דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

שינוי צביונו של האדם מתחיל בהכרת מהותו, ודרך שינויים במחשבתו, בטבעו ובהשקפתו המנטלית – דרך שינויים יסודיים. רק כך יושגו שינויים אמיתיים בצביונו של האדם. הסיבה השורשית להופעת צביונות מושחתים באדם נובעת מהולכת השולל, ההשחתה והארס של השטן. האדם כבול ונשלט בידי השטן, והוא סובל מהנזק החמור שהשטן הסב למחשבתו, למוסריותו, לתובנתו ולהגיונו. בדיוק משום שהדברים היסודיים של האדם הושחתו בידי השטן, והם שונים לחלוטין מהאופן שבו האל ברא אותם במקור, האדם מתנגד לאל ואינו יכול לקבל את האמת. לפיכך, שינויים בצביונו של האדם צריכים להתחיל בשינויים במחשבתו, בתובנתו ובהגיונו, שישנו את הידע שלו אודות האל ואת הכרתו את האמת. אלה שנולדו בארץ המושחתת ביותר מכולן בורים עוד יותר באשר למהותו של האל, או למשמעות האמונה באל. ככל שבני האדם מושחתים יותר, כך הם יודעים פחות על קיומו של האל, והגיונם ותובנתם ירודים יותר. מקור התנגדותו ומרדנותו של האדם כלפי האל הוא השחתתו בידי השטן. בגלל השחתתו של השטן, מצפונו של האדם קהה; הוא לא מוסרי, מחשבותיו מנוונות, והשקפתו המנטלית נחשלת. לפני שהושחת בידי השטן, האדם התמסר לאל באופן טבעי והתמסר לדבריו לאחר ששמע אותם. הוא היה באופן טבעי בעל היגיון ומצפון בריאים, ובעל אנושיות רגילה. לאחר שהאדם הושחת בידי השטן, הגיונו, מצפונו ואנושיותו המקוריים קהו ונפגמו בידי השטן. כך, הוא איבד את התמסרותו ואהבתו כלפי האל. הגיונו של האדם הפך חריג, צביונו הפך לצביון של חיה, ומרדנותו כלפי האל מעצימה ומחמירה יותר ויותר. אך האדם עדיין אינו יודע זאת ואינו מבין זאת, והוא רק מתנגד ומורד בהתמדה. גילויי צביונו של האדם הם ביטויים של הגיונו, תובנתו ומצפונו; מכיוון שהגיונו ותובנתו אינם בריאים, ומצפונו קהה ביותר, צביונו הוא צביון של מרדנות כלפי האל. אם הגיונו ותובנתו של האדם אינם יכולים להשתנות, אין כלל מקום לדבר על שינוי בצביון, וכל שכן על התאמה לכוונות האל. אם הגיונו של האדם אינו בריא, הוא אינו יכול לשרת את האל ואינו ראוי לשימושו של האל. "היגיון רגיל" פירושו התמסרות ונאמנות לאל, כמיהה לאל, מוחלטות כלפי האל, ואחיזה במצפון כלפי האל. פירושו להיות מאוחד בלב ובנפש עם האל, ולא להתנגד לאל בכוונה. היגיון חריג אינו כזה. מאז שהושחת האדם בידי השטן, הוא פיתח תפיסות לגבי האל, ואין לו נאמנות לאל או כמיהה אליו, וקל וחומר שאין לו מצפון כלפי האל. האדם מתנגד לאל בכוונה ושופט אותו, ויתרה מכך, הוא מטיח בו עלבונות מאחורי גבו. האדם שופט את האל מאחורי גבו, ביודעו בבירור שהוא האל; אין לאדם כל כוונה שהיא להתמסר לאל, והוא רק ממשיך להציב לו דרישות ובקשות. בני אדם כאלה – בני אדם בעלי היגיון חריג – אינם מסוגלים להכיר בהתנהגותם הבזויה או להתחרט על מעשי המרדנות שלהם. אם בני אדם מסוגלים להכיר את עצמם, הרי שהם השיבו לעצמם מעט מהגיונם; ככל שאנשים מורדים יותר באל ועם זאת אינם מסוגלים להכיר את עצמם, כך הגיונם לקוי יותר.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

האל פועל בדרכים שונות כדי לגרום לאנשים לדעת ולהכיר את עצמם. האל יוצר סביבות ודרכים שונות כדי לחשוף את שחיתותם של בני האדם, ובכך גורם להם להכיר את עצמם בצורה הדרגתית תוך כדי התנסות. בין זו החשיפה של דבר האל או שיפוטו וייסוריו, האם אתם מבינים מהי מטרתו הסופית של האל בעשותו זאת? מטרתו הסופית של האל בפעולתו בדרכים אלה היא לאפשר לכל אדם שחווה את עבודת האל לדעת ולהכיר מהו אדם. ומה כרוך ב"ידיעה מהו אדם"? זה כרוך בנתינת אפשרות לאדם לדעת מהם זהותו ומעמדו, חובתו ואחריותו. המשמעות היא לגרום לך לדעת מה זה אומר להיות בן אנוש, לתת לך להבין מי אתה. זוהי מטרתו הסופית של האל כשהוא גורם לאנשים להכיר את עצמם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

כדי לחתור אל שינוי צביוני, על האדם להיות מסוגל תחילה לזהות את הצביון המושחת שלו עצמו. ידיעה עצמית אמיתית כרוכה בהבנת המהות של שחיתות האדם לאשורה וניתוחה ביסודיות, כמו גם בזיהוי המצבים המגוונים שצביון מושחת יכול לגרום להם. רק כשהאדם מבין בבירור את מצביו המושחתים ואת צביונו המושחת הוא מסוגל לשנוא את בשרו ואת השטן, ורק אז זה מביא לשינוי צביוני. אם לא יוכל לזהות את המצבים הללו ולא יצליח לעשות את החיבורים ולעשות את ההתאמות לעצמו, האם צביונו יוכל להשתנות? לא. שינוי צביוני מצריך מהאדם לזהות את המצבים השונים שצביונו המושחת מפיק; הוא מוכרח להגיע לנקודה שבה אינו מוגבל בידי הצביון המושחת וליישם בפועל את האמת – רק אז יוכל הצביון שלו להתחיל להשתנות. אם לא יוכל לזהות את מקורם של מצביו המושחתים ורק ירסן את עצמו בהתאם למילים ולדוקטרינות שהוא מבין, אזי אפילו אם התנהגותו טובה במידה מסוימת והוא השתנה קצת כלפי חוץ, אי אפשר להחשיב זאת כמהפך צביוני. כיוון שהדבר אינו יכול להיחשב כמהפך צביוני, מהו אפוא התפקיד שרוב האנשים ממלאים במהלך ביצוע חובתם? תפקידו של עובד; הם רק משקיעים מאמץ ומתעסקים במטלות. אף שהם גם מבצעים את חובתם, רוב הזמן הם ממוקדים רק בביצוע של דברים, הם לא מחפשים את האמת אלא רק משקיעים מאמץ. לפעמים, כשמצב רוחם טוב, הם יתאמצו קצת יותר ולפעמים, כשמצב רוחם רע, הם יתאמצו קצת פחות. אבל אחר כך הם בוחנים את עצמם ומרגישים חרטה ולכן הם יתאמצו קצת יותר שוב, מתוך אמונה שזוהי הכאה על חטא. למעשה אין זה שינוי אמיתי ואין זו הכאה אמיתית על חטא. הכאה אמיתית על חטא מתחילה בידיעה עצמית; היא מתחילה בשינוי בהתנהגות. ברגע שהתנהגותו של אדם משתנה והוא יכול למרוד בבשר, ליישם בפועל את האמת, ובמונחים של התנהגות נראה שהוא מתיישר עם עקרונות, פירוש הדבר הוא שהתרחשה הכאה אמיתית על חטא. ואז, טיפין-טיפין, הוא מגיע לשלב שבו הוא יכול לדבר ולפעול לפי העקרונות ולגמרי בהתאם לאמת. זהו השלב שבו מתחיל שינוי בצביון החיים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה עצמית יכולה לסייע בחתירה אל האמת

המפתח להשגת שינוי בטבעכם הוא שעליכם להכיר את אופייכם, וזה חייב להתרחש בהתאם לגילויים מאלוהים. רק דרך דבר האל יכולים בני האדם לגלות את אופיים הדוחה, לזהות באופיים את הרעלים השונים של השטן, להבין שהם טיפשים ובורים ולזהות את הרכיבים החלשים והשליליים באופיים. לאחר שתדעו את הדברים האלה על בורים, ותהיו מסוגלים באמת לשנוא את עצמכם ולזנוח את הבשר, להוציא לפועל את דבר האל, לרדוף את האמת בעת מילוי חובותיכם, לשנות את הטבע שלכם ולהפוך לאנשים שאוהבים את האל באמת ובתמים, אתם תעלו על נתיבו של פטרוס. ללא חסדו של אלוהים וללא הנאורות וההכוונה שמעניקה רוח הקודש, קשה לצעוד בנתיב הזה, מפני שבני האדם אינם ניחנים באמת, ואינם מסוגלים לבגוד בעצמם. הבסיס להליכה בנתיב ההבאה לידי שלמות של פטרוס הוא בעיקר היכולת להיות נחוש ובעל אמונה ולהסתמך על אלוהים. בנוסף לכך, עליך להישמע לעבודתה של רוח הקודש, ובכל עניין ועניין, אל לך לפעול ללא דברי האל. אלו הם ההיבטים העיקריים שאותם אין להפר. הכרה עצמית באמצעות התנסות בלבד היא עניין מאתגר ביותר. ללא עבודתה של רוח הקודש אין בכך כל תועלת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

כדי להכיר את עצמך, עליך להכיר את גילויי השחיתות של עצמך, את צביונך המושחת, את נקודות התורפה שלך ואת מהות טבעך. עליך גם להכיר, עד הפרט האחרון, את הדברים שמתגלים בחיי היום-יום שלך – את המניעים שלך, נקודות המבט שלך, היחס שלך לגבי כל דבר – בין אם אתה בבית או בחוץ, כאשר אתה בהתכנסויות, כאשר אתה אוכל ושותה את דברי האל או בהקשר עם כל בעיה שבה אתה נתקל. דרך ההיבטים האלה עליך ללמוד להכיר את עצמך. כמובן, כדי להכיר את עצמך באופן עמוק יותר, עליך לשלב את דברי האל; רק על ידי הכרה עצמית המבוססת על דבריו תוכל להשיג את התוצאות. כאשר אתם מקבלים את השיפוט של דברי האל, אל תפחדו מסבל או כאב, ויתרה מכך, אל תפחדו שדברי האל יחדרו אל ליבכם ויחשפו את מצבכם המכוער. זה כל כך מועיל לסבול את הדברים האלה. את אתה מאמין באל, עליך לקרוא עוד מדברי האל ששופטים ומייסרים אנשים, במיוחד את אלה שחושפים את תמצית השחיתות של האנושות. עליך להשוות אותם יותר למצבך המעשי, ועליך לקשר אותם יותר אליך ופחות לאחרים. המצבים השונים שהאל חושף קיימים בכל האנשים, וכולם יכולים להימצא בך. אם אינך מאמין לכך, נסה לחוות את זה. ככל שתחווה את זה יותר, כך תכיר את עצמך יותר, ותרגיש יותר שדברי האל מדויקים מאוד. לאחר שהם קוראים את דברי האל, לאנשים מסוימים קשה לקשר אותם לעצמם; הם חושבים שחלק מהדברים האלה אינם מדברים עליהם, אלא שהם מדברים על אנשים אחרים. למשל, כאשר האל חושף אנשים כמופקרים וכזונות, אחיות מסוימות מרגישות שכיוון שהן היו נאמנות לחלוטין לבעליהן, בטוח שמילים כאלה אינן מכוונות אליהן; אחיות מסוימות מרגישות שכיוון שהן אינן נשואות ומעולם לא קיימו יחסי מין, בטוח גם שמילים כאלה אינן מכוונות אליהן. אחים מסוימים חושבים שמילים כאלה מכוונות רק כלפי נשים והן אינן קשורות אליהם; אנשים מסוימים מאמינים שדברי האל על חשיפת האדם הם קשים מדי, שהם אינם מתאימים למציאות, ולכן הם מסרבים לקבל אותם. ישנם אפילו אנשים שאומרים שבמקרים מסוימים, דברי האל אינם מדויקים. האם זו הגישה הנכונה כלפי דברי האל? כמובן שהיא אינה נכונה. כל האנשים רואים את עצמם בהתבסס על ההתנהגויות החיצוניות שלהם. הם אינם מסוגלים להרהר אודות עצמם, וללמוד להכיר את צביונם המושחת בקרב דברי האל. במקרה הזה, "מופקרים" ו"זונות" מתייחס לצביון השחיתות, הטומאה וההפקרות של האנושות. בין אם מדובר בגבר או באישה, באדם נשוי או לא נשוי, לכולם יש מחשבות מושחתות של הפקרות – לכן כיצד יכול להיות שאין לכך קשר אליך? דברי האל חושפים את צביונם המושחת של אנשים; בין אם מדובר בזכר או בנקבה, רמת השחיתות של בני האדם היא זהה. האם זו לא עובדה? עלינו קודם להבין שכל מה שהאל אומר הוא אמת ותואם לעובדות, ושלא משנה כמה קשים דבריו ששופטים וחושפים אנשים, או כמה עדינים דבריו אודות שיתוף האמת או שידול אנשים, בין אם דבריו הם שיפוט או ברכות, בין אם הם תוכחות או קללות, בין אם הם מותירים אנשים עם טעם חמוץ או מתוק, אנשים חייבים לקבל את כולם. זו הגישה שצריכה להיות לאנשים כלפי דברי האל. איזה מן גישה זו? האם זו גישה אדוקה, גישה חסודה, גישה סבלנית או גישה של קבלת סבל? אתם קצת מבולבלים. אני אומר לכם שזו לא אף אחת מאלה. באמונתם, אנשים חייבים לעמוד בתוקף על כך שדברי האל הם האמת. כיוון שהם אכן האמת, על אנשים לקבל אותם בהיגיון. בין אם הם מסוגלים או לא מסוגלים להכיר או להודות בכך, יחסם הראשון כלפי דברי האל צריך להיות יחס של קבלה מלאה. אם דבר האל לא חושף אחד מכם או את כולכם, אם מי הוא חושף? ואם הוא לא נועד לחשוף אותך, מדוע אתה מתבקש לקבל אותו? האם זו לא סתירה? האל מדבר אל כלל האנושות, כל משפט שהאל משמיע חושף אנושות מושחתת, ואף אחד אינו פטור – דבר שבאופן טבעי כולל גם אותך. אף לא אחת מהשורות שהאל משמיע עוסקת בהופעות חיצוניות, או במצב מסוים, שלא לדבר על תקנה חיצונית או על צורת התנהגות פשוטה של אנשים. הן לא כאלה. אם אתה חושב שכל שורה שהאל משמיע רק חושפת סוג פשוט של התנהגות אנושית או הופעה חיצונית, אזי אין לך שום הבנה רוחנית ואינך מבין מהי האמת. דברי האל הם האמת. אנשים יכולים לחוש את עומקם של דברי האל. באיזה אופן הם עמוקים? כל מילה של האל חושפת את צביונם המושחת של אנשים, ודברים מהותיים שמושרשים באופן עמוק בחייהם. אלה הם דברים מהותיים, לא הופעות חיצוניות, ובמיוחד לא התנהגויות חיצוניות. כשמסתכלים על אנשים על פי המראה החיצוני שלהם, כולם עשויים להיראות כאנשים טובים. אבל מדוע, אם כן, האל אומר שחלק מהאנשים הם רוחות רעות וחלק מהם רוחות טמאות? זהו עניין שאינו גלוי לך. לכן, אסור לאדם להתייחס לדברי האל לאור תפיסות או דמיונות אנושים, או לאור כפירה אנושית, ובוודאי שלא לאור ההצהרות של המפלגה השלטת. רק דברי האל הם האמת; כל מילותיו של האדם שגויות. לאחר שעברתם שיתוף באופן הזה, האם חוויתם שינוי ביחסכם כלפי דברי האל? לא משנה כמה גדול או קטן השינוי, בפעם הבאה שתקראו את דברי האל אשר שופטים או חושפים אנשים, עליכם לפחות לא לנסות להתדיין עם האל. עליכם להפסיק להתלונן על האל ולהגיד, "דברי האל לגבי חשיפה ושיפוט של אנשים הם קשים מאוד; לא אקרא את העמוד הזה. אני פשוט אדלג עליו. תנו לי לחפש משהו לקרוא על ברכות והבטחות, כדי למצוא קצת נחמה". עליכם להפסיק לקרוא את דברי האל על ידי בחירה של מה כן ומה לא על פי נטיותיכם. עליכם לקבל את האמת ואת השיפוט והייסורים של דברי האל; רק אז ניתן יהיה ניתן לטהר את צביונכם המושחת, ורק אז תוכלו להשיג ישועה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, החשיבות של חתירה אל האמת והנתיב לעשות זאת

אם אתה אדם שחותר אל האמת, אתה מוכרח להרהר על צביונך המושחת ולהבינו לפי דברי האל, למדוד את עצמך בהשוואה לכל משפט ומשפט בדברי החשיפה והשיפוט של האל ולחפור טיפין-טיפין בכל צביונותיך ומצביך המושחתים. התחל בכך שתחפור בכוונות ובמטרה של דבריך ומעשיך, הבחן בכל דבר שאתה אומר ונתח אותו, ואל תתעלם משום דבר שקיים במחשבותיך ובדעתך. כך, באמצעות ניתוח והבחנה גדלים והולכים, תגלה שהצביון המושחת שלך אינו מועט אלא שופע, ושרעליו של השטן אינם מוגבלים אלא מרובים. כך תבין בבהירות גדלה והולכת את הצביונות המושחתים שלך ואת מהות טבעך, ותקלוט לאיזה עומק השחית אותך השטן. בשלב הזה תרגיש כמה יקרה מאוד היא האמת שהאל מבטא. היא יכולה לפתור את בעיות הצביון והטבע של האנושות המושחתת. התרופה הזאת שהאל הכין לבני האדם המושחתים כדי להושיע את האנושות היא יעילה להפליא, יקרת ערך יותר מכל תרופת פלא. כך, כדי לקבל את ישועת האל, אתה חותר אל האמת מרצונך, מוקיר יותר ויותר כל היבט והיבט של האמת וחותר אליה במרץ גובר והולך. כשלאדם יש תחושה כזאת בלבו, פירוש הדבר הוא שכבר השיג הבנה של חלק מהאמת וכבר השתרש בדרך האמת. אם האדם יוכל לחוות את זה יותר לעומק ולאהוב את האל באמת מכל לבו, אזי יתחיל מהפך בצביון החיים שלו.

קל לעשות קצת שינויים בהתנהגות, אך אין זה קל לשנות את צביון החיים של האדם. פתרון בעיית הצביון המושחת מוכרח להתחיל בידיעה עצמית. הדבר דורש קשב, התמקדות בבדיקת הכוונות והמצבים של האדם טיפין-טיפין, בחינה תמידית של כוונות והרגלי דיבור. ואז, יום אחד, תתרחש הבנה פתאומית: "אני תמיד אומר דברים נחמדים כדי להתחפש, בתקווה לזכות במעמד בלבם של אחרים. זהו צביון מרושע. אין הוא ההתגלות של אנושיות רגילה ואין הוא עולה בקנה אחד עם האמת. כוונה זו ודרך מרושעת זאת לדבר הן שגויות ומוכרחים לשנות אותן ולהיפטר מהן". לאחר ההבנה הזאת אתה תחוש בחומרתו הכבדה של צביונך המרושע בבהירות גדלה והולכת. חשבת שרשעות פירושה קיומה של תשוקה מרושעת ופעוטה בין גבר לאישה, והרגשת שעל אף שהפגנת רשעות מבחינה זאת, אינך אדם בעל צביון מרושע. זהו סימן שחסרה לך הבנה מהו צביון מרושע; לכאורה ידעת מהי המשמעות השטחית של המילה "מרושע" אך לא יכולת לזהות באמת צביון מרושע או להבחין בו; ולמעשה, עדיין אינך מבין מה המשמעות של המילה "מרושע". כשתבין שחשפת צביון מסוג זה, תתחיל להרהר על עצמך, לזהותו ולהעמיק לחפור עד מקורותיו, ותראה שאכן יש לך צביון כזה. מה עליך לעשות בשלב הבא אפוא? אתה מוכרח לבדוק באופן תמידי את כוונותיך במסגרת אופני הדיבור הדומים שלך. באמצעות חפירה תמידית זאת, אתה תזהה באותנטיות ובדייקנות גדלות והולכות שאכן יש לך צביון ומהות מסוג זה. רק ביום שבו תודה באמת ובתמים שאכן יש לך צביון מרושע תתחיל לפתח שנאה ותיעוב כלפיו. האדם עובר מחשיבה שהוא אדם טוב, הגון בהתנהגותו, בעל חוש צדק, בעל יושרה מוסרית, אדם תמים, אל ההכרה בכך שיש לו מהות טבע כגון גאוותנות, עיקשות, ערמומיות, רשעות וסלידה מהאמת. בשלב הזה האדם כבר יעריך את עצמו בדייקנות וכבר יידע מהו באמת. הודאה מן השפה ולחוץ או זיהוי שטחי שיש לך ביטויים ומצבים כאלה לא יפיקו שנאה אותנטית. רק באמצעות הזיהוי שהמהות של צביונות מושחתים אלה היא הסגנון הדוחה של השטן יוכל האדם לשנוא את עצמו באמת. איזה סוג של אנושיות דרוש כדי שהאדם יגיע לידיעה עצמית עד כדי שישנא את עצמו? האדם מוכרח לאהוב דברים חיוביים, לאהוב את האמת, לאהוב הגינות וצדיקות, להחזיק במצפון ובמודעות, להיות נדיב לב ולהיות מסוגל לקבל את האמת וליישם אותה בפועל – כל האנשים שהם כאלה יכולים להגיע לידיעה עצמית אמיתית ולשנוא את עצמם באמת. מי שאינם אוהבים את האמת ושמתקשים לקבל את האמת לעולם לא יגיעו לידיעה עצמית. אפילו אם הם יוכלו לומר כמה מילים על ידיעה עצמית, הם לא יוכלו ליישם בפועל את האמת ולא יעברו שום שינוי אותנטי. הידיעה העצמית היא המשימה הקשה ביותר.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה עצמית יכולה לסייע בחתירה אל האמת

כשפטרוס קרא את דבר האל, הוא לא התמקד בהבנת דוקטרינות ועוד פחות מכך ברכישת ידע תיאולוגי, אלא בהבנת האמת ובתפיסת רצון האל וכן בהשגת והבנת טבעו וחביבותו של האל. פטרוס אף ניסה להבין מדברי האל את מהות אופיו של האדם ואת חסרונותיו הממשיים, ובכך הבין בקלות את כל הדרישות שדורש אלוהים כדי שירצו אותו. פטרוס יישם דברים רבים שהיו נכונים לפי דברי האל. זה תאם מאוד את רצון האל וזו הייתה הדרך הטובה ביותר לשתף פעולה עם האל וגם להתנסות בעבודתו. כאשר פטרוס התנסה במאות ניסיונות ששלח האל, הוא בחן את עצמו לחומרה אל מול כל מלה ומלה במשפטו של האל ובהתגלות האל לאדם וכל מלה מדרישותיו של האל לאדם, והוא התאמץ לרדת במדויק לעומקן של מלים אלו. הוא ניסה להרהר בכובד ראש ולזכור כל מלה שישוע אמר לו והוא הגיע לתוצאות טובות מאוד. כשיישם בדרך זו, הוא הצליח להגיע להבנת עצמו דרך דברי האל, ולא רק שהבין את מצבי השחיתות והחסרונות השונים של האדם, אלא אף הבין את המהות ואת אופיו של האדם. זוהי הבנה אמיתית של האדם את עצמו.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס

על מנת שבני אדם יבינו את עצמם, עליהם להבין את האופי המושחת שלהם וכן להבין את מצבם לאשורו. ההיבט החשוב ביותר של הבנת המצב לאשורו הוא שהאדם יתפוס את מחשבותיו ורעיונותיו. בכל תקופה ותקופה, דבר עיקרי אחד משל במחשבותיהם וברעיונותיהם של בני האדם. אם תוכלו להבין את המחשבות ואת הרעיונות שלכם, תוכלו להבין את הדברים שעומדים מאחוריהם. בני אדם אינם יכולים לשלוט במחשבות וברעיונות שלהם. עם זאת, עליך לדעת מהיכן נובעים המחשבות והרעיונות האלה, מה המניעים להם, כיצד המחשבות והרעיונות הללו מופקים, מה שולט בהם ומה אופיים. לאחר שינוי בטבעו של אדם, המחשבות, הרעיונות, ההשקפות והמטרות אליהן הוא שואף, אשר נוצרו על ידי החלק שהשתנה, יהיו שונים מאוד מכפי שהיו קודם לכן – ביסודו של דבר, הם יתקרבו לאמת ויהיו בהתאם לאמת. הדברים שלא השתנו בתוך האנשים, זאת אומרת, המחשבות, הרעיונות וההשקפות הישנים שלהם, כולל הדברים שאנשים אוהבים ושאליהם הם חותרים, הם כולם דברים מלוכלכים, מטונפים ומכוערים לחלוטין. לאחר שאדם מבין את האמת, הוא מסוגל להבחין בדברים הללו ולראות אותם בבירור; לכן, האנשים מסוגלים לוותר על הדברים האלה ולמרוד בהם. אנשים כאלה בהחלט השתנו בדרך כלשהי. הם מסוגלים לקבל את האמת, ליישם את האמת ולהיכנס לכמה מציאויות אמת. האנשים שאינם מבינים את האמת אינם יכולים לראות את הדברים המושחתים או השליליים הללו באופן ברור ולא להבחין בהם; לכן, הם לא מסוגלים לוותר עליהם, קל וחומר למרוד בדברים האלה. מה גורם להבדל זה? מדוע הם כולם אנשים מאמינים אך חלקם יכולים להבחין בדברים שליליים וטמאים ולוותר עליהם, בעוד שאחרים אינם יכולים לראות את הדברים הללו באופן ברור ולא לשחרר את עצמם מהם? הדבר קשור ישירות לשאלה האם האדם אוהב את האמת וחותר אליה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

המפתח להתבוננות והכרה עצמית הוא זה: ככל שאתה יותר מרגיש שנחלת הצלחה בתחומים מסוימים, או שעשית את הדבר הנכון, וככל שאתה חושב שביכולתך לספק את רצון האל או שאתה מסוגל להתגאות בתחומים מסוימים, כך יותר כדאי לך להכיר את עצמך בתחומים האלה וכך יותר כדאי להעמיק לחקור אותם כדי לגלות אילו טומאות עדיין קיימות בך, כמו גם לגלות אילו גורמים בתוכך אינם מסוגלים לספק את רצון האל. בואו ניקח את פאולוס בתור דוגמה. פאולוס ניחן בידע רב. הוא סבל רבות במהלך הטפותיו וזכה להערצתם של רבים. כתוצאה מכך, לאחר שהשלים עבודה רבה, הוא הניח שכתר יישמר בצד עבורו. זה גרם לו לסטות יותר ויותר לדרך הלא נכונה, עד שלבסוף, אלוהים הענישו. אך אם הוא היה אז מתבונן בעצמו ומנתח את מעשיו, אופן מחשבתו היה משתנה. במילים אחרות, פאולוס לא התמקד בחיפוש אחר האמת שבדברי ישוע אדוננו. הוא האמין רק בדמיונותיו ובתפיסותיו שלו. הוא חשב שאם רק יעשה מעשים טובים ויפגין התנהגות טובה, אלוהים ישבח ויתגמל אותו. אך בסוף, דמיונותיו ותפיסותיו שלו עיוורו את ליבו והסוו את שחיתותו, שהיא האמת. אולם, האנשים לא הצליחו להבחין בכך, ולא היה להם כל ידע בעניינים אלו, אז לפני שאלוהים חשף זאת, הם תמיד החשיבו את פאולוס כרף שאליו יש לשאוף, כדוגמה שעל פיה יש לחיות, והחשיבו אותו כאליל נערץ שכמותו השתוקקו להיות. המקרה של פאולוס משמש תמרור אזהרה לאנשיו הנבחרים של האל. בעיקר כשאנו, הנוהים אחר האל, עלולים לסבול ולשלם את המחיר במהלך מילוי חובותינו ובשירותנו את האל, אנו חשים שאנו נאמנים לאל ואוהבים אותו, וברגעים כאלו עלינו להתבונן בעצמנו ולהבין את עצמנו עוד יותר בנוגע לנתיב שבו אנו פוסעים. זהו הרי דבר הכרחי ביותר. מפני שאם תחשוב שמה שבעיניך הוא טוב הוא גם הדבר הנכון, לא תטיל בכך ספק, לא תהרהר בכך ולא תנתח האם יש בכך חלק כלשהו שמתנגד לאלוהים. לדוגמה, ישנם אנשים שרואים עצמם כטובי לב עד מאוד. הם אף פעם לא שונאים אחרים או פוגעים באחרים, הם תמיד יושיטו יד לכל אח או אחות שמשפחתם זקוקה לעזרה, כי הם יודעים שאחרת לא יימצא פתרון לבעייתם. הם ניחנים בהרבה רצון טוב, ועושים ככל יכולתם כדי לעזור לכל מי שרק יוכלו. אך עם זאת, הם אף פעם לא מתמקדים ביישום האמת בפועל ואין בהם היווכחות בחיים. למה גורם כל הרצון הזה לעזור? הם משהים את חייהם שלהם, אך עדיין די מרוצים מעצמם וחשים סיפוק רב מכל מה שעשו. יתרה מכך, הם מתגאים בכך מאוד ומאמינים שאין בכל מה שעשו משהו שמנוגד לאמת, שמעשיהם יספקו לבטח את רצון האל ושאמונתם באל כנה היא. מבחינתם, טוב לבם הטבעי הוא דבר שיש לנצל וברגע שהם עושים זאת, הם מקבלים כמובן מאליו שזו האמת. אך במציאות, כל מעשיהם הם רק מעשיהם הטובים של בני אנוש. הם לא מיישמים בפועל את האמת כלל וכלל, כי כל מה שהם עושים נעשה בפני האדם ולא בפני האל. והם עוד פחות מכך מיישמים בפועל בהתאם לדרישות האל ובהתאם לאמת. לכן, כל מעשיהם הם לשווא. דבר ממה שהם עושים אינו בבחינת יישום בפועל של האמת או של דברי האל, שלא לדבר על הישמעות לרצונו. במקום זאת, הם עושים שימוש בטוב לב אנושי ובהתנהגות טובה כדי לעזור לאחרים. לסיכום, הם לא מחפשים את רצון האל בכל מעשיהם ולא נוהגים בהתאם לדרישותיו. אלוהים לא משבח התנהגות כזו של בני אדם. מבחינת אלוהים, זוהי התנהגות שיש לגנותה והיא אינה ראויה לכך שיזכור אותה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק זיהוין של השקפות פסולות מאפשר שינוי אמיתי

במהלך התנסות בעבודת האל, אין זה משנה כמה פעמים נכשלת, נפלת, נגזמת או נחשפת, אלה אינם דברים רעים. בלי קשר לאופן שבו נגזמת, או אם זה נעשה על ידי מנהיגים, עובדים או אחיך או אחיותיך, כל אלה הם דברים טובים. עליך לזכור זאת: אין זה משנה עד כמה אתה סובל, אתה מרוויח למעשה. כל מי שיש לו ניסיון יכול להעיד על כך. לא משנה מה, להיגזם או להיחשף זה תמיד דבר טוב. זה לא גינוי. זוהי ישועת האל וההזדמנות הטובה ביותר עבורך להכיר את עצמך. זה יכול להביא לשינוי הילוך בחווית החיים שלך. בלי זה, לא יהיו לך ההזדמנות, הנסיבות וההקשר כדי שתהיה מסוגל להגיע להבנה של האמת על השחיתות שלך. אם באמת תבין את האמת, ותהיה מסוגל לחשוף את הדברים המושחתים החבויים במעמקי לבך, אם תוכל להבחין בהם בבירור, אזי זה טוב, זה פותר בעיה גדולה של היווכחות בחיים, וזה מביא תועלת רבה לשינויים בצביון. פיתוח היכולת להכיר את עצמכם באמת מהווה את ההזדמנות הטובה ביותר לתקן את אורחות חייכם ולהפוך לבני אדם חדשים. זוהי ההזדמנות הטובה ביותר להשיג חיים חדשים. ברגע שתכירו את עצמכם באמת, תהיו מסוגלים לראות שכאשר האמת הופכת לחייו של האדם, זהו דבר מדהים, ואתם תשתוקקו לאמת תיישמו בפועל את האמת ותיכנסו למציאות. זה דבר כה נהדר! אם תוכלו לנצל את ההזדמנות הזו, להרהר בעצמכם ברצינות ולהכיר את עצמכם באמת ובתמים בכל פעם שתיכשלו או תיפלו אפיים ארצה, הרי שבלב השליליות והקושי תהיו מסוגלים לקום שוב על הרגליים. ברגע שתחצו את הסף הזה, תהיו מסוגלים לצעוד קדימה ולהיכנס למציאות האמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כדי לזכות באמת, יש ללמוד מאנשים, ממאורעות ומדברים בקרבת מקום

כל מי שמכירים את עצמם באמת נכשלו ומעדו כמה פעמים בעבר, ולאחר מכן הם קראו בדברי האל, התפללו אליו והרהרו בעצמם, וכך הצליחו לראות בבירור את האמת של שחיתותם ולהרגיש כי הם אכן מושחתים עמוקות ונטולים לחלוטין כל מציאות-אמת. אם תחווה כך את עבודת האל, תתפלל אליו ותחפש את האמת כאשר קורים לך דברים, תלמד בהדרגה להכיר את עצמך. ואז, ביום מן הימים, יתבהר סוף-סוף לבך: "ייתכן שיש לי איכות מעט טובה יותר משל אחרים, אבל היא ניתנה לי על ידי האל. אני תמיד מתרברב, מנסה להאפיל על אחרים כשאני מדבר ומנסה לגרום לאחרים לעשות דברים בדרך שלי. אני באמת חסר היגיון – אלה הן גאוותנות וצדקנות! דרך הרהור למדתי אודות הצביון הגאוותן שלי. אלה הם הנאורות של האל וחסדו, ואני מודה לו על כך!" האם ההיכרות עם הצביון המושחת שלך היא דבר טוב או רע? (דבר טוב). מאותו רגע עליך לחפש כיצד לדבר ולפעול בהיגיון ובצייתנות, כיצד להיות במעמד שווה לאחרים, כיצד להתייחס לאחרים בצורה הוגנת מבלי להגביל אותם, כיצד להתייחס בצורה נכונה לאיכות שלך, לכישרונותיך, לחוזקות שלך וכן הלאה. בדרך זו הצביון הגאוותן שלך ייפתר, ממש כמו הר שפטיש מכה בו ומפוררו לאבק, מהלומה אחר מהלומה. לאחר מכן, כשתקיים אינטראקציה עם אחרים או תעבוד עמם לצורך ביצוע חובה, תוכל להתייחס לדעותיהם בצורה נכונה ולהקשיב להם בתשומת לב רבה במיוחד. וכאשר תשמע אותם מביעים דעה נכונה, אתה תגלה: "נראה שהאיכות שלי היא לא הטובה ביותר. עובדה היא, שלכל אחד חוזקות משלו; הם לא נחותים ממני כלל. בעבר חשבתי תמיד שיש לי איכות טובה יותר מאשר לאחרים. זו הייתה הערצה עצמית ובורות צרת אופקים. התפיסה שלי הייתה מוגבלת מאוד, כמו של צפרדע בקרקעית באר. החשיבה הזו הייתה באמת חסרת היגיון – היא הייתה חסרת בושה! הצביון הגאוותן שלי גרם לי להיות עיוור וחירש. דבריהם של אנשים אחרים לא הגיעו אלי וחשבתי שאני טוב מהם, שאני צודק, כאשר למעשה אינני טוב יותר מאף אחד מהם!" מנקודה זו ואילך יהיו לך תובנות אמיתיות וידע בנוגע לחסרונות שלך ולשיעור קומתך הנמוך. ולאחר מכן, כשתשתף עם אחרים, תקשיב בקפידה לדעותיהם ותבין ש"יש כל כך הרבה אנשים שיותר טובים ממני. האיכות ויכולת ההבנה שלי בינוניות, במקרה הטוב". עם ההבנה הזו, האם לא תשיג שמץ של מודעות עצמית? על ידי כך שתחווה זאת, ותהרהר לעתים קרובות בעצמך בהתאם לדברי האל, תוכל לזכות בהיכרות עצמית אמיתית, שתמשיך להעמיק עוד ועוד. תוכל להבחין באמת של שחיתותך, בדלותך ובעליבותך, בכיעור מעורר הרחמים שלך, ובאותה עת תחוש סלידה מעצמך ותשנא את צביונך המושחת. אז יהיה לך קל למרוד בעצמך. כך תחווה את עבודת האל. עליך להרהר בביטויי השחיתות שלך בהתאם לדברי האל. במיוחד, לאחר חשיפה של צביון מושחת בכל מצב שהוא, עליך להרהר לעתים מזומנות ולהכיר את עצמך. אז יהיה לך קל לראות בבירור את התמצית המושחתת שלך ותוכל לשנוא את השחיתות שלך, את בשרך ואת השטן מעומק הלב. ומתוך לב זה תוכל לאהוב את האמת ולשאוף אליה. כך הצביון המושחת שלך ילך ויפחת, ובהדרגה תשליך אותו מעליך. תזכה בהיגיון רב יותר ויותר, ויהיה לך קל יותר להתמסר לאל. בעיני אחרים תיראה יציב ומעוגן יותר, ודבריך יישמעו אובייקטיביים יותר. תהיה מסוגל להקשיב לאחרים ותיתן להם זמן לדבר. כשהצדק יהיה עם אנשים אחרים יהיה לך קל לקבל את דבריהם, והאינטראקציות שלך עם אנשים לא יהיו מעיקות כל כך. תוכל לשתף פעולה בהרמוניה עם כל אדם. אם זו הדרך שבה תבצע את חובתך, האם לא יהיו בך אז היגיון ואנושיות?

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (1)

כדי לפתור לחלוטין את בעיית הצביון המושחת שלך, מחובתך לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיה כשהיא מתעוררת לראשונה. מחובתך לפתור את בעיית הצביון המושחת שלך כשהיא עוד בחיתוליה, וכך תבטיח שלא תעשה שום שגיאה ותמנע צרות בעתיד. אם צביון מושחת משתרש והופך למחשבותיו של האדם או להשקפת העולם שלו, הוא יכול להנחות את האדם לעשות רע. משום כך, המטרה של ההרהור העצמי והידיעה העצמית היא בעיקר לגלות את הצביון המושחת ולחפש במהירות את האמת כדי לפתור אותו. מחובתך לדעת איזה דברים יש בטבע שלך, מה אתה אוהב, אל מה אתה חותר ומה אתה רוצה להשיג. מחובתך לנתח את הדברים האלה בהתאם לדברי האל כדי לבדוק אם הם עולים בקנה אחד עם רצון האל ובאיזה אופן הם מופרכים. ברגע שתבין את הדברים האלה, מחובתך לפתור את בעיית ההיגיון הלא-רגיל שלך, כלומר, בעיית ההטרדה חסרת ההיגיון והבלתי פוסקת שלך. אין זו רק בעיית הצביון המושחת שלך, יש לה גם נגיעה לחוסר ההיגיון שלך. לאנשים שנסחפים עם האינטרסים האישיים שלהם אין היגיון רגיל, בייחוד בעניינים הקשורים לאינטרסים שלהם. זוהי בעיה פסיכולוגית והיא גם עקב אכילס של בני האדם...

את הדברים המצויים בטבע האדם יש לחשוף בזה אחר זה ומעט בכל פעם; הם אינם דומים להתנהגויות שהוא מפגין כלפי חוץ, למנהגים או למחשבות ולרעיונות – אותם אפשר פשוט לגזום וחסל. זאת ועוד, לאנשים קשה לזהות אותם, ואפילו לאחר שהאנשים מזהים אותם, קשה לשנות אותם – לשם כך דרושה הבנה מעמיקה מספיק. למה אנחנו תמיד מנתחים את טבע האדם? אתם לא מבינים את משמעות הדבר הזה? מאין באות ההתגלויות של הצביונות המושחתים של בני האדם? כולן באות מתוך טבעם והוא שולט בכולן. כל אחד מהצביונות המושחתים של האדם, כל מחשבה וכל רעיון, כל כוונה – כולם קשורים לטבע האדם. משום כך אפשר לפתור בקלות את הצביונות המושחתים של האדם באמצעות חשיפה ישירה של טבעו. אף שלא קל לשנות את טבעם של בני אדם, אם יש להם ראייה חודרת והם מסוגלים להבחין בצביונות המושחתים שהם מגלים, ואם הם יכולים לחפש את האמת כדי לפתור אותם – אזי הם יכולים לשנות את צביונותיהם בהדרגה. ברגע שהאדם משיג שינוי בצביון חייו, אזי יהיו בו פחות ופחות דברים שמתנגדים לאל. ניתוח טבע האדם נעשה במטרה לשנות את צביונו של האדם. לא הבנתם את המטרה הזאת ואתם חושבים שאתם יכולים להתמסר לאלוהים ולהחזיר לעצמכם את הגיונכם פשוט באמצעות ניתוח טבעכם והבנתו. כל מה שאתם עושים הוא פשוט ליישם בעיוורון את התקנות! למה אני לא חושף פשוט את הגאוותנות של בני האדם ואת צדקנותם? למה אני מוכרח גם לנתח את הטבע המושחת שלהם? הבעיה לא תיפתר אם רק אחשוף את הצדקנות ואת הגאוותנות שלהם. אבל אם אנתח את הטבע שלהם, ההיבטים שיכוסו על ידי כך יהיו רחבים מאוד וכוללים את כל הצביונות המושחתים. מדובר ביותר מאשר הטווח הצר של צדקנות, חשיבות עצמית וגאוותנות. הטבע כולל הרבה יותר מזה. לכן, יהיה זה דבר טוב אילו בני האדם יוכלו לזהות כמה צביונות מושחתים הם מגלים בכל דרישותיהם השונות מאלוהים, כלומר, בבמסגרת רצונותיהם הראוותניים. ברגע שבני האדם יבינו את מהות הטבע שלהם, הם יוכלו לשנוא את עצמם ולהתכחש לעצמם; יהיה להם קל לפתור את הצביונות המושחתים שלהם ויהיה להם נתיב. אחרת לעולם לא תחשפו את שורש הבעיה ותגידו שמדובר רק בצדקנות, גאוותנות או יהירות או חוסר נאמנות מוחלט. האם אפשר לפתור את הבעיה שלכם באמצעות דיבור בלבד על עניינים שטחיים כאלה? האם יש צורך כלשהו לשוחח על טבע האדם?

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, בני אדם באים בדרישות רבות מדי לאלוהים

רוב בני האדם בימינו מכירים את עצמם בצורה שטחית מאוד. הם כלל אינם מכירים בבהירות את מרכיבי אופיים. הם מכירים רק כמה ממצבי השחיתות אותם חשפו, את נטיותיהם הטבעיות, או כמה מהליקויים שלהם, ולכן הם סבורים שהם מכירים את עצמם. אם, בנוסף לכך, הם מצייתים לכללים מסוימים, מוודאים שאינם שוגים בתחומים מסוימים ומצליחים שלא לבצע עבירות מסוימות, אז הם מחשיבים את עצמם כניחנים במציאות במסגרת אמונתם באלוהים ומניחים שהם ייוושעו. אין זה אלא דמיון אנושי בלבד. אם אתה תואם לסטנדרטים אלה, האם תוכל באמת להימנע מביצוע עבירות כלשהן? האם השגת שינוי של ממש בטבעך? האם תחיה באמת כבן אנוש? האם באמת תוכל להשביע את רצון האל בדרך זו? אין כל ספק שהתשובה היא לא. אמונה באלוהים עובדת רק כאשר האדם מציב לעצמו סטנדרטים גבוהים וכאשר הוא זוכה באמת ועובר שינוי כלשהו בטבע חייו. לפני הכול נדרשת לשם כך מסירות להכרת העצמי. אם בני האדם יכירו את עצמם באופן שטחי מדי, הם לא יוכלו לפתור בעיות בשום אופן, וטבע החיים שלהם פשוט לא ישתנה. בני אדם צריכים להכיר את עצמם ברמה מעמיקה, ופירוש הדבר הוא להכיר את אופיים: אילו רכיבים כלולים באופי הזה, כיצד הם הופיעו ומה מקורם. יתר על כן, האם אתה מסוגל באמת לשנוא את הדברים האלה? האם חזית בנשמה המכוערת שלך ובאופייך הרשע? אם תהיה מסוגל באמת לראות את האמת לגבי עצמך, אתה תתעב את עצמך. כשתתעב את עצמך ואז תנהיג את דבר האל, תהיה מסוגל לזנוח את הבשר, ויהיה לך הכוח להוציא את האמת לפועל ללא מאמץ. מדוע בני אדם רבים דבקים בהעדפות הגשמיות שלהם? מפני שהם מחשיבים את עצמם לטובים למדי, הם גם חשים שמעשיהם נכונים ומוצדקים, שאין בהם פגמים, ושהם אפילו שהם צודקים לגמרי. לפיכך, הם פועלים בהנחה שהצדק לצדם. כשאדם מבין מהו אופיו האמיתי – עד כמה האופי שלו מכוער, בזוי ומעורר רחמים – הוא לא גאה בעצמו במיוחד, היהירות העזה שלו מתפוגגת, והוא לא שבע רצון מעצמו באותה מידה כפי שהיה קודם לכן. אדם כזה מרגיש, "עליי להיות ישר ועם רגליים על הקרקע בעודי מיישם בפועל כמה מדברי האל. אחרת, לא אעמוד ברף של בן אנוש, ואתבייש לחיות בנוכחותו של אלוהים." הוא באמת רואה את עצמו כזניח וכחסר כל משמעות. כעת קל עבורו יותר להוציא את האמת לפועל, והוא נראה דומה לאופן שבו שבו בן אנוש אמור להיראות. רק כשבני אדם מתעבים את עצמם באמת, הם מסוגלים לזנוח את הבשר. אם הם לא יתעבו את עצמם, הם לא יוכלו לעשות זאת. תיעוב עצמי אמיתית אינו דבר של מה בכך. עליו לכלול מספר דברים: ראשית, על האדם להכיר את אופיו שלו. שנית, עליו לראות את עצמו כנזקק ועלוב, לראות את עצמו כקטן עד מאוד וחסר כל חשיבות, ולראות בבירור את נשמתו העלובה והמלוכלכת. כשהאדם מבין לחלוטין מהו באמת, כשהוא משיג את התוצאה הזו, הוא זוכה באמת ובתמים בהכרה עצמית, וכעת אפשר לומר שהוא מכיר את עצמו לחלוטין. רק אז האדם יכול לשנוא את עצמו באמת, עד כדי כך שהוא יקלל את עצמו, ויכול להרגיש שהשטן השחית אותו עד היסוד כך שהוא אפילו איבד צלם אנוש. ואז, כשיום יבוא ואותו אדם יהיה בסכנת מוות, הוא יחשוב, "זה העונש הצודק מאלוהים. אלוהים בהחלט צודק. עליי למות באמת!" בשלב הזה האדם כבר לא יתלונן, ולבטח לא יאשים את אלוהים, אלא רק ירגיש שהוא נזקק ועלוב למדי, ומטונף ומושחת עד מאוד, ולכן אלוהים צריך לנדות ולהרוס אותו, ושנשמה כמו שלו לא ראויה לחיות על פני האדמה. לפיכך, האדם הזה לא יתלונן על אלוהים או יתנגד לו, וקל וחומר לא יבגוד בו. אם אדם לא מכיר את עצמו אך עדיין רואה בעצמו אדם טוב למדי, הרי שכאשר המוות יופיע על סף דלתו, הוא יחשוב, "הצלחתי כל כך באמונתי. עסקתי בחיפושים בכל מאודי! הענקתי מעצמי כל כך הרבה, סבלתי כל כך הרבה, אך בסופו של דבר, אלוהים מבקש ממני למות כעת. אני לא יודע איפה הצדק של אלוהים. מדוע הוא מבקש ממני למות? אם על אדם כמוני נגזר למות, אז מי יזכה בישועה? האם זה לא יהיה קיצה של האנושות?" ראשית, האדם הזה אוחז בתפיסות מסוימות לגבי אלוהים. שנית, הוא מתלונן ולא מפגין שום ציות שהוא. הדבר דומה להתנהגותו של פאולוס: כשהוא עמד למות, הוא לא הכיר את עצמו, וכשעונשו של אלוהים עמד בפתח, כבר היה מאוחר מדי.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

הכרה עצמית היא חיונית לכל אדם ואדם, מפני שהיא משפיעה ישירות על הסוגייה החשובה שהיא, האם יכול האדם להשיל מעליו את טבעו המושחת ולזכות בישועה. אל תחשבו שמדובר בעניין של מה בכך. הכרה עצמית אין משמעה הבנה של מעשיך או מנהגיך, אלא הכרה של מהות בעיותיך. הכרה של השורש והמהות של מרדנותך, הכרה בסיבה שבגינה אינך מסוגל ליישם בפועל את האמת, והבנת הדברים שעולים ומפריעים לך כשאתה כן מיישם בפועל את האמת. אלו הם כמה מההיבטים החשובים ביותר בהכרה העצמית. לדוגמה, בשל ההתניה הקיימת בתרבות המסורתית הסינית, קיימת בקרב העם הסיני התפיסה המסורתית לפיה על כל אדם לכבד את הוריו. מי שאינו מכבד את הוריו הוא ילד כפוי טובה. רעיונות אלו הוחדרו אצל האנשים מאז ילדותם, ומלמדים אותם בכל בית, כמו גם בכל בית ספר ובחברה בכללותה. כשראשו של אדם מתמלא בדברים כאלו, הוא חושב לעצמו, "כיבוד הורים חשוב יותר מכל דבר אחר. אם לא אכבד את הוריי, לא אהיה אדם טוב. איחשב לילד כפוי טובה והחברה תוקיע אותי מתוכה. אהפוך לאדם נטול מצפון." האם מדובר בהשקפה נכונה? אנשים ראו את אלוהים מבטא אמיתות כה רבות. האם אלוהים דרש מהם אי פעם שיכבדו את הוריהם? האם זו אחת האמיתות שעל המאמינים באל להבין? התשובה היא לא. אלוהים שיתף על עקרונות מסוימים בלבד. איזה עיקרון בדברי האל עוסק באופן שבו על כל אדם להתייחס לרעהו? אהבו מה שאלוהים אוהב ושנאו מה שאלוהים שונא: זהו העיקרון שאותו יש לקיים. אלוהים אוהב את אלו המשחרים לאמת ומסוגלים למלא אחר רצונו. אלו גם האנשים שאותם עלינו לאהוב. אלו שאינם ממלאים אחר רצון האל, ששונאים את אלוהים ומורדים בו, אלו האנשים שאותם אלוהים מתעב, ולכן גם עלינו לתעב אותם. זה מה שמבקש האל מהאדם. אם הוריך לא מאמינים באל, אם הם יודעים היטב שהאמונה באל היא הנתיב הנכון שיכול להוביל אל הישועה, אך הם נותרים אטומים לכך, אז אין כל ספק שהם אנשים חולים ששונאים את האמת ושהם מתנגדים לאל ושונאים אותו – ואלוהים, באופן טבעי, סולד מהם ומתעב אותם. האם תוכל לתעב הורים שכאלה? הם מתנגדים לאל ומגדפים אותו, מה שאומר שהם לבטח שדים ושטנים. האם תהיה מסוגל לסלוד מהם ולקלל אותם? כל אלו הן שאלות אמיתיות. אם הוריך מונעים ממך להאמין באל, איך עליך להתייחס אליהם? כפי שהאל מבקש, עליך לאהוב מה שאלוהים אוהב ולשנוא מה שאלוהים שונא. במהלך עידן החסד, ישוע אדוננו אמר, "מִי הִיא אִמִּי וּמִי הֵם אֶחָי?" "כִּי כָּל הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הוּא אָחִי וַאֲחוֹתִי וְאִמִּי." מילים אלו היו קיימות כבר בעידן החסד, וכיום, מילותיו של האל ברורות עוד יותר: "אהבו מה שאלוהים אוהב ושנאו מה שאלוהים שונא." המילים הללו ניגשות ישר לעניין, אך לעיתים קרובות אנשים מתקשים להבין את משמעותן האמיתית. אם אדם כלשהו מכחיש את האל ומתנגד לו, או אם יש מישהו שהאל מקללו, אך הוא גם הורה או קרוב משפחה שלך ולא אדם רשע עד כמה שאתה יכול לראות, והוא מתייחס אליך יפה, ייתכן שתמצא שאינך מסוגל לשנוא את אותו אדם, ואולי אפילו תשמור על קשר קרוב עימו ולא יחול כל שינוי במערכת היחסים שלכם. כשאתה מגלה שאלוהים מתעב אנשים כאלה, זה מטריד אותך, אך עדיין אינך מסוגל לעמוד לצדו של אלוהים ולדחות מעליך ללא רחמים את אותו אדם. הרגש תמיד שולט בך ולכן אינך מסוגל להרפות לחלוטין מאותו אדם. מה הסיבה לכך? זה קורה כי רגשותיך חזקים מדי והם עומדים בדרכך ליישום האמת בפועל. האדם הזה טוב אליך, אז אינך מסוגל להביא את עצמך לשנוא אותו. היית מצליח לשנוא אותו רק אם היה פוגע בך. האם שנאה שכזו הייתה תואמת לעקרונות האמת? בנוסף, אתה גם נשלט בידי תפיסות תרבותיות וחושב שבגלל שמדובר בהורה או בקרוב משפחה, אם תשנא אותו, החברה תדחה אותך מעליה ודעת הקהל תתעב אותך, אתה תיחשב לכפוי טובה, לאדם נטול מצפון וחסר צלם אנוש. אתה חושש שאלוהים יגנה אותך ויענישך. גם אם תרצה לשנוא את אותו אדם, מצפונך לא יאפשר לך. למה מצפונך פועל כך? זה בגלל אופן החשיבה שנזרע בתוכך מאז היותך ילד, שאותו קיבלת בירושה ממשפחתך. כך הוריך חינכו אותך, וכך התנתה אותך החברה המסורתית. אופן החשיבה הזה מעוגן עמוק בתוך ליבך וגורם לך להאמין באופן שגוי שכיבוד הורים הוא מנהג טבעי ומוצדק לחלוטין ושכל מה שקיבלת בירושה מאבותיך חייב להיות טוב. זה הדבר הראשון שלמדת והוא נותר דומיננטי בתוכך. הוא יצר בתוכך אבן נגף משמעותית ומהווה גורם מפריע לאמונתך ולקבלת האמת ובכך לא מאפשר לך ליישם בפועל את דברי האל, לאהוב את מה שאלוהים אוהב ולשנוא את מה שאלוהים שונא. אתה יודע בליבך שחייך הגיעו מאלוהים ולא מהוריך, ואתה גם יודע שלא רק שהוריך לא מאמינים באל, אלא אף מתנגדים לו, ושהאל שונא אותם ושעליך להישמע לאל ולעמוד לצדו, אבל אינך מסוגל להביא את עצמך לשנוא אותם, אפילו אם אתה רוצה בכך. אינך מסוגל לעשות את השינוי הזה, אינך מסוגל להקשיח את ליבך ואינך מסוגל ליישם בפועל את האמת. מה הגורם לכך? השטן משתמש בתרבויות מסורתיות, כמו גם בתפיסות מוסריות שונות, כדי להשתלט על מחשבותיך, על שכלך ועל ליבך, כדי שלא תהיה מסוגל לקבל עליך את דברי האל. דברי השטן הללו השתלטו עליך וכעת אינך מסוגל לקבל עליך את דברי האל. כשאתה רוצה ליישם בפועל את דברי האל, הדברים הללו גורמים לסערה בקרבך, הם גורמים לך להתנגד לאמת ולדרישות האל והופכים אותך חסר אונים לפטור את עצמך מעול התרבות המסורתית. לאחר מאבק שנמשך זמן מה, אתה מתפשר: אתה מעדיף להאמין שהתפיסות המוסריות המקובלות הן נכונות ותואמות לאמת, אז אתה דוחה או זונח את דברי האל. אינך מקבל עליך את דברי האל כאורים ותומים ולא אכפת לך אם תיוושע. אתה מרגיש שתמשיך לחיות בעולם ותוכל לשרוד אם תסמוך על האנשים הללו. אינך מסוגל להתמודד עם אצבעה המאשימה של החברה, אז אתה מעדיף לבחור לוותר על האמת ועל דברי האל, להיכנע לתפיסות המוסריות המסורתיות ולהשפעת השטן, לפגוע באל ולא ליישם בפועל את האמת. האדם הוא יצור מעורר רחמים, הלא כן? האין הוא זקוק לישועת אלוהים? ישנם כאלה שהאמינו באלוהים במשך שנים רבות, אך עדיין לא מבינים כראוי את סוגיית כיבוד ההורים. הם פשוט אינם מבינים את האמת. הם לא מצליחים לפרוץ את מחסום מערכות היחסים הגשמיות. חסרים להם האומץ והביטחון, שלא לדבר על הנחישות, אז הם אינם מסוגלים לאהוב את האל ולציית לו. ישנם כאלו שכן מסוגלים לראות מעבר לכך, וזה כלל לא קל עבורם לומר, "הוריי לא מאמינים באל, והם מונעים ממני להאמין בו. הם שדים." אף אחד מהכופרים לא מאמין שיש אלוהים, שהוא ברא את השמיים ואת הארץ ואת כל אשר בם, ושהאדם נברא בידי אלוהים. ישנם אף כאלו שאומרים, "החיים ניתנו לאדם בידי הוריו ולכן עליו לכבדם." מהו מקור המחשבה או ההשקפה הזו? האם מקורה בשטן? אלף שנים של תרבות מסורתית הן שחינכו והשלו את האדם באופן הזה וגרמו לו להתכחש לבריאתו ומשילותו של האל. לולא מאחז עיניו של השטן ושליטתו, האנושות הייתה בוחנת את עבודת האל וקוראת בדבריו והייתה יודעת שבני האדם נבראו על-ידו, שהוא זה שהפיח רוח חיים בבני האדם, שהוא זה שמעניק לבני האדם את כל מה שיש להם ושהוא זה שעליהם להודות לו. אם מישהו עושה עבורנו מעשה טוב, עלינו לקבל זאת מאלוהים, בעיקר אם אלו הורינו, שילדו אותנו וגידלו אותנו. האל הוא שמסדיר כל זאת. אלוהים שולט בכול. האדם הוא כלי שרת ותו לא. אם אדם מסוגל להניח בצד את הוריו, או אישה את בעלה וגבר את אשתו, אם הוא מסוגל להניח בצד את ילדיו, כדי להשקיע מעצמו למען האל, אז האדם הזה יהיה חזק יותר וצדיקותו תגדל לפני האל. אולם, אין זה קל עבור אנשים לפרוץ את כבלי החינוך הלאומי והתפיסות התרבותיות המסורתיות, מפני שהרעלים והפילוסופיות השטניים הללו היכו שורש מזמן בלבבות בני האדם ויצרו טבע מושחת שמונע מבני האדם לשמוע את דברי האל ולציית לו. בעומק ליבו המושחת של האדם קיים חוסר רצון בסיסי ליישם את האמת בפועל ולמלא את רצון האל. לכן, אנשים מורדים באל ומתנגדים לו. הם עלולים לבגוד בו ולזנוח אותו בכל רגע. האם יוכלו בכלל לקבל עליהם את האמת אם הטבע המושחת והרעלים והפילוסופיות של השטן קיימים בקרבם? האם ניתן להישמע כך לאלוהים? זה אכן קשה מאוד. לולא עבודת השיפוט של האל עצמו, האנושות המושחתת עמוקות לא הייתה יכולה לזכות בישועה או להיטהר מטבעה השטני. גם אם אנשים מאמינים באלוהים ומוכנים לנהות אחריו, הם לא מסוגלים להקשיב ולציית לו, שכן קבלת האמת כרוכה במאמץ רב. לכן, לפני החתירה לאמת צריכה להופיע החתירה להכרה העצמית ולשינוי הטבע המושחת. רק אז יהיה קל יותר לקבל את האמת. הכרה עצמית אינה עניין פשוט כלל וכלל. רק אלו שמקבלים עליהם את האמת יכולים להכיר את עצמם. לכן ההכרה העצמית היא עניין כה חיוני שאין להתעלם ממנו.

לאנשים יש טבע מושחת, לכן קשה להם מאוד לקבל את האמת וקשה להם עוד יותר להכיר את עצמם. אם ברצונם לזכות בישועה, עליהם ללמוד להכיר את טבעם המושחת ואת מהות אופיים. רק אז יוכלו לקבל עליהם את האמת וליישמה בפועל. רוב האנשים שמאמינים באל מסתפקים ביכולת להשמיע את המילים ואת הדוקטרינות מתוך מחשבה שהם מבינים את האמת. זו טעות גדולה, כי אלו שאינם מכירים את עצמם אינם מבינים את האמת. לכן, אנשים חייבים להתמקד בהכרה עצמית כדי שיוכלו להבין ולהנחיל לעצמם את האמת במסגרת אמונתם באל. לא משנה היכן או מתי אנו נמצאים, ולא משנה באיזו סביבה אנו נמצאים, אם נלמד להכיר את עצמנו, אם נחשוף ונפרק לגורמים את טבענו המושחת ונעמיד את ההכרה העצמית בעדיפות עליונה, הרי אין ספק שנצליח לזכות בדבר מה ונעמיק בהדרגה את הכרתנו העצמית. באותו הזמן בה בעת, ניישם בפועל את האמת וכן ניישם אהבה וציות לאל, ונבין יותר ויותר מהאמת. האמת תהפוך אז באופן טבעי להיות חיינו. אך אם אינך מנסה כלל להיכנס לעובי הקורה שבהכרה העצמית, יהיה זה לא ישר מצדך לומר שאתה מיישם בפועל את האמת, מפני שאתה מסונוור מכל מיני תופעות שטחיות. אתה מרגיש שהתנהגותך השתפרה, שאתה ניחן ביותר מצפון והיגיון מאשר בעבר, שאתה עדין יותר, מתחשב יותר, סובלני וסלחני יותר כלפי אחרים, ומשום כך אתה חושב שאתה כבר מביא לידי ביטוי אנושיות תקינה ושאתה אדם נהדר ומושלם. אבל בעיני האל, אינך עומד בדרישות וברף שהוא מציב, ואתה רחוק מאוד מלהיות אדם שמציית לו ועובד אותו. זה מראה שלא זכית באמת, שאין בך שמץ של מציאות ושאתה עדיין רחוק מעמידה ברף הנדרש מאדם שראוי לישועה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק זיהוין של השקפות פסולות מאפשר שינוי אמיתי

מזמורים קשורים

דיוקנו של אדם אמיתי

כישלון הוא ההזדמנות הטובה ביותר להכרה עצמית