דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

המשיח של אחרית הימים משתמש באמיתות שונות כדי ללמד את האדם, לחשוף את מהות האדם ולנתח את דבריו ומעשיו של האדם. הדברים האלה מורכבים מאמיתות שונות, כגון חובת האדם, האופן שבו האדם צריך להתמסר לאל, האופן שבו האדם צריך להיות נאמן לאל, האופן שבו האדם צריך להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה, וכן את חוכמתו וצביונו של האל, וכן הלאה. כל הדברים האלה מתמקדים במהות האדם ובצביונו המושחת. בפרט, הדברים שחושפים כיצד האדם דוחה את האל נאמרים ביחס לכך שהאדם הוא התגלמות השטן וכוח אויב נגד האל. האל, בעבודת השיפוט שלו, לא מבהיר את טבע האדם במילים ספורות בלבד, אלא חושף וגוזם לטווח הארוך. כל השיטות השונות האלו של החשיפה והגיזום לא ניתן להחליף במילים רגילות, אלא רק באמת, שהיא לא ברשותו של האדם כלל. רק שיטות כאלה נחשבות למשפט – רק באמצעות שיפוט כזה אפשר להכניע את האדם ולשכנע אותו לגמרי אודות האל, ויותר מכך, להכיר את האל באמת. עבודת השיפוט גורמת לאדם להבין את פניו האמיתיות של האל ואת האמת על מרדנותו שלו. עבודת השיפוט מאפשרת לאדם לרכוש הבנה רבה על כוונותיו של האל, על מטרת עבודתו של האל, ועל המסתורין שהאדם לא יכול להבין. היא גם מאפשרת לאדם להבין ולדעת את מהותו המושחתת ואת שורשי שחיתותו, וכן לגלות את פניו המכוערות. ההשפעות האלה נגרמות כולן על ידי עבודת המשפט, מפני שמהותה של העבודה הזו היא למעשה עבודת פתיחת האמת, הדרך והחיים של האל לכל מי שמאמין בו. העבודה הזו היא עבודת המשפט שעושה האל. אם אתה לא רואה חשיבות באמיתות האלה, אם אתה מנסה כל הזמן להתחמק מהן, או לחפש מחוץ להן דרך מוצא חדשה, אני אומר שאתה חוטא בחומרה. אם אתה מאמין באל אבל לא מחפש את האמת של האל או את כוונות האל, ולא אוהב את הדרך המקרבת אותך לאל, אני אומר שאתה מנסה להתחמק ממשפט. אתה בובה על חוט, ואתה בוגד הבורח מכס המלכות הלבן הגדול. האל לא יחוס על איש מהמורדים הנמלטים ממבטו. בני האדם האלה יקבלו עונש חמור עוד יותר. מי שבא להישפט בפני האל וכבר טוהר, יחיה לנצח במלכותו של האל. כל זה יקרה בעתיד, כמובן.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת

בני האדם אינם יכולים לשנות את טבעם בעצמם. הם חייבים לעבור את המשפט, הייסורים, הסבל והזיכוך של דברי האל, או שדברי האל חייבים להטיל עליהם משמעת ולגזום אותם. רק לאחר מכן, הם יכולים להצליח להתמסר לאלוהים ולהיות נאמנים לו, ולא להתייחס אל אלוהים בשוויון נפש. טבעם של בני האדם משתנה באמצעות הזיכוך של דברי האל. רק מי שיעבור את החשיפה, השיפוט, הטלת המשמעת והגיזום של דברי האל לא יעז עוד לעשות דברים בפזיזות, ותחת זאת יהפוך לרגוע ולמחושב. העניין החשוב ביותר הוא שהוא יהיה מסוגל להישמע לדברי האל הנוכחיים ולעבודתו של אלוהים, ואפילו אם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם התפיסות האנושיות. הוא יוכל להניח את התפיסות האלה בצד ולהישמע לאלוהים ברצון.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בני האדם שטבעם השתנה הם אלה שנוכחו במציאות של דבר האל

יש לאלוהים דרכים רבות להפוך את האדם למושלם. אלוהים משתמש במגוון סביבות כדי לגזום את צביונו המושחת של האדם, והוא משתמש במבחר דברים כדי לחשוף את האדם במערומיו. מבחינה אחת, הוא גוזם את האדם; מבחינה אחרת, הוא חושף את האדם במערומיו; ומבחינה אחרת הוא מגלה את האדם, חופר פנימה ומגלה את ה"תעלומות" במעמקי לבו של האדם, ומראה לאדם את אופיו, בכך שהוא מגלה רבים ממצביו. אלוהים הופך את האדם למושלם בשיטות רבות – באמצעות חשיפה, גיזום, זיכוך וייסורים – כדי שהאדם ידע שאלוהים מעשי.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק בני האדם שמתמקדים בנוהג יכולים להפוך למושלמים

אלוהים עובד בכל אדם ואדם, ובלי קשר לשיטה שהוא נוקט, לסוג האנשים, המאורעות והדברים שאלוהים משתמש בהם בשירות שלו ולנימת דבריו, יש לו רק מטרה אחת: להושיע אתכם. וכיצד הוא מושיע אותך? הוא משנה אותך. אז איך תוכל שלא לסבול מעט? אתה תצטרך לסבול. הסבל הזה יכול להיות כרוך בדברים רבים. ראשית, אנשים חייבים לסבול כאשר הם מקבלים את השיפוט והייסור של דברי האל. כאשר דברי האל חמורים ומפורשים מדי ואנשים מפרשים באופן לא נכון את האל – ואפילו יש להם תפיסות – גם זה יכול להיות כואב. לפעמים אלוהים מקים סביבה סביב אנשים כדי לחשוף את השחיתות שלהם, כדי לגרום להם להרהר ולהכיר את עצמם, וגם אז הם יסבלו מעט. לפעמים, כאשר אנשים נגזמים ונחשפים ישירות, הם חייבים לסבול. כאילו שהם עוברים ניתוח – אם אין סבל, אין תוצאה. אם בכל פעם שאתה נגזם, ובכל פעם שאתה נחשף על ידי סביבה, זה מעורר את רגשותיך ונותן לך דחיפה, הרי שבאמצעות תהליך זה תיכנס למציאות האמת ויהיה לך שיעור קומה. אם בכל פעם שאתה נתון לגיזום ולחשיפה על ידי הסביבה אינך מרגיש כאב או אי נוחות כלשהם, ואינך מרגיש כלום, ואם אינך בא בפני האל כדי לחפש את כוונותיו, ואינך מתפלל ולא מחפש את האמת, אזי אתה באמת כל כך חסר תחושה! אלוהים לא פועל בך כאשר הרוח שלך אינה מרגישה כלום, כשהיא לא מגיבה. הוא יאמר, "האדם הזה קהה חושים מדי והוא הושחת עמוק מדי. אין זה משנה כיצד אטיל עליו משמעת, אגזום אותו, או אנסה להעמיד אותו תחת פיקוח, אני עדיין לא יכול להזיז את ליבו או לעורר את רוחו. אדם זה יהיה בצרות; לא קל להושיע אותו." אם אלוהים מסדיר עבורך סביבות, אנשים, מאורעות ודברים מסוימים, אם הוא גוזם אותך ואם אתה לומד מכך לקחים, אם למדת לבוא בפני האל, למדת לחפש את האמת, ומבלי לדעת, הפכת לנאור ומואר והשגת את האמת, אם חווית שינוי בסביבות האלה, קצרת פירות והתקדמת, אם התחלת להבין מעט את כוונתו של אלוהים והפסקת להתלונן, אזי המשמעות של כל זה היא שעמדת איתן בעיצומם של הניסיונות של הסביבות הללו, ושעמדת במבחן. ככזה, אתה תעבור את הניסיון הקשה הזה. כיצד אלוהים יתייחס למי שיעמדו במבחן? אלוהים יאמר שיש להם לב אמיתי ושהם יכולים לשאת סוג כזה של סבל, ושעמוק בתוכם הם אוהבים את האמת ורוצים להשיג אותה. אם לאלוהים יש סוג כזה של הערכה לגביך, האם אז אינך אדם בעל שיעור קומה? האם אין לך אז חיים? וכיצד הושגו חיים אלה? האם הם הוענקו על ידי אלוהים? אלוהים מספק את צרכיך בדרכים שונות והוא משתמש באנשים, מאורעות ודברים שונים כדי להכשיר אותך. זה כאילו שאלוהים נותן לך באופן אישי מזון ושתייה, מביא בפניך באופן אישי מאכלים שונים כדי שתאכל לשובע ותהנה; רק אז תוכל לצמוח ולעמוד איתן. כך אתה חייב לחוות ולהבין את הדברים האלה; כך צריך להתמסר לכל מה שבא מאלוהים. זהו סוג החשיבה והגישה שאתה צריך, ואתה חייב ללמוד לחפש את האמת. אתה לא צריך לחפש תמיד סיבות חיצוניות או להאשים אחרים בצרות שלך, או למצוא פגמים באנשים; אתה חייב להבין באופן ברור את כוונותיו של האל. מבחוץ, ייתכן שלחלק מהאנשים יש דעות או דעות קדומות לגביך, אך אתה אינך צריך לראות את הדברים בדרך זו. אם אתה מסתכל על דברים מנקודת מבט כזו, הדבר היחיד שתעשה הוא להמציא תירוצים, ולא תוכל להשיג דבר. אתה צריך להסתכל על דברים בצורה אובייקטיבית ולקבל הכל מאלוהים. כאשר תסתכל על דברים בדרך זו, יהיה לך קל להתמסר לעבודת האל, ותוכל לחפש את האמת ולתפוס את כוונותיו של האל. ברגע שנקודת המבט שלך והלך הרוח שלך יתוקנו, תוכל להשיג את האמת. אם כך, מדוע אינך פשוט עושה זאת? מדוע אתה מתנגד? אם תפסיק להתנגד, תזכה באמת. אם תתנגד, לא תשיג כלום וגם תפגע ברגשותיו של אלוהים ותאכזב אותו. למה אלוהים יתאכזב? מפני שאינך מקבל את האמת, אין לך תקווה לישועה, ואלוהים לא יכול לזכות בך, אז איך הוא יכול לא להיות מאוכזב? כאשר אינך מקבל את האמת, זה משול לדחיית מזון שהוצע לך באופן אישי על ידי אלוהים. אתה אומר שאתה לא רעב ושאינך צריך את המזון; אלוהים מנסה שוב ושוב לעודד אותך לאכול, אך אתה עדיין לא רוצה. אתה מעדיף להיות רעב. אתה חושב שאתה שבע, כשלמעשה, אין לך כלום. אנשים כאלה הנם כל כך חסרי הגיון וכל כך צדקנים; באמת, הם לא מזהים דבר טוב כשהם רואים אותו, הם המרוששים ומעוררי הרחמים ביותר מבין האנשים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כדי לזכות באמת, יש ללמוד מאנשים, ממאורעות ומדברים בקרבת מקום

יש אנשים שנעשים שליליים אחרי שעברו גיזום; הם מאבדים את כל האנרגיה ליישם בפועל את חובותיהם, וגם נאמנותם נעלמת. למה זה כך? זו בעיה חמורה מאוד; זוהי חוסר יכולת לקבל את האמת. הם לא מקבלים את האמת, בין היתר בשל חוסר הידע שלהם לגבי הצביונות המושחתים שלהם, מה שגורם לכך שהם אינם מסוגלים להשלים עם כך שהם עוברים גיזום. הדבר נקבע על פי טבעם הגאוותן והיהיר, שהוא גם חסר אהבה לאמת. זה גם נובע מכך שאנשים לא מבינים את החשיבות שבלעבור גיזום. הם מאמינים שלעבור גיזום משמעותו שסופם הוכרע. כתוצאה מכך, הם מאמינים בטעות שאם הם נוטשים את משפחותיהם כדי להשקיע מעצמם למען האל, ויש להם נאמנות מסוימת לאל, אז אין לגזום אותם; ואם הם נגזמים, אזי אין אלה אהבתו וצדקתו של האל. חוסר הבנה מסוג זה גורם לאנשים רבים לא להעז להיות נאמנים לאל. בעצם, בסופו של עניין, זה בגלל שהם יותר מדי ערמומיים ולא רוצים לסבול קשיים. הם רק רוצים להשיג ברכות בדרך הקלה. אנשים בכלל לא מבינים את צביונו הצודק של האל. הם אף פעם לא מאמינים שכל מעשיו של האל צודקים, או שהיחס שלו לכולם צודק. הם אף פעם לא מחפשים את האמת לגבי זה, אלא תמיד מעלים את הטיעונים שלהם במקום. לא משנה אילו דברים רעים אדם עשה, איזה חטאים גדולים ביצע, או כמה רע הוא עשה, כל עוד השיפוט והעונש של האל פוקדים אותם, הם חושבים שהשמים אינם צודקים ושהאל לא צודק. בעיני האדם, אם מעשי האל לא תואמים לרצונותיו או מתחשבים ברגשותיו, האל אינו צודק. עם זאת, אנשים לעולם לא יודעים אם מעשיהם עולים בקנה אחד עם האמת, והם אף פעם לא מבינים שהם מורדים באל ומתנגדים לו בכל מעשיהם. לא משנה באיזו דרך אנשים ביצעו עבירה, אם האל לעולם לא יגזום אותם או ינזוף בהם על המרד שלהם, אלא תמיד יהיה רגוע ועדין איתם, יתייחס אליהם באהבה ובסבלנות בלבד, ולנצח יאפשר להם לסעוד וליהנות מדברים לצדו, רק אז אנשים לעולם לא יתלוננו על האל או ישפטו אותו כלא צודק; במקום זאת, הם יגידו בחוסר כנות שהוא מאוד צודק. האם אנשים כאלה יודעים את האל? האם הם יכולים להיות מאוחדים בלב ובנפש עם האל? אין להם כל מושג שכשהאל שופט וגוזם בני אדם, הוא רוצה לטהר ולשנות את צביון חייהם כדי שיוכלו להצליח להתמסר לו ולאהוב אותו. אנשים כאלה לא מאמינים שהאל הוא אל צודק. כל עוד אלוהים גוער, חושף וגוזם אנשים, הם יהפכו שליליים וחלשים, יתלונו תמיד שהאל אינו אוהב, וירטנו תמיד שהשיפוט והייסור של האל את האדם שגויים, מתוך חוסר יכולת לראות שהאל מטהר ומציל בכך את האדם, וחוסר אמונה שהאל מכריע את סופם של אנשים על סמך הפגנת החרטה שלהם. הם תמיד מפקפקים באל ונשמרים מפניו, ומה תהיה התוצאה של זה? האם יוכלו להתמסר לעבודת האל? האם יצליחו להגיע לשינוי אמיתי? הדבר בלתי אפשרי. אם מצבם יימשך כך, הדבר מסוכן מאוד, וזה יהיה בלתי אפשרי עבורם להיטהר ולהיות מובאים לכדי שלמות על ידי האל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

כשאנשים אינם יכולים לקבל גיזום ואינם יכולים לקבל את האמת, איזה צביון זה? האם אינכם אמורים להבחין בכך בבירור? כל אלה הם גילויים של סלידה מהאמת – זוהי תמצית הבעיה. כשאנשים סולדים מהאמת, קשה להם מאוד לקבל אותה – ואם אינם יכולים לקבל את האמת, האם אפשר לתקן את בעיית הצביון המושחת שלהם? (לא). אם כן, אדם כזה, שאינו יכול לקבל את האמת – האם הוא יכול להשיג אותה? האם הוא יכול להיוושע בידי האל? בהחלט לא. האם אנשים שאינם מקבלים את האמת יכולים להאמין באל בכנות? בהחלט לא. ההיבט החשוב ביותר של אנשים שבאמת מאמינים באל הוא היכולת לקבל את האמת. אנשים שאינם יכולים לקבל את האמת הם בהחלט אנשים שאינם מאמינים באל בכנות. האם אנשים כאלה יכולים לשבת בשקט בזמן דרשה? האם הם יכולים לזכות במשהו? הם אינם יכולים. הסיבה לכך היא שדרשות חושפות אצל אנשים מצבים מושחתים שונים. אנשים זוכים בידע באמצעות ניתוח דברי האל ואז, בכך שהם ממשיכים ומשתפים על עקרונות היישום בפועל, הם מקבלים נתיב ליישום בפועל וכך מושגת תוצאה. כשאנשים כאלה שומעים שהמצב הנחשף קשור אליהם – שהוא קשור לבעיות שלהם – הבושה שלהם מביאה אותם להתקף זעם וייתכן אפילו שהם יקומו ויעזבו את הכינוס. אפילו אם לא יעזבו, ייתכן שהם יתחילו להתעצבן ולהרגיש שעושים להם עוול, ובמקרה כזה אין טעם לנוכחותם בכינוס או להקשבתם לדרשה. האם המטרה של האזנה לדרשות אינה להבין את האמת ולפתור את הבעיות הממשיות של האדם? אם אתה חושש תמיד שהבעיות שלך ייחשפו, אם אתה חושש כל הזמן שיזכירו אותך בשיחה, למה בכלל להאמין באל? אם גם כשאתה מאמין אינך יכול לקבל את האמת, אתה לא ממש מאמין באל. אם אתה תמיד מפחד מחשיפה, איך תוכל לפתור את בעיית השחיתות שלך? אם אינך יכול לפתור את בעיית השחיתות שלך, מה הטעם להאמין באל? המטרה של האמונה באל היא לקבל את ישועת האל, להשליך מעליך את הצביון המושחת שלך ולהביא לידי ביטוי את צלם האנוש שלך – את כל הדברים האלה משיגים באמצעות קבלת האמת. אם אינך יכול לקבל את האמת כלל או אם אינך יכול אפילו לקבל את זה שגוזמים אותך או חושפים אותך, אין לך שום דרך להשיג את ישועת האל. אם כן, אמרו לי: כמה אנשים ישנם בכל כנסייה שיכולים לקבל את האמת? האם האנשים שאינם יכולים לקבל את האמת רבים או מעטים? (רבים). האם זהו מצב שבאמת קיים בקרב הנבחרים בכנסיות, האם זוהי בעיה אמיתית? כל מי שאינם יכולים לקבל את האמת ואינם יכולים להסכים לקבל גיזום הם אנשים שסולדים מהאמת. סלידה מהאמת היא סוג של צביון מושחת, ואם אי אפשר לשנות את הצביון הזה, האם אפשר להושיע את האנשים האלה? בהחלט לא. כיום, אנשים רבים מתקשים לקבל את האמת. אין זה דבר קל כלל ועיקר. כדי לפתור זאת על האדם לחוות שיפוט, ייסור, ניסיונות וזיכוך מידיו של האל. אז מה אתם אומרים: איזה צביון זה כשאנשים אינם יכולים לקבל גיזום, כשהם אינם משווים את עצמם לדבר האל או למצבים שנחשפים בזמן דרשות? (צביון של סלידה מהאמת)... ומהי הדרך העיקרית שבה מתגשם צביון מסוג סלידה מהאמת? הוא מתגלה בדרך של סירוב לקבל גיזום. המצב של סירוב לקבל גיזום הוא סוג אחד של מצב שמתגלה בגלל צביון מסוג זה. אנשים אלה מתנגדים בליבם במיוחד כשגוזמים אותם. הם חושבים: "אני לא רוצה לשמוע את זה! אני לא רוצה לשמוע את זה!" או: "למה שלא תגזמו אנשים אחרים? למה בחרתם אותי?" מהי המשמעות של סלידה מהאמת? סלידה מהאמת היא כשלאדם אין בכלל עניין בשום דבר שקשור לדברים חיוביים, לאמת, למה שהאל מבקש או לכוונות האל. לפעמים הוא מרגיש דחייה מהדברים האלה, לפעמים הוא נוהג בריחוק כלפיהם, לפעמים הוא מזלזל בהם ואדיש כלפיהם ונוהג בהם כבדברים לא חשובים והוא שטחי וצבוע כלפיהם או אינו מקבל שום אחריות עליהם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה של ששת סוגי הצביונות המושחתים היא ידיעה עצמית אמיתית

גיזום הוא דבר שכל אחד שמאמין באל עשוי לחוות. במהלך ביצוע חובתם וככל שחוויית הגיזום שלהם מתעצמת, רוב האנשים נעשים ערים באופן גובר למשמעותה. הם מרגישים שיש כל כך הרבה תועלות בכך שגוזמים אותם, והם מסוגלים יותר ויותר להתייחס נכונה לכך שהם נגזמים. מובן שכל עוד אדם מסוגל לבצע חובה, ולא משנה איזו חובה הוא מבצע, לכל אחד יש סיכוי להיגזם. אנשים רגילים יכולים להתייחס לכך שגוזמים אותם באופן הנכון. מחד גיסא, הם מסוגלים לקבל את זה שגוזמים אותם תוך התמסרות לאל, ומאידך גיסא, הם גם מסוגלים להרהר בבעיות שיש להם ולהתוודע אליהן. מדובר בגישה ובנקודת מבט שכיחות אצל אנשים שחותרים אל האמת, באופן שהם מתייחסים לכך שגוזמים אותם. אם כך, האם צוררי משיח גם הם מתייחסים באופן זה לכך שגוזמים אותם? בשום אופן לא. הגישות של צוררי משיח ושל אנשים שחותרים אל האמת בוודאות שונות כשמדובר ביחס שלהם לכך שגוזמים אותם. ראשית כול, כשמדובר בגיזום שלהם, צוררי משיח לא מסוגלים לקבל זאת. ויש סיבות לכך שהם לא מסוגלים לקבל זאת, בראש ובראשונה שכשגוזמים אותם הם חשים שכבודם נפגע, שהם איבדו את המוניטין, המעמד והכבוד שלהם, שהם נותרו ללא יכולת לזקוף את ראשם לפני אחרים. לדברים אלה נודעת השפעה על ליבם, ולכן הם מתקשים לקבל את זה שגוזמים אותם, והם חשים שלא משנה מי גוזם אותם, הוא נוקם בהם ומהווה אויב שלהם. זו צורת החשיבה של צוררי משיח כשגוזמים אותם. בכך אתם יכולים להיות בטוחים. למעשה, גיזום הוא מה שחושף באופן הטוב ביותר אם אדם מסוגל לקבל את האמת ויכול באמת להתמסר. די בכך שצוררי משיח מתנגדים כל כך לגיזום כדי להוכיח שהם סולדים מהאמת ואינם מקבלים אותה ולו במעט. זה אפוא לב הבעיה. הגאווה שלהם אינה לב העניין; אי קבלה של האמת היא מהות הבעיה. כשגוזמים אותם, צוררי משיח דורשים שזה ייעשה בטון ובגישה נעימים. אם טון הגוזם רציני והגישה שלו מחמירה, צוררי משיח יתנגדו ויתריסו וזעם יגאה בהם מרוב בושה. לא אכפת להם בכלל אם מה שנחשף בהם נכון או אם הוא עובדה, והם לא מהרהרים במה הם שגו ולא בצורך לקבל את האמת. הם תוהים רק אם היוהרה והגאווה שלהם ספגו מכה. צוררי משיח לחלוטין אינם מסוגלים להכיר בכך שגיזום מועיל לאנשים, שהוא נעשה באהבה ושהוא יכול להושיע, ושיש בו תועלת לאנשים. הם לא מסוגלים לראות אפילו את זה. האין זה מעט חסר הבחנה ובלתי הגיוני מצידם? אם כן, כשהם מתמודדים עם כך שגוזמים אותם, מהו הצביון שצוררי משיח חושפים? ללא ספק זהו צביון של סלידה מהאמת כמו גם של גאוותנות ועיקשות. דבר זה חושף שמהות הטבע של צוררי משיח היא מהות של סלידה מהאמת ושל שנאה כלפיה. לכן צוררי משיח חוששים יותר מכול מכך שיגזמו אותם; ברגע שגוזמים אותם, כיעורם נחשף במלואו. כאשר גוזמים אותם, אילו ביטויים מפגינים צוררי משיח ואילו דברים הם עשויים לומר או לעשות שמאפשרים לאחרים להיווכח בבירור שצוררי משיח הם צוררי משיח, שהם שונים מהאדם המושחת הממוצע, ושמהות הטבע שלהם נבדלת מזו של מי שחותרים אל האמת? אתן כמה דוגמאות, ואתם יכולים לחשוב עליהן ולהוסיף. כשגוזמים צוררי משיח, הם קודם כול מחשבים וחושבים לעצמם: "איזה מין אדם גוזם אותי? מה בדיוק הוא רוצה? איך הוא יודע על כך? למה הוא גזם אותי? האם הוא בז לי? האם אמרתי משהו שפגע בו? האם הוא נוקם בי בגלל שיש לי משהו טוב ולא נתתי לו אותו, והוא מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לסחוט אותי?" במקום להרהר בעבירות שלהם, במעשיהם הרעים מן העבר ובצביונות המושחתים שהם חשפו ולהתוודע לכל אלה, הם רוצים לאתר רמזים בעניין הגיזום שלהם. הם חשים שיש בכך דבר מה חשוד. זה יחסם לכך שגוזמים אותם. האם יש בכך קבלה אמיתית כלשהי? האם יש בכך איזה ידע או הרהור אמיתיים? (לא.) הגיזום של רוב האנשים עשוי להיות בגלל שהם חשפו צביונות מושחתים. זה יכול להיות גם בגלל שמתוך בורות הם עשו דבר מה שגוי ומכרו את האינטרסים של בית האל. זה עלול להיות גם בגלל שהם ביצעו את חובתם באופן שטחי והדבר הסב הפסדים לעבודה של בית האל. הדבר המאוס ביותר הוא שאנשים פועלים כרצונם במופגן, בלי מגבלה, מפרים עקרונות ומשבשים את עבודת בית האל ומפריעים לה. אלה הן הסיבות העיקריות לכך שגוזמים אנשים. בלי קשר לנסיבות שבגללן גוזמים אדם, מהי הגישה החיונית ביותר שנדרשת כלפי הגיזום? ראשית כול עליכם לקבל אותו. לא משנה מי גוזם אותך ומאיזו סיבה, לא משנה אם זה צורם לך ולא משנה הטון והניסוח, עליך לקבל אותו. אחר כך עליכם להבין מה עשיתם שלא כשורה, להכיר בצביון המושחת שחשפתם ואם פעלתם בהתאם לעקרונות-האמת. בראש ובראשונה זו הגישה שצריכה להיות לכם.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ח')

כל אדם חש נפסד כאשר גוזמים אותו, בייחוד אם הוא מודח ומאבד את מעמדו. הוא חש ששמו אותו במצב מביך, וביישו אותו מעט אל מול אחרים, והוא נבוך מכדי להסתכל למישהו בעיניים. אולם אדם אשר יודע בושה מהי לא יפלוט טיעונים מוטים. למה הכוונה, לא לפלוט טיעונים מוטים? הכוונה היא שהוא יהיה מסוגל להתמודד עם הכול בצורה הנכונה, מבלי לחשוב ולדבר על דברים באופן מוטה – במקום זאת, הוא יכיר בכנות בדברים ששגה בביצועם, ויתמודד עם העניין בצורה הוגנת ורציונלית. למה הכוונה בהוגנת ורציונלית? הכוונה היא שמאחר ונגזמת על דבר מה, ודאי יש בעיה במה שעשית – נניח לשאלה איזה צביון מושחת יש לך, רק נאמר שאם נהגת לא כשורה בעניין זה, אתה בהחלט אחראי לו במידת מה; ומאחר ואתה אחראי לו, עליך לשאת באחריות, ולהכיר במעשיך. ברגע שהכרת בכך, עליך לבחון את עצמך ולשאול: "איזה צביון מושחת חשפתי בכך? אם לא הונעתי על ידי צביון מושחת, האם מעשיי היו מהולים ברצון אנושי? האם הדבר נגרם על ידי טיפשות? האם היה לכך קשר לחתירה שלי, לנתיב שאני פוסע בו?" מי שמסוגל לבחון את עצמו בצורה כזו ניחן ברציונליות, יודע בושה מהי, מתייחס לדברים באופן הוגן ואובייקטיבי, אופן שנאמן לעובדות. זה בדיוק מה שחסר לצוררי משיח. כשגוזמים אותם, הם חושבים תחילה: "איך יכולת לגזום באופן כה חסר רחמים מנהיג מכובד כמוני לפני אנשים רבים כל כך, ואף לחשוף את סודי המביש? היכן יוקרתי כמנהיג? האם לא השמדת אותה בכך שגזמת אותי? מי יקשיב לי מעתה ואילך? אם איש לא יקשיב לי, איך אוכל להיות בעל מעמד כמנהיג? האם זה לא יהפוך אותי לדמות ציבורית ותו לא? איך איהנה אז מיתרונות המעמד? כבר לא אוכל ליהנות מהפריטים שאחים ואחיות מעניקים כמנחה, נכון?" האם הרעיון הזה נכון? האם הוא עולה בקנה אחד עם האמת? האם הוא מוצדק? (לא.) זוהי התנהגות משוללת היגיון, ופליטת טיעונים מוטים. למה כוונתך ביוקרה? מהו מנהיג? הרי אינך נטול שחיתות, הלא כן? למה כוונתך ב"לחשוף את סודך המביש"? מהו סודך המביש? זהו צביונך המושחת. צביונך המושחת זהה לזה של כל אחד אחר – זהו סודך המביש. אין בך שום דבר שונה, אינך נעלה על אחרים. בבית האל פשוט ראו שיש לך מעט איכות ושאתה מסוגל לבצע עבודה מסוימת, לכן קידמו וטיפחו אותך, והעניקו לך עול מיוחד, נטל כבד מעט יותר. אך אין זה אומר בשום אופן שברגע שיש לך מעמד, כבר אין לך צביון מושחת. ועם זאת, צוררי משיח מאמצים זאת ואומרים: "כעת שאני בעל מעמד, אינך צריך לגזום אותי, ודאי שלא מול אנשים רבים כל כך, שכן כך יתאפשר לרובם לגלות על מצבי האמיתי". האין זה טיעון מוטה? היכן ניתן ליישם גישה זו? בחברה, על מנת להקנות למישהו ביטחון, עליך לומר לו שהוא מושלם, ולבסס לו תדמית של שלמות, ללא שמץ של פגם. האין זה מטעה? האם כך נוהג בית האל? (לא.) זה מה שעושה השטן, וזה גם מה שדורשים צוררי משיח. השטן הוא נטול היגיון, ובהקשר זה, גם צוררי משיח הם נטולי היגיון. מעבר לכך, הם משמיעים טיעונים מוטים ומציבים דרישות מוגזמות. על מנת להגן על מעמדם, הם מבקשים מהעליון התחשבות מבחינת אופן הגיזום, האירועים במהלכם מתרחש הגיזום, והנימה שבה משתמשים. האם יש בכך צורך? הם בני אנוש מושחתים, והם נגזמים עקב דבר מה אמיתי ונכון – מדוע יש צורך לעשות זאת בדרך מסוימת? האם הקניית ביטחון לא תזיק לאחים ולאחיות? האם לאור כך שהם אנשים רעים יש צורך להקנות להם ביטחון, להגן על מעמדם, כדי שיוכלו לעשות מעשים שגויים בפזיזות בקרב אלה אשר מתחתם ולהקים מלכויות עצמאיות משלהם? האם יהיה זה הוגן כלפי האחים והאחיות? האם זו הפגנת אחריות כלפיהם? כך לא מפגינים אחריות כלפיהם. אם כן, כאשר צורר משיח מתנהג כך, חושב כך ומציב דרישות כאלה, הוא פשוט פולט טיעונים מוטים וגורם צרות בכוונה, והוא נטול בושה לחלוטין. כשצורר משיח נגזם עקב מעשה שגוי שעשה, הוא לא מכיר בכך שיש לו צביון מושחת, והוא לא בוחן איזה צביון מושחת הוביל אותו לעשות דבר שכזה. לאחר שהוא פולט טיעונים מוטים רבים, לא זו בלבד שהוא מסרב לבחון את עצמו, הוא גם חושב על נקיטת אמצעי נגד. "מי דיווח על כך? מי הדליף זאת לעליון? מי דיווח למנהיגים שעשיתי זאת? עליי לגלות מי זה היה, וללמד אותו לקח. עליי לנזוף בו במהלך כינוסים, ולהראות לו כמה אני מאיים". כשצורר משיח נגזם, הוא עושה כל שביכולתו על מנת להגן על עצמו, למצוא מוצא, וחושב, "הפעם לא נשמרתי והנחתי למרצע לצאת מן השק, ולכן עליי לעשות כמיטב יכולתי כדי שזה לא יקרה שוב בפעם הבאה, ולנסות גישה חדשה להוליך שולל את העליון ואת האחים והאחיות תחתיי, כדי שאף אחד מהם לא יהיה מודע לכך. כשאני עושה משהו נכון, עליי למהר לקבל עליו אחריות, אך כשאני טועה, עליי למהר להטיל את האחריות על מישהו אחר". האין זה נטול בושה? זה נטול בושה באופן קיצוני! כשאדם רגיל נגזם, בתוך תוכו, הוא מודה בינו לבין עצמו: "אני לא טוב – יש לי צביון מושחת. אין עוד מה לומר. עליי להרהר בעצמי". הוא מחליט בשקט שאם ייתקל במצב כזה שוב, הוא יפעל על פי דרישות האל. בין אם ביכולתו להשיג זאת או לא, כך או כך, כשגוזמים אותו, הוא מקבל זאת בלבו בצורה רציונלית, והרציונליות שלו אומרת לו שהוא אכן עשה מעשה שגוי, ושמשום שיש לו צביון מושחת, עליו להכיר בו. הוא מתמסר בלבו, ללא התנגדות, ואפילו אם הוא חש שנעשה לו מעט עוול, גישתו העיקרית היא חיובית. הוא יכול להרהר בעצמו, לחוש חרטה, ולהחליט לשאוף שבעתיד, לא יחזור על אותה הטעות בעניין. לעומת זאת, לא זו בלבד שצורר משיח אינו חש חרטה, הוא אף מתנגד בלבו, ולא זו בלבד שאין הוא מסוגל לוותר על מעשיו הרעים, הוא אף מנסה למצוא דרך אחרת להתקדם כדי שיוכל להמשיך לבצע מעשים שגויים בפזיזות, להמשיך בהתנהגותו הרעה. כשגוזמים אותו, הוא לא בוחן את צביונו המושחת, את מקור מעשיו השגויים, את כוונותיו, או את המצבים וההשקפות השונים שהתעוררו בו כשנחשף צביונו המושחת. הוא אף פעם לא בוחן את הדברים האלה או מהרהר בהם, וכשמישהו אחר מעניק לו הצעות ועצות, או חושף אותו, הוא לא מקבל זאת. במקום זאת, הוא מגביר את מאמציו לחפש שלל דרכים, אמצעים וטקטיקות לרמות את האנשים אשר מעליו ומתחתיו, במטרה להגן על מעמדו. הוא מגביר את מאמציו ליצור הפרעות בבית האל, ומנצל את מעמדו למעשים רעים. באמת שאין לו תקווה!

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט אחד עשר: הם אינם מקבלים גיזום וגם אין להם גישה של חזרה בתשובה כשהם עושים דבר רע, אלא במקום זאת הם מפיצים תפיסות ומעבירים ביקורת על אלוהים בפומבי

כשמדובר בגיזום, מה המינימום שאנשים צריכים לדעת? גיזום הוא דבר שחייבים לחוות אותו כדי לבצע חובה כראוי – זה דבר חיוני. זה דבר שאנשים חייבים להתמודד עמו על בסיס יומי ולחוות לעתים קרובות כדי להשיג ישועה באמונתם באל. איש אינו פטור מגיזום. האם גיזום של אדם הוא דבר שנוגע לסיכוייו העתידיים ולגורלו? (לא.) אם כך, מה מטרת הגיזום? האם מטרתו להוקיע את אותו אדם? (לא, מטרתו לעזור לאנשים להבין את האמת ולבצע את חובתם בהתאם לעקרונות.) נכון. זו ההבנה הנכונה ביותר של הנושא. גיזום של אדם הוא סוג של הטלת משמעת, סוג של תוכחה, ובאופן טבעי זה גם סוג של עזרה לאנשים ושל תיקון שלהם. הגיזום מאפשר לך לשנות בזמן את החתירה השגויה שלך. הוא מאפשר לך להכיר מיד בבעיותיך העכשוויות ולזהות בזמן את הצביונות המושחתים שאתה חושף. יהיה אשר יהיה, הגיזום עוזר לך לעמוד על טעויותיך ולבצע את חובותיך בהתאם לעקרונות, הוא מציל אותך בזמן מלגרום סטיות ומסטייה מהתלם והוא מונע ממך לחולל אסונות. האין זו העזרה הגדולה ביותר לאנשים, התיקון הגדול ביותר שלהם? מי שניחנים במצפון ובהיגיון צריכים להיות מסוגלים להתייחס לגיזום נכונה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ח')

כשאתה עובר גיזום, אינך מנתח תחילה מה נכון ומה אינו נכון – אתה פשוט מקבל זאת בלב מסור. לדוגמה, מישהו עשוי לומר שעשית משהו שגוי. אף על פי שאינך מבין בלבך, ואינך יודע מה עשית שלא כהלכה, אתה בכל זאת מקבל את דבריו. קבלה היא בעיקרה גישה חיובית. בנוסף, יש גישה שהיא מעט יותר שלילית, והיא לשמור על שתיקה ולא להביע כל התנגדות. אילו סוגים של התנהגות כרוכים בכך? אינך מתמקח, מתגונן או מעלה תירוצים אובייקטיביים להגנתך. אם אתה תמיד מתרץ תירוצים ומעלה סיבות להגנתך, ומטיל את האחריות על אנשים אחרים, האם זו התנגדות? זהו צביון של מרדנות. אינך צריך לדחות, להתנגד או להתמקח. גם אם אתה משמיע נימוקים נכונים, האם זו האמת? זהו תירוץ אובייקטיבי של אדם, לא האמת. ברגע זה, אינני שואל אותך לגבי תירוצים אובייקטיביים – מדוע קרו דברים, או איך קרה שהם התרחשו. במקום זאת, אני אומר שהטבע של מעשיך אינו עולה בקנה אחד עם האמת. אם יש לך ידע ברמה כזו, תוכל באמת לקבל ולא להתנגד. חיוני שתפגין תחילה גישה מסורה כאשר קורים דברים... כאשר אדם מתמודד עם גיזום, אילו מעשים מהווים גישה מקבלת ומסורה? לכל הפחות, עליך להיות הגיוני ולהחזיק בשכל ישר. תחילה עליך להתמסר מבלי שתתנגד או תדחה זאת, ועליך להתייחס לעניין ברציונליות. כך תנהג במינימום ההיגיון הנדרש. אם ברצונך להשיג קבלה והתמסרות, עליך להבין את האמת. אין זה דבר פשוט להבין את האמת. ראשית, עליך לקבל דברים מן האל: לכל הפחות, עליך לדעת שגיזום הוא משהו שהאל מאפשר שיקרה לך, או שהוא מגיע מן האל. לא משנה אם הגיזום הגיוני לחלוטין או לא, עליך לנקוט בגישה מקבלת ומסורה. זהו ביטוי של התמסרות לאל, ובה בעת זו גם קבלה של בחינתו של האל. אם אתה רק מתמקח ומגן על עצמך, מתוך מחשבה שהגיזום מקורו באדם ולא באל, אזי ההבנה שלך לקויה. קודם כול, לא קיבלת את בחינתו של האל, ובנוסף, אין לך גישה מסורה ולא התנהגות מסורה בסביבה שהאל סידר עבורך. זה אדם שאינו מתמסר לאל... עבור רוב האנשים, כאשר קורה להם דבר מה שעולה בקנה אחד עם התפיסות ועם הדמיונות שלהם, ושתואם לטעמם, הם מרגישים לא רע בכלל ולכן הם שמחים להתמסר והכול מתנהל בצורה חלקה. לבבותיהם רגועים ושלווים והם שמחים ושבעי רצון. אבל כאשר הם נתקלים במשהו שאינו עולה בקנה אחד עם התפיסות שלהם, או במשהו שיש בו חיסרון מבחינתם, הם אינם מסוגלים להתמסר, גם אם הם יודעים שהם צריכים לעשות זאת. הם חשים כאב, אין להם כל ברירה אלא לסבול בשקט והם אינם מסוגלים לדבר על הקשיים שלהם. הם חשים מדוכאים והם מלאים בטרוניות שאין להם היכן לפרוק, ולכן לבבותיהם מבעבעים: "האחרים צודקים. יש להם מעמד גבוה יותר משלי; איך אני יכול שלא להקשיב להם? עדיף שאקבל את גורלי. בפעם הבאה אצטרך להיות זהיר יותר ולא להסתכן – אנשים שמסתכנים עוברים גיזום. התמסרות אינה קלה. זה קשה מאוד! אש ההתלהבות שלי כובתה עם דלי של מים קרים. רציתי להיות פשוט ופתוח, אבל התוצאה הייתה שאמרתי כל העת דברים שגויים, והמשכתי לעבור גיזום. בעתיד אשתוק ואתמקד בלרצות אנשים". איזו מין גישה זו? זהו מעבר מקיצוניות אחת לאחרת. כאשר אלוהים מאפשר לאנשים ללמוד את לקח ההתמסרות, מהי מטרתו הסופית? לא משנה כמה עוולות ומכאובים אתה סובל באותה עת, כמה מביישים אותך וכמה כבודך, יהירותך והמוניטין שלך נפגעים, כל אלה הם משניים. הדבר החשוב ביותר הוא להפוך את מצבך על פיו. איזה מצב? בנסיבות רגילות, בעומק לבבם של אנשים קיים מצב עיקש ומרדני – אשר נובע בעיקר מכך שבלבם יש סוג של היגיון אנושי ואוסף של תפיסות אנושיות, שמשמעותן: "כל עוד הכוונות שלי נכונות, אין זה משנה מה תהיה התוצאה; אינך צריך לגזום אותי ואם תעשה זאת, לא אהיה חייב לציית". הם אינם מהרהים אם מעשיהם עולים בקנה אחד עם עקרונות האמת, או מה יהיו התוצאות. הם תמיד דבקים בדבר הבא: "כל עוד הכוונות שלי טובות ונכונות, האל צריך לקבל אותי. גם אם התוצאה אינה טובה, אינך יכול לגזום אותי, לא כל שכן להוקיע אותי". זוהי התפלפלות אנושית, הלא כן? אלה הן תפיסותיו של אדם, הלא כן? האדם תמיד מתקבע על נימוקיו שלו – האם יש בכך התמסרות כלשהי? הפכת את ההתפלפלות שלך לאמת והנחת את האמת בצד. אתה מאמין כי מה שעולה בקנה אחד עם הנימוקים שלך הוא האמת, ומה שלא – איננו האמת. האם יש בנמצא מישהו מגוחך יותר? האם יש מישהו גאוותן וצדקן יותר? איזה צביון מושחת צריך להיפתר כדי שניתן יהיה ללמוד את לקח ההתמסרות? למעשה, זהו הצביון של גאוותנות וצדקנות, שהוא המכשול העיקרי שמונע מאנשים ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל. אנשים בעלי צביון גאוותן וצדקן הם אלה שמועדים ביותר להתפלפלות ולאי-ציות, הם תמיד חושבים שהצדק עמם ולכן אין דבר דחוף יותר מאשר לפתור ולגזום את הצביון הגאוותן והצדקן שלהם. כאשר אנשים יתנהגו כראוי ויפסיקו להתמקח למען עצמם, בעיית המרדנות תיפתר והם יהיו מסוגלים להגיע להתמסרות. אם אנשים מסוגלים להשיג התמסרות, האם הם אינם צריכים להיות ניחנים במידה מסוימת של רציונליות? הם צריכים להחזיק בהיגיון של אדם רגיל. בעניינים מסוימים, למשל, לא משנה אם עשינו את הדבר הנכון או לא – אם האל אינו מרוצה, עלינו לעשות כדבריו ולהתייחס לדבריו כקנה המידה עבור כל הדברים. האם זה רציונלי? זה ההיגיון שבו צריכים אנשים להחזיק לפני כל דבר אחר. לא משנה כמה אנו סובלים ולא משנה מה הכוונות, המטרות והסיבות שלנו, אם האל אינו מרוצה – אם דרישותיו לא התמלאו – אזי אין ספק שהפעולות שלנו לא עלו בקנה אחד עם האמת, ולכן עלינו להקשיב לאל ולהתמסר לו, ואל לנו לנסות ולהתמקח או להתפלפל עמו. כשאתה ניחן ברציונליות שכזו, כשאתה מחזיק בהיגיון של אדם רגיל, קל לך לפתור את בעיותיך ותהיה מסור באמת ובתמים. לא משנה באיזה מצב אתה נתון, לא תהיה מרדן ולא תפר את דרישות האל; לא תעסוק בניתוחים האם בקשתו של האל נכונה או שגויה, טובה או רעה, ותוכל לציית – ועל ידי כך לפתור את מצב ההתפלפלות, העקשנות והמרדנות שלך. האם לכולם יש מצבים מרדנים שכאלה בקרבם? מצבים אלה מופיעים לעתים קרובות בקרב אנשים, והם חושבים לעצמם: "כל עוד הגישה שלי, ההצעות והעמדות שלי הגיוניות, אזי גם אם אני מפר את עקרונות האמת, לא צריכים לגזום אותי, משום שלא עשיתי רע". זהו מצב שנפוץ בקרב אנשים. לשיטתם, אם הם לא עשו רע, הם אינם צריכים לעבור גיזום; רק אנשים שעשו רע צריכים לעבור גיזום. האם גישה זו נכונה? בהחלט לא. הגיזום ממוקד בעיקר בצביונות המושחתים של אנשים. אם למישהו יש צביון מושחת, עליו לעבור גיזום. אילו הם היו עוברים גיזום רק לאחר שעשו רע, זה כבר היה מאוחר מדי, שכן הצרות כבר היו נגרמות. אם צביונו של האל נפגע, אזי אתה בצרות, והאל עלול להפסיק ולעבוד בקרבך – ובמקרה כזה, מה יהיה הטעם בגיזום שלך? לא תהיה כל ברירה אלא לחשוף ולסלק אותך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חמשת התנאים שצריכים להתקיים כדי שניתן יהיה לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל

איזו גישה צריכים בני האדם לאמץ כלפי הגיזום של האל אותם? איך עליהם להתייחס אליו? בני האדם צריכים לחשוב על הנושאים האלה, הלא כן? (כן.) בני האדם צריכים להרהר בדברים כגון אלה. בלי קשר לזמן ולאופן ההתייחסות של האדם לאל, זהותו של האדם לא משתנה למעשה – בני האדם הם תמיד יצירי בריאה. אם לא השלמת עם מעמדך כיציר בריאה, משמעות הדבר היא שאתה מרדן ורחוק משינוי הצביון שלך וכן רחוק מיראת אל ומהתרחקות מרע. אם השלמת עם מקומך כיציר בריאה, איזו מין גישה צריכה להיות לך כלפי האל? (התמסרות ללא תנאי) לכל הפחות, צריך להיות לך דבר אחד: התמסרות ללא תנאי. פירוש הדבר הוא שבכל רגע נתון, מעשיו של האל לעולם אינם שגויים; רק בני אדם שוגים. בלי קשר לסביבות שמופיעות – בייחוד לנוכח מצוקה, ובייחוד כשהאל חושף או מגלה את בני האדם – הדבר הראשון שהאדם צריך לעשות הוא להתייצב בפני האל כדי להרהר על עצמו, לבחון את הדברים והמעשים שלו ואת צביונו המושחת, במקום לבחון את האל ולשפוט אותו כדי להחליט אם דבריו ומעשיו נכונים או שגויים. אם אתה נשאר בעמדה ההולמת שלך, אתה אמור לדעת בדיוק מה עליך לעשות. יש לבני האדם צביון מושחת והם לא מבינים את האמת. זו לא בעיה גדולה כל כך. אולם כאשר יש לבני האדם טבע מושחת והם לא מבינים את האמת, אך הם בכל זאת לא מחפשים את האמת – אזי יש להם בעיה של ממש. יש לך צביון מושחת, אינך מבין את האמת ואתה רוצה לשפוט את האל באופן שרירותי, כשאתה מתייחס אליו או בא איתו במגע לפי התכתיב של מצב הרוח, ההעדפות והרגשות שלך. אולם אם לא תחפש ולא תיישם בפועל את האמת, הדברים לא יהיו פשוטים כל כך. לא זו בלבד שלא תוכל להתמסר לאל, אלא שאתה עלול להבין אותו לא נכון, להתלונן עליו, לשפוט אותו, ואפילו לגעור בו ולדחות אותו בלבך, באומרך שהוא אינו צודק ושלא כל מה שהוא עושה בהכרח נכון. האין זה מסוכן שתעורר דברים כאלה? (כן.) זה מסוכן מאוד. אי-חיפוש אחר האמת יכול לעלות לאדם בחייו! וזה יכול לקרות בכל זמן ובכל מקום.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק ג')

אם אתה מגלה שחיתות בעניין מסוים, האם תוכל לנהוג לפי האמת מיד כשתבין זאת? לא תוכל. בשלב זה של ההבנה, אחרים גוזמים אותך ולאחר מכן הסביבה שלך מאלצת אותך וכופה עליך לנהוג בהתאם לעקרונות האמת. לפעמים אינך משלים עדיין עם הצורך לעשות זאת ואתה אומר לעצמך, "האם אני מוכרח לנהוג כך? מדוע אינני יכול לעשות זאת בדרך שאני רוצה? מדוע תמיד מבקשים ממני ליישם בפועל את האמת? אני לא רוצה לעשות זאת, אין לי כוח לזה!" החוויה של עבודת האל מחייבת לעבור את התהליך הבא: מחוסר רצון ליישם בפועל את האמת, ליישום בפועל מרצון של האמת; משליליות וחולשה לחוזקה וליכולת למרוד בבשר. כשאנשים מגיעים לנקודה מסוימת במהלך החוויות שהם חווים ואז עוברים אי-אילו ניסיונות, זיכוך ובסופו של דבר מגיעים לכדי הבנה של כוונות האל ושל אמיתות מסוימות, אזי במידה מסוימת הם ישמחו ויהיו נכונים לפעול בהתאם לעקרונות האמת. בתחילה, בני האדם ממאנים להנהיג את האמת. קחו, למשל, את נושא ביצוע החובות נאמנה: יש בך הבנה מסוימת בנוגע למילוי חובותיך ונאמנות לאל, ויש בך גם הבנה מסוימת של האמת, אך מתי תהיה מסוגל להיות נאמן לחלוטין? מתי תהיה מסוגל למלא את חובותיך להלכה ולמעשה? יידרש לשם כך תהליך. לאורך התהליך הזה אתה עשוי לסבול מקשיים רבים; אנשים אחדים עשויים לגזום אותך ואחרים עשויים לבקר אותך. עיני הכול תהיינה נעוצות בך ויבחנו אותך ורק אז תתחיל להבין שאתה שוגה ושלמעשה אתה זה שביצועיו לקויים, שהיעדר נאמנות בביצוע חובתך אינו מקובל ושאל לך לנהוג ברשלנות! רוח הקודש תאיר אותך מבפנים והיא תוכיח אותך כשתשגה. לאורך התהליך הזה תבין מספר דברים על עצמך ותדע שיש בך טומאות רבות מדי, שטיפחת יותר מדי מניעים אישיים ושיש בך יותר מדי תשוקות מוגזמות בעת מילוי חובותיך. ברגע שתבין את מהות הדברים הללו, אם תוכל להתייצב בפני אלוהים בתפילה ולחזור בתשובה באמת ובתמים, תוכל להיטהר מדברים מושחתים אלה. אם תבקש את האמת בדרך זו לעתים קרובות, כדי לפתור את הבעיות המעשיות שלך, אזי תעלה בהדרגה על נתיב האמונה הנכון: תתחיל לחוות את חוויות החיים האמיתיות והצביון המושחת שלך יתחיל להיטהר בהדרגה. ככל שהצביון המושחת שלך ייטהר, כך תשתנה נטיית חייך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מה עליכם לדעת על שינוי צביונכם

במהלך התנסות בעבודת האל, אין זה משנה כמה פעמים נכשלת, נפלת, נגזמת או נחשפת, אלה אינם דברים רעים. בלי קשר לאופן שבו נגזמת, או אם זה נעשה על ידי מנהיגים, עובדים או אחיך או אחיותיך, כל אלה הם דברים טובים. עליך לזכור זאת: אין זה משנה עד כמה אתה סובל, אתה מרוויח למעשה. כל מי שיש לו ניסיון יכול להעיד על כך. לא משנה מה, להיגזם או להיחשף זה תמיד דבר טוב. זה לא גינוי. זוהי ישועת האל וההזדמנות הטובה ביותר עבורך להכיר את עצמך. זה יכול להביא לשינוי הילוך בחווית החיים שלך. בלי זה, לא יהיו לך ההזדמנות, הנסיבות וההקשר כדי שתהיה מסוגל להגיע להבנה של האמת על השחיתות שלך. אם באמת תבין את האמת, ותהיה מסוגל לחשוף את הדברים המושחתים החבויים במעמקי לבך, אם תוכל להבחין בהם בבירור, אזי זה טוב, זה פותר בעיה גדולה של היווכחות בחיים, וזה מביא תועלת רבה לשינויים בצביון. פיתוח היכולת להכיר את עצמכם באמת מהווה את ההזדמנות הטובה ביותר לתקן את אורחות חייכם ולהפוך לבני אדם חדשים. זוהי ההזדמנות הטובה ביותר להשיג חיים חדשים. ברגע שתכירו את עצמכם באמת, תהיו מסוגלים לראות שכאשר האמת הופכת לחייו של האדם, זהו דבר מדהים, ואתם תשתוקקו לאמת תיישמו בפועל את האמת ותיכנסו למציאות. זה דבר כה נהדר! אם תוכלו לנצל את ההזדמנות הזו, להרהר בעצמכם ברצינות ולהכיר את עצמכם באמת ובתמים בכל פעם שתיכשלו או תיפלו אפיים ארצה, הרי שבלב השליליות והקושי תהיו מסוגלים לקום שוב על הרגליים. ברגע שתחצו את הסף הזה, תהיו מסוגלים לצעוד קדימה ולהיכנס למציאות האמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כדי לזכות באמת, יש ללמוד מאנשים, ממאורעות ומדברים בקרבת מקום

מזמורים קשורים

כישלון הוא ההזדמנות הטובה ביותר להכרה עצמית

כל מעשיו של אלוהים באשר הם נועדו להושיע את האנושות