דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

מה גורם ליחס שטחי? האין זה הצביון השטני המושחת שלך? שטחיות היא ביטוי של צביון מושחת; היא מתעוררת כאשר אנשים מאולצים על ידי הצביון המושחת שלהם. היא משפיעה ישירות על התוצאות שהם משיגים במילוי חובותיהם ואף גורמת להם להיכשל בעבודתם ומשפיעה על עבודת הכנסייה. התוצאה הזו חמורה מאוד. אם אתה שטחי באופן עקבי במהלך מילוי חובתך, איזו מין בעיה זו? זו בעיה שקשורה באנושיות שלך. רק אנשים ללא מצפון או אנושיות נוהגים בשטחיות באופן עקבי. האם אתם סבורים שאנשים שנוהגים תמיד בשטחיות הם אמינים? (לא). הם אינם אמינים! מישהו שממלא את חובתו בשטחיות הוא אדם חסר אחריות ומי שמעשיו אינם אחראיים אינו אדם ישר – זהו אדם לא מהימן. בלי קשר למעשיו, אדם לא מהימן הוא שטחי, משום שאופיו אינו עומד ברף קביל, הוא אינו אוהב את האמת וללא ספק הוא אינו אדם ישר. האם האל יכול להפקיד דבר מה בידי אנשים שאינם מהימנים? בהחלט לא. כיוון שהאל בוחן את לבם של אנשים לעומק, הוא בהחלט אינו יכול להשתמש באנשים ערמומיים לצורך ביצוע חובות; האל מברך אך ורק את הישרים והוא עובד רק על מי שהנם ישרים ואוהבים את האמת. בכל עת שאדם ערמומי ממלא חובה, מדובר בסידור שבוצע על ידי האדם ובטעות של האדם. אנשים שאוהבים לנהוג בשטחיות הם חסרי מצפון והיגיון, האנושיות שלהם לקויה, הם אינם מהימנים ואף אינם אמינים. האם רוח הקודש תבצע עבודה על אנשים כאלה? לחלוטין לא. אם כך, מי שאוהבים להיות שטחיים במילוי חובותיהם לעולם לא יושלמו על ידי האל והוא לעולם לא ישתמש בהם. כל מי שאוהבים לנהוג בשטחיות הם ערמומיים, מלאים במניעים מרושעים ולחלוטין נעדרים מצפון והיגיון. הם פועלים ללא עקרונות או ללא ערכי סף; הם פועלים אך ורק על בסיס העדפותיהם ומסוגלים לעשות דברים רעים מכל מיני סוגים. כל פעולותיהם מבוססות על מצבי הרוח שלהם: אם הם במצב רוח טוב, והם מרוצים, הם ינהגו בצורה מעט טובה יותר. אם הם במצב רוח רע ואינם מרוצים, הם ינהגו בשטחיות. אם הם כועסים, הם עלולים לנהוג בשרירותיות ובפזיזות ולעכב עניינים חשובים. האל אינו נמצא בלבם כלל. הם פשוט מניחים לימים לחלוף, מתבטלים וממתינים למוות. לכן, גם אם מאיצים באנשים שממלאים את חובותיהם בשטחיות אין בכך כל תועלת, ואין טעם לשתף עמם על האמת. הם מסרבים לתקן את דרכיהם למרות תוכחות חוזרות ונשנות, הם חסרי לב; הדבר היחיד שניתן לעשות הוא להרחיק אותם וזהו נתיב הפעולה המתאים ביותר.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, האדם הוא המרוויח העיקרי מתוכנית הניהול של אלוהים

יציאת ידי חובה במילוי חובתך הינה בגדר איסור מוחלט. אם אתה תמיד יוצא ידי חובה בביצוע חובתך, אז אין לך דרך לבצע את חובתך כך שתעמוד ברף קביל. אם אתה רוצה לבצע את חובתך נאמנה, עליך קודם כל לתקן את הבעיה שלך של יציאת ידי חובה. עליך לנקוט צעדים לתקן את המצב ברגע ששמת לב אליו. אם אתה מבולבל, אף פעם לא מצליח לשים לב לבעיות, תמיד יוצא ידי חובה, ועושה דברים בצורה שטחית, אז לא יהיה לך שום סיכוי למלא את חובתך. לכן, עליך תמיד להשקיע בחובתך. היה קשה מאוד לאנשים להשיג את ההזדמנות הזו! כאשר האל נותן להם הזדמנות, אך עדיין הם לא מבינים זאת, ההזדמנות הולכת לאיבוד – ואפילו אם לאחר מכן הם מייחלים למצוא הזדמנות זו שוב, ייתכן והיא לא תחזור. עבודת האל אינה מחכה לאיש, וכך גם הזדמנויות עבורו לבצע את חובתו. ישנם אנשים האומרים: "לא מילאתי את חובתי בעבר, אך כעת אני עדיין רוצה לבצע אותה. אני רק צריך לחזור ולנסות שוב." זה נהדר להיות נחוש כך, אך צריך להיות ברור לך כיצד למלא את חובתך, ועלייך לשאוף לאמת. רק אלו המבינים את האמת יכולים למלא את חובתם. אלו שלא מבינים את האמת אינם מוכשרים אפילו לעבודה. ככל שהאמת ברורה לך יותר, כך תהיה יותר אפקטיבי בחובתך. אם אתם יכולים לראות עניין זה כפי שהוא, אז אתם תחתרו לעבר האמת, ויש לכם סיכוי בלמלא את חובתכם. אין הרבה הזדמנויות כרגע לבצע חובה, לכן עליכם לתפוס אותן כשאתם יכולים. בדיוק כאשר מוטלת עליך חובה, עליך להשקיע את עצמך; אז עליך להעניק את עצמך, להשקיע מעצמך למען האל, ואז עליך לשלם את המחיר. אל תחסוך כלום, אל תחבל תחבולות, אל תשאיר שום חופש פעולה, ואל תיתן לעצמך מוצא. אם תשאיר חופש פעולה, תחשב חישובים או תהיה ערמומי ומרושע, אז נידונת לבצע עבודה גרועה. נניח שאתה אומר: "אף אחד לא ראה אותי פועל בצורה נכלולית. מגניב!" איזו צורת חשיבה זו? האם אתה חושב שהונית אנשים, וגם את האל? למעשה, האם האל יודע מה עשית או לא? הוא יודע. למעשה, כל מי שיהיה באינטרקציה איתך תקופה מסוימת יגלה את השחיתות והזוהמה שלך, וגם אם הם לא יגידו את זה בגלוי, יהיו בליבם הערכות לגביך. היו הרבה אנשים שנחשפו וסולקו בגלל שרבים אחרים הבינו אותם. כשכולם ראו את מהותם, הם חשפו את האנשים האלה כהווייתם וסילקו אותם. לכן, בין אם הם חותרים אל האמת או לא, על אנשים לבצע את חובתם כמיטב יכולתם; עליהם להפעיל את מצפונם בעשיית דברים פרקטיים. ייתכן שיש לך פגמים, אך אם אתה יכול להיות יעיל בביצוע חובתך, לא תסולק. אם אתה תמיד חושב שאתה בסדר, ושמקומך מובטח לא תסולק, אם אתה עדיין לא מהרהר על עצמך או מנסה להכיר את עצמך, ומתעלם ממשימותיך, אם אתה תמיד שווה-נפש, אז כאשר אנשיו הנבחרים של האל באמת יאבדו את סבלנותם כלפיך, הם יחשפו אותך כמי שאתה באמת, וככל הנראה תסולק. זאת מכיוון שכולם ראו אותך כהווייתך, ואיבדת את כבודך ויושרתך. אם אף אחד אינו בוטח בך, כיצד יוכל האל לבטוח בך? האל בוחן את עומק הלב של האדם: הוא בטוח לא יוכל לסמוך על אדם כזה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, היווכחות בחיים מתחילה בביצוע החובה

יש אנשים שאינם לוקחים שום אחריות כשהם מבצעים את חובתם, הם תמיד שטחיים. למרות שהם רואים את הבעיה, הם לא מוכנים לחפש פתרון וחוששים לפגוע באנשים, אז הם רק נחפזים בעת ביצוע הדברים, וכתוצאה מכך יש לבצע את העבודה מחדש. מכיוון שאתה מבצע את החובה הזו, עליך לקחת עליה אחריות. מדוע אינך לוקח אותה ברצינות? מדוע אתה שטחי? והאם אתה מתרשל באחריותך כשאתה מבצע את חובתך בדרך הזו? לא משנה מי לוקח את האחריות העיקרית, כל השאר אחראים לפקוח עין על הדברים, על כולם מוטל העול הזה ותחושת האחריות הזו – אבל אף אחד מכם לא שם לב, אתם אכן שטחיים, אין לכם נאמנות, אתם מתרשלים בחובותיכם! זה לא שאינכם יכולים לראות את הבעיה, אלא אתם לא מוכנים לקחת אחריות – וגם, כשאתם רואים את הבעיה, אינכם רוצים לתת לעניין תשומת לב, אתם מתפשרים על "מספיק טוב". האם להיות שטחי כך זה לא ניסיון לרמות את האל? כשעמלתי ושיתפתי אתכם על האמת, אילו הייתי מרגיש "שמספיק טוב" היה מתקבל על הדעת, אז בהתאם לכל אחת מהאיכויות ומהחתירות שלכם, מה הייתם יכולים להשיג מכך? אם הגישה שלי הייתה כשלכם, לא הייתם יכולים להשיג דבר. מדוע אני אומר זאת? חלק מזה הוא כי אינכם עושים דבר בכובד ראש, וחלק מזה הוא כי אתם באיכות נמוכה למדי, אדישים למדי. בגלל שאני רואה את כולכם אדישים וללא אהבה לאמת, ואתם לא חותרים אל האמת, יחד עם האיכויות הנמוכות שלכם, עלי לדבר בפירוט. עלי להסביר הכול לפרטי פרטים, ולפרק את הדברים ולחלק אותם בדיבור שלי, ולדבר על דברים מכל זווית, בכל דרך אפשרית. רק אז אתם מבינים קצת. אם הייתי שטחי עימכם, ומדבר מעט על כל נושא, מתי שמתחשק לי, לא משקיע מחשבה ולא טורח, מבלי שליבי יהיה בדבר, ולא הייתי מדבר אם לא היה בא לי, מה הייתם יכולים להשיג? עם איכויות כשלכם, לא הייתם מבינים את האמת. לא הייתם משיגים דבר, לא כל שכן משיגים ישועה. אבל איני יכול לעשות את זה, ובמקום זאת עלי לדבר בפרוטרוט. עלי להיכנס לפרטים ולתת דוגמאות לגבי המצבים של כל סוג אדם, לגבי הגישות שיש לאנשים כלפי האמת, ולגבי כל סוג צביון מושחת; רק אז תבינו את מה שאני אומר, ותבינו את מה שאתם שומעים. לא משנה באיזה היבט של האמת משתפים, אני מדבר באמצעים שונים, עם סגנונות שיתוף למבוגרים ולילדים, וגם בצורה של הסברים ושל סיפורים, תוך שימוש בתיאוריה ובפרקטיקה, ובדיבור על חוויות, כדי שאנשים יוכלו להבין את האמת ולהיכנס למציאות. בדרך זו, למי שיש איכות והם בעלי לב תהיה הזדמנות להבין ולקבל את האמת ולהיוושע. אבל הגישה שלכם לחובתכם תמיד הייתה שטחית, של גרירת רגליים, ואינכם מודאגים ממשך העיכוב לו אתם גורמים. אינכם מהרהרים איך לחפש את האמת כדי לפתור בעיות, אינכם משקיעים מחשבה איך למלא את חובתכם כראוי כדי להיות מסוגלים לשאת עדות לאל. זוהי הזנחה של חובתכם. לכן חייכם צומחים לאט מאוד, אך אתם לא נסערים מכמות הזמן שבזבזתם. למעשה, אילו תבצעו את חובתכם עם מצפון ואחריות, לא יידרשו אפילו חמש או שש שנים עד שתוכלו לדבר על חוויותיכם ולשאת עדות לאל, והעבודות השונות יבוצעו בהצלחה רבה – אך אינכם מוכנים להתחשב בכוונות האל, וגם אינכם שואפים אל האמת. ישנם כמה דברים שאתם לא יודעים לעשות, לכן אני נותן לכם הוראות מדויקות. אתם לא צריכים לחשוב, עליכם רק להקשיב ולהתקדם עם זה. זו האחריות המעטה והיחידה שעליכם לקחת על עצמכם – אבל אפילו זה מעבר ליכולתכם. איפה הנאמנות שלכם? היא לא ניכרת בשום מקום! כל מה שאתם עושים הוא לומר דברי נועם. בליבכם אתם יודעים מה עליכם לעשות, אבל אתם פשוט לא מיישמים בפועל את האמת. זהו מרד באל, ובשורש הדבר זהו חוסר אהבה לאמת. אתם יודעים היטב בליבכם איך לפעול בהתאם לאמת – אתם פשוט לא מיישמים את זה בפועל. זו בעיה רצינית; אתם בוהים באמת מבלי ליישמה בפועל. אתם בכלל לא אנשים המתמסרים לאל. כדי לבצע חובה בבית האל, לכל הפחות עליכם לחפש את האמת וליישמה בפועל, ולפעול בהתאם לעקרונות. אם אינך יכול ליישם בפועל את האמת בביצוע חובתך, היכן תוכל ליישם אותה בפועל? ואם אינך מיישם בפועל ולו דבר מהאמת, אזי אתה חסר אמונה. מהי התכלית שלך, באמת, אם אינך מקבל את האמת – לא כל שכן מיישם את האמת בפועל – ופשוט מדשדש לך בבית האל? האם אתה רוצה להפוך את בית האל לבית האבות שלך, או לבית מחסה? אם כן, אתה טועה – בית האל אינו דואג לאוכלי חינם, לבטלנים. כל מי שיש לו אנושיות ירודה, שלא מבצע את חובתו בשמחה, שאינו כשיר לבצע חובה, יש להרחיק את כולם; את כל חסרי האמונה שאינם מקבלים את האמת כלל יש לסלק. יש אנשים שמבינים את האמת אך אינם יכולים ליישמה בפועל בביצוע חובותיהם. כשהם רואים בעיה, הם לא פותרים אותה, ולמרות שהם יודעים שזו אחריותם, הם לא מקדישים למשימה את כל-כולם. אם אתה אפילו לא מבצע את האַחְרָיוּיוֹת שאתה מסוגל להן, איזה ערך או השפעה יכולים בכלל להיות לביצוע חובתך? האם זה משמעותי להאמין כך באל? מי שמבין את האמת אך אינו יכול ליישמה בפועל, מי שאינו יכול לשאת את הקשיים שהוא אמור לשאת – אדם כזה אינו כשיר לבצע חובה. יש אנשים שמבצעים חובה רק כדי לקבל אוכל. הם קבצנים. הם חושבים שאם יבצעו כמה משימות בבית האל, ידאגו להם ללינה וארוחות, וצרכיהם יסופקו מבלי שיצטרכו למצוא עבודה. האם קיימות עסקאות שכאלה? בית האל אינו דואג לבטלנים. אם אדם שאינו מיישם בפועל את האמת כלל וכלל, ובאופן עקבי שטחי בביצוע חובתו, אומר שהוא מאמין באל, האם האל יכיר בו? כל האנשים הללו הם חסרי אמונה, וכפי שהאל רואה זאת, עושי רע.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כדי לבצע את חובתו כראוי, אדם צריך להיות לפחות בעל מצפון והיגיון

אם אתה לא משקיע את ליבך בחובתך, ואתה גם לא מחפש את עקרונות האמת, אם אתה מבולבל או נבוך, רק עושה דברים בדרך הקלה ביותר שאתה יכול, אז איזו מין מנטליות היא זאת? זאת מנטליות של עשיית דברים באופן שטחי. אם אתה לא נאמן לחובתך, אם אין לך תחושה של אחריות כלפיה, או שום תחושה של שליחות, האם תהיה מסוגל לבצע את חובתך כראוי? האם תהיה מסוגל לבצע את חובתך ברמה מתקבלת על הדעת? ואם אינך מסוגל לבצע את חובתך ברמה מתקבלת על הדעת, האם תהיה מסוגל להיכנס למציאות האמת? בשום פנים ואופן לא. אם בכל פעם שאתה מבצע את חובתך, אתה לא חרוץ, אתה לא רוצה לעשות שום מאמץ, ואתה רק נגרר עם הדברים, ללא מחשבה כאילו שאתה משחק איזה משחק, האם אין זאת צרה? מה אתה יכול להרוויח מביצוע חובתך באופן הזה? בסופו של דבר, אנשים יראו שכשאתה מבצע את חובתך, אין לך כל תחושה של אחריות, שאתה שטחי, שאתה בסך הכול עושה את הדברים למראית עין – ובמקרה כזה אתה בסכנת סילוק. האל בוחן בכל משך התהליך כולו בשעה שאתה מבצע את חובתך, ומה יאמר האל? (האדם הזה לא ראוי לתפקיד שהאל מטיל עליו או לאמונו). האל יאמר שאתה לא ראוי לאמון, ושצריך לסלק אותך. וכך, בלי קשר לאיזו חובה אתה מבצע, בין אם היא חשובה או רגילה, אם אינך משקיע את ליבך בעבודה שהפקידו בידיך או עומד בדרישות של האחריות שלך, ואם אינך רואה בה את התפקיד שהאל הטיל עליך, או נוטל אותה על עצמך כחובתך ובמחויבותך, ואתה תמיד עושה דברים בצורה שטחית, אז זאת הולכת להיות בעיה. "לא מהימן" – שתי המילים הללו יגדירו כיצד אתה מתנהל עם חובתך. משמעותן היא שהאופן שבו אתה מבצע את חובתך אינו עומד בסטנדרט, ושסולקת, והאל אומר שהאופי שלך אינו עומד ברמה הנדרשת. אם עניין מופקד בידיך, אך זאת הגישה שלך ביחס אליו וזה האופן שאתה מטפל בו, אז האם יטילו עליך חובות נוספות בעתיד? האם אפשר להפקיד בידיך איזה דבר חשוב? בשום אופן לא, אלא אם כן תראה חרטה אמיתית. יחד עם זאת, עמוק בפנים, לאל יהיה תמיד חוסר אמון מסוים וחוסר שביעות רצון מסוימת כלפיך. זאת תהיה בעיה, נכון? אתה עלול להחמיץ כל הזדמנות לבצע את חובתך, ואתה עלול לא להיוושע.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק בקריאה תדירה של דברי האל ובהתבוננות באמת יש דרך קדימה

אנשים רבים נוהגים לעתים קרובות בזלזול וברשלנות כשהם ממלאים את חובותיהם. גם כשעליהם לעבור טיפול וגיזום, הם עדיין מסרבים לקבל את האמת, מתווכחים בעקשנות על צדקתם ואף מתלוננים שבית האל אינו הוגן כלפיהם ושהוא חסר חמלה וסבלנות. האם אין בכך חוסר הגיון? במילים אובייקטיביות יותר, זהו אופי יהיר ואין בהם שמץ של מצפון והיגיון. מי שמאמינים באל באמת צריכים לכל הפחות להיות מסוגלים לקבל את האמת ולעשות דברים מבלי להפר את המצפון וההיגיון. מי שאינם יכולים לקבל או להתמסר לגיזום וטיפול הם יהירים מדי, מתחסדים מדי ופשוט חסרי היגיון. אין זו הגזמה לקרוא להם בהמות, משום שהם אדישים לחלוטין לכל מה שהם עושים. הם עושים הכול כראות עיניהם ומבלי להתחשב בתוצאות; אם מתעוררת בעיה, לא אכפת להם. אנשים כאלה אינם מתאימים לתת שירות. כיוון שהם מתייחסים כך לחובות שלהם, אחרים אינם מסוגלים לצפות בהם ואין להם אמון בהם. האם לאל יכול להיות אמון בהם? כיוון שהם לא עומדים אפילו ברף הנמוך ביותר, הם אינם מתאימים לתת שירות ואין ברירה אלא להדירם... מי שאינם אוהבים את האמת ממלאים את חובותיהם בדרך רשלנית ומזלזלת – אין בהם את היחס הנכון, הם אינם מחפשים לעולם את עקרונות האמת והם אינם חושבים אודות הדרישות של בית האל ואודות התוצאות שעליהם להשיג. כיצד יוכלו למלא את חובותיהם כראוי? אם אתה אדם שמאמין באל בכנות, כשאתה נוהג באופן רשלני ומזלזל, עליך להתפלל לאל ולהרהר ולדעת את עצמך; עליך להתרחק מן הטבע המושחת שלך, לעבוד קשה על עקרונות האמת ולחתור לעמידה בסטנדרטים שדורש האל. על ידי כך שתמלא את חובתך באופן כזה, תעמוד בהדרגה בדרישות של בית האל. האמת היא, שאין זה קשה במיוחד למלא את חובתך כראוי. הכול נסוב על מצפון והיגיון, על היותך ישר וחרוץ. כופרים רבים עובדים ברצינות וכתוצאה מכך מצליחים. הם אינם יודעים דבר על עקרונות האמת, ואם כך, איך הם מצליחים כל כך? הסיבה היא, ש הם יכולים לעבוד ברצינות וביסודיות כי הם שקולים וחרוצים ולכן הם מצליחים בקלות. אף אחת מן החובות בבית האל איננה קשה במיוחד. כל עוד אתה משקיע בחובה את לבך באופן מלא ומנסה לעשות ככל יכולתך, תוכל להצליח. אם אינך ישר ואינך חרוץ במעשיך, אם אתה מנסה תמיד להימנע מקשיים, אם אתה תמיד רשלן ומזלזל ומסבך כל דבר, אם אינך ממלא את חובתך כהלכה, מסרבל את הדברים וכתוצאה מכך מסב נזק לבית האל, המשמעות היא שאתה עושה רע, וזו תהיה עברה מסוג שהאל מתעב. ברגעים משמעותיים של הפצת הבשורה, אם אינך משיג תוצאות טובות כשאתה ממלא את חובתך ואינך ממלא תפקיד חיובי, או אם אתה גורם לשיבושים והפרעות, האל יתעב אותך ואתה תגורש ותאבד את הסיכוי שלך לישועה. זה יהיה דבר שתצטער עליו לנצח! הסיכוי היחיד שלך להיוושע הוא אם האל ירומם אותך על מילוי חובתך. אם אתה חסר אחריות, מתייחס בזלזול, בשוויון נפש וברשלנות, זהו היחס שאתה מפגין כלפי האמת וכלפי האל. אם אין בך שמץ של כנות או צייתנות, כיצד תוכל לזכות בישועת האל? הזמן כעת חשוב כל כך; כל יום וכל שניה הם קריטיים. אם אינך מחפש את האמת, אם אינך מתמקד בהיווכחות בחיים ואם אתה רשלן ומזלזל ומרמה את האל בעת מילוי חובתך, זו התנהלות חסרת היגיון ומסוכנת באמת! מרגע שהאל יתעב אותך וידיר אותך, רוח הקודש כבר לא תעבוד בקרבך ומשם לא תהיה דרך חזרה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

אם בביצוע חובתך אתה רק פועל כלאחר יד ואינך מחפש להשיג תוצאות כלל, אתה צבוע, זאב בעור כבש. אולי אתה מערים על אנשים, אבל אינך יכול לשטות באל. אם אין מחיר אמיתי ואין נאמנות כשאתה מבצע את חובתך, אז זה לא עומד ברף. אם אתה לא באמת עושה מאמץ באמונתך באל ובביצוע חובתך; אם אתה תמיד רוצה לפעול כלאחר יד ולהיות שטחי במעשיך, כמו כופר שעובד עבור הבוס שלו; אם אתה עושה מאמץ סמלי בלבד, לא משתמש בשכל שלך, מדשדש לך מדי יום ביומו, לא מדווח על בעיות כשאתה רואה אותן, רואה משהו שנשפך ולא מנקה אותו, ומבטל כל מה שאינו מועיל לך ללא הבחנה – האין זו בעיה? איך מישהו כזה יכול להיות חבר בבית האל? אנשים כאלה הם כופרים; הם לא מבית האל. האל אינו מכיר באף אחד מהם. אם אתה נאמן או לא ואם עשית מאמץ בעת ביצוע חובתך או לא, האל עוקב אחר הדברים, וגם אתה יודע זאת היטב. אז האם אי פעם באמת עשיתם מאמץ בביצוע חובתכם? האם אי פעם לקחתם את זה ברצינות? האם התייחסתם לזה כאחריות שלכם, מחויבות שלכם? האם לקחתם על זה בעלות? עליך להרהר על העניינים הללו כראוי ולהכיר אותם, מה שיקל על הטיפול בבעיות הקיימות בביצוע חובתך, ויועיל לך בהיווכחות בחיים. אם אתה תמיד חסר אחריות כשאתה מבצע את חובתך, ואינך מדווח על בעיות למנהיגים ולעובדים כשאתה מגלה אותן, וגם לא מחפש אחר האמת כדי לפתור אותן בעצמך, אלא תמיד חושב "כמה שפחות צרות יותר טוב", תמיד חי לפי פילוסופיות להתנהלות בעולם, תמיד שטחי בעת ביצוע חובתך, אף פעם אין לך נאמנות, ואינך מקבל את האמת כלל בזמן גיזום – אם אתה מבצע את חובתך בצורה זו, אתה בסכנה; אתה אחד מהעובדים. עובדים אינם חברים בבית האל אלא מועסקים, עובדים שכירים. בתום העבודה הם יסולקו, ומטבע הדברים ידרדרו לכדי אסון. אנשי בית האל שונים; כאשר הם מבצעים את חובתם, זה לא בשביל כסף, או כדי להשקיע מאמץ או לזכות בברכות. הם חושבים, "אני חבר בבית האל. עניינים הנוגעים לבית האל נוגעים לי. ענייני בית האל הם ענייני. עלי להשקיע את ליבי בבית האל". בשל כך, הם משקיעים את ליבם בכל עניין הנוגע לבית האל, ולוקחים עליו אחריות. הם לוקחים אחריות על כל מה שהם יכולים לחשוב עליו ולראות אותו. הם שמים לב לדברים שדורשים טיפול, והם לוקחים את הדברים ללב. אלה הם אנשי בית האל. האם אתם כאלו? (לא). אם אתם רק מתאווים לנוחות הבשר, אינכם מקדישים תשומת לב כשאתם רואים שיש דברים הזקוקים לטיפול בבית האל, אינכם מרימים בקבוק שמן שנפל, וליבכם יודע שיש בעיה אבל אינכם רוצים לפתור אותה, אזי אינכם מתייחסים לבית האל כשלכם. האם כך אתם נוהגים? אם כן, נפלתם כה רחוק עד שאין הבדל בינכם לבין הכופרים. אם לא תכו על חטא, אתם בהכרח תיחשבו כמי שנמצא מחוץ לבית האל; חייבים לגנוז אתכם ולסלקכם. העובדה היא, שבליבו האל רוצה להתייחס אליכם כאל בני משפחתו, אך אינכם מקבלים את האמת, ואתם תמיד שטחיים וחסרי אחריות בביצוע חובותיכם. אינכם מכים על חטא, לא משנה איך משתפים עימכם על האמת. אתם אלה שהצבתם את עצמכם מחוץ לבית האל. האל רוצה להושיע אתכם ולהפוך אתכם לבני משפחתו, אבל אתם לא מקבלים זאת. אם כך, אתם מחוץ לביתו; אתם כופרים. מי שאינו מקבל ולו מעט מהאמת יוכל להיות מטופל רק ככופר. אתה הוא זה שקבע את הקץ שלך ואת מקומך. אתה קבעת אותו מחוץ לבית האל. מי מלבדך אשם בכך? ... לכן, רק על ידי ביצוע חובתך כראוי תוכל לשאת עדות בבית האל, ולהינצל מפורענות. ביצוע חובתך כראוי הוא דבר קריטי. לכל הפחות, אנשי בית האל הם אנשים ישרים. הם אנשים אמינים בחובתם, שיכולים לקבל את מה שהאל הטיל עליהם, ולבצע את חובתם בנאמנות. אם לאנשים אין אמונה, מצפון והיגיון אמיתיים, ואם אין להם לב ירא-אל ולב של התמסרות לאל, אזי הם לא מתאימים לביצוע חובות. למרות שהם מבצעים את חובתם, הם מתרשלים בכך. אלו הם עובדים – אנשים שלא באמת הכו על חטא. עובדים מהסוג הזה יסולקו במוקדם או במאוחר. רק עובדים נאמנים יינצלו. למרות שלעובדים נאמנים אין את מציאויות-האמת, יש להם מצפון והיגיון, הם מסוגלים לבצע את חובותיהם בכנות, והאל מותיר להם להינצל. אלו שיש להם את מציאויות-האמת, ושיכולים לשאת עדות מהדהדת על האל, הם אנשיו, והם יינצלו ויובאו אל תוך ממלכתו.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כדי לבצע את חובתו כראוי, אדם צריך להיות לפחות בעל מצפון והיגיון

במהלך מילוי חובותיהם, רוב האנשים מסוגלים כעת לדבוק בחובות מבלי לעשות רע, אבל האם הם נאמנים? האם הם מסוגלים למלא את חובותיהם בהתאם לרף קביל? הם עדיין רחוקים מאוד מלעמוד בדרישות. היכולת של אנשים למלא את חובותיהם היטב קשורה בסוגיית האנושיות. אם כך, כיצד הם יכולים למלא את חובותיהם היטב? במה הם צריכים לאחוז כדי למלא את חובותיהם היטב? בלי קשר לחובה שאותה הם מבצעים או למה שהם עושים, אנשים נדרשים להיות קפדנים ורציניים ולמלא את האחריות המוטלת עליהם; רק אז לבם ירגיש יציבות ושלווה. מהי המשמעות של מילוי האחריות המוטלת עליהם? המשמעות היא להיות חרוצים, למלא את האחריות מעומק הלב ולעשות את כל הדברים הנדרשים. לדוגמה, נניח שאחד מראשי הכנסייה מטיל עליך למלא חובה ומשתף עמך על העקרונות הפשוטים לביצועה, אבל לא נכנס לפרטים – כיצד עליך לפעול כדי למלא את החובה הזו היטב? (עליך להסתמך על המצפון שלך). לכל הפחות, עליך להסתמך על המצפון שלך כדי לעשות זאת. "להסתמך על המצפון שלך" – כיצד ניתן להטמיע את הדברים האלה? כיצד מיישמים את הדברים האלה? (על ידי כך שחושבים על האינטרסים של בית האל ולא עושים דבר שעלול לבייש את האל). זהו היבט אחד. בנוסף, כשאתה עושה דבר מה, עליך לשקול אותו שוב ושוב ולאמוד אותו בהתאם לעקרונות-האמת. אם לבך אינו שליו בסיום, ואתה מרגיש כי עדיין יש בעיה בעניין, ולאחר בדיקת הנושא אכן מתגלה בעיה, מה עליך לעשות בשלב זה? עליך לתקן את הבעיה ולפתור אותה במהירות. איזה סוג של יחס זה? (דקדקנות ותשומת לב לפרטים). זו דקדקנות ותשומת לב לפרטים, שמהווה יחס רציני וקפדני. מילוי חובתך חייב להיות מבוסס על יחס רציני ואחראי, ועליך לומר, "העבודה הזו ניתנה לי, לכן עליי לעשות ככל שביכולתי כדי לבצע אותה היטב בטווח של מה שאני מסוגל לדעת ולהשיג. אינני יכול לעשות טעויות כלשהן". אינך יכול לנקוט בהלך רוח של "לפעמים מספיק טוב זה טוב מספיק". אם דרך החשיבה שלך תמיד שטחית, האם תוכל למלא את חובתך היטב? (לא).

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, האדם הוא המרוויח העיקרי מתוכנית הניהול של אלוהים

מאחר שטבעם של בני האדם מושחת, הם לעתים קרובות ממלאים את חובותיהם באופן שטחי ורשלני. זוהי אחת הבעיות המשמעותיות ביותר. אם בני אדם מעוניינים למלא את חובותיהם בצורה ראויה, עליהם תחילה לטפל בבעיית השטחיות והרשלנות. ככל שהגישה שלהם שטחית ורשלנית כאמור, הם לא יוכלו למלא את חובותיהם כראוי, מה שמעיד על החשיבות העליונה של פתרון בעיית השטחיות והרשלנות. כיצד עליהם לנהוג אם כך? תחילה, עליהם לטפל בהלך הרוח שלהם; עליהם לגשת למילוי חובותיהם כראוי, ולפעול ברצינות ובאחריות. אסור להם לנסות לנהוג בערמומיות או בשטחיות. האדם ממלא את חובתו עבור אלוהים, ולא עבור אדם כלשהו; אם בני האדם יהיו מוכנים להשלים עם כך שאלוהים יבחן את מעשיהם הם יזכו בהלך הרוח הנכון. יתרה מזאת, אחר שהאדם מבצע דבר כלשהו, עליו לבחון את מה שעשה, להרהר בכך, ואם הוא מרגיש אי נוחות, ולאחר ביצוע בחינה מקיפה מגלה כי ישנה בעיה כלשהי, עליו לבצע שינויים; לאחר ביצוע השינויים, תחזור אליו תחושת הנוחות. תחושת אי נוחות מעידה על כך שישנה בעיה, ועל החשים בה לבחון ביסודיות את מעשיהם, בעיקר בשלבי המפתח. זוהי הגישה האחראית למילוי חובות האדם. במקום שבו האדם יהיה רציני, יקבל אחריות וייתן את כל ליבו ומאודו, העבודה תיעשה כראוי. לפעמים תם שרויים בהלך רוח שגוי, ולא מסוגלים לאתר או לגלות טעות ברורה שעשיתם. ככל שאתם שרויים בהלך הרוח הנכון, ולרשותכם הנאורות וההכוונה של רוח הקודש, תצליחו לזהות את הבעיה. אם רוח הקודש העניקה לכם הכוונה ומודעות שאפשרו לכם לפתוח את ליבכם להבנה ולמצוא היכן טמונה הטעות, תוכלו אזי לתקן את השגיאה ולשאוף לעקרונות האמת. האם תצליחו להבחין בטעות בעודכם שרויים בהלך רוח שגוי, בעודכם מפוזרים ורשלנים? התשובה היא לא. מה ניתן ללמוד מכך? ניתן ללמוד כי בכדי למלא את חובותיהם כהלכה, חשוב מאוד כי בני האדם ישתפו פעולה; הלך הרוח שלהם חשוב מאוד, כמו גם המקום אליו הם מכוונים את מחשבותיהם ורעיונותיהם. אלוהים בוחן את בני-האדם ויודע מה הלך הרוח שבו הם שרויים, וכמה מאמץ הם משקיעים במילוי חובותיהם. הכרחי שבני האדם ישקיעו את כל ליבם ומאודם במה שהם עושים. שיתוף הפעולה שלהם הוא מרכיב הכרחי. בני האדם יפעלו בכל ליבם ומאודם רק אם ישאפו שלא לחוש חרטה לגבי החובות שהם מילאו והדברים שהם עשו, ושלא יהיה להם כל חוב לאלוהים. אם אינכם מצליחים להשקיע בקביעות את כל ליבכם ומאודכם במילוי חובתכם, ואם אתם רשלנים ושטחיים לאורך זמן, גורמים נזק אדיר לעבודה ונכשלים בהשגת הנדרש על ידי אלוהים, יש דבר אחד בלבד שיכול לקרות לכם: אתם תנודו. והאם תוכלו להתחרט? לא תוכלו. מעשים אלו יהפכו לאבל נצחי, לכתם שלא יימחה! התנהגות רשלנית ושטחית לאורך זמן מהווה כתם, זו עבירה חמורה – הלא כן? (כן.) עליכם לשאוף למלא את חובותיכם, וכל אשר עליכם לעשות, בכל ליבכם ומאודכם, הוא להימנע מלהיות רשלניים או שטחיים, או להביע חרטה כלשהי. אם תוכלו לעשות זאת, אלוהים ינציח עבורכם את החובות אשר מילאתם. אלוהים מנציח את המעשים הטובים. מה אם כן אלוהים לא מנציח? (את העבירות והמעשים הרעים.) אם כך הם יתוארו כעת, ייתכן כי תחלקו על כך שאלה מעשים רעים. עם זאת, אם בבוא היום תהיינה השלכות קשות למעשים אלה, ותהיה להם גם השפעה שלילית, תוכלו להרגיש שאלה לא עבירות התנהגותיות בלבד, אלא מעשים רעים. אתם תתחרטו כשתבינו זאת, ותחשבו לעצמכם: "היה עליי מעט להימנע! עם קצת יותר מחשבה ומאמץ מלכתחילה, ניתן היה למנוע תוצאה זו". דבר לא יצליח להסיר כתם נצחי זה מליבכם, ותהיה לכם בעיה אם תהיו בגללו בחוב קבוע. אם כך, עליכם כבר היום לשאוף להשקיע את כל לבבכם ומאודכם במילוי התפקיד שהוטל עליכם על ידי אלוהים ולמלא כל חובה במצפון נקי, ללא כל חרטה, ובאופן שיונצח על ידי אלוהים. בכל אשר תעשו, אל תהיו רשלניים ושטחיים. אם מתוך דחף ביצעתם טעות, וטעות זו היא עבירה חמורה, היא תהפוך לכתם נצחי. ברגע שיש לכם חרטות, לא תוכלו לפצות עליהן והן תהיינה לקבועות. יש להתבונן בקפידה בשני נתיבים אלה. באיזה מהם עליכם לבחור בכדי להלל את אלוהים? מילוי חובתכם בכל לבבכם ומאודכם, וביצוע וצבירה של מעשים טובים ללא כל חרטה. בכל אשר תעשו, אל תעשו רע שיפריע לאחרים במילוי חובותיהם, אל תעשו דבר הנוגד את האמת ואת אלוהים ואל תצברו חרטות לעולמים. מה קורה לאדם שביצע עבירות רבות מדי? הוא מביא עליו את כעסו של אלוהים ובנוכחותו! אם תמשיכו לחטוא, וחמתו של אלוהים כלפיכם תגדל אף יותר, אתם תיענשו בסופו של דבר.

על פני השטח, נראה שישנם בני אדם שלא חווים בעיות קשות כל זמן שהם ממלאים את חובותיהם. הם לא עושים רע בפומבי; הם אינם גורמים להפרעות או צועדים בנתיבם של צוררי המשיח. אין להם טעויות משמעותיות או בעיות עקרוניות שצצות במילוי חובותיהם, ואף על פי כן, מבלי שיבינו זאת, תוך שנים ספורות הם ייחשפו ככאלה שאינם משלימים עם האמת כלל וכלל, כאחרון חסרי האמונה. ומדוע כך הדבר? אחרים לא מסוגלים להבחין בבעיה, אך אלוהים בוחן כליות ולב, והוא כן מבחין בה. הם תמיד מילאו את חובותיהם בשטחיות וללא חרטה. הם באופן טבעי נחשפים ככל שחולף הזמן. מה זאת אומרת לא להביע חרטה? זאת אומרת שעל אף שמילאו חובותיהם לאורך כל הדרך, הגישה שלהם הייתה תמיד שגויה כלפיהם- גישה רשלנית ושטחית, גישה סתמית, והם אף פעם לא מוסריים ולא משקיעים את כל ליבם במילוי חובותיהם. הם עשויים להקדיש מעט מאמץ, אך ורק בשביל לצאת ידי חובה. הם לא משקיעים הכול במילוי חובותיהם, ולעבירות שלהם אין קץ בעיני אלוהים, הם מעולם לא חזרו בתשובה; הם תמיד היו שטחיים ורשלניים, ומעולם לא חל בהם שום שינוי – כלומר, הם אינם מוותרים על הרע שברשותם ואינם שבים אל אלוהים. גישתם אינה של חזרה בתשובה בעיני אלוהים, והוא גם לא מבחין בשינוי בגישה זו. הם נוהגים בגישה ובאופן זה בעקביות בעת מילוי חובותיהם והתפקיד המוטל עליהם ע"י האל. לאורך כל הדרך, לא חל שינוי אצלם בטבע עיקש וחסר פשרות זה, ומה גם שהם מעולם לא חשו כי הם חבים לאלוהים או שהרשלנות והשטחיות שלהם מהוות עבירה או עשיית רע. בליבם אין חבות, אשמה או ייסורי מצפון, וקל חומר שאין האשמה עצמית. ככל שחולף הזמן, אלוהים מוצא כי בני אדם אלה לא ניתנים לריפוי. לא משנה מה אלוהים יאמר להם, לכמה דרשות יאזינו או כמה מן האמת יפנימו, הם לא יתרגשו מכך וגישתם לא תשתנה. אלוהים צופה ואומר: "אדם זה הוא חסר תקווה שום דבר שאומר לא ייגע בליבו, ושום דבר שאומר לא ישנה אותו. אין דרך לשנות אותו. הוא לא מתאים למילוי חובותיו ולמתן שירות בביתי." למה אלוהים אומר זאת? מפני שאדם זה הוא נוהג בקביעות ברשלנות ושטחיות כאשר הוא ממלא את חובותיו ומבצע עבודה. לא משנה כיצד יגזמו ויטפלו בו, ובכמה אורח רוח וסבלנות ינהגו בו, לא תהיה לכך כל השפעה וזה לא יביא אותו לחזור בתשובה או להשתנות. זה לא יביא אותו למלא את חובותיו כהלכה וזה לא יביא אותו לנתיב רדיפת האמת. על כן, אדם זה בלתי ניתן לריפוי. כאשר אלוהים קובע שאדם מסוים הוא בלתי ניתן לריפוי, האם עדיין ייאחז בו? לא. אלוהים ישחרר אותו. יש כאלה שתמיד מתחננים, "הו אלוהים, הקל עליי, אל תגרום לי לסבול, אל תטיל עליי משמעת. שחרר אותי קצת! הרשה לי להיות מעט רשלני ושטחי! הרשה לי להתהולל לעתים! הרשה לי להיות אדון לעצמי!" הם לא רוצים שירסנו אותם. אלוהים אומר, "מאחר שאתם לא מעוניינים לצעוד בנתיב הנכון, אזי עליי לשחרר אתכם. אתן לכם יד חופשית. לכו ועשו ככל העולה על רוחכם. לא אושיע אתם, כי לא ניתן לרפא אתכם." האם אלה שלא ניתן לרפאם ניחנים בחוש מוסרי כלשהו? או תחושת חבות כלשהי? האם הם חווים תחושת אשמה כלשהי? האם הם מסוגלים לחוש את התוכחה, המשמעת, העונש והשיפוט של אלוהים? הם לא מסוגלים. הם לא מודעים לאף אחד מאלה; הם בקושי נוכחים בליבם, אם בכלל. כשאדם מגיע לשלב זה, כשאלוהים לא נוכח יותר בליבו, האם הוא יכול עדיין לזכות בישועה? קשה לומר. כשאמונתו של אדם הגיע לשפל כזה, הוא בסכנה. האם אתם יודעים כיצד עליכם לנהוג, מה עליכם לעשות ולאיזה נתיב עליכם לפנות בכדי להימנע מתוצאה זו ולהבטיח כי לא תגיעו למצב זה? הדבר החשוב ביותר הוא לבחור בנתיב הנכון, ואז להתרכז במילוי החובה שעליכם למלא באותו שלב. זהו הסטנדרט המינימלי והבסיסי ביותר. על בסיס זה עליכם לתור אחר האמת ולשאוף לסטנדרטים שלפיהם תוכלו למלא את חובותיכם כראוי. הסיבה לכך היא שמה שמשקף בצורה הבולטת ביותר את הקשר שלכם לאלוהים הוא האופן שבו אתם מטפלים בעניינים שאלוהים מפקיד בידיכם, החובה שהוא מטיל עליכם והגישה שלכם לכל זאת. נושא זה הוא הבולט והמעשי ביותר. אלוהים ממתין; הוא רוצה לראות את הגישה שלכם. בצומת דרכים חשוב זה, עליכם למהר ולהודיע לאלוהים מהי עמדתכם, לקבל על עצמכם את משימתו ולמלא את חובתכם כהלכה. מערכת היחסים שלכם עם אלוהים תהיה תקינה כאשר כבר הבנתם נקודה חשובה זו ומילאתם את המשימה שהוא הטיל עליכם. אם הגישה שלכם היא שטחית ואפאטית כאשר אלוהים מטיל עליכם משימה, או כאשר הוא אומר לכם למלא חובה מסוימת ואינכם מתייחסים אליה ברצינות – האם זה לא בדיוק ההפך מלהשקיע את כל ליבכם ומאודכם? האם תוכלו כך למלא את חובותיכם כהלכה? בוודאי שלא. הגישה שלכם בעת מילוי חובתכם היא בעלת חשיבות מכרעת, כמו גם השיטה והנתיב שתבחרו. לא משנה כמה שנים הם האמינו באלוהים, אלה שלא יצליחו למלא את חובותיהם כהלכה – ינודו.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

כשאנשים מבצעים את חובתם, הם למעשה עושים מה שהם צריכים לעשות. אם אתה עושה את זה בפני האל, אם תבצע את חובתך ותתמסר לאל בגישה של יושר ועם הלב, האם הגישה הזאת לא תהיה הרבה יותר נכונה? אם כך, כיצד עליך ליישם את הגישה הזאת בחייך היומיומיים? עליך להפוך את "לעבוד את האל בלב וביושר" למציאות שלך. בכל פעם שאתה רוצה להתרשל ורק לעשות את הדברים למראית עין, בכל פעם שאתה רוצה לפעול בדרך חלקלקה ולהיות עצלן, ובכל פעם שדעתך מוסחת או שהיית מעדיף ליהנות, עליך לחשוב: "בכך שאני מתנהג באופן הזה, האם אני לא אמין? האם זה נקרא להשקיע את ליבי בביצוע חובתי? האם אני לא נאמן בכך שאני עושה את זה? בכך שאני עושה את זה, האם אני לא עומד בדרישות של מה שהאל הפקיד בידי?" כך עליך להרהר במעשיך. אם אתה מגלה שאתה תמיד שטחי בחובתך, שאתה לא נאמן ושפגעת באל, מה עליך לעשות? עליך לומר: "באותו רגע חשתי שמשהו לא בסדר פה, אבל לא טיפלתי בכך כבעיה; רק עברתי על זה בלי להשקיע בכך תשומת לב. לא הבנתי עד עתה שלמעשה הייתי שטחי, שלא עמדתי בדרישות של האחריות שלי. באמת חסרים לי מודעות והיגיון!" גילית את הבעיה והצלחת לדעת מעט על עצמך – כך שכעת, עליך לחולל בעצמך תמורה! הגישה שלך כלפי ביצוע חובתך הייתה שגויה. לא השקעת בה תשומת לב, כמו היה מדובר בעבודה נוספת, ולא השקעת בה את ליבך. אם שוב תהיה שטחי כך, עליך להתפלל לאל ולתת לו להטיל עליך משמעת ולהוכיח אותך. עליך להיות בעל רצון כזה בביצוע חובתך. רק אז תוכל להתחרט באמת. אתה תוכל לחולל בעצמך תמורה רק כשהמצפון שלך יהיה נקי וכשהגישה שלך לביצוע חובתך תשתנה. ובעודך מתחרט, עליך גם להרהר לעתים קרובות האם באמת השקעת את כל ליבך או לא, את כל שכלך, את כל כוחך בביצוע חובתך; ואז, תוך שימוש בדברי האל כקנה מידה ותוך שאתה מחיל אותם על עצמך, תלמד אילו בעיות עדיין קיימות בביצוע חובתך. בכך שתפתור כל העת בעיות בדרך הזאת, על פי דבר האל, האם אינך מביא את ביצוע חובתך עם כל ליבך, שכלך וכוחך אל תוך המציאות? לבצע את חובתך בדרך כזאת: האם לא עשית זאת כבר בכל ליבך, שכלך וכוחך? אם לא תהיה עוד כל תוכחה של מצפונך, אם תהיה מסוגל לעמוד בדרישות ולהראות נאמנות בביצוע חובתך, רק אז באמת יהיו בליבך שלווה ושמחה. לבצע את חובתך ירגיש כמו אחריות שהיא טבעית ומוצדקת לחלוטין, במקום כעול נוסף, ובכלל לא כמו עבודה שנעשית עבור מישהו אחר. בביצוע חובה בדרך הזאת, אתה מרגיש מסופק ואתה מרגיש שאתה חי בנוכחות האל. להתנהל כך מביא שקט נפשי. האם הדבר לא יהפוך אותך למעט יותר אנושי ופחות כמו זומבי? האם זה קל להתנהל כך? למעשה, זה אכן קל, אך לא עבור אלו שאינם מקבלים את האמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק בקריאה תדירה של דברי האל ובהתבוננות באמת יש דרך קדימה

אתה רוצה להיות שטחי כשאתה מבצע את חובתך. אתה מנסה להימנע מלבצע את חובתך ולהימנע מהבחינה של האל. בזמנים כאלה, מהר לבוא לפני האל כדי להתפלל והרהר בשאלה האם זאת הייתה הדרך הנכונה לפעול. ואז חשוב על זה: "למה אני מאמין באל? שטחיות כזאת יכולה לחמוק מעיני אנשים, אבל האם היא תחמוק מעיני האל? זאת ועוד, תכלית האמונה שלי באל היא לא להימנע מביצוע חובתי – התכלית שלה היא להיוושע. הפעולה שלי בדרך הזאת אינה ביטוי של האנושיות הרגילה והאל גם אינו אוהב אותה. לא, בעולם החיצוני אני יכול להימנע מביצוע חובתי ולעשות ככל העולה על רוחי, אבל עכשיו אני בבית האל, אני נמצא תחת ריבונות האל ותחת עינו הבוחנת. אני אדם, אני מוכרח לפעול בהתאם למצפוני, אסור לי לעשות ככל העולה על רוחי. אני מוכרח לפעול בהתאם לדברי האל, אסור לי להיות שטחי ואסור לי להימנע מביצוע חובתי. אם כן, כיצד עליי לנהוג כדי לא להימנע מביצוע חובתי וכדי לא להיות שטחי? אני מוכרח להשקיע מאמץ כלשהו. זה עתה הרגשתי שביצוע חובתי בדרך הזאת כרוך ביותר מדי טרחה ורציתי להימנע מקושי, אבל עכשיו אני מבין: אולי ביצוע חובתי בדרך הזאת כרוך ביותר מדי טרחה, אבל זוהי הדרך היעילה וכך צריך לעשות זאת". כשאתה עובד ועדיין חושש מקושי, בזמנים כאלה אתה מוכרח להתפלל לאל: "הו אלוהים! אני אדם עצל וערמומי, אני מתחנן לפניך שתטיל עליי משמעת, שתנזוף בי כך שמצפוני ייסר אותי ואתבייש. אני לא רוצה להיות שטחי. אני מתחנן לפניך שתדריך אותי ותעניק לי נאורות, שתראה לי את מרדנותי ואת כיעורי". כשתתפלל כך ותהרהר ותנסה להכיר את עצמך, הדבר יגרום לך לתחושת חרטה ותוכל לשנוא את כיעורך ואז מצבך השגוי יתחיל להשתנות ותוכל לחשוב על זה ולומר לעצמך, "למה אני שטחי? למה אני תמיד מנסה להימנע מביצוע חובתי? בפעולה בדרך הזאת אין שום מצפון או היגיון – האם אני עדיין מאמין באל? למה אני לא מתייחס לדברים ברצינות? האם איני צריך להשקיע יותר זמן ומאמץ? העול הזה אינו גדול כלל. זה מה שאני צריך לעשות; אם איני יכול לעשות אפילו את זה, האם מתאים לי להיקרא בן אדם?" כתוצאה מכך, אתה תקבל החלטה ותישא שבועה: "הו אלוהים! אכזבתי אותך, השחיתות שלי באמת עמוקה מדי, אין לי מצפון או היגיון, אין בי אנושיות, אני רוצה להתחרט. אני מתחנן לפניך שתסלח לי, אני אשתנה בוודאות. אם לא אתחרט, אני רוצה שתעניש אותי". אחר כך יתחולל מהפך בצורת החשיבה שלך ואתה תתחיל להשתנות. אתה תפעל ותבצע את חובותיך במצפוניות ובפחות שטחיות ותוכל לסבול ולשלם מחיר. אתה תרגיש שביצוע חובתך בדרך הזאת הוא נפלא ובלבך ישררו שלום וחדווה. כשאנשים יוכלו לקבל את הבחינה של האל, כשיוכלו להתפלל לו ולהסתמך עליו, מצביהם ישתנו תוך זמן קצר. לאחר שמצבו השלילי של לבך יתהפך ולאחר שתמרוד בכוונות שלך ובתשוקות האנוכיות של הבשר, כשתוכל לשחרר את הנוחות ואת ההנאה של הבשר ולפעול בהתאם לדרישות האל וכבר לא תנהג בשרירותיות או בפזיזות, ישרור בלבך שלום ומצפונך כבר לא ייסר אותך. האם קל למרוד בבשר ולנהוג בהתאם לדרישות האל בדרך הזאת? כל עוד יש לאנשים שאיפה עצומה לאלוהים, הם יכולים למרוד בבשר וליישם בפועל את האמת. כל עוד תוכל ליישם בפועל כך, אזי תיכנס למציאות-האמת עוד לפני שתדע על כך. זה לא יהיה קשה בכלל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הערכת דברי האל כאילו הם אוצר יקר היא היסוד לאמונה באל

בכל חובה שתמלא, בכל מעשה שתעשה, עליך לראות בו אחריות וחובה שלך, לקבל אותו ולעשות אותו היטב. איך תעשה אותו היטב? תעשה אותו בדיוק כפי שאלוהים דורש – בכל ליבך, בכל רוחך ובכל כוחך. עליך להרהר במילים האלה ולחשוב כיצד תוכל למלא את חובתך בכל ליבך. לדוגמה, אם תראה מישהו ממלא את חובתו ללא התחשבות בעקרונות, כלאחר יד ועל פי רצונו האישי, ותחשוב לעצמך, "לא אכפת לי, זו לא אחריותי," האם זה נחשב שמילאת את חובתך בכל ליבך? לא, זה נחשב לחוסר אחריות. אם אתה טיפוס אחראי, כשתיתקל במצב כזה תאמר, "זה לא מספיק. אולי זה לא בתחום שאני מפקח עליו, אבל אני יכול לדווח למנהיג על העניין הזה ולהניח לו לטפל בו בהתאם לעקרונות." אחרי שתעשה זאת, כולם יבינו שזה היה מעשה נכון, ליבך יהיה נינוח ואחריותך תמומש. כך תמלא את חובתך בכל ליבך. תהיה אשר תהיה החובה שאתה ממלא, אם תמיד תהיה בלתי קשוב, ותאמר "אם אעשה את העבודה הזאת בדרך פשוטה ושטחית, אוכל להסתדר אם פשוט אשלים אותה כלאחר יד. אחרי הכול, אף אחד לא יבדוק. עשיתי כמיטב יכולתי ביכולות ובכישורים המקצועיים המוגבלים שיש ברשותי. אפשר להסתפק בלצלוח את המשימה. חוץ מזה, אף אחד לא ישאל אותי על כך או יבקש ממני לנהוג ברצינות – זה לא עד כדי כך חשוב" – האם בכוונה ובהלך רוח כאלה תוכל למלא את חובתך בכל ליבך? לא, זו רשלנות ואדישות, וכך נחשף טבעך השטני, המושחת. האם תוכל למלא את חובתך בכל ליבך בעודך מסתמך על טבעך השטני? לא, זה יהיה בלתי אפשרי. אם כן, מה פירוש לעשות את חובתך בכל ליבך? אתה תאמר: "הבכירים אמנם לא שאלו על המשימה הזאת, והיא אמנם לא נראית חשובה מאוד בין כל העבודה שישנה בבית האל, אבל עדיין אעשה אותה היטב – זו חובתי. השאלה האם משימה היא חשובה היא דבר אחד; והשאלה האם אני יכול לעשות אותה היטב היא דבר אחר." מה חשוב? חשוב לדעת אם תוכל למלא את חובתך היטב ובכל ליבך, ואם תוכל לדבוק בעקרונות וליישמם בפועל בהתאם לאמת. זה מה שחשוב. אם אתה יכול ליישם את האמת בפועל ולעשות דברים בהתאם לעקרונות, אתה אכן ממלא את חובתך בכל ליבך. אם מילאת היטב חובה מסוג אחד אבל אתה עדיין לא מרוצה ומעוניין למלא חובה מסוג חשוב אף יותר, ואם אתה מסוגל למלא אותה היטב, תמלא את חובתך בכל ליבך במידה רבה אף יותר. ובכן, אם אתה מסוגל למלא את חובתך בכל ליבך, מה פירוש הדבר? פירוש הדבר, מצד אחד, הוא שאתה ממלא את חובתך בהתאם לעקרונות של דברי האל. ומצד אחר, שקיבלת את המבט הבוחן של אלוהים ושאלוהים נמצא בליבך; שאתה לא ממלא את חובתך רק לשם ראווה, לפי רצונך או בהתאם להעדפות שלך – במקום זאת אתה מתייחס לחובתך כתפקיד שאלוהים הטיל עליך ואתה ממלא אותה באותה אחריות ובלב שלם, לא על פי רצונך אלא אך ורק בהתאם לדרישות האל. אתה משקיע את כל ליבך בחובתך – זה פירוש מילוי חובתך בכל ליבך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

מה עליך לעשות כדי שתוכל למלא את החובה בכל לבך ובכל מאודך? עליך לקבל את האמת וליישם אותה בפועל; כלומר, עליך לקבל את דרישות האל, יהיו אשר יהיו, ולציית להן; עליך להתייחס לחובתך כפי שהיית מתייחס לענייניך האישיים, מבלי שמישהו אחר יצטרך לצפות בך, לפקח עליך, לוודא שאתה עושה זאת נכון, לזרז אותך, להשגיח על מעשיך ואפילו לגזום או לטפל בך. עליך לחשוב לעצמך, "מילוי החובה הזו הוא באחריותי. זה החלק שלי וכיוון שהוטל עלי לעשות זאת, ונאמרו לי העקרונות והבנתי אותם, אמשיך לעשות זאת בנחישות. אעשה כל שביכולתי כדי שזה יתבצע על הצד הטוב ביותר". עליך להתמיד במילוי החובה הזו ולא להתעכב בגלל אף אדם, עניין או דבר. זו המשמעות של מילוי החובה בכל לבך ובכל מאודך, וזהו הצלם שצריך להיות לאנשים. לכן, למה זקוקים אנשים כדי שיוכלו למלא את חובתם בכל לבם ובכל מאודם? תחילה עליהם להיות בעלי המצפון שצריך להימצא אצל כל יציר הבריאה. זהו הדבר המינימלי. מעבר לכך, עליהם גם להיות מסורים. עבור בן אנוש, המשמעות של קבלת התפקיד שהוטל על ידי האל היא להיות מסור. עליו להיות מסור לחלוטין לאל בלבד והוא חייב לפעול בלב שלם ולא להתחמק מאחריות; לא נכון לפעול לפי האינטרסים האישיים או לפי מצב הרוח – זו אינה מסירות. מה המשמעות של להיות מסור? המשמעות היא שאתה ממלא את חובותיך ואינך מושפע ממצב הרוח שלך, מן הסביבה או מאנשים, מעניינים ומדברים אחרים ואף אינך מוגבל על ידם. עליך לחשוב לעצמך, "קיבלתי את התפקיד הזה שהוטל עלי על ידי האל; הוא נתן לי אותו. זה הדבר שאני אמור לעשות ולכן אעשה זאת בדרך שהייתי מטפל בענייני האישיים, באופן שיפיק את התוצאות הטובות ביותר, תוך הדגשת החשיבות של השבעת רצון האל". כשאתה במצב כזה, לא רק שהמצפון שלך בשליטה, אלא שיש בך גם מסירות. אם אתם מסתפק אך ורק בביצוע המשימה ואינך שואף להיות יעיל או להשיג תוצאות, ואתה מרגיש שמספיק להשקיע מאמץ במשימה, אין זו אלא התנהלות סטנדרטית לפי מצפונם של אנשים ולא ניתן לראות בה מסירות. המסירות לאל היא דרישה גבוהה יותר ורף גבוה יותר מאשר התנהלות מצפונית רגילה. אין זה רק עניין של השקעת מאמץ במשימה; עליך גם לפעול בלב שלם. בתוך לבך עליך תמיד להתייחס לחובתך כעבודה שעליך לבצע, לשאת בעול למען עבודה זו, לספוג נזיפות אם אתה עושה את הטעות הקלה ביותר או שאתה פועל ברשלנות, ועליך להרגיש שלא תוכל להתנהל בדרך כזו כיוון שאתה חייב לאל כל כך הרבה. אנשים שיש בהם מצפון והיגיון ממלאים את חובתם כאילו היה מדובר בעבודה שלהם, בין אם מישהו צופה בהם ומשגיח עליהם ובין אם לא. הם תמיד דורשים מעצמם למלא את חובתם כראוי ולהשלים את התפקיד שהטיל עליהם האל, בלי קשר למידת שביעות הרצון של האל מהם ולאופן שבו הוא מתייחס אליהם. זוהי מסירות. האם זהו לא רף גבוה יותר מאשר המצפון הסטנדרטי? כאשר אנשים מתנהלים על פי צו המצפון הרגיל, הם מושפעים לעתים קרובות מדברים חיצוניים, או סבורים שמספיק להשקיע מאמץ בחובה עצמה; רמת הטוהר אינה כה גבוהה. אבל כאשר מדברים על מסירות ועל יכולתו של אדם למלא את חובתו, רמת הטוהר גבוהה יותר. העניין לא נסוב רק על השקעת מאמץ; הוא מחייב אותך להשקיע בחובתך את כל לבך, מאודך וגופך. כדי לבצע את חובתך היטב, לעתים עליך להתמודד עם קושי פיזי מסוים. עליך לשלם מחיר ולהקדיש את כל מחשבותיך למילוי החובה. הנסיבות שעמן אתה מתמודד, יהיו אשר יהיו, אינן משפיעות על חובתך ואינן מעכבות אותך במילוי החובה, ואתה מסוגל להשביע את רצון האל. לשם כך, עליך להיות מסוגל לשלם מחיר. עליך לנטוש את משפחת הבשר שלך, את ענייניך האישיים ואת האינטרסים שלך. היוהרה שלך, גאוותך, תחושותיך, ההנאות הגשמיות שלך ואפילו דברים כמו שנות הנעורים היפות ביותר שלך, נישואיך, עתידך וגורלך – עליך לוותר על כל אלה, להשאירם מאחור ולמלא את חובתך היטב מרצון. על ידי כך שתחיה בדרך זו, תזכה במסירות וגם בצלם אנוש. לא רק שלאנשים כאלה יש מצפון, הם גם משתמשים רף המצפון כבסיס ודורשים מעצמם את המסירות שדורש האל מהאדם ואז משתמשים במסירות זו כאמצעי להערכה עצמית. הם חותרים בחריצות לעבר היעד הזה. אנשים כאלה הם נדירים על פני האדמה. בתוך כל אלף או עשרת אלפים מאנשיו הנבחרים של האל, יש רק אדם אחד כזה. האם אנשים כאלה חיים חיי ערך? האם הם אנשים שהאל מוקיר? מובן שהם חיים חיי ערך ושהם אנשים שהאל מוקיר.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

כיום, מה שנדרש מכם להשיג אינו דרישות נוספות, אלא את חובתו של האדם ואת מה שכל בני האדם צריכים לעשות. אם אינכם מסוגלים אפילו למלא את חובתכם או לעשות זאת היטב, האם אינכם ממיטים על עצמכם צרות? האם אינכם מחזרים אחר המוות? כיצד תוכלו עדיין לצפות שיהיו לכם עתיד וסיכויים עתידיים? עבודתו של האל נעשית למען האנושות ושיתוף הפעולה של האדם ניתן למען ניהולו של האל. לאחר שהאל יעשה את כל שעליו לעשות, האדם נדרש לקיים את היישום בפועל שלו ללא מגבלה ולשתף פעולה עם האל. בעבודת האל, על האדם להתאמץ ככל יכולתו, להישבע אמונים לאל ולא להתעמק בתפיסות רבות או לשבת באופן פסיבי ולהמתין למוות. האל יכול להקריב את עצמו למען האדם, אז מדוע האדם לא מוכן להישבע אמונים לאל? לבו ומחשבתו של האל שווים ביחס לאדם, אז מדוע האדם לא משתף פעולה במקצת? האל עובד למען האנושות, אז מדוע האדם לא ממלא את חובתו למען ניהולו של האל? עבודתו של האל הגיעה עד הלום, אך אתם עדיין רואים ואינכם נוקפים אצבע, שומעים ואינכם משים ממקומכם. האין בני אדם כאלה מושאים לאבדון? האל כבר הקדיש את כל כולו לאדם, אז מדוע האדם לא מסוגל כיום למלא את חובתו ברצינות? עבור האל, עבודתו נמצאת בעדיפות ראשונה ועבודת הניהול שלו בעלת חשיבות מרבית. עבור האדם, יישום בפועל של דברי האל ומילוי דרישותיו של האל הם בעדיפות הראשונה. על כולכם להבין זאת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת האל ונוהגו של האדם

מילוי חובתו של האדם הוא, למעשה, הגשמת כל מה שטבוע באדם, דהיינו, מה שהאדם מסוגל לעשות. או-אז, חובתו מולאה. חסרונותיו של האדם במהלך שירותו הולכים ומתמעטים אט אט ככל שניסיונו גובר ותוך כדי תהליך השיפוט שהוא עובר. הם אינם מעכבים את חובתו של האדם או משפיעים עליה. אלה שמפסיקים לשרת או מוותרים ונסוגים מחשש שמא יהיו פגמים בשירות שלהם הם הפחדנים ביותר. אם אנשים אינם יכולים להביע את מה שעליהם להביע במהלך השירות או להשיג את מה שבאפשרותם להשיג מטבעם ובמקום זאת הם מתפקדים כלאחר יד, אזי הם איבדו את התפקיד שנועד ליצירים נבראים. אנשים כאלה מכונים "בינוניים". הם אשפה חסרת תועלת. כיצד ניתן בכלל לכנות אנשים כאלה "יצירים נבראים"? האין הם ישויות מושחתות שמאירות כלפי חוץ אולם פנימיותן רקובה? ... אם האדם מאבד את מה שמטבעו הוא יכול להשיג, אזי אין הוא יכול עוד להיחשב כאדם ואין הוא ראוי להתייצב כיציר בריאה או לבוא בפני האל ולשרת אותו. יתר על כן, הוא אינו ראוי לקבל את החסד של האל ואינו ראוי לכך שהאל ישגיח עליו, יגונן עליו ויהפוך אותו למושלם. רבים שאיבדו את אמונו של האל ממשיכים ומאבדים גם את חסדו של האל. לא רק שהם אינם שונאים את מעשיהם הרעים, בחוצפתם הם מפיצים את הרעיון שדרכו של האל אינה נכונה, והמרדניים אף מכחישים את קיומו של האל. כיצד אנשים כאלה, המלאים במרדנות כזו, יכולים להיות זכאים ליהנות מחסדי האל? אלה שאינם ממלאים את חובתם הם מרדניים מאוד כלפי האל והם חבים לו רבות, ובכל זאת הם מפנים עורף ומגדפים ואומרים שהאל טועה. איך אדם כזה יכול להיות ראוי להיעשות מושלם? האין הדבר מבשר על כך שהם יסולקו וייענשו? אנשים שאינם ממלאים את חובתם בפני האל כבר אשמים בפשע הנבזי ביותר, שאפילו מוות הוא עונש לא מספיק בגינו, ועדיין יש להם את החוצפה להתווכח עם האל ולהשוות את עצמם אליו. מה הטעם בהפיכת אנשים כאלה למושלמים? כאשר אנשים אינם מצליחים למלא את חובתם, עליהם לחוש אשמה ומחויבות. עליהם לשנוא את חולשתם ואת היותם חסרי תועלת, את מרדנותם ואת השחיתות שלהם, ויתרה מכך, עליהם להקדיש את חייהם לאל. רק אז הם יהיו יצירים נבראים שאוהבים את האל באמת ובתמים ורק אנשים כאלה ראויים ליהנות מברכותיו ומהבטחתו של האל ולהפוך למושלמים על-ידיו. ומה עם רובכם? כיצד אתם מתייחסים לאל שחי ביניכם? כיצד מילאתם את חובתכם בפניו? האם עשיתם את כל מה שנקראתם לעשות, אפילו במחיר חייכם? מה הקרבתם? האם לא קיבלתם ממני הרבה? האם אתם מסוגלים להבחין? עד כמה אתם נאמנים לי? כיצד שירתם אותי? ומה עם כל מה שהענקתי לכם ועשיתי למענכם? האם הבנתם את כל זה לעומק? האם כולכם שפטתם והשוויתם זאת במעט המצפון שיש בכם? למי יכולים דבריכם ומעשיכם להיות ראויים? הייתכן שקרבן זעיר שכזה שלכם ראוי לכל מה שהענקתי לכם? אין לי ברירה אחרת והקדשתי עצמי לכם בכל לבי, ולמרות זאת אתם צופנים כוונות מרושעות ואינכם מתייחסים אליי בלב שלם. זהו ההיקף של חובתכם והתפקיד היחידי שלכם. האין זה כך? האם אינכם יודעים שכשלתם לחלוטין במילוי חובתו של יציר נברא? כיצד תוכלו להיחשב כיצירים נבראים? האין זה ברור לכם מה אתם מביעים ומביאים לידי ביטוי? כשלתם במילוי חובתכם, אך אתם מבקשים לזכות בסובלנות של האל ובחסדו השופע. חסד כזה לא הוכן עבור אנשים חסרי ערך ושפלים כמותכם, אלא עבור אלה שאינם מבקשים דבר ומקריבים בשמחה. אנשים כמותכם, בינוניים כמותכם, אינם ראויים כלל ליהנות מחסדי שמים. רק קשיים ועונשים בלתי פוסקים ילוו את ימיכם! אם אינכם מסוגלים להיות נאמנים לי, גורלכם יהיה סבל. אם אינכם מסוגלים לשאת באחריות כלפי דבריי ועבודתי, סופכם יהיה ענישה. כל החסד, הברכות וחיי המלכות הנפלאים לא יחולו עליכם. זה הסוף שאתם ראויים לו ואלו ההשלכות של מעשיכם!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין חובתו של האדם

מזמורים קשורים

הנהגת האמת במילוי חובתכם היא המפתח