דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

האל עצמו הוא האמת, והוא ניחן בכל האמיתות. האל הוא מקור האמת. כל דבר חיובי וכל אמת באים מהאל. האל יכול לשפוט את צדקתם ואי-צדקתם של כל הדברים ושל כל המאורעות; הוא יכול לשפוט דברים שקרו, דברים שקורים כעת ודברים עתידיים שעדיין לא ידועים לאדם. האל הוא השופט היחיד שיכול לשפוט את צדקתם ואי-צדקתם של כל הדברים, ומשמעות הדבר היא, שרק האל יכול לשפוט את היות כל הדברים נכונים או שגויים. הוא מכיר את הקריטריונים עבור כל הדברים. הוא יכול לבטא אמיתות בכל עת ובכל מקום. האל הוא התגלמות האמת, כלומר, הוא עצמו ניחן במהות האמת. אפילו אם אדם מבין אמיתות רבות והאל הופך אותו למושלם, האם יהיה לו קשר כלשהו להתגלמות האמת? לא. אין ספק בכך. בהתייחס לעבודתו הנוכחית של האל ולאמות המידה השונות שהאל דורש מהאדם, כשאדם יהפוך למושלם, הוא ישפוט באופן מדויק, ישתמש בשיטות מדויקות ליישום בפועל ויבין באופן מלא את כוונות האל. הוא יוכל להבחין בין מה שבא מהאל לבין מה שבא מאדם, בין מה שנכון למה ששגוי. עם זאת, יש דברים שייוותרו בלתי ניתנים להשגה ויהיו לא ברורים לאדם, דברים שהוא יוכל להבין רק לאחר שהאל יאמר אותם. האם אדם יכול לדעת או לחזות דברים שעדיין לא ידועים, דברים שהאל עדיין לא אמר לו? בהחלט לא. יתר על כן, גם אם אדם היה מקבל את האמת מהאל, ניחן במציאות-האמת, מבין את מהותן של אמיתות רבות והייתה לו היכולת להבחין בין טוב לרע, האם הייתה לו היכולת לשלוט ולמשול בכל הדברים? לא הייתה לו היכולת הזו. זהו ההבדל בין האל לאדם. יצירי בריאה יכולים להשיג את האמת רק ממקור האמת. האם הם יכולים להשיג את האמת מאדם? האם אדם הוא האמת? האם אדם יכול לספק את האמת? הוא לא יכול, וכאן טמון ההבדל. אתה יכול רק לקבל את האמת, לא לספק אותה. האם ניתן לכנות אותך אדם הניחן באמת? האם ניתן לכנות אותך התגלמות האמת? בהחלט לא! מהי בדיוק המהות של התגלמות האמת? זהו המקור שמספק את האמת, מקור השלטון והריבונות על כל הדברים, והוא גם הקריטריון ואמת המידה היחידים שעל פיהם נשפטים כל הדברים וכל המאורעות. זוהי התגלמות האמת.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק ג')

כשהאל מבטא את האמת, הוא מבטא את הצביון ואת המהות שלו עצמו; הביטוי שלו את האמת אינו מתבסס על מגוון הדברים החיוביים והקביעות שאנשים מאמינים כי הם מתמצים על ידי המין האנושי. דברי האל הם דברי האל; דברי האל הם אמת. הם הדין והיסוד היחידים שעל פיהם המין האנושי מתקיים, וכל אותם עיקרים לכאורה שמקורם באדם הם שגויים, מגוחכים ומוקעים על ידי האל. הם אינם זוכים לאישורו וקל וחומר שאינם המקור או הבסיס לביטויים שלו. האל מבטא את הצביון ואת המהות שלו באמצעות דבריו. כל הדברים שהאל מבטא הם האמת, משום שהוא ניחן במהות של האל, והוא המציאות של כל הדברים החיוביים. לא משנה באיזה אופן האנושות המושחתת הזאת ממצבת את דברי האל או מגדירה אותם, ולא משנה איך היא תופסת או מבינה אותם, דברי האל הם לנצח האמת והעובדה הזאת לעולם אינה משתנה. לא משנה כמה דברים האל דיבר ולא משנה כמה האנושות המושחתת והמרושעת הזאת מגנה ודוחה אותם, עובדה אחת נותרת בעינה ולעולם אינה משתנה: דברי האל לעולם יהיו האמת, והאדם לעולם לא יוכל לשנות זאת. בסופו של דבר האדם חייב להודות שדברי האל הם האמת ושהתרבות המסורתית והידע המדעי המוערכים של המין האנושי לעולם לא ייעשו לדברים חיוביים ושהם לעולם לא ייעשו לאמת. דבר זה מוחלט. התרבות המסורתית של המין האנושי ואסטרטגיות ההישרדות שלו לא יהפכו לאמת בגלל השינויים או בגלל חלוף הזמן, וגם דברי האל לא ייעשו לדברי האדם בגלל הוקעתם בידי המין האנושי או בגלל השכחה שלו. האמת היא תמיד האמת; המהות הזאת לעולם לא תשתנה. איזו עובדה מתקיימת כאן? העובדה שאמרות הכנף האלה שהמין האנושי תִמצת, מקורן בשטן ובדמיונות ותפיסות אנושיים, או שהן נובעות מן הרגזנות האנושית ומן הצביונות המושחתים של בני האדם, ושאין להן שום קשר שהוא לדברים חיוביים. לעומת זאת, דברי האל הם ביטויים של מהות האל וזהותו. מאיזו סיבה הוא מבטא את הדברים האלה? למה אני אומר שהם האמת? הסיבה היא שהאל הוא ריבון על כל הדינים, הכללים, השורשים, המהויות, הממשויות והתעלומות של כל הדברים באשר הם. הוא אוחז בהם בכף ידו. ועל כן רק האל יודע את החוקים, הממשויות, העובדות והתעלומות של כל הדברים. האל יודע את המקור של כל הדברים והאל יודע מהו בדיוק שורש כל הדברים. ההגדרות לכל הדברים שמוצגים בדברי האל הן בלבד המדויקות ביותר, ורק דברי האל הם אמות המידה והעקרונות לחיי בני האדם והאמיתות ואבני הבוחן שעל פיהם בני אדם יכולים לחיות, בעוד החוקים והתאוריות השטניים שהאדם הסתמך עליהם בחייו מאז שהושחת בידי השטן, מנוגדים בו זמנית לעובדה שהאל ריבון על כל הדברים ולעובדה שהוא ריבון על כל הדינים והחוקים של הדברים. כל התאוריות השטניות של האדם נובעות מן התפיסות והדמיונות של האדם ומקורן בשטן. איזה מין תפקיד השטן ממלא? ראשית הוא מציג את עצמו כאמת; שנית, הוא מפריע, משמיד ורומס את כל הדינים והחוקים של כל הדברים שהאל ברא. ולכן מה שבא מן השטן תואם להפליא למהות השטן וגדוש בתכלית המרושעת של השטן, בזיוף ובהעמדת פנים ובשאפתנות של השטן שאינה משתנה לעד. לא משנה אם בני אדם מושחתים מסוגלים להבחין בפילוסופיות ובתאוריות האלה שמן השטן, ולא משנה כמה אנשים משווקים את הדברים האלה, מקדמים אותם ונוהים אחריהם, ולא משנה במשך כמה שנים ודורות האנושות המושחתת העריצה אותם, סגדה להם והטיפה אודותם – הם לא ייעשו לאמת. היות שהמהות, המוצא והמקור שלהם הוא השטן, שעוין את האל ועוין את האמת, הדברים האלה לעולם לא ייעשו האמת – הם לעולם יהיו דברים שליליים. כאשר אין אמת להשוות כנגדה, הם עשויים להתקבל כדברים טובים וחיוביים, אבל כאשר משתמשים באמת כדי לחשוף ולנתח אותם הם אינם חסינים מטעויות, הם אינם עומדים במבחן והם דברים שמוקעים ונדחים במהירות. האמת שהאל מבטא תואמת במדויק לצורכי האנושיות הרגילה של המין האנושי שהאל ברא, בעוד שהדברים שהשטן מחדיר באנשים עומדים בניגוד מדויק לצורכי האנושיות הרגילה של המין האנושי. הם גורמים לאדם רגיל להפוך לחריג ולהיעשות קיצוני, צר מוחין, גאוותן, טיפש, מרושע, עיקש, זדוני ואפילו מתנשא באופן בלתי נסבל. בנקודה מסוימת זה כה מחמיר, שדעתם של אנשים כל כך נטרפת עליהם והם לא יודעים אפילו מי הם. הם לא רוצים להיות אנשים רגילים או אנשים מן השורה ותחת זאת מתעקשים להיות על-אנושיים, בעלי כוחות מיוחדים או בני אדם נעלים – הדברים האלה עיוותו את האנושיות של בני האדם ועיוותו את האינסטינקט שלהם. האמת גורמת לכך שאנשים יוכלו להתקיים באופן אינסטינקטיבי יותר בהתאם לחוקים ולדינים של אנושיות רגילה ולכל אותם כללים שהאל קבע, בעוד אותם פתגמים רווחים כביכול ואמרות מטעות גורמים לאנשים לפנות בדיוק נגד האינסטינקט האנושי ולחמוק מן החוקים שהאל קבע וניסח, עד כדי כך שהם גורמים לאנשים לסטות מן המסלול של אנושיות רגילה ולעשות כמה דברים קיצוניים שאנשים רגילים לא אמורים לעשות או לחשוב עליהם. החוקים השטניים האלה לא זו בלבד שהם מעוותים את האנושיות של בני אדם, הם גם גורמים לאנשים לאבד את האנושיות הרגילה ואת האינסטינקט האנושי הרגיל שלהם.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק א')

מאז שהאנושות הגתה את מדעי החברה, המדע והידע מילאו את מחשבותיו של האדם. הם הפכו לכלים לשליטה באנושות, וכבר לא נותרו לאדם די מקום או תנאים הולמים לסגוד לאל. מעמדו של האל בלבו של האדם הלך ושקע. ללא מקום לאל בלבו של האדם, עולמם הפנימי של בני האדם אפל, חסר תקווה וריק. כתוצאה מכך, חוקרים בתחום מדעי החברה, היסטוריונים ופוליטיקאים רבים עברו אל קדמת הבמה והציגו תיאוריות במדעי החברה, את תורת האבולוציה האנושית ותיאוריות אחרות הסותרות את האמת בנוגע לבריאת האדם על ידי האל, וזאת כדי למלא את לבם ואת נפשם של בני האדם. וכך, מספרם של המאמינים בכך שהאל ברא את הכול הלך ופחת, ומספרם של המאמינים בתורת האבולוציה הלך וגדל. יותר ויותר אנשים מתייחסים לתיעוד עבודתו של האל ודבריו בעידן הברית הישנה כאל מיתוסים ואגדות. בלבם, בני האדם נעשים אדישים לכבודו ולגדולתו של האל, לקיומו, ולעיקר שלפיו האל ריבון על כל הדברים. הישרדותה של האנושות וגורלן של מדינות ואומות אינם חשובים להם עוד, והאדם חי בעולם חלול שעניינו רק אכילה, שתייה ורדיפת תענוגות... מעטים הם האנשים הנוטלים על עצמם לחפש היכן האל עושה את עבודתו כיום, או לחקור כיצד הוא אוחז בריבונות על יעדו של האדם וקובע אותו. וכך, מבלי שהאדם יודע זאת, הציוויליזציה האנושית הולכת ומתרחקת מהתאמה למשאלותיו של האדם, וישנם אף רבים החשים שמעצם כך שהם חיים בעולם כזה, הם פחות מאושרים מאלה שכבר מתו. אפילו בני אומות שנחשבו בעבר למתורבתות מאוד משמיעים קובלנות כאלה. גם אם שליטים וסוציולוגים מאמצים את מוחם כדי לשמר את הציוויליזציה האנושית, הרי שללא הנחיית האל אין בכך כל תועלת. איש אינו יכול למלא את הריקנות שבלב האדם, כי איש אינו יכול להיות חייו של האדם, ושום תיאוריה חברתית אינה יכולה לשחרר את האדם ממצוקת הריקנות. מדע, ידע, חופש, דמוקרטיה, תענוגות ונוחות מביאים לאדם נחמה זמנית בלבד. גם עם הדברים האלה, באופן בלתי נמנע האדם עדיין חוטא ומתלונן על חוסר ההוגנות בחברה. קיומם של דברים אלה אינו יכול לעצור את כמיהתו ואת רצונו של האדם לחקור. זאת משום שהאדם נברא בידי האל, והקורבנות והחיפושים חסרי ההיגיון של האדם יכולים רק להביא עליו יותר ויותר מצוקה, ולגרום לו להיות במצב מתמיד של חרדה, מבלי לדעת כיצד להתמודד עם עתיד האנושות או כיצד להתמודד עם הנתיב שלפניו, עד כדי כך שהאדם אף נעשה מפוחד מהמדע ומהידע, קל וחומר שהוא מפחד מתחושת הריקנות. בעולם הזה, בין שאתה חי במדינה חופשית או במדינה ללא זכויות אדם, אתה חסר יכולת לחלוטין לחמוק מגורל האנושות. בין שאתה השליט ובין שאתה הנשלט, אתה חסר יכולת לחלוטין לחמוק מהרצון לחקור את הגורל, התעלומות והיעד של האנושות, קל וחומר שאינך מסוגל לחמוק מתחושת הריקנות המבלבלת. תופעות כאלה, המשותפות לכל האנושות, מכונות בפי סוציולוגים תופעות חברתיות, אך שום אדם דגול אינו יכול להתייצב ולפתור בעיות כאלה. אחרי הכול, אדם הוא אדם, ושום אדם אינו יכול להחליף את מעמדו ואת חייו של האל. האנושות זקוקה לא רק לחברה הוגנת שבה כולם שבעים, שווים וחופשיים; האנושות זקוקה לישועת האל ולאספקת החיים שלו לאדם. רק כאשר האדם יקבל את אספקת החיים של האל ואת ישועתו, אזי צרכיו, רצונו לחקור והריקנות שבלבו ייפתרו. אם אנשיה של מדינה או אומה אינם מסוגלים לקבל את ישועתו והשגחתו של האל, אזי מדינה או אומה כזו תתדרדר לשקיעה, לאופל, וכתוצאה מכך היא תושמד על ידי האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 2: האל אוחז בריבונות על גורל האנושות כולה

הידע של האדם אודות התרבות העתיקה גזל מהאדם בסתר את נוכחותו של אלוהים ומסר את האדם לידי שר השדים וצאצאיו. ארבעת הספרים וחמשת הקבצים הקלאסיים^[א] לקחו את החשיבה ואת התפיסות של האדם אל עידן אחר של מרד וגרמו לו לעבוד אף יותר את בני האדם שכתבו את הספרים ואת הקבצים הקלאסיים, וכתוצאה מכך, להזיק עוד יותר לתפיסותיו לגבי אלוהים. ללא ידיעתו של האדם, שר השדים גירש את אלוהים באכזריות מלבו של האדם ואז השתלט בעצמו על לב האדם בשמחת ניצחון. מאותו רגע ואילך, האדם נמלא בנפש מכוערת ובחזותו של מלך השדים. חזהו נמלא שנאה לאלוהים והזדוניות של שר השדים התפשטה באדם יום אחר יום, עד שאיכלה אותו לגמרי. האדם חדל להיות בן חורין וכבר לא היה מסוגל להתנתק מאחיזתו של מלך השדים. לא נותרה לאדם ברירה אלא להילכד מיד, להיכנע לשר השדים ולהפוך לנתין שלו. זה מכבר, כשלבו ונפשו של האדם היו עוד בינקותם, נטע בהם שר השדים את זרע הגידול האתאיסטי, ולימד את האדם רעיונות מופרכים, כגון: "למד מדע וטכנולוגיה, ממש את ארבע המודרניזציות, ואין אלוהים בעולם". יתר על כן, בכל הזדמנות שר השדים קורא בקול: "הבה נבנה מולדת יפהפייה באמצעות עמלנו וחריצותנו", והוא דורש מכל אדם להתכונן מילדותו לשרת נאמנה את מדינתו. האדם הובא בפניו באופן לא מודע, ושר השדים ניכס לעצמו ללא היסוס את הקרדיט (כלומר, את הקרדיט המגיע לאלוהים על אחיזת האנושות כולה בידיו). שר השדים מעולם לא חש כל בושה. יתרה מזאת, הוא לכד בחוסר בושה את אנשיו של האל וגרר אותם אל ביתו, שם הוא זינק כעכבר על השולחן וגרם לאדם לעבוד אותו כאילו היה אלוהים. איזה פושע נואש! הוא קורא דברים שערורייתיים ומזעזעים כגון: "אין אלוהים בעולם. הרוח נובעת משינויים בהתאם לחוקי הטבע. הגשם הוא לחות שמתעבה, פוגשת בטמפרטורה קרה ונושרת אל פני האדמה. רעידת אדמה היא תזוזה של פני האדמה משום שינויים גאולוגיים. בצורת נובעת מיובש באוויר שנגרם מהפרעה גרעינית על פני השמש. אלה הן תופעות טבע. היכן יש בכל אלה את מעשה ידיו של אלוהים?" ישנם אפילו כאלה שזועקים דברים כגון: "האדם התפתח בזמנים הקדומים מקופי אדם והעולם של ימינו נוצר משורה של חברות פרימיטיביות שהחלו לפני עידן ועידנים. השאלה אם מדינה תשגשג או תקרוס נתונה אך ורק בידי אנשיה". הוא גורם לאדם לתלות אותו על הקיר ולהניח אותו על השולחן כדי להוקיר אותו ולהקריב לו מנחות. בה בשעה שהוא קורא בקול "אין אלוהים", הוא מתייחס אל עצמו כאל אלוהים ודוחק ללא גינונים את אלוהים אל מחוץ לפני האדמה, בעוד הוא תופס את מקומו של אלוהים ומתנהג כשר השדים. כמה חסר הגיון! ...

מלמטה עד למעלה ומראשית ועד תכלית, השטן הפריע לעבודתו של אלוהים ופעל נגדו. כל הדיבור הזה – על "מורשת תרבותית עתיקה", "ידע רב ערך אודות תרבות עתיקה", "תורות דאואיסטיות וקונפוציאניות" ו"קלאסיקות קונפוציאניות וטקסים פאודליים" – הביא את האדם לגיהינום. המדע והטכנולוגיה המתקדמים של ימינו, כמו גם התעשייה, החקלאות והעסקים המפותחים עד מאוד אינם בנמצא. תחת זאת, כל זה רק מדגיש את הטקסים הפאודליים שמפיצים "קופי האדם" של הזמנים הקדומים כדי להפריע במכוון לעבודתו של אלוהים, להתנגד לה ולפורר אותה. שר השדים לא רק מייסר את האדם עד היום, אלא הוא אף רוצה לטרוף^[1] את האדם בשלמותו. הנחלת תורות מוסר ואתיקה פאודליות וידע על תרבות עתיקה זיהמו זה מכבר את האנושות והפכו את בני האדם לשדים גדולים וקטנים. רק בני אדם מעטים מוכנים לקבל את אלוהים בשמחה ורק מעטים יקבלו את פניו בעליצות. פני האנושות כולה מלאים כוונות רצח וכל אתר רווי אווירת מוות. בני האדם רוצים להשליך את אלוהים מהארץ הזו. הם ניצבים בעמדות קרב, סכינים וחרבות בידיהם, כדי "לחסל" את אלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (7)

הערות שוליים:

1. המילה "לטרוף" מתייחסת להתנהגות האכזרית של שר השדים שמשתלט בכוח על כל-כולו של האדם.

א. ארבעת הספרים וחמשת הקבצים הקלאסיים הם הספרים המוסמכים בסין של התורה הקונפוציאנית.

אין זה משנה מהי רמת הידע הנוכחית שלך, או כמה מתקדמים התארים שלך והשכלתך האקדמית, כעת אני מדבר על השקפותיה של האנושות כלפי ידע ועל השקפותיי כלפי ידע. האם ידוע לכם מה חושב האל על ידע? ייתכן ומישהו יאמר שהאל מאחל לאנושות את המדע המפותח ומייחל לכך שהידע המדעי שלה יהיה נרחב יותר, משום שאין הוא רוצה שהאדם יפגר מאחור, יהיה בור ונטול הבנה. זה נכון, אך האל משתמש בדברים האלה על מנת לתת שירות, והם אינם לרוחו. אין זה משנה עד כמה הדברים האלה נפלאים בעיני האדם, הם אינם האמת או תחליף לאמת, לכן האל מביע את האמת על מנת לשנות את האנשים ואת צביונותיהם. אף שלעתים דברי האל עשויים להתייחס להשקפות או לדרכים לבחון ידע כמו קונפוציאניזם או מדעי החברה, הם רק מייצגים של השקפות שכאלה. כשאנו קוראים בין השורות בדברי האל, עלינו להבין שהוא מתעב ידע אנושי. לא רק שידע אנושי מכיל משפטים בסיסיים ודוקטרינות פשוטות, הוא גם מכיל מספר מחשבות והשקפות, וכן גיחוך אנושי, דעות קדומות ורעלים שטניים. ידע מסוים עלול אפילו להוליך שולל אנשים ולהשחיתם – הוא הרעל והגידול של השטן, וברגע שאדם יקבל את הידע הזה ויבין אותו, רעלו של השטן יצמח לכדי גידול בלבו. הגידול הזה יתפשט בכל גופו, ואם דברי האל לא יביאו להחלמתו והאמת לא תרפא אותו, המוות יהיה בלתי נמנע. אם כך, ככל שאנשים רוכשים ידע רב יותר, ככל שתפישתם אותו גדלה, כך פוחת הסיכוי שהם יאמינו בקיומו של האל. במקום זאת, הם יתכחשו ויתנגדו לו, שכן ידע הוא משהו שהם יכולים לראותו ולגעת בו, ורובו קשור לדברים בחייהם. אנשים יכולים ללמוד ולרכוש ידע רב בבית הספר, אך הם עיוורים למקור הידע, ולקשר שלו עם ממלכת הרוח. רוב הידע שאנשים רוכשים ומבינים מנוגד לאמת שבדברי האל, ומטריאליזם פילוסופי וכן אבולוציה בפרט משתייכים לדברי הכפירה והכזבים שבאתאיזם. אין ספק כי מדובר בכזבים רבים המתנגדים לאל. מה תרוויח אם תקרא ספרי היסטוריה, את פרי עטם של סופרים מוכרים, או ביוגרפיות של אנשים דגולים, או אולי תחקור היבטים מדעיים או טכנולוגיים מסוימים? לדוגמה, אם תלמד פיזיקה, תתמקצע במספר עקרונות מתחום הפיזיקה, התאוריה של ניוטון או דוקטרינות אחרות, אך לאחר שתלמד אותם ותפנים אותם בלבך, הדברים האלה ישתלטו על מוחך וישלטו באופן מחשבתך. כשתיגש לקרוא בדברי האל, תחשוב: "מדוע האל לא מזכיר את כוח המשיכה? מדוע לא דנים בחלל החיצון? מדוע האל לא דן בשאלות האם לירח יש אטמוספירה, או כמה חמצן יש על כדור הארץ? האל צריך לחשוף את הדברים האלה, שכן אלה הדברים שהאנושות באמת צריכה לדעת על קיומם". אם אתה מטפח בלבך מחשבות מעין אלה, אזי האמת ודברי האל יהיו משניים בעבורך, ובמקומם, בראש מעייניך יהיו הידע והתאוריות שלך. כך תתייחס לדבר האל. בכל אופן, מהדברים האינטלקטואליים האלה יתקבל הרושם הלא נכון בקרב אנשים, והם יגרמו להם לסטות מן האל. אין זה משנה אם אתם מאמינים בכך או לא, או אם עולה בידכם לקבל זאת היום – בבוא היום תודו בעובדה זו. האם אתם באמת מבינים איך ידע עלול להוביל אנשים להשמדה, לגיהינום? ייתכן ויש כאלה שלא יהיו מוכנים לקבל זאת, משום שמצויים בקרבכם אנשים משכילים מאוד ובעלי ידע רב. אינני לועג לכם או מדבר בעוקצנות, אני פשוט מציין עובדה. אני גם לא מבקש מכם לקבל זאת כאן ועכשיו, אלא להבין את ההיבט הזה בהדרגה. ידע גורם לך להשתמש בשכלך ובאינטלקט שלך על מנת לנתח כל מעשה של האל, ולהתמודד עמו. הוא יהפוך לחסם ולמכשול שיפריע לך להכיר את האל ולחוות את עבודתו, ויוביל אותך לסטות מן האל ולהתנגד לו. אך כעת יש לך ידע, ולכן מה עליך לעשות? עליך להבדיל בין ידע מעשי, לבין ידע שמקורו בשטן ומשתייך לדברי כפירה וכזב. אם תקבל רק ידע אתאיסטי ומגוחך, הוא עלול לחסום את אמונתך באל, להפריע למערכת היחסים הרגילה שלך איתו, ולקבלתך את האמת, ולחסום את היווכחותך בחיים. עליך לדעת זאת, משום שזה נכון.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, נתיב היישום בפועל לקראת השינוי בצביון האדם

ידע, ניסיון, לקחים – אף אחד מהדברים האלה אינו האמת; אין להם שום קשר לאמת. הדברים האלה אפילו מנוגדים לאמת והאל מגנה אותם. קחו לדוגמה ידע, האם ההיסטוריה נחשבת כצורה של ידע? (כן.) כיצד נוצרו ספרי הידע וההיסטוריה על תולדות האנושות, ההיסטוריה של מדינות או קבוצות אתניות מסוימות, ההיסטוריה המודרנית, ההיסטוריה של העת העתיקה, או אפילו דברי ימים מסוימים שאינם רשמיים? (הם נכתבו על ידי אנשים.) אם כך, האם הדברים שנכתבו על ידי אנשים תואמים את ההיסטוריה האמיתית? האין רעיונותיהם והשקפותיהם של אנשים מנוגדים לעקרונות, לדרכים ולאמצעים של פעולות האל? האם הדברים האלה שנאמרים על ידי אדם קשורים להיסטוריה האמיתית? (לא.) אין שום קשר ביניהם. לכן, לא משנה עד כמה מדויק התיעוד הכלול בספרי ההיסטוריה, הוא ידע בלבד. לא משנה עד כמה ההיסטוריונים הללו רהוטים, ועד כמה הם מתארים את דברי הימים הללו בצורה הגיונית וברורה, מהי המסקנה שתגיע אליה לאחר שתקשיב להם? (אנחנו נכיר את המאורעות האלה.) כן, אתה תכיר את המאורעות האלה. אך האם הם מספרים את דברי ההיסטוריה רק כדי ליידע אותך על אותם מאורעות? יש להם רעיון מסוים שהם רוצים להחדיר בך. ובמה ממוקדת ההחדרה שלהם? את זאת עלינו לנתח ולבחון. אתן לכם דוגמה כדי שתוכלו להבין מה הם רוצים להחדיר באנשים. לאחר סקירת ההיסטוריה מימי קדם ועד ימינו, אנשים הבחינו בעובדה שקיימת בהיסטוריה האנושית והגיעו בסופו של דבר לאימרה: "למנצחים מריעים כמלכים, את המפסידים מוקיעים כפורעי חוק". האם זהו ידע? (כן.) ידע זה מגיע מעובדות היסטוריות. האם לאמירה הזו יש קשר כלשהו לדרכים ולאמצעים שבאמצעותם האל מחזיק בריבונות על כל הדברים? (לא.) למעשה, ההפך הוא הנכון; האמירה סותרת אותם ופועלת נגדם. אם כך, האמירה הזו הוחדרה בך, ואם אינך מבין את האמת, או אם אתה כופר, מה אתה עשוי לחשוב לאחר שתשמע אותה? איך היית תופס את האמירה הזו? ראשית, אותם היסטוריונים או ספרי היסטוריה מפרטים את כל המאורעות מסוג זה, תוך שימוש בראיות ובמאורעות היסטוריים מספיקים כדי להוכיח את דיוק האימרה. בהתחלה, ייתכן שלמדת את האימרה הזו רק מתוך ספר, והיכרת רק את האימרה עצמה. עד שתהפוך מודע למאורעות האלה, אתה עשוי להבין את האמרה רק ברמה אחת או במידה מסוימת. אבל ברגע שתשמע את העובדות ההיסטוריות הללו, ההיכרות שלך עם האמרה והבנתך אותה יעמיקו. בהחלט לא תאמר: "דברים מסוימים הם לא כאלה". במקום זאת, תאמר: "ככה זה. כשמסתכלים על ההיסטוריה מימי קדם ועד ימינו, כך התפתחה האנושות – למנצחים מריעים כמלכים, המפסידים מוקעים כפורעי חוק!" כאשר אתה תופס את העניין בצורה כזו, באילו השקפות וגישות תנקוט כלפי התנהלותך העצמית, כלפי הקריירה שלך וחיי היומיום שלך, כמו גם כלפי האנשים, המאורעות והדברים סביבך? האם תפיסה כזו תשנה את גישתך? (כן.) מעל לכול, כך יקרה. אם כך, כיצד תפיסתך תשנה את הגישה שלך? האם היא תנחה ותשנה את כיוון חייך ואת השיטות שלך להתנהלות בעולם? אולי האמנת בעבר ש"הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות" וש"לטובים יש חיים שלווים". וכעת תחשוב: "מכיוון למנצחים מריעים כמלכים, והמפסידים מוקעים כפורעי חוק", אזי אם אני רוצה להיות פקיד רשמי, אצטרך להקפיד ולקחת בחשבון את פלוני. הוא לא נאמן לי, ולכן, גם אם מגיע לו קידום – אינני יכול לקדם אותו". כשתחשוב על דברים בדרך זו, גישתך תשתנה – והיא תשתנה במהירות. כיצד יתרחש השינוי הזה? הוא יתרחש מכיוון שקיבלת את הרעיון ואת נקודת המבט ש"למנצחים מריעים כמלכים, המפסידים מוקעים כפורעי חוק". ככל שתשמע יותר עובדות, כך תהיה בטוח יותר שההשקפה הזו נכונה עבורך בחייך האנושיים האמיתיים. אתה תאמין באופן עמוק שעליך ליישם את נקודת המבט הזו על מעשיך ועל התנהלותך שלך על מנת לחתור אל חייך וסיכוייך העתידיים. האם הרעיון הזה ונקודת המבט הזו לא ישנו אותך אם כך? (כן.) ותוך כדי שהם ישנו אותך, הם גם ישחיתו אותך. אלה הם פני הדברים. ידע כזה משנה ומשחית אותך. לכן, לא משנה כמה ההיסטוריה הזו מוצגת באופן מדויק, כאשר בוחנים את שורש העניין, בסופו של דבר האמירה הזו מסכמת אותה והרעיון הזה מוחדר בך. האם הידע הזה הוא התגלמות האמת או ההיגיון של השטן? (ההיגיון של השטן.) זה נכון. האם הסברתי זאת בפירוט מספק? (כן.) עכשיו העניין ברור. אם אינך מאמין באל, לא תבין זאת גם לאחר שתי תקופות חיים – ככל שתחיה יותר, כך תרגיש יותר שאתה טיפש ותחשוב שאתה לא דורסני מספיק, ושעליך להיות חסר רחמים, ערמומי יותר, מרושע יותר ואדם גרוע ורע יותר. תחשוב לעצמך: "אם הוא יכול להרוג, הרי שאני חייב להצית שריפות. אם הוא הורג אדם אחד, אני חייב להרוג עשרה. אם הוא הורג בלי להשאיר עקבות, אני אפגע באנשים ללא ידיעתם – אפילו אגרום לכך שהצאצאים שלהם יודו לי במשך שלושה דורות!" זוהי השפעת הפילוסופיה, הידע, הניסיון והלקחים של השטן על האנושות. במציאות, אלה פשוט ניצול לרעה ושחיתות. לכן, לא משנה איזה סוג של ידע מטיפים או מפיצים בעולם הזה, הוא יחדיר בך רעיון או נקודת מבט כלשהם. אם לא תוכל להבחין בכך, אתה תורעל. בסך הכול, דבר אחד בטוח כעת: אין זה משנה אם הידע הזה מגיע מפשוטי העם או ממקורות רשמיים, ואם הוא נערץ על ידי מיעוט או נערץ על ידי הרוב – שום דבר ממנו אינו רלוונטי לאמת. האמת היא המציאות של כל הדברים החיוביים. נכונותה אינה נקבעת על ידי מספר האנשים שמכירים בה. המציאות של הדברים החיוביים, היא עצמה האמת. איש אינו יכול לשנות זאת, ואיש אינו יכול להכחיש זאת. האמת תמיד תהיה האמת.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק ג')

האנשים השייכים לשטן חיים כולם למען עצמם. השקפתם על החיים ועקרונות היסוד שלהם מגיעים בעיקר מאמירות של השטן, כגון: "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון", "האדם ימות למען עושר, כפי שהציפורים מתות בשביל מזון" ואמרות מופרכות נוספות כגון אלה. כל אותם דברים של אותם מלכי שדים, אנשים בעלי שם ופילוסופים הפכו ליסוד חייהם של אותם אנשים. בייחוד, רוב דבריו של קונפוציוס, שהסינים מפרסמים כ"חכם", הפכו ליסוד חייהם של בני האדם. קיימים גם הפתגמים הידועים של הבודהיזם והטאואיזם והאמרות הקלאסיות מפי אנשי שם המצוטטות לעיתים קרובות; כל אלה הם סיכומים של הפילוסופיה של השטן ושל טבעו. הם גם ההמחשות וההסברים הטובים ביותר לטבעו של השטן. הרעלים האלה שהוחדרו ללב האדם מקורם כולם בשטן. אפילו שמץ מהם אין מקורו באלוהים. מילים שטניות כאלה גם עומדות בניגוד מוחלט לדבר האלוהים. ברור לחלוטין שאלוהים הוא המקור של המציאות של כל הדברים החיוביים ושכל הדברים השליליים שמרעילים את בני האדם מקורם בשטן. לפיכך, ניתן לזהות את טבעו של אדם ולדעת למי הוא שייך על ידי בחינת השקפתו על החיים וערכיו. השטן משחית בני אדם באמצעות החינוך ובאמצעות השפעתם של ממשלות לאומיות ושל אנשים דגולים ומפורסמים. המילים השטניות שלהם הפכו לחייהם ולטבעם של בני האדם. "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" היא מימרה שטנית ידועה שהוחדרה בכולם והפכה לחייהם של בני האדם. קיימות אמירות נוספות דומות של פילוסופיות להתנהלות בעולם. השטן משתמש בתרבות המסורתית של כל אומה ואומה כדי לחנך, להוליך שולל ולהשחית את בני האדם וגורם לאנושות ליפול ולהיבלע בתהומות של הרס ללא תחתית, ובסופו של דבר, אלוהים משמיד את בני האדם מפני שהם משרתים את השטן ומתנגדים לאלוהים. יש אנשים שמשמשים כבעלי תפקידים ציבוריים בחברה במשך עשרות שנים. תארו לעצמכם שנשאל אותם את השאלה הזו: "הצלחת כל כך בתפקידך זה, אילו אמרות ידועות הן נר לרגליך?" הם עשויים לומר, "הדבר האחד שאני מבין הוא זה: 'הפקידים אינם מקשים על נותני-המתנות, ואלו שאינם מתחנפים אינם משיגים דבר'". זו הפילוסופיה השטנית שעליה מבוססת הקריירה שלהם. האין הדברים האלה מייצגים את טבעם את אנשים כאלה? השימוש בכל האמצעים כדי לרכוש לעצמם מעמד היה לטבע שלהם, ומשרתם כפקידים והצלחתם בקריירה שלהם הם היעדים שלהם. ישנם עדיין רעלים שטניים רבים בחייהם של בני האדם, בהתנהלותם ובהתנהגותם. לדוגמה, הפילוסופיות שלהם להתנהלות בעולם, הדרכים שבהן הם עושים דברים ועקרונות היסוד שלהם מלאים כולם ברעליו של הדרקון הגדול האדום כאש, וכל אלה נובעים מהשטן. אם כן, כל הדברים שזורמים בעצמותיהם ובדמם של בני האדם מגיעים מן השטן. לכל הפקידים ההם, לבעלי הסמכות, ולאלה שהשיגו דבר מה – יש נתיבים וסודות משלהם איך להצליח. האין סודות כאלה מהווים ייצוג מושלם של טבעם? הם עשו דברים כה גדולים בעולם, ואיש אינו יכול לזהות את המזימות והתככים שהסתתרו מאחוריהם. הדבר מוכיח עד כמה טבעם חתרני וארסי. השטן השחית את האנושות לעומק. הארס של השטן זורם בדמו של כל אדם, וניתן לומר שטבעו של האדם מושחת, מרושע, אנטגוניסטי ומתנגד לאל, גדוש בפילוסופיות וברעלים של השטן ושקוע בהם – זו הפכה להיות באופן מוחלט מהות טבעו של השטן. זו הסיבה לכך שבני האדם מתנגדים לאלוהים ומתקוממים נגד אלוהים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד להכיר את טבע האדם

האימרה "כסף מניע את העולם" היא פילוסופיה של השטן והיא נפוצה בקרב האנושות כולה ובכל חברה אנושית. ניתן לומר שזוהי מגמה, מפני שהיא הושרשה בלבו של כל אדם ואדם. בתחילה, אנשים לא קיבלו את האמירה הזו, אבל אז הם הסכימו עימה בשתיקה כאשר הם באו במגע עם החיים האמיתיים והחלו להרגיש שמילים אלו נכונות, לאמיתו של דבר. האין זה התהליך שבו השטן משחית את האדם? ייתכן שבני האדם אינם מבינים את האימרה הזו באותה רמה, אך לכל אחד יש רמה אחרת של פרשנות והכרה באימרה הזו על סמך הדברים שקרו סביבו ועל סמך חוויותיו האישיות. האין זה כך? אין זה משנה מהי מידת הניסיון שיש לאדם עם האימרה הזו, מהי ההשפעה השלילית שיכולה להיות לה על לבו של האדם? משהו מתגלה דרך הטבע האנושי של בני האדם בעולם הזה, וזה כולל את כל אחד ואחד מכם. מהו? זוהי הסגידה לכסף. האם קשה לעקור אותה מלבו של האדם? קשה מאוד! דומה שהשחתתו של השטן את האדם עמוקה מאוד! ולאחר שהשטן משתמש במגמה הזו כדי להשחית את בני האדם ולגרום להם לסגוד לכסף, כיצד הדבר מתבטא אצלם? האם אתם מרגישים שלא תשרדו בעולם הזה ללא כסף, שאפילו יום אחד יהיה בלתי אפשרי? מעמדם של בני האדם, וכן הכבוד שרוחשים להם, מבוססים על כמות הכסף שיש להם. גבם של העניים כפוף מבושה, בעוד שהעשירים נהנים ממעמדם הגבוה. הם עומדים זקופים וגאים, מדברים בקול וחיים בראוותנות. מה האימרה והמגמה האלה מספקות לאנשים? האין זה נכון שאנשים רבים מקריבים הכול כדי להשיג כסף? האין אנשים רבים מקריבים את כבודם העצמי ואת יושרם ברדיפה אחר השגת עוד ועוד כסף? האין אנשים רבים מאבדים את ההזדמנות למלא את חובתם ולהיות חסידי אלוהים, למען הכסף? האין אובדן הסיכוי לזכות באמת ולהיוושע האובדן הגדול ביותר עבור בני האדם? האין השטן מרושע בשימושו בשיטה זו ובאימרה זו כדי להשחית את האדם במידה כזו? האין זה תכסיס זדוני? ככל שאתה מתקדם מהתנגדות לאימרה נפוצה זו עד לקבלתה כאמת, לבך נופל לחלוטין לידיו של השטן, ולכן אתה מתחיל לחיות לפי אימרה זו, בלי לדעת זאת. באיזו מידה אימרה זו השפיעה עליך? ייתכן שאתה מכיר את דרך האמת וייתכן שאתה יודע את האמת, אך אין לך הכוח ללכת בה. ייתכן שאתה יודע בבירור שדברי אלוהים הם האמת, אך אינך מוכן לשלם את המחיר או לסבול על מנת לזכות באמת. תחת זאת, אתה מעדיף להקריב את עתידך וגורלך ולהתנגד לאלוהים עד הסוף. אין זה משנה מה אלוהים אומר, אין זה משנה מה הוא עושה, אין זה משנה עד כמה אתה מבין שאהבתו של אלוהים אליך עמוקה וגדולה, אתה בכל זאת תיאחז בעקשנות בדרכך ותשלם את המחיר על אימרה זו. דהיינו, הביטוי הזה כבר הוליך שולל את המחשבות שלך וכבר השתלט עליך, הוא כבר שולט בהתנהגות שלך, ואתה מעדיף להניח לו לשלוט בגורל שלך מאשר לזנוח את העיסוק שלך בחיפוש עושר. העובדה שבני אדם יכולים לפעול כך, שדברי השטן יכולים לשלוט בהם ולתמרן אותם – האין זה אומר שהשטן כבר הוליך אותם שולל והשחית אותם? האין זה נכון שהפילוסופיה, הלך הרוח של השטן וטבעו של השטן כבר היכו שורש בלבך? כאשר אתה עוסק בעיוורון בחיפוש עושר ונוטש את העיסוק בחיפוש האמת, האין זה נכון שהשטן השיג את מטרתו להוליך אותך שולל? זה בדיוק כך. ובכן, האם אתה יכול לחוש בכך כאשר השטן מוליך אותך שולל ומשחית אותך? אינך יכול. אם אינך יכול לראות את השטן הניצב ממש מולך או אינך מרגיש שהשטן הוא זה שפועל בצללים, האם תוכל לראות את רשעותו של השטן? האם תוכל לדעת כיצד השטן משחית את האנושות? השטן משחית את האדם בכל עת ובכל מקום. השטן אינו מאפשר לאדם להגן על עצמו מפני השחתה זו, וגורם לאדם להיות חסר אונים כנגדה. השטן גורם לך לקבל את מחשבותיו, את השקפותיו ואת הדברים הרעים הנובעים ממנו במצבים שבהם אינך מודע לכך, וכאשר אינך מזהה מה קורה לך. אנשים מקבלים את הדברים האלה, ללא יוצא מהכלל. הם מוקירים את הדברים האלה ונאחזים בהם כמו באוצר, והם מניחים לדברים האלה לתמרן אותם ולשחק בהם, זהו האופן שבו בני אדם חיים תחת עוצמתו של השטן ונשמעים לשטן, בלי משים, וכך ההשחתה של האדם בידי השטן מעמיקה עוד יותר.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, אלוהים עצמו, הייחודי ה'

כעת ישנם אנשים שמאמינים שהאימרה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" היא מעשית ונכונה. האם אנשים אלה הם בעלי הבחנה? האם הם מבינים את האמת? האם המחשבות והדעות של אנשים כאלה הן בעייתיות? אם מישהו בתוך הכנסייה מפיץ את האימרה הזו, הוא עושה זאת מתוך מניע, הוא מנסה להטעות אחרים. הוא מנסה להשתמש באימרה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" כדי להפיג את החששות או הספקות של אחרים לגביו. במשתמע, זה אומר שהוא רוצה שאחרים יאמינו שהוא יכול לבצע עבודה, שיאמינו שהוא אדם שניתן להשתמש בו. האם אלו אינן הכוונה והמטרה שלהם? זה מוכרח להיות נכון. הם חושבים לעצמם, "אתם לעולם לא סומכים עליי ותמיד מפקפקים בי. בשלב כלשהו אתם מן הסתם תמצאו בעיה כלשהי אצלי ותפטרו אותי. איך אני אמור לעבוד אם זה תמיד נמצא במחשבותיי?" לכן הוא מפיץ את הדעה הזו על מנת שבית האל יבטח בו ללא פקפוק ויניח לו לעבוד בחופשיות, וכך הוא משיג את מטרתו. אם מישהו באמת חותר אל האמת, עליו להתייחס כראוי לפיקוח של בית האל על עבודתו כאשר הוא מבחין בו, בידיעה שהפיקוח הוא למען הגנתו האישית וחשוב מכך, שהמשמעות היא גם שהוא מפגין אחריות על עבודת בית האל. אף שהוא עשוי לחשוף את שחיתותו, הוא יכול להתפלל לאלוהים ולבקש מאלוהים לבחון אותו ולהגן עליו, או להישבע לאלוהים שהוא יקבל את עונשו אם יעשה מעשה רע. האם זה לא יעניק לו שקט נפשי? מדוע להפיץ אמירה מופרכת כדי להטעות אנשים ולהשיג את מטרתו האישית של אדם? חלק מהמנהיגים והעובדים תמיד מפגינים גישה של התנגדות כלפי הפיקוח של אנשיו הנבחרים של האל או כלפי המאמצים של המנהיגים והעובדים הבכירים ללמוד על עבודתם. מה הם חושבים? "'אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק'. למה אתם תמיד מפקחים עליי? למה אתם משתמשים בי אם אתם לא סומכים עליי?" אם תשאל אותם על עבודתם או על התקדמותה ולאחר מכן תשאל על מצבם האישי, הם יגבירו את המגננה שלהם: "עבודה זו הופקדה בידי; היא בתחום האחריות שלי. למה אתם מתערבים בעבודתי?" אף שלא יעזו לומר זאת בגלוי, הם ירמזו, "כמו באימרה, 'אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק'. למה אתה אדם ספקן כל כך?" הם אפילו יגנו אותך וישימו עליך תווית. ומה אם אינך מבין את האמת ואין לך שום הבחנה? לאחר שתשמע את הרמיזה הזאת, אתה תגיד, "האם אני ספקן? אז אני טועה. אני ערמומי! אתה צודק: אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק". האם לא הוטעית בדרך זו? האם האימרה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" תואמת לאמת? לא, היא שטות! אנשים מרושעים אלה הם בוגדניים וערמומיים; הם מציגים את האמירה הזו כאמת כדי להטעות אנשים מבולבלים. אדם מבולבל, לאחר ששמע את האמירה הזו, הולך שולל באמת ובתמים, הוא מתבלבל וחושב: "הוא צודק, עשיתי לאדם הזה עוול. הוא אמר זאת בעצמו: 'אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק'. איך יכולתי לפקפק בו? אי אפשר לבצע עבודה ככה. אני מוכרח לעודד אותו בלי לחטט בעבודתו. מכיוון שאני משתמש בו, אני צריך לסמוך עליו ולהניח לו לעבוד בחופשיות בלי להגביל אותו. אני צריך לתת לו מרחב פעולה. יש לו את היכולת לעשות את העבודה. ואפילו אם אין לו את היכולת, עדיין ישנה רוח הקודש שעובדת!" איזה מין היגיון זה? האם יש בו חלק כלשהו שתואם לאמת? (לא.) כל המילים הללו נשמעות נכונות. "אסור לנו להגביל אחרים". "אנשים אינם יכולים לעשות כלום; רוח הקודש, היא זאת שעושה הכול. רוח הקודש בוחנת הכול. איננו צריכים לפקפק, כי האל שולט על הכול". אבל איזה מין מילים אלו? האם האנשים שאומרים אותם אינם מבולבלים? אפילו את העניין הזה הם לא יכולים להבין לאשורו, והם מוטעים על ידי משפט אחד בלבד. בטוח לומר שרוב האנשים רואים את האימרה אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק כאמת, והם מוטעים ונכבלים על-ידה. היא מפריעה להם ומשפיעה עליהם כשהם בוחרים אנשים או משתמשים בהם, והם גם מניחים לה להכתיב את פעולותיהם. משום כך, מנהיגים ועובדים רבים תמיד מתמודדים עם קשיים ועם חששות כשהם בודקים את עבודת הכנסייה, מקדמים אנשים ומשתמשים בהם. בסופו של דבר, כל מה שהם יכולים לעשות הוא להתנחם במילים "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק". בכל פעם שהם בוחנים את העבודה או שואלים עליה, הם חושבים, "'אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק.' אני צריך לסמוך על אחיי ועל אחיותיי, ואחרי הכול, רוח הקודש בוחנת אנשים, אז אני לא צריך כל הזמן לפקפק באחרים ולפקח עליהם". המשפט הזה השפיע עליהם, נכון? מהן התוצאות שנגרמות מהשפעתו של משפט זה? ראשית, אם מישהו מקבל את הרעיון של אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק, האם הוא יבדוק וינחה את עבודתם של אחרים? האם הוא יפקח על עבודתם של אנשים ויעקוב אחריה? אם אדם כזה סומך על כל מי שהוא משתמש בו ואינו בודק או מנחה אותו בעבודתו, ולעולם לא מפקח עליו כלל, האם הוא מבצע את חובתו נאמנה? האם הוא יכול לבצע את עבודת הכנסייה בצורה יעילה ולהשלים את מה שהאל הטיל עליו? האם הוא נאמן למה שהאל הטיל? שנית, זה לא רק אי-הקפדה על דבר האל ועל חובותיך, אלא התייחסות למזימות של השטן ולפילוסופיה שלו להתנהלות בעולם כאילו היו האמת, לפעול לפיהן וליישמן בפועל. אתה מציית לשטן וחי לפי פילוסופיה שטנית, נכון? אתה לא אדם שמתמסר לאלוהים, ובוודאי לא אדם שמקיים את דברי האל. אתה נבל מושלם. להניח את דברי אלוהים בצד, ובמקום זאת לקחת ביטוי שטני וליישם אותו בפועל כאמת, זה לבגוד באמת ובאלוהים! אתה עובד בבית האל, אך העקרונות לפעולותיך הם לוגיקה שטנית ופילוסופיה להתנהלות בעולם, איזה מין אדם אתה? זהו אדם שבוגד באלוהים ומבייש את אלוהים בצורה חמורה. מהי התמצית של פעולה זאת? גינוי גלוי של האל והכחשה גלויה של האמת. האם זאת לא התמצית שלה? (אכן.) בנוסף לכך שאינך נוהה אחר רצון האל, אתה מתיר לאחת האימרות והפילוסופיות להתנהלות בעולם של השטן להשתולל בכנסייה. בעשותך זאת, אתה הופך לשותף של השטן, מסייע לשטן לבצע את פעולותיו בתוך הכנסייה, ומשבש את עבודת הכנסייה ומפריע לה. מהות הבעיה הזו חמורה מאוד, נכון?

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב ראשון: מהות האמת

אז מה המשמעות של לעולם לא להיכנע? זה כאשר מישהו נכשל, נתקל במכשולים או סוטה לנתיב השגוי, אך אינו מודה בכך. הוא פשוט ממשיך בעקשנות. הוא נכשל אך אינו מתייאש, נכשל אך אינו מודה בטעויותיו. לא משנה כמה אנשים יגערו בו או יגנו אותו, הוא לא יחזור בו. הוא מתעקש להילחם, לעבוד ולחתור בכיוון שלו ולעבר המטרות שלו, ולא מתייחס כלל למחיר. זהו סוג המנטליות שאליו מתייחס הביטוי הזה. האם לא מדובר במנטליות טובה מאוד לגיוס אנשים למטרה משותפת? באילו מצבים בדרך כלל משתמשים בביטוי "לעולם לא להיכנע"? במצבים מכל הסוגים. הביטוי והמנטליות הללו קיימים בכל מקום שבו ישנם בני אדם מושחתים. אז בשביל מה המציאו את הביטוי הזה בני האדם המשתייכים לסוגו של השטן? בשביל שאנשים לא יבינו את עצמם לעולם, לא יכירו בטעויותיהם ולא יקבלו אותן. בשביל שאנשים לא יראו בעצמם רק את צידם השביר, הרופס וחסר יכולת, אלא במקום זאת יראו בעצמם את צדם בעל היכולות, רב העוצמה והקשוח, בשביל שלא יזלזלו בעצמם אלא יחשבו שיש להם יכולות. כל עוד אתה חושב שאתה יכול, אתה יכול; כל עוד אתה חושב שאתה יכול להצליח, שלא תיכשל, ושאתה יכול להפוך לטוב שבטובים, אז זה מה שאתה תהיה. כל עוד יש לך הנחישות וההחלטיות הללו, השאיפה והרצון הללו, אתה יכול להשיג הכול. אנשים אינם חסרי חשיבות; הם רבי עוצמה. לכופרים יש אימרה: "הבימה שלך גדולה כמו ליבך". יש אנשים שמתאהבים באימרה הזאת ברגע שהם שומעים אותה: "וואו, אני רוצה יהלום עשרה קאראט, אז זאת אומרת שאני אקבל אותו? אני רוצה מרצדס בנץ, אז זאת אומרת שאני אקבל אותה?" האם מה שתקבל יהיה הולם למידת הרצון שבלבך? (לא.) האימרה הזאת היא שקר. במילים פשוטות, הגאוותנות של אנשים שמאמינים בביטוי "לעולם לא להיכנע" ומקבלים אותו אינה יודעת גבולות. דרך החשיבה של אנשים אלה סותרת ישירות חלק מדברי האל. איזה חלק? האל דורש מאנשים להבין את עצמם ולהתנהל באופן מציאותי. לאנשים יש צביונות מושחתים; יש להם חסרונות, וצביון שמתנגד לאל. אין אנשים מושלמים בקרב בני האדם; איש אינו מושלם; הם פשוט אנשים סטנדרטיים. מה הייתה עצתו של האל לבני האדם לגבי אופן ההתנהלות שלהם? (שעליהם להתנהג כיאות.) להתנהל בצורה הולמת ולהתנהג כיאות, ולהישאר במקומם כיצירי בריאה בצורה מציאותית ומוצקה. האם האל דרש אי-פעם מאנשים לעולם לא להיכנע? (לא.) לא. אז מה האל אומר על אנשים שהולכים בנתיב השגוי או חושפים צביון מושחת? (הוא אומר שעליהם להכיר בכך ולקבל זאת.) להכיר בכך ולקבל זאת, ואז להבין זאת, להיות מסוגלים לעשות מהפך בעצמם ולהשיג יישום בפועל של האמת. לעומת זאת, כאשר אנשים לעולם לא נכנעים ואינם אומרים נואש, הם אינם מבינים את בעיותיהם-שלהם, אינם מבינים את טעויותיהם, אינם מקבלים את טעויותיהם, אינם מתחרטים ואינם משנים את דרכם בשום מקרה, ובוודאי שאינם מקבלים את ריבונותו או סידוריו של האל. לא רק שהם לא מנסים להבין מה בדיוק הגורל של אנשים, או מה הם התזמורים והסידורים של האל – לא רק שהם לא מחפשים את הדברים הללו, אלא לוקחים את גורלם לידיהם; הם רוצים לומר את המילה האחרונה. כמו כן, האל דורש מאנשים להבין את עצמם, להעריך ולדרג את עצמם בדייקנות, ולעשות כל מה שהם יכולים בצורה מציאותית, נאותה ובכל לבם ונפשם, בעוד שהשטן מעודד אנשים לעשות שימוש מלא בצביונות הגאוותניים שלהם ולתת להם חופש פעולה מלא. זה גורם לאנשים להיות על-אנושיים, להיות גדולים, ואפילו להיות בעלי כוחות על – זה גורם לאנשים להיות דברים שהם לא יכולים להיות. לפיכך, מהי הפילוסופיה של השטן? היא אומרת שגם אם אתה טועה, אתה לא טועה, ושכל עוד המנטליות שלך היא לעולם לא להיכנע, וכל עוד יש לך מנטליות של אי-השלמה עם תבוסה, יבוא יום שבו תהפוך לטוב שבטובים, ויבוא יום שבו המשאלות והמטרות שלך יתממשו. אז האם יש היבט שבו לעולם לא להיכנע אומר שתשתמש בכל אמצעי כדי להשיג משהו? כדי להשיג את המטרות שלך, עליך לא להכיר בכך שאתה יכול להיכשל, לא להאמין שאתה אדם סטנדרטי, ולא להאמין שאתה יכול ללכת בנתיב השגוי. נוסף על כך, עליך להשתמש באופן חסר מעצורים בשיטות או מזימות מכל סוג שהוא כדי לממש את שאיפותיך ורצונותיך. האם יש משהו ב'לעולם לא להיכנע' שבו אנשים מתייחסים לגורלם בגישה של המתנה והתמסרות? (לא.) לא. אנשים מתעקשים לקחת את גורלם בשתי ידיהם; הם רוצים לשלוט בגורלם. לא משנה באיזו דרך ילכו, אם יבורכו או לא יבורכו ואיזה סוג של חיים יחיו, עליהם להיות בעלי המילה האחרונה בכל דבר.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב ראשון: מהות האמת

בדומה לאמרות "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" ו"התענג על מתן עזרה לאחרים", גם "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים" היא אחת מאותן דרישות שהתרבות המסורתית מציבה בנוגע להתנהלות המוסרית של אנשים. באותה מידה, ובלי קשר ליכולתו של אדם להשיג או לממש את ההתנהלות המוסרית הזו, עדיין לא מדובר באמת מידה או בנורמה למדידת אנושיותו. ייתכן שאתה באמת ובתמים מסוגל להיות קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים, ושאתה מעריך את עצמך כבעל אמות מידה גבוהות במיוחד. ייתכן שאתה נקי מכל רבב ושאתה חושב תמיד על אחרים ומתחשב בהם, מבלי להפגין אנוכיות ולקדם את האינטרסים האישיים שלך. ייתכן שאתה נראה רחב לב וחסר אנוכיות במיוחד, ושיש לך תחושה חזקה של אחריות חברתית ושל עקרונות מוסר חברתיים. ייתכן שאתה מפגין את האישיות האצילית ואת האיכויות שלך כלפי הקרובים אליך, וכלפי מי שאתה פוגש ומקיים עמם קשר. ייתכן שההתנהגות שלך אף פעם לא נותנת לאחרים סיבה להאשים אותך או להעביר עליך ביקורת, ובמקום זאת מעוררת שבחים רבים ואפילו הערכה. אנשים עשויים להתייחס אליך כמישהו שהוא באמת ובתמים קפדן עם עצמו וסובלני כלפי אחרים. עם זאת, אלה לא יותר מאשר התנהגויות חיצוניות. האם המחשבות והמאוויים שמצויים עמוק בלבך תואמים להתנהגויות החיצוניות האלה, ולאותם מעשים שאתה מביא לידי ביטוי באופן חיצוני? התשובה היא לא, הם לא תואמים להם. הסיבה שאתה יכול לפעול בדרך זו היא שיש מאחוריה מניע. מהו בדיוק המניע? האם תוכל לעמוד בחשיפה של המניע הזה לעיני כל? בהחלט לא. הדבר מוכיח שהמניע הזה הוא משהו שאסור להזכיר, משהו אפל ורע. מדוע המניע הזה הוא רע ולא ניתן להעלותו על דל שפתיים? הסיבה היא שאנושיותם של אנשים נשלטת ומונעת על ידי צביונותיהם המושחתים. כל המחשבות של המין האנושי נשלטות, מנוהלות ומנותבות באופן מוחלט על ידי צביונותיהם המושחתים, ולא משנה אם אנשים מביעים אותן במילים או נותנים להן ביטוי. כתוצאה מכך, המניעים והכוונות של אנשים הם כולם זדוניים ורעים. אין זה אלא בלתי נמנע שלעיקרון המוסרי הזה לא תהיה כל שליטה או השפעה על אנושיותם של אנשים, בין אם הם מסוגלים להיות קפדניים עם עצמם וסובלניים כלפי אחרים, ובין אם הם מביעים אותו בצורה מושלמת כלפי חוץ. אם כך, מה שולט באנושיותם של אנשים? צביונותיהם המושחתים, מהות האנושיות שלהם שמסתתרת מאחורי העיקרון המוסרי "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים" – זהו טבעם האמיתי. טבעו האמיתי של אדם הוא מהות אנושיותו. ומה כוללת מהות האנושיות שלהם? היא כוללת בעיקר את העדפותיהם, את הדברים שאליהם הם חותרים, השקפתם על החיים, מערכת הערכים שלהם, וגם את גישתם כלפי האמת וכלפי האל, וכן הלאה. רק הדברים האלה מייצגים באמת ובתמים את מהות אנושיותם של אנשים. ניתן לומר בוודאות, שהאנשים אשר דורשים מעצמם לממש את העיקרון המוסרי "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים" הם ברובם אובססיביים למעמד. הם מונעים על ידי צביונותיהם המושחתים ואינם יכולים שלא לחתור אל יוקרה בקרב בני האדם, עמדה חברתית בולטת ומעמד בעיני אחרים. כל הדברים האלה קשורים לרצונם לזכות במעמד, והחתירה אליהם מתבצעת תחת מעטה של התנהלות מוסרית טובה. ומה מקור החתירה הזו שלהם? היא מגיעה באופן מוחלט מצביונותיהם המושחתים ומונעת על ידם. לכן, לא משנה אם אדם מסוים מגשים את העיקרון המוסרי "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים" או לא, ואם הוא עושה זאת באופן מושלם או לא, הדבר לא יכול לשנות את מהות אנושיותו כהוא זה. מכך משתמע שהדבר לא יכול לשנות כלל ועיקר את השקפתו של אדם על החיים או את מערכת הערכים שלו, וגם לא להנחות את גישותיו ואת נקודות המבט שלו כלפי כל מיני אנשים, מאורעות ודברים. האם לא אלה פני הדברים? (אכן). ככל שאדם מסוגל יותר להיות קפדן עם עצמו וסובלני כלפי אחרים, כך הוא טוב יותר בהעמדת פנים, בהסוואת עצמו ובהטעיית אחרים באמצעות התנהגות טובה ודברי נועם, וכך הוא יותר ערמומי ומרושע מעצם טבעו. ככל שהוא משתייך יותר לסוג זה של אנשים, כך אהבת המעמד והכוח שלו והחתירה אליהם הופכות עמוקות יותר. לא משנה כמה נשגבת, מהוללת ונכונה נראית ההתנהלות המוסרית שלו, וכמה נעים לאנשים לחזות בה, החתירה הנסתרת ששוכנת במעמקי לבו, מהות טבעו ואפילו שאיפותיו עלולות להתפרץ מקרבו בכל עת. לפיכך, ההתנהלות המוסרית שלו לא יכולה להסתיר את מהות האנושיות המובנית בו, ולא את שאיפותיו ורצונותיו, ולא משנה עד כמה היא טובה. היא לא יכולה להסתיר את מהות הטבע המבעיתה שלו, שאינה אוהבת דברים חיוביים וסולדת מן האמת ושונאת אותה. כפי שמלמדות העובדות האלה, האמרה "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים" היא יותר מאשר מגוחכת בלבד – היא חושפת את אותם טיפוסים שאפתניים, שמנסים להשתמש באמרות ובהתנהגויות מעין אלה כדי להסוות את השאיפות והרצונות שלהם, שאין להעלותם על דל שפתיים. ניתן להשוות זאת לכמה מצוררי המשיח והאנשים הרעים בכנסייה. כדי לבסס את מעמדם ואת כוחם בכנסייה, וכדי לזכות במוניטין טובים יותר בקרב החברים, הם מסוגלים לעבור סבל ולשלם מחיר תוך ביצוע חובותיהם, והם עשויים אפילו לוותר על עבודתם ועל משפחותיהם ולמכור את כל מה שיש להם כדי להשקיע מעצמם למען האל. במקרים מסוימים, המחירים שהם משלמים והסבל שהם עוברים בעת שהם משקיעים מעצמם למען האל עולים על מה שאדם ממוצע מסוגל לשאת; כדי לשמר את מעמדם, הם מסוגלים לגלם רוח של הכחשה עצמית קיצונית. עם זאת, אף אחד מהם לא מגן על עדות האל או על האינטרסים של בית האל, והם גם לא מיישמים בפועל בהתאם לדברי האל, ולא משנה כמה הם סובלים או כמה גדולים המחירים שהם משלמים. המטרה שאליה הם חותרים היא השגת מעמד, כוח, ותגמול מאת האל, ותו לא. לדבר ממה שהם עושים אין ולו קשר קלוש לאמת. לא משנה כמה קפדניים הם עם עצמם וסובלניים כלפי אחרים, מה יהיה הקץ הסופי שלהם? מה האל יחשוב עליהם? האם הוא יקבע את סופם על בסיס ההתנהגויות הטובות שהם מביאים לידי ביטוי כלפי חוץ? בהחלט לא. אנשים מתייחסים לאחרים ושופטים אותם על בסיס ההתנהגויות והביטויים האלה, ומשום שהם לא מסוגלים לראות את מהותם של אנשים אחרים לאשורה, בסופו של דבר הם מולכים שולל על ידם. האל, לעומת זאת, לעולם לא מרומה על ידי האדם. הוא בהחלט לא משבח את התנהלותם המוסרית של אנשים ולא זוכר אותה משום שהם היו מסוגלים להיות קפדניים עם עצמם וסובלניים כלפי אחרים. במקום זאת, הוא יוקיע אותם על שאיפותיהם ועל הנתיבים שבהם בחרו בחתירתם אל המעמד. לכן, מי שחותרים אל האמת צריכים להיות בעלי הבחנה בקריטריון הזה של הערכת אנשים. הם צריכים להתכחש באופן עמוק לאמת המידה המגוחכת הזו ולזנוח אותה, ולהבחין באנשים בהתאם לדברי האל ולעקרונות-האמת. הם צריכים בעיקר לבחון אם אדם אוהב דברים חיוביים, אם הוא מסוגל לקבל את האמת ואם הוא יכול להתמסר לריבונות האל ולהסדריו, וגם את הנתיב שבו הוא בוחר והולך, ועל בסיס הדברים האלה לקבוע איזה סוג אדם הוא ומהו סוג האנושיות שבה הוא ניחן. כאשר אנשים שופטים אחרים על בסיס אמת המידה "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים", עיוותים ושגיאות עלולים להתעורר בקלות. אם אתה מבחין באדם ומתייחס אליו על בסיס עקרונות ואמרות שמקורם באדם, אזי אתה מפר את האמת ומתנגד לאל בעניין זה. מדוע? הסיבה היא שהבסיס לגישותיך כלפי אנשים שגוי ולא תואם לדברי האל ולאמת – ייתכן שהוא אפילו מנוגד להם וסותר אותם. האל לא מעריך את אנושיותם של אנשים על בסיס ההצהרה בנוגע להתנהלות מוסרית "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים", כך שאם אתה עדיין מתעקש לשפוט את המוסריות של אנשים ולקבוע איזה סוג של בני אדם הם על פי קריטריון זה, אזי אתה מפר לחלוטין את עקרונות-האמת ואתה מועד לעשות שגיאות ולגרום לטעויות ולסטיות. האם זה לא המקרה? (כן).

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (6)

בפילוסופיות להתנהלות בעולם יש עיקרון אשר גורס: "שתיקה בנוגע לפגמים של חברים טובים מאפשרת חברות ארוכה וטובה". המשמעות היא שכדי לשמר על החברות הטובה הזו, על האדם לשמור על שתיקה בנוגע לבעיות של חבריו, גם אם הוא רואה אותן בבירור. עליו לקיים את העקרונות של הימנעות מהכאת אנשים בפנים או העברת ביקורת על חסרונותיהם. על אנשים להונות זה את זה, להסתתר זה מפני זה, ולזמום זה כנגד זה. אף על פי שהם יודעים בבירור איזה סוג אדם הוא האחר, הם לא אומרים זאת בגלוי אלא משתמשים בשיטות ערמומיות כדי לשמר את הקשר ביניהם. מדוע שאדם ירצה לשמר קשרים כאלה? הדבר נוגע לחוסר רצון של אדם להקים לעצמו אויבים בחברה הזו, בקבוצה שלו, כשהמשמעות היא חשיפה תכופה של עצמו למצבים מסוכנים. מתוך ידיעה שאדם יהפוך לאויבך ויזיק לך לאחר שתעביר ביקורת על חסרונותיו או תפגע בו, ומתוך חוסר רצון להעמיד את עצמך במצב כזה, אתה משתמש בעיקרון של הפילוסופיות להתנהלות בעולם אשר קובע: "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם". לאור זאת, אם שני אנשים נמצאים בקשר שכזה, האם הם נחשבים כחברי אמת? (לא.) הם לא חברי אמת, קל וחומר אנשי סוד. אם כך, באיזה סוג קשר מדובר בדיוק? האין זה קשר חברתי בסיסי? (אכן.) במסגרת קשרים חברתיים כאלה, אנשים לא יכולים לקיים שיחות מלב אל לב, וגם לא קשרים עמוקים, או לדבר על כל עניין שעולה על רוחם. הם לא יכולים לומר בקול את אשר בליבם, להביע את הבעיות שהם רואים באנשים אחרים או להשמיע דברים שייטיבו עם אנשים אחרים. במקום זאת, הם בוחרים לומר דברים חביבים, כדי לשאת חן בעיני אחרים. הם לא מעזים לומר את האמת או לדבוק בעקרונות, וכך הם מונעים מאחרים לפתח כלפיהם מחשבות עוינות. כשאין איש שמהווה איום על אדם כלשהו, האם הוא לא חי בנוחות ובשלווה באופן יחסי? האין זו מטרתם של אנשים כשהם מקדמים את האמרה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקרו את החסרונות שלהם"? (אכן כן.) ברור שזו דרך הישרדות נכלולית וערמומית, שיש בה אלמנט של זהירות, אשר מטרתה היא שימור עצמי. כשאנשים חיים כך, אין להם חברי נפש או חברים קרובים שלהם הם יכולים לומר את כל אשר על ליבם. בין אנשים יש אך ורק זהירות הדדית, ניצול הדדי ומזימות הדדיות, כשכל אדם לוקח ממערכת היחסים את מה שהוא צריך. האין זה כך? בבסיס, המטרה של "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" היא להימנע מפגיעה באחרים ומיצירת אויבים, להגן על עצמך על ידי כך שאינך פוגע באיש. זו טכניקה ושיטה שאדם מאמץ כדי למנוע מעצמו פגיעה. כשאנו בוחנים את ההיבטים השונים האלה של מהותה, האם הדרישה בנוגע להתנהלות המוסרית של אנשים "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" אצילית? האם היא חיובית? (לא.) אם כך, מהי מלמדת אנשים? שאל לך לפגוע באנשים או להזיק להם, אחרת אתה הוא זה שייפגע בסופו של דבר; ובנוסף, שאסור לך לבטוח באיש. אם תפגע בחבר טוב, החברות תתחיל להשתנות מבלי משים: מחבר טוב וקרוב הוא יהפןך לזר או לאויב. כשהדרישה מלמדת אנשים להתנהג כך, אילו בעיות היא יכולה לפתור? גם אם לא תקים לעצמך אויבים ואפילו תאבד כמה מהם על ידי כך שתנהג באופן זה, האם הדבר יגרום לאחרים להעריך אותך, לאשר אותך ולהישאר חברים שלך? האם הדבר משיג את הסטנדרט להתנהלות מוסרית במלואו? לכל היותר, אין זו אלא פילוסופיה להתנהלות בעולם. האם קיום האמרה והנוהג האלה יכול להיחשב כהתנהלות מוסרית טובה? כלל וכלל לא. זו הדרך שבה הורים מסוימים מחנכים את ילדיהם. אם ילדם סופג מכות במקום כלשהו, הם אומרים לו, "אתה רכיכה. מדוע לא החזרת? אם הוא חובט בך, פשוט בעט בו!" האם זו הדרך הנכונה? (לא.) איך קוראים לזה? קוראים לזה הסתה. מהי מטרת ההסתה? למנוע הפסדים ולנצל אחרים. אם מישהו חובט בך, לכל היותר זה יכאב במשך כמה ימים; אם תבעט בו בחזרה, האם לא יהיו השלכות חמורות יותר? ומי גרם לכך? (ההורים, בגלל ההסתה שלהם.) אם כן, האם אופי ההצהרה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" לא דומה לכך במידה מסוימת? האם נכון לקיים קשרים עם אנשים אחרים בהתאם לאמרה הזו? (לא.) לא, זה לא נכון. אם נסתכל על כך מהזווית הזו, האם זו לא דרך להסית אנשים? (אכן כן.) האם היא מלמדת אנשים לנהוג בחוכמה כשהם מקיימים אינטראקציה עם הזולת, להיות מסוגלים להבדיל בין אנשים, לראות אנשים ודברים בדרך הנכונה ולקיים קשרים עם אנשים בדרך חכמה? האם היא מלמדת שבעת מפגש עם אנשים טובים, אנשים עם אנושיות, עליך להתייחס אליהם בכנות, להעניק להם עזרה אם ניתן, ואם לא, אז להפגין כלפיהם סבלנות ולנהוג בהם כיאות, ללמוד להיות סובלניים כלפי חסרונותיהם, להשלים עם אי ההבנות והשיפוט שהם מפגינים כלפיך וללמוד מחוזקותיהם ומתכונותיהם הטובות? האם זה מה שהיא מלמדת אנשים? (לא.) אם כך, מה קורה בסופו של מה שהאמרה הזו מלמדת אנשים? האם היא הופכת אנשים לישרים יותר או לערמומיים יותר? היא גורמת לכך שאנשים הופכים ערמומיים יותר; לבבותיהם של אנשים הולכים ומתרחקים זה מזה, המרחק בין אנשים גדל וקשרים בין אנשים הופכים מורכבים; הדבר שווה ערך לסיבוך בקשריהם החברתיים של אנשים. תקשורת מלב אל לב בין אנשים נעלמת ומתעורר הלך רוח של זהירות הדדית. האם קשרים בין אנשים יכולים להיות רגילים בדרך זו? האם האקלים החברתי ישתפר? (לא.) אם כך, זו הסיבה שבגינה האמרה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקרו את החסרונות שלהם" שגויה. לא ניתן לגרום לאנשים להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה על ידי כך שמלמדים אותם לנהוג באופן כזה; יתרה מכך, לא ניתן להפוך אנשים לגלויים, ישרים או כנים. ברור שהאמרה הזו לא יכולה להשיג שום דבר חיובי.

האמרה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" מתייחסת לשתי פעולות: האחת היא הכאה, והאחרת היא מתיחת ביקורת. במסגרת אינטראקציות רגילות בין אנשים, האם הכאה של מישהו היא נכונה או שגויה? (שגויה.) האם הכאה של מישהו היא הפגנה והתנהגות של אנושיות רגילה במסגרת אינטראקציות של אדם עם הזולת? (לא.) הכאה של אנשים היא ללא ספק שגויה, בין אם אתה מכה אותם בפנים או בכל מקום אחר. אם כך, ההצהרה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים" שגויה מעצם מהותה. על פי האמרה הזו, נראה שאין זה נכון להכות אדם בפנים, אבל נכון להכותו בכל מקום אחר, משום שכאשר חובטים בפנים הן הופכות אדומות, נפוחות ופצועות. זה גורם לאדם להיראות רע ולא ייצוגי, וגם מוכיח שאתה מתייחס לאנשים בדרך גסה, בוטה ושפלה במיוחד. אם כך, האם אצילי להכות אדם במקומות אחרים? לא – גם זה לא אצילי. למעשה, מוקד האמרה הזו הוא לא היכן להכות אדם, אלא המילה "להכות" עצמה. אם בעת קיום אינטראקציה עם אחרים אתה תמיד מכה אותם כדרך להתמודדות עם בעיות ופתרונן, עצם השיטה שלך שגוי. הדבר נעשה מתוך פזיזות ולא מתבסס על המצפון ועל ההיגיון שבאנושיותו של אדם, ומובן שעוד פחות מכך זהו יישום בפועל של האמת או ציות לעקרונות-האמת. אנשים מסוימים לא פוגעים בכבודם של אחרים בנוכחותם – הם נזהרים בדבריהם ונמנעים מלהכות אחרים בפנים, אבל תמיד מתנהלים בחוסר הגינות מאחורי גבם, לוחצים את ידם מעל לשולחן אבל בועטים בהם מתחתיו, אומרים דברים טובים פנים אל פנים אבל זוממים כנגדם מאחורי גבם, משתמשים בחסרונותיהם כדי לפגוע בהם, ממתינים להזדמנות לנקום, מפלילים וזוממים, מפיצים שמועות או מלבים התנגשויות ומשתמשים באנשים אחרים כדי לפגוע בהם. במה השיטות הערמומיות האלה טובות מהכאת אדם בפנים? האם הן לא חמורות אף יותר מאשר להכות אדם בפרצופו? האם הן לא חתרניות, זדוניות ונטולות אנושיות יותר? (אכן כן.) אם כך, האמרה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים" היא חסרת משמעות מעצם מהותה. ההשקפה הזו היא בעצמה טעות, עם שמץ של העמדת פנים כוזבת. זו שיטה צבועה, והדבר הופך אותה לעוד יותר מאוסה, מעוררת שאט נפש ומתועבת. ברור לנו כעת שהכאת אנשים כשלעצמה מתבצעת מתוך פזיזות. על בסיס מה אתה מכה אדם? האם הדבר מאושר על פי חוק, או האם זו זכות שהוענקה לך על ידי האל? אף אחד מבין השניים. אם כך, מדוע להכות אנשים? אם אתה יכול להסתדר עם מישהו באופן רגיל, הרי שבאפשרותך להשתמש בדרכים נכונות כדי להתנהל מולו ולקיים עמו אינטראקציה. אם אתה לא יכול להסתדר איתו, תוכלו להיפרד לשלום ללא כל צורך לנהוג בפזיזות או להגיע לכדי מהלומות. זה צריך להיות דבר שאנשים עושים בתחום המצפון וההיגיון של האנושיות. מיד כאשר אתה נוהג בפזיזות, גם אם אתה לא מכה את האדם בפנים אלא במקום אחר, זו בעיה חמורה. זו לא דרך רגילה של קיום אינטראקציה. זו הדרך שבה אויבים מקיימים אינטראקציה, לא הדרך הרגילה שבה אנשים מתקשרים. היא חורגת מגבולותיה של תחושת האנושיות. האם הביטוי "למתוח ביקורת" באמרה "אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" הוא טוב או רע? האם יש בביטוי "למתוח ביקורת" רובד שבו הוא מתייחס לחשיפה או לגילוי של אנשים במסגרת דברי האל? (לא.) על פי הבנתי את הביטוי "למתוח ביקורת", כפי שהוא קיים בשפה האנושית, זו לא משמעותו. מהותו היא של צורת חשיפה שיש בה רשעות מסוימת; משמעותו היא לחשוף את הבעיות ואת החסרונות של אנשים, או דברים והתנהגויות מסוימים שאינם ידועים לאחרים, או תככים, רעיונות או השקפות שפועלים ברקע. זו המשמעות של הביטוי "למתוח ביקורת" באמרה "אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם". אם שני אנשים מסתדרים היטב והם חברים קרובים, ללא מחסומים ביניהם, וכל אחד מהם מקווה להועיל ולסייע לאחר, מוטב שישבו יחד ויציגו זה את בעיותיו של זה בפתיחות ובכנות. זה ראוי, וזו אינה מתיחת ביקורת על חסרונותיו של האחר. אם אתה מגלה את בעיותיו של אדם אחר, אך מבין שהוא עדיין לא מסוגל לקבל את עצתך, אז כדי להימנע מריב או מקונפליקט פשוט אל תאמר דבר. אם ברצונך לעזור לו, תוכל לשמוע את דעתו ולשאול אותו תחילה: "אני רואה שיש לך בעיה מסוימת, ואני מקווה לייעץ לך. אני לא יודע אם תוכל לקבל זאת. אם אתה יכול, אייעץ לך. אם לא, לא אומר דבר לעת עתה". אם הוא יאמר: "אני בוטח בך. לא משנה מה יש לך לומר, אתה לא תעבור את הגבול; אני יכול לקבל זאת", פירושו של דבר שהרשות ניתנה לך ואתה יכול לשוחח עימו על בעיותיו, בזו אחר זו. לא רק שהוא יקבל באופן מלא את מה שיש לך לומר, אלא שהוא גם יפיק מכך תועלת, ושניכם תוכלו עדיין לקיים קשר רגיל. האין זו התנהלות של כנות הדדית? (כן.) זו השיטה הנכונה לקיום אינטראקציה עם אחרים; זו לא מתיחת ביקורת על חסרונות של אחרים. מהי המשמעות של הימנעות מ"מתיחת ביקורת על חסרונות של אחרים", כפי שמציגה זאת האמרה המדוברת? המשמעות היא לא לדבר על חסרונות של אחרים, לא לדבר על הבעיות שהן בגדר טאבו חמור ביותר עבורם, לא לחשוף את מהות בעיותיהם ולא להיות בוטים כל כך בביקורת עליהם. המשמעות היא להסתפק בהערות שטחיות מסוימות, לומר דברים שנאמרים בדרך כלל על ידי כולם, לומר דברים שהאדם עצמו כבר מסוגל להבחין בהם ולא לחשוף טעויות שאותו אדם עשה בעבר או עניינים רגישים. איזו תועלת יש בכך לאדם אם אתה פועל באופן זה? אולי לא פגעת בו או הפכת אותו לאויב, אבל מה שעשית לא עוזר לו ולא מועיל לו בשום אופן. לכן, הביטוי "אל תבקר את החסרונות של אחרים" כשלעצמו הוא מתחמק ואינו אלא צורה של תחבולנות שלא מאפשרת כנות ביחסים בין אנשים. ניתן לומר שהתנהלות כזו היא טיפוח של כוונות רעות; אין זו דרך נכונה של קיום אינטראקציה עם הזולת. הכופרים אפילו רואים את "אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" כדבר מה שאדם בעל עקרונות מוסריים נאצלים צריך לעשות. זו בבירור דרך התנהלות ערמומית מול אחרים, שאנשים מאמצים כדי להגן על עצמם; אין זה בשום אופן מצב נאות של אינטראקציה.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (8)

האמרה על התנהגות מוסרית "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי", שמתייחסים אליה בתרבות הסינית המסורתית, היא דוקטרינה שמרסנת והופכת אנשים לנאורים. היא יכולה לפתור רק מחלוקות קטנות ועימותים פעוטים, אך אין לה כל השפעה שהיא כשמדובר באנשים שרוחשת בהם שנאה עמוקה. האם האנשים שמעמידים את הדרישה הזאת באמת מבינים את האנושיות של האדם? אפשר לומר שהאנשים שמעמידים את הדרישה הזאת בהחלט מודעים לטווח הסובלנות הגדול של המצפון והשכל האנושיים. אלא שקידום התאוריה הזאת עשוי לגרום להם להיראות מתוחכמים ואציליים, ולזכות לאישור ולחנופה של אנשים. האמת היא שהם יודעים היטב שאם מישהו פוגע בכבודו או באופיו של אדם, מזיק לאינטרסים שלו או אפילו משפיע על סיכוייו העתידיים ועל כל חייו, הרי שמנקודת המבט של האנושיות, הצד הנפגע חייב להגיב. בלי קשר לכמה מצפון ושכל יש לו, הוא לא יספוג את זה ללא תגובה. לכל היותר, רק העוצמה והשיטה של הנקמה יהיו שונים ממקרה למקרה...

מדוע אנשים אינם מסוגלים לוותר על שנאה? מה הסיבות העיקריות? מצד אחד, הם מושפעים מן האמרה הזאת על התנהגות מוסרית – "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי". מצד אחר, הם מודאגים מהמחשבה שאם הם יטפחו טינה קטנונית, וישנאו אנשים כל הזמן, ולא יהיו סובלניים כלפי אחרים, הם לא יוכלו להשיג דריסת רגל בחברה ויוקעו על ידי דעת הקהל ואנשים יצחקו עליהם, כך שעליהם לבלוע את כעסם באי-רצון ובעל כורחם. מצד אחד, אם מביטים על האינסטינקט האנושי, הרי שאנשים החיים בעולם הזה אינם יכולים לשאת את כל הדיכוי הזה, את פגיעה חסרת ההיגיון ואת היחס הלא הוגן. כלומר, היכולת לעמוד בדברים האלה היא לא חלק מהאנושיות של אנשים. לכן, לא הוגן ולא אנושי להעמיד את הדרישה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי" בפני אף אחד. מצד אחר, ברור שרעיונות ודעות כאלו גם משפיעים על ההשקפות ועל נקודות המבט של אנשים ביחס לדברים האלו או מעוותים אותן, כך שהם אינם מסוגלים להתייחס כראוי לעניינים כאלו ובמקום זאת סבורים שאמרות כגון "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי" הן נכונות וחיוביות. כשאנשים סובלים מיחס לא הוגן, הרי שכדי להימנע מהוקעה מצד דעת הקהל, אין להם ברירה אלא לבלוע את העלבונות ואת היחס הלא שוויוני שהם סבלו, ולהמתין להזדמנות לגמול עליו. על אף שכלפי חוץ הם אומרים דברים שנשמעים נחמד כגון "'הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי'. לא נורא, אין טעם לגמול, בטל זמנו בטל קרבנו", האינסטינקט האנושי מונע מהם מלשכוח אי-פעם את הנזק שהמקרה הזה גרם להם, כלומר הנזק שהוא גרם לגופם ולנפשם לא יוכל אי-פעם להימחק או להתפוגג. כשאנשים אומרים "תשכחו מהשנאה, העניין הזה תם ונשלם, בטל זמנו בטל קרבנו", זאת רק מראית עין שנוצרת אך ורק מכורח האילוץ ובשל השפעתם של רעיונות ודעות כגון "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי". כמובן, אנשים גם מוגבלים על ידי רעיונות והשקפות אלו מבחינה זו שהם חושבים שאם לא יעלה בידיהם ליישם אותם, אם לא יהיו להם האומץ או הנדיבות להיות סלחנים בכל מקום אפשרי, כולם יביטו עליהם בביקורתיות ויוקיעו אותם, ויַפלו אותם לרעה עוד יותר בחברה או במסגרת הקהילה שלהם. לְמה גורמת אפליה? היא גורמת לכך שכשאתה בא במגע עם אנשים ועוסק בענייניך, אנשים אומרים: "הבחור הזה צר מוחין ונקמן. היזהרו כשיש לכם קשר איתו!" למעשה, הדבר הופך למשוכה נוספת כשאתה עוסק בענייניך במסגרת הקהילה. מדוע קיימת המשוכה הנוספת הזאת? כיוון שהחברה בכללותה מושפעת מרעיונות ומדעות כגון "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי". המנהגים של החברה בכללותה מאדירים חשיבה כזאת, והחברה בכללותה מוגבלת, מושפעת ונשלטת על ידה, כך שאם אינך יכול ליישם אותה, יהיה לך קשה להשיג דריסת רגל בחברה, ולשרוד בתוך הקהילה שלך. לכן, לאנשים מסוימים אין ברירה אלא להכפיף את עצמם למנהגים החברתיים הללו ולקיים אמרות ודעות כגון "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי", ולחיות חיים פתטיים. לאור התופעות האלו, האם לאותם אנשי מוסר לכאורה אכן היו מטרות או כוונות מסוימות בכך שהם העמידו את האמרות הללו על אודות רעיונות ודעות? האם הם עשו זאת כדי שאנשים יוכלו לחיות באורח חופשי יותר, ושגופם, שכלם ורוחם יהיו משוחררים יותר? אם שמא היה זה כדי שאנשים יוכלו לחיות חיים מאושרים יותר? די ברור שלא. האמרות האלו על התנהגות מוסרית אינן משרתות כלל את הצרכים של האנושיות הרגילה של אנשים, ועוד פחות מכך העמידו אותן כדי לגרום לאנשים לממש אנושיות רגילה. להיפך, הן משרתות באופן מוחלט את השאיפה של המעמד השליט לשלוט באנשים ולייצב את כוחו שלו. הן משרתות את המעמד השליט, והועמדו כדי שהמעמד השליט יוכל לפקח על הסדר החברתי ועל המנהגים החברתיים, תוך שימוש בדברים האלו כדי להגביל כל אדם, כל משפחה, כל פרט, כל קהילה, כל קבוצה, ואת החברה הבנויה מכל הקבוצות השונות. דווקא בחברות האלו, תחת האינדוקטרינציה, ההשפעה וההנחלה של רעיונות ודעות מוסריים כאלו, מופיעים ומתגבשים הרעיונות והדעות המוסריים של הזרם המרכזי של החברה. ההתגבשות הזאת של המוסר החברתי ושל המנהגים החברתיים אינה מועילה יותר להישרדות של המין האנושי, והיא גם לא מועילה יותר לקדמה ולטיהור של המחשבה האנושית או לשיפור האנושיות. נהפוך הוא, בגלל עלייתם של הרעיונות והדעות המוסריים האלו, החשיבה האנושית מוגבלת לתחום שנמצא בשליטה. ובכן, מי מרוויח בסופו של דבר? האם המין האנושי הוא המרוויח? או המעמד השליט? (המעמד השליט.) אכן, המעמד השליט הוא שמרוויח בסופו של דבר כשכתבי המוסר האלו מהווים בסיס לחשיבה ולהתנהגות המוסרית של בני האדם, קל יותר לשלוט בהם וסביר יותר שהם יהיו אזרחים צייתנים, שיהיה קל יותר לתמרן אותם, ושיהיה קל יותר לשלוט בהם באמצעות האמרות השונות של כתבי המוסר בכל מה מעשיהם, וגם באמצעות מערכות חברתיות, מוסר חברתי, מנהגים חברתיים ודעת הקהל. באופן הזה ובמידה מסוימת, הרעיונות וההשקפות של האנשים הכפופים לאותן מערכות חברתיות, לאותה סביבה מוסרית ולאותם מנהגים חברתיים עברו עיבוד ותקנון על ידי אותם אנשי מוסר, הוגים ומחנכים לכאורה, ולכן יש להם יש באופן בסיסי רעיונות ודעות אחידים ומסקנה סופית אחידה באשר לאופן שבו עליהם להתנהל. מה משמעות המילה הזאת, "אחיד"? משמעותה שכל אלו שנשלטים – כולל המחשבות והאנושיות הרגילה שלהם – נטמעו והוגבלו על ידי האמרות הללו מתוך כתבי המוסר. המחשבות של האנשים מוגבלות, והפיות והמוחות שלהם מוגבלים גם הם באותו זמן. כולם נאלצים לקבל את הרעיונות והדעות המוסריים הללו של התרבות המסורתית, תוך שהם משתמשים בהם כדי לשפוט ולהגביל את ההתנהגות שלהם עצמם מצד אחד, ולשפוט אחרים ואת החברה הזאת מצד אחר. כמובן, בה בעת, הם גם נשלטים על ידי דעת הקהל, שממוקדת באמרות האלו מכתבי המוסר. אם אתה חושב שהדרך שלך לעשות דברים סותרת את האמרה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי", אתה מרגיש מאוד כעוס ומאוד לא בנוח, ועד מהרה עולה בדעתך ש"אם לא אצליח להיות סלחן בכל מקום אפשרי, אם אני כל-כך קטנוני וצר אופקים כמו איזה ליליפוטי אטום, ואני לא יכול לוותר ולו על השנאה הקטנה ביותר, אלא נושא אותה איתי כל הזמן, האם יצחקו עלי? האם עמיתים וחברים יפלו אותי לרעה?" וכך אתה חייב להעמיד פנים שאתה רחב לב באורח מיוחד. אם אנשים מתנהגים כך, האם זה אומר שהם נשלטים על ידי דעת הקהל? (כן.) אם מדברים באופן אובייקטיבי, הרי שעמוק בליבך יש כבלים בלתי נראים, כלומר דעת הקהל וההוקעה של החברה כולה הם עבורך כמו כבלים בלתי נראים.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (9)

מן האמרה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" משתמע שעליך לתת או לספק לאחרים רק מה שאתה עצמך אוהב או נהנה ממנו. אך אילו דברים אנשים מושחתים אוהבים ונהנים מהם? דברים מושחתים, דברים מופרכים ורצונות אקסטרווגנטיים. אם תיתן ותספק את הדברים השליליים הללו לאנשים, האם המין האנושי לא יהפוך למושחת יותר ויותר? יהיו פחות ופחות דברים חיוביים. האין זאת עובדה? זאת עובדה שהמין האנושי מושחת באופן עמוק. בני אדם מושחתים אוהבים לרדוף אחר תהילה, רווח, מעמד והנאות הבשר; הם רוצים להיות ידוענים, להיות אדירים ועל-אנושיים. הם רוצים חיים נוחים ונרתעים מעבודה קשה; הם רוצים לקבל את הכול מן המוכן. מעטים מאוד מהם אוהבים את האמת או דברים חיוביים. אם אנשים יתנו ויספקו לאחרים את השחיתות שלהם ואת מה שהם מעדיפים, מה יקרה? זה בדיוק כפי שהיית מתאר לעצמך: המין האנושי רק יהפוך למושחת יותר ויותר. אלו שמצדדים ברעיון "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" מבקשים שאנשים יתנו ויספקו לאחרים את השחיתות שלהם, את ההעדפות ואת הרצונות האקסטרווגנטיים שלהם, ובכך יגרמו לאנשים אחרים לחפש רוע, נוחות, כסף וקידום. האם זה הנתיב הנכון בחיים? קל לראות ש"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" היא אמרה בעייתית ביותר. החורים והפגמים שיש בה גלויים לעין באופן בולט; אין אפילו טעם לנתח ולבחון את זה. השגיאות וההיבטים המגוחכים שבה גלויים לעין עם הבחינה הקלה ביותר. יחד עם זאת, רבים מביניכם משוכנעים ומושפעים בקלות מן האמרה הזאת ומקבלים אותה ללא הבחנה. כשאתם באים במגע עם אחרים אתם משתמשים באמרה הזאת לעתים קרובות כדי לנזוף בעצמכם ולדחוק באחרים. על ידי כך שאתם עושים כן אתם חושבים שהאופי שלכם אצילי במיוחד, ושההתנהלות שלכם הגיונית מאוד. אך מבלי משים, המילים האלו גילו את העיקרון שאתה חי על פיו ואת העמדה שלך בסוגיות. בה בעת, הולכת שולל והטעית אחרים כדי שהם יתייחסו לאנשים ולנסיבות עם אותה השקפה ועמדה כמוך. פעלת כמו מישהו שיושב על הגדר, במלוא מובן המילה, ולחלוטין בחרת בדרך האמצע. אתה אומר: "לא משנה באיזו סוגייה מדובר, אין צורך להתייחס אליה ברצינות. אל תקשה על עצמך או על אחרים. אם אתה מקשה על אחרים, הרי שאתה מקשה על עצמך. להיות נדיב כלפי אחרים משמעו להיות נדיב כלפי עצמך. אם אתה קשה עם אנשים, הרי שאתה קשה עם עצמך. מדוע להעמיד את עצמך במצב קשה? לא לעשות לחברך מה ששנוא עליך זה הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות למען עצמך, וגם הדבר המתחשב ביותר". הגישה הזאת היא בעליל לא להיות קפדן בשום עניין. אין לך שום עמדה נכונה או השקפה נכונה על שום סוגייה; יש לך השקפה מבולבלת על הכול. אתה לא קפדן ופשוט מעלים עין מדברים. כשתעמוד לבסוף בפני האל ותיתן דין וחשבון על עצמך, הכול יהיה בלבול אחד גדול. מדוע? כיוון שאתה תמיד אומר לעצמך אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. זה נותן לך נחמה רבה והנאה גדולה, אך בה בעת זה יגרום לך לצרות גדולות, וימנע ממך להיות בעל השקפה או עמדה ברורה בעניינים רבים. מובן שזה גם גורם לך לא להיות מסוגל להבין באורח ברור מהם הדרישות והסטנדרטים של האל עבורך כשאתה נתקל במצבים האלו, או איזה סוף עליך להשיג. הדברים האלו קורים כיוון שאתה לא קפדן בשום דבר; הם נגרמים על ידי גישה והשקפה מבולבלות. האם לא לעשות לחברך מה ששנוא עליך היא לא הגישה הסובלנית שצריכה להיות לך כלפי אנשים ודברים? לא, היא לא. זאת רק תאוריה שנראית נכונה, אצילית ואדיבה מן החוץ, אך למעשה היא דבר שלילי מן היסוד. ברור שהיא עוד פחות מכך עקרון-אמת שאנשים צריכים לקיים. האל אינו דורש שאנשים לא יעשו לחברם מה ששנוא עליהם, במקום זאת הוא דורש מאנשים שהעקרונות שעליהם לקיים כשהם מטפלים במצבים שונים יהיו ברורים להם. אם זה נכון ועולה בקנה אחד עם האמת שבדברי האל, הרי שאתה חייב להיצמד לכך. ולא רק שאתה חייב להיצמד לכך, אלא שאתה חייב לנזוף באחרים, לשכנע אותם ולשתף עמם, כדי שהם יבינו בדיוק מהן כוונות האל, ומהם עקרונות-האמת. זאת האחריות והמחויבות שלך. האל אינו מבקש ממך לבחור בדרך האמצע, ועוד פחות מכך הוא מבקש ממך להתפאר ברוחב לבך. אתה חייב לדבוק בדברים שבהקשר להם האל נזף בך ולימד אותך, ולמה שהאל אומר בדבריו: הדרישות, הקריטריונים ועקרונות-האמת שאנשים צריכים לקיים. לא זו בלבד שאתה חייב להיצמד אליהם ולאחוז בהם לנצח, עליך גם ליישם בפועל את עקרונות-האמת האלו על ידי כך שתשמש דוגמה, וכן על ידי כך שתשכנע אחרים, תפקח עליהם, תעזור להם ותדריך אותם להיצמד אליהם, לקיים וליישם אותם בפועל באופן שאתה עושה זאת. האל דורש שתעשה זאת – זה מה שהוא מפקיד בידיך. אתה לא יכול פשוט להעמיד דרישות לעצמך תוך שאתה מתעלם מאחרים. האל דורש ממך לנקוט בעמדה הנכונה בסוגיות, להיצמד לקריטריונים הנכונים, ולדעת בדיוק מהם הקריטריונים בדברי האל, והוא דורש ממך לגלות מהם בדיוק עקרונות-האמת. אפילו אם אינך יכול להשיג זאת, אפילו אם אינך רוצה, אם אינך אוהב את זה, אם יש לך תפיסות, או אם אתה מתנגד לכך, עליך להתייחס לכך כאל האחריות שלך, כאל מחויבות. עליך לשתף עם אנשים על הדברים החיוביים שבאים מן האל, על דברים שהם צודקים ונכונים, ולהשתמש בהם כדי לעזור לאחרים, להשפיע עליהם ולהדריך אותם, כך שאנשים יפיקו תועלת מהם ויחונכו על ידם, וילכו בנתיב הנכון בחיים. זאת האחריות שלך, ואסור לך להיצמד בעקשנות לרעיון "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" שהשטן החדיר למחשבותיך. בעיני האל, האמרה הזאת היא בסך הכול פילוסופיה להתנהלות בעולם; היא דרך חשיבה שכוללת את התכסיסים של השטן; היא כלל אינה הנתיב הנכון, והיא גם לא דבר חיובי. כל מה שהאל דורש ממך הוא שתהיה אדם ישר שמבין בבהירות מה עליו לעשות ומה אסור לו לעשות. הוא לא קורא לך להיות אדם שמחפש לרצות אחרים או מי שיושב על הגדר; הוא לא קרא לך לבחור בדרך האמצע. כשעניין נוגע לעקרונות-האמת, עליך לומר מה שצריך להיאמר, ולהבין את מה שצריך להבין. אם מישהו אינו מבין משהו אבל אתה כן מבין אותו, ואתה יכול לתת עצות ולעזור לו, הרי שאתה לחלוטין חייב לקיים את האחריות והמחויבות הזאת. אסור לך סתם לעמוד בצד הדרך ולהתבונן, קל וחומר להיצמד לפילוסופיות שהשטן החדיר למחשבותיך כגון לא לעשות לחברך מה ששנוא עליך. האם אתה מבין? (כן). מה שנכון וחיובי הוא כזה אפילו אם אתה לא אוהב אותו, לא רוצה לעשות אותו, לא מסוגל לעשות ולהשיג אותו, מתנגד לו או מפתח תפיסות נגדו. תמצית דברי האל והאמת לא ישתנו רק כיוון שלמין האנושי יש צביונות מושחתים וכיוון שיש לו רגשות, תחושות, רצונות ותפיסות מסוימים. תמצית דברי האל והאמת לעולם לא ישתנו. ברגע שאתה יודע, מבין, חווה ומשיג את דברי האל ואת האמת, המחויבות שלך היא לשתף את העדויות החווייתיות שלך עם אחרים. הדבר יאפשר לאנשים רבים עוד יותר להבין את כוונות האל, להבין ולהשיג את האמת, להבין את הדרישות והסטנדרטים של האל ולתפוש את עקרונות-האמת. על ידי כך, האנשים הללו ישיגו נתיב של יישום בפועל כשהם ייתקלו בנושאים בחיי היומיום שלהם ולא יהפכו מבולבלים או כבולים על ידי הרעיונות וההשקפות השונים של השטן. האמרה על התנהלות מוסרית "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" היא באמת ובתמים התוכנית הערמומית של השטן לשליטה בדעתם של אנשים. אם אתה תמיד מצדד בכך, הרי שאתה מישהו שחי על פי פילוסופיות שטניות; אדם שחי לחלוטין בצביון שטני.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (10)

בכל עידן או קבוצה אתנית שבה היא נמצאת בשימוש, האמרה הזאת על התנהלות מוסרית "אקריב את עצמי למען חבר" מחזיקה מעמד לא רע. כלומר, היא מתאימה יחסית היטב למצפון ולהיגיון של המין האנושי. ליתר דיוק, האמרה הזאת מתאימה למושג ה"אחווה" שאנשים דבקים בו במצפונם. אנשים שמעריכים אחווה היו מוכנים להקריב את עצמם למען חבר. בלי קשר לכמה קשה ומסוכן המצב שבו החבר שלהם נמצא, הם היו קמים ומקריבים את עצמם למענו. זאת הרוח של הקרבת האינטרסים שלך למען אחרים. בעיקרון, האמרה על התנהלות מוסרית "אקריב את עצמי למען חבר" מטביעה באנשים את הערכת האחווה. הדבר מחייב את המין האנושי לדבוק באמת המידה של הערכת האחווה: זאת התמצית של האמרה הזאת...

מה לא בסדר ברעיונות ובהשקפות כגון "להקריב את עצמך למען חבר"? השאלה הזאת למעשה פשוטה למדי ולא קשה. אף אדם שחי בעולם לא מזנק מתוך סדקים בסלעים. לכולם יש הורים וילדים, לכולם יש קרובי משפחה, אף אחד לא קיים עצמאית בעולם האנושי הזה. מה כוונתי בכך? אני מתכוון שאתה חי בעולם אנושי, ויש לך את המחויבויות שלך שעליך למלא. ראשית, עליך לתמוך בהוריך, ושנית, עליך לגדל את ילדיך. זו האחריות שלך במסגרת המשפחה. בחברה, יש לך גם אחריות ומחויבויות חברתיות שעליך למלא. עליך למלא תפקיד בחברה, כמו להיות פועל, איכר, איש עסקים, סטודנט או אינטלקטואל. בין המשפחה לחברה, יש תחומי אחריות ומחויבויות רבות שעליך למלא. כלומר, בנוסף למזון, לבגדים, למגורים ולתחבורה שלך, יש לך דברים רבים שאתה חייב לעשות, וגם דברים רבים שאתה צריך לעשות ומחויבויות רבות שעליך למלא. אם נניח בצד את הנתיב הנכון הזה של אמונה באל שאנשים הולכים בו, כפרט עליך למלא סוגים רבים של אחריות משפחתית ומחויבויות חברתיות רבות. אתה לא קיים באורח עצמאי. האחריות שעל כתפיך אינה רק לרכוש חברים וליהנות או למצוא מישהו שאתה יכול לדבר איתו ושיכול לעזור לך. רוב תחומי האחריות שלך – החשובים ביותר – הם אלה הקשורים למשפחתך ולחברה. רק אם תממש היטב את האחריות המשפחתית שלך ואת המחויבויות החברתיות שלך, חייך כאדם ייחשבו שלמים ומושלמים. אם כך, מה כוללת האחריות שעליך למלא במשפחה? כילד, עליך להיות בן טוב להוריך ולתמוך בהם. כל אימת שהוריך חולים או נתונים בקשיים, עליך לעשות כל מה שלאל ידך לעשות. כהורה, עליך להזיע ולהשקיע מאמץ, לעבוד קשה ולעמוד בקשיים כדי לפרנס את כל המשפחה, וליטול על עצמך את האחריות הכבדה הכרוכה בלהיות הורה, לגדל את ילדיך, לחנך אותם ללכת בנתיב הנכון, ולגרום להם להבין את עקרונות ההתנהלות. כך, יש לך אחריות רבה בתחום המשפחה שלך. אתה חייב לתמוך בהוריך וליטול על עצמך את האחריות הכרוכה בגידול ילדיך. יש דברים רבים שצריך לעשותם. ומהי האחריות שלך בחברה? עליך להישמע לחוקים ולתקנות, צריכים להיות לך עקרונות כדי להתנהל עם אחרים, עליך לעשות את המיטב שלך בעבודה ולנהל היטב את הקריירה שלך. שמונים או תשעים אחוזים מזמנך ומן האנרגיה שלך צריכים להיות מושקעים בדברים האלו. כלומר, בלי קשר לתפקיד שאתה ממלא במשפחה או בחברה, בלי קשר לנתיב שאתה הולך בו, בלי קשר למהות השאיפות והכמיהות שלך, לכל אדם יש אחריות שהוא נדרש לשאת, שהיא חשובה לו מאוד ברמה האישית, ותופסת כמעט את כל זמנו ואת כל האנרגיה שלו. מנקודת המבט של האחריות המשפחתית והחברתית, מה הערך שלך כאדם ושל חייך בכך שבאת לעולם האנושי הזה? הערך הוא בכך שתממש את האחריות והשליחויות שניתנו לך על ידי השמיים. חייך אינם שייכים לך בלבד, והם כמובן לא שייכים לאחרים. חייך קיימים עבור השליחויות והאחריות שלך, ועבור האחריות, המחויבויות והשליחויות שעליך למלא בעולם האנושי הזה. חייך אינם שייכים להוריך, וגם לא לאשתך (בעלך), וכמובן הם אינם שייכים לילדיך. עוד פחות מכך הם שייכים לצאצאיך. אז למי שייכים חייך? אם נדבר מנקודת המבט של אדם בעולם, חייך שייכים לאחריות ולשליחויות שניתנו לך על ידי האל. אך מנקודת מבטו של מאמין, חייך צריכים להיות שייכים לאל, היות שהוא מי שמסדר את כל הדברים סביבך ויש לו ריבונות עליהם. לכן, כאדם, החי בעולם, אל לך להבטיח את חייך לאחרים באופן שרירותי, ואל לך להקריב את חייך באופן שרירותי למען אחווה. כלומר, אל לך להמעיט בערכם של חייך. חייך חסרי ערך עבור כל אחד אחר, במיוחד עבור השטן, החברה הזאת והמין האנושי הזה, אך עבור הוריך וקרוביך, חייך הם בעלי חשיבות עליונה, כיוון שיש קשר בל-ינותק בין האחריות שלך ובין ההישרדות שלהם. כמובן, מה שעוד יותר חשוב הוא שיש קשר בל ינותק בין חייך ובין העובדה שלאל יש ריבונות על כל הדברים ועל המין האנושי כולו. חייך חיוניים בקרב החיים הרבים שהאל ריבון עליהם. יתכן שאינך מעריך כל-כך את חייך, ואולי אתה לא צריך להעריך כל-כך את חייך, אבל העובדה היא שחייך חשובים מאוד להוריך ולקרוביך, שאיתם יש לך קשרים קרובים ויחסים בל ינותקו. מדוע אני אומר זאת? כי יש לך אחריות כלפיהם, וגם להם יש אחריות כלפיך, יש לך אחריות כלפי החברה הזאת, והאחריות שלך כלפי החברה קשורה לתפקידך בחברה הזאת. תפקידו של כל אדם ושל כל ישות חיה חיוניים לאל, והם כולם אלמנטים חיוניים של הריבונות של האל על המין האנושי, על העולם הזה, על כדור הארץ הזה, על היקום הזה. בעיני האל, כל חיים הם אפילו יותר חסרי משמעות מגרגר של חול, ואפילו בזויים מאשר נמלה; אף על פי כן, כיוון שכל אדם הוא חיים, חיים תוססים ונושמים, הרי שבמסגרת הריבונות של האל, על אף שהתפקיד שהאדם הזה ממלא אינו מרכזי, הוא גם חיוני. לכן, כשאנו בוחנים זאת מן ההיבטים האלו, אילו אדם היה מקריב את עצמו ברצון למען חבר ולא רק חושב על האפשרות לעשות כן, אלא גם מוכן לעשות זאת בכל רגע, למסור את חייו ללא כל התחשבות באחריות המשפחתיות שלו, באחריות החברתית שלו, ואפילו ללא התחשבות בשליחויות שניתנו לו על ידי האל ובחובות המוטלים על כתפיו, האין זה שגוי? (כן). זאת בגידה! הדבר היקר ביותר שהאל מעניק לאדם הוא הנשימה הזאת המכונה חיים. אם אתה מבטיח כלאחר יד את חייך לחבר שאתה חושב שאתה יכול להפקיד אותם בידיו, האם אין זאת בגידה באל? האם אין זה חוסר כבוד כלפי החיים? האם אין זה מעשה של התמרדות כנגד האל? האם זה מעשה של בגידה באל? (כן). זה בבירור ויתור על אחריות שעליך לממש במשפחתך ובחברה, והשתמטות מהשליחויות שהאל נתן לך. זאת בגידה. הדברים החשובים ביותר בחייו של אדם אינם אלא האחריות שעליו לקחת על עצמו בחיים הללו – אחריות משפחתית, אחריות חברתית והשליחויות שהאל נתן לך. הדברים החשובים ביותר הם האחריות והשליחויות האלו. אם אתה מאבד את חייך על ידי ויתור עליהם כלאחר יד למען מישהו אחר בשל תחושה רגעית של אחווה ופזיזות של רגע, האם האחריות שלך עדיין קיימת? כיצד אתה יכול לדבר אם כן על שליחויות? ברור שאתה לא מוקיר את החיים שהאל העניק לך כדבר היקר ביותר, אלא מבטיח אותם כלאחר יד לאחרים, מוותר על חייך למען אחרים, מתעלם או זונח לחלוטין את האחריות שלך למשפחה ולחברה, באופן לא מוסרי ולא הוגן. אם כך, מה אני מנסה לומר לכם? אל תוותרו על חייכם כלאחר יד ואל תבטיחו אותם לאחרים. יש אנשים שאומרים: "האם אני יכול להבטיח אותם להוריי? ומה עם להבטיח אותם לאהוב שלי, האם זה בסדר?" זה לא בסדר. מדוע זה לא בסדר? האל מעניק לך חיים ומאפשר לחייך להימשך כדי שתוכל למלא את האחריות שלך למשפחתך ולחברה ולמלא את השליחויות שהוטלו עליך על ידי האל. אין זה מקומך להתייחס לחייך כאל בדיחה על ידי כך שתבטיח אותם כלאחר יד לאחרים, תמסור אותם לידי אחרים, תשקיע אותם עבור אחרים ותקדיש אותם לאחרים. אם אדם מאבד את חייו, האם הוא עדיין יכול למלא את האחריות והשליחויות המשפחתיות והחברתיות? האם עדיין אפשר לעשות את זה? (לא). וכשהאחריות והשליחויות של אדם למשפחה ולחברה אינן קיימות עוד, האם התפקידים החברתיים שהוא ביצע עדיין קיימים? (לא). כשהתפקידים החברתיים שאדם ביצע אינם קיימים עוד, האם השליחויות של האדם הזה עדיין קיימות? לא. כשהשליחויות והתפקידים החברתיים אינם קיימים עוד, האם הדברים שהאל מושל עליהם כריבון עדיין קיימים? מה שהאל מושל עליו כריבון הוא דברים חיים, בני אדם שיש בהם חיים, וכשהאחריות החברתית שלהם וחייהם אינם עוד, והתפקידים החברתיים שלהם הופכים כולם ללא-כלום, האם זה ניסיון לגרום למין האנושי, שהאל מושל עליו כריבון, ולתוכנית הניהול של האל, להפוך ללא-כלום? אם אתה עושה זאת, האם אין זאת בגידה? (כן). זאת אכן בגידה. חייך קיימים רק עבור האחריות והשליחויות שלך, והערך של חייך יכול להשתקף רק באחריות ובשליחויות שלך. פרט לכך, להקריב את עצמך למען חבר אינו האחריות והשליחות שלך. כאדם שהאל העניק לו חיים, מה שעליך לעשות הוא למלא את האחריות ואת השליחויות שהאל הפקיד בידיך. לעומת זאת, להקריב את עצמך למען חבר אינו אחריות או שליחות שהאל העניק לך. להפך, זאת פעולה שלך מתוך רגש של אחווה, משאלת הלב שלך עצמך, החשיבה חסרת האחריות שלך על החיים, וכמובן, זה גם סוג החשיבה שהשטן משריש באנשים כדי להרבות עליהם לעג ולרמוס את חייהם.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (10)

בחברה הזו, עקרונותיהם של אנשים להתמודדות עם העולם, השיטות שלהם לחיות ולהתקיים, ואפילו עמדותיהם ותפיסותיהם כלפי דת ואמונה, וכן גם תפיסותיהם והשקפותיהם השונות כלפי אנשים ודברים – כל הדברים האלה מותנים באופן בלתי נמנע על ידי המשפחה. לפני שאנשים מתחילים להבין את האמת – אין זה משנה בני כמה הם, מאיזה מגדר הם, מהו עיסוקם, או מהי גישתם כלפי כל דבר שהוא, בין אם היא קיצונית או רציונלית – בקיצור, בכל מיני דברים, מחשבותיהם והשקפותיהם של אנשים וגישתם כלפי דברים מושפעות במידה רבה על ידי המשפחה. כלומר, השפעות ההתניה השונות שמשפחה מפעילה על אדם קובעות במידה רבה את גישתו לדברים ואת דרכי ההתמודדות שלו עמם, כמו גם את השקפתו על הקיום, ואפילו משפיעות על אמונתו. מכיוון שההתניות המשפחתיות והשפעות המשפחה על אנשים כה משמעותיים, המשפחה נמצאת באופן בלתי נמנע בשורש השיטות והעקרונות של אנשים להתמודדות עם דברים, כמו גם בבסיס השקפתם על הקיום והשקפותיהם על אמונה. מכיוון שבית המשפחה עצמו אינו המקום שבו האמת צומחת, והוא גם אינו מקור האמת, יש למעשה רק כוח מניע אחד, או מטרה אחת שמניעה את משפחתך להתנות בך כל רעיון, נקודת מבט או שיטה לקיום – שיפעלו לטובתך. הדברים האלה שהם לטובתך, לא משנה ממי הם באים – בין אם מההורים שלך, מהסבים והסבתות שלך, או מאבותיך – בקצרה, כולם נועדו לאפשר לך להגן על האינטרסים שלך בחברה ובין היתר, למנוע מאחרים להציק לך, ולאפשר לך לחיות בקרב אנשים בדרך דיפלומטית ופחות מוגבלת, ואשר נועדה להגן על האינטרסים שלך במידה הרבה ביותר. ההתניה שאתה מקבל ממשפחתך נועדה להגן עליך, למנוע ממך לסבול מבריונות או מהשפלה כלשהי, ולהפוך אותך לאדם טוב יותר מאחרים, גם אם הדבר אומר להציק לאחרים או לפגוע באחרים, כל עוד אתה לא נפגע בעצמך. אלה הם כמה מהדברים החשובים ביותר שמשפחתך מפעילה עליך כהתניה, והם גם המהות והמטרה העיקרית העומדת בבסיס כל הרעיונות המותנים בך. האין זה כך? (כן). אם אתה שוקל את המטרה ואת המהות של כל הדברים שמשפחתך מפעילה עליך כהתניה, האם יש ביניהם משהו שתואם לאמת? אפילו אם הדברים האלה אכן עולים בקנה אחד עם האתיקה או עם הזכויות והאינטרסים הלגיטימיים של האנושות, האם יש להם קשר כלשהו לאמת? האם הם האמת? (לא). אפשר לומר בוודאות מוחלטת שהם לא האמת. אין זה משנה כמה אדם מאמין שהדברים שמשפחתו מפעילה עליך כהתניה הם חיוביים ולגיטימיים, אנושיים ומוסריים, הם לא האמת, הם לא יכולים לייצג את האמת, וכמובן שהם לא יכולים להחליף את האמת. לכן, כשמדובר בנושא המשפחה, הדברים האלה הם היבט נוסף שאנשים צריכים לוותר עליו. מהו בדיוק היבט זה? הוא השפעות ההתניה שהמשפחה מפעילה עליך – זהו ההיבט השני שעליך לוותר עליו כשמדובר בנושא המשפחה. מכיוון שאנו דנים בהשפעות ההתניה שהמשפחה מפעילה עליך, הבה נבדוק תחילה מהן בדיוק השפעות ההתניה הללו. אם נבדיל ביניהן על פי תפיסתם של אנשים לגבי מה נכון ומה שגוי, חלקן נכונותיחסית, חיוביות, ייצוגיות, וניתן לדון בהן, בעוד שחלקן אנוכיות יחסית, מתועבות, מרושעות, שליליות יחסית, ותו לא. אך בכל מקרה, השפעות ההתניה האלה מהמשפחה הן כמו שכבה של ביגוד מגן ששומרת באופן קולקטיבי על האינטרסים הגשמיים של אדם, שומרת על כבודו בקרב אחרים, ומונעת מהם להציק לו. האין זה כך? (כן). אם כן, בואו נדבר על השפעות ההתניה שמשפחתו של אדם מפעילה עליו. לדוגמה, כאשר בכירי המשפחה אומרים לך לעתים קרובות ש"אנשים זקוקים לגאוותם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו", הם אומרים זאת כדי לגרום לך לייחס חשיבות למוניטין טוב, לחיים בגאווה, וכדי שלא תעשה דברים שממיטים עליך חרפה. אם כך, האם האמרה הזו מנחה אנשים בצורה חיובית או שלילית? האם היא יכולה להוביל אותך אל האמת? האם היא יכולה להוביל אותך להבנת האמת? (לא, היא לא יכולה). אתה יכול לומר בוודאות מלאה: "לא, היא לא יכולה!" חשוב על כך, האל אומר שאנשים צריכים להתנהל כאנשים כנים. כשאתה מבצע עבירה, עושה דבר שגוי, או עושה משהו שהוא מרד באל ומנוגד לאמת, עליך להודות בטעותך, לזכות בהבנה של עצמך ולהמשיך לנתח את עצמך כדי להשיג הכאה אמיתית על חטא, ולאחר מכן לפעול בהתאמה עם דברי האל. אם כן, אם אנשים רוצים להתנהל כאנשים כנים, האם הדבר מתנגש עם האמירה "אנשים זקוקים לגאוותם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו"? (כן). איך זה מתנגש? האמירה "אנשים זקוקים לגאוותם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו" נועדה לגרום לאנשים לייחס חשיבות להבאה לידי ביטוי של הצד הזוהר והצבעוני שלהם ולעשות יותר דברים שגורמים להם להיראות טוב – במקום לעשות דברים רעים או לא מכובדים, או דברים שחושפים את הצד המכוער שלהם – ולמנוע מהם לחיות ללא גאווה או כבוד. למען שמו הטוב של אדם, גאוותו וכבודו, אדם לא יכול להטיל את כל ההבלים על עצמו, לא כל שכן לספר לאחרים על הצד האפל שלו ועל צדדיו המבישים, משום שעליו לחיות בגאווה ובכבוד. כדי שיהיה לאדם כבוד הוא זקוק למוניטין טוב, וכדי שיהיה לו מוניטין טוב הוא צריך להעמיד פנים ולייפות את עצמו. האם דבר זה לא מתנגש עם התנהלות כאדם כן? (אכן). כאשר אתה מתנהל כאדם כן, מה שאתה עושה מנוגד לחלוטין לאמרה "אנשים זקוקים לגאוותם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו". אם אתה רוצה להתנהל כאדם כן, אל תייחס חשיבות לגאווה; גאוותו של אדם אינה שווה אגורה. אדם צריך לחשוף את עצמו לנוכח האמת, לא להעמיד פנים ולא ליצור דימוי כוזב. אדם חייב לחשוף בפני האל את מחשבותיו האמיתיות, את הטעויות שעשה, את ההיבטים המפרים את עקרונות-האמת וכן הלאה, וכן לחשוף את הדברים האלה בפני אחיו ואחיותיו. אין זה עניין של חיים למען המוניטין, אלא עניין של חיים למען התנהלות כאדם כן, למען חתירה אל האמת, למען היותו של אדם יציר בריאה אמיתי ולמען ריצוי האל וכדי לזכות בישועה. אך כשאינך מבין את האמת הזו ואת כוונותיו של האל, הדברים שמשפחתך מחדירה בך כהתניה, נוטים להיות דומיננטיים. לכן, כשאתה עושה משהו שגוי, אתה מסתיר זאת, מעמיד פנים וחושב: "אני לא יכול להגיד שום דבר על כך, וגם לא ארשה לאף אחד אחר שיודע על כך לומר דבר. אם מישהו מכם יגיד משהו, לא אוותר לו בקלות. המוניטין שלי קודם לכל. החיים הם לחינם אם הם לא למען המוניטין של אדם, כי הוא חשוב יותר מכל דבר אחר. אם אדם מאבד את המוניטין שלו, הוא מאבד את כל כבודו. לכן אתה לא יכול לספר זאת כמו שזה, עליך להעמיד פנים, עליך להסתיר דברים, אחרת תאבד את המוניטין ואת הכבוד שלך, וחייך יהיו חסרי ערך. אם אף אחד לא מכבד אותך, אתה פשוט חסר ערך ואשפה זולה". האם אפשר להתנהל כאדם כן על ידי יישום בפועל בדרך זו? האם אפשר להיות פתוח לחלוטין ולבצע ניתוח עצמי? (לא, זה לא אפשרי). ברור שבעשותך כן אתה דבק באמירה "אנשים זקוקים לגאוותם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו" שמשפחתך החדירה בך כהתניה. אך אם תוותר על האמרה הזו כדי לחתור אל האמת וליישם אותה בפועל, היא תפסיק להשפיע עליך והיא תחדל להיות המוטו שלך או העיקרון שלך בעשיית דברים, ובמקום זאת מה שתעשה יהיה בדיוק ההיפך מהאמירה הזו "אנשים זקוקים לגאווה שלהם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו". לא תחיה למען המוניטין שלך או למען כבודך, אלא תחיה למען החתירה אל האמת, למען התנהלותך כאדם כן וכדי לרצות את האל ולחיות כיציר בריאה אמיתי. אם תדבוק בעיקרון זה, תוכל להרפות מהשפעות ההתניה שמשפחתך מפעילה עליך.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (12)

משפחה גורמת להתניות אצל אנשים לא רק באמצעות אמירה אחת או שתיים, אלא באמצעות שורה שלמה של ציטוטים ידועים ופתגמים. לדוגמה, האם בכירי המשפחה שלך וההורים שלך מזכירים לעתים קרובות את האמרה "אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום בו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף"? (כן). הם אומרים לך: "אנשים חייבים לחיות למען המוניטין שלהם. אנשים לא מחפשים שום דבר אחר במהלך חייהם, מלבד ליצור לעצמם מוניטין טוב ולעשות רושם טוב בקרב אחרים. בכל אשר תלך, היה נדיב יותר במתן ברכות, מילות נימוס ומחמאות ואמור יותר מילים טובות. אל תעליב אנשים, אלא עשה יותר מעשים טובים ופעולות טובות". לאפקט ההתניה המסוים הזה שמפעילה המשפחה יש השפעה מסוימת על התנהגותם או על עקרונות ההתנהלות של אנשים, והתוצאה הבלתי נמנעת היא שהם מייחסים חשיבות רבה לתהילה ולרווח. כלומר, הם מייחסים חשיבות רבה למוניטין שלהם, ליוקרתם, לרושם שהם יוצרים במוחם של אנשים, ולהערכתם של אחרים לגבי כל מה שהם עושים ולגבי כל דעה שהם מביעים. בכך שאתה מייחס חשיבות רבה לתהילה ולרווח, מבלי משים אתה מייחס חשיבות מועטה לשאלה אם החובה שאתה מבצע תואמת לאמת ולעקרונות, אם אתה מרצה את האל ואם אתה מבצע את חובתך כראוי. אתה מתייחס לדברים האלה כבעלי חשיבות פחותה ועדיפות נמוכה יותר, בעוד שהאמרה "אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום בו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף", שמשפחתך החדירה בך כהתניה, הופכת להיות חשובה ביותר עבורך. היא גורמת לך להקדיש תשומת לב רבה לאופן שבו כל פרט של עצמך בא לידי ביטוי במוחם של אנשים. בפרט, יש אנשים שמקדישים תשומת לב מיוחדת למה שאנשים אחרים באמת חושבים עליהם מאחורי גבם, עד כדי ציתותים דרך קירות, האזנה דרך דלתות פתוחות למחצה, ואפילו הגנבת מבט על מה שאנשים אחרים כותבים עליהם. כאשר מישהו מזכיר את שמם, הם חושבים: "אני צריך למהר ולהקשיב למה שהם אומרים עליי, ולשמוע אם יש להם דעה טובה עליי. אוי ואבוי, הם אמרו שאני עצלן ושאני אוהב לאכול אוכל טעים. אז אני חייב להשתנות, אני לא יכול להיות עצלן בעתיד, אני חייב להיות חרוץ". לאחר שהיו חרוצים במשך זמן מה, הם חושבים לעצמם: "אני מקשיב אם אומרים שאני עצלן, ונראה שאף אחד לא אמר זאת בזמן האחרון". אך עדיין הם מרגישים לא בנוח, ולכן הם מכניסים את הנושא כלאחר יד לתוך השיחות שלהם עם הסובבים אותם, ואומרים: "אני עצלן במקצת". ואחרים עונים: "אתה לא עצלן, אתה הרבה יותר חרוץ עכשיו משהיית פעם". כשהם שומעים זאת הם מיד מרגישים רגועים, מאושרים ומנוחמים. "תראה, כולם שינו את דעתם עליי. נראה שכולם שמו לב לשיפור בהתנהגות שלי". כל מה שאתה עושה לא נועד ליישם את האמת בפועל או לרצות את האל, אלא למען המוניטין שלך. בדרך זו, מה הפך להיות למעשה כל מה שאתה עושה? הדבר הפך למעשה לאקט דתי. למה הפכה המהות שלך? הפכת לאבטיפוס של פרוש. למה הפך הנתיב שלך? הוא הפך לדרכם של צוררי משיח. כך האל מגדיר זאת. אם כך, המהות של כל מה שאתה עושה הוכתמה, זה כבר לא אותו דבר; אינך מיישם את האמת בפועל ואינך חותר אליה, אלא במקום זאת, אתה חותר אל תהילה ואל רווח. בסופו של דבר, מבחינת האל, ביצוע חובתך הוא – במילה אחת – לקוי. מדוע? מכיוון שאתה נאמן למוניטין שלך בלבד, ולא למה שהאל הפקיד בידיך ולחובתך כיציר בריאה. מה אתה מרגיש בלבך כשהאל מגדיר זאת כך? שאמונתך באל במשך כל השנים הייתה לשווא? אם כך, האם המשמעות היא שכלל לא חתרת אל האמת? לא חתרת אל האמת, במקום זאת הקדשת תשומת לב מיוחדת למוניטין שלך, וזהו השורש של השפעות ההתניה שנובעות ממשפחתך. מהי האמירה הדומיננטית ביותר שהיוותה התניה עבורך? האמרה "אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום בו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף", השתרשה עמוק בליבך והפכה למוטו שלך. אתה מושפע מאמירה זו ומותנה על ידה מאז שהיית צעיר, ואפילו כשהתבגרת, אתה חוזר לעתים קרובות על אמרה זו כדי להשפיע על הדור הבא של משפחתך ועל הסובבים אותך. כמובן, הדבר החמור עוד יותר הוא שאימצת אותה כשיטה וכעיקרון שלך להתנהל ולהתמודד עם דברים, ואפילו כמטרה וככיוון שאתה חותר אליהם בחיים. המטרה והכיוון שלך שגויים, ולכן הקץ הסופי הוא לבטח שלילי. זאת משום שהמהות של כל מה שאתה עושה היא אך ורק למען המוניטין שלך, ורק כדי ליישם בפועל את האמרה "אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום בו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף". אינך חותר אל האמת, אך אתה עצמך לא יודע זאת. אתה חושב שאין שום דבר רע באמירה הזאת, כי האם אנשים לא צריכים לחיות למען המוניטין שלהם? כפי שאומר הפתגם השגור, "אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום בו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף". אמירה זו נשמעת מאוד חיובית ולגיטימית, ולכן אתה מקבל באופן לא מודע את אפקט ההתניה שלה ומתייחס אליה כאל דבר חיובי. כאשר אתה מתייחס לאמירה זו כדבר חיובי, אתה חותר אליה ומיישם אותה בפועל שלא מדעת. בה בעת, אתה מפרש אותה שלא ביודעין באופן שגוי ומבולבל כאמת וכקריטריון של האמת. כשאתה מתייחס אליה כאל קריטריון של האמת, אתה כבר לא מקשיב למה שהאל אומר, ואינך יכול להבין את דבריו. אתה מיישם באופן עיוור את המוטו הזה, "אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום בו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף", ופועל בהתאמה עמו. בסופו של דבר, מה שאתה זוכה בו הוא שם טוב. זכית במה שרצית לזכות בו, אך בעשותך כן הפרת את האמת ונטשת אותה, ואיבדת את הסיכוי להיוושע. בהתחשב בכך שזהו הקץ הסופי, עליך להרפות מרעיון ש"אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום בו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף", אשר משפחתך החדירה בך כהתניה, ולנטוש אותו. אין זה דבר שאתה צריך להיאחז בו, וגם לא אמירה או רעיון שאתה צריך להשקיע חיים שלמים של מאמץ ואנרגיה ביישומם בפועל. אלה הם רעיון והשקפה שגויים שהוטמעו בך והוחדרו בך כהתניה, ולכן עליך להרפות מהם. עליך להרפות מהם לא רק משום שזו אינה האמת, אלא גם משום שהם יוליכו אותך שולל ובסופו של דבר יובילו להשמדתך, ולכן ההשלכות חמורות מאוד. עבורך, זו לא סתם אמירה פשוטה, אלא סרטן – אמצעי ושיטה שמשחיתים אנשים. זאת משום שבדברי האל, מבין כל דרישותיו, האל מעולם לא ביקש מאנשים לחתור אל שם טוב, לחפש יוקרה, או לעשות רושם טוב על אנשים, ולא לזכות באישורם של אנשים או לקבל מהם הסכמה, והוא מעולם לא גרם לאנשים לחיות למען התהילה או למען מוניטין טוב. האל רק רוצה שאנשים יבצעו היטב את חובתם ויתמסרו לו ולאמת. לכן, מבחינתך, אמירה זו היא סוג של התניה ממשפחתך שעליך להרפות ממנה.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (12)

יש אפקט התניה נוסף שמשפחתך מפעילה עליך. לדוגמה, כאשר הורים או בכירים מעודדים אותך, הם אומרים לעתים קרובות "עליך לסבול רבות כדי שידך תהיה על העליונה". באומרם זאת, מטרתם היא ללמד אותך לשאת סבל, להיות חרוץ ולהתמיד, ולא לפחד מסבל בכל מה שאתה עושה, מכיוון שרק אלה שסובלים, שעומדים בקשיים, שעובדים קשה וניחנים ברוח לחימה, יכולים לצאת כשידם על העליונה. מה משמעות הביטוי "לצאת כשידך על העליונה"? משמעות הדבר היא לא לספוג התעמרות, זלזול או אפליה; המשמעות היא שאתה בעל יוקרה ומעמד גבוה בקרב אנשים, שיש לך סמכות לדבר ולהישמע, וסמכות לקבל החלטות; זה אומר להיות מסוגל לנהל חיים טובים ואיכותיים יותר בקרב אחרים, ולגרום לאנשים לכבד אותך, להעריץ אותך ולקנא בך. בעצם, המשמעות היא שאתה בדרג העליון של המין האנושי כולו. מה פירוש "הדרג העליון"? פירושו שאנשים רבים מעריצים אותך ושאינך צריך לספוג שום התעמרות מצידם – זו המשמעות של "לצאת כשידך על העליונה". כדי לצאת כשידך על העליונה, עליך "לסבול רבות", והמשמעות היא שעליך להיות מסוגל לשאת סבל שאחרים לא יכולים לשאת. אם כך, לפני שתוכל לצאת כשידך על העליונה, עליך לסבול את מבטיהם המזלזלים של אנשים, את הלעג, העוקצנות וההשמצות, כמו גם את חוסר ההבנה של אחרים, ואפילו את הבוז שלהם, וכן הלאה. בנוסף לסבל פיזי, עליך להיות מסוגל להשלים עם העוקצנות ועם הלעג של דעת הקהל. רק כשתלמד להיות אדם כזה תוכל להתבלט בין אנשים ולהרוויח את מקומך בחברה. מטרת האמירה הזאת היא לגרום לאדם להפוך לחשוב מכולם ולא לפָּקוּד, כי קשה מאוד להיות פקוד – עליך לספוג התעמרות, אתה מרגיש חסר תועלת, ואין לך כבוד. גם זוהי השפעה מותנית שמשפחתך מפעילה עליך במטרה לדאוג לטובתך. משפחתך עושה זאת כדי שלא תצטרך לספוג התעללות מאחרים, כדי שיהיו לך תהילה וסמכות, כדי שתוכל לאכול טוב וליהנות, וכדי שבכל מקום אליו תלך, איש לא יעז להציק לך, ובמקום זאת תוכל להתנהג כרודן ולקבוע את הכללים, וכולם ישתחוו לך ויתרפסו בפניך. במובן אחד, בכך שאתה מבקש להיות מעל כולם, אתה עושה זאת לטובתך שלך, ובמובן אחר, אתה עושה זאת גם כדי לחזק את המעמד החברתי של המשפחה וכדי להביא כבוד לאבותיך, כך שגם הוריך ובני משפחתך יוכלו להפיק תועלת מהקשר ביניכם ולא יסבלו מהתעמרות. אם סבלת רבות ויצאת כשידך על העליונה על ידי כך שהפכת לפקיד בכיר עם מכונית נאה, בית יוקרתי ופָּמַלְיָה של אנשים המכרכרת סביבך, משפחתך תרוויח גם היא מהקשר ביניכם, ובני משפחתך יוכלו גם הם לנהוג במכוניות נאות, לאכול טוב ולחיות חיים ברמה גבוהה. תוכל לאכול את המעדנים היקרים ביותר, ללכת לאן שתרצה וכולם יעמדו לפקודתך. תוכל לעשות כרצונך, לחיות בזדון כראות עיניך ובגאוותנות מבלי שתצטרך לשמור על פרופיל נמוך ולחיות עם הזנב בין הרגליים. תוכל לעשות מה שתרצה, גם אם זה מעל החוק, ותוכל לחיות באופן נועז ובפזיזות – זו מטרת המשפחה שלך כאשר היא מפעילה עליך את ההתניה הזו, למנוע גרימת עוול כלפיך, ולהביא לידי כך שידך תהיה על העליונה. במילים פשוטות, מטרתם היא להפוך אותך לאדם שמוביל אחרים, מכוון אחרים ופוקד על אחרים, אדם שמסוגל רק להציק לאחרים ושלעולם אינו בצד הסופג הצקות, ולהפוך אותך לאדם שידו על העליונה, ולא למישהו שמובל. האין זה כך? (כן) ... אם כך, מה האל דורש מבחינה זו? האם האל דורש מאנשים לצאת כשידם על העליונה ולא להיות בינוניים, שגרתיים, חסרי ייחוד או רגילים, אלא להיות דגולים, מפורסמים ונשגבים? האם זה מה שהאל דורש מאנשים? (לא). ברור מאוד שהאמרה שמשפחתך מפעילה עליך כהתניה – "עליך לסבול רבות כדי שידך על העליונה" – אינה מכוונת אותך לכיוון חיובי, וכמובן, גם אין לה קשר לאמת. כאשר משפחתך גורמת לך לשאת סבל, מטרותיה אינן תמימות כלל וכלל, הן מבוססות על מזימות, ובזויות ונכלוליות עד מאוד. האל גורם לאנשים לסבול משום שיש להם צביונות מושחתים. אם אנשים רוצים להיטהר מצביונותיהם המושחתים, עליהם לחוות סבל – זו עובדה אובייקטיבית. בנוסף, האל דורש מאנשים לשאת סבל: זה מה שיציר בריאה צריך לעשות, זה מה שאדם רגיל צריך לשאת, וזו גם הגישה שצריכה להיות לאדם רגיל. עם זאת, האל לא דורש ממך לצאת כשידך על העליונה. הוא דורש ממך רק להיות אדם רגיל שמבין את האמת, מקשיב לדבריו, מתמסר לו, וזה הכול. האל לא דורש ממך אף פעם להפתיע אותו או לעשות משהו מרעיש, והוא גם לא צריך שתהיה ידוען או אדם דגול. הוא רק צריך שתהיה אדם רגיל ואמיתי, ואין זה משנה כמה סבל אתה יכול לשאת, או אם בכלל אתה יכול לשאת סבל. אם בסופו של דבר אתה מסוגל לירוא את האל ולסור מרע, אזי זהו האדם הטוב ביותר שאתה יכול להיות. האל לא רוצה שתצא כשידך על העליונה, אלא שתהיה יציר בריאה אמיתי, אדם שיכול לבצע את חובתו של יציר בריאה. אדם כזה הוא אדם רגיל וחסר ייחוד, אדם עם אנושיות, מצפון והיגיון רגילים, ולא אדם נשגב או דגול בעיני כופרים או בעיני אנשים מושחתים. בעבר שיתפנו רבות על היבט זה ולכן לא נדון בו עוד כעת. האמירה הזו "עליך לסבול רבות כדי לצאת כשידך על העליונה" היא בבירור דבר שעליך לוותר עליו. על מה בדיוק כדאי לוותר? על כיוון החתירה שמשפחתך מפעילה עליך כהתניה. כלומר, עליך לשנות את כיוון החתירה שלך. אל תעשה דבר רק כדי לצאת כשידך על העליונה, כדי להתבלט בקהל ולהיות ראוי לציון, או כדי שיעריצו אותך. במקום זאת, עליך לוותר על הכוונות, על המטרות ועל המניעים האלה ולעשות הכול באופן מציאותי כדי שתהפוך ליציר בריאה אמיתי. למה אני מתכוון כשאני אומר "באופן מציאותי"? העיקרון הבסיסי ביותר הוא לעשות הכול בהתאמה לדרכים ולעקרונות שהאל לימד אנשים. נניח שמה שאתה עושה לא מפתיע ולא מרשים אנשים, ואף אחד לא משבח או מעריך את מה שאתה עושה. עם זאת, אם זהו דבר שאתה צריך לעשות, אזי עליך להתמיד ולהמשיך, ולהתייחס לכך כאל חובה שיציר בריאה צריך לבצע. אם תעשה זאת, תהיה יציר בריאה מקובל בעיני האל – הדבר פשוט עד כדי כך. עליך לשנות את חתירתך ביחס להתנהלות שלך ואת נקודת המבט שלך על החיים.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (12)

המשפחה מפעילה עליך התניות ומשפיעה עליך בדרכים אחרות, למשל עם האמירה "הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות". בני המשפחה מלמדים אותך לעתים קרובות: "היה אדיב, אל תתווכח עם אחרים ואל תהפוך אנשים לאויביך, כי אם יהיו לך אויבים רבים, לא תוכל להשיג דריסת רגל בחברה, ואם יהיו יותר מדי אנשים שישנאו אותך וינסו לרדת לחייך, לא תהיה בטוח בחברה. תחיה תמיד תחת איום ואנשים נבזים יסכנו את ההישרדות שלך, את המעמד, המשפחה, הביטחון האישי ואפילו את סיכויי קידום הקריירה שלך, והם יעמידו בפניך מכשולים. לכן עליך ללמוד ש'הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות'. היה אדיב לכולם, אל תפגע במערכות יחסים טובות, אל תאמר דבר אם אחר כך לא תוכל לחזור בך מדבריך, הימנע מפגיעה בגאווה של אנשים ואל תחשוף את החסרונות שלהם. הימנע מלומר דברים שאנשים לא רוצים לשמוע, או הפסק לומר אותם. פשוט הרעף מחמאות, כי אף פעם לא מזיק להחמיא למישהו. עליך ללמוד להבליג ולהתפשר בעניינים גדולים וקטנים כאחד, כי 'פשרה תאפשר פתרון הרבה יותר קל לסכסוך'". חשוב על כך, המשפחה שלך מחדירה בך שני רעיונות והשקפות בבת אחת. במובן אחד, הם אומרים שאתה צריך להיות אדיב כלפי הזולת; במובן אחר, הם רוצים שתפגין הבלגה, שלא תדבר ללא רשות, ואם יש לך משהו לומר, עליך לסכור את פיך עד שתגיע הביתה ואז תוכל לספר למשפחתך. או מוטב שלא תספר למשפחה שלך כלל כי אוזניים לכותל – אם הסוד ידלוף החוצה אי פעם, מצבך יהיה לא טוב. כדי להשיג דריסת רגל ולשרוד בחברה הזאת, אנשים חייבים ללמוד דבר אחד, לשבת על הגדר. בלשון הדיבור, אתה חייב להיות חלקלק וערמומי. אינך יכול פשוט להגיד את מה שאתה חושב. אם תמשיך ותאמר את מה שאתה חושב, זה נקרא להיות טיפש, זה לא נקרא להיות חכם. יש אנשים חסרי מעצורים שאומרים כל מה שעולה בדעתם. תאר לעצמך בחור שמדבר ללא מעצורים ובסופו של דבר הוא פוגע בבוס שלו. ואז הבוס ממרר את חייו, מבטל את הבונוס שלו, ותמיד רב איתו. בסופו של דבר, הבחור כבר לא יכול לסבול זאת ולהישאר בתפקידו. אם הוא יעזוב את עבודתו, לא יהיו לו אמצעי פרנסה אחרים, אך אם הוא לא יתפטר, כל מה שהוא יוכל לעשות זה להשלים עם המצב ולעבוד בעבודה שהוא לא יכול לסבול יותר. איך זה נקרא, כשאתה בין הפטיש לסדן? "תקוע", מצוי במצב ביש. משפחתו נוזפת בו ואומרת: "מגיע לך שיתעמרו בך, היית צריך לזכור ש'הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות'! אמירה זו יכולה לשרת אותך בהיותך חסר מעצורים שלא יודע לסתום את הפה! אמרנו לך להיות מנומס ולחשוב היטב על מה שאתה אומר, אבל אתה לא רצית, היית חייב להיות ישיר. חשבת שכל כך קל להתעסק עם הבוס שלך? חשבת שכל כך קל לשרוד בחברה? אתה תמיד חושב שאתה פשוט ישיר. ובכן, עכשיו אתה חייב לשאת בתוצאות הכואבות. למד לקח מן העניין! בעתיד, זכור היטב את האמרה 'הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות'!" משלמד את הלקח הזה, הוא נזכר בו וחושב: "ההורים שלי באמת צדקו. זו תובנה שבאה מניסיון חיים, זו פיסת חוכמה, אינני יכול להמשיך להתעלם מדבריהם. אני מתעלם מהבכירים במשפחתי ומסכן את עצמי, אז אזכור זאת בעתיד". כשהוא מתחיל להאמין באל ומצטרף לבית האל, הוא עדיין זוכר את האמרה הזו, "הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות", ולכן הוא תמיד מברך את אחיו ואת אחיותיו ועושה כמיטב יכולתו לומר להם מילים יפות. המנהיג אומר: "אני מנהיג כבר זמן מה, אבל אין לי די ניסיון בעבודה". הבחור מתפרץ ומחמיא לו: "אתה עושה עבודה נהדרת. אם לא היית מוביל אותנו, היינו מרגישים שאין לנו לאן לפנות". מישהו אחר אומר: "רכשתי הבנה לגבי עצמי ואני חושב שאני ערמומי למדי". והוא עונה, "אתה לא ערמומי, אתה באמת כן, אני הוא הערמומי". מישהו אחר מעיר כלפיו הערה נבזית והוא חושב לעצמו, "אין צורך לחשוש מהערות נבזיות כאלה, אני יכול להשלים עם הערות הרבה יותר גרועות. לא משנה כמה נבזיות יהיו ההערות שלך, אני פשוט אעמיד פנים שלא שמעתי אותן, אמשיך להחמיא לך, ואנסה כמיטב יכולתי לשאת חן בעיניך, כי אף פעם לא יזיק להחמיא לך". בכל פעם שמישהו מבקש ממנו להביע את דעתו או להיפתח במהלך השיתוף, הוא לא מדבר בכנות ושומר על החזות השמחה והעליזה הזו מול כולם. מישהו שואל אותו: "איך זה שאתה תמיד כל כך עליז ושמח? מה אתה מסתיר מאחורי החיוך שלך?" והוא חושב לעצמו: "במשך שנים הסתרתי את כוונותיי, ובכל הזמן הזה מעולם לא ניצלו אותי, כך שזה הפך להיות העקרון החשוב ביותר שלי להתמודדות עם העולם". האין הוא דומה לאבן חלקלקה? (כן). יש אנשים שנסחפו כך בחברה במשך שנים רבות, והם ממשיכים לעשות זאת כשהם באים אל בית האל. הם אף פעם לא אומרים מילה כנה אחת, הם אף פעם לא מדברים מהלב, והם לא מדברים על ההבנה שלהם את עצמם. אפילו כשאח או אחות חושפים בפניהם את לבם, הם לא מדברים בכנות ואף אחד לא יכול להבין מה באמת עובר להם בראש. הם אף פעם לא חושפים מה הם חושבים או מהן ההשקפות שלהם, הם שומרים על יחסים טובים מאוד עם כולם, ואינך יודע איזה סוג של אנשים או איזה סוג של אישיות הם באמת, ומה הם באמת חושבים על אחרים. אם מישהו שואל אותם איזה מין אדם הוא פלוני, הם עונים: "הוא מאמין כבר יותר מעשר שנים, והוא בסדר גמור". לא משנה על מי תשאלו אותם, הם יענו שהאדם בסדר גמור או טוב למדי. אם מישהו שואל אותם: "האם גילית בו חסרונות או פגמים כלשהם?" הם יענו: "עד כה לא מצאתי בו שום חיסרון, בעתיד אשגיח עליו מקרוב", אבל עמוק בתוכם הם חושבים: "אתה מבקש ממני לפגוע באדם הזה, אבל מובן שלא אעשה זאת! אם אומר לכם את האמת והוא יגלה זאת, האם הוא לא יהפוך לאויב שלי? בני משפחתי אמרו לי כבר מזמן לא להפוך אנשים לאויבים שלי, לא שכחתי את דבריהם. אתה חושב שאני טיפש? אתה חושב שאשכח את החינוך ואת ההתניה שקיבלתי ממשפחתי רק בגלל ששיתפת שני משפטים על האמת? זה לא יקרה! האמירות האלה, 'הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות' ו'פשרה תאפשר פתרון הרבה יותר קל לסכסוך' מעולם לא אכזבו אותי והן הקמעות שלי. אני לא מדבר על הפגמים של אף אחד ואם מישהו מתגרה בי, אני מבליג. לא ראיתם את הסימן שטבוע על המצח שלי? זהו הסימן הסיני שמשמעו 'הבלגה', והוא מורכב מסימן של סכין מעל סימן של לב. אני מבליג כלפי כל מי שמעיר הערות נבזיות. אני מבליג כלפי כל מי שגוזם אותי. המטרה שלי היא להישאר ביחסים טובים עם כולם ולשמור על היחסים ברמה הזאת. אל תיצמדו לעקרונות, אל תהיו טיפשים כל כך, אל תהיו חסרי גמישות, עליכם ללמוד להתאים את עצמכם לנסיבות! למה אתה חושב שהצבים חיים כל כך הרבה שנים? משום שהם מסתתרים בתוך השריון שלהם בכל פעם שהמצב נעשה קשה, לא? כך הם יכולים להגן על עצמם ולחיות אלפי שנים. כך אפשר לחיות חיים ארוכים, וכך גם אפשר להתמודד עם העולם". אינך שומע אנשים כאלה אומרים דבר מה אמיתי או כן, ונקודות המבט האמיתיות שלהם, והשורה התחתונה של התנהלותם, לעולם אינן נחשפות. הם רק חושבים על הדברים האלה ומהרהרים בהם בלבם, אבל אף אחד אחר לא יודע עליהם. כלפי חוץ, אדם מסוג זה אדיב לכולם, נראה בעל מזג טוב, והוא לא פוגע באיש או מזיק לאף אחד. אך האמת היא שהוא יושב על הגדר והוא אבן חלקלקה. אנשים מסוג זה תמיד מוצאים חן בעיני אנשים מסוימים בכנסייה, משום שהם אף פעם לא עושים טעויות גדולות, הם אף פעם לא מסגירים את עצמם, ולהערכת מנהיגי הכנסייה והאחים והאחיות, הם מסתדרים מצוין עם כולם. הם אדישים לגבי חובתם ועושים רק מה שמבקשים מהם לעשות. הם צייתנים במיוחד, מתנהגים יפה, אף פעם לא פוגעים באחרים בשיחה או כשהם עוסקים בעניינים, והם אף פעם לא מנצלים אף אחד באופן לא הוגן. הם אף פעם לא מדברים סרה באחרים ואף פעם לא שופטים אנשים מאחורי גבם. אך איש אינו יודע אם הם כנים בביצוע חובתם ואיש אינו יודע מה הם חושבים או איזו דעה יש להם על אחרים. לאחר מחשבה מעמיקה, אתה אפילו מרגיש שאדם מסוג זה באמת קצת מוזר וקשה להבנה, ושאם הוא ימשיך כך, הדבר עלול להוביל לצרות. מה עליך לעשות? ההחלטה קשה, הלא כן? כשהם מבצעים את חובתם, אתה יכול לראות אותם מנהלים את ענייניהם, אך לעולם לא אכפת להם מהעקרונות שבית האל העביר להם. הם עושים דברים איך שהם רוצים, פועלים כלאחר יד ומשאירים זאת כך, רק מנסים להימנע מלעשות טעויות גדולות. כתוצאה מכך, אינך יכול למצוא בהם שום פגם או לזהות ליקויים כלשהם. הם עושים דברים ללא דופי, אך מה הם חושבים בתוכם? האם הם רוצים לבצע את חובתם? אם לא היו צווים מנהליים של הכנסייה, או פיקוח של מנהיג הכנסייה או של האחים והאחיות, האם אנשים כאלה היו מתחברים לאנשים רעים? האם הם היו עושים דברים רעים ומבצעים מעשים רעים יחד עם אנשים רעים? דבר זה אפשרי מאוד, והם מסוגלים לעשות זאת, אך טרם עשו זאת. סוג כזה של אדם הוא הסוג הבעייתי ביותר, והוא האבן החלקלקה הארכיטיפית או השועל הזקן והערמומי. הוא לא נוטר טינה לאף אחד. אם מישהו אומר משהו כדי לפגוע בו, או חושף צביון מושחת שפוגע בכבודו, מה הוא חושב? "אני אבליג, לא אדון אותך לכף חובה, אך יבוא יום שבו תעשה צחוק מעצמך!" כשהאדם הזה באמת עושה מעצמו צחוק, הוא צוחק על כך בסתר. הוא לועג בקלות לאנשים אחרים, למנהיגים ולבית האל, אך הוא לא לועג לעצמו. הוא פשוט לא יודע אילו בעיות ופגמים יש לו-עצמו. אנשים כאלה נזהרים שלא לחשוף שום דבר שיכול לפגוע באחרים, או כל דבר שמאפשר לאחרים לראות דרכם, למרות שהם חושבים על הדברים האלה בלבם. בעוד שכאשר מדובר בדברים שיכולים לשתק או להוליך שולל אחרים, הם מבטאים אותם בחופשיות ומאפשרים לאנשים לראות אותם. אנשים כאלה הם החתרניים ביותר וקשה להתמודד איתם. אם כן, איזו גישה נוקט בית האל כלפי אנשים כאלה? השתמש בהם אם הדבר ניתן, והרחק אותם אם הדבר לא ניתן – זה העיקרון. מדוע? הסיבה לכך היא שאנשים כאלה לא נועדו לחתור אל האמת. הם חסרי אמונה, וכאשר דברים משתבשים הם לועגים לבית האל, לאחים, לאחיות ולמנהיגים. איזה תפקיד הם ממלאים? האם זהו תפקידם של השטן ושל השדים? (כן). כשהם מגלים סבלנות כלפי אחיהם ואחיותיהם, אין בכך הבלגה אמיתית או אהבה אמיתית. הם עושים זאת כדי להגן על עצמם וכדי להימנע ממשיכת אויבים או סכנה לעברם. הם לא מאפשרים לאחיהם ולאחיותיהם להגן עליהם, והם לא עושים זאת מתוך אהבה, קל וחומר משום שהם חותרים אל האמת ומיישמים בפועל בהתאמה לעקרונות-האמת. גישתם היא לגמרי גישה שבמרכזה היסחפות והטעיית אחרים. אנשים כאלה יושבים על גדרות והם אבנים חלקלקות. הם לא אוהבים את האמת והם לא חותרים אליה, במקום זאת הם פשוט נסחפים. ברור שההתניה שאנשים כאלה מקבלים ממשפחתם משפיעה מאוד על השיטות שבאמצעותן הם מתנהלים ומתמודדים עם דברים. כמובן, יש לומר כי שיטות ועקרונות אלה של התמודדות בעולם הם חלק בלתי נפרד ממהות האנושיות שלהם. נוסף על כך, השפעות ההתניה ממשפחתם רק הופכות את מעשיהם לבולטים ומוחשיים עוד יותר, וחושפות את מהות טבעם באופן מוחלט עוד יותר. לפיכך, כאשר אנשים כאלה מתמודדים עם סוגיות עיקריות של טוב ורע ועם עניינים המשפיעים על האינטרסים של בית האל, אם הם יכולים לקבל כמה החלטות הולמות ולוותר על הפילוסופיות להתנהלות בעולם שהם מחזיקים בלבם, כגון "הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות", כדי לקיים את האינטרסים של בית האל, לצמצם את עבירותיהם ולהפחית את מעשיהם הרעים בפני האל – כיצד הדבר יועיל להם? לכל הפחות, כשהאל יקבע בעתיד את קיצו של כל אדם, הדבר יקל על עונשו ויפחית את ייסוריו של האל כלפיו. לאנשים כאלה אין מה להפסיד והם יכולים להרוויח הכול כאשר הם מיישמים כך בפועל, הלא כן? אם הם ייאלצו לוותר לחלוטין על הפילוסופיות שלהם להתנהלות בעולם, הם יתקשו לעשות זאת משום שהדבר כרוך במהות האנושיות שלהם, ואנשים אלה, האבנים החלקלקות והיושבים על הגדר, כלל לא מקבלים את האמת. לא כל כך פשוט וקל עבורם לוותר על הפילוסופיות השטניות שמשפחותיהם מפעילות עליהם כהתניה, משום שגם אם נניח בצד את השפעות ההתניה ממשפחותיהם – הם עצמם מאמינים באובססיביות בפילוסופיות שטניות, והם אוהבים את הגישה הזו כלפי התמודדות עם העולם, שהיא גישה אינדיבידואלית וסובייקטיבית עד מאוד. אך אם אנשים כאלה יהיו חכמים – אם הם יוותרו על חלק מהיישומים האלה בפועל כדי להגן כראוי על האינטרסים של בית האל, כל עוד האינטרסים שלהם לא מאוימים או ניזוקים – הרי שלמעשה זהו דבר טוב עבורם, משום שלכל הפחות הדבר יכול להקל על אשמתם, להפחית את ייסוריו של האל כלפיהם, ואפילו להפוך את היוצרות כך שבמקום לייסר אותם, האל יגמול להם ויזכור אותם. כמה נפלא זה יהיה! האם זה לא יהיה דבר טוב? (כן).

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (12)

באיזה אופן נוסף משפחתך הפעילה עליך התניה? לדוגמה, ההורים שלך אומרים לך לעתים קרובות: "אם יהיה לך פה גדול ותדבר בפזיזות, במוקדם או במאוחר תסתבך בצרות! עליך לזכור ש'מי שמדבר הרבה שוגה הרבה'! מה זה אומר? זה אומר שאם תדבר יותר מדי, בסופו של דבר בהחלט תאמר דברים טיפשיים. אין זה משנה מהו המקרה, אל תדבר בפזיזות – הקשב קודם לדברי האחרים לפני שאתה אומר משהו. אם תלך עם הרוב, תהיה בסדר גמור. אך אם תנסה תמיד להתבלט, ותמיד תדבר בפזיזות ותחשוף את נקודת המבט שלך בלי לדעת מה חושבים הממונה עליך, הבוס שלך או כל הסובבים אותך, ואז יתברר שהממונה עליך או הבוס שלך חושבים אחרת, אזי הם יקשו עליך. האם יכול לצאת מזה משהו טוב? ילד טיפשון, אתה חייב להיות זהיר בעתיד. מי שמדבר הרבה שוגה הרבה. רק תזכור זאת ואל תדבר בפזיזות! פיות נועדו לאכילה ולנשימה, להשמעת דברי חנופה לממונים עליך ולניסיונות לרצות אחרים, הם לא נועדו לומר את האמת. עליך לבחור את המילים שלך בתבונה, עליך להשתמש בתחבולות ובשיטות, ועליך להשתמש במוח שלך. רגע לפני שהמילים יוצאות מפיך, בלע אותן, עבור עליהן שוב ושוב בראשך והמתן עד שיגיע הזמן הנכון לומר אותן. מה שאתה אומר בפועל צריך להיות תלוי גם במצב. אם אתה מתחיל לחלוק את דעותיך, אך אז אתה שם לב שאנשים לא מתייחסים אליהן בעין יפה, או שהתגובה שלהם לא כל כך טובה, עצור וחשוב כיצד להביע את דעתך כך שכולם יהיו מרוצים. כך היה עושה ילד חכם. אם תעשה זאת, תישמר מצרות וכולם יאהבו אותך. ואם כולם יאהבו אותך, האם זה לא יעבוד לטובתך? האם כך לא ייווצרו עבורך הזדמנויות נוספות בעתיד?" משפחתך מפעילה עליך התניה בכך שהיא אומרת לך לא רק איך להשיג מוניטין טוב, איך לצאת כשידך על העליונה, ואיך לבסס דריסת רגל יציבה בקרב אחרים, אלא גם איך לרמות אחרים באמצעות מראה חיצוני ואיך לא לומר את האמת, קל וחומר לבטא את כל מה שעולה בדעתך. אנשים מסוימים, שנפגעו מאוד אחרי שאמרו את האמת, נזכרים באמרה שמשפחתם אמרה להם, "מי שמדבר הרבה שוגה הרבה", והם מפיקים מכך לקח. לאחר מכן הם מוכנים יותר ויותר ליישם בפועל אמרה זו ולהפוך אותה למוטו שלהם. אנשים אחרים לא נפגעים אך מקבלים ברצינות את ההתניה של משפחתם בהקשר זה, ומיישמים אותה בפועל בכל הזדמנות. ככל שהם מיישמים אותה בפועל יותר, כך הם מרגישים יותר ש"ההורים והסבים שלי כל כך טובים אליי, כולם כנים כלפיי ורוצים את הטוב ביותר עבורי. אני כל כך בר מזל שהם אמרו לי את האמרה הזאת, 'מי שמדבר הרבה שוגה הרבה', אחרת הייתי סובל לעתים קרובות כל כך בגלל הפה הגדול שלי, וכל כך הרבה אנשים היו מקשים עליי, מעיפים לעברי מבטי בוז, או לועגים לי ומגחכים עליי. האמרה הזו כל כך שימושית ומועילה!" הם זוכים בתועלת מוחשית רבה מהיישום בפועל של אמירה זו. מובן שכאשר הם מתייצבים בפני האל, הם עדיין חושבים שהאמרה הזו שימושית ומועילה ביותר. בכל פעם שאח או אחות משתפים בגלוי על מצבם האישי, על שחיתות, או משתפים ניסיון וידע, גם הם רוצים לשתף ולהיות אנשים גלויים ופתוחים, וגם הם רוצים לדבר בכנות על מה שהם חושבים או יודעים בלבם כדי להקל באופן זמני על מצב תודעתם, שהיה מדוכא במשך שנים רבות כל כך, או כדי להשיג מידה מסוימת של חופש ושחרור. אך כאשר הם נזכרים במה שהוריהם מדקלמים באוזניהם שוב ושוב, כלומר, "'מי שמדבר הרבה שוגה הרבה', אל תדבר בפזיזות, היה מאזין ולא דברן, ולמד להקשיב לאחרים", הם בולעים את מה שרצו לומר. כשכל האחרים מסיימים לדבר, הם לא אומרים דבר ובמקום זאת הם חושבים לעצמם: "זה נהדר, טוב שלא אמרתי כלום הפעם, כי אם הייתי אומר את דבריי כולם היו מגבשים דעות עליי, ואולי הייתי מאבד משהו. זה נהדר לא לומר כלום, אולי כך כולם ימשיכו לחשוב שאני אדם כן ולא כל כך ערמומי, אלא סתם אדם שתקן מטבעו, ולכן לא מישהו שחורש מזימות או אדם כל כך מושחת, ובמיוחד לא מישהו שיש לו תפיסות לגבי האל, אלא מישהו שהוא פשוט ופתוח. זה לא דבר רע שאנשים חושבים עליי כך, אז למה שאצטרך להגיד משהו? אני דווקא רואה תוצאות כשאני דבק באמרה הזו, 'מי שמדבר הרבה שוגה הרבה', ולכן אמשיך להתנהג כך". הדבקות באמרה זו מעניקה להם תחושה נעימה ומתגמלת, ולכן הם שותקים פעם, פעמיים, וכך זה נמשך עד שיום אחד, כשכל כך הרבה מילים עצורות בתוכם והם רוצים להיפתח בפני אחיהם ואחיותיהם, הם מרגישים כאילו הפה שלהם אטום וחתום והם לא מצליחים להשמיע אפילו משפט אחד. מכיוון שהם לא יכולים לספר על כך לאחיהם ולאחיותיהם, הם מחליטים לנסות לדבר עם האל. הם כורעים ברך בפניו ואומרים, "אלוהים, יש לי משהו לספר לך. אני..." אך למרות שהם חשבו על כך בלבם, הם לא יודעים איך לומר זאת, הם לא יכולים לבטא זאת, כאילו הם נעשו באמת אילמים. הם לא יודעים כיצד לבחור את המילים הנכונות ואפילו איך לחבר משפט. שנים כה רבות של רגשות כלואים גורמות להם להרגיש חנוקים לחלוטין, ושהם חיים חיים אפלים ושפלים, וכשהם מחליטים לומר לאל את אשר על לבם ולפרוק את רגשותיהם, הם מאבדים את המילים ולא יודעים היכן להתחיל או כיצד לומר זאת. האין הם אומללים? (אכן, כן). מדוע, אם כך, אין להם מה לומר לאל? הם פשוט מציגים את עצמם. הם רוצים לומר לאל את אשר על לבם, אך אין להם את המילים, ובסופו של דבר כל מה שיוצא מפיהם הוא: "אלוהים, אנא תן לי את המילים שעליי לומר!" והאל עונה: "יש כל כך הרבה דברים שאתה צריך לומר, אך אינך רוצה לומר אותם, ואינך אומר אותם כשניתנת לך ההזדמנות, לכן אני לוקח בחזרה את כל מה שנתתי לך. לא אתן לך את זה, זה לא מגיע לך". רק אז הם מרגישים שהם הפסידו כל כך הרבה בשנים האחרונות. אף על פי שהם מרגישים שהם ניהלו חיים מכובדים מאוד, עטפו את עצמם היטב וארזו את עצמם בצורה מושלמת, כשהם רואים שאחיהם ואחיותיהם השיגו הישגים בכל הזמן הזה, וכשהם רואים אותם מדברים על חוויותיהם ללא כל נקיפות מצפון, ושהם נפתחים לגבי שחיתותם, האנשים האלה מבינים שהם עצמם לא יכולים להגיד משפט אחד, ולא יודעים איך לעשות זאת. הם האמינו באל במשך שנים כה רבות, והם רוצים לדבר על הכרת עצמם, לדון בחוויותיהם ובחשיפתם לדברי האל, ולקבל נאורות ומעט אור מהאל ולזכות במשהו. אך למרבה הצער, מכיוון שהם נאחזים לעתים קרובות מדי בדעה "מי שמדבר הרבה שוגה הרבה", ולעתים קרובות הרעיון הזה כובל אותם ושולט בהם, והם חיים למען האמרה הזו במשך שנים כה רבות, הם לא קיבלו שום נאורות או הארה מהאל, והם עדיין מסכנים, מעוררי רחמים וידיהם ריקות בכל הנוגע להיווכחות בחיים. הם ישמו בפועל את האמרה והרעיון האלה בצורה מושלמת ונשמעו להם ככתבם וכלשונם, אך למרות שהאמינו באל במשך שנים כה רבות, הם לא זכו בדבר מהאמת ונותרו מסכנים ועיוורים. האל נתן להם פיות, אך אין להם כל יכולת לשתף על האמת ולדבר על הרגשות ועל הידע שלהם, קל וחומר יכולת לתקשר עם אחיהם ועם אחיותיהם. הדבר שמעורר רחמים עוד יותר הוא שאין להם יכולת לדבר אפילו עם האל, הם איבדו את היכולת הזו. האין הם מסכנים? (אכן כן). מסכנים ואומללים. האם אינך סולד מדיבורים? האם אינך חושש תמיד שמי שמדבר הרבה שוגה הרבה? אם כך אינך צריך לומר דבר אף פעם. אתה מכסה את המחשבות הפנימיות ביותר שלך ואת אלה שהאל נתן לך, אתה מדכא אותן, אוטם אותן ומונע מהן לברוח. אתה מפחד תמיד לאבד את כבודך, להרגיש מאוים, מפחד שאחרים יראו אותך כהווייתך, ותמיד מפחד שלא תהיה יותר אדם מושלם, כן וטוב בעיני אחרים, ולכן אתה עוטף את עצמך ולא חושף את מחשבותיך האמיתיות. ומה קורה בסופו של דבר? אתה הופך לאדם אילם במלוא מובן המילה. מי גרם לך לנזק כזה? בשורש הדבר, ההתניה שמשפחתך הפעילה עליך היא שפגעה בך. אך מנקודת המבט האישית שלך, הסיבה לכך היא גם שאתה אוהב לחיות על פי פילוסופיות שטניות, ולכן אתה בוחר להאמין שההתניה של משפחתך נכונה, ואינך מאמין שדרישותיו של האל ממך הן דרישות חיוביות. אתה בוחר להתייחס להשפעת ההתניה שמשפחתך מפעילה עליך כדבר חיובי, ולהתייחס לדברי האל, לדרישותיו, למה שהוא מקנה לך, לעזרתו ולהוראתו, כאל דברים שיש להישמר מפניהם, כאל דברים שליליים. לפיכך, אין זה משנה כמה האל העניק לך בהתחלה, מפני שעקב ההסתייגות והסירוב שלך במשך כל השנים האלה, התוצאה הסופית היא שהאל לוקח הכול בחזרה ולא נותן לך דבר, מכיוון שאינך ראוי לכך. לכן, לפני שדבר זה יקרה, עליך לוותר על אפקט ההתניה שהמשפחה שלך מפעילה עליך בהקשר זה, ולא לקבל את הרעיון השגוי "מי שמדבר הרבה שוגה הרבה". אמרה זו הופכת אותך לסגור יותר, חתרני יותר וצבוע יותר. היא מנוגדת לחלוטין לדרישתו של האל מאנשים להיות כנים, ישירים וגלויים. כאדם המאמין באל ונוהה אחר האל, עליך להיות נחוש לחלוטין לחתור אל האמת. וכאשר אתה נחוש לחלוטין לחתור אל האמת, עליך להיות נחוש לחלוטין לוותר על מה שאתה מדמיין כהשפעות התניה טובות שמשפחתך מפעילה עליך – לא צריכה להיות בחירה. אין זה משנה אילו השפעות התניה משפחתך מפעילה עליך, עד כמה הן טובות או מועילות לך, או עד כמה הן מגינות עליך, הן באות מאנשים ומהשטן ועליך לוותר עליהן. למרות שדברי האל ודרישותיו מאנשים עשויים להתנגש עם השפעות ההתניה של משפחתך, או אפילו לפגוע באינטרסים שלך ולשלול את זכויותיך, ואפילו אם אתה חושב שהם לא מגנים עליך אלא נועדו לחשוף אותך ולגרום לך להיראות טיפש, עדיין עליך להתייחס אליהם כאל דברים חיוביים מכיוון שהם באים מהאל, הם האמת, ועליך לקבל אותם. אם הדברים שמשפחתך החדירה בך באמצעות התניה משפיעים על חשיבתך ועל התנהלותך, על השקפתך על הקיום, ועל הנתיב שבו אתה הולך, עליך לוותר עליהם ולא לדבוק בהם. במקום זאת, עליך להחליף אותם באמיתות התואמות מהאל, ובעשותך זאת, עליך גם להבחין ולזהות תמיד את הבעיות ואת המהות הטבועות בדברים האלה שמשפחתך החדירה בך באמצעות התניה, ואז לפעול וליישם בפועל על ידי נהייה מדויקת, מעשית ואמיתית יותר אחר דברי האל. קבלת רעיונות והשקפות על אנשים ועל דברים, ועקרונות ליישום בפועל שבאים מהאל – זוהי אחריותו של יציר בריאה מכורח חובתו, זה מה שיציר בריאה צריך לעשות, ואלה הם גם הרעיון וההשקפה שיציר בריאה מוכרח לאחוז בהם.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (12)

משפחה מפעילה סוג נוסף של השפעת התניה. לדוגמה, בני משפחתך אומרים לך תמיד: "אל תהיה מישהו שמתבלט בקהל יתר על המידה, עליך לרסן את עצמך ולהיות מאופק מעט במילים ובמעשים שלך, כמו גם בכישרונות האישיים שלך, ביכולותיך, במנת המשכל שלך וכן הלאה. אל תהיה האדם הזה שבולט. כמו שאומרים, 'הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית', ו'הקורה שבולטת החוצה היא הראשונה להירקב'. אם אתה רוצה להגן על עצמך, ויש לך מקום יציב וארוך טווח בקבוצה אליה אתה משתייך, אל תהיה הציפור שמוציאה את צווארה החוצה, עליך לרסן את עצמך ולא לשאוף להתעלות על כולם. חשוב על כַּלִּיא הברק שהוא הדבר הראשון שנפגע בסערה, מכיוון שהברק פוגע בנקודה הגבוהה ביותר; וכאשר הרוח נושבת בסערה, העץ הגבוה ביותר הוא הראשון שסופג את עיקר עוצמתה ונפגע; וכשמזג האוויר קר, ההר הגבוה ביותר הוא הראשון שקופא. כך גם עם אנשים – אם אתה תמיד מתבלט בין אחרים ומושך תשומת לב, והמפלגה מבחינה בך, היא תשקול ברצינות להעניש אותך. אל תהיה הציפור שמוציאה את צווארה החוצה, אל תעוף לבד. עליך להישאר בתוך הלהקה. אחרת, אם תקום סביבך תנועת מחאה חברתית, אתה תהיה זה שייענש ראשון, כי אתה הציפור שבולטת. אל תהיה מנהיג או ראש קבוצה בכנסייה, אחרת, במקרה של הפסדים או בעיות הקשורות לעבודה בבית האל, כמנהיג או כמפקח, אתה תסומן ראשון. לכן, אל תהיה הציפור שמוציאה את צווארה החוצה, כי הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית. עליך ללמוד לתחוב פנימה את ראשך ולהתכווץ כמו צב". אתה זוכר את המילים האלה מהוריך, וכשמגיע הזמן לבחור מנהיג, אתה דוחה את התפקיד ואומר, "אני לא יכול לעשות את זה! יש לי משפחה וילדים, אני קשור אליהם יותר מדי. אני לא יכול להיות מנהיג. אתם צריכים לעשות זאת, אל תבחרו בי". בהנחה שבכל מקרה אתה נבחר כמנהיג, אתה עדיין ממאן לעשות זאת. "חוששני שאני חייב להתפטר", אתה אומר. "אחד מכם יהיה המנהיג, אני מעניק לכם הזדמנות. אני נותן לכם לקחת את התפקיד, אני זז הצידה". אתה מהרהר בלבך, "הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית. הנפילה קשה יותר ככל שאתה מטפס גבוה יותר, ובפסגה מרגישים בדידות. אני אתן לך להיות המנהיג, ולאחר שתיבחר, יבוא יום שבו תעשה צחוק מעצמך. אני לא רוצה להיות מנהיג אף פעם, אני לא רוצה לטפס בסולם, כי כך לא אפול מגובה רב. חישבו על כך, האם פלוני לא שוחרר מתפקיד המנהיג? לאחר ששוחרר הוא הורחק – הוא אפילו לא קיבל הזדמנות להיות מאמין רגיל. זו דוגמה מושלמת לאמרות האלה 'הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית' ו'הקורה שבולטת החוצה היא הראשונה להירקב'. האם אינני צודק? האם הוא לא נענש? אנשים חייבים ללמוד להגן על עצמם, אחרת בשביל מה יש לאנשים מוח? אם יש לך מוח בראשך, אתה חייב להשתמש בו כדי להגן על עצמך. יש אנשים שלא יכולים להבין את הנושא הזה בבירור, אבל ככה זה בחברה ובכל קבוצת אנשים – 'הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית'. אתה תזכה להערכה רבה כאשר תוציא את צווארך החוצה, ממש עד לרגע שבו יירו בך. אז תבין שאנשים שמעמידים את עצמם בקו האש מקבלים את עונשם במוקדם או במאוחר". זוהי תורתם הרצינית של הוריך ובני משפחתך, וגם קולם של הניסיון והחוכמה המזוקקת של חייהם, אותה הם לוחשים באוזנך ללא הסתייגות. למה אני מתכוון כשאני אומר "לוחשים באוזנך"? אני מתכוון שיום אחד, אמא שלך אומרת באוזנך, "תן לי לומר לך, אם יש דבר אחד שלמדתי בחיים האלה, זה ש'הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית', מה שאומר שאם מישהו מתבלט יתר על המידה או מושך יותר מדי תשומת לב, סביר להניח שהוא ייענש על כך. ראה כמה אבא שלך מאופק ותמים עכשיו, זה בגלל שהוא נענש במסע דיכוי כלשהו. לאבא שלך יש כישרון ספרותי, הוא יודע לכתוב ולנאום, ויש לו כישורי מנהיגות, אבל הוא בלט בקהל יותר מדי, ובסופו של דבר נענש במסע הדיכוי. איך זה שמאז אבא שלך לא מדבר על רצונו להיות פקיד ממשלתי ודמות בכירה? זו הסיבה. אני מדברת אליך מהלב ואומרת לך את האמת. עליך להקשיב ולזכור זאת היטב. אל תשכח, אתה חייב לזכור זאת בכל מקום שאליו אתה הולך. זהו הדבר הטוב ביותר שאני יכולה לתת לך בתור אמא שלך". לאחר מכן אתה זוכר את דבריה, ובכל פעם שאתה נזכר באמרה "הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית", היא מזכירה לך את אביך, ובכל פעם שאתה חושב עליו, אתה חושב על האמרה הזו. אביך היה פעם הציפור שהוציאה את צווארה החוצה ונורתה, ועכשיו מבטו המדוכדך והמיואש מותיר בראשך רושם עמוק. לכן, בכל פעם שאתה רוצה להוציא את צווארך החוצה, בכל פעם שאתה רוצה להביע את דעתך, בכל פעם שאתה רוצה למלא בכנות את חובתך בבית האל, עולה שוב בראשך העצה של אמך שאותה היא השמיעה באוזנך ובאה מעומק לבה – "הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית". וכך, שוב אתה מתכווץ וחושב: "אני לא יכול להראות שום כישרונות או יכולות מיוחדות, אני חייב לרסן את עצמי ולחנוק אותם. ובאשר לדברי ההטפה של האל לאנשים להשקיע את כל לבם, רוחם וכוחם בביצוע חובתם, עליי ליישם בפועל את הדברים האלה במתינות, ולא להתבלט על ידי כך שאשתדל יותר מדי. אם אתבלט על ידי כך שאתאמץ יותר מדי, ואוציא את צווארי החוצה על ידי כך שאוביל את עבודת הכנסייה, מה אם משהו ישתבש בעבודת בית האל ואני אשא באחריות? כיצד עליי לשאת באחריות זו? האם ירחיקו אותי? האם אהפוך לשעיר לעזאזל, לציפור שהוציאה את צווארה החוצה? קשה לומר כיצד יתגלגלו עניינים אלה בבית האל. לכן, לא משנה מה אני עושה, בהחלט עליי להשאיר לעצמי נתיב מילוט, בהחלט עליי ללמוד להגן על עצמי, ולוודא שאני מנצל כל הזדמנות לפני שאני מדבר ופועל. זו דרך הפעולה הנבונה ביותר, כי כמו שאמא שלי אומרת, 'הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית'". אמרה זו מושרשת עמוק בלבך והיא אף משפיעה עמוקות על חיי היומיום שלך. חמור מכך, כמובן, היא משפיעה על הגישה שלך כלפי ביצוע חובתך. האם אין כאן בעיות רציניות? לכן, בכל פעם שאתה מבצע את חובתך ורוצה להשקיע מעצמך בכנות, ולהשתמש בכל כוחך בלב שלם, האמרה הזו – "הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית" – תמיד עוצרת אותך בדרכך, ובסופו של דבר אתה תמיד בוחר להשאיר לעצמך מרחב גמישות ותמרון, ואתה מבצע את חובתך בצורה מדודה בלבד לאחר שאתה משאיר לעצמך נתיב מילוט. האם אינני צודק? האם ההתניה של משפחתך בהקשר זה מגנה עליך במידה הרבה ביותר מפני חשיפה והתמודדות? עבורך זהו עוד קמע, הלא כן? (כן).

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (12)

סביר להניח שהתניית המשפחה כוללת כללי משחק רבים נוספים להתנהגות ולהתמודדות עם העולם. לדוגמה, הורים אומרים לעתים קרובות, "לעולם אל לך לפגוע בזולת מתוך כוונה, אך עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך; אתה יותר מדי טיפש ופתי". הורים חוזרים לעתים קרובות על מילים מסוג זה, ואפילו הקשישים מטרידים אותך לעתים קרובות ואומרים, "הייה אדם טוב, אל תפגע באחרים, אבל עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך. כל האנשים רעים. אתה עשוי לשמוע מישהו שכלפי חוץ אומר לך דברים יפים, אך אינך יודע מה הוא חושב. לבם של אנשים נסתר מתחת לעורם, וכשאתה מצייר נמר, אתה מראה את עורו, אך לא את עצמותיו; כשאתה מכיר אדם, אולי אתה מכיר את פניו, אך לא את לבו." האם יש צד נכון לביטויים האלה? כשבוחנים כל אחד מהם פשוטו כמשמעו, אין שום דבר רע בביטויים כאלה. לא ניתן לדעת מה אדם באמת חושב עמוק בתוכו, אם לבו מרושע או שהוא טוב לב. אי אפשר לראות לתוך נפשו של אדם. המשמעות מאחורי הביטויים האלה נכונה לכאורה, אך הם רק סוג של דוקטרינה. מהו העיקרון להתמודדות עם העולם שאנשים גוזרים בסופו של דבר משני הביטויים הללו? העיקרון הוא ש"לעולם אל לך לפגוע בזולת מתוך כוונה, אך עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך". כך אומר הדור המבוגר. הורים ובכירים אומרים זאת לעתים קרובות, ותמיד מייעצים לך באומרם: "היה זהיר, אל תהיה טיפש ואל תחשוף כל מה שבלבך. למד לשמור על עצמך והיה ערני. אל תחשוף את האני האמיתי שלך ואת לבך אפילו בפני חברים טובים. אל תסכן את חייך למענם". האם תוכחה זו של הבכירים שלך נכונה? (לא, היא מלמדת אנשים ללכת בדרכים ערמומיות.) בתיאוריה, יש לה מטרה ראשונית טובה: להגן עליך, למנוע ממך ליפול למצבים מסוכנים, להגן עליך מפני פגיעה או הונאה על ידי אחרים, לשמור על האינטרסים הפיזיים שלך, על הביטחון האישי שלך ועל החיים שלך. המטרה היא לשמור עליך מפני צרות, תביעות משפטיות ופיתויים, ולאפשר לך לחיות כל יום בשלווה, ברוגע ובשמחה. המטרה העיקרית של הורים ובכירים היא פשוט להגן עליך. עם זאת, האופן שבו הם מגנים עליך, העקרונות שהם מייעצים לך לנהות אחריהם והמחשבות שהם מחדירים בך, כלל לא נכונים. בעוד שהמטרה העיקרית שלהם נכונה, המחשבות שהם מחדירים בך באופן לא מודע מובילות אותך לקיצוניות. המחשבות שהם מחדירים בך הופכות לעקרונות ולבסיסים לאופן שבו אתה מתמודד עם העולם. כאשר אתה מקיים אינטראקציה עם חברים לכיתה, עמיתים, שותפים לעבודה, מי שממונים עליך וכל סוג של אנשים בחברה, אנשים מכל תחומי החיים, מחשבות מגוננות אלה שמוחדרות על ידי הוריך, הופכות באופן לא מודע לקמע ולעיקרון הבסיסיים ביותר בכל פעם שאתה מטפל בעניינים הקשורים ליחסים בין-אישיים. איזה עיקרון הוא זה? זהו העיקרון: אני לא אפגע בך, אך עלי לעמוד על המשמר מפניך בכל עת כדי למנוע ממך לרמות או להונות אותי, כדי שלא אסתבך בצרות או בתביעות, כדי שההון של משפחתי לא יקרוס ולמנוע מהאנשים במשפחתי לפגוש את סופם, וכדי שלא אמצא את עצמי בכלא. כשאתה חי תחת שליטתן של מחשבות ונקודות מבט כאלה, כשאתה חי בקרב קבוצה חברתית זו עם גישה כזו להתמודדות עם העולם, אתה יכול להיות רק מדוכא יותר, מותש יותר, עייף הן בנפש והן בגוף. לאחר מכן, אתה מפתח התנגדות רבה יותר וסולד מהעולם הזה ומהאנושות, ומתעב אותם יותר. כאשר אתה מתעב אחרים, אתה מתחיל לחשוב פחות על עצמך ומרגיש שאתה לא חי בדרך שדומה לחיי אדם, אלא אתה חי חיים עייפים ומדוכאים. כדי לא להיפגע על ידי אחרים, עליך לעמוד תמיד על המשמר, ואתה עושה ואומר דברים בניגוד לרצונך. במרדף אחר הגנה על האינטרסים שלך ועל ביטחונך האישי, אתה עוטה מסכה שקרית בכל היבט של חייך ומסווה את עצמך, ולעולם אינך מעז לומר מילה של אמת. במצב זה, בתנאי הישרדות אלה, העצמי הפנימי שלך לא יכול למצוא שחרור או חופש. לעתים קרובות אתה זקוק למישהו שלא יזיק לך ולעולם לא יאיים על האינטרסים שלך, מישהו שאיתו תוכל לחלוק את מחשבותיך הפנימיות ביותר ולפרוק את התסכולים שלך, מבלי לשאת באחריות כלשהי למילים שלך, מבלי לספוג לעג, קִנְטוּר, לגלוג ומבלי לשאת השלכות כלשהן. במצב שבו המחשבה ונקודת המבט "לעולם אל לך לפגוע בזולת מתוך כוונה, אך עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך" הן העיקרון שלך להתמודדות עם העולם, העצמי הפנימי שלך מלא פחד וחוסר ביטחון. באופן טבעי אתה מרגיש מדוכא, אינך מסוגל למצוא שחרור, ואתה זקוק למישהו שינחם אותך, מישהו לסמוך עליו. לכן, אם לשפוט על פי היבטים אלה, למרות שהעיקרון להתמודדות עם העולם שהוריך לימדו אותך, "לעולם אל לך לפגוע בזולת מתוך כוונה, אך עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך" יכול להצליח להגן עליך, הוא חרב פיפיות. אמנם עיקרון זה מגן במידה מסוימת על האינטרסים הפיזיים שלך ועל ביטחונך האישי, אך הוא גם גורם לך להרגיש מדוכא ואומלל, לא מסוגל למצוא שחרור, והוא אפילו גורם לך להיות מאוכזב יותר מהעולם הזה ומהאנושות. בו בזמן, עמוק בתוכך, אתה גם מתחיל להרגיש שנמאס לך מכך שנולדת בתקופה כה רעה, בקרב קבוצת אנשים כה רעה. אינך יכול להבין מדוע אנשים צריכים לחיות, מדוע החיים כה מתישים, מדוע אנשים חייבים לעטות מסכה ולהסוות את עצמם בכל מקום אליו הם הולכים, או למה תמיד עליך לעמוד על המשמר מפני אחרים למען האינטרסים שלך. היית רוצה לדבר אמת, אך אינך יכול בגלל ההשלכות. אתה רוצה להיות אדם אמיתי, לדבר ולהתנהל באופן גלוי, ולא להיות אדם בזוי או אדם שעושה בסתר מעשים נאלחים ומבישים וחי אך ורק בחשכה, אך אינך יכול לעשות דבר מכל אלה. מדוע אינך יכול לחיות ביושר? כאשר אתה מהרהר במעשיך בעבר, אתה מרגיש בוז עצוּר. אתה שונא ומתעב את המגמה הרעה הזו ואת העולם הרע הזה, ובו בזמן, אתה מתעב עמוקות את עצמך ובז לאדם שהפכת להיות. עם זאת, אין שום דבר שאתה יכול לעשות בעניין. למרות שהוריך העבירו אליך את הקמע הזה באמצעות המילים והמעשים שלהם, הדבר עדיין גורם לך להרגיש כאילו חסרים בחייך אושר או תחושת ביטחון. כאשר אתה מרגיש את החוסר באושר, בביטחון, ביושרה ובכבוד, אתה מוצא את עצמך אסיר תודה להוריך שנתנו לך את הקמע הזה, ובה בעת אתה גם מתרעם על השלשלאות שהם שמו עליך. אינך מבין מדוע הוריך אמרו לך להתנהל כך, למה עליך להתנהל כך כדי להשיג דריסת רגל בחברה, להיטמע בקבוצה החברתית הזאת ולהגן על עצמך. למרות שזהו קמע, זה גם סוג של אזיק שגורם לך להרגיש בלבך הן אהבה והן שנאה. אך מה אתה יכול לעשות? אין לך את הנתיב הנכון בחיים, אף אחד לא אומר לך כיצד לחיות או כיצד להתמודד עם דברים שנקרים בדרכך, ואף אחד לא אומר לך אם מה שאתה עושה נכון או לא נכון, או איך עליך ללכת בנתיב שלפניך. אתה יכול לעבור רק דרך בלבול, הססנות, כאב ואי נוחות. אלה הן ההשלכות של הפילוסופיה להתנהלות בעולם שהוחדרה בך על ידי הוריך ומשפחתך, כך שלא ניתן לממש את רצונך הפשוט ביותר להיות אדם פשוט, כלומר ההשתוקקות שלך להיות מסוגל להתנהל ביושר מבלי להזדקק לאמצעים אלה של התמודדות עם העולם. אתה יכול לחיות רק בהשפלה, להתפשר ולחיות למען המוניטין שלך, להפוך את עצמך לחזק במיוחד כדי להישמר מפני אנשים אחרים, להעמיד פנים שאתה חזק, גבוה ואדיר, בעל עוצמה ובלתי רגיל, כדי להימנע מהתעמרות כלפיך. בניגוד לרצונך, אתה יכול לחיות רק כך, והדבר גורם לך לתעב את עצמך, אך אין לך ברירה. מכיוון שאין לך יכולת או את הנתיב שיאפשר לך להימלט מהדרכים ומהאסטרטגיות הללו להתמודדות עם העולם, אתה יכול להרשות לעצמך רק להיות מופעל על ידי המחשבות המותנות בך על ידי משפחתך והוריך. אנשים הולכים שולל ונשלטים על ידי המחשבות שהוחדרו בהם על ידי משפחותיהם והוריהם במהלך התהליך הלא מודע הזה, מכיוון שהם לא מבינים את האמת או כיצד עליהם לחיות, ולכן הם יכולים להשאיר זאת רק בידי הגורל. אפילו אם יש עדיין במצפונם מעט רגש, או אם יש להם אפילו מעט רצון לחיות עם צלם אנוש, להסתדר עם אחרים ולהתחרות בהם בהגינות, יהיו רצונותיהם אשר יהיו, הם לא יכולים להימלט מההתניה ומהשליטה של מחשבות ונקודות מבט שונות הנובעות ממשפחתם, ובסופו של דבר, הם יכולים רק לחזור למחשבה ולנקודת המבט שהוחדרו בהם כהתניה על ידי משפחתם ש"לעולם אל לך לפגוע בזולת מתוך כוונה, אך עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך", מכיוון שאין להם נתיב אחר ללכת בו – אין להם ברירה. כל זאת נגרם מכך שאנשים לא מבינים את האמת ומאי יכולתם להשיג את האמת.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (14)

למה התרבויות המסורתיות האלה אינן האמת? כי בסופו של דבר הדברים האלה הם רעיונות שהתהוו אחרי שהמין האנושי הושחת בידי השטן. הם אינם נובעים מן האל. הם מטומאים בכמה מן התפיסות והדמיונות של בני האדם, ויתרה מזו הם התולדה של השחתת המין האנושי בידי השטן. השטן מנצל לרעה את הרעיונות, את ההשקפות ואת כל מיני האמרות והטיעונים של המין האנושי המושחת במטרה לכבול את החשיבה של אנשים ולהשחיתה. לו השתמש השטן בדברים מסוימים אשר באופן מובהק הם מגוחכים, שגויים ואינם מתקבלים על הדעת בשביל להטעות אנשים, אזי לאנשים הייתה הבחנה; הם היו מסוגלים להבחין בין טוב לרע והם היו משתמשים בהבחנה הזאת כדי להכחיש את הדברים האלה ולהוקיע אותם. באופן זה משנתו לא הייתה עומדת במבחן. ואולם כאשר השטן משתמש בתאוריות וברעיונות מסוימים שתואמים לתפיסות ולדמיונות של אנשים, ואשר הוא סבור שיעמדו במבחן כאשר ייהגו בקול – במטרה להתנות אנשים, להשפיע עליהם ולהשריש בהם תפיסות – המין האנושי בקלות הולך שולל והאמרות האלה אף מתקבלות בקלות ומופצות על ידי אנשים; כך האמרות האלה ממשיכות להתקיים מדור לדור עד עצם היום הזה. קחו לדוגמה סיפורים מסוימים על גיבורים סינים כמו למשל הסיפורים הפטריוטיים על יוּאֶה פֵיי, על "המצביאים בני משפחת יאנג" ועל וֶון טיאנשיאנג. איך ייתכן שהרעיונות האלה עברו מדור לדור עד היום? אם מסתכלים על כך מן הפן האנושי, בכל דור יש סוג אדם או סוג שליט שכל הזמן משתמש בדוגמאות האלה וברעיונות וברוח של הדמויות האלה בשביל להנחילם לדור אחר דור של אנשים, כדי שדור אחר דור של אנשים יקבל בצייתנות ובהכנעה את שלטונם וכדי שהם יוכלו בקלות למשול בדור אחר דור של אנשים ושלטונם ייעשה יציב יותר. באמצעות הדיבור אודות המסירות הנעלה של יואה פיי ושל "המצביאים בני משפחת יאנג", כמו גם אודות רוח הנאמנות למולדת של וֶון טיאנשיאנג ושל צ'וּ יואן, הם מחנכים את הנתינים שלהם ומאפשרים להם להכיר חוק אחד, והוא שאדם חייב לנהוג בנאמנות – שאדם בעל יושרה מוסרית נאצלת צריך שיהיה ניחן בנאמנות. איזו מידה של נאמנות? במידה ש"כשהקיסר מצווה על אנשיו למות, אין להם ברירה אלא למות," ובמידה ש"נתין נאמן אינו יכול לשרת שני מלכים" – זו עוד אימרה שהם מכבדים. הם מכבדים גם את מי שאוהבים את ארצם. מה בדיוק הפירוש של לאהוב את ארצך? לאהוב את האדמה? לאהוב את האנשים בה? ומהי ארץ? (השליטים.) השליטים הם נציגי הארץ. אם תאמר: "האהבה שלי לארצי היא למעשה אהבה למקום מגוריי ולהוריי. אני לא אוהב אתכם, השליטים!" – הם יתרגזו. אם תאמר: "האהבה שלי לארצי היא אהבה מעומק ליבי לשליטים" – הם יקבלו זאת ויאשרו את האהבה הזאת; אם אתה גורם להם להבין ומבהיר שלא אותם אתה אוהב, אזי הם לא יראו זאת בעין יפה. את מי מייצגים השליטים לאורך הדורות? (את השטן.) הם מייצגים את השטן, הם חברים בכנופייתו של השטן והם שדים. הם בשום אופן לא יכולים לחנך את האנשים לסגוד לאל, לסגוד לבורא. הם בשום אופן לא יכולים לעשות זאת. תחת זאת הם אומרים לאנשים שהשליט הוא בן השמים. מה פירוש "בן השמים"? פירוש הדבר שהשמים מעניקים למישהו כוח ואז האדם הזה נקרא "בן השמים" ויש לו הכוח למשול על כל אדם תחת השמים. האם הרעיון הזה מוטמע באנשים על ידי שליטים? (כן.) כאשר אדם הופך לבן השמים, הדבר נקבע על ידי השמים ורצון השמים נתון לו, ולכן על האנשים לקבל את שלטון אותו אדם בלי תנאים, יהיה סוג שלטונו אשר יהיה. מה שהם מנחילים לאנשים הוא את הרעיון הזה, שגורם לך לקבל את אותו אדם כבן השמים בהתבסס על ההכרה שלך בקיום השמים. מה התכלית של האילוץ שלך לקבל את אותו אדם כבן השמים? התכלית אינה לגרום לך להכיר בכך שישנם שמים או שישנו אל, או שישנו בורא, אלא לגרום לך לקבל את עצם העובדה שהאדם הזה הוא בן השמים, ושמחמת היותו בן השמים, דבר שהתהווה הודות להתקיימות רצון השמים, על בני האדם לקבל את שלטונו – זה סוג הרעיונות שהם מטמיעים. בבסיס כל הרעיונות האלה שהתפתחו מראשית המין האנושי ועד היום – בין אם מה שאנחנו מנתחים הם ביטויים ופתגמים שמכילים רמיזות ובין אם אלה משלים עממיים ואמרות נפוצות נטולי כל אלוזיות – טמונים כבלי השטן והטעיה של המין האנושי, כמו גם ההגדרה המופרכת של המין האנושי המושחת לרעיונות האלה עצמם. איזו השפעה יש להגדרה המופרכת הזאת על המין האנושי בתקופות מאוחרות יותר? האם היא טובה, חיובית או שלילית? (שלילית.) הוא שלילית מיסודה. קחו למשל את האמרות "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה" ואת "לכבות את האור ולאזור כוח בחשיכה" ואת "עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד" ואת "להילחם עד המוות," כמו גם את "אחד בפה ואחד בלב" – איזו השפעה יש לאמרות האלה על המין האנושי בתקופות מאוחרות יותר? דהיינו, מרגע שאנשים מקבלים את הרעיונות האלה מן התרבות המסורתית, כל דור עוקב מתרחק עוד יותר מן האל ועוד יותר מן הבריאה של האל ומישועת אנשים ומעבודתו על תוכנית הניהול. מרגע שאנשים מקבלים מן התרבות המסורתית את ההשקפות המוטעות האלה, הם חשים במידה גוברת והולכת שהגורל האנושי צריך להיות נתון בידיהם הם, ושאת האושר יש ליצור במו ידיהם, ושהזדמנויות שמורות למי שהתכוננו – דבר שמוביל את המין האנושי להתכחש יותר ויותר לאל, להתכחש לריבונות האל ולחיות תחת השפעתו של השטן. אם משווים את מה שאנשים בעידן המודרני אוהבים לדבר עליו למה שאנשים אהבו לדבר עליו לפני אלפיים שנה, המשמעות של החשיבה מאחורי הדברים האלה היא למעשה זהה. רק שהיום אנשים מדברים על הדברים האלה באופן ספציפי יותר והם יותר גלויים לגביהם. לא זו בלבד שהם מכחישים את קיומו של האל ואת ריבונותו, הם גם מתנגדים לאל ומוקיעים אותו במידה הולכת וגוברת של חומרה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק א')

מהו ההבדל המהותי בין דברי האל לדברי אדם, ובין האמת לדוקטרינה? דברי האל גורמים לאנשים לצמוח בהיגיון ובמצפון, לפעול עם עקרונות, ומה שהם מממשים בחייהם הופך להיות חדור יותר ויותר במציאות של דברים חיוביים. דברי אדם, לעומת זאת, עשויים להיראות כתואמים לחלוטין לטעמם ולתפיסותיהם של אנשים, אך הם אינם האמת, הם מלאים במלכודות, בפיתויים, בדברי כפירה וברעיונות מופרכים, ולכן אם אנשים יפעלו על פי מילים אלו, מה שהם יממשו בחייהם יסטה רחוק יותר ויותר מהאל, ומהסטנדרטים של האל. חמור מכך, דרך חייהם של אנשים תהפוך לרעה יותר ויותר ודומה לדרכו של השטן. כאשר אנשים חיים ופועלים לחלוטין על פי דברי הכפירה והרעיונות המופרכים של האדם, כאשר הם מאמצים לחלוטין את הטיעונים הללו, הם חיים כשטן. והאם כאשר חיים כשטן, לא משתמע מכך שהם שטנים? (כן). אם כן, הם "הצליחו" להפוך לשטנים חיים. יש אנשים שאומרים: "אני לא מאמין בזה. אני רק רוצה להיות אדם תמים שאחרים מחבבים. אני רוצה להיות מישהו שרוב האנשים רואים בו אדם טוב, ואז אראה אם האל חפץ בי או לא". אם אינך מאמין למה שהאל אומר, לך וראה – ראה אם דברי האל הם האמת, או שתפיסותיו של האדם הן האמת. זהו ההבדל המהותי בין דברי האל לדברי אדם. זוהי ההבחנה המהותית בין האמת לבין דברי כפירה ורעיונות מופרכים. לא משנה עד כמה דברי הכפירה והרעיונות המופרכים של האדם נראים תואמים לטעמם של אנשים, הם לעולם לא יוכלו להפוך לחייהם; לעומת זאת, לא משנה עד כמה דברי האל נראים פשוטים, עממיים, או מנוגדים לתפיסותיהם של אנשים, מהותם היא האמת, ואם מה שאנשים עושים ומממשים בחייהם תואם את עקרונות דברי האל, בסופו של דבר יבוא יום שבו הם יהפכו ליצירי בריאה אמיתיים וראויים, ויוכלו לירוא את האל ולסור מרע. לעומת זאת, אם אנשים אינם מיישמים בפועל על פי דברי האל ואינם פועלים על פי דרישותיו, הם אינם יכולים להפוך ליצירי בריאה ראויים. האל רק ידחה בתיעוב את מעשיהם ואת הנתיב שבו הם הולכים; זוהי עובדה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק ה')

הרבה אנשים מאמינים באל באופן מילולי ומשבחים אותו, אך בליבם, הם לא אוהבים את הדברים שהאל אומר. הם לא מעוניינים באמת. הם תמיד מאמינים שלחיות לפי הפילוסופיות של השטן או כל מיני תיאוריות ארציות זה מה שאנשים רגילים עושים, שכך אתה יכול להגן על עצמך, ושזאת הדרך לחיות עם ערך בעולם. האם אלו אנשים שמאמינים באל והולכים אחריו? לא, הם לא. המילים של אנשים גדולים ובעלי שם נשמעות חכמות במיוחד ויכולות להטעות אחרים בקלות. אתה עשוי להיאחז במילים שלהם כבאמיתות או כבסיסמאות שיש להישמע להן. אבל אם, כשמדובר בדברי האל, בדרישה פשוטה שהוא מעמיד בפני אנשים, כמו להיות אדם ישר, או לשמור על מקומך באורח ממושמע וקפדני, לבצע את חובתך כיציר בריאה ולהיות בעל התנהגות יציבה וישרה, אתה לא יכול ליישם את המילים האלו בפועל ואתה לא רואה בהן אמיתות, הרי שאתה לא אדם שהולך אחר האל. אתה טוען שאתה מיישם את האמת בפועל, אבל אם האל שואל אותך: "האם ה'אמיתות' שאתה מיישם בפועל הן דברי האל? האם העקרונות שאתה אוחז בהם מבוססים על דברי האל?" – כיצד תסביר את עצמך? אם הבסיס שלך אינו דברי האל, הרי שהוא דברי השטן. אתה מממש את דברי השטן ועם זאת אתה טוען שאתה מיישם בפועל את האמת ומרצה את האל. האם אין זו נאצה נגד האל? למשל, האל מורה לאנשים להיות ישרים, ועם זאת יש אנשים שלא מהרהרים במה כרוך בכך שאדם באמת יהיה ישר, אילו דברים שהם מממשים בחיים וחושפים אינם ישרים, וגם לא אילו דברים שהם מממשים בחיים וחושפים הם ישרים. במקום להרהר בתמצית האמת בדברי האל, הם פונים לספרים של הכופרים. הם חושבים: "גם האמירות של הכופרים טובות למדי – גם הן מלמדות אנשים להיות טובים! למשל 'לטובים יש חיים שלווים', 'אנשים תמימים מנצחים תמיד', 'לסלוח לאחר זה לא טיפשי, זה מניב הטבות לאחר מכן'. גם האמירות האלו נכונות, והן תואמות לאמת!" וכך הם דבקים במילים האלו. בתור איזה סוג של אדם הם יכולים לחיות כשהם דבקים במימרות הכופרים האלה? האם הם יכולים לממש בחיים את מציאות-האמת? (לא). האם אין הרבה אנשים כאלו? הם רוכשים קצת ידע; הם קראו כמה ספרים וכמה יצירות מפורסמות; הם רכשו מידה של פרספקטיבה ושמעו כמה אמירות מפורסמות ופתגמים עממיים, ואז הם מתייחסים לזה כאמת, פועלים ומבצעים את חובתם לפי המילים האלו, מיישמים אותן לחייהם כמאמינים באל וחושבים שהם מרצים את ליבו של האל. האם אין זאת החלפת האמת בזיוף? האם אין זה עיסוק בהונאה? מבחינת האל, זאת נאצה! הדברים האלו מתבטאים בכל אדם, ולא בכמות קטנה. מבחינת מישהו שמתייחס למילים נעימות ולדוקטרינות נכונות מקרב האנשים כאל אמת שיש להחזיק בה, תוך הנחת דברי האל בצד והתעלמות מהם, בלי להפנים אותם ובלי קשר למספר הפעמים שהם נקראים, ובלי להחשיב את דברי האל כאמת, האם אדם כזה הוא מאמין באל? האם הוא אדם שנוהה אחר האל? (לא). אנשים כאלו מאמינים בדת; הם עדיין הולכים אחר השטן! הם מאמינים שהמילים שהשטן אומר הן פילוסופיות, שהן מאוד עמוקות וקלאסיות. הם רואים בהן אמירות מפורסמות שהן אמת שאין נעלה ממנה. בלי קשר לדברים נוספים שהם מוותרים עליהם, הם לא מסוגלים לוותר על המילים הללו. לזנוח את המילים הללו יהיה עבורם כמו לאבד את יסודות חייהם, כמו ריקון ליבם. איזה מין אנשים אלו? הם מי שהולכים אחר השטן, וזאת הסיבה שהם. מקבלים את האמירות המפורסמות של השטן כאמת. האם אתם יכולים לנתח ולזהות את המצבים השונים שבהם אתם מוצאים את עצמכם בהקשרים שונים? למשל, יש אנשים שמאמינים באל וקוראים את דבריו לעתים קרובות, אך כשדברים קורים להם, הם אומרים תמיד: "אמא שלי אמרה", "סבא שלי אמר", "האדם המפורסם הזה והזה אמר פעם" או "ספר כזה וכזה אומר". הם לעולם לא אומרים "דברי האל אומרים את זה", "הדרישות של האל מאיתנו הן כאלה", "האל אומר את זה". הם לעולם לא אומרים את המילים האלו. האם הם הולכים אחר האל? (לא). האם אלו מצבים שקל לאנשים לגלות? לא, הם לא, אבל קיומם באנשים הוא לרעתם. אולי את מאמין באל במשך שלוש, חמש, שמונה או עשר שנים, ועם זאת אתה עדיין לא יודע כיצד להתמסר לאל או ליישם בפועל את דברי האל. בלי קשר למה שקורה לך, אתה עדיין מתייחס לדברים שטניים כאל הבסיס שלך; אתה עדיין מחפש בסיס בתרבות המסורתית. האם זאת אמונה באל? האם אינך הולך אחר השטן? אתה חי על פי מילים שטניות וחי לפי צביונות שטניים, אם כך האם אינך מתנגד לאל? היות שאתה לא מיישם בפועל או חי לפי דבר האל, ואתה לא נוהה בעקבות האל, ואתה לא יכול להישמע לכל מה שהאל אומר ולא יכול להתמסר בלי קשר למה שהאל מתזמר או דורש, אתה לא נוהה אחר האל. אתה עדיין נוהה אחר השטן. היכן השטן? השטן נמצא בלבבות של האנשים. הפילוסופיות, ההיגיון והכללים, והמילים השטניות של השטן מזמן השתרשו בליבם של האנשים. זאת הבעיה הרצינית ביותר. אם אינך יכול לפתור את הבעיה הזאת באמונתך באל, הרי שלא תוכל להיוושע על ידי האל. לכן אתם חייבים להעמיד לעתים קרובות את כל מה שאתם עושים, את המחשבות והדעות שלכם, ואת הבסיס שלכם לעשיית דברים אל מול דברי האל לצורך השוואה, ולנתח את הדברים במחשבותיכם. עלים לדעת אילו מן הדברים בתוככם הם פילוסופיות להתנהלות בעולם, מימרות עממיות, תרבות מסורתית וכן אילו מגיעים מידע אינטלקטואלי. עליכם לדעת באילו מן הדברים אתם מאמינים תמיד שהם נכונים ותואמים את האמת, על פי אילו מהם אתם נוהגים כאילו היו אמת, ולאילו מהם אתם מאפשרים לתפוס את מקומה של האמת. עליכם לנתח את הדברים האלו. במיוחד, אם אתם מתייחסים לדברים שאתם מאמינים שהם נכונים ויקרים כאל האמת, הרי שלא קל להביט לעומקם – אבל אם תביטו לעומקם, תפרצו מחסום משמעותי. הדברים הללו הם מכשולים שמונעים מאנשים להבין את דברי האל, ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל. אם אתה מבלה את כל היום מבולבל ובמבוכה, ולא חושב על הדברים האלו או מתמקד בפתרון הבעיות האלו, הרי שהם שורש חוסר הנוחות שלך, הם מרעילים את ליבך. אם הם לא יוסרו, אתה לא תהיה מסוגל באמת לנהות אחר האל, ולא תהיה מסוגל ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל, ולא תהיה לך כל דרך לזכות בישועה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אי-אפשר להיוושע על ידי אמונה בדת או עיסוק בטקסים דתיים

לא משנה מה קורה, האם אתה מסתמך על פילוסופיות שטניות ומשתמש בשיטות אנושיות כדי לפתור זאת, מחפש את האמת ופותר את הבעיה לפי דברי האל, או נוקט בגישת פשרה ניטרלית? הבחירה שלך חושפת בצורה הטובה ביותר האם אתה אדם שאוהב את האמת וחותר אליה. אם תבחר תמיד לפתור בעיות על ידי הסתמכות על פילוסופיות שטניות ושיטות אנושיות, התוצאה תהיה שלא תוכל לזכות באמת, ולא בנאורות, בהארה ובהדרכה של רוח הקודש. יתרה מכך, יתעוררו בך תפיסות ואי-הבנות לגבי האל, ובסופו של דבר הוא ידחה אותך בתיעוב ויסלק אותך. אך אם תוכל לחפש את האמת בכל הדברים ולפתור אותם על פי דברי האל, תוכל להשיג את הנאורות, ההארה וההדרכה של רוח הקודש. הבנתך את האמת תתבהר יותר ויותר, ותלמד להכיר את האל יותר ויותר; כך תוכל באמת ובתמים להתמסר לאל ולאהוב אותו. לאחר יישום בפועל והתנסות בדרך הזו במשך תקופה, הצביונות המושחתים שלך יטוהרו יותר ויותר, ויהיו לך פחות ופחות מקרי המרידה באל, עד שבסופו של דבר תשיג תאימות מלאה איתו. אם אתה תמיד בוחר בגישת הפשרה הניטרלית, אתה למעשה עדיין מסתמך על פילוסופיות שטניות כדי לטפל בבעיות. חיים בצורה כזו לעולם לא יזכו אותך באישורו של האל, אתה רק תיחשף ותסולק. אם בחרת בדרך הלא-נכונה להאמין באל, בדרך הדתית, אתה צריך להפוך את המסלול שלך במהירות, לקחת צעד אחורה מהקצה ולאמץ את הדרך הנכונה. אז אולי עדיין תהיה תקווה שתשיג ישועה. אם אתה רוצה להשיג את הדרך הנכונה להאמין באל, אתה חייב לחפש ולגשש אחריה בעצמך. מי שיש לו הבנה רוחנית ימצא את הנתיב הנכון לאחר תקופה של ניסיון.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי חתירה אל האמת ניתן לפתור את התפיסות ואי ההבנות לגבי האל

עדויות חווייתיות קשורות

האם עלינו לחיות לפי ערכים מסורתיים?