דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

אי-אפשר להתייחס לאל ולאדם כאל שווים. האדם לא מסוגל לתפוס ולהבין את מהותו ואת עבודתו של האל. אלמלא האל היה מבצע את עבודתו באופן אישי ומדבר בקרב האנושות, אזי האדם לא היה מסוגל להבין את כוונות האל, ולא משנה מה. וכך אפילו מי שהקדיש את כל חייו לאל לא היה זוכה באישורו. ללא עבודתו של האל, גם אם מעשיו של האדם יהיו טובים מאוד, לא תהיה לכך כל חשיבות, משום שמחשבותיו של האל תמיד יהיו נעלות יותר ממחשבותיו של האדם, ומשום שהאדם לא יוכל לעולם להבין את חוכמתו של האל. לכן אני אומר שמי שכביכול "מבין בבירור" את האל ואת עבודתו הוא חסר-תועלת, יהיר ובור. אסור לאדם להגדיר את עבודת האל; יתרה מכך, אדם לא יכול להגדיר את עבודתו של האל. בעיני האל, האדם קטן מנמלה; אם כן, איך יוכל האדם לתפוס את עבודת האל? אלה האוהבים לומר, "האל לא עובד כך או אחרת" או "האל הוא כך או אחרת" – האין הם מדברים ביוהרה? על כולנו לדעת שבני האדם, שהם בשר ודם, הושחתו כולם על-ידי השטן. טבעם הוא להתנגד לאל. הם לא באותה רמה של האל, ועל אחת כמה וכמה אינם יכולים לייעץ על עבודתו. האופן שבו האל מכוון את האדם הוא עבודתו של האל עצמו. זה אך הולם שהאדם יתמסר לו, מבלי להשמיע השקפה כזו או אחרת, כי האדם אינו אלא אבק. מכיוון שכוונתנו היא לחפש את האל, אסור לנו לכפות את תפיסותינו על עבודת האל ועל שיקוליו, קל וחומר להשתמש בצביוננו המושחת כדי להתנגד באופן מכוון ונמרץ לעבודת האל. בכך נהפוך לצוררי משיח, הלא כן? כיצד יכולים אנשים כאלה להאמין באל? מכיוון שאנחנו מאמינים שיש אל, ומכיוון שאנחנו רוצים לְרַצות אותו ולראותו, עלינו לחפש את דרך האמת, ועלינו לחפש דרך להיות תואמים לאל. אסור לנו להתנגד לאל בקשות עורף. מה יועילו מעשים כאלה?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הקדמה

בני אדם רבים מתנגדים לאלוהים ומפריעים לעבודתה של רוח הקודש מפני שהם לא מכירים את עבודתו העשירה ומגוונת של אלוהים, ויתרה מכך, הם עושים זאת מפני שיש להם רק קמצוץ של ידע ודוקטרינה המאפשרים להעריך את עבודתה של רוח הקודש. האין זה כך? על אף שחוויותיהם של בני אדם כאלה הן שטחיות, הם יהירים ומפונקים באופיים והם בזים לעבודתה של רוח הקודש, מתעלמים מהדיסציפלינות של רוח הקודש ויתרה מזאת, הם משתמשים בטיעונים הישנים והשוליים שלהם כדי "לאמת" את עבודתה של רוח הקודש. הם גם מעמידים פנים ומאמינים לגמרי בהשכלתם ולמדנותם ומשוכנעים שהם מסוגלים לנסוע ברחבי העולם. האין אנשים כאלה מי שרוח הקודש דוחה בתיעוב, האם הם לא יסולקו על ידי העידן החדש? בני האדם המתייצבים בפני אלוהים ומתנגדים לו בגלוי הם נבלים בורים ובעלי ידע לקוי, אשר בסך הכול מנסים להוכיח עד כמה הם מבריקים, הלא כן? הם מנסים לעורר מהומה ב"אקדמיה" העולמית כשבידם רק ידע זעום על כתבי הקודש; הם מנסים להפוך את כיוון עבודתה של רוח הקודש ומשתדלים לגרום לה לסוב סביב הלך המחשבה שלהם עצמם, בזמן שהם יכולים ללמד בני אדם רק דוקטרינה שטחית. הם קצרי ראייה ובכל זאת מנסים לראות במבט חטוף אחד 6,000 שנים של עבודת האל. לבני האדם האלה אין שום היגיון שראוי לדבר עליו! למעשה, ככל שבן אדם מכיר את אלוהים יותר טוב, כך הוא פחות ממהר למתוח ביקורת על עבודתו. יתר על כן, בן אדם כזה ממעט לדבר על הכרתו את עבודת האל כיום, אך הוא לא נחפז בשיפוטו. ככל שבני אדם מכירים פחות את אלוהים, כך הם יותר יהירים ובעלי ביטחון עצמי מופרז יותר וכך הם מצהירים יותר הצהרות מיותרות על הווייתו של אלוהים. עם זאת, הם מדברים רק על תיאוריה ולא מציעים ראיות ממשיות. בני אדם כאלה הם חסרי כל ערך. בני אדם שרואים בעבודתה של רוח הקודש משחק הם קלי דעת! בני אדם שלא נזהרים כשהם נתקלים בעבודה החדשה של רוח הקודש, שמדברים באופן חסר אחריות, שממהרים לשפוט, שמשלחים רסן מהמזג הטבעי שלהם להתכחש לנכונותה של עבודתה של רוח הקודש וכן מעליבים אותה ומחללים את קדושתה – בני אדם כה גסי רוח אינם מבינים כהוא זה את עבודתה של רוח הקודש, הלא כן? יתרה מזאת, האין הם אנשים יהירים, גאוותנים מאוד מטבעם ובלתי ניתנים לשליטה? אפילו אם יום יבוא ובני האדם האלה יקבלו את עבודתה החדשה של רוח הקודש, אלוהים עדיין לא יסבול אותם. לא רק שהם מזלזלים במי שעובד עבור אלוהים, אלא שהם גם מנאצים את אלוהים עצמו. בני אדם נואשים כאלה לא יזכו למחילה, לא בעידן הזה ולא בעידן הבא, והם יאבדו בגיהינום לנצח נצחים! בני אדם גסי רוח ומפונקים כאלה מעמידים פנים שהם מאמינים באלוהים וככל שהם כאלה, כך סביר יותר שהם פוגעים בצווים המנהליים של אלוהים. כל בני האדם היהירים האלה שהם חסרי מעצורים מיסודם ומעולם לא נשמעו לאיש צועדים בנתיב הזה, הלא כן? הם מתנגדים לאלוהים כל יום ביומו, מתנגדים לאלוהים, לאלוהים שהוא תמיד חדש ולעולם אינו ישן, הלא כן?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכרת שלושת השלבים של עבודת האל היא הנתיב להכרת האל

דעו לכם שאתם מתנגדים לעבודתו של אלוהים או משתמשים בתפיסות שלכם עצמכם כדי למדוד את העבודה של ימינו משום שאתם לא מכירים את עקרונות עבודתו של אלוהים ומשום שאתם לא מתייחסים במספיק רצינות לעבודתה של רוח הקודש. התנגדותכם לאלוהים והפרעתכם לעבודתה של רוח הקודש נובעות מתפיסותיכם ומהגאוותנות הטבעית שלכם. הן לא נגרמות מכך שעבודתו של אלוהים מוטעית אלא משום שאתם יותר מדי מרדנים מטבעכם. לאחר שבני אדם מסוימים מוצאים את אמונתם באלוהים, הם אפילו לא יכולים לומר בוודאות מהיכן הגיע האדם, אך הם מעזים לשאת בפומבי נאומים שבהם הם אומדים את הדברים הטובים והרעים בעבודתה של רוח הקודש. והם אפילו מתחצפים, מעבירים ביקורת ומטיפים לשליחים שמחזיקים בעבודתה החדשה של רוח הקודש. אנושיותם נחותה מדי ואין להם אפילו טיפה אחת של היגיון. יבוא יום שבו עבודתה של רוח הקודש תדחה בתיעוב בני אדם כאלה והם יישרפו באש הגיהינום, הלא כן? הם לא מכירים את עבודת האל, אך במקום זאת הם מבקרים את עבודתו וגם מנסים להורות לאלוהים איך לעבוד. איך ייתכן שבני אדם חסרי היגיון כאלה יכירו את אלוהים? האדם מתחיל להכיר את אלוהים במהלך התהליך שבו הוא מחפש אותו וחווה אותו. הוא לא מתחיל להכיר את אלוהים באמצעות הנאורות של רוח הקודש בכך שהוא מבקר את אלוהים מתוך גחמה. ככל שבני אדם מכירים את אלוהים באופן יותר מדויק, כך הם פחות מתנגדים אליו. בניגוד לכך, ככל שבני אדם פחות מכירים את אלוהים, כך סביר יותר שהם יתנגדו אליו. תפיסותיכם, טבעכם הישן והאנושיות, האופי וההשקפה המוסרית שלכם הם ה"הון" שבאמצעותו אתם מתנגדים לאלוהים, וככל שהמוסר שלכם מושחת יותר, תכונותיכם דוחות ואנושיותכם שפלה, כך אתם יותר אויבים של אלוהים. מי שמחזיק בתפיסות חזקות וניחן בטבע יהיר עוין את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם אפילו יותר, ובני אדם כאלה הם צוררי המשיח. אם תפיסותיכם לא יתוקנו, הן תמיד יהיו נגד אלוהים, לעולם לא תוכלו להיות תואמים לאלוהים ותמיד תהיו נפרדים ממנו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכרת שלושת השלבים של עבודת האל היא הנתיב להכרת האל

אם אתם משתמשים בתפיסות משלכם כדי למדוד ולתחום את האל, כאילו האל היה פסל חימר שאינו משתנה, ואם אתם תוחמים את האל לחלוטין בפרמטרים של כתבי הקודש ומכילים אותו בתוך טווח עבודה מצומצם, הרי שהדבר מוכיח שגיניתם את האל. מאחר שבעידן הברית הישנה, היהודים התייחסו לאל כאל אליל בעל תבנית קבועה שאותה החזיקו בלבם, כאילו שהאל יכול להיקרא רק המשיח ורק מי שמכונה המשיח הוא האל, ומאחר שהאנושות שירתה את האל ועבדה אותו כאילו היה פסל חימר (חסר חיים), הם צלבו את ישוע של אותה תקופה וגזרו עליו מיתה – כך ישוע החף מכל אשמה נדון למוות. האל היה חף מפשע, אך האדם לא חס עליו והתעקש לדון אותו למוות, וכך ישוע נצלב. האדם תמיד מאמין שהאל לא משתנה והוא מגדיר אותו על פי מקור אחד בלבד, כתבי הקודש, כאילו שהאדם מבין באופן מושלם את ניהולו של האל, כאילו שכל מעשיו של האל נתונים בכף ידו של האדם. בני האדם מגוחכים באופן קיצוני, יהירים באופן קיצוני ונוטים להגזים. אין זה משנה עד כמה אתה מכיר את האל, אני בכל זאת אומר שאינך מכיר את האל, שאתה מתנגד חריף לאל ושאתה מגנה את האל, משום שאתה חסר כל יכולת להתמסר לעבודתו של האל וללכת בנתיב של אלה שהאל הפך למושלמים. מדוע האל אף פעם אינו מרוצה ממעשיו של האדם? מכיוון שהאדם לעולם אינו מכיר את האל, מכיוון שיש לו יותר מדי רעיונות ומשום שהידע שלו בנוגע לאל אינו תואם בשום צורה את המציאות, אלא חוזר, תחת זאת, באופן מונוטוני על אותו נושא ללא שינוי ומשתמש באותה גישה בכל מצב. לפיכך, לאחר שהאל ירד ארצה כיום, האדם שוב צולב את האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הרעים לבטח ייענשו

נכון להיום, רוב האנשים חושבים, "כל הדברים שאמר האל באחרית הימים נמצאים בהדבר מופיע בבשר, אין דברים נוספים של האל; זה כל מה שאמר האל", נכון? זו טעות גדולה לחשוב כך! הדברים שמופיעים בהדבר מופיע בבשר הם רק דברי הפתיחה של עבודת האל באחרית הימים, מהווים חלק מן הדברים של עבודה זו והם עוסקים בעיקר באמיתות של החזיונות. בהמשך יופיעו גם דברים שנאמרו בנוגע לפרטיו הרבים של היישום בפועל. לכן, ההפצה של הדבר מופיע בבשר בקרב הציבור אין משמעותה שעבודת האל הגיעה לנקודת הסיום של שלב כלשהו, קל וחומר שעבודת השיפוט של האל באחרית הימים הגיעה לכדי סוף מוחלט. לאל יש עדיין דברים רבים להביע, וגם לאחר השמעת הדברים האלה אי אפשר יהיה לומר שעבודת הניהול של האל הסתיימה. כאשר עבודת היקום כולו תסתיים, אפשר יהיה לומר רק שתוכנית הניהול בת ששת אלפים השנים הגיעה לידי גמר; אבל האם באותה עת ימשיכו עדיין אנשים להתקיים ביקום הזה? כל עוד קיימים חיים, כל עוד האנושות קיימת, הניהול של האל צריך להמשיך. כאשר תושלם תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים, כל עוד יתקיימו האנושות, החיים והיקום הזה, האל ימשיך לנהל את הכול, אך דבר זה כבר לא ייקרא יותר "תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים". כעת מתייחסים לכך כאל הניהול האלוהי. אולי זה ייקרא בשם אחר בעתיד; יהיו אלה חיים אחרים עבור האנושות והאל; לא ניתן לומר, שהאל ימשיך להשתמש בדברים המקובלים כיום כדי להנהיג את בני האדם, שכן הדברים הללו מתאימים רק לפרק הזמן הנוכחי. לכן אף פעם אל תקבעו גבולות לעבודתו של האל. יש האומרים, "האל מוסר לבני האדם רק את הדברים הללו ולא שום דבר אחר; האל מסוגל לומר רק את הדברים האלה". גם בכך יש תחימה של האל בגבולות מסוימים. הדבר דומה ליישום הדברים שנאמרו בעידנו של ישוע כעת, בעידן המלכות – האם זה הולם? יש דברים שכוחם יפה ויש דברים שדרוש לבטלם, ולכן אינכם יכולים לומר שלא ניתן לבטל את דברי האל. האם אנשים נכונים בקלות לקבוע לדברים גבולות? בתחומים מסוימים, הם אכן תוחמים את האל בגבולות. אולי יום אחד תקרא את 'הדבר מופיע בבשר' בדיוק כמו שאנשים קוראים היום את כתבי הקודש – מבלי לעמוד בקצב צעדיו של האל. כעת זהו הזמן הנכון לקרוא את 'הדבר מופיע בבשר' – אין לדעת בתוך כמה שנים הקריאה בו תדמה להתבוננות בלוח שנה ישן, שכן אז כבר יהיה דבר מה חדש שיחליף את הישן. צורכיהם של בני האדם נוצרים ומתפתחים בהתאם לעבודתו של האל. באותה תקופה, טבע האדם, האינסטינקטים והתכונות הדרושות לו כבר ישתנו במידת-מה; לאחר שהעולם הזה ישתנה, צורכיהם של בני האדם יהיו שונים. יש השואלים: "האם האל ידבר בעתיד?" יש שיגיעו למסקנה לפיה: "האל לא יוכל לדבר, שכן לאחר שתושלם העבודה של עידן הדבר, לא ניתן יהיה עוד לומר שום דבר אחר, וכל הדברים האחרים שייאמרו יהיו דברי שקר". האין זו טעות גם כן? לאנושות קל לשגות ולתחום את האל במסגרות; אנשים מועדים להיצמד לעבר ולהתוות גבולות לאל. ברור שהם אינם מכירים אותו והם עדיין תוחמים כלאחר-יד את עבודתו. טבעם של אנשים הוא כה יהיר! אנשים תמיד שואפים לדבוק בתפיסות הישנות מן העבר ולנצור את מה ששייך לימים עברו בלבם. הם מתייחסים לדברים אלה כאל הונם, מעצם היותם יהירים ונפוחים, מתוך מחשבה שהם מבינים את הכול ויש להם את החוצפה לתחום את עבודתו של האל. בעשותם כן, האין הם חורצים משפט על האל? מלבד זאת, אנשים אינם מתייחסים כלל לעבודתו החדשה של האל; זה מראה שקשה להם לקבל דברים חדשים ובכל זאת הם תוחמים את האל במסגרות מתוך עיוורון. אנשים הם כה שחצנים, עד שאין בהם כל היגיון והם אינם מקשיבים לאיש. הם אפילו אינם מקבלים את דבריו של האל. כזה הוא הטבע האנושי: יהיר וצדקני לחלוטין וללא שמץ של התמסרות. כך בדיוק התנהגו הפרושים כשהוקיעו את ישוע. הם חשבו: "אפילו אם אתה צודק, עדיין לא אהפוך לחסידך – רק יהוה הוא האל האמיתי". גם כיום יש כאלה שאומרים: "הוא המשיח? אני לא אהפוך לחסידו אפילו אם הוא באמת המשיח!" האם קיימים אנשים כאלה? כן, יש הרבה אנשים דתיים שנוהגים כך. זה מראה שצביונם של בני האדם הוא מושחת עד מאוד, ושלאנשים אין כל תקווה להיוושע.

מבין הקדושים במהלך העידנים, משה ופטרוס היו היחידים שבאמת הכירו את האל והם זכו לאישורו של האל; אך האם הם יכלו להבין את האל לאשורו? מה שהם תפסו היה אף הוא מוגבל. הם עצמם לא העזו לומר שהם מכירים את האל. אלה שבאמת מכירים את האל אינם תוחמים אותו בגבולות, כיוון שהם מבינים שהוא מעבר לכל חישוב ומדידה. אלה שאינם מכירים את האל הם אלה שמועדים לקבוע גבולות לאל, לתכונות האל ומהותו. יש להם דמיונות רבים ביחס לאל והם מגבשים בקלות תפיסות לגבי כל מה שהאל עשה. אם כן, אלה שמאמינים שהם מכירים את האל הם אלה שמתנגדים לו ביותר ואלה ששרויים בסכנה הגדולה ביותר.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

ברגע שבני האדם יודעים שאלוהים אוהב את האנושות, הם מגדירים את אלוהים כסמל לאהבה: הם סבורים שמעשיהם של בני האדם, התנהגותם, יחסם לאלוהים ומרדנותם לא חשובים כלל, משום שיש לאלוהים אהבה, ומשום שאהבתו של אלוהים לא יודעת גבול ולא ניתנת למדידה. יש לאלוהים אהבה, ולכן הוא יכול להיות סובלני כלפי בני האדם. יש לאלוהים אהבה, ולכן הוא יכול להיות רחום כלפי בני האדם, רחום כלפי בוסריותם, רחום כלפי בורותם ורחום כלפי מרדנותם. האם זה באמת המצב? מבחינת בני אדם מסוימים, לאחר שהם חוו את סבלנותו של אלוהים פעם אחת או פעמים ספורות, הם מתייחסים אליה כאל נכס להבנתם את אלוהים וסבורים שאלוהים יהיה סבלן ורחום כלפיהם לנצח, ולאורך חייהם, הם מתייחסים לסבלנותו של אלוהים כאל הסטנדרט שלפיו אלוהים מתייחס אליהם. יש גם כאלה שלאחר שהם חוו את סובלנותו של אלוהים פעם אחת, הם מגדירים את אלוהים אחת ולתמיד כסובלני, ובמחשבותיהם הסובלנות הזו היא ללא גבול, ללא תנאים ואף ללא כל עקרונות. האם הסברות האלה נכונות? בכל פעם שאנחנו דנים במהותו של אלוהים או בטבעו של אלוהים, אתם נראים מבולבלים. כשאני רואה אתכם כך, אני חרד במקצת. שמעתם אמיתות רבות בנוגע למהותו של אלוהים. הקשבתם גם לדיונים רבים בנוגע לטבעו של אלוהים. עם זאת, בדעתכם, העניינים האלה והאמת של ההיבטים האלה הם רק זיכרונות המבוססים על תיאוריה ומילים כתובות. אף אחד מכם לא מסוגל, בחיי היומיום שלו, לחוות או לראות את טבעו האמיתי של אלוהים כהווייתו. אתם פזורי דעת באמונותיכם – לכולכם יש אמונה עיוורת, עד כדי כך שיחסכם לאלוהים מזלזל ואתם מבטלים אותו כלאחר יד. לאן מוביל יחס כזה לאלוהים? הוא מוביל אתכם מיד להסיק מסקנות לגבי אלוהים. ברגע שאתם מתחילים להכיר את אלוהים במקצת, אתם חשים סיפוק רב, אתם חשים כאילו זכיתם באלוהים כולו. לאחר מכן, אתם מסיקים שכך הוא אלוהים, ואתם לא מניחים לו לנוע בחופשיות. ובכל פעם שאלוהים עושה משהו חדש, אתם פשוט מסרבים להודות שהוא אלוהים. יום אחד, כשאלוהים יאמר, "אני כבר לא אוהב את האדם. אני כבר לא מעניק לאדם רחמים. כבר אין לי אף סובלנות או סבלנות כלפי האדם. אני מלא בתיעוב עמוק ואנטיפתיה כלפי האדם," הצהרות אלה יגרמו לקונפליקט עמוק בלבם של בני האדם. חלקם אפילו יאמרו: "אתה כבר לא אלוהיי. אתה כבר לא האל שאני רוצה להימנות על חסידיו. אם זה מה שאתה אומר, אתה כבר לא כשיר להיות אלוהיי, ואני לא צריך להמשיך להימנות על חסידיך. אם לא תיתן לי עוד רחמים, אהבה וסובלנות, אני לא אמנה עוד על חסידיך. רק אם תהיה סובלני כלפיי עד אין קץ, אם תהיה תמיד סבלן כלפיי, אם תאפשר לי לראות שאתה אהבה, שאתה סבלנות שאתה סובלנות, רק אז אוכל להימנות על חסידיך, ורק אז יוכל להיות לי הביטחון להימנות על חסידיך עד הסוף. מכיוון שזכיתי בסבלנות וברחמים שלך, המרדנות והסגת הגבול שלי יכולות לזכות לסליחה ולמחילה עד אין קץ, ובאפשרותי לחטוא בכל מקום ובכל זמן, להתוודות ולזכות למחילה בכל זמן ובכל מקום, ולהכעיס אותך בכל זמן ובכל מקום. לא אמורים להיות לך דעות או מסקנות משלך בנוגע אליי." גם אם אף אחד מכם לא חושב על שאלה כזו באופן כה סובייקטיבי ומודע, בכל פעם שאתם רואים באלוהים כלי להשגת סליחה על חטאיכם ואמצעי לזכייה ביעד יפהפה, מבלי להרגיש, כבר הצבתם את האל החי כמנוגד לכם, כאויבכם. זה מה שאני רואה. אתם יכולים להמשיך לומר, "יש בי אמונה באלוהים," "אני עוסק בחיפוש אחר האמת," "אני רוצה לשנות את הטבע שלי," "אני רוצה להיחלץ מהשפעת החושך," "אני רוצה לרצות את אלוהים," "אני רוצה לציית לאלוהים" "אני רוצה להיות נאמן לאלוהים ולמלא את חובתי היטב," וכן הלאה. עם זאת, גם אם דבריכם נשמעים נחמדים מאוד, גם אם בקיאים בתיאוריה, גם אם התיאוריה הזו מרשימה ומכובדת, האמת היא שיש כעת בני אדם רבים שכבר גילו כיצד להשתמש בתקנות, בדוקטרינות ובתיאוריות שלמדתם כדי להסיק מסקנות על אלוהים ולהציב אותו כמנוגד אליכם באופן טבעי לחלוטין. אף על פי שלמדתם מילים כתובות ולמדתם דוקטרינות, לא באמת נוכחתם במציאות האמת, ולכן קשה לכם מאוד להתקרב לאלוהים, להכיר את אלוהים ולהבין את אלוהים. זה מצב מצער כל כך!

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

בני אדם מעדיפים ליישם כללים באופן מכאני ומשתמשים בכללים כאלה כדי לתחום ולהגדיר את אלוהים, כפי שהם מעדיפים להכיר את טבעו של אלוהים בעזרת נוסחאות. לפיכך על פי תחום המחשבה האנושית, אלוהים אינו חושב ואין לו רעיונות מהותיים. במציאות מחשבותיו של אלוהים משתנות בהתמדה בהתאם לשינויים בדברים ובסביבות. בשעה שמחשבות אלה משתנות, מתגלים היבטים שונים במהותו של אלוהים. תוך כדי תהליך זה של שינוי, ברגע שבו אלוהים משנה את דעתו, הוא מגלה לאנושות את אמת הקיום של חייו, ומגלה כי טבעו הצודק הוא חי וממשי. זאת ועוד, בעזרת גילוייו האמיתיים, מוכיח אלוהים לאנושות את אמת הקיום של חרון אפו, רחמיו, אהבתו, טוב לבו וסובלנותו. מהותו תתגלה בכול זמן ובכול מקום בהתאם להתפתחויות. הוא בעל חרון אף כשל אריה ורחמים וסובלנות כשל אם. לשום אדם אין רשות להטיל ספק בטבעו הצודק, להפר אותו, לשנותו או לסלפו. בין כול הדברים והנושאים, טבעו הצודק של אלוהים, כלומר חרון אפו ורחמיו של אלוהים, יכולים להתגלות בכול זמן ובכול מקום. הוא מביע היבטים אלה באופן חי בכול פינה בטבע ומבצע אותם באופן חי בכול רגע. טבעו הצודק של אלוהים אינו מוגבל על ידי זמן או מרחב, או במילים אחרות, טבעו הצודק של אלוהים אינו בא לידי ביטוי באופן מכאני ואינו מתגלה כפי שמכתיבים גבולות הזמן או המרחב, אלא בא לידי ביטוי ומתגלה באופן חופשי בכול זמן ומקום. כשאתם רואים כי אלוהים משנה את דעתו, חדל להביע את חרון אפו ונמנע מלהשמיד את העיר נינוה, האם ביכולתכם לומר שאלוהים הוא רק אוהב ומלא רחמים? האם ביכולתכם לומר שחרון אפו של אלוהים מורכב ממילים ריקות מתוכן? כאשר אלוהים מביע חרון אף עז ומונע את רחמיו, האם ביכולתכם לומר שהוא אינו חש אהבת אמת כלפי האנושות? אלוהים מביע חרון אף עז בתגובה למעשיהם הרעים של בני האדם. חרון אפו אינו פגום. חרטתם של בני האדם נוגעת ללבו של אלוהים, וחרטה זו היא שמשנה את דעתו. הנגיעה ללבו, שינוי דעתו, וכן רחמיו וסובלנותו כלפי האדם, הם חסרי פגמים לחלוטין. הם נקיים, טהורים, ללא דופי ואינם מהולים בדבר. סובלנותו של אלוהים היא סובלנות טהורה. רחמיו הם רחמים טהורים. טבעו יגלה חרון אף, וכן רחמים וסובלנות, בהתאם לחרטת האדם והתנהגותו השונה. אין זה משנה מה הוא מגלה ומביע, הכול טהור, הכל ישיר. מהותו נבדלת מזו של כול דבר בבריאתו. עקרונותיהן של הפעולות שאלוהים מביע, מחשבותיו ורעיונותיו או החלטה מסוימת כלשהי, וכן של כול פעולה בודדת, נקיים מכול פגם או דופי. כפי שאלוהים מחליט ופועל, כך הוא משלים את משימותיו. תוצאות מעין אלה הן מדויקות וחסרות פגמים, מפני שמקורן הוא ללא פגם וללא דופי. חרון אפו של אלוהים הוא חסר פגמים. בדומה לכך, רחמיו וסובלנותו של אלוהים, שאין ברייה שהם בבעלותה, הינם קדושים וחסרי פגמים, ויכולים לעמוד מול נחישות וניסיון.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, אלוהים עצמו, הייחודי ב'

יש שמתחילים להאמין באלוהים כשהם נוכחים לגלות שמילותיו הן אכן האמת. אולם, כשהם מגיעים לבית האל ומגלים שאלוהים הוא איש פשוט, הם הוגים רעיונות בסתר ליבם. הם לא שולטים במילים שיוצאות מפיהם ובמעשיהם, מתפקרים ומדברים בחוסר אחריות, שופטים ומשמיצים כראות עינם. כך נחשפים האנשים הרעים הללו. הבריות הלא אנושיות הללו מרבות במעשים רעים ומשבשות את עבודת הכנסייה, ושום דבר טוב לא יעלה בגורלן! הן מתנגדות, משמיצות, שופטות ועולבות באלוהים בגלוי, מחללות את שמו בגלוי ויוצאות נגדו. על אנשים כאלה נגזר עונש חמור. יש שנמנים על מנהיגי שווא, ולאחר ששוחררו מתפקידם, רוחשים טינה בלתי פוסקת כלפי האל. הם מנצלים התאספויות כדי להפיץ את רעיונותיהם ולהביע את מורת רוחם. הם אף עשויים לפלוט מילים קשות או מילים שמביעות את שנאתם. האין הם שטנים? לאחר שסולקו מבית האל, הם חשים חרטה וטוענים שהיו להם פליטות פה מיותרות ברגע של טיפשות. יש שלא מבחינים בהם, שטוענים ש"הם מסכנים ומתחרטים בסתר ליבם. הם טוענים שהם חבים לאל את חייהם ולא מכירים אותו, לכן יש לסלוח להם." האם ניתן למחול בקלות כזו? לבני אדם יש כבוד, אז אחת כמה וכמה לאלוהים! לאחר שהאנשים הללו סיימו לחלל את שם האל ולהשמיץ, הם מביעים חרטה בעיני אנשים מסוימים, שסולחים להם ושטוענים שפעלו ברגע של טיפשות – אך האם באמת מדובר ברגע של טיפשות? תמיד יש כוונה מסוימת בנאומיהם והם אף מעזים לשפוט את אלוהים. בית האל החליף אותם, הם איבדו את יתרונות המעמד ומתוך חשש מפני נידוי, הם מרבים להביע את מורת רוחם, וממררים בבכי ומביעים חרטה לאחר מעשה. האם זה מועיל? מילים שיוצאות מהפה הן כמו מים שנשפכו על האדמה, אי אפשר להחזיר אותן. האם אלוהים ירשה שבני אדם יתנגדו, ישפטו ויחללו את שמו כאוות נפשם? האם הוא יתעלם מכך? אם כן, אין לאלוהים כבוד. יש שאומרים, לאחר שהביעו התנגדות, "אלוהים, דמך היקר גאל אותנו. אתה מורה לנו למחול לאנשים לא עד שבע כי עד שבעים ושבע פעמים – לכן עליך למחול גם לנו!" עזות המצח! יש שמפיצים שמועות על אלוהים ואז יראים ממנו לאחר שהשמיצו אותו. מתוך חשש מעונש, הם מייד כורעים ברך ומתפללים: "אלוהים! אל תעזוב אותי, אל תעניש אותי. אני מודה, אני מכה על חטא, אני חב לך את חיי, טעיתי." אמרו לי, האם יש לחנון אנשים כאלה? לא! למה לא? כי מעשיהם פגעו ברוח הקודש וחילול רוח הקודש הוא חטא בל יחונן, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא! אלוהים נאמן לדברו. הוא ניחן בכבוד, חרון אף ויושרה. אתם חושבים שאלוהים, כמו האדם, יתעלם מחטאי העבר אם יהיו נחמדים מעט יותר אליו? בשום פנים ואופן לא! האם המזל יאיר לכם פנים אם תתנגדו לאלוהים? אפשר להבין מעשים פסולים שנובעים מאיוולת חולפת, או מפגן שחיתות מזדמן. אך מי שמתנגד באופן ישיר, מורד ויוצא נגד אלוהים, ומי שמשמיץ, מחלל את שמו ומפיץ שמועות אודותיו, נידון לאבדון. אנשים כאלה, אין טעם שיתפללו עוד, מוטב שיחכו לעונשם. אין מחילה למעשיהם! בבוא העת, שלא יעזו לומר, "אלוהים, אנא סלח לי!" צר לי לומר, אך תחנוניהם יהיו לשווא. אם אנשים חוטאים ביודעין לאחר שהפנימו חלק מהאמת, אין מחילה למעשיהם. מקודם, נאמר שאלוהים לא זוכר את חטאיו של היחיד. הדברים אמורים באשר לחטאים זניחים שאינם נוגעים לצוויו המנהליים של אלוהים ושאינם פוגעים בכבודו. הם אינם אמורים באשר לחילול הקודש ולהשמצות האל. חילול הקודש, שפיטה, או השמצת האל, ולו רק פעם אחת, הם בבחינת כתם בל יימחה. יש שרוצים לחלל את שם האל ולגדפו כאוות נפשם, ולאחר מכן לנצלו לשם ברכות. שום דבר בעולם לא מושג בקלות כזו! יש נטייה לחשוב שאלוהים חנון וטוב, נדיב, בעל לב רחב וגדול לאין שיעור, שהוא אינו זוכר את חטאי האדם ומוכן להבליג על חטאיו ומעשיו. על מעשים שוליים אפשר להבליג. אלוהים לעולם לא ימחל למי שמתנגד אליו בגלוי ומחלל את שמו.

על אף שרוב באי הכנסייה מאמינים באלוהים באמת ובתמים, הם אינם יראים ממנו בסתר ליבם. הדבר מלמד על כך שרובם לא מבינים כהלכה את טבעו של האל, ולכן הם מתקשים לפחד ממנו ולסור מכל רע. אם אנשים לא חולקים כבוד או פוחדים מאלוהים מעצם אמונתם, ואומרים כאוות נפשם כאשר עבודת האל נוגעת לעניינם, אז בתום דברם, זה יהיה הסוף? אם כך, עליהם להיענש על דבריהם, וזהו לא דבר של מה בכך. האם מי שמחלל את שם האל ושופט אותו יודע בסתר ליבו מה משמעות דבריו? כל מי שמדבר כך יודע בסתר ליבו מה משמעות דבריו. מלבד אחוזי דיבוק ומי שדעתם משובשת עליהם, אנשים מן השורה יודעים בסתר ליבם מה משמעות דבריהם. אם הם טוענים אחרת, הרי שהם משקרים. כשהם מדברים, הם חושבים לעצמם: "אני יודע שאתה אלוהים. אני טוען שאינך פועל כשורה, אז מה תעולל לי? מה תעשה כשאסיים לדבר?" הם עושים זאת בכוונה תחילה, כדי להפריע לאחרים, כדי לשכנע אותם להצטרף אליהם, כדי לכפות על אחרים אמירות ומעשים דומים. הם יודעים שאמירותיהם מתריסות בגלוי נגד אלוהים, שהן יוצאות נגדו ומחללות את שמו. לאחר שהם מקדישים מחשבה לנושא, הם מבינים את טעותם: "מה אמרתי? זו הייתה פליטת פה מיותרת ואני מתחרט עליה!" החרטה מוכיחה שהם היו מודעים למעשיהם. לא מדובר בחוסר מודעות. אם חשבתם שמדובר ברגע של בורות ובלבול, שהם לא הבינו היטב את משמעות דבריהם, טעות בידכם. ייתכן שיש מי שלא הבין היטב את משמעות דבריו, אבל כדי להאמין באלוהים צריך מידת מה של שכל ישר. אמונה באל כרוכה ביראת כבוד. אסור לחלל את שמו, לשפוט ולהשמיץ אותו ככל העולה על הרוח. האם אתם מבינים מה פירוש "שפיטה", "חילול הקודש" ו"השמצה"? האין אתם יודעים האם האמירות שלכם הם בבחינת שפיטת האל? יש שמדברים ללא הרף על כך שאירחו את אלוהים, על שלעיתים קרובות הם רואים אותו ועל שהקשיבו לשותפי הסוד שלו. הם מדברים באריכות על ההשפעות החיצוניות עם כל מי שנקרה בדרכם. בפועל, הם אינם יודעים דבר. ייתכן שאין כוונות רעות באמירות הללו. ייתכן שיש להם כוונות טובות כלפי ציבור המתפללים והמתפללות והם רוצים לעודד את כולם. אך מדוע הם בוחרים להתמקד דווקא באמירות הללו? אם הם מדברים על כך ביודעין, הרי שזה מכוון: בעיקר כדי להתרברב ולעורר הערצה כלפיהם. לו היו רוצים לחזק את אמונתם של אחרים באל, היו מקריאים להם את דברו, שהוא האמת. מדוע, אם כן, הם מתעקשים לדבר על השפעות חיצוניות? בשורה התחתונה, משום שהם לא יראים כלל מאלוהים. הם לא מפחדים מאלוהים. כיצד הם מסוגלים לפרוק עול וללהג לפני אלוהים? לאלוהים יש כבוד! לו היו מבינים זאת, עדיין היו נוהגים כך? יראת האל אינה נטועה בהם. הם מדברים כלאחר יד על מהות האל והתנהגותו ממניעים אישיים, כדי להשיג מטרות אישיות ולסחוט שבחים מהזולת. מדובר בשפיטת האל וחילול שמו. אנשים כאלה לא רוחשים כבוד לאל בסתר ליבם. הם כולם מתנגדים לאל ומחללים את שמו. מדובר ברוחות רעות ובשדים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

אם אתה מנסה לשפוט את עבודת האל ואת הדברים שקורים לאנשים מנקודת מבט של צודק ולא צודק, ונכון ולא נכון, אתה תדחה אותם. אתה תחשוב שאין הם נראים כעבודת האל ושאינם תואמים להשקפות ולדמיונות שלך, ואתה תדחה אותם. אם תדחה אותם, כיצד תוכל להתמסר אליהם כאמת? זה יהיה בלתי אפשרי. מדוע אנשים דוחים אותם? הדבר נגרם עקב תפיסות אנושיות, ופירוש הדבר הוא שהדברים שהשכל האנושי מסוגל להכיר בהם, וכן מה שאנשים יכולים לראות ממעשי האל, הם מוגבלים, וכך גם האמיתות שאנשים מסוגלים להבין. כיצד תוכל לפרוץ את המגבלות האלה כדי להכיר את האל באמת? עליך לקבל דברים מהאל, לא להגדיר בנקל דברים שנקרים בדרכך ואינך מסוגל להבינם, וכן לא לשפוט בעיוורון אם אינך מסוגל לפתור בעיה כלשהי. זה ההיגיון שנחוץ לאנשים יותר מכול. אם אתה אומר, "זה לא מה שהאל עושה, האל לעולם לא יעשה דבר כזה!" אזי אתה חסר היגיון. מה אתה יכול להבין באמת? אם אתה מעז לשפוט בשם האל, אתה באמת חסר היגיון. האל לא בהכרח יפעל בדיוק כפי שאתה חושב או בטווח דמיונותיך. האל גדול מדי, אינו ניתן להבנה מדי, עמוק מדי, נפלא מדי, וחכם מדי! מדוע הוספתי את המילה "מדי"? משום שבני אדם לא מסוגלים להבין את האל לעומק. אתה יציר בריאה, אז אל תנסה להבין את האל לעומק. ברגע שתרפה מהמחשבה הזאת, יהיה לך מעט היגיון. אל תנסה לקבוע לאל חוקים ואם תצליח להימנע מכך, יהיה לך היגיון. אנשים רבים תמיד קובעים לאל חוקים, ואומרים שעל האל לפעול בצורה מסוימת, שהאל בהחלט יפעל כך, או שהאל בהחלט לא יפעל כך, שדבר מה הוא בהחלט מעשה אלוהי, ושדבר אחר הוא בהחלט לא מעשה אלוהי. ומה באשר להוספת המילה "בהחלט"? (היא חסרת היגיון). אתה אומר שהאל נפלא מדי וחכם מדי, אבל אז אתה אומר שהאל לעולם לא יפעל בדרך מסוימת. האין זו סתירה? אין זו הכרה אמיתית של האל. אין כל היגיון בהתעקשות מתמדת על דעותיו האישיות של אדם וכן בקביעת חוקים מתמדת לאל.

האל מבצע את שלב העבודה הסופי הזה, ואיש לא חשב שהוא יופיע ויעבוד בסין. האם אינך יכול לדמיין זאת עקב התפיסות והדמיונות שבלבך, ומגבלות החשיבה שלך? אתה עשוי לחשוב שהדבר אפשרי באמריקה, בבריטניה או בישראל, אך בשום אופן אינך יכול לתאר לעצמך שהאל יעבוד בסין. זה בלתי נתפס בעיניך. זה מתעלה בהרבה על תפיסותיהם ועל דמיונותיהם של אנשים, אבל האל החל זה עתה את עבודתו בסין, והוא מבצע את עבודתו הסופית והחשובה מכל. הדבר עומד בסתירה רבה מדי לתפיסות האנושיות. אם כך, מה למדת מזה? (שעבודת האל לא תואמת לתפיסות אנושיות, שהיא מופלאה ואינה ניתנת להבנה). עבודת האל מתעלה בהרבה על דמיונות אנושיים, היא מופלאה, אינה ניתנת להבנה, חכמה ועמוקה – מילים אנושיות אלה מתארות את תכונות האל ומהותו, את צביונו ואת תמציתו, וזה נחשב הגיוני. אנשים מסכמים זאת במילים האלה משום שמעשי האל עומדים בסתירה עם תפיסות אנושיות – עבודת האל היא מופלאה, אינה ניתנת להבנה, ועומדת בסתירה עם תפיסות אנושיות. מה עוד אנשים יכולים ללמוד מכך? שתפיסותיה ודמיונותיה הקודמים של האנושות התערערו כולם. אז מהו מקור התפיסות האלה? ממה שאתם יכולים לראות, סין היא ענייה ולא מתקדמת, המפלגה הקומוניסטית שולטת, נוצרים נרדפים, אין חופש וזכויות אדם, ובני העם הסיני סובלים מרמת השכלה נמוכה וממוקמים בתחתית הזירה העולמית, ונראה כאנשים החולים ומעוררי הרחמים של מזרח אסיה. כיצד יכול האל להתגלם כבשר ודם בסין כדי לבצע את עבודתו? האין זו תפיסה? כעת, בדקו אם תפיסה זו נכונה או שגויה. (היא שגויה לחלוטין). תחילה, הבה לא נדבר אודות סיבותיו של האל לעבוד כך, האם זה משום שהוא רוצה להיות צנוע ונחבא, או שמא לעבודה באופן זה יש משמעות וערך עמוקים. הבה לא נדון ברמה הזו, אלא בשאלה האם עבודת האל באופן זה מתנגשת עם תפיסות אנושיות. מאוד! אנשים לא מתארים לעצמם. זוהי תעלומת שמים, ואיש אינו יודע. גם אם יזמנו אסטרונומים, גאוגרפים, היסטוריונים ונביאים, האם יצליח מישהו לפצח זאת? איש לא יצליח, גם אם כל האנשים המוכשרים, חיים או מתים, יתכנסו כדי לנתח ולחקור, או להתבונן וללמוד בעזרת טלסקופים אסטרונומיים – הכול יהיה לשווא. מה פירוש הדבר? שהאנושות היא חסרת חשיבות מדי, נבערת מדי, ואין לה מספיק תובנות כדי להבין לעומק את ענייני האל. אם אינך יכול להבין לעומק, אל תטרח. אם תנסה, מה תהיה התוצאה הסופית? תפיסותיך אינן האמת, ולמעשה הן רחוקות מאוד ממה שהאל רוצה לעשות. אין הן זהות כלל וכלל. שמץ הידע שיש לבני האדם הוא חסר תועלת, אי אפשר לגלות בעזרתו דבר או לפתור בעזרתו בעיות. כעת משאתם קוראים את דברי האל ומאזינים לדרשות ולשיתופים, האם יש בלבכם מעט יותר הבנה? האם אתם מכירים את האל במידת-מה? מישהו עשוי לומר, "האל לא דן איתנו במעשיו, לו רק היה נותן לנו אות משמים כדי שנוכל להבין את מה שבכוונתו לעשות, או אפילו מעורר השראה בנביא שיתנבא לפנינו". גם עם אות משמים, לא אתה ולא נביא תהיו מסוגלים לראות זאת. מעשי האל בממלכת הרוח הם סוד כמוס מימי קדם ועד עצם היום הזה, והם כה כמוסים ששום אדם לא יכול לדעת מהם. כל נביא או אסטרונום, או חוקר, מומחה או מדען בכל תחום שהוא, מוכשרים ככל שיהיו, ולא משנה כמה ילמדו, אך הם לעולם לא יבינו את ענייני האל. אנשים יכולים ללמוד את עבודת האל בעבר, ואולי אף יצליחו ללקט מספר סודות או משמעות שעשויים להיות קשורים במניעי האל למעשיו, אך איש אינו יודע מה יעשה האל בעתיד, או מה הוא מתכנן. לכן, אל לאנשים לחשוב שהתבוננות ומחקר, חקירה וניסיון ארוכי טווח, ניתוח מעמיק, או חריצות רבה ועבודה קשה, יאפשרו להם להבין לעומק את האל או בסופו של דבר כיצד הוא עובד. זה דבר בלתי אפשרי שלעולם לא יצליח. אם כך, אם אנשים לא יכולים להבין לעומק את האל, מה עליהם לעשות? (עליהם להתמסר). התמסרות היא המעשה ההגיוני ביותר מבחינת בני האדם, והדבר שהכי עולה בקנה אחד עם כוונות האל; התמסרות היא הנחת היסוד. מהי מטרתה? להיות מסוגלים להכיר את האל טוב יותר, להשיג את האמת ולזכות בחיים, זאת בהתבסס על חוויית עבודת האל. בכך עליך לזכות, וזהו האוצר שעליך להשתוקק לו. באשר לאירועים חיצוניים גדולים, כמו למשל עניינים בין-לאומיים, כיצד פועל האל וכיצד הוא מוביל את האנושות – אם אתה לומד להבין את אלה, זה אפילו יותר טוב. זה גם בסדר אם אתה אומר, "לא ממש אכפת לי מהדברים האלה. אין לי האיכות או השכל בשביל זה; אכפת לי רק מהאופן שבו האל מספק לי את האמת ומשנה את צביוני". כל עוד לבך מסור וירא-אל, בסופו של דבר יעלה בידך לזכות באמת, וכן בחוכמה, מידי האל. האמת משנה את צביונם של בני אדם; אלה החיים שבני האדם צריכים לשאוף להם, והנתיב שבו עליהם ללכת. אם כך, מהי החוכמה שהאנשים מקבלים? מבלי שאפילו תדע זאת, תוכל לראות כיצד האל עושה מעשים רבים, מדוע הוא עושה אותם, מהן כוונותיו ומטרותיו, ומהם עקרונותיו בעשותו מעשים מסוימים. תוכל לדעת זאת באופן לא מודע באמצעות תהליך חוויית האמת של דברי האל. המילים והסוגיות האלה אולי עמוקות מדי, ולא תהיה מסוגל להביע זאת במילים, אך תחוש זאת בלבך, ותהיה לך הבנה אמיתית מבלי שאפילו תדע זאת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד להכיר את ריבונות האל

לא משנה מה האל עושה, על האדם לציית; האדם הוא יצור נברא, עשוי חומר, ועליו לציית לאל. זוהי חובתו, מחויבותו, אחריותו. זו הגישה שאותה אנשים צריכים לנקוט. ברגע שאנשים ינקטו גישה זו, איך עליהם להתנהל מול האל ומול הדברים שהוא עושה? אל תגנה לעולם, שמא תפגע בטבע האל. אם יש לך תפיסות, תקן אותן. אך אל תגנה את האל או את הדברים שהוא עושה. ברגע שאתה מגנה אותם, גורלך נחרץ: הדבר שקול לעמידה בצד המנוגד לאל, ללא כל סיכוי לזכות בישועה. אתה עשוי לומר, "אני לא עומד בצד המנוגד לאל כעת, אלא איני מבין את האל", או "יש לי ספק קל בלבי לגבי האל; אמונתי קטנה, ויש לי חולשות ומחשבות שליליות". כל אלה ניתנים לניהול; ניתן לתקנם על ידי חיפוש האמת – אך אל תגנה את האל. אם אתה אומר, "מה שהאל עשה הוא לא בסדר. זה לא תואם את האמת, ולכן יש לי סיבה להטיל ספק, להעלות סימני שאלה והאשמות. אפרסם את זה בכל מקום ואאחד אנשים סביב הפקפוק באל", זה יהיה בעייתי. גישתו של האל כלפיך תשתנה, ואם תגנה את האל, גורלך ייחרץ לחלוטין; יש לאלוהים דרכים רבות מדי שבהן הוא יכול לבוא איתך חשבון. לכן, אסור לאנשים להתנגד לאל במכוון. אין זו בעיה גדולה אם אתה עושה משהו שלא במתכוון שיש בו משום התנגדות מאחר שלא עשית זאת במכוון, והאל מעניק לך אפשרות לחזור בתשובה. אם אתה מגנה דבר מה במכוון גם כשידוע לך שהדבר נעשה על ידי האל, ואתה מסית את כולם למרוד כאיש אחד, אז זה בעייתי. ומה תהיה התוצאה? סופך יהיה כמו של מאתיים וחמישים הנשיאים שמרדו במשה. גם ביודעך שאלוהים הוא שמאחורי הדברים, עדיין אתה מעז להשמיע את קולך נגדו. אלוהים לא מתווכח איתך; הסמכות בידיו; הוא יכול לגרום לאדמה להיפתח ולבלוע אותך ובזה יסתיים הסיפור. הוא לעולם לא יפגוש אותך או יקשיב להסברים שלך. זה טבעו של האל. מה מבטא טבעו של האל בעת הזו? זעם! לפיכך, אסור לאנשים להרים קול כנגד האל או לעורר את זעמו; אם מי מהם יפגע באל, התוצאה תהיה גיהינום.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

במהלך חיי אמונתו באל, כל אדם התנגד לאל והוליך אותו שולל. ישנם דברים שלא צריך לרשום אותם כעבירות, אך יש כאלה שאין עליהם מחילה, זאת מפני שרבים הם המעשים שמפרים צווים מנהליים, מעשים שפוגעים בצביונו של האל. רבים החוששים לגורלם שלהם עשויים לשאול מהם המעשים האלה. עליכם לדעת שאתם גאוותנים ויהירים מאופייכם, ושאתם לא מוכנים להודות בעובדות. לפיכך, אספר לכם אט-אט לאחר שתהרהרו בעצמכם. אני דוחק בכם להבין טוב יותר את תוכנם של הצווים המנהליים ולהתאמץ להכיר את צביונו של האל. אחרת, תתקשו לשמור על שתיקה ולהימנע מדיבור מתפאר, ובלא יודעין, תפגעו בצביונו של האל, תצללו אל תוך החושך ותאבדו את הנוכחות של רוח הקודש והאור. מכיוון שאתם חסרי עקרונות בפועלכם, ואתה אומר ועשה דברים שאינך צריך לעשות ולומר, תקבל תגמול הולם. עליך לדעת שעל אף שאתה חסר עקרונות בדיבורך ובמעשיך, לאל בהחלט יש עקרונות בדיבורו ובמעשיו. הסיבה לכך שאתה מקבל תגמול היא שפגעת באל, ולא באדם כלשהו. אם אתה מבצע עבירות רבות נגד צביונו של האל בחייך, אתה ודאי ילד של הגיהינום. בעיני האדם, ייתכן שייראה כאילו ביצעת רק מעשים מעטים שלא תואמים את האמת ותו לא. עם זאת, האם אתה מודע לכך שבעיני האל כבר לא נותרו עבורך עוד קורבנות חטאת? משום שהפרת את הצווים המנהליים של האל יותר מפעם אחת, ויתרה מכך, אתה לא מראה כל סימן לחרטה או חזרה לאחור, אזי אין לך ברירה אלא להיות מושלך אל הגיהינום, שם האל מעניש את האדם. במהלך הזמן שבו הם נמנו על חסידי האל, מספר מצומצם של בני אדם ביצעו מעשים המפרים את העקרונות, אך לאחר שהם עברו גיזום והדרכה, הם גילו בהדרגה את השחיתות שלהם עצמם, ואז הם עלו על דרך הישר של המציאות, והם ממשיכים לצעוד בה ביציבות כיום. בני אדם כאלה הם אלה שיישארו בסוף. הכנים הם אלה שאני רוצה. אם אתה ישר ופועל על פי עקרונות, תוכל להיות איש סודו של האל. אם מעשיך לא פוגעים בצביונו של האל, ואם אתה מחפש את כוונות האל ויש בך לב ירא-אל, הרי שאמונתך עומדת בדרישות. כל מי שלא ירא את האל וכל מי שלבו לא רועד מרוב אימה, עלול בקלות להפר את הצווים המנהליים של האל. רבים משרתים את האל על סמך תשוקה ולא מבינים את הצווים המנהליים של האל, ויתרה מזאת, אין להם שמץ של מושג לגבי השלכות דבריו. כך, חרף כוונותיהם הטובות, הם לרוב עושים בסופו של דבר דברים שמפריעים לניהול של האל. במקרים חמורים, הם מגורשים מבית האל ומאבדים את ההזדמנות להיות חסידי אל, ובסופו של דבר, הם מושלכים אל הגיהינום ללא כל קשר עם בית האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שלוש תוכחות

בכל משפט שאמרתי גלום צביונו של האל. מוטב שתהרהרו בדבריי בקפידה, וללא ספק תפיקו מהם תועלת רבה. קשה מאוד לתפוס את מהותו של האל, אך אני סמוך ובטוח שלכולכם יש לפחות מושג כלשהו לגבי צביונו של האל. אני מקווה, אם כן, שתוכלו להראות לי מעשים רבים יותר שלכם שאינם פוגעים בצביונו של האל. אז אהיה רגוע. למשל, שמור את האל בלבך בכל עת. כשאתה פועל, עשה זאת על פי דבריו. חפש את כוונותיו בכל דבר, והימנע מלעשות את מה שמהווה זלזול באל ופוגע בכבודו. קל וחומר, אל תדחק את האל הצדה כדי למלא את הריק העתידי שבלבך. אם תעשה זאת, תפגע בצביונו של האל. ושוב, נניח שלעולם לא תשמיע דברי ניאוץ או תלונות נגד האל במשך כל חייך, ונניח גם שתוכל למלא כראוי את כל מה שהוא הפקיד בידך וגם להתמסר לכל דבריו במשך כל חייך, ואז תימנע מהפרת הצווים המנהלתיים. למשל, אם אמרת אי פעם, "למה אני לא חושב שהוא האל?" "אני חושב שהדברים האלה אינם אלא הארה כלשהי של רוח הקודש", "לדעתי, לא כל מה שהאל עושה הוא בהכרח נכון", "אנושיותו של האל אינה עליונה על שלי", "פשוט אי אפשר להאמין לדברי האל" או אמירות שיפוטיות דומות אחרות, אזי אני מפציר בך להתוודות על חטאיך ולחזור בתשובה לעיתים קרובות יותר. אחרת, לעולם לא תהיה לך הזדמנות לסליחה, שכן אינך פוגע באדם, אלא באל עצמו. אתה עשוי להאמין שאתה שופט אדם, אך רוח האל אינה רואה זאת כך. חוסר הכבוד שלך כלפי בשרו שקול לחוסר כבוד כלפיו. אם כך, האם לא פגעת בצביונו של האל? עליך לזכור שכל מה שנעשה על ידי רוח האל נעשה כדי להגן על עבודתו בבשר וכדי שעבודה זו תיעשה היטב. אם תתעלם מכך, אזי אני אומר שאתה אדם שלעולם לא יוכל להצליח באמונתו באל. שכן עוררת את זעמו של האל, ולכן הוא ישתמש בעונש הולם כדי ללמד אותך לקח.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חשוב מאוד להבין את צביונו של האל

למרות שהמהות של אלוהים מכילה רכיב של אהבה ולמרות שהוא רחום כלפי כל אדם, אנשים מתעלמים מהעובדה שהמהות שלו היא גם של כבוד, ושוכחים זאת. העובדה שיש לו אהבה אינה אומרת שאנשים יכולים להעליב אותו בחופשיות בלי לעורר בו רגשות או תגובה, וכך גם העובדה שיש לו רחמים אינה אומרת שאין לו עקרונות לגבי האופן שבו הוא מתייחס לאנשים. אלוהים חי, הוא באמת קיים. הוא לא בובה מדומיינת או כל חפץ אחר. בהינתן שהוא אכן קיים, עלינו להקשיב היטב לקול לבו כל הזמן, לשים לב היטב לגישה שלו ולהבין את רגשותיו. אל לנו להשתמש בדמיון אנושי כדי להגדיר את אלוהים ואל לנו לכפות עליו מחשבות או משאלות אנושיות, ובכך לגרום לאלוהים להתייחס לבני אדם באופן אנושי המבוסס על דמיון אנושי. אם אתם עושים זאת, אתם מכעיסים את אלוהים, מציתים את חרון אפו וקוראים תיגר על כבודו! לפיכך, משהבנתם את חומרת העניין, אני מפציר בכל אחד ואחד מכם להיות זהירים ושקולים במעשיכם. היו זהירים ושקולים בדיבורכם גם כן – באופן שבו אתם מתייחסים לאלוהים. ככל שתהיו זהירים ושקולים יותר, כן ייטב לכם! כאשר אינך מבין מהי גישתו של אלוהים, הימנע מדיבורים פזיזים. אל תעשה מעשים פזיזים ואל תדביק תוויות כלאחר יד. חשוב מכך, אל תסיק מסקנות שרירותיות. במקום זאת, עליך לחכות ולבקש. גם פעולות אלה הן ביטוי ליראת האל ולהתנערות מרוע. יותר מכול, אם תוכל להשיג זאת, ויותר מכול, אם יש לך גישה כזו, אלוהים לא יאשים אותך בשל טיפשותך ובורותך ובשל חוסר ההבנה שלך את הסיבות שמאחורי הדברים. במקום זאת, בזכות הגישה שלך של חשש מהעלבת אלוהים, של מתן כבוד לכוונותיו ושל נכונות להישמע לו, אלוהים יזכור אותך, ינחה אותך ויעניק לך נאורות, או יסבול את חוסר הבגרות והבורות שלך. לעומת זאת, אם הגישה שלך כלפיו תהיה של חוסר כבוד – אם תשפוט אותו כאוות נפשך או תנחש באופן שרירותי מהם רעיונותיו ותגדיר אותם – אלוהים יגנה אותך, יטיל עליך משמעת ואף יעניש אותך, או שהוא עשוי לרשום לך הערה. ייתכן שהערה זו תהיה קשורה לגורלך. לכן, ברצוני להדגיש פעם נוספת: על כל אחד מכם להיות זהיר ושקול לגבי כל מה שמגיע מאלוהים. אל תדברו בפזיזות ואל תהיו פזיזים במעשיכם. לפני שאתה אומר דבר מה, עליך לעצור ולחשוב: האם פעולה זו שלי תכעיס את אלוהים? כשאני עושה זאת, האם אני מכבד את אלוהים? גם בעניינים פשוטים, עליך לנסות להבין את השאלות האלה ולהקדיש יותר זמן להרהר בהן. אם תוכל באמת ליישם בפועל על פי עקרונות אלה בכל ההיבטים, בכל הדברים, בכל זמן, ולאמץ גישה כזו, בייחוד כאשר אינך מבין דבר מה, אזי אלוהים תמיד ידריך אותך ויעניק לך נתיב ללכת בו. אין זה משנה איזה סוג של הצגה אנשים מעלים, אלוהים רואה אותם בצורה ברורה ופשוטה והוא יציע הערכה מדויקת וראויה של ההצגות שלך. לאחר שתעבור את הניסיון הסופי, אלוהים ייקח את כל ההתנהגויות שלך ויסכם אותן, כדי לקבוע את גורלך. תוצאה זו תשכנע כל אדם מעבר לכל צל של ספק. מה שברצוני לומר לכם כאן הוא כדלקמן: כל מעשה, כל פעולה וכל מחשבה שלכם קובעים את גורלכם.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

אלוהים הוא אל חי, ובדיוק כשם שבני אדם מתנהגים אחרת במצבים שונים, גישתו כלפי התנהגויות אלה משתנה, מכיוון שהוא אינו בובה או בועת אוויר ריק. הכרת הגישה של אלוהים היא עיסוק ראוי עבור המין האנושי. על ידי הכרת גישתו של אלוהים, על בני האדם ללמוד כיצד יוכלו, אט-אט, להשיג ידע על טבעו של אלוהים ולהבין ללבו. כאשר תבין בהדרגה ללבו של אלוהים, לא תרגיש שלירוא ממנו ולסור מרע זה דבר קשה כל כך להשגה. יתר על כן, כאשר תבין את אלוהים, יהיה זה סביר פחות שתסיק מסקנות לגביו. ברגע שתפסיק להסיק מסקנות לגבי אלוהים, יהיה זה סביר פחות שתעליב אותו, ובלי שתבחין בכך, אלוהים ינחה אותך לזכות בידע עליו. הדבר ימלא את לבך יראת כבוד כלפיו. לאחר מכן, אתה תחדל להגדיר את אלוהים באמצעות דוקטרינות, אותיות ותיאוריות שאתה שולט בהן. במקום זאת, על ידי חיפוש מתמיד אחר כוונותיו של אלוהים בכל הדברים, תהפוך באופן לא מודע לאדם כלבבו.

עבודתו של אלוהים אינה גלויה לעין לבני האדם והם אינם יכולים לגעת בה, אך מבחינתו, מעשיו של כל אדם ואדם – לצד גישתו של האדם כלפיו – אינם דבר שאלוהים חש בלבד, אלא הם גם גלויים בפניו. זה דבר שכל אדם צריך להכיר בו ולהבינו היטב. ייתכן שאתה שואל את עצמך תמיד, "האם אלוהים יודע מה אני עושה כאן? האם הוא יודע על מה אני חושב ברגע זה? אולי הוא יודע ואולי לא". אם אתה מאמץ נקודת מבט כזו, אתה חסיד אל ומאמין בו אך מפקפק בעבודתו ובקיומו, אזי, במוקדם או במאוחר, יבוא יום שבו תעורר את כעסו, שכן אתה כבר בקצהו של מדרון תלול. ראיתי אנשים שהאמינו באלוהים שנים רבות, אך עדיין לא זכו במציאות האמת ועל אחת כמה וכמה לא הבינו את רצונו של אלוהים. אנשים אלה אינם מתקדמים בחייהם ובשיעור קומתם, ורק דבקים בדוקטרינות הרדודות ביותר. זאת משום שאנשים כאלה מעולם לא התייחסו לדבר האל כאל החיים עצמם ומעולם לא התמודדו עם קיומו וקיבלו אותו. האם אתה חושב שכאשר אלוהים רואה אנשים כאלה הוא נמלא אושר? האם הם מנחמים אותו? לפיכך, האופן שבו בני האדם מאמינים באלוהים הוא שקובע את גורלם. באשר לאופן שבו בני האדם מחפשים את אלוהים וניגשים אליו, לגישות של בני האדם יש חשיבות עליונה. אל תזניח את אלוהים כאילו שהוא רק בועת אוויר ריק המרחפת בחלק האחורי של ראשך. חשוב תמיד על האל שאתה מאמין בו כעל אל חי, אל אמיתי. הוא אינו יושב שם למעלה ברקיע השלישי בלי לעשות דבר. אלא הוא כל הזמן מביט בלבבות של כולם, מתבונן במה שאתה עושה, צופה בכל מילה קטנה שלך ובכל מעשה קטן, צופה איך אתה מתנהג ורואה מהי הגישה שלך כלפיו. בין אם אתה מוכן למסור עצמך לאלוהים ובין אם לאו, כל ההתנהגות שלך והמחשבות והרעיונות הפנימיים ביותר שלך חשופים בפניו והוא מתבונן בהם. כתוצאה מהתנהגותך, כתוצאה ממעשיך וכתוצאה מגישתך כלפי אלוהים, דעתו עליך וגישתו כלפיך משתנות ללא הרף. אני רוצה להשיא עצות לכמה אנשים: אל תשים את עצמך כתינוק בידי האל, כאילו שעליו להעריף עליך אהבה, כאילו שהוא לעולם לא יוכל לעזוב אותך וכאילו שהגישה שלו כלפיך קבועה ולא תוכל להשתנות לעולם, ואני מייעץ לך להפסיק לחלום! אלוהים צודק ביחסו לכל אדם ואדם והוא רציני בגישתו כלפי עבודת הכיבוש וההושעה של בני האדם. זה הניהול שלו. הוא מתייחס לכל אדם ואדם ברצינות, ולא כמו לחיית מחמד שמשחקים איתה. אהבתו של אלוהים לבני אדם אינה מהסוג המטפח או המפנק, וגם חמלתו וסובלנותו כלפי האנושות אינן מפייסות או ניתנות כלאחר יד. להפך, אהבתו של אלוהים לבני האדם כרוכה בהוקרה, ברחמים ובמתן כבוד לחיים. חמלתו וסובלנותו משדרות את ציפיותיו מהם והם מה שהאנושות זקוקה לו כדי לשרוד. אלוהים חי והוא באמת קיים. הגישה שלו כלפי המין האנושי היא עקרונית וכלל אינה מקבץ של כללים דוגמטיים והיא יכולה להשתנות. כוונותיו ביחס לאנושות משתנות בהדרגה ועוברות טרנספורמציה עם הזמן, בהתאם לנסיבות החלות, ובמקביל לגישה של כל אדם ואדם. לכן, עליך לדעת בלבך בבהירות מוחלטת שהמהות של אלוהים אינה ניתנת לשינוי ושהטבע שלו יופיע במועדים שונים ובהקשרים שונים. אולי אינך חושב שזה עניין רציני ושאתה עשוי להשתמש בתפיסות האישיות שלך כדי לדמיין איך אלוהים צריך לעשות דברים. עם זאת, ישנם זמנים שבהם ההפך הקוטבי של נקודת המבט שלך נכון, ועל ידי השימוש שלך בתפיסות האישיות שלך כדי לנסות למדוד את אלוהים, כבר הכעסת אותו. זאת משום שאלוהים אינו פועל כפי שאתה חושב שהוא פועל והוא גם לא יתייחס לעניין זה כפי שאתה אומר שהוא יעשה זאת. לכן אני מזכיר לך להיות זהיר ושקול בגישה שלך כלפי כל מה שסביבך וללמוד לפעול על פי עקרון ההליכה בדרכו של אלוהים בכל הדברים, דהיינו, לירוא את האל ולסור מרע. עליך לפתח הבנה מוצקה בעניינים הנוגעים לרצון האל ולגישתו. עליך למצוא אנשים נאורים שיתקשרו עניינים אלה איתך ואתה חייב לחפש ברצינות. אל תראה את האל שאתה מאמין בו כבובה ואל תשפוט אותו כאוות נפשך, תוך הגעה למסקנות שרירותיות לגביו ובלי להעניק לו את הכבוד המגיע לו. בזמן שאלוהים מביא לך ישועה וקובע את גורלך, הוא עשוי להעניק לך רחמים, או סובלנות, או משפט וייסורים. אבל בכל מקרה, גישתו כלפיך אינה קבועה. היא תלויה בגישה שלך עצמך כלפיו, כמו גם בהבנה שלך אותו. אל תאפשר להיבט חולף אחד של הידע או ההבנה שלך את אלוהים להגדיר אותו לצמיתות. אל תאמין באל מת. האמן באל החי. זכור זאת! למרות שדיברתי כאן על כמה אמיתות – אמיתות שהיה עליכם לשמוע לנוכח מצבכם הנוכחי ושיעור קומתכם הנוכחי, לא אציב לכם דרישות גדולות כלשהן לעת עתה, כדי לא לצנן את התלהבותכם. מעשה כזה עלול למלא את לבכם בעגמומיות רבה מדי ולגרום לכם לחוש אכזבה רבה מדי כלפי אלוהים. במקום זאת, אני מקווה שתוכלו להשתמש באהבה לאלוהים שיש בלבכם ולנקוט בגישה מכבדת כלפי אלוהים בשעה שאתם הולכים בנתיב שלפניכם. אל תזלזלו בעניין הזה של אופן האמונה באלוהים. התייחסו לכך כאל אחד הנושאים הכבירים ביותר שישנם. שימו אותו על לבכם, ישמו אותו בפועל וקשרו אותו לחיים האמיתיים. אל תשלמו רק מס שפתיים – מאחר שזה עניין של חיים ומוות, עניין שיקבע את גורלכם. אל תתייחס לכך כאל בדיחה או משחק ילדים!

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

מזמורים קשורים

האם אלוהים כה פשוט כפי שאומרים?