דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

היום האל שופט אתכם, מייסר אתכם ומגנה אתכם, אך אתה חייב לדעת שמטרת הגינוי שלך היא שתכיר את עצמך. האל מגנה, מקלל, שופט ומייסר כדי שתוכל להכיר את עצמך, כדי שצביונך ישתנה, ויתרה מכך, כדי שתכיר את ערכך, ותראה שכל מעשי האל צודקים ותואמים לצביונו ולדרישות עבודתו, שהוא פועל בהתאם לתוכניתו לישועת האדם, ושהוא האל הצודק שאוהב, מושיע, שופט ומייסר את האדם. אם אתה יודע רק שמעמדך נמוך, שאתה מושחת ומרדן, אך אינך יודע שהאל רוצה להבהיר את ישועתו באמצעות המשפט והייסורים שהוא עושה בך היום, אזי אין לך דרך לחוות דברים, ועל אחת כמה וכמה אינך מסוגל להמשיך הלאה. האל לא בא להרוג או להשמיד, אלא לשפוט, לקלל, לייסר ולהושיע. עד שתוכנית הניהול שלו בת ששת אלפים השנים תסתיים – לפני שהוא יגלה את סופו של כל סוג אדם – עבודתו על פני האדמה תהיה למען הישועה; מטרתה היא אך ורק להפוך את אוהביו למושלמים – באופן יסודי – ולהביאם להיכנע תחת ריבונותו. לא משנה כיצד האל מושיע אנשים, הכול נעשה על ידי כך שהוא גורם להם להתנתק מטבעם השטני הישן; כלומר, הוא מושיע אותם על ידי כך שהוא גורם להם לחפש חיים. אם הם לא יעשו זאת, לא תהיה להם דרך לקבל את ישועת האל. הישועה היא עבודתו של האל עצמו, והחיפוש אחר החיים הוא משהו שהאדם חייב לקחת על עצמו כדי לקבל ישועה. בעיני האדם, הישועה היא אהבת האל, ואהבת האל אינה יכולה להיות ייסורים, משפט וקללות; הישועה חייבת להכיל רחמים וחסד, ויתרה מכך, דברי נחמה וכן ברכות אין-סופיות המוענקות על ידי האל. אנשים מאמינים שכאשר האל מושיע את האדם, הוא עושה זאת על ידי כך שהוא נוגע לליבם בברכותיו ובחסדו, כדי שיוכלו לתת לו את ליבם. כלומר, הנגיעה שלו בליבו של אדם, היא ישועתו. סוג כזה של ישועה נעשה על ידי עריכת עסקה. רק כאשר האל יעניק לאדם מאה מונים, הוא ייכנע בפני שם האל וישאף להיטיב עמו ולהביא לו כבוד. זו אינה כוונת האל כלפי האנושות. האל בא לעבוד על פני האדמה כדי להושיע את האנושות המושחתת; אין בכך כל שקר. אילו היה, הוא בוודאי לא היה בא לעשות את עבודתו באופן אישי. בעבר, אמצעי הישועה שלו כללו הפגנת רחמים וחסד עילאיים, עד כדי כך שהוא נתן את כל כולו לשטן בתמורה לאנושות כולה. אין ההווה דומה כלל לעבר: הישועה המוענקת לכם היום מתרחשת בעת אחרית הימים, במהלך הסיווג של כל אחד לפי סוגו; האמצעי לישועה שלכם אינו רחמים או חסד, אלא ייסורים ומשפט, כדי שהאדם ייוושע באופן יסודי יותר. לכן, כל מה שאתם מקבלים הוא ייסורים, משפט ומכות חסרות רחמים, אך דעו זאת: במכות חסרות הלב האלה אין ולו שמץ של ענישה. תהיה אשר תהיה חומרת דבריי, מה שנופל בחלקכם הוא רק כמה מילים שעשויות להיראות לכם חסרות לב לחלוטין, ולא משנה כמה גדול כעסי, מה שמגיע אליכם הוא עדיין דברי תוכחה, ואינני מתכוון לפגוע בכם או להובילכם למותכם. כל זה עובדה, הלא כן? דעו שכיום, בין שזה משפט צדק ובין שזה זיכוך וייסורים חסרי רגש, הכול למען הישועה. לא משנה אם כיום כל אחד ימוין לפי סוגו או שכל מיני אנשים ייחשפו, מטרת כל דברי האל ועבודתו היא להושיע את אלה שאוהבים את האל באמת. הן משפט צדק והן זיכוך חסר רגש נעשים כדי לטהר את האדם; מילים קשות או דברי תוכחה נאמרים כדי לטהר ולמען הישועה. לכן, שיטת הישועה של היום שונה מזו של העבר. היום אתם זוכים לישועה באמצעות משפט צדק, וזהו כלי טוב למיון כל אחד מכם לפי סוגו. יתרה מכך, ייסורים חסרי רחמים משמשים כישועתכם העליונה – ומה יש לכם לומר לנוכח ייסורים ומשפט כאלה? האם לא נהניתם תמיד מישועה, מההתחלה ועד הסוף? ראיתם את האל בהתגלמותו והבנתם את כל-יכולתו ואת חוכמתו; בנוסף, חוויתם מכות והטלת משמעת חוזרות ונשנות. אולם, האם לא קיבלתם גם חסד עליון? האם ברכותיכם אינן גדולות משל כל אחד אחר? חסדיכם שופעים אף יותר מהכבוד והעושר שמהם נהנה שלמה! חשבו על כך: אילו כוונתי בבואי הייתה לגנות ולהעניש אתכם ולא להושיע אתכם, האם ימיכם היו נמשכים כל כך הרבה זמן? האם אתם, יצורים חוטאים מבשר ודם, הייתם יכולים לשרוד עד היום? אילו מטרתי הייתה רק להעניש אתכם, מדוע הייתי צריך להתגלם כבשר ודם ולצאת למפעל כה גדול? האם לא הייתי יכול להעניש אתכם, בני תמותה עלובים שכמותכם, באמירת מילה אחת בלבד? האם הייתי צריך להשמיד אתכם לאחר שגיניתי אתכם בכוונה? האם אתם עדיין לא מאמינים לדבריי אלה? האם הייתי יכול להושיע את האדם רק באמצעות רחמים וחסד? או האם הייתי יכול להשתמש רק בצליבה כדי להושיע את האדם? האם צביוני הצודק לא תורם יותר להפיכת האדם למסור לחלוטין? האם הוא לא מסוגל יותר להושיע את האדם עד תום?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עליכם להניח בצד את ברכות המעמד ולהבין את כוונת האל להושיע את האדם

כולכם חיים בארץ של חטא והפקרות וכולכם בני אדם מופקרים וחוטאים. כיום, לא זו בלבד שאתם יכולים לראות את האל, אלא חשוב מכך, קיבלתם ייסור ומשפט, קיבלתם את הישועה העמוקה ביותר, כלומר קיבלתם את אהבתו הגדולה ביותר של האל. האל מפגין אהבת אמת כלפיכם בכל מעשיו. אין לו כל כוונה רעה. הוא שופט אתכם בגלל חטאיכם, כדי שתהרהרו בעצמכם ותקבלו את הישועה האדירה הזו. כל העבודה הזאת נעשית כדי להשלים את האדם. מראשית ועד קץ, האל עשה את המרב כדי להושיע את האדם, ופשוט אין לו כל רצון להשמיד לחלוטין את בני האדם שהוא ברא במו ידיו. כיום, הוא בא אל ביניכם כדי לעבוד. האין זו ישועה רבה אף יותר? אילו הוא שנא אתכם, האם הוא בכל זאת היה עושה עבודה בהיקף כזה ומנחה אתכם באופן אישי? למה לו לסבול כך? האל אינו שונא אתכם ואין לו כל כוונה רעה כלפיכם. עליכם לדעת שאהבתו של האל היא אמיתית ביותר. רק בשל מרדנותם של אנשים, עליו להושיע אותם באמצעות משפט. אחרת, היה זה עדיין בלתי אפשרי להושיע אותם. מכיוון שאינכם יודעים איך לחיות את חייכם ואינכם מודעים לאופן שבו יש לחיות, ומכיוון שאתם חיים בארץ מופקרת ומלאת חטאים זו ואתם עצמכם שדים מופקרים ומזוהמים, האל לא יכול לשאת זאת ולאפשר לכם לשקוע עוד יותר. הוא אינו יכול לשאת זאת ולראותכם חיים בארץ מזוהמת זו, כפי שקורה עכשיו, כשהשטן רומס אתכם כאוות נפשו, והוא גם אינו יכול לשאת זאת להניח לכם ליפול אל האדס. הוא רוצה רק לזכות בקבוצה זו של בני אדם ולהושיע אתכם עד תום. זו המטרה העיקרית של עשיית עבודת הכיבוש בכם – זה נעשה למען הישועה. אם אינך מבין שכל מה שנעשה בך הוא אהבה וישועה, אם אתה חושב שזו רק שיטה או דרך לענות את האדם ומעשה שאין לתת בו אמון, אזי אתה יכול באותה מידה לשוב לעולמך ולסבול כאב ומצוקה! אם אתה מוכן להיות בזרם הזה וליהנות מהמשפט הזה ומהישועה האדירה הזו, ליהנות מכל הברכות האלה שלא ניתן למצוא אותן בשום מקום בעולם האנושי, וליהנות מהאהבה הזו, אזי היה אדם טוב. הישאר בתוך הזרם הזה כדי לקבל את עבודת הכיבוש, על מנת שתוכל להפוך למושלם. ייתכן שכיום אתה סובל מעט כאב וזיכוך כתוצאה ממשפטו של האל, אך יש לכאב זה ערך ומשמעות. על אף שבני האדם חווים זיכוך ונחשפים ללא רחמים באמצעות הייסור והמשפט של האל, המטרה היא להענישם על חטאיהם, להעניש את בשרם. שום חלק בעבודה זו לא נועד לגנות ולהשמיד את בשרם. החשיפות החמורות באמצעות המילה נועדו כולן להוביל אותך אל הנתיב הנכון. חוויתם באופן אישי חלק כה גדול מהעבודה הזו, וברור שהיא לא הובילה אתכם לדרך רעה! כולה נועדה לאפשר לך להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה, וכולה ניתנת להשגה בעזרת האנושיות הרגילה שלך. כל שלב בעבודת האל נעשה על סמך הצרכים שלך, בהתאם לחולשותיך ולשיעור קומתך בפועל, ולא מוטל עליכם שום נטל קשה מנשוא. אינך רואה זאת בבירור כיום ואתה חש שאני מחמיר איתך, ואתה אף מאמין שהסיבה לכך שאני מייסר ושופט אותך ונוזף בך בכל יום היא שאני שונא אותך. אולם, למרות שאתה סובל ייסורים ומשפט, למעשה, זו אהבה כלפיך, וזו ההגנה הטובה ביותר עבורך. אם אינך יכול לתפוס את המשמעות העמוקה יותר של העבודה הזו, לא תוכל בשום אופן להמשיך לחוות זאת. עליך להתנחם בישועה כזו. אל תסרב להתעשת. אחרי שהגעת עד הלום, עליך לראות בבירור את חשיבותה של עבודת הכיבוש, ועליך לחדול לטפח השקפות אודותיה בדרך זו או אחרת!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (4)

ישנם אנשים בעלי שיעור קומה נמוך ושאינם אוהבים את האמת. לא משנה כיצד משתפים עמם על האמת, הם אינם מסוגלים להבין את משמעותה. הם מאמינים באל שנים רבות אבל עדיין אינם יכולים לספר על חוויה או הבנה אמיתית. לכן, הם קובעים שהם לא נמנים עם אלה שיועדו על ידי האל, שהם אינם חלק מאנשיו הנבחרים של האל, ושהם אינם יכולים להיוושע על ידי האל לא משנה כמה שנים הם ימשיכו להאמין בו. בליבם הם מאמינים כי "רק אלו שיועדו ונבחרו על ידי האל יכולים להיוושע, וכל אלה שהם בעלי שיעור קומה נמוך ושאינם מסוגלים להבין את האמת, הם לא חלק מאלה שיועדו על ידי האל, ואינם אנשיו הנבחרים של האל; הם אינם יכולים להיוושע, אפילו אם הם מאמינים בכך". הם חושבים שהאל אינו קובע את גורלם של אנשים בהתאם למעשים ולהתנהגות שלהם. אם אתה חושב כך, אתה טועה מאוד בהבנת האל. אם אלוהים באמת היה נוהג כך, האם הוא היה צודק? אלוהים קובע את סופם של אנשים לפי עקרון אחד: בסופו של דבר, סופם של אנשים ייקבע בהתאם לגילויים ולהתנהגות שלהם. אם אתה לא יכול לראות את הצביון הצודק של האל וכל הזמן טועה בהבנת האל ומעוות את כוונותיו, כך שאתה תמיד פסימי ומאוכזב, האם לא אתה זה שעושה זאת לעצמך? אם אתה לא מבין כיצד נעשית מלאכת קביעת הייעוד על ידי האל, עליך לחפש את האמת בדבריו של האל ולא לקבוע בעיוורון שאתה לא נמנה עם אנשיו הנבחרים של האל, שיועדו מראש על ידו. זו אי הבנה חמורה של האל! אתה פשוט לא מכיר את עבודתו של האל ולא מבין את כוונותיו, קל וחומר את המאמץ העצום שעומד מאחורי ששת אלפים השנים של עבודת הניהול של האל. אתה מוותר על עצמך, משער השערות ומטיל ספק באלוהים, מתוך פחד שאתה עובד שיסולק לאחר שיסיים את עבודתו, תמיד מהרהר, "למה שאני אבצע את חובותיי? האם כשאני עובד אני מבצע את חובתי? האם טומנים לי פח, האם יפטרו ממני כשאסיים את עבודתי?" מה דעתך על חשיבה שכזו? האם אתה יכול להבחין בה? אתה כל הזמן שוגה בהבנת האל, מקטלג אותו כחלק ממלכי השדים ששולטים בעולם, מגן על ליבך מפני האל, חושב תמיד שהאל אנוכי ומתועב כמו בני האדם. אתה אף פעם לא מאמין שהאל אוהב את האנושות, ואתה אף פעם לא מאמין בכנותו בהושעת האנושות. אם אתה כל הזמן מאפיין את עצמך כעובד ומפחד שתסולק לאחר עבודתך, אזי המנטליות הערמומית של חסרי האמונה שולטת בך. כופרים לא מאמינים באל כיוון שהם לא מודים בקיומו, והם גם לא מאמינים שדברי האל הם אמת. בהתחשב בכך שאתה כן מאמין באלוהים, מדוע אינך סומך עליו? למה אתה לא מודה שדבר האל הוא האמת? אין בך רצון למלא את חובתך, ואתה כלל לא חווה קשיים בכדי ליישם בפועל את האמת, וכתוצאה מכך, עדיין לא זכית אמת, גם אחרי שנים של אמונה באל, ולמרות כל זאת, אתה מטיל את האשמה בסופו של דבר על אלוהים, ואומר שהאל לא ייעד אותך מראש, שהאל לא היה כן עימך. איזו בעיה היא זו? יש לך חוסר הבנה לגבי רצונותיו של אל, ואתה לא מאמין בדבריו, ולא מיישם את האמת בפועל או מראה את הנאמנות שלך בזמן שאתה ממלא אחר חובותיך. איך אתה יכול לרצות את כוונות האל? איך תוכל לזכות בעבודתה של רוח הקודש ולהבין את האמת? אנשים כאלה אינם אפילו כשירים להיות עובדים, אזי איך הם יכולים להיות כשירים לנהל משא ומתן עם אלוהים? אם אתה חושב שהאל אינו צודק, למה אתה מאמין בו? אתה תמיד רוצה שהאל יאמר לך באופן אישי, "אתה מאנשי המלכות, זה לעולם לא ישתנה" עוד לפני שהשקעת כל מאמץ למען ביתו, ואם הוא לא יאמר לך זאת, אתה לעולם לא תיתן לו את ליבך. עד כמה מרדנים ועיקשים הם האנשים האלה! אני רואה שיש הרבה אנשים שלעולם לא מתמקדים בשינוי נטיותיהם, קל וחומר ביישום האמת בפועל. הם בכל פעם מתמקדים אך ורק בשאלה האם הם יוכלו להמשיך לשמור על ייעודם הנכון, איך אלוהים יתייחס אליהם, האם אלוהים יקבע את ייעודם להימנות עם אנשיו, ועניינים כאלה ואחרים שבשמועה. איך אנשים כאלה, שלא מבצעים את העבודה באופן ראוי, יכולים להשיג את האמת? איך הם יכולים להישאר בבית האלוהים? כעת, אני אומר לכם ברצינות: שאדם עשוי להיות מיועד מראש על ידי האל, אם האדם לא יכול לקבל את האמת וליישם אותה בפועל כדי להשיג התמסרות לאלוהים, אזי בסופו של דבר, קצו יהיה סילוק. רק אותם אנשים שמשקיעים מעצמם בכנות למען האל ומיישמים את האמת בפועל בכל כוחם, יוכלו לשרוד ולהיכנס למלכותו של האל. ייתכן שאחרים יראו בהם אנשים שלא יועדו מראש על ידי האל, אך בגלל הצביון הצודק של האל הייעוד שלהם יהיה טוב יותר מזה של אלה שכביכול יועדו על ידי האל ומעולם לא הראו נאמנות אליו. האם אתה מאמין במילים אלו? אם אתה לא מאמין בהן וממשיך בתְעִיָה העיקשת שלך, אזי אני אומר לך שאתה בוודאות לא תוכל לשרוד, כי אתה פשוט לא אדם שיש בו אמונה אמיתית באלוהים, או אהבה של האמת. מאחר שכך, ייעודו מראש של האל אינו חשוב. אני אומר זאת, כי בסופו של דבר, אלוהים יקבע את סופם של אנשים בהתאם למעשיהם ולהתנהגותם, ואילו באופן אובייקטיבי, לייעודו מראש של האל יש תפקיד קטן ולא תפקיד ראשי. האם אתה מבין זאת?

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

כאשר אנשים מסוימים קוראים את דברי האל ורואים כיצד האל מוקיע אנשים בדבריו, הם מגבשים תפיסות וחשים מעורערים. לדוגמה, דברי האל אומרים שאינך מקבל את האמת, ולכן האל אינו אוהב או מקבל אותך, שאתה עושה רע, צורר משיח, שרק ההתבוננות בך מעוררת בו כעס ושהוא אינו רוצה בך. אנשים קוראים את הדברים האלה וחושבים, "המילים האלה מיועדות לי. האל קבע שהוא אינו רוצה בי, וכיוון שהאל נטש אותי, גם אני לא אאמין עוד באל". יש כאלה, אשר בעת קריאת דברי האל, מפתחים לעתים קרובות תפיסות ואי הבנות, משום שהאל חושף מצבים מושחתים של אנשים ואומר דברים שמוקיעים אנשים. הם הופכים שליליים וחלשים, מתוך מחשבה שדברי האל כוונו אליהם, שהאל מוותר עליהם ולא יושיע אותם. הם הופכים שליליים עד כדי דמעות ולא רוצים עוד לנהות אחר האל. זו למעשה אי הבנה של האל. כשאינך מבין את המשמעות של דברי האל, אינך צריך לנסות ולתחום את האל. אינך יודע איזה סוג של אדם האל נוטש, באילו נסיבות הוא מוותר על אנשים, או באילו נסיבות הוא מניח אנשים בצד; לכל זה יש עקרונות והקשרים. אם אין לך תובנות מלאות לגבי עניינים מפורטים אלה, אתה תהיה מועד לרגישות מוגברת ותתחם את עצמך על בסיס מילה אחת של האל. האין זה בעייתי? כאשר האל שופט אנשים, איזה היבט עיקרי שלהם הוא מוקיע? מה שהאל שופט ומוקיע הם הצביונות המושחתים והתמציות המושחתות של בני האדם, הוא מוקיע את הצביונות השטניים ואת הטבע השטני שלהם, את הביטויים וההתנהגויות השונים של מרדנותם כלפי האל והתנגדותם לו, הוא מוקיע אותם על כך שאינם יכולים להתמסר לאל, על כך שהם תמיד מתנגדים לאל ועל כך שיש להם תמיד מניעים ומטרות משלהם – אבל הוקעה כזו אין משמעה שהאל נטש אנשים בעלי צביונות שטניים. אם הדבר אינו ברור לך, אזי חסרה לך יכולת הבנה, והדבר הופך אותך דומה במידה מסוימת לאנשים שסובלים ממחלת נפש, ותמיד חושדים בכל דבר ולא מבינים כהלכה את האל. אנשים כאלה הם נטולי אמונה אמיתית, ואם כך, כיצד יוכלו לנהות אחר האל עד הסוף? כשאתה שומע הצהרה אחת של הוקעה מן האל, אתה סבור שכיוון שהאל הוקיע אנשים מסוימים, הוא נטש אותם, והם כבר לא יזכו לישועה, ומשום כך אתה הופך שלילי ומניח לעצמך לשקוע בייאוש. זו פרשנות שגויה של האל. למעשה, האל לא נטש אנשים. הם פירשו אותו שלא כהלכה ונטשו את עצמם. אין דבר חמור יותר מאשר אנשים הנוטשים את עצמם, כפי שנאמר בברית הישנה: "שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יִרְע֣וּ רַבִּ֑ים וֶֽ֝אֱוִילִ֗ים בַּחֲסַר־לֵ֥ב יָמֽוּתוּ" (משלי י' 21). אין התנהגות מטופשת יותר מזו של אנשים הנוטשים את עצמם לייאוש. לעתים, אתה קורא דברים של האל אשר נראה כי הם תוחמים אנשים. למעשה, הם אינם תוחמים איש, אלא מביעים את הכוונות והדעות של האל. אלה דברי אמת ועיקרון, והם אינם תוחמים איש. הדברים אותם מביע האל בעתות כעס או חרון גם מייצגים את צביונו של האל, הדברים האלה הם האמת ויתרה מכך, הם משתייכים לעיקרון. אנשים חייבים להבין זאת. מטרת האל באומרו דברים אלה היא לאפשר לאנשים להבין את האמת, ולהבין את העקרונות; בשום פנים ואופן לא לתחום אף אחד. אין לכך כל קשר לייעוד הסופי של אנשים ולגמולם, קל וחומר לעונשם הסופי של אנשים. אין הם אלא דברים שנאמרים כדי לשפוט אנשים ולגזום אותם, הם תוצאה של כעס כלפי אנשים על כך שלא עמדו בציפיות האל, הם נאמרים כדי לעורר אנשים, להנחות אותם, והם דברים שיוצאים מלבו של האל. ועם זאת, אנשים מסוימים קורסים וזונחים את האל בגלל הצהרה שיפוטית אחת שלו. אנשים כאלה אינם יודעים מה טוב עבורם, הם אטומים להיגיון, הם אינם מקבלים את האמת כלל... יש זמנים שבהם אתה מאמין שהאל ויתר עליך – אבל למעשה, האל לא ויתר עליך, הוא פשוט מניח אותך בצד כדי שתוכל להרהר בעצמך. האל עשוי לחשוב שאתה נתעב, או לא לרצות להתייחס אליך, אבל הוא לא באמת זנח אותך. יש אנשים שעושים מאמצים לבצע את חובתם בבית האל, אבל בגלל התמצית שלהם, ודברים שונים שמתגלים בהם, האל רואה שהם אינם אוהבים את האמת ולא מקבלים את האמת כלל, ולכן האל זונח אותם הלכה למעשה; הם לא נבחרו באמת, אלא רק נתנו שירות לזמן מה. לעומת זאת, יש אחרים, שהאל עושה כמיטב יכולתו להטיל עליהם משמעת, להוכיח ולשפוט אותם, וגם להוקיע ולקלל אותם, תוך שהוא משתמש בדרכים שונות של התייחסות אליהם, שמנוגדות לתפיסותיו של האדם. אנשים מסוימים אינם מבינים את כוונת האל, וסבורים שהאל נטפל אליהם ופוגע בהם. הם סבורים שאין כבוד בחיים לפני האל, הם אינם רוצים להמשיך ולפגוע באל ועוזבים את הכנסייה. הם אפילו סבורים שיש היגיון בהתנהגות כזו, ובדרך זו הם מפנים את גבם לאל – אבל למעשה, האל לא זנח אותם. לאנשים כאלה אין ולו שמץ של מושג לגבי כוונת האל. הם סובלים מרגישות יתר מסוימת, ומרחיקים לכת עד כדי ויתור על ישועת האל. האם באמת יש להם מצפון? לפעמים האל סר מעם אנשים, ולעתים הוא מניח אותם בצד לזמן מה כדי שיוכלו להרהר בעצמם, אבל האל לא זנח אותם; הוא נותן להם הזדמנות להכות על חטא. האל זונח באמת רק אנשים רעים, שעושים כל מיני מעשים רעים, חסרי אמונה וצוררי משיח. יש אנשים שאומרים, "אני מרגיש שחסרה בי העבודה של רוח הקודש, וכבר זמן רב שאני נטול נאורות של רוח הקודש. האם האל עזב אותי?" זו תפיסה שגויה. יש כאן גם בעיה של צביון: אנשים הם רגשניים מדי, הם תמיד פועלים על פי ההנמקה שלהם, הם תמיד עיקשים והם נטולי רציונליות – האין זו בעיה של צביון? אתה אומר שהאל זנח אותך, שהוא לא יושיע אותך, ואם כך, האם הוא קבע את הסוף שלך? האל בסך הכול אמר לך כמה מילות כעס. איך אתה יכול לומר שהוא ויתר עליך, שהוא אינו רוצה בך עוד? יש נסיבות שבהן אינך יכול לחוש בעבודתה של רוח הקודש, אבל האל לא שלל ממך את הזכות לקרוא את דבריו, וגם לא קבע את סופך, או חסם את הנתיב שלך לישועה – ואם כך, על מה אתה כל כך כועס? אתה במצב גרוע, המניעים שלך בעייתיים, יש בעיות במחשבה ובנקודת המבט שלך, הלך הרוח שלך מעוות – ועם זאת, אתה לא מנסה לתקן את הדברים האלה על ידי חיפוש האמת, ובמקום זאת מפרש שלא כראוי את האל, מתלונן עליו באופן מתמיד, ומטיל את האחריות על האל, ואתה אפילו אומר, "האל אינו רוצה בי, ולכן אינני מאמין בו עוד". האם אינך נוהג באופן לא רציונלי? האם אינך מתנהג בחוסר היגיון? אדם שכזה הוא רגשן יתר על המידה, ללא כל שמץ של שכל ישר, אטום להיגיון. זהו האדם שסיכוייו לקבל את האמת הם הנמוכים ביותר, והוא יתקשה מאוד להשיג ישועה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי פתרון תפיסותיו יכול אדם לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל (1)

כשדברים קורים לכם, אתם תמיד פועלים כמוגי-לב, אתם תמיד פועלים כמי שמחפש לרצות אחרים, תמיד מתפשרים, תמיד בוחרים בדרך האמצע, לעולם לא מעליבים אף-אחד או דוחפים את האף שלכם לדברים, לעולם לא הולכים רחוק מדי – זה כאילו שאתם ניצבים בעמדה שלכם, נצמדים לחובה שלכם, עושים כל מה שמבקשים מכם לעשות, עומדים לא בחזית ולא מאחור, והולכים עם הזרם – תגידו לי, האם אתם חושבים שאם תתמידו בביצוע חובתכם בדרך הזאת עד הסוף ממש, תוכלו להשיג את אישורו של האל? האם אתם מודעים לכך שמצב מהסוג הזה הוא מסוכן למדי, שלא רק שלא תוכלו להשיג את השלמות של האל, אלא שסביר שגם תפגעו בצביון של האל? האם אדם פושר מהסוג הזה חותר אל האמת? האם הם מסוג האנשים שיראים את האל וסרים מרע? אדם שחי במצב כזה לעתים קרובות מביע את המחשבות של מי שמבקש לרצות אנשים, ואין לו לב ירא-אל. אם אדם רק חש אימה ופחד לא משום סיבה ממשית, האם זה לב ירא-אל? (לא). אפילו אם הוא משקיע את כל-כולו בחובתו, מתפטר מעבודתו ומוותר על משפחתו, אם הוא לא מעניק אל ליבו לאל, ושומר על עצמו מפני האל, האם זה מצב טוב? האם זה המצב הרגעח של כניסה למציאות-האמת? האם ההתפתחות העתידית של המצב הזה לא מעוררת אימה? אם אדם ממשיך במצב הזה, האם הוא יכול להשיג את האמת? האם הוא יכול לזכות בחיים? האם הוא יכול להיכנס למציאות-האמת? (לא). האם אתם מודעים לכך שאתם עצמכם במצב הזה עצמו? כשאתם נעשים מודעים לכך, האם אתם חושבים בליבכם: "מדוע אני תמיד נשמר מפני האל? מדוע אני תמיד חושב באופן הזה? לחשוב באופן הזה כל כך מעורר אימה! זה להתנגד לאל ולדחות את האמת. להישמר מפני האל זה אותו הדבר כמו להתנגד לו"? המצב שבו אדם נשמר מפני האל הוא בדיוק כמו להיות גנב – אתה לא מעז לחיות באור, אתה פוחד לחשוף את הפנים השטניות שלך, ובה בעת אתה מבוהל: "לא צריך להתעסק עם האל. הוא יכול לשפוט ולייסר אנשים בכל הזמנים והמקומות. אם תכעיסו את האל, במקרים קלים הוא יגזום אתכם, ובמקרים חמורים הוא יעניש אתכם, יגרום לכם לחלות או יגרום לכם לסבול. אנשים לא יכולים לעמוד בדברים האלו!" האם אין לאנשים אי-הבנות כאלו? האם זה לב ירא-אל? (לא). האם מצב מהסוג הזה אינו מעורר אימה? כשאדם נמצא במצב הזה, כשהוא נשמר מפני האל, ותמיד יש לו המחשבות האלו, כשיש לו תמיד גישה מהסוג הזה כלפי האל, האם הוא מתייחס לאל כאל? האם זאת אמונה באל? כשאדם מאמין באל באופן הזה, כשהוא לא מתייחס לאל כאל, האם אין זאת בעיה? לכל הפחות, אנשים לא מקבלים את הצביון הצודק של האל, והם גם לא מקבלים את העובדה של עבודתו. הם חושבים: "נכון שהאל רחום ואוהב, אבל יש לו גם חרון-אף. כשחרון-האף של האל פוגע באדם, זה אסון. הוא יכול להכות באנשים למוות בכל עת, להשמיד את כל מי שהוא רוצה. אל תעוררו את כעסו של האל. זה נכון שמלכותו וחרון-אפו אינם מתירים שום פגיעה. שמרו מרחק ממנו!" אם לאדם יש גישה כזאת ורעיונות כאלו, האם הוא יכול לבוא בפני האל באורח מלא וכן? הוא לא יכול.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי יישום בפועל של האמת אפשר להשליך את כבליו של צביון מושחת

אם אתה חש שאתה יכול לבצע חובה מסוימת אך אתה גם חושש לטעות ולהיות מסולק, ולכן אתה נחבא אל הכלים, קופא על השמרים ולא יכול להתקדם, האם זו גישה מסורה? לדוגמה, אם אחיך ואחיותיך בוחרים בך כמנהיג שלהם, אתה עשוי להרגיש מחויב לבצע חובה זו משום שנבחרת, אך אינך מתייחס לחובה זו בגישה פרואקטיבית. מדוע אינך פרואקטיבי? משום שיש לך מחשבות על כך ואתה מרגיש ש"להיות מנהיג זה לא דבר טוב בכלל. זה כמו ללכת על חוד הסכין או לדרוך על קרח דק. אם אעשה עבודה טובה, לא אקבל שום גמול, אבל אם אעשה עבודה רעה, אני אגזם. וגיזום הוא אפילו לא הנורא מכל. מה יקרה אם יחליפו אותי או יסלקו אותי? אם זה יקרה, האם הכול לא ייגמר עבורי?" בנקודה זו אתה מתחיל להרגיש קונפליקט. מהי גישה זו? זאת הסתייגות ואי הבנה. זו לא הגישה שצריכה להיות לאנשים כלפי חובתם. זוהי גישה מיואשת ושלילית. אם כך, איך צריכה להיות גישה חיובית? (אנחנו צריכים להיות בעלי לב פתוח וגלוי, ולהיות בעלי אומץ לשאת בעול.) גישה חיובית צריכה להיות גישה של התמסרות ושיתוף פעולה יזום. מה שאתם אומרים הוא קצת ריק מתוכן. איך תוכלו להיות בעלי לב פתוח וגלויים כאשר אתם פוחדים כל כך? ומה זה אומר שיש לך אומץ לשאת בעול? איזו מנטליות תיתן לך את האומץ לשאת בעול? אם אתה תמיד מפחד שמשהו ישתבש ושלא תצליח להתמודד עם זה, ואם יש לך מעצורים פנימיים רבים, אזי באופן בסיסי לא יהיה לך אומץ לשאת בעול. ה"להיות בעלי לב פתוח וגלוי", "להיות בעלי אומץ לשאת בעול", או "לעולם לא לסגת אפילו לנוכח המוות" שעליהם אתם מדברים, דברים אלה נשמעים קצת כמו הסיסמאות שצועקים צעירים זועמים. האם סיסמאות אלה יכולות לפתור בעיות מעשיות? מה שנדרש כעת הוא גישה נכונה. כדי שתהיה לכם גישה נכונה, עליכם להבין את ההיבט הזה של האמת. זוהי הדרך היחידה לפתור את הקשיים הפנימיים שלך ולאפשר לך לקבל את התפקיד הזה, את החובה הזו באופן חלק. זהו הנתיב של יישום בפועל, ורק הוא האמת. אם תשתמש במונחים כמו "להיות בעלי לב פתוח וגלוי" ו"להיות בעלי אומץ לשאת בעול" כדי להתמודד עם הפחד שאתה מרגיש, האם זה יהיה יעיל? (לא.) הדבר מצביע על כך שהדברים האלה אינם האמת והם גם לא נתיב ליישום בפועל. אתה עשוי לומר: "אני בעל לב פתוח וגלוי, אני בעל שיעור קומה עשוי ללא חת, אין בלבי מחשבות או מזהמים אחרים, ויש לי אומץ לשאת בעול". כלפי חוץ אתה לוקח על עצמך את חובתך, אך מאוחר יותר, לאחר שתהרהר בכך זמן מה, עדיין תרגיש שאינך יכול לבצע אותה. אתה עדיין עלול להרגיש פחד. בנוסף, ייתכן שתראה אחרים נגזמים, ותפחד עוד יותר, כמו כלב מוכה המבועת מהרצועה. אתה תרגיש יותר ויותר ששיעור קומתך נמוך מדי, ושחובה זו היא כמו תהום עצומה שלא ניתן לחצות, ובסופו של דבר עדיין לא תוכל לשאת בעול הזה. זו הסיבה שדקלום סיסמאות לא יכולה לפתור בעיות מעשיות. אם כך, איך בעצם תוכל לפתור את הבעיה הזו? עליך לחפש את האמת באופן פעיל ולאמץ גישה מסורה ומשתפת פעולה. זה יכול לפתור לחלוטין את הבעיה. ביישנות, פחד ודאגה הם חסרי תועלת. האם יש קשר בין מצב שתיחשף ותסולק לבין היותך מנהיג? אם אתה לא מנהיג, האם צביונך המושחת ייעלם? במוקדם או במאוחר עליך לפתור את הבעיה של הצביון המושחת שלך. בנוסף, אם אתה לא מנהיג, לא יהיו לך יותר הזדמנויות ליישם בפועל ואתה תתקדם בחיים באיטיות, עם סיכויים מעטים להפוך למושלם. למרות שיש מעט יותר סבל בלהיות מנהיג או עובד, הדבר גם מביא להישגים רבים, ואם תוכל לצעוד בנתיב החתירה אל האמת, תוכל להפוך למושלם. איזו ברכה גדולה זו! לכן עליך ליישם בפועל ולשתף פעולה באופן פעיל. זוהי חובתך ואחריותך. אין זה משנה מה הדרך שלפניך, אתה צריך להיות בעל לב של התמסרות. זו הגישה שבה עליך לבצע את חובתך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מהו ביצוע הולם של חובה?

יש אנשים שאינם מאמינים שבית האלוהים יכול לנהוג באנשים בהוגנות. הם אינם מאמינים שהאלוהים מושל בביתו, ושהאמת מושלת שם. הם מאמינים שללא קשר לחובה שמבצע אדם, אם צצה בעיה בחובה זו, בית האלוהים יטפל באדם זה מיד, ייטול מידיהם את זכותם לבצע חובה זו, יְשַלֵח אותם מעליו, או אף ירחיק אותם משורות הכנסייה. האם זה באמת עובד ככה? בוודאי שלא. בית האלוהים מתנהג כלפי כל אדם בהתאם לעקרונות האמת. האל צדיק באופן שבו הוא מתייחס לכל אדם. הוא לא בוחן רק את האופן שבו אדם מתנהג במקרה פרטני; הוא מביט על מהות הטבע של האדם, על כוונותיהם, על גישתם, והוא בוחן בייחוד האם אדם יכול להרהר בעצמו כאשר עם עושים טעות, האם הם מלאי חרטה, והאם הם יכולים לחדור למהות הבעיה בהתבסס על דברי האל, להגיע להבנת האמת, לשנוא את עצמם, ולהתחרט באמת. אם מישהו אינו ניחן בגישה הנכונה, ומעשיהם מעורבים לחלוטין בכוונות אישיות, אם הם מלאים במזימות ערמומיות ובגילויים של צביונות מושחתים, וכאשר צצות בעיות, הם פונים לדרך של התחכמות, העמדת פנים וצידוק עצמי ומגלים סירוב עיקש להודות במעשיהם, אז אי אפשר להציל אדם כזה. הם אינם מקבלים כלל את האמת והם נחשפו לחלוטין. אנשים שאינם צודקים, ושאינם מסוגלים לקבל אפילו שמץ מן האמת, הם חסרי אמונה במהותם ונותר רק לסלק אותם. איך אפשר שלא לחשוף ולא לסלק חסרי אמונה המשמשים כמנהיגים וכעובדים? חסר אמונה, ללא קשר לחובה שהוא מבצע, נחשף מהר יותר מכולם, מכיוון שהצביונות המושחתים שהם מפגינים רבים וברורים מדי. יתר על כן, הם אינם מקבלים כלל את האמת ופועלים באופן חסר אחריות ושרירותי. בסופו של דבר, לאחר שהם סולקו, ואיבדו את ההזדמנות לבצע את חובתם, הם מתחילים לחשוש, מתוך המחשבה, "אני גמור. לא מתירים לי לבצע את תפקידי, אי אפשר להושיע אותי. מה עליי לעשות?". למעשה, גן העדן תמיד ישאיר לאדם פתח מילוט. יש נתיב סופי אחד, שהוא להביע חרטה אמתית, ולמהר להפיץ את הבשורה ולזכות באנשים, לכפר על מעשיהם על ידי עשיית מעשים טובים. אם הם אינם בוחרים בנתיב זה, הם באמת גמורים. אם יש להם היגיון כלשהו והם יודעים שאין להם כל כישרון, עליהם להצטייד באמת באופן נאות ולהתאמן בהפצת הבשורה – גם זה נקרא ביצוע חובה. הדבר אפשרי לחלוטין. אם מישהו מודה שהם סולקו מכיוון שלא ביצעו כיאות את חובתם, ועם זאת הם עדיין אינם מקבלים את האמת ואין להם ולו גם שמץ של חרטה, ובמקום זאת הם מזניחים עצמם לרגשות יאוש, האם אין מדובר בטיפשות ובבורות? תאמרו לי, אם אדם עשה טעות, אבל הם מסוגלים לגלות הבנה אמתית ומוכנים להתחרט, האם בית האלוהים לא ייתן להם סיכוי? כאשר תוכנית הניהול בת 6,000 השנים מתקרבת לסיומה, יש כל כך הרבה חובות שיש לבצע. אבל אם לכם כל מצפון או היגיון, ואינכם מטפלים בעבודתכם האמיתית, אם קיבלתם את ההזדמנות לבצע חובה אך אינכם יודעים לנצור אותה, אינכם חותרים אל האמת ולו במעט, נותנים לתקופה הטובה ביותר לחלוף על פניהם, אז אתם תיחשפו. אם באופן עקבי אתם מבצעים את תפקידכם בשטחיות, ואינכם מגלים כלל התמסרות כאשר אתם נגזמים, האם בית האלוהים עדיין ישתמש בכם לשם ביצוע חובה? בבית האלוהים השלטון הוא בידי האמת, לא השטן. המילה האחרונה, בנוגע לכל דבר, היא של האלוהים. הוא זה שעושה את העבודה של הצלת האדם, הוא האוחז בריבונות על הכול. אין לכם כל צורך לנתח מה טוב ומה רע, עליכם רק להקשיב ולהתמסר. כאשר אתם מתמודדים עם הצורך לעבור גיזום, עליכם לקבל את האמת ולהיות מסוגלים לתקן את שגיאותיכם. אם תעשו זאת, בית האל לא ישלול מכם את זכותכם למלא חובה. אם תמיד תחששו מכך שתסולקו, תספקו תירוצים ותצדיקו את עצמכם, זו תהיה בעיה. אם אנשים אחרים יוכלו לראות שאתם לא מקבלים את האמת ולו גם במעט, ושאינכם מסוגלים לחשוב בהיגיון, זו תהיה בעיה שלכם. הכנסייה תהיה מחויבת לטפל בכם. אם לא תקבלו כלל את האמת כשאתם ממלאים את חובתכם ותמיד תחששו מחשיפה או מסילוק, החשש הזה שלכם יוכתם בכוונה אנושית ובצביון שטני ומושחת, וכן בחשדות, ברצון להישמר, ובאי הבנה – גישות שלא צריכות להיות לאף אדם. עליכם להתחיל בכך שתשתחררו מהפחד שלכם, ותפתרו את אי ההבנות שלכם בנוגע לאל. כיצד יכולות לצוץ אצל אדם אי הבנות בנוגע לאל? אם הדברים בחייו של אדם מסתדרים, אין ספק שהוא לא יחווה אי הבנה של האל. הוא יאמין שהאל טוב, צודק, ראוי לכבוד, מלא רחמים ואוהב, שהוא אינו שוגה בשום דבר שהוא עושה. עם זאת, כשאדם כזה יתמודד עם משהו שאינו תואם את תפיסותיו, הוא יחשוב "נראה שהאל לא כל כך צודק, לפחות לא בנושא הזה". האם לא מדובר כאן באי הבנה? איך ייתכן שהאל לא צודק? מה גרם לכך שצצה אי ההבנה הזו? מה גרם לכם לגבש את הדעה ואת ההבנה האלו שהאל לא צודק? האם אתם יכולים לומר בוודאות מהו הגורם? באיזה משפט מדובר? באיזה נושא? באיזה מצב? אמרו במה מדובר, כך שכולם יוכלו לעבד את טענותיכם ולראות אם הן מבוססות. ואם אדם אינו מבין את האל או מתמודד עם משהו שאינו תואם לתפיסותיו, איזו גישה עליו לאמץ? (גישה של חיפוש האמת והתמסרות). עליו להתמסר תחילה ולחשוב: "אני לא מבין, אבל אתמסר כי זה מה שהאל עשה ולא משהו שבן אנוש צריך לנתח. יתר על כן, אני לא יכול להטיל ספק בדברי האל או בעבודתו כי דבר האל הוא אמת". האם לא זו הגישה שצריכה להיות לאדם? עם גישה כזו, האם אי ההבנות שלכם עדיין יהוו בעיה? (לא). הן לא ישפיעו על ביצועיכם בביצוע חובתכם ולא ישבשו אותם. מי לדעתכם מסוגל להפגין נאמנות – אדם הנושא בתוכו אי הבנות בעת מילוי חובתו, או מי שאינו עושה זאת? (אדם שאינו נושא בתוכו אי הבנות בביצוע חובתו מסוגל להפגין נאמנות). אם כך, ראשית עליכם לנקוט בגישה מסורה. יתר על כן, עליכם להאמין שהאל הוא האמת, שהאל צודק, ושכל דבר שעושה האל נכון. אלו הם התנאים המקדימים הקובעים אם תוכלו להיות נאמנים בביצוע חובתכם. אם תעמדו בשני תנאים מקדימים אלו, האם אי ההבנות שבלבכם יוכלו להשפיע על ביצוע חובתכם? (לא). הם לא יוכלו. משמעות הדבר היא שלא תוכלו לערב את אי ההבנות האלו בביצוע חובתכם. ראשית, עליכם לפתור את אי ההבנות מההתחלה, ולוודא שהן יישארו בשלב הראשוני מאוד שלהן. מה עליכם לעשות לאחר מכן? לפתור אותן מהשורש. כיצד עליכם לפתור אותן? תקראו יחד עם כולם כמה פסקאות רלוונטיות של דברי האל בנוגע לנושא זה. ואז, תשתפו ביניכם מדוע האל פועל באופן כזה, מהי כוונת האל, ואילו תוצאות שאפשר להשיג מכך שהאל יפעל כך. שתפו דברים אלו בדיון מעמיק, ואז תבינו את האל ותוכלו להתמסר. אם לא תפתרו את אי ההבנות שלכם בנוגע לאל ותמשיכו להחזיק בתפיסות בעת ביצוע חובתכם, ותאמרו "בנושא זה, האל פעל באופן שגוי, ואני לא אתמסר. אני אחלוק על כך, אני אעלה טענות בנושא בבית האל. אני לא מאמין שמדובר במעשה האל" – איזה צביון זה? זהו צביון שטני טיפוסי. אסור שבני אדם יבטאו מילים כאלו; לא זו הגישה שיציר בריאה צריך להחזיק בה. אם אתם יכולים להתנגד לאל באופן זה, האם אתם ראויים למלא את חובתכם? אינכם ראויים. מכיוון שאתם השטן, ואתם נעדרי אנושיות, ואתם לא ראויים למלא חובה. מי שיש בו היגיון כלשהו, וצצות בתוכו אי הבנות לגבי האל, יתפלל לאל וגם יחפש את האמת בדברי האל, ובמוקדם או במאוחר, יראה את הנושא בבהירות. זה מה שאנשים חייבים לעשות.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

לעתים קרובות, אנשים דואגים וחוששים מניסיונות אלוהים, אולם בכל עת הם חיים במלכודות השטן ובשטח מסוכן שבו השטן מתקיף אותם ומתעלל בהם – ובכל זאת, הם לא מפחדים ולא חוששים. מה קורה כאן? אמונת האדם באלוהים מוגבלת רק לדברים שהוא מסוגל לראות. אין לו שמץ של הערכה לאהבתו ודאגתו של אלוהים לאדם, או להערכה ולרוך שאלוהים מפגין כלפיו. מלבד מעט חרדה וחשש מניסיונותיו של אלוהים, משיפוטו, מייסוריו, ממלכותיותו ומחמתו, לאדם אין ולו הבנה קלושה של כוונותיו הטובות של אלוהים. לשמע האזכור של ניסיונות, אנשים מרגישים שלאלוהים יש מניעים נסתרים, ויש אפילו כאלה שמאמינים שלאלוהים יש כוונות רעות, מבלי שיהיו מודעים למה שאלוהים עושה להם בפועל. לפיכך, בה בעת שהם מייללים על ציות לריבונותו של אלוהים והסדריו, הם עושים ככל יכולתם להתנגד לריבונותו של אלוהים על האדם והסדריו עבור האדם. זאת משום שהם מאמינים שאם הם לא ייזהרו, אלוהים יוליך אותם שולל; שאם הם לא ישמרו על אחיזה בגורלם שלהם, אלוהים עלול לקחת את כל מה שיש להם, וחייהם עלולים אף להסתיים. האדם נמצא במחנה השטן, אך הוא לעולם אינו חושש שהשטן יתעלל בו. השטן מתעלל בו, אך האדם לעולם אינו חושש ליפול בשבי השטן. הוא חוזר ואומר שהוא מקבל את ישועתו של אלוהים, אך הוא מעולם לא נתן אמון באלוהים ולא האמין שאלוהים יושיע את האדם באמת מציפורני השטן. אם האדם מסוגל היה להתמסר כמו איוב לתזמורי אלוהים והסדריו, ויכול היה לתת את כל הווייתו בידו של אלוהים, האם אז לא יהיה סופו של האדם כסופו של איוב – קבלת ברכות מאלוהים? אם האדם מסוגל לקבל את שלטונו של אלוהים ולהתמסר לו, מה הוא יכול להפסיד? לפיכך, אני מציע שתיזהרו בפעולותיכם ובכל מה שעומד לפקוד אתכם. אל תהיו נמהרים ופזיזים, ואל תתייחסו לפי דמכם החם או מזגכם, או בהתאם לדמיונותיכם ולתפיסותיכם אל אלוהים ואל אנשים, עניינים או חפצים שהוא סידר עבורכם. עליכם להיות זהירים במעשיכם ולהתפלל ולחפש יותר, כדי להימנע מלעורר את חמתו של אלוהים.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'

לפעמים האל משתמש בעניין מסוים כדי לחשוף אותך או כדי להטיל עליך משמעת. האם זה אומר שתסולק? האם זה אומר שסופך הגיע? לא. זה כמו כשילד לא ציית ועשה טעות; הוריו עשויים לנזוף בו ולהעניש אותו, אך אם הוא לא מבין את כוונת הוריו או לא מבין מדוע הם עושים זאת, הוא לא יבין את כוונתם. לדוגמה, ההורים עשויים לומר לילד: "אל תצא לבד מהבית ואל תצא החוצה לבד", אבל המשפט הזה נכנס לאוזן אחת ויוצא מהשנייה, והילד מתגנב החוצה בכל זאת. כאשר ההורים מגלים זאת, הם נוזפים בילד, וכעונש, מעמידים אותו בפינה כדי שיהרהר על התנהגותו. אצל הילד מתעוררים ספקות כיוון שהוא לא מבין את כוונת הוריו: "האם ההורים שלי לא רוצים אותי יותר? האם אני באמת ילד שלהם? אם אני לא באמת שלהם, האם זה אומר שאומצתי?" אלה הדברים בהם הוא מהרהר. מהן הכוונות הממשיות של ההורים? ההורים אמרו לילדם שמסוכן מדי לצאת לבד החוצה ואמרו לו לא לעשות זאת. אך הילד לא הקשיב והדברים נכנסו באוזן אחת ויצאו מהשנייה. לכן, ההורים היו צריכים להשתמש בצורת ענישה כלשהי כדי לחנך כראוי את ילדם ולגרום לו ללמוד מטעויותיו. מה ההורים רוצים להשיג בכך? האם רק לגרום לילד ללמוד מהטעויות שלו? סוג זה של למידה הוא לא מה שהם רוצים להשיג בסופו של דבר. מטרת ההורים היא לגרום לילד לעשות מה שאומרים לו, להתנהג בהתאם לעצתם ולא להמרות את פיהם כדי שהם לא ידאגו – זאת תהיה התוצאה הרצויה. אם הילד יקשיב להוריו, זה יראה שהוא התבגר בהבנתו ואז הוריו יהיו פחות מודאגים. האם אז הם לא יהיו מרוצים לגביו? האם הם עדיין יצטרכו להעניש אותו כך? הם לא יצטרכו לעשות זאת יותר. להאמין באל, זה בדיוק כך. אנשים חייבים ללמוד להקשיב לדברי האל ולהבין את לבו. אסור להם להבין לא נכון את האל. למעשה, במקרים רבים, הדאגה של אנשים נובעת מהאינטרס האישי שלהם. באופן כללי, זהו החשש שלא יהיה להם קץ. הם תמיד חושבים: "מה אם האל יחשוף אותי, יסלק אותי וידחה אותי?" זו הפרשנות השגויה שלך על האל; אלה רק השערות חד-צדדיות שלך. עליך להבין מהי כוונת האל. כאשר הוא חושף אנשים, זה לא כדי לסלק אותם. אנשים נחשפים כדי לחשוף את חסרונותיהם, טעויותיהם, ואת מהות טבעם, כדי לגרום להם להכיר את עצמם ולהיות מסוגלים באמת להכות על חטא; מסיבה זו, חשיפת אנשים נועדה לעזור לחייהם לצמוח. ללא הבנה טהורה, אנשים נוטים לפרש את האל באופן שגוי ולהיות שליליים וחלשים. הם עלולים אפילו להיכנע לייאוש. למעשה, חשיפתך על ידי האל אינה אומרת בהכרח שתסולק. היא מיועדת לעזור לך להכיר את שחיתותך ולגרום לך להכות על חטא. לעתים קרובות האל חייב להטיל משמעת כיוון שאנשים מרדנים ואינם מחפשים פתרון בַּאמת כאשר הם חושפים שחיתות. וכך, לפעמים הוא חושף אנשים, חושף את כיעורם ואת עליבותם, ומביא אותם לידי הכרת עצמם, וזה עוזר לחייהם לצמוח. לחשיפת אנשים יש שתי השלכות שונות: חשיפת האנשים הרעים, פירושה שהם מסולקים. לאלה אשר יכולים לקבל את האמת, זוהי תזכורת ואזהרה; נכפה עליהם להרהר על עצמם, לראות את מצבם האמיתי, ולהפסיק להיות סוררים ומופקרים, כיוון שאם הם ימשיכו כך זה יהיה מסוכן. חשיפת אנשים בדרך זו מטרתה להזכיר להם שבביצוע חובתם אל להם להפוך למבולבלים ורשלנים, להתייחס לדברים בחוסר רצינות, להסתפק בתוצאות מועטות בלבד או לחשוב שביצעו את חובתם בהתאם לרף המקובל כאשר למעשה, לפי אמות המידה של דרישות האל, הם לא עמדו בדרישות ובכל זאת הם עדיין שאננים ומאמינים שהם מסתדרים מצוין. בנסיבות כאלה, האל יטיל משמעת, יזהיר ויזכיר לאנשים. לפעמים האל חושף את כיעורם וזה במפורש נועד לשמש כתזכורת. בזמנים כאלה עליך להרהר על עצמך: ביצוע חובתך באופן זה אינו מספק, יש בתוכך מרדנות, יש בך יותר מדי אלמנטים שליליים, כל מה שאתה עושה נעשה באופן שטחי, ואם אתה עדיין לא מכה על חטא, עליך להיענש. מדי פעם, כאשר האל מטיל עליך משמעת או חושף אותך, זה לא אומר בהכרח שתסולק. יש להתייחס לעניין זה בצורה נכונה. גם אם תסולק, עליך לקבל זאת ולהתמסר לכך, ולהזדרז ולהרהר ולהכות על חטא. לסיכום, ללא קשר למשמעות שמאחורי החשיפה שלך, אתה חייב ללמוד להתמסר. אם תפגין התנגדות פסיבית, ובמקום לתקן את הפגמים שלך תמשיך ללכת מדחי אל דחי, בוודאי שתיענש. לכן, כאשר אדם מתמודד עם חשיפתו, עליו להראות התמסרות, ליבו חייב להיות חדור פחד, והוא חייב להיות מסוגל להכות על חטא: רק אז הוא יעלה בקנה אחד עם כוונות האל, ורק על ידי יישום בפועל בדרך זו הוא יוכל להיוושע ולחסוך מעצמו את עונש האל. אנשים הגיוניים צריכים אז להיות מסוגלים לזהות את הפגמים של עצמם ולתקן אותם, ולכל הפחות להגיע לנקודה שבה הם סומכים על מצפונם במילוי חובתם. בנוסף, עליהם גם להגיע אל האמת, להשיג לא רק את הנקודה שבה התנהגותם מבוססת עקרונות, אלא גם לתת את כל ליבם, את כל נשמתם, את כל נפשם, את כל כוחם: רק כשהם יעשו זאת באופן כזה, זו תהיה דרך מקובלת למלא את חובתם, רק כשהם יעשו זאת באופן כזה, הם יהפכו לאנשים המתמסרים באמת לאל. איזה סטנדרט צריך לממש כדי לרצות את כוונות האל? אדם צריך לבסס את פעולותיו על עקרונות האמת, שההיבט העיקרי בהם הוא שימת דגש על האינטרסים של בית האל ועל העבודה בבית האל. צריך לזכור את התמונה השלמה ולא להתמקד בהיבט יחיד כדי לא להסתכן באובדן הראייה של היבט אחר, ולא להתמקד בהיבט המינורי המחייב אדם לבצע את עבודתו כראוי ולהשיג את התוצאה הרצויה בהתאם למה שנדרש ממנו, מבלי לפעול בחוסר תשומת לב ובאופן שטחי, ובלי לבייש את האל. אם אנשים ישלטו בעקרונות האלה, האם הם לא ישתחררו מהדאגות ומהתפיסות השגויות שלהם? ברגע שתניח בצד את דאגותיך ואת התפיסות השגויות שלך, ולא יהיו לך יותר רעיונות חסרי היגיון לגבי האל, אלמנטים שליליים יחדלו אט אט להיות בעמדה דומיננטית בתוכך, וגישתך לעניינים אלה תהיה נכונה. לפיכך, חשוב לחפש את האמת ולשאוף להבין את כוונות האל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי יישום האמת בפועל והתמסרות לאל ניתן להשיג שינוי בצביון

האל מושיע אנשים שהושחתו בידי השטן ושהם בעלי צביון מושחת, לא אנשים מושלמים נטולי פגמים או כאלו שחיים בוואקום. אנשים מסוימים, כשהם חושפים מעט שחיתות, חושבים, "שוב התנגדתי לאל. אני מאמין באל כבר שנים רבות ועדיין לא השתניתי. הרי אין ספק שהאל לא רוצה בי יותר!" ואז הם נכנעים לייאוש ולא מוכנים יותר לחתור לעבר האמת. מה דעתכם על הגישה הזו? הם עצמם ויתרו על האמת, ומאמינים שהאל כבר לא רוצה בהם. האם לא מדובר בהבנה מוטעית של האל? גישה שלילית כזאת מאפשרת לשטן לנצל אותך בקלות. השטן לועג לאנשים כאלה, ואומר, "שוטה שכמותך! אלוהים רוצה להושיע אותך, ואתה ממשיך לסבול כך! אז פשוט תוותר! אם תוותר, אלוהים ינדה אותך, ובעשותו כך למעשה ימסור אותך לידיי. ואני אענה אותך עד מוות!" ברגע שהשטן נוחל הצלחה, ההשלכות הן נוראיות. לכן, לא משנה בכמה קשיים האדם נתקל, או עד כמה הגישה שלו שלילית, אסור לו לוותר. עליו לחפש אחר האמת כדי למצוא פתרונות, ואסור לו לחכות בפסיביות. במהלך תהליך הצמיחה בחיים ותהליך ישועת האדם, אנשים עשויים לפעמים לבחור בנתיב שגוי, לסטות לכיוון הלא נכון, או להציג לפעמים מצבים והתנהגויות לא בוגרות. הם עשויים לחוות רגעים של חולשה ושל שליליות, פעמים בהם הם אומרים את הדבר הלא נכון, מועדים, או חווים כישלון. כל זה נורמלי בעיני האל. הוא לא מאשים אותם בכך. יש שחושבים שהשחיתות שלהם עמוקה מדי, ושהם לא יוכלו להשביע את רצון האל, אז הם חשים עצובים ומתעבים את עצמם. אלו שליבם מסוגל לחוש חרטה שכזו הם בדיוק האנשים שהאל מושיע. מצד שני, אלו שסבורים שהם לא זקוקים לישועת האל, שרואים עצמם כאנשים טובים וחושבים שהכול בסדר איתם, הם בדרך כלל לא האנשים שהאל מושיע. מה המשמעות מאחורי הדברים שאני אומר לכם? מי שמבין, שישמיע את קולו. (כדי לטפל כראוי בשחיתות שנחשפת אצלך, יש להתמקד ביישום האמת בפועל, ואז תזכה לישועת האל. אם תמשיך שוב ושוב להבין לא נכון את האל, תידרדר בקלות לייאוש.) חייבת להיות לך אמונה ואתה חייב לומר, "על אף שאני חלש כעת, ועל אף שמעדתי וכשלתי, אני אמשיך לצמוח, ויום אחד אבין את האמת, אשביע את האל ואזכה בישועה." חייבת להיות לך הנחישות הזו. לא משנה אילו מכשולים, קשיים או בעיות יעמדו בדרכך, אסור לך להיות שלילי. אתה חייב לדעת איזה סוג של אנשים האל מושיע. יתרה מכך, אם אתה חש שאינך ראוי עדיין לזכות בישועת האל, או שלפעמים אתה נמצא במצבים שהאל מתעב או לא אוהב, או אם לפעמים אתה מתנהג שלא כראוי, והאל לא מוכן לקבל אותך, או שהאל דוחה ומתעב אותך, זה לא משנה. כל עוד תכה על חטא, האל יעניק לך סיכוי.

...אלוהים הוא צודק והוגן לכולם. האל לא מסתכל על מה שהיית בעבר או על שיעור הקומה הנוכחי שלך, הוא מסתכל לראות האם אתה חותר אל האמת והולך בנתיב החתירה לאמת. אסור לך להבין לא נכון את כוונת האל ואז לומר, "למה אלו שהאל יכול להושיעם ממשיכים לשקר ולחשוף שחיתות? עליו להושיע את אלו שלא משקרים." האם לא מדובר כאן באי הבנה גדולה? האם יש מישהו באנושות המושחתת שאינו משקר? האם אנשים שלא משקרים עדיין זקוקים לישועת האל? האל מושיע את האנושות, שהושחתה בידי השטן. אם אינכם מצליחים להבין אפילו עובדה זאת בבהירות, הרי שאתם בורים ושוטים. ממש כפי שאלוהים אמר, "אין צדיק בארץ. הצדיקים אינם בעולם הזה." בדיוק בגלל שהאנושות הושחתה בידי השטן, האל התגלם כבשר ודם על פני האדמה כדי להושיע את בני האדם המושחתים. למה אינכם שומעים את האל מדבר על הושעתם של מלאכים? זה בגלל שהמלאכים נמצאים בשמים, ולא הושחתו בידי השטן. האל תמיד אמר מההתחלה ש"האנושות שאני מושיע היא האנושות שהושחתה בידי השטן, האנושות שנלקחה חזרה מידי השטן, האנושות שנושאת את צביונו המושחת של השטן, האנושות שמתנגדת לי ושמורדת בי." אז מדוע אנשים לא מתמודדים עם העובדה הזו? האין זה אומר שהם לא מבינים נכון את כוונות האל? כשלא מבינים נכון את כוונות האל, זה הנתיב הקל ביותר להתנגדות לאל ויש לפתור זאת בהקדם האפשרי. אם הבעיה הזו לא נפתרת, זה מסוכן, כי התוצאה עלולה להיות שאלוהים ידחק אותך הצידה. התפיסות והדמיונות של בני האדם הם שגורמים אצלם לאי הבנות. אם הם תמיד נאחזים בתפיסות ובדמיונות שלהם, אז רוב הסיכויים שהם יסרבו לקבל את האמת. אם תבין לא נכון את האל, אתה יודע מה יהיו ההשלכות אם לא תחפש אחר האמת כדי לפתור זאת. האל מאפשר לך למעוד, להיכשל, ולעשות טעויות. הוא יספק לך הזדמנויות וזמן כדי להבין את האמת, ליישם אותה בפועל, להבין בהדרגה מהו רצונו, לעשות הכול בהתאם לרצונו, להתמסר לו באמת ובתמים, ולהיווכח במציאות האמת שהאל דורש ממאמיניו. עם זאת, איזה אדם האל מתעב יותר מכול? האדם שאף על פי שהאמת ידועה לו בליבו, הוא עדיין מסרב לקבל אותה, קל וחומר ליישם אותה בפועל. במקום זאת, הוא ממשיך לחיות על פי פילוסופיות השטן, אך עדיין מחשיב את עצמו כאדם טוב שמסור לאל בזמן שהוא מנסה להטעות אחרים ולזכות במעמד בבית האל. אין סוג אדם שהאל מתעב יותר, כי מדובר בצורר משיח. על אף שכל בני האדם הם בעלי צביון מושחת, כאן מדובר במעשים בעלי אופי שונה. לא מדובר כאן בצביון מושחת רגיל או בגילוי רגיל של שחיתות, אלא במקרה שבו אתה מתנגד לאלוהים עד הסוף בעיקשות ובצורה מודעת. אתה יודע שהוא קיים, אתה מאמין בו, אך אתה עדיין בוחר במודע להתנגד לו. לא מדובר כאן בתפיסות לגבי אלוהים ובבעיית הבנה, אלא בכך שאתה מתנגד לו בכוונה תחילה עד הסוף. האם האל יכול להושיע אדם שכזה? האל לא יושיע אותך. אתה אויב האל, ולכן אתה שד. האם האל יכול להושיע שדים?

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, באמונה באל, הדבר החשוב ביותר הוא ליישם בפועל ולחוות את דבריו

מהרגע הראשון, לא פעם הפצרתי בכם ואמרתי כי כל אחד מכם חייב לחתור אל האמת. כל עוד יש סיכוי לעשות זאת, אל תוותרו; חתירה אל האמת היא המחויבות, האחריות והחובה של כל אדם, והנתיב בו כל אדם צריך ללכת, כמו גם הנתיב בו כל מי שייוושע חייב ללכת. אבל אף אחד לא מקשיב לזה – אף אחד לא חושב שזה עניין בעל חשיבות, כל אדם מאמין שזו רק התחסדות וחושב מה שהוא רוצה. מהרגע הראשון ועד היום, למרות שרבים אוחזים בידיהם ספרים של דבר האל וקוראים אותם, מקשיבים לדרשות, ונראה שכולם קיבלו את משפטו וייסורו של האל ואת הדרכתו במהלך ביצוע חובתם, למעשה לא נוצרה מערכת יחסים בין אדם לאל, וכל האנשים חיים לפי דמיונם, תפיסותיהם, אי-הבנותיהם והשערותיהם, כך שהם חיים כל יום בספק ושליליות באופן שבו הם מתייחסים לדברי האל ועבודתו, כמו גם הדרכתו. אם אתה חי במצבים כאלה, איך אתה יכול להשליך מעליך שליליות? איך אתה יכול להשליך מעליך מרדנות? איך אתה יכול להשליך מעליך את דפוס החשיבה והגישה של ערמומיות ורשעות או השערות ואי-הבנות שבאמצעותם אתה ניגש אל התפקיד והחובה שהאל נתן לך? ברור שאי אפשר להשליך אותם. לכן, אם ברצונך לצאת לדרך של חתירה אל האמת ויישומה בפועל וכניסה למציאות-האמת, עליך לבוא מיד בפני האל, להתפלל אליו ולחפש את כוונותיו – ולהבין את רצונותיו זה הדבר החשוב ביותר. זה יותר מדי לא מעשי לחיות תמיד בתפיסות ודמיונות; אתה צריך ללמוד להרהר בעצמך בכל דבר ועניין, ולזהות אילו צביונות מושחתים עדיין יש לך אותם צריך לטהר, אילו דברים מונעים ממך ליישם בפועל את האמת, אילו אי-הבנות או תפיסות יש לך לגבי האל, ואילו דברים הוא עושה שאינם תואמים את התפיסות שלך, אלא גורמים לך לפקפק ולהבין לא נכון. אם תהרהר בעצמך בדרך הזו, תוכל לגלות אילו בעיות עדיין יש לך שצריכות להיפתר על ידי חיפוש האמת, ואם תיישם זאת בפועל, חייך יתפתחו במהירות. אם לא תהרהר בעצמך, אלא תמיד תחזיק בליבך תפיסות ואי-הבנות לגבי האל, תמיד תתעקש על הרעיונות שלך, תמיד תחשוב שהאל מאכזב אותך או שהוא לא הוגן כלפיך, ותמיד תיאחז במסקנות שלך, אז אי-ההבנה שלך לגבי האל רק תלך ותעמיק והיחסים שלך איתו יהיו מרוחקים יותר ויותר, בעוד שהמרדנות וההתנגדות של הלב שלך אליו יגדלו יותר ויותר. אם מצבך יתדרדר עד כדי כך זה יהיה מסוכן, כי זה כבר ישפיע ברצינות על יעילות ביצוע חובתך. תוכל להתייחס לחובתך ואחריותך רק עם גישה מרושלת, שטחית, חסרת כבוד, מרדנית ומתנגדת, ומה תהיה התוצאה הסופית? זה יוביל אותך להיות אדיש בביצוע חובתך, שקרי ומתנגד לאל. לא תוכל להשיג את האמת וגם לא להיכנס למציאויות-האמת. מה הסיבה העיקרית לתוצאה הזו? הסיבה לכך היא שלאנשים עדיין יש בליבם תפיסות ואי-הבנות לגבי האל, והבעיות המעשיות הללו לא נפתרו. אז תמיד תהיה תהום בין אנשים לאל. לכן, אם אנשים רוצים לבוא לפני האל, עליהם להרהר תחילה אילו אי-הבנות, תפיסות, דמיונות, ספקות או השערות יש להם לגביו. יש לבחון את כל הדברים הללו. להחזיק בתפיסות ואי-הבנות לגבי האל זה לא עניין פשוט, שכן זה נוגע בגישה של אנשים לאל וכן במהות הטבע שלהם. אם אנשים לא מחפשים את האמת כדי לפתור את התפיסות ואי-ההבנות האלה, הדברים האלה לא פשוט ייעלמו באוויר. גם אם הם לא משפיעים עליך בביצוע חובתך או בחתירה אל האמת, כשמשהו קורה או תחת נסיבות מיוחדות, הם עדיין יפריעו לנפשך ולביצוע חובתך. לכן, אם יש לך תפיסות ואי-הבנות, אתה חייב לבוא בפני האל ולהרהר בעצמך, לחפש את האמת ולהבין בבירור את הסיבה והמהות העיקרית לכך שהתפיסות ואי-ההבנות הללו מתעוררות באנשים. רק אז הן יוכלו להיעלם, מערכת היחסים שלך עם האל תוכל להיות תקינה, וחייך יוכלו להתפתח בהדרגה. העובדה שלאנשים יש יותר מדי תפיסות ואי-הבנות לגבי האל מוכיחה שהאנושות מתנגדת ובלתי תואמת לו. רק על ידי פתרון מתמיד של תפיסות ואי-הבנות אלה יכולה התהום בין אנשים לאל להיסגר בהדרגה. הם יוכלו להתמסר לאל, ולהיות בעלי אמונה גדולה יותר בו; עם אמונה גדולה יותר, יישום האמת בפועל שלהם יהיה הרבה פחות מזויף, ויהיו הרבה פחות זיופים ומכשולים בחתירתם אל האמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי חתירה אל האמת ניתן לפתור את התפיסות ואי ההבנות לגבי האל

אם יש לך גישה ישרה של קבלה והתמסרות לאמת, ולא משנה מה יקרה, לא משנה כמה כאב יש בליבך או כמה אתה חש מושפל, אתה תמיד מסוגל לקבל ולהתמסר לאמת, ואתה עדיין מסוגל להתפלל אל האל ולומר: "כל מה שהאל עושה הוא נכון, ואני חייב לקבל את זה", אז זו גישה מסורה. עם זאת, בזמן תהליך הקבלה עליך להרהר בעצמך בלי הפסקה, להרהר היכן טמונות הטעויות במעשיך ובהתנהגות שלך, ואילו היבטים של האמת הפרת. אתה חייב גם לנתח את הכוונות שלך, כדי שתוכל לראות בבירור את המצב האמיתי שלך ואת שיעור הקומה שלך. אם אז תחפש את האמת, תדע ליישם אותה בפועל בהתאם לעקרונות. אם אתה מיישם בפועל וחווה בדרך הזו, אז אתה תשיג התקדמות תוך זמן קצר מאוד. האמת תשתרש בתוכך; היא תפרח, תניב פרי ותהפוך לחייך. כל בעיות גילויי השחיתות שלך ייפתרו בהדרגה. כשדברים יקרו, גישתך, דעותיך ומצביך יטו יותר ויותר לכיוון החיובי. האם אז עדיין תהיה מנוכר לאל? אולי עדיין תהיה מנוכר לו, אך פחות ופחות, וגם הספקות, ההשערות, אי-ההבנות, התלונות, המרדנות וההתנגדות שלך כלפי האל יפחתו. כשהם יפחתו, יהיה לך קל יותר להשקיט את עצמך בפני האל כשדברים קורים, ולהתפלל אליו, לחפש את האמת ולחפש נתיב של יישום בפועל. אם אתה לא יכול לראות מבעד לדברים בזמן שהם קורים לך, אם במקום זאת אתה מבולבל לגמרי ועדיין לא מחפש את האמת, יהיו צרות. אתה בוודאי תטפל בעניינים באמצעות פתרונות אנושיים, ואז הפילוסופיות שלך להתנהלות בעולם, השיטות הערמומיות והטכניקות החכמות שלך תצאנה כולן החוצה. כך אנשים מגיבים לראשונה לדברים שבליבם. יש אנשים שאף פעם לא משקיעים את ליבם בחתירה אל האמת כאשר דברים קורים, ובמקום זאת תמיד חושבים לטפל בדברים האלה באמצעים אנושיים. כתוצאה מכך הם מתלבטים זמן רב, מייסרים את עצמם עד שפניהם חיוורות מעייפות, אך הם עדיין לא מיישמים בפועל את האמת. אלה שאינם חותרים אל האמת הם עד כדי כך מעוררי רחמים. גם אם אתה יכול כעת לבצע את חובתך ברצון, ואתה יכול לנטוש דברים ולהשקיע מעצמך ברצון, אם עדיין יש לך אי-הבנות, השערות, ספקות או תלונות לגבי האל, או אפילו מרדנות והתנגדות לו, או אם אתה משתמש בשיטות וטכניקות שונות כדי להתנגד לו ולדחות את ריבונותו עליך – אם לא תפתור את הדברים האלה – אז זה יהיה כמעט בלתי אפשרי שהאמת תשלוט בך, וחייך יהיו מתישים. לעתים קרובות אנשים נאבקים ומתייסרים במצבים השליליים האלה, כאילו שקעו בביצה, והם תמיד עסוקים ברעיון של טוב ורע. איך הם יכולים לגלות ולהבין את האמת? כדי לחפש את האמת, צריך קודם כל להתמסר. ואז, לאחר תקופה של ניסיון, הם יוכלו לזכות בהארה מסוימת, ובשלב הזה קל להבין את האמת. אם מישהו תמיד מנסה להבין מה טוב ומה רע וחושב תמיד על מה נכון ומה לא, אין לו סיכוי לגלות או להבין את האמת. ומה יקרה אם אדם אף פעם אינו יכול להבין את האמת? אי-הבנת האמת מולידה תפיסות ואי-הבנות לגבי האל; כשיש לאדם אי-הבנות לגבי האל, הוא צפוי להתלונן עליו. כאשר התלונות הללו מתפרצות, הן הופכות ליריבוּת; יריבות עם האל היא התנגדות אליו, וזו עבירה חמורה. אם אדם ביצע עבירות רבות, אז הוא ביצע מעשים רעים רבים וצריך להיענש. זה מסוג הדברים אשר נובעים מחוסר יכולת תמידי להבין את האמת. אם כך, החתירה אל האמת נועדה לא רק לגרום לך לבצע את חובתך היטב, להיות צייתן, להתנהג לפי הכללים, להיראות מסור או להיות בעל גינונים קדושים. זה לא נועד רק כדי להשיג את הדברים האלה; באופן עקרוני זה נועד לפתור את הדעות השגויות השונות שיש בליבך כלפי האל. מטרת הבנת האמת היא לפתור את הצביונות המושחתים של אנשים; כאשר הצביונות המושחתים הללו ייפתרו, לאנשים לא יהיו עוד אי-הבנות לגבי האל. שני הדברים האלה קשורים זה לזה. בזמן שאנשים פותרים את הצביונות המושחתים שלהם, היחסים בינם לבין האל משתפרים בהדרגה ונהפכים לרגילים יותר. לכן, ברגע שהצביונות המושחתים של אנשים ייפתרו, החששות, החשדות, המבחנים, אי-ההבנות, השאלות והתלונות של אנשים בנוגע לאל, ואפילו התנגדותם, לאט לאט ייפתרו כולם. איזה ביטוי מיידי מתרחש כאשר הצביונות המושחתים של אנשים נפתרים? יחסם לאל משתנה. הם יכולים להתמודד עם הכול בלב מסור לאל, ואז מערכת היחסים שלהם איתו תשתפר. אם הם יבינו את האמת, הם יוכלו ליישם אותה בפועל. יש להם לב מסור לאל ולכן הם לא יהיו שטחיים בביצוע חובתם, ובוודאי שלא יערימו על האל. כך יהיו להם פחות ופחות תפיסות ואי-הבנות לגבי האל, מערכת היחסים שלהם איתו תהפוך לרגילה יותר, והם יוכלו להתמסר לאל במלואם בעת ביצוע חובתם. אם הם לא יפתרו את סוגיית הצביונות המושחתים שלהם, הם לעולם לא יוכלו להשיג מערכת יחסים רגילה עם האל, ולעולם לא יהיה להם לב מסור אליו. בדיוק כמו כופרים, הם יהיו מרדניים מדי, תמיד יתכחשו ויתנגדו לאל בליבם, וזה יהיה בלתי אפשרי עבורם לבצע היטב את חובתם. זו הסיבה שחתירה אל האמת ויישומה בפועל חשובות כל כך! אתה לא חותר אל האמת, אך עדיין רוצה לפתור את התפיסות, אי-ההבנות והתלונות שלך לגבי האל – האם אתה יכול להשיג זאת? בהחלט לא. יש אנשים שאומרים: "אני אדם פשוט, אין לי שום דבר כמו תפיסות, אי-הבנות או תלונות. אני לא חושב על הדברים האלה". אתה יכול להבטיח שאין לך תפיסות אם אתה לא חושב על זה? אתה יכול להימנע מלחשוף את הצביונות המושחתים שלך אם לא תחשוב על זה? לא משנה איזו שחיתות אדם חושף, היא תמיד תיקבע על פי טבעו. כל האנשים חיים לפי הטבע השטני שלהם; הצביונות השטניים שלהם מושרשים עמוק בתוכם והפכו למהות הטבע שלהם. לאנשים אין אמצעים למגר את הצביונות השטניים שלהם, רק באמצעות האמת ודבר האל הם יכולים לפתור בהדרגה את כל הבעיות של הצביונות המושחתים שלהם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי חתירה אל האמת ניתן לפתור את התפיסות ואי ההבנות לגבי האל

אני חפץ באלה שאינם חושדים באחרים, ואוהב את אלה המקבלים את האמת ברצון; אני דואג מאוד לשני סוגי האנשים האלה, כי בעיניי הם אנשים כנים. אם אתה ערמומי, תהיה חשדן וזהיר כלפי כל אדם ועניין, ולכן אמונתך בי תהיה בנויה על יסוד של חשד. לעולם לא אוכל להכיר באמונה כזו. בהיעדר אמונה אמיתית, אתה נטול אף יותר אהבה אמיתית. ואם אתה נוטה להטיל ספק באל ולשער השערות לגביו כרצונך, הרי שללא ספק אתה הערמומי מכל האנשים. אתה משער שמא האל יכול להיות כאדם: חוטא שאין לו מחילה, קטנוני באופיו, נטול הוגנות והיגיון, חסר חוש צדק, נוטה לתכסיסים מרושעים, בוגדני וערמומי, ומוצא עונג ברוע ובאופל וכן הלאה. הסיבה לכך שלאנשים יש מחשבות כאלה היא שאין להם שמץ של ידע על האל, הלא כן? אמונה כזו אינה אלא חטא! ישנם אפילו כאלה המאמינים שהאנשים הרצויים לי הם דווקא אלה המחניפים ומתרפסים, וכי אלה שאין להם כישורים כאלה לא יתקבלו בברכה בבית האל ויאבדו את מקומם שם. האם זה כל הידע שרכשתם במשך כל השנים הללו? האם זה מה שהשגתם? והכרתכם אותי אינה מסתכמת באי-ההבנות האלה; חמור מכך הוא הניאוץ שלכם כלפי רוח האל וחילול שם שמיים. לכן אני אומר שאמונה כשלכם רק תרחיק אתכם ממני ותביא אתכם לידי התנגדות גדולה יותר כלפיי. במהלך שנים רבות של עבודה, ראיתם אמיתות רבות, אך היודעים אתם מה שמעו אוזניי? כמה מביניכם מוכנים לקבל את האמת? כולכם סבורים שאתם מוכנים לשלם את המחיר למען האמת, אך כמה מכם באמת סבלו למענה? אין בליבכם אלא רשעות הגורמת לכם לחשוב שכל אדם, יהיה אשר יהיה, הוא ערמומי ונכלולי באותה מידה – עד כדי כך שאתם מאמינים שאף האל בהתגלמותו, בדומה לאדם רגיל, יכול להיות נטול לב טוב או אהבת חסד. יתרה מכך, אתם מאמינים שאופי אצילי וטבע רחום ומיטיב קיימים רק באל שבשמיים. אתם מאמינים שקדוש כזה אינו קיים, שרק אופל ורוע שולטים על האדמה, ואילו האל הוא רק משענת לכמיהתם של אנשים לטוב וליופי, דמות אגדית פרי דמיונם. במחשבותיכם, האל שבשמיים הוא ישר, צודק וגדול עד מאוד, ראוי לסגידה והערצה; ואילו האל הזה שעל פני האדמה הוא רק תחליף וכלי שרת של האל שבשמיים. אתם מאמינים שהאל הזה אינו יכול להיות שווה ערך לאל שבשמיים, וקל וחומר שלא ניתן להזכירו בנשימה אחת איתו. כשמדובר בגדולה ובכבוד של האל, הם שייכים לתפארתו של האל שבשמיים, אך כשמדובר בטבע האדם ובשחיתותו, אלה תכונות שגם לאל שעל פני האדמה יש חלק בהן. האל שבשמיים הוא רם ונישא לנצח, ואילו האל שעל פני האדמה הוא חסר חשיבות, חלש וחסר אונים לעד. האל שבשמיים נטול תחושות הבשר ואינו אלא צדק, ואילו לאל שעל פני האדמה יש רק מניעים אנוכיים והוא חסר כל הגינות או היגיון. האל שבשמיים נטול כל נכלוליות והוא נאמן תמיד, ואילו לאל שעל פני האדמה יש תמיד צד לא ישר. האל שבשמיים אוהב את האדם אהבה עזה, ואילו האל שעל פני האדמה אינו דואג לאדם דיו, ואף מזניח אותו כליל. הידע המופרך הזה מקונן בליבכם זה מכבר, ועלול להמשיך ולהתקיים גם בעתיד. אתם מתייחסים לכל מעשי המשיח מעמדתם של הרשעים ומעריכים את כל עבודתו, כמו גם את זהותו ומהותו, מנקודת מבטם של הרעים. עשיתם טעות חמורה ומעשה שלא עשו קודמיכם מעולם. כלומר, אתם משרתים רק את האל הנשגב שבשמיים, אשר כתר לראשו, ולעולם אינכם משרתים את האל הזה, שבעיניכם הוא כה חסר חשיבות עד כי אינכם רואים אותו כלל. האין זה חטאכם? האין זו דוגמה מובהקת לפגיעתכם בצביון האל? אתם עובדים את האל שבשמיים. אתם מעריצים דמויות נשגבות ומכבדים את אלה המצטיינים בכושר הביטוי שלהם. אתה נשמע בשמחה לאל הממלא את ידיך בעושר, וחושק באל שיכול למלא כל משאלה שלך. היחיד שאינך עובד הוא האל הזה שאינו נשגב; הדבר היחיד שאתה שונא הוא חברתו של האל הזה, שאיש אינו יכול להעריך. הדבר היחיד שאינך מוכן לעשות הוא לשרת את האל הזה, שמעולם לא נתן לך פרוטה, והיחיד שאינו מסוגל לעורר בך כמיהה הוא האל הלא-חביב הזה. האל הזה אינו יכול לאפשר לך להרחיב את אופקיך, להרגיש כאילו מצאת אוצר, וקל וחומר למלא את משאלותיך. מדוע, אם כן, אתה הולך אחריו? האם הרהרת בשאלות כאלה? מעשיך אינם פוגעים רק במשיח הזה; חשוב מכך, הם פוגעים באל שבשמיים. אינני סבור שזו מטרת אמונתכם באל!

...אני מאחל לכם שתבינו בקרוב את האמת הזו: כדי להכיר את האל, עליכם להכיר לא רק את האל שבשמיים, אלא, וזה חשוב אף יותר, את האל שעל פני האדמה. אל תבלבל בין עיקר לטפל, ואל תניח למשני לתפוס את מקומו של העיקרי. רק כך תוכל באמת לבנות יחסים טובים עם האל, להתקרב אליו, ולקרב את לבך אליו. אם האמנת שנים רבות והתרועעת איתי זמן רב, אך נותרת מרוחק ממני, אני אומר שאתה ודאי פוגע לעתים קרובות בצביון האל, וקשה מאוד לשער מה יהיה סופך. אם שנות ההתרועעות הרבות איתי לא רק שלא הפכו אותך לאדם הניחן באנושיות ובאמת, אלא אף הטמיעו בטבעך את דרכיך הרעות, ולא רק שגאוותנותך הוכפלה, אלא שגם אי-ההבנות שלך כלפיי התרבו, עד כדי כך שאתה רואה בי שותף זוטר שלך, אז אני אומר שמצב החולי שלך אינו עוד שטחי, אלא חדר עד לשד עצמותיך. כל שנותר הוא להמתין שיסדרו את הלווייתך. אין צורך שתתחנן אז בפניי שאהיה אלוהיך, כי ביצעת חטא שדינו מוות, חטא שאין עליו כפרה. גם אם הייתי יכול לרחם עליך, האל שבשמיים יתעקש ליטול את חייך, כי פגיעתך בצביון האל אינה בעיה רגילה, אלא עניין חמור ביותר. כשיגיע הזמן, אל תאשים אותי שלא הזהרתי אותך מראש. הכל מסתכם בזה: ברגע שאתה מתייחס למשיח – האל שעל פני האדמה – כאדם רגיל, כלומר, כשאתה מאמין שהאל הזה אינו אלא אדם, אז תאבד. זוהי אזהרתי היחידה לכולכם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כיצד להכיר את האל שעל פני האדמה

מזמורים קשורים

תכלית ההסדרים של אלוהים לאדם

כוונת האל להציל את האדם לא תשתנה לעולם

אלוהים אוהב את הנחושים בדעתם