דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

הסיבה השורשית להופעת צביונות מושחתים באדם נובעת מהולכת השולל, ההשחתה והארס של השטן. האדם כבול ונשלט בידי השטן, והוא סובל מהנזק החמור שהשטן הסב למחשבתו, למוסריותו, לתובנתו ולהגיונו. בדיוק משום שהדברים היסודיים של האדם הושחתו בידי השטן, והם שונים לחלוטין מהאופן שבו האל ברא אותם במקור, האדם מתנגד לאל ואינו יכול לקבל את האמת. לפיכך, שינויים בצביונו של האדם צריכים להתחיל בשינויים במחשבתו, בתובנתו ובהגיונו, שישנו את הידע שלו אודות האל ואת הכרתו את האמת. אלה שנולדו בארץ המושחתת ביותר מכולן בורים עוד יותר באשר למהותו של האל, או למשמעות האמונה באל. ככל שבני האדם מושחתים יותר, כך הם יודעים פחות על קיומו של האל, והגיונם ותובנתם ירודים יותר. מקור התנגדותו ומרדנותו של האדם כלפי האל הוא השחתתו בידי השטן. בגלל השחתתו של השטן, מצפונו של האדם קהה; הוא לא מוסרי, מחשבותיו מנוונות, והשקפתו המנטלית נחשלת. לפני שהושחת בידי השטן, האדם התמסר לאל באופן טבעי והתמסר לדבריו לאחר ששמע אותם. הוא היה באופן טבעי בעל היגיון ומצפון בריאים, ובעל אנושיות רגילה. לאחר שהאדם הושחת בידי השטן, הגיונו, מצפונו ואנושיותו המקוריים קהו ונפגמו בידי השטן. כך, הוא איבד את התמסרותו ואהבתו כלפי האל. הגיונו של האדם הפך חריג, צביונו הפך לצביון של חיה, ומרדנותו כלפי האל מעצימה ומחמירה יותר ויותר. אך האדם עדיין אינו יודע זאת ואינו מבין זאת, והוא רק מתנגד ומורד בהתמדה. גילויי צביונו של האדם הם ביטויים של הגיונו, תובנתו ומצפונו; מכיוון שהגיונו ותובנתו אינם בריאים, ומצפונו קהה ביותר, צביונו הוא צביון של מרדנות כלפי האל. אם הגיונו ותובנתו של האדם אינם יכולים להשתנות, אין כלל מקום לדבר על שינוי בצביון, וכל שכן על התאמה לכוונות האל. אם הגיונו של האדם אינו בריא, הוא אינו יכול לשרת את האל ואינו ראוי לשימושו של האל. "היגיון רגיל" פירושו התמסרות ונאמנות לאל, כמיהה לאל, מוחלטות כלפי האל, ואחיזה במצפון כלפי האל. פירושו להיות מאוחד בלב ובנפש עם האל, ולא להתנגד לאל בכוונה. היגיון חריג אינו כזה. מאז שהושחת האדם בידי השטן, הוא פיתח תפיסות לגבי האל, ואין לו נאמנות לאל או כמיהה אליו, וקל וחומר שאין לו מצפון כלפי האל. האדם מתנגד לאל בכוונה ושופט אותו, ויתרה מכך, הוא מטיח בו עלבונות מאחורי גבו. האדם שופט את האל מאחורי גבו, ביודעו בבירור שהוא האל; אין לאדם כל כוונה שהיא להתמסר לאל, והוא רק ממשיך להציב לו דרישות ובקשות. בני אדם כאלה – בני אדם בעלי היגיון חריג – אינם מסוגלים להכיר בהתנהגותם הבזויה או להתחרט על מעשי המרדנות שלהם. אם בני אדם מסוגלים להכיר את עצמם, הרי שהם השיבו לעצמם מעט מהגיונם; ככל שאנשים מורדים יותר באל ועם זאת אינם מסוגלים להכיר את עצמם, כך הגיונם לקוי יותר.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

ההתגלות של צביונו המושחת של האדם לא נובעת אלא ממצפונו הקהה, מטבעו הזדוני ומהגיונו הלקוי; אם מצפונו והגיונו של האדם יוכלו לשוב להיות רגילים, הוא יהפוך לאדם הראוי לשימוש בפני האל. מצפונו של האדם היה קהה מאז ומתמיד והגיונו, שמעולם לא היה בריא, הולך ונהיה קהה יותר, ומשום כך האדם הופך מרדן יותר ויותר כלפי האל, עד כדי כך שהוא אפילו צלב את ישוע, מסרב לאפשר להתגלמותו של האל באחרית הימים להיכנס לביתו, מגנה את בשרו של האל, ורואה את בשרו של האל כשפל. אילו הייתה לאדם ולו מעט אנושיות, הוא לא היה כה אכזרי ביחסו לבשרו של האל בהתגלמותו; אילו היה לו ולו מעט היגיון, הוא לא היה כה מרושע ביחסו לבשרו של האל בהתגלמותו; אילו היה לו ולו מעט מצפון, הוא לא היה "מודה" לאל בהתגלמותו בדרך זו. האדם חי בעידן שבו האל התגלם כבשר ודם, ובכל זאת אינו מסוגל להודות לאל על שהעניק לו הזדמנות טובה כל כך, ובמקום זאת מקלל את בואו של האל, או מתעלם לחלוטין מעובדת התגלמותו של האל, ונראה שהוא מתנגד לה וסולד ממנה. האל, בקצרה, תמיד המשיך בעבודתו בסבלנות, וזאת בלי קשר לאופן שבו האדם מתייחס לבואו – אף על פי שהאדם לא הפגין כלפיו ולו שמץ של קבלת פנים, ומציב לו דרישות בעיוורון. צביונו של האדם הפך מרושע ביותר, הגיונו הפך קהה ביותר, ומצפונו נרמס לחלוטין בידי אותו הרע וכבר מזמן חדל להיות מצפונו המקורי של האדם. לא רק שהאדם אינו אסיר תודה לאל בהתגלמותו על שהעניק לאנושות חיים וחסד כה רבים, אלא שהוא אף פיתח טינה כלפי האל על שנתן לו את האמת; משום שלאדם אין ולו שמץ של עניין באמת, הוא פיתח טינה כלפי האל. לא רק שהאדם אינו מסוגל למסור את נפשו למען האל בהתגלמותו, אלא שהוא גם מנסה לסחוט ממנו טובות, ותובע ריבית הגבוהה עשרות מונים ממה שהאדם נתן לאל. אנשים בעלי מצפון והיגיון שכאלה עדיין אינם רואים בכך כל רע, ועדיין מאמינים שהם השקיעו כל כך הרבה מעצמם למען האל, ושהאל נתן להם מעט מדי. ישנם אנשים שלאחר שנתנו לי קערת מים, מושיטים את ידיהם ודורשים שאשלם להם עבור שתי קערות חלב, או, לאחר שנתנו לי חדר ללילה אחד, דורשים שאשלם שכר דירה עבור כמה לילות. עם אנושיות כזו ועם מצפון כזה, איך אתם עדיין יכולים לרצות לזכות בחיים? איזה יצורים בזויים אתם!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

הטבע הגאוותן והיהיר שלכם דוחף אתכם לבגוד במצפונכם, למרוד במשיח ולהתנגד לו, ולחשוף את כיעורכם, ובכך להוציא לאור את כוונותיכם, תפיסותיכם, רצונותיכם המוגזמים ועיניכם המלאות חמדנות. ועדיין אתם ממשיכים ללהג על תשוקת חייכם לעבודתו של המשיח, וחוזרים ושונים את האמיתות שהמשיח אמר מזמן. זוהי "אמונתכם" – "אמונה ללא רבב". מאז ומעולם דרשתי מהאדם דרישות מחמירות. אם נאמנותך באה עם כוונות ותנאים, אז אני מעדיף לוותר על אותה נאמנות שלך כביכול, כי אני מתעב את אלה המרמים אותי באמצעות כוונותיהם וסוחטים אותי באמצעות תנאים. אני חפץ רק שהאדם יהיה נאמן לי לחלוטין, ויעשה כל דבר כדי להוכיח מילה אחת, ולמענה: אמונה. אני מתעב את השימוש שאתם עושים בדברי חנופה ומירמה כדי לנסות לשמח אותי, כי אני תמיד התייחסתי אליכם בכנות, ולכן אני חפץ שגם אתם תנהגו כלפיי באמונה אמיתית. כשמדובר באמונה, רבים עשויים לחשוב שהם נוהים אחר האל מפני שיש להם אמונה, וכי אחרת לא היו סובלים סבל כזה. לכן אני שואל אותך זאת: אם אתה מאמין בקיומו של האל, מדוע אינך ירא אותו? אם אתה מאמין בקיומו של האל, מדוע אין בליבך ולו שמץ של יראה מפניו? אתה מקבל שהמשיח הוא התגלמות האל, אז מדוע אתה בז לו? מדוע אתה נוהג כלפיו בחוסר כבוד? מדוע אתה שופט אותו בגלוי? מדוע אתה תמיד מרגל אחר תנועותיו? מדוע אינך מתמסר לסידוריו? מדוע אינך פועל בהתאם לדברו? מדוע אתה סוחט ושודד ממנו את מנחותיו? מדוע אתה מדבר ממקומו של המשיח? מדוע אתה שופט אם עבודתו ודברו נכונים? מדוע אתה מעז לנאץ אותו מאחורי גבו? האם אלה, ודברים נוספים, הם המרכיבים את אמונתכם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האם אתה מאמין אמיתי באל?

התנגדותכם לאלוהים והפרעתכם לעבודתה של רוח הקודש נובעות מתפיסותיכם ומהגאוותנות הטבעית שלכם. הן לא נגרמות מכך שעבודתו של אלוהים מוטעית אלא משום שאתם יותר מדי מרדנים מטבעכם. לאחר שבני אדם מסוימים מוצאים את אמונתם באלוהים, הם אפילו לא יכולים לומר בוודאות מהיכן הגיע האדם, אך הם מעזים לשאת בפומבי נאומים שבהם הם אומדים את הדברים הטובים והרעים בעבודתה של רוח הקודש. והם אפילו מתחצפים, מעבירים ביקורת ומטיפים לשליחים שמחזיקים בעבודתה החדשה של רוח הקודש. אנושיותם נחותה מדי ואין להם אפילו טיפה אחת של היגיון. יבוא יום שבו עבודתה של רוח הקודש תדחה בתיעוב בני אדם כאלה והם יישרפו באש הגיהינום, הלא כן? הם לא מכירים את עבודת האל, אך במקום זאת הם מבקרים את עבודתו וגם מנסים להורות לאלוהים איך לעבוד. איך ייתכן שבני אדם חסרי היגיון כאלה יכירו את אלוהים? האדם מתחיל להכיר את אלוהים במהלך התהליך שבו הוא מחפש אותו וחווה אותו. הוא לא מתחיל להכיר את אלוהים באמצעות הנאורות של רוח הקודש בכך שהוא מבקר את אלוהים מתוך גחמה. ככל שבני אדם מכירים את אלוהים באופן יותר מדויק, כך הם פחות מתנגדים אליו. בניגוד לכך, ככל שבני אדם פחות מכירים את אלוהים, כך סביר יותר שהם יתנגדו אליו. תפיסותיכם, טבעכם הישן והאנושיות, האופי וההשקפה המוסרית שלכם הם ה"הון" שבאמצעותו אתם מתנגדים לאלוהים, וככל שהמוסר שלכם מושחת יותר, תכונותיכם דוחות ואנושיותכם שפלה, כך אתם יותר אויבים של אלוהים. מי שמחזיק בתפיסות חזקות וניחן בטבע יהיר עוין את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם אפילו יותר, ובני אדם כאלה הם צוררי המשיח. אם תפיסותיכם לא יתוקנו, הן תמיד יהיו נגד אלוהים, לעולם לא תוכלו להיות תואמים לאלוהים ותמיד תהיו נפרדים ממנו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכרת שלושת השלבים של עבודת האל היא הנתיב להכרת האל

יש אנשים שאינם אוהבים את האמת, וקל וחומר שלא במשפט. תחת זאת, הם אוהבים כוח ועושר; אנשים כאלה נקראים מחפשי כוח. הם מחפשים רק את אותם זרמים בעולם שיש להם כוח, והם מחפשים רק כמרים ומורים שמגיעים מסמינרים. על אף שקיבלו את דרך האמת, הם מאמינים רק למחצה והם אינם מסוגלים לתת את כל לבם ונפשם, פיהם מדבר דברים אודות השקעה מעצמם למען האל, אך עיניהם ממוקדות בכמרים ובמורים הגדולים, והם אינם מקדישים למשיח ולו מבט חטוף נוסף. מוחותיהם מלאים במחשבות על פרסום, רווח ותהילה. הם חושבים שאין זה מתקבל על הדעת שאדם כה בלתי מרשים יכול לכבוש כל כך הרבה, שמישהו כה בלתי מרשים יכול להפוך אדם למושלם. הם חושבים שאין זה מתקבל על הדעת שאותם אפסים מתוך האבק והאשפתות הם אנשיו הנבחרים של האל. הם מאמינים שאם אנשים כאלה היו מושאי ישועתו של האל, אזי שמיים וארץ היו מתהפכים, וכל בני האדם היו צוחקים עד דמעות. הם מאמינים שאם האל בחר באנשים כאלה כדי להפוך אותם למושלמים, אזי אותם אנשים גדולים היו הופכים לאל עצמו. נקודות המבט שלהם נגועות בחוסר אמונה; יותר מחוסר אמונה, הם פשוט בהמות חסרות היגיון. כי הם מעריכים רק מעמד, יוקרה וכוח, והם מוקירים רק קבוצות וזרמים גדולים ואין להם ולו שמץ של כבוד כלפי אלה המונהגים על ידי המשיח. הם פשוט בוגדים שהפנו את גבם למשיח, לאמת ולחיים.

אינך מעריץ את ענוותנותו של המשיח, אלא את אותם רועי שקר בעלי מעמד נחשב. אינך מעריץ את חביבותו או את חוכמתו של המשיח, אלא יש לך חיבה לאותם הוללים הזורמים עם זוהמת העולם. אתה רק לועג לכאבו של המשיח שאין לו מקום להניח את ראשו, אך אתה מעריץ את אותן גוויות הצדות מנחות וחיות בהוללות. אינך מוכן לסבול לצד המשיח, אך אתה משליך את עצמך בשמחה לזרועותיהם של אותם צוררי משיח פוחזים ועיקשים, על אף שהם מספקים לך רק בשר, מילים ושליטה. אפילו עכשיו, לבך עדיין פונה אליהם, למוניטין שלהם, למעמדם, לכוחם. ועם זאת, אתה ממשיך להחזיק בגישה שלפיה קשה לקבל את עבודתו של המשיח ואינך מוכן לקבלה. רק בגלל העניין הזה אני אומר שחסרה לך האמונה הדרושה להכרה במשיח. הסיבה שנהית אחריו עד היום היא רק מפני שלא הייתה לך ברירה אחרת. סדרה של דימויים נשגבים מתנשאת לנצח בלבך; אינך יכול לשכוח את כל דבריהם ומעשיהם, ולא את מילותיהם וידיהם רבות ההשפעה. בלבבכם הם עליונים לנצח וגיבורים לנצח. אך לא כך הוא לגבי המשיח של היום. בלבך הוא לנצח חסר חשיבות, ולנצח אינו ראוי ליראה. כי הוא רגיל מדי, בעל השפעה מועטה מדי, ורחוק מלהיות נשגב.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האם אתה מאמין אמיתי באל?

רבים מאלה שנוהים אחר האל עסוקים רק בשאלות כיצד לזכות בברכות או להימנע מאסון. ברגע שמוזכרים העבודה והניהול של האל, הם משתתקים ומאבדים כל עניין. הם מאמינים שהבנת סוגיות מייגעות כאלה לא תוביל לצמיחה בחייהם ולא תביא להם כל תועלת. על כן, אף שהם שמעו מידע על ניהולו של האל, הם מתייחסים לכך בחוסר רצינות. הם אינם רואים בכך דבר מה יקר ערך שיש לקבלו, וקל וחומר שהם אינם מבינים זאת כחלק מחייהם. מטרתם של אנשים אלה בנהייתם אחר האל היא פשוטה מאוד, והיא מיועדת לשם יעד אחד ויחיד: להיות מבורכים. אנשים אלה אינם טורחים לשים לב לכל דבר אחר שאינו קשור למטרה זו. מבחינתם, האמונה באלוהים כדי לזכות בברכות היא היעד הלגיטימי ביותר – זהו ערך אמונתם. אם דבר מה אינו תורם למטרה זו, הוא אינו משפיע עליהם כלל. זהו מצבם של מרבית בני האדם המאמינים כיום באלוהים. המטרה והכוונה שלהם נראות לגיטימיות, מפני שבמקביל לאמונתם באלוהים, הם גם משקיעים למען אלוהים, מקדישים עצמם לאלוהים וממלאים את חובתם. הם מוותרים על נעוריהם, זונחים משפחה וקריירה ואפילו מבלים שנים בעיסוקים הרחק מביתם. למען היעד הסופי שלהם, הם משנים את האינטרסים שלהם, את השקפתם על החיים ואפילו את הכיוון שהם מחפשים, אך הם אינם יכולים לשנות את מטרת אמונתם באלוהים. הם מתרוצצים למען ניהול השאיפות האישיות שלהם. ללא קשר לאורכה של הדרך וללא קשר לכמות הקשיים והמכשולים שהם נתקלים בהם בדרכם, הם דבקים במטרותיהם ונותרים עשויים לבלי חת מפני המוות. איזה כוח גורם להם להמשיך להקדיש כך את עצמם? האם זהו מצפונם? האם זהו אופיים הנהדר והאצילי? האם זוהי נחישותם להילחם בכוחות הרשע עד הסוף? האם זוהי אמונתם, שבה הם נושאים עדות על אלוהים מבלי לבקש כל תמורה? האם זוהי נאמנותם, שלשמה הם מוכנים לוותר על הכול כדי למלא את רצון האל? או שמא זוהי רוח מסירותם שבה הם מוותרים תמיד על דרישות אישיות ראוותניות? ככאלה שמעולם לא הכירו את עבודת הניהול של אלוהים, זה פשוט נס שהם נותנים הרבה כל כך! לעת עתה, לא נדון בשאלה כמה נתנו בני האדם האלה. לעומת זאת, בהחלט מן הראוי שננתח את התנהגותם. פרט ליתרונות הקשורים אליהם באופן הדוק, הייתכן שיש סיבות אחרות כלשהן לכך שבני האדם האלה, שלעולם אינם מבינים את אלוהים, ייתנו לו כל כך הרבה? בכך אנחנו מגלים בעיה שלא זוהתה קודם לכן: הקשר בין האדם לבין האל הוא קשר הנובע מאינטרס אישי מובהק. זהו קשר בין מעניק הברכות למקבל הברכות. במילים פשוטות, זהו קשר קשר בין עובד למעביד. העובד עובד קשה רק כדי לקבל את הגמול שהמעביד מעניק לו. בקשר כזה, שמבוסס על אינטרסים, אין חיבה הדדית אלא רק עסקה. אין אהבה הדדית, אלא רק צדקה וחסד. אין הבנה, אלא רק תרעומת נואשת ומודחקת ותרמית. אין אינטימיות, אלא רק תהום שלא ניתן לגשר עליה. כעת, משהדברים הגיעו למצב כזה, מי יכול לשנות את הכיוון של מגמה כזו? וכמה בני אדם מסוגלים להבין באמת עד כמה נואש הפך הקשר הזה? אני סבור שכשאנשים צוללים אל תוך השמחה שבזכייה בברכות, איש מהם אינו מסוגל לדמיין עד כמה קשר כזה עם האל הוא מביך ומכוער.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 3: האדם יכול להיוושע רק תחת ניהולו של אלוהים

מעשיי רבים מהחול אשר על שפת הים וחוכמתי רבה מזו של כל בני שלמה, אך בני האדם רואים בי רק רופא חסר חשיבות ומורה אלמוני לאדם. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי שארפא אותם, רבים מאוד מאמינים בי רק כדי שאשתמש בעוצמתי כדי לגרש רוחות טמאות מגופם, ורבים מאוד מאמינים בי רק כדי לקבל שלווה ואושר ממני. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי לדרוש ממני יותר עושר חומרי. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי להעביר את החיים הללו בשלום וכדי להיות בטוחים בעולם הבא. רבים מאוד מאמינים בי כדי להימנע מסבל הגיהינום ולקבל את ברכות השמיים. רבים מאוד מאמינים בי רק לשם נוחות זמנית, אך אינם מבקשים להרוויח דבר בעולם הבא. כשאני מעניק את חרוני על האנשים ולוקח את כל האושר והשלווה שהיו להם בעבר, הם הופכים ספקניים. כשאני מעניק לאנשים את סבל הגיהינום ולוקח מהם את ברכות השמיים, זעמם מתעורר. כשאנשים מבקשים ממני לרפא אותם, אני מתעלם מהם וחש סלידה כלפיהם, הם הולכים אז ממני כדי לבקש, במקום זאת, את דרכי רפואת הרשע והכישוף. כשאני לוקח מהאנשים את כל אשר הם דרשו ממני, כולם נעלמים ללא עקבות. לפיכך, אני אומר שלאנשים יש אמונה בי מכיוון שחסדי שופע מדי ומשום שיש תועלות רבות מדי להרוויח.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מה אתה יודע על אמונה?

בכל פעם שמוזכר יעד, אתם מתייחסים אליו ברצינות מיוחדת. כולכם רגישים במיוחד לנושא הזה. יש כאלה הלהוטים להשתחוות אפיים ארצה ולהתרפס בפני האל על מנת להשיג יעד טוב. אני יכול להזדהות עם הלהיטות שלכם, שאותה אינכם צריכים לבטא במילים. אין זאת אלא שאינכם רוצים שיקרה אסון לבשרכם ודמכם, ומעבר לכך, אתם לא רוצים לרדת בעתיד אל בור הענישה הנצחית. אתם רק מקווים לחיות בחופש ובקלות רבים יותר. על כן, אתם חרדים במיוחד בכל פעם שמוזכר יעד, בפחד עז שאם לא תהיו מספיק קשובים, תפגעו באל ותיענשו על כך. לא היססתם להתפשר למען היעד שלכם, ואפילו רבים מכם שהיו פעם נלוזים וקלי דעת הפכו פתאום לעדינים וכנים. מופע הכנות שלכם אפילו מצמרר. כך או כך, לכולכם יש לב "ישר", ומראשית ועד תכלית, נפתחתם בפניי מבלי להסתיר אף אחד מהסודות שבלבכם, בין שהם נוגעים לטינה, להונאה או למסירות. בסך הכל, "התוודיתם" בפניי באופן גלוי מאוד בנוגע לדברים המהותיים שבמעמקי הווייתכם. כמובן, מעולם לא התחמקתי מדברים כאלה, משום שהם הפכו למוכרים היטב עבורי. אתם מעדיפים להיכנס לים האש למען יעדכם הסופי על פני אובדן שיערה אחת כדי לזכות באישורו של האל. אני לא דוגמטי מדי איתכם, אלא שלבכם חסר מסירות כדי להתמודד עם כל הדברים שאני עושה. יכול להיות שאינכם יורדים לסוף דעתי, אז אספק לכם הסבר פשוט: מה שאתם צריכים הוא לא האמת והחיים; הוא לא עקרונות להתנהל לפיהם, והוא במיוחד לא עבודתי הקפדנית. מה שאתם צריכים הוא כל אשר אתם ניחנים בו כבשר ודם – עושר, מעמד, משפחה, נישואין וכולי. אתם מתייחסים בביטול מוחלט לדבריי ולעבודתי, ולכן אני יכול לסכם את אמונתכם בשתי מילים: לב חצוי. אתם תעשו הכול כדי להשיג את הדברים שאתם מסורים אליהם לחלוטין, אך גיליתי שאינכם מוכנים לנהוג כך למען עניינים הנוגעים לאמונתכם באל. במקום זאת, אתם נאמנים יחסית ורציניים יחסית. זו הסיבה לכך שאני אומר שבני האדם שליבם אינו של כנות מלאה נכשלים באמונתם באל. חשבו בזהירות – האם יש ביניכם נכשלים רבים?

עליכם לדעת שההצלחה באמונה באל מושגת בזכות מעשיהם של בני האדם. כשבני האדם לא מצליחים אלא נכשלים, גם זה נובע ממעשיהם, ולא מההשפעה של כל גורם אחר. אני מאמין שאתם תעשו הכול כדי לבצע דברים מסובכים שדורשים סבל רב יותר מאמונה באל, ואשר אתם מתייחסים אליהם ברצינות רבה. אתם אפילו לא תהיו מוכנים לעשות שגיאות. אלה מאמצים בלתי פוסקים מהסוג שכולכם מקדישים בחייכם. אתם אפילו מסוגלים להונות אותי כבשר ודם בנסיבות שבהן לא הייתם מוכנים להונות אף אחד מבני משפחתכם. זו התנהגותכם העקבית וזה העיקרון לפיו אתם חיים. האם אינכם מטפחים עדיין תדמית מטעה כדי להונות אותי למען היעד שלכם, כדי שיעדכם יהיה יפה בשלמות ויענה על כל משאלותיכם? אני מודע לכך שנאמנותכם זמנית בלבד וכך גם כנותכם. הנחישות שלכם והמחיר שאתם משלמים נועדו רק למען ההווה ולא למען העתיד, הלא כן? אתם רוצים רק להשקיע מאמץ אחד אחרון כדי להשיג לבטח יעד יפהפה. המטרה שלכם היא רק לבצע עסקת חליפין. אתם לא עושים מאמץ כזה כדי שלא להיות בחוב לאמת, ואתם בהחלט לא עושים זאת כדי לגמול לי על המחיר ששילמתי. בקצרה, אתם מוכנים רק להשתמש באסטרטגיות מחוכמות כדי להשיג את רצונכם, אך אתם לא מוכנים לצאת לקרב לשם כך. האין אלה המחשבות הכמוסות ביותר שלכם? אסור לכם להסוות את עצמכם, ויתרה מזאת, אסור לכם לאמץ את ראשכם ליעד שלכם, עד כדי כך שלא יהיה לכם תיאבון לאכול או לשתות במהלך היום, ולא תוכלו להירדם בלילה בשלווה. האם לא נכון שקיצכם כבר ייקבע בסופו של דבר?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שיחה בנושא היעד

כל יום האחד בוחן את המעשים ואת המחשבות של כל אדם, ובה בעת, המעשים והמחשבות האלה בהכנה לקראת המחר של כל אדם. זוהי הדרך שכל הבריות צריכות לצעוד בה וזו הדרך שייעדתי לכולם. איש לא יכול להימלט ממנה ואיש אינו יוצא מן הכלל. אמרתי אינספור דברים ומעבר לכך, עשיתי כמות אדירה של עבודה. כל יום אני מביט ורואה כיצד האדם מוציא לפועל את כל שעליו לעשות לפי טבעו הפנימי ולפי התפתחות טבעו. ללא יודעין, רבים כבר עלו על "דרך הישר" שאני סללתי כדי להבהיר את השוני בין סוגי האדם. כבר מיקמתי כל סוג אדם בסביבה שונה, וכל אחד במקומו הביע את תכונותיו הטבעיות. איש לא יכול לכבול אותם, איש לא יכול לפתות אותם. הם חופשיים לחלוטין והדברים שהם מביעים נאמרים באופן טבעי. ישנו רק דבר אחד שמרסן אותם, והוא דבריי. לפיכך, יש בני אדם שקוראים את דבריי באי-רצון רק כדי שסופם לא יהיה במיתה, אך הם אינם מיישמים את דבריי. מצד שני, יש אנשים שמתקשים לשאת את הימים מבלי שדבריי ינחו אותם ויתמכו בהם, כך שבאופן טבעי, הם תמיד מחזיקים בדבריי. עם הזמן, הם מגלים את סוד החיים האנושיים, את ייעודה של האנושות ואת הערך של היותם בני אדם. כך היא האנושות לנוכח דברי, ואני פשוט נותן לעניינים לעשות את שלהם. אני לא עושה דבר המאלץ את האדם לחיות על פי דבריי כתשתית לקיומו. כך, אלה שמעולם לא היה להם מצפון ולשקיומם מעולם לא היה כל ערך צופים בשקט בהתקדמות העניינים, ואז משליכים את דבריי הצדה בעזות מצח ועושים כאוות נפשם. הם מתחילים לסלוד מן האמת ומכל מה שבא ממני. זאת ועוד, הם סולדים מן השהות בביתי. אנשים אלה דרים בביתי באופן זמני לשם ייעודם וכדי להימלט מעונש, אפילו אם הם עמלים. אך כוונותיהם לעולם לא משתנות, וכך גם מעשיהם. הדבר מגביר את רצונם בברכות, ואת רצונם להיכנס פעם אחת למלכות ואז להישאר בה לעולמים – אפילו להיכנס אל שמי הנצח. ככל שהם כמהים לבואו של היום שלי במהרה, כך הם חשים שהאמת הפכה למשוכה, לאבן נגף בדרכם. הם מחכים בקוצר רוח להיכנס למלכות, ליהנות לנצח מברכות מלכות השמיים, בלי שיצטרכו לרדוף את האמת או לקבל שיפוט וייסורים, ומעל הכול, בלי שיצטרכו לדור בכניעות בביתי ולעשות כדבריי. אנשים אלה נכנסים לביתי לא על מנת לרַצות לב השואף לאמת ולא על מנת לשתף פעולה עם ניהולי. הם רק מכוונים להיות אלה שלא יושמדו בעידן הבא. לכן לבם מעולם לא ידע מה היא האמת וכיצד לקבל את האמת. זו הסיבה לכך שבני האדם האלה מעולם לא יישמו בפועל לפי האמת ומעולם לא הבינו את העומק של שחיתותם, ובכל זאת שכנו בביתי כ"משרתים" לאורך כל הדרך. הם ממתינים "בסבלנות" לבוא היום שלי, והם אינם מתעייפים בעודם מושלכים אנה ואנה מעצם עבודתי. לא משנה כמה הם מתאמצים ומה המחיר שהם משלמים, איש מעולם לא ראה אותם סובלים למען האמת או מקריבים דבר-מה למעני. בלבם הם קצרי רוח לקראת היום שבו אשים קץ לעידן הישן, ויתר על כן, הם ממתינים בחוסר סבלנות לדעת כמה גדולים עוצמתי וסמכותי. הדבר שמעולם לא מיהרו לעשות הוא לשנות את עצמם ולרדוף את האמת. הם אוהבים את הדברים שמהם אני סולד והם סולדים מן הדברים שאני אוהב. הם כמהים לדברים שאני שונא אך בו בזמן הם מפחדים לאבד את הדברים שאני מתעב. הם חיים בעולם הרע הזה אך לעולם אינם רוחשים לו שנאה והם מפחדים פחד מוות שאני אשמיד אותו. כוונותיהם סותרות: הם אוהבים את העולם הזה שאותו אני מתעב, אך בו בזמן הם מייחלים שאשמיד את העולם הזה במהרה. כך ייחסך מהם סבל ההשמדה והם יהפכו לאדוני העידן הבא לפני שיסטו מדרך האמת. זאת מפני שהם אינם אוהבים את האמת והם סולדים מכל הדברים שבאים ממני. אולי הם יהפכו ל"אנשים ממושמעים" לזמן קצר כדי לא לאבד את הברכות, אך חרדתם לברכה ופחדם מאבדון ומכניסה לאגם האש הבוערת, לעולם אינם ניתנים להסתרה. ככל שיומי קרב ובא, רצונם רק גדל וגדל. וככל שהאסון גדול יותר, כך הוא עושה אותם יותר לחסרי אונים – הם אינם יודעים מה לעשות כדי לשמח אותי ולהימנע מאובדן הברכות שלהן ייחלו מזה זמן רב. מרגע שידי מתחילה בעבודתה, אנשים אלה נלהבים לפעול ולשרת כחיל חלוץ. הם רק חושבים כיצד להתייצב בראש הכוח, מתוך חשש שמא לא אבחין בהם. הם עושים ואומרים את הדברים שהם חושבים לנכונים, מבלי לדעת שמעשיהם ופעולותיהם מעולם לא היו קשורים לאמת, ושהם רק חותרים תחת תוכניותיי ומפריעים להן. גם אם השקיעו מאמץ עליון וגם אם נחישותם וכוונתם לשאת את הקשיים הן אמיתיות, אף מעשה שלהם אינו קשור אליי, משום שמעולם לא ראיתי כי מעשיהם נובעים מכוונות טובות, ויותר מכך, מעולם לא ראיתי אותם מניחים דבר על המזבח שלי. כאלה היו מעשיהם לפניי במשך שנים כה רבות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עליכם לשקול את מעשיכם

במהלך שנות עבודתי הרבות, אנשים זכו בהרבה וזנחו הרבה, אך אני עדיין אומר שהם אינם מאמינים בי באמת. שכן אנשים מודים רק בפיהם שאני האל, אך הם אינם מסכימים עם האמיתות שאני מבטא, ויתרה מכך, אינם מיישמים בפועל את האמיתות שאני דורש מהם. כלומר, אנשים מכירים רק בקיומו של האל, אך לא בקיומה של האמת; אנשים מכירים רק בקיומו של האל, אך לא בקיומם של החיים; אנשים מכירים רק בשם האל, אך לא במהותו. אני מתעב אותם על הלהט שלהם, שכן הם משתמשים במילים יפות רק כדי לרמות אותי; איש מהם אינו עובד אותי באמת. דבריכם מכילים את פיתויו של הנחש; יתרה מכך, הם יהירים עד קיצוניות, הכרזה של ממש מאת הארכי-מלאך. יתר על כן, מעשיכם בלויים וקרועים עד כדי חרפה; רצונותיכם המופרזים וכוונותיכם החמדניות צורמים לאוזן. כולכם הפכתם לעש בביתי, למושאים שיידחו על ידי בתיעוב. שכן איש מכם אינו אוהב את האמת; תחת זאת, אתם חפצים להיות מבורכים, לעלות לשמיים, לחזות בחזון המפואר של המשיח המפעיל את כוחו על פני האדמה. אך האם חשבתם אי פעם כיצד מישהו כמוכם, מושחת כל כך לעומק, שאין לו מושג מהו האל, יכול להיות ראוי לנהות אחר האל? כיצד תוכלו לעלות לשמיים? כיצד תוכלו להיות ראויים לחזות במראות מפוארים כל כך, מראות שאין להם תקדים בתפארתם? פיותיכם מלאים במילים המרמות אותי, מילים של זוהמה, של בגידה בי ושל גאוותנות. מעולם לא דיברתם אליי דברי כנות, לא דברי קדושה, לא דברים על חוויית דבריי ועל התמסרות לי. בסופו של דבר, מהי אמונתכם? אין בליבכם אלא תאווה וכסף, ואין במוחכם אלא דברים חומריים. מדי יום אתם מחשבים כיצד להשיג ממני דבר-מה. מדי יום אתם סופרים כמה עושר וכמה דברים חומריים השגתם ממני. מדי יום אתם ממתינים שיותר ויותר ברכות ירדו עליכם כדי שתוכלו ליהנות מדברים רבים יותר ונעלים יותר שמהם אפשר ליהנות. לא אני הוא הנמצא במחשבותיכם בכל רגע ורגע, ואף לא האמת שבאה ממני, אלא בעליכן או נשותיכם, בניכם, בנותיכם, והדברים שאתם אוכלים ולובשים. אתם חושבים כיצד תוכלו לזכות בהנאה טובה יותר ויותר, נעלה יותר ויותר. אך גם כשאתם ממלאים את בטנכם עד להתפקע, האינכם עדיין גווייה? גם כאשר כלפי חוץ אתם מקשטים את עצמכם בלבוש יפהפה כל כך, האינכם עדיין גווייה מהלכת, חסרת חיים? אתם עומלים למען בטנכם, עד כדי כך ששער ראשכם מאפיר, אך איש מכם אינו מקריב ולו שערה אחת למען עבודתי. אתם נמצאים בתנועה מתמדת, מייגעים את גופכם ומאמצים את מוחכם, למען בשרכם שלכם ולמען בניכם ובנותיכם – אך איש מכם אינו מגלה דאגה כלפי כוונותיי או התחשבות בהן. מה עוד אתם עדיין מקווים להשיג ממני?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים

הלכתם אחריי כל השנים הללו, אך מעולם לא נתתם לי ולו קורטוב של נאמנות. במקום זאת, הסתובבתם סביב האנשים שאתם אוהבים והדברים שאתם אוהבים – עד כדי כך שבכל עת, ובכל מקום שאליו אתם הולכים, אתם שומרים אותם קרוב ללבכם ומעולם לא נטשתם אותם. בכל פעם שאתם להוטים או נלהבים לגבי כל דבר שאתם אוהבים, זה קורה בזמן שאתם נוהים אחריי, או אפילו בזמן שאתם מקשיבים לדבריי. לכן, אני אומר שאתם משתמשים בנאמנות שאני מבקש מכם כדי להיות נאמנים ל"חיות המחמד" שלכם ולהוקיר אותן. אף על פי שאתם עשויים להקריב דבר או שניים למעני, אין זה מייצג את כל כולכם, ואין זה מראה שאני הוא זה שלו אתם נאמנים באמת. אתם מעורבים במפעלים שאתם נלהבים לגביהם: יש אנשים שנאמנים לבניהם ולבנותיהם, אחרים לבעלים, לבנות זוגם, לעושר, לעבודה, לממונים, למעמד או לנשים. לעולם אינכם חשים עייפות או עצבנות כלפי הדברים שלהם אתם נאמנים; במקום זאת, אתם נעשים להוטים יותר ויותר להחזיק בדברים אלה בכמות גדולה יותר ובאיכות גבוהה יותר, ולעולם אינכם מוותרים. אני ודבריי נדחקים תמיד לאחור, אל מאחורי הדברים שאתם נלהבים לגביהם. ואין לכם ברירה אלא לדרג אותם במקום האחרון. יש אפילו כאלה שמשאירים את המקום האחרון הזה לדברים שהם נאמנים להם ושטרם גילו. מעולם לא היה בליבם ולו הזכר הקל ביותר לי. אתם עשויים לחשוב שאני מבקש מכם יותר מדי או מאשים אתכם שלא בצדק – אך האם חשבתם אי פעם על העובדה שבזמן שאתם מבלים בשמחה עם משפחתכם, מעולם לא הייתם נאמנים לי ולו פעם אחת? בזמנים כאלה, האין זה מכאיב לכם? כאשר לבבותיכם מתמלאים שמחה על קבלת גמול על עמלכם, האם אינכם חשים מיואשים על כך שלא הצטיידתם באמת מספקת? מתי בכיתם על כך שלא קיבלתם את אישורי? אתם מאמצים את מוחכם ועמלים קשות למען בניכם ובנותיכם, ועדיין אינכם מרוצים; עדיין אתם מאמינים שלא הייתם חרוצים למענם, שלא עשיתם כל שביכולתכם למענם. כלפיי, לעומת זאת, תמיד הייתם רשלנים וחסרי אכפתיות; אני נמצא רק בזיכרונותיכם, אך אינני שוכן בלבכם. לעולם אינכם חשים במסירותי ובמאמציי, ומעולם לא הייתה לכם כל הערכה כלפיהם. אתם נוקטים רק בהרהור קצר ומאמינים שזה יספיק. "נאמנות" שכזו אינה מה שאני עורג אליו זמן רב, אלא מה שאני מתעב זמן רב.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, למי אתה נאמן?

ביטאתי דברים כה רבים, וגם את כוונותיי ואת צביוני, אך למרות זאת, אנשים עדיין אינם מסוגלים להכיר אותי ולהאמין בי. או, ניתן לומר שאנשים עדיין אינם מסוגלים להתמסר לי. אלה החיים בתוך כתבי הקודש, אלה החיים בתוך החוק, אלה החיים על הצלב, אלה החיים על פי תקנות, אלה החיים בתוך העבודה שאני עושה כיום – מי מביניהם תואם לי? אתם חושבים רק על קבלת ברכות וגמול, אך מעולם לא הקדשתם מחשבה כיצד להיות תואמים לי באמת, או כיצד למנוע מעצמכם להיות נגדי. אני כל כך מאוכזב מכם, כי נתתי לכם כל כך הרבה, אך קיבלתי מכם כל כך מעט. המרמה שלכם, הגאוותנות שלכם, חמדנותכם, רצונותיכם המופרזים, בגידתכם, אי-הצייתנות שלכם – מה מאלה יכול לחמוק מעיניי? אתם מתנהלים איתי כלאחר יד, אתם משטים בי, אתם מבזים אותי, אתם משדלים אותי, אתם דורשים וסוחטים ממני קורבנות – כיצד תוכל רשעות כזו לחמוק מעונשי? כל מעשי הרוע האלה הם הוכחה לאיבתכם כלפיי והם הוכחה לאי-התאימות שלכם אליי. כל אחד מכם מאמין שהוא כל כך תואם לי, אך אילו כך היה, על מי הייתה חלה הוכחה זו שאינה ניתנת להפרכה? אתם מאמינים שאתם ניחנים בכנות ובנאמנות מרביות כלפיי. אתם חושבים שאתם כל כך טובי לב, כל כך רחומים, ושהקדשתם לי כל כך הרבה. אתם חושבים שעשיתם למעני די והותר. אך האם אי פעם השוויתם זאת למעשיכם? אני אומר שאתם גאוותנים וחמדנים עד מאוד ופועלים כלאחר יד; התחבולות שאיתן אתם משטים בי מתוחכמות עד מאוד, ויש לכם כוונות ושיטות בזויות רבות. נאמנותכם דלה מדי, כנותכם זעומה מדי, ומצפונכם לוקה אף יותר. יש יותר מדי זדוניות בליבכם, ואיש אינו ניצל מזדונכם, אפילו לא אני. אתם מדירים אותי למען ילדיכם, או בעליכן, או למען שמירה על עצמכם. במקום לדאוג לי, אתם דואגים למשפחתכם, לילדיכם, למעמדכם, לעתידכם ולהנאותיכם. מתי אי פעם חשבתם עליי כשדיברתם או פעלתם? בימים קרים, מחשבותיכם מופנות לילדיכם, לבעליכן, לנשותיכם, או להוריכם. בימים לוהטים, גם אז אין לי מקום במחשבותיכם. כשאתה מבצע את חובתך, אתה חושב על האינטרסים שלך, על ביטחונך האישי, על בני משפחתך. מה עשית אי פעם למעני? מתי אי פעם חשבת עליי? מתי אי פעם הקדשת את עצמך, בכל מחיר, לי ולעבודתי? היכן הראיה לתאימותך אליי? היכן המציאות של נאמנותך לי? היכן המציאות של התמסרותך לי? מתי כוונותיך לא היו למען קבלת ברכותיי? אתם משטים בי ומרמים אותי, אתם משחקים באמת, אתם מסתירים את קיומה, ובוגדים במהותה של האמת. מה מצפה לכם בעתיד אם תמשיכו להתנגד לי כך? אתם מחפשים רק תאימות לאל מעורפל ולאמונה מעורפלת, אך אינכם תואמים למשיח. האם רשעותכם לא תוביל לאותו גמול הראוי לרעים? באותה עת, תבינו שאף אדם שאינו תואם למשיח לא יכול להימלט מיום חרון אפי, ותגלו איזה סוג של גמול יושת על אלה המתנגדים למשיח.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עליכם לחפש את דרך התאימות למשיח

בחיפושכם, יש לכם יותר מדי תפיסות, תקוות ועתידים אישיים. העבודה הנוכחית נועדה לגזום את רדיפת המעמד שלכם ואת תשוקותיכם המופרזות. התקוות, המעמד והתפיסות הם כולם ביטויים קלאסיים של טבע שטני. הסיבה לכך שהדברים האלה קיימים בליבם של בני האדם היא משום שרעל השטן תמיד מאכל את מחשבותיהם של בני האדם, והם לא מסוגלים להתנער מפיתויי השטן האלו. הם חיים בחטא אך לא מאמינים שזהו חטא, והם עדיין מאמינים: "אנחנו מאמינים באלוהים, ולכן הוא חייב להעניק לנו ברכות ולהסדיר הכול למעננו באופן ראוי. אנחנו מאמינים באלוהים, ולכן אנחנו בהכרח נעלים על אחרים, וצריך להיות לנו מעמד רם מזה של אחרים ועתיד טוב מזה של כל אדם אחר. מכיוון שאנחנו מאמינים באלוהים, הוא חייב לתת לנו ברכות בלתי מוגבלות. אחרת זו לא הייתה נקראת אמונה באלוהים." במשך שנים רבות, המחשבות שבני האדם הסתמכו עליהן כדי לשרוד איכלו את ליבם עד כדי כך שהם הפכו לבוגדניים, לפחדנים ולמתועבים. לא רק שאין להם כוח רצון ונחישות, אלא שהם גם הפכו לתאבי בצע, יהירים ועיקשים. אין להם שום נחישות שמתעלה מעבר לעצמם, וגם אין להם שום אומץ להתנער מכבלי ההשפעות האפלות האלה. מחשבותיהם וחייהם של בני האדם רקובים, נקודת מבטם על האמונה באלוהים עדיין מכוערת באופן בלתי נסבל, ואפילו כשהם מדברים על נקודת מבטם על האמונה באלוהים, ההאזנה לכך פשוט בלתי נסבלת. בני האדם הם כולם פחדנים, חסרי יכולת, מתועבים ושבירים. הם לא נגעלים מכוחות האפלה והם לא רוחשים אהבה אל האור והאמת. במקום זאת, הם עושים כמיטב יכולתם לגרש אותם. מחשבותיכם ונקודות המבט שלכם כיום הן בדיוק כאלה, הלא כן? "מכיוון שיש לי אמונה באלוהים, עליי לקבל שפע ברכות, ויש להבטיח שמעמדי לעולם לא ירד ושהוא יהיה רם מזה של חסרי האמונה." אתם מחזיקים בנקודת מבט כזו לא במשך שנה או שנתיים בלבד אלא במשך שנים רבות. דפוסי החשיבה שלכם הם יותר מדי מהסוג של עסקאות קח-ותן. אף על פי שהגעתם לשלב הזה כיום, עדיין לא הרפיתם מהמעמד שלכם ואתם נאבקים בלי הרף לשאול אודותיו ולצפות בו מדי יום, בפחד עמוק שמא יום אחד מעמדכם יאבד ושמכם ייהרס. בני האדם לעולם לא מניחים בצד את רצונם בנוחות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מדוע אינך מוכן להיות ניגוד?

אנשים רבים מאחורי גבי חומדים את יתרונות המעמד. הם מאביסים את עצמם במזון, הם אוהבים לישון ומסבים את כל תשומת לבם לבשרם ותמיד חוששים שאין לבשר דרך להימלט. הם אינם ממלאים את תפקידם ההולם בכנסייה. הם אוכלי חינם על חשבון הכנסייה או שהם גוערים באחיהם ובאחיותיהם תוך שימוש בדבריי, מגבילים אחרים מעמדות של סמכות. בני האדם האלה חוזרים ואומרים שהם נוהים אחר רצון האל ותמיד אומרים שהם מקורבי האל – האין זה מגוחך? אם אתה מונע מהכוונות הנכונות אך אינך יכול לשרת לפי רצון האל, הרי שאתה משתטה. אולם אם הכוונות שלך אינן נכונות אך אתה בכל זאת אומר שאתה משרת את אלוהים, הרי שאתה מתנגד לאלוהים ואלוהים צריך להעניש אותך! אין לי שום אהדה לבני אדם כאלה! הם אוכלי חינם בבית האל והם תמיד חומדים את הנאות הבשר ואינם מתחשבים כלל בענייניו של אלוהים. הם תמיד מחפשים את מה שטוב להם ואינם מתייחסים לרצון האל. הם אינם מקבלים את הביקורת של רוח האל בשום דבר ממעשיהם. הם תמיד נכלוליים וערמומיים ומרמים את אחיהם ואחיותיהם והם דו-פרצופיים, כמו שועל בכרם הגונב ענבים ורומס את הכרם. האם ייתכן שבני אדם כאלה יהיו מקורביו של אלוהים? האם אתה כשיר לקבל את ברכות האל? אינך נושא שום עול בחייך ובכנסייה. האם אתה כשיר לקבל את המטלה שאלוהים מטיל עליך? מי יעז לסמוך על אדם כמוך? כשאתה משרת כך, האם אלוהים יוכל להפקיד בידך משימה גדולה יותר? האם זה לא יגרום לעיכובים בעבודה?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, איך לשרת בהרמוניה עם רצון האל

אני חפץ באלה שאינם חושדים באחרים, ואוהב את אלה המקבלים את האמת ברצון; אני דואג מאוד לשני סוגי האנשים האלה, כי בעיניי הם אנשים כנים. אם אתה ערמומי, תהיה חשדן וזהיר כלפי כל אדם ועניין, ולכן אמונתך בי תהיה בנויה על יסוד של חשד. לעולם לא אוכל להכיר באמונה כזו. בהיעדר אמונה אמיתית, אתה נטול אף יותר אהבה אמיתית. ואם אתה נוטה להטיל ספק באל ולשער השערות לגביו כרצונך, הרי שללא ספק אתה הערמומי מכל האנשים. אתה משער שמא האל יכול להיות כאדם: חוטא שאין לו מחילה, קטנוני באופיו, נטול הוגנות והיגיון, חסר חוש צדק, נוטה לתכסיסים מרושעים, בוגדני וערמומי, ומוצא עונג ברוע ובאופל וכן הלאה. הסיבה לכך שלאנשים יש מחשבות כאלה היא שאין להם שמץ של ידע על האל, הלא כן? אמונה כזו אינה אלא חטא! ישנם אפילו כאלה המאמינים שהאנשים הרצויים לי הם דווקא אלה המחניפים ומתרפסים, וכי אלה שאין להם כישורים כאלה לא יתקבלו בברכה בבית האל ויאבדו את מקומם שם. האם זה כל הידע שרכשתם במשך כל השנים הללו? האם זה מה שהשגתם? והכרתכם אותי אינה מסתכמת באי-ההבנות האלה; חמור מכך הוא הניאוץ שלכם כלפי רוח האל וחילול שם שמיים. לכן אני אומר שאמונה כשלכם רק תרחיק אתכם ממני ותביא אתכם לידי התנגדות גדולה יותר כלפיי. במהלך שנים רבות של עבודה, ראיתם אמיתות רבות, אך היודעים אתם מה שמעו אוזניי? כמה מביניכם מוכנים לקבל את האמת? כולכם סבורים שאתם מוכנים לשלם את המחיר למען האמת, אך כמה מכם באמת סבלו למענה? אין בליבכם אלא רשעות הגורמת לכם לחשוב שכל אדם, יהיה אשר יהיה, הוא ערמומי ונכלולי באותה מידה – עד כדי כך שאתם מאמינים שאף האל בהתגלמותו, בדומה לאדם רגיל, יכול להיות נטול לב טוב או אהבת חסד. יתרה מכך, אתם מאמינים שאופי אצילי וטבע רחום ומיטיב קיימים רק באל שבשמיים. אתם מאמינים שקדוש כזה אינו קיים, שרק אופל ורוע שולטים על האדמה, ואילו האל הוא רק משענת לכמיהתם של אנשים לטוב וליופי, דמות אגדית פרי דמיונם. במחשבותיכם, האל שבשמיים הוא ישר, צודק וגדול עד מאוד, ראוי לסגידה והערצה; ואילו האל הזה שעל פני האדמה הוא רק תחליף וכלי שרת של האל שבשמיים. אתם מאמינים שהאל הזה אינו יכול להיות שווה ערך לאל שבשמיים, וקל וחומר שלא ניתן להזכירו בנשימה אחת איתו. כשמדובר בגדולה ובכבוד של האל, הם שייכים לתפארתו של האל שבשמיים, אך כשמדובר בטבע האדם ובשחיתותו, אלה תכונות שגם לאל שעל פני האדמה יש חלק בהן. האל שבשמיים הוא רם ונישא לנצח, ואילו האל שעל פני האדמה הוא חסר חשיבות, חלש וחסר אונים לעד. האל שבשמיים נטול תחושות הבשר ואינו אלא צדק, ואילו לאל שעל פני האדמה יש רק מניעים אנוכיים והוא חסר כל הגינות או היגיון. האל שבשמיים נטול כל נכלוליות והוא נאמן תמיד, ואילו לאל שעל פני האדמה יש תמיד צד לא ישר. האל שבשמיים אוהב את האדם אהבה עזה, ואילו האל שעל פני האדמה אינו דואג לאדם דיו, ואף מזניח אותו כליל. הידע המופרך הזה מקונן בליבכם זה מכבר, ועלול להמשיך ולהתקיים גם בעתיד. אתם מתייחסים לכל מעשי המשיח מעמדתם של הרשעים ומעריכים את כל עבודתו, כמו גם את זהותו ומהותו, מנקודת מבטם של הרעים. עשיתם טעות חמורה ומעשה שלא עשו קודמיכם מעולם. כלומר, אתם משרתים רק את האל הנשגב שבשמיים, אשר כתר לראשו, ולעולם אינכם משרתים את האל הזה, שבעיניכם הוא כה חסר חשיבות עד כי אינכם רואים אותו כלל. האין זה חטאכם? האין זו דוגמה מובהקת לפגיעתכם בצביון האל? אתם עובדים את האל שבשמיים. אתם מעריצים דמויות נשגבות ומכבדים את אלה המצטיינים בכושר הביטוי שלהם. אתה נשמע בשמחה לאל הממלא את ידיך בעושר, וחושק באל שיכול למלא כל משאלה שלך. היחיד שאינך עובד הוא האל הזה שאינו נשגב; הדבר היחיד שאתה שונא הוא חברתו של האל הזה, שאיש אינו יכול להעריך. הדבר היחיד שאינך מוכן לעשות הוא לשרת את האל הזה, שמעולם לא נתן לך פרוטה, והיחיד שאינו מסוגל לעורר בך כמיהה הוא האל הלא-חביב הזה. האל הזה אינו יכול לאפשר לך להרחיב את אופקיך, להרגיש כאילו מצאת אוצר, וקל וחומר למלא את משאלותיך. מדוע, אם כן, אתה הולך אחריו? האם הרהרת בשאלות כאלה? מעשיך אינם פוגעים רק במשיח הזה; חשוב מכך, הם פוגעים באל שבשמיים. אינני סבור שזו מטרת אמונתכם באל!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כיצד להכיר את האל שעל פני האדמה

רבים יעדיפו דין גיהינום על פני התנהגות ודיבור כנים. אין זה פלא שיש לי יחס אחר כלפי אנשים לא כנים. כמובן, אני מבין את הקושי האדיר שלכם להיות כנים. כולכם "חכמים" כל כך ומיומנים מאוד במדידת לבבותיהם של אנשים נאצלים על בסיס מוחותיכם המרושעים, מה שהופך את העבודה שלי לפשוטה הרבה יותר. מכיוון שכל אחד מכם חובק סודות בחיקו, ובכן, אני אשלח אתכם בזה אחר זה לתוך אסון, לעבור "טבילת אש", כדי שמאותו רגע והלאה תהיו מחויבים לחלוטין לאמונה בדבריי. לבסוף, אחלץ מפיכם את המילים "האל הוא אל נאמן", אז תספדו על מר גורלכם ותקוננו על ש"לב האדם הוא כה ערמומי!" מה יהיה הלך רוחכם בשלב הזה? לבטח לא תיסחפו כל כך בגאווה כמו עכשיו! עוד פחות מכך תהיו "עמוקים מכדי להיות מובנים" כמו עכשיו. יש כאלה שנוהגים כראוי ובהגינות ובמיוחד "בנימוס" בפני האל, אך הופכים למתריסים ומשולחי רסן בפני רוח הקודש. האם תמנו אדם שכזה על שורות הישרים? אם אתה צבוע ומיומן ב"התערות בחברה", אני אומר שאתה בהחלט מקל ראש באל. אם דבריך מלאים בתירוצים והצדקות חסרות ערך, אז אני אומר שאתה ממאן ליישם את האמת בפועל. אם יש לך עניינים פרטיים רבים שאתה מתקשה לדבר עליהם, ואם אתה לא מוכן לחשוף את סודותיך – כלומר את הקשיים שלך – בפני אחרים כדי לחפש את דרך האור, אני אומר שתיתקל בקושי רב בהשגת הישועה, ושיהיה לך קשה להגיח מהחושך.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שלוש תוכחות

האדם מחפש אותי כשהוא שרוי בכאב והוא מביט אליי במהלך הניסיונות. בעת שלווה, הוא נהנה ממני; בעת מצוקה, הוא מתכחש אליי; כשהוא עסוק הוא שוכח אותי; וכשהוא בטל הוא יוצא ידי חובה עבורי – אך איש מעולם לא אהב אותי לאורך כל חייו. אני רוצה שהאדם יהיה כן איתי: אני לא דורש שהוא ייתן לי דבר, אלא רק שכל בני האדם יתייחסו אליי ברצינות ושבמקום לשדל אותי, הם יאפשרו לי להשיב את הכנות של האדם. הנאורות שלי, ההארה שלי והמחיר של מאמציי חודרים אל כל בני האדם, אך כך גם העובדה האמיתית שכל מעשה אדם חודר אל כל בני האדם, וכך גם האופן שבו הם מוליכים אותי שולל. נדמה שמרכיבי הרמאות של האדם מלווים אותו עוד ברחם אמו, כאילו הוא ניחן בכישורים המיוחדים האלה של הולכת שולל מבטן ומלידה. יתר על כן, הוא מעולם לא גילה את סודו – איש מעולם לא גילה את המקור של כישורי הולכת השולל האלה. כתוצאה מכך, האדם חי חיי רמאות מבלי לדעת זאת, כאילו הוא סולח לעצמו וכאילו אלה הסדרי האל ולא האופן שבו הוא מוליך אותי שולל במכוון. האין זה בדיוק המקור לאופן שבו האדם מוליך אותי שולל? האין זו מזימתו הערמומית? החנופה והתחבולות של האדם מעולם לא בלבלו אותי, משום שהבנתי את מהותו זה מכבר. מי יודע כמה טומאה יש בדמו וכמה מארס השטן יש בו עד לשד עצמותיו? עם הזמן, האדם מתרגל לכך יותר ויותר, כך שהוא אדיש לסבל שהשטן גורם, ולכן אין לו עניין במציאת "אומנות הקיום הבריא."

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 21

אמונתכם יפה מאוד. אתם אומרים שאתם מוכנים להקדיש את חייכם לעבודתי – ושאתם מוכנים להקריב אותם למענה – אך הטבע שלכם לא השתנה במיוחד. אלה היו רק מילים יהירות, ואילו המעשים שלכם בפועל אומללים ביותר. נדמה שלשונו ושפתיו של האדם נמצאים בשמיים אך רגליו נמצאות הרחק למטה בארץ, ולכן דבריו ומעשיו וכן המוניטין שלו עדיין שרויים במצב מזעזע. המוניטין שלכם נהרס, התנהלותכם מבישה, אופן הדיבור שלכם עלוב, חייכם מתועבים, ואפילו כל האנושיות שלכם הידרדרה לכדי עליבות גסה. אתם צרי אופקים כלפי הבריות, ואתם עומדים על המקח על כל דבר קטן. אתם רבים על המוניטין והמעמד שלכם עצמכם, אפילו עד כדי כך שאתם מוכנים לרדת לגיהינום, אל אגם האש. די במילים ובמעשים שלכם בהווה כדי שאוכל להכריע שאתם חוטאים. די בגישתכם לעבודתי כדי שאוכל להכריע שאתם רשעים, ודי בטבע שלכם כדי לומר שאתם נפשות מטונפות מלאות בתועבות. די בביטויים שלכם ובמה שאתם מגלים כדי לקבוע שאתם בני אדם ששתו לרוויה מדמן של רוחות טמאות. כשמדובר על כניסה למלכות, אתם לא מסגירים את רגשותיכם. האם אתם סבורים שדי במצבכם הנוכחי כדי שתוכלו להיכנס בשערי מלכות השמיים? האם אתם סבורים שתוכלו לזכות להיכנס לארץ הקודש של עבודתי ודבריי מבלי שאבחן קודם לכן את דבריכם ומעשיכם? מי מסוגל לשטות בי בהצלחה? איך ייתכן שההתנהגויות המתועבות והעלובות שלכם יחמקו ממבטי? אני הכרעתי שחייכם הם חיים של שתיית דמן של הרוחות הטמאות ואכילת בשרן, מפני שאתם מחקים אותן בפניי מדי יום. ההתנהגות שלכם בפניי הייתה רעה במיוחד, ולכן איך ייתכן שלא אגעל? יש בדבריכם מן הסיאוב של רוחות טמאות: אתם מוליכים שולל, מסתירים ומתחנפים בדיוק כמו אלה שמבצעים מעשי כישוף, כמו אלה שמוליכים שולל ושותים את דמם של הרשעים. כל הביטויים של האנושות מאוד מרושעים, ולכן איך ייתכן שכל בני האדם ייכנסו לארץ הקודש שבה מצויים הצדיקים? האם אתם חושבים שהתנהגותכם המתועבת יכולה לבדל אתכם כקדושים בשונה מהרשעים? לשונכם דמוית הנחש תהרוס בסופו של דבר את בשרכם שמשמיד ומבצע תועבות, והידיים שלכם שמכוסות בדמן של רוחות טמאות יגררו את נשמתכם בסופו של דבר לגיהינום. אם כן, מדוע אתם לא ממהרים לנצל את ההזדמנות הזו לטהר את ידיכם שמכוסות בזוהמה? ומדוע אתם לא מנצלים את ההזדמנות הזו כדי לכרות את לשונכם שאומרת דברי רשע? האם ייתכן שאתם מוכנים לסבול באש הגיהינום למען ידיכם, לשונכם ושפתיכם? אני משגיח על לבם של בני האדם בשתי עיניי, מפני שזמן רב לפני שבראתי את האנושות, תפסתי את לבם בתוך ידיי. לפני זמן רב, ראיתי מבעד ללבו של האדם, ולכן איך ייתכן שהמחשבות שעל לבו של האדם יימלטו ממבטי? ואיך ייתכן שהאדם יספיק להימלט מהאש שרוחי תצית?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האופי שלכם כה עלוב!

השפתיים שלכם אדיבות יותר מיונים, אך לבכם זדוני יותר מהנחש הקדמון. השפתיים שלכם יפהפיות כנשות לבנון, אך לבכם אינו אדיב משלהן, ובהחלט לא ניתן להשוות אותו ליופיין של נשות כנען. לבכם כה בוגדני! מה שאני מתעב הוא רק השפתיים של הרשעים והלב של הרשעים. הדרישות שאני מציב לבני האדם לא רמות מאלה שהצבתי לקדושים. העניין הוא רק שאני חש תיעוב כלפי המעשים הרעים של הרשעים, ואני מקווה שהרשעים יהיו מסוגלים להשליך מעליהם את הטינופת שלהם ולהימלט ממצבם הנוכחי, כדי שהם יוכלו להיבדל מהרשעים ולחיות עם הצדיקים ולהיות קדושים ביחד איתם. אתם נמצאים באותן נסיבות שאני מצוי בהן, אך אתם מכוסים בזוהמה, אתם לא ניחנים אפילו במקצת בצלם האנוש שנברא בראשית, ומשום שמדי יום אתם מחקים את צלמן של הרוחות הטמאות ועושים את מה שהן עושות ואומרים את מה שהן אומרות, כל חלק מכם ואפילו לשונכם והשפתיים שלכם רוויים במימיהם המעופשים. המצב חמור עד כדי כך שאתם מכוסים כולכם בכתמים האלה, ואין אפילו חלק אחד שיכול לשמש לעבודתי. זה כל כך שובר לב! אתם חיים בעולם כזה של סוסים ובקר, ואף על פי כן אתם לא מודאגים. אתם מלאים באושר וחיים בחופשיות ובקלות. אתם שוחים סביב במים המעופשים האלה, אך למעשה אינכם מבינים שנקלעתם לנסיבות כאלה. בכל יום אתם מתרועעים עם רוחות טמאות ומתעסקים ב"צואה". חייכם גסים מאוד, אך אתם לא מודעים לכך שאתם בשום אופן לא מתקיימים בעולם האנושי, ושאינכם שולטים בעצמכם. האם אינכם יודעים שהרוחות הרעות רמסו זה מכבר את חייכם, ושהמים המעופשים העכירו את האופי שלכם? האם אתם חושבים שאתם חיים בגן העדן הארצי, ושאתם מאושרים? האם אינכם יודעים שחייתם את חייכם לצד רוחות טמאות, ושחייתם עם כל מה שהן הכינו לכם? איך ייתכן שתהיה לדרך החיים שלכם איזושהי משמעות? איך ייתכן שיהיה לחייכם איזשהו ערך? עד היום, אתם מתרוצצים סביב למען הוריכם, הורים של רוחות טמאות. אולם אתם לא יודעים שאלה שמפילים אתכם בפח הם הורי הרוחות הטמאות האלה, שהולידו וגידלו אתכם. יתר על כן, אתם לא מודעים לכך שהם למעשה הורישו לכם את הטינופת שלכם. כל מה שאתם יודעים הוא שהם יכולים להסב לכם "הנאה", שהם לא ממיטים עליכם ייסורים, שהם לא שופטים אתכם, ושהם בפרט לא מקללים אתכם. הם מעולם לא התפרצו עליכם בזעם, אלא מתייחסים אליכם בחביבות ובאדיבות. דבריהם מזינים את לבכם ושובים אתכם, כך שאתם מאבדים את הצפון, ומבלי לשים לב, אתם נשאבים פנימה ואתם מוכנים לשמש לתועלתם, ולהיות כלים למטרותיהם ומשרתים. אין לכם תלונות כלל, ואתם מוכנים לעבוד עבורם כמו כלבים, כמו סוסים – הם מוליכים אתכם שולל. זו הסיבה לכך שאתם לא מגיבים כלל לעבודה שאני עושה. אין זה פלא שאתם תמיד רוצים להימלט בסתר מידיי, ואין זה פלא שאתם תמיד רוצים להשתמש במילות חנופה כדי ליהנות מחסדיי במרמה. מתברר שכבר הייתה לכם תוכנית אחרת, הסדר אחר. אתם יכולים לראות מעט מהמעשים שלי כאל הכול-יכול, אך אתם לא מכירים כהוא זה את המשפט והייסורים שלי. אין לכם מושג מתי הייסורים שלי החלו. אתם רק יודעים כיצד לרמות אותי, אך אתם לא יודעים שלא אסבול כל ביזוי מצד האדם. מאחר שכבר גמרתם בדעתכם לשרת אותי, לא ארפה מכם. אני אל קנאי ואני אל שקנאי לאנושות. מאחר שכבר שמתם את דברכם על המזבח, לא אהיה סובלני להתרוצצותכם לנגד עיניי, ולא אהיה סובלני כלפיכם אם תשרתו שני אדונים. האם חשבתם שתוכלו לאהוב אחר אחרי ששמתם את דברכם על המזבח שלי ולנגד עיניי? איך ייתכן שארשה לבני האדם לשטות בי כך? האם חשבתם שתוכלו לנדור נדרים ולהישבע לי בלשונכם כלאחר יד? איך ייתכן שנשבעתם בכס המלכות שלי, אני הנשגב מכול? האם חשבתם שהשבועות שלכם כבר עברו מהעולם? אני אומר לכם, גם אם בשרכם יעבור מהעולם, השבועות שלכם אינן יכולות להיעלם. בסופו של דבר, אני אגנה אתכם על סמך השבועות שלכם. אולם אתם חושבים שאתם יכולים להציב את דבריכם בפניי כדי להתמודד איתי ושלבכם יכול לשרת רוחות טמאות ורוחות רעות. איך ייתכן שחמת אפי תהיה סובלנית לבני האדם דמויי הכלבים ודמויי החזירים שמרמים אותי? אני חייב להוציא לפועל את צווי הניהול שלי, ולשחרר מידי הרוחות הטמאות את כל בני האדם ה"אדוקים" והמלאים בעצמם שמאמינים בי כדי "לשרת" אותי באופן ממושמע, כדי להיות לי לשוורים, כדי להיות לי לסוסים וכדי להיות נתונים לרחמי השחיטה שלי. אני אגרום לכם לאמץ מחדש את המסירות שהייתה לכם בעבר ולשרת אותי שוב. אני לא אהיה סובלני כלפי אף ברוא שירמה אותי. האם אתם חושבים שתוכלו להציב לי דרישות ולשקר בפניי בהפקרות? האם אתם חושבים שלא שמעתי ולא ראיתי בעבר את דבריכם או מעשיכם? איך ייתכן שלא אראה את דבריכם ואת מעשיכם? איך ייתכן שארשה לבני האדם לרמות אותי כך?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האופי שלכם כה עלוב!

חישבו על העבר: מתי היה מבטי זועם וקולי תקיף כלפיכם? מתי הייתי קטנוני כלפיכם? מתי נזפתי בכם שלא בצדק? מתי נזפתי בכם בפניכם? האם לא למען עבודתי אני קורא לאבי להרחיק אתכם מכל פיתוי? מדוע אתם נוהגים בי כך? האם אי פעם השתמשתי בסמכותי כדי להכות את בשרכם? מדוע אתם גומלים לי כך? לאחר שאתם מתייחסים אלי בחום ובקור חליפות, אתם אינכם חמים ואינכם קרים, ואז אתם מנסים לשדל אותי ולהסתיר ממני דברים, ופיכם מלא ברוק של חסרי הצדיקות. האם אתם חושבים שלשונכם יכולה לרמות את רוחי? האם אתם חושבים שלשונכם יכולה להימלט מחרון אפי? האם אתם חושבים שלשונכם רשאית לשפוט את מעשיו שלי, יהוה, ככל שתחפוץ? האם אני האל שאדם שופט? האם ארשה לרימה קטנה לנאץ אותי כך? כיצד אוכל להכניס בני מרי שכאלה לברכותיי הנצחיות? דבריכם ומעשיכם חשפו והוקיעו אתכם זה מכבר. כאשר פרשתי את השמיים ובראתי את כל הדברים, לא הרשיתי לאף יציר בריאה להשתתף כרצונו, וקל וחומר שלא הרשיתי לדבר כלשהו לשבש את עבודתי ואת ניהולי כרצונו. לא הייתה בי סבלנות לשום אדם או דבר; כיצד אוכל לחוס על אלה שהם אכזריים ובלתי אנושיים כלפיי? כיצד אוכל לסלוח לאלה שבוגדים בדבריי? כיצד אוכל לחוס על אלה שמתמרדים נגדי? האם גורלו של האדם אינו בידיו שלי, הכול יכול? כיצד אוכל להחשיב את חוסר הצדיקות שלך ואת מרדנותך כדבר קדוש? כיצד יוכלו חטאיך לטמא את קדושתי? איני נטמא מטומאתם של חסרי הצדיקות, ואיני נהנה ממנחותיהם. אילו היית נאמן לי, אני יהוה, האם היית לוקח לעצמך את הקורבנות ממזבחי? האם היית משתמש בלשונך הארסית כדי לנאץ את שמי הקדוש? האם היית בוגד בדבריי כך? האם היית מתייחס לתהילתי ולשמי הקדוש ככלי שנועד לשרת את השטן, אותו הרע? חיי ניתנים להנאתם של הקדושים. כיצד אוכל להרשות לך לשחק בחיי כרצונך, ולהשתמש בהם ככלי לסכסוך ביניכם? כיצד תוכלו להיות כה חסרי לב, וכה נטולי דרך הטוב, באופן שבו אתם נוהגים בי? האינכם יודעים שכבר כתבתי את מעשיכם הרעים בדברי החיים האלה? כיצד תוכלו להימלט מיום חרון האף שבו אייסר את מצרים? כיצד אוכל להרשות לכם להתנגד לי ולהתמרד נגדי כך, פעם אחר פעם? אני אומר לכם בבירור, בבוא היום, הייסור שלכם יהיה קשה מנשוא, יותר מזה של מצרים! כיצד תוכלו להימלט מיום חרון אפי?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אף אדם העשוי בשר ודם אינו יכול להימלט מיום חרון האף

אלו שחושבים רק על בשרם ונהנים מנוחות, אלו שנראים כמאמינים אבל אינם מאמינים באמת, אלו שעוסקים ברפואת אליל ובכשפים, המופקרים, המרופטים והבלויים, אלו שגונבים את הקורבנות והרכוש של יהוה, אלו שאוהבים שוחד, אלו שחולמים לריק על עלייתם לשמיים, אלו שהם יהירים וגאוותנים ומבקשים רק פרסום וממון לעצמם, אלו שמפזרים מילים חצופות, אלו שכופרים באלוהים עצמו, אלו שאינם עושים דבר אבל מבקרים את אלוהים עצמו ומשמיצים אותו, אלו שיוצרים חבורות ומבקשים עצמאות, אלו שמרוממים את עצמם מעל אלוהים, אותם גברים ונשים צעירים ובני גיל העמידה וזקנים, קלי דעת השקועים בפריצות, אותם גברים ונשים שנהנים מפרסום וממון אישי ורודפים אחר מעמד אישי בין אחרים, ואותם בני אדם חסרי חרטה הלכודים בחטא – האין כולם מעבר לאפשרות של ישועה? פריצות, חטא, תרופות אליל, כשפים, ניבולי פה ודיבור מלא חוצפה משתוללים בכם ללא מעצורים, בעוד שהאמת ודברי החיים נרמסים על ידיכם ושפת הקודש מחוללת בקרבכם. גויים שכמוכם, מלאים בטינופת ובמרדנות! מה יהיה סופכם? איך יש לאלו שאוהבים את הבשר, שמבצעים כישופים של הבשר וששקועים בחטא הפריצות את החוצפה להמשיך לחיות? האינכם יודעים שאנשים כמוכם הם תולעים שאין להן ישועה? איזו זכות יש לכם להעמיד דרישות? עד כה, לא התחולל שמץ של שינוי באלו שאינם אוהבים את האמת ואוהבים רק את הבשר – איך יכולים בני אדם כאלה להיוושע? אלו שאינם אוהבים את דרך החיים, שאינם מרוממים את אלוהים ונושאים לו עדות, שמתחבלים תחבולות למען מעמדם, שמהללים את עצמם – האם אינם כפי שהיו, אפילו כיום? מה הטעם להושיע אותם? יכולתך להיוושע אינה תלויה בוותק שלך או במספר שנות עבודתך, ועוד פחות מכך במספר ההסמכות שצברת. היא תלויה בשאלה, אם החיפוש שלך נשא פרי. עליך לדעת שאלו שאלוהים מושיע הם ה"עצים" נושאי הפרי, לא העצים שלמרות היותם עשירי עַלְוָה ועתירי פרחים אינם נושאים פרי. גם אם בילית שנים רבים בשיטוט ברחובות, מה חשיבות יש לדבר? איפה היא עדותך? יראת האל שלך קטנה בהרבה מאהבתך את עצמך ואת תשוקותיך מלאות התאווה – האין אדם כמוך מְנוּוָן? איך יכול אדם כזה להיות דוגמה ומודל לישועה? אופייך חסר תקנה, מרדנותך גדולה מדי, ואין לך סיכוי לישועה! אנשים כאלו יסולקו, הלא כן? האם מועד סיום עבודתי לא יהיה גם מועד הגעתו של יומך האחרון? עשיתי כה הרבה עבודה ואמרתי דברים כה רבים בקרבכם – כמה מהם נכנסו באמת לאוזניכם? לכמה מהם צייתם אי פעם? כאשר עבודתי תסתיים, זה יהיה המועד שבו תפסיק להתנגד לי, שבו תפסיק לצאת נגדי. בזמן שאני עובד, אתם מתנגדים לי ללא הפסק ולעולם אינכם מצייתים לדבריי. אני עושה את עבודתי ואתם עושים את ה"עבודה" שלכם ומקימים את הממלכה הקטנה שלכם. אינכם אלא להקת שועלים וכלבים, שעושים הכול כדי להתנגד לי! אתם מנסים כל הזמן לאמץ לחיקכם את אלו שמציעים לכם את אהבתם המלאה – היכן היראה שלכם? כל מעשיכם מלאים מרמה! אין בכם צייתנות או יראה, וכל מעשיכם מלאים מרמה וכפירה! האם אנשים כאלו יכולים להיוושע? גברים שטופי זימה ומושחתים מינית מנסים תמיד למשוך אליהם פרוצות מתגנדרות להנאתם. בהחלט לא אושיע שדים מושחתים מינית כאלו. אני שונא אתכם, שדים מטונפים, ותאוותנותכם וגנדרנותכם יובילו אתכם לגיהינום. מה יש לכם לומר להגנתכם? אתם דוחים, שדים מטונפים ורוחות רעות שכמוכם! אתם מגעילים! איך יכול זבל כזה להיוושע? האם יכולים אלו הלכודים בחטא להיוושע? כיום, האמת הזו, הדרך הזו והחיים האלו לא מושכים אתכם. לעומת זאת, אתם נמשכים לחטאים, לממון, למעמד, לפרסום ולרווח, להנאות הבשר, ליפי תוארם של הגברים ולקסמי הנשים. מה מכשיר אתכם להיכנס למלכותי? צלמכם גדול אפילו יותר מזה של אלוהים, מעמדכם גבוה אפילו יותר מזה של אלוהים, ויוקרתכם בקרב בני האדם גדולה אף יותר – הפכתם למושא הערצתם של בני האדם. האם לא הפכתם למלאך הראשי? כאשר יתגלה סופם של בני האדם, שהיא גם העת בה תתקרב עבודת הישועה אל סופה, רבים מכם יהיו גופות שלא ניתן להושיען ושיש לסלקן.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נוהג (7)

לפני שאנשים מתנסים בעבודת האל ומבינים את האמת, אופיו של השטן נוטל פיקוד ושולט בהם מבפנים. אילו דברים ספציפיים נכללים באופי זה? לדוגמה, מדוע אתה אנוכי? מדוע עליך להגן על עמדתך? מדוע רגשותיך כה עזים? מדוע אתה נהנה מהדברים הלא צודקים האלה? מדוע אתה אוהב את הדברים הרעים האלה? מהו הבסיס לחיבתך כלפי הדברים האלה? מאין באים הדברים האלה? מדוע אתה שמח כל כך להשלים עמם? כעת כולכם מבינים כי הסיבה לכך היא בעיקר הרעל של השטן שנמצא בתוך האדם. מהו, אם כן, רעל השטן, כיצד הוא בא לידי ביטוי? לדוגמה, אם תשאל "כיצד בני אדם צריכים לחיות? לשם מה עליהם לחיות?" אנשים ישיבו: "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון". המשפט האחד הזה מבטא את שורש הבעיה: הפילוסופיה וההיגיון של השטן הפכו להיות חייהם של בני האדם. יהא אשר יהא מה שבני האדם מחפשים, הם עושים זאת רק למען עצמם. לכן הם חיים רקלמען עצמם. "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" – זוהי פילוסופיית החיים של האדם שאף מייצגת את האופי האנושי. דברים אלה הפכו זה מכבר לאופייה של האנושות המושחתת ולמראה האמיתי של אופייה השטני של האנושות המושחתת. אופי שטני זה הפך זה מכבר לבסיס קיומה של האנושות המושחתת. זה כמה אלפי שנים האנושות המושחתת חיה על-פי הארס של השטן, עד לימינו אלה. כל שהשטן עושה הוא עושה למען התאבון, השאיפות והכוונות שלו. כוונתו היא להתעלות מעל אלוהים, להתנער ממנו ולהשתלט על כל הדברים שהוא יצר. זוהי כיום מידת ההשחתה של בני האדם בידי השטן: לכולם יש אופי שטני, הם כולם מנסים להתכחש לאלוהים ולהתנגד לו, הם רוצים לשלוט בגורלם שלהם ולנסות להתנגד לתזמוריו והסדריו של האל. השאיפות והתאבון שלהם זהים לאלו של השטן. לכן, אופיו של האדם הוא למעשה אופיו של השטן.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס

מאז השחתת האנושות על ידי השטן, טבעם של אנשים החל להתדרדר והם איבדו בהדרגה את ההיגיון שבו ניחנים אנשים רגילים. כעת הם כבר אינם פועלים כבני אנוש רגילים במעמד של אדם, אלא מלאים בשאיפות חסרות רסן; הם עברו את מעמדו של אדם – ועם זאת משתוקקים עדיין לעלות למעמד גבוה יותר. מה המשמעות של "גבוה יותר"? הם רוצים להתעלות על האל ועל השמיים ולהתעלות מעל לכל דבר אחר. מהי הסיבה העמוקה לכך שאנשים מגלים צביון שכזה? בסופו של יום, טבעו של אדם הוא יהיר מדי. רוב האנשים מבינים את המשמעות של המילה "יהירות". זהו מונח שיש בצדו גנאי. אם אדם מסוים מפגין יהירות, אחרים סבורים שהוא אינו אדם טוב. בכל עת שמישהו מתנהג ביהירות מופרזת, אחרים מניחים תמיד שמדובר באדם רע. איש אינו רוצה שהמונח הזה יוצמד אליו. אולם, למעשה, כולם יהירים, והמהות הזאת נמצאת אצל כל בני האדם המושחתים. יש כאלו שאומרים, "אינני יהיר כלל וכלל. מעולם לא רציתי להיות 'מלאך שרת' ומעולם לא רציתי להתעלות מעל אלוהים או מעל כל השאר. תמיד התנהגתי בצורה נאותה ובצייתנות". לא בהכרח. מילים אלה אינן נכונות. ברגע שאנשים נעשים יהירים בטבעם ובמהותם, הם מסוגלים לעיתים קרובות למרוד באלוהים ולהתנגד לו, לא לשים לב לדברי האל, לייצר תפיסות לגביו, לעשות דברים בוגדניים כלפיו ודברים שמרוממים את עצמם ושנושאים עדות עליהם-עצמם. אתה אומר שאינך יהיר, אולם לו ניתנה לך כנסייה והורשית לעמוד בראשה, לולא גזמתי אותך, ולולא איש ממשפחת האל לא היה מעביר עליך ביקורת או מסייע לך, אז לאחר שהיית עומד בראשה במשך זמן מה, היית מכניע את אנשיה וגורם להם לציית לך, עד למצב שהיו מכבדים ומעריצים אותך. ולמה שתעשה זאת? זה ייקבע על פי הטבע שלך. זו פשוט תהיה התגלות טבעית. אין לך שום צורך ללמוד זאת מאחרים וגם אין להם שום צורך ללמד אותך. אינך צריך שאחרים ילמדו אותך או יכריחו אותך לעשות זאת. מצב כזה קורה באופן טבעי. כל מעשיך נועדו לגרום לאנשים לרומם אותך, לשבח אותך, לציית לך ולהקשיב לך בכל דבר ועניין. מתן אפשרות לך להנהיג גורם באופן טבעי למצב כזה ולא ניתן לשנות זאת. וכיצד מצב זה קורה? הוא נקבע בשל אופיו היהיר של האדם. ביטוייה של היהירות הוא המרד באלוהים וההתנגדות לו. כאשר אנשים הם יהירים, שחצניים וצדקניים, הם נוטים להקים מלכויות עצמאיות משל עצמם ועושים דברים בכל דרך שנראית להם. הם גם מניחים את ידיהם על אחרים ומאמצים אותם לחיקם. כאשר אנשים מסוגלים לעשות דברים יהירים שכאלה, הדבר מוכיח שהמהות של טבעם היהיר היא זו של השטן. זו של המלאך הראשי. כאשר היהירות והשחצנות שלהם מגיעות לרמה מסוימת, כבר אין בלבם מקום לאל והאל נדחק הצדה. ואז הם רוצים להפוך לאל, לגרום לאנשים לציית להם, והם הופכים לארכי-מלאך. אם יש בך טבע שטני יהיר שכזה, לא יהיה לאל מקום בלבך. אפילו אם אתה מאמין באל, האל כבר לא יכיר בך, יראה בך אדם רע וידיר אותך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, טבע יהיר נמצא בשורש ההתנגדות של האדם לאלוהים

איזה מין מצב קיים באנשים כשיש להם צביון עיקש? בעיקרו של דבר, מצבם הוא שהם עקשנים וצדקניים. הם תמיד דבקים ברעיונות שלהם עצמם, הם תמיד חושבים שמה שהם אומרים הוא נכון, הם חסרי גמישות לחלוטין והם דעתניים. זוהי גישה של עיקשות. הם כמו תקליט שרוט, הם אינם מקשיבים לאיש, נשארים מקובעים בדפוס פעולה אחד ללא אפשרות לשינוי, הם מתעקשים לממש את דפוס הפעולה הזה ללא קשר לשאלה האם הוא נכון או שגוי; יש בכך אי-חרטה מסוימת. יש אמרה שמתארת את זה: "חזירים מתים אינם מפחדים ממים רותחים". אנשים יודעים היטב מה הדבר הנכון לעשות ובכל זאת אינם עושים זאת, הם מסרבים באופן קבוע לקבל את האמת. זהו סוג אחד של צביון: עיקשות. באילו סוגי סיטואציות אתם חושפים צביון של עיקשות? האם אתם עיקשים לעתים קרובות? (כן). לעתים קרובות מאוד! ומכיוון שעיקשות היא הצביון שלך, הוא מלווה אותך כל שנייה בכל יום ויום של קיומך. עיקשות מונעת מאנשים להיות מסוגלים לבוא לפני האל, היא מונעת מאנשים להיות מסוגלים לקבל את האמת והיא מונעת מהם להיות מסוגלים להיכנס למציאות האמת. ואם אתה לא יכול להיכנס למציאות האמת, האם יכול להתרחש שינוי בהיבט זה של הצביון שלך? רק בקושי רב. האם כעת חל שינוי כלשהו בהיבט זה של הצביון שלך, שהוא צביון עיקש? וכמה שינוי חל? נגיד למשל שהיית פעם עקשן ביותר אבל כעת חל שינוי קל אצלך: כשאתה נתקל בבעיה מסוימת, יש תחושת מצפון מסוימת בלבך ואתה אומר לעצמך "אני מוכרח ליישם בפועל אמת כלשהי בעניין זה. כיוון שהאל חשף את הצביון העיקש הזה – כיוון ששמעתי את זה ועכשיו אני יודע את זה – חובה עליי להשתנות איפוא. כשנתקלתי בדברים מסוג זה פעמים אחדות בעבר, הלכתי בעקבות בשרי ונכשלתי, ואיני מרוצה מכך. הפעם אני מוכרח ליישם בפועל את האמת". עם שאיפה כזאת אפשר ליישם בפועל את האמת, וזהו שינוי. כשיש לך ניסיון בדרך הזאת במשך זמן מה ואתה מסוגל ליישם בפועל עוד אמיתות והדבר מביא לשינויים גדולים יותר והצביונות המרדניים והעיקשים שלך חושפים את עצמם פחות ופחות, האם חל שינוי בצביון החיים שלך? אם הצביון המרדני שלך הצטמצם יותר ויותר באופן ניכר וההתמסרות שלך לאל התרחבה יותר ויותר באופן תמידי, אז חל שינוי אמיתי.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה של ששת סוגי הצביונות המושחתים היא ידיעה עצמית אמיתית

סלידה מהאמת מתייחסת בעיקר לחוסר עניין ולהתנגדות לאמת ולדברים חיוביים. סלידה מהאמת היא כאשר אנשים יכולים להבין את האמת ולדעת מהם הדברים החיוביים ובכל זאת עדיין מתייחסים לאמת ולדברים חיוביים מתוך גישה ומצב המתאפיינים בהתנגדות, בשטחיות, באנטיפתיה, בהתחמקות מלומר את האמת ובאדישות. זהו הצביון של סלידה מהאמת. האם סוג צביון זה קיים אצל כולם? אנשים מסוימים אומרים: "אף על פי שאני יודע שדבר האל הוא האמת, אני בכל זאת לא אוהב או מקבל אותו, או לפחות לא יכול לקבל אותו כרגע". מה העניין כאן? זוהי סלידה מהאמת. הצביון שבתוכם אינו מאפשר להם לקבל את האמת. אילו גילויים ספציפיים יש לאי קבלת האמת? יש אנשים שאומרים: "אני מבין את כל האמיתות, אבל אני פשוט לא יכול ליישם אותן בפועל". הדבר הזה חושף שאדם זה סולד מהאמת, ושהוא לא אוהב את האמת ולכן הוא לא יכול ליישם בפועל שום אמת. יש אנשים שאומרים: "העובדה שהצלחתי להרוויח כל כך הרבה כסף היא דבר שהאל מחזיק בריבונות עליו. האל בירך אותי ממש, האל היה טוב אליי כל כך, האל נתן לי עושר גדול. לכל המשפחה שלי יש בגדים נאים והם אוכלים אוכל טוב ולא חסרים להם בגדים ואוכל". כשהם רואים שהאל בירך אותם, אנשים אלה מודים לאל בליבם, הם יודעים שכל הדבר הזה נקבע בידי האל ושלולא היו מבורכים בידי האל – אילו היו מסתמכים על כישרונותיהם בלבד – הם בהחלט לא היו מרוויחים את כל הכסף הזה. זה מה שהם באמת חושבים בליבם, מה שהם יודעים באמת והם באמת מודים לאל. אבל מגיע יום שבו העסק שלהם נכשל, כשהזמנים קשים עבורם והם סובלים מעוני. למה זה? הסיבה היא שהם תאבי נוחות ולא חושבים כלל כיצד לבצע את חובתם כראוי והם משקיעים את כל זמנם ברדיפה אחרי עושר, הם נהפכים לעבדים לכסף, והדבר הזה משפיע על ביצוע חובתם ולכן האל לוקח מהם את זה. בליבם, הם יודעים שהאל בירך אותם בשפע הזה ונתן להם דברים רבים כל כך, ובכל זאת אין להם שום רצון לגמול לאל על אהבתו, הם לא רוצים לצאת ולבצע את חובתם, הם רכי לבב וחוששים כל הזמן ממעצר, והם פוחדים לאבד את כל העושר והתענוגות האלה ומשום כך האל שולל מהם את כולם. בלבם הדברים ברורים לחלוטין, הם יודעים שהאל לקח את הדברים האלה מהם ושהוא מטיל עליהם משמעת; לכן הם מתפללים לאל ואומרים, "הו אלוהים! בירכת אותי פעם אחת ולכן תוכל לברך אותי פעם שנייה. הקיום שלך נצחי וכך גם הברכות שאתה מעניק לאנושות. אני מודה לך! הברכות וההבטחה שלך לא ישתנו, יקרה מה שיקרה. אם תיקח ממני, אתמסר בכל זאת". אבל המילה "אתמסר" ריקה מתוכן כשהיא יוצאת מפיהם. פיהם אומר שהם יכולים להתמסר, אבל אחר כך הם חושבים על זה ומשהו לא נראה להם נכון: "המצב היה טוב פעם. למה האל לקח את הכול? האם הישארות בבית וביצוע חובתי אינה זהה ליציאה מהבית כדי לבצע את חובתי? את מה עיכבתי?" הם תמיד מעלים זיכרונות מהעבר. יש להם מעין תלונה לאל וחוסר סיפוק ממנו והם תמיד מרגישים דיכאון. האם האל עדיין בליבם? מה שיש להם בלב הוא כסף, נוחות חומרית והזמנים הטובים ההם. בלב שלהם אין שום מקום לאל, הוא כבר לא האל שלהם. אף שהם יודעים שאמת היא ש"האל נתן והאל לקח", הם אוהבים את המילים "האל נתן" וסולדים מהמילים "האל לקח". ברור שהם בררנים בקבלתם את האמת. כשהאל מברך אותם הם מקבלים זאת בתור האמת – אבל ברגע שהאל לוקח מהם, הם אינם יכולים לקבל זאת. הם אינם יכולים לקבל ריבונות כזאת מצד האל ובמקום זאת הם מתנגדים ומתמרמרים. כשמבקשים מהם לבצע את חובתם הם אומרים: "אעשה זאת אם האל ייתן לי ברכה וחסד. איך אני אמור לבצע את חובתי בלי ברכת האל וכשמשפחתי נתונה בעוני כזה? לא רוצה!" איזה צביון זה? אף שבליבם הם חווים את ברכות האל באופן אישי ואת האופן שבו הוא נתן להם כל כך הרבה, הם לא מוכנים לקבל את זה שהאל לקח מהם. למה זה? כי הם לא יכולים לשחרר את הכסף ואת החיים הנוחים שלהם. אף שאולי לא הקימו מהומה בקשר לזה ואולי לא הושיטו ידם לאל ואולי לא ניסו להחזיר את נכסי העבר שלהם בכוחות עצמם, הם נואשו ממעשי האל, אין להם שום יכולת קבלה והם אומרים: "הפעולה של האל היא ממש לא מתחשבת. היא נשגבת מבינתי. איך אוכל להמשיך להאמין באל? אני כבר לא רוצה להכיר בכך שהוא האל. אם אני לא מכיר בכך שהוא האל, אז הוא לא האל". האם זהו סוג של צביון? (כן). לשטן יש צביון מסוג כזה, הוא מתכחש לאל בדרך הזאת. צביון מסוג זה הוא צביון של סלידה מהאמת ושנאת האמת. כשאנשים סולדים מהאמת עד כדי כך, לאן זה מוביל אותם? זה גורם להם להתנגד לאל ולעשות זאת בעקשנות עד הרגע האחרון – ופירושו של דבר הוא, שלגביהם הכול נגמר.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה של ששת סוגי הצביונות המושחתים היא ידיעה עצמית אמיתית

אנשים בעלי צביון מרושע תמיד רוצים לשלוט באחרים. מה זה אומר לשלוט באנשים? האם זה פשוט לאסור עליך לומר מילים מסוימות? האם זה פשוט לאסור עליך לחשוב בדרך מסוימת? בהחלט לא – זו אינה בעיה של מילה או מחשבה, הבעיה היא שהצביון שלהם מרושע. בהתבסס על המילה "מרושע", מהם הדברים שייתכן שאדם יעשה כאשר הוא חושף את הצביון הזה? קודם כול, הוא ירצה לתמרן אנשים. מה זה אומר לתמרן? זה אומר שהוא ירצה להתערב, לבחוש בעניינים ולעשות הסדרים בכל מה שקורה בכנסייה. הוא יקבע עבורך כלל, ואתה תצטרך לדבוק בו. אם לא תעשה זאת הוא יכעס. הוא ירצה לתמרן אותך: אם הוא יגיד לך ללכת מזרחה, תצטרך ללכת מזרחה, ואם הוא יגיד לך ללכת מערבה, תצטרך ללכת מערבה. יש לו את הרצון הזה, ואז הוא פועל בצורה כזו – זה נקרא מניפולציה. האנשים האלה רוצים לתפוס פיקוד על יעודו של אדם, לתפוס פיקוד ולשלוט בחייו, בנפשו, בהתנהגותו ובהעדפותיו של האדם כך שנפשו, רעיונותיו, העדפותיו ורצונותיו יתאימו למה שהם אומרים ולמה שהם רוצים, ולא למה שהאל אומר – זה נקרא מניפולציה. הם תמיד רוצים לגרום לכך שאנשים יעשו דבר זה או אחר לפי רצונם שלהם. הם לא פועלים על פי העקרונות אלא על סמך הכוונות וההעדפות של עצמם. לא אכפת להם איך אתה מרגיש, הם פוקדים עליך בכוח, ועליך לעשות כל מה שהם אומרים לך; אם לא תפעל על פי רצונם, הם יטפלו בך ויגרמו לך להרגיש שבאמת אין לך ברירה ושלא ניתן לעשות דבר בעניין. אתה יודע בלבך שמטעים אותך ושולטים עליך, אך אתה עדיין לא יודע כיצד להבחין בזה ואתה בוודאי לא מעז להתנגד. האם מעשיהם אינם התנהגותו של השטן? (כן.) זוהי התנהגותו של השטן. כך השטן משטה באנשים ושולט בהם, ולכן צביון שטני בא לידי ביטוי באנשים שמנסים תמיד לשלוט באחרים ולתמרן אותם. בין אם הם יכולים להשיג מטרה זו של שליטה באחרים ותמרון שלהםובין אם לא, לכל האנשים יש סוג זה של צביון. מהו הצביון הזה? (רשעות.) זוהי רשעות. מדוע זה נקרא רשעות? מהם הגילויים הברורים של צביון זה? האם יש בו תחושה של כפייה? (כן.) יש בו תחושה של כפייה, כלומר, אין זה משנה אם אתה מקשיב או לא, אין זה משנה איך אתה מרגיש, אם אתה נהנה מזה או מבין את זה, הם דורשים ממך בכוח להקשיב להם ולעשות מה שהם אומרים, בלי שום דיון, בלי לאפשר לך לדבר ובלי לתת לך שום חופש – האם אין לכך את רובד המשמעות הזה? (כן.) זה נקרא "אכזריות," שהיא היבט אחד של רשעות.^[א] ההיבט האחר של רשעות הוא "רוע",^[ב] למה מתייחס המונח "רוע"? הוא מתייחס לאנשים המשתמשים בשיטות של אינדוקטרינציה כפויה ושל דיכוי כדי לשלוט בך וכדי לגרום לך לציית למניפולציות שלהם, ובכך לגרום לעצמם סיפוק. זה נקרא "רוע". השטן, במעשיו, רוצה למנוע ממך בחירה חופשית, למנוע ממך ללמוד להרהר, להבחין, ולהבין את האמת כדי שחייך יוכלו להבשיל. השטן לא מאפשר לך לעשות את הדברים האלה והוא רוצה לשלוט בך. השטן לא מאפשר לך לחפש את האמת ולהבין את כוונותיו של האל, והוא לא מביא אותך בפני האל. במקום זאת, הוא מביא אותך בפני עצמו וגורם לך להקשיב לו, כאילו הוא האמת וכל מה שהוא אומר נכון, וכאילו שהוא לב כל הדברים ולכן עליך להקשיב לו ולא לנסות לנתח אם דבריו נכונים או לא. הצביון של תמרון בכפייה ובאלימות ושליטה בהתנהגותם ובנפשם של אנשים נקרא רשעות.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הכרת צביונך היא היסוד לשינויו

הערות שוליים:

א. הטקסט המקורי אינו מכיל את הביטוי "שהיא היבט אחד של רשעות."

ב. הטקסט המקורי אינו מכיל את הביטוי "ההיבט האחר של רשעות הוא 'רוע.'"

הדבר שהכי קשה לזהות הוא רשעות, כיוון שהיא כבר נעשתה לטבע האדם ואנשים מתחיל להלל אותה, ואפילו רשעות גדולה עוד יותר אינה רשעות בעיניהם. לכן צביון מרושע הוא קשה לזיהוי אפילו יותר מצביון עיקש. יש אנשים שאומרים: "איך זה שלא קל לזהות זאת? לכל האנשים יש תשוקות מרושעות. האין זאת רשעות?" האמירה הזו שטחית. מהי רשעות אמיתית? אילו מצבים הם מרושעים כשהם באים לידי ביטוי? כשאנשים משתמשים באמירות שנשמעות נשגבות כדי להסתיר את הכוונות המרושעות והמבישות שבעמקי לבם, גורמים לזולת להאמין שהאמירות הללו הן טובות, גלויות ולגיטימיות מאוד, ובסופו של דבר מממשים את מניעיהם הנסתרים – האם זה צביון מרושע? מדוע זה נקרא "להיות מרושע" ולא "להיות ערמומי"? במונחים של צביון ומהות, הערמומיות אינה גרועה כמו רשעות. להיות מרושע זה יותר חמור מלהיות ערמומי, זוהי התנהגות בוגדנית ונאלחת יותר מערמומיות, ולאדם הממוצע קשה לראותה כהוויתה. לדוגמה, באיזה סוג של מילים הנחש השתמש כדי לפתות את חווה? מילים מטעות שנשמעות נכונות ונדמה שהן נאמרות לטובתך האישית. אינך מודע לכך שבמילים האלה יש משהו לא כשורה או שמאחוריהן עומדת כוונת זדון, ובה בעת אינך מסוגל להרפות מההצעות של השטן. זהו פיתוי. כאשר מפתים אותך ואתה מקשיב למילים מסוג זה, אינך יכול אלא להתפתות, וסביר שתיפול למלכודת ותגשים בכך את מטרתו של השטן. הדבר הזה נקרא רשעות. הנחש השתמש בשיטה זו כדי לפתות את חווה. האם זהו סוג של צביון? (אכן.) מאין בא סוג צביון זה? הוא בא מהנחש, מהשטן. סוג צביון מרושע זה קיים בטבע האדם. הרשעות הזאת שונה מהתשוקות המרושעות של אנשים, הלא כן? איך נוצרות תשוקות מרושעות? הדבר קשור בבשר. רשעות אמיתית היא סוג של צביון חבוי במעמקים, שאנשים חסרי ניסיון או הבנה של האמת אינם יכולים להבחין בו כלל. זוהי הסיבה שבגללה הצביון הזה הוא הקשה ביותר לזיהוי מבין כל צביונות האדם. אצל איזה סוג של אדם הצביון המרושע קיים בדרגה החמורה ביותר? אצל אנשים שאוהבים לנצל את הזולת. הם מצטיינים כל כך בתמרון אנשים, עד שלאחר מעשה, האנשים שהם תמרנו אינם יודעים אפילו מה קרה. לאדם מסוג זה יש צביון מרושע. אנשים מרושעים מתבססים על ערמומיות ומשתמשים באמצעים אחרים כדי לכסות על ערמומיותם, להסתיר את חטאיהם ולהסתיר את כוונותיהם, מטרותיהם ותשוקותיהם האנוכיות הסודיות. זוהי רשעות. זאת ועוד, הם משתמשים באמצעים מגוונים כדי לפתות, לשדל ולהדיח, וגורמים לך לעשות את רצונם ולספק את תשוקותיהם האנוכיות על מנת להשיג את מטרותיהם. כל זה הוא מרושע. זהו צביון שטני אותנטי. האם הפגנת התנהגות כלשהי מהתנהגויות אלו? איזה היבט מההיבטים של הצביון המרושע הפגנת יותר: פיתוי, שידול או שימוש בשקרים כדי לכסות על שקרים אחרים? (אני מרגיש שעשיתי קצת מכל דבר.) אתה מרגיש שעשית קצת מכל דבר. כלומר, ברמה האמוציונלית, אתה מרגיש שגם הפגנת וגם לא הפגנת את ההתנהגויות הללו. אתה לא יכול להביא שום ראיה. בחיי היום יום שלך, אפוא, האם אתה קולט כשאתה חושף צביון מרושע כשאתה מתמודד עם משהו? למעשה, הדברים הללו קיימים בצביון של כל אדם. לדוגמה, יש משהו שאתה לא מבין, אבל אתה לא רוצה שאחרים יידעו שאתה לא מבין, אז אתה משתמש באמצעים מגוונים כדי להטעות אותם כך שיחשבו שאתה מבין. זוהי מרמה. מרמה מסוג זה היא ביטוי של רשעות. ישנם גם פיתוי ושידול, שניהם ביטויים של רשעות. אתם מפתים אנשים אחרים לעתים קרובות? אם אתם מנסים באופן לגיטימי להבין מישהו, רוצים לשתף עמו, והדבר דרוש למען עבודתכם והמעשה הוא אינטראקציה הולמת, אזי הוא לא נחשב לפיתוי. אבל אם יש לכם כוונה ומטרה אישיות ואינכם רוצים באמת להבין את הצביון של אדם זה, את הידע שלו ואת הדברים שהוא חותר אליהם, אלא רוצים לחלץ ממנו את המחשבות הפנימיות ביותר שלו ואת רגשותיו האמיתיים, אזי מעשה זה נקרא רשעות, פיתוי ושידול. אם אתה עושה את זה, יש לך צביון מרושע; האין זה משהו מוסתר? האם קל לשנות צביון שכזה? אם תוכל להבחין אילו ביטויים יש לכל אחד ואחד מההיבטים של צביונך, לאילו מצבים הם גורמים בדרך כלל, ותוכל לעשות את ההתאמה בינם לבין עצמך ולהרגיש עד כמה נורא ומסוכן הוא סוג הצביון הזה, אזי תרגיש שמוטל עליך העול להשתנות מבחינה זו, ותוכל להרגיש צמא לדברי האל ולקבל את האמת. זהו השלב שבו תוכל להשתנות ולזכות בישועה. אבל אם לאחר שעשית את ההתאמה בינם לבין עצמך אתה עדיין לא צמא לאמת, אין לך תחושת חוב או תחושת אשמה – קל וחומר שאין בך שום חרטה – ואינך אוהב את האמת, אזי יהיה לך קשה להשתנות. ההבנה לא תועיל, כי כל מה שאתה מבין הוא רק דוקטרינה. לא חשוב באיזה היבט של האמת מדובר – אם הבנתך עוצרת ברמת הדוקטרינה ואינה מתחברת עם היישום בפועל והכניסה שלך, הדוקטרינה שאתה מבין לא תועיל כלל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה עצמית יכולה לסייע בחתירה אל האמת

באופן כללי, כבני אנוש שנולדו לעולם הזה, עשיתם כבר משהו שהיה בגדר הפרה של האמת, בין אם אתם זוכרים שאי-פעם עשיתם דבר שהיה בגדר בגידה באדם אחר או לא, ובין אם כבר בגדתם בזולת פעמים רבות או לא. כיוון שאתם מסוגלים לבגוד בהוריכם או בחבריכם, הרי שאתם מוכנים לבגוד באחרים, ויתרה מזאת, אתם מסוגלים לבגוד בי ולעשות דברים שאני מתעב. במילים אחרות, בגידה היא לא רק סוג של התנהגות לא מוסרית באופן שטחי, אלא שהיא גם סתירה של האמת. דברים כאלה בדיוק הם מקור התנגדותה של האנושות ומרדנותה כלפיי. זו הסיבה לכך שסיכמתי את הדברים באמירה הבאה: בגידה היא בטבעו של האדם, וטבע זה הוא גדול האויבים של כל בן אנוש לתאום אליי.

התנהגות שלא יכולה להתמסר לי לחלוטין היא בגידה. התנהגות שלא יכולה להיות נאמנה לי היא בגידה. כשמרמים אותי ומשתמשים בשקרים כדי להוליך אותי שולל, זו בגידה. החזקה בתפיסות רבות והפצתן לכל עבר היא בגידה. כישלון בשמירה על עדויותיי ועל האינטרסים שלי הוא בגידה. חיוך מזויף כאשר כבר עזבתם אותי בליבכם הוא בגידה. אתם תמיד מסוגלים למעשי בגידה אלו, והם גם נפוצים ביניכם. ייתכן שאיש מכם לא חושב שזו בעיה, אבל זו לא דעתי. אינני יכול להתייחס לבגידה בי כאל עניין פעוט, ובוודאי אינני יכול להתעלם מכך. אני עובד בקרבכם כעת, אך אתם עדיין מתנהגים כך. אם יום יבוא ואיש לא ידאג לכם וישגיח עליכם, האם לא תהיו הנבלים שהכריזו על עצמם כמלכים? מלכים של ממלכתם הקטנה? כאשר זה יקרה ותגרמו לאסון ענק, מי יתקן את הנזק? אתם חושבים שבגידות מסוימות הן פשוט אירועים מקריים ולא התנהגות מתמדת שלכם, ושאין צורך לדון בהן בחומרה כזו ולהביך אתכם. אם כך באמת אתם חושבים, ההיגיון שלכם לוקה בחסר. מחשבה כזו היא דוגמה ואב-טיפוס של מרד. אופיו של האדם הוא חייו, והוא עיקרון שעליו הוא מסתמך כדי לשרוד, והאדם לא יכול לשנות אותו. קחו את אופי הבגידה בתור דוגמה – אם אתם יכולים לעשות מעשה שהוא בגדר בגידה בקרוב משפחה או בחבר, זו הוכחה לכך שהבגידה היא חלק מהחיים והאופי שנולדתם איתם. איש לא יכול להכחיש זאת...

כל אחד יכול להשתמש במילים ובמעשים שלו כדי לייצג את פניו האמיתיים. הפנים האמיתיים האלה הם כמובן אופיו. אם אתם בני אדם שמדברים בעקיפין, יש לכם טבע פתלתל. אם טבעכם ערמומי, שיטת הפעולה שלכם חלקלקה ונכלולית, ואתם מקלים מאוד על אחרים ליפול בפח שלכם. אם אופייכם זדוני, המילים שלכם אולי נעימות לאוזן, אך מעשיכם אינם יכולים להסתיר את התחבולות הזדוניות שלכם. אם אופייכם עצל, כל דבריכם מכוונים להתחמק מאחריות על חוסר האכפתיות והעצלות שלכם, ומעשיכם יהיו איטיים וחסרי אכפתיות, ויצטיינו בהסתרת האמת. אם אופייכם אמפתי מאוד, המילים שלכם יהיו הגיוניות, וגם מעשיכם יעלו בקנה אחד עם האמת. אם אופייכם נאמן, המילים שלכם ודאי יהיו כנות, ואופן הפעולה שלכם יהיה יציב וחף מכל דבר שיגרום לאדונכם אי נוחות. אם אופייכם מלא תשוקה ותאוות בצע, הרי שלבכם יתמלא לעתים קרובות בדברים כאלה, ומבלי משים תעשו מעשים סוטים ובלתי מוסריים, שיהיה קשה לבני האדם לשכוח, ואשר אפילו יגעילו אותם. בדיוק כמו שאמרתי, אם יש לכם אופי של בגידה, בשום אופן לא תוכלו להיחלץ ממנו. אל תבטחו במזל, שאין לכם אופי של בגידה רק משום שלא גרמתם עוול לאיש. אם זה מה שאתם חושבים, הרי שאתם באמת דוחים. כל המילים שאני אומר, בכל פעם שאני מדבר, מכוונות אל כל בני האדם, ולא רק לאדם אחד או לסוג מסוים של בני אדם. עצם העובדה שלא בגדתם בי בעניין אחד לא מוכיחה שלא תוכלו לבגוד בי בכל עניין אחר. יש בני אדם, שכאשר הם מתמודדים עם מכשולים בנישואיהם, מאבדים את ביטחונם בחיפוש אחר האמת. יש בני אדם שמזניחים את חובתם להיות נאמנים לי בעת משבר משפחתי. יש בני אדם שנוטשים אותי כדי לחפש רגע של שמחה והתרגשות. יש בני אדם שמעדיפים נפילה אל תהום אפלה על פני חיים באור וזכייה בעונג עבודתה של רוח הקודש. יש בני אדם שמתעלמים מעצותיהם של חברים כדי לְרַצות את תאוות הבצע שלהם, ואינם יכולים להכיר בטעויותיהם ולחזור בהם אפילו כעת. יש בני אדם שחיים רק באופן זמני תחת שמי כדי לקבל את הגנתי, ואילו אחרים מקדישים לי רק מעט מעצמם בכפייה משום שהם דבקים בחיים ומפחדים מהמוות. האם מעשים כאלה ופעולות אחרות, שהם בלתי מוסריים ויתר על כן, בלתי הגונים, אינם פשוט התנהגויות שבהן בני אדם בגדו בי כבר מזמן בעומק לבם? כמובן, אני יודע שבני האדם אינם מתכננים מראש לבגוד בי; בגידתם היא גילוי טבעי של אופיים. איש אינו רוצה לבגוד בי, ואיש אינו שמח משום שעשה דבר שהוא בגדר בגידה בי. נהפוך הוא, בני האדם רועדים מפחד, לא כן? אם כן, האם אתם חושבים כיצד תוכלו לכפר על הבגידות האלה, וכיצד תוכלו לשנות את המצב הנוכחי?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (1)

העובדה שבני-אדם מגלים לעתים קרובות טבע מושחת מוכיחה שחייהם נשלטים בידי הטבע המושחת של השטן, ושמהותם היא מהות השטן. על אנשים להכיר בעובדה הזאת ולקבל אותה. יש הבדל בין המהות הטבעית של האדם ובין המהות של האל. מה עליהם לעשות לאחר שהכירו בעובדה הזאת? כשאנשים מגלים ביטויים של טבע מושחת: כשהם מתמסרים להנאות הבשרים ומתרחקים מן האל; או כשהאל פועל בדרכים שאינן עולות בקנה אחד עם מה שהם חושבים, ואז עולות בהם תלונות, עליהם לעורר בעצמם מיד מודעות לכך שמדובר בבעיה ובטבע מושחת; מדובר במרידה באל, בהתנגדות לאל; הדבר אינו תואם את האמת, והוא תועבה בעיני האל. כשאנשים מבינים את הדברים הללו, אל להם להתלונן או להפוך לשליליים ולהשתמט ממעש, ובוודאי שאסור להם להתרגז; במקום זאת, עליהם להיות מסוגלים להכיר את עצמם באורח עמוק יותר. בנוסף, עליהם להיות מסוגלים לבוא בפני האל מראש, כצעד מונע, ולקבל את התוכחה של האל ואת המשמעת שהוא מטיל, ועליהם להפוך מיד את מצבם, כך שיהיו מסוגלים ליישם על פי האמת ועל פי דברי האל, ולפעול על פי העקרונות. כך, מערכת היחסים שלך עם האל תהפוך להיות יותר ויותר תקינה, כמו גם מצבך הפנימי. תהיה מסוגל לזהות נטיות של טבע מושחת, כמו גם את מהות השחיתות, ואת המצבים המכוערים למיניהם של השטן, בבהירות גוברת והולכת. לא תאמר עוד דברים מטופשים וילדותיים כגון: "זה היה השטן ששיבש את ההתנהגות שלי", או "זה היה רעיון שהשטן נתן לי". במקום זאת, אתה תכיר באופן מדויק את הטבע המושחת על כל צורותיו, כמו גם את המהות האנושית שמתנגדת לאל ואת מהותו של השטן. תעמוד לרשותך דרך מדויקת יותר לטפל בדברים הללו והם לא יגבילו אותך יותר. אתה גם לא תיחלש ולא תאבד אמונה באל ובגאולתו רק כי חשפת מעט מטבעך המושחת, או כי עברת עבירה, או כי ביצעת את חובתך כלאחר יד, או כיוון שלעתים קרובות אתה מוצא את עצמך במצב פסיבי ושלילי. לא תחיה במצבים כאלו, אלא תתמודד עם הטבע המושחת שלך עצמך באורח נכון, ותהיה מסוגל לחיות חיים רוחניים תקינים. כשאנו חושפים טבע מושחת, אם אנו מסוגלים להתבונן בעצמנו, לבוא בתפילה בפני האל, לחפש את האמת, ולזהות את טבענו המושחת ולנתח אותו כך שאנו חדלים להיות נתונים לשליטתו ולמגבלותיו ויכולים ליישם את האמת בפועל, נמצא אז בדרך הנכונה לישועה. אדם המיישם כך והמתנסה בכך, יכול להשיל מעליו את טבעו המושחת ולהשתחרר מהשפעת השטן. האם מי שעושה זאת לא בא אז לחיות בפני האל? האם הוא לא משיג בכך חירות ושחרור? זוהי הדרך ליישום האמת ולהשגתה, וכן הדרך לישועה. הטבע המושחת נטוע עמוק בבני-האדם; מהותו של השטן וטבעו שולטים במחשבותיהם של בני-האדם, בהתנהגותם ובשכלם. אולם, כל זאת מחוויר בפני האמת, לעומת עבודת האל, ובפני ישועת האל; ניתן להשיג זאת ללא שום מכשולים. אין זה משנה איזה טבע מושחת יש לאדם, לא משנה בפני אילו קשיים הוא ניצב, ולא משנה מהן המגבלות שלו, יש דרך שניתן ללכת בה, שיטה לפתרון הבעיות, ואמיתות מתאימות כדי לעשות כן. בדרך זאת, האם אין תקווה לישועת בני האדם? כן, יש תקווה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'