דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

לאחר כמה אלפי שנים של שחיתות, האדם הפך קהה חושים ורפה שכל; הוא הפך לשד שמתנגד לאל, עד כדי כך שמרדנותו של האדם כלפי האל תועדה בספרי ההיסטוריה, ואפילו האדם עצמו אינו מסוגל לתת דין וחשבון מלא על התנהגותו המרדנית – כי האדם הושחת עמוקות בידי השטן, והשטן הוליך אותו שולל עד כדי כך שהוא אינו יודע לאן לפנות. גם כיום, האדם עדיין בוגד באל: כשהאדם רואה את האל, הוא בוגד בו, וכשהוא אינו יכול לראות את האל, גם אז הוא בוגד בו. ישנם אפילו כאלה שעדיין בוגדים באל לאחר שחזו בקללותיו ובזעמו. ולכן אני אומר שהגיונו של האדם איבד את תפקודו המקורי, וגם מצפונו של האדם איבד את תפקודו המקורי. האדם שאני רואה הוא חיה בלבוש אדם, הוא נחש ארסי, ולא משנה כמה מעורר רחמים הוא מנסה להיראות בעיניי, לעולם לא ארחם עליו, כי האדם אינו תופס את ההבדל בין שחור ולבן, את ההבדל בין אמת לאי-אמת. הגיונו של האדם קהה כל כך, ובכל זאת הוא רוצה לזכות בברכות; אנושיותו שפלה כל כך, ובכל זאת הוא רוצה למלוך וליטול ריבונות. עם היגיון שכזה, מלך של מי הוא יוכל להיות? איך יוכל לשבת על כס המלכות עם אנושיות כזו? באמת אין לו בושה! הוא יצור יהיר ועלוב! לאלה מכם שרוצים לזכות בברכות, אני מציע שתמצאו קודם מראה ותביטו בהשתקפותכם המכוערת – האם יש לך את מה שדרוש כדי להיות מלך? האם יש לך פנים של מי שיכול לזכות בברכות? בצביונך לא חל ולו השינוי הקל ביותר, ולא יישמת שום אמת, ובכל זאת אתה עדיין מייחל למחר נפלא. אתה משלה את עצמך! האדם, שנולד בארץ כה טמאה, נדבק במידה חמורה מהחברה, ספג את ההתניות של המוסר הפיאודלי, וקיבל את החינוך של "מוסדות להשכלה גבוהה". המחשבה הנחשלת, המוסר המושחת, השקפת החיים השפלה, הפילוסופיה הבזויה להתנהלות בעולם, הקיום חסר הערך לחלוטין, והמנהגים והחיים היומיומיים השפלים – כל הדברים האלה מסתננים בצורה חמורה ללבו של האדם, ופוגעים ותוקפים בחומרה את מצפונו. כתוצאה מכך, האדם מתרחק מהאל יותר ויותר, ומתנגד לו יותר ויותר. צביונו של האדם נעשה אכזרי יותר מיום ליום, ואין ולו אדם אחד שמוכן לוותר על דבר מה למען האל, ולו אדם אחד שמוכן להתמסר לאל מרצון, וקל וחומר שאין ולו אדם אחד שמוכן לחפש את הופעת האל. במקום זאת, האדם רודף אחר תענוגות כאוות נפשו תחת השפעתו של השטן, ומשחית את בשרו בבוץ ללא מעצורים. לאלה החיים באופל אין רצון ליישם את האמת בפועל גם כשהם שומעים אותה, והם אינם נוטים לחפש גם כשהם רואים שהאל כבר הופיע. איך ייתכן שלאנושות כה מושחתת יהיה סיכוי כלשהו לישועה? איך ייתכן שאנושות כה מנוונת תחיה באור?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

מקור התנגדותו ומרדנותו של האדם כלפי האל הוא השחתתו בידי השטן. בגלל השחתתו של השטן, מצפונו של האדם קהה; הוא לא מוסרי, מחשבותיו מנוונות, והשקפתו המנטלית נחשלת. לפני שהושחת בידי השטן, האדם התמסר לאל באופן טבעי והתמסר לדבריו לאחר ששמע אותם. הוא היה באופן טבעי בעל היגיון ומצפון בריאים, ובעל אנושיות רגילה. לאחר שהאדם הושחת בידי השטן, הגיונו, מצפונו ואנושיותו המקוריים קהו ונפגמו בידי השטן. כך, הוא איבד את התמסרותו ואהבתו כלפי האל. הגיונו של האדם הפך חריג, צביונו הפך לצביון של חיה, ומרדנותו כלפי האל מעצימה ומחמירה יותר ויותר. אך האדם עדיין אינו יודע זאת ואינו מבין זאת, והוא רק מתנגד ומורד בהתמדה. גילויי צביונו של האדם הם ביטויים של הגיונו, תובנתו ומצפונו; מכיוון שהגיונו ותובנתו אינם בריאים, ומצפונו קהה ביותר, צביונו הוא צביון של מרדנות כלפי האל. אם הגיונו ותובנתו של האדם אינם יכולים להשתנות, אין כלל מקום לדבר על שינוי בצביון, וכל שכן על התאמה לכוונות האל. אם הגיונו של האדם אינו בריא, הוא אינו יכול לשרת את האל ואינו ראוי לשימושו של האל. "היגיון רגיל" פירושו התמסרות ונאמנות לאל, כמיהה לאל, מוחלטות כלפי האל, ואחיזה במצפון כלפי האל. פירושו להיות מאוחד בלב ובנפש עם האל, ולא להתנגד לאל בכוונה. היגיון חריג אינו כזה. מאז שהושחת האדם בידי השטן, הוא פיתח תפיסות לגבי האל, ואין לו נאמנות לאל או כמיהה אליו, וקל וחומר שאין לו מצפון כלפי האל. האדם מתנגד לאל בכוונה ושופט אותו, ויתרה מכך, הוא מטיח בו עלבונות מאחורי גבו. האדם שופט את האל מאחורי גבו, ביודעו בבירור שהוא האל; אין לאדם כל כוונה שהיא להתמסר לאל, והוא רק ממשיך להציב לו דרישות ובקשות. בני אדם כאלה – בני אדם בעלי היגיון חריג – אינם מסוגלים להכיר בהתנהגותם הבזויה או להתחרט על מעשי המרדנות שלהם. אם בני אדם מסוגלים להכיר את עצמם, הרי שהם השיבו לעצמם מעט מהגיונם; ככל שאנשים מורדים יותר באל ועם זאת אינם מסוגלים להכיר את עצמם, כך הגיונם לקוי יותר.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

בני האדם אינם אלא אויביי. בני האדם הם אותם הרעים שמתנגדים לי ומורדים בי. בני האדם אינם אלא צאצאיו של הרע הזה שאותו קיללתי. בני האדם אינם אלא צאצאי הארכי-מלאך שבגד בי. בני האדם אינם אלא המורשת של השד, שאותו דחיתי בתיעוב לפני זמן רב ואשר מאז הוא האויב הבלתי מתפשר שלי. משום שהרקיע מעל האנושות כולה קודר ואפל ללא שמץ של בהירות והעולם האנושי שרוי בעלטה מוחלטת, כזו שמי שחי בה אינו יכול לראות את ידו המושטת אל מול פניו או את השמש כשהוא מרים את ראשו. הדרך תחת רגליו בוצית ומלאת מהמורות והיא מתעקלת ומתפתלת. הארץ כולה זרועה גוויות. הפינות החשוכות מלאות בשרידי המתים ובפינות הקרות והמוצללות דחוסים המוני שדים המתגוררים שם. בנוסף, בכל מקום בעולמם של בני האדם, המוני שדים באים והולכים. צאצאיהם של בהמות שונות מכוסים בזוהמה נלחמים במאבק אכזרי שקולותיו מעוררים אימה בלב. בזמנים כאלה, בעולם כזה, וב"גן עדן ארצי" כזה, היכן אדם יחפש את רגעי האושר שבחיים? לאן יילך אדם כדי למצוא את אחרית חייו? האנושות, שמזמן נרמסה תחת רגלי השטן, הייתה מלכתחילה שחקן המגלם את דמותו של השטן. יתר על כן, האנושות היא התגלמות השטן ומשמשת ראיה שנושאת עדות רמה וברורה על השטן. איך ייתכן שגזע אנושי כזה, חלאות אדם מנוונות כאלה, צאצאים כאלה של משפחת האדם המושחתת יישאו עדות על האל? מהיכן מגיע כבודי? היכן ניתן להתחיל לדבר על עדותי? זאת מכיוון שהאויב שניצב נגדי כבר השחית את האנושות, כבר לקח את האנושות – את האנושות שבראתי לפני זמן רב ואשר הייתה מלאה בכבודי ובביטוי שלי – והכתים אותה. הוא חטף ממני את כבודי וכל מה שהוא הטמיע באדם הוא רעל עם מנה גדושה של כיעורו של השטן ומיץ מפרי עץ הדעת טוב ורע.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מה פירושו להיות אדם אמיתי

טבעו של האדם שונה לחלוטין מהמהות שלי. הסיבה לכך היא שטבעו המושחת של האדם נובע לגמרי מהשטן, ושהשטן עיבד והשחית את טבעו של האדם. כלומר, האדם חי תחת השפעת רשעותו וכיעורו של השטן. האדם אינו גדל בעולם של אמת או בסביבה קדושה, ועל אחת כמה וכמה הוא אינו חי באור. לפיכך, אין זה אפשרי שטבעו של האדם יכיל את האמת מרגע לידתו, ויתרה מזאת, איש אינו נולד עם מהות של יראת האל והתמסרות לו. נהפוך הוא, בני אדם ניחנים בטבע שמתנגד לאל, שמורד בו ושאינו אוהב את האמת. טבע זה הוא הבעיה שעליה אני רוצה לדבר – בגידה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)

ההתגלות של צביונו המושחת של האדם לא נובעת אלא ממצפונו הקהה, מטבעו הזדוני ומהגיונו הלקוי; אם מצפונו והגיונו של האדם יוכלו לשוב להיות רגילים, הוא יהפוך לאדם הראוי לשימוש בפני האל. מצפונו של האדם היה קהה מאז ומתמיד והגיונו, שמעולם לא היה בריא, הולך ונהיה קהה יותר, ומשום כך האדם הופך מרדן יותר ויותר כלפי האל, עד כדי כך שהוא אפילו צלב את ישוע, מסרב לאפשר להתגלמותו של האל באחרית הימים להיכנס לביתו, מגנה את בשרו של האל, ורואה את בשרו של האל כשפל. אילו הייתה לאדם ולו מעט אנושיות, הוא לא היה כה אכזרי ביחסו לבשרו של האל בהתגלמותו; אילו היה לו ולו מעט היגיון, הוא לא היה כה מרושע ביחסו לבשרו של האל בהתגלמותו; אילו היה לו ולו מעט מצפון, הוא לא היה "מודה" לאל בהתגלמותו בדרך זו. האדם חי בעידן שבו האל התגלם כבשר ודם, ובכל זאת אינו מסוגל להודות לאל על שהעניק לו הזדמנות טובה כל כך, ובמקום זאת מקלל את בואו של האל, או מתעלם לחלוטין מעובדת התגלמותו של האל, ונראה שהוא מתנגד לה וסולד ממנה. האל, בקצרה, תמיד המשיך בעבודתו בסבלנות, וזאת בלי קשר לאופן שבו האדם מתייחס לבואו – אף על פי שהאדם לא הפגין כלפיו ולו שמץ של קבלת פנים, ומציב לו דרישות בעיוורון. צביונו של האדם הפך מרושע ביותר, הגיונו הפך קהה ביותר, ומצפונו נרמס לחלוטין בידי אותו הרע וכבר מזמן חדל להיות מצפונו המקורי של האדם. לא רק שהאדם אינו אסיר תודה לאל בהתגלמותו על שהעניק לאנושות חיים וחסד כה רבים, אלא שהוא אף פיתח טינה כלפי האל על שנתן לו את האמת; משום שלאדם אין ולו שמץ של עניין באמת, הוא פיתח טינה כלפי האל. לא רק שהאדם אינו מסוגל למסור את נפשו למען האל בהתגלמותו, אלא שהוא גם מנסה לסחוט ממנו טובות, ותובע ריבית הגבוהה עשרות מונים ממה שהאדם נתן לאל. אנשים בעלי מצפון והיגיון שכאלה עדיין אינם רואים בכך כל רע, ועדיין מאמינים שהם השקיעו כל כך הרבה מעצמם למען האל, ושהאל נתן להם מעט מדי. ישנם אנשים שלאחר שנתנו לי קערת מים, מושיטים את ידיהם ודורשים שאשלם להם עבור שתי קערות חלב, או, לאחר שנתנו לי חדר ללילה אחד, דורשים שאשלם שכר דירה עבור כמה לילות. עם אנושיות כזו ועם מצפון כזה, איך אתם עדיין יכולים לרצות לזכות בחיים? איזה יצורים בזויים אתם! אנושיות ומצפון מסוג זה באדם הם הגורמים לכך שהאל בהתגלמותו נודד ברחבי הארץ, ללא מקום למצוא בו מחסה. אלה שניחנו באמת במצפון ובאנושיות צריכים לעבוד את האל בהתגלמותו ולשרת אותו בלב שלם, לא בגלל כמות העבודה שהוא עשה, אלא גם אילו לא היה עושה עבודה כלל. זה מה שצריכים לעשות אלה שהגיונם בריא, וזוהי חובתו של האדם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

אם אתם משתמשים בתפיסות משלכם כדי למדוד ולתחום את האל, כאילו האל היה פסל חימר שאינו משתנה, ואם אתם תוחמים את האל לחלוטין בפרמטרים של כתבי הקודש ומכילים אותו בתוך טווח עבודה מצומצם, הרי שהדבר מוכיח שגיניתם את האל. מאחר שבעידן הברית הישנה, היהודים התייחסו לאל כאל אליל בעל תבנית קבועה שאותה החזיקו בלבם, כאילו שהאל יכול להיקרא רק המשיח ורק מי שמכונה המשיח הוא האל, ומאחר שהאנושות שירתה את האל ועבדה אותו כאילו היה פסל חימר (חסר חיים), הם צלבו את ישוע של אותה תקופה וגזרו עליו מיתה – כך ישוע החף מכל אשמה נדון למוות. האל היה חף מפשע, אך האדם לא חס עליו והתעקש לדון אותו למוות, וכך ישוע נצלב. האדם תמיד מאמין שהאל לא משתנה והוא מגדיר אותו על פי מקור אחד בלבד, כתבי הקודש, כאילו שהאדם מבין באופן מושלם את ניהולו של האל, כאילו שכל מעשיו של האל נתונים בכף ידו של האדם. בני האדם מגוחכים באופן קיצוני, יהירים באופן קיצוני ונוטים להגזים. אין זה משנה עד כמה אתה מכיר את האל, אני בכל זאת אומר שאינך מכיר את האל, שאתה מתנגד חריף לאל ושאתה מגנה את האל, משום שאתה חסר כל יכולת להתמסר לעבודתו של האל וללכת בנתיב של אלה שהאל הפך למושלמים. מדוע האל אף פעם אינו מרוצה ממעשיו של האדם? מכיוון שהאדם לעולם אינו מכיר את האל, מכיוון שיש לו יותר מדי רעיונות ומשום שהידע שלו בנוגע לאל אינו תואם בשום צורה את המציאות, אלא חוזר, תחת זאת, באופן מונוטוני על אותו נושא ללא שינוי ומשתמש באותה גישה בכל מצב. לפיכך, לאחר שהאל ירד ארצה כיום, האדם שוב צולב את האל. האנושות האכזרית! האינטריגות והמזימות, הגזלה והמחטפים ההדדיים, המאבק על מוניטין ועושר, הטבח ההדדי – מתי זה ייגמר? למרות שהאל השמיע מאות אלפי מילים, איש לא התעשת. בני האדם פועלים למען משפחותיהם, למען בניהם ובנותיהם, למען הקריירות שלהם, למען סיכוייהם העתידיים, מעמדם, יהירותם וכספם, למען מזון, בגדים ולמען מנעמי הבשר. אך האם יש מישהו שמעשיו הם באמת למען האל? גם בקרב אלה שמעשיהם הם למען האל, רק מתי מעט מכירים את האל. כמה אנשים אינם פועלים מתוך האינטרסים שלהם עצמם? כמה אינם מדכאים או מנדים אחרים כדי להגן על המעמד שלהם? כך נגזר על האל גזר דין מוות בעל כורחו פעמים אין ספור ושופטים ברבריים רבים מספור גזרו את דינו של האל ושוב צלבו אותו. כמה בני אדם יכולים להיקרא צדיקים משום שהם באמת ובתמים פועלים למען האל?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הרעים לבטח ייענשו

דעו לכם שאתם מתנגדים לעבודתו של אלוהים או משתמשים בתפיסות שלכם עצמכם כדי למדוד את העבודה של ימינו משום שאתם לא מכירים את עקרונות עבודתו של אלוהים ומשום שאתם לא מתייחסים במספיק רצינות לעבודתה של רוח הקודש. התנגדותכם לאלוהים והפרעתכם לעבודתה של רוח הקודש נובעות מתפיסותיכם ומהגאוותנות הטבעית שלכם. הן לא נגרמות מכך שעבודתו של אלוהים מוטעית אלא משום שאתם יותר מדי מרדנים מטבעכם. לאחר שבני אדם מסוימים מוצאים את אמונתם באלוהים, הם אפילו לא יכולים לומר בוודאות מהיכן הגיע האדם, אך הם מעזים לשאת בפומבי נאומים שבהם הם אומדים את הדברים הטובים והרעים בעבודתה של רוח הקודש. והם אפילו מתחצפים, מעבירים ביקורת ומטיפים לשליחים שמחזיקים בעבודתה החדשה של רוח הקודש. אנושיותם נחותה מדי ואין להם אפילו טיפה אחת של היגיון. יבוא יום שבו עבודתה של רוח הקודש תדחה בתיעוב בני אדם כאלה והם יישרפו באש הגיהינום, הלא כן? הם לא מכירים את עבודת האל, אך במקום זאת הם מבקרים את עבודתו וגם מנסים להורות לאלוהים איך לעבוד. איך ייתכן שבני אדם חסרי היגיון כאלה יכירו את אלוהים? האדם מתחיל להכיר את אלוהים במהלך התהליך שבו הוא מחפש אותו וחווה אותו. הוא לא מתחיל להכיר את אלוהים באמצעות הנאורות של רוח הקודש בכך שהוא מבקר את אלוהים מתוך גחמה. ככל שבני אדם מכירים את אלוהים באופן יותר מדויק, כך הם פחות מתנגדים אליו. בניגוד לכך, ככל שבני אדם פחות מכירים את אלוהים, כך סביר יותר שהם יתנגדו אליו. תפיסותיכם, טבעכם הישן והאנושיות, האופי וההשקפה המוסרית שלכם הם ה"הון" שבאמצעותו אתם מתנגדים לאלוהים, וככל שהמוסר שלכם מושחת יותר, תכונותיכם דוחות ואנושיותכם שפלה, כך אתם יותר אויבים של אלוהים. מי שמחזיק בתפיסות חזקות וניחן בטבע יהיר עוין את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם אפילו יותר, ובני אדם כאלה הם צוררי המשיח. אם תפיסותיכם לא יתוקנו, הן תמיד יהיו נגד אלוהים, לעולם לא תוכלו להיות תואמים לאלוהים ותמיד תהיו נפרדים ממנו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכרת שלושת השלבים של עבודת האל היא הנתיב להכרת האל

כל מי שאינו מבין את מטרת עבודתו של האל מתנגד לו, ומי שהבין את מטרת עבודתו של האל אך עדיין לא שואף לרצות אותו נחשב עוד יותר כמתנגד לאל. ישנם כאלה הקוראים בכתבי הקודש בכנסיות מפוארות ומשננים אותם כל היום, אך איש מהם אינו מבין את מטרת עבודתו של האל. אין איש מהם היכול להכיר את האל; לא כל שכן להיות תואם לכוונותיו של האל. כולם אנשים חסרי ערך ושפלים, כל אחד מהם מתנשא כדי להטיף ל"אל". הם אנשים הנושאים את דגלו של האל אך מתנגדים לו בכוונה, הנושאים את תווית האמונה באל בעודם אוכלים את בשר האדם ושותים את דמו. כל האנשים האלה הם שדים רעים הטורפים את נשמת האדם, שדים ראשיים המפריעים בכוונה לאנשים לעלות על דרך הישר, ואבני נגף המעכבות את חיפוש האל על ידי אנשים. הם עשויים להיראות "בריאים וחסונים", אך כיצד ידעו חסידיהם שהם אינם אלא צוררי משיח המובילים אנשים להתנגד לאל? כיצד ידעו חסידיהם שהם שדים חיים המסורים לטריפת נשמות אדם? אלה המחשיבים את עצמם רמי מעלה בנוכחות האל הם האנשים השפלים ביותר, בעוד שאלה החושבים את עצמם לשפלים הם המכובדים ביותר. ואלה החושבים שהם מכירים את עבודת האל, ויתרה מכך, מסוגלים להכריז על עבודת האל בפני אחרים בקול תרועה רמה בעודם מביטים בו ישירות – אלה הם הבורים שבאנשים. אנשים כאלה הם כולם ללא עדות לאל, כולם יהירים וגאוותנים. אלה שיש להם ניסיון מעשי וידע אודות האל, ובכל זאת מאמינים שידיעתם את האל מועטה מדי, הם האהובים עליו ביותר. רק לאנשים כאלה יש עדות אמיתית, ורק הם מסוגלים באמת ובתמים להפוך למושלמים על ידי האל. אלה שאינם מבינים את כוונות האל הם מתנגדים לאל; אלה המבינים את כוונות האל אך אינם מיישמים בפועל את האמת הם מתנגדים לאל; אלה שאוכלים ושותים את דברי האל, אך פועלים בניגוד למהות דבריו, הם מתנגדים לאל; אלה שיש להם תפיסות לגבי האל בהתגלמותו, ויתרה מכך, עוסקים במרד מכוון, הם מתנגדים לאל; אלה השופטים את האל הם מתנגדים לאל; וכל מי שאינו מסוגל להכיר את האל ולשאת לו עדות הוא מתנגד לאל. לכן אני מפציר בכם: אם באמת יש בכם אמונה שאתם יכולים ללכת בנתיב זה, אזי המשיכו ללכת בו. אך אם אינכם מסוגלים להימנע מלהתנגד לאל, אזי מוטב שתסתלקו לפני שיהיה מאוחר מדי. אחרת, יש סיכוי גבוה ביותר לכך שהדברים יסתיימו רע עבורכם, כי טבעכם פשוט מושחת מדי. אין בכם שמץ של נאמנות או התמסרות, או לב הכמה לצדק ולאמת, או אהבה לאל. ניתן לומר שמצבכם בפני האל הוא תוהו ובוהו מוחלט. אינכם יכולים לקיים את מה שעליכם לקיים, ואינכם מסוגלים לומר את מה שצריך לומר. את מה שעליכם ליישם בפועל, לא הצלחתם ליישם; ואת התפקיד שעליכם למלא, לא הייתם מסוגלים למלא. אין בכם את הנאמנות, המצפון, ההתמסרות או הנחישות שאמורים להיות לכם. לא סבלתם את הסבל שראוי שתסבלו, ואין לכם את האמונה שעליכם להחזיק בה. בפשטות, אתם חסרי כל מעלה: אינכם מתביישים להמשיך לחיות? הרשו לי לשכנע אתכם שעדיף שתעצמו את עיניכם במנוחת עולמים, ובכך תחסכו מהאל את הדאגה לכם ואת הסבל למענכם. אתם מאמינים באל אך אינכם יודעים את כוונותיו; אתם אוכלים ושותים את דברי האל אך אינכם מסוגלים לקיים את מה שהאל דורש מהאדם. אתם מאמינים באל אך אינכם מכירים אותו, ואתם חיים ללא מטרה לשאוף אליה, ללא כל ערכים, ללא כל משמעות. אתם חיים כבני אדם אך אין בכם שמץ של מצפון, יושרה או אמינות – האם אתם עדיין יכולים לקרוא לעצמכם בני אדם? אתם מאמינים באל אך מרמים אותו; יתרה מכך, אתם לוקחים את כספו של האל ואוכלים את המנחות המוגשות לו. ובכל זאת, בסופו של דבר אתם עדיין לא מפגינים ולו התחשבות קלה ביותר ברגשותיו של האל או שמץ של מצפון כלפיו. אפילו את הדרישה הפעוטה ביותר של האל אינכם יכולים למלא. האם אתם עדיין יכולים לקרוא לעצמכם בני אדם? אתם אוכלים את המזון שהאל מספק לכם ונושמים את החמצן שהוא נותן לכם, נהנים מחסדו, אך בסופו של דבר, אין לכם שמץ של ידע על האל. נהפוך הוא, הפכתם לחסרי תועלת המתנגדים לאל. האין זה הופך אתכם לחיות נחותות אף יותר מכלב? האם יש בין החיות כאלה הזדוניות יותר מכם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כל אדם שאינו מכיר את האל הוא אדם המתנגד לאל

הבעיה החמורה ביותר הנוגעת לאדם היא העובדה שהוא אוהב רק דברים שהוא לא יכול לראות ושהוא לא יכול לגעת בהם, דברים מסתוריים ופלאיים ביותר, שאדם לא יכול לדמיין ושבן תמותה לא יכול להשיג. ככל שדברים אלה פחות מציאותיים, כך האדם מקדיש זמן רב יותר לניתוחם, וכך הוא עוסק בהשגתם ללא פשרות ומנסה לזכות בהם. ככל שהדברים האלה פחות מציאותיים, כך האדם בוחן ומנתח אותם בדקדקנות רבה יותר, ואף מגדיל לעשות ומגבש רעיונות מקיפים משלו לגביהם. מנגד, ככל שהדברים יותר מציאותיים, כך האדם נוטה יותר לבטלם – הוא בז להם ומזלזל בהם עוד יותר. האין זה בדיוק אותו יחס שאתם מפגינים כלפי העבודה המציאותית שאני עושה כיום? ככל שדברים שכאלה יותר מציאותיים, כך אתם יותר משוחדים נגדם. אתם לא מקדישים זמן כדי לבחון אותם, אלא פשוט מתעלמים מהם. אתם בזים לדרישות המציאותיות והלא-מחמירות האלה. אתם אף מטפחים שפע של תפיסות בנוגע לאל הזה, המעשי ביותר, ואתם פשוט לא מסוגלים לקבל את היותו מעשי ורגיל. כיוון שכך, האין אמונתכם מעורפלת? יש לכם אמונה בלתי מעורערת באל המעורפל של ימים עברו, ואין לכם כל עניין באל המעשי של הימים האלה. האם הדבר אינו נובע מכך שהאל של אתמול והאל של היום שייכים לשני עידנים שונים? האם הדבר אינו נובע גם מכך שהאל של אתמול הוא האל הנשגב של השמיים, בעוד שהאל של היום הוא אדם זעיר שנמצא על פני הארץ? יתר על כן, האם הדבר אינו נובע מכך שהאל שהאדם עובד הוא פרי תפיסתו של האדם, בעוד שהאל של היום הוא בשר ודם מוחשי וארצי? בסופו של דבר, האם הדבר לא נובע מכך שהאל של היום מציאותי מדי ולכן האדם לא עוסק בו? זאת משום שהדבר שהאל של היום מבקש מהאדם הוא בדיוק הדבר שהאדם מסרב לעשות, ואשר גורם לו לבושה. האין זה מקשה על האדם? האין זה חושף את הצלקות שלו? כך, אנשים רבים אינם עוסקים באל האמיתי, המעשי, ולכן הם הופכים לאויבים של האל בהתגלמותו כבשר ודם, כלומר לצוררי משיח. האין זו עובדה ברורה מאליה? בעבר, בטרם התגלם האל כבשר ודם, יכולת להיות דמות דתית או מאמין אדוק. לאחר שהאל התגלם כבשר ודם, רבים מן המאמינים האדוקים האלה הפכו בלא-יודעין לצוררי משיח. האם אתה יודע מה מתחולל כאן? באמונתך באל, אתה לא מתרכז במציאות או עוסק באמת, אלא דבק בשקר – האין זה המקור הברור ביותר לעוינות שלך כלפי האל המתגלם כבשר ודם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק מי שמכיר את האל ואת עבודתו יכול לְרַצות את האל

האדם אינו מוכן לחתור אל האל, אינו מוכן להשקיע את רכושו למען האל, ואינו מוכן להקדיש מאמצים של חיים שלמים למען האל; במקום זאת, הוא אומר שהאל הרחיק לכת, ושדברים רבים מדי באל מנוגדים לתפיסותיו של האדם. עם אנושיות כזו, גם אילו השקעתם את מלוא מאמציכם, עדיין לא הייתם מסוגלים לזכות באישורו של האל, שלא לדבר על כך שאינכם מחפשים את האל. האינכם יודעים שאתם פסולת המין האנושי? האינכם יודעים שאין אנושיות שפלה משלכם? האינכם יודעים כיצד אחרים מכנים אתכם לשם כבוד? אלה שאוהבים את האל באמת מכנים אתכם אבי הזאב, אם הזאב, בן הזאב ונכד הזאב; אתם צאצאי הזאב, אנשי הזאב, ועליכם להכיר בזהותכם ולעולם לא לשכוח אותה. אל תחשבו שאתם דמות נעלה כלשהי: אתם הקבוצה המרושעת ביותר של הבלתי אנושיים בקרב האנושות. האינכם יודעים דבר מכל זה? היודעים אתם איזה סיכון גדול נטלתי כשאני פועל בקרבכם? אם הגיונכם לא יוכל לשוב להיות רגיל, ומצפונכם לא יוכל לתפקד כרגיל, אזי לעולם לא תשליכו מעליכם את הכינוי "זאב", לעולם לא תימלטו מיום הקללה ולעולם לא תימלטו מיום עונשכם. נולדתם נחותים, דבר חסר כל ערך. מטבעכם אתם להקת זאבים רעבים, ערמה של שיירים ואשפה, ובניגוד לכם, עבודתי בקרבכם אינה למען רווח אישי, אלא בשל צורכי העבודה. אם תמשיכו להיות מרדנים בדרך זו, אז אפסיק את עבודתי, ולעולם לא אפעל בקרבכם שוב; נהפוך הוא, אעביר את עבודתי לקבוצה שמוצאת חן בעיניי, וכך אעזוב אתכם לנצח, כי איני רוצה לראות את אלה שהם אויביי.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

אמונתכם יפה מאוד. אתם אומרים שאתם מוכנים להקדיש את חייכם לעבודתי – ושאתם מוכנים להקריב אותם למענה – אך הטבע שלכם לא השתנה במיוחד. אלה היו רק מילים יהירות, ואילו המעשים שלכם בפועל אומללים ביותר. נדמה שלשונו ושפתיו של האדם נמצאים בשמיים אך רגליו נמצאות הרחק למטה בארץ, ולכן דבריו ומעשיו וכן המוניטין שלו עדיין שרויים במצב מזעזע. המוניטין שלכם נהרס, התנהלותכם מבישה, אופן הדיבור שלכם עלוב, חייכם מתועבים, ואפילו כל האנושיות שלכם הידרדרה לכדי עליבות גסה. אתם צרי אופקים כלפי הבריות, ואתם עומדים על המקח על כל דבר קטן. אתם רבים על המוניטין והמעמד שלכם עצמכם, אפילו עד כדי כך שאתם מוכנים לרדת לגיהינום, אל אגם האש. די במילים ובמעשים שלכם בהווה כדי שאוכל להכריע שאתם חוטאים. די בגישתכם לעבודתי כדי שאוכל להכריע שאתם רשעים, ודי בטבע שלכם כדי לומר שאתם נפשות מטונפות מלאות בתועבות. די בביטויים שלכם ובמה שאתם מגלים כדי לקבוע שאתם בני אדם ששתו לרוויה מדמן של רוחות טמאות. כשמדובר על כניסה למלכות, אתם לא מסגירים את רגשותיכם. האם אתם סבורים שדי במצבכם הנוכחי כדי שתוכלו להיכנס בשערי מלכות השמיים? האם אתם סבורים שתוכלו לזכות להיכנס לארץ הקודש של עבודתי ודבריי מבלי שאבחן קודם לכן את דבריכם ומעשיכם? מי מסוגל לשטות בי בהצלחה? איך ייתכן שההתנהגויות המתועבות והעלובות שלכם יחמקו ממבטי? אני הכרעתי שחייכם הם חיים של שתיית דמן של הרוחות הטמאות ואכילת בשרן, מפני שאתם מחקים אותן בפניי מדי יום. ההתנהגות שלכם בפניי הייתה רעה במיוחד, ולכן איך ייתכן שלא אגעל? יש בדבריכם מן הסיאוב של רוחות טמאות: אתם מוליכים שולל, מסתירים ומתחנפים בדיוק כמו אלה שמבצעים מעשי כישוף, כמו אלה שמוליכים שולל ושותים את דמם של הרשעים. כל הביטויים של האנושות מאוד מרושעים, ולכן איך ייתכן שכל בני האדם ייכנסו לארץ הקודש שבה מצויים הצדיקים? האם אתם חושבים שהתנהגותכם המתועבת יכולה לבדל אתכם כקדושים בשונה מהרשעים? לשונכם דמוית הנחש תהרוס בסופו של דבר את בשרכם שמשמיד ומבצע תועבות, והידיים שלכם שמכוסות בדמן של רוחות טמאות יגררו את נשמתכם בסופו של דבר לגיהינום. אם כן, מדוע אתם לא ממהרים לנצל את ההזדמנות הזו לטהר את ידיכם שמכוסות בזוהמה? ומדוע אתם לא מנצלים את ההזדמנות הזו כדי לכרות את לשונכם שאומרת דברי רשע? האם ייתכן שאתם מוכנים לסבול באש הגיהינום למען ידיכם, לשונכם ושפתיכם? אני משגיח על לבם של בני האדם בשתי עיניי, מפני שזמן רב לפני שבראתי את האנושות, תפסתי את לבם בתוך ידיי. לפני זמן רב, ראיתי מבעד ללבו של האדם, ולכן איך ייתכן שהמחשבות שעל לבו של האדם יימלטו ממבטי? ואיך ייתכן שהאדם יספיק להימלט מהאש שרוחי תצית?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האופי שלכם כה עלוב!

השפתיים שלכם אדיבות יותר מיונים, אך לבכם זדוני יותר מהנחש הקדמון. השפתיים שלכם יפהפיות כנשות לבנון, אך לבכם אינו אדיב משלהן, ובהחלט לא ניתן להשוות אותו ליופיין של נשות כנען. לבכם כה בוגדני! מה שאני מתעב הוא רק השפתיים של הרשעים והלב של הרשעים. הדרישות שאני מציב לבני האדם לא רמות מאלה שהצבתי לקדושים. העניין הוא רק שאני חש תיעוב כלפי המעשים הרעים של הרשעים, ואני מקווה שהרשעים יהיו מסוגלים להשליך מעליהם את הטינופת שלהם ולהימלט ממצבם הנוכחי, כדי שהם יוכלו להיבדל מהרשעים ולחיות עם הצדיקים ולהיות קדושים ביחד איתם. אתם נמצאים באותן נסיבות שאני מצוי בהן, אך אתם מכוסים בזוהמה, אתם לא ניחנים אפילו במקצת בצלם האנוש שנברא בראשית, ומשום שמדי יום אתם מחקים את צלמן של הרוחות הטמאות ועושים את מה שהן עושות ואומרים את מה שהן אומרות, כל חלק מכם ואפילו לשונכם והשפתיים שלכם רוויים במימיהם המעופשים. המצב חמור עד כדי כך שאתם מכוסים כולכם בכתמים האלה, ואין אפילו חלק אחד שיכול לשמש לעבודתי. זה כל כך שובר לב! אתם חיים בעולם כזה של סוסים ובקר, ואף על פי כן אתם לא מודאגים. אתם מלאים באושר וחיים בחופשיות ובקלות. אתם שוחים סביב במים המעופשים האלה, אך למעשה אינכם מבינים שנקלעתם לנסיבות כאלה. בכל יום אתם מתרועעים עם רוחות טמאות ומתעסקים ב"צואה". חייכם גסים מאוד, אך אתם לא מודעים לכך שאתם בשום אופן לא מתקיימים בעולם האנושי, ושאינכם שולטים בעצמכם. האם אינכם יודעים שהרוחות הרעות רמסו זה מכבר את חייכם, ושהמים המעופשים העכירו את האופי שלכם? האם אתם חושבים שאתם חיים בגן העדן הארצי, ושאתם מאושרים? האם אינכם יודעים שחייתם את חייכם לצד רוחות טמאות, ושחייתם עם כל מה שהן הכינו לכם? איך ייתכן שתהיה לדרך החיים שלכם איזושהי משמעות? איך ייתכן שיהיה לחייכם איזשהו ערך? עד היום, אתם מתרוצצים סביב למען הוריכם, הורים של רוחות טמאות. אולם אתם לא יודעים שאלה שמפילים אתכם בפח הם הורי הרוחות הטמאות האלה, שהולידו וגידלו אתכם. יתר על כן, אתם לא מודעים לכך שהם למעשה הורישו לכם את הטינופת שלכם. כל מה שאתם יודעים הוא שהם יכולים להסב לכם "הנאה", שהם לא ממיטים עליכם ייסורים, שהם לא שופטים אתכם, ושהם בפרט לא מקללים אתכם. הם מעולם לא התפרצו עליכם בזעם, אלא מתייחסים אליכם בחביבות ובאדיבות. דבריהם מזינים את לבכם ושובים אתכם, כך שאתם מאבדים את הצפון, ומבלי לשים לב, אתם נשאבים פנימה ואתם מוכנים לשמש לתועלתם, ולהיות כלים למטרותיהם ומשרתים. אין לכם תלונות כלל, ואתם מוכנים לעבוד עבורם כמו כלבים, כמו סוסים – הם מוליכים אתכם שולל. זו הסיבה לכך שאתם לא מגיבים כלל לעבודה שאני עושה. אין זה פלא שאתם תמיד רוצים להימלט בסתר מידיי, ואין זה פלא שאתם תמיד רוצים להשתמש במילות חנופה כדי ליהנות מחסדיי במרמה. מתברר שכבר הייתה לכם תוכנית אחרת, הסדר אחר. אתם יכולים לראות מעט מהמעשים שלי כאל הכול-יכול, אך אתם לא מכירים כהוא זה את המשפט והייסורים שלי. אין לכם מושג מתי הייסורים שלי החלו. אתם רק יודעים כיצד לרמות אותי, אך אתם לא יודעים שלא אסבול כל ביזוי מצד האדם. מאחר שכבר גמרתם בדעתכם לשרת אותי, לא ארפה מכם. אני אל קנאי ואני אל שקנאי לאנושות. מאחר שכבר שמתם את דברכם על המזבח, לא אהיה סובלני להתרוצצותכם לנגד עיניי, ולא אהיה סובלני כלפיכם אם תשרתו שני אדונים. האם חשבתם שתוכלו לאהוב אחר אחרי ששמתם את דברכם על המזבח שלי ולנגד עיניי? איך ייתכן שארשה לבני האדם לשטות בי כך? האם חשבתם שתוכלו לנדור נדרים ולהישבע לי בלשונכם כלאחר יד? איך ייתכן שנשבעתם בכס המלכות שלי, אני הנשגב מכול? האם חשבתם שהשבועות שלכם כבר עברו מהעולם? אני אומר לכם, גם אם בשרכם יעבור מהעולם, השבועות שלכם אינן יכולות להיעלם. בסופו של דבר, אני אגנה אתכם על סמך השבועות שלכם. אולם אתם חושבים שאתם יכולים להציב את דבריכם בפניי כדי להתמודד איתי ושלבכם יכול לשרת רוחות טמאות ורוחות רעות. איך ייתכן שחמת אפי תהיה סובלנית לבני האדם דמויי הכלבים ודמויי החזירים שמרמים אותי? אני חייב להוציא לפועל את צווי הניהול שלי, ולשחרר מידי הרוחות הטמאות את כל בני האדם ה"אדוקים" והמלאים בעצמם שמאמינים בי כדי "לשרת" אותי באופן ממושמע, כדי להיות לי לשוורים, כדי להיות לי לסוסים וכדי להיות נתונים לרחמי השחיטה שלי. אני אגרום לכם לאמץ מחדש את המסירות שהייתה לכם בעבר ולשרת אותי שוב. אני לא אהיה סובלני כלפי אף ברוא שירמה אותי. האם אתם חושבים שתוכלו להציב לי דרישות ולשקר בפניי בהפקרות? האם אתם חושבים שלא שמעתי ולא ראיתי בעבר את דבריכם או מעשיכם? איך ייתכן שלא אראה את דבריכם ואת מעשיכם? איך ייתכן שארשה לבני האדם לרמות אותי כך?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האופי שלכם כה עלוב!

יש אנשים שישאלו, "מה זה בדיוק בן אדם?" כיום אף אחד איננו בן אדם. אם הם אינם בני אדם, מהם? אפשר לומר שהם חיות, בהמות, שטנים או שדים; בכל מקרה, הם רק עוטים עור אנושי, אבל אי אפשר לקרוא להם בני אדם, כיוון שהם לא ניחנו באנושיות רגילה. הכינוי חיות מדויק מעט יותר, אבל אנשים דוברים שפות ויש להם שכל ומחשבות, והם יכולים לעסוק במדע ובייצור, כך שניתן להגדיר אותם כחיות מדרגה גבוהה יותר. אבל האנשים הושחתו עמוקות על ידי השטן, הם איבדו מזמן את המצפון ואת ההיגיון שלהם, והם אינם מצייתים לאל ואף אינם יראים ממנו כלל. לגמרי ראוי לקרוא להם שדים ושטנים. כיוון שהאופי שלהם הוא של השטן והם מגלים טבע שטני ומביעים דעות שטניות, ראוי יותר לקרוא להם שדים ושטנים. אנשים הושחתו בצורה עמוקה מדי ולא נותר בהם הרבה מצלם אנוש. הם כמו בהמות וחיות, הם שדים. כיום אנשים אינם דבר זה או אחר, הם אינם דומים לבני אנוש ולא לשדים, ואין להם צלם אנוש אמיתי. יש מאמינים ותיקים שלאחר שנות ניסיון רבות זוכים בשמץ של קרבה לאל ויכולים פחות או יותר להבין מעט את האל, לדאוג לדברים שלגביהם דואג האל ולחשוב על הדברים שעליהם חושב האל – המשמעות היא, שיש בהם שמץ מהופעתו של בן אנוש והם מגובשים למחצה. מאמינים חדשים טרם חוו ייסור ושיפוט ואף לא יותר מדי גיזום וטיפול. הם גם לא שמעו חלק גדול מן האמת, אלא רק קראו את דברי האל ולא עברו חוויה אמיתית. כתוצאה מכך, הם לא עומדים בדרישות. עומק החוויה של האדם קובע את היקף השינוי שלו. ככל שאתה חווה פחות את דברי האל, כך תבין פחות את האמת. אם אין לך שום חוויה, אתה אינך מושפע, אתה חי את השטן והנך שד, פשוט כך. האם אתה מאמין בכך? ביום מן הימים תבין את הדברים האלה. האם יש כיום אנשים טובים? אם לאנשים אין הופעה אנושית, כיצד נוכל לקרוא להם בני אדם? בלתי אפשרי עוד יותר לקרוא להם אנשים טובים. יש להם מעטפת אנושית, אבל אין להם מהות אנושית ואין זו הגזמה לקרוא להם בהמות בבגדים אנושיים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

לפני שאנשים מתנסים בעבודת האל ומבינים את האמת, אופיו של השטן נוטל פיקוד ושולט בהם מבפנים. אילו דברים ספציפיים נכללים באופי זה? לדוגמה, מדוע אתה אנוכי? מדוע עליך להגן על עמדתך? מדוע רגשותיך כה עזים? מדוע אתה נהנה מהדברים הלא צודקים האלה? מדוע אתה אוהב את הדברים הרעים האלה? מהו הבסיס לחיבתך כלפי הדברים האלה? מאין באים הדברים האלה? מדוע אתה שמח כל כך להשלים עמם? כעת כולכם מבינים כי הסיבה לכך היא בעיקר הרעל של השטן שנמצא בתוך האדם. מהו, אם כן, רעל השטן, כיצד הוא בא לידי ביטוי? לדוגמה, אם תשאל "כיצד בני אדם צריכים לחיות? לשם מה עליהם לחיות?" אנשים ישיבו: "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון". המשפט האחד הזה מבטא את שורש הבעיה: הפילוסופיה וההיגיון של השטן הפכו להיות חייהם של בני האדם. יהא אשר יהא מה שבני האדם מחפשים, הם עושים זאת רק למען עצמם. לכן הם חיים רקלמען עצמם. "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" – זוהי פילוסופיית החיים של האדם שאף מייצגת את האופי האנושי. דברים אלה הפכו זה מכבר לאופייה של האנושות המושחתת ולמראה האמיתי של אופייה השטני של האנושות המושחתת. אופי שטני זה הפך זה מכבר לבסיס קיומה של האנושות המושחתת. זה כמה אלפי שנים האנושות המושחתת חיה על-פי הארס של השטן, עד לימינו אלה. כל שהשטן עושה הוא עושה למען התאבון, השאיפות והכוונות שלו. כוונתו היא להתעלות מעל אלוהים, להתנער ממנו ולהשתלט על כל הדברים שהוא יצר. זוהי כיום מידת ההשחתה של בני האדם בידי השטן: לכולם יש אופי שטני, הם כולם מנסים להתכחש לאלוהים ולהתנגד לו, הם רוצים לשלוט בגורלם שלהם ולנסות להתנגד לתזמוריו והסדריו של האל. השאיפות והתאבון שלהם זהים לאלו של השטן. לכן, אופיו של האדם הוא למעשה אופיו של השטן. מעשים, סיסמאות ופתגמים רבים של בני האדם מייצגים את אופי האדם ומשקפים את מהות השחיתות האנושית. אנשים בוחרים בדברים שמועדפים עליהם והדברים הללו מייצגים כולם את הטבע והחיפוש של בני האדם. בכל מילה שאדם אומר ובכל מה שהוא עושה, לא משנה תחת איזה מסווה, אין ביכולתו להסוות את אופיו. לדוגמה, הפרושים נשאו בדרך כלל דרשות שנשמעו די נחמדות, אך כשהם שמעו על הדרשות והאמיתות שישוע ביטא, במקום לקבלן, הם גינו אותן. זה חשף את מהות אופיים של הפרושים והראה שהם שונאים את האמת ומואסים בה. יש אנשים שמתנסחים בצורה יפה ומיטיבים להסוות את עצמם, אבל אחרי שאנשים אחרים מבלים זמן מה בחברתם, הם מגלים שאופיים ערמומי ונכלולי ביותר. אם מבלים בחברתם זמן רב, מגלים שהם חושפים את אופיים האמיתי. בסוף, כל מי שמבלה זמן בחברתם מסיק את המסקנה הבאה: הם אף פעם לא מבטאים מילה אחת של אמת והם שקרנים. הצהרה זו מבהירה היטב את אופיים של אנשים אלה ומהווה הדוגמה וההוכחה הטובה ביותר למהות אופיים. פילוסופיית החיים שלהם היא לא לספר לאיש את האמת ולא לבטוח באיש. אופיו השטני של האדם כולל פילוסופיות ורעלים שטניים רבים. לפעמים אתה עצמך אינך מודע להם ולא מבין אותם. למרות זאת, כל רגע בחייך מבוסס על הדברים הללו. יתרה מכך, אתה חושב שהדברים האלה נכונים והגיוניים ושאין בהם שום טעות. די בכך כדי להראות שפילוסופיות השטן הפכו להיות לאופיים של האנשים, שמנהלים את חייהם על פיהן, בחושבם שזו מהווה דרך חיים טובה והם אינם חשים שום צורך להכות על חטא. לכן, הם חושפים כל העת את אופיים השטני וחיים כל העת על פי פילוסופיות השטן. אופיו של השטן מקביל לחיי האנושות ולמהות אופיה של האנושות.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס

באופן כללי, כבני אנוש שנולדו לעולם הזה, עשיתם כבר משהו שהיה בגדר הפרה של האמת, בין אם אתם זוכרים שאי-פעם עשיתם דבר שהיה בגדר בגידה באדם אחר או לא, ובין אם כבר בגדתם בזולת פעמים רבות או לא. כיוון שאתם מסוגלים לבגוד בהוריכם או בחבריכם, הרי שאתם מוכנים לבגוד באחרים, ויתרה מזאת, אתם מסוגלים לבגוד בי ולעשות דברים שאני מתעב. במילים אחרות, בגידה היא לא רק סוג של התנהגות לא מוסרית באופן שטחי, אלא שהיא גם סתירה של האמת. דברים כאלה בדיוק הם מקור התנגדותה של האנושות ומרדנותה כלפיי. זו הסיבה לכך שסיכמתי את הדברים באמירה הבאה: בגידה היא בטבעו של האדם, וטבע זה הוא גדול האויבים של כל בן אנוש לתאום אליי.

התנהגות שלא יכולה להתמסר לי לחלוטין היא בגידה. התנהגות שלא יכולה להיות נאמנה לי היא בגידה. כשמרמים אותי ומשתמשים בשקרים כדי להוליך אותי שולל, זו בגידה. החזקה בתפיסות רבות והפצתן לכל עבר היא בגידה. כישלון בשמירה על עדויותיי ועל האינטרסים שלי הוא בגידה. חיוך מזויף כאשר כבר עזבתם אותי בליבכם הוא בגידה. אתם תמיד מסוגלים למעשי בגידה אלו, והם גם נפוצים ביניכם. ייתכן שאיש מכם לא חושב שזו בעיה, אבל זו לא דעתי. אינני יכול להתייחס לבגידה בי כאל עניין פעוט, ובוודאי אינני יכול להתעלם מכך. אני עובד בקרבכם כעת, אך אתם עדיין מתנהגים כך. אם יום יבוא ואיש לא ידאג לכם וישגיח עליכם, האם לא תהיו הנבלים שהכריזו על עצמם כמלכים? מלכים של ממלכתם הקטנה? כאשר זה יקרה ותגרמו לאסון ענק, מי יתקן את הנזק? אתם חושבים שבגידות מסוימות הן פשוט אירועים מקריים ולא התנהגות מתמדת שלכם, ושאין צורך לדון בהן בחומרה כזו ולהביך אתכם. אם כך באמת אתם חושבים, ההיגיון שלכם לוקה בחסר. מחשבה כזו היא דוגמה ואב-טיפוס של מרד. אופיו של האדם הוא חייו, והוא עיקרון שעליו הוא מסתמך כדי לשרוד, והאדם לא יכול לשנות אותו. קחו את אופי הבגידה בתור דוגמה – אם אתם יכולים לעשות מעשה שהוא בגדר בגידה בקרוב משפחה או בחבר, זו הוכחה לכך שהבגידה היא חלק מהחיים והאופי שנולדתם איתם. איש לא יכול להכחיש זאת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (1)

כל הנפשות שהשטן השחית משועבדות תחת השפעתו של השטן. רק בני האדם שמאמינים במשיח הופרדו, נושעו ממחנה השטן והובאו אל המלכות העכשווית. בני האדם האלה כבר אינם חיים תחת השפעתו של השטן. אף על פי כן, טבעו של האדם עדיין טבוע בבשרו של האדם. פירוש הדבר הוא שעל אף שנפשותיכם נושעו, הטבע שלכם נותר כשהיה, ועדיין נותר סיכוי של מאה אחוזים שתבגדו בי. זו הסיבה לכך שעבודתי מתארכת כל כך – משום שהטבע שלכם כל כך בלתי נשלט. כעת, כולכם חווים קשיים כמיטב יכולתכם, בעודכם מבצעים את חובותיכם, אך כל אחד מכם מסוגל לבגוד בי ולחזור אל השפעתו של השטן, אל מחנהו, ולשוב אל חייו הקודמים – זו עובדה שאין עליה עוררין. במקרה הזה, לא תוכלו להציג אפילו שביב של אנושיות או צלם אנוש, שיש לכם כעת. במקרים חמורים, אתם תושמדו, ויתרה מזאת, ייגזר עליכם להיות מקוללים לעד, תיענשו בעונשים חמורים ונשמתכם לעולם לא תתגלגל שוב כבשר ודם. זו הבעיה שניצבת בפניכם. אני מזכיר לכם זאת באופן זה, ראשית, על מנת שעבודתי לא תהיה לשווא, ושנית, כדי שכולכם תוכלו לחיות בימי אור. למען האמת, הבעיה הקריטית איננה אם עבודתי תהיה לשווא או לא. הנושא הקריטי הוא שתוכלו לחיות חיים שמחים ותזכו לעתיד מזהיר. עבודתי היא העבודה של הושעת נפשותיהם של בני האדם. אם נפשך תיפול לידיו של השטן, גוף הבשר שלך לא ימצא שלווה. אם אגן על בשרך, גם נפשך תהיה לבטח נתונה להגנתי. אם אתעב אותך באמת, בשרך ונפשך ייפלו מיד לידיו של השטן. התוכל לתאר לעצמך את מצבך אז? אם יום יבוא ודבריי לא יימצאו בכם, אזי אמסור את כולכם לשטן, ואתיר לו להעצים את העינויים המוטלים עליכם עד שכעסי ישכך לגמרי, או שאעניש אתכם בעצמי, בני אנוש חסרי תקנה, משום שלבכם הבוגד בי לעולם לא ישתנה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)

שנות ההתנהגות הרבות שלכם בפניי העניקו לי תשובה חסרת תקדים. השאלה שזו תשובתה היא: "מהי גישתו של האדם בפני האמת ובפני האל האמיתי?" דם לבי שנשפך למען האדם מוכיח את מהות אהבתי כלפי האדם, וכל המעשים של האדם בפניי הוכיחו אף הם את מהות תיעובו כלפי האמת והתנגדותו לי. אני תמיד מלא דאגה לכל מי שנוהה אחרי, אך הנוהים אחרי אף פעם לא מסוגלים לקבל את דברי; הם אפילו אינם מסוגלים לקבל את הצעותיי. זה הדבר שמעציב אותי יותר מכול. איש מעולם לא היה מסוגל להבין אותי ומעבר לכך, איש מעולם לא היה מסוגל לקבל אותי, אפילו שגישתי כנה ודבריי עדינים. כולם מנסים לעשות את העבודה שהטלתי עליהם על פי הרעיונות שלהם; לא זו בלבד שהם אינם מחפשים את כוונותיי, הם אף לא שואלים מה אני דורש מהם. הם עדיין טוענים שהם משרתים אותי נאמנה, תוך שהם מורדים בי. רבים מאמינים שהאמיתות שאינן מקובלות עליהם או שאינם יכולים ליישמן בפועל אינן אמיתות כלל. בעיני בני אדם כאלה, האמיתות שלי הופכות לדבר מה שיש לדחות ולהשליך הצידה. בה בעת, אני הופך לאל שהאדם מכיר בו במילים בלבד, אך גם מאמין בו כגורם זר, שאינו האמת, הדרך או החיים. איש אינו יודע את האמת הזו: דבריי הם האמת שלא משתנה לעולם. אני מספק את החיים לאדם ואני היחיד שמכוון את האנושות. ערך דבריי ומשמעותם לא נקבעים על פי ההכרה בהם או קבלתם על ידי האנושות, אלא על פי עצם מהותן של מילותיי. אפילו אם אין ולו אדם אחד בעולם הזה שיכול לקבל את דבריי, ערך דבריי ועזרתם לאנושות אינם ניתנים להערכה על ידי אף אדם. לפיכך, אל מול אנשים רבים המורדים בדבריי, מנסים להפריכם או בזים להם כליל, גישתי היא רק זו: הזמן והעובדות יהיו עדיי והם יוכיחו שדבריי הם האמת, הדרך והחיים. הם שיוכיחו שכל שאמרתי הוא נכון, וכי האדם צריך להיות ניחן בדבריי, ועל אחת כמה וכמה שעליו לקבל אותם. אאפשר לכל חסידיי לדעת את העובדה הזו: אלה שאינם מסוגלים לקבל את דבריי במלואם, אלה שאינם מסוגלים ליישם בפועל על פי דבריי, אלה שאינם מוצאים מטרה בדבריי ואלה שאינם יכולים לקבל את חסד הישועה בזכות דבריי, הם אלה שדבריי גזרו את דינם, ועל אחת כמה וכמה, הם אלה שאיבדו את חסד ישועתי, ושבטי לעולם לא ירפה מהם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עליכם לשקול את מעשיכם