם הם נתקלים בקשיים או חווים רדיפות, עליהם לדבוק בדברי האל עד הסוף; אסור להם לוותר על דברי האל. זו המשמעות של לירוא את אלוהים. עליך לדבוק בכל מילה שאלוהים תובע מבני האדם. אשר לדברים שאלוהים אוסר עליהם, או אלה ששנואים על אלוהים, זה בסדר אם אתה לא יודע עליהם, אבל אם אתה יודע, צריכה להיות לך היכולת להימנע מהם בתכלית. צריכה להיות לך היכולת לדבוק בדברי האל, אפילו אם המשפחה שלך נוטשת אותך, אפילו אם חסרי האמונה לועגים לך או אנשים שקרובים אליך צוחקים עליך ומתבדחים על חשבונך. למה שתצטרך לדבוק בדברי האל? מה נקודת הפתיחה שלך? נקודת הפתיחה היא "עליי לדבוק בדברי האל ולפעול בהתאם לרצון האל. אני אהיה נחוש לעשות את הדברים שאהובים על אלוהים, ולהתרחק מהדברים ששנואים עליו. אם אני לא יודע מה רצון האל, זה בסדר, אבל אם אני יודע ומבין את רצונו, אהיה נחוש להקשיב ולהישמע לדברי האל. איש לא יעמוד בדרכי, ואני לא אטיל כל ספק אפילו אם העולם יגיע לקיצו." זאת המשמעות של לירוא את אלוהים ולסור מרע.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

באילו עניינים בחיי היום-יום שלכם יש בכם לב ירא-אל? ובאילו עניינים לא? האם אתה מסוגל לשנוא מישהו כשהוא מעליב אותך או פוגע באינטרסים שלך? וכאשר אתה שונא מישהו, האם אתה מסוגל להעניש אותו ולנקום? (כן). אם כך, אתה מפחיד למדי! אם אין בך לב ירא-אל ואתה מסוגל לעשות דברים רעים, אזי הצביון המרושע הזה שלך בהחלט חמור מדי! אהבה ושנאה הן דברים שאנושיות רגילה צריכה להכיל, אבל עליך להבדיל באופן ברור בין מה שאתה אוהב לבין מה שאתה שונא. בלבך עליך לאהוב את האל, לאהוב את האמת, לאהוב דברים חיוביים ולאהוב את אחיך ואחיותיך, בעוד שעליך לשנוא את השטן ואת השדים, לשנוא דברים שליליים, לשנוא צוררי משיח ולשנוא אנשים רעים. אם אתה מסוגל לדכא את אחיך ואחיותיך ולנקום בהם בגלל שנאה, זה עניין מפחיד מאוד, וזהו צביונו של אדם רע. לאנשים מסוימים פשוט יש מחשבות ורעיונות מלאי שנאה – רעיונות רעים, אבל הם לעולם לא יעשו דבר רע. אלה אינם אנשים רעים, משום שכאשר קורה דבר מה, הם מסוגלים לחפש את האמת והם מקפידים על העקרונות בהתנהלותם ובהתמודדותם עם דברים. כאשר הם מקיימים אינטראקציה עם אחרים, הם אינם מבקשים מהם יותר ממה שראוי; אם הם מסתדרים עם אותו אדם, הם ימשיכו לבוא עמו במגע; אם הם אינם מסתדרים, הם לא יהיו עמו בקשר. אין לכך כמעט כל השפעה על ביצוע חובותיהם או על ההיווכחות בחיים שלהם. האל נמצא בלבם ויש להם לב ירא-אל. הם אינם מוכנים לפגוע באל והם מפחדים לעשות זאת. גם אם אנשים אלה מטפחים מחשבות ורעיונות שגויים מסוימים, הם מסוגלים למרוד בהם ולנטוש אותם. הם נוהגים בריסון בכל מעשיהם, והם אינם אומרים ולו דבר אחד שאינו ראוי או שפוגע באל. אדם שמדבר ופועל בדרך זו הוא אדם בעל עקרונות, שמיישם בפועל את האמת. ייתכן שהאישיות שלך אינה תואמת לזו של אדם אחר, וייתכן שאינך מחבב את האדם הזה, אבל כשאתה עובד יחד איתו אתה שומר על אובייקטיביות, לא נותן ביטוי לתסכול שלך במהלך ביצוע חובתך, וגם לא מוציא את התסכול שלך על האינטרסים של משפחת האל. אתה מסוגל להתמודד עם העניינים בהתאם לעקרונות. איזה מין ביטוי הוא זה? זהו ביטוי של לב ירא-אל בסיסי. אם יש בך מעט יותר מכך, הרי שאם אתה רואה שלאדם אחר יש ליקויים או נקודות תורפה כלשהן, וגם אם האדם האחר פגע בך או שהוא מוטה נגדך, אתה בכל זאת מסוגל להתייחס אליו בצורה נאותה ולעזור לו באהבה. המשמעות היא שיש בך אהבה, שאתה אדם שניחן באנושיות, שאתה אדם נדיב שמסוגל ליישם בפועל את האמת, שאתה אדם ישר שמחזיק במציאויות-אמת ושאתה בעל לב ירא-אל. אם שיעור הקומה שלך עדיין נמוך אולם יש בך רצון, ואתה מוכן לשאוף אל האמת, ולשאוף לעשות דברים בהתאם לעיקרון, ואתה מסוגל להתמודד עם דברים ולנהוג באחרים על בסיס עקרונות, אזי גם כל אלה מעידים על מידה מסוימת של לב ירא-אל; זה עניין בסיסי ביותר.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חמשת התנאים שצריכים להתקיים כדי שניתן יהיה לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל

ברגע שהאמת הופכת לחייך, כשתבחין במישהו שמחלל את שם האל, אינו ירא מפניו ומבצע את חובתו בזלזול וכדי לצאת ידי חובה, או כזה שמפריע לעבודת הכנסייה ומתערב בה, תגיב על פי עקרונות האמת ותהיה מסוגל לזהות ולחשוף אותו כנדרש. אם האמת לא הופכת לחייך ואתה עדיין חי על פי הטבע השטני שלך, אז כשתגלה אנשים מרושעים ושטנים שמפריעים לעבודת הכנסייה ומשבשים אותה, אתה תנהג כאילו לא ראית דבר ולא שמעת דבר; אתה פשוט תתעלם מהתנהגותם ללא כל נקיפות מצפון. אתה אפילו עשוי לחשוב שמי שמפריע לעבודת הכנסייה ומשבש אותה כלל לא קשור אליך. לא משנה עד כמה ייפגעו עבודת הכנסייה והאינטרסים של בית האל, אתה לא תגלה אכפתיות ולא תתערב או תחוש אשמה – ועל כן אתה בסך הכול אדם נטול מצפון או היגיון, חסר אמונה ונותן שירות. אתה אוכל ושותה מידי האל, ונהנה מכל מה שבא מהאל, אך אתה מרגיש שכל נזק שנגרם לאינטרסים של בית האל אינו נוגע לך – מה שהופך אותך לבוגד שיורק אל הבאר שהוא שותה ממנה. אם אינך מגן על האינטרסים של בית האל, האם אתה אנושי בכלל? זהו שד שחדר אל תוך הכנסייה. אתה מזייף אמונה באל, מעמיד פנים שאתה מאנשיו הנבחרים, ואתה מבקש לחיות כטפיל בבית האל. אינך חי חיים של בן אנוש, אתה רשע יותר משהנך אדם, ונמנה בבירור עם חסרי האמונה. לו היית מאמין באל באמת, גם אם עדיין לא זכית באמת ובחיים, לכל הפחות היית מדבר ומתנהג באופן שתומך באל; לכל הפחות, לא היית עומד מנגד לו ראית שנשקפת סכנה לאינטרסים של בית האל. כשתיתקף דחף להעלים עין, אתה תתמלא אשמה ומבוכה ותגיד לעצמך, "איני יכול לשבת כאן ולא לעשות דבר, אני מוכרח לקום ולומר משהו, לקחת אחריות, לחשוף את ההתנהגות המרושעת הזאת, לעצור אותה כדי שלא ייגרם נזק לבית האל ולא תיגרם הפרעה לחיי הכנסייה." אם האמת הופכת לחייך, לא רק שיהיו לך האומץ והנחישות האלה ושתהיה מסוגל להבין את העניין לחלוטין, אלא גם תמלא את האחריות הדרושה לך במסגרת עבודת האל והאינטרסים של בית האל, ובכך תמלא את חובתך. אם תתייחס לחובתך כאל אחריות ומחויבות, כתפקיד שהאל הטיל עליך, ותרגיש שהיא נחוצה כדי שתוכל להישיר מבט אל האלוהים ואל המצפון שלך, הרי אז תחיה ביושרה ובכבוד המאפיינים אנושיות רגילה, לא? המעשים וההתנהגות שלך יהיו ה"לירוא את אלוהים ולסור מרע" שהוא מדבר עליהם. אתה תגשים את מהות המילים האלה ותביא לידי ביטוי את המציאות שלהן.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

מזמורים קשורים

היראים את אלוהים מהללים אותו בכל דבר ועניין

הדרך ההכרחית ליראת ההאל וההמנעות מרוע