135. באמונה באל, כיצד יש להכיר את האל? צריך ללמוד להכיר את האל על סמך דבריו של האל ועבודתו הנוכחית, ללא סטייה או אמונת שווא, ולפני הכול צריך להכיר את עבודתו של האל. זו התשתית להכרת האל. כל אמונות השווא השונות האלה, החסרות הבנה טהורה של דברי האל, הן תפיסות דתיות. אלו הן הבנות מעוותות. המיומנות הגדולה ביותר של דמויות דתיות היא להשתמש בדברי האל שהובנו בעבר, ולהעמידם לבחינה מול דברי האל היום. אם, כשאתם משרתים את האל היום, אתם נאחזים בדברים שנאורות רוח הקודש חשפה בעבר, השירות שלכם יגרום לשיבוש, ונוהגכם יהיה מיושן, טקס דתי בלבד. אם אתה מאמין שעל מי שמשרת את האל להיות צנוע וסבלני כלפי חוץ... ואם אתה מיישם בפועל ידע כזה היום, הידע הזה הוא תפיסה דתית, ויישום בפועל שכזה הפך לעשייה צבועה. המושג "תפיסות דתיות" מתייחס לדברים מיושנים שעבר זמנם (לרבות הבנת הדברים שהאל אמר בעבר ואור שרוח הקודש חשפה ישירות), ואם הם מיושמים בפועל כיום, הם משבשים את עבודתו של האל ואינם מביאים שום תועלת לאדם. אם אנשים לא מסוגלים להיטהר מהדברים השייכים לתפיסות דתיות, דברים אלה יהפכו למכשול גדול לשירות האל. לבני אדם עם תפיסות דתיות אין דרך לעמוד בקצב שלבי עבודתה של רוח הקודש – הם מתחילים בפיגור של שלב אחד, ואחר כך שניים. זאת כי התפיסות הדתיות האלה גורמות לאדם להיות צדקן וגאוותן ביותר. לאל אין נוסטלגיה לדברים שהוא אמר או עשה בעבר ואם הם התיישנו, הוא מסלק אותם. האם באמת אינך יכול להרפות מתפיסותיך? אם אתה נצמד לדברים שהאל אמר בעבר, האם זה מוכיח שאתה מכיר את עבודתו של האל? אם אינך מסוגל לקבל את אורה של רוח הקודש היום, ואתה נאחז במקום זאת באורו של העבר, האם הדבר מוכיח שאתה צועד בעקבות האל? האם אתה עדיין לא מסוגל להרפות מתפיסות דתיות? אם כך הדבר, אתה תהפוך למתנגד האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק מי שמכיר את עבודתו הנוכחית של האל יכול לשרת את האל

136. מפני שתמיד יש התפתחויות חדשות בעבודתו של האל, יש עבודה שנעשית ישנה ומיושנת, כאשר מתחילה עבודה חדשה. סוגי העבודות השונים הללו, העבודה הישנה והעבודה החדשה, אינם סותרים זה את זה, אלא משלימים זה את זה – כל שלב בא בעקבות השלב שלפניו. מפני שיש עבודה חדשה, יש לסלק את הדברים הישנים כמובן. לדוגמה, חלק מהנוהגים המבוססים והאמירות השגרתיות של האדם, בשילוב עם שנים רבות של ניסיונו ותורתו של האדם, גיבשו כל מיני תפיסות בדעתו של האדם. נוחה עוד יותר להתגבשות של תפיסות כאלה בדעתו של האדם היא העובדה שהאל טרם חשף את פניו האמיתיות ואת צביונו הפנימי במלואם בפני האדם, בשילוב עם התפשטותן של תיאוריות מסורתיות מימי קדם במשך שנים רבות. ניתן לומר שבמהלך אמונתו של האדם באל, השפעתן של תפיסות שונות הובילה להתגבשות ולהתפתחות מתמשכות של כל מיני הבנות תפיסתיות של האל בקרב בני האדם, אשר גרמו לאנשים דתיים רבים המשרתים את האל להפוך לאויביו. לכן ככל שהתפיסות הדתיות של בני האדם חזקות יותר, כך הם מתנגדים יותר לאל, וכך הם יותר אויבי האל. עבודתו של האל תמיד חדשה ולעולם אינה ישנה; היא לעולם לא מגבשת תקנות ובמקום זאת היא משתנה ומתחדשת ללא הרף במידה כזו או אחרת. עבודה באופן כזה היא ביטוי לצביון האינהרנטי של האל עצמו. היא גם העיקרון האינהרנטי של עבודת האל ואחד האמצעים שהאל מגשים באמצעותם את ניהולו. לולא עבד האל כך, האדם לא היה משתנה ולא היה מסוגל להכיר את האל, והשטן לא היה מובס. לפיכך, בעבודתו של האל חלים תמיד שינויים שנראים אקראיים, אך הם למעשה מחזוריים. עם זאת, הדרך שבה האדם מאמין באל שונה למדי. הוא נצמד לתקנות ולמערכות הישנות והמוכרות, וככל שהן ישנות יותר, כך הן מתקבלות יותר על דעתו. כיצד יכולה דעתו המטופשת של האדם, דעת עיקשת כאבן, לקבל עבודות ומילים חדשות כה רבות ובלתי נתפסות של האל? האדם מתעב את האל שתמיד חדש ולעולם אינו ישן. האדם אוהב רק את האל הישן, הקשיש, בעל השיער הלבן, הנטוע במקומו. לפיכך, כיוון שהאל והאדם מעדיפים כל אחד דבר אחר, האדם הפך לאויבו של האל. רבות מהסתירות האלה קיימות עדיין גם היום, אף שהאל כבר עושה עבודה חדשה מזה כמעט ששת אלפים שנה. אם כך, הן חסרות תקנה. אולי הסיבה לכך היא עקשנותו של האדם, או עמידותם של צוויו המנהליים של האל בפני הפרה על ידי כל אדם – אך אנשי הדת האלה עדיין נאחזים בספרים ובניירות ישנים ומעופשים, בשעה שהאל ממשיך בפעולת הניהול שלו שטרם הושלמה כאילו אין איש לצדו. אף שהסתירות האלה הופכות את האל והאדם לאויבים, ואף שהן לא ניתנות לפתרון, האל לא שם לב אליהן, כאילו היו קיימות ולא קיימות בה בעת. עם זאת, האדם בכל זאת דבק באמונותיו ובתפיסותיו, ולעולם לא מרפה מהן. אולם דבר אחד ברור מאליו: על אף שהאדם אינו חורג מעמדתו, רגליו של האל תמיד בתנועה והוא תמיד משנה את עמדתו בהתאם לסביבה. בסופו של דבר, האדם הוא זה שיובס ללא מאבק. בינתיים, האל הוא אויבם הגדול ביותר של כל יריביו שהובסו, והוא גם המנצח הגדול של בני האדם שהובסו ואלה שלא הובסו. מי יכול להתחרות באל ולנצח? נדמה שתפיסותיו של האדם באות מהאל, מפני שרבות מהן נבעו מעבודתו של האל. עם זאת, האל לא סולח לאדם בשל כך, ויתרה מזאת, הוא לא משבח את האדם על כך שהוא מייצר משלוח אחר משלוח של מוצרים "למען האל" בעקבות עבודתו, שהם מחוץ לעבודתו. במקום זאת, הוא נגעל מאוד מתפיסותיו של האדם ומאמונותיו החסודות והישנות, ואף אינו מתכוון להכיר במועד שבו הופיעו התפיסות האלה. הוא לא מקבל כלל שעבודתו היא שהובילה לתפיסות האלה, מפני שהאדם הוא שהפיץ את תפיסות האדם. מקורן הוא במחשבותיו ובדעתו של האדם, והמקור הזה הוא לא האל, אלא השטן. כוונתו של האל היתה מאז ומתמיד שעבודתו תהיה חדשה וחיה, ולא מיושנת ומתה, והדברים שהוא רוצה שהאדם ייאחז בהם משתנים לפי העידן והתקופה, והם אינם נצחיים ובלתי משתנים. הסיבה לכך היא שהוא אל שגורם לאדם לחיות ולהיות חדש, לעומת השטן שגורם לאדם למות ולהתיישן. האם אתם עדיין לא מבינים זאת? יש לך תפיסות על האל ואתה לא מסוגל להרפות מהן מפני שדעתך מקובעת. זאת לא משום שאין מספיק הגיון בעבודתו של האל, או משום שעבודתו של האל אינה מתחשבת בתחושות האדם; כמו כן, הסיבה לכך היא לא שהאל תמיד מתרשל במילוי חובותיו. אינך יכול להרפות מתפיסותיך כי אתה לא מספיק מתמסר, ואין לך ולו את הצלם הקלוש ביותר של יציר נברא, ולא מפני שהאל מקשה עליך. אתה זה שגרמת לכל זה, ואין לכך שום קשר לאל – האדם הוא שיצר את כל הסבל והפורענות. מחשבותיו של האל תמיד טובות: אין ברצונו לגרום לך לגבש תפיסות, אלא ברצונו שתשתנה ותתחדש עם חלוף העידנים. אולם אתה לא יודע מה טוב עבורך, ואתה תמיד בוחן או מנתח. לא האל מקשה עליך, אלא העובדה שאין לך לב ירא-אל, ומרדנותך רבה מדי. יציר נברא קטן מעז לקחת חלק פעוט ממה שהאל נתן בעבר ואז להסתובב ולהשתמש בו כדי לתקוף את האל – האין זו מרדנות האדם? הוגן לומר שבני האדם לא ראויים כלל לבטא את השקפותיהם בפני האל, ועוד פחות מכך להציג לראווה כאוות נפשם את שפתם הזולה, המצחינה, הרקובה והמליצית – שלא לדבר על התפיסות המעופשות האלה. האין הן אפילו יותר חסרות ערך?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק מי שמכיר את עבודתו הנוכחית של האל יכול לשרת את האל

137. עבודתו של האל מתקדמת תמיד ועל אף שמטרת עבודתו נותרת ללא שינוי, השיטה שלפיה הוא עובד משתנה תמיד וכתוצאה מכך, משתנים גם חסידי האל. ככל שעבודתו של האל רבה יותר, כך האדם לומד להכיר את האל ביסודיות רבה יותר וכך צביונו של האדם משתנה בהתאם בעקבות עבודתו של האל. אולם מכיוון שעבודתו של האל משתנה תמיד, בני האדם שלא מכירים את עבודתה של רוח הקודש ובני האדם המגוחכים שלא יודעים את האמת הופכים למתנגדיו של האל. עבודתו של האל לעולם לא מתאימה את עצמה לתפיסותיו של האדם, משום שעבודתו תמיד חדשה ולעולם לא ישנה והוא לעולם לא חוזר על עבודתו הישנה, אלא עושה עבודה שהוא לא עשה קודם לכן מעולם. מכיוון שהאל לא חוזר על עבודתו ומכיוון שהאדם תמיד שופט את עבודתו הנוכחית של האל על סמך עבודתו בעבר, קשה מאוד לאל לבצע כל שלב עבודה בעידן החדש. בפני האדם יש מכשולים רבים מדי! מחשבתו של האדם יותר מדי שמרנית! איש לא מכיר את עבודתו של האל, אך כולם מגבילים את העבודה הזו. כשהאדם עוזב את האל, הוא מאבד את החיים, את האמת ואת ברכותיו של האל, ועם זאת הוא אינו מקבל את החיים או את האמת, לא כל שכן את הברכות הגדולות יותר שהאל מעניק לאנושות. כל בני האדם רוצים לזכות באל, אך הם לא מסוגלים לשאת שום שינוי בעבודתו. מי שלא מקבל את עבודתו החדשה של האל מאמין שעבודתו של האל לא משתנה ונותרת תמיד במצב של קיפאון. לאמונתם, כל מה שנחוץ כדי לזכות בישועת נצח מהאל הוא לציית לחוקים, וכל עוד הם יכו על חטא ויתוודו על חטאיהם, הם ירצו תמיד את כוונותיו של האל. לדעתם, האל יכול להיות רק האל במסגרת החוקים ויכול להיות רק האל אשר נצלב למען האדם. לדעתם, האל גם לא אמור לחרוג מכתבי הקודש ואינו יכול לעשות זאת. הדעות האלה בדיוק הן מה שכבל אותם בחוזקה לחוקים הישנים ואזק אותם לתקנות נוקשות. בני אדם רבים עוד יותר מאמינים שתהיה אשר תהיה עבודתו החדשה של האל, נחוצות נבואות שיאששו אותה ושבכל שלב של עבודה כזו, כל חסידיו הניחנים בלב "אמיתי" חייבים גם לראות את התגלויות. אחרת, לא ייתכן שזו תהיה עבודתו של האל. גם כך, לא קל לאדם להכיר את האל. אם מביאים בחשבון, בנוסף לכך, את לבו המגוחך של האדם ואת טבעו המרדני והמלא יהירות וחשיבות עצמית, הרי שקשה לאדם עוד יותר לקבל את עבודתו החדשה של האל. האדם אינו בוחן בקפידה את עבודתו החדשה של האל ואינו מקבל אותה בענווה. במקום זאת, הוא מאמץ יחס של בוז וממתין להתגלויות ולהנחיה מצד האל. האין אלה ביטויים של אדם שמורד באל ומתנגד לו? איך ייתכן שבני אדם כאלה יזכו באישורו של האל?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, איך ייתכן שאדם הגביל את האל בתפיסותיו יקבל את ההתגלויות של האל?

138. מכיוון שהאדם מאמין באל, עליו לצעוד במדויק בעקבות כל אחד מצעדי האל. עליו ל"ללכת אחרי השה אל כל אשר ילך". רק אלה הם האנשים שבאמת ובתמים מחפשים את הדרך האמיתית ורק הם אלה שמכירים את עבודתה של רוח הקודש. אנשים שנצמדים בעקשנות למילים ודוקטרינות הם אלה שסולקו על ידי עבודתה של רוח הקודש. בכל פרק זמן האל יתחיל עבודה חדשה ובכל תקופה תהיה התחלה חדשה בקרב בני האדם. אם האדם יציית רק לאמיתות ש"יהוה הוא האל" וש"ישוע הוא המשיח", שהן אמיתות שכל אחת מהן חלה בעידן יחיד בלבד, אזי האדם לעולם לא יעמוד בקצב עבודתה של רוח הקודש ולעולם לא יהיה מסוגל לזכות בעבודתה. בלי קשר לאופן עבודתו של האל, האדם צועד אחריו ללא כל ספק ובמדויק. אם כך, כיצד יכולה רוח הקודש לסלק את האדם? בלי קשר למה שהאל עושה, כל עוד האדם בטוח שזו עבודתה של רוח הקודש וכל עוד הוא משתף פעולה עם עבודתה של רוח הקודש ללא כל חשש ומנסה לעמוד בדרישות האל, כיצד ייתכן שהוא ייענש? עבודתו של האל לא פסקה מעולם, הוא מעולם לא עמד מלכת ולפני השלמת עבודת הניהול שלו, הוא תמיד היה עסוק ולעולם אינו עוצר. אבל האדם שונה: משזכה רק בקמצוץ מעבודתה של רוח הקודש, הוא מתייחס אליה כאילו לא תשתנה לעולם. משזכה במעט ידע, הוא אינו ממשיך לצעוד בעקבות עבודתו החדשה יותר של האל. משראה מעט מעבודתו של האל, הוא מיד רואה באל בובת עץ מסוימת ומאמין שהאל יישאר תמיד בצורה שהוא רואה, שכך היה בעבר ושכך תמיד יהיה בעתיד. משזכה רק בשמץ של ידע ברמה שטחית, האדם כה גאה עד שהוא שוכח את עצמו ומתחיל להכריז בהפקרות על צביון והווייה של האל שפשוט אינם קיימים. מרגע שהאדם בטוח בשלב אחד בעבודתה של רוח הקודש, אין זה משנה מי יכריז על עבודתו החדשה של האל, האדם לא מקבל זאת. אלה בני אדם שאינם יכולים לקבל את עבודתה החדשה של רוח הקודש. הם שמרניים מדי ואינם מסוגלים לקבל דברים חדשים. בני אדם כאלה מאמינים באל אך גם דוחים אותו. האדם מאמין שבני ישראל טעו כש"האמינו רק ביהוה ולא האמינו בישוע", אך מרבית בני האדם מגלמים תפקיד שבו הם "מאמינים רק ביהוה ודוחים את ישוע" ו"כמהים לשיבת המשיח, אך מתנגדים למשיח ששמו ישוע". אם כך, אין זה פלא שבני האדם עדיין חיים תחת השפעתו של השטן לאחר שקיבלו שלב אחד בעבודתה של רוח הקודש ושהם עדיין לא זוכים בברכותיו של האל. האין זו התוצאה של מרדנות האדם? משיחיים ברחבי העולם שלא התעדכנו בעבודה החדשה של ימינו נאחזים בתקווה שיהיו בני מזל, שהאל יגשים כל אחת ממשאלותיהם. אולם הם אינם יודעים בוודאות מדוע האל יישא אותם אל הרקיע השלישי ואינם בטוחים כיצד ישוע יבוא לקבל אותם, רכוב על ענן לבן. על אחת כמה וכמה, הם אינם יכולים לומר בוודאות אם ישוע אכן יבוא על גבי ענן לבן ביום שהם מדמיינים. הם כולם חרדים וחסרי אונים. הם עצמם אפילו לא יודעים אם האל יישא את כל אחד מהם, בקומץ הקטן והמגוון של בני אדם שמגיעים מכל זרם דתי. העבודה שהאל עושה כעת, העידן הנוכחי, כוונות האל – הם אינם מבינים דבר מהדברים האלה וכל שהם יכולים לעשות הוא לספור באצבעותיהם את הימים. רק מי שצועד בעקבות השה עד הסוף יוכל לזכות בברכה הסופית ואילו "הפיקחים", שאינם מסוגלים לצעוד בעקבותיו עד הסוף אך עדיין מאמינים שזכו בכול, אינם מסוגלים להיות עדים להופעתו של האל. כל אחד מהם מאמין שהוא האדם החכם ביותר עלי אדמות, הם קוטעים ללא כל סיבה את התפתחותה המתמדת של עבודת האל ונדמה שהם מאמינים בוודאות גמורה שהאל ייקח אותם לשמיים בהיותם בני האדם "הנאמנים לאל יותר מכול, חסידי אל שמצייתים לדבר האל". למרות שהם "נאמנים יותר מכול" לדברים שהאל אומר, דבריהם ומעשיהם עדיין דוחים ביותר, משום שהם מתנגדים לעבודתה של רוח הקודש ונוקטים עורמה ופעולות מרושעות. מי שלא יכול ללכת בעקבות האל עד הסוף, שלא יכול לעמוד בקצב עבודתה של רוח הקודש ורק נצמד לעבודה הישנה, לא רק שכשל בהשגת נאמנות לאל, אלא נהפוך הוא – הוא נעשה לאחד ממתנגדי האל, לאלה שהעידן החדש דוחה ולאלה אשר ייענשו. היש דבר מעורר רחמים יותר מהם? רבים אף מאמינים שכל מי שדוחה את החוק הישן ומקבל את העבודה החדשה הוא אדם חסר מצפון. בסופו של דבר, האנשים האלה, שרק מתמקדים ב"מצפון" ואינם מכירים את עבודתה של רוח הקודש, יאבדו את סיכוייהם העתידיים בגלל המצפון שלהם עצמם. אפילו האל לא מציית לתקנות בעבודתו, ולמרות שזו עבודתו שלו, הוא לא נאחז בה. מה שיש להכחיש מוכחש ומה שצריך לסלק מסולק. אולם האדם נאחז רק בחלק קטן מעבודת הניהול של האל כדי להתנגד לו. האין זו האבסורדיות שבאדם? האין זו בורות של האדם? ככל שאנשים הססנים וזהירים יתר על המידה מפני שהם חוששים שלא יזכו בברכות, כך הם פחות מסוגלים לזכות בברכות רבות יותר ולקבל את הברכה הסופית. כל אותם אנשים שנצמדים בעקשנות לחוק מפגינים נאמנות מרבית לחוק, וככל שהם מפגינים יותר נאמנות כזו לחוק, כך הם יותר מורדים שמתנגדים לאל. זאת משום שכעת זהו עידן המלכות ולא עידן החוק, ולא ניתן להזכיר באותה נשימה את העבודה של ימינו ואת עבודת העבר, וגם לא ניתן להשוות את עבודת העבר לעבודה של ימינו. עבודתו של האל השתנתה והיישום בפועל של האדם השתנה אף הוא. כבר לא מדובר בשמירת החוק או בנשיאת הצלב. לפיכך, נאמנותם של אנשים לחוק ולצלב לא תזכה באישור האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת האל ונוהגו של האדם

139. כל בני האדם אשר עברו השחתה וחיים במלכודת השטן חיים בבשר, חיים ברצונות אנוכיים, ואין ביניהם ולו אחד שתואם לי. ישנם האומרים שהם תואמים לי, אך אנשים כאלה כולם עובדים אלילים מעורפלים. אף על פי שהם מכירים בשמי כקדוש, הם צועדים בנתיב המנוגד לי, ודבריהם מלאי גאוותנות וביטחון עצמי. זאת משום שהם כולם נגדי מיסודם ואינם תואמים לי. מדי יום הם מחפשים את עקבותיי בכתבי הקודש ומוצאים באופן אקראי קטעים "מתאימים" שאותם הם קוראים ומשננים בלי סוף ככתבי קודש. הם אינם יודעים כיצד להיות תואמים לי, ואף לא מה המשמעות של היותם נגדי. הם רק קוראים את כתבי הקודש בעיוורון. הם תוחמים אל מעורפל שלא ראו ואינם יכולים לראות בתוך גבולות כתבי הקודש, ומוציאים אותו משם כדי להביט בו להנאתם. הם מאמינים בקיומי רק בתחום כתבי הקודש, והם משווים אותי אליהם; ללא כתבי הקודש – אין אני, וללא אני – אין כתבי קודש. הם מתעלמים מקיומי או ממעשיי, ובמקום זאת מקדישים תשומת לב קיצונית ומיוחדת לכל מילה ומילה בכתבי הקודש. רבים עוד יותר אף מאמינים שאיני רשאי לעשות כל מעשה כרצוני, אלא אם כן כתבי הקודש נִבְּאוּ אותו. הם מייחסים חשיבות רבה מדי לכתבי הקודש. ניתן לומר שהם רואים במילים הכתובות חשיבות יתרה, עד כדי כך שהם משתמשים בפסוקים מכתבי הקודש כדי למדוד כל מילה שאני אומר וכדי לגנות אותי. הם לא מחפשים את הדרך לתאימות עמי או עם האמת, אלא את הדרך לתאימות עם המילים של כתבי הקודש, והם מאמינים שכל דבר שאינו בהתאמה עם כתבי הקודש, ללא יוצא מן הכלל, אינו עבודתי. האם אנשים כאלה אינם צאצאיהם הנאמנים של הפרושים? הפרושים היהודים השתמשו בתורת משה כדי לגנות את ישוע. הם לא חיפשו תאימות עם ישוע של אותה תקופה, אלא התייחסו לכל סעיף מן החוק ברצינות כה רבה – עד שלבסוף, לאחר שהאשימו אותו באי-קיום חוקי הברית הישנה ובכך שאינו המשיח – הם צלבו את ישוע החף מפשע. מה הייתה מהותם? האם לא הייתה זו העובדה שהם לא חיפשו את הדרך לתאימות עם האמת? הם הקדישו תשומת לב רק לכל מילה ומילה בכתבי הקודש, אך התעלמו הן מכוונותיי והן מהשלבים ומהשיטות של עבודתי. הם לא היו אנשים שחיפשו את האמת, אלא אנשים שנצמדו בקשיחות למילים; הם לא היו אנשים שהאמינו באל, אלא אנשים שהאמינו בכתבי הקודש. אם לנסח זאת בצורה נוקבת יותר, הם היו כלבי השמירה של כתבי הקודש. הם הרחיקו לכת עד כדי כך שהם צלבו את ישוע הרחום כדי להגן על האינטרסים של כתבי הקודש, כדי לשמור על כבודם של כתבי הקודש, וכדי להגן על המוניטין של כתבי הקודש. הם עשו זאת רק למען ההגנה על כתבי הקודש, ולמען שמירת מעמדה של כל מילה ומילה בכתבי הקודש בליבם של אנשים. לכן הם העדיפו לזנוח את עתידם, לוותר על קורבן החטאת ולגזור דין מוות על ישוע שלא תאם את הוראות כתבי הקודש. האם לא היו כולם עבדים נרצעים של כל מילה ומילה בכתבי הקודש?

ומה לגבי אנשים כיום? הם יעדיפו לגרש מהעולם הזה את המשיח אשר כבר בא להוציא את האמת לאור, כדי שיוכלו להיכנס לשמיים ולזכות בחסד. הם יעדיפו להכחיש לחלוטין את בואה של האמת כדי להגן על האינטרסים של כתבי הקודש, ויעדיפו לצלוב שוב את המשיח ששב כבשר ודם כדי להבטיח את קיומם הנצחי של כתבי הקודש. כיצד יכול אדם לקבל את ישועתי כאשר ליבו כה זדוני וטבעו כה עוין כלפיי? אני חי בקרב בני אדם, אך בני האדם אינם יודעים על קיומי. כאשר אני מאיר את אורי על האדם, הוא עדיין אינו מודע לקיומי. כאשר אני משלח את חרון אפי על האדם, הוא מכחיש את קיומי אפילו יותר. האדם מחפש תאימות עם דברי הקודש ועם כתבי הקודש, אך אין ולו אדם אחד הבא בפניי כדי לחפש את הדרך לתאימות עם האמת. האדם נושא אליי, שבשמיים, את עיניו, ומייחס חשיבות מיוחדת לקיומי בשמיים, אך לאיש לא אכפת ממני בהתגלמותי כבשר ודם, כי אני, החי בקרב בני האדם, פשוט זניח בעיניהם. אלה המחפשים תאימות רק למילים של כתבי הקודש ואלה המחפשים תאימות לאל מעורפל, נחשבים שפלים בעיניי. זאת משום שהם עובדים מילים מתות, ואל המסוגל להעניק להם עושר רב; הם עובדים אל הנתון לחסדי אדם – אל שאינו קיים. מה, אם כן, יכולים אנשים כאלה לקבל ממני? האדם פשוט שפל מכדי לתאר במילים. אלה העוינים אותי, אלה המציבים בפני דרישות בלתי מוגבלות, אלה שאין בהם אהבה לאמת, אלה שהם מרדנים כלפיי – כיצד יוכלו להיות תואמים לי?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עליכם לחפש את דרך התאימות למשיח

140. אם אתם משתמשים בתפיסות משלכם כדי למדוד ולתחום את האל, כאילו האל היה פסל חימר שאינו משתנה, ואם אתם תוחמים את האל לחלוטין בפרמטרים של כתבי הקודש ומכילים אותו בתוך טווח עבודה מצומצם, הרי שהדבר מוכיח שגיניתם את האל. מאחר שבעידן הברית הישנה, היהודים התייחסו לאל כאל אליל בעל תבנית קבועה שאותה החזיקו בלבם, כאילו שהאל יכול להיקרא רק המשיח ורק מי שמכונה המשיח הוא האל, ומאחר שהאנושות שירתה את האל ועבדה אותו כאילו היה פסל חימר (חסר חיים), הם צלבו את ישוע של אותה תקופה וגזרו עליו מיתה – כך ישוע החף מכל אשמה נדון למוות. האל היה חף מפשע, אך האדם לא חס עליו והתעקש לדון אותו למוות, וכך ישוע נצלב. האדם תמיד מאמין שהאל לא משתנה והוא מגדיר אותו על פי מקור אחד בלבד, כתבי הקודש, כאילו שהאדם מבין באופן מושלם את ניהולו של האל, כאילו שכל מעשיו של האל נתונים בכף ידו של האדם. בני האדם מגוחכים באופן קיצוני, יהירים באופן קיצוני ונוטים להגזים. אין זה משנה עד כמה אתה מכיר את האל, אני בכל זאת אומר שאינך מכיר את האל, שאתה מתנגד חריף לאל ושאתה מגנה את האל, משום שאתה חסר כל יכולת להתמסר לעבודתו של האל וללכת בנתיב של אלה שהאל הפך למושלמים. מדוע האל אף פעם אינו מרוצה ממעשיו של האדם? מכיוון שהאדם לעולם אינו מכיר את האל, מכיוון שיש לו יותר מדי רעיונות ומשום שהידע שלו בנוגע לאל אינו תואם בשום צורה את המציאות, אלא חוזר, תחת זאת, באופן מונוטוני על אותו נושא ללא שינוי ומשתמש באותה גישה בכל מצב. לפיכך, לאחר שהאל ירד ארצה כיום, האדם שוב צולב את האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הרעים לבטח ייענשו

141. במשך כמה אלפי שנים, האדם השתוקק לחזות בבואו של המושיע. האדם השתוקק לראות את ישוע המושיע על ענן לבן כשהוא יורד באופן אישי אל קרבם של בני האדם שערגו ונכספו אליו במשך אלפי שנים. האדם השתוקק למושיע שישוב ויתאחד עם בני האדם, כלומר לישוע המושיע שישוב אל בני האדם, אשר מהם נפרד במשך אלפי שנים. והאדם מקווה שהוא שוב יבצע את עבודת הגאולה שעשה בקרב היהודים, יהיה רחום ואוהב כלפי האדם, ימחל לחטאי האדם, יישא את חטאי האדם ואף יישא את כל עברותיו של האדם ויגאל את האדם מחטא. הוא משתוקק לכך שישוע המושיע יהיה כמו שהיה בעבר – מושיע אהוב, נעים ונכבד שלעולם לא זועם כלפי האדם ולעולם לא מוכיח את האדם, אלא מוחל לכל חטאי האדם ולוקח אותם על עצמו, ואפילו מת שוב על הצלב למען האדם. מאז שישוע עזב, התלמידים שהיו חסידיו וכל הקדושים שזכו לישועה הודות לשמו נכספו אליו נואשות וחיכו לו. כל בני האדם שזכו לישועה בחסדו של ישוע המשיח במהלך עידן החסד, נכספו ליום המשמח באחרית הימים שבו ישוע המושיע יבוא על ענן לבן ויופיע בקרב בני האדם. מובן שזוהי גם משאלתם הקולקטיבית של כל בני האדם שמקבלים את שמו של ישוע המושיע כיום. ברחבי היקום, כל בני האדם שיודעים על הישועה של ישוע המושיע נכספים נואשות להופעתו הפתאומית של ישוע המשיח, כדי שהוא יגשים את הדברים שאמר ישוע כשהיה על פני האדמה: "בוא אבוא באותו אופן שבו עזבתי." האדם מאמין שלאחר הצליבה והתחייה, ישוע חזר לשמיים על ענן לבן, ותפס את מקומו לימינו של אל עליון. באופן דומה, אנשים מאמינים שישוע ישוב וירד על ענן לבן (הענן הזה מתייחס לענן שישוע רכב עליו כשהוא חזר לשמיים), אל קרבם של בני האדם שנכספו אליו נואשות במשך אלפי שנים, ושדמותו ולבושו יהיו כמו אלה של היהודים. אחרי שהוא יופיע בפני האדם, הוא יעניק לו מזון ויגרום למים חיים לפרוץ למענם, הוא יחיה בקרב בני האדם, ויהיה מלא חסד ואהבה, חי וקיים. כל אלה הן תפיסות שבהן אנשים מאמינים. אולם ישוע המושיע לא עשה זאת. הוא עשה את ההיפך מתפיסת האדם. הוא לא בא אל קרבם של בני האדם שנכספו לשובו, והוא לא התגלה לכל בני האדם כשהוא רכוב על הענן הלבן. הוא כבר הגיע, אך האדם אינו מכיר אותו ונותר בבערותו. האדם רק ממתין לו ללא תכלית, מבלי לדעת שהוא כבר ירד על "ענן לבן" (הענן שהוא רוח הקודש, דברי האל וכלל צביונו וכל מהותו), וכיום הוא נמצא בקרב קבוצה של מתגברים שהוא ייצור במהלך אחרית הימים. האדם לא יודע זאת: על אף שישוע המושיע הקדוש מלא חיבה ואהבה לאדם, איך הוא יוכל לעבוד ב"מקדשים" המאוכלסים בזוהמה וברוחות טמאות? על אף שהאדם ממתין לבואו, איך ייתכן שהוא מתגלה לבני האדם שאוכלים את בשר הרשעים, ששותים את דם הרשעים, ושלובשים את בגדי הרשעים, שמאמינים בו אך לא מכירים אותו, ואשר סוחטים אותו ללא-הרף? האדם יודע רק שישוע המושיע מלא באהבה וחמלה, ושהוא קורבן החטאת המלא בגאולה. אולם אין לאדם מושג שהוא אלוהים עצמו, השופע צדק, מלכותיות, חרון אף ומשפט, בעל סמכות ומלא כבוד. על כן, על אף שהאדם נכסף ומשתוקק בכיליון עיניים לשובו של הגואל, ואפילו אם תפילותיו מרגשות את "השמיים", ישוע המושיע לא מתגלה למי שמאמין בו אך לא מכיר אותו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, המושיע כבר חזר על "ענן לבן"

142. אם ישוע יבוא שוב כפי שהאדם מדמיין, ובאחרית הימים הוא עדיין ייקרא ישוע ועדיין יבוא על גבי ענן לבן ויירד אל בני האדם בצלמו של ישוע, זו תהיה חזרה על עבודתו, הלא כן? האם רוח הקודש מסוגלת לדבוק בישַן? אמונתו של האדם היא כולה תפיסות, והאדם מבין דברים רק לפי משמעותם המילולית, וכן לפי הדמיון שלו. דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם עקרונות העבודה של רוח הקודש ואינם תואמים את כוונותיו של האל. אלוהים לא יעבוד כך. אלוהים אינו שוטה או טיפש כל כך, ועבודתו אינה כה פשוטה כפי שאתה מדמיין. על סמך כל מה שהאדם מדמיין, ישוע יגיע רכוב על גבי ענן ויירד אל ביניכם. אתם תחזו בו, ובעודו רכוב על ענן, הוא יאמר לכם שהוא ישוע. אתם תחזו גם בסימני המסמרים על ידיו ותדעו שהוא ישוע. והוא יושיע אתכם שוב ויהיה אלוהיכם האדיר. הוא יושיע אתכם, יעניק לכם שם חדש וייתן לכל אחד מכם אבן לבנה, ולאחר מכן, אתם תורשו להיכנס למלכות השמיים ותתקבלו אל תוך גן עדן. אמונות כאלה הן תפיסות של האדם, הלא כן? האם אלוהים עובד בהתאם לתפיסות של האדם, או שמא הוא עובד בניגוד לתפיסות של האדם? כל התפיסות האנושיות נובעות מהשטן, הלא כן? השטן השחית את האדם לגמרי, הלא כן? לו אלוהים היה עובד בהתאם לתפיסות של האדם, הוא היה הופך לשטן, הלא כן? הוא היה משתייך לאותו סוג ששייכים אליו יצירי בריאה, הלא כן? מאחר שהשטן כבר השחית את יצירי הבריאה עד כדי כך שהאדם הפך להתגלמות השטן, לו אלוהים היה עובד בהתאם לדברים של השטן, הוא היה חובר אז לשטן, הלא כן? איך ייתכן שהאדם יעלה בדעתו את עבודתו של אלוהים? לפיכך, אלוהים לעולם לא יעבוד לפי תפיסותיו של האדם ולעולם לא יעבוד כפי שאתה מדמיין. יש כאלה שאומרים שאלוהים עצמו אמר שהוא יגיע על גבי ענן. נכון שאלוהים אמר זאת בעצמו, אך האם אינך יודע שאף אדם אינו יכול להעלות בדעתו את מסתרי האל? האם אינך יודע שאף אדם אינו יכול להסביר את דברי האל? האם אתה בטוח מעבר לכל צל של ספק שרוח הקודש האירה אותך והפכה אותך לנאור? ודאי לא ייתכן שרוח הקודש הראתה זאת לך באופן כה ישיר, נכון? האם רוח הקודש היא זו שהנחתה אותך, או שמא התפיסות שלך גרמו לך לחשוב כך? אמרת, "אלוהים עצמו אמר זאת." אולם איננו יכולים להשתמש בתפיסות שלנו ובמחשבתנו כדי למדוד את דברי האל. באשר לדברים שאמר ישעיהו, האם אתה יכול להסביר את דבריו בוודאות גמורה? האם אתה מעז להסביר את דבריו? מאחר שאינך מעז להסביר את דבריו של ישעיהו, מדוע אתה מעז להסביר את דבריו של ישוע? מי יותר נשגב, ישוע או ישעיהו? מאחר שהתשובה היא ישוע, מדוע אתה מסביר את הדברים שישוע אמר? האם אלוהים היה מספר לך מראש על עבודתו? אף יציר בריאה לא יכול לדעת זאת, אפילו לא השליחים בשמיים או בר האנוש, אז איך ייתכן שאתה תדע זאת?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (3)

143. האם אתם רוצים לדעת מה היה שורש התנגדותם של הפרושים לישוע? האם אתם רוצים לדעת מה הייתה מהותם של הפרושים? היו להם דמיונות רבים לגבי המשיח. יתר על כן, הם האמינו רק שהמשיח יבוא, אך לא חתרו אל אמת-חיים. כך, אפילו כיום, הם עדיין ממתינים למשיח, שכן אין להם כל ידע לגבי דרך החיים, והם אינם יודעים מהי דרך האמת. תאמרו בוודאי, כיצד יוכלו אנשים כה טיפשים, עקשנים ובורים לזכות בברכתו של האל? כיצד יוכלו לראות את המשיח? הם התנגדו לישוע משום שלא ידעו מה כיוון העבודה של רוח הקודש, משום שלא ידעו מהי דרך האמת שעליה דיבר, ויתירה מכך, משום שלא הבינו את המשיח. ומאחר שמעולם לא ראו את המשיח, ומעולם לא היה להם מגע עם המשיח, הם טעו בכך שנצמדו רק לשמו של המשיח ובו בזמן התנגדו בכל דרך אפשרית למהותו של המשיח. הפרושים ההם היו במהותם קשי עורף ויהירים ולא צייתו לאמת. עקרון אמונתם באלוהים היה: עמוקה ככל שתהיה דרשתך, עליונה ככל שתהיה סמכותך, אינך המשיח המושיע אלא אם כן מכנים אותך המשיח. האין ההשקפה הזאת נלעגת ומגוחכת? אני שואל אתכם שוב: האין זה קל עד מאוד עבורכם לעשות את אותן הטעויות שטעו הפרושים של אותה עת, לאור העובדה שאינכם מבינים את ישוע כהוא זה? האם אתה מסוגל להבחין בדרך האמת? האם אתה באמת יכול להבטיח שלא תתנגד למשיח? האם אתה מסוגל לנהות אחר עבודתה של רוח הקודש? אם אינך יודע אם תתנגד למשיח, אזי אני אומר שאתה כבר חי על סף המוות. כל מי שלא הכיר את המשיח היה מסוגל להתנגד לישוע, לדחות אותו, להשמיץ אותו. כל מי שלא מבין את ישוע מסוגל לדחות אותו ולגדף אותו. יתירה מכך, אנשים כאלה עלולים לראות בשובו של ישוע הולכת שולל על ידי השטן, ורוב האנשים האלה יגנו את ישוע ששב כבשר ודם. האם כל זה לא מפחיד אתכם? אתם תתייצבו אל מול ניאוץ כלפי רוח הקודש, הרס דבריה של רוח הקודש לכנסיות ותיעוב ודחיה של כל מה שמבטא ישוע. במה תוכלו לזכות מישוע אם אתם כל כך מבולבלים? כיצד תוכלו להבין את העבודה שישוע מבצע בשובו כבשר ודם על ענן לבן אם אתם מסרבים בעקשנות להבין את הטעויות שלכם? אומר לכם זאת: אנשים שלא מקבלים את האמת אך ממתינים בעיוורון לשובו של ישוע על עננים לבנים, הם בהכרח אלה שמנאצים את רוח הקודש והם לבטח מהסוג שיושמד. אתם מייחלים רק לחסדו של ישוע, ורוצים רק ליהנות מממלכת השמיים המאושרת, אך מעולם לא צייתתם לדברים שאמר ישוע ומעולם לא קיבלתם את האמת שמבטא ישוע בשובו כבשר ודם. מה תציגו בתמורה לעובדת שובו של ישוע על ענן לבן? האם תהיה זו הכנות שבה אתם ממשיכים לחטוא שוב ושוב ואז משמיעים וידוי, פעם אחר פעם? מה תקריבו למען ישוע אשר שב על ענן לבן? האם את הון שנות העבודה הרבות שבאמצעותו אתם מרוממים את עצמכם? מה תציגו כדי שישוע השב יבטח בכם? האם יהיה זה טבעכם הגאוותן שאינו מתמסר לשום אמת?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כשתראה את גופו הרוחני של ישוע, האל כבר ישלים את הבריאה מחדש של השמיים ושל הארץ

144. נאמנותכם היא מן השפה ולחוץ בלבד, הידע שלכם שייך למחשבה ולתפיסות בלבד, עמלכם הוא לשם קבלת חסד משמיים, אם כך איזו מין אמונה היא אמונתכם? גם היום, אתם עדיין אוטמים אוזניכם לכל מילה ומילה של האמת. אינכם יודעים מהו אלוהים, אינכם יודעים מהו המשיח, אינכם יודעים כיצד לירוא את יהוה, אינכם יודעים כיצד להיווכח בעבודתה של רוח הקודש ואינכם יודעים כיצד להבחין בין עבודת האל בכבודו ובעצמו והולכת השולל של בני האדם. אתם יודעים רק לגנות כל דבר אמת שאומר אלוהים שאינו עולה בקנה אחד עם מחשבותיכם. היכן הענווה שלכם? היכן ההתמסרות שלכם? היכן הנאמנות שלכם? היכן הגישה שלכם, של חיפוש אחר האמת? היכן הלב ירא-האל שלכם? אומר לכם שאלו שמאמינים באלוהים רק בגלל האותות, הם בוודאי מהסוג שיומט עליו חורבן. מי שלא מסוגל לקבל את דבריו של ישוע ששב כבשר ודם הוא נצר לגיהינום, צאצאו של הארכי-מלאך, הקטגוריה שתושמד לעד. ישנם רבים שאולי לא מתעניינים בדבריי, אך בכל זאת ברצוני לומר לכל הקדושים כביכול, חסידיו של ישוע, שכאשר תראו במו עיניכם את ישוע יורד משמיים על ענן לבן, זה יהיה הרגע שבו שמש הצדק תופיע בפומבי. ייתכן שתתלהב מאוד בעת הזו. עם זאת, דע לך שהיום שבו תראה את ישוע יורד משמיים יהיה גם היום שבו אתה תרד לגיהינום להיענש, זמן ההכרזה על סיום תוכנית הניהול של האל, והיום שבו האל יגמול לטובים ויעניש את הרעים. זאת משום ששיפוטו של האל יסתיים עוד בטרם יראו בני האדם את האותות, כאשר יהיה רק ביטוי של האמת. אלה שמקבלים את האמת ולא מחפשים אחר אותות ועל כן טוהרו, יובאו בפני כס מלכותו של האל וייכנסו לחיקו של הבורא. רק אלה אשר ממשיכים להאמין בעיקשות כי "ישוע שאינו רוכב על ענן לבן הוא משיח שקר" ייענשו לעולמי עד, משום שהם מאמינים רק בישוע אשר מבצע אותות, אך אינם מכירים בישוע שמביע שיפוט מחמיר ומעניק את החיים ואת הדרך האמיתית. לכן אין מנוס מכך שישוע יתמודד עם אנשים אלה כשישוב בגלוי על ענן לבן. הם עקשניים מדי, בטוחים מדי בעצמם, גאוותנים מדי. כיצד ייתכן שחלאות כאלה יזכו לגמול מישוע? שובו של ישוע הוא ישועה גדולה לכל מי שמסוגל לקבל את האמת, אך הוא גם הסימן לגינויו של כל מי שאינו מסוגל לקבל את האמת. עליכם לבחור את הנתיב שלכם ואל לכם לנאץ את רוח הקודש ולדחות את האמת. אל תהיו בורים וגאוותנים, אלא אנשים שמתמסרים להכוונתה של רוח הקודש, צמאים לאמת ומחפשים אחריה. רק כך תזכו בטוב. אני מייעץ לכם לפסוע בנתיב האמונה באל בזהירות. אל תמהרו להסיק מסקנות באופן שרירותי; ועל אחת כמה וכמה, אל תקלו ראש באמונה באל ואל תנהגו בה ברשלנות. עליכם לדעת שלכל הפחות, מי שמאמין באל צריך להיות צנוע ובעל לב ירא-אל. מי ששמע את האמת ובכל זאת מתייחס אליה בהתנשאות, הוא שוטה ובור. מי ששמע את האמת אך מסיק מסקנות רשלניות או מגנה אותה הוא אדם גאוותן. אף אחד מהמאמינים בישוע אינו מוסמך לקלל או לגנות אחרים. על כולכם להיות אנשים בעלי היגיון המקבלים את האמת. מאחר ששמעתם את דרך האמת, או קראתם את דברי החיים, ייתכן שאתם מאמינים כי רק מילה אחת מכל עשרת אלפים מילים אלה עולה בקנה אחד עם נקודות המבט שלכם ועם כתבי הקודש. במקרה זה, עליכם להמשיך לחפש בתוך המילים המעטות האלו. אני בכל זאת מייעץ לכם להיות צנועים, לא להיות בטוחים מדי בעצמכם ולא לרומם את עצמכם יותר מדי. עם מעט הלב ירא-האל שיש בכם, בכל זאת תזכו באור גדול יותר. אם תבחנו את הדברים האלה בזהירות ותהרהרו בהם שוב ושוב, תבינו אם אלה דברי אמת או לא, ואם אלה דברי חיים או לא. אולי אנשים שקראו רק משפטים בודדים יגנו בעיוורון דברים אלה, ויאמרו, "זה לא יותר מהארה כלשהי של רוח הקודש", או, "זהו משיח שקר שבא להוליך שולל את בני האדם." אנשים שאומרים דברים כאלה הם עיוורים מבערות! אתם מבינים מעט מדי מעבודתו של אלוהים ומחוכמתו, ואני מייעץ לכם להתחיל הכול מהתחלה! אסור לכם לגנות בעיוורון את דברי האלוהים בשל הופעתם של משיחי שקר באחרית הימים, ואסור לכם לחלל את קודשה של רוח הקודש מחשש שיוליכו אתכם שולל. האם לא יהיה זה מצער מאוד? אם לאחר בחינה ממושכת אתם עדיין מאמינים כי דברים אלה אינם אמת, אינם הדרך ואינם התבטאותו של אלוהים, הרי שבסופו של דבר תיענשו ולא תזכו בחסד.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כשתראה את גופו הרוחני של ישוע, האל כבר ישלים את הבריאה מחדש של השמיים ושל הארץ

145. לא האמנת באל זמן רב, אך יש לך תפיסות רבות לגביו, עד כדי כך שאינך מעז לחשוב לרגע שאלוהי הישראלים יואיל בטובו לכבד אתכם בנוכחותו. קל וחומר שאינכם מעזים לחשוב כיצד תוכלו לראות את האל מופיע באופן אישי, בהתחשב בכך בהיותכם טמאים באופן בלתי נסבל. גם מעולם לא חשבתם כיצד האל יכול לרדת באופן אישי בארץ גויים. הוא היה צריך לרדת על הר סיני או על הר הזיתים ולהופיע בפני בני ישראל. האין הגויים (כלומר, אנשים מחוץ לישראל) כולם מושאי תיעובו? כיצד יכול היה לעבוד באופן אישי בקרבם? כל אלה הן התפיסות המושרשות שפיתחתם במשך שנים רבות. מטרת כיבושכם היום היא לנפץ את התפיסות הללו שלכם. וכך אתם חוזים בהופעתו האישית של האל ביניכם – לא על הר סיני או על הר הזיתים, אלא בקרב אנשים שהוא מעולם לא הוביל לפני כן. לאחר שהאל ביצע את שני שלבי עבודתו בישראל, בני ישראל וכל הגויים כאחד החלו לטפח את התפיסה שאף על פי שנכון שהאל ברא את כל הדברים, הוא מוכן להיות רק אלוהי ישראל, לא אלוהי הגויים. בני ישראל מאמינים בדברים הבאים: האל יכול להיות רק אלוהינו, לא האל שלכם הגויים, ומכיוון שאינכם יראים את יהוה, לכן יהוה – אלוהינו – מתעב אתכם. אותם יהודים מאמינים גם בדברים הבאים: האדון ישוע לבש את דמותנו, והוא אל הנושא את סימן ההיכר של העם היהודי. האל עובד בקרבנו. דמות האל ודמותנו דומות; דמותנו קרובה לדמות האל. האדון ישוע הוא המלך שלנו, היהודים; הגויים אינם ראויים לקבל ישועה כה גדולה. האדון ישוע הוא קורבן החטאת עבורנו, היהודים. בני ישראל והעם היהודי יצרו את כל התפיסות האלה אך ורק על בסיס שני שלבי העבודה הללו. הם טוענים ביהירות לבעלות על האל, ואינם מרשים שהאל יהיה גם אלוהי הגויים. באופן זה, האל הפך לחלל ריק בלבבות הגויים. זאת מפני שכולם החלו להאמין שהאל אינו רוצה להיות אלוהי הגויים ושהוא אוהב רק את בני ישראל – עמו הנבחר – ואת העם היהודי, במיוחד את התלמידים שהלכו אחריו. האינכם יודעים שהעבודה שיהוה וישוע עשו היא למען הישרדותה של כל האנושות? האם אתה מכיר כעת בכך שהאל הוא אלוהי כל אלה מכם שנולדו מחוץ לישראל? האין האל כאן ביניכם היום? זה לא יכול להיות חלום, נכון? האינכם מקבלים את המציאות הזו? אינכם מעזים להאמין בה או לחשוב עליה. בלי קשר לאופן שבו אתם רואים זאת, האין האל כאן ביניכם? האם אתם עדיין חוששים להאמין במילים אלה? מהיום והלאה, האין כל האנשים הנכבשים וכל הרוצים להיות חסידי האל הם אנשיו הנבחרים של האל? האין כולכם, החסידים של היום, האנשים הנבחרים מחוץ לישראל? האין מעמדכם זהה לזה של בני ישראל? האין כל זה מה שעליכם להכיר בו? האין זו המטרה של עבודת כיבושכם? מכיוון שאתם יכולים לראות את האל, הוא יהיה אלוהיכם לנצח, מההתחלה ולתוך העתיד. הוא לא ינטוש אתכם, כל עוד כולכם תהיו מוכנים ללכת אחריו ולהיות יצירי בריאה נאמנים ומסורים שלו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (3)

146. רק אם תשימו בצד את תפיסותיכם הישנות, תוכלו לרכוש ידע חדש, אך ידע ישן אינו שווה ערך בהכרח לתפיסות ישנות. המילה "תפיסות" מתייחסת לדברים שהאדם מדמיין אשר מנוגדים למציאות. אם הידע הישן היה כבר מיושן בעידן הישן ומנע מהאדם להיווכח בעבודה החדשה, הרי שגם הידע הזה הוא תפיסה. אם האדם מסוגל לנקוט את הגישה הנכונה כלפי ידע כזה, ואם הוא יכול להתחיל להכיר את אלוהים ממספר היבטים שונים ולשלב בין הישן והחדש, הרי שהידע הישן הופך לכלי עזר של האדם והופך לבסיס שבאמצעותו האדם נוכח בעידן החדש. הלקח של הכרת האל דורש מכם לשלוט בעקרונות רבים: כיצד להיווכח בנתיב הכרת האל, אילו אמיתות יש להבין כדי להכיר את אלוהים, ואיך להיפטר מתפיסות ומהטבע הישן שלכם כדי שתוכלו להישמע להסדרי עבודתו החדשה של אלוהים. אם תשתמשו בעקרונות האלה כיסוד להיווכחות בלקח של הכרת האל, הכרתכם תעמיק יותר ויותר. אם אתם מכירים בבירור את שלושת שלבי העבודה – כלומר, אם אתם מכירים את כלל תוכנית הניהול של אלוהים – ואם אתם יכולים לקשר בין שני שלבי עבודתו הקודמים של אלוהים לבין השלב הנוכחי ולראות שאל אחד מבצע את העבודה, הרי שהיסוד שלכם יהיה יציב בצורה שאין כמותה... אם האדם יוכל לראות שאלוהים עצמו הוא זה שביצע את שלושת השלבים בזמנים שונים, במקומות שונים ובבני אדם שונים, אם האדם יוכל לראות שעל אף שהעבודה שונה, אל אחד ביצע את כולה ושמכיוון שזו עבודה שביצע אלוהים אחד, היא ודאי נכונה וללא שגיאות, ושעל אף שהיא נוגדת את תפיסות האדם, אין ספק שזו העבודה של אל אחד – אם האדם יוכל לומר בבטחה שזו עבודה של אל אחד, כל תפיסות האדם יתגמדו לכדי זוטות בלבד שאפילו לא ראויות לציון. משום שחזיונותיו של האדם לא ברורים ומשום שהאדם מכיר רק את יהוה כאלוהים ואת ישוע כאדון, ומשום שדעתו חצויה באשר לאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם כיום, רוב בני האדם ממשיכים להיות מסורים לעבודתם של יהוה וישוע, לוקים בתפיסות באשר לעבודה של היום, מפקפקים בכל דבר ולא מתייחסים ברצינות לעבודה של היום. אין לאדם תפיסות בנוגע לשני השלבים האחרונים בעבודה שהיו בלתי נראים. זאת משום שהאדם לא מבין את המציאות של שני השלבים האחרונים בעבודה ומשום שהוא לא ראה אותם בעצמו. משום שהאדם לא יכול לראות את שלבי העבודה האלה, הוא מדמיין אותם כאוות נפשו. יהיו הרעיונות שהוא מגבש אשר יהיו, אין עובדות שיכולות להוכיח דמיונות כאלה ואיש לא יכול לתקן אותם. האדם משלח כל רסן מהמזג שלו, מתעלם מהסיכונים ונותן לדמיונו להתפרע. משום שאין עובדות שיכולות לאמת את הדמיונות שלו, פרי דמיונו של האדם הופך "לעובדה," גם אם אין לו כל הוכחה. לפיכך, האדם מאמין באל הדמיוני שלו בדעתו ולא מחפש את האל המציאותי. אם יש לבן אדם אחד אמונה מסוג אחד, בקרב מאות בני אדם יש מאות סוגי אמונות. האדם מחזיק באמונות כאלה מפני שהוא לא ראה את עבודתו המעשית של האל, משום שהוא רק שמע עליה באוזניו ולא חזה בה בעיניו. האדם שמע אגדות וסיפורים, אך רק לעתים נדירות הוא שמע ידע על העובדות של עבודת האל. לפיכך, בני אדם שמאמינים באלוהים רק מזה שנה מאמינים באלוהים דרך תפיסותיהם. הדבר נכון גם לגבי בני אדם שהאמינו באלוהים כל חייהם. מי שלא יכול לראות את העובדות לעולם לא יוכל להיחלץ מאמונה שבה יש לו תפיסות על אלוהים. האדם מאמין שהוא שיחרר את עצמו משלשלאות התפיסות הישנות שלו ושהוא נכנס לשטח חדש. האם האדם לא יודע שהידע של מי שלא יכול לראות את פניו האמיתיים של אלוהים אינו אלא תפיסות ושמועות? האדם חושב שהתפיסות שלו נכונות ושאין בהן דופי, והוא חושב שהתפיסות האלה באות מאלוהים. כיום, כשהאדם רואה את עבודתו של אלוהים, הוא משחרר תפיסות שהצטברו במשך שנים רבות. הדמיונות והרעיונות של העבר הפכו למשוכה לעבודתו של השלב הזה, ולאדם נהיה קשה להרפות מהתפיסות האלה או להפריך את הרעיונות האלה. התפיסות לגבי העבודה המדורגת הזו שרבים מחסידי האל שוגים בהן הפכו למצערות עוד יותר, ובני האדם האלה פיתחו בהדרגה עוינות עיקשת לאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. מקורה של השנאה הזו טמון בתפיסותיו ודמיונותיו של האדם. תפיסותיו ודמיונותיו של האדם הפכו לאויבות העבודה כיום, עבודה שסותרת את התפיסות של האדם. זה קרה בדיוק משום שעובדות לא מאפשרות לאדם לשלח כל רסן מעל דמיונו, ומעבר לכך, משום שהאדם לא יכול להפריך עובדות בקלות, ותפיסותיו ודמיונותיו של האדם לא סובלים את קיומן של עובדות. יתרה מכך, משום שהאדם לא מקדיש מחשבה לנכונות ואמיתות העובדות, אלא רק משלח כל רסן מתפיסותיו בנחישות ומשתמש בדמיון שלו. ניתן להאשים בכך אך ורק את תפיסותיו של האדם, ולא ניתן להאשים בכך את עבודתו של אלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכרת שלושת השלבים של עבודת האל היא הנתיב להכרת האל

147. אנשים אומרים שאלוהים הוא אל צודק, וכל עוד האדם הולך אחריו עד הסוף, אלוהים בוודאי יהיה הוגן כלפי האדם, שכן אין צודק ממנו. אם האדם הולך אחרי אלוהים עד הסוף, האם יוכל אלוהים להשליך הצדה את האדם? אני הוגן כלפי כל בני האדם. אני שופט את כל בני האדם על ידי טבעי הצודק. עם זאת, יש תנאים מתאימים לדרישות שלי מהאדם, והדברים שאותם אני דורש מחייבים את כל בני האדם, ולא משנה מי הם. לא אכפת לי מהם כישוריך או כמה זמן הם היו לך. אכפת לי רק אם אתה נוהה אחר דרכי ואם אתה אוהב את האמת וכמה לה או לא. אם אתה לא מחזיק באמת ובמקום זאת אתה ממיט קלון על שמי, אם אתה לא נוהג לפי דרכי אלא רק נוהג כחסיד חסר זהירות ונטול דאגה, אז כשיגיע הזמן אני אכה אותך ואעניש אותך בשל רשעותך, ומה יהיה לך לומר אז? האם תוכל לומר שאלוהים לא צודק? אם צִיַּתָּ לדברים שאמרתי היום, אז אתה מסוג האנשים שאני מאשר. אתה טוען שבתור חסיד אלוהים תמיד סבלת, שנהית אחריו באש ובמים, שחלקת עם אלוהים את הטוב ואת הרע, אבל לא הבאת לידי ביטוי את דברי אלוהים – אתה רק רוצה להתרוצץ למען אלוהים ולהשקיע מעצמך עבורו מדי יום, ומעולם לא העלית בדעתך לחיות חיים בעלי משמעות. אתה גם טוען: "בכל מקרה, אני מאמין שאלוהים הוא אל צודק: סבלתי למענו, התרוצצתי עבורו, הקדשתי לו את עצמי, ועבדתי קשה על אף שלא קיבלתי שום הכרה – הוא בוודאי יזכור אותי." נכון שאלוהים הוא אל צודק, אך הצדק הזה אינו נגוע בשום טומאה: אין בו דבר מן הרצון האנושי ואין הוא מזוהם על ידי הבשר או בעסקאות אנושיות. כל המתנגדים, המורדים וכל מי שלא מציית לדרכו של אלוהים, ייענשו – אף אחד לא יזכה במחילה ועל איש לא יחוסו! יש אנשים שאומרים, "היום אני מתרוצץ עבורך – התוכל להעניק לי ברכה קטנה כשיגיע הקץ?" אז אני שואל אותך, "האם כבר ציית לדבריי?" הצדק עליו אתה מדבר מבוסס על עסקה. אתה רק חושב שאני אל צודק, שאני הוגן כלפי כל בני האדם, ושכל החסידים שילכו בדרכי עד הסוף ייוושעו בוודאות ויזכו בברכותיי. יש משמעות סמויה לדבריי והיא ש"כל החסידים שילכו בדרכי עד הסוף ייוושעו בוודאות": החסידים שילכו בדרכי עד הסוף הם אלה שיתקבלו לנחלתי, הם אלו, שלאחר שנכבשו, מחפשים אחר האמת ומובאים לידי שלמות. באילו תנאים עמדת? הצלחת רק ללכת בדרכי עד הסוף, אך מה עוד? האם ציית לדבריי? מילאת אחת מחמש דרישותיי, אך אין לך שום כוונה למלא את ארבע הנותרות. רק מצאת את הדרך הפשוטה והקלה ביותר והלכת בה בתקווה שיתמזל מזלך. כלפי אדם כמוך, הטבע הצודק שלי הוא חלק מהייסורים והשיפוט, הוא תגמול צודק, הוא העונש הצודק לכל הרעים. כל מי שלא נוהה אחר דרכי ללא ספק ייענש, אפילו אם הוא ייוותר חסידי עד הסוף. זהו הצדק של אלוהים. כשהטבע הצודק הזה מבוטא על ידי הענשת בני האדם, הללו יוכו הלם ויחושו צער על כך שבזמן היותם חסידי אלוהים הם לא נהו אחר דרכו. בזמן המדובר, האדם סבל אך מעט בעודו חסיד אלוהים, אך לא נהה אחר דרכו של אלוהים. איך ניתן לתרץ זאת? אין אפשרות אחרת מלבד ייסורים! עם זאת, בראשו הוא חושב, "בכל מקרה הייתי חסיד עד הסוף, אז אפילו אם תייסר אותי, לא ייתכן שאלה יהיו ייסורים חמורים, ולאחר שתייסר אותי כך, עדיין תרצה בי. אני יודע שאתה אל צודק, ושלא תנהג בי כך לנצח. אחרי הכול, אני לא דומה לאלה שיושמדו – אלה שיושמדו יקבלו ייסורים חמורים, בעוד שהייסורים שלי יהיו קלים יותר." טבע צודק אינו כמו שאתה טוען. אין זה נכון שמי שטוב בהתוודות על חטאיו זוכה לטיפול ביד רכה. צדק הוא קדושה, וזהו טבע שאינו יכול לסבול עלבונות מן האדם. כל מי שפשתה בו הזוהמה ומי שלא השתנה מהווה מטרה לתיעובו של אלוהים. הטבע הצודק של אלוהים אינו חוק, אלא צו מנהלי: צו מנהלי זה הוא חלק מהמלכות, והוא העונש הצודק לכל מי שלא מחזיק באמת ושלא השתנה, ואין מרווח לישועה. משום שכאשר בני האדם ימוינו לפי סוגים, הטובים יתוגמלו והרעים ייענשו. זהו הרגע שבו יעד האדם יתבהר, הרגע שבו עבודת הישועה תסתיים. לאחר מכן, עבודת הישועה של האדם לא תבוצע יותר, וכל מי שביצע מעשים רעים יקבל כגמולו. יש האומרים, "אלוהים זוכר כל אחד מהאנשים שנמצאים לצדו לעיתים קרובות. הוא לא ישכח אף אחד מאתנו. מובטח לנו שאלוהים יביאנו לידי שלמות. אלוהים לא יזכור את מי שמתחתינו – מובטח שאלה מבין האנשים שמתחתנו שיובאו לידי שלמות יהיו פחותים מאתנו, אנו אשר פוגשים באלוהים לעיתים קרובות. אלוהים לא שכח אף אחד מביננו. כולנו זכינו לאישורו של אלוהים ומובטח לנו שנובא לידי שלמות." לכולכם יש תפיסות כאלה – האם זוהי צדיקות? האם הוצאתם לפועל את האמת או לא? למעשה, אתם אלה שהפיצו שמועות כאלה – אין לכם שום בושה!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסור ועל משפט

148. דעו לכם שאתם מתנגדים לעבודתו של אלוהים או משתמשים בתפיסות שלכם עצמכם כדי למדוד את העבודה של ימינו משום שאתם לא מכירים את עקרונות עבודתו של אלוהים ומשום שאתם לא מתייחסים במספיק רצינות לעבודתה של רוח הקודש. התנגדותכם לאלוהים והפרעתכם לעבודתה של רוח הקודש נובעות מתפיסותיכם ומהגאוותנות הטבעית שלכם. הן לא נגרמות מכך שעבודתו של אלוהים מוטעית אלא משום שאתם יותר מדי מרדנים מטבעכם. לאחר שבני אדם מסוימים מוצאים את אמונתם באלוהים, הם אפילו לא יכולים לומר בוודאות מהיכן הגיע האדם, אך הם מעזים לשאת בפומבי נאומים שבהם הם אומדים את הדברים הטובים והרעים בעבודתה של רוח הקודש. והם אפילו מתחצפים, מעבירים ביקורת ומטיפים לשליחים שמחזיקים בעבודתה החדשה של רוח הקודש. אנושיותם נחותה מדי ואין להם אפילו טיפה אחת של היגיון. יבוא יום שבו עבודתה של רוח הקודש תדחה בתיעוב בני אדם כאלה והם יישרפו באש הגיהינום, הלא כן? הם לא מכירים את עבודת האל, אך במקום זאת הם מבקרים את עבודתו וגם מנסים להורות לאלוהים איך לעבוד. איך ייתכן שבני אדם חסרי היגיון כאלה יכירו את אלוהים? האדם מתחיל להכיר את אלוהים במהלך התהליך שבו הוא מחפש אותו וחווה אותו. הוא לא מתחיל להכיר את אלוהים באמצעות הנאורות של רוח הקודש בכך שהוא מבקר את אלוהים מתוך גחמה. ככל שבני אדם מכירים את אלוהים באופן יותר מדויק, כך הם פחות מתנגדים אליו. בניגוד לכך, ככל שבני אדם פחות מכירים את אלוהים, כך סביר יותר שהם יתנגדו אליו. תפיסותיכם, טבעכם הישן והאנושיות, האופי וההשקפה המוסרית שלכם הם ה"הון" שבאמצעותו אתם מתנגדים לאלוהים, וככל שהמוסר שלכם מושחת יותר, תכונותיכם דוחות ואנושיותכם שפלה, כך אתם יותר אויבים של אלוהים. מי שמחזיק בתפיסות חזקות וניחן בטבע יהיר עוין את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם אפילו יותר, ובני אדם כאלה הם צוררי המשיח. אם תפיסותיכם לא יתוקנו, הן תמיד יהיו נגד אלוהים, לעולם לא תוכלו להיות תואמים לאלוהים ותמיד תהיו נפרדים ממנו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכרת שלושת השלבים של עבודת האל היא הנתיב להכרת האל

149. לאחר שהאמת של ישוע התגלמה כבשר ודם, האדם האמין שבשמיים לא רק האב ישנו, אלא גם הבן ואף רוח הקודש. זוהי התפיסה המקובלת שבה האדם מחזיק, שיש אל כזה בשמיים: שילוש אלוהי שהוא האב, הבן ורוח הקודש. לאנושות כולה יש תפיסות כאלה: אלוהים הוא אל אחד, אך הוא מורכב משלושה חלקים, שכל מי שמתבצר באופן מצער בתפיסות המקובלות מחשיב אותם כאב, כבן וכרוח הקודש. רק שלושת החלקים האלה שהם אחד הם אלוהים בכללותו. ללא האב הקדוש, אלוהים לא היה שלם. בדומה לכך, אלוהים לא היה שלם ללא הבן או רוח הקודש. על פי תפיסתם של בני האדם האלה, האב לבדו או הבן לבדו לא יכולים להיחשב לאלוהים. רק האב, הבן ורוח הקודש יחדיו יכולים להיחשב לאלוהים עצמו. זו אמונתם של כל המאמינים הדתיים, אפילו של כל חסיד מבינכם. אולם באשר לשאלה אם זו אמונה נכונה, איש לא יכול להסביר זאת, מפני שאתם שרויים תמיד בערפל של בלבול באשר לעניינים שקשורים לאלוהים עצמו. על אף שאלה הן תפיסות, אינכם יודעים אם הן נכונות או מוטעות מפני שזוהמתם בתפיסות דתיות באופן חמור מדי. קיבלתם באופן עמוק מדי את התפיסות המקובלות האלה של הדת והרעל הזה חלחל עמוק מדי לתוככם. לפיכך, גם בעניין הזה נכנעתם להשפעה המזיקה הזו, משום שהשילוש האלוהי פשוט לא קיים. כלומר, השילוש של האב, הבן ורוח הקודש פשוט לא קיים. אלה רק תפיסות מקובלות של האדם ואמונות שגויות שלו. לאורך מאות רבות של שנים, האדם האמין בשילוש הזה שהתגבש על ידי תפיסות במחשבתו של האדם, שהאדם המציא אותן ושהאדם מעולם לא ראה קודם לכן. לכל אורך השנים הרבות האלה, היו פרשנים רבים של כתבי הקודש שהסבירו את "משמעותו האמיתית" של השילוש הקדוש, אך הסברים כאלה על השילוש האלוהי כשלוש דמויות שונות בעלות מהות אחת היו מעורפלים ולא ברורים ו"המבנה" של אלוהים בלבל את כל בני האדם. אף אדם דגול לא הצליח מעולם להציע הסבר יסודי. רוב ההסברים מניחים את הדעת במונחים של חשיבה הגיונית ועל הנייר, אך אין אף אדם שמבין בבירור ובאופן מלא את משמעות המושג הזה. הסיבה לכך היא שהשילוש הקדוש הזה שהאדם מוקיר בלבו פשוט אינו קיים...

אם מעריכים את שלושת שלבי העבודה בהתאם למושג הזה של השילוש הקדוש, מוכרחים להיות שלושה אלים, מכיוון שהעבודה של כל אחד מהם שונה. אם מישהו מביניכם אומר שהשילוש הקדוש אכן קיים, אזי הסבירו מהו בדיוק האל האחד הזה בשלושה אקנומים. מהו האב הקדוש? מהו הבן? מהי רוח הקודש? האם יהוה הוא האב הקדוש? האם ישוע הוא הבן? אם כך, מהי רוח הקודש? האם האב אינו רוח? האם מהותו של הבן אינה גם היא רוח? האם עבודתו של ישוע לא הייתה עבודתה של רוח הקודש? האם עבודתו של יהוה בזמנו לא בוצעה בידי רוח הזהה לרוחו של ישוע? כמה רוחות יכולות להיות לאל? על פי ההסבר שלכם, שלושת האקנומים – האב, הבן ורוח הקודש – הן הוויה אחת. אם כך הדבר, אזי ישנן שלוש רוחות, אך אם ישנן שלוש רוחות, משמע שישנם שלושה אלים. פירוש הדבר הוא שאין אל אמיתי אחד; איך ייתכן שאל שכזה יישא בכל זאת את המהות הפנימית של אלוהים? אם אתם מקבלים את העובדה שיש רק אל אחד, אזי איך ייתכן שיש לו בן ושהוא אב? האין אלה רק התפיסות שלכם? יש רק אל אחד, יש באל הזה רק אקנום אחד ורק רוח אל אחת, בדומה למה שנכתב בכתבי הקודש: "רוח הקודש היא אחת והאל הוא אחד". בין אם האב והבן שאתם מדברים עליהם קיימים אם לאו, אחרי הכול, יש רק אל אחד ומהותם של האב, הבן ורוח הקודש שבה אתם מאמינים היא מהותה של רוח הקודש. במילים אחרות, האל הוא רוח, אך הוא מסוגל להתגלם כבשר ודם ולחיות בקרב בני האדם, כשם שהוא מסוגל להיות מעל כל הדברים. רוחו שורה בכול ונוכחת בכול. הוא יכול להיות כבשר ודם ובתוך היקום ומעליו בעת ובעונה אחת. מכיוון שכל בני האדם אומרים שאלוהים הוא האל האמיתי האחד והיחיד, הרי שיש אל אחד שאיש אינו יכול לחלקו כאוות נפשו! האל הוא רוח אחת בלבד ואקנום אחד בלבד – רוח האל. אם כפי שאתה אומר, ישנם האב, הבן ורוח הקודש, האין אלה שלושה אלים? רוח הקודש היא עניין אחד, הבן הוא עניין אחר והאב הוא עניין נוסף. הדמות שלהם שונה ומהותם שונה. אם כן, כיצד הם יכולים להיות חלק מאל אחד? רוח הקודש היא רוח. זה דבר שקל לאדם להבין. אם כך הדבר, אזי האב הוא רוח על אחת כמה וכמה. הוא מעולם לא ירד אל פני האדמה ומעולם לא התגלם כבשר ודם. הוא יהוה אלוהים שבלב האדם והוא בהחלט גם רוח. אם כן, מה הקשר בינו לבין רוח הקודש? האם זה קשר בין אב לבן? או שמא מדובר בקשר בין רוח הקודש לרוח האב? האם מהותן של כל הרוחות זהה? או שמא רוח הקודש היא כלי של האב? איך אפשר להסביר זאת? מעבר לכך, מהו הקשר בין הבן ורוח הקודש? האם זה קשר בין שתי רוחות או בין אדם לרוח? כל אלה הם עניינים שלא יכול להיות להם הסבר! אם הם כולם רוח אחת, אזי אי-אפשר לדבר על שלוש דמויות, מפני שהן בעלות רוח אחת. אילו אלה היו דמויות נפרדות, רוחותיהן היו שונות זו מזו בכוחן ופשוט לא ייתכן שהן היו רוח אחת. המושג הזה של האב, הבן ורוח הקודש הוא מגוחך ביותר! הוא מחלק את האל ומפצל אותו לשלושה אקנומים שלכל אחד מהם יש מעמד משלו ורוח משלו. אם כן, איך ייתכן שהוא עדיין רוח אחת ואל אחד? אימרו לי: האם השמיים והארץ וכל הדברים נבראו על ידי האב, הבן או רוח הקודש? יש כאלה שאומרים שהם בראו אותם ביחד. אם כך, מי גאל את האנושות? האם היו אלה רוח הקודש, הבן או האב? יש כאלה שאומרים שהבן הוא זה שגאל את האנושות. אם כן, מהי מהותו של הבן? האין הוא התגלמותה של רוח האל? ההתגלמות קוראת לאל שבשמיים בשם 'אב' מנקודת מבטו של האדם שנברא. האם אינכם מודעים לכך שישוע נולד בעקבות התעברות מרוח הקודש? רוח הקודש מצויה בו. תאמרו מה שתאמרו, הוא עדיין מאוחד עם האל שבשמיים, מפני שהוא התגלמותה של רוח האל. הרעיון הזה לגבי הבן פשוט אינו נכון. רוח אחת היא זו שמבצעת את כל העבודה. רק האל עצמו, כלומר רוח האל, מבצע את עבודתו. מיהי רוח האל? האין זו רוח הקודש? רוח הקודש היא זו שעובדת בישוע, הלא כן? אילולא רוח הקודש (כלומר רוח האל) ביצעה את העבודה, האם עבודתה הייתה יכולה לייצג את האל עצמו? כשישוע קרא לאלוהים שבשמיים בשם 'אבי' בתפילותיו, הדבר נעשה רק מנקודת מבטו של אדם שנברא, רק מפני שרוח האל עטתה דמות של בשר רגיל ומפני שהייתה לה מעטפת חיצונית של יציר נברא. גם אם הייתה בתוכו רוח האל, מראהו החיצוני היה עדיין מראה של אדם רגיל. במילים אחרות, הוא הפך ל"בר האנוש" שעליו דיברו כל בני האדם, כולל ישוע עצמו. מכיוון שהוא נקרא "בר אנוש", הוא אדם (גבר או אישה, בכל מקרה בעל מעטפת חיצונית של בן אנוש) שנולד למשפחה רגילה של בני אדם רגילים. לפיכך, העובדה שישוע קרא לאלוהים שבשמיים בשם 'אבי' זהה לאופן שבו אתם קראתם לו 'אבינו' בהתחלה. הוא עשה זאת מנקודת מבט של אדם שנברא. האם אתם זוכרים עדיין את תפילת האדון שישוע לימד אתכם לשנן? "אבינו שבשמיים..." הוא ביקש מכל בני האדם לקרוא לאלוהים שבשמיים בשם 'אבינו'. ומכיוון שגם הוא קרא לו 'אבי', הוא עשה זאת מנקודת המבט של אדם שנמצא בעמדה שווה לכולכם. מכיוון שקראתם לאלוהים שבשמיים בשם 'אבינו', ישוע ראה את עצמו בעמדה זהה לשלכם וכאדם על פני האדמה שאלוהים בחר בו (כלומר בן האל). אם אתם קוראים לאלוהים 'אבינו', האין זה מפני שאתם יצירים נבראים? תהיה סמכותו של ישוע על פני האדמה גדולה ככל שתהיה, לפני הצליבה הוא היה בסך הכול בר אנוש הנתון לשליטתה של רוח הקודש (כלומר, של אלוהים) ואחד מהברואים על פני האדמה, משום שהוא טרם השלים את עבודתו. לפיכך, העובדה שקרא לאלוהים שבשמיים בשם 'אבי' נבעה רק מצניעותו ומהתמסרותו. אולם פנייתו לאלוהים כך (כלומר לרוח שבשמיים) אינה מוכיחה שהוא בנה של רוח האל שבשמיים, אלא רק שנקודת מבטו הייתה שונה ולא שהוא היה דמות שונה. קיומן של דמויות שונות היא תפיסה שגויה! לפני צליבתו, ישוע היה בר אנוש הכפוף למגבלות הבשר והדם ולא הייתה לו את סמכותה המלאה של הרוח. זו הסיבה לכך שהוא יכול היה לחפש את רצונו של אלוהים האב רק מנקודת מבטו של יציר נברא. כפי שהתפלל שלוש פעמים בגת שמנים: "לֹא כִּרְצוֹנִי אֲנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ אַתָּה". לפני שהוא נצלב, הוא היה רק מלך היהודים. הוא היה המשיח, בר האנוש, ולא גוף של כבוד. לכן, מנקודת מבט של יציר נברא, הוא קרא לאלוהים 'אבי'. הרי אינך יכול לומר שכל מי שקורא לאלוהים 'אבי' הוא הבן. אילו היה כך, הייתם הופכים כולכם לבניו אחרי שישוע לימד אתכם את תפילת האדון, הלא כן? אם עדיין אינכם משוכנעים, אמרו לי: מיהו זה שאתם קוראים לו בשם 'אבינו'? אם אתם מתייחסים לישוע, מיהו בעיניכם אביו של ישוע? לאחר שישוע עזב, הרעיון הזה של האב והבן חדל להתקיים. הרעיון הזה התאים רק לשנים שבהן ישוע התגלם כבשר ודם. בכל יתר הנסיבות, כשאתם קוראים לאלוהים בשם 'אבינו', הקשר הוא בין אדון הבריאה ליציר נברא. אין זמן שבו הרעיון הזה של השילוש של האב, הבן ורוח הקודש, יכול להיות תקף. זוהי תפיסה שגויה שלעתים רחוקות מופיעה במהלך העידנים ואשר אינה קיימת!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האם השילוש קיים?

150. בברית הישנה של כתבי הקודש אין אזכור של האב, הבן ורוח הקודש, אלא רק של האל האמיתי האחד יהוה שביצע את עבודתו בישראל. הוא מכונה בשמות שונים כשהעידנים מתחלפים, אך הדבר אינו יכול לשמש הוכחה לכך שכל שם מתייחס לדמות שונה. אילו כך היה, היו באלוהים אינספור דמויות, הלא כן? מה שכתוב בברית הישנה הוא עבודתו של יהוה, שלב עבודה של אלוהים עצמו בתחילת עידן החוק. הייתה זו עבודתו של אלוהים, שבה הכול היה כדברו ונעשה כמצוותו. בשום עת, יהוה לא אמר שהוא האב שבא לבצע עבודה והוא מעולם לא ניבא שהבן יבוא לגאול את האנושות. כשהגיעה תקופתו של ישוע, נאמר רק שאלוהים התגלם כבשר ודם כדי לגאול את האנושות כולה, לא שהבן הוא זה שהגיע. מכיוון שהעידנים אינם דומים זה לזה ושהעבודה שאלוהים עצמו עושה שונה אף היא, עליו לבצע את עבודתו במישורים שונים. כך, הזהות שהוא מייצג שונה אף היא. האדם מאמין שיהוה הוא אביו של ישוע, אך ישוע למעשה לא הכיר בכך. הוא אמר: "לעולם איננו מובחנים זה מזה כאב ובן. אני והאב שבשמיים הננו אחד. האב הוא בי ואני באב. כשהאדם רואה את הבן הוא רואה את האב שבשמיים." בסופו של דבר, בין שמדובר באב או בבן, הם רוח אחת שאינה נחלקת לדמויות שונות. כשהאדם מנסה להסביר, העניינים מסתבכים משום הרעיון של הדמויות הנפרדות וכן משום הקשר בין האב, הבן והרוח. כשהאדם מדבר על דמויות שונות, הדבר הופך את אלוהים לחומרי, הלא כן? האדם אף מדרג את הדמויות במקום הראשון, השני והשלישי. כל אלה אינן אלא דמיונות של האדם שאינן ראויות להתייחסות ושלחלוטין אינן מציאותיות! לו שאלת אותו: "כמה אלים יש?" הוא היה אומר שאלוהים הוא השילוש הקדוש – האב, הבן ורוח הקודש – האל האמיתי האחד. לו שאלת בשנית: "מיהו האב?" הוא היה אומר: "האב הוא רוח האל שבשמיים. הוא אחראי על הכול והוא אדון השמיים." "אם כך, האם יהוה הוא הרוח?" הוא יאמר: "כן!" לו שאלת אותו אז, "מיהו הבן?" הוא היה אומר שישוע הוא הבן כמובן. "אם כן, מהו סיפורו של ישוע? מאין הוא בא?" הוא היה אומר, "ישוע נולד למרים בעקבות עיבור מרוח הקודש." אם כך, גם הוא רוח הקודש במהותו, הלא כן? עבודתו מייצגת גם היא את רוח הקודש, הלא כן? יהוה הוא הרוח וכך גם מהותו של ישוע. כעת באחרית הימים, אין צורך לומר שזו עדיין הרוח. איך ייתכן שהם דמויות שונות? רוח האל היא פשוט זו שמבצעת את עבודת הרוח מנקודות מבט שונות, הלא כן? אין הבחנה בין הדמויות כשלעצמן. ישוע נולד בעקבות עיבור מרוח הקודש ואין ספק שעבודתו הייתה בדיוק עבודתה של רוח הקודש. בשלב העבודה הראשון שיהוה ביצע, הוא לא התגלם כבשר ודם ולא הופיע בפני האדם. על כן, האדם מעולם לא ראה את מראהו. בלי קשר לשאלה עד כמה הוא היה אדיר וגבוה, הוא עדיין היה הרוח, אלוהים עצמו שברא את האדם בראשית. כלומר, הוא היה רוח האל. שהוא דיבר אל האדם מבין העננים רק כרוח ואיש לא חזה במראהו. רק בעידן החסד, כשרוח האל התגלמה כבשר ודם ביהודה, האדם ראה בפעם הראשונה את דמותה של ההתגלמות כאדם יהודי. לא היה בו דבר מיהוה. אולם ישוע נולד בעקבות התעברות מרוח הקודש, כלומר מרוח יהוה עצמו, והוא בכל זאת נולד כהתגלמותה של רוח האל. הדבר הראשון שהאדם ראה היה רוח הקודש היורדת כמו יונה על ישוע. זו לא הייתה הרוח הבלעדית לישוע, אלא רוח הקודש. אם כך, האם ניתן להפריד בין רוחו של ישוע לרוח הקודש? אם ישוע הוא ישוע הבן ורוח הקודש היא רוח הקודש, איך ייתכן שהם אחד? העבודה לא יכולה הייתה להתבצע אילו כך היה. הרוח שבתוך ישוע, הרוח שבשמיים ורוח יהוה כולן אחד. היא נקראת רוח הקודש, רוח האל, הרוח המועצמת שבעתיים והרוח השורה בכול. רוח האל יכולה לבצע עבודה רבה. היא יכולה לברוא את העולם ולהשמיד אותו על ידי הורדת מבול על פני האדמה, היא יכולה לגאול את כל האנושות, ויתרה מזאת, היא יכולה לכבוש ולהשמיד את כל האנושות. אלוהים עצמו מבצע את כל העבודה הזו, ושום דמות מדמויותיו של אלוהים אינה יכולה לעשות אותה במקומו. רוחו יכולה להיקרא בשם יהוה וישוע, וכן האל הכול יכול. הוא האדון והוא המשיח. הוא יכול גם להפוך לבר האנוש. הוא בשמיים וגם על פני האדמה. הוא נישא מעל ליקומים ומצוי בקרב ההמון. הוא אדונם היחיד של השמיים והארץ! מזמן הבריאה ועד היום, רוח האל עצמו מבצעת את העבודה הזו. בין שמדובר בעבודה שנעשית בשמיים או כבשר ודם, רוח האל מבצעת את כל העבודה. כל הברואים, בין שהם בשמיים או בארץ, נתונים בכף ידו הכול יכולה. כל זאת עבודתו של אלוהים עצמו ואף אחד לא יכול לעשות אותה במקומו. בשמיים הוא הרוח אך גם אלוהים עצמו. בקרב בני האדם, הוא בשר ודם אך הוא נותר אלוהים עצמו. על אף שאפשר לקרוא לו במאות אלפי שמות, הוא עדיין עצמו, הביטוי הישיר של רוחו. גאולת האנושות כולה באמצעות צליבתו הייתה עבודתה הישירה של רוחו וכך גם ההכרזה לכל האומות והארצות באחרית הימים. בכל עת, אפשר לקרוא לאלוהים רק בשם האל הכול יכול והאל האמיתי האחד, אלוהים עצמו השורה בכול. הדמויות הנפרדות לא קיימות, לא כל שכן הרעיון הזה של האב, הבן ורוח הקודש. יש רק אלוהים אחד בשמיים ובארץ!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האם השילוש קיים?

151. בכל זאת יש כאלה שיאמרו: "האב הוא האב, הבן הוא הבן, רוח הקודש היא רוח הקודש, ובסופו של דבר הם יהפכו לאחד." אם כן, כיצד עליך להפוך אותם לאחד? איך ניתן להפוך את האב ורוח הקודש לאחד? אם הם היו שניים במהותם, בלי קשר לשאלה כיצד הם יחוברו יחדיו, הם יישארו בגדר שני חלקים, הלא כן? כשאתם מדברים על להפוך אותם לאחד, האין זה פשוט חיבור של שני חלקים שונים לשלם אחד? אולם הם היו שני חלקים לפני שהם הפכו לשלם, הלא כן? לכל רוח יש מהות נפרדת ושתי רוחות לא יכולות להפוך לאחת. הרוח אינה חפץ חומרי והיא אינה דומה לשום דבר אחר בעולם החומרי. בעיני בני האדם, האב הוא רוח אחת, הבן הוא רוח אחרת ורוח הקודש היא רוח שלישית, ושלוש הרוחות מתערבבות כמו שלוש כוסות מים לשלם אחד. האין אלה שלושה שהופכים לאחד? זה הסבר מופרך לחלוטין! האין זה פיצול של אלוהים? איך ייתכן שהאב, הבן ורוח הקודש יהפכו כולם לאחד? האין הם שלושה חלקים שלכל אחד מהם יש אופי שונה? בכל זאת, יש אחרים שאומרים, "אלוהים אמר במפורש שישוע הוא בנו האהוב, הלא כן?" ישוע הוא בנו האהוב של אלוהים, שממנו הוא רווה נחת – אלוהים עצמו בהחלט אמר את הדברים האלה. אלוהים הוא זה שנשא עדות על עצמו, אלא שהוא עשה זאת מנקודת מבט שונה, זו של הרוח שבשמיים הנושאת עדות על התגלמותה שלה. ישוע הוא התגלמותו של אלוהים ולא בנו שבשמיים. האם אתה מבין? האם דברי ישוע, "אֲנִי בָּאָב וְהָאָב בִּי" מצביעים על כך שהם רוח אחת? משום ההתגלמות הם הופרדו בין השמיים והארץ, הלא כן? למעשה, הם עדיין אחד. יהיה אשר יהיה, זהו פשוט אלוהים שנושא עדות על עצמו. משום התחלפות העידנים, לשינוי בדרישות העבודה ולשלבים השונים בתוכנית הניהול שלו, השם שבו האדם מכנה אותו משתנה גם הוא. כשהוא בא כדי לבצע את השלב הראשון בעבודה, אפשר היה לקרוא לו רק בשם יהוה, רועה בני ישראל. בשלב השני, אפשר היה לקרוא לאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם רק בשמות אדוננו ומשיח. אולם בעת ההיא, הרוח שבשמיים ציינה רק שהוא בנו האהוב של אלוהים ולא הזכירה את היותו בנו היחיד של אלוהים. הדבר פשוט לא קרה. איך ייתכן שיהיה לאלוהים בן יחיד? אם כך היה, אלוהים היה הופך לאדם, הלא כן? מכיוון שהוא היה ההתגלמות, הוא כונה בנו האהוב של אלוהים ומתוך כך בא הקשר בין אב לבן. הסיבה לכך הייתה רק ההפרדה בין השמיים והארץ. ישוע התפלל מנקודת המבט של בשר ודם. מכיוון שהוא עטה בשר ודם של אנושיות רגילה, הוא דיבר מנקודת המבט של בשר ודם כשהוא אמר: "המעטפת החיצונית שלי היא זו של יציר נברא. מכיוון שעטיתי בשר ודם כדי לרדת אל הארץ, אני רחוק כעת מאוד מהשמיים." לכן, הוא יכול היה להתפלל לאלוהים האב רק מנקודת המבט של בשר ודם. זו הייתה חובתו, וזה היה דבר שרוח האל בהתגלמותה כבשר ודם הייתה מוכרחה להיות מצוידת בו. אי-אפשר לומר שהוא לא היה אלוהים רק מפני שהוא התפלל לאב מנקודת המבט של בשר ודם. על אף שהוא כונה בנו האהוב של אלוהים, הוא עדיין היה אלוהים עצמו, מפני שהוא היה התגלמות הרוח ומהותו עדיין הייתה הרוח.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האם השילוש קיים?