דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

לאחר כמה אלפי שנים של שחיתות, האדם הפך קהה חושים ורפה שכל; הוא הפך לשד שמתנגד לאל, עד כדי כך שמרדנותו של האדם כלפי האל תועדה בספרי ההיסטוריה, ואפילו האדם עצמו אינו מסוגל לתת דין וחשבון מלא על התנהגותו המרדנית – כי האדם הושחת עמוקות בידי השטן, והשטן הוליך אותו שולל עד כדי כך שהוא אינו יודע לאן לפנות. גם כיום, האדם עדיין בוגד באל: כשהאדם רואה את האל, הוא בוגד בו, וכשהוא אינו יכול לראות את האל, גם אז הוא בוגד בו. ישנם אפילו כאלה שעדיין בוגדים באל לאחר שחזו בקללותיו ובזעמו. ולכן אני אומר שהגיונו של האדם איבד את תפקודו המקורי, וגם מצפונו של האדם איבד את תפקודו המקורי. האדם שאני רואה הוא חיה בלבוש אדם, הוא נחש ארסי, ולא משנה כמה מעורר רחמים הוא מנסה להיראות בעיניי, לעולם לא ארחם עליו, כי האדם אינו תופס את ההבדל בין שחור ולבן, את ההבדל בין אמת לאי-אמת. הגיונו של האדם קהה כל כך, ובכל זאת הוא רוצה לזכות בברכות; אנושיותו שפלה כל כך, ובכל זאת הוא רוצה למלוך וליטול ריבונות. עם היגיון שכזה, מלך של מי הוא יוכל להיות? איך יוכל לשבת על כס המלכות עם אנושיות כזו? באמת אין לו בושה! הוא יצור יהיר ועלוב! לאלה מכם שרוצים לזכות בברכות, אני מציע שתמצאו קודם מראה ותביטו בהשתקפותכם המכוערת – האם יש לך את מה שדרוש כדי להיות מלך? האם יש לך פנים של מי שיכול לזכות בברכות? בצביונך לא חל ולו השינוי הקל ביותר, ולא יישמת שום אמת, ובכל זאת אתה עדיין מייחל למחר נפלא. אתה משלה את עצמך! האדם, שנולד בארץ כה טמאה, נדבק במידה חמורה מהחברה, ספג את ההתניות של המוסר הפיאודלי, וקיבל את החינוך של "מוסדות להשכלה גבוהה". המחשבה הנחשלת, המוסר המושחת, השקפת החיים השפלה, הפילוסופיה הבזויה להתנהלות בעולם, הקיום חסר הערך לחלוטין, והמנהגים והחיים היומיומיים השפלים – כל הדברים האלה מסתננים בצורה חמורה ללבו של האדם, ופוגעים ותוקפים בחומרה את מצפונו. כתוצאה מכך, האדם מתרחק מהאל יותר ויותר, ומתנגד לו יותר ויותר. צביונו של האדם נעשה אכזרי יותר מיום ליום, ואין ולו אדם אחד שמוכן לוותר על דבר מה למען האל, ולו אדם אחד שמוכן להתמסר לאל מרצון, וקל וחומר שאין ולו אדם אחד שמוכן לחפש את הופעת האל. במקום זאת, האדם רודף אחר תענוגות כאוות נפשו תחת השפעתו של השטן, ומשחית את בשרו בבוץ ללא מעצורים. לאלה החיים באופל אין רצון ליישם את האמת בפועל גם כשהם שומעים אותה, והם אינם נוטים לחפש גם כשהם רואים שהאל כבר הופיע. איך ייתכן שלאנושות כה מושחתת יהיה סיכוי כלשהו לישועה? איך ייתכן שאנושות כה מנוונת תחיה באור?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

הכרה עצמית משמעה הכרה של כל מילה וכל מעשה שלך, הכרה של מחשבותיך ורעיונותיך, של כוונותיך, דמיונותיך ותפיסותיך. עליך גם להכיר את פילוסופיות החיים של השטן ואת כל רעליו השונים וגם להיות ניחן בידע תרבותי כללי. עליך לשחר לאמת ולהבחין בכל הדברים הללו בבירור. כך, תוכל להבין את האמת ולהכיר את עצמך באמת ובתמים. אדם יכול לעשות מעשים טובים רבים מאז שהחל להאמין באלוהים, אך ישנם דברים רבים שאין עדיין ביכולתו לראות בבירור, ודאי שלא להבין את האמת. ועדיין, בזכות מעשיו הטובים הרבים, הוא חש שהוא כבר מיישם את האמת בפועל, שהוא כבר נשמע לאל ושהוא כבר סיפק את רצון האל. כשחייך רגועים ונטולי אירועים, אתה מסוגל לעשות כל מה שאומרים לך, ואז אין לך שום השגות בנוגע לביצוע כל חובה שהיא ואינך מגלה כל התנגדות. כשנאמר לך להפיץ את הבשורה, אתה לא מתלונן ואתה מסוגל לעמוד בקושי הזה, וכשנאמר לך להתרוצץ מפה לשם ולעבוד, או לבצע משימה כלשהי, אתה עושה זאת. בשל כך, אתה חש שאתה אדם שנשמע לאל וחותר אל האמת. אך אם ישאלו אותך ברצינות, "האם אתה אדם ישר? האם אתה אדם שבאמת נשמע לאל? האם אתה אדם שטבעו השתנה?" – כלומר, אם נבחן כל אדם בקפידה כנגד האמת שבדברי האל – ניתן יהיה לומר שאף אחד לא יעמוד ברף המתבקש ושאף אחד לא יהיה מסוגל לפעול על פי עקרונות האמת. לכן, על כל האנושות המושחתת להתבונן בעצמה. על בני האדם להתבונן בטבע שעל פיו הם חיים ובפילוסופיות, בהיגיון, בכפירה ובשקרים של השטן מהם נובעים כל פעולותיהם ומעשיהם. עליהם להתבונן בשורש הסיבה לחשיפת טבעם המושחת, במהות שמניעה את רצונם, במה ועבור מי הם חיים. אם ניקח כל זאת ונעמיד זאת מול האמת לשם השוואה, נגלה שכל בני האדם אבודים. מה הסיבה לכך? הסיבה היא שהאנושות מושחתת עמוקות. אנשים אינם מבינים את האמת והם כולם מאפשרים לטבעם המושחת להוביל את חייהם. אין בהם ולו שמץ של הכרה עצמית, הם תמיד מאפשרים לדמיונותיהם ותפיסותיהם להוביל את אמונתם באלוהים, הם ממלאים את חובותיהם על פי העדפותיהם ושיטותיהם שלהם ומשרתים את אלוהים בהתאם לתאוריות דתיות. יתרה מכך, הם ממשיכים להאמין שהם שופעי אמונה, שמעשיהם ניחנים בהיגיון רב, ובסופו של דבר הם חשים שזכו בתגמול רב. מבלי להיות מודעים לכך, הם מתחילים לחשוב שהם כבר פועלים בהתאם לרצון האל ושהם סיפקו את רצונו בצורה מלאה ועמדו בכל דרישותיו. אם כך אתה מרגיש, או אם נדמה לך שקצרת הישגים במהלך שנים ספורות של אמונה באלוהים, אז על אחת כמה וכמה עליך לחזור ולעמוד בפני האל כדי לבחון את עצמך. עליך להביט על הנתיב שבו פסעת במהלך שנות האמונה שלך כדי לבדוק האם כל מעשיך שנעשו בפני האל נעשו כולם בהתאם לרצונו. עליך לבחון מה בהתנהגויותיך התנגד לאלוהים ומה נשמע לו, והאם מעשיך עמדו בדרישותיו של האל וסיפקו אותן. עליך להבהיר את כל הדברים הללו, כי רק אז תוכל להכיר את עצמך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק זיהוין של השקפות פסולות מאפשר שינוי אמיתי

הכרה עצמית משמעה להכיר את הדברים הקיימים במחשבותינו ובהשקפותינו שמיסודם אינם תואמים לאמת, ששייכים לטבע מושחת ושעוינים את אלוהים. קל לזכות בהבנה של טבעו המושחת של האדם, שכולל דברים כגון יהירות, צדקנות, שקרים ונוכלות. תוכל להכירם מעט בכך שפשוט תשתף על האמת מספר פעמים או באמצעות שיתופים תכופים, או אם אחיך ואחיותיך יפנו את תשומת לבך למצבך. יתרה מכך, יהירות ונוכלות נוכחות בכל אדם, ההבדל הוא רק בעצימותן, לכן קל יחסית להכירן. אך קשה להבחין באם מחשבותיו והשקפותיו של אדם תואמות לאמת. הבחנה זו אינה קלה כמו הכרה עצמית של טבעך המושחת. כשהתנהגותו של אדם, או מעשיו כלפי חוץ, משתנים מעט, אותו אדם מרגיש שהוא השתנה, אז בפועל מדובר רק בשינוי התנהגותי שאין משמעו שהשקפתו לגבי החיים השתנתה באמת. במעמקי ליבם של בני האדם קיימים עדיין רעיונות ודמיונות, מחשבות שונות, השקפות ורעלים מהתרבות המסורתית, ודברים רבים שעוינים את אלוהים. דברים אלו חבויים בתוכם ועדיין לא נחשפו. כל אלו הם מקור הטבע המושחת, והם נובעים ממהות טבעו של האדם. לכן, כשאלוהים עושה דבר מה שלא עולה בקנה אחד עם דעותיך, אתה תתנגד לו. אתה לא תבין מדוע האל נוהג כך, ואף שאתה יודע שיש אמת בכל מעשיו של האל ואתה רוצה להישמע לו, תגלה שאינך מסוגל לעשות זאת. מדוע אינך מסוגל להישמע לו? מה הסיבה להתנגדותך? זה מפני שברעיונותיו והשקפותיו של האדם קיימים דברים רבים שעוינים את אלוהים, את העקרונות על פיהם אלוהים נוהג, ואת מהותו. אלו דברים שאנשים מתקשים להכיר בהם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק זיהוין של השקפות פסולות מאפשר שינוי אמיתי

מהם ההיבטים של הכרה עצמית? הראשון הוא לדעת אילו צביונות מושחתים אדם חושף בדיבורו ובמעשיו. לעתים מדובר בגאוותנות, לעתים בערמומיות, או אולי רשעות, עיקשות, או בגידה, וכן הלאה. מעבר לכך, כשקורה לאדם דבר מה, עליו לבחון את עצמו כדי לבדוק אם יש לו כוונות או מניעים שאינם עולים בקנה אחד עם האמת. עליו גם לבחון האם משהו בדיבורו או במעשיו מתנגד לאל או מתמרד נגדו. בפרט, עליו לבחון אם בכל הנוגע לחובתו, יש לו תחושת עול ואם הוא נאמן, אם הוא משקיע מעצמו בכנות למען האל, ואם הוא מתנהל באופן עסקי או שטחי. הכרה עצמית משמעה גם שעל אדם לדעת האם יש לו תפיסות ודמיונות, דרישות מוגזמות, או אי-הבנות ותרעומת כלפי האל, האם בכוונתו להתמסר. פירוש הדבר הוא שעל אדם לדעת האם ביכולתו לחפש את האמת, לקבל מן האל, ולהיות בעל לב של התמסרות לאל בעודו ניגש אל המצבים, האנשים, המאורעות, והדברים שהוא מתזמר. פירוש הדבר הוא שעל אדם לדעת האם יש לו מצפון והיגיון והאם הוא אוהב את האמת. פירוש הדבר הוא שעל אדם לדעת האם הוא מתמסר או מנסה להתווכח כשקורים לו דברים, והאם ביחסו כלפי דברים אלה הוא מסתמך על תפיסות ועל דמיונות או מחפש את האמת. כל זה נכלל במסגרת הכרה עצמית. אדם צריך להרהר בשאלה האם הוא אוהב את האמת ויש לו אמונה אמיתית באל, לאור גישתו כלפי מצבים שונים וכן כלפי אנשים, מאורעות, ודברים. כאשר אדם יכול ללמוד להכיר את צביונותיו המושחתים ולראות כמה עזה התמרדותו נגד האל, הוא צומח. זאת ועוד, באשר לעניינים הנוגעים ליחסו של אדם כלפי האל, על אותו אדם להרהר האם ישנן תפיסות, יראה, או התמסרות ביחסו כלפי שמו והתגלמותו של האל, ובפרט מהי גישתו כלפי האמת. אדם נדרש גם להכיר את פגמיו ואת שיעור קומתו, וכן לדעת האם יש לו את מציאות-האמת, והאם חתירתו והנתיב שהוא פוסע בו נכונים ועולים בקנה אחד עם כוונותיו של האל. כל אלה הם דברים שאנשים נדרשים לדעת. לסיכום, ההיבטים השונים של הכרה עצמית הם, ביסודו של דבר, אלה: אדם נדרש לדעת האם איכותו גבוהה או ירודה, מהו אופיו, מה הכוונות והמניעים של מעשיו, אילו צביונות מושחתים ומהות טבע הוא חושף, מהן העדפותיו וחתירתו, באיזה נתיב הוא פוסע, מהן דעותיו על דברים, מהי השקפתו על החיים ומהם ערכיו, ומהי גישתו כלפי האל וכלפי האמת. הכרה עצמית מורכבת בעיקר מההיבטים האלה.

– הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (2)

כדי להכיר את עצמך, עליך להכיר את גילויי השחיתות של עצמך, את צביונך המושחת, את נקודות התורפה שלך ואת מהות טבעך. עליך גם להכיר, עד הפרט האחרון, את הדברים שמתגלים בחיי היום-יום שלך – את המניעים שלך, נקודות המבט שלך, היחס שלך לגבי כל דבר – בין אם אתה בבית או בחוץ, כאשר אתה בהתכנסויות, כאשר אתה אוכל ושותה את דברי האל או בהקשר עם כל בעיה שבה אתה נתקל. דרך ההיבטים האלה עליך ללמוד להכיר את עצמך. כמובן, כדי להכיר את עצמך באופן עמוק יותר, עליך לשלב את דברי האל; רק על ידי הכרה עצמית המבוססת על דבריו תוכל להשיג את התוצאות.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, החשיבות של חתירה אל האמת והנתיב לעשות זאת

פטרוס שאף להכיר את עצמו ולראות מה נתגלה בתוכו באמצעות הזיכוך של דברי האל ובמסגרת הניסיונות השונים שהאל העמיד לפניו. כאשר פטרוס הצליח להבין את עצמו באמת ובתמים, הוא הבין עד כמה עמוקה שחיתותם של בני האדם, עד כמה הם חסרי ערך ובלתי ראויים לשרת את האל ושהם אינם ראויים לחיות לנוכח האל. אז השתטח פטרוס אפיים ארצה בפני האל. לאחר שעבר ניסיונות כה רבים, פטרוס הרגיש בסופו של דבר ש"הכרת האל הינה הדבר יקר הערך ביותר! לו מתי לפני שהכרתי אותו, זה היה מצער כל כך. אני חש שהכרת האל היא הדברהחשוב והמשמעותי ביותר. אם האדם אינו מכיר את האל, אין הוא ראוי לחיות, הוא כמו בהמת הארץ ואין בו חיים". בשלב זה הגיעה התנסותו של פטרוס לנקודה כזאת שהוא התחיל להכיר את אופיו וזכה בהבנה טובה יחסית שלו. אף שייתכן שפטרוס לא היה מסוגל להסביר אותו בבהירות כפי שאנשים מסוגלים כיום, הוא אכן הגיע למצב זה. לפיכך, הדרך לעסוק בחיפוש האמת ולהשגת שלמות מידי האל דורשת הכרה של אופיו של אדם מתוך אמירות האל, כמו גם הבנת ההיבטים השונים באופי האדם ותיאורו במלים באופן מדויק, בדיבור ברור ופשוט. רק זו הכרה אמיתית של עצמך ורק בדרך זו תשיג את התוצאה שהאל דורש. אם הידע שלך טרם הגיע לנקודה זו ובכל זאת אתה טוען שהנך מכיר את עצמך ואומר שזכית בחיים, האם אינך מתרברב ותו לא? אינך מכיר את עצמך ואף אינך יודע מה אתה לנוכח האל, אם באמת ובתמים הנך עונה על הסטנדרטים של להיות בן אנוש או כמה מרכיבים שטניים עדיין מצויים בתוכך. אין לך עדיין הבנה ברורה למי הנך שייך, ואין לך אפילו ידע עצמי כלשהו, אז כיצד תוכל להיות מצויד בהיגיון לנוכח האל? כאשר פטרוס עסק בחיפוש אחר החיים, הוא התמקד בהבנה של עצמו ובשינוי טבעו במהלך הניסיונות שלו והוא התאמץ להכיר את האל. בסופו של דבר, הוא חשב ש"על בני האדם לשאוף להבין את האל בחייהם. הכרת האל היא הדבר הקריטי ביותר. אם איני מכיר את האל, לא אוכל לנוח בשלום על משכבי כשאמות. לאחר שאכיר אותו, אם האל ירצה אז שאמות, אחוש אסיר תודה. לא אתלונן כלל וכלל, ומכלול חיי יגיע למיצויו". פטרוס לא הצליח לזכות ברמה כזו של הבנה כזאת או להגיע לנקודה כזאת מיד אחרי שהתחיל להאמין באל. הוא במקום זאת, הוא התנסה בניסיונות רבים מאוד. התנסותו הייתה צריכה להגיע לנקודת ציון מסוימת והיה עליו להכיר את עצמו באופן מלא, בטרם הצליח לחוש בערכה של הכרת האל. לפיכך, הדרך שפטרוס הלך בה הייתה דרך החיפוש אחר האמת והשגת חיים ושלמות. זה היה ההיבט שבו התמקד בעיקר הנוהג הספציפי שלו.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס

אם ההכרה העצמית שלכם כוללת רק זיהוי מהיר של עניינים שטחיים – אם אתם רק אומרים שאתם גאוותנים וצדקניים, שאתם מורדים באל ומתנגדים לו – אז לא מדובר בהכרה אמיתית, אלא בדוקטרינה. אתה מוכרח לשלב בכך את העובדות: אתה מוכרח לחשוף לאור את הדברים שלגביהם אתה מחזיק בכוונות והשקפות מוטעות או בדעות מעוותות. רק זו מהווה הכרה עצמית אמיתית. אל לך לזכות בהכרה עצמית רק על בסיס פעולותיך. עליך להבין את לב העניין ולפתור את שורש הבעיה. לאחר שחלף פרק זמן מסוים, עליך להרהר בעצמך ולסכם אילו בעיות הצלחת לפתור, ואילו בעיות נותרו בעינן. כמו כן, עליך לחפש אחר האמת כדי לפתור את הבעיות הללו. אל לך להיות פסיבי, אל תזדקק תמיד לאחרים שידרבנו אותך או ידחפו אותך לעשות דברים, או שאפילו יובילו אותך באף. חייב להיות לך נתיב משלך להיווכחות בחיים. עליך לבדוק את עצמך לעיתים קרובות כדי לראות אילו דברים אמרת ועשית שאינם מתיישרים עם האמת, אילו מכוונותיך הן מוטעות, ואילו צביונות מושחתים חשפת. אם תמיד תיישם בפועל וכך תיכנס – אם תדרוש מעצמך דרישות קפדניות – תוכל בהדרגה להבין את האמת ולזכות בהיווכחות בחיים. כשתבין את האמת לאשורה, תראה שאתה באמת חסר חשיבות. קודם כול, יש לך צביון מושחת ביותר. שנית, אתה חסר דברים רבים, יותר מדי, ואינך מבין אמיתות. אם יגיע היום שבו תזכה באמת בהכרה עצמית, כבר לא תהיה מסוגל לנהוג בגאוותנות, ובעניינים רבים תהיה ניחן בשכל ישר ותהיה מסוגל להתמסר. מהו העניין המרכזי כרגע? באמצעות שיתוף וניתוח של תמציתן של התפיסות, אנשים החלו להבין את הסיבה שבגינה נוצרות אצלם תפיסות. הם מסוגלים לפתור חלק מהתפיסות הללו, אך אין זה אומר שהם מסוגלים לראות בבירור את תמציתה של כל תפיסה. זה רק אומר שהם ניחנים בהכרה עצמית כלשהי, אבל ההכרה שלהם עדיין אינה עמוקה דיה או צלולה דיה. במילים אחרות, הם עדיין לא מסוגלים להבחין בבירור במהות הטבע שלהם, או לזהות אילו צביונות מושחתים היכו שורש בליבם. יש גבול להכרה העצמית שאדם מסוגל לה בדרך הזו. ישנם שאומרים, "אני מודע לכך שהצביון שלי גאוותן מאוד – האם זה לא אומר שאני ניחן בהכרה עצמית?" זוהי הכרה שטחית מדי. היא לא יכולה לפתור את הבעיה. אם אתה ניחן בהכרה עצמית אמיתית, אז למה אתה עדיין מחפש קידום אישי, למה אתה עדיין חושק במעמד ובפרסום? משמעות הדבר היא שהטבע הגאוותן שלך עוד לא הושמד. לכן, השינוי חייב להתחיל מהמחשבות שלך ומההשקפות והכוונות שמאחורי המילים והמעשים שלך. האם אתם מודעים לכך שרוב מה שאנשים אומרים מורכב ממילים קוצניות וארסיות, ושיש יסוד גאוותן בנימת קולם? מילותיהם נושאות עימן את כוונותיהם ואת דעותיהם האישיות. בעלי התובנה יוכל להבחין בכך כשישמעו זאת. יש אנשים שמדברים בדרך מסוימת ונושאים הבעות מסוימות על פניהם במשך רוב הזמן שבו גאוותנותם אינה נחשפת, אבל התנהגותם משתנה מאוד כשהיא כן נחשפת. לפעמים הם יתחילו ללהג עוד ועוד על הרעיונות היומרניים שלהם, לפעמים הם יחשפו את טופריהם ואת ניביהם ויזקפו את ראשם. הם חושבים שהם מלכי ההר, וכך נחשפים פניו המכוערים של השטן. בכל אדם יש כל מיני כוונות וצביונות מושחתים. בדיוק כמו שאנשים ערמומיים קורצים כשהם מדברים, ומביטים באחרים מזווית עינם – יש צביון מושחת שחבוי במעשים הללו. יש שמדברים במילים חמקמקות, ואחרים מתקשים לדעת למה הם בדיוק מתכוונים. דבריהם מכילים תמיד משמעויות חבויות וכל מיני תחבולות, אבל מבחוץ הם מאוד רגועים ומאופסים על עצמם. אלו האנשים הערמומיים ביותר, והם מתקשים עוד יותר לקבל את האמת. קשה מאוד להושיע אותם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד על האדם לעבור לעידן החדש

כשאנשים מסוימים משתפים על הידיעה העצמית שלהם, הדבר הראשון שיוצא מפיהם הוא "אני שד, אני שטן חי, אני מתנגד לאל. אני מורד נגדו ובוגד בו; אני נחש, אדם רע שראוי לקללה". האם זוהי ידיעה עצמית אמיתית? הם מדברים במונחים כלליים בלבד. למה הם לא מספקים דוגמאות? למה הם לא מוציאים את מעשיהם המבישים לאור היום בשביל לנתח אותם? אנשים חסרי כושר הבחנה שומעים אותם וחושבים: "הנה, זוהי ידיעה עצמית אמיתית! הם יודעים שהם שדים ואפילו מקללים את עצמם – לאיזה גבהים הם הגיעו!" אנשים רבים, בייחוד מאמינים חדשים, נוטים ללכת שולל בעקבות הדיבור הזה. הם חושבים שהדובר הוא אדם טהור ובעל הבנה רוחנית, שהוא אדם שאוהב את האמת ושהוא מתאים להנהגה. עם זאת, אחרי שקיימו איתו אינטראקציה במשך זמן-מה, הם מגלים שהדבר אינו כך, שאדם זה אינו מי שהם תיארו לעצמם אלא אדם שקרי וערמומי במיוחד, מיומן בהתחפשות ובהעמדת פנים, והתגלית הזאת היא אכזבה גדולה בשבילם. על סמך מה אפשר להחשיב אנשים כבעלי ידיעה עצמית אמיתית? אי אפשר רק לשקול את מה שהם אומרים – העניין העיקרי הוא לקבוע אם הם יכולים או לא יכולים ליישם בפועל את האמת ולקבל אותה. אלה שבאמת מבינים את האמת, לא רק שיש להם ידיעה עצמית אמיתית, אלא – וזה הדבר החשוב ביותר – הם יכולים ליישם בפועל את האמת. הם לא רק מדברים על ההבנה האמיתית שלהם אלא גם יכולים לעשות באמת את מה שהם אומרים. כלומר, יש התאמה מוחלטת בין דבריהם לפעולותיהם. אם דבריהם נשמעים הגיוניים ונעימים, אבל הם לא עושים את זה, לא מממשים את זה בחיים, אז הם נהפכו על ידי כך לפרושים, הם צבועים והם בהחלט לא אנשים בעלי ידיעה עצמית אמיתית. אנשים רבים נשמעים הגיוניים מאוד כשהם משתפים על האמת, אך כשיש להם התגלויות של צביון מושחת, הם לא מזהים זאת. האם אלה אנשים שמכירים את עצמם? אם אנשים אינם מכירים את עצמם, האם הם אנשים שמבינים את האמת? כל מי שאינם מכירים את עצמם הם אנשים שאינם מבינים את האמת, וכל מי שאומרים מילים ריקות של ידיעה עצמית הם בעלי רוחניות שקרית, הם שקרנים. יש אנשים שנשמעים הגיוניים מאוד כשהם אומרים מילים ודוקטרינות, אבל ברוחם הם קהי חושים וקשי תפיסה, הם אינם חדי עין ואינם מגיבים לשום סוגיה. אפשר לומר שהם קהי חושים, אבל לפעמים, כששומעים אותם מדברים, נראה שרוחם חדה למדי. לדוגמה, מיד אחרי אירוע, הם מסוגלים להגיע מיד לידיעה עצמית: "הרגע עלה בי רעיון. חשבתי עליו וקלטתי שהרעיון הזה ערמומי, שהערמתי על האל". יש אנשים חסרי הבחנה שמקנאים למשמע הדברים האלה, ואומרים: "האדם הזה קולט מיד כשמתגלה אצלו שחיתות, והוא גם יכול להיפתח ולשתף עליה. הוא מהיר תגובה, הרוח שלו חדה, הוא הרבה יותר טוב ממני. זהו באמת אדם שחותר אל האמת". האם זוהי דרך מדויקת למדוד אנשים? (לא.) אז מה צריך להיות הבסיס להערכה האם אנשים באמת מכירים את עצמם? אסור שהבסיס יהיה הדברים שיוצאים מפיהם בלבד. מוכרחים גם להתבונן במה שבאמת מופגן על ידם. השיטה הפשוטה ביותר היא לבדוק האם הם מסוגלים ליישם בפועל את האמת – זהו הדבר החיוני יותר מכל. יכולתם ליישם בפועל את האמת מוכיחה שהם מכירים את עצמם באמת, כיוון שמי שבאמת מכיר את עצמו מפגין הכאה על חטא ורק כאשר אנשים מפגינים הכאה על חטא הם באמת מכירים את עצמם. לדוגמה, אדם יכול לדעת שהוא ערמומי, שהוא מלא במזימות ובתכניות קטנוניות, והוא גם יכול לגלות מתי אנשים אחרים חושפים ערמומיות. לכן עליך לבדוק האם הוא מכה על חטא באמת ומשליך מעליו את ערמומיותו לאחר שהוא מודה בכך שהוא ערמומי. ואם הוא שוב יחשוף ערמומיות, יש לבדוק האם הוא חש חרטה ובושה על כך שעשה זאת, האם הוא מתחרט בכנות. אם הוא לא חש בושה, קל וחומר אם אינו חש חרטה, אז הידיעה העצמית שלו היא שטחית ונחפזת. הוא פשוט פועל כלאחר יד, הידע שלו אינו אמיתי. הוא לא מרגיש שערמומיות היא דבר רע כל כך, או שהיא שטנית, והוא בהחלט לא חש עד כמה ההתנהגות הערמומית היא התנהגות חסרת בושה ונאלחת. הוא חושב: "כל האנשים ערמומיים. היחידים שאינם ערמומיים הם שוטים. קצת ערמומיות לא הופכת אותך לאדם רע. לא עשיתי רע; אני לא האדם הערמומי ביותר שיש". האם אדם כזה יכול להכיר את עצמו באמת? הוא בהחלט לא יכול. הסיבה לכך היא שאין לו שום ידיעה לגבי צביונו הערמומי, הוא אינו מתעב ערמומיות, וכל מה שהוא אומר על ידיעה עצמית הוא העמדת פנים ודיבורים ריקים. אי-זיהוי הצביון המושחת של האדם עצמו אינו ידיעה עצמית אמיתית. הסיבה שאנשים ערמומיים אינם יכולים להכיר את עצמם באמת היא שקבלת האמת אינה דבר קל כלל ועיקר עבורם. לכן, אין זה משנה כמה מילים ודוקטרינות הם יכולים לפלוט, הם לא ישתנו באמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה עצמית יכולה לסייע בחתירה אל האמת

אין זו משימה פשוטה כלל ועיקר להכיר את תמצית הצביון המושחת שלך. להכיר את עצמך אין משמעו לומר, בהכללה, "אני אדם מושחת; אני שד; אני צאצא השטן, יוצא חלציו של התנין הגדול האדום כאש; אני מתנגד לאל ועוין כלפיו; אני אויבו". דברים כאלה אינם מעידים בהכרח שיש לך ידע אמיתי בנוגע לשחיתותך. ייתכן שלמדת את המילים האלה ממישהו אחר ואינך יודע הרבה אודות עצמך. ידע עצמי אמיתי אינו מבוסס על הלימוד של האדם או על שיפוטו אלא על דברי האל – משמעותו היא להבין את התוצאות של הצביונות המושחתים ואת הסבל שחווית כתוצאה מהם, ולהרגיש כיצד צביון מושחת פוגע לא רק בך אלא גם באנשים אחרים. משמעותו היא להכיר בעובדה כי צביונות מושחתים מקורם בשטן, כי הם הרעלים והפילוסופיות של השטן, וכי הם עוינים לחלוטין לאמת ולאל. כשתראה את הבעיה הזו לאשורה, תכיר את הצביון המושחת שלך. לאחר שאנשים מסוימים מכירים בכך שהם שדים ושטנים, הם עדיין אינם מקבלים את הגיזום. הם אינם מודים בכך שעשו משהו שגוי או שהפרו את האמת. מה הבעיה שלהם? הם עדיין אינם מכירים את עצמם. יש כאלה שאומרים שהם שדים ושטנים, אבל אם תשאל אותם "מדוע אתה אומר שאתה שד ושטן?" הם לא יוכלו לענות. הדבר מלמד שהם אינם מכירים את הצביון המושחת שלהם ולא את מהות טבעם. אילו הם היו מסוגלים לראות כי טבעם הוא טבע השטן, כי הצביון המושחת שלהם הוא צביון השטן, ולהודות כי משום כך הם שד ושטן, אזי הם היו מצליחים לראות את מהות הטבע שלהם. ידע עצמי אמיתי מושג דרך החשיפה, השיפוט, היישום בפועל והחוויה של דברי האל. הוא מושג דרך הבנת האמת. אם אדם אינו מבין את האמת, אזי הידע העצמי שלו חלול ולא מעשי, ולא משנה מה הוא יאמר עליו, משום שהוא אינו יכול למצוא או להבין את הדברים שנמצאים ביסוד ושהנם חיוניים. כדי שאדם יכיר את עצמו, עליו להכיר בצביונות המושחתים שחשף במקרים ספציפיים, מה הייתה כוונתו, כיצד התנהג, איזו טומאה הייתה בו ומדוע לא עלה בידו לקבל את האמת. עליו להיות מסוגל להצהיר את הדברים האלה בבירור, ורק אז יוכל להכיר את עצמו. כשאנשים מסוימים ניצבים בפני גיזום, הם מודים שהם סולדים מן האמת, שיש להם חשדות והבנות מוטעות בנוגע לאל ושהם מסויגים בקשר אליו. הם גם מכירים בכך שכל דברי האל אשר שופטים אנשים וחושפים אותם הם עובדות. הדבר מראה שיש להם מעט היכרות עצמית. אבל כיוון שאין להם ידע בנוגע לאל או לעבודתו, כיוון שהם אינם מבינים את כוונותיו, ההיכרות העצמית שלהם רדודה למדי. אם אדם מכיר בשחיתותו שלו אולם טרם מצא את שורש הבעיה, האם ניתן לפתור את חשדותיו, הבנותיו המוטעות וההסתייגויות שלו בקשר לאל? לא, אי אפשר. זו הסיבה לכך שהיכרות עצמית היא יותר מאשר הכרה בלבד בשחיתותו של אדם ובבעיותיו – נדרשים גם הבנה של האמת ופתרון של הצביון המושחת מן היסוד. זו הדרך היחידה להבין את האמת של שחיתותו של אדם ולהשיג חרטה אמיתית. כאשר מי שאוהבים את האמת מגיעים לכדי היכרות עצמית, הם גם מסוגלים לחפש את האמת ולהבין אותה לצורך פתרון בעיותיהם. רק סוג זה של היכרות עצמית מניב תוצאות. בכל עת שמישהו שאוהב את האמת קורא פסוק של דברי האל שחושף את האדם ושופט אותו, לפני כל דבר אחר יש בו אמונה שדברי האל אשר חושפים את האדם הם אמיתיים ועובדתיים, וכי דברי האל ששופטים את האדם הם האמת, ושהם מייצגים את צדקתו של האל. לכל הפחות, על אוהבי האמת להיות מסוגלים להכיר בכך. אם מישהו אינו מאמין אפילו בדברי האל, ואינו מאמין שדברי האל שחושפים ושופטים את האדם הם עובדות ואמת, האם הוא יכול להכיר את עצמו דרך דברי האל? בהחלט לא – אפילו אם היה רוצה, הוא לא היה מסוגל לכך. אם אתה מסוגל לעמוד איתן באמונתך שכל דברי האל הם אמת, ולהאמין לכולם, בלי קשר למה שאומר האל או לאופן שבו הוא מדבר, ואם אתה יכול להאמין לדברי האל ולקבל אותם גם אם הם אינם מובנים לך, אזי יהיה לך קל להרהר בעצמך ולהכיר את עצמך דרכם. הרהור עצמי חייב להיות מבוסס על האמת. זה מעבר לכל ספק. רק דברי האל הם האמת – אף אחד מדברי האדם ומדברי השטן אינו אמת. השטן השחית את האנושות עם כל מיני סוגים של למידה, לימוד ותאוריות במשך אלפי שנים, והאנשים הפכו כל כך חסרי תחושה וקהי שכל, עד שלא רק שאין להם שמץ של ידע אודות עצמם, אלא שהם גם דבקים בדברי כפירה ובאמירות מופרכות ומסרבים לקבל את האמת. אנשים שכאלה הם חסרי תקנה. מי שיש להם אמונה אמיתית באל מאמינים שרק דבריו הם האמת, הם יכולים להכיר את עצמם על בסיס דברי האל והאמת וכך משיגים חרטה אמיתית. יש כאלה שאינם חותרים אל האמת; הם מבססים את ההרהור העצמי שלהם אך ורק על למידתו של האדם והם מודים אך ורק בהתנהגות חוטאת, ובה בעת הם אינם מסוגלים לראות את התמצית המושחתת שלהם-עצמם. היכרות עצמית מעין זו היא מאמץ חסר תועלת, שאינו מניב כל תוצאות. האדם צריך לבסס את ההרהור העצמי שלו על דברי האל, ולאחר ההרהור עליו להכיר בהדרגה את הצביונות המושחתים שאותם הוא חושף. עליו להיות מסוגל לאמוד ולהכיר את חסרונותיו, את המהות האנושית שלו, את דעותיו לגבי דברים שונים, את תפיסת החיים שלו וערכיו על בסיס האמת, ולאחר מכן להגיע לכדי הערכה מדויקת ופסיקה לגבי כל הדברים האלה. בדרך זו הוא יוכל בהדרגה להשיג ידע אודות עצמו. אבל הידע העצמי מעמיק ככל שאדם חווה יותר בחייו, ולפני שאדם זוכה באמת יהיה זה בלתי אפשרי עבורו לראות את מהות טבעו לאשורה. אם אדם באמת מכיר את עצמו, הוא מסוגל לראות כי בני אדם מושחתים הם אכן הצאצאים וההתגלמויות של השטן. הוא ירגיש כי אינו ראוי לחיות לפני האל, כי הוא אינו ראוי לאהבתו ולישועתו, והוא יוכל להשתטח לחלוטין לפניו. רק מי שמסוגלים להגיע לדרגת ידע כזאת מכירים את עצמם באמת.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (1)

כעת אתם מסוגלים להבחין, במידה מסוימת, בטבע המושחת שנחשף אצלכם. ברגע שתהיו מסוגלים לראות בבירור אילו דברים מושחתים עדיין עלולים להיחשף אצלכם באופן קבוע ואילו דברים שאינם עולים בקנה אחד עם האמת עדיין סביר שתעשו, קל יהיה לכם לטהר את טבעכם המושחת. למה אנשים אינם מסוגלים לשלוט בעצמם בעניינים רבים? כיוון שהם עדיין נשלטים בידי טבעם המושחת, שמגביל אותם ומפריע להם בכל הדברים, בכל זמן ומכל בחינה. יש אנשים שתמיד מרגישים ששיעור קומתם גבוה כשהכול בסדר אצלם והם לא מעדו או נעשו שליליים, וכשהם רואים כיצד אדם רשע, מנהיג כוזב או צורר משיח נחשף ומנודה הם לא מייחסים לכך חשיבות. הם אפילו מתגאים מול כולם ואומרים, "כל אדם אחר עלול למעוד, אבל לא אני. כל אדם אחר אולי אינו אוהב את אלוהים, אבל אני כן אוהב אותו." הם חושבים שהם יכולים לשאת עדות בכל מצב ובכל הנסיבות. ומה התוצאה? מגיע יום שבו הם עומדים למבחן ואז הם מתלוננים ורוטנים על אלוהים. האין זה כישלון, האין זו מעידה? מבחן הוא הדבר שחושף אנשים יותר מכל. אלוהים בוחן כליות ולב ולאדם אסור להתרברב אף פעם. לא משנה במה הוא מתרברב, דווקא אותו הדבר יהיה הסיבה למעידתו, במוקדם או במאוחר. כשהם רואים אחרים מועדים ונופלים בנסיבות מסוימות, הם לא מייחסים לכך חשיבות ואפילו חושבים שהם בעצמם אינם יכולים לטעות, שהם יוכלו לעמוד איתן – אבל גם הם בסופו דבר מועדים ונכשלים באותן נסיבות. איך זה ייתכן? זה ייתכן כי אנשים לא מבינים לעומק את מהות טבעם; הידע שלהם על הבעיות הקיימות במהות טבעם עדיין אינו עמוק מספיק ולכן הם מתקשים מאוד ליישם בפועל את האמת. לדוגמה, יש אנשים שהם ערמומיים מאוד ודבריהם ומעשיהם אינם ישרים, אבל אם תשאל אותם באיזה תחום מתבטא הטבע המושחת שלהם במידה החמורה ביותר, הם יגידו, "אני ערמומי במקצת." הם רק אומרים שהם ערמומיים במקצת, אבל הם לא אומרים שטבעם עצמו הוא ערמומי ואינם אומרים על עצמם שהם אנשים ערמומיים. הידע שלהם על מצבם המושחת אינו עמוק כל כך, והם לא בוחנים אותו ברצינות וביסודיות כמו אנשים אחרים. מנקודת המבט של אנשים אחרים, אנשים אלה הם ערמומיים ומושחתים מאוד, בכל מילה שלהם יש הונאה ודבריהם ומעשיהם לעולם אינם ישרים – אבל הם אינם מסוגלים להגיע להיכרות מעמיקה כל כך עם עצמם. הידע שברשותם הוא שטחי ולא יותר. בכל פעם שהם מדברים ופועלים, הם חושפים חלק מסוים של טבעם, ובכל זאת הם אינם מודעים לכך. הם מאמינים שאופן פעולתם אינו חושף שום שחיתות, הם חושבים שהם כבר יישמו בפועל את האמת – אבל בעיני המתבוננים בהם, אנשים אלה מושחתים וערמומיים ומילותיהם ומעשיהם אינם ישרים כלל. זאת אומרת, לאנשים יש הבנה שטחית מאוד של טבעם ויש אי התאמה עצומה בין הבנתם לבין דברי האל, ששופטים וחושפים אותם. אין זאת טעות במה שאלוהים מגלה לבני האדם, אלא שבני האדם לא מבינים לעומק את טבעם. אנשים לא מבינים את עצמם באופן יסודי או מהותי; במקום זאת, הם מתמקדים בהכרת מעשיהם ובאופן בו הם נראים כלפי חוץ, ולאלה הם מקדישים את מרצם. אפילו אם אנשים מסוימים מסוגלים לפעמים לומר דבר מה על ההכרה העצמית שלהם, הדבר שיגידו לא יהיה עמוק במיוחד. שום אדם מעולם לא חשב שהוא אדם מסוג מסוים או שיש לו טבע מסוג מסוים כי הוא עשה מעשה מסוג מסוים או כי נחשף אצלו דבר מסוים. אלוהים חשף את טבע האדם ואת מהותו, אך מה שאנשים מבינים הוא שאופני העשייה והדיבור שלהם פגומים ולקויים; משום כך, יישום בפועל של האמת הוא משימה קשה יחסית בשבילם. אנשים חושבים שטעויותיהם הן רק התגלמויות רגעיות המתגלות במקרה, במקום לחשוב שהן נובעות מטבעם. כשאנשים חושבים כך, קשה להם מאוד להכיר את עצמם באמת, להבין את האמת וליישמה בפועל. כיוון שאינם יודעים את האמת ואין להם צימאון לאמת, כשהם מיישמים בפועל את האמת הם מצייתים לכללים כדי לצאת ידי חובה ולא יותר. אנשים אינם רואים את טבעם כרע ביותר והם מאמינים שהם אינם רעים עד כדי כך שמגיע להם שישמידו אותם או יענישו אותם. אולם בהתאם לאמות המידה של אלוהים, השחיתות של אנשים היא עמוקה מדי, הם עדיין רחוקים מהסף הקובע אם יזכו בישועה, כיוון שבסך הכול יש להם גישות מסוימות שכלפי חוץ נראה שאינן מפרות את האמת, ולמעשה הם אינם מיישמים בפועל את האמת ואינם מצייתים לאלוהים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

אם בני האדם יכירו את עצמם באופן שטחי מדי, הם לא יוכלו לפתור בעיות בשום אופן, וטבע החיים שלהם פשוט לא ישתנה. בני אדם צריכים להכיר את עצמם ברמה מעמיקה, ופירוש הדבר הוא להכיר את אופיים: אילו רכיבים כלולים באופי הזה, כיצד הם הופיעו ומה מקורם. יתר על כן, האם אתה מסוגל באמת לשנוא את הדברים האלה? האם חזית בנשמה המכוערת שלך ובאופייך הרשע? אם תהיה מסוגל באמת לראות את האמת לגבי עצמך, אתה תתעב את עצמך. כשתתעב את עצמך ואז תנהיג את דבר האל, תהיה מסוגל לזנוח את הבשר, ויהיה לך הכוח להוציא את האמת לפועל ללא מאמץ. מדוע בני אדם רבים דבקים בהעדפות הגשמיות שלהם? מפני שהם מחשיבים את עצמם לטובים למדי, הם גם חשים שמעשיהם נכונים ומוצדקים, שאין בהם פגמים, ושהם אפילו שהם צודקים לגמרי. לפיכך, הם פועלים בהנחה שהצדק לצדם. כשאדם מבין מהו אופיו האמיתי – עד כמה האופי שלו מכוער, בזוי ומעורר רחמים – הוא לא גאה בעצמו במיוחד, היהירות העזה שלו מתפוגגת, והוא לא שבע רצון מעצמו באותה מידה כפי שהיה קודם לכן. אדם כזה מרגיש, "עליי להיות ישר ועם רגליים על הקרקע בעודי מיישם בפועל כמה מדברי האל. אחרת, לא אעמוד ברף של בן אנוש, ואתבייש לחיות בנוכחותו של אלוהים." הוא באמת רואה את עצמו כזניח וכחסר כל משמעות. כעת קל עבורו יותר להוציא את האמת לפועל, והוא נראה דומה לאופן שבו שבו בן אנוש אמור להיראות. רק כשבני אדם מתעבים את עצמם באמת, הם מסוגלים לזנוח את הבשר. אם הם לא יתעבו את עצמם, הם לא יוכלו לעשות זאת. תיעוב עצמי אמיתית אינו דבר של מה בכך. עליו לכלול מספר דברים: ראשית, על האדם להכיר את אופיו שלו. שנית, עליו לראות את עצמו כנזקק ועלוב, לראות את עצמו כקטן עד מאוד וחסר כל חשיבות, ולראות בבירור את נשמתו העלובה והמלוכלכת. כשהאדם מבין לחלוטין מהו באמת, כשהוא משיג את התוצאה הזו, הוא זוכה באמת ובתמים בהכרה עצמית, וכעת אפשר לומר שהוא מכיר את עצמו לחלוטין. רק אז האדם יכול לשנוא את עצמו באמת, עד כדי כך שהוא יקלל את עצמו, ויכול להרגיש שהשטן השחית אותו עד היסוד כך שהוא אפילו איבד צלם אנוש. ואז, כשיום יבוא ואותו אדם יהיה בסכנת מוות, הוא יחשוב, "זה העונש הצודק מאלוהים. אלוהים בהחלט צודק. עליי למות באמת!" בשלב הזה האדם כבר לא יתלונן, ולבטח לא יאשים את אלוהים, אלא רק ירגיש שהוא נזקק ועלוב למדי, ומטונף ומושחת עד מאוד, ולכן אלוהים צריך לנדות ולהרוס אותו, ושנשמה כמו שלו לא ראויה לחיות על פני האדמה. לפיכך, האדם הזה לא יתלונן על אלוהים או יתנגד לו, וקל וחומר לא יבגוד בו.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'