דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

לפני שאנשים מתנסים בעבודת האל ומבינים את האמת, אופיו של השטן נוטל פיקוד ושולט בהם מבפנים. אילו דברים ספציפיים נכללים באופי זה? לדוגמה, מדוע אתה אנוכי? מדוע עליך להגן על עמדתך? מדוע רגשותיך כה עזים? מדוע אתה נהנה מהדברים הלא צודקים האלה? מדוע אתה אוהב את הדברים הרעים האלה? מהו הבסיס לחיבתך כלפי הדברים האלה? מאין באים הדברים האלה? מדוע אתה שמח כל כך להשלים עמם? כעת כולכם מבינים כי הסיבה לכך היא בעיקר הרעל של השטן שנמצא בתוך האדם. מהו, אם כן, רעל השטן, כיצד הוא בא לידי ביטוי? לדוגמה, אם תשאל "כיצד בני אדם צריכים לחיות? לשם מה עליהם לחיות?" אנשים ישיבו: "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון". המשפט האחד הזה מבטא את שורש הבעיה: הפילוסופיה וההיגיון של השטן הפכו להיות חייהם של בני האדם. יהא אשר יהא מה שבני האדם מחפשים, הם עושים זאת רק למען עצמם. לכן הם חיים רקלמען עצמם. "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" – זוהי פילוסופיית החיים של האדם שאף מייצגת את האופי האנושי. דברים אלה הפכו זה מכבר לאופייה של האנושות המושחתת ולמראה האמיתי של אופייה השטני של האנושות המושחתת. אופי שטני זה הפך זה מכבר לבסיס קיומה של האנושות המושחתת. זה כמה אלפי שנים האנושות המושחתת חיה על-פי הארס של השטן, עד לימינו אלה. כל שהשטן עושה הוא עושה למען התאבון, השאיפות והכוונות שלו. כוונתו היא להתעלות מעל אלוהים, להתנער ממנו ולהשתלט על כל הדברים שהוא יצר. זוהי כיום מידת ההשחתה של בני האדם בידי השטן: לכולם יש אופי שטני, הם כולם מנסים להתכחש לאלוהים ולהתנגד לו, הם רוצים לשלוט בגורלם שלהם ולנסות להתנגד לתזמוריו והסדריו של האל. השאיפות והתאבון שלהם זהים לאלו של השטן. לכן, אופיו של האדם הוא למעשה אופיו של השטן.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס

ניתן לומר כי אנוכיות היא מרכיב בטבעו של אדם. לכל אחד יש את המרכיב הזה בתוכו. יש אנשים שהם אנוכיים להחריד, אנוכיים בצורה קיצונית, ובכל עניין הם חושבים רק על עצמם, מחפשים רק רווח אישי ולא מתחשבים באחרים כהוא זה. האנוכיות הזו מייצגת את טבעם. כל אחד הוא אנוכי במידת מה, אבל יש הבדל. בזמן התרועעות עם אחרים, אנשים מסוימים יכולים לשמור על אחרים ולטפל בהם, הם יכולים לדאוג להם ולהתחשב בהם בכל דבר שהם עושים. עם זאת, יש אנשים שאינם כאלה. אנשים אלו הם אנוכיים במיוחד ותמיד קטנוניים כאשר הם מארחים אחים ואחיות. הם נותנים לקרובי משפחתם את האוכל הטוב ביותר עם המנות הגדולות ביותר, ולאחים ולאחיות הם נותנים את המנות הקטנות יותר של האוכל שפחות מעורר תיאבון. כשקרובי המשפחה שלהם מגיעים, הם דואגים לכך שיהיה להם נוח ביותר. עם זאת, כאשר אחים ואחיות מגיעים, הם נאלצים לישון על הרצפה. הם חושבים שדי בכך שהם מאפשרים לאחים ולאחיות להישאר לישון בזמן ביקורים. כאשר אחים ואחיות חולים או נתקלים בקושי אחר, אנשים כאלה אפילו לא מקדישים להם מחשבה, ומתנהגים כאילו אינם שמים לב. לאנשים כאלה לא אכפת מאחרים ואין להם שמץ של דאגה כלפי אחרים. הם דואגים רק לעצמם ולקרובי משפחתם. הטבע האנוכי הזה שלהם הוא שקובע את חוסר הנכונות שלהם לדאוג לאחרים. הם מרגישים שטיפול באחרים כרוך בהפסדים ומהווה מטרד רציני. יש אנשים שיגידו, "אדם אנוכי לא יודע להתחשב באחרים". זה לא נכון. אם אנשים אנוכיים לא יודעים להתחשב, מדוע, אם כן, הם טובים כל כך לקרובי משפחתם ומפגינים התחשבות מלאה בצרכיהם? למה הם יודעים מה חסר להם עצמם ומה מתאים ללבוש או לאכול בזמן מסוים? למה הם לא מסוגלים להיות כאלה עבור אחרים? למעשה הם מבינים הכול, אבל הם אנוכיים ומתועבים. זה נקבע על פי טבעם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד להכיר את טבע האדם

בני אדם תמיד מגינים על האינטרסים שלהם ודואגים לבשר שלהם והם תמיד מחפשים סיבות או תירוצים שמשרתים אותם, ללא קשר למה שקורה להם או למה שהם מתמודדים איתו. הם לא מחפשים את האמת או מקבלים אותה כהוא זה, והמטרה של כל מעשיהם היא להגן על בשרם ולרקום מזימות לטובתם. כולם מבקשים את חסד אלוהים מתוך רצון לזכות בכל היתרונות שהם יכולים לקבל. למה בני אדם באים בדרישות רבות כל כך לאלוהים? הדבר מוכיח שבני אדם הם חמדנים מטבעם ושאין להם שום היגיון לנוכח אלוהים. בכל מעשיהם של בני האדם – בין שהם מתפללים, משתפים או מטיפים – העיסוקים, המחשבות והשאיפות שלהם הם כולם דרישות מאלוהים וניסיונות לשדל אותו לתת להם דברים, והם כולם נעשים על ידי בני האדם בתקווה לזכות במשהו מאלוהים. בני אדם מסוימים אומרים "זהו טבע האדם", וזה נכון! זאת ועוד, בני אדם באים בדרישות רבות מדי לאלוהים ותשוקותיהם הראוותניות והרבות מדי מוכיחות שלבני אדם באמת חסרים מצפון והיגיון. כל בני האדם דורשים ומשדלים למען עצמם, או מנסים לטעון ולמצוא תירוצים למען עצמם – את כל הדברים האלה הם עושים למען עצמם. בהרבה דברים אפשר לראות שמה שבני אדם עושים הוא חסר היגיון לחלוטין, ובכך יש הוכחה מלאה שההיגיון השטני שלפיו "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" כבר נהיה טבע האדם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, בני אדם באים בדרישות רבות מדי לאלוהים

יש אנשים שאוהבים מאוד לנצל דברים בצורה לא הוגנת על חשבון אחרים, ואנשים אלה מחפשים להגשים את האינטרסים שלהם בכל עניין. כל דבר שהם עושים חייב להועיל להם, אחרת הם לא יעשו אותו. הם לא יטרחו עם אף עניין, אלא אם כן זה נותן להם יתרון מסוים, ומאחורי המעשים שלהם תמיד יש מניעים נסתרים. הם אומרים דברים טובים על כל מי שמועיל להם, והם מקדמים את כל מי שמחמיא להם. גם כאשר לאנשים האהובים עליהם יש בעיות, הם יגידו שהאנשים האלה צודקים וינסו מאוד להגן עליהם ולחפות עליהם. מהו טבעם של אנשים כאלה? דרך ההתנהגויות האלה ניתן לראות את טבעם בצורה ברורה לגמרי. הם שואפים להשיג יתרונות לא הוגנים באמצעות מעשיהם, תוך כדי התנהלות עסקנית מתמשכת בכל סיטואציה, ואפשר להיות בטוחים שטבעם הוא כזה אשר חומד רווח בכל מאודו. הם חושבים רק על עצמם בכל דבר שהם עושים. הם לא ישכימו קום אלא אם כן יועיל להם לעשות כך. הם האנשים האנוכיים ביותר, והם לחלוטין לא יודעים שובע. טבעם מתבטא באמצעות אהבתם לרווח וחוסר אהבה מוחלט לאמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד להכיר את טבע האדם

יש בני אדם שאינם מוכנים להיות מתואמים עם אחרים כאשר הם משרתים את אלוהים, אפילו כשהם נקראים לעשות זאת. אלה עצלנים שרוצים רק להתפנק בנוחות. ככל שתתבקש יותר לשרת בתיאום עם אחרים, כך תזכה בניסיון רב יותר. מאחר שיהיו לך עול רב יותר וחוויות רבות יותר, יהיו לך הזדמנויות רבות יותר להפוך למושלם. לפיכך, אם תוכל לשרת את אלוהים בכנות, אזי תהיה קשוב לעול של אלוהים, ועל כן יהיו לך הזדמנויות רבות יותר להפוך למושלם בידי האל. רק בני אדם השייכים לקבוצה כזו הופכים למושלמים כעת. ככל שרוח הקודש תרגש אותך יותר, כך תקדיש זמן רב יותר להיות קשוב לעול של אלוהים, כך אלוהים יהפוך אותך יותר למושלם, וכך תיפול יותר בנחלתו של אלוהים. עד אשר בסופו של דבר, תהפוך לאדם שמשמש את אלוהים. כיום, יש כאלה שאינם נושאים בשום עול למען הכנסייה. בני האדם האלה רשלנים ומרושלים, ואכפת להם רק מבשרם. אנשים כאלה אנוכיים מאוד וגם עיוורים. אם אינך מסוגל לראות את העניין הזה בבירור, לא תישא בשום עול. ככל שתהיה קשוב יותר לרצונו של אלוהים, כך יהיה העול שאלוהים יפקיד בידיך כבד יותר. בני אדם אנוכיים אינם מוכנים לסבול דברים כאלה. הם אינם מוכנים לשלם את המחיר, וכתוצאה מכך, הם יחמיצו את ההזדמנות להפוך למושלמים בידי האל. האין הם פוגעים בעצמם? אם תהיה קשוב לרצונו של אלוהים, אזי תפתח עול אמיתי למען הכנסייה. למעשה, במקום לקרוא לכך עול שאתה נושא למען הכנסייה, מוטב לקרוא לכך עול שאתה נושא למען חייך, זאת משום שהעול שאתה מפתח למען הכנסייה נועד לכך שאלוהים יהפוך אותך למושלם באמצעות חוויות כאלה. לפיכך, מי שיישא את העול הכבד ביותר למען הכנסייה ומי שיישא את העול של ההיווכחות בחיים יימנה על בני האדם שאלוהים הופך למושלמים. האם הבנת זאת בבירור? אם הכנסייה שאתה משתייך אליה פזורה כחול ברוח, אך עדיין אינך מודאג או חרד, ואתה אף מעלים עין כאשר אחיך ואחיותיך אינם אוכלים ושותים את דברי האל כראוי, הרי שאינך נושא בשום עול. אלוהים לא אוהב בני אדם כאלה. בני האדם שאלוהים אוהב רעבים וצמאים לצדק וקשובים לרצונו. לפיכך, עליך להיות קשוב לעול של אלוהים כאן ועכשיו. אל לך להמתין שטבעו הצודק של אלוהים יתגלה לאנושות כולה לפני שתהפוך לקשוב לעול של אלוהים. האם לא יהיה זה כבר מאוחר מדי אז? כעת עומדת בפניך הזדמנות טובה להפוך למושלם בידי אלוהים. אם תניח להזדמנות הזו לחמוק בין אצבעותיך, תתחרט על כך כל ימי חייך, כשם שמשה לא יכול היה להיכנס לארץ כנען הטובה והתחרט על כך כל ימי חייו, ומת בחרטה. ברגע שטבעו הצודק של אלוהים יתגלה לכל העמים, אתה תתמלא חרטה. אפילו אם אלוהים לא ימיט עליך ייסורים, אתה תמיט על עצמך ייסורים בשל החרטה שלך. יש כאלה שאינם משוכנעים בכך, אבל אם אינך מאמין, רק חכה ותראה. יש כאלה שהייעוד היחידי שלהם הוא להגשים את המילים האלה. האם אתה מוכן להקריב את עצמך למען המילים האלה?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, היו קשובים לרצונו של אלוהים כדי להפוך למושלמים

בני אדם אנוכיים ונבזיים פועלים כלאחר יד ולא מתערבים במה שלא נוגע להם באופן אישי. הם לא מביאים בחשבון את טובת בית האל ולא מתחשבים ברצון האל. הם אינם טורחים למלא את חובותיהם או להעיד על האל, והם אינם חשים בנטל האחריות. על מה הם חושבים כשהם עושים משהו? השיקול הראשון שלהם הוא, "אלוהים ידע אם אעשה זאת? אנשים אחרים יראו זאת? אם אנשים אחרים לא רואים שאני משקיע מאמצים ועובד בחריצות, וגם אלוהים לא רואה זאת, אין טעם להשקיע מאמצים או לסבול לשם כך." האין זו אנוכיות גמורה? זו גם כוונה נבזית. כאשר הם חושבים ופועלים כך, האם מצפונם משתתף בתהליך? האם נטל האשמה במקרה הזה מוטל על מצפונם? לא, מצפונם לא משתתף בתהליך ונטל האשמה אינו מוטל עליו. ישנם כאלה שלא נוטלים אחריות במסגרת אף חובה שהם ממלאים. הם גם לא מייד מדווחים לממונים עליהם על בעיות שהם מגלים. כאשר הם מבחינים באנשים שמפריעים לסדר התקין ומשבשים אותו, הם מעלימים עין. כאשר הם רואים אנשים רעים עושים מעשה רע, הם לא מנסים לעצור בעדם. הם לא מגוננים על טובת בית האל ולא מביאים בחשבון את חובתם ואחריותם. אנשים כאלה, בעת מילוי חובתם, לא תורמים באמת. הם טיפוסים מרצים שתאבים לנוחות. הם מדברים ופועלים רק למען היוהרה, התדמית, המעמד והטובה האישית שלהם, והם מוכנים להשקיע מזמנם וממרצם רק בדברים שמיטיבים עימם. המעשים והכוונות שלהם ברורים לכול: הם צצים בכל פעם שיש הזדמנות להפגין נוכחות וליהנות מברכה. אך כשאין הזדמנות להפגין נוכחות, או בעת מצוקה, הם נעלמים כלא היו, כמו צב שנסוג לתוך השריון שלו. האם לטיפוסים מהסוג הזה יש מצפון והיגיון? (לא.) האם טיפוס חסר מצפון והיגיון שמתנהג כך מרגיש צורך להכות על חטא? טיפוסים כאלה לא מרגישים צורך להכות על חטא. מצפונם חסר תכלית. הם מעולם לא נתקפו ייסורי מצפון. לפיכך, האם הם יכולים להרגיש את התוכחה או המשמעת של רוח הקודש? לא.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מי שמוסר את ליבו לאלוהים, יכול להשיג את האמת

רוב האנשים רוצים לעסוק בחתירה אל האמת וביישומה בפועל, אך רוב הזמן יש להם רק החלטה ותשוקה לעשות זאת. האמת לא הפכה להיות חייהם. כתוצאה מכך, כאשר הם נתקלים בכוחות רשע או באנשים רעים ומרושעים העושים מעשים רעים, או במנהיגים מדומים ובצוררי המשיח שעושים דברים בניגוד לעקרונות ובכך מפריעים לעבודת הכנסייה ומזיקים לאנשיו הנבחרים של האל – הם מאבדים את האומץ לקום ולדבר. מה זה אומר כשאין לך אומץ? האם זה אומר שאתה ביישן או חסר כושר ביטוי? או שמא אינך מבין לגמרי ולכן אין לך את הביטחון לדבר? לא זה ולא זה; זוהי בעיקר עובדת היותך מוגבל בידי טבע מושחת. אתה עלול למשל לחשוף ערמומיות; כשקורה לך משהו, האינטרסים האישיים שלך נמצאים בראש מעייניך, תחילה אתה שוקל את ההשלכות והאם הדבר יועיל לך. בכך אתה מבטא טבע ערמומי, הלא כן? דוגמה נוספת לטבע מושחת היא אנוכיות ונבזות. אתה חושב, "איך אני קשור לאובדן האינטרסים של בית האל? אני לא מנהיג, אז למה שיהיה לי אכפת? זה בכלל לא קשור אליי. זה לא באחריותי." אתה לא מבטא מחשבות ומילים כאלה במודע, אלא בתת-מודע שלך – זהו הטבע המושחת שנחשף כשאנשים נתקלים בקושי כלשהו. טבע מושחת שכזה מכוון את אופן המחשבה שלך, כובל את ידיך ואת רגליך ושולט במה שאתה אומר. בתוך תוכך אתה רוצה לקום ולדבר, אבל אתה חושש, וגם כשאתה כן אומר משהו, אתה מדבר סחור-סחור ומשאיר לעצמך מרחב תמרון, או שאתה אומר חצאי אמיתות במקום לספר את האמת. אנשים שראייתם ברורה מבחינים בכך; למען האמת, בלבך אתה יודע שלא אמרת את כל מה שהיית אמור לומר, שלא הייתה לדבריך שום השפעה, שסתם יצאת ידי חובה ושהבעיה לא נפתרה. לא מילאת את האחריות שלך, אך אתה אומר בגלוי שכן עשית זאת, או שמה שקרה לא היה ברור לך. האם זה נכון? והאם אתה באמת חושב כך? האם הטבע השטני שלך אינו שולט בך לחלוטין? חלק מדבריך אמנם מעוגן בעובדות, במקומות מפתח ובסוגיות קריטיות, אך אתה משקר לאנשים ומרמה אותם, וזה מוכיח שאתה אדם שקרן שטבעו השטני מכוון אותו. המוח שלך מעבד כל מה שאתה אומר וחושב, וכתוצאה מכך כל משפט שלך הוא מזויף, ריקני, שקרי; למעשה, כל מה שאתה אומר מנוגד לעובדות ונאמר במטרה להצדיק את עצמך, לטובתך האישית, וכשאתה מצליח לרמות אנשים ולגרום להם להאמין, אתה חש שהשגת את מטרותיך. זוהי הדרך בה אתה מדבר; היא גם מייצגת את הטבע שלך. הטבע השטני שלך שולט בך לחלוטין.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

לכופרים יש צביון מושחת מסוג מסוים. כשהם מלמדים אנשים אחרים פיסת ידע או מיומנות מקצועית, הם חושבים "ברגע שהתלמיד יודע את כל מה שיודע המורה, המורה מאבד את פרנסתו. אם אלמד אחרים את כל מה שאני יודע, אנשים יפסיקו לקחת ממני דוגמה או להעריץ אותי ואאבד את מעמדי כמורה. זה לא מקובל עליי. אסור לי ללמד אותם את כל מה שאני יודע, אני מוכרח להסתיר חלק מהידע שלי. אלמד אותם שמונים אחוזים בלבד מהידע שלי ואת השאר אשמור לעצמי כך שאוכל לשלוף אותו בשעת הצורך; זוהי הדרך היחידה להראות שכישוריי עולים על כישוריהם של אחרים." איזה מין צביון זה? זהו צביון ערמומי. כשאתם מלמדים אחרים, עוזרים להם או משתפים איתם ידע שלמדתם, איזו גישה עליכם לאמץ? (אסור לי לחסוך במאמצים ולא להסתיר שום דבר.) איך לא מסתירים שום דבר? אם אתה אומר, "אני לא מסתיר שום דבר כשמדובר בדברים שלמדתי, ואין לי בעיה לספר עליהם לכולכם. ממילא אני באיכות גבוהה יותר מכם ואני עדיין יכול להבין דברים ברמה גבוהה יותר" – האמירה הזאת עדיין מהווה הסתרה והיא אמירה ערמומית לחלוטין. לחלופין, אם אתה אומר, "אלמד אתכם את כל הדברים הבסיסיים שלמדתי, זה לא עניין גדול. עדיין יש לי ידע ברמה גבוהה יותר ואפילו אם תלמדו את כל זה, עדיין לא תהיו בעלי ידע מתקדם כמו שלי" – האמירה הזאת עדיין מהווה הסתרה. אם האדם אנוכי מדי, לא תהיה לו ברכה מאלוהים. אנשים צריכים ללמוד להתחשב בכוונותיו של אלוהים. מחובתך לתרום לבית האל את הדברים החשובים והמהותיים ביותר שלמדת כדי שנבחרי האל יוכלו ללמוד אותם ולהתמקצע בהם – זוהי הדרך היחידה להשיג את ברכת האל והוא יעניק לך עוד יותר דברים אפילו. שנאמר, "טוב לתת מלקחת." הקדש לאלוהים את כל כישרונותיך ואת המתנות שקיבלת ממנו ושלב אותם בביצוע חובתך כדי שכולם יוכלו להפיק מהם תועלת ולהשיג תוצאות בביצוע חובותיהם. אם תתרום את מלוא המתנות שקיבלת מאלוהים ואת מלוא כישרונותיך, הם יועילו לכל אילו שמבצעים את החובה הזו ולעבודת הכנסייה. אל תספר לכולם דברים פשוטים אחדים ותחשוב שבזה מילאת את תפקידך היטב או לא הסתרת שום דבר – זה לא מספיק. בכך שעשית זאת, לימדת רק תיאוריות או דברים אחרים שאנשים יכולים להבין את משמעותם המילולית, אבל המהות והעיקרים הם מעבר ליכולת ההבנה של מתחילים. אתה נותן סקירה כללית בלבד בלי להרחיב או לפרט ובכל אותו הזמן אתה עדיין חושב לעצמך, "טוב, בכל מקרה, סיפרתי לך ולא הסתרתי שום דבר בכוונה. אם אינך מבין, הסיבה היא שהאיכות שלך נמוכה מדי, אז אל תאשים אותי. נצטרך פשוט לראות איך אלוהים יוביל אותך עכשיו." נכון שיש בהרהורים אלה ערמומיות? נכון שהם אנוכיים ובזויים? למה אתה לא יכול ללמד אנשים את כל מה שבליבך ואת כל מה שאתה מבין? למה במקום זאת אתה מסתיר ידע? זוהי בעיה הטמונה בכוונותיך ובצביונך. כשרוב האנשים נחשפים לראשונה להיבט ספציפי כלשהו של ידע מקצועי הם מסוגלים להבין את המשמעות המילולית שלו בלבד; את הידע יש ליישם במשך זמן מה כדי להצליח לקלוט את העיקרים ואת המהות. אם כבר התמקצעת בדקויות האלה, עליך לחלוק אותם עם אחרים במישרין; אל תיתן להם ללכת בדרכים עקלקלות ולבזבז זמן רב כל כך בגישושים. זוהי האחריות שלך; זהו הדבר שעליך לעשות. אם תספר להם את מה שאתה מאמין שהם העיקרים והמהות, אז לא תסתיר מהם דבר ולא תהיה אנוכי. אם אינכם יכולים לפתור את ההיבטים האנוכיים והנבזיים של הצביון המושחת שלכם כשאתם מלמדים מיומנויות לאחרים, מעבירים להם אינפורמציה על המקצוע שלכם או משתפים בנושא היווכחות בחיים, לא תוכלו למלא את חובותיכם היטב; במקרה זה, אינכם בעלי אנושיות או מצפון והיגיון ואינכם מיישמים בפועל את האמת. חובה עליך לחפש את האמת כדי לפתור את הצביון המושחת שלך ולהגיע למצב שבו אתה נטול מניעים אנוכיים ומתחשב אך ורק בכוונות אלוהים. בדרך הזאת תהיה לך מציאות האמת. אם אנשים חיים לפי הצביון השטני כמו הכופרים ואינם חותרים אל האמת, הדבר מעייף מדי. קיימת תחרות רבה מאוד בין הכופרים לבין עצמם. התמקצעות במהות של מיומנות או של מקצוע כלשהם אינה דבר פשוט וברגע שמישהו אחר מגלה אותם ומתמקצע בהם בעצמו, הפרנסה שלך נתונה בסיכון. לאנשים יש מניע חזק מאוד לנהוג כך כדי להגן על פרנסתם – הם מוכרחים לעמוד על המשמר כל העת. המקצוע שרכשו הוא הדבר בעל הערך הגדול ביותר שיש להם להציע, הוא הפרנסה שלהם, ההון שלהם, דמם, ואסור להם לגלות את רזי מקצועם לאיש. אבל אתה מאמין באלוהים – אם אתה חושב כך ופועל כך בבית האל, אין הבדל בינך לבין כופר. אם אינך מקבל את האמת כלל וכלל ואתה ממשיך לחיות לפי פילוסופיות שטניות, אינך אדם שמאמין באלוהים באמת ובתמים. אם בעת ביצוע חובתך יהיו לך תמיד מניעים אנוכיים ותנהג בקטנוניות, לא תזכה בברכת האל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

אנשים מסוימים תמיד חוששים שאחרים יותר טובים מהם או שהם מעליהם, שאנשים אחרים יזכו להכרה בזמן שמהם יתעלמו, וזה גורם להם לתקוף אנשים אחרים ולא לכלול אותם. האם זה לא מקרה של קנאה באנשים עם כישרון? האם זה אינו אנוכי ומתועב? איזה מין צביון הוא זה? זהו זדון! אלה שחושבים רק על האינטרסים של עצמם, שרק מספקים את הרצונות האנוכיים של עצמם, מבלי לחשוב על אחרים או להתחשב באינטרסים של בית האל, הם בעלי צביון רע, והאל אינו אוהב אותם. אם אתה באמת מסוגל להתחשב ברצון האל, אתה תוכל להתייחס לאנשים אחרים בהגינות. אם אתה ממליץ על אדם טוב ומאפשר לו לעבור הכשרה ולבצע חובה, ובכך אתה מוסיף אדם מוכשר לבית האל, האם זה לא יקל על עבודתך? האם זו לא תהיה הפגנה של נאמנות במסגרת חובתך? זהו מעשה טוב לפני האל; זהו המצפון וההיגיון המינימליים שצריכים להיות לאנשים המשמשים כמנהיגים. אלו שמסוגלים ליישם בפועל את האמת יכולים לקבל את זה שהאל בוחן את הדברים שהם עושים. כאשר תקבל את בחינתו של האל, ליבך יתיישר. אם אתה תמיד עושה דברים רק כדי שאחרים יראו, ותמיד רוצה לזכות בשבחיהם ובהערצתם של אחרים ואינך מקבל את בחינתו של האל, האם האל עדיין נמצא בליבך? לאנשים כאלה אין לב ירא-אל. אל תעשה תמיד דברים למען עצמך ואל תחשוב כל הזמן על האינטרסים העצמיים שלך; אל תתחשב באינטרסים של האדם, ואל תקדיש מחשבה לגאווה, למוניטין ולמעמד שלך. עליך קודם כל לשקול את האינטרסים של בית האל, ולהעמיד אותם בראש סדר העדיפויות שלך. עליך להתחשב ברצונו של האל ולהתחיל בכך שתהרהר האם היו או לא היו דברים לא טהורים בביצוע חובתך, האם היית נאמן, ביצעת את חובותיך ועשית כמיטב יכולתך, וכן האם חשבת או לא חשבת בלב שלם על חובתך ועל עבודת הכנסייה. עליך לשקול את הדברים האלה. אם תחשוב עליהם לעיתים קרובות ותרד לעומקם, יהיה קל עבורך לבצע את חובתך היטב. אם איכותך נמוכה, אם ניסיונך שטחי, או אם אינך בקיא בעבודתך המקצועית, ייתכן שיהיו בעבודתך כמה טעויות או ליקויים, וייתכן שלא תשיג תוצאות טובות – אבל כן עשית כמיטב יכולתך. אינך מספק את תשוקותיך העצמיות או את העדפותיך האנוכיות. במקום זאת, אתה מתחשב באופן מתמיד בעבודת הכנסייה ובאינטרסים של בית האל. למרות שייתכן שלא תשיג תוצאות טובות בתפקידך, ליבך יהיה ישר; אם, בנוסף על כך, תוכל לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיות בחובתך, תוכל לעמוד באמת המידה הנדרשת בביצוע חובתך, ובו בזמן, תוכל להיכנס למציאות האמת. זוהי המשמעות של להיות בעל עדות.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לזכות בחופש ובשחרור רק על ידי השלכת צביונו המושחת מעליו

לצוררי משיח אין מצפון, היגיון, או אנושיות. לא זו בלבד שהם חסרי בושה, יש להם סימן היכר נוסף: הם אנוכיים ונאלחים באופן חריג. קל להבין את המשמעות המילולית של "האנוכיות והנאלחות" שלהם: הם עיוורים לכל מה שהוא לא האינטרסים האישיים שלהם. הם מקדישים את מלוא תשומת לבם לכל דבר הקשור באינטרסים האישיים שלהם והם מוכנים לסבול למענו, לשלם מחיר, להתעמק בו, ולהקדיש את עצמם לו. הם מעלימים עין מכל דבר שאינו קשור באינטרסים האישיים שלהם ואינם מתייחסים אליו; אחרים יכולים לעשות ככל העולה על רוחם – לצוררי משיח לא אכפת אם התנהגותו של מישהו היא משבשת או מפריעה, ומבחינתם, זה כלל לא קשור אליהם. אם ננסח זאת בנימוס, הם לא דוחפים את האף לענייניהם של אחרים. אך מדויק יותר לומר שאדם שכזה הוא נאלח, נקלה ומפוקפק; אנו מגדירים אותם כ"אנוכיים ונאלחים". כיצד מתבטאת האנוכיות והנאלחות של צוררי משיח? בכל מה שמועיל למעמד או למוניטין שלהם, הם עושים מאמצים לעשות או לומר כל מה שצריך, ונכונים לשאת בכל סבל שהוא. אך כאשר מדובר בעבודה שבית האל סידר, או בעבודה שמועילה לצמיחה בחייהם של אנשיו הנבחרים של האל, הם מתעלמים ממנה כליל. גם כאשר אנשים רעים משבשים, מפריעים, ועושים מעשים רעים משלל סוגים, ובכך משפיעים באופן חמור על עבודת הכנסייה, צוררי משיח נותרים אדישים ולא מוטרדים, כאילו הדבר לא קשור אליהם. ואם מישהו מגלה את מעשיו הרעים של אדם רע כלשהו ומדווח עליהם, הם אומרים שלא ראו דבר ומעמידים פנים שאינם יודעים. אולם אם מישהו מדווח עליהם וחושף שהם לא מבצעים עבודה אמיתית אלא רק חותרים אל תהילה, רווח ומעמד, הם נמלאים זעם. הם מכנסים במהרה פגישות על מנת לדון בדרכי תגובה, עורכים חקירות על מנת לגלות מי פעל מאחורי גבם, מי הלשין, ומי היה מעורב. הם לא יאכלו או ישנו עד שיגיעו אל שורש העניין והוא יגיע אל סיומו באופן מוחלט – הם אפילו יחושו שמחה רק כאשר יפילו את כל מי שהיה מעורב בדיווח עליהם. כך מתבטאות אנוכיות ונאלחות, הלא כן? האם הם מבצעים את עבודת הכנסייה? הם פועלים למען כוחם ומעמדם, פשוט מאוד. הם מנהלים עסק משל עצמם. אין זה משנה איזו עבודה לוקחים על עצמם צוררי משיח, הם אף פעם לא יקדישו מחשבה לאינטרסים של בית האל. מעניין אותם רק אם תהיה לדבר השפעה על האינטרסים שלהם, הם חושבים רק על מעט העבודה שלפניהם שתועיל להם. מבחינתם, העבודה העיקרית בכנסייה היא סתם משהו שהם עושים בזמנם הפנוי. הם לא מתייחסים אליה ברצינות כלל. הם זזים רק כאשר מדרבנים אותם לפעול, עושים רק מה שהם רוצים לעשות, ומבצעים רק עבודה שעוזרת להם לשמר את מעמדם ואת כוחם. בעיניהם אין חשיבות לשום עבודה אותה מסדר בית האל, לעבודת הפצת הבשורה ולהיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. אין זה משנה אילו קשיים חווים אחרים בעבודתם, אילו בעיות הם מזהים ומדווחים להם עליהן וכמה כנים דבריהם – צוררי המשיח לא מתייחסים, הם לא מתערבים, כאילו הדבר לא קשור אליהם כלל. אין זה משנה עד כמה חמורות הבעיות שצצות בעבודת הכנסייה, הם אדישים לחלוטין. גם כשבעיה ניצבת ממש לנגד עיניהם, הם מתמודדים איתה כלאחר יד בלבד. רק כאשר העליון גוזמים אותם ישירות ומורים להם לפתור בעיה כלשהי, הם מבצעים מעט עבודה ממשית בעל כורחם ונותנים לעליון משהו לראות; זמן קצר לאחר מכן, הם ממשיכים בעניינם. באשר לעבודת הכנסייה, לדברים החשובים בהקשר הרחב יותר, הם לא מתעניינים בדברים האלה ומתייחסים אליהם בביטול. הם אף מתעלמים מהבעיות שהם מגלים, וכששואלים אותם על בעיות, הם מספקים תשובות שטחיות או מתחמקים, ומתייחסים אליהן רק בחוסר רצון גדול. כך מתבטאות אנוכיות ונאלחות, הלא כן? יתרה מזאת, תהא אשר תהא החובה אותה מבצעים צוררי משיח, הדבר היחיד שמעניין אותם הוא האם היא תאפשר להם ליהנות מאור הזרקורים; כל עוד היא משפרת את המוניטין שלהם, הם מאמצים את מוחם כדי לחשוב על דרך ללמוד כיצד לעשות זאת ולבצע זאת; כל מה שמעניין אותם הוא האם יצליחו להתבלט בעזרתה. אין זה משנה מה הם עושים או חושבים, הדבר היחיד שמעניין אותם הוא התהילה, הרווח והמעמד שלהם. אין זה משנה איזו חובה הם מבצעים, הדבר היחיד שהם מתחרים עליו הוא מעמדו של מי גבוה או נמוך יותר, מי מנצח ומי מפסיד, המוניטין של מי גדול יותר. מעניין אותם רק כמה אנשים סוגדים להם ומעריצים אותם, כמה אנשים מצייתים להם, וכמה אנשים הולכים בעקבותיהם. הם אף פעם לא משתפים על האמת או פותרים בעיות אמיתיות. כשהם מבצעים את חובתם, הם אף פעם לא חושבים כיצד לעשות דברים על פי עיקרון, ואף לא מהרהרים האם היו נאמנים, מילאו כל אחריות שהוטלה עליהם, האם היו סטיות או פספוסים בעבודתם, או האם קיימות בה בעיות, קל וחומר שאינם מקדישים מחשבה לבקשותיו של האל ולכוונותיו. הם לא מקדישים לדברים האלה ולו שמץ של תשומת לב. הם פועלים בנחישות רק למען התהילה, הרווח, והמעמד, על מנת לספק את שאיפותיהם ורצונותיהם. כך מתבטאות אנוכיות ונאלחות, הלא כן? הדבר חושף כליל כיצד לבם מלא עד גדותיו בשאיפותיהם, ברצונותיהם ובדרישותיהם משוללות ההיגיון; שאיפותיהם ורצונותיהם שולטים בכל אחד ממעשיהם. אין זה משנה מה הם עושים, המניע והמקור הם שאיפותיהם, רצונותיהם ודרישותיהם משוללות ההיגיון. זהו הביטוי הארכיטיפי של אנוכיות ונאלחות.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב רביעי: סיכום של אופי צוררי המשיח ומהות הצביון שלהם (חלק א')

מהות האנוכיות והנאלחות של צוררי המשיח היא ברורה; ביטוייה אצלם בולטים במיוחד. הכנסייה מפקידה בידיהם עבודה כלשהי, ואם היא מניבה תהילה והטבות, ומאפשרת להם להיראות, הם מביעים עניין רב ונכונים לקבלה. אם מדובר בעבודה שלא מכירים לה תודה, או הכרוכה בפגיעה באנשים, או כזו שלא תאפשר להם להיראות ואינה מועילה לתהילה, לרווח או למעמד שלהם, הם לא מעוניינים, ולא יקבלו אותה, כאילו לאותה עבודה אין שום קשר אליהם, ואין זו העבודה שהם אמורים לבצע. כשקשיים ניקרים על דרכם, אין שום סיכוי שהם יחפשו את האמת כדי לפתור אותם, קל וחומר ינסו לראות את התמונה הגדולה יותר ולהתחשב בעבודת הכנסייה. לדוגמה, במסגרת העבודה של בית האל עשויות להתקיים העברות סגל כלשהן על בסיס צורכי עבודה כלליים. אם מספר אנשים מועברים מכנסייה כלשהי, כיצד הגיוני שמנהיגי אותה כנסייה יתייחסו לעניין? מה הבעיה אם הדבר היחיד שמטריד אותם הוא האינטרסים של הכנסייה שלהם, ולא האינטרסים הכלליים, ואם הם לא מוכנים בשום פנים ואופן להעביר את אותם אנשים? מדוע, כמנהיגי כנסייה, הם לא מסוגלים להתמסר לסידורים הריכוזיים של בית האל? האם אדם שכזה מתחשב בכוונותיו של האל? האם הוא קשוב לתמונה הגדולה של העבודה? אם הוא לא חושב על העבודה של בית האל ככלל, אלא רק על האינטרסים של הכנסייה שלו, האין הוא אנוכי ונאלח מאוד? שומה על מנהיגי כנסייה להתמסר ללא תנאי לריבונות האל ולסידוריו, וכן לסידורים ולתיאום הריכוזיים של בית האל. זה מה שעולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת. שומה על כל אדם להתמסר לתיאום ולסידורים של בית האל כאשר העבודה של בית האל דורשת זאת ממנו, ואין זה משנה מיהו, ואל לו בשום פנים ואופן להיות נתון לשליטתו של אף מנהיג או עובד מסוים כאילו הוא שייך לו או נתון להחלטתו. הציות של אנשיו הנבחרים של האל לסידורים הריכוזיים של בית האל הוא טבעי ומוצדק לחלוטין, ולאיש אסור לקרוא תגר על אותם סידורים, אלא אם מנהיג או עובד מסוים מבצע העברה שרירותית שאינה עולה בקנה אחד עם עיקרון, ובמקרה כזה מותר לא לציית לסידור זה. אם מתבצעת העברה רגילה בהתאמה עם העקרונות, שומה על כל אנשיו הנבחרים של האל לציית, ולשום מנהיג או עובד אין זכות או סיבה לנסות לשלוט באיש. האם הייתם אומרים שקיימת עבודה כלשהי שאינה העבודה של בית האל? האם קיימת עבודה כלשהי שאינה כרוכה בהרחבת בשורת המלכות של אלוהים? הכול הוא העבודה של בית האל, כל העבודות שוות בערכן, ואין "שלך" ו"שלי". אם ההעברה עולה בקנה אחד עם העקרונות ומבוססת על הדרישות של עבודת הכנסייה, שומה על האנשים האלה ללכת למקום שבו זקוקים להם הכי הרבה. למרות זאת, מהי תגובת צוררי המשיח כאשר הם נתקלים במצב כזה? הם מוצאים שלל תואנות ותירוצים לשמור לצדם את האנשים המתאימים ביותר, והם מציעים רק שני אנשים רגילים, ואז מוצאים אמתלה כלשהי כדי ללחוץ עליך, באומרם כמה גדול עומס העבודה, או שחסר להם כוח אדם, שקשה למצוא אנשים, ושאם שני אלו יועברו העבודה תיפגע. והם שואלים אותך מה הם אמורים לעשות, וגורמים לך להרגיש שהעברתם של אנשים משמעה שאתה חייב להם. האין זו הדרך שבה פועלים שדים? כך פועלים הכופרים. אנשים שתמיד מנסים להגן על האינטרסים האישיים שלהם בכנסייה – האם הם אנשים טובים? האם הם בני אדם הפועלים בהתאם לעיקרון? בשום פנים ואופן לא. הם כופרים וחסרי אמונה. האין זה אנוכי ונאלח? אם אדם שאיכותו טובה מועבר מתחת סמכותו של צורר משיח לבצע חובה אחרת, צורר המשיח מתנגד לכך ודוחה זאת בעקשנות בלבו – הוא רוצה לפרוש ולא מגלה התלהבות להיות מנהיג או ראש קבוצה. איזו בעיה היא זו? מדוע אין הוא מציית לסידורי הכנסייה? הוא סבור שההעברה של 'יד ימינו' תשפיע על התוצאות ועל ההתקדמות של העבודה שלו, וכתוצאה מכך יושפעו המעמד והמוניטין שלו, מה שיאלץ אותו לעבוד קשה יותר ולסבול יותר כדי להבטיח תוצאות – וזה הדבר האחרון שהוא רוצה בו. הוא התרגל לנוחות, ואינו רוצה לעבוד קשה יותר או לסבול יותר, ולכן אינו רוצה לוותר על אותו אדם. אם בית האל מתעקש על ההעברה, הוא מרבה להתלונן ואף רוצה לוותר על עבודתו-שלו. האין זה אנוכי ונאלח? בית האל אמור רכז את הקצאות אנשיו הנבחרים של האל. אין לזה שום קשר לשום מנהיג, ראש קבוצה, או אדם. כולם מוכרחים לפעול בהתאם לעיקרון; זהו הכלל של בית האל. צוררי משיח אינם פועלים על פי העקרונות של בית האל, הם זוממים ללא הרף למען המעמד והאינטרסים האישיים שלהם, וגורמים לאחים ולאחיות שאיכותם טובה לשרת אותם על מנת לחזק את כוחם ואת מעמדם. האין זה אנוכי ונאלח? כלפי חוץ, נדמה כי העובדה שהם מחזיקים לצדם אנשים שאיכותם טובה ושאין הם מאפשרים לבית האל להעבירם מעידה על כך שהם חושבים על עבודת הכנסייה, אך למעשה הם חושבים אך ורק על הכוח ועל המעמד שלהם, וכלל לא על עבודת הכנסייה. הם פוחדים שהם לא יבצעו היטב את עבודת הכנסייה, שיחליפו אותם, ושהם יאבדו את מעמדם. צוררי משיח אינם מקדישים מחשבה לעבודה הנרחבת יותר של בית האל, הם חושבים אך ורק על מעמדם האישי, מגינים על מעמדם האישי ללא נקיפות מצפון באשר למחיר שנגבה מהאינטרסים של בית האל, ומגינים על המעמד ועל האינטרסים האישיים שלהם באופן שפוגע בעבודת הכנסייה. זה אנוכי ונאלח. כאשר אדם ניצב אל מול מצב שכזה, לכל הפחות עליו לחשוב בעזרת המצפון שלו: "כל האנשים האלה משתייכים לבית האל, הם לא רכושי האישי. גם אני חבר בבית האל. איזו זכות יש לי למנוע מבית האל להעביר אנשים? עליי להביא בחשבון את האינטרסים הכלליים של בית האל, במקום להתמקד רק בעבודה במסגרת האחריות שלי". אנשים שניחנים במצפון ובהיגיון אמורים לחשוב מחשבות שכאלה, ולמי שמאמין באל אמור להיות היגיון שכזה. בית האל עוסק בעבודה השלמה והכנסיות עוסקות בחלקי עבודה. לכן, כשלבית האל יש צורך מיוחד מהכנסייה, הדבר החשוב מכל הוא שהמנהיגים והעובדים יצייתו לסידורי בית האל. מנהיגי שקר וצוררי משיח לא אוחזים במצפון ובהיגיון שכאלה. כולם אנוכיים למדי, הם חושבים רק על עצמם, ואינם חושבים על עבודת הכנסייה. הם מביאים בחשבון רק את היתרונות אשר לנגד עיניהם, הם לא מביאים בחשבון את העבודה הנרחבת יותר של בית האל, ולכן הם לא מסוגלים בשום אופן לציית לסידורים של בית האל. הם אנוכיים ונאלחים עד מאוד! בבית האל, יש להם התעוזה לעכב דברים, והם אף מעזים להתבצר בעמדותיהם; אלה האנשים שאנושיותם הכי לוקה בחסר, הם אנשים רעים. כאלו בני אדם הם צוררי המשיח. הם תמיד מתייחסים לעבודת הכנסייה, ולאחים ולאחיות, ואפילו לכל הנכסים של בית האל שנמצאים בטווח אחריותם כרכושם הפרטי. הם מאמינים שבידם להחליט איך לחלק, להעביר ולהשתמש בדברים אלו, ושבית האל אינו רשאי להתערב. מרגע שדברים אלו בידיהם, נדמה שהם בידיו של השטן, איש אינו רשאי לגעת בהם. הם המנהיגים הגדולים, הקודקודים, וכל מי שהולך לטריטוריה שלהם חייב לציית להוראותיהם ולהסדריהם בנימוס ובצייתנות, ולקלוט רמזים מהבעות פניהם. זהו הביטוי של האנוכיות והנאלחות הטבועים באופיים של צוררי משיח. הם לא מתחשבים כלל בעבודה של בית האל, אינם מצייתים לעיקרון ולו גם במעט, וחושבים רק על האינטרסים והמעמד שלהם – כל אלה הם סימני היכר של האנוכיות והנאלחות של צוררי משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב רביעי: סיכום של אופי צוררי המשיח ומהות הצביון שלהם (חלק א')

בין אם מה שמתגלה בך הוא גאוותנות וצדקנות או עיוות וערמומיות, בין אם אנוכיות ונתעבות או שטחיות ואמירת שקרים לאל, עליך להרהר בצביונות המושחתים הללו עד שתראה אותם בבירור. בדרך זו תדע אילו בעיות קיימות כשאתה מבצע את חובתך, וכמה אתה רחוק מהשגת ישועה. רק כאשר תוכל לראות בבירור את צביונך המושחת תוכל לדעת היכן טמונים הקשיים והמכשולים בביצוע חובתך. רק אז תוכל לפתור בעיות במקורן. לדוגמה, נניח שאינך לוקח אחריות בביצוע חובתך, ובמקום זאת אתה פועל תמיד באופן שטחי, גורם להפסדים בעבודתך, אבל חשוב לך לשמור את כבודך ולכן אינך מוכן לשתף באופן גלוי על מצבך ועל הקשיים שלך, או ליישם בפועל ניתוח עצמי וידע-עצמי, ובמקום זאת אתה תמיד מחפש תירוצים להתמודד עם דברים באופן שטחי. כיצד עליך לפתור בעיה זו? אתה חייב להתפלל לאל ולהרהר בעצמך, ולומר: "אלוהים, אם אני מדבר כך, זה רק כדי להגן על כבודי. זהו הצביון המושחת שלי שמדבר. אני לא צריך לדבר כך. עליי להיפתח, לחשוף את עצמי ולומר בקול את המחשבות האמיתיות שבלבי. אני מעדיף להתבייש ולהתבזות מאשר לספק את היוהרה שלי. אני רק רוצה לרַצות את האל". בדרך זו, על ידי כך שאתה מורד בעצמך ומשמיע את המחשבות האמיתיות של לבך, אתה מיישם בפועל את היותך אדם כן, ויתר על כן, אינך פועל על פי רצונך ואינך מגן על כבודך. אתה מסוגל ליישם בפועל את דברי האל, ליישם בפועל את האמת בהתאם לכוונותיו של האל, לבצע ברצינות את חובתך ולמלא לחלוטין את אחריותך. כך, לא רק שאתה מיישם בפועל את האמת ומבצע את חובתך היטב, אתה גם מקיים את האינטרסים של בית האל, ולבו של האל מרוצה. זוהי דרך חיים צודקת ומכובדת שראוי להביא אותה הן בפני האל והן בפני בני אדם. זה כל כך נפלא! קצת קשה ליישם בפועל בדרך זו, אך אם המאמצים שלך והיישום בפועל שואפים לכיוון זה, אזי גם אם תיכשל פעם או פעמיים, אתה בהחלט תצליח. ומה המשמעות של הצלחה עבורך? משמעות הדבר היא שכאשר אתה מיישם את האמת בפועל, אתה מסוגל לעשות את הצעד הזה שמשחרר אותך מכבלי השטן, צעד שמאפשר לך למרוד בעצמך. זה אומר שאתה מסוגל להניח בצד את היוהרה והיוקרה, להפסיק לחפש את הרווח האישי שלך, ולהפסיק לעשות דברים אנוכיים ונתעבים. כאשר אתה מיישם זאת בפועל, אתה מראה לאנשים שאתה אדם שאוהב את האמת, שמשתוקק לאמת, אדם שכמה לצדק ולאור. זו התוצאה שאתה משיג על ידי יישום האמת בפועל. בה בעת, אתה גם ממיט בושה על השטן. השטן השחית אותך, הוא גרם לך לשמור על עצמך, הוא גרם לך להיות אנוכי, הוא גרם לך לחשוב על היוקרה שלך. אך כעת הדברים השטניים האלה כבר לא יכולים לכבול אותך, השתחררת מהם, אתה כבר לא נשלט על ידי יהירות, יוקרה או על ידי האינטרסים האישיים שלך, ואתה מיישם את האמת בפועל, כך שהשטן מושפל לחלוטין ואין שום דבר שהוא יכול לעשות. אם כך אתה מנצח, הלא כן? כשאתה מנצח, האם אתה לא נושא עדות לאל? האם אתה לא נלחם את המלחמה הטובה? כאשר אתה נלחם את המלחמה הטובה, אתה שליו ושמח, ויש תחושה של נינוחות בלבך. אם יש לך לעתים קרובות תחושה של הַאֲשָׁמָה בחייך, אם לבך לא יכול למצוא מנוח, אם אתה חסר שלווה ושמחה ולעתים קרובות אתה מוטרד מדאגה וחרדה לגבי כל מיני דברים, מה הדבר מוכיח? אך ורק שאתה לא מיישם את האמת בפועל, שאתה לא נושא עדות לאל. כשאתה חי בתוך צביונו של השטן, אתה עלול להיכשל לעתים קרובות ביישום האמת בפועל, לבגוד באמת, להיות אנוכי ונאלח; אתה שומר רק על התדמית שלך, על השם והמעמד שלך ועל האינטרסים שלך. לחיות תמיד למען עצמך – הדבר גורם לך כאב גדול. יש לך כל כך הרבה תשוקות אנוכיות, הסתבכויות, מגבלות, חששות ועצבנות, עד שאין לך שמץ של שלווה או שמחה. לחיות למען בשר מושחת פירושו לסבול באופן מוגזם. אלה שחותרים אל האמת הם שונים. ככל שהם מבינים יותר את האמת, כך הם נעשים חופשיים ומשוחררים יותר; ככל שהם מיישמים יותר את האמת בפועל, כך הם חווים יותר שלווה ושמחה. כשהם ישיגו את האמת, הם יחיו לגמרי באור, ייהנו מברכותיו של האל ולא יסבלו כלל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, היווכחות בחיים מתחילה בביצוע החובה

כאשר דברים קורים לך, עליך לשחר לאמת, וליישם את האמת. אם בעתות שעליך ליישם את האמת, ליבך תמיד אנוכי ואינך מצליח להרפות מטובתך האישית, לא תצליח ליישם בפועל את האמת. אם אתה לא משחר לאמת ולא מיישם אותה באף מצב, הרי שאינך אוהב את האמת. לא משנה כמה שנים האמנת באלוהים, לא תזכה באמת. יש שתמיד חותרים לתהילה, רווח אישי וטובות אישיות. כאשר הכנסייה דואגת להם לעבודה, הם תמיד מהרהרים וחושבים, "האם יצא לי מזה משהו? אם כן, אעשה זאת. אם לא, אז לא." אדם כזה לא מתרגל את האמת – האם הוא יכול למלא את חובתו? חד משמעית לא. גם אם לא עשית מעשים רעים, עדיין אינך נחשב לאדם שמיישם את האמת. אם אינך חותר לאמת, אינך אוהב דברים חיוביים, ובכל פעם שמשהו שנקרה בדרכך, אתה חושב רק על שמך הטוב, מעמדך, טובתך האישית ועל התועלת האישית שלך, הרי שאתה אדם אנוכי ושפל שמונע מטובות אישיות. אדם כזה מאמין באלוהים כדי להרוויח דברים שמיטיבים איתו או מועילים לו, ולא כדי לזכות באמת או בישועת האל. לכן, אנשים כאלה חסרי אמונה. אנשים שמאמינים באמת בכל ליבם יכולים לשחר לאמת וליישם אותה, משום שהם מכירים בעובדה שהמשיח הוא האמת, ושעליהם להישמע לדבר האל ולהאמין באלוהים כפי שהוא דורש. אם ברצונך ליישם את האמת כשמשהו קורה לך, אך אתה מביא בחשבון את שמך הטוב, מעמדך ותדמיתך, יהיה לך קשה לעשות זאת. במצבים כאלה, באמצעות תפילות, בקשת סיוע, חשבון נפש ומודעות עצמית, מי שאוהב את האמת יצליח להרפות ממה שמיטיב עימו או מועיל לו, ליישם את האמת ולהישמע לאלוהים. אנשים כאלה מאמינים באלוהים בכל ליבם ואוהבים את האמת. ומהן ההשלכות כשאנשים תמיד חושבים על טובתם האישית, כשהם תמיד מנסים להגן על כבודם וגאוותם, כשהם חושפים טבע מושחת אך לא משחרים לאמת כדי לתקן אותו? הם לא ניחנו בהיווכחות בחיים ואין להם עדויות חווייתיות אמיתיות. האין זה מסוכן? אם אינך מיישם את האמת כלל, אם אין לך עדויות חווייתיות, בבוא העת תיחשף ותנודה. איזו תועלת יש לאנשים בלי עדויות חווייתיות בבית האל? הם מועדים למלא את חובותיהם באופן לקוי, ואינם מסוגלים לעשות דבר כראוי. האם לא מדובר בפסולת אנושית? אם אנשים לעולם לא מיישמים את האמת אחרי שנים של אמונה באלוהים, הם חסרי אמונה. הם רעים. אם אתה לעולם לא מיישם את האמת, אם חטאיך הולכים ומצטברים, הרי שגורלך נחרץ. ברור כשמש שכל חטאיך, הדרך השגויה שבחרת בה וסירובך להכות על חטא נערמים לכדי שורה ארוכה של מעשים רעים, וסופך להישלח לגיהינום – אתה תיענש.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

עבור כל אלו שמבצעים חובה, לא משנה כמה עמוקה או שטחית הבנתם את האמת, הדרך הפשוטה ביותר ליישם בפועל כניסה למציאות האמת היא לחשוב על האינטרסים של בית האל בכל דבר, ולהרפות מתשוקות אנוכיות, כוונות עצמיות, מניעים, גאווה ומעמד. שים את האינטרסים של בית האל במקום הראשון – זה המעט שעל אדם לעשות. אם אדם שמבצע חובה אינו יכול לעשות אפילו את זה, אזי כיצד ניתן לומר שהוא מבצע את חובתו? כך לא מבצעים חובה. תחילה עליך לחשוב על האינטרסים של בית האל, להתחשב ברצון האל, ולשקול את עבודתה של הכנסייה. שים את הדברים האלה בראש סדר העדיפויות; רק לאחר מכן תוכל לחשוב על יציבות מעמדך או על הדרך שבה אחרים רואים אותך. האם אינכם מרגישים שזה נהיה מעט קל יותר כשאתם מחלקים את זה לשני שלבים ועושים כמה פשרות? אם תיישם בפועל באופן הזה במשך זמן מה, אתה תרגיש שלא כל כך קשה לרצות את האל. יתר על כן, עליך להיות מסוגל למלא את האחריות שלך, לבצע את מחויבויותיך וחובותיך ולשים בצד את התשוקות, הכוונות והמניעים האנוכיים שלך; עליך להתחשב ברצון האל, ולשים במקום הראשון את האינטרסים של בית האל, עבודת הכנסייה והחובה שעליך לבצע. לאחר שתחווה זאת במשך זמן מה, אתה תרגיש שזו דרך טובה לנחם את עצמך. זה אומר לחיות ביושר ובכנות, ולא להיות אדם בזוי ומתועב; זה אומר לחיות בצדק ובכבוד ולא להיות מתועב, בזוי וחסר תועלת. אתה תרגיש שכך על אדם להתנהג ולכך עליו להידמות. בהדרגה, רצונך לספק את האינטרסים העצמיים שלך יפחת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לזכות בחופש ובשחרור רק על ידי השלכת צביונו המושחת מעליו

השאלה האם ניתן לטפל בטבעו המושחת של האדם או באנוכיותו, בנבזיותו ובנכלוליותו תלויה ביכולתו לקבל עליו את האמת. כל מי שמסוגל לקבל עליו את האמת שונא את טבעו המושחת ושונא נבזיות, אנוכיות ואת נכלוליותו ושקריו. אנשים כאלו מסרבים לאפשר לדברים הללו להטיל בהם דופי או להגביל אותם. כל עוד מי שאוהב את האמת נעשה מודע לטבעו המושחת, קל לו להשליך הצידה את כל הזבל וההבלים השליליים. מי שלא אוהב את האמת נאחז חזק בהיבטים השליליים הללו. הוא אוהב מדי את תועלתו האישית ולא מסוגל לזנוח את הבשר, והוא עקשן כפרד. כתוצאה מכך, הוא לא משכיל להבין את רצון האל ואינו מסוגל להתמסר לו. מאחר שבני האדם אינם אוהבים את האמת או מקבלים אותה, הם מאמינים באלוהים במשך שנים רבות מבלי להבין מדוע. בבוא העת לשאת עדות, לשונותיהם דבקות לחיכם והם לא מצליחים להשמיע הגה. בני האדם הקשיבו לדרשות העוסקות באמת במשך שנים רבות, וטבעו של אלוהים תמיד נחשף בפניהם. אם כן, מי שמשחר לאמת, כבר אמור להבין אותה, אבל מי שלא אוהב את האמת, ממאן להיפתח בפני האל. לבבותיהם מסרבים לוותר על העדפות הבשר, לכן הם אינם נפתחים בפני אלוהים. הם רק רוצים ליהנות ללא תמורה מהחסד שאלוהים מעניק לאדם, אך אינם רוצים ליישם את האמת כדי לרצות את אלוהים. אלוהים אומר: "אם רוצה אתה לזכות בחסדי, אם רוצה אתה לזכות באמיתות הללו, יש רק תנאי אחד – עליך לוותר על תועלתך האישית ולהעניק לי את ליבך האמיתי." בני האדם לא מסוגלים לעמוד אפילו בתנאי הזה, ובכל זאת הם תובעים את חסדו של האל, הם תובעים שלווה ואושר, והם רוצים לזכות באמת, אך לא רוצים למסור את לבבותיהם האמיתיים לאלוהים. אם כן, אילו מין אנשים אלה? האין הם שטניים? האם הם יכולים ליהנות משני העולמות? למען האמת, לא. גם אם אתה לא מבין את רצון האל, טבעו תמיד חשוף לאדם. אם האדם לעולם לא מקבל עליו את האמת, או שהוא מבין את האמת מבלי ליישם אותה, זאת משום שהוא עיקש כפרד ומשום שהוא לא העניק את ליבו לאלוהים. לפיכך, הוא לא פעם לא מסוגל לזכות באמת ולהכיר את טבעו של האל. אין פירוש הדבר שאלוהים אינו נוהג בהגינות עם בני האדם. בני האדם מרבים לצטט את דברי האל הבאים: "אלוהים נוטה חסד למי שהוא רוצה", אך הם אינם מבינים את משמעות הביטוי. נהפוך הוא, הם לא מבינים את אלוהים. הם חושבים שאלוהים מעניק חסד, שהוא מעניק אותו למי שהוא רוצה, ושהוא מתייחס יפה למי שהוא רוצה. האם זה נכון? האין אלה רק תפיסות ודמיונות אנושיים? אלוהים מתייחס לבני האדם בהתאם למהות שלהם. כאשר בני האדם מביאים בחשבון את רצון האל ומקבלים עליהם את האמת, אלוהים מברך אותם. אם בני האדם לא מקבלים עליהם את האמת ומתנגדים לאלוהים, התוצאה שונה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מי שמוסר את ליבו לאלוהים, יכול להשיג את האמת

מה אלוהים רואה כשהוא מביט בבני האדם? הוא רואה את ליבם. הלב שולט בכל מה שהאדם אומר ועושה. אם ליבך ישר, תהיה לך אנושיות טובה. תוכל להבין בהדרגה את האמת, תוכל לעמוד בדרישות האל ברמה מסוימת, ותוכל להביא בחשבון את רצון האל. אם ליבך שטוף עורמה, סגור ועיקש, ואם אתה אנוכי, אינך ניחן באנושיות טובה ואתה תמיד דבק בתפיסות, מדמיין כיצד אלוהים צריך לנהוג. אם כשאתה נתקל במשהו שלא עולה בקנה אחד עם תפיסותיך, ואתה לא מבין את אלוהים ולעולם לא מפנים את רצונו, האם תוכל לזכות באמת? לא. בסופו של דבר, כאשר לא תצליח לזכות באמת, האם תאשים את עצמך, את אחרים, או את אלוהים, ותטען שאלוהים אינו הוגן? (נאשים את עצמנו.) נכון, תאשימו את עצמכם. אם כן, מה על מישהו כזה לעשות כדי לזכות באמת? עליו לשחר לאמת וליישם אותה, ועליו להתנהג וליישם בדרכים מסוימות. אם הוא מבין בלי ליישם, הוא עדיין לא יוכל לזכות באמת. כאשר אתה מפגין אנוכיות וזומם למען השגת טובות אישיות, ואתה מבין זאת, עליך להתפלל לאלוהים ולשחר לאמת כדי לטפל בכך. הדבר הראשון שעליך לשים לב אליו הוא שבמהותו של דבר, התנהגות כזו מהווה הפרה של עקרונות האמת, שהיא מזיקה לעבודת הכנסייה, ושמדובר בהתנהגות אנוכיות ונתעבת ולא באופן בו בעלי מצפון והיגיון אמורים להתנהג. עליך לזנוח את טובתך האישית ואת אנוכיותך, ולחשוב על עבודת הכנסייה – זהו רצון האל. לאחר שתתפלל ותערוך חשבון נפש, אם תפנים שהתנהגות כזו אנוכית ונתעבת, יהיה לך קל לזנוח את האנוכיות שלך. כאשר תזנח את האנוכיות שלך ותפסיק לזמום למען רווח אישי, תרגיש מאוזן, תהיה שליו, תרגיש מאושר, ותפנים שאדם בעל מצפון והיגיון צריך להתמקד בעבודת הכנסייה ושאסור לו להתמקד בטובותיו האישיות, דבר המעיד על אנוכיות, תועבה ועל התנהגות משוללת מצפון והיגיון. זולתנות, התמקדות בעבודת הכנסייה ומעשים שנועדו אך ורק לרצות את אלוהים, זו התנהגות צודקת ומכובדת שתשביח את קיומכם. מי שמנהל אורח חיים כזה, מי שמתנהל בפתיחות ובכנות ומביא לידי ביטוי אנושיות תקינה ומראהו האמיתי של אדם, ולא זו בלבד שמצפונו ישר, הוא גם ראוי לכל מה שאלוהים מרעיף עליו. ככל שתנהלו אורח חיים כזה, כך תרגישו מאוזנים יותר, תהיו שלווים ומאושרים יותר ותרגישו חיוניים יותר. אם תעשו זאת, לא תהיו בדרך הנכונה לאמונה באלוהים?

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מי שמוסר את ליבו לאלוהים, יכול להשיג את האמת