דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

אם אתה מאמין בריבונות האל, אזי עליך להאמין שהתרחשויות יומיומיות, טובות או רעות, אינן קורות באופן אקראי. לא מדובר בכך שמישהו מקשה עליך בכוונה או שם אותך למטרה. כל זה הוסדר ותוזמר על ידי אלוהים. מדוע אלוהים מתזמר את כל הדברים האלה? זה לא נועד לחשוף אותך כמות שהנך או לגלות ולסלק אותך. המטרה הסופית איננה לחשוף אותך. המטרה היא להפוך אותך למושלם ולהושיע אותך. כיצד אלוהים עושה זאת? כיצד האל הופך אותך למושלם? וכיצד הוא מושיע אותך? תחילה, הוא גורם לך להיות מודע לצביונך המושחת, וגורם לך להכיר את מהות הטבע שלך, את המגרעות שלך ואת הדברים שחסרים לך. רק על ידי הכרת הדברים הללו והבנתם בבהירות תוכל לחתור אל האמת ולהשליך מעליך בהדרגה את צביונך המושחת. כך אלוהים מספק לך הזדמנות. אלה הם רחמי האל. עליך לדעת איך לנצל את ההזדמנות הזו, ואסור לך להתנגד לאל, להתנצח עם האל, או להבין אותו בצורה שגויה. בייחוד כשאתה נתקל באנשים, באירועים ובדברים שאלוהים מסדיר סביבך, אל תרגיש כל הזמן שהדברים אינם כפי שהיית רוצה שיהיו. אל תשתוקק כל הזמן לברוח מהם ואל תתלונן תמיד על האל ותבין אותו שלא כהלכה. אם אתה עושה את הדברים האלה דרך קבע, אזי אינך חווה את עבודת האל וזה יקשה עליך מאוד להיכנס למציאות האמת. בכל פעם שאתה נתקל במשהו ואינך יכול להבינו במלואו, כאשר מתעורר קושי, עליך ללמוד לציית. עליך לבוא תחילה בפני אלוהים ולהתפלל יותר. כך, לפני שתחוש בכך, יתרחש שינוי במצב הפנימי שלך ותהיה מסוגל לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיה שלך. כך תוכל לחוות את עבודת האל. כשזה יקרה, מציאות האמת תתחשל בתוכך ובאופן זה תתקדם ותעבור שינוי במצב חייך. ברגע שתעבור את השינוי הזה ותחזיק במציאות האמת הזו, תהיה גם בעל שיעור קומה, ועם שיעור קומה באים חיים. אם אדם חי תמיד על סמך צביון שטני מושחת, תהיה אשר תהיה כמות ההתלהבות או האנרגיה שלו, עדיין אי-אפשר יהיה לומר שיש לו שיעור קומה או חיים. אלוהים עובד בכל אדם ואדם, ובלי קשר לשיטה שהוא נוקט, לסוג האנשים, המאורעות והדברים שאלוהים משתמש בהם בשירות שלו ולנימת דבריו, יש לו רק מטרה אחת: להושיע אתכם. וכיצד הוא מושיע אותך? הוא משנה אותך. אז איך תוכל שלא לסבול מעט? אתה תצטרך לסבול. הסבל הזה יכול להיות כרוך בדברים רבים. ראשית, אנשים חייבים לסבול כאשר הם מקבלים את השיפוט והייסור של דברי האל. כאשר דברי האל חמורים ומפורשים מדי ואנשים מפרשים באופן לא נכון את האל – ואפילו יש להם תפיסות – גם זה יכול להיות כואב. לפעמים אלוהים מקים סביבה סביב אנשים כדי לחשוף את השחיתות שלהם, כדי לגרום להם להרהר ולהכיר את עצמם, וגם אז הם יסבלו מעט. לפעמים, כאשר אנשים נגזמים ונחשפים ישירות, הם חייבים לסבול. כאילו שהם עוברים ניתוח – אם אין סבל, אין תוצאה. אם בכל פעם שאתה נגזם, ובכל פעם שאתה נחשף על ידי סביבה, זה מעורר את רגשותיך ונותן לך דחיפה, הרי שבאמצעות תהליך זה תיכנס למציאות האמת ויהיה לך שיעור קומה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כדי לזכות באמת, יש ללמוד מאנשים, ממאורעות ומדברים בקרבת מקום

מה קורה כשמישהו נתקל בתוכחה, בגיזום ובטיפול ונוטה להמציא תירוצים? זה טבע מסוג יהיר, צדקני ועקשן מאוד. אנשים יהירים ועקשנים מתקשים לקבל את האמת. כשהם שומעים משהו שאינו עולה בקנה אחד עם נקודות המבט, הדעות והמחשבות שלהם, הם לא מסוגלים לקבל זאת. לא אכפת להם אם הדברים שאנשים אומרים הם נכונים או שגויים, מי אמר אותם, באיזה הקשר נאמרו או אם הדבר קשור בתחומי האחריות והחובות שלהם. לא אכפת להם מהדברים האלה; דחוף להם קודם כול לספק את הרגשות שלהם. האין זו עקשנות? בסופו של דבר, מה אנשים מפסידים בגלל עקשנותם? הם מתקשים להגיע לאמת. אי־קבלת האמת נגרמת בשל טבעו המושחת של האדם, והתוצאה הסופית היא שאנשים אינם מסוגלים להגיע לאמת בקלות. כל דבר שנובע ממהות האופי של האדם עומד בסתירה לאמת ונטול כל קשר לאמת; שום דבר מסוג זה אינו עולה בקנה אחד עם האמת או מתקרב אליה. לכן, כדי לזכות בישועה, יש לקבל את האמת וליישם אותה בפועל. אדם שאינו מסוגל לקבל את האמת ותמיד רוצה להתנהג על פי העדפותיו האישיות הוא אדם שאינו יכול לזכות בישועה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

יש אנשים שלעתים קרובות מתווכחים ומנסים להגן על עצמם כאשר הם נגזמים. הם תמיד מדגישים את הסיבה לבעיה ומתרצים את הכישלונות שלהם, וזה מאוד מטריד. אין להם גישה מסורה או גישה של חיפוש האמת. אנשים מסוג זה הם בעלי איכות נמוכה והם גם מאוד עקשנים. הם אינם מבינים את דבריהם של אנשים אחרים, האמת מעבר להישג ידם, וההתקדמות שלהם איטית מאוד. מדוע ההתקדמות שלהם איטית? מפני שהם לא מחפשים את האמת, ולא משנה איזו טעות מתעוררת, הם תמיד רואים באנשים אחרים את הסיבה לכך, ומטילים את כל האחריות על אחרים. הם חיים על פי פילוסופיות להתנהלות בעולם, וכל עוד הם בריאים ושלמים, הם מרוצים במיוחד מעצמם. הם כלל אינם מיישמים בפועל את האמת, והם חושבים שזו דרך טובה למדי להאמין באלוהים. יש אפילו כאלה שחושבים, "תמיד מדברים כל כך הרבה על חיפוש האמת והפקת לקחים, אבל האם באמת יש כל כך הרבה לקחים ללמוד? זו טרחה כל כך גדולה להאמין באלוהים בדרך זו!". כאשר הם רואים אנשים אחרים מחפשים את האמת ומפיקים לקחים כשהם נתקלים בעניינים, הם אומרים, "איך כולכם לומדים לקחים מכל דבר? למה לי אין כל כך הרבה לקחים ללמוד? האם כולכם פשוט בורים כל כך? האם אינכם פשוט הולכים אחר התקנות בעיוורון?" מה דעתכם על הרגש הזה? זוהי נקודת המבט של חסרי אמונה. האם אדם חסר אמונה יכול לזכות באמת? קשה מאוד לאדם מסוג זה לזכות באמת. יש אנשים האומרים, "אני מתחנן לאלוהים בעניינים גדולים, אבל אני לא מטריד אותו בעניינים קטנים. אלוהים עסוק מאוד בניהול היומיומי של היקום וכל הדברים כולם, בניהול של כל אדם ואדם. כמה זה מעייף! אני לא אטריד את אלוהים, אני פשוט אפתור את העניין הזה בעצמי. כל עוד אלוהים מרוצה, זה מספיק. אני לא רוצה להדאיג אותו." מה דעתכם על הרגש הזה? גם זוהי נקודת המבט של חסרי אמונה, דמיונם של אנשים. בני אדם הם יצירי בריאה, נמוכים אפילו יותר מהנמלים. איך הם יכולים לראות את הבורא בבירור? מי יודע כמה מיליוני או מיליארדי שנים אלוהים מנהל את היקום ואת כל הדברים כולם. האם הוא אמר שהוא מרגיש עייפות? האם הוא אמר שהוא עסוק מדי? לא, הוא לא אמר זאת. אנשים לעולם לא יוכלו לראות בבירור את כל יכולתו וחוכמתו של האל, ומבחינתם, לדבר מתוך תפיסותיהם שלהם ודמיונם, זוהי בורות גדולה. על פי הבורא, כל אחד מאנשיו הנבחרים של האל וכל מה שקורה סביבם מוסדר על ידי ריבונותו של האל. כאדם המאמין באלוהים, עליך להתמסר לריבוניותו ולהסדריו של האל, לחפש את האמת ולהפיק לקחים בכל הדברים. השגת האמת היא הדבר המכריע ביותר. אם אתה מסוגל לגלות התחשבות בכוונות האל, אזי עליך לסמוך עליו ולשאוף אל האמת כי זה משביע את רצונו של אלוהים. כאשר תשיג את האמת ותוכל לפעול על פי עקרונות, אלוהים יהיה מרוצה, אך ככל שתרחיק את עצמך מאלוהים, כך הוא יהיה עצוב יותר. מה גורם צער לאלוהים? (אלוהים הסדיר נסיבות כדי לאפשר לאנשים לחוות את דבריו ולהשיג את האמת, אך אנשים אינם מבינים את נפשו של האל; הם שוגים בהבנתו וזה גורם לאלוהים צער.) נכון. אלוהים שילם מחיר תובעני עבור כל אדם, ויש לו כוונות עבור כל אדם. יש לו ציפיות מהם והוא תולה בהם תקוות. מאמציו הקפדניים ניתנים לכל האנשים בחופשיות וברצון. גם החיים והאמת ניתנים לכל אדם על ידו ברצון. אם אנשים יהיו מסוגלים להבין את הסיבה שאלוהים עושה זאת, הוא ירגיש סיפוק. אין זה משנה מהן הנסיבות שאלוהים מסדיר עבורך, אם תהיה מסוגל לקבל זאת מאלוהים, להתמסר לו ולחפש את האמת וללמוד לקחים בתוך כל זה, אלוהים לא יחשוב שהמחיר הכבד שולם לשווא. אתה לא תיכשל במימוש כל המחשבה והמאמץ שאלוהים השקיע בך, או בציפיות שלו ממך. בכל מערכת נסיבות הפוקדת אותך, תוכל ללמוד לקחים ולקצור פירות. בדרך זו, העבודה שאלוהים עושה בך תשיג את ההשפעה המצופה, ולבו של אלוהים יהיה שבע רצון. אם לא תהיה מסוגל להתמסר לתיזמוריו ולהסדריו של אלוהים, אם תמיד תתנגד, תדחה ותילחם נגד אלוהים, אינך חושב שאלוהים יהיה חרד? לבו של אלוהים יהיה מודאג וחרד והוא יאמר, "הסדרתי עבורך כל כך הרבה נסיבות כדי שתוכל ללמוד לקחים. איך זה שאף אחד מהם לא השפיע עליך?" צער כבד יהיה על אלוהים. אלוהים עצוב מפני שאתה חסר תחושה, בור, איטי ועיקש, מפני שאינך מבין את כוונותיו, אינך מקבל את האמת, אינך יכול לראות את כל הדברים שהוא עושה כדי להיות אחראי על חייך, אינך מבין שהוא מודאג וחרד לגבי חייך, ומפני שאתה מורד בו ומתלונן עליו.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כדי לזכות באמת, יש ללמוד מאנשים, ממאורעות ומדברים בקרבת מקום

לאהוב ויכוחים על נכון ולא נכון פירושו ניסיון להבהיר מה נכון או לא נכון בכל עניין ועניין, מבלי לעצור עד שהעניין הובהר ומובן מי צדק ומי טעה, ולהיתפס לקטנות בעקשנות. מה בדיוק הטעם לפעול כך? האם בסופו של דבר ראוי להתווכח על נכון ולא נכון? (לא.) היכן הטעות? האם יש קשר כלשהו בין דבר זה לבין יישום בפועל של האמת? (אין כל קשר.) מדוע אתם אומרים שאין כל קשר? ויכוח על נכון ולא נכון לא מהווה דבקות בעקרונות-האמת, הוא לא דיון או שיתוף על עקרונות-האמת; במקום זאת, אנשים תמיד מדברים על מי צודק ומי טועה, מי מדייק ומי שוגה, מי פועל נכון ומי לא, למי יש סיבה טובה ולמי לא, מי מבטא דוקטרינה גבוהה יותר; זה מה שהם חוקרים. כאשר האל מעמיד אנשים בניסיונות, הם תמיד מנסים להתווכח איתו, תמיד מוצאים תירוץ כזה או אחר. האם האל דן איתך בדברים כאלה? האם האל שואל מהו ההקשר? האם האל שואל מהם הנימוקים והמניעים שלך? לא. האל שואל אם יש לך גישה של התמסרות או התנגדות כאשר הוא מעמיד אותך בניסיון. האל שואל אם אתה מבין את האמת או לא, אם אתה מסור או לא. זה כל מה שהאל שואל, ולא שום דבר אחר. האל לא שואל אותך מה הסיבה לחוסר התמסרותך, הוא לא בוחן אם יש לך סיבה טובה – הוא בהחלט לא מתחשב בדברים כאלה. האל בוחן רק אם אתה מסור או לא. ללא קשר לסביבת המחיה שלך ולהקשר, האל בוחן רק אם יש התמסרות בליבך, אם יש לך גישה של התמסרות. האל לא מתווכח איתך על נכון ולא נכון; לאל לא אכפת מהן סיבותיך. לאל אכפת רק אם אתה מסור באמת – זה כל מה שהאל מבקש ממך. האין זה עיקרון-אמת? האם יש עקרונות-אמת בליבם של סוג האנשים שאוהבים להתווכח על נכון ולא נכון, שאוהבים לעסוק בעימותים מילוליים? (לא.) מדוע לא? האם אי-פעם הם הקדישו תשומת לב כלשהי לעקרונות-האמת? האם אי-פעם חתרו אליהם? האם אי-פעם חיפשו אותם? הם מעולם לא הקדישו להם תשומת לב כלשהי, או חתרו אליהם או חיפשו אותם, ועקרונות-האמת נעדרים לחלוטין מליבם. כתוצאה מכך, הם יכולים לחיות רק בתוך תפיסות אנושיות, כל מה שיש בליבם הוא נכון ולא נכון, נכון ושגוי, תירוצים, סיבות, פלפולי סרק וויכוחים, וזמן קצר לאחר מכן הם תוקפים, שופטים ומגנים זה את זה. צביונם של אנשים כאלה הוא שהם אוהבים להתווכח על נכון ולא נכון ולשפוט ולגנות אנשים. לאנשים כאלה אין אהבה לאמת או קבלה של האמת, הם עלולים לנסות להתווכח עם האל, ואף לפסוק דין על האל ולהתריס נגדו. סופם שייענשו.

– הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (15)

לכל בני-האדם יש צביונות גאוותנים וצדקניים, והם תמיד יהירים. בלי קשר למה שהם חושבים, או למה שהם אומרים או לאופן שבו הם רואים דברים, הם תמיד חושבים שנקודות המבט שלהם והגישות שלהם נכונות, ושמה שאחרים אומרים לא טוב באותה המידה או לא נכון באותה המידה כמו מה שהם אומרים. הם תמיד דבקים בדעות שלהם, ובלי קשר למי מדבר, הם לא יקשיבו לו. אפילו אם מה שמישהו אומר נכון, או תואם את האמת, הם לא יקבלו את זה; הם רק ייראו כאילו שהם מקשיבים אבל הם לא באמת יאמצו את הרעיון, וכשיגיע הזמן לפעול, הם עדיין יעשו את הדברים בדרכם שלהם, כשהם תמיד חושבים שמה שהם אומרים נכון והגיוני... מה יאמר האל כשהוא יראה את ההתנהגות הזאת שלך? האל יאמר: "אתה עיקש! אפשר להבין שאתה עשוי לדבוק ברעיונות שלך כשאתה לא יודע שאתה טועה, אבל כשאתה יודע בבירור שאתה טועה ואתה עדיין דבק ברעיונות שלך, והיית מוכן למות ולא לחזור בך, אתה בסך הכול שוטה עקשן, ואתה בצרות. אםאתה תמיד מאמץ גישה שלילית ומתנגדת כלפי כל הצעה, בלי קשר למי שמציע אותה, ואתה לא מקבל אפילו מעט מן האמת, וליבך מתנגד לחלוטין, סגור ומבטל, הרי שאתה כל כך מגוחך, אתה אדם אבסורדי! אתה קשה מכדי שיהיה אפשר להתעסק איתך!" מאיזו בחינה קשה להתעסק איתך? קשה להתעסק איתך כי מה שאתה מפגין אינו גישה שגויה או התנהגות שגויה, אלא גילוי של הצביון שלך. גילוי של איזה צביון? צביון שבו אתה סולד מן האמת, ושונא את האמת. ברגע שזוהית כאדם ששונא את האמת, בעיני האל אתה בצרות, והוא ידחה ויתעב אותך ויתעלם ממך. מנקודת המבט של בני-האדם, הם לכל היותר יאמרו: "הצביון של האדם הזה רע, הוא עקשן, בלתי מתפשר וגאוותן באורח בלתי רגיל! קשה להסתדר עם האדם הזה והוא לא אוהב את האמת. הוא מעולם לא קיבל את האמת ולא מיישם את האמת בפועל". לכל היותר, כולם יתנו לך את ההערכה הזאת, אך האם ההערכה הזאת יכולה להכריע את גורלך? ההערכה שאנשים נותנים לך לא יכולה להכריע את גורלך, אך יש דבר אחד שאסור לך לשכוח: האל בוחן את לבבות בני-האדם, ובה בעת האל מביט בכל מילה ובכל מעשה. אם האל מגדיר אותך כך, ואומר שאתה שונא את האמת, אם הוא לא רק אומר שיש לך מעט צביון מושחת, או שאתה קצת לא צייתן, האם אין זאת בעיה חמורה מאוד? (היא אכן חמורה). משמעות הדבר היא צרות, והצרות האלה אינו מצויות באופן שבו אנשים רואים אותך, או באופן שבו הם מעריכים אותך, הן מצויות באופן שבו האל רואה את הצביון המושחת שלך, של שנאת האמת. אם כך, כיצד רואה את זה האל? האם האל בסך הכול קבע שאתה שונא את האמת ולא אוהב אותה, וזה הכול? האם זה כה פשוט? מאין באה האמת? מה מייצגת האמת? (היא מייצגת את האל). חשוב על הדבר הבא: אם אדם שונא את האמת, הרי שמנקודת המבט של האל, כיצד הוא יראה את האדם הזה? (כאויב שלו). האם אין זאת בעיה רצינית? כשאדם שונא את האמת, הוא שונא את האל! מדוע אני אומר שהוא שונא את האל? האם הוא קילל את האל? האם הוא התנגד לאל בפניו? האם הוא שפט אותו או הוקיע אותו מאחורי הגב? לא בהכרח. אז מדוע אני אומר שלגלות צביון ששונא את האמת זה לשנוא את האל? זה לא להפוך עכבר להר, זאת המציאות של המצב. זה כמו הפרושים הצבועים שצלבו את ישוע אדוננו במסמרים כיוון שהם שנאו את האמת – התוצאות בעקבות זאת היו נוראות. פירוש הדבר הוא, שאם לאדם יש צביון שסולד מן האמת ושונא את האמת, הוא עלול לחשוף אותו בכל עת ובכל מקום, ואם הוא חי על פיו, האם הוא לא יתנגד לאל? כשהוא ניצב בפני משהו שמערב את האמת או צורך לבחור, אם הוא אינו יכול לקבל את האמת, והוא חי על פי הצביון המושחת שלו, הוא כמובן יתנגד לאל ויבגוד בו כיוון שהצביון המושחת שלו הוא כזה ששונא את האל ושונא את האמת. אם יש לך צביון כזה, אז אפילו כשמדובר בדברים שנאמרו על ידי האל, אתה תפקפק בהם ותרצה לנתח ולפרק אותם. אז אתה תחשוד בדברי האל ותאמר: "האם אלו באמת דברי האל? הם לא נראים לי האמת, הם לא בהכרח נראים לי נכונים!" כך, האם הצביון שלך של שנאת האמת לא גילה את עצמו? כשאתה חושב באופן הזה, האם אתה יכול להתמסר לאל? אתה בהחלט לא יכול. אם אינך יכול להתמסר לאל, האם הוא עדיין האל שלך? הוא לא. אם כך, מה יהיה האל מבחינתך? אתה תתייחס אליו כנושא למחקר, כמישהו שיש לפקפק בו, כמישהו שיש להוקיע אותו; אתה תתייחס אליו כאל אדם רגיל מהשורה, ותוקיע אותו ככזה. בכך שתעשה כן, אתה תהפוך למישהו שמתנגד לאל ומנאץ אותו. איזה מין צביון גורם לזה? זה נגרם על ידי צביון גאוותני שהתנפח במידה מסוימת; לא רק שהצביון השטני שלך יתגלה מתוכך, אלא שגם הפנים השטניות שלך ייחשפו לגמרי. מה קורה ליחסים בין האל ובין אדם שהגיע לשלב של התנגדות לאל, שהמרדנות שלו נגד האל הגיעה לדרגה מסוימת? היחסים נעשים יחסים עוינים שבהם אדם מציב את האל בניגוד לעצמו. אם, באמונה שלך באל, אינך יכול לקבל את האמת ולהתמסר לה, הרי שהאל אינו האל שלך. אם אתה מסרב לאמת ודוחה אותה, הרי שכבר הפכת למישהו שמתנגד לאל. האם האל עדיין יכול להושיע אותך אז? הוא בהחלט אינו יכול. האל נותן לך הזדמנות לקבל את ישועתו ואינו רואה אותך כאויב, אבל אתה לא יכול לקבל את האמת ומציב את האל בניגוד אליך; חוסר היכולת שלך לקבל את האל כאמת שלך וכנתיב שלך הופכת אותך לאדם שמתנגד לאל. כיצד יש לפתור אך הבעיה הזאת? עליך להכות על חטא במהירות ולשנות מסלול. למשל, כשאתה נתקבל בבעיה או בקושי כשאתה מבצע את חובתך ואתה לא יודע כיצד לפתור אותה, אתה לא צריך לחשוב עליה בעיוורון, אתה צריך ראשית להרגיע את עצמך בפני האל, להתפלל ולחפש ממנו ולראות מה אומרים על כך דברי האל. אם, לאחר שקראת את דברי האל, אתה עדיין לא מבין, ואינך יודע לאילו אמיתות נוגע העניין הזה, עליך להיצמד היטב לעיקרון אחד – כלומר, ראשית התמסר, הימנע מרעיונות או מחשבות אישיות, חכה בלב שקט, ותראה כיצד האל מתכוון ורוצה לפעול. כשאינך מבין את האמת, עליך לחפש אותה, ועליך להמתין לאל, במקום לפעול בעיוורון ובקלות דעת. אם מישהו נותן לך עצה כשאינך מבין את האמת, ואומר לך כיצד לפעול בהתאם לאמת, אתה צריך ראשית לקבל את זה ולאפשר לכולם לשתף על זה, ולראות אם הנתיב הזה נכון או לא, והאם הוא תואם את עקרונות האמת או לא. אם אתה מוודא שזה תואם את האמת, אזי יישם בפועל בדרך הזאת; אם אתה קובע שזה לא תואם את האמת, אז אל תיישם בפועל בדרך הזאת. זה פשוט עד כדי כך. כשאתה מחפש את האמת, עליך לחפש אותה מאנשים רבים. אם יש למישהו משהו לומר, עליך להקשיב לו, ולהתייחס לכל דבריו ברצינות. אל תתעלם או תדחה אותם מעליך, כי הדבר מתייחס לעניינים בתחום החובה שלך ואתה חייב להתייחס לכך ברצינות. זאת הגישה הנכונה והמצב הנכון. כשאתה במצב הנכון, ואתה לא מגלה צביון שסולד מן את האמת ושונא את האמת, אז יישום בפועל בדרך הזאת יחליף את הצביון המושחת שלך. זהו יישום בפועל של האמת. אם אתה מיישם בפועל את האמת בדרך הזאת, אילו פירות יהיו לכך? (אנו נהיה מודרכים על ידי רוח הקודש). לקבל הדרכה מרוח הקודש זה היבט אחד. לעתים העניין יהיה פשוט מאוד ואפשר להשיג אותו באמצעות שימוש בשכל שלך; לאחר שהאחרים יסיימו לתת לך את ההצעות שלהם ואתה תבין, תהיה מסוגל ליישר את הדברים ולפעול בהתאם לעקרונות. אנשים עשויים לחשוב שזה עניין קטן, אך מבחינת האל זה עניין גדול. מדוע אני אומר את זה? כי כשאתה מיישם בפועל בדרך הזאת, מבחינת האל אתה אדם שמסוגל ליישם בפועל את האמת, אדם שאוהב את האמת, אדם שלא סולד מן האמת – כשהאל מביט אל לבבך, הוא גם רואה את הצביון שלך, וזה עניין גדול. במלים אחרות, כשאתה מבצע את חובתך ופועל בנוכחות האל, הדברים שאתה מביא לידי ביטוי ונובעים ממך הם כולם מציאויות-אמת שצריכות להיות לאנשים. הגישות, המחשבות והמצבים שיש לך בכל מה שאתה עושה הם הדברים החשובים ביותר לאל, והם מה שהאל בוחן.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי כך שנחיה לעתים קרובות בפני האל יוכלו להיות לנו יחסים רגילים איתו

כיצד אפשר לוודא אמונה אמיתית? בעיקר על ידי כך שנראה אם אדם יכול לקבל את האמת וליישם אותה בפועל כשדברים קורים לו. אם הוא מעולם לא קיבל את האמת וגם לא יישם אותה בפועל, הרי שלמעשה הוא כבר נחשף, ואין צורך במבחן כדי לחשוף אותו. כשדברים קורים לאדם בחיי היומיום, אתה יכול לראות בבירור אם הוא מחזיק במציאות-האמת. יש הרבה אנשים שלא חותרים אל האמת בדרך כלל ואינם מיישמים את האמת בפועל כשדברים קורים להם. האם אנשים כאלו צריכים לחכות שמבחן יחשוף אותם? כלל וכלל לא. לאחר זמן-מה, אם הם נותרים ללא שינוי, זה אומר שהם כבר נחשפו. אם גוזמים אותם, אך הם עדיין לא מקבלים את האמת ונותרים נחושים וללא חרטה, הרי שהם נחשפו עוד יותר, וצריך להרחיק אותם ולנדות אותם. אלו שלא מתמקדים בדרך כלל בקבלת האמת או ביישומה – כולם חסרי-אמונה, ואין להפקיד בידיהם שום עבודה או לתת להם שום אחריות. האם יכול אדם ללא אמת לעמוד איתן? האם חשוב ליישם את האמת בפועל? פשוט הבט באנשים שמעולם לא יישמו את האמת בפועל – לא יידרשו הרבה שנים עד שכולם ייחשפו. אין להם כל עדות חווייתית. כמה דלים ועלובים הם, וכמה שהם בוודאי מרגישים נבוכים!

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מה זה ליישם את האמת בפועל

לשם האמונה באל דרושה קבלת האמת – זוהי הגישה הנכונה. אלה שאינם מקבלים את האמת מחפשים תירוצים וסיבות כאשר צצות בעיות, ומטילים את האחריות על מישהו אחר. הם תמיד מתלוננים שאחרים לא מתייחסים אליהם כראוי, שאין הם חושבים עליהם ושלא אכפת להם מהם. הם מוצאים שלל צידוקים. לשם מה הם מוצאים את כל הסיבות האלה? האם הן יכולות להחליף את יישום האמת בפועל? האם הן יכולות להחליף את ההתמסרות לאל? לא. כלומר, אין זה משנה מהם נימוקיך, גם אם יהיו לך תלונות עד השמים, אם אינך מקבל את האמת, אתה אבוד. האל רוצה לראות מהי גישתך, בייחוד בסוגיות הנוגעות ליישום האמת בפועל. האם יש טעם בתלונותיך? האם תלונותיך יכולות לפתור את בעיית הצביון המושחת? לו היית מתלונן ובטוח שהצדק עמך, מה היה אומר הדבר עליך? האם היית זוכה באמת? האם האל היה מאשר אותך? אם האל אומר, "אינך אדם שמיישם בפועל את האמת, ולכן פנה את הדרך. אני מתעב אותך", אזי אתה אבוד, הלא כן? אמירתו של האל, "אני מתעב אותך", תחשוף אותך ותקבע מי אתה. מדוע שהאל יקבע משהו לגביך? משום שאינך מקבל את האמת; אינך מקבל את תזמורי האל ואת ריבונותו. אתה תמיד מחפש סיבות חיצוניות, ותמיד מטיל אחריות על אחרים. האל רואה שאתה משולל היגיון ושאינך אוהב את האמת; שאתה לא הגיוני, זדוני, ושלא ניתן למתן אותך. יש להניח לך ולהתעלם ממך על מנת שתוכל להרהר בעצמך. המטרה בכך שגורמים לך להקשיב לדרשות ולשתף על האמת היא כדי שתוכל להבין את האמת, לפתור את בעיותיך, ולהשליך מעליך את שחיתותך. האם האמת היא משהו שנועדת ללהג עליו? האם מטרתה היא מס שפתיים, וזה הכול? האם הבנת האמת נועדה לשמש עוגן רוחני כפיצוי על הריקנות בנשמתך? לא, אינך אמור להשתמש בה למטרות אלה. האמת נועדה לאפשר לך לפתור את צביונותיך המושחתים. היא נועדה לתת לך נתיב, וכשאתה נתקל בבעיות, תוכל לחיות על פי האמיתות האלה, ולבחור בנתיב הנכון בחיים. ברגע שתבין את האמת, תחדל לפעול על בסיס טבעיותך, שחיתותך, או הדברים בחינוכך השטני. תחדל לחיות על פי היגיון שטני או פילוסופיות להתנהלות בעולם. במקומם, תחיה על פי האמת, תפעל על פי האמת. רק זה יוכל לרצות את כוונות האל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, התמסרות לאל היא שיעור בסיסי בזכייה באמת

בלי קשר לסיבה שבגינה אתה מאמין באל, בסופו של דבר האל יקבע את סופך בכפוף לזכייתך באמת. אם לא זכית באמת, אזי לא תהיה כל תועלת באף אחד מן הצידוקים או מן התירוצים שלך. העלה נימוקים ככל שתרצה, התאמץ להסביר ככל שתחפוץ – האם לאל יהיה אכפת? האם האל ישוחח עמך? האם הוא יתווכח ויתדיין עמך? האם הוא יתייעץ בך? מהי התשובה? לא. בהחלט לא. לא משנה כמה חזקים הנימוקים שלך, לא תהיה בהם תועלת. אסור לך לשגות בהבנת כוונותיו של האל ולחשוב, שאם אתה מעלה כל מיני סיבות ותירוצים, אזי אינך צריך לחתור אל האמת. האל רוצה שתוכל לחפש את האמת בכל הסביבות ובכל דבר ועניין שנקרה בדרכך, ושבסופו של דבר תוכל להשיג כניסה למציאות האמת ולזכות באמת. לא משנה מהן הנסיבות שהאל סידר עבורך, אילו אנשים ואירועים נקרים בדרכך ובאילו סביבות אתה מוצא את עצמך, עליך להתפלל לאל ולחפש את האמת כדי להתמודד עמם. אלה בדיוק הם הלקחים שעליך ללמוד במהלך החתירה אל האמת. אם אתה תמיד מחפש תירוצים כדי לצאת מנסיבות אלה, לחמוק מהן, לסרב להן או להתנגד להן, האל יוותר עליך. אין כל טעם בהתפלפלות, בהתחפרות בעמדה או בהערמת קשיים – אם האל מתנער ממך, אתה תאבד את הסיכוי שלך להיוושע. עבור האל, אין בעיה שאין לה פתרון; הוא קבע סידורים עבור כל אדם ואדם, ויש לו דרך לטפל בהם. האל לא ידון עמך במידת הצדק של הסיבות והתירוצים שלך. האל לא יקשיב למידת הרציונליות של הטיעונים שתעלה להגנתך. הוא רק ישאל אותך, "האם דברי האל הם האמת? האם יש בך צביון מושחת? האם עליך לחתור אל האמת?" רק עובדה אחת צריכה להיות ברורה לך: האל הוא האמת, אתה בן אנוש מושחת, ולכן עליך לקבל על עצמך את החתירה אל האמת. אף בעיה או קושי לא יוכלו לשמש צידוק, ושום סיבות או תירוצים לא יועילו – אם לא תקבל את האמת, אתה תאבד. כל מחיר שאדם משלם כדי לחתור אל האמת ולהיכנס אל מציאות האמת הוא כדאי. אנשים צריכים לוותר על כל התירוצים, הצידוקים והצרות שלהם כדי לקבל את האמת ולזכות בחיים, משום שדברי האל והאמת הם החיים שעליהם להשיג, ואלה הם חיים שאין להם תמורה. אם תחמיץ את ההזדמנות הזו, לא רק שתצטער על כך למשך שארית חייך – אין זה עניין של צער גרידא – אתה תהרוס את עצמך לחלוטין. לא יהיו לך עוד סוף וייעוד, ואתה – שאינך אלא יציר בריאה – תגיע לסוף הדרך. לעולם לא יהיה לך עוד סיכוי להיוושע. האם אתם מבינים? (אנחנו מבינים). אל תחפשו תירוצים או סיבות כדי לא לחתור אל האמת. הם חסרי תועלת; אתם משטים אך ורק בעצמכם.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (1)

אם ברצונך ללכת בדרכו של האל ולמלא את חובתך היטב, תחילה עליך להימנע מהתנהגות פזיזה כשדברים לא מסתדרים כפי שציפית. קודם כול הירגע והיה שקט בפני האל, והתפלל לאלוהים בליבך וחפש אחריו. אל תהיה עקשן; קודם כול, הישמע לו. רק הלך רוח כזה יוכל להוביל אותך להיטיב לפתור בעיות. אם תוכל להתמיד בחיים בפני האל, ואם תהיה מסוגל להתפלל לאלוהים ותתור אחריו בכל אשר יאונה לך, ותתמודד עם האירועים בהלך רוח של ציות, לא תהיה חשיבות לשאלה בכמה דרכים מתבטא טבעך המושחת או במה חטאת בעבר – את כל אלה אפשר לפתור כל עוד אתה תר אחר האמת. תוכל לעמוד איתן בכל ניסיון. כל עוד יהיה לך הלך הרוח הנכון, כל עוד תהיה מסוגל לקבל את האמת ולהישמע לאלוהים בהתאם לדרישותיו, תוכל ליישם את האמת בפועל. אמנם לפעמים אתה עלול להיות קצת מרדני ומתקומם, ומפעם לפעם אתה מחפש נימוקים כדי להתגונן ואינך מסוגל לציית, אבל אם תוכל להתפלל לאלוהים ולשנות את מצבך המרדני, תוכל גם לקבל את האמת. אחרי שעשית זאת, נסה לברר מדוע עלו בך מרדנות והתקוממות שכאלה. מצא את הסיבה ואז חפש את האמת כדי לפתור אותה, וכך אותו היבט של טבעך המושחת יוכל להיטהר. אחרי כמה פעמים שבהן תשתקם ממעידות ונפילות, ועד שתוכל ליישם את האמת בפועל, טבעך המושחת כבר ייזנח בהדרגה. אז האמת תמשול בליבך ותיהפך לחייך, ולא יהיו מולך עוד מכשולים בפני יישום האמת בפועל. תהיה מסוגל להישמע לאל באמת ובתמים, ותביא לידי ביטוי את מציאות האמת בחייך. במשך התקופה הזאת תיחשף ליישום האמת בפועל ולציות לאלוהים ותצבור בהם ניסיון ממשי. לימים, כשיאונה לך דבר־מה, תדע איך לפעול בדרך של ציות לאלוהים ותדע איזה סוג של התנהגות עומד בסתירה לו. כשתהיה בליבך בהירות בנוגע לדברים האלה, האם עדיין לא תהיה מסוגל לשתף במציאות האמת? אם תתבקש לחלוק עדויות מניסיונך, לא תחוש שזו בעיה, מפני שכבר התנסית בדברים רבים וכבר תכיר את עקרונות היישום בפועל. זו תהיה עובדה בלי קשר לאופן שבו תדבר, וזה יהיה מעשי בלי קשר לתוכן דבריך. ואם תתבקש לדון במילים ובפירושים המילוליים של דוקטרינות, תדחה זאת על הסף – הם יהיו מאוסים עליך. האין זה מעיד שנוכחת במציאות האמת? אנשים שנוהים אחר האמת יוכלו להתנסות בה אם יקדישו מאמץ במשך שנים ספורות בלבד, ואז הם ייווכחו במציאות האמת. אלה שאינם נוהים אחר האמת יתקשו להיווכח במציאות האמת, אפילו אם ירצו בכך. זאת מפני שבקרב אלה שאינם אוהבים את האמת קיימת מרדנות רבה מדי. בכל פעם שהם נדרשים ליישם את האמת בנושא מסוים, הם תמיד ממציאים לעצמם תירוצים וצצות להם כל מיני בעיות, כך שקשה להם מאוד ליישם את האמת בפועל. גם אם הם מתפללים, מחפשים אחר האמת ומוכנים ליישם אותה בפועל, כשמשהו קורה להם, כשהם נתקלים בקשיים, הבלבול שלהם עולה אל פני השטח ומערפל את שכלם. כמה חמור הוא טבעם המרדני! אם החלק הנחות בליבם הוא החלק שמבולבל, והחלק הנעלה יותר רוצה להישמע לאל, יהיה להם פחות קשה ליישם את האמת בפועל. אולי הם יוכלו להתפלל זמן־מה, ואולי מישהו ישתף אותם בָּאמת; כל עוד הם יבינו זאת באותו הרגע, יהיה להם קל יותר ליישם את הדברים. אם הבלבול שלהם כה גדול שהוא תופס את החלק הנעלה בליבם, חלק שבו המרדנות מושלת והציות הוא משני, לא יהיה להם קל ליישם את האמת בפועל, שכן שיעור הקומה שלהם נמוך מדי. ואלה שאינם אוהבים את האמת כלל הם מרדנים במידה מעוררת השתאות ומבולבלים לחלוטין. הם אנשים מבולבלים שלעולם לא יהיו מסוגלים ליישם את האמת בפועל, כך שאין טעם להשקיע בהם שום אנרגיה. אנשים שאוהבים את האמת ניחנים בדחף לאמת; אם זה החלק הגדול יותר או הרוב המכריע של מה שמניע אותם קדימה, ואם הם מבינים את האמת באמצעות תקשורת, אין ספק שהם יצליחו ליישם אותה בפועל. אהבת האמת אינה עניין פשוט; אין די ברצון מועט כדי לגרום למישהו לאהוב את האמת. עליו להגיע לשלב שבו ברגע שהוא מבין את דברי האל, הוא יכול לחתור קדימה ולהתמודד עם קשיים ולשלם את המחיר בשביל ליישם את האמת בפועל. זהו אדם שאוהב את האמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

נניח שמשהו קורה לך, ואינך יודע מה לעשות, וגם לא שמעת שמישהו אחר אומר מה לעשות. ייתכן שהעניין הזה אינו עולה בקנה אחד עם התפיסות והדמיונות שלך, וייתכן שהוא לא ממש לטעמך; לכן יש התנגדות מסוימת בלבך ואתה מעט מוטרד. אם כן, מה עליך לעשות? יש דרך אחת פשוטה ביותר של יישום בפועל, שהינה להיות מסור תחילה. התמסרות אינה פעולה או אמירה כלפי חוץ, והיא גם לא טיעון ורבאלי – היא טומנת בחובה מצב מסוים. זה לא אמור להיות בלתי מוכר לכם. על בסיס החוויות האמיתית שלכם, כיצד אתם חושבים שאנשים מדברים, פועלים וחושבים, ומהם המצב והגישה שלהם כאשר הם מתמסרים באמת ובתמים? (כשמדובר בדברים שהם טרם מבינים, הם תחילה מניחים בצד את התפיסות ואת הדמיונות שלהם. הם מחפשים את האמת ואת כוונות האל. אם הם עדיין לא מבינים לאחר החיפוש, הם לומדים להמתין בכפוף לתזמון של האל). זה היבט אחד של העניין. מה עוד? (כאשר הם עוברים גיזום, הם אינם מתמקחים ואינם מנסים להגן על עצמם). זהו היבט נוסף של המצב הזה. אנשים מסוימים, גם אם אינם מתמקחים ואינם מתגוננים באופן מישיר, בכל זאת מלאים בתלונות וחוסר שביעות רצון. הם אינם אומרים זאת באופן ישיר, אבל מדברים בחוסר זהירות מאחורי גבך ומפיצים זאת בכל מקום. האם זהו יחס מסור? (לא). אם כך, מהו בדיוק יחס מסור? ראשית, עליך להיות בעל גישה חיובית: כשאתה עובר גיזום, אינך מנתח תחילה מה נכון ומה אינו נכון – אתה פשוט מקבל זאת בלב מסור. לדוגמה, מישהו עשוי לומר שעשית משהו שגוי. אף על פי שאינך מבין בלבך, ואינך יודע מה עשית שלא כהלכה, אתה בכל זאת מקבל את דבריו. קבלה היא בעיקרה גישה חיובית. בנוסף, יש גישה שהיא מעט יותר שלילית, והיא לשמור על שתיקה ולא להביע כל התנגדות. אילו סוגים של התנהגות כרוכים בכך? אינך מתמקח, מתגונן או מעלה תירוצים אובייקטיביים להגנתך. אם אתה תמיד מתרץ תירוצים ומעלה סיבות להגנתך, ומטיל את האחריות על אנשים אחרים, האם זו התנגדות? זהו צביון של מרדנות. אינך צריך לדחות, להתנגד או להתמקח. גם אם אתה משמיע נימוקים נכונים, האם זו האמת? זהו תירוץ אובייקטיבי של אדם, לא האמת. ברגע זה, אינני שואל אותך לגבי תירוצים אובייקטיביים – מדוע קרו דברים, או איך קרה שהם התרחשו. במקום זאת, אני אומר שהטבע של מעשיך אינו עולה בקנה אחד עם האמת. אם יש לך ידע ברמה כזו, תוכל באמת לקבל ולא להתנגד. חיוני שתפגין תחילה גישה מסורה כאשר קורים דברים. יש אנשים שתמיד מתפלפלים ומגנים על עצמם כאשר הם מתמודדים עם גיזום: "אני לא היחיד שאשם בכך, אז איך קרה שהאחריות מוטלת עלי? מדוע איש אינו אומר דברים לטובתי? מדוע אני היחיד שמקבל אחריות על זה? זה באמת מצב של 'להצלחה יש אבות רבים אבל הכישלון הוא יתום'. אני כל כך חסר מזל!" איזה מין רגש זה? זוהי התנגדות. אף על פי שכלפי חוץ הוא מהנהן בראשו ומודה בטעותו, והוא מקבל זאת בדבריו, בתוך לבו הוא מתלונן: "אם בכוונתכם לגזום אותי, עשו זאת, אבל מדוע אתם צריכים לדבר בחומרה שכזו? אתם מעבירים עלי ביקורת לפני אנשים רבים כל כך, איפה אני אמור לקבור את עצמי? אינכם מתייחסים אלי באהבה! בסך הכול עשיתי טעות קטנה, אז למה אתם ממשיכים לדבר בלי סוף?" וכך הם מתנגדים לטיפול הזה ודוחים אותו בתוך לבם, מתייצבים כנגדו בעקשנות והם חסרי היגיון ווכחנים. אדם שיש בו מחשבות ורגשות כאלה הוא ללא ספק מלא התנגדות ואנטגוניזם, אז איך יכולה להיות לו גישה מסורה באמת? כאשר אדם מתמודד עם גיזום, אילו מעשים מהווים גישה מקבלת ומסורה? לכל הפחות, עליך להיות הגיוני ולהחזיק בשכל ישר. תחילה עליך להתמסר מבלי שתתנגד או תדחה זאת, ועליך להתייחס לעניין ברציונליות. כך תנהג במינימום ההיגיון הנדרש. אם ברצונך להשיג קבלה והתמסרות, עליך להבין את האמת. אין זה דבר פשוט להבין את האמת. ראשית, עליך לקבל דברים מן האל: לכל הפחות, עליך לדעת שגיזום הוא משהו שהאל מאפשר שיקרה לך, או שהוא מגיע מן האל. לא משנה אם הגיזום הגיוני לחלוטין או לא, עליך לנקוט בגישה מקבלת ומסורה. זהו ביטוי של התמסרות לאל, ובה בעת זו גם קבלה של בחינתו של האל. אם אתה רק מתמקח ומגן על עצמך, מתוך מחשבה שהגיזום מקורו באדם ולא באל, אזי ההבנה שלך לקויה. קודם כול, לא קיבלת את בחינתו של האל, ובנוסף, אין לך גישה מסורה ולא התנהגות מסורה בסביבה שהאל סידר עבורך. זה אדם שאינו מתמסר לאל... כאשר אלוהים מאפשר לאנשים ללמוד את לקח ההתמסרות, מהי מטרתו הסופית? לא משנה כמה עוולות ומכאובים אתה סובל באותה עת, כמה מביישים אותך וכמה כבודך, יהירותך והמוניטין שלך נפגעים, כל אלה הם משניים. הדבר החשוב ביותר הוא להפוך את מצבך על פיו. איזה מצב? בנסיבות רגילות, בעומק לבבם של אנשים קיים מצב עיקש ומרדני – אשר נובע בעיקר מכך שבלבם יש סוג של היגיון אנושי ואוסף של תפיסות אנושיות, שמשמעותן: "כל עוד הכוונות שלי נכונות, אין זה משנה מה תהיה התוצאה; אינך צריך לגזום אותי ואם תעשה זאת, לא אהיה חייב לציית". הם אינם מהרהים אם מעשיהם עולים בקנה אחד עם עקרונות האמת, או מה יהיו התוצאות. הם תמיד דבקים בדבר הבא: "כל עוד הכוונות שלי טובות ונכונות, האל צריך לקבל אותי. גם אם התוצאה אינה טובה, אינך יכול לגזום אותי, לא כל שכן להוקיע אותי". זוהי התפלפלות אנושית, הלא כן? אלה הן תפיסותיו של אדם, הלא כן? האדם תמיד מתקבע על נימוקיו שלו – האם יש בכך התמסרות כלשהי? הפכת את ההתפלפלות שלך לאמת והנחת את האמת בצד. אתה מאמין כי מה שעולה בקנה אחד עם הנימוקים שלך הוא האמת, ומה שלא – איננו האמת. האם יש בנמצא מישהו מגוחך יותר? האם יש מישהו גאוותן וצדקן יותר? איזה צביון מושחת צריך להיפתר כדי שניתן יהיה ללמוד את לקח ההתמסרות? למעשה, זהו הצביון של גאוותנות וצדקנות, שהוא המכשול העיקרי שמונע מאנשים ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל. אנשים בעלי צביון גאוותן וצדקן הם אלה שמועדים ביותר להתפלפלות ולאי-ציות, הם תמיד חושבים שהצדק עמם ולכן אין דבר דחוף יותר מאשר לפתור ולגזום את הצביון הגאוותן והצדקן שלהם. כאשר אנשים יתנהגו כראוי ויפסיקו להתמקח למען עצמם, בעיית המרדנות תיפתר והם יהיו מסוגלים להגיע להתמסרות. אם אנשים מסוגלים להשיג התמסרות, האם הם אינם צריכים להיות ניחנים במידה מסוימת של רציונליות? הם צריכים להחזיק בהיגיון של אדם רגיל. בעניינים מסוימים, למשל, לא משנה אם עשינו את הדבר הנכון או לא – אם האל אינו מרוצה, עלינו לעשות כדבריו ולהתייחס לדבריו כקנה המידה עבור כל הדברים. האם זה רציונלי? זה ההיגיון שבו צריכים אנשים להחזיק לפני כל דבר אחר. לא משנה כמה אנו סובלים ולא משנה מה הכוונות, המטרות והסיבות שלנו, אם האל אינו מרוצה – אם דרישותיו לא התמלאו – אזי אין ספק שהפעולות שלנו לא עלו בקנה אחד עם האמת, ולכן עלינו להקשיב לאל ולהתמסר לו, ואל לנו לנסות ולהתמקח או להתפלפל עמו. כשאתה ניחן ברציונליות שכזו, כשאתה מחזיק בהיגיון של אדם רגיל, קל לך לפתור את בעיותיך ותהיה מסור באמת ובתמים. לא משנה באיזה מצב אתה נתון, לא תהיה מרדן ולא תפר את דרישות האל; לא תעסוק בניתוחים האם בקשתו של האל נכונה או שגויה, טובה או רעה, ותוכל לציית – ועל ידי כך לפתור את מצב ההתפלפלות, העקשנות והמרדנות שלך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חמשת התנאים שצריכים להתקיים כדי שניתן יהיה לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל

התמסרות לתזמורים ולסידורים של האל היא השיעור הבסיסי ביותר במסגרת ההתמסרות לאל. התזמורים והסידורים של האל כוללים את האנשים, את האירועים ואת הדברים, וכן שלל מצבים שהאל מקיף אותך בהם. אם כך, כיצד עליך להגיב אל מול מצבים שכאלה? הדבר הבסיסי ביותר הוא לקבל מהאל. למה הכוונה, "לקבל מהאל"? האם תלונות והתנגדות הן קבלה מהאל? האם חיפוש סיבות והשמעת תירוצים הם קבלה מהאל? לא. אם כך, כיצד עליך ליישם בפועל קבלה מהאל? כשקורה לך משהו, תחילה הירגע, חפש את האמת, ויישם בפועל התמסרות. אל תספק תירוצים או הסברים. אל תתחיל לנתח או לשער מי צודק ומי טועה, ואל תנתח טעותו של מי חמורה פחות ושל מי יותר. האם ניתוח מתמיד של הדברים האלה הוא גישה של קבלה מהאל? האם זו גישה של התמסרות לאל? אין זו גישה של התמסרות לאל, ולא של קבלה מהאל, ואף לא של קבלת ריבונות האל וסידוריו. קבלה מהאל היא חלק מעקרונות היישום בפועל של התמסרות לאל. אם אתה בטוח שכל מה שקורה לך הוא במסגרת ריבונות האל, שהדברים האלה קורים כתוצאה מסידורי האל ומרצונו הטוב, אזי אתה יכול לקבל אותם מהאל. התחל בכך שלא תנתח מה נכון או לא נכון, תתרץ את מעשיך, תמצא פגמים אצל אחרים, תתקטנן, תרד לעומקן של הסיבות האובייקטיביות למה שקרה, ותשתמש במוחך האנושי כדי לנתח ולבחון דברים. אלה הפרטים של מה עליך לעשות על מנת לקבל מהאל. והדרך ליישם זאת בפועל היא להתחיל בהתמסרות. גם אם יש לך תפיסות או שדברים אינם ברורים לך, התמסר. אל תתחיל עם תירוצים או עם מרדנות. ולאחר שתתמסר, חפש את האמת, התפלל לאל וחפש ממנו. כיצד עליך להתפלל? אמור, "אלוהים, תזמרת את המצב הזה בעבורי מתוך רצונך הטוב". כשאתה אומר זאת, מה פירוש הדבר? פירוש הדבר הוא שכבר יש גישה של קבלה בלבך ואתה אוחז בידע שהאל תזמר את המצב הזה בעבורך. אמור, "אלוהים, אינני יודע כיצד ליישם בפועל במצב שמצאתי את עצמי בו היום. אני מבקש ממך להעניק לי נאורות ולהדריך אותי, ולגרום לי להבין את כוונתך, על מנת שאוכל לפעול לפיה, ולא להפגין מרדנות או התנגדות, וכן לא להסתמך על רצוני האישי. אני מוכן ליישם בפועל את האמת ולפעול על פי העקרונות". לאחר שתתפלל, לבך יתמלא שלווה, ובאופן טבעי תרפה מתירוציך. האין זה שינוי בהלך הרוח שלך? הוא מכשיר את הקרקע לכך שתהיה מסוגל לחפש את האמת וליישמה בפועל, והבעיה היחידה שנותרה היא כיצד עליך ליישם בפועל את האמת משתבין אותה. אם כאשר יגיע זמנך ליישם בפועל את האמת תחשוף מרדנות נוספת, עליך להתפלל שוב לאל. כשמרדנותך תיפתר, באופן טבעי יהיה לך קל ליישם בפועל את האמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, התמסרות לאל היא שיעור בסיסי בזכייה באמת

אברהם היה מודע היטב לכך שיצחק ניתן על ידי האל, שלאל יש את הכוח להתייחס אליו כראות עיניו, שאנשים לא צריכים לשפוט זאת כלל, שכל מה שנאמר על ידי הבורא מייצג את הבורא, ושבין אם הדבר נראה הגיוני או לא, ובין אם הוא תואם את הידע, התרבות והאתיקה האנושיים או לא, זהותו של האל וטבע דבריו אינם משתנים. הוא ידע בבירור שאם אנשים אינם יכולים להבין, לתפוס או לקלוט את דברי האל, זו בעיה שלהם, שאין סיבה שבגינה האל חייב להסביר או להבהיר את הדברים הללו, ושאנשים לא צריכים להתמסר רק כאשר הם מבינים את דברי האל ואת כוונותיו, אלא צריכה להיות להם גישה אחת בלבד כלפי דברי האל, ללא קשר לנסיבות: הקשבה, ואז קבלה, ואז התמסרות. זוהי הגישה הברורה של אברהם כלפי כל מה שהאל ביקש ממנו לעשות, ובה כלולה הרציונליות של האנושיות הרגילה, כמו גם אמונה אמיתית והתמסרות אמיתית. מעל לכול, מה אברהם היה צריך לעשות? לא לנתח את צדקת דברי האל ואת הטעויות שבהם, לא לבחון האם נאמרו בצחוק, או על מנת להעמידו בניסיון, או משהו אחר. אברהם לא בחן דברים כאלה. מה הייתה גישתו המיידית כלפי דברי האל? גישתו הייתה שאי אפשר לנמק את דברי האל באמצעות היגיון – דברי האל הם דברי האל, בין אם הם סבירים ובין אם לא, ובגישתם של אנשים כלפיהם לא צריך להיות מקום לבחירה או לבחינה; ההיגיון שצריך להיות לאנשים, ומה שהם צריכים לעשות, הוא להאזין, לקבל ולהתמסר. בלבו, אברהם ידע באופן ברור ביותר מהן זהותו ומהותו של הבורא, ומהו מקומו הראוי של יציר בריאה. דווקא מפני שאברהם החזיק ברציונליות כזו ובגישה כזו, הוא העלה את יצחק כמנחה לאל ללא סייגים או היסוסים, והחזירו לאל כפי שהאל רצה, על אף כאבו הגדול. אברהם הרגיש שמכיוון שהאל ביקש, עליו להחזיר לו את יצחק ואסור לו לנסות להתווכח עמו, או להביע את רצונותיו או דרישותיו. זוהי בדיוק הגישה שצריכה להיות ליציר בריאה כלפי הבורא. הדבר הקשה ביותר בביצוע המעשה הוא הדבר שהיה יקר ערך ביותר באברהם. המילים הללו שאמר האל היו בלתי הגיוניות וחסרות התחשבות ברגשות האנושיים – הן לא הגיוניות ולא ניתנות להשגה, ואנשים לא יכולים להבין או לקבל אותן ולא משנה באיזה עידן מדובר או למי הדבר קורה – ובכל זאת האל ביקש שהדבר הזה ייעשה. אז מה צריך לעשות? רוב האנשים היו בוחנים את המילים הללו, ולאחר כמה ימים של בחינה, הם היו חושבים לעצמם: "דברי האל אינם הגיוניים – איך האל יכול לפעול כך? האם זה לא סוג של עינוי? האם האל אינו אוהב את האדם? איך יכול הוא לייסר אנשים כך? איני מאמין באל שמייסר אנשים כך, ואני יכול לבחור שלא להתמסר למילים הללו." אך אברהם לא עשה זאת; הוא בחר להתמסר. אף שכולם מאמינים שמה שהאל אמר ודרש היה שגוי, שהאל לא צריך לדרוש דרישות כאלה מאנשים, אברהם הצליח להתמסר – וזה היה הדבר יקר הערך ביותר אצלו, ובדיוק הדבר שחסר אצל אנשים. זוהי ההתמסרות האמיתית של אברהם. נוסף על כך, לאחר ששמע את מה שהאל דרש ממנו, הדבר הראשון שאברהם היה בטוח בו הוא שהאל לא אמר זאת בצחוק, שזה לא משחק. ומאחר שלא כאלה היו דברי האל, מה הם כן היו? אברהם האמין אמונה עמוקה שאיש אינו יכול לשנות את מה שהאל קובע שחייב להיעשות, שאין בדברי האל בדיחות, ניסיונות או עינויים, שהאל מהימן, וכל מה שהוא אומר הוא אמת – בין שהדברים נראים הגיוניים ובין שלא. האם זו לא הייתה אמונתו האמיתית של אברהם? האם הוא אמר: "האל אמר לי להעלות את יצחק כמנחה. לאחר שקיבלתי את יצחק, לא הודיתי לאל כמו שצריך – האם זוהי דרישתו של האל להכרת תודה מצדי? אם כן, אני חייב להראות את תודתי כראוי. עלי להראות שאני מוכן להקריב את יצחק, שאני מוכן להודות לאל, שאני יודע וזוכר את חסדו של האל, ושלא אגרום דאגה לאל. ללא ספק, האל אמר את המילים הללו כדי לבחון ולהעמיד אותי בניסיון, אז עליי פשוט לצאת ידי חובה. אבצע את כל ההכנות, ואז אביא עם יצחק כבש, ואם בזמן העלאת הקורבן האל לא יאמר דבר, אקריב את הכבש. מספיק רק לצאת ידי חובה. אם האל באמת יבקש ממני להקריב את יצחק, אז פשוט אגרום לו להעמיד פנים על המזבח; כשיגיע הזמן, אולי האל יאפשר לי בכל זאת להקריב את הכבש ולא את ילדי?" האם זה מה שאברהם חשב? (לא). אילו היה חושב כך, לא היה כאב בלבו. אילו הוא היה חושב דברים כאלה, איזו יושרה הייתה לו? האם הייתה לו אמונה אמיתית? האם הייתה לו התמסרות אמיתית? לא, הוא לא היה אוחז בהן.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב שלישי: כיצד צייתו נח ואברהם לדברי האל והתמסרו לו (חלק ב')

כל מה שהבורא עושה הוא נכון והוא האמת. לא משנה מה הוא עושה, זהותו ומעמדו אינם משתנים. כל האנשים צריכים לעבוד אותו. הוא האדון הנצחי של האנושות והוא האל הנצחי. עובדה זו לעולם אינה ניתנת לשינוי. אנשים לא יכולים להכיר בו כאל רק כשהוא מעניק להם מתנות, או לא להכיר בו כאל כשהוא לוקח מהם דברים. זו השקפתו השגויה של האדם ולא טעות במעשיו של האל. אם אנשים יבינו את האמת הם יהיו מסוגלים לראות זאת בבירור, ואם עמוק בתוכם הם יהיו מסוגלים לקבל שזו האמת, היחסים שלהם עם האל יהפכו ליותר ויותר רגילים. אם אתה אומר שאתה מכיר בכך שדברי האל הם האמת, אך כשמשהו קורה אתה לא מבין אותו, ואפילו מאשים אותו ואינך באמת מסור לו, אזי כשאתה אומר שאתה מכיר בכך שדברי האל הם האמת, דבריך חסרי משמעות. הדבר החשוב ביותר הוא שלבך יהיה מסוגל לקבל את האמת, ושלא משנה מה יקרה, עליך להיות מסוגל לראות שמעשיו של האל נכונים ושהוא צודק. זהו סוג האדם שמבין את האל. יש מאמינים רבים שמתמקדים רק בהבנת דוקטרינה. הם מכירים בתיאוריה רוחנית, אך כאשר משהו קורה להם, הם לא מקבלים את האמת והם לא מתמסרים. אלה אנשים צבועים. כל הדברים שאתה אומר בדרך כלל הם נכונים, אך כשקורה משהו שלא עולה בקנה אחד עם התפיסות שלך, אינך מסוגל לקבל זאת. אתה מתווכח עם האל וחושב שהאל לא היה צריך לעשות דבר כזה או אחר. אינך יכול להתמסר לעבודתו של האל ואינך מחפש את האמת ולא מהרהר במרדנותך. פירוש הדבר הוא שאתה לא מסור לאל. אתה אוהב להתווכח תמיד עם האל; אתה תמיד חושב שהטיעונים שלך נעלים על האמת, שאם היית יכול לעלות לבמה ולשתף אותם, אנשים רבים היו תומכים בך. אבל אפילו אם אנשים רבים תומכים בך, כולם אנשים מושחתים. האם התומכים והנתמכים אינם כולם אנשים מושחתים? האם לא לכולם חסרה אמת? אפילו אם כל האנושות הייתה תומכת בך ומתנגדת לאל, האל עדיין היה צודק. עדיין תהיה זו האנושות שטעתה, שמרדה באל והתנגדה לו. האם זהו רק ביטוי? לא. זו עובדה; זו האמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הגישה שצריכה להיות לאדם כלפי האל

הגישה היחידה שצריכה להיות ליציר נברא כלפי בוראו היא של ציות, ציות ללא תנאי. מקצת מהאנשים בימינו אולי אינם מסוגלים לקבל זאת. הסיבה לכך היא ששיעור קומתו של האדם נמוך מדי ואין לו מציאות אמת. אם כאשר האל עושה דברים שאינם תואמים את התפיסות שלך, יש סיכוי שתפרש את האל לא נכון – אפילו תמרה את פיו ותפנה לו עורף, הרי שאתה רחוק מלהיות מסוגל להישמע לאלוהים. אנשים מוזנים ומושקים בדברי האל, אך למעשה הם שואפים למטרה אחת. המטרה הזו היא היכולת להגיע, בסופו של דבר, לציות מוחלט ובלתי מותנה לאלוהים – וכאשר זה יקרה, אתה, היציר הנברא, תגיע לרף הנדרש. לפעמים אלוהים עושה בכוונת תחילה דברים המנוגדים לתפיסותיך, ודברים שמתנגשים עם רצונותיך או אפילו דברים שנראים כסותרים את האמת, בלתי מתחשבים כלפיך ולא מתאימים להעדפותיך. ייתכן שיהיה לך קשה לקבל את הדברים הללו, אולי לא תוכל לתפוס אותם, גם אם תנתח אותם בדרך כזו או אחרת, אתה עשוי להרגיש שהם לא נכונים ויכול להיות שלא תהיה מסוגל לקבל אותם, ייתכן שתרגישו שאלוהים נהג בצורה לא הגיונית בכך שהוא עשה זאת – אך למעשה האל עשה זאת בכוונה. אם כן, מהי מטרתו של האל במעשים הללו? מטרתו היא לנסות ולחשוף אותך, לבדוק אם אתה מסוגל לתור אחר האמת, אם אתה מציית לאל באמת. אל תחפש בסיס לכל מה שהאל עושה ומבקש ואל תשאל מדוע. אין טעם לנסות להתווכח עם האל. אתה פשוט צריך להכיר בכך שאלוהים הוא האמת ולהיות מסוגל להישמע לו לחלוטין. אתה פשוט צריך להכיר בכך שאלוהים הוא הבורא והאל שלך. עיקרון זה הוא מעל לכל הנמקה, מעל לכל תבונה ארצית, מעל לכל מוסריות, אתיקה, ידע, פילוסופיה או תרבות מסורתית אנושית – אפילו מעל לרגשות אנושיים, צדיקות אנושית ומה שמכונה אהבה אנושית. הוא מעל לכול. אפילו אם זה לא ברור לך, במוקדם או במאוחר יבוא יום ומשהו יקרה לך ותיפול. לכל הפחות, תמרוד באל ותלך בדרך רשעים; אם בסופו של דבר תוכל להביע חרטה, ולהכיר בקסמו של האל, וכן להכיר בחשיבות של עבודת האל בתוכך, תישאר לך תקווה להיגאל – אבל אם תיפול בגלל הדבר הזה ולא תהיה מסוגל להתאושש, לא תהיה לך תקווה. בין שהאל שופט, ובין שהוא מייסר או מקלל אנשים, הכול נעשה כדי להציל אותם והם אינם צריכים לפחד. ממה יש לפחד? עליך לפחד מכך שהאל יאמר, "אני מתעב ודוחה אותך." אם האל אומר כך, אתה בצרות: משמעות הדבר היא שהאל לא יושיע אותך, שאין לך תקווה להיוושע. וכך, דרך קבלת עבודת האל, על אנשים להבין את רצון האל. בכל דבר שתעשו, אל תהיו קטנוניים כשמדובר בדבר האל, ותאמרו, "שיפוט וייסורים הם בסדר, אבל גינוי, קללה, הרס – האם משמעותם אינה שהכול נגמר מבחינתי? מה הטעם בלהיות יציר האל? אז לא אהיה יציר האל, וכבר לא תהיה האלוהים שלי." אם אתה דוחה את האל ולא עומד איתן באמונתך, ייתכן שאלוהים ידחה אותך באמת. האם אתה יודע זאת? אין חשיבות לכמה זמן אנשים האמינו באל, למספר הדרכים שהלכו בהן ולכמות העבודה שעשו או כמות החובות שמילאו, כל דבר שהם עשו בזמן הזה היה הכנה לדבר אחד. מהו הדבר הזה? הם הכינו את עצמם לכך שבסופו של דבר יצייתו לאל באופן מוחלט, ציות ללא תנאי. למה הכוונה ב"ללא תנאי"? הכוונה היא שאתה לא מצדיק את עצמך, ולא מדבר על הסיבות האובייקטיביות האישיות שלך, הכוונה היא שאתה לא מתקטנן; אתה לא ראוי לכך, כיוון שאתה יציר האל. אם אתה מתקטנן עם האל, טעית בהבנת מקומך, וכשאתה מנסה להתווכח עם האל – שוב טעית בהבנת מקומך. אל תתווכח עם האל, אל תנסה לברר תמיד מה הסיבה, אל תתעקש להבין לפני שאתה נשמע לאל, ואל תתעקש לא להישמע לו כאשר אתה לא מבין. אם אתה פועל כך, טעית בהבנת מקומך, ובמקרה כזה הציות שלך לאל אינו מוחלט, זהו ציות יחסי ומותנה. האם אלה שמתנים את ציותם לאל הם אנשים שבאמת נשמעים לאל? האם אתה מתייחס לאלוהים כאלוהים? האם אתה סוגד לאל בתור האל היוצר? אם לא, אלוהים לא מכיר בך. מה עליך לחוות כדי להגיע למצב של ציות מוחלט ובלתי מותנה לאלוהים? וכיצד עליך לחוות זאת? בתור התחלה, על אנשים לקבל את השיפוט והייסורים מידי האל, עליהם לקבל את העובדה שהם נגזמים ומטופלים. נוסף לכך, עליהם לקבל את התפקיד שהאל מטיל עליהם, עליהם לתור אחר האמת בעודם ממלאים את חובתם, עליהם להבין את מגוון ההיבטים של האמת שקשורים להיווכחות בחיים, ולהגיע להבנה של רצון האל. לפעמים אנשים אינם מסוגלים להגיע לאיכות מעין זו ואין להם יכולת תפיסה הנחוצה להבנת האמת. הם יכולים להבין רק מעט מתוך שיתוף בעבודת האל או דרך הפקת לקחים מהמצבים השונים שהאל יוצר. אבל עליך להיות מודע לכך שעליך להיות בעל לב המציית לאל, אל לך לנסות להתווכח עם האל או להציב תנאים, כל דבר שהאל עושה הוא מה שחייב להיעשות, כי הוא הבורא ואתה יציר האל. עליך לסגל לעצמך גישה של ציות, ולא לשאול תמיד מה הסיבה או לדבר על תנאים. אם אין לך ולו גישת צייתנות בסיסית ביותר, ואתה אפילו עלול לפקפק ולא לבטוח באל, או לחשוב בליבך, "צריך לראות אם אלוהים באמת יושיע אותי, ואם אלוהים צודק באמת. כולם אומרים שהאל הוא אהבה – טוב, אז צריך לראות אם באמת יש אהבה במה שהאל עושה לי, אם זו באמת אהבה," אם אתם בוחנים ללא הרף אם המעשים של האל מתאימים לתפיסות ולהעדפות שלכם, או אפילו למה שאתה מאמין שהוא האמת, טעיתם בהבנת מקומכם, ואתם בצרות: סביר שתפגעו בטבעו של האל. אמיתות הקשורות בציות הן קריטיות, ואין אמת שיכולה להיות מוסברת באופן מוחלט או בהיר בכמה משפטים בלבד; כולן קשורות למצבים שונים ולשחיתות של אנשים. אין אפשרות להגיע להיווכחות מציאות האמת בתוך שנה או שנתיים, או בתוך שלוש או חמש שנים. יש צורך לחוות דברים רבים, לחוות הרבה שיפוט וייסורים מדברי האל, לחוות הרבה גיזום וטיפול. רק כאשר תגיעו בסופו של דבר ליכולת ליישם את האמת בפועל, החיפוש שלכם אחר האמת יהיה אפקטיבי, ורק אז תוכלו להגיע להבנה של מציאות האמת. רק אלה שהם בעלי הבנה של מציאות האמת הם מי שיחוו חוויית אמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

עדויות חווייתיות קשורות

מה הרווחתי מקבלת גיזום